מזינו לעניים

האם השוואת הביצורים הסורים לאורך גבול ישראל לקו מזינו הצרפתי נכונה והגיונית, או שמדובר בניסיון להעצים את אתוס הניצחון ולהחמיא לגנרלים של פיקוד צפון? 

תל עזזיאת לאחר כיבושו. צילום: אוסף "במחנה" / ארכיון צה"ל

תל עזזיאת לאחר כיבושו. צילום: "במחנה" / ארכיון צה"ל

קו מזינו היה רצועת הגנה בת 108 מתחמים מבוצרים שכללה מכשולי טנקים, עמדות תותחים ומקלעים ובסה"כ כ-100 ק"מ של מנהרות, שבנתה צרפת לאורך גבולה עם גרמניה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1929 עד 1938. הצרפתים האמינו שהקו אינו חדיר, או שלפחות יעכב את המתקפה נגדם עד להתארגנות הצבא. אלא שב-1940 פלשו הגרמנים לבלגיה וממנה חדרו לצרפת בלי קושי. קו מזינו התברר כאשליה.

בקושי גוועו הדי הקרב על הרמה הסורית וכתבים צבאיים, דוברים מטעם ומלחכי פנכה, החלו להאדיר את ההישג של כיבוש הרמה הסורית שהתנהלה תוך הבקעת קו ביצורים, בחלקו מאסיבי, שהתמוטט וקרס תוך יום. האופוריה עבדה שעות נוספות והדמיון הפליג למרחקים גדולים.

שאלה שנשאל הרמטכ"ל יצחק רבין בראיון ל"במחנה" עם סיום המלחמה ניסה להעצים את האתוס: "כתבים שביקרו ברמה הסורית התרשמו שהביצורים שם חזקים יותר מביצורי קו מזינו הצרפתי. את קו מזינו עקפו ולא הבקיעו. אנו הבקענו את הקו הסורי ועשינו זאת במהירות רבה. כתבים רואים בכך את אחד ההישגים המרשימים ביותר של המלחמה. איך הצליח צה"ל להבקיע ביצורים כה חזקים במהירות כזאת?".

רשימה זו אינה מתיימרת לפרט עד עפר את יסודות ביצורי הרמה הסורית, אלא להביא בקליפת אגוז את קו ההגנה הסורי בששת הימים מול קו ההגנה הצרפתי במלחמת העולם השנייה, כפי שהיו כאלה שהעזו להשוות בין השניים.  

המוצבים הסורים, כמו כמעט הצבא הסורי, נשענו ערב מלחמת ששת הימים על תכנון, פיתוח, תו"ל ואמל"ח סובייטי. שרשרת המוצבים הקדמיים ומוצבי משנה, שהשקיפו על עמק החולה והכנרת, כ-30 במספר, היו בחלקם חפורים, מבוטנים ומבוצרים ובעלי כוח אש שכלל מקלעים כבדים, מרגמות 120, קני ארטילריה וטנקים. הגדולים שבהם היו מצויידים ברשת מחילות, מצדיות, תעלות מחופות ומוקפים בשדות מוקשים וגדרות תיל.

הסורים לקחו בחשבון שפריצה ישראלית לרמת הגולן תגיע מגשר בנות יעקב, שהיתה הדרך הקצרה ביותר ממערב למזרח, או מאיזור דרום הכנרת, דרך ירדן, או מצפון הרמה באיזור הבניאס. את קו ההגנה המיושן עד אמצע שנות ה-50 החליפה בהדרגה מערכת מגננה חדשה ומשופרת, שכללה מוצבי פיקוד ושליטה לצד מוצבי משנה, ועל כל אלה הופקדו בימי רגיעה חמישה גדודי המשמר הלאומי.

לצה"ל היו מספר תוכניות תקיפה לרמה שאותן הגה והוביל דדו, אלוף פיקוד צפון, הראשית בהן היתה "מקבת" לסוגיה: פריצה דרך הצירים המרכזיים – בדרום (עמק הירדן), מרכזית-דרום (אשמורה-אלמגור), מרכזית צפון (נוטרה-שמיר) ובצפון (כפר סאלד-דן). אחד מסודות ההצלחה של פיצוח הקו הסורי היה "מקבת 3" – כיבוש רמת הבניאס ועין פית ע"י חטיבת שריון 37, כיבוש מוצבי הגבול עזזיאת-פאחר-זעורה שהוטלה על חטיבת גולני ושריון, וכיבוש מוצבים דרומיים יותר עם העלייה לקלע ע"י חטיבה 8.

