קרב תל פאחר (1)

אש, אבק, עשן, בטון והרבה אדמה * עדות על קרב ההבקעה של גולני מאת המח"ט יונה אפרת בפני פאנל של פיקוד צפון זמן קצר לאחר המלחמה * כתבה ראשונה בסדרה על כיבוש מוצבי צפון הרמה הסורית

אל"מ יונה אפרת, מח"ט גולני, בתדרוך אחרון ללוחמים לפני היציאה לכיבוש הרמה הסורית (צילום: יוסף לויטה, "במחנה"). לחצו להגדלה

אל"מ יונה אפרת, מח"ט גולני, בתדרוך אחרון ללוחמים לפני היציאה לכיבוש הרמה הסורית (צילום: יוסף לויטה, "במחנה"). לחצו להגדלה

אז מה היה שם בקרב ההוא, שתוייג בהיסטוריה הצה"לית כהרואי/מיתולוגי? האם לזכור ממנו את הדבקות במשימה או דווקא מחדלים וטעויות שהחלו הרבה לפני הקרב (מודיעין לקוי) ונמשכו במהלכו תוך כדי קבלת החלטות בלחץ עצום כשהאדמה רועדת מההפגזות ומאש צפופה?

רשימה זו היא הראשונה בפוסטים שיתפרסמו כאן, בניסיון לחשוף זווית נוספת בקרב על כיבוש מוצב תל פאחר. נפתח עם עדותו של מח"ט גולני, אל"מ יונה אפרת, כחודש לאחר המלחמה. אפרת אמר את הדברים בפאנל ספ"כ של פיקוד צפון בנוכחות המפקדים הבכירים שהשתתפו בכיבוש הרמה הסורית, כולל אלוף דוד אלעזר. הדברים ממוסמכים בארכיון צה"ל של משרד הביטחון.

כהקדמה לדברי אפרת הנה חלק מדו"ח שנמסר ע"י מפקד אוגדה 36 בנושא לקחים: "חוסר הידיעות לגבי האויב יכול היה להימנע חלקית לו הופעלה תצפית אווירית רצופה בגזרה זו במשך הפעולה".

ביקורת נוספת שנאמרה בפורום היא שהיה צריך להקדים את הפעולה אילו אושרו ידיעות על התמוטטות הסורים בגזרה. על כיבוש תל פאחר נאמרו שם המילים הללו: "קרב אומלל, ראוי שיילמד על דבקות במטרה, אבל גם על היעדר אחדות פיקוד".

גולני מביא לקרב הזה (9.6.1967) את גדודי 12 ו-51 שלו. 12 מתוכנן בפקודת מבצע "מקבת" לכבוש את תל פאחר, ועל 51 מוטל כיבוש שרשרת המוצבים שמתחתיו (תל עזזיאת, בחריאת וחירבת סודה). בצהרי היום גדוד 12 נע מגבעת האם וחצה את הגבול בסביבות השעה 13:45. הוא מנה 19 זחל"מים ובהם לוחמי גדוד 12 בתוספת פלוגת טנקים מוקטנת מגדוד 377 ואחרי אלה גדוד 51.

הכוח חוטף כמעט מיד הפגזה קשה מתל עזזיאת ובנותיו (בורג' בביל ובחריאת) ומהמוצבים שעל הרכס. כלים נפגעים, חיילים וקצינים נפצעים ונהרגים. אי יכולתו של הכוח לאתר את הדרך המקשרת בין תוואי הטיית מקורות הירדן (עבודות שביצעו הסורים כשלוש שנים לפני המלחמה) לבין דרך הנפט (על הרכס העליון) במטרה להגיע אל תל פאחר מעורפו ולתקוף משם (על הסיבה אין הסכמה), הביאה את מג"ד 12 מוסא קליין לסטות מהתכנון. הוא החליט לתקוף את תל פאחר מכיוון כללי דרום-מערב. על ההחלטה הזו ומשמעויותיה – עוד ידובר כאן.

