קדחו חור ברמה

הופעת טנקים ישראלים על הדרך שבין קלע לזעורה השפיעה על התמוטטות המערך הסורי * סיפורו של גדוד 377 בפיקודו של אמנון חינסקי, שהתכונן היטב לפריצה לרמה ועשה את המוטל עליו ביעילות, במינימום נפגעים – ועם שני צל"שים בלבד 

גדוד 377 מסתער ברמה. הצילומים מהאלבום של סא"ל אמנון חינסקי ז"ל. להגדלה – לחצו

בסערת הקרב שגוועה לאחר מלחמת ששת הימים נצרבו בזיכרון הקולקטיבי אותם קרבות מרים ברמה הסורית, שהסתבכו והתארכו, ולצד מעשי גבורה ונחישות היו רצופים בהחלטות תמוהות ומוטעות. מלחמות גנרלים על תהילה וכבוד הפכו אותם לאבני דרך בהיסטוריה הצה"לית.

בצד, בדרך כלל שכוחות וזנוחות, נותרו פעולות שבוצעו כמתוכנן ובמינימום נפגעים. האתוס הלאומי שלנו משמר את זכרונם של היחידות והמפקדים שהסתבכו בקרבות כושלים, או מרובי קורבנות, בעוד שמעשי היחידות שביצעו את משימותיהן כראוי לא זכו לאזכור באתוס הגבורה הלאומי.

אחת מהן היתה של גדוד שריון 377 מחטיבה 37, בפיקודו של סא"ל אמנון חינסקי, שפרץ בציר מרכזי אל דרך הנפט בתוואי שבין קלע לזעורה, ממזרח לגבעת האם. זו היתה פעולה שנועדה לתקוע טריז במעלה הרמה, לגרום לסורים להפנות כוחות להגנת מוצבי הקו השני ובכך לסייע לגולני במאמץ העיקרי לכיבוש מוצבי החזית.

טביעות השרשראות של הטנקים ניכרו היטב לאורך הגזרה. גדוד 266 (של חטיבה 37 בפיקודו של אל"מ אורי רום) פרץ מזרחה בציר גונן-רוויה, גדוד 278 עלה דרך דרבשיה, גדודי 129, 377 ו-121 חרמ"ש (חטיבה 8 מוקטנת של אל"מ אלברט מנדלר) פרצו מגבעת האם אל זעורה וקלע, וחטיבה 45 (סא"ל משה בר כוכבא) הסתערה בבוקר שלמחרת על הדרך למסעאדה.

377, גדוד שריונרים במילואים, גוייס ב-19 במאי 1967 והתמקם ליד עראבה כשהוא עוסק בתרגולות ובאימון לפריצת יעדים סובייטיים. בהמשך נסע לעין זיתים (על שרשראות), שם בוצעו סיורים ברמת מ"פ ומעלה כדי ללמוד את דרכי הגישה השונות ברמה הסורית. באותם ימים קיבל הגדוד את פלוגת צידון – 15 טנקי צנטוריון, שהתמקמה באליפלט. ההכנות לתוכנית "מקבת" לכיבוש הרמה שולבו בלימוד השטח ובתרגול נהיגה לילית בעליות קשות, ציון מטרות ופקודות אש.

עם פרוץ מלחמת ששת הימים התמקמה מיפקדת הגדוד במשטרת נבי יושע ליד חטמ"ר 3. הגדוד מנה את פלוגה ו' בפיקודו של רס"ן אהרון לישנסקי (אליושה), פלוגה ה' – רס"ן עמי לב טוב, פלוגה פ' – רס"ן יעקב נויפלד, פלוגה ז' – רס"ן זאב נמיר, פלוגת חרמ"ש ח' – רס"ן גדי ארז, פלוגת מפקדה וסיוע – רס"ן משה גבריאלי (פייפ).

מג"ד 377 אמנון חינסקי (בכובע המצחייה) עם רס"ן גבריאלי "פייפ" (עם הכומתה)

"הוא היה איש טוב", מספר אהרון לישנסקי, 76, מ"פ ו', על המג"ד חינסקי. "הכרנו זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, יצרנו קשר לבבי, ובכלל כל האווירה בגדוד היתה לבבית מאוד. זה היה גדוד מילואים מגובש, ועל פי מה שאני יכול להעריך הוא מנה אנשי מקצוע טובים גם טכנית וגם לחימתית".

ב-6 ביוני 1967 השתתפו פלוגות ו-ז בהדיפת ההתקפה על קיבוץ דן, לאחר שהגיעו לסייע לחברי הקיבוץ שירו על כוחות אויב וטנקים משדה הפילבוקסים שממזרח למשק. המג"ד חינסקי סיפר כי שדה האש של הפלוגה כמעט שלא נראה בגלל האש שאחזה בשדות והעשן הרב, בנוסף לאבק של תנועת כוחות ישראלים מדרום. כשמונה טנקים סורים נפגעו, חלקם נותר שרופים בשטח.

