היה צאן, לא היה רועה

פליקס רוטר היה קצין הקשר, מנחם רובינשטיין סמל מבצעים, ושניהם היו בזחל"ם של מג"ד 12 מוסא קליין * זכרונות מתל פאחר: בדרך ההטיה, בפגיעה בזחל, בפציעה, בקרב על היעד ובפינוי הנפגעים * רובינשטיין: "מישהו עושה לנו סימן לבוא, עד שאנחנו מגיעים אליו הוא כבר לא בחיים. אני חושב שזה היה גולדה" 

מנחם ופליקס

מנחם רובינשטיין (מימין) ופליקס רוטר. שירתו יחד בגולני בקו ירושלים לפני ששת הימים, חברים עד היום

בפעם הראשונה שצלצלנו לפליקס לנסות לקבוע איתו פגישה, בתחילת נובמבר, זה היה בלתי אפשרי. הגשם איחר להגיע, ומי שריתק אותו כמעט טוטאלית היו להקות שקנאים שזממו על הדגים שלו בבריכות של מושב תלמי אלעזר (מזרחית לחדרה). הסופה הגדולה שנחתה על המדינה באמצע דצמבר העלתה את המפלס, הדגים קיבלו עוד מטר או שניים של מים ועכשיו הם משייטים בנחת באגם שנוצר כשמעליהם פרושה כיפת ברזל – שתי וערב של חבלים, שאמורה להגן עליהם מפני העופות האינטליגנטים. "כל מה שיש לי נמצא פה", הוא מצביע על הבריכה, ועל עוד כמה שפזורות בשטח. עכשיו פליקס יושב רגוע ליד הבריכה עם דני ביזר ומנסה לפשפש בזכרונו קטעים מקרב תל פאחר, בו נפצע.

"הייתי בתל פאחר, אבל לא הייתי בתל פאחר", אומר פליקס (אלי) רוטר, מי שהיה קצין הקשר של גדוד 12 במלחמת ששת הימים. "הגעתי עד הגדר של המוצב, נפצעתי ושם זה נגמר".

אבל המלחמות שלו לא נגמרו רק שם. הוא השתתף בהמשך בהתשה, בעזה, שם נפצע פעם נוספת בתחילת שנות ה-70 מרימון, ביום כיפור ובלבנון הראשונה. אלא שמכולן, תל פאחר נצרב אצלו עמוק יותר. הוא נוהג כמעט מדי שנה לנסוע לתל פאחר עם בתו, מיכל, להסתובב בתעלות בהן לא לחם ולנשום מחדש את הרגעים ההם. "זה אירוע מרכזי בחיים שנצרב בי", הוא מסביר.

לא מזמן, בכנס של חטיבה 11 בה לחם, לרגל 40 שנה למלחמת יום כיפור, פגש בשניים שאיתם שירת בגולני בששת הימים. קוראים להם אמנון נמט וביליבוק. על ביליבוק הוא מספר שהיה מין טיפוס כזה שמלקק קנה לוהט של מאג. הוא עשה הכרה בינם לבין בתו, ואז נמט סיפר לה – אני זה שחילצתי את אבא שלך הפצוע מהזחל"ם ופיניתי אותו למדרון אחורי. פליקס לא זכר את האירוע הזה שהתגלה לו אחרי 46 שנים, למרות ששירתו יחד במילואים שנים רבות.

מי שיצטרף עוד מעט למפגש שערכנו עם פליקס הוא מנחם רובינשטיין, חברו הטוב, שבמלחמת ששת הימים היה סמל מבצעים בגדוד 12. רובינשטיין ישב בזחל"ם המג"ד לצידו של סא"ל מוסא קליין, ויש לו זכרונות ברורים מהאירוע כולו.

עד שהוא יגיע פליקס מספר קצת על עצמו. יש לו סיפור חיים די מעניין. הוא נולד בפולין ובגיל 3 הגיע עם הוריו לארץ והתיישבו בקיבוץ גבת. פליקס: "בשנתיים האחרונות מתגלים לי דברים חדשים על השורשים שלי. מתברר שאמי היתה חסידת אומות העולם, היא לא סיפרה על זה דבר מעולם. אבי הוא אחד הניצולים שלה. אמי נפטרה לפני כמה שנים בגיל 100, בדעה צלולה. ואז אני ואחותי קיבלנו זימון ליד ושם להסרת לוט של חסידת אומות עולם, וכל חייך אתה לא יודע מי ומה. כל השנים ידעתי שמשהו לא בסדר. כשהלכתי להתחתן, הרבנות אמרה שאני לא יהודי והתקבלתי ליהדות בדרך מבזה ביותר. וכשניצולי השואה שלה, שרובם גרים בחו"ל, בארגנטינה, החלו ללכת לעולמם, הם דיווחו עליה ליד ושם שעשו עליה תחקיר ואז הזמינו אותנו לטקס. מתברר שאמי היא לא רק קתולית, אלא קתולית ארמנית, ואני חצי ארמני. יש לי משפחה בפולין של מעל אלף איש, ויש ספר יוחסין של 600 שנה שגם אני מופיע בו ולא ידעתי על זה. היסטוריה שלמה שרק עכשיו נפתחה בפניי ומגלה מי אני. הוריי היו חקלאים בגבת, בתקופת תור הזהב של הקיבוצים, אבל בשנות הצנע אבי הוציא את המשפחה מהקיבוץ, הוא טען שהם גנבים ובטלנים, ועברנו למושב גן השומרון, שם אני מגיל שש".

הוא התגייס לגולני ב-1964, בהמשך עבר קורס קצינים וחזר לחטיבה כקצין קשר. הוא זוכר מתקופת ההמתנה את קבוצת הפקודות, שולחן חול ופקודה תקיפה מסודרת שתיארה את השטח נכון – "למעט העובדה שבנקודה מסוימת לא היתה עבירות להגיע לציר הנפט המתוכנן".

באחת משתי הפעמים שהגדוד חזר מפעולה שבוטלה לכיבוש הרמה (ב-7 או 8 ביוני), הוא זוכר שהמג"ד מוסא קליין לקח כמה קצינים והוא ביניהם להיכרות עם הטנקים שהיו אמורים לנסוע איתם לתל פאחר. פליקס: "שם לימדו אותי להשתמש בטלפון האחורי שלהם, תיאמנו תדרים וזהו". הוא מספר שלמג"ד היה מכשיר קשר GRC כמו בזחל"מים של המ"פים, ובנוסף מכשיר קשר נישא, מ"ק 10. "אבל ברגע שהזחל"ם של המג"ד נפגע היה נתק כלשהו בקשר".

מה אתה זוכר מהתנועה בדרך ההטיה? פליקס: "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות. הבעיה היתה שבאותו מקום היינו תחת אש סורית והגדוד החל לצמצם רווחים. התנועה המשיכה ונהייתה פקק. היה ריכוז כלים די גדול, החל להיות דוחק ובאיזשהו שלב מוסא החליט שאין ברירה אלא להמשיך ישר".

אתה זוכר שהמ"פ שלמה סגל חוזר מלמעלה ואומר שהדרך עבירה ואפשר לעלות? "לא זוכר".

שמעת דיווחים בקשר על כלים שנפגעים מאחור? "לא, לא ידעתי על זה. אולי מוסא ידע. כשאנחנו נפגענו הייתי בטוח שאנחנו היחידים שנפגעו".

פליקס זוכר עוד דבר אחד: "אחרי שלא הצלחנו לעלות (אל דרך הנפט), פנינו שמאלה, הדרך מתעקלת שמאלה, (הכוונה לדרך ההטיה שפונה מערבה למרגלות תל פאחר) יותר במקביל למוצב, ואז אחד הטנקים נפגע והחל לעלות באש. זה הטנק של העיתונאי הזה (יעקב העליון) שכתב 'רגל של בובה', ונפגע זחל"ם התחמושת שלהם, שאיכשהו הגיע לשם ונסע אחרי השלישייה הזו של הטנקים. הזחל הזה התרומם באוויר וגופות עפו".

זחלם השריון מתחת לפאחר

זחל"ם התחמושת של פלוגת הטנקים מגדוד 377 שהתפוצץ למרגלות תל פאחר (ברקע). להגדלה – לחצו על הצילום

על הפגיעה בזחל המג"ד, בו היה, מתחת לתל הצפוני, הוא מספר: "היתה התרוצצות על התל עצמו כשהיינו למטה. המשכנו לנסוע, ואני זוכר שאמרתי למישהו, אולי זה היה למוסא עצמו, שתיכף אנחנו חוטפים כי היה לי נדמה שאני רואה שהסורים מעבירים תול"ר ממקום למקום. מהירי הזה נפצע סמל הקשר זיבלי די קל ואני חבשתי אותו. אנחנו נוטשים את הזחל"ם, הוא מתלקח או שעלה עשן מהמנוע, מיד אחרינו הגיע הזחל"ם של תשבי וחלק מאיתנו עלינו עליו".

אלא שזמן קצר לפני הפגיעה חרות בראשו של פליקס הזיכרון הבא: מוסא קליין מורה למ"פ א', אהרון ורדי, מאיפה לתקוף. פליקס: "שמעתי את מוסא מכוון את ורדי לאיזה כיוון לעלות. זו תמונה שעומדת לי בראש ברור לגמרי. מוסא רוכן חצי גוף החוצה בחלק הימני אחורי של הזחל"ם, ושם עומד ורדי עם עוד דמות, ומוסא מצביע לאן לעלות. וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים. וכנראה שהוא (ורדי) ביצע את זה, וכשהוא (מוסא קליין) שלח את פרידמן לקרוא לוורדי אליו זה היה אחרי שהוא אמר להם לעלות".