ועכשיו לעדותו של אל"מ יונה אפרת, שניצב מול חבורת גנרלים, מקל אנטנה בידו ומפת הזירה מאחוריו, ומסביר איך התנהל הקרב. ההערות בסוגריים לדברים הן של דן ביזר, ששימש מ"מ בקרב תל פאחר. מקור: ארכיון צה"ל.

יונה אפרת: מוסא הגיע למקום המיועד לעלייה לציר הנפט, אבל לא זיהה אותו כי הקטע קשה מאוד לזיהוי

מח"ט גולני פתח את דבריו בכמה מילים על התארגנות החטיבה לפני המלחמה, דיבר על הקמת גדוד רביעי (17, המ"כים), סיפר על ההיערכות למגננה בעקבות החשש שהסורים ינסו לחצות את הירדן: "במסגרת זו התחפרנו בכמה מקומות, לפי הנחיות של הפיקוד, ונכנסנו למעשה לחלק שבו התחילה המלחמה ביום שני (5.6.67), ואני אתחיל מהחלק הזה. ביום שני כזכור בפיקוד צפון היה מעט מאוד. ביום שלישי בבוקר התחיל הקרב הארטילרי והיחידות הראשונות שלנו שנכנסו לקרב היו מכמ"ת, שלחם משך כל אורך המלחמה בחלקו הראשון בקרב הארטילרי שתואר ואחר כך בסיוע שעוד אגע בו.

"בני (ענבר, מג"ד 51) השתתף שם בריצה ובניסיון לעשות התקפות נגד, שאני מבין לא היה צורך בהם. ביום שלישי אחר הצהריים קיבלנו פקודה לזוז לגדה המערבית. החטיבה זזה אחר הצהריים והתייצבה בלילה. נענו בלילה בעקבות חטיבה 37 והגענו למבואות טובס. עברנו גם כמה מהיחידות של טובס, קיבלנו פקודה לחזור על מנת לתקוף באותו לילה ברמה. השארנו את גדוד המ"כים, שעליו שמעתם כבר, בשכם. חזרנו ביום רביעי, קיבלנו באותו יום פקודה לתקוף בארבע אחה"צ.

"הכוחות היו מהגושרים קדימה. על הצירים עצרו אותנו, חטפנו הפגזה כבדה שלא גרמה לנו אבידות, אם כי היתה על הכוחות. הוחזרנו למעשה חזרה לא בגלל ההפגזה אני מבין. זה היה יום רביעי אחר הצהריים, ההתקפה נדחתה ליום חמישי בבוקר. ביום חמישי בבוקר שוב נערכנו להתקפה כאשר שתי פלוגות שלנו נתנו לאלברט (מנדלר, מח"ט 8), עלו על הזחל"מים של חטיבה 8 ושוב ההתקפה נדחתה או בוטלה. מצב הרוח של יום חמישי, אני חושב שמישהו יתאר אותו כי זה היה חשוב מאוד במלחמה.

"יום חמישי בלילה חזר גדוד המ"כים משכם והתארגן. ביום שישי בבוקר קיבלנו את הפקודה, לא משנה שזה היה ב-7:30 בבוקר, או ב-7:20. נתנו פקודות, תדריך אחרון למג"דים, כי התוכנית היה קצת צריך לשנות אותה לאלתר, אבל כלל היעדים היו יעדים שתכננו אותם בעבר ולמעשה נכנסנו להתקפה הזאת בסד"כ הבא: גדוד המ"כים עבד במסגרת חטיבה 3 ותואר ע"י מנו (המח"ט עמנואל שקד). החטיבה עם יתר כוחות שלושת הגדודים כאשר רק שניים או חלקים מהשניים יכלו לבוא לידי ביטוי בשלב הראשון, כי רק הם היו על זחל"מים. גדוד 12 עם 2.5 פלוגות, וגדוד 51 עם בערך 1.5 פלוגות, סך הכל היו לחטיבה 20 וכמה זחל"מים, סליחה 30 זחל"מים, ושתי פלוגות טנקים. פלוגה אחת היתה מיועדת לפיצוח ופלוגה אחת שהיתה צריכה להוביל את ההתקפה. ארטילריה היתה לנו. המכמ"ת עם 4 סוללות, עוד שתי סוללות נדמה לי של 335 וגד"ש. נוסף על כך היתה לנו פלוגת הנדסה מנויידת מ-602.