ב-7 ביוני נראה היה כי פיקוד צפון מצטרף ללחימה. חטיבת גולני קיבלה פקודה לתקוף בשעה 16:00 את איזור רמת הבניאס, תל חמרה ותל עזזיאת (מקבת 6). גדוד 377 קיבל הוראה לנוע לחורשת טל ולהיערך שם. הכביש היה עמוס בכלי רכב שהסיעו את חיילי גולני. בשעה 15:00 הופגז הכביש באיזור החורשה. סמוך לשעה 16:00 בוטלה הפקודה ורוב הטנקים של 377 הוחזרו לקרית שמונה, לחניון באיצטדיון הכדורגל, מחוץ לטווח האש. ביטול המבצע היה החלטה של אלוף פיקוד צפון, שסירב לבצע פעולה מוגבלת לעומק של כ-5 ק"מ בלבד. האלוף אלעזר רצה את כל הרמה או שום דבר. הוא והרמטכ"ל החליטו להמתין יום נוסף בתקווה ששר הביטחון ישתכנע ללכת על "מלקחיים" – כיבוש הרמה עד קונייטרה. הסבלנות השתלמה.

לקראת חצות ה-8 ביוני קיבל חינסקי פקודה דרך חטיבה 1 להגיע ב-3:00 לפנות בוקר (של ה-9 ביוני) למשטרת ראש פינה לפגישה עם מח"ט 8, אלברט מנדלר, לצורך מעבר הגדוד ת"פ החטיבה. בפגישה הוסבר לחינסקי ולקציניו כי אם תינתן הפקודה לכיבוש הרמה, משימתו היא הבקעת המערך הסורי – כיבוש מערך זעורה והגעה לכביש מסעאדה-קונייטרה.

חלוקת הגדוד היתה: פלוגות ו' ו-ז' יופרשו לחטיבת גולני למשימת כיבוש עזזיאת-פאחר, פלוגה ה' תעבור לגדוד חרמ"ש 121 של חטיבה 8 ויתר טנקי הגדוד ינועו אחרי גדוד 129 בפיקודו של סא"ל אריה בירו דיין על ציר גבעת האם, גור אל עסקר, נעמוש, זעורה ומשם לכיבוש המוצבים 9136, 9133, 9151, 9154 (ממזרח ומצפון לעין פית, מזרחית מעל תל פאחר). עם אור ראשון בשעה 5:30 בבוקר יצאו מנדלר וחינסקי לתצפית על השטח.

כדאי לשים לב שב-3 לפנות בוקר לצה"ל לא היה עדיין אישור לתקוף. יתרה מכך: בישיבת ממשלה שכונסה ערב קודם הוחלט שלא לפעול בשל התנגדותו של השר דיין. אלא שהמח"טים והמג"דים הועמדו בכוננות לביצוע. בשעה 7:00 צילצל דיין לדדו והורה לו לתקוף בכל הכוח.

מבצע מקבת היה מוכר היטב לקציני 377, כמו גם השטח הסורי הקרוב לגבול, מתוך תצפיות וצילומי אוויר. ההכנות נמשכו כשלושה שבועות: חינסקי סיפר בעדותו בסיום המלחמה: "קציני הפלוגה יצאו לסייר בגזרה כדי למצוא צירי תנועה קצרים ומעברים על-פי יובליו של נחל דן, ואיתור גזרות לאפשרות של תנועת שריון אויב. הקצינים בחנו עמדות בשוקה (צפונית לתל דן), דפנה, דן, שאר ישוב, כפר סאלד, שמיר וגונן, בעזרת הדרכה של אנשי הישובים ובסיוע מג"ד 34. בפרק זמן זה הוכשרו 16 עמדות טנקים על תל דן עבור שתי מחלקות. מט"קים ותותחנים צפו ולמדו את השטח וארגנו כרטיסי טווחים, בין 400 ל-3,000 מ' אל המוצבים הסוריים בנוחילה (מול תל דן), חורשת הזיתים במורשבה, תל חמרה, רמת הבניאס ותל עזזיאת".

תקופת ההמתנה. אנשי גדוד 377 לומדים את מפת השטח. לחצו להגדלה

אהרון לישנסקי, מ"פ ו', מספר לנו השבוע: "עשינו הכנה מאוד טובה. אני עצמי זוכר שהתלבשתי בבגדי פלאח כדי לטפס ולעלות למעלה כמה שיותר על מנת לבדוק דרכי גישה באיזורים שמהם נצטרך לתקוף. הסתובבנו בשטח די הרבה כי ההמתנה למלחמה נמשכה ונמשכה ולא היה מה לעשות".