אלא שהתיאור הזה אינו מתיישב עם מה שוורדי זוכר. בנקודת הזמן הזו ורדי לא פגש את מוסא קליין. הוא היה כ-200 מ' מאחוריו. את הפקודה לתקוף הוא קיבל מסרן אלכס קרינסקי, שנשלח על-ידי קליין. מספר ימים לאחר ששמענו את הדברים מפליקס, חזרתי אליו כדי לאמת אותו עם מה שידוע, אלא שפליקס המשיך להתעקש: "כל אחד זוכר את מה שהוא זוכר, וזה מה שיש לי בדיסק. אני זוכר את ורדי ואת הטיית הגוף של מוסא, את זה אני זוכר בוודאות. את ורדי אני זוכר, יש לי עוד דמות אחת על ידו, הוא לא היה לבד. אולי מי שהיה על ידו היה קרינסקי, אולי מישהו אחר, אבל ורדי היה שם".

דני ביזר (מ"מ בפלוגה א'): "אני יודע שפגשתי את המג"ד עשר דקות אחרי מה שאתה מדבר בגאיון בין שני המוצבים, פגשתי בו ביחד עם הקצין סיוע ארטילרי, זאת אומרת שמהמקום שבו נעצרתם הוא הגיע רגלית (הכוונה לעצירה הסופית מתחת לתל הצפוני, לא למקום שבו דיבר עם ורדי).

פליקס: "ואז מוסא ממשיך בנסיעה, הזחל"ם נפגע והזחל"ם הבא שמגיע הוא של מיכאל תשבי (מ"פ ג'). עולים על הזחל"ם של תשבי, לא היה מקום לשבת, הזחל"ם מתקדם טיפה, אני מתכופף להניח את מכשיר הקשר, לייצב אותו, ואז נורה לעברנו צרור ומי שחטף את הצרור זה סגל ואני. הגובה שבו נפגענו טיפה מעל דופן הזחל"ם היה הגובה שבו היה הראש שלי כשהנחתי את המכשיר. הזדקפתי וחשבתי לעצמי אחר כך כמה טוב שהזדקפתי, אחרת הפגיעה שקיבלתי לא היתה בבטן אלא במקום אחר. נפצעתי מכדור בבטן וגם שלמה סגל. נפצענו יחד. הייתי בין הכרה ללא הכרה. אני זוכר את זוהר הסמג"ד, את זיבלי ואת סגל. דיברנו קצת אחרי שנפצענו, לא זוכר על מה, וסגל הלך ודעך שם עד שנעלם. ניתחו אותי בהרדמה מקומית, קילפו קצת את העור, זה פגע קצת במעי הדק, חתכו קצת במעי ואני אחרי שבועיים בדיוק ישבתי אצל אבא שלי ברפת וחלבתי פרות. למרבה המזל לא נפצעתי באופן חמור יותר".

ביזר יורה עוד שאלות, פליקס עונה בסבלנות ואגב כך מעיר: "50 שנה אף אחד לא חקר אותי על תל פאחר, אלה השאלות הראשונות שאני שומע".

עניין נוסף שביזר מנסה לברר הוא למה נקטע הקשר לאחר הפגיעה בזחל"ם, ולמעשה מכאן והלאה הקשר בכללותו היה די משובש. פליקס אומר שאין לו מושג, וביזר מנסה לתהות אם אבני הבזלת יצרו מיסוך שהפריע. פליקס: "אני הייתי קצין קשר, זה מה שהצבא הכשיר אותי, לא עסקתי באלקטרוניקה, אבל זה לא הגיוני בטווחים האלה, אלה טווחים קצרים מאוד, טווחי אפס. לא היתה צריכה להיות בעיה טכנית".

חודש לאחר המלחמה חזר פליקס רוטר לגדוד. הוא זוכר את המשימה הראשונה שלו: "נסעתי בג'יפ על הגבול החדש, אחריי נסע 9D של קבלן פרטי וסימנו את הגבול של רמת הגולן, עשינו מין דרך פטרולים כזו. לא היו שם סורים, לא היה אף אחד. פשוט נסענו איפה שרצינו וסימנו את הגבול".

פליקס

פליקס רוטר על רקע אחת מבריכות הדגים בתלמי אלעזר שעליהן הוא מופקד. נוסע לתל פאחר כמעט מדי שנה

רובינשטיין: בזחל"ם מימין לנהג ישב מוסא קליין, מימינו הייתי אני – מקלען סיפון

בשלב הזה של השיחה מצטרף סמל המבצעים מנחם רובינשטיין, עו"ד רובינשטיין בשבילכם. "עכשיו יתחיל הרעש", מבטיח פליקס. רובינשטיין הוא פרקליט פלילי ידוע, רבים מלקוחותיו לאורך השנים היו עבריינים ומשפחות פשע. בין היתר שימש בורר בעולם התחתון. בשנים האחרונות הפסיק לייצג עבריינים. אבל לא ענייני פושעים גרמו לו להטריח את עצמו ממרכז ת"א. רובינשטיין מתגלה כבעל זיכרון טוב לענייני תל פאחר.

לפני הכל ביקשנו שייזכר בכל האנשים שהיו בזחל"ם המג"ד. "את הנהג אני לא זוכר", הוא מתחיל לשחזר, "אבל מימין לנהג היה מוסא קליין שעמד, מימינו הייתי אני, מקלען סיפון. היה את אלכס קרינסקי, אני זוכר אותו, את האקדח שלו ברטה 9 מ"מ והארנק שלקחתי ממנו אחרי שמצאתי אותו הרוג למעלה נתתי לאלמנתו שבאה לבקר אחרי המלחמה. היה את פליקס, היה את זיבלי שהיה סמל קשר, היה יוסי פרידמן (קמב"צ הגדוד), היה משה הראל (קצין סיוע ארטילרי) והיה את דן שילון".

רובינשטיין מגיע למלחמה היישר מקורס מודיעין קרבי בדורה (נתניה): "שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה אני מגיע לגדוד בשרגא, והגדוד ריק. אני נכנס למבצעים, ואז מישהו אמר לי שנהרג ליאון אימברנד, רב סמל בגדוד. השתחרר לו רימון בתוך האוטובוס והוא נהרג, וצריך להגיע לגדוד גלדיאטור של הסמג"ד זוהר (נויפלד). הגיע גלדיאטור, שמתי שם את ארגז הביטחון שלי ונסענו לכיוון לג'נין (הגדוד עבר מהצפון לגזרת ג'נין ב-6 ליוני). הגעתי כמה שעות לפני הכניסה לג'נין. לא הספקתי שום דבר ועליתי על הזחל של המג"ד. הייתי לא סתם  סמל מבצעים, הייתי ותיק. כעבור שלוש-ארבע שעות התחלנו להיכנס לכיוון ג'נין. למחרת החזירו אותנו לצפון והתמקמנו במצודת כ"ח".

הוא מפרט שמות של חיילים שאליהם היה קרוב במיוחד: "היה את דוד שירזי, אחלה בנאדם. זה האיש שנשכב על הגדר ואחרי שהתרומם קיבל כדור בראש. היה את שלמה אלמקייס מיפו, את רומנו שאחר כך היה צלף במסייעת, את אברהם גלברט, אייזיק חריש הגבוה מנהריה, יואל זבדי בן מחזור שלי זכרו לברכה, בחור עדין, ואת שלמה דחוח התימני".

רובינשטיין זוכר תחילת תנועה ביום רביעי לרמה, על ציר קרית שמונה כפר סאלד, פעולה שבוטלה. הוא זוכר קבוצת פקודות ביום חמישי (8 ביוני) שהתבצעה ליד לארק בצבע בורדו של המג"ד קליין. מדובר ברכב אזרחי מגוייס. הוא ממשיך בסיפור: "ביום שישי התחלנו לנוע שוב פעם על אותו ציר לכיוון הרמה. הגושרים, כפר סאלד, נעמדנו לפני העלייה, חברו אלינו טנקים, שרמנים ישנים, תשעה במספר, עם אנשי מילואים במדי חקי בהיר. אני זוכר את המדים האלה כי בגלל זה כמעט שהרגתי טנקיסט אחד. זה טנק שנפגע והטנקיסט ברח מההלם שלו לכיוון תל עזזיאת וכשהתעשת התחיל לחזור לציר שבו נענו. אני ידעתי שהסורים לובשים בגדים בהירים מהתצפיות שעשיתי בקו צפון, ופתאום מאחורי קפל קרקע מגיע אחד וכמעט יריתי בו.

"עברנו את גבעת האם, שם היה זחל"ם שישב בו איש שבער. את הריח ואת התמונה שלו לא אשכח בחיים. זה היה ריח גומי וריח בשר. עברתי מטר לידו, הוא היה עם ידיים על ההגה ובער. לפני שהתחלנו לטפס לגבעת האם, טנק אחד או שניים דפקו כמה פגזים לכיוון צפון מזרח, ואני זוכר אידיוט אחד שירד ואסף תרמיל. היינו זחל החוד, הובלנו את כל הגדוד. אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח. בינתיים אנחנו רואים למטה משמאלה דרומה את הזחל"מים של גדוד 51 מתחילים בתנועה לתל עזזיאת. ומוסא מדבר בקשר. לא זוכר בדיוק את תוכן הדברים, אבל הבנתי מהדיבור עם המח"ט שכנראה הוא מיהר. זאת אומרת הוא החליט למהר ולהמשיך קדימה. ואז ויתרנו על הניסיון להגיע לפי התוכנית המקורית מדרך הנפט וליפול על היעד מדרום לצפון, והמשכנו קדימה.

