תל, גבעה וחורבה

הלכנו לחפש עדויות מאיפה ירו בדיוק הטנקים על תל פאחר, איך נראה החלק הדרומי של המוצב, היכן נפגע הגלגל מניע של טנק ברוש, מה יש בחירבת סודה ומה נותר מהפנצר הקטלני של תל עזזיאת * דיווח מצולם ממסע בשטח

דני מצלם

מאת דני ביזר ושלמה מן

דני: בסוף היום, כשחזרנו הביתה, אמרתי לשלמה: "לא השגנו אף אחד מהיעדים של הסיור". לסיור היו שמונה יעדים שניתן לראות מהלו"ז שסיכמנו:

07:00  – יציאה. 8:30 – עצירה בכחל – קפה של בוקר. 10:00 – הגעה לתל פאחר. 10:15 – הליכה לגבעת הרתק לחפש תרמילים. 10:45 – חזרה לבדיקת מוצב הדרומי. 11:15 – סיום בדיקת התל הדרומי, הליכה למוצב המרגמות מעל תל פאחר. 12:00 – סיום מרגמות. 12:10 – הגעה לגלגל מניע של טנק ברוש ובדיקת מיקום הפגיעה. 12:10 – נסיעה לחירבת סודה. 12:30 – סיום חירבת סודה (שהייה 20 דקות). 13:20 – הגעה לבורג' בביל. 13:50 – סיום בורג' בביל. 14:10 – הגעה לתל עזזיאת. 14:30 – סיום עזזיאת. 14:50 – הגעה למוצב בחריאת. 15:30 – סיום.

לא אלאה אתכם בתירוצים על כך שלא עמדנו בלו"ז ושלא הגענו לכל היעדים. כשהגעתי הביתה מיד העברתי את התמונות שצילמתי למחשב, כדי לחפש אולי בכל זאת אמצא נקודת זכות כלשהי.

שלמה: לא מכל סיור אפשר לחזור עם ממצאים מרעישים. אבל הוא חשוב עבורנו, כמי שמתחקרים אירוע, ללמוד את השטח דרך הרגליים. גם שעות על שעות מול תצ"אות, פוטוסטטים, צילומי לוויין של גוגל או מפות "עמוד ענן", אינן דומות בכלום למה שראית כשאתה דורך על האדמה, גומא מרחקים, חוצה גדר תיל ואוכל חצץ.

דני: הסיור נולד מרצוני לפתור כמה תעלומות שלא נפתרו בסיורים הקודמים. מסיור שמונת הקצינים שהיה אמור להבהיר את פרשת העלייה מדרך ההטיה לציר הנפט חזרנו בלי תוצאה חד משמעית על המיקום שבו היינו אמורים להתחיל את הטיפוס.

כך נולד הסיור עם בנו של מוסא קליין, שגם הוא רצה לדעת מה אירע ובמיוחד מה התרחש בעין א-דייסה. בסיור זה טיפסנו ברגל מעין א-דייסה ועד ל-400 מטר מתחת לדרך הנפט. באותו סיור הצביע יוסי פרידמן על הגבעה, שאותה כינה "גבעת הרתק" כמקום המיועד להצבת חיפוי טנקים לעבר תל פאחר.

כשהתגלה הפוטוסטט שהיה אצל זמיר ועליו הסימון בעיפרון אדום של מסלול הגדוד מעין א-דייסה לגבעת הרתק ומשם לתל פאחר, נפל הפור – חייבים לנסוע ולבדוק את גבעת הרתק.

על-פי עדותו של הטנקיסט עזרא ברוש, מחלקתו תפסה עמדות ירי 400 מטר מזרחית לדרך ההטיה ופתחה באש על המוצב הדרומי. הם ירו כ-30 פגזים לעבר הבונקרים בתל הדרומי. החלטנו לבדוק האם נשארו במקום תרמילי פגזי שרמן. כיוון שהמטרות, ע"פ ברוש, היו בעיקר הבונקרים במוצב הדרומי, יש סיכוי שאם נסרוק את הפגיעות בבונקרים הנ"ל נוכל להיווכח האם יש בהם פגיעות פגזי טנקים מצד דרום. הוכחת הנקודות הללו חשובה כדי לשחזר את התוכנית המקורית שאולי התחילה להתבצע והופסקה באיבה. כמובן שיש כאן גם חיזוק הדדי למשמעות הסימון על הפוטוסטט.

כיוון שהחלטנו לבקר במוצב הדרומי, כדאי לנצל את הביקור ולחפש עמדות נ"ט סוריות. חשיבות מיפוי העמדות היא תאורטית ונועדה לחזק את הסברה שהסורים היו מוכנים היטב גם לתקיפה מהעורף. כדי לבדוק את הסברה צריך גם לבדוק את עמדות הנ"ט לכיוון מערב ודרך ההטיה.