לישנסקי זכר את שדות פרחי הבר המרהיבים ביופיים: "אני חיפשתי דרכים איך לעקוף אותם כדי לא לפגוע בפרחים, ככה היינו אז".

בוקר ה-9 ביוני 1967. כדאי לשים לב לעדותו של לישנסקי בתחקיר שלאחר המלחמה. הוא סיפר כי בשעה 07:45, כלומר זמן קצר אחרי שהפקודה לתקוף את הרמה הסורית ירדה מפיקוד צפון אל הכוחות – "נקלט בקשר-שדה ערבי שאומר כי יש לצפות להתקפה מצד ישראל בשעה 9:00. ידיעה זו תאמה את שעת ה-ש' של מקבת כפי שהיתה ידועה לנו. דיווחנו על כך לחטמ"ר 3 ולמג"ד 377".

לישנסקי, ממרום 46 שנה, זוכר את האירוע: "זה היה למעשה דיווח בשפה הרוסית. אני מבין רוסית ומה ששמעתי היה דיווח שתהיה תקיפה ישראלית בשעת בוקר. זה היה משהו הזוי לחלוטין, אני לא הבנתי מאיפה הם יודעים, אולי היתה זליגה בקשר שלנו".

גם חיילי גולני ושריון סיפרו כי בעת שנעו לגבעת האם לתחילת הפעולה, הם שמעו היטב חילופי דברים בקשר הסורי. אפשר להניח שגם ההקשבה בצד הסורי-רוסי לנעשה בישראל פעלה היטב.

קו ההתחלה של הגדוד נקבע בכניסה הדרומית לבית הלל. בסביבות השעה 11:00 ניתנה הוראה לנוע בעקבות גדוד 129 של סא"ל בירו. כוח 377 מנה את פלוגות פ' ו-ח', חפ"ק שכלל שני טנקים, זחל תאג"ד וטנק חילוץ. חינסקי מתאר את ההגעה לגבעת האם כסיוט: "צפיפות רבה, הפגזה כבדה ותנועה איטית".

בגבעת האם הופנו פלוגות ו' ו-ז' לכיבוש בחריאת, תל עזזיאת ותל פאחר. על חלקה של פלוגה ז' – כוח החוד של גולני בכיבוש תל פאחר, כבר נכתב כאן. פוסט זה עוסק בפעילותו של הגדוד ת"פ חטיבה 8.

עיקר גדוד 377, עם פלוגה פ' בחוד, נסע בעקבות חטיבה 8 כשלפניו יחידת הנדסה מתוגברת בדחפורים. מיד עם התחלת התנועה נורתה אש ארטילרית ממרגמות 120 מ"מ שגרמה לעיכוב של 15 דקות. מספר זחלים נפגעו פגיעות ישירות וחיילים נהרגו ונפצעו (ביניהם רס"ן מויש חביב, סמג"ד 121).

נעמוש וגור אל עסקר נכבשו ללא התנגדות ע"י הגדוד המוביל, 129. התנועה היתה שוטפת, אבל איטית בגלל העליות התלולות והנסיעה בציר אחד בלבד. בהמשך נקלע גדוד 129 להפגזה כבדה ובעקבות כך סטה מהנתיב המתוכנן: במקום לנוע לכיוון זעורה הוא נע לעבר הכפר סיר א-דיב, שם נתקל באש עזה מטווח קצר וספג אבידות כבדות, כולל פציעת המג"ד בירו. על הקרב הזה עוד יסופר כאן.

הקטע הקשה של גדודי השריון בעלייה לרמה

גדוד 377 נפרד בינתיים מגדוד 129 שנע אל קלע, שלא כמתוכנן, פנה צפונה בעקבות חפ"ק 8 ונע אל זעורה. "תנועה זו", סיפר חינסקי, "נעשתה על פי הוראת המח"ט, וזו היתה סטייה של 180 מעלות מהתכנונים המקוריים".

פלוגה פ' שהגיעה לכפר סיר א-דיב קיבלה דיווח כי טנקים של גדוד 129 נתקלו באש עזה וכל התקדמות הכוח הואטה. מחלקה 4 התפרשה באגף שמאל של הציר, יתר הכוח המשיך לנוע לכיוון סיר א-דיב. בנקודה זו התקבלה פקודה לנוע לזעורה בציר הנפט.

מחלקה 1 נשארה באיזור סיר א-דיב והצטוותה לחפות על גדוד 129. יתר הגדוד המשיך צפונה אל זעורה. התנועה בפאתי הכפר היתה בשדרה תוך ירי מקלעים והתקדמות אל המוצבים 9106, 9101, 9102 על ציר כלבת-טלק. באיזור זה היה כוח של פלוגה סורית מינוס עם נשק נ"ט.