"אני רבצתי ליד המקלע. הכנסתי סרט פעולה, וידאתי שהעסק עובד. מוסא היה משמאלי, היו בעיות בעלייה (הדרך העולה ממערב למזרח למרגלות התל הצפוני) והוא כל הזמן דפק לנהג בראש – סע, סע. אני זוכר שאני רואה שלושה-ארבעה חיילים סורים רצים למטה מתחת לתל הצפוני (הכוונה בתעלה התחתונה שבראש התל הצפוני מצד מערב), ואז אני אומר למוסא 'לדפוק?', אז הוא אומר לי תדפוק. אני יורה שני צרורות לרוחב ואז חוטף מכה בראש מהפגז תול"ר שנכנס בזחל מאחורה. עפתי עם הראש לתוך העורפן של ה-0.3. לקח לי כמה שניות להתאפס מהבומבה. אני שומע צעקות מאחורה, היו פצועים, ומוסא כבר איננו לידי. אנשים קופצים והזחל ננטש. בראש שלי עובר שיש במיכלים 240 ליטר דלק אדום. אני מחזיק את הקשת שמעל היד שלי וקופץ למטה. היה לי ביד אקדח זיקוקים, איזה דבר טפשי, ואיך שאני קופץ ליד הדופן רצים לידי כדורים כמו טיפות גשם בשפת הים. הקליעים דפקו בחול ואני נצמד לדופן של הזחל"ם. פתאום אני רואה ששכחתי את העוזי מרוב לחץ. אני עולה חזרה לזחל ומוציא את העוזי כי לא מפקירים נשק, היה לי עוזי עם קת מתקפלת, אני לוקח אחורה, הולך לאורך הזחל. פליקס אומר שאני הוצאתי אותו מהזחל, אני לא זוכר את זה. אני לוקח אחורה, היה שם סמל חובשים שהוא בן מחזור שלי, היה מהמרפאה של הגדוד, והוא מאחורי קפל קרקע".

מתוך הקשר

השעה 15:05 מתוך יומן חפ"ק חטיבה 1. מג"ד 12 מדווח למח"ט שהזחל"ם שלו נפגע

פליקס: "אני זוכר אותו. אתה הורדת אותי מהזחל ונשכבתי, הגיע החובש, שלף לי את המימייה וזרק אותה. הוא אמר לי אם אתה שותה לגימת מים – אתה מת".

רובינשטיין: "היה בחור רציני מאוד החובש הזה. אני מגיע מאחורי קפל קרקע ואז מביאים את זוהר נויפלד (הסמג"ד) כשהוא משפריץ דם מהגרון ושואל בקושי מה קורה. אמרתי לו מה קורה? יורים עלינו. והם יורים. לקח כמה דקות עד שאני מתארגן. אני זוכר שם סמל מפלוגה א' בשם מורה צדק יחיאל ואת אחיק שפירא".

אתה זוכר שמוסא קליין שלח את קרינסקי אל ורדי, או ששלח את יוסי פרידמן? "לא, אני בתוך הכוך שלי, ספון בזחל"ם, לא יודע מה קורה מאחוריי".

רובינשטיין ממשיך: "לקח זמן עד שהתארגנו והתחלנו ללכת מסביב עד לסיפון למעלה (הכוונה לדרך העולה מצפון לתל הצפוני מזרחה). את מוסא כבר לא ראיתי, אני ראיתי אותו אחר כך מת ביעד הצפוני קצת אחרי הפינה. ראיתי אותו בתעלות העמוקות הגבוהות למטה, את זה אני לא אשכח (מראה את המקום על גבי ציור של המוצב).

ביזר: "אתה הראשון שמאשר את מה שאני אומר כבר 46 שנה. זה המקום שראיתי שיורים במוסא".

רובינשטיין: "אני עולה את הסיפון, בצד ימין מדרום לצפון היה בודקה מעץ של הש"ג (כיום הכניסה לאתר). אני זוכר מישהו עושה לנו סימן לבוא לפה. עד שאנחנו מגיעים אליו הוא כבר לא בחיים. אני חושב שזה היה 'גולדה' (רס"ן צבי פז). אני יודע ששכב שם בנאדם, קצין, עם כדור בראש. מה שקרה זה שהתחילו להגיע קבוצות קבוצות. הראשונות הושמדו רובן ככולן. אנחנו שהיינו למטה עד שהתארגנו לקח לנו שעה. התחלנו לרוץ פה בשביל (הכוונה לשביל מהש"ג מערבה). היתה תעלת בריח כזו ואז התרומם חייל סורי ואנחנו רצנו מולו, הייתה לנו פריסה של שלושה איש, וכולנו ירינו בו. לא יודע מי פגע, אבל הוא קיבל כדור ברקה וכשהגענו אליו הוא שכב ככה עם הקלצ'ניקוב".

אתה זוכר אם נפגשת עם הכוח של סולוביץ'? "לא יודע. ראינו קצין הרוג (הכוונה ל"גולדה"), נכנסנו דרך הבודקה ורצנו. התעלות היו עמוקות, גבוהות מאיתנו בחצי ראש, היו מיצדיות, שם זרקנו רימונים. אני זוכר בסוף הקרב את אורי אלחנני. נגמר הקרב, היה שקט, עליתי למעלה, היה פה מין כזה בונקר, היתה פה בריכה, והיה פה התאג"ד שלהם ומישהו מאיתנו זרק פנימה רימון על חיילים סורים פצועים".

למה לקח לכם שעה להגיע למעלה? "כי היה צאן ולא היה רועה. את המג"ד לא ראינו, הסמג"ד עם כדור בגרון, מ"פים לא ראיתי. מי שנשאר בשטח ההריגה (למרגלות התל הצפוני) היו אנשי כלים שנפגעו".

מי אירגן אתכם לעלות? "אף אחד לא אירגן, היתה תנועה. לא זוכר מי אירגן את זה".

בסיום הקרב רובינשטיין אירגן חיילים כדי לפנות פצועים והרוגים. "קודם כל הוצאנו את הפצועים. מוסא היה ההרוג הראשון שפיניתי. הוא שכב על הבטן ואני הפכתי אותו. דם לא היה לו, הוא קיבל צרור מאחורה, היה לו את השקף עם הניילון, מפה על החזה ומשקפת. אמרתי לחיילים אתה תתפוס מפה ואתה משם, הרמנו אותו מהחגור והלכנו לכיוון חזית המוצב לדרך הנפט. שם ריכזו את הנפגעים. פינוי הרוגים זה לא ג'וב חייך. היה שקט. אחד החיילים בכה. אמרתי לו זרוק אותו פה על הרצפה. הוא אמר לי אבל זה המג"ד, אמרתי לו תשים אותו פה".

רובינשטיין מוסיף אנקדוטה: "באותו זמן חייל אחד, קוראים לו משה עיני, כורדי ירושלמי בן מחזור שלי שהיה הנהג של זוהר (הסמג"ד), קפץ עליי פתאום. הוא צעק לי אתה חי? כי אמרו לי שאתה שוכב בערימה הזו".

אתה זוכר שהוציאו שבויים? "ריכזו את השבויים, היו איזה 30-20. אני זוכר שהיה אצלנו בגדוד מ"כ בן זונה מחיפה, שעשה את הביזיון במארב בזרעית. עשו מארב למחבלים, הרובאים הוותיקים אמרו לו תחכה שהם יגיעו עד אלינו, אבל הוא מההתרגשות שלו דפק צרור מ-20 מטר בחושך. ואז היה מסדר ביזיון בגדוד והעלו אותו לבמה. בקיצור, בתל פאחר אני שומע אותו אומר למישהו מהטירונים משלב ב' מהמחלקה של יונתן גפן, 'אנחנו נוריד אותם בדרך' (יהרגו את השבויים). אמרתי לו – אתה תוריד אותם? אלה לוחמים כמוני וכמוך. הם היו גדולים הסורים האלה, אחולמניוקי, בריאים כאלה".

בסיומו העגום של היום הזה הוא זוכר את כל הגדוד חוזר ברגל מתל פאחר לחורשת טל. "כבר היה מאוחר. הביאו כוס חלב ורבע טבלת שוקולד מריר לאנשים שלא אכלו כל היום. כעבור שעתיים הצטוותנו והתחלנו ללכת לכיוון הבניאס, 16 ק"מ. הגענו לשם בבוקר, הבניאס היה ריק. משם בצהריים נענו לכיוון קונייטרה דרך צומת אחמדייה. במקביל אלינו נעה חטיבה 45, היא יכלה להיות תוך חצי שעה בדמשק".

פליקס רוטר (מימין), דני ביזר ומנחם רובינשטיין מנסים למצוא את המיקום המדויק בו נמצא המג"ד ההרוג מוסא קליין

פליקס רוטר (מימין), דני ביזר ומנחם רובינשטיין מנסים למצוא את המיקום המדויק בו נמצא המג"ד ההרוג מוסא קליין

רובינשטיין: הכל בגלל הלחץ שמישהו יכריז 'תל עזזיאת בידי' לפני שמישהו יכריז 'תל פאחר בידי'

רובינשטיין ופליקס חברים מהגדוד. פליקס זוכר אותם מקו ירושלים, רובינשטיין אומר שפליקס היה בשכונת פאג"י – "אני הייתי בעמדת מג"ב, אחר כך הייתי מפקד עמדת בית תורג'מן, אחר כך העבירו אותי למעבר מנדלבאום וכשעלתה הכוננות עליתי עם שני צוותי בזוקה על גג מלון פאסט בממילא".

רובינשטיין מדבר על מיכאל תשבי שנהרג ונזכר באירוע: "היה לו אח תאום, גם הוא היה סרן, מ"פ בנח"ל. ויום אחד כשירדנו מהרמה לגדוד אני רואה בשער את תשבי. התחלתי לצעוק 'תשבי', ראיתי מולי תחיית המתים. אז הוא אמר לי 'תירגע, אני אחיו'".

הם לא בטוחים אם סמל הקשר, זיבלי, שהיה איתם בזחל"ם המג"ד חי או מת. לדעתם, הוא בכלל נרצח באיזו תגרה. חיפשנו רמז באינטרנט ולא מצאנו. רובינשטיין: "זיבלי סיפר לי באחד הביקורים שלו שכשהורידו את הפצועים מחזית התל הוא היה בטנדר, ותושבי קרית שמונה עוד עמדו שם בכביש משני הצדדים ומחאו כפיים. והוא אמר על מה הם מוחאים כפיים? כל הגב שלי היה מלא דם".

את כתב קול ישראל, דן שילון, שהיה איתם בזחל, הם זוכרים היטב. רובינשטיין: "דן שילון עלה לזחל עם כובע אנגלי שטוח, מין צלחת כזו. מיד אחרי שהזחל נפגע הוא ירד עם הפינוי הראשון של הפצועים ושידר מקרית שמונה כתבה שהוא רואה את חיילי גולני מסתערים. על זה הוא קיבל את פרס העיתונאי המנצנץ. חרטא ברטא".

