גבעה עשנה

העלייה מהגדה אל הגליל, ההפגזה הסורית על כביש גינוסר, הכריכים שהכינו הקיבוצניקים, הצלם הצרפתי שהועלה לזחל"ם והשתיקה של קצין גולני בתל עזזיאת * פרק נוסף של עלילות אלוני זמורה ברמה הסורית כולל צילומים

טי 54 שלל

אלוני זמורה (מזוקן עם כובע) וחבריו למחלקה הטכנית בחטיבה 45 על טי-54 סורי (להגדלה – לחצו)

מאת אלוני זמורה

גשרי דמיה שעל הירדן פוצצו על ידי החבלנים שלנו בפקודת הרמטכ"ל יצחק רבין. נותרו רק 40 ק"ג של חומרי נפץ. הגשר קרס, אבל לא התמוטט לחלוטין. חטיבה עיראקית המתינה בצד הירדני ולא התערבה בקרבות. בנקודה הזו נצטווינו לעלות על שרשראות צפונה על מנת לסייע ללוחמים ברמת הגולן. עייפים מהקרבות הקשים שהתנהלו בעמק דותן, בג'נין ובג'יפטליק התנהלנו בדרך.

כבר בכביש העולה מבקעת גינוסר אל ראש פינה נחתו עלינו פגזים מהרמה הסורית. כנראה שקת"ק סורי צפה על כלי המלחמה שלנו מטפסים בכביש הצר והתלול וכיוון את התותחים. הפגזים היו מדוייקים וגבו קורבנות נוספים. לעת ערב התמקמנו בשיירה ארוכה לאורך כביש הקיבוצים דפנה ודן. ביערות הרי הגליל העליון פרצו דליקות, וגם פה ושם ברמת הגולן. חברי הקיבוצים הבוגרים יצאו אל השיירה וכיבדו אותנו בשתייה חמה ובכריכים שהכינו בחופזה. קיבוצניק בשם יתום הנציח במצלמתו את הלוחמים. הוא צילם אותי ליד השרמן. ביקשתי ממנו לשלוח את התמונה לאשתי. אולי תמונה אחרונה, חשבתי בליבי.

קבוצת פקודות בשעות הלילה ולפנות בוקר. המשימה הראשונה לסייע לגולני לכבוש את התלים המבוצרים תל עזזיאת ותל פאחר. עיתונאי צרפתי ביקש להצטרף אלינו. לא ביקשתי רשות והעליתי אותו לזחל"ם שלי. הוא היה לבוש בחולצה לבנה. נתתי לו את המעיל הצבאי שלי שלא יצטנן ולא יבלוט בשטח. הוא הבטיח להחזיר לי אותו בשוך הקרבות כולל צילומים שצילם בדרך. לא כדאי לסמוך על הצרפתים – הוא לא קיים את הבטחתו.

דחפור צבאי ענק ומשוריין פילס את דרכנו לתל עזזיאת. יותר מאוחר התוודעתי לנהג ה-DNINE האמיץ, רס"ן איציק פומפ מחיל ההנדסה, שהיה ידידי ומורה בבית הספר אותו ניהלתי.

תוך כדי העלייה הקשה, המופגזת  והמיטלטלת בין גושי הלבה השחורה, חלפו לנגד עיניי לוחמים כמו גדי רפן שנפצע אנושות בעמק דותן, המג"ד עז הנפש אדולף, המ"פ יריב בן אהרן, שעל ראשו יצקתי מימייה לשטוף את פניו מהפיח ומעשן הקרבות. בתום הלחימה ברמה הסורית יריב קיבל שם את הפיקוד על גדוד השרמנים.

נזכרתי בטנדרים האזרחיים שהפכנו אותם לאמבולנסים מאולתרים. בימי ההמתנה למלחמה פרקנו את הארגז האחורי של הטנדרים והרכבנו שרשרות ברזל עם חישוקים עגולים, שלוש שרשראות מכל צד, דרכן הושחלו שש אלונקות. עטפנו את הטנדרים בבד אברזין עליו רשמנו בצבע לבן "אינשאללה שנישאר מובטלים". נזכרתי באותם טנדרים שחזרו עם פצועינו מהקרבות, כשהכתובת היתה מגואלת בדם.

נזכרתי בסיגריה המוצתת האחרונה ששמתי בפיו של חברי קותי. הוא שכב על האלונקה פצוע וקטוע רגל. מהמימיה יצקתי מים לשפתותיו. נזכרתי בשיחות שקיימתי איתו בטרם הקרבות, מתחת לזחל"ם. נזכרתי בתמונות המשפחתיות שהראינו זה לזה בגאווה ובגעגועים. שעה קלה לאחר מכן יצא לדרך ממנה לא חזר.