בגלל שהסיור בשני היעדים הראשונים התארך עד 13:00 ויתרנו על בדיקת מוצב המרגמות ממזרח לתל פאחר, והלכנו לגלגל המניע של ברוש המונח שם מאז ועד היום, למרגלות המערביים של תל פאחר. המטרה היתה לבדוק את סוג הפגיעה בגלגל.

לאחר מכן התפצלנו: שלמה ירד ברגל לכיוון חירבת סודה, אני ואשתי נסענו במכונית לבניאס, שם עלינו על הדרך המובילה לחירבה. כיוון שעד כה לא השגנו חומר מארכיון צה"ל או מעדויות על נשק נ"ט במוצבים שממערב לדרך ההטיה, החלטנו שבינתיים יש לבדוק בשטח. המטרה כאן היתה למצוא עמדות נ"ט או טנקים שיכולות לפגוע בכוח על דרך ההטיה ולמרגלות תל פאחר. זו גם מטרת הביקור בתל עזזיאת, בורג' בביל ובחריאת.

הסיור הסתיים בתל עזזיאת בשעה 16:00 מסיבות שצנעת הפרט טוענת להסתרתן, אבל היצר להכפיש מכתיב לפרסמן. על כך בהמשך.

קפה בכחל

דני: את שלמה אספנו בפינת הרחוב. מיד הוא הודיע שאיחרנו בשש דקות וזה סימן לא טוב להמשך. כשכתבתי "אספנו" התכוונתי שהפעם אשתי עפרה החליטה להצטרף לטיול בחיק הטבע, במזג אוויר אביבי. ספגנו את הנזיפה והמשכתי בנהיגה כאילו כלום. כבר בדרך הכנתי בעיקר את עצמי והכרזתי שיש לצפות שלא נשיג דבר וחצי דבר בסיור הזה.

הגענו לכחל, הזמנו קפה ומשהו קטן לבוקר. התיישבנו בחוץ כדי להשקיף על הכינרת. אבל תפסנו יום גרוע: וילון סמיך של ערפל חצץ בינינו לבין האגם. בפסימיות טיפוסית שוב הודעתי: "אפשר לחזור הביתה, היעד המרכזי הושג". כרגיל לא זכיתי אפילו לתגובה מזלזלת.

שלמה שוב הזכיר את האיחור בשש דקות, שיגרום לדעתו לאיחור של חצי שעה בזמן ההגעה לתל פאחר. ואכן כך היה.

גבעת הרתק: ללא ממצאים מרתקים

"גבעת הרתק" - מבט מהתל הדרומי של תל פאחר

"גבעת הרתק" – מבט מהתל הדרומי של תל פאחר

שלמה: השעון הראה 10:24 כשהרכב נכנס למגרש החנייה הריק של תל פאחר. כך הפך איחור של שש דקות במפגש בבוקר לפיגור של 24 דקות בזמן ההגעה ליעד. מהו העונש שמפקד מחלקה בגולני מודל 1967 בשם דני ביזר היה מטיל על חייליו בגלל איחור מטורף מעין זה?

דני: לתל פאחר הגענו ובחניה חנינו, את הילקוטים הוצאנו ולדרך יצאנו. מהשער הדרומי פנינו דרומה על דרך העפר המקבילה לכביש הנפט. כעבור 400 מטר של הליכה וטיפוס הגענו גבעה המשקיפה היטב על תל פאחר, הלוא היא "גבעת הרתק". הגבעה היא חלק משלוחה היורדת לעין א-דייסה. היא בנויה מהחלק הגבוה שאחריו לכיוון מערב כתף נמוכה יותר.

כאן התחיל החיפוש אחר שרידי ירי של הטנקים של ברוש. השיטה היא לסרוק את המדרון המשתפל דרומה תוך ירידה בשלבים מטרסה לטרסה מערבה. השטח על הכתף נוח מאד לתפיסת עמדות ירי של טנקים העולים מדרום לצפון עד שהתל מתגלה. מהסיבה הזו אני סורק את המדרון הדרומי בכל טראסה החל מהנקודה בה יש לי תצפית על תל פאחר.

שלמה: אני באמת לא מבין את דני, ומה בעצם אנחנו מחפשים פה. אוקיי, זו גבעה שאפשר היה לירות ממנה בנוחות על היעד, אבל הטנקים של הכוח לא הגיעו עד הנה ואין שום עדות שמישהו בכלל ירה מפה. אני זוכר שברוש אמר שהם ירו ממרחק 850 מטר, כלומר מעין א-דייסה שנמצאת כ-400 מטר מערבה מאיתנו. ניסיתי לדבר על לבו כמה פעמים, אבל הוא בשלו. אחוז דיבוק הוא סרק בשיטתיות כל טראסה וכל מדרון. הדבר המשמעותי ביותר שמצאתי בגבעת הרתק היה חלק מתכתי כבד, כנראה של טרקטור.

