טרגדיית בית המכס

הם היו בקושי ארבעה חודשים בצבא, שלחו אותם לטהר מוצבים שנכבשו * ב-15 ביוני 67 הם הגיעו לתחנה האחרונה שלהם – בית המכס העליון * אמנון נבר, חייל באותה פלוגת טירונים, לא שוכח את הפיצוץ, הפטרייה הענקית ומטר הסלעים * רק לאחרונה צף ועלה הסיפור שטוייח ונשכח – בו נהרגו 11 חיילי גולני

צילום בית המכס

בית המכס העליון. רק אחרי ש-11 החללים נקברו – הודיעו למשפחותיהם על מותם

מאת אמנון נבר

היינו פלוגת טירונים שהתגייסה בפברואר 1967. עשינו טירונות רגילה בת שלושה חודשים (אולי קצת פחות) בבסיס האימונים החטיבתי של גולני במחנה בן עמי שליד עכו. בסיום הטירונות הבסיסית התפצלנו לגדודים להמשך טירונות שלב ב'. הפלוגה שלי, פלוגה ב' בבן עמי, הגיעה לגדוד 13 (גדעון) שישב במחנה פילון ליד ראש פינה ונקראה פלוגה ד' בגדוד גדעון.

כבר אז נשבו רוחות מלחמה ולכן עשינו טירונות מזורזת. האימונים כללו בין השאר פשיטות ליליות על הר כנען עם חגור מלא, נשק וג'ריקנים מלאים במים, כדי להכשירנו למאמץ של הלחימה במעלה הרמה.

עם פרוץ המלחמה פונינו מהבסיס לשטח ליד מושב אליפלט וביום חמישי ה-8 ביוני נסענו באוטובוסים לכיוון קרית שמונה כדי להתכונן לעלייה לרמה. זו היתה כנראה יוזמה מקומית מקסימום של פיקוד צפון. למחרת נענו שוב על אוטובוסים והיינו זמן מה בהמתנה מזרחית לקרית שמונה. אזרחים רבים הגיעו אלינו, טיפסו על החלונות בהתרגשות רבה, כיבדו אותנו בממתקים ובשתייה ובירכו אותנו בהתרגשות רבה.

בלילה עלינו על הרמה דרך גבעת האם כאשר פנינו ליעד שלנו – מוצב בורג׳ בביל או אולי בחריאת. עברנו דרך טנקים וזחל"מים עשנים ונענו על דרך עפר לכיוון המוצבים. בדרך התברר שכבר אין מה לתקוף והמשכנו רגלית לכיוון מחנה הבניאס – היעד החדש שלנו. עם אור ראשון הגענו למחנה הבניאס. גם שם כבר לא היה הרבה נגד מי להילחם. אני זוכר שירינו קצת מבחוץ אל המחנה ואחר כך עשינו טיהור של המקום. משם המשכנו ברגל מעט מזרחה והגענו על מצוק קטן מעל הכביש שנכנס לבניאס העיירה, מכיוון מזרח דרום מזרח. מיקמנו רתק על קצה המצוק מעל הכביש ויתרת הפלוגה המשיכה מעט מזרחה וגלשה אל הכביש, ובריצה מתחת לרתק – נכנסנו אל העיירה.

שם עשינו תרגיל לש"ב פלוגתי מרהיב ישר על רטוב (בלי יבש!). עד כמה שאני זוכר לא היה איש בעיירה למעט אולי איזה שתי זקנות. צריך לזכור שהייתי טירון או בחזקת חייל פשוט וירוק, ולכן המידע שלי הוא כמובן חלקי.

אני זוכר שדובר שהיעד הבא שלנו הוא תל חמרה – מוצב דו-פלוגתי ממערב לעיירה. הבנתי שזה אמור להיות קרב קשה ושהמוצב מועסק כבר יומיים על ידי המסייעת שלנו ועוד סיוע אחר. בהמשך התבשרנו שגם בתל חמרה אין כבר מה לעשות והמשכנו בתנועה רגלית במעלה הכביש לכיוון מסעדה, עד מעל זעורה ועין פית. את ההמשך עשינו כבר באוטובוסים. הגענו למחנה צבאי סורי בפאתים הצפון מערביים של קונייטרה, לא רחוק מבניין המיפקדה הסורית.

משימת ההמשך היתה לפנות בונקרי תחמושת ברמת הגולן. בבוקר ה-15 ביוני 1967 הגענו לבית המכס העליון, אכלנו ולאחר מכן חולקנו למחלקות למשימות.