פליקס: "מכשיר ההקלטה של דן שילון לא עבד, ואני הייתי נורא גאה שהצלחתי לאלתר לו מצבר של מכשיר קשר ולהפעיל לו את המכשיר. כשהחל הירי הוא שכב מצונף ומקופל מאחורי איזה סלע, וכל עוד הייתי בהכרה אני לא זוכר אותו זז משם".

כשהוא נשאל מה דעתו על ההחלטה של המג"ד להמשיך קדימה ולא לעלות לדרך הנפט כמתוכנן, רובינשטיין עונה: "אני יושב במקום שלי, בסך הכל מקלען סיפון, לא אני מנהל את המלחמה. שמעתי קצת דברים בקשר, הוא דיבר עם המח"ט, מה דיבר – אני לא זוכר".

מה דעתך על הקרב? "זה קרב של חיילים עם טעות בשיקול דעת של המפקד. הוא שכח לרגע שהוא מג"ד. הוא עשה שתי טעויות. הראשונה שהוא לא דבק בתוכנית המקורית. היית יכול לעלות רגלית אפילו בלי הזחל"מים. הדרך מההטיה עד למעלה לא גדולה. היית עולה למעלה ונופל על היעד ממזרח. הטעות השנייה היא שהוא שכח שיש גדוד שלם מאחוריו. אם אתה רץ בגאיון בין הדרומי לצפוני, אל תרוץ עם חמישה אנשים. תעשה לך חוד מאולתר, הלו, אתה מג"ד. יש חוליית חוד, יש איתו אלחוטן צמוד ואז אבד הקשר. חוסר אחריות. מה רצית? לתפוס את היעד מהר לפני שגדוד 51 שהתחיל בתנועה אחרינו יתפוס את עזזיאת? זה כנראה הלחץ הזה שמישהו יכריז 'תל עזזיאת בידי' לפני שמישהו יכריז 'תל פאחר בידי'".

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “היה צאן, לא היה רועה

  1. מכל מה שנכתב עד הנה בפרשת תל פחר מקובלת עלי הסיפא בדבריו של העורך דין הנכבד.
    שיקולי יוקרה הכתיבו את מהלך הענינים, התוצאה קרב שיצא מכלל שליטה.
    על כך נאמר הפזיזות מהשטן.
    חבל על דאבדין ולא משתכחין.

  2. שאלון מוסרי,
    במשפט הבא הוסר שמו של זורק הרימון:
    "נגמר הקרב, היה שקט, עליתי למעלה, היה פה מין כזה בונקר, היתה פה בריכה, והיה פה התאג"ד שלהם ומישהו מאיתנו זרק פנימה רימון על חיילים סורים פצועים".
    במקור מנחם ציין את שם זורק הרימון ולא ביקש להסתירו.
    הייתי רוצה לדעת את דעתם של הקוראים על המעשה.
    אנא נסו לא לערב את דעותיכם הפוליטיות.
    אם תוכלו ציינו בבקשה את גילכם.

  3. לשאלתך מה יש פה לדבר בכלל? אקט בזוי של חוסר כבוד לאנשים כמוך וכמוני גם אם הוא אויב. בטח ובטח כשהקרב הסתיים והאויב כבר אינו מסכן אותך. נושא שחוצה השקפות פוליטיות.
    אני בן 45.

  4. "רובינשטיין ממשיך: … את מוסא כבר לא ראיתי, אני ראיתי אותו אחר כך מת ביעד הצפוני קצת אחרי הפינה. ראיתי אותו בתעלות העמוקות הגבוהות למטה, את זה אני לא אשכח (מראה את המקום על גבי ציור של המוצב). ביזר: "אתה הראשון שמאשר את מה שאני אומר כבר 46 שנה. זה המקום שראיתי שיורים במוסא" – – – היה מעניין אם הייתם מעלים לכאן קטע מהתצ"א ומציינים עליו בדיוק היכן לזכרונו של רובינשטיין הוא ראה את המג"ד, "בתעלות העמוקות הגבוהות למטה". האם כוונתו שראה את גופתו בתוך אחת התעלות, או לידן?

    דני, כשאתה אומר שראית "שיורים במוסא", האם כוונתך בזה שראית את נפילתו?

  5. כבר ביקשתי ממנחם לסמן ע"ג התצ"א, נקווה שיתפנה לכך בקרוב.
    זכור לי שראיתי חייל סורי שעומד בתוך התעלה ויורה כלפי מעלה במוסא שעמד מחוץ לתעלה. כפי שודאי זכור לך, כבר דנו בענין בעבר. כיוון שכל העדויות על מקום מציאת הגופה הצביעו על מקום אחר (אני לא מציין את המקום כדי לא להשפיע על הסימון על התצ"א) מהמקום שבו זכור לי האירוע הנ"ל, הביטחון שלי התערער במשך השנים.

    • הזכור לי (ובדקתי כעת שוב לוודא שאכן כך הוא) שציטטתי בפניך את המופיע בחוברת של מגד: "דני ביזר, שראה את החיילים הסורים מתחתיו, הספיק עוד לצעוק אליו: "המג"ד, עצור!"" – ועל כך השבתני: "שכחתי שאמרתי כך למגד. הראיון עם מגד היה בבית החולים רמב"ם קרוב מאד לקרב (שבוע או שבועיים יותר מאוחר). כיוון שכך אכן אמרתי לו אז זה מחזק אצלי את האמונה שאכן כך היה."

      אך עדיין לא ברור לי, ואני חוזר ושואל: האם כוונתך בזה שראית את נפילתו? את *זה* מגד לא כותב.

      בטוחני שקראת בעיון את דבריו של יצחק חמאווי בתגובות שבשולי הפוסט שכותרתו "למחוק את העלילה" [שבהתאם לה ראוי הפוסט הנוכחי לכותרת: לא מוחקים את העלילה] על הכיוון שממנו עלה המג"ד לתל הצפוני. לפי זה, אפשר וראית את המג"ד בעלייתו, ושם אף ירו עליו, אך הוא נפל רק מאוחר יותר, בהמשך.

      אגב, לפי העולה מדברי יצחק, המיקום שציינת (בפוסט התצ"א) לנפילת המג"ד, אינו מדוייק כ"כ. עיין שם.

      • ושם אף ירו עליו, אך הוא נפל רק מאוחר יותר, בהמשך = ושם אף ירו לעברו, אך לא פגעו בו, והוא נפגע ונפל רק מאוחר יותר, בהמשך

  6. שמואל"ק> אך עדיין לא ברור לי, ואני חוזר ושואל: האם כוונתך בזה שראית את נפילתו?
    דני> רק התמונה של חייל סורי עומד בתעלה ויורה כלפי מעלה אל גבו של המג"ד זכורה לי. האם זה רגע נפילתו אינני יכול לומר.
    שמואל"ק> אפשר וראית את המג"ד בעלייתו, ושם אף ירו עליו, אך הוא נפל רק מאוחר יותר, בהמשך.
    דני> לא יכולתי לראות את עליתו מכיוון מערב כי אין קו ראיה בין המקום שבו הייתי לבין המדרון המערבי של התל הצפוני.
    אני רק זוכר את מה שכתבתי למעלה. לא זכור לי שנראה פצוע לפני שירה בו הסורי.
    שמואל"ק> לפי העולה מדברי יצחק, המיקום שציינת (בפוסט התצ"א) לנפילת המג"ד, אינו מדוייק כ"כ. עיין שם.
    דני> המיקום שזכור לי שראיתי את הסורי יורה במג"ד שונה מהמקום עליו הצביעו כל העדים שמצאו את גופתו.

    • ג'-10 ע"ג התצ"א הוא המקום שעליו הצביעו כל העדים עד כה (שני אנשי הסיירת, יאיר ישי וגם חמאווי) כמקום בו מצאו את גופתו של מוסא ז"ל.

    • [דני] "רק התמונה של חייל סורי עומד בתעלה ויורה כלפי מעלה אל גבו של המג"ד זכורה לי. האם זה רגע נפילתו אינני יכול לומר."
      לכאורה, לפי דבריך (הועתקו לעיל) על טיב הנדפס אצל מגד, נראה שאפשר לומר שלא ראית את נפילת המג"ד.

      אך עדיין איני מבין:
      כעת אתה כותב שראית את הסורה יורה "אל גבו של המג"ד", ולמגד סיפרת (כנדפס בחוברתו) שצעקת"המג"ד, עצור!" – וכי זאת למה? אם יעצור יפגע בו הסורי היורה בו מכיוון גבו! משהו פה לא מסתדר לי…

      [דני] "לא יכולתי לראות את עליתו מכיוון מערב כי אין קו ראיה בין המקום שבו הייתי לבין המדרון המערבי של התל הצפוני."
      ועל כך אשאל: מניין לך שעלייתו הייתה "מכיוון מערב"?

      בפרט שלמעלה כתבתי לך כי "בטוחני שקראת בעיון את דבריו של יצחק חמאווי … על הכיוון שממנו עלה המג"ד לתל הצפוני." – ולא ברור לי מדוע אתה חולק על דבריו. הנה הפנייה מדוייקת למקום
      https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-262
      בו כתב יצחק את הדברים: "שכטר … ירד מערבה. המג"ד והקש"א באו מדרום. להערכתי הם לא נפגשו".