התעלה ברתק

תעלת תצפית קדמית המגיעה מאיזור המוצב הדרומי של תל פאחר (ברקע) לכיוון מערב

ממצא מעניין נוסף: תעלה ארוכה מאוד שמתחילה לא הרחק מהחלק הדרומי של תל פאחר ונמשכת לאורך כ-50 מטר. נראה ששימשה לתצפית.

דני: החיפוש נמשך זמן ארוך ובסופו הגעתי לדרך ההטיה. לאכזבתי לא מצאנו דבר. גם בסיור עם יוסי פרידמן סרקתי את המדרון הדרומי באיזור שרידי הכפר של עין א-דייסה והתוצאה היתה דומה.

האיזור משמש מרעה לפרות של שניר ומלבד בקר, צבאים ושועלים איש אינו משוטט בו. לכן הסיכוי שמישהו אסף שם את התרמילים, אם היו כאלה, קלוש, אבל לא בלתי אפשרי.

אני לא יכול שלא לחשוב שגבעת הרתק יכלה לשמש מקום מצוין לחיפוי על כיבוש התל וכעמדת פיקוד. גם המסלול עד הגבעה מוסתר מתל פאחר, ואין קו ראייה (וירייה) מחירבת סודה על נתיב העלייה.

כשעליתי חזרה מדרך ההטיה לגבעת הרתק התנשפתי והזעתי, אבל המחשבה שחיילי גולני של אז יכלו לעלות כאן בקלות עברה במוחי. כן, היה אז חם מאוד והציוד כבד, אבל זה אפשרי. העלייה ארכה רבע שעה עד שהגעתי לקרבת הכניסה לתל הדרומי.

איזור החיפוש

תל פאחר, החלק הדרומי המבודד: חתיכת מוצב מרתק

דני: החוליה עוברת את הגדר המזרחית של המוצב הדרומי בקלות התלויה בעובר. עפרה ושלמה נכנסים לכאן בפעם הראשונה ולכן אני מסביר להם שאלו הם משטחי הסככות וזוהי גדר האבנים שעל ידה נהרג דב רוזנבלום. אבל לא חייל כמוני ישכח את משימתו. אני פונה דרומה ומתחיל בסריקה של התעלה (של שמיל) כדי למצוא עמדות נ"ט ובונקרים שראיתי מגבעת הרתק.

שלמה: המוצב הדרומי של תל פאחר מבודד מהחלק הצפוני. מצד אחד "מצפה גולני", שהוא המוצב הרשמי, המתוייר, הטקסי, המסודר, ומצד שני הכבשה השחורה, המנודה והנשכחת. כאילו שלמוצב הדרומי אין משמעות בקרב – לא התחוללו בו קרבות מתעלה לתעלה ולא נהרגו בו לוחמים. אז למה הדרומי לא הפך לחלק אינטגרלי מ"מצפה גולני"? למה הוקף בגדרות ובשלטי אזהרה ונאסרה הכניסה אליו? האם מפני שכאן, על פי הידוע לי, נקברו חיילים סורים שנהרגו?

דני: מיד בצד המזרחי אני מוצא עמדת טנק הפונה לכיוון דרום מזרח. בהמשך אני מוצא עוד עמדה הפונה דרומה ועוד אחת הפונה לדרום מערב.

עמדת טנק בחלק הדרומי של מוצב תל פאחר הפונה לכיוון דרום-מזרח

עמדת טנק בחלק הדרומי של מוצב תל פאחר הפונה לכיוון דרום-מזרח

עמדת נ"ט בחלק הדרומי של דרומי הפונה אל הגאיון שבין שני חלקי המוצב

עמדת נ"ט בחלק הדרומי של דרומי הפונה אל הגאיון שבין שני חלקי המוצב

למרות שמגבעת הרתק הבחנתי בארבעה בונקרים, אנחנו מוצאים בונקר אחד בלבד החשוף לגבעת הרתק. אין סימן פגיעה בבונקר מצידו הדרומי, ולעומת זאת יש פגיעה ישירה של פגז ארטילריה או פצצת מרגמה בצד המערבי.

הפגיעה בבונקר

פגיעת ירי תלול מסלול בחלון בונקר בחלק הדרומי של תל פאחר הפונה מערבה

הפגיעה מתוך הבונקר

כך נראית הפגיעה הארטילרית מתוך הבונקר שחלונו פונה מערבה

 יש לחזור על הבדיקה כאשר משאירים צופה על גבעת הרתק, המכוון את הסורק בתל הדרומי ומכוון אותו לארבעת הבונקרים הנראים משם.

שלמה התפעל מבונקרים שבהם שרידי צלחות ומיטות ומחליט לנוח במיטה של סורי. קשה להקים אותו מהמנוחה ושש דקות יקרות עוברות במאמצי השכמה.