בשלב זה נתקלו טנק הסמג"ד בנצי פדן, הסמ"פ ארזי, מ"מ 2 וחפ"ק חטיבה 8 באש חזקה של מק"בים ובזוקות. כאן נפגעו שני טנקים על ידי בזוקה, אחד מהם טנק סמג"ד, שבו נהרגו שניים ונפצעו שלושה. השני שנפגע היה טנק מ"מ מפלוגה פ', שממנו הצליחו אנשי הצוות להיחלץ כשהם פצועים קל. הטנק נדלק ונשרף.

המח"ט הורה למג"ד חינסקי להמשיך על ציר הדרך דרומה לעבר הכפר ג'בב אל מייס וקלע. פלוגה ח' של 377, כוח חרמ"ש, הופנתה לטיהור משלטי זעורה הדרומית ובהמשך ליצירת בסיס מוצק לגדוד.

הסמג"ד פדן היה פצוע, אולם על אף זאת התייצב מאחורי גל אבנים וכיוון את יתר הכוח להמשך הדרך. הכוח התקדם דרומה תוך אש חזקה ושימוש בכל אמצעי הנשק, כולל עוזים ורימונים, וביצע טיהור תעלות מעל הטנקים.

אחרי קרב קצר נשבר עיקר ההתנגדות במוצב, אולם מספר חיילים סורים יצאו מהעמדות וניסו להשליך רימונים לתוך הטנקים ולירות במפקדים. בקרב זה נפצע מ"מ 2 בכדור בכתפו והתותחן שהחליפו בפיקוד נפצע בגבו. בשלב זה החלו הסורים לסגת והנותרים נלקחו בשבי.

סיכום פלוגה ה'

הסמ"פ משה הדרי: היינו תחת פיקוד גדוד 121, חטיבה 8. המשימה היתה לכבוש את משלט 9106 הנמצא כ-1.5 ק"מ דרומית לכפר זעורה. עלינו ב-12:00 בציר כפר סאלד. כבר בהתחלת הדרך התהפך טנק אחד בתעלה ונשאר בשטח. העלייה היתה מלווה בהפגזת מרגמות כבדה והיינו צריכים לפנות מדי פעם בפעם את הציר לרכב פינוי שירד.

לפני הכפר סיר א-דיב קיבלנו פקודה לתפוס עמדות מימין לדרך. ירינו לעבר הכפר ולעבר כפר נוסף שנמצא כקילומטר דרומה ממנו [מדובר במחנה סורי]. התחלנו לעקוף את סיר א-דיב מימין תוך יריות לעבר אויב שהתגלה בעמדות בכפר.

עלינו על דרך הנפט, פנינו שמאלה ונכנסנו דרך הכפר סיר א-דיב כשאנו יורים על כל דמות חשודה. אחרי כן עלינו על ציר זעורה ונכנסנו לכפר.

בהסתערות השנייה על הכפר זעורה הופנינו על-ידי המג"ד ימינה ויצאנו מזעורה לכיוון צפון-מזרח אל בית הקברות, לאיזור שעדיין לא נכבש על ידינו וגם לא היו לנו ידיעות על התקדמות כוחותינו. מסתבר שנכנסנו לאיזור שצלפי אוויר נמצאו בו מאחורינו בבית הקברות. מצד שמאל מכיוון עין פית קיבלנו אש נ"ט ומקלעים, ומכיוון צפון ירו עלינו במקלעים ממוצב מבוצר.

עמי לב טוב ז"ל

בשלב זה נפצע המ"פ ואני נטלתי את הפיקוד לידי. המ"פ פונה על ידי זחל"ם של פלוגה פ'.

הובהר לנו שנכנסנו לא למקום המתוכנן ושהגדוד לא נע בעקבותינו. דיווחנו למג"ד על מצבנו קיבלנו הוראה להישאר במקום ולשמור מגע. בינתיים השמדנו את האויב במוצב שמצפון, ומאחורינו סרקה פלוגת חרמ"ש של הגדוד את שטח בית הקברות ותפסה שם צלפים.

עם חשיכה קיבלנו הוראה לחזור למרכז הכפר והיפנו אותנו לחניון לילה במשלט 9106.

ליד בית הקברות היו לי בסה"כ שישה טנקים, וכשירדנו לחניון היינו חמישה בלבד, כי השארנו טנק נוסף עם זחל פרוס".

