עמידתנו האיתנה

"דרכנו לשבי היתה מלאה טנקים ומשוריינים הרוסים של האויב" * כך סיפר בגאווה מפקד תל פאחר עם שובו לסוריה מספר חודשים לאחר המלחמה * תל פאחר כמיתוס – לא רק במורשת הקרב של גולני

חיילים סורים מפגינים ביטחון ומוראל גבוה בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים

חיילים סורים מפגינים ביטחון ומוראל גבוה לפני מלחמת ששת הימים [צילום: "לייף"]

אם היו נותנים לי להצטרף לטוני ודאג במנהרת הזמן ולבחור יום ומקום בחזית הסורית בששת הימים, הייתי בוחר להיות בתל פאחר ב-8 ביוני 1967, יום לפני כיבושו. ואם הם היו קצת מתברברים בדרך – גם תל עזזיאת בא בחשבון.

הייתי רוצה להיות עם החיילים הסורים בתל פאחר, שעוד לא יודעים שזהו היום האחרון של המוצב שלהם תחת דגל ארצם. הייתי רוצה לראות מה מצב רוחם ביום הרביעי למלחמה: האם הם מאוכזבים ומרי נפש מהתבוסה הערבית המוחצת? האם הם מתוסכלים מהפאסיביות של ממשלתם שלא באה לעזרתם של נאצר וחוסיין ועמדה מנגד? האם הם מדברים על התקיפה הכושלת של הגזרה שלהם על קיבוץ דן יומיים קודם לכן, שהסתיימה במנוסה ובהרוגים רבים? ואיך התייחסו להכרזות רדיו דמשק כי הצבא הסורי כבש את שאר ישוב ונמצא בדרכו לצפת? הם הרי רואים מהמוצב שלהם מה קורה למטה, הם יודעים את האמת. האם החלו לקלוט שהצבא הישראלי שעומד מולם אינו צבא דרדלה, כמו שפימפמה להם התעמולה המקומית?

וגם הייתי רוצה לדעת כל מיני עניינים טריוויאליים אחרים: עד כמה נפגע המוצב שלהם בתקיפות חיל האוויר או מהארטילריה הישראלית? האם עסקו בהיערכות למגננה מפני התקפה אפשרית? האם העלו בכלל על דעתם שהיהודים עומדים לתקוף אותם? האם לגלגו על ההערכות הללו והיו בטוחים בביצורים שלהם, בכוח האש שלהם, באיכות הנשק, ביכולתם הקרבית ובנחישות?

הייתי שמח להסתובב בתעלות הקשר של המוצב, לשמוע על מה הם משוחחים באותו ערב. להחליף כמה משפטים עם המפקד, לקפוץ למטבח ולשמוע מהטבח מה יבשל לארוחת הערב, זו שתתברר כסעודה האחרונה המסודרת. והאם בכלל הם אמורים לצאת למחרת הביתה לכבוד יום שישי, או שהחופשות בוטלו בגלל המצב?

יש עוד דברים רבים שהייתי רוצה לברר במקום הזה בקו החזית השני של צבא סוריה בגבול ישראל, מוצב שב-8 ביוני 1967 עוד לא ידע שהוא עומד להיכנס להיסטוריה הצבאית ולהיהפך למקום שירשום קרב הרואי לשני הצדדים.

ואם הייתי שם באותו יום קייצי, נפלא ומעיק כאחד, ואפילו שומע לא הרחק את זרימת הבניאס בשטח המפורז שקיבוץ שניר עוד לא עלה עליו, הייתי דואג עם שחר להסתתר באחד הוואדיות ולחכות בסבלנות ליום המרתק הבא: איך הכוחות הישראלים מגיעים אט-אט לשטחי הכינוס, את התנועה לגבעת האם, את התחלת ההפגזות, ואחר כך הייתי מצלם דקה אחר דקה איך האופוריה הסורית מהפסקת האש המתקרבת מתחלפת לפנים חיוורות, ובהמשך לדאגה, בילבול, פאניקה, ואחר כך קרב עד הכדור האחרון.