המוצב הדרומי הגבוה ביותר - מבט מהמוצב הצפוני

המוצב הדרומי הגבוה ביותר – מבט מהמוצב הצפוני

הכניסה למוצב הגבוה ביותר בחלק הדרומי

הכניסה לאחד הבונקרים במוצב הדרומי

ארבע מיטות קומותיים באחד הבונקרים בחלק הדרומי

ארבע מיטות קומותיים באחד הבונקרים בחלק הדרומי

שלמה: בחלק הדרומי יש תעלות, רובן התמלאו בעפר, ויש מתחמים שמגודרים בגדר כפולה ומשולשת. גדרות התיל חלודות וחלקן סבוכות זו בזו. כדי להגיע לבונקר הגבוה הנראה כמרכזי מכולם, צריך לעבור את הגדרות הללו. דני ועפרה נעלמו איפשהו למטה, אז נעזרתי בעצמי כדי להרים אותן ולזחול תחתן על הגב. בתוך הבונקר ארבע מיטות וכמה פריטים, בהם שרפרף וארונית מדפים קטנה לצורך ניירת. הוצאתי את השרפרף החוצה והתיישבתי עליו לנוח מעט, צופה אל החלק הצפוני. בהמשך ירדתי לכיוון החלק התחתון וחברתי לדני.

בפנים הבונקר שחטף פגיעה

הבונקר שנפגע ממרגמה. מסטינגים על הרצפה, בקבוק על המיטה

הגענו לבונקר שהאשנב שלו לכיוון מערב חטף פגיעה מירי תלול מסלול. את פנים הבונקר ממלאות ארבע מיטות של קומותיים ולמרגלותיהן פזורים צלחות ומסטינגים. על אחת המיטות נותר בקבוק זכוכית. האותיות שעל המדבקה דהו עד לבלי קרוא. נזכרתי שבכיבוש אחד המוצבים בגזרת גונן-גדות מצאו ארגז מלא 7-UP, אז אולי זה זה. אני מתיישב על אחת המיטות ומנסה לשחזר מה קרה כאן ב-9 ביוני 1967. בשעה 9:30 החלה ההפגזה הארטילרית של מרגמות מאיזור דפנה על כל מוצבי הקו הראשון הסורים. הפגיעה הזו בחלון הבונקר גרמה כנראה לחיילים ששהו בו לנטוש ולהותיר את הכל כמות שהוא, עם הצלחות והמסטינגים וה-7-UP. על דופן האשנב הפגוע מונח ארגז פעולה ריק.

נפל מרגמה

דחליל בערוגה בגינה. נפל מרגמה צה"לית בחלק המוצב הדרומי של תל פאחר

מטרים אחדים מחוץ למוצב מצאנו נפל של מרגמה ישראלית. הארטילריה הצה"לית היתה מדוייקת.

אם בעבר נוצר בי הרושם שהמוצב הדרומי הוא כולה בונקר אחד הנישא מעט ונראה מהצפוני, התגלה כאן חבל ארץ מפתיע בגודלו: חתיכת מוצב מבוצר, מתועל, פרוש היטב, מעניין, אותנטי. עוד אחזור אליו בביקוריי הבאים כאן.

תעלה ארוכה ומסתעפת בחלק הדרומי החולשת על דרך ההטיה

תעלה ארוכה ומסתעפת בחלק הדרומי החולשת על דרך ההטיה

דני: לבקשת אחד מקוראינו החשובים, אני מצלם פנורמה מהתעלה המערבית של המוצב הדרומי. אני שועה גם לעצתו לא לקמץ בצילומים ומצלם גם לכיוון צפון.

צילום פנורמה מתל פאחר הדרומי (לחצו להגדלה)

צילום פנורמה מתל פאחר הדרומי (לחצו להגדלה)

אחרי 46 שנים: הגלגל המניע של טנק ברוש משנה תנוחה

דני ביזר ליד הגלגל המניע רגע לפני שהושכב על הקרקע

דני ביזר ליד הגלגל המניע רגע לפני שהושכב על הקרקע

דני: נסענו על הדרך העוקפת מצפון את מוצב תל פאחר, יורדת מרחק של 300 מטר עד לפאתי המוצב הצפוני מצידו המערבי. כדי להגיע לגלגל הנשקף מעבר לגדר ולבחון את הפגיעה בו, יש לטפס על הגדר שהיא יחסית גבוהה, וגם גילנו לא נמוך במיוחד. המבצע מצליח ואנחנו עומדים לידו. הגלגל מונח כשצד הפגיעה קרוב לאדמה. במאמץ משותף הפכנו אותו והרי לכם צילום הפגיעה.

גלגל מניע

הגלגל המניע של טנק ברוש לאחר שהושכב על האדמה. השן החסרה – בשעה 2

גלגל מניע2

הגלגל המניע של טנק ברוש, מבט מלמעלה

שלמה: הגלגל המניע הוא המצבה לטנק שהוביל את גדוד 12 בכיבוש התל. הטנק חטף פגיעה בגלגל מכיוון מערב, נעצר ואז ספג פגז תול"ר מתל פאחר. כל אנשי הצוות נפגעו, אחד מהם נהרג (יוסף מולכו), ברוש נפצע קשה. לפני כארבעה חודשים כשהגענו לכאן בסיור המפקדים, ברוש שמח מאוד לגלות את הגלגל מניע שלו, אלא שגדר הפרידה בינם. עכשיו דני ואני מגיעים אליו, ובמאמץ משותף מתגברים על משקלו ועל כובד השנים, מהיום שבו הופרד מהטנק שלו שנלקח מן הסתם אל אתר השריון בלטרון. הפכנו את הגלגל כך שישכב על צידו וחשפנו לאור השמש את מקום הפגיעה.