      ועל כך הגבתי שם (בתגובה שלאחר מכן):
      "כעת מעניין אותי במיוחד המשפט שכתבת: "המג"ד והקש"א באו מדרום" (שלכן להערכתך הם לא נפגשו עם שכטר, שירד מערבה), זאת לאחר שאמנם ציטטתי ב'פרש'
      http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4077906
      מקור האומר: "מוסה נע באוכף שבין הכיפות וקורא לוורדי להפסיק לירות, כשהגיע סמוך לחמאוי, נפגע ונהרג." – ולפי זה אמנם משתמע, שאם בנועו באותו "אוכף שבין הכיפות", היינו, הערוץ שבין התל הדרומי לצפוני, משם עלה לצפוני עד שהגיע אליך, לפי זה אכן הגיע מדרום*. "
      "*) אלא שבאותו ערוץ נכנסו דני ביזר ולוחמיו – לאחר שפגשו את המג"ד בכניסה לערוץ, הוא שהורה להם להתקדם לפי קולות הירי – ולא שמענו מהם שראו את המג"ד נע אחריהם, ושמשם צעק לורדי. לפי הידוע, דני ולוחמיו הם שנכנסו לתל הצפוני מכיוון דרום, והם ראו ושמעו את המג"ד כשהוא כבר על התל, משמע שעלה מצד אחר (ואולי מהפינה הדרום-מערבית)."

      יצחק חזר על דבריו גם בתגובה נוספת
      https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-268
      כך: "כשהם עלו מדרום", " ירדנו בדיוק במסלול שהוא [=משה הראל] והמג"ד עלו."

      ולאור הדברים הללו, וגם ע"פ דבריך הנ"ל כפי שנדפסו אצל מגד, הגיוני ביותר שאכן המג"ד והקש"א עלו לתל מהפינה הדרום-מערבית שלו.

      לכל הנ"ל יש להוסיף את עדותו של דוד פופוביץ', כפי שהובאה בפוסט אחר
      https://naamoush.wordpress.com/2013/11/01/%D7%94%D7%A4%D7%A6%D7%A2-%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%A8-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97/
      בו נכתב: "פופוביץ' מסכם את האירוע … באיזור הזה נשכבנו שנינו, אני וקילמן, ואז לרגע אחד ראיתי מהתל את המג"ד, את הג'ינג'י הזה, עולה על התל ועושה עם הידיים ככה – 'להפסיק אש, להפסיק אש'. כנראה שכוחות שלנו ירו אחד על השני. פתאום ראיתי אותו נופל … ביזר מופתע לשמוע שפופוביץ' ראה בעיניים איך המג"ד נהרג."

      ולפי הנראה עד כה, אין כל סיבה שלא לקבל את עדותו של יצחק, שהיה הקרוב ביותר אל המג"ד בשעה שנפל, וכך, גם אם אכן ראה פופוביץ' את המג"ד "נופל", הרי שהוא לא "נהרג". "נופל" יכול להיות גם מעידה קלה תוך כדי עלייה בריצה (התקלות באבן וכיו"ב) כשהוא "עולה על התל", וגם יכול להיות קפיצה מהירה של המג"ד אל תוך אחת התעלות, מה שיכל להראות, מהמיקום בו *שכב* פופוביץ', כ"נופל".

      [דני] "המיקום שזכור לי שראיתי את הסורי יורה במג"ד שונה מהמקום עליו הצביעו כל העדים שמצאו את גופתו."
      שוב, "יורה במג"ד" הכוונה יורה לעברו, ולא סיפרת בשעתו שראית את המג"ד נפגע ונופל, ולכן, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

      אגב, העדויות על מציאת הגופה אינן מצביעות על המיקום המדוייק, שכן יצחק גרר אותו משם לאחר הנפילה, ראה
      https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-376
      "את מוסא גררתי למרחק של כמטר עד שניים. לא יותר מכך, עד למסתור של הבונקר בו היה ביבר, כלומר הבונקר היותר מזרחי מבין השניים שבולטים בשיא התל." – התסכים עמי שמיקום זה נמצא צפונית למשבצת "ג'-10 ע"ג התצ"א" שהזכרת?

  7. שמואל"ק שבוע טוב,
    כיוון שכתבת באריכות לא היה ברור לי על מה אני אמור להגיב.
    אנסה לענות היכן שיש שאלה או הבהרה.
    [דני] "רק התמונה של חייל סורי עומד בתעלה ויורה כלפי מעלה אל גבו של המג"ד זכורה לי. האם זה רגע נפילתו אינני יכול לומר."
    לכאורה, לפי דבריך (הועתקו לעיל) על טיב הנדפס אצל מגד, נראה שאפשר לומר שלא ראית את נפילת המג"ד.

    אך עדיין איני מבין:
    כעת אתה כותב שראית את הסורה יורה "אל גבו של המג"ד", ולמגד סיפרת (כנדפס בחוברתו) שצעקת"המג"ד, עצור!" – וכי זאת למה? אם יעצור יפגע בו הסורי היורה בו מכיוון גבו! משהו פה לא מסתדר לי…
    תשובה> זו היתה אזהרה שהסורי עומד לירות בו מאחור. מקובל עלי שאם אמרתי "עצור" במקום "מאחוריך" זו טעות שאשתדל לתקן בפעם הבאה.

    [דני] "לא יכולתי לראות את עליתו מכיוון מערב כי אין קו ראיה בין המקום שבו הייתי לבין המדרון המערבי של התל הצפוני."
    ועל כך אשאל: מניין לך שעלייתו הייתה "מכיוון מערב"?
    תשובה> אינני יודע מהיכן עלה אלא מהיכן לא עלה. המג"ד לא עלה ממקום שראינו אותו.

    בפרט שלמעלה כתבתי לך כי "בטוחני שקראת בעיון את דבריו של יצחק חמאווי … על הכיוון שממנו עלה המג"ד לתל הצפוני." – ולא ברור לי מדוע אתה חולק על דבריו. הנה הפנייה מדוייקת למקום
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-262
    בו כתב יצחק את הדברים: "שכטר … ירד מערבה. המג"ד והקש"א באו מדרום. להערכתי הם לא נפגשו".

    ועל כך הגבתי שם (בתגובה שלאחר מכן):
    "כעת מעניין אותי במיוחד המשפט שכתבת: "המג"ד והקש"א באו מדרום" (שלכן להערכתך הם לא נפגשו עם שכטר, שירד מערבה), זאת לאחר שאמנם ציטטתי ב'פרש'
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4077906
    מקור האומר: "מוסה נע באוכף שבין הכיפות וקורא לוורדי להפסיק לירות, כשהגיע סמוך לחמאוי, נפגע ונהרג." – ולפי זה אמנם משתמע, שאם בנועו באותו "אוכף שבין הכיפות", היינו, הערוץ שבין התל הדרומי לצפוני, משם עלה לצפוני עד שהגיע אליך, לפי זה אכן הגיע מדרום*. "
    "*) אלא שבאותו ערוץ נכנסו דני ביזר ולוחמיו – לאחר שפגשו את המג"ד בכניסה לערוץ, הוא שהורה להם להתקדם לפי קולות הירי – ולא שמענו מהם שראו את המג"ד נע אחריהם, ושמשם צעק לורדי. לפי הידוע, דני ולוחמיו הם שנכנסו לתל הצפוני מכיוון דרום, והם ראו ושמעו את המג"ד כשהוא כבר על התל, משמע שעלה מצד אחר (ואולי מהפינה הדרום-מערבית)."

    יצחק חזר על דבריו גם בתגובה נוספת
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-268
    כך: "כשהם עלו מדרום", " ירדנו בדיוק במסלול שהוא [=משה הראל] והמג"ד עלו."

    ולאור הדברים הללו, וגם ע"פ דבריך הנ"ל כפי שנדפסו אצל מגד, הגיוני ביותר שאכן המג"ד והקש"א עלו לתל מהפינה הדרום-מערבית שלו.
    תשובה> יתכן.
    לכל הנ"ל יש להוסיף את עדותו של דוד פופוביץ', כפי שהובאה בפוסט אחר
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/01/%D7%94%D7%A4%D7%A6%D7%A2-%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%A8-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97/
    בו נכתב: "פופוביץ' מסכם את האירוע … באיזור הזה נשכבנו שנינו, אני וקילמן, ואז לרגע אחד ראיתי מהתל את המג"ד, את הג'ינג'י הזה, עולה על התל ועושה עם הידיים ככה – 'להפסיק אש, להפסיק אש'. כנראה שכוחות שלנו ירו אחד על השני. פתאום ראיתי אותו נופל … ביזר מופתע לשמוע שפופוביץ' ראה בעיניים איך המג"ד נהרג."

    ולפי הנראה עד כה, אין כל סיבה שלא לקבל את עדותו של יצחק, שהיה הקרוב ביותר אל המג"ד בשעה שנפל, וכך, גם אם אכן ראה פופוביץ' את המג"ד "נופל", הרי שהוא לא "נהרג". "נופל" יכול להיות גם מעידה קלה תוך כדי עלייה בריצה (התקלות באבן וכיו"ב) כשהוא "עולה על התל", וגם יכול להיות קפיצה מהירה של המג"ד אל תוך אחת התעלות, מה שיכל להראות, מהמיקום בו *שכב* פופוביץ', כ"נופל".
    תשובה> לא הייתי מתפלפל על ההבדל בניסוח "נופל" או "נהרג" כי לא היה שם פתולוג שיקבע את ההבדל.

    [דני] "המיקום שזכור לי שראיתי את הסורי יורה במג"ד שונה מהמקום עליו הצביעו כל העדים שמצאו את גופתו."
    שוב, "יורה במג"ד" הכוונה יורה לעברו, ולא סיפרת בשעתו שראית את המג"ד נפגע ונופל, ולכן, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
    תשובה> המקום בו ירה הסורי לעבר המג"ד עפ"י זכרוני מרוחק ממקום מציאת הגופה, עפ"י העדויות הנ"ל, כ-30. מטר.

    אגב, העדויות על מציאת הגופה אינן מצביעות על המיקום המדוייק, שכן יצחק גרר אותו משם לאחר הנפילה, ראה
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-376
    "את מוסא גררתי למרחק של כמטר עד שניים. לא יותר מכך, עד למסתור של הבונקר בו היה ביבר, כלומר הבונקר היותר מזרחי מבין השניים שבולטים בשיא התל." – התסכים עמי שמיקום זה נמצא צפונית למשבצת "ג'-10 ע"ג התצ"א" שהזכרת?
    תשובה> היכן, ע"ג התצ"א נמצא הבונקר לדעתך?