אני הייתי במחלקה שקיבלה משימה מתחת (ממערב) לבית המכס. יתכן שזה היה במורתפע (מצפה גדות של היום) או אולי משהו בין המורתפע לבית המכס. לפתע נשמע פיצוץ אדיר ופטרייה ענקית התנשאה לשמיים. הרבה עשן, אבק ואבנים. מטר של סלעים התפזר לכל הצדדים וניתך לקרקע. הסתכלנו לשמיים וברחנו מצד לצד כדי להימלט מהסלעים שנפלו מלמעלה.

זמן קצר אחר כך הגיעה הודעה בהולה לכינוס לבית המכס. שם הושיבו אותנו לפי מחלקות לאורך הקיר של בית המכס ובדקו מי נוכח, כדי להבין מי חסר. הבנתי שחברים נפגעו. תוך כדי ההמתנה שיחקתי עם גחל, שהתברר כבוהן יד מפוחמת. תוך זמן קצר התבהרה התמונה: 11 חיילים ומפקדים נעדרים. התפזרנו באיזור הקרוב כדי לאסוף חלקים. היו מי שטיפסו על האקליפטוסים שהיו מעבר לכביש, כדי להוריד משם ציוד ואיברים. בסיכומו של דבר נאספה כאלונקה וחצי.

הבנתי שחבר'ה נכנסו לבונקר שהיה מעבר לכביש בפינה של הכביש היורד מצומת בית המכס למחניים, עם הכביש שיוצא מהצומת לכיוון גשר אריק. לפי הסיפור שסופר באותו רגע (וייתכן שזה הסיפור האמיתי כי אחר כך כבר נשמעו גם גרסאות שונות), כיתה בפיקוד המ"כ רב"ט אליהו בן יקר נכנסה לבונקר, אליו הוליך שביל עפר מהכביש. אהרון ג'מיל, סמל המחלקה, הצטרף אל הכיתה. לפי הסיפור הזה, ג'מיל הרגיש לא בנוח ויצא כדי להביא עימו את משה צאיג החובש. מכאן לא ידוע מה קרה. או שצאיג וג'מיל עלו על מוקש ואחר כך איכשהו כל הבונקר התרומם באוויר, או שאיזו פעולה של החבר'ה בבונקר הפעילה את מצבור התחמושת הענק שהיה שם – ריכוז אדיר של מוקשי נ"ט. הסורים נהגו להחזיק את המוקשים מחומשים. לא ידוע על בונקרים ממולכדים ברמה, אם כי זו אפשרות וייתכן אפילו שהמיקוש שהופעל היה מחובר לבונקר. לעולם לא נדע מה באמת גרם לפיצוץ.

ה11 בית מכס

טר"ש עובדיה זנדני ז"ל נקבר בהר הרצל, טר"ש אברהם בסון ז"ל נקבר בקרית שאול וכל שאר הנופלים. תשעה במספר נקברו בקבר אחים בנהריה, ואלה שמותיהם: סמל אהרון ג'מיל, רב"ט נסים צאיג, רב"ט אליהו (אלי) בן יקר, טר"ש אליהו (אלי) קרן, טר"ש גבריאל תמם, טר"ש יוסף (טופי) אלישע, טר"ש יעקב איטח, טר"ש יעקב (ז'קו) עזר, טר"ש שמואל לוי. יהי זכרם ברוך.

בבית המכס מוקם בימים אלה מלון בוטיק שישמר את המבנים, וייבנה מבנה נוסף. היזם הזמין אותנו ואת המשפחות לטקס הנחת אבן הפינה והבטיח להקים פינת זיכרון בגן המלון שיכלול אנדרטה, 11 עצי ברוש ופינת ישיבה.

זמן קצר לאחר המלחמה התפזרה הפלוגה ואנשיה נשלחו להכשרות (מ"כים, קשר, חובשים, נהגים ומקצועות נוספים) והשאר נשלחו כלוחמים לפלוגות הרובאיות. כל אחד פנה להמשך דרכו בצבא. פלוגה ד' שלנו חדלה להתקיים.

החללים נקברו ביום חמישי בשבוע ולמשפחותיהם נמסרה ההודעה רק ביום ראשון שלאחר מכן.

