בין דוויר סואר לזעורה

עלייה לקבר של חלל צה"ל ממלחמת יו"כ, שנטמן בחלקת נופלי ששת הימים, הביאה למסע חיפוש אחר נסיבות נפילתם של קרובי משפחתו * בני א', קצין בגדוד ארטילריה שישב במערב תעלת סואץ, הלך בעקבות הנופלים והגיע לרמה הסורית

דוויר סואר

שדה התעופה בדוויר סואר. משאית תחמושת מהגדוד של בני שנפגעה מאוחר יותר בהפגזה והתפוצצה על נהגה

מאת בני א'

פרולוג:

יש בחייו של אדם אירועים הנצרבים עמוק בנשמתו ומלווים אותו באשר יילך. כאלה הינם אירועי יום 19.10.73, אשר התרחשו בשדה התעופה המצרי הנטוש דוויר סואר שממערב לתעלת סואץ.

זכרו של אירוע אחד מאירועים אלה הוליכני ברבות הימים לזכרו של קרב אחר, אשר התרחש על תעלות המוצב הסורי זעורה הדרומית, שש שנים קודם לכן.

במלחמת יום הכיפורים שירתתי בגדוד תותחי 155 מ"מ מילואים, שלחם בגזרה המרכזית בסיני במסגרת אוגדה 143 (של שרון). במסגרת מערכת הצליחה הועבר הגדוד ביום 17.10.73 לאוגדה 162 (של ברן) ובערבו של יום 18.10, לאחר קרבות קשים על מסדרון הצליחה, צלחנו את התעלה על גשר דוברות רעוע תחת אש ארטילרית ותקיפות אוויר אינסופיים. הגדוד פרס במתחם שדה התעופה דוויר סואר, שהיה עמוס בכוחות שונים של צה"ל.

לאחר לילה לא שקט, נפרשה שמיכה עבה של ערפילי בוקר וקולות הירי דממו. אט-אט בדממת הבוקר נפוגו הערפילים וקרני השקט החלו לחמם את היחידות שמסביב. לפתע קרעה את הדממה שריקתו המחליאה של פגז יחיד, ומיד לאחריה רעם הנפילה. הרמתי את ראשי וראיתי כי צוות התותח מתנייע (תומ"ת) שהיה פרוס לא הרחק ממני ספג פגיעה ישירה. אנשי הצוות ישבו במעגל, מאחורי הכלי, כאשר הפגז נפל ביניהם. קריאות לעזרה נשמעו – "רופא, רופא", והתומ"ת החל בוער. נהג התומ"ת, בחור בשם טאוב, קפץ מיד פנימה, הניע את הכלי אפוף העשן והרחיקו מן הנפגעים ומעירומי התחמושת שהיו לידם. לאחר מכן נטל מטף וכיבה את האש.

תוך זמן קצר נודע כי שניים מאנשי הצוות נהרגו במקום והאחרים נפצעו ופונו לעבר הגשרים. בין שמות הפצועים שמעתי גם את השם גרשון מיראן. לא הכרתי אותו (הייתי קצין צעיר וחדש בגדוד), אבל שמו מלווה אותי עד היום. למחרת נודע כי גרשון לא שרד את הפגיעה ומת גם הוא.

בסך הכל איבד הגדוד בתופת של דוויר סואר ארבעה לוחמים.

קברו של גרשון

מאז מלחמת יום הכיפורים, מדי יום זיכרון, נוהג אני לעלות לבית העלמין הצבאי בנתניה על קבריהם של קרובים וחברים. רובם נפלו במלחמת יום הכיפורים. ידעתי כי בבית העלמין קבורים שנים מחללי דוויר סואר: גרשון וחברו לצוות, יוסי בן שבת ז"ל. את קברו של יוסי איתרתי בחלקת חללי יום הכיפורים. את קברו של גרשון לא הצלחתי לאתר במשך שנים רבות.

