פטיש 3 ק"ג במתחם זעורה

התנועה מצפת לחורשות של החולה, הג'יפ עם המג"ד הפצוע בירו, הכמעט ירי על שרמנים שלנו, הפציעה בכתף, הכירורג המיוחד שהגיע לפוריה והחייל הסורי הפצוע שהוטס בהליקופטר ונעלם * זכרונות של מ"מ בפלוגה פ' של גדוד 377 

טנק מחטיבה 8 ברמה הסורית (צילום: אלכס אגור, במחנה)

טנק מחטיבה 8 ברמה הסורית (צילום: אלכס אגור, במחנה)

מאת עדו מור, סא"ל במיל' ואדריכל בפנסיה

לאחר השתחררות מהסדיר וחצי שנה בקיבוץ מרחביה, קיבלתי זימון ראשון למילואים לקראת מלחמת ששת הימים. לראשונה נפגשתי עם הפלוגה ועם הטנקים – שרמנים ישנים עם תותח משופר 105 מ"מ ומנוע דיזל. המ"פ נויפלד ז"ל מכפר גלעדי (הדביק לי השם "לה בל עדו" שרץ עמי שנים במילואים ובזמן שהייתי בגדוד השרמנים), הסמ"פ יהודה ארזי מעין החורש (במלחמת יו"כ סמג"ד ואחריה מג"ד בקבע עד שחזר למשק), ואני כמ"מ רביעי בפלוגה, עלינו במובילים לשטח התארגנות גדודי בגבעות איזור צפת, ישבנו וגירדנו כשבועיים עד להחלטה לתקוף.

אחד מהפלוגה חזר מטיול והודיע שמצא באר מים. לאחר ימים רבים בחום הקיץ הלכנו לפנות ערב כל קציני הפלוגה, פשטנו מדים על משטח הבטון של הבאר, שלשלנו הדלי עם החבל, העלינו מים ושפכנו אחד על השני כולל סיבון וקרצוף ביניים. לשניים מהם היו "גדולים", וואלה כל הכבוד. עם הצחוקים והחברותא – חוויה אמיתית. צמודים לחדשות ברדיו התחילו לזוז הודעות. נויפלד חזר מקבוצת הפקודות עם חשיכה – יאללה להוריד רשתות ולהתארגן לתזוזה על השרשרות.

התחלנו לנוע בטור עם "עיני חתול". מאחור נסע הרס"ר עם רכב רך. רכבים רכים שאורות העצירה שלהם הדליקו אור אדום זכו ממנו למכת מחסנית שניפצה ושיתקה הפנס. ככה גלשנו מהרמה מטה לעמק החולה עם רעש אימים (גדוד טנקים) ומדי פעם אור מנצנץ של מישהו שלא נזהר. נכנסנו מתחת לחורשות המקיפות את שמורת החולה, כאילו אין מצב שהסורים ברמה שמנגד הבחינו בנו.

עם אור ראשון התחילו לטווח אותנו התותחים. היו שסגרו מדפים והיו שירדו ונשכבו מתחת לטנקים. בהפסקות בין ההפגזות גיבורי הפלוגה רצו והוציאו רסיסים גדולים שננעצו בעצים כדי להשוויץ בבית.

אחה"צ הגיעה הפקודה – עולים על הרמה. למחלקה שלי צירפו עוד מ"מ שהגיע כמתנדב ונקבעתי כמ"מ מוביל. גדוד שרמנים שעלה לפנינו חטף חזק. רק שלושה טנקים שלו הגיעו ממש למעלה. תוך כדי עלייה בדרך המתפתלת, ג'יפ ירד למטה עם סגן אלוף שרוע מדמם קשה. בהמשך סופר שזה היה בירו, מג"ד הטנקים שחטף כדור בלסת, שחוברה בסיכת ביטחון (לאחר מלחמת יו"כ חתמתי קבע לשנה עד שתיפתח שנת הלימודים בטכניון, ובתפקיד עוזר ק.אג"מ אוגדתי, בירו היה סגן מפקד האוגדה וניהל המטה בפועל).

ממשיכים לנוע מעלה. התותחן עם הטלסקופ זיהה שלושה טנקים ומבקש אישור לירות. מבט חטוף במשקפת ואני בועט בו – השתגעת? אלו שרמנים.