נזכרתי בסגן רמי, מפקד הסיירת שלנו. בתחילת הקרבות ג'יפ הסיור שלו נפגע ללא תקנה. נתתי לו בתמורה ג'יפ לנדרובר ירדני, שלקחתי שלל לאחר הקרבות בעמק דותן. פרקתי את המרכב הסגור מהג'יפ הירדני והוספתי לו מתקן למקלע 0.3. כך הפך הלנדרובר הירדני לג'יפ הסיור של גדודנו. כשטיפסנו לרמת הגולן לאחר הקרבות בגדה המערבית, עלה רמי עם הלנדרובר על מוקש סורי ונהרג. הג'יפ הזה מוצב באותו מקום בו נפגע, באתר הטבע היפה ליד הירידה למפלי הבניאס. כתובת זיכרון לזכרו של הלוחם מונצחת על הג'יפ.

נזכרתי בדמויות של חברים שנתקלו במארב הטנקים הירדנים בצומת קבטיה ליד בית הקברות המוסלמי.  נזכרתי בבית משאבת המים בעמק דותן, שם מצאו מסתור זמני הפצועים והמכותרים.

הנעליים הצבאיות שלי התבלו במהלך המלחמה. נאלצתי לקשור את הסוליות בחבל, כדי שאלו לא יפערו את פיהן. במצב זה הגיעו נעליי עד לתל עזזיאת, שעות ספורות לאחר שנכבש על ידי חיילי גולני. כשהגענו אליה עצרנו את הזחל"ם הטכני שלנו לצורך חילוץ כלי רכב שנתקעו בציר הצר והתלול. הגבעה היתה עדיין עשנה. בין שברי כלי הרכב והתחמושת הסוריים היו מפוזרות גוויות חרוכות. על תל העפר ישב קצין צעיר מגולני. ראשו מורכן, נתמך בשתי ידיו, מכונס בתוך עצמו. בגדיו היו מלאים באבק אפור, נראה כמתעלם מההמולה הסובבת אותו.

היתה בתנוחת הישיבה הזו של הקצין הצעיר ביטוי נוראי של יגון, של כאב, של צער בשל הקרבות האכזריים שהתרחשו במקום לפני שעות ספורות. באותה מידה הוא שידר לי, באופן מוזר, גם את עוצמת הניצחון. יגון, אובדן וניצחון מתערבבים זה בזה בחוסר היגיון מטורף, חשבתי.

חשתי צורך להביע רגשות הזדהות אתו. ישבתי לידו על התל העשן. ישיבתנו המשותפת על תל הבזלת נתמשכה רגעים ארוכים, באלם מוחלט. חשתי שלמרות השתיקה הממושכת היתה ביני לבין אותו קצין צעיר אלמוני מגולני תקשורת אמיתית ושפה ללא מילים.

ליד  הקצין היה מונח זוג נעליים צבאיות סוריות. חדשות, מפורזלות בפרסות ברזל בחלקן הקדמי. הקצין הצעיר הסתכל לעברי, לאחר מכן השפיל את מבטו וראה את נעליי הקרועות הקשורות בחבל. בלא לומר מילה הושיט את הנעליים לעברי. חלצתי את נעליי הקרועות ונעלתי את הנעליים הסוריות, שבאורח פלא תאמו למידותיי. קמתי ועזבתי אותו לנפשו כשהוא ממשיך להיות שקוע בשרעפיו. עליתי על הרכב המשוריין שלנו והמשכנו בדרכנו. לעולם לא אשכח את הרגעים הדרמטיים האלו.

בפרק הבא מאת אלוני זמורה: חוויות וצילומים מקונייטרה ומכפרי הדרוזים עם כיבוש הרמה הסורית

צפו בצילומים של אלוני זמורה ( zmoraal@netvisio.net.il) מהרמה הסורית מיד לאחר שנכבשה ב-1967. להגדלה – לחצו על התמונה

בשדות הגפנים בוקעתא

מתמקמים בשדות הגפנים של בוקעתה

טנקי שלל

עוד טנקי שלל סוריים

טנקים סורים

שיירה סורית שהופצצה לא הרחק מקונייטרה

איש או"ם (משמאל) על טנק סורי

על טי 55

שי לצהל

תותח סורי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s