כמה עדויות של קציני פלוגה ה' מקרבות זעורה

מ"מ 1: "נעתי אחרון בפלוגה על דרך הנפט. בגלל תקלות במערכת הדלק וכניסת זחל"מים של יחידה אחרת ניתק קשר העין ביני לפלוגה. נעתי עם שני טנקים, הסמל נתקע בגלל סתימת דלק. כשהגעתי למסעף דרכים במרכז הכפר זעורה קיבלתי הוראה בקשר לפנות ימינה. התקדמתי מזעורה לעבר מוצב 9106 (מעט דרומית לעין פית) שנכבש קודם לכן ע"י פלוגת זחל"מים. משם המשכתי כשני ק"מ בציר הדרך והגעתי לפלוגה פ' שירתה לכפר. שם קיבלתי הוראה מחינסקי לעבור לרשת של פלוגה פ' ולתפוס עמדות. לפני שהספקתי לתפוס עמדות הורה לי ג'יפ הסיור את הדרך חזרה לפלוגה שלי. בדרך הצטרף אלינו טנק מס' 4. ג'יפ הסיור נע במהירות גדולה ובמוצב 9106 נעלם. שם מצאתי את מג"ד 121 והוא הורה לי להסתובב חזרה ולנסוע לפניו כדי לסייר את הגבעה שמשמאל לפלוגה פ'. נענו על הגבעה וקיבלנו הוראה לחזור ל-9106, הגענו לשם בשעה 19:20, פיצחנו שני בונקרים שבתוכם נשארו חיילים סורים שסירבו להיכנע וירו לעבר כוחותינו. חיסלתי אותם, ונכנסנו לחניון לילה".

מ"מ 2: "הגעתי עם הטנק שלי בלבד לזעורה, הגור נשאר על יד סיר א-דיב והסמל פרש זחל בדרך לזעורה. נעתי אחרי המ"פ ובאותו זמן נכנס ביני לבין המ"פ טנק מיחידה אחרת. כשהגעתי לבית הקברות קיבל הטנק הזה פגיעה ישירה והחל לבעור. עקפתי אותו ואז קיבלתי פגיעת נ"ט במתלה האחורי. המנוע כבה, אך הצלחנו בכל זאת להניע ולהתקדם בהילוך ראשון. קיבלנו נ"ט נוסף שריסק את ה-0.5, אני נפצעתי קל. המשכנו לנסוע למעלה, תפסנו עמדה והתחלנו לירות לכיוון המוצב מצפון, שנכבש רק למחרת. באותו זמן גילינו מחלקת חי"ר בורחת לכיוון מזרח בטווח של 2,000 מ' בערך. חיסלנו אותה בשני פגזי נפיץ".

מ"מ 3: "היינו רק שני טנקים, הסמל ואני. לפני שהגענו לסיר א-דיב פרש הסמל זחל ונשאר שם. נעתי לבד עד זעורה, נכנסתי ראשון לכפר בערך בשעה 14:00, המשכתי שמאלה ונכנסתי לדרך חסימה על-יד עמוד חשמל. המ"פ המשיך בדרך אחרת ואני המשכתי אחריו. יצאנו מהכפר לצפון מזרח, אש נ"ט ומקלעים נפתחה עלינו. המ"פ נפגע, עקפתי אותו והמשכתי למעלה לכיוון מזרח. תפסתי עמדה ויריתי למטרות שונות".

סמל מחלקה 1: "300 מטר לפני סיר א-דיב נתקע הטנק בשטח פתוח לאש מרגמות אויב. חיכיתי עד שבאה החוליה הטכנית והתגברה על התקלה. נענו על ציר הנפט אל זעורה כדי להצטרף לפלוגה, בדרך נפגשתי עם ג'יפ סיור. הוא רצה להוביל אותי לפלוגה, אבל במקום זה הוריד אותי בכביש זעורה-בניאס. לפני כן הצטרפו אליי זחל הפיקוד של הפלוגה ועוד שני זחל"מים וטנדר מכוח אחר. היינו במדרון בין עין פית וזעורה, השטח לא נכבש עדיין ובדרך נפתחה עלינו אש מקלעים חזקה מבונקר. השבתי אש ובפגז ראשון חיסלתי את האויב. בהמשך הדרך שוב נפתחה עלינו אש מקלעים ונ"ט, הטנק שלי נפגע מ-4 פגזי נ"ט, קיבלתי רסיס באף ולרוע המזל חל מעצור בתותח ברגע שהתכוננתי להשיב אש לעבר הנ"ט. הכוח שנע איתי הצליח לחזור ללא נפגעים. הטנק שלי נמצא במקום לא נוח, כשמימינו קיר גבוה ומשמאל תהום. לא היתה לי ברירה אלא לרדת בזהירות בתהום ולהסתלק מהמקום. המשכתי לזעורה. בדרך פגשתי את מ"מ 4, שנתקע בשטח, חילצתי אותו ויחד המשכנו ל-9106 לחניון הפלוגתי".