רק לפני מספר שנים, בעקבות בדיקה באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, גיליתי כי הוא נטמן בין חללי מלחמת ששת הימים. אותה שנה, בתום טקס יום הזיכרון, ניגשתי לראשונה לקבר. בני המשפחה הקרובים כבר לא היו במקום. מספר צעירים שעמדו מול הקבר שוחחו ביניהם. מדבריהם הבנתי כי נסיבות נפילתו אינן מוכרות לבני המשפחה. התערבתי בשיחה – "אני אספר לכם". – "מהיכן אתה יודע?". – "הייתי שם, ראיתי".

סיפרתי להם מה קרה. התשובה שקיבלתי היתה כאובה ומדהימה: "אתה רואה את הקבר הסמוך? כאן טמון אחיינו של גרשון, אבנר יעקב, שנפל במלחמת יום הכיפורים, והקבר שליד הוא קברו של נעים, אחיו המבוגר יותר. נעים נפל בקרב ברמת הגולן במלחמת ששת הימים".

גרשון מיראן ז"ל

לאחר מספר ימים התקשרה מזל ניסן, אחותם של נעים וגרשון, וביקשה שאבקר אותה ואספר את נסיבות נפילתו של גרשון. כך היה. התברר כי אמם המנוחה של נעים וגרשון לא יכלה לשאת את גודל האסון שנפל עליה באובדנם של שני בנים ונכד. ביגונה היא סירבה לשמוע כל פרטים על אודות נפילתם ואסרה על ביקורם של אנשי צבא, כולל הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר ז"ל, שבא לביקור ניחומים.

סיפרתי להם את סיפור הנפילה. הוספתי כי גרשון נפל באותו יום במקום החיוני ביותר להמשך מהלכי המלחמה, כלוחם באחד ממעט צוותי התותחים שצלחו את התעלה וסייעו לכיבוש הגדה המזרחית.

כך נוצר מאז קשר עם בני המשפחה. קשר שהפך ליותר ויותר הדוק. מזל החרוצה והפעילה הפכה להיות לי כמעין אחות.

נעים ז"ל

אחד מקירות ביתה של מזל הפך לפינת הנצחה לחללי המשפחה. לנעים, לגרשון, לאבנר ולקרוב משפחה נוסף. בין היתר מצוי שם מגן הנצחה לנעים. על המגן נמצא תו חטיבה שלא הכרתי. נאמר בו כי נעים, לוחם בעוצבת ראם, נפל בקרב על מוצבי זעורה. בירור קצר העלה כי עוצבת ראם היא חטיבה 37. חטיבה זו לחמה בשומרון, ורק ביום האחרון הועלתה לרמת הגולן.

נעים מיראן

נעים מיראן ז"ל

נבירה בספרים וברשת העלתה כי על מוצבי זעורה לחמה חטיבה 8. רק חקירה מאומצת יותר גילתה כי הסד"כ של חטיבה 8 בקרבות הגולן כלל שני גדודי טנקים. הגדוד האורגני – גדוד שרמנים 129 בפיקודו של אריה בירו וגדוד 377 בפיקודו של אמנון חינסקי. גדוד זה היה במקור גדוד שרמנים שהשתייך לחטיבה 37, אולם הושאר להגנת אצבע הגליל בשעה שכל החטיבה נשלחה לגזרת צפון השומרון. הגדוד סופח ב-8.6.67 לחטיבה 8 שיועדה לפרוץ דרך גבעת האם (תל אבו חנזיר) ולהבקיע את המערך הסורי שמולו. חלק מהגדוד סופח לחטיבת גולני וחלקו האחר נועד לנוע אחרי גדוד 129, דרך גור אל עסכר ונעמוש לעבר זעורה שעל ציר הנפט. הוא היה אמור לעבור את מוצב זעורה הדרומי, לכבוש את הכפר ומשם להמשיך ולכבוש מוצבים ממזרח ומצפון לזעורה. בפועל, עקב הסתבכותו של גדוד 129 בקרב לא מתוכנן נגד מוצבי קלעה, שונתה משימת הגדוד והוא נשלח לכבוש את מוצב זעורה הדרומי. בקרב זה נגרמו לגדוד מספר אבידות. שמו של נעים לא הוזכר.