עדו מור, 1967

עדו מור, 1967

מתחילים לשמוע ירי. הכלים שלפנינו נכנסו למתחם סורי גדול וקשה – זעורה. תוך כדי כניסה על הציר למתחם אני מכוון את התותח והמקלע המקביל ונותן פקודה לתותחן לכיוון יציאת ירי במתחם. מהזווית אני רואה ירי נוסף, מתרומם ומנסה להוריד אותו עם ה-0.5 שעל סיפון הצריח, ובום חוטף בכתף כדור כמכת פטיש 3 ק"ג, צונח פנימה לטנק, צועק לנהג תמשיך לנסוע מהר על הציר, ותותחן תעלה למעלה לצריח לכוון אותו. עוברות כמה דקות וטראח – גם התותחן חוטף כדור בצד הגב וצונח מטה לצריח. הנהג צורח שאף אחד לא יעלה למעלה. אני רואה את הציר ומיד יוצאים מהמתחם. יצאנו ועל הציר אחריי כלים אחרים. מתחילים לחפש תחבושות אישיות ולחבוש את הפגיעות בעזרת הטען-קשר.

הגענו לתאג"ד איסוף נפגעים. אני והתותחן כמו שני ציליגרים, יורדים לאט לאט מהטנק לכיוון התאג"ד. והנה רס"ן אביק יערי מהקיבוץ, קמ"ן מיל' (הצטרף אח"כ לקבע והיה אחד מהמזהירים שהסורים הולכים לתקוף במלחמת יו"כ, קודם חזק והגיע לדרגת אלוף) מכוון ומושיב אותי בתאג"ד ומודיע לי שהוא דואג לי אישית עד הפינוי במסוקים לבית החולים (בהמשך כשהייתי רע"נ מינהור במרכז בינוי בקבע פגשתיו כמבקר משרד הביטחון, כשהפרויקט העיקרי שלי עלה לבדיקה בעיקר בגלל התקופה של קודמי בתפקיד. אני יצאתי יבש יחסית מבדיקות עכברי המבקר בתיקיות המשרד). בהמשך ולמחרת המשיך הגדוד לתקוף יעדים נוספים ועד למבואות קונייטרה.

פוניתי במסוק הראשון שהגיע לבית החולים פוריה, שם השכיבו אותנו במרתף שורות שורות. הביאו כירורג מעולה מהמרכז, שלא נתן לאף אחד לגשת לפצועים. עבר אחד אחד, חתך, ניקה, תפר וסגר עד לפנות בוקר. הגיע אליי בסביבות 2 בלילה, שפך מי חמצן לניקוי (כאב חד וקור כלבים), נתן זריקות להרדמה מקומית, אמר לי תנסה להזיז את אצבעות יד ימין (הנפגעת), הן זזו בקושי בתנועה קטנטונת. והוא מחייך ואומר – יש לך מזל משמיים, גיד העצבים כולו מילימטר, כנראה משהו נשאר ממנו והוא שמזיז את האצבעות. בהמשך סיכוי רב שישלים את עצמו ותחזור לך התנועה המלאה. ניקה, תפר מלפנים, תפר מאחור (יציאה בגב), מסר לשאר הצוות לגבס אותי חצי גוף עליון ויד, והמשיך לפצוע הבא.

בבוקר באולם התאוששות מתחילים עם סיפורים מי נפגע ואיפה. בערך בשעה 10 מגיע לביקור ח"כ מקיבוץ שריד ושואל על קיבוצניקים פצועים. בין היתר מגיע אליי, מתעניין בשלומי ומהיכן אני. אני אומר לו – אני עדיין לא כשיר לביקור חולים, מבקש  שתמסור רק מחר על מצבי בבית, והוא השיב – כך אעשה. ואני הפראייר מאמין ומוסר לו. לא עוברות שעתיים וחצי ואמא ואבא בפתח. אינסטינקטיבית התכופפתי מתחת השמיכה כאילו שהאחיות לא ימצאוני.

בצהריים עוברות שתי אחיות עם פנקס רישומים ומחפשות פצוע סורי שהועלה להליקופטר ולא נמצא. עוברת שמועה שהחבר'ה עשו לו הופה היי מההליקופטר…

עידו ביר חסנה

עדו מור (במרכז) באימון הקמה של חטיבה 9 ממוכנת בביר חסנה סיני, 1969. משמאל לימין: המ"מ גלזר מר"ג, הרס"פ בכר מאבן יהודה, עדו מור, המ"פ יהודה ארזי ומשה ממון ז"ל מנשר שנהרג במלחמת יו"כ. להגדלה – לחצו על הצילום

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s