הקשר הפלוגתי מספר: "ישבנו בזחל הפיקוד וחיפשנו דרך להצטרף לפלוגה. הצטרפנו לטנק של סמל 1, הגענו לעין פית כדי לחלץ כיתה של גולני (סיירת גולני שהגיעה מציר הנפט כדי לסייע בכיבוש תל פאחר). נפתחה עלינו אש חזקה מאוד. למרות האש העלינו את הכיתה על הזחל. אחד מחיילי גולני נפצע באצבעו ברגע שהרים את ידו ואני נשרטתי בגבי. הסתובבנו תחת אש חזקה כשהנהג משתדל בכל כוחותיו לשלוט בהגה, הדרך היתה צרה ביותר. מצד אחד קיר גבוה ומצד שני תהום. הצלחנו לעלות על הדרך, אולם התברר אחר כך ששניים מאנשי גולני נשארו בשטח והיה צורך דחוף לחזור ולאסוף אותם. נהג הזחל יצא עם קצין מגולני והביאו את השניים, כשהאש החזקה ממשיכה ללא הפסק".

מספר הסמל הטכני: "בעלייה הראשונה על גבעת האם חלה תקלה במערכת החשמל של הזחל. נעצרנו לתקן תוך כדי הפגזה קשה. יצאנו לציר הדרך כדי לבקש חלקי חילוף. במרחק 800 מטר מאיתנו היתה עמדת נ"ט, שירתה לעברנו בלי הרף. יצאתי לעבר הטנקים שעמדו ונתנו חיפוי לציר, וכיוונתי אותם לעמדת הנ"ט. טנק מפלוגה ו' חיסל את הנ"ט בפגז השלישי, כך שיכולנו להמשיך בתיקון. ההפגזה הקודמת של המרגמות נמשכה, אולם לא היתה בה סכנה רצינית. תוך שעה התגברנו על התקלה והמשכנו לעבר הפלוגה כדי להתגבר על התקלות בטנקים. בדרך לפלוגה פגשתי זחל מקולקל ובתוכו המ"פ שנפגע. מיד העברנו אותו אלינו והובלנו אותו לנקודת פינוי. בהמשך תיקנו שני טנקים שנתקעו. איבדנו קשר עין עם הפלוגה וחיכינו על הדרך עד 24:00. באותה שעה נשלח ג'יפ סיור שהוביל אותנו לכפר זעורה ולמחרת הצטרפנו לפלוגה. ב-3:30 יצאנו מחניון הלילה כדי לאבטח את הסביבה וב-6:00 קיבלנו הוראה לנוע לעבר המוצב שמצפון לזעורה כדי להוות בסיס אש לכיבוש המוצב על-ידי גולני. שלחנו אליהם גם מחלקה לליווי צמוד. לאחר שנכבש המוצב קיבלנו הוראה לנוע לעבר הכפר קלה. הגענו לשטח ואבטחנו את הכניסה לכפר מכיוון מזרח".

מרשם קרב 377 בגזרת זעורה, לחצו להגדלה

חזרה לפלוגה פ' שהיתה עם הפנים לכיוון קלע: באיזור הכפר ג'בב אל מיס התגלה טנק T34 דרומית מערבית לג'וב אל מיס, הוא הושמד על-ידי 2 ב'. עם המשך התנועה נפגע הטנק האחרון בטור (1 ב'), שהיה ללא צידוד הידראולי, על-ידי חוליית בזוקה שלא התגלתה קודם. הצוות יצא וחיסל את החוליה עם מקלע 0.5 ועוזים. חוליית בזוקה נוספת שהחלה לסגת ירתה על מ"מ 3 מאחור אולם לא פגעה – וחוסלה על-ידי פגז נפיץ. התקדמות הכוח התעכבה בגלל הסתבכות בתעלות וסמ"פ ומ"מ 3 נשארו לבד, הם נעצרו וחיכו לכל הכוח. בשלב זה התקבלה הוראה מהמח"ט להמשך התקדמות לכיוון ג'בב אל מייס וקלעה. בהתקרב הפלוגה לקלע, כ-200 מטר לפני הבתים הראשונים, הופיע מצד שמאל משמיד טנקים ומטווח 300 מטר ירה ירייה אחת לטנק המוביל, פגע, אך חוסל מיד על-ידי שלושת הטנקים הראשונים (סמ"פ, מ"מ 3 וגור 3).

מח"ט 8 פקד ליצור קשר עם גדוד 129 שהיה צריך לעלות על קלעה ממערב. טנק סמ"פ נע כמה מאות מטרים לקצהו הדרומי של הכפר ופגש את כוח מגדוד 129 שסבל אבידות קשות ונותר עם שני טנקים בלבד. על הכביש בטווח 600 מטר התגלה משמיד טנקים סורי שחוסל מיד.

יש לציין שתחילה לא זוהה הכוח של חטיבה 8 בקלע ולא נוצר עימו קשר. כשטנק סמ"פ נע על מנת ליצור איתו קשר נורו לעברו מספר צרורות. במקביל הזחלים של עיקרית החטיבה ירו אף הם לעבר הטנקים של חטיבה 8. לא היו נפגעים בתקרית הזו של אש דו"צ.