איך התמוטט המערך הסורי בקלות יחסית? תשובה אפשרית סיפק ראש מטה פיקוד צפון בששת הימים, אל"מ דן לנר. בסיכום המלחמה שנערך מספר שבועות לאחר המלחמה בהשתתפות המח"טים, הוא אמר: "אנו מדברים הרבה על צירים בשטח הררי, ואני חושב שזה מוצדק, בכל אופן ובניגוד מסוים למעשה אם בודקים בדיוק את מה שבוצע ברמה הסורית זה לא היה ככה כי אנחנו ידענו ויודעים שבמערך הגנתי, ובעיקר אצל ערבים, ברגע שאתה מצליח להוציא אותו משיווי המשקל, למעשה הניצחון בידך. מה שבוצע ברמה הסורית לפי מה שאני מבין אחרי הביצוע, ולכך זה גם היה מתוכנן, זה כעין קדיחת חור די צר, כי בינינו לבין עצמנו היה לנו ציר אחד מפוקפק ולא יותר, כדי להגיע לעורף של המערך העיקרי ונדמה לי שהתוצאות הצדיקו זאת. כל מה שקרה אחר כך באגפים, למשל תל חמרה, בניאס וכל זה, ללא ספק שזוהי התוצאה של הופעת כוח בסך הכל קטן של חטיבה 8 בסביבות קלע וזעורה ושללא ספק השפיע מאוד על התמוטטות המערך".

ובכל זאת, האנשים שכינו את הביצורים הסוריים "קו מזינו" עשו עימם חסד ופיארו שלא לצורך. נדרש לכך דמיון מפותח, שכנראה פרח תחת אופוריית הניצחון. "קו מזינו הוא מושג לעוצמת ביצורים אדירי מימדים, שהתגלו במערומיהם בעומדם בפני האסטרטגיה החכמה של הגרמנים", אומר לנו ההיסטוריון ד"ר יוסף ארגמן, שבמלחמת ששת הימים שימש כתב "במחנה". ארגמן: "קשה אפילו להבין את עוצמת הביצורים (של קו מאזינו) עד שלא רואים וקוראים נתונים פיזיים. את ביצורי רמת הגולן אי אפשר בכלל להשוות מבחינת נתונים פיזיים לקו מזינו, הם אפילו לא ישבו ברום הרמה אלא בשוליה המערביים, ודי היה בחייל אחד – אחרי קרב גישה אכזרי ולא מוצלח – שנשכב על הגדר, כפי שתואר בתל פאחר, כדי שהלוחמים יעברו על גבו אל תוך המוצב. לכן, אני לא חושב שאפשר להשוות, לא מבחינת העוצמה ולא מבחינת הקושי לכבוש. לו הגרמנים היו באמת מתמודדים עם קו מזינו , פני המלחמה היו נראים אחרת. אבל הם העריכו נכון את עוצמתו ולכן נקטו בצעד ערמומי ועקפו אותו".

ועוד מפי ד"ר ארגמן: "אפשר לומר שמוצבי הרמה הסורית, במימדים ובמושגים של ישראל, היו סוג של קו מזינו לעניים. בסופו של דבר התמודדו איתו וכבשו אותו, מקסימום בחצי יום לחימה. זה לא מבטל את גבורת הלוחמים שפעלו בחזית חשופים מול אש אויב (לא היו עדיין השכפ"צים האישיים). חבריי לטירונות ולגדוד 13 של גולני לחמו בתל-עזזיאת ויחסית יצאו בזול. דדו, שהיה אלוף פיקוד הצפון, הכיר היטב את 'ההר שהיה כמפלצת', אך גם גדל במושגים אירופיים, כיליד יוגוסלביה, בהחלט יכול היה לעשות את שילוב התדמיות, כפי  שאכן התבטא. באתוס הישראלי, הרמה הסורית על מוצביה אכן היתה קו אכזרי שסימל את השנאה הערבית כלפי המדינה הצעירה שקיבוציה הצעירים היו פזורים לרגליו. אבל בסופו של דבר, במונחים צבאיים אובייקטיביים – היא לא היוותה, לדעתי, מכשול צבאי של ממש".