    • "אך עדיין איני מבין:
      כעת אתה כותב שראית את הסורי יורה "אל גבו של המג"ד", ולמגד סיפרת (כנדפס בחוברתו) שצעקת"המג"ד, עצור!" – וכי זאת למה? אם יעצור יפגע בו הסורי היורה בו מכיוון גבו! משהו פה לא מסתדר לי…
      תשובה> זו היתה אזהרה שהסורי עומד לירות בו מאחור. מקובל עלי שאם אמרתי "עצור" במקום "מאחוריך" זו טעות שאשתדל לתקן בפעם הבאה."
      אם רק התכוונת בתשובתך לסרסקזם, ענית טוב. אך לעצם הענין, באם מגד אכן דייק לכתוב את המילים שסיפרת לו, אולי יש בכך ללמד כי מיקום היורה והנורה אינם כפי השמורים בזכרון.

      "תשובה> אינני יודע מהיכן עלה אלא מהיכן לא עלה. המג"ד לא עלה ממקום שראינו אותו." — אולי סימון על תצ"א יבהיר לי את תשובתך, כי כעת איני מבין היכן בדיוק ראיתם אותו, וכמה רחוק היה זה מהפינה הדרומית-מערבית של התל.

      "תשובה> לא הייתי מתפלפל על ההבדל בניסוח "נופל" או "נהרג" כי לא היה שם פתולוג שיקבע את ההבדל." — כנ"ל בענין תשובה סרקסטית. לעצם הענין, קראתי כעת שוב את דבריי ולא מצאתי בהם הבדל שלצורך הבחנתו יש צורך בפתולוג. ניסיתי רק להסביר איך זה שפופוביץ' ראה משהו שעומד בסתירה לעדותו של יצחק חמאווי. כל הסבר אחר יתקבל.

      "תשובה> המקום בו ירה הסורי לעבר המג"ד עפ"י זכרוני מרוחק ממקום מציאת הגופה, עפ"י העדויות הנ"ל, כ-30. מטר." — ועדיין איני מבין את הסתירה, הרי אינך כותב שראית שהמג"ד נפגע מהירי – אותו ראית – ונופל, וגם למגד לא סיפרת על זה.

      "תשובה> היכן, ע"ג התצ"א נמצא הבונקר לדעתך?" — 9ב-10ב.

      כבר שאלתי כמה פעמים, מה עלה בגורלה של האנדרטה [וליתר דיוק: שלט, שכן איני יודע ממה היה עשוי, ואולי לא מאבן אלא מעץ] לזכר המג"ד, היכן בדיוק הוצב, והיכן הוא כיום. נכון לעכשיו לא זכיתי למענה [והעדרו יכול להוליד השערה פרועה בקשר לגורל השלט]. ובכל אופן, אם הוצב בשעתו (מתי בדיוק?) במקום שלדעת המציבים התברר במדוייק, ש"נפל כאן", אולי אפשר ללמוד עליו מהרקע הנראה בתמונה.

      מענין לענין, באותו ענין:
      בפוסט
      https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/comment-page-1/#comment-368
      מובא שבסיור שנעשה לאחרונה הצביע בנו של המג"ד על המקום בו מצאו את גופת אביו לאחר הקרב, ומסופר גם ששאל: "אם לא יכול להיות שנהרג מאש כוחותינו. ביזר מראה לו שאין קו ראייה ממרגלות התל למקום בו נמצאה גופתו של אביו ולכן לא יתכן שנורה ע"י כוחותינו שם." — אם הבנתי נכון, דבריך אלו נסובו רק על המקום בו היו כוחותינו ל"מרגלות התל", היינו, אלו שהיו בצדו המערבי, ואלו שהיו איתך מדרום. אך אין התייחסות כלל לאלו שכבר היו *על* התל הדרומי, שלהם לכאורה כן היה "קו ראייה" (וירייה) לשם, ובפרט לפי המסופר (אף שעדיין צריך בדיקה) שכל מטרת עליית המג"ד לתל הייתה כדי למנוע דו"צ מאלו שכבר על התלים!
      ועם כל זה, אין כל סיבה להניח שכך אכן היה, מה גם שמפקד הכח שעל התל הדרומי (ורדי) זיהה את המג"ד וניסה לתקשר עמו בצעקות.

      • שמואל"ק,
        אני מכבד אותך מאד ורק התבדחתי אבל בלי כוונת זדון.
        אשמח שנצא יחד למקום ושם נברר את כל הפרטים.
        אני לא יכול להוסיף יותר על מה שכבר אמרתי בענין נפילת המג"ד.
        אני ממתין לתשובתו של מנחם רובינשטיין בדבר זיהוי המקום שמצא את גופת המג"ד.
        אשר לגורל האנדרטה גם כאן אינני יכול לעזור.

  8. כדאי לשים לב לפרט דומה המופיע בשתי העדויות בפוסט זה.

    פליקס רוטר העיד: "היתה התרוצצות על התל עצמו כשהיינו למטה. המשכנו לנסוע, ואני זוכר שאמרתי למישהו, אולי זה היה למוסא עצמו, שתיכף אנחנו חוטפים כי היה לי נדמה שאני רואה שהסורים מעבירים תול"ר ממקום למקום."

    אף מנחם רובינשטיין (שלפי המסופר כאן הצטרף לראיון בשלב מאוחר יותר של השיחה, ולא שמע את קטע עדות הנ"ל שסופר בשלב מוקדם יותר) העיד:
    "אני זוכר שאני רואה שלושה-ארבעה חיילים סורים רצים למטה מתחת לתל הצפוני (הכוונה בתעלה התחתונה שבראש התל הצפוני מצד מערב), ואז אני אומר למוסא 'לדפוק?', אז הוא אומר לי תדפוק. אני יורה שני צרורות לרוחב ואז חוטף מכה בראש מהפגז תול"ר שנכנס בזחל מאחורה."

    האם לא ניתן ללמוד מכך שהסורים התכוננו לבוא הכוח התוקף ממזרח, ורק כשראו שהתוכנית השתנתה והכוח הגיע ממערב, החלו להתרוצץ, העבירו תול"ר ממקום למקום, ושלחו כוח ("שלושה-ארבעה חיילים") לתעלות הפונות מערבה? האם מישהו יכול לתת הסבר אחר להתרוצצות הזו?

  9. בכל הצבאות יש תרגולת של "עיבוי מערך" כלומר תגבור הכוח המן בגזרה שבה האויב (במקרה זה אנחנו) מרכז את כוחותיו. ראש הטור של גדוד 12 שכלל 7 טנקים וכ- 4 זחל"מים נעצר למרגלות תל פאחר מסביב לגבעה שממערב לתל הצפוני. 4 טנקים וחפ"ק הגדוד נחשפו למוצב הצפוני. מי שיבקר במקום יוכל להתרשם עד כמה התל הצפוני שולט על השטח הזה. זו היתה הזדמנות פז לסורים לרכז כוח אש ולנסות להשמיד לפחות את ראש הטור. בתל הצפוני היו עמדות חלופיות גם לנשק נ"ט וביחוד לתול"ר שהוא קל לניוד ממקום למקום. ואכן הפגיעה של התול"ר היתה קטלנית. הטנקים של ברוש ושל יעקב העליון נפגעו כאן. זחל"מ מרגמה שנשא תחמושת התפוצץ וזחל"ם המג"ד נפגע. אני מפרש את העדויות הנ"ל כאישור לכך שפעלנו כפי שהאויב ציפה. אותו תול"ר נויד אח"כ למרכז המוצב הצפוני ופגע בזחל"ם של עזרא סלע. בל נשכח גם את תותח הנ"ט שלא נויד והיה בעמדה הפונה לכיוון דרום מערב.
    מי שיבקר בתל יווכח גם שעמדות המקלעים ברובן הגדול פונות מערבה.
    בקרוב נפרסם מידע המראה את מה שהיה ידוע על מיקום העמדות לפני הקרב עפ"י פיענוח מודיעין פיקוד צפון.

    • בהנחה כי התקדמות הכוח התוקף (בטנקים וזחל"מים) על תוואי ההטייה לא נעלמה מעיני הסורים,

      הרי שמכת האש שלהם הייתה צריכה להיות ברגע הראשון ("הזדמנות פז") בו נגלה הכח בקירוב לתל, עוד טרם שפנה והוסתר ע"י הגבעה הטרשית. איפה היה אז אותו תול"ר?

      למה החלה ההתרוצצות שלהם רק לאחר שהזחל"מים והטנקים הראשונים עברו את אותה גבעה והיו גלויים מול התל הצפוני?

      ואותו "תותח הנ"ט שלא נויד והיה בעמדה הפונה לכיוון דרום מערב", האם ירה על הכוח המתקדם לעברו על תוואי ההטיה? [בקשר למיקומו של התותח, עדיין לא קיבלתי מענה על שאלתי: https://naamoush.wordpress.com/2013/11/22/%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8/comment-page-1/#comment-307 ]

      אין חולק על כך שמבנה המוצב תוכנן בעיקרו לירי לכיוון מערב, שם הרי שכן ה"אוייב" (ישראל), וגם "עמדות המקלעים ברובן הגדול פונות מערבה" [אף שעדיין לא התפרסם הבירור לגבי העמדות שפנו מזרחה], אך לאידך גיסא, האין זו עובדה שהירי מהעמדות מערביות אלו *לא היה יעיל* ולא הצליח לעצור את הסתערות על שני אגפי התל, כך שמ-26 המסתערים נפגעו רק שניים מהמסתערים על התל הצפוני (אליהו שטיגליץ הי"ד, ודוד תנעמי שנפצע. המסופר בפוסט זה על דוד שירזי, "זה האיש שנשכב על הגדר ואחרי שהתרומם קיבל כדור בראש", שמשמע שנפגע כשהוא באזור הגדר, לא מדוייק. המספר הרי לא היה לידו כשזה קרה, ולפי עדות אחרים, הוא נהרג מאוחר יותר, כשכבר היה למעלה על התל הדרומי]. מה ההסבר לעובדה זו?