"אנחנו למעשה לקרב הזה נכנסנו כאשר, כבר אמרתי, עמדה פלוגת טנקים אחת, שתי מחלקות באיזור דן. אחת מהן טיפלה באיזור של תל חמרה, השנייה צדדית צפון-מערב פצחה, ושתי מחלקות טנקים עמדו באיזור גבעת האם".

אפרת מספר על יציאת הכוחות מגבעת האם אל דרך הפטרולים הסורית, במטרה למצוא את התוואי העולה אל דרך הנפט. הכוח חוטף הפגזה כבדה עם נפגעים רבים. אפרת: "הדבר הראשון כשראינו את התמונה הזו היה ברור לנו שההתקפה הזו לא הולכת. היא הולכת בדרך הקשה. הדבר הראשון שהדאיג אותי היה בורג' בביל. עמדנו פה (בגבעת האם) עם כל הכוח וראיתי וקיבלתי דיווח… גדוד 12 הספיק לנוע להנה (כנראה מצביע על פאתי תל פאחר ממערב), תקף ולקח את בורג' בביל.

"נותרה עזזיאת שסיכנה את כל העסק הזה מאחור. היא שולטת יפה על כל השטח הפתוח הזה. הכנסנו את גדוד 51, לא לפי התוכנית, להתקפה לכיוון עזזיאת. כאן יש שדה מוקשים. הסורים בנסיגה הספיקו להניח פה מוקשים כאשר הם לא קברו אותם לגמרי. הטנק הראשון עלה על מוקש. לקח כמה דקות לפנות את הציר. גדוד 51 נכנס, תקף את עזזיאת מאחור.

"באותו זמן נמשך הקרב על תל פאחר. את עזזיאת לקח קצת זמן לקחת. מג"ד 51 שלח כוח לחירבת א-סודה להשתלט עליו. כאן נמצא טנק טי-54 במצב תקין. עזזיאת נכבשה. בינתיים הקרב על תל פאחר התפתח לא בצורה המוצלחת. מוסא (קליין, מג"ד 12) הגיע למקום המיועד לעלייה לציר הנפט, אבל לא זיהה אותו כי הקטע הזה קשה מאוד לזיהוי (אין הסכמה שלא זיהה את המקום) [… כאן חסרות כמה שורות בתמלול]

[…] "הוא [כנראה הכוונה לרובקה מ"פ הסיור] התחיל לטפס לכיוון זעורה. הוצאנו אותו חזרה. הוא נע, נכנס ליעד הזה מאחור עם כוח חרמ"ש קטן. במקביל נתנו פקודה לסמח"ט לקחת את שלושת הטנקים הנותרים ולנוע גם הוא ולקבל את הפיקוד על כל מה שמתרחש ממזרח ומדרום ליעד.

