שיגעתם אותי עם התוואי הזה

קמתי ב-4 בבוקר ונסעתי 200 ק"מ לבדוק מלמעלה אם הציר עביר * בציר הנפט צילצל לפתע עזרא ברוש * לא הרחק משם קרס החמור של קיבוץ שניר * ושני עוברי אורח בטוחים שתל פאחר קרה במלחמת יו"כ * רשמים על קצה המזלג מקפיצה אקראית לשטח בצהרי יום לוהט 

תצפית מציר הנפט מערבה. באדום תל פאחר, הקו הירוק מושך לכיוון עין א-דייסה. להגדלה - לחצו על הצילום

תצפית מציר הנפט מערבה. באדום תל פאחר, הקו הירוק לכיוון עין א-דייסה

זו היתה שעה שבה התרנגולות עוד לא מצחצחות שיניים. התעוררתי בשבוע שעבר, הכנסתי את עצמי ליונדאיי מקרטעת, תרמיל גב קטן, שני בקבוקי מים, כובע – ויאללה נסעתי איזה 200 ק"מ לציר הנפט. היה כל כך מוקדם שאפילו בית הקפה בכחל, הצופה לכינרת, עוד לא פיהק. ויתרתי על ההפוך. תחנות ביניים בדרך: גבעת האם, שאר ישוב, שמורת תל דן, קיבוץ שניר, שמורת הבניאס, תל פאחר.

משם הרכב טיפס בכבדות-מה בציר הנפט. בסוף עצרתי בערך מעל עין א-דייסה, בודד על הכביש. יצאתי לראות אם אפשר לראות משהו מלמעלה, זאת אומרת לבדוק במבט אם הציר עביר. גדר חלודה לא איפשרה לי להתקרב אל שפת המצוק ולהציץ למטה. איזה עצבים.

בדיוק בנקודה הזו הסלולר צילצל לפתע. שפירית מבוהלת נמלטה, ואפשר היה לחוש את משק כנפי ההיסטוריה שהותירה במעופה. הלו, מי זה? לא להאמין, זה עזרא ברוש. בשום פנים לא היינו אמורים לעלות בציר הנפט, הוא כמעט צעק לי באוזן. אמרתי לו: עזרא, איזה עיתוי, אתה לא יודע איפה אני עכשיו. במקום בו היה ברוש, אי שם בתל-אביב רבתי, הוא הביט בחשדנות סביבו אולי אני מפתיע אותו מאחור. אני עכשיו בחולון, הוא אמר, איפה אתה? תשמע, אמרתי לו, אני בכביש הנפט, ממש מעל עין א-דייסה. אפשר היה לשמוע איך הוא מתרגש. בחודש האחרון, במיוחד מאז שהסיפור שלו פרץ לרשת, הוא חי את הקרב ההוא שעה-שעה. לא שוכח את הרגע שבו הטנק שלו הגיע לחזית תל פאחר ואת שתי הפגיעות הסוריות המדוייקות ששינו את חייו.

אנחנו נכתוב את האמת, הוא כמעט הפציר בי, אנחנו עמדנו במשימה שלנו בקרב. ברוש, אמרתי לו, ממה שאני רואה מכאן אין מצב שטנקים יוכלו לטפס למעלה, הכל פה חסום עם מצוקים. והוא אמר לי, תקשיב טוב, אם היינו צריכים להגיע לדרך הנפט אנחנו היינו מגיעים, הבנת? שום דבר לא היה מונע מאיתנו, ותגיד לכולם שיפסיקו לכתוב שטויות באינטרנט.

ברוש סגר. צלצלתי לדני ביזר, המ"מ ההוא מהתעלות של פאחר. איפה אתה דני? אני בכפר סבא, ואיפה אתה? אני בציר הנפט, מחפש את התוואי שלכם. לציר הנפט הגעת? אתה לא נורמלי. דני, שיגעתם אותי עם התוואי הזה, אני מנסה למצוא לכם אותו מלמעלה. תשמע, הוא אומר, אתה מלמעלה לא תראה כלום, אבל יש ציר עביר מלמטה, אני בדקתי.

רבע שעה בשטח, חום אימים, אף כלב מת לא יעבור פה. נכנסתי למטווח זעורה שיושב על הכביש. האדמה בערה. נחשים ארבו בתוך העשב עם לשון משורבבת. חזרתי לרכב ועשיתי יוטרן על כביש ברוחב שני מטר ורבע עם שוליים נמוכים. התמרון הזה לקח לי דקה וחצי. חזרתי לכיוון תל פאחר. בדרך עצרתי בכניסה לעין פית, שיושבת מעל הפאחר הזה. לכאן הגיעה סיירת גולני שעלתה לציר הנפט עם חטיבה 8 לקלע. הסיירת המשיכה עם הכביש ונכנסה למחנה עין פית, שאותו חשבה בטעות לתל פאחר.