לא חלפה שעה קלה ומשום מקום צלצל ברוש, בלי לדעת היכן אני. אחרי כמה דקות של שיחה הוא אמר: "אתה זוכר את הגלגל מניע?". בטח שאני זוכר, עניתי וגיליתי לו איפה הייתי ומה עשיתי רק לפני שעה – הייתי ליד הגלגל ושיניתי את התנוחה שלו. ברוש מרוצה ומבקש שאשלח לו צילומים: "את הפגיעה קיבלתי מאיזור הבניאס כשהטנק עמד עם הפנים לצפון", הוא אומר, "הפגיעה הורידה את השרשרת. אני לא יודע מי ירה עלינו, האם זה ארצ'ר או אס.יו 100, לי זה נראה כמו טי-54".

שריד נוסף מהטנק של ברוש שנמצא בסמוך לגלגל מניע

שריד נוסף מהטנק של ברוש שנמצא בסמוך לגלגל מניע

דני: שלמה מחליט מכאן להמשיך במסע רגלי למטה לחירבת סודה, בעוד שעפרה ואני חזרנו לרכב.

חירבת סודה: כמה עמדות טנקים

שלט חירבת סודה

מבט מחירבת סודה מזרחה ודרומה - 980 מטר מתל פאחר (לחצו להגדלה)

מבט מחירבת סודה מזרחה ודרומה – 980 מטר מתל פאחר (לחצו להגדלה)

שלמה: המרחק מתל פאחר לחירבת סודה הוא פחות מקילומטר, כיוון כללי צפון-מערב. במקום להיטלטל במכונית בדרך משובשת ומעצבנת, החלטתי שכאן דרכינו ייפרדו לשעה קלה. השמש היתה חמימה, הרוח נעימה והפרות רעו בשלווה. מדי פעם הסתובבתי לראות את תל פאחר ההולך ומתרחק. באמצע הדרך הבחנתי במכונית של דני, כמה מאות מטרים מתחתיי, נעה באיטיות על דרך המוצבים הסורית. החשתי את צעדיי כדי להקדים אותם בהגעה לחירבה, אלא שאז נתקלתי בגדר נוספת. ניסיון לחצות אותה באחד המקומות סוכל בצורה אכזרית: מצאתי את עצמי תקוע על התיל העליון, רגל פה ורגל שם. חמש דקות שנראו כמו עשר נמשך המאבק ההרואי להיחלץ מהדוקרנים, פעם בניסיון לעבור הלאה ופעם לחזור לאחור. עוד ניסיון ועוד אחד, הגדר רועדת מהמשקל, אבל עומדת בפרץ והידיים זבות דם. לבסוף הצלחתי להשתחרר מהדוקרנים, אבל בנסיגה למקום שממנו באתי.

דני: נוסעים על כביש הנפט צפונה ופונים מערבה לדרך המוצבים הסורית. זו דרך טובה לרכב רגיל המובילה עד לשלט המבשר שגולני כבשו את חירבת סודה. מכאן אנחנו עולים מזרחה ברגל. שלמה לא נראה בשטח וגם לטלפון הוא לא עונה. כעבור 200 מטר אנחנו מבחינים בדמות ישובה מעבר לגדר. כן, זה הוא שהתקשה בחציית הגדר ומחכה לישועה. הישועה אכן באה ואנו מאוחדים שוב.

החיפוש אחרי עמדות טנקים או נ"ט מתחדש. כעבור כמה דקות אני מוצא שתי עמדות טנקים הפונות לכיוון מזרח ודרום מזרח.

צילום מתוך עמדת טנק בחירבת סודה המשקיפה אל תל פאחר

צילום מתוך עמדת טנק בחירבת סודה. מבט אל תל פאחר ודרך ההטיה (לחצו להגדלה)

עמדת טנק מחירבת סודה הצופה אל תל פאחר ואל עין א-דייסה

עמדת טנק מחירבת סודה הצופה אל תל פאחר, עין א-דייסה ודרך ההטיה

באיכלוס של הנשק המתאים ניתן לפגוע בשיירה הנעה על דרך ההטיה וגם בכוח שנאסף למרגלות התל. מלבד המחפורות הנ"ל אין כאן דבר.