"התנועה שלא ציינתי בשלב הזה היתה בקטע הזה שבו כל הטנקים פרט לאחד או שניים נפגעו. זו היתה תנועה לא מדויקת… אבל נפגעו שלושה טנקים. טנק מס' … גם כן נפגע…

"אני מבין שלא היה קשר תקין בינינו לבין הטנקים, והתמונה שאנחנו קיבלנו מהדיווחים היתה שפרט לשני טנקים כל היתר נפגעו. לכן דאגנו להכנסת טנקים נוספים מדרום. הסמח"ט הינחה קצין להוביל את הטנקים. הוא עצמו נע מהר. הגיע לאיזור הזה גם הוא. הם התחילו לטפס אל תל פאחר מאחור (הגיע לשער המוצב הצפוני בשעה 18:00). בינתיים אנחנו נענו עם שני זחל"מי החפ"ק שלנו. הגענו מתחת ליעד. מצאנו את יתר הטנקים שהיו פה לא פגועים והמשכנו איתם באיגוף צפוני גם כן אל מאחורי היעד. כאשר אנחנו הגענו לתוך היעד (ככל הידוע בשעה 19:00), למעשה היעד כבר נכבש.

"במקביל לכך נתנו פקודה לבני, מג"ד 51, שבינתיים סיים את כיבוש היעד הזה לנוע. חשבתי שיצטרף לו פה להמשך הלחימה. כאשר הוא הגיע, היעד כבר היה בידינו.

חיילי גולני מסתערים על תל פאחר (צילום: "במחנה")

חיילי גולני מסתערים על תל פאחר, מתוך שחזור הקרב (צילום: "במחנה")

"זה המהלכים עד כאן ומה היה הלאה אחרי כיבוש היעדים האלה. תקיפת תל פאחר החלה בשעה 15:15 והסתיימה קצת אחרי שש (ב-18:22 ע"פ דיווח הסמח"ט). אחרי כיבוש היעדים האלה התארגנו פה במקום. היה איזה טיהור קטן שביצענו במקום הזה. כעבור שעה בערך התקשרתי עם ראש המטה ובשעה 8 או 9 הצעתי לעשות פעולת לילה, הצעתי גם לתקוף את 9136, את כל היעד הזה. קיבלתי פקודה להמתין. אחר כך קיבלתי פקודה לתקוף את מחנה הבניאס עם שחר, במקביל להתקפה של חטיבה 45 על תל חמרה. את ההתקפה הזו ביצענו כאשר נענו בדרכים קשות. את הפתחה תקפנו עם כוח רגלי לפני אור ראשון. גדוד 51 על זחל"מים התקרב ועבר את הפתחה הזו, פרץ לו מעבר בשדה מוקשים ותקף את היעד. הוא טיהר את היעד הזה. ההתנגדות בשלב הזה היתה קלה.

"אני רוצה לחזור בכמה מילים לשלב ג', תל עזזיאת ותל פאחר. שני המוצבים האלה מבוצרים בצורה רצינית יותר מאשר האחרים. שניהם מבוטנים וחפורים מאוד. ההבדל בקרב בין שניהם היה שהיעד הזה, עיקר הלחימה בו, היתה לחימה בתוך היעד עם כוח מאורגן היטב. הכוח נפגע בהתקפה אל היעד… והתוצאה שלא היה כוח מאורגן בצורה שלמה.

"גדוד 51 נע אל היעד שלו בהתאם לתוכנית. עלה על מוקשים, פתח מעבר, קיבל גם נ"ט וגם אש ארטילרית, פרץ לתוך היעד, עלה עוד פעם באיזור הזה על מוקשים, האנשים קפצו ולמעשה הגיעו כך שכל כוח נע אל היעדים שלו. הלחימה בתוך התעלות, ובעיקר בשטח היעד, שהוא השטח האמצעי, היתה בהחלט לחימה חריפה. האבידות שהיו לאויב מוכיחות את זה. היו לו 30 הרוגים ו-26 פצועים. הקרב היה יחסית קצר, קצת למעלה משעה, היעד נלקח.