טנקים ישראלים צולחים מכשולי נ"ט בדרך לכיבוש הרמה (צילום: אוסף "במחנה" / ארכיון צה"ל

טנקים ישראלים צולחים מכשולי נ"ט (מחסומי קוביות) בציר העולה אל קלע (צילום: אוסף "במחנה" / ארכיון צה"ל)

וזה מה ענה רבין לשאלת "במחנה" ביוני 1967 על קו מזינו: "מכיוון שלא ביקרתי בקו מזינו איני יכול לערוך השוואות, אבל אני יכול לומר שמערך ההגנה הסורי היה אדיר תודות לשילוב של טופוגרפיה ועבודת ביצורים – בטון, מוקשים, עמדות אש, שילוב של טנקים וארטילריה וכל השאר. גם אום כתף ורפיח היו מבוצרות, והיו שם אפילו מועדוני קצינים תת-קרקעיים, אך לסורים עמד גם היתרון הטופוגרפי. העובדה שהצלחנו להבקיע מערך זה נובעת מתכנון מדוקדק, אך יותר מכל מכושר הלחימה וההתמדה של חיילינו. אם ניקח כדוגמה את תל פאחר, אותו תקף גדוד של גולני, נמצא קטע בו נהרג המג"ד ונפגעו מרבית מפקדי הפלוגות, אך היחידות המשיכו להילחם והשלימו את משימותיהן בפיקודם של מפקדי מחלקות וכיתות, ובכמה מקרים אף בלעדיהם".

יותר מכולם שמח דדו, אדריכל כיבוש הרמה, לשאלת "במחנה" ב-1967 על השוואת מזינו הצרפתי למזינו הסורי. עבור אלוף פיקוד הצפון זו היתה הרמה להנחתה והזדמנות להאדיר את ההישג שנרשם על שמו. דדו: "ראיתי את ביצורי קו מזינו, ראיתי את ביצורי הרמה הסורית, ואני חושב שהאחרונים אינם נופלים מן הראשונים. כמובן שקו מזינו היה מסודר הרבה יותר, נקי הרבה יותר וכמויות הבטון בו היו עצומות באמת, אבל לעומת זאת הוא לא ניצב בגובה כזה של הרמה, ולדעתי היה נחות מבחינת כושר העמידה. הסורים הכינו את קו הביצורים של הרמה משך שנים. הם בנו מוצבים בעומק האדמה, מיקשו שטחים עצומים, מילאו את החללים בגדרות תיל ואבנים וערכו כל זאת לעומק של 30 ק"מ. היו לנו קרבות מרים מאוד ברמה הסורית וטובי אנשינו שילמו בחייהם על מנת לכבוש אותה. עם זאת אני חושב כי אילו היה יושב במוצבים אלה צבא טוב יותר, היו אבדותינו גדולות לאין שיעור".

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מזינו לעניים

  1. אולי קו הביצורים הסורי אינו קו מאזינו, אולם רמת הביצורים והתבססותם על המכשול הקרקעי, יצרה קו מגן חזק, אשר היה קושי של ממש להתגבר עליו. אגב, האם מישהו יודע מה היה בצד הישראלי? נדה!
    מנגד, קו ברלב "המהולל" לגביו גם נוצר שיח גבורה ועמידות לפני מלחמת יום הכיפורים, לא היה אלא אוסף של בונקרים שעיקר תפקידם היה להגן על הלוחמים, עם עמדות תצפית המרוחקות זו מזו, באופן שלא יצרו כלל קו רציף ואפשרו צליחה במרווחים הגדולים שבין הביצורים.

    • התכוונתי להוסיף פיסקה על קו בר-לב – ושכחתי. אבל אמרת בערך הכל.
      ולגבי קו ההגנה הישראלי בששת הימים, מדובר במשלטים אקראיים ורופפים לאורך הקו, שהיה אפשר לצלוח עם פרייבטים. מזכיר לי את השיר שכתב חנוך לוין ב-1966 שנאסר להשמעה שנים רבות: "בוא אליי אל המשלט… שב תנוח, אל תירא ותשוב לעפרך".

  2. הבולדרים מעשה ידי אדם (בריטים או שולחיהם)לעניות דעתי נימצאים בסמוך לכניסה המזרחית לראג'ר ,חלק ממערך הבולדרים שהציבו הבריטים במלחמת העולם השניה כאשר הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי ממשלת וישי הפך לחזית מלחמת העולם השניה ,הוקמו בולדרים במעברים הכרחים ,ניתן לראותם גם היום ,ליד מצודת ישע -במעלה לרמת הגולן מחמת גדר -ובסמוך לכניסה לראג'ר טרם עליה להר דוב ,כפי הנראה הבולדרים בצילום משם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s