שלמה: למחרת תבוא לדני ההארה – הירי ממה שברוש מכנה "רמת הבניאס" התבצע כנראה מחירבת סודה. דני נזכר בצילום שפורסם כאן של החיילת המביאה עיתונים לחבר'ה ב-12 ביוני 1967 ליד משחית טנקים אס.יו.100, והוא נוטה להאמין שזה צולם בחירבת סודה. ואם כך – יכול להיות שפתרנו עוד פאזל קטנטן מתמונת הקרב. יצוין כי זאב נמיר, מ"פ הטנקים בתל פאחר, ציין כי הכוח ספג ירי נ"ט ארוך טווח מכיוון בורג' בביל או חירבת סודה. מהירי הזה נפגעו בין היתר הטנק של ברוש, הזחל"ם של נמיר וזחל"ם מרגמה שהתפוצץ. בעדותו אחרי המלחמה אמר כי לא הצליח לזהות במדויק מאין הגיע הירי.

השלט שמוצב במקום – "חירבת סודה נכבש על-ידי גולני" מספר סיפור לא גדול במיוחד. עד היום לא מצאנו עדויות ללחימה או לכיבוש חירבת סודה. לא מדובר במוצב, לכל היותר שתיים-שלוש עמדות טנקים שכנראה ננטשו על כליהם לאחר כיבוש מוצב בורג' בביל, כ-300 או 400 מטר מדרום. זה קרה כ-45 דקות לאחר ירי יעיל על כוח גולני והטנקים בדרך ההטיה.

תל עזזיאת: המזקו"ם של טנק הפנצר

תל עזזיאת - צילום מדרך המוצבים הסורית (ממזרח למערב)

תל עזזיאת – צילום מדרך המוצבים הסורית (ממזרח למערב)

תל עזזיאת, חלונות ירי לכיוון דרך הפטרולים הסורית, עורפו של המוצב, משם הגיע גדוד 51

תל עזזיאת, חלונות ירי לכיוון דרך הפטרולים הסורית, עורפו של המוצב, משם הגיע גדוד 51

דני: חזרנו לרכב ונסענו עד צידו המזרחי של תל עזזיאת. יש לזכור ששלמה צבר עד עכשיו לא מעט שריטות ושפשופים. עלינו לתל והתפעלנו מביצוריו. גם כאן שלמה נהנה משיטוט בתוך הבונקרים, אבל אני זוכר את המטרה וממשיך כלפי הכניסה כדי לחפש עמדות נ"ט או טנקים. ההצלחה קטנה ביותר.

רק עשרות מטרים צפונית לכניסה אני מוצא שרידי מזקו"ם של טנק פנצר IV, אבל זה הכל. כאן עמד כנראה הפנצר שירה על הכוחות המתקדמים ופגע במספר זחל"מים. הטנק סולק מהמקום ואלו הם שרידיו.

מזקום נכון

טנק הפנצר של תל עזזיאת (בצילום הקטן, מתוך פורום "פרש") ומה שנותר ממנו כיום

שלמה: כבר הייתי בעבר בתל עזזיאת, והפעם זו הזדמנות להציץ למחילות ובונקרים שלא הספקתי בפעם הקודמת. חלק חשוכים וכולם נקיים מפריטים. יש לזכור שהמוצב פתוח לציבור. בכניסה למוצב עומדות שתי מיטות סוריות שהוצאו מאחד הבונקרים. אחת מהן נצבעה בצהוב והשנייה נותרה בחלודתה, ויש דגל מרוט של גדוד 51, שאפילו כבר לא מתנפנף מחמת מצבו.

הדרך אל תל עזזיאת עוברת בין שטחים המסומנים כשדות מוקשים, בין היתר זכר למיקוש הפראי שהניחו הסורים בבוקר ה-9 ביוני במאמץ נואש לבלום את המתקפה הישראלית. בדרך חזרה, כ-100 מטר מהמוצב עצמו, אני מציץ למוצב קדמי שחפור באדמה. כשאני מטפס חזרה לשביל אני מחליק על הכורכר, מסובב את הרגל ונותר שרוע לאנחות. אחרי שתי דקות אני מתרומם בקושי עם ברכיים שרוטות ורגליים צלועות. ואיפה עפרה ודני? הם נעלמו מעבר לעיקול, בדרך למכונית.

דני: שלמה בושש להגיע ואשתי נוזפת בי שאסור היה להתנתק ממנו. אנחנו ממתינים כעשר דקות ומתחילים לדאוג ואז רואים אותו יורד מתל עזזיאת כשהוא צולע לאיטו. אשתי העלתה אותי מיד למדרגת קצין שנטש חייל פצוע בשדה הקרב. שלמה מגיע בקושי ומתקבלת החלטה לעצור את המבצע ולסגת לכיוון בית הקפה בקיבוץ דפנה.

מבט מתל עזזיאת מזרחה - בורג' בביל, עין א-דייסה, גבעת הרתק, תל פאחר, דרך ההטיה. לחצו על הצילום להגדלה

מבט מתל עזזיאת מזרחה – בורג' בביל, עין א-דייסה, גבעת הרתק, תל פאחר, דרך ההטיה. לחצו על הצילום להגדלה

סוף המסע: אתה הבנת את זה, אחי?