"הכוח השני נע לתל פאחר. יש פה שתי דרכים שתיכננו לעלות מהן. האחת דרך יותר רחוקה מתל פאחר שחשבנו לטובה יותר, אבל קרקעית היא קשה יותר לתנועה, והשנייה הדרך שקרובה יותר ליעד, אבל יותר ברורה ויותר נוחה לתנועה מבחינה קרקעית. כבר פה הכוח חטף אש ארטילרית. הוא התקשה להיכנס לתוך הצירים מה עוד שבערך באיזור הזה הוא גם התחיל לחטוף אש נ"ט. שלושת הטנקים הראשונים שהובילו נפגעו. אחריהם היה הזחל"ם של מוסא, מג"ד 12. הוא קיבל אני מעריך פגז 82 מ"מ בדופן של הזחל. כתוצאה מההפגזה אנשים עפו מהזחל ואחדים נפגעו.

הבונקר המרכזי ביעד הצפוני של תל פאחר הפונה למערב

הבונקר המרכזי ביעד הצפוני של תל פאחר הפונה למערב

"הקצינים שהיו בזחל לא נפגעו, ניסו להפעיל את הזחל מחדש. מערכת ההיגוי לא פעלה וכך גם כל מערכת הקשר. מוסא עשה כאן שתי פעולות. א', לקח את מכשיר 10 איתו וניהל את הקרב. ב', שלח קצין לתת פקודה למ"פ המוביל, מ"פ א', לתפוס מהר את תל פאחר בדרך הקצרה ביותר. זו היתה מבחינתו שינוי במשימה.

"פלוגה א' היתה מיועדת לחלק הדרומי של היעד. במקביל הוא נתן פקודה למ"פ ב' לתקוף את בורג' בביל. מ"פ ב' … הפריש פלוגה ותקף מיד את בורג' בביל. מ"פ א' תקף את החלק הדרומי של היעד (תל פאחר), עבר פה שטח קשה מאוד, גבוה, היה קשה מאוד לעלות עליו בפלוגה זו. מתוך 7 זחל"מים 4 נפגעו לפני שהגיעו ליעד. הוא הגיע למעשה עם 3 זחל"מים עד ליעד. בתוך הזחל"מים שהגיעו היה הכוח הפורץ שלו, כך שכשהוא הגיע לכאן לא היה לו את הכוח הפורץ לקבל את כל הרזרבות".

אפרת ממשיך לתאר את כיבוש תל פאחר: "המעבר בגדרות נעשה כך שהאנשים שכבו על הגדרות, אלו שלוש גדרות דו שיפועיות. הכוח עבר על פני האנשים, פרץ אל תוך היעד ותפס את החלק הצפוני של היעד הדרומי. למעשה, הוא תפס את כל החלק הצפוני בטיפוס ואחר כך בהחזקה. דפקו אותו מהחלק הצפוני בצורה רצינית מאוד. נפגעו לו כל האנשים פרט למ"פ עצמו ועוד שני אנשים שנשארו שלמים. הוא המשיך להחזיק את היעד במשך כל הקרב על התל.

"בינתיים הכוח כאן לקח אנשים ואיתם התחיל לתקוף בדרך הזו את היעד הצפוני (מדובר בכוח של אלכס קרינסקי שלקח 12 חיילים מפלוגה א' של ורדי). הוא הצליח להגיע למעשה עד למרכז היעד שם הוא נהרג, וכל האנשים שהיו איתו, פרט לאחד, נפגעו. אחריהם המג"ד עלה למעלה ונפגע שם. הוא מוודא שלפניו נמצא כוח. היה נדמה לו שמי שיורה אלו כוחות שלנו. הוא זיהה את עצמו כלפי ורדי, וניסה לבדוק ולמנוע את האפשרות הזו שכוחות שלנו יירו האחד על השני ובניסיון הזה הוא נהרג.