ועד שמערכת "מנהרת הזמן" תתחשב בבקשתי, הנה דברים (אמיתיים) שאמר בסוריה לאחר המלחמה מפקד תל פאחר, מולאזם אל אחמד אל-עלי, שחזר מהשבי והוגדר בארצו "ראש המגינים על תל פאחר". הקצין משבח במיוחד שני חיילים – אחד מהם הוא זה שכנראה לחם בידיים מול רובקה, מפקד סיירת גולני. אם הסורים חילקו צל"שים על הקרב הזה, שני אלה מבחינתם ודאי זכאים לעיטור הגבורה.

וזה מה שאמר המפקד: "אינני רוצה לספר על קרב תל פאחר כקרב. זאת עשו העיתונים הערביים והזרים די והותר. ברצוני לדבר בגאווה על עמידתו האיתנה של החייל הסורי בקרב זה. הפלוגה שהיתה מוצבת בתל פאחר הצליחה לעצור את הכוחות המתקיפים, ושלוש פעמים אילצה אותם לסגת ולהיערך מחדש. הקרב נמשך עד השעה 20:00 למרות שהאויב כיתר את עמדתנו ולמרות שרוב הלוחמים נהרגו.

"מחובתי לציין בגאווה את גבורתו של מוג'נד (חייל בשירות חובה) חאג' אל-דין אל שיני, אשר הצליח להרוס מספר טנקים ומשוריינים של האויב, כשהוא עובר במהירות מחפירה לחפירה ומעביר תחמושת עד הרגע האחרון שלו. גם החייל עלי עיסא חאפ'ד גילה אומץ לב נדיר במינו. במו ידיו הוא הכניס רימון יד לתוך המיצדית (בלוקוס), שנכבשה בידי האויב, ואף תפס קצין ישראלי ולחם בו פנים אל פנים.

"לאחר קרב ארוך הצליח האויב לחסל את כוחותינו שנלחמו בתל פאחר, אולם כוחות מועטים אלו הצליחו להפיל חללים רבים מבין חיילי הרגלים של האויב ולהרוס את כליו. דרכנו לשבי היתה מלאה טנקים ומשוריינים הרוסים של האויב. מערכת תל פאחר תישאר סמל לגבורה ולעמידה איתנה".

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “עמידתנו האיתנה

  1. מנקודת ראותו צודק מפקד המוצב הסורי בכל מילה ,נכון שעל פניו היו למוצב יתרונות -היותו יעד מבוצר, טופוגרפיה. פלוגתו הצליחה לגרום קשיים רבים לגדוד מתוגבר בטנקים וכוחות נוספים, הפילה בו חללים רבים ופגעה בכלים רבים. הדוגמה ההפוכה היא תל עזזיאת.

    • צריך לזכור כי חלק ניכר מן החללים לא נפגעו דווקא ע"י המוצב, אלא ע"י גורמים אחרים, כגון הארטילריה הסורית שירתה ככל הנראה משימות אש סכנה על שטח ההשמדה שבו נקבץ הגדוד. אולי גם ארטילריה ישראלית שירתה אש פזורה. טנק T-54 מתל א- סודה שירה אש מדוייקת לתוף שיירת הגדוד ולבסוף- אש ממוצבים שכנים כגון עין פית ותל עזאזיאת.
      כל זאת, מבלי לזלזל בלחימת החיילים הסוריים אשר נראה כי לפחות חלקם לחם כבודדים ללא פיקוד מרכזי.

  2. מה המקור של הציטוט הזה?
    המאירי בספרו "משני עברי הרמה" מציין שם אחר של מפקד המוצב: דיקו טאקם. מי צודק?

    • המקור הוא חוברת מורשת קרב של חטיבת גולני.
      דומני שזה הופיע כבר בגירסה הראשונה של המור"ק על תל פאחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s