הפרשה לא ממש נודעה ברבים. בעקבות כך התפתחו כמה תיאוריות שחלקן קונספירציות. היו מי שחושבים שצה"ל ניסה להשתיק את הסיפור כדי לא להזדקק למסקנות אישיות כנגד הנוגעים בדבר, והיו שהניחו שצה"ל השתיק את הסיפור כדי לא להשבית את שמחת הניצחון. אלה גם אלה אומרים שהעיתונות נשלטה אז בידי המדינה ולא היו טלפונים ואינטרנט, ולכן היה קל להשתיק את הסיפור.

אני לא חסיד של תיאוריות קונספירציה. אני זוכר את העובדה שצה"ל היה רק בן 18 (בדיוק כמונו) ועדיין לא מאורגן עם נוהלי דיווח והודעה על נופלים, כמו גם ללא מערך טיפול בנפגעי הלם-קרב בצבא (והיו כנראה בינינו מי שנזקקו לכך ולא טופלו כלל), ובתוספת העובדה שהתקשורת לא היתה כמו היום וגם שהפלוגה שלנו נפוצה לכל עבר, ולכן העניין לא התפרסם.

מכיוון שהפלוגה נפוצה לכל עבר, גם אנחנו הלוחמים לא נקטנו כל פעולה כדי להנציח את חברינו הנופלים. רק לאחרונה, באיחור של 46 שנים, התאספנו לראשונה כמה מהלוחמים והמפקדים לאזכרה השנתית בבית העלמין בנהריה ויש גם פעילות למען הנצחת הנופלים.

גלי צה"ל, בתוכניתם על האסון בבית המכס ששודרה לא מכבר, בתוספת מספר כתבות בעיתונות שגם הן התפרסמו רק לאחרונה, הציפו את הסיפור הזה והביאו אותו לכלל הציבור.

איזור הבונקרים של בית המכס בו אירעה ההתפוצצות (צילום: זאב שרון)

איזור הבונקרים שבסמוך לבית המכס העליון, שם אירעה ההתפוצצות (צילום: זאב שרון)

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “טרגדיית בית המכס

  1. באנדרטת תל פחר חקוקים שמות ה11 תחת הכותרת חללי גדוד 12 "ונספחיו"

    ובכן אלו היו הנספחים או שמא הספחת שצה'ל לא רצה שעם ישראל ידע על קיומם והזדרזו לקוברם

    יהי זכרם ברוך

    עוד טיוח מפואר מבית מדרשו של מח"ט גולני במלחמה הזאת

    כל מפקדי חטיבה 1 שהשתתפו בטיוחי 1967 הועלו בסולם הדרגות

    לתפארת מדינת ישראל

    • עדות אחת על טיוח? יש 11 עדויות – 11 משפחות שהאמת על נפילת בניהן הוסתרה מהן במשך שנים.
      ועדת חקירה מונתה לאירוע. לא יודע איזו מין ועדה זו היתה, אבל המסקנות שלה לא פורסמו מעולם. מדוע? מה יש להסתיר או על מי רצו לחפות?

  2. ברוש יגיב באריחות עכשו בקיצור ולא באנונימוס דברו בגלוי בפנים אמיתיות!כשיש טיוח מטיחים גם את העדויות.ממליץ לא לקבל תגובות בלי הזדהות.

  3. ברוש מ"מ שריון כוח החוד המוביל עד תל פאחר

    צר לי להגיב על ילקוט הסיפורים שמספרים אחרי 47 שנים
    קצינים שהיו בפיקוד הצפון בתפקידיהם השונים ונשארו בצבא ונאלצו
    לא פעם לטייח את האמת ולפאר את מה שלא היה.
    כשלא נוח להם הם לא זוכרים.
    הגיבו לפוסט "נעמוש הרמה הסורית" לוחמים וקוראים שלא היו שם.
    רצוי שיספרו סיפורי אמת רק לוחמים משלוש החטיבות בהם
    מדובר, שבזכותם נכבשה הרמה, ורק לוחמים שכף רגליהם דרכה במוצבים
    בהם מדובר קלע, זעורה ותל פאחר ולאורך הציר הדרומי והצפוני.
    מח"ט גולני וקצינים מפיקוד צפון דרכו על רמת הגולן לאחר הקרב בלילה או למחרת
    כשעלו עם ג'יפים ורק"מ ולא בזמן אמת , 9.6.67 בין השעות 11:00 תזוזת הכוחות
    20:00 גמר הלחימה בערך (פינו אותי ב- 18:30 מגדרות תל פאחר) עד אותו זמן הייתי שם.
    וזאת אני אומר שרק בגבורתם של הלוחמים מגולני ושריון בשני צירים אלה
    מגבעת האם קלע וזעורה ומגבעת האם עד תל פאחר (ציר ההטייה).
    למחרת אפשר לספר סיפורים על מה שקרה.