דני: שלמה, למרות הפציעה, כחתול הנופל על רגליו, מאלתר תוכנית: על עצירה לצורך אכילה לא מוותרים, אבל אחרי זה לנסוע לבית חולים זיו בצפת ומשם פינוי שלו במסוק לתל השומר. ע"פ תוכנית זו הוא יקדים אותנו בשעה כאשר יגיע לביתו. החלק הראשון התבצע בהצלחה ואנחנו שוברים את הצום שנגזר עלינו מתוקף הקרבות העזים של אותו יום.

שלמה: חבול מעט, שרוט וזב דם בכפות ידיים, שפשופים בברכיים וגם ברך אחת חבולה. זהו דו"ח בקרת הנזקים שלי. היה יום רווי תלאות, אבל פרק חשוב בלימוד תל פאחר וסביבותיו.  

דני: אנחנו עולים שוב על הרכב בדרך הביתה. ברוש שוב מתקשר ומעדכנים אותו בממצאים. בצומת התשבי הטלפון קורא לנו פעם נוספת ומצידו השני נשמע קולו של אחינו החובש זמיר כהן. זמיר, כגולנצ'יק אסלי, לא מדבר שני משפטים מבלי לומר "אתה הבנת את זה, אחי?". הוא מאחל לנו המשך נסיעה טובה וקורא לארגן כנס של שרידי הפלוגה במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

שלמה: עד הכנס נותרו שלוש שנים וחצי. בזמן הזה צריכים להתקדם במסע לגילוי ממצאים חדשים ותובנות מקרב תל פאחר.

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “תל, גבעה וחורבה

  1. מה אומר? מגיע לכם צל"ש! הפוסט כתוב למופת (על כך העיטור, זאת בנוסף למעשי העוז והגבורה המתוארים בו בשפה ציורית ומרתקת), וגם התמונות הרבות אומרות הרבה, כל אחת יותר מאלף מילים. כל הכבוד.

    התעלה הארוכה שגיליתם על גבעת הכתף הדרומית, אכן ראויה להגדרתה: ממצא מענין מאד.

    בענין זה ארשום כאן כמה פרטים שאינם נהירים לי:

    א, מה המרחק בין תחילתה לתל ("שמתחילה לא הרחק מהחלק הדרומי של תל פאחר").

    ב, השערתכם ("נראה ששימשה לתצפית") דורשת ביאור: על איזה אזור צופה הקצה הדרומי של התעלה הזו? אם זו עמדת תצפית, הרי שהאזור עליה היא צופה אמור להיות מוסתר מהשלוחה המערבית של התל הדרומי, אחרת מה צורך יש בה.

    [לא נעלמו ממני דבריך, דני, שכתבת למעלה: "גם המסלול עד הגבעה מוסתר מתל פאחר", וחזקה עליך שהדברים נכתבים לאחר בדיקה. לאידך, עומדים מול עיניי הדברים – שציטטתים לא אחת – שסיפר הסמג"ד (בספרו של שמשי, 'איפה…', עמ' 95-96): "תוך כדי תנועה ראינו כיצד תל פח'ר מופגז … גם עלינו נפתחה אש ונפלו פגזים, אבל לא מכיוון התל … המג"ד הורה לפלוגה לעצור … כיון שהמג"ד ראה שתל פח'ר מופגז כל הזמן ושלא יורים עלינו משם … האמת היא, שתוך כדי תנועה דיברתי עם מ"פ ג' ועם קצינים נוספים ואמרנו לעצמנו שהסורים בטח ברחו מתל פח'ר, משום שמשם לא נפתחה עלינו אש" – שמדברים אלו נראה שבדרך אל תל פח'ר, עד עין א-דיסה, ולידה, אפשר היה לראות את תל-פאחר! גם בדברי ורדי בפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
    עולה כך: "לגבי הדיון שעשינו בנקודה הקודמת (מתחת לעין א-דייסה) … כשמתל פאחר רואים אותנו כל הזמן 850 מטר מאיתנו."]

    ג, בפוטוסטט מ-66' אכן נראה פס שחור בשולי הגבעה הנ"ל, ואיני יודע האם זו התעלה הזו, כפי שנראתה בתצ"א, או שזה רישום של המשרטט (האופן הראשון נראה יותר, מפני שרישומי התעלות של המשרטט רחבים ומודגשים מעט יותר). ואם אין זה רישום של המשרטט, הנאמר שתעלה זו נעלמה מעיני המודיעין המהולל?

    ד, בפוטוסטט הנ"ל מסתיים תחום השטח ה"חשוד במיקוש" בקו מקביל לתעלה הזו (אם אכן זו היא…), ואזרוק השערה: אולי משום שנראתה תנועת חיילים סורים מהתל הדרומי לאזור התעלה, והובן שכאן אין מוקשים.