חזרתי לתל פאחר. שני וואנים עמדו בחנייה. ההורים ניסו להתרכז בקריאת ההסברים, הילדים התרוצצו בתעלות. המתכת של הזחל"ם, שהועמד למזכרת נצח בנקודה אסטרטגית, להטה. זחל"ם מטופח מקרב עכור. הזחל השרוף והחלוד, האותנטי, בגבעת האם, מדבר אליי יותר.

כאן משום-מה אני נזכר בעדות של בכיר בתותחנים אחרי המלחמה, שהתלונן על בעיות, בהן מחסור חמור ב-155 מ"מ ועוד. וכך אמר: "היה לנו מחסור רציני במת"צי אוויר. אנחנו פונקנו בביטחון שוטף. היו לנו קלים ודרורים ופייפרים, טייסת שלמה. הפעם החזיקו אותנו קצר מאוד. היה לנו רק דרור ופייפר, וגם אלה לא טסו באופן חופשי. היו לנו בעיות להרים אותם, אם בגלל פעילות חיל האוויר שלנו או חיל האוויר שלהם, מזג אוויר ואי הבנות מהסוג הזה. אין בכלל להגזים בחשיבותו של מת"צ אוויר, כי מת"צ אוויר שלט בגזרה הסורית שליטה מלאה. ברגע שהיה באוויר היינו בעלי בית על הגזרה, וברגע שהוא ירד הסתמכנו על תצפיות קרקע שאין בכלל להשוות את זה. את העבודה העיקרית עשו בשלב ראשון מגדוד 334 ו-402, שעם פעולות חטיבה 1 למעשה כל הנטל עבר על מג"ד 402 שהיה תלרי במשך כל ימי המערכה, רק החליף סוסים. וההישגים באמת ראויים לציון".

חזרתי לרכב, נסעתי על כביש הנפט צפונה לכיוון כביש 99 ואז פניתי שמאלה לדרך עפר, שמתמשכת מתחת לתל פאחר ומדרימה אל תל עזזיאת. מימין חנה עדר הבקר של קיבוץ שניר. מרוב שיעמום הם העלו גרה. באמת לא היה להם משהו יותר טוב לעשות ב-12 בצהריים. שש פרות עם מזל של אלופים תפסו צל קלוש מתחת לעץ קטן. כל היתר עמדו בשמש הקופחת בלי קרם הגנה, כולל חמור אומלל שקרס תחת עומס החום ורבץ באפטיות על אדמת החמרה. רחמנות.

העדר של קיבוץ שניר, והחמור שקרס מהאוויר הלוהט. לחצו להגדלה

העדר של קיבוץ שניר, והחמור שקרס מהאוויר הלוהט

חלפתי על פני תחנת שאיבה קטנה "בניאס". הדרך החלה להיות משובשת בטירוף. אחרי 300 מטר הרכב אותת שהוא לא יכול יותר. פתאום הופיעו מולי זוג מטיילים. טרמפ לתל פאחר? הצעתי. היה פה איזה קרב או משהו, התעניין אחד מהם. נכון, אמרתי, בסך הכל איזה 30 הרוגים ו-20 צל"שים. זה היה במלחמת יום כיפור, לא? שאל השני.

נסעתי משם לכפר סאלד, ואחר כך לדרדרה, ולצומת גדות, ולבית המכס העליון, ולבריכת הקצינים הגדולה לא הרחק מחד נס, ולגשר אריק. צלצלה אליי גילי: איפה אתה? אני מתחת למוצב השפך. תשמע, היא אמרה, מתי אתה בא לאבא שלי, הוא מחכה לך בעין גב. אני עסוק עכשיו עם הצפון הרחוק, אמרתי, תל פאחר וכל הבלגן הזה, לדרום הרמה אגיע רק בעוד כמה שבועות, אולי אפילו בחורף. נתתי משם גז לאלמגור.

בזמן הקרוב יש כמה נסיעות חזקות. גבעת האם, כביש הנפט וכל מה שביניהם. נביא לשם כל מיני דמויות מופת וגם כמה טיפוסים יותר מפוקפקים. אנשים בני 67 פלוס פלוס פלוס, חלק עם שריטות. ממרחק של כמעט דור שלם הם ינסו להבין מי מה ולמה. במיוחד למה מוסא קליין הודיע בקשר שהוא עולה על שפרה ממערב. איך הוא הגיע להחלטה הזו? האם הוא נתן את ההוראה, או שאלה היו ורדי וקרינסקי היו שהחליטו? ומי החליט שהציר לא עביר? וגם איך תיפקד המח"ט בניהול הקרב הזה? יהיה מרתק.

שיא הקיץ - ונחל דן שוצף

שיא הקיץ – ונחל דן שוצף

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שיגעתם אותי עם התוואי הזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s