      האם בכותבך: "שפעלנו כפי שהאויב ציפה" אין התעלמות מכך שהאוייב צפה בנסיון הכוח לעלות (ליד עין א-דיסה) על ציר הנפט? מה הוא בדיוק חשב שאתם עושים שם? והאם לדעתך, במשך כל זמן ההתעכבות (הלא קצרה) הזו נשאר האוייב בעמדותיו המערביות בלבד? האם אין זה הגיוני לומר שהתנועה הפתאומית קדימה הפתיעה אותו?

      ואסיים באשר פתחת: האם זה נורמלי תרגולת "עיבוי מערך" נעשית ממש ברגע האחרון? ועד אז מה עושים הכוחות, אוכלים צהריים בצד השני?

  10. מדברי פליקס רוטר: "הדרך מתעקלת שמאלה, (הכוונה לדרך ההטיה שפונה מערבה למרגלות תל פאחר) יותר במקביל למוצב, ואז אחד הטנקים נפגע … ונפגע זחל"ם התחמושת שלהם, שאיכשהו הגיע לשם ונסע אחרי השלישייה הזו של הטנקים. הזחל הזה התרומם באוויר וגופות עפו".

    "גופות", לשון רבים. האמנם?

    תמונת הזחל הזה ניתנה למעלה, תחתיה הכיתוב: "זחל"ם התחמושת של מחלקת הטנקים מגדוד 377 שהתפוצץ למרגלות תל פאחר". מה ידוע לנו על נפגעי הזחל הזה, ואיזו תחמושת הוא נשא (האמנם כמשתמע, פגזי טנקים?)

    ב'פרש' ציטטתי מספרו של המאירי: "ואז נפגעים גם שני הטנקים. זחל"ם-מרגמה שנע מאחור מתפוצץ על מטען תחמושתו", וכך גם במפה ששם מאטלס כרטא, תיבה מס' 5, המכוונת ליד התל הצפוני: "בעלייה התלולה נעצרים 2 טנקים. 3 נוספים נפגעים באש נ"ט מעין פית ותל עזזיאת. נסיון ליצור מסך עשן נכשל. 2 טנקים נוספים נפגעים ולקראת סוף העלייה נפגעים 2 הטנקים הנותרים וזחל"מ נושא מרגמה". כן ציטטתי שם מספרו של העליון, המזכיר אחר שמות הרוגי השריון: "מישאל לוי? אלברט עמאר? יוסף מולכו? אפרים אפשטיין? גם החבר'ה מזחל-המרגמות?" [b.a הוסיף וכתב שם כי "זחל המרגמות שנפגע היה, לפי סיכומו של נמיר, דגם ג'. זחל דגם ג' הינו זחל"ם החמוש במרגמה 81 מ"מ. מרגמה כאמור היתה תקנית בגדודי הטנקים (אחת לכל פלוגה). לכן סביר כי המדובר בזחל"ם של השריון. עובדה כי גם יעקב העליון מתייחס לחללי זחל"ם המרגמות"].

    גם "החבר'ה", שבדברי העליון, הוא לשון רבים. האמנם היו בו בזחל זה יותר מחלל אחד? ברשימת חללי השריון שנפלו באזור, ידועים חמישה, מהם נקב העליון בשמות ארבעה בלבד. החמישי הוא יצחק רביבו, עליו נכתב בספר ובאתר יזכור: "נפל בקרב שנערך בתל-אל-פאחר, כשנפגע בתוך הזחל"ם".

    האמנם היה בזחל הזה רק חייל אחד? ואם יותר, מה קרה לשאר? האפשר ששרדו את הפגיעה ונותרו בחיים? מישהו יודע מי הם?

    אגב, לגבי הפגעות הטנקים "באש נ"ט מעין פית ותל עזזיאת" (כמצוטט לעיל מאטלס כרטא), והמשתמע מעדויות רוטר ורובינשטיין (בפוסט זה) שזחל"ם המג"ד נפגע מתול"ר שהיה בתל-פאחר (בתל הצפוני), יש לציין גם לדברים שכתב "מתנהלאיטו", ב'פרש', "על עדותו של הקמב"ץ של גדוד 12, יוסי פרידמן. ראיינתי אותו בביתו, והוא טען את הדברים הבאים … בהגיע הכוח למקום בו נחשף לחירבת א-סודה, נפתחה אש משם ונפגעו כלים רבים, ביניהם זחל"מי המג"ד והסמג"ד". שאלתי: היש עוד מקור התולה את הירי עליהם כמגיע מחירבת א-סודה?

  11. תמונת הזחל הזה ניתנה למעלה, תחתיה הכיתוב: "זחל"ם התחמושת של מחלקת הטנקים מגדוד 377 שהתפוצץ למרגלות תל פאחר". מה ידוע לנו על נפגעי הזחל הזה, ואיזו תחמושת הוא נשא (האמנם כמשתמע, פגזי טנקים?)
    דני> זה הוא זחל מרגמה 81 מ"מ שאת בסיס המרגמה ניתן לראות בצילום. לכן סביר שנשא תחמושת של פצצות מרגמה.

    לגבי הפגעות הטנקים "באש נ"ט מעין פית ותל עזזיאת" (כמצוטט לעיל מאטלס כרטא), והמשתמע מעדויות רוטר ורובינשטיין (בפוסט זה) שזחל"ם המג"ד נפגע מתול"ר שהיה בתל-פאחר (בתל הצפוני), יש לציין גם לדברים שכתב "מתנהלאיטו", ב'פרש', "על עדותו של הקמב"ץ של גדוד 12, יוסי פרידמן. ראיינתי אותו בביתו, והוא טען את הדברים הבאים … בהגיע הכוח למקום בו נחשף לחירבת א-סודה, נפתחה אש משם ונפגעו כלים רבים, ביניהם זחל"מי המג"ד והסמג"ד". שאלתי: היש עוד מקור התולה את הירי עליהם כמגיע מחירבת א-סודה?
    דני> הפגיעות בזחל"מים היו מצד מערב ומתל פאחר בזחל"מים ובטנקים שנחשפו על הדרך העולה ממערב ומצפון לתל פאחר. אני לא יודע על מקור נוסף למידע אבל תתיכן פגיעה מחירת סודה אם יתברר שהיה שם תותח 57 מ"מ.

    • לעניין הזחל, כך כותב גם מגד: "בו-בזמן קיבל זחל"ם-מרגמה שמאחור פגיעה ישירה והתפוצץ עם תחמושתו".

      "הפגיעות בזחל"מים היו מצד מערב ומתל פאחר בזחל"מים ובטנקים שנחשפו על הדרך העולה ממערב ומצפון לתל פאחר." – האם יש עדות ברורה הטוענת שהיה ירי מתל-פאחר גם לעבר הכוח המתקדם בדרך המגיעה מדרום (תוואי ההטיה) אל צדו המערבי של התל?

      • לא ידוע לי מידע כזה למרות העובדה שתותח הנ"ט במרכז התל הדרומי היה מכוון לדרך ההטיה בכיוון דרום מערב מעין א'דיסה ועד כ-400 מטר דרומית לתל.
        התותח היה שלם ללא פגיעה ולידו ישב חייל המום. יתכן והצוות נפגע ע"י ירי הטנקים של ברוש כשעמדו ליד עין א'דיסה.

  12. ציטוט מהפוסט:
    "אלא שזמן קצר לפני הפגיעה חרות בראשו של פליקס הזיכרון הבא: מוסא קליין מורה למ"פ א', אהרון ורדי, מאיפה לתקוף. פליקס: "שמעתי את מוסא מכוון את ורדי לאיזה כיוון לעלות. זו תמונה שעומדת לי בראש ברור לגמרי. מוסא רוכן חצי גוף החוצה בחלק הימני אחורי של הזחל"ם, ושם עומד ורדי עם עוד דמות, ומוסא מצביע לאן לעלות. וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים. וכנראה שהוא (ורדי) ביצע את זה, וכשהוא (מוסא קליין) שלח את פרידמן לקרוא לוורדי אליו זה היה אחרי שהוא אמר להם לעלות".
    אלא שהתיאור הזה אינו מתיישב עם מה שוורדי זוכר. בנקודת הזמן הזו ורדי לא פגש את מוסא קליין. הוא היה כ-200 מ' מאחוריו. את הפקודה לתקוף הוא קיבל מסרן אלכס קרינסקי, שנשלח על-ידי קליין. מספר ימים לאחר ששמענו את הדברים מפליקס, חזרתי אליו כדי לאמת אותו עם מה שידוע, אלא שפליקס המשיך להתעקש: "כל אחד זוכר את מה שהוא זוכר, וזה מה שיש לי בדיסק. אני זוכר את ורדי ואת הטיית הגוף של מוסא, את זה אני זוכר בוודאות. את ורדי אני זוכר, יש לי עוד דמות אחת על ידו, הוא לא היה לבד. אולי מי שהיה על ידו היה קרינסקי, אולי מישהו אחר, אבל ורדי היה שם".
    עד כאן הציטוט.

    אהבתי את תשובתו של פליקס. זה מה שהוא זוכר, ואין הוא "מחליף דיסק" כדי להתאים עם ה"ידוע". יפה.

    אך חוץ מזה שזה לא מסתדר עם זכרונו של וורדי, משהו לא מסתדר פה גם עם ההגיון:

    לפי המתפרסם [נראה שמועתק מיומן בו נרשמה התקשורת], בהיותם ליד עין א-דיסה, בשעה 15:03, דיווח המג"ד: "עולה על היעד. אני משנה כיוון. הדרך בציר שנקבע אינה עבירה. עולה על שפרה [=תל פאחר] מצפון-מערב".

    אפשר (אם כי לא מוכרח), שכוונתו בזה הייתה לכניסה למוצב ממזרח, אלא שההגעה לשם תהיה ע"י איגוף "מצפון-מערב" (אף שלכאורה היה מתאים יותר לומר: "ממערב-צפון". ואולי כך אמר והרושם לא דייק).