מזל ביקשה לדעת את נסיבות נפילתו של אחיה נעים, ופנתה לשם כך לגורמי צה"ל. בנוסף, היא שאלה אותי אם אוכל לסייע. נרתמתי למשימה. לאור הממצאים שלעיל, פורסם קול קורא באתר "יד לשריון", ובו ביקשתי מידע על נסיבות נפילתו של נעים, שלמיטב ההבנה שירת בגדוד 377.

לאחר המתנה לא קצרה, יצרה קשר אשה מופלאה בשם רותי חינסקי, שהציגה את עצמה כבתו של המג"ד, שלמרבה הצער נפטר חודשים ספורים קודם לכן. רותי היתה מעורה עמוק בתולדות הגדוד. נראה כי הנושא בוער כאש בעצמותיה. לדבריה, פלוגה ה' של הגדוד, שמפקדה היה עמי לב טוב ז"ל, היא שכבשה את זעורה. בקרב נפצע המ"פ ונפטר לאחר מכן מפצעיו. אולם הסמ"פ וקצין נוסף מהפלוגה קיימים וניתן לתחקר אותם. שיחות טלפוניות עם השניים לא הביאו למידע כלשהו באשר לגורלו של נעים. בדיעבד הסתבר כי נעים לא שירת בפלוגה זו.

רותי הציעה כי נבדוק במסמכי הגדוד שנותרו בעיזבון אביה. הסתבר כי האב שמר בקפדנות את כל מסמכי הסיכום של המלחמה. ממסמכים אלה ניתן היה ללמוד כי טנק הסמג"ד (בן ציון פדן ז"ל) שהוביל את פלוגה פ', הסתער לפי פקודת המח"ט על תעלות מוצב זעורה הדרומית. בכניסה למוצב נפגע הטנק באש נ"ט. תותחן הטנק והמקלען, אשר יצאו מתוך הטנק, נפגעו מאש נק"ל ומצאו את מותם על סיפון הטנק. שאר שלושת אנשי הצוות, לרבות הסמג"ד וקצין סיירים שהיה בטנק, נפצעו ופונו. פרט לאירוע זה לא מצאתי כל נתונים אודות הרוגים נוספים בקרב. כיוון שנעים היה תותחן טנק, הובילו כל הנתונים שנאספו אליו כמי שהיה תותחן טנק הסמג"ד. על כן, הסקתי, ברמת ודאות גבוהה כי נעים מצא את מותו בהסתערות טנק הסמג"ד על תעלות מוצב זעורה הדרומית. עם מסקנתי זו פניתי למזל וסיפרתי לה כיצד, לפי דעתי, מצא אחיה מותו בקרב.

כחודש לאחר מכן ביקרה קצינת נפגעים בביתה של מזל, ומסרה את תוצאות הבדיקה שנערכה לבקשתה בארכיון צה"ל ומחלקת היסטוריה. המסקנות היו דומות.

אהרון בלולו ז"ל

אהרון בלולו ז"ל

בחודש יוני האחרון פנה אליי בחור בשם אביתר, אשר קרא את הפרסום באתר "יד לשריון". דודו, אהרון בלולו ז"ל, נפל כאיש שריון במלחמת ששת הימים. תקופה מסוימת לאחר המלחמה הדוד נחשב לנעדר, עד שנמסר למשפחה כי נפל בקרב ונטמן בבית העלמין הארעי בעפולה. אהרון היה חייל סדיר ששירת בשריון בבסיס כורדני. במלחמה הוא שירת בגדוד 377 ונפל בקרב על זעורה.

ברם, משרד הביטחון מסר למשפחה גרסאות שונות אודות נסיבות נפילתו ומקום הנפילה, כולל גרסה אחת שהתייחסה לתל פאחר. הסיפור שסיפר הולם לסיפור נפילתו של נעים. מהדו"חות שקיבלתי מרותי עלה כי גם המקלען בטנק נפל יחד עם נעים. כל הנתונים שהיו הובילו למסקנה כי המקלען היה אהרון. לשם בדיקה נוספת, שינסתי מותניי ונסעתי לביתה של מזל לבדיקת המכתב שנמסר לה. ואכן, על-פי הכתוב בדו"ח צה"ל, שמו של המקלען בטנק היה אהרון. הוא ניסה לצאת גם הוא מן הטנק לאחר הפגיעה בו, ואז נפגע מאש מקלעים.