במשך כל הלילה נשארו חיילים סורים רבים בכפר. על אף זאת לא נשלח כוח מתאים לטהר את הכפר עוד בלילה. הכפר טוהר רק למחרת על-ידי מחלקת חרמ"ש אחת. הדרי: "עם חשיכה קיבלנו הוראה לחזור למרכז הכפר והפנו אותנו לחניון לילה במשלט 9106. ליד בית הקברות היו לי שישה טנקים וכשירדנו לחניון היו לי חמישה בלבד. השארנו טנק עם זחל פרוש".

הפלוגה ריכזה שבויים וכלאה אותם במשלט. במהלך הזמן הזה נפצעו לכוח שלושה אנשים, ששניים מהם פונו בהליקופטר. בלילה נשלחה מחלקה 1 לטהר את קלע ונשארה לאבטח את מפקדת הגדוד והחטיבה. שאר הכוח עסק בהכוונת דרגים ליחידה, ריכוז טנקים תועים בעיקר מגדוד בירו, קליטת גדוד קרן לצורך התארגנות להמשך תנועה מזרחה, קליטת הליקופטרים לפינוי פצועים, שמירה על שבויים, איסוף חומר מודיעיני רב שנמצא במתחמים וריכוז ראשון של נשק שלל.

הלחימה למחרת, יום שבת, היתה קלה ושוטפת אחרי שמרבית הצבא הסורי נסוג. מחלקות 3 ו-4 עלו לצפות על השטח דרומית ומזרחית לקלע. אחד הטנקים עלה על שדה מוקשים חפוז, אבל לאחר שעתיים היה כשיר לתנועה. הדרגים, שלא הגיעו בלילה הקודם לחניון, הגיעו ב-8:30 ועד השעה 10:00 היה הכוח מתודלק ומחומש. הוא נע לעבר וואסט ומשם לקונייטרה.

כשלושה ק"מ לפני קונייטרה התפרשה הפלוגה והחלה לירות על מגנן נ"ט שנמצא צפונית לקונייטרה, על הבתים הראשונים של העיר ועל המחנה הצבאי והבונקרים מדרום. מחלקה 3 נכנסה למבואות המחנה הצפוני ובעקבותיה נעו יתר המחלקות כשפלוגה ח' מטהרת את המחנה. פלוגה ו' נעה אל צומת מסעדה-מנסורה-דמשק לאבטחת האגף. פלוגה ח' טיהרה את הכפר הצ'רקסי מנסורה, אך באמצע הפסיקה את האש בגלל הימצאות אזרחים. פלוגה פ' המשיכה אל מחנה צבאי 8128, פלוגה ח' כבשה את מחנה 8201.

בתום משימתה פתחה פלוגה פ' באש אל קונייטרה, שכבר היתה נטושה. בשעה 16:00 ניתנה הוראה לטנקים של מחלקה 4, בחיפוי שאר הפלוגה, לנוע ברחובות קונייטרה כהפגנת כוח. הכוח נכנס לעיר בשעה 15:30 במצעד ניצחון, ויצא ממנה ללא היתקלויות.

סך אבידות הגדוד: תשעה הרוגים, 23 פצועים, טנק אחד שרוף, ארבעה טנקים פגועים קשה שפונו לחורשת טל, שני זחל"מים שנשרפו. בסה"כ נלקחו על-ידי הגדוד כ-50 שבויים.

מפת הקרב המלאה של גדוד 377

פלוגה ח' נעה בינתיים דרך עוקדה (8169), הופנתה למשלט 9136 [מוצב ארטילריה] דרך זעורה ועלייה לציר הנפט כלפי צפון ליד סיר א-דיב. הפלוגה פיספסה את הדרך מזרחה לזעורה ועלתה על הפנייה לעין פית מעל תל פאחר. המ"פ גדי ארז הרגיש בטעות ומשך מזרחה יותר דרך חלקות מעובדות.

בכפר זעורה, העיד ארז, קיבלה הפלוגה אש מכוחותינו שלחמו על תל פאחר, כולל ירי טנקים. למרבה המזל הפגזים הישראלים חלפו מעליהם.

ארז מספר: "תוקנה לנו טעותנו וקיבלנו תדריך לעלות בציר פנימי בתוך הכפר למשלטי דרום זעורה. הגענו עד 9106, שם פגשנו טנק דפוק של סמג"ד, אספנו פצוע ופנינו לשביל שמוביל ל-9103 ובהמשך מקביל לכביש למסעדה ומעליו דרומית לו. נענו עליו עד 9220 עד שהסתבר לנו שלא נוכל בשביל זה לרדת לעבר 9136. מטרות הגדוד שונו וכוונתו שנמשיך אחריו דרומה על ציר מ-9106 (בין קלע לזעורה). חזרנו ל-9106 ואספנו פצוע נוסף מהטנק הפגוע (את הסמג"ד). מיפקדת הגדוד המתינה לנו באיזור ג'וב אל מיס, שם קלטנו כ-30 שבויים והעברנו את הפצועים שאספנו (קצין הסיירים והסמג"ד) לזחל הרופא".