    ואם אכן נכונים הדברים שבשלב מסויים הורה המג"ד (לא משנה כרגע למי) כשהוא "מצביע לאן לעלות", ממערב ("וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים"), משמע, שלאחר הדיווח הנ"ל בקשר החליט המג"ד שיש *לשנות* כיוון (אך גם זה לא מוכרח, שהרי את המשפט "עולה … מצפון-מערב" אפשר להסביר גם כך: מתקדם בכיוון צפון – ישר – ואז עולה על התל מ"מערב").

    נשאלת איפוא השאלה: למה, אם כן, המשיך זחל"ם המג"ד (ועמו הטנקים) ישר? האם עדיין, בנוסף להוראתו על תקיפת התל ממערב, היה ברצונו להמשיך עם חלק אחר של הכוח ולאגוף את התל מצפון ולהגיע אליו ממזרח? הרי אם התקיפה *יכולה* (כפי שחשב המג"ד ע"פ הצעת קרינסקי) להתבצע ממערב, מה טעם יש לבזבז זמן לתקיפת מלקחיים, מצד נוסף? (משא"כ לאחר שהיה נדמה כי אי אפשר לתקוף ממערב).

    ואולי יש מקום להצמיד למסופר ע"י פליקס: "את ורדי אני זוכר, יש לי עוד דמות אחת על ידו, הוא לא היה לבד. אולי מי שהיה על ידו היה קרינסקי, אולי מישהו אחר" – זכרון שאינו מתאים לזכרונו של ורדי עצמו – את המופיע בזכרונו של נוסע נוסף באותו זחל"ם, הלא הוא העיתונאי דן שילון, שבפוסט הראיון איתו סיפר: "אלכס קרינסקי, הציע לו [למג"ד] שהוא יירד מהזחל"ם עם שני קשרים וינסו להגיע למוצב בחצי איגוף דרך הגדרות ברגל, מכיוון דרום מערב. מוסא נתן לו אישור ואכן … ירד עם שני הקשרים והתחילו לנוע מול העיניים שלנו". כעת, כשמספרים לנו על יושבי זחל"ם המג"ד, האם יש אפשרות לזהות מי הם שני הקשרים הללו? (שעליהם בהמשך שם: "ברגע שהם הגיעו לגדרות של המוצב נפתחה אש תופת עליהם ועלינו, והתחילה המלחמה. הם נהרגו שם בניסיון לחצות את הגדרות". על כך ועוד מהמופיע בראיון עם שילון, ראו גם:
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4439841 )

    כמובן שאיני רוצה, ואין לכך מקום, להתווכח עם השמור ב"דיסק" של פליקס. אך לעצמי הייתי מציע כעין תיווך, לומר שהוא בהחלט זוכר את הדו-שיח שהתנהל בין המג"ד לקרינסקי, דו-שיח שבו *הוזכר* ורדי, כלומר, שהמג"ד אישר לקרינסקי לרוץ לאחור על מנת להעביר פקודה לורדי לעלות עם פלוגתו על התל ממערב.

    כך שהתמונה הזכורה לפליקס בוודאות, של "מוסא רוכן חצי גוף החוצה בחלק הימני אחורי של הזחל"ם", "ומוסא מצביע לאן לעלות. וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים", כל זה אכן קרה רגעים ספורים לפני שקרינסקי יצא בריצה לאחור (ולפיכך אכן, הזכרון החרות בזכרונו של פליסק אירע "זמן קצר לפני הפגיעה [בזחל"ם]").

    אלא שפליקס זוכר את המג"ד משוחח עם שתי דמויות, ואם קרינסקי הוא האחד, וורדי אינו השני, אז מיהו השני?

    וראו בדברים שכתב יצחק חמאווי
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-259
    המספר על יעקב אביטן הי"ד: "לפני הקרב, הוא מונה להיות רץ מג"ד. מאחר ולא היה מקום בזחל"מ של המג"ד הוא עלה עימנו לזחל"מ, הזחל"מ של ורדי שהיה הראשון מבין הזחל"מים של הפלוגה." –

    והיות ולפי המקורות, בכל זחל"ם היו עשרה נוסעים (וראו בפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/08/%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%96%D7%97%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%93%D7%A8/
    בדברי המ"מ שמואל מוראד המזכיר שני זחל"מים אחרים שבכל אחד מהם היו בפועל 12 איש: "בשני הזחל"מים היו סדר גודל של 24 איש. אסרו עלינו לשים בכל זחל יותר מעשרה אנשים, אבל באיזשהו קטע כל מיני אנשי מילואים וקצינים הצטרפו אלינו"), אעשה נסיון לערוך רשימה של נוסעי הזחל"ם המדובר:
    1) נהג (שמו לא זכור).
    2) המג"ד.
    3) קרינסקי.
    4) יוסי פרידמן (קמב"ץ)
    5) משה הראל (קש"א)
    6) מנחם רובינשטיין (סמל מבצעים, מקלען סיפון)
    7) פליקס רוטר (קצין הקשר)
    8) זיבלי (סמל קשר)
    9) דן שילון (עיתונאי).

    – האם היה גם עשירי? אם לא, מדוע לא היה מקום לרץ המג"ד בזחל"ם היכול לאכלס עשרה נוסעים (ואם רוצים אז גם יותר, כנ"ל)? אם כן, מיהו העשירי?
    האם אפשר שהעשירי יצא עם קרינסקי בריצתו לאחור? האם הוא ה"עוד דמות" הזכורה לפליקס? ואולי השניים הרצים לאחור, הזכורים לשילון, אינם בנוסף לקרינסקי, אלא ביחד איתו, קרינסקי ועוד אחד?
    ומה האפשרות שאותו עשירי אכן היה רץ המג"ד, יעקב אביטן, והוא שהצטרף לקרינסקי (ואף הוא נפל על התל, וכמופיע בדברי שילון: "נהרגו שם").

    האם עוד מישהו (מלבד חמאווי) זוכר את אביטן כשהוא יושב בזחל"ם הראשון של ורדי?

  13. ההגבלה על מספר הלוחמים בזחל"ם לעשרה זכורה לי היטב.
    אני לא מעריך שמספר הלוחמים בזחל"ם המג"ד היה אמור לעמוד בקריטריון הזה.
    סביר שהמג"ד לא ירצה שהזחל"ם שלו יהיה צפוף בחיילים.
    בהחלט סביר שהיו רק אלה שמנית.
    משה הראל הצטרף רק אחרי עין א'דיסה לזחל"ם המג"ד.
    יעקב אביטן היה בין 24 הלוחמים שהיו עם ורדי ולא היה עם המג"ד, אין אחד שזוכר שהיה בזחל"ם המג"ד.

    שמואל"ק> "בדברי המ"מ שמואל מוראד המזכיר שני זחל"מים אחרים שבכל אחד מהם היו בפועל 12 איש: "בשני הזחל"מים היו סדר גודל של 24 איש. אסרו עלינו לשים בכל זחל יותר מעשרה אנשים, אבל באיזשהו קטע כל מיני אנשי מילואים וקצינים הצטרפו אלינו")"

    דני> לעניות דעתי 24 לוחמים היו על גבי 3 זחל"מים. הזחל"ם של ורדי + שנים של מוראד. בשני הזחל"מים של מוראד היו 18 חיילים (ללא הנהגים) ועוד 6 חיילים עם ורדי.

  14. בקשר לזכרונו של פליקס המובא בפוסט זה ("מוסא קליין מורה למ"פ א', אהרון ורדי, מאיפה לתקוף. פליקס: "שמעתי את מוסא מכוון את ורדי לאיזה כיוון לעלות. זו תמונה שעומדת לי בראש ברור לגמרי. מוסא רוכן חצי גוף החוצה בחלק הימני אחורי של הזחל"ם, ושם עומד ורדי עם עוד דמות, ומוסא מצביע לאן לעלות. וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים. וכנראה שהוא (ורדי) ביצע את זה, וכשהוא (מוסא קליין) שלח את פרידמן לקרוא לוורדי אליו זה היה אחרי שהוא אמר להם לעלות"),

    אצטט כאן מהמובא בספרו של אלישיב שמשי, 'איפה…', עמ' 95, מפי הסמג"ד:

    "מ"פ ב', שהיה אמור להוביל את הגדוד עד לנקודת הפיצול, ושם לכוון את הכוחות מזרחה, לעבר דרך הנפט, פיספס את הפנייה והיה קרוב לתל. המג"ד הורה לפלוגה לעצור והעביר את פלוגה א' לראש הטור".

    אולי את זה זוכר פליקס, את הוראת המג"ד שפלוגה א' של ורדי תעבור לראש הטור.

    וכשאני כבר בעניין הזה, התפלאתי שלא מצאתי איזכור להוראה הזו בראיונות עם ורדי, כמו בזה שבפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
    למרות שאני מניח שאם כך סיפר הסמג"ד, כך אכן היה, ושאמורים להיות עוד עדים – ובפרט מפלוגה א' – הזוכרים את המעבר הזה לראש הטור.

    מה ההסבר להוראה הזו? לכאורה, מכיוון שהפלוגה של ורדי צריכה לפי התוכנית לתקוף את התל הדרומי, שהוא הראשון (כשבאים מדרום), לפיכך היא צריכה להיות בראש הטור. אך אם כך, מדוע בסדר התנועה לפני זה (גם לפי התוכנית שעולים ומגיעים לציר הנפט, שגם אז באים מדרום) לא הייתה פלוגה זו בראש הטור. האם התנועה של פלוגה ב' בראש הטור, בתחילה, קשורה רק לכך שהמ"פ שלהם התמצא בשטח ואמור היה אמור למצוא את הדרך מזרחה? (כלומר, שלאחרי שהדרך נמצאת ועולים צריך לשנות את הסדר ופלוגה א' צריכה להיות בראש, כנ"ל).

    • לפי מה שידוע לי, פלוגה א' היתה ראשונה כבר מתחילת התנועה בגבעת האם, אחריה פלוגה ג' ובסוף פלוגה ב'.
      מ"פ ב' בתור הנווט של גדוד 12 היה על הטנק של ברוש שנסע בראש כל הטור.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s