"באותו זמן בערך בוצעה מעין התקפת נגד דרך התעלות, ואחריהם שם נעו אנשים. הקס"א שעמד ליד המג"ד שנפגע, הוא אומר שהוא נהרג מיד, הספיק לקפוץ לתוך תעלה מאחור והרג שני סורים. חזר אל המג"ד ומצא אותו הרוג. אחר כך הוא האיש למעשה שדיווח לי לראשונה מה מתרחש בדיוק בתוך היעד. הוא הגיע לפה עם טנק פגוע ומשם דיווח לי מה מתרחש. אני עליתי בינתיים על הרשת הפנימית של המג"ד. התקשרתי עם מ"פ א', עם מ"פ ב' לא הצלחתי להתקשר. הוא נהרג פה עוד לפני שהצליחו להיכנס בתנועה אחרי הכוח הראשון ליעד הצפוני. הצלחתי להתקשר עם מ"פ ג' והסתבר לי כי גם הסמג"ד נפצע פה ופונה.

"מ"פ ג' באותו זמן עדיין היה בריא. אחרי זה בשלב יותר מאוחר של הקרב הוא נהרג. כפי שאמרתי הבעיה המרכזית שעמדה לפניי היתה שהגדוד היה בלי מערכת פיקוד בכלל. היה צריך להשתלט מיד על העסק הזה. פה נעשו שני דברים, ראשית כל הקצונה הצעירה, המפקדים הצעירים פה, כל אחד ריכז אנשים והמשיך לתקוף את היעד. פה עשו את אותה פעולה, שגם אני אחר כך עשיתי מפני שידעתי כי הם עשו את זה לפניי – הם תקפו את היעד בדרך שתיכננו עם זחל"מים ונכנסו מאחור אל היעד. היתה פה למעשה תקיפה רצופה. כל הזמן הגיעו קצינים עם קבוצות בודדות. הם תקפו את היעד וטיהרו חלקים שונים.

"בסביבות השעה חמש הגיע הנה מפקד הסיירת בציר נפרד. הוא גם פגש את אחד הקצינים, סולומון (הכוונה לסולוביץ', סמ"פ ב'), שהוא אגב הקצין שטיהר את היעד הזה (מצביע על בורג' בביל), ומהר הצטרף ללחימה פה. הוא פגש בו בכניסה. סולומון נכנס לפניו, לחם, כשגם הוא שם, ורובקה נכנס אחריו לטיהור החלק הצפוני של היעד.

"על הקרב של רובקה שמעתם או קראתם בעיתונים. זו היתה לחימה פנים אל פנים, ממש בידיים. אחריו נכנסו הקמב"צ עם עוד מספר אנשים מהסיירת שהיו שם. אחרי שרובקה נפצע המשיכו אנשי הסיירת בפיקוד הקמב"צ רס"ן יפרח (ליפרח לא היה תפקיד, ולכן הוא לא היה הקמב"צ) לטהר את היעד עד הסוף.

"אלו הם שני היעדים שמצאתי לנכון לפרט במיוחד. אני רוצה להעלות פה 4-3 נקודות. הראשונה, העלייה על דרך הפטרולים, שהיא היתה המפתח לכל העסק פה. היה ניתן לעלות כאן, יותר מאשר בציר אחד. אנחנו חוייבנו לעלות אחרי חטיבה 8 ובגלל זה התעכבנו מספר שעות. כאשר כאן היה ניתן בהחלט לפתוח ציר יותר דרומי, טוב לפחות כמו זה, ולהעלות בו את החטיבה שהיתה צריכה ללכת כאן, ולאפשר לנו במקביל לנוע בצירים האלה ולעלות. אני חושב שזה היה תורם לתקיפה יותר מוקדמת וללחימה יותר מושלמת.