    היום, תחזקו מספר לוחמי גולני ושריון שמבקשים לאסוף את המידע האמיתי תוך יציאה לשטח
    איסוף ראיות וממצאים מהשטח (ויש רבים עד היום) ולא כדוגמת הסיפור על גיחות
    חיל האויר שהשאיר "אדי בנזין" על תל פאחר, האם מישהו מ – 67 עד 2013 מצא רסיס
    אחד של חיל האויר על תל פאחר?
    אבל יש ממצאים של אש כוחותינו על התל ולא באשמה אלא שזה קורה במלחמות אין
    להתבייש בכך ויש למנוע זאת למרות שזה קרה בכל המלחמות עד עצם היום הזה .
    (ראה דוחו"ת מעופרת יצוקה)

    ברכות למגיב B.A 26/11/13, מי אתה? תקראו את תגובתו 10 פעמים לפני שמישהו
    מספר סיפורים.
    שנשמע באמת את סיפורם של לוחמים בודדים חוליות וכוחות שבנחישותם נכבשה הרמה
    גם שכוחותינו נשארו בלי שדרת פיקוד.
    כעובדה לחמו ממג"ד ומטה ולא לחמו פיזית ממג"ד ומעלה. אינני רוצה לעלות את הסברה
    למה ולאן נעלמו כל המסמכים שהיו יכולים לחשוף את כל האמת.
    היום מי שמושך במלאכת איסוף מידע יקר כדי להגיע למורשת קרב קרובה לאמת שתעבור
    לחיילי צה"ל ולדורות הבאים לזכר הלוחמים שלחמו ונפלו בגזרה מיוחדת זו, ולא סיפורי
    בדים שמספרים מדריכים למיניהם מהצבא מהתיירות והחינוך.
    לזכר הלוחמים ומשפחותיהם ולמורשת צה"ל הערכתי למגיבים בפנים אמיתיות ושמות גלויים
    ותפקידם.
    "בימים אלה מתפרסם שבכוונת קצינים לטהר את שמו של דדו אין צורך, הוא טהור.
    יש רשימה ארוכה של טיהורים שצריך לעשות לטוב ולרע לפתוח ארכיונים של ועדת שילוח,
    ש. גורודיש, אריק , דיין .
    הרשימה ארוכה ושהעם ידע את האמת על מפקדיו ומנהיגיו ולא להסתתר אחרי סודיות, ובטחון המדינה.
    אפשר עוד לתקן את המדינה.

    ברוש.

  4. לגבי בית המכס: לא הייתה קונספירציה להסתרת האסון, זו הייתה המדיניות. צה"ל עד אמצע שנות ה-90 נעזר בצנזורה כדי למנוע ולאסור כל דיווח על תאונות, אסונות ונפגעים בצבא, ובשנות ה-50 וה-60 וה-70 היו לא מעט תאונות. היו שנים עם 100 ויותר הרוגים (בכל שנה) בתאונות אימונים, תאונות דרכים ותקלות אחרות, ודבר מזה לא דווח לציבור. אירועים כמו אסון בית המכס וגם מקרים חמורים יותר, עם מספר נפגעים גדול אירעו לא פעם והוסתרו מהציבור, שרק באמצעות מודעות האבל בעיתונים שיער שמשהו קרה. ככה היה נהוג אז, לפני עידן הסלולר והאינטרנט והתקשורת החופשית. נכון הוא, שחללי בית המכס "צורפו" לחללי המלחמה של "גולני". כשמח"ט גולני דיווח על כ-60 חללים בקרבות ששת הימים, המספר כלל את ה-11. נכון גם, שכמו בכל תאונה כמעט, מותם היה מיותר. הם נשלחו לשם כדי לנקות את המוצבים בהם צפויים היו לבקר אזרחים בחג השבועות, זמן קצר אחרי תום הקרבות, ולשלוח טירונים לבונקר תחמושת לא מסודר – זה עניין חסר אחריות. אף בכיר, ככל הנראה, לא שילם מחיר על המחדל. היום זה לא היה עובר בשקט, וכל שרשרת הפיקוד – מהמג"ד שהיה במקום ועד אלוף הפיקוד שנתן את ההוראה לנקות את הבנקרים – היו הולכים הביתה. .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s