הנה כי כן, כך הובילוני תהפוכות הימים, מהפגיעה הקטלנית בדוויר סואר הרחוקה עד לסיפורן של שתי משפחות שכולות, להן סיפרתי אודות נסיבות מותם של יקיריהם בקרב הפריצה לכיבוש רמת הגולן.

דו"ח צה"ל

עפ"י הדו"ח הרשמי שנמסר למשפחת מיראן, שירת נעים בגדוד 377. הגדוד סופח תחילה לחטמ"ר 3. עם הטלת משימת ההבקעה ברמת הגולן על חטיבה 8 הוכפף הגדוד ת"פ חטיבה זו. נעים ז"ל שימש כתותחן בטנק הסמג"ד, רס"ן בן ציון (פדן).

על חטיבה 8 הוטלה משימת ההבקעה מזרחה, תוך כיבוש זעורה וכוננות לנוע לעבר קונייטרה. במהלך הקרב השתבש התכנון המוקדם בהתאם למשימות שהוקצו לכוחות. גדוד 129 טעה בניווט: במקום להגיע לזעורה, הוא הגיע לקלע. שם הסתבך בקרב קשה. גדוד 377 המשיך לזעורה. פלוגת טנקים בפיקוד הסמג"ד נשלחה בפקודת מח"ט 8 לעבור דרך הכפר ולטהר את מוצבי זעורה התחתונה.

הכוח פתח בתנועה בשעה 13:40 לתוך זעורה . טנק הסמג"ד הוביל ואחריו טנק סמ"פ פלוגה פ', טנק מ"מ, חפ"ק המח"ט (אלברט) ואחריהם שאר פלוגה פ'. הכוח עבר דרך הכפר זעורה תוך ירי במקלעים. הכפר עצמו נראה נטוש, אך הכוח חלף דרכו מבלי שהחל בטיהורו ושטף לעבר מוצבי זעורה הדרומיים. טנק הסמג"ד המוביל הצליח להשמיד תותח נ"ט והמשיך לתוך מוצב 9106. הטנק נפגע מאש בזוקה ומקלעים כאשר עלה על תעלת קשר בפתח הגדר, בכניסה הצפונית ל-9106. מהפגיעה נהרגו נעים ומקלען הטנק רב"ט אהרון ז"ל. הסמג"ד ומ"מ סיירים שהיו בטנק, סגן אברהם, נפצעו. יתר טנקי פלוגה פ' המשיכו בלחימה ותוך זמן קצר הכניעו את התנגדותו של המוצב הסורי. הפלוגה לקחה את מגיני המוצב בשבי והמשיכה לעבר ג'cב אל מיס. פלוגה ח' של הגדוד, שבאה בעקבותיה, השלימה את טיהור מוצבי זעורה הדרומית.

אפילוג

שימור הזיכרון ומורשת הקרב הם ערך חשוב שעלינו לקדשו. האתוס הלאומי מקדש בדרך כלל אסונות תוך השכחת חלקם של אותם לוחמים ויחידות אשר מילאו את משימותיהן בהצלחה, תוך מילוי הפקודות שניתנו להן ללא אלתורים והתברברויות. כזה היה גדוד 377.

ערך חשוב אחר שיש לקדשו הינו שימור זכרם של הנופלים, תוך מתן מידע מדויק ככל האפשר למשפחות. חשוב מאוד כי משפחות הנופלים תדענה כי קורבנן לא היה לשווא, וכי יקיריהן מסרו את נפשם תוך ביצוע משימות חיוניות לאומה כולה.

כתבה ב"ידיעות אחרונות" על מזל מיראן. במוקד הצילום נראה התליון שהיא עונדת, שהיה של אמה המנוחה ובו תמונות שני בניה

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בין דוויר סואר לזעורה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s