דבר שני, מה שהגביל אותנו בפיתוח הכוח של החטיבה זה שההתקפה היתה ביום. סבלנו מעודף כוחות ניכר על גבי הזחל"מים. בנושא הזה היו בעיות. דבר שלישי, נושא סיוע אוויר לפתיחת ההתקפה. פה היינו צריכים לקבל סיוע אוויר. ארטילריה היא בעיקר סיוע קרוב. סיוע האוויר ניתן. נכון שהביצורים הם מהסוג שקשה מאוד להבקיע אותם, הם ביצורים חזקים מאוד עם בטון והרבה אדמה, אבל אני חושב שאילו פקחי האוויר שלנו היו יכולים לכוון את המטוסים למטרות שלנו, הדבר היה יותר מועיל. הסיוע ניתן פה כמעט בלי פגיעה. אני חושב שסיוע מכוון היה טוב יותר.

"דבר נוסף, היו פה שניים-שלושה מקרים של העברת כוחות של ת"פ כוחות אחרים. ואני חושב שבשני מקרים, לפחות בראשון, היה ניתן להטיל על החטיבה משימה, אם כי אחר כך שמעתי שהכוח יועד לדבר אחר. אבל בנושא היעד הזה ניתן היה להפעיל את החטיבה, והיינו כאן חוסכים זמן כי היה אפשר לתקוף יותר מוקדם. אני מבין את השיקול ש'קיבלנו נפגעים', יחד עם זאת אני חושב שהחטיבה היו לה מספיק כוחות כדי להמשיך בלילה עוד לתקוף ואולי להרוויח חלק מהלילה לכיבוש יעדים. אנחנו חטיבת חי"ר והלילה בשבילנו חשוב מאוד. פה הוא לא נוצל.

"לסיום אני רוצה לומר כמה דברים. דבר ראשון שהתבטא אצל כולם וגם אצלנו, הלחימה הזו היתה קשה במיוחד ועמדנו במבחן היכולת של המפקדים ושל החיילים הצעירים. אני חושב שכאן היתה דוגמה בלתי רגילה של בקיאות ודבקות במטרה. יש פה חיילים שנשארו ללא כל פיקוד והמשיכו להילחם. הודות להם לא נסגר העניין אולי בצורה שבה אולי היינו כובשים את היעד, אבל יכול להיות בהחלט שלב שבו היינו נהדפים לאחור אילו היה היעד כולו מתארגן. כל היעדים שלנו נכבשו, כל המשימות שלנו בוצעו. אני משימה אחת שכחתי: אנחנו נענו בעקבות חטיבה 8 וטיהרנו את קונייטרה ממה שנשאר שם לטהר.

"אבידות האויב: בשלבים הראשונים של הקרב פגענו בתשעה טנקים ושלושה נגמ"שים. אחד בחירבת סודה ואחד באיזור הזה. במקום הזה היו לאוייב מאה הרוגים. מצאנו שלשום עוד גוויות. לקחנו קרוב ל-45 שבויים. לנו היו ארבעה טנקים שנפגעו, שלושה כאן, אחד עלה על מוקש. היו לנו 58 הרוגים, זה כולל את כל הגזרות, כולל הקרב על שכם, ו-110 פצועים לא כולל את הטנקיסטים. לטנקיסטים היו שישה הרוגים.

"יש עוד שני דברים לציין. אנחנו קיבלנו כאן סיוע מצויין מהמכמ"ת שלנו והגד"ב. כאשר את המגבלה, הגד"ב, ראינו עוד פעם אחת כאשר קיבלנו סיוע מהמכמ"ת. נוסף לאפקט של האש יש ביום אפקט עצום של הסתר. נוצר ענן רציני מאוד של אבק ועשן, אשר מגביל את יעילות האש של האוייב. בהפגזה של 25 ליטראות אתה לא מקבל את האפקט הזה, שהוא ביום חשוב ממדרגה ראשונה, אבל קיבלנו פה בהחלט סיוע יעיל מאוד פרט לתל פאחר שהיה קצת יותר מוגבל.