טנק מגדוד 377 ברמה הסורית

על חשיבות פעולות השריון בגזרת קלע-זעורה אמר לאחר המלחמה אל"מ דן לנר, ראש מטה פיקוד צפון: "אנו מדברים הרבה על צירים בשטח הררי, ואני חושב שזה מוצדק, בכל אופן ובניגוד מסוים למעשה אם בודקים בדיוק את מה שבוצע ברמה הסורית זה לא היה ככה כי אנחנו ידענו ויודעים שבמערך הגנתי, ובעיקר אצל ערבים, ברגע שאתה מצליח להוציא אותו משיווי המשקל, למעשה הניצחון בידך.

"מה שבוצע ברמה הסורית לפי מה שאני מבין אחרי הביצוע, ולכך זה גם היה מתוכנן, זה כעין קדיחת חור די צר, כי בינינו לבין עצמנו היה לנו ציר אחד מפוקפק ולא יותר, כדי להגיע לעורף של המערך העיקרי ונדמה לי שהתוצאות הצדיקו זאת. כל מה שקרה אחר כך באגפים, למשל תל חמרה, בניאס וכל זה, ללא ספק שזוהי התוצאה של הופעת כוח בסך הכל קטן של חטיבה 8 בסביבות קלע וזעורה ושללא ספק השפיע מאוד על התמוטטות המערך הסורי".

עצירה לטיפול בטנק

בטקס שנערך כשלושה חודשים לאחר סיום המלחמה, בו חולקו ללוחמים אותו המלחמה, הקריא את חינסקי את הנאום המליצי הבא, כיאה לאיש מהדור של פעם: "אנחנו עשינו את המוטל עלינו, לזאת אנחנו מתכוננים כל ימות השלום, באימונים ובתמרונים, ולזאת ציפתה מאיתנו המדינה. לנו אסור להפסיד במערכה – הפסד במערכה פירושו כליון מוחלט עלינו ועל המדינה. בודדים עמדנו במערכה. אף מדינה לא באה לעזרתנו. אך היו לנו שותפים בעולם – עם ישראל. יותר מאי פעם נתגלתה במערכה זו שותפות ואחריות גורל של העם היהודי בתפוצות, אשר הזדהו עם המדינה בהתנדבות ובסיוע חסרי תקדים. יש אומרים שמערכה זו היא הגדולה והמפוארת בדברי ימי עם ישראל. שלושה צבאות – מצרים, סוריה וירדן – הוכו מכה קשה ושטחים נרחבים כבשנו, אך אסור לנו לשבת על זרי דפנה. המערכה תמה אך המלחמה לצערנו לא תמה. הגדוד מקבל תגבורות ואנו מוכנים לקדם כל אויב אשר יעז לפגוע בריבונות המדינה ואזרחיה.

"היום אנו מקבלים את אות מלחמת ששת הימים, מחווה שהממשלה והמדינה מעניקים לכל אלה אשר השתתפו במערכות ששת הימים. ישא נא כל אחד מאיתנו את האות לא רק מתוקף פקודה אלא בזכות גדולה ובגאון. אני מודה לכולכם על המאמץ וחלקכם בניצחון".

כמה מילים על חינסקי, שמשפחתו מגדירה אותו "פלמח"ניק, שריונר וחקלאי". נולד ב-1924 בכפר מל"ל, שם התגורר כל חייו. איש ההגנה והפלמ"ח, השתתף בהורדת מעפילים, ליווה שיירות מחולדה למשטרת לטרון, השתתף בפעולות תגמול, כקצין חבלה נלחם במלחמת השחרור בבאב אל וואד ובפריצה לעיר העתיקה, ממקימי גדוד 10 המשוריין, מפקד הפלוגה הראשון של השרמנים ב-1950, לחם כקצין במילואים במבצע סיני, לחם בששת הימים בגזרה הסורית ובמלחמת יו"כ היה בשתי החזיתות. באפריל 2012 נפטר בגיל 88 בעודו עובד בדיר הכבשים במשק שלו בכפר מל"ל. היה נשוי לגבריאלה, אב לאמירה, רותי ודנה.

הנה עוד כמה צילומים מרהיבים מהאלבום של אמנון חינסקי – גדוד 377 ברמה הסורית בששת הימים. התמונות צולמו בימים שלאחר המלחמה, בעיקר באיזור קונייטרה. צילומים: אלברט אוחיון, סטודיו נאוה, עכו. לצפייה בתמונה בגודל מלא – לחצו עליה ולאחר מכן חזרו לפוסט עם מקש back.