"ההנדסה ראויה פה לציון מיוחד. החבורה שעבדה איתנו היתה יוצאת מן הכלל טובה. הם במהירות עצומה הרבה לפני שנגמר הקרב, אפילו בשלבים המוקדמים של הקרב, כבר התחילו לפלס את הדרך וזמן קצר אחרי שאנחנו התחלנו לעלות כבר היתה פה דרך וניתן היה להעלות כוחות כדי לעזור לכוחות".

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “קרב תל פאחר (1)

  1. זה סיכום של מח"ט אחרי הקרב הזה? אולי זה מסביר את הכל. הוא מתעלם כמעט לחלוטין מהבעיות בתל פאחר, לפני וובמהלך הקרב, הוא מתעלם מההכנה הלקויה, מהברדק שהתפתח, מחוסר השליטה בכוחות, מכך שלא הגדוד כבש את תל פאחר אלא אוסף די מקרי של חיילים בודדים, אמיצים מאוד, בסיוע הסיירת (שבגלל פוליטיקה פנימית של גולני מנסים להמעיט בעבודה שלה). שורה תחתונה: למח"ט הזה התרסק גדוד שלם במהלך קרב, והוא די מחפף את הסיפור הזה בתחקיר, ועוד מנסה לתאר איזה מבצעים נוספים יכלה החטיבה הזאת לעשות עוד באותו יום אם רק היו נותנים לה… לא רציני, פשוט לא רציני.

  2. רוצה להגיב היות והייתי נוחך בפציעת הסמגד.זוכר ומכיר את סמריה ובן בסט ושמואל טל מזוית שלא מוזכרת בהרבה מיקרים מתכוון בזחל האיגוף….. ומשהיה ורוצה להגיב
    לספר מוזמן להגיב רפי

  3. לפאנל הזה אין תאריך? ומניין ידוע מי השתתף בו?

    בכל אופן, יש כאן השמטה ברורה, שאיני יודע אם היא של המקליד כאן, או במקור:

    "מוסא הגיע למקום המיועד לעלייה לציר הנפט, אבל לא זיהה אותו כי הקטע הזה קשה מאוד לזיהוי. הוא התחיל לטפס לכיוון זעורה. הוצאנו אותו חזרה. הוא נע, נכנס ליעד הזה מאחור עם כוח חרמ"ש קטן." – – – מי שהתחיל לטפס לכיוון זעורה והגיע אח"כ ליעד מאחור וכו' הוא מפקד הסיירת ראובקה (עליו מספר בהמשך: "בסביבות השעה חמש הגיע הנה מפקד הסיירת בציר נפרד."). כלומר, בין המילה "לזיהוי" למילים "הוא התחיל" חסר משהו. [שווה לבדוק: אם זה בסוף ותחילת עמוד, אולי חסר ביניהם עמוד?]

    • תוך כדי קריאה בפוסט אחר, מספטמבר 2014, גיליתי שפרח מזכרוני שעל הדילוג הזה כבר העיר דני בתגובה שם: "אני חושש שהיה דילוג בתימלול בין ההתיחסות למוסא לבין התיחסות למפקד הסיירת שאכן טעה בניווט ופנה לכיוון עין פית, גילה את הטעות וחזר לכיוון תל פאחר", ובהמשך שם: "שלמה הבטיח שיבדוק שוב את תמלול הכתבה"…

    • "מוסא הגיע למקום המיועד לעלייה לציר הנפט, אבל לא זיהה אותו כי הקטע הזה קשה מאוד לזיהוי. הוא התחיל לטפס לכיוון זעורה. הוצאנו אותו חזרה. הוא נע, נכנס ליעד הזה מאחור עם כוח חרמ"ש קטן."

      בדקתי התמלול שברשותי. חסר קטע של כמה שורות שבו כנראה כבר מדבר המח"ט על מ"פ הסיור רובקה שנכנס ליעד מאחור עם כוח קטן, ולא על מוסא קליין.

      בפעם הבאה בארכיון צה"ל אבדוק שוב את הקטע החסר. תיקנתי את הפוסט בינתיים בהתאם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s