    [הערה: קראתי לגבעה הנ"ל בשם גבעת הכתף הדרומית, מפני שלא נוח לי בכינוי "גבעת הרתק", העלול לבלבל את מי שאינו מכיר את הנושא, שהרי בפועל אין איש המספר שבפועל התבצע ממנה רתק, וגם אין עדות ברורה האומרת שדווקא ממנה (ולא מהגבעה שעליה עלו הטנקים, עם עזרא ברוש בראשם) אמור היה להתבצע ממנה רתק ("כמקום המיועד להצבת חיפוי טנקים לעבר תל פאחר"). אמנם כתבתם כאן שבסיור עם הקמב"צ הוא כינה אותה כך, , אבל בפוסט על הסיור ההוא הועתק בשמו כך:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/
    "בנקודה הזאת בשביל לזהות את הסביבה יש את גבעת הכתף העגולה, שחולשת על תל פאחר. מי שיושב עליה שולט על תל פאחר" (ובכיתוב לתמונה שם: "גבעת הכתף שמעל תל פאחר"). זאת על אף שבסרטון עצמו
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/12/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%98/
    בדקה 1:10, הוא אכן נשמע אומר: "בשביל לזהות את הסביבה, גבעת הכתף הזאת – העגולה – *זאת גבעת הרתק*, שהיא חולשת ויושבת מעל תל פאחר, מי שנמצא עליה שולט על תל-פאחר במאת האחוזים". כאמור, העניין לגמרי לא ברור, והאמירה הנ"ל לא נתבארה די הצורך].

    בפוסט הובאו דברי עזרא ברוש: "את הפגיעה קיבלתי מאיזור הבניאס כשהטנק עמד עם הפנים לצפון … אני לא יודע מי ירה עלינו … לי זה נראה כמו טי-54", ובהמשך, כשהגעתם לחירבת סודה, מצאתם בה "שתי עמדות טנקים הפונות לכיוון מזרח ודרום מזרח" (יש גם שתי תמונות, ובכיתוב לשניה: "עמדת טנק מחירבת סודה הצופה אל תל פאחר", אך לא הצלחתי לאתר בה את העמדה. נראה שאף תמונה זו כקודמתה היא רק "צילום *מתוך* עמדת טנק בחירבת סודה", כאשר העמדה אינה נראית), ומוסיף שלמה: "למחרת תבוא לדני ההארה – הירי ממה שברוש מכנה "רמת הבניאס" התבצע כנראה מחירבת סודה. דני נזכר בצילום … ב-12 ביוני 1967 ליד משחית טנקים אס.יו.100, והוא נוטה להאמין שזה צולם בחירבת סודה. ואם כך – יכול להיות שפתרנו עוד פאזל קטנטן מתמונת הקרב".

    הארה מעניינת, ועליה אעיר ואאיר בציטוט מהנדפס:

    בעמ' 240 מספרו של דוד דיין, 'מחרמון עד סואץ', שנדפס ב-67' (בספר זה יש אמנם הרבה טעויות, אך גם הרבה דברים מעניינים). המספר כאן הוא מג"ד 51, בני ענבר, שגדודו כבש את תל-עזזיאת: "פתאום חטפנו אש נגד-טנקים. חשבתי שזה מרמת-הבניאס, שם כידוע לי היו ארבעה-חמישה טנקים. החלטתי להתגבר על זה בהפעלה משטח מוגן הנותן מחסה מכיוון רמת הבניאס – אולם זה לא עזר. פגזים נגד-טנקים רדפו אחרי הטנק והזחל"מים. סרקנו את הסביבה וגילינו בחירבת-א-סודה הסמוכה לתל, טנק טי-54. שלחנו לשם כוח קטן, אולם הסורים הרימו את הרגליים וברחו והשאירו את הטנק כשפגז בתוך הקנה. ניסינו להפעיל את הטנק – לא ידענו, אותו והכוח חזר ליעד".

    גם "סרן אבנר", החתום על המאמר "הקרב על תל-עזיזיאת" שנדפס ב'מערכות', גל' 200, יוני 69', כותב בו בעמ' 13-14: "כוח מרדכי … כבש את ח'רבת אס-סודה ומצא בה טנק מטיפוס "T-54", אשר חייליו זנחוהו כשמנועו מותנע".

    בדומה לזה נדפס גם בשנת 80', במשבצת מס' 7 שליד "ח'רב א-סוּדה" במפה מס' 10 שבעמ' 83 של 'אטלס כרטא' עשור שני: "פל' ג' שבאה מבחרית ושני טנקים הבאים מתל עזזיאת כובשים את המוצב ומשתלטים על טנק T-54 שבו. 1646 גמר הלחימה".

    נוסח שונה מעט (הן בסוג והן במס' הטנק) נדפס ב-2005 בספרו של אלישיב שמשי, 'בהם יותר מכל', עמ' 164: "במקביל לכיבוש תל עזזיאת הסתערה פלוגה ג', יחד עם הסמג"ד, על מוצב סודה, וכבשה אותו ללא התנגדות מיוחדת. החיילים נדהמו לראות הין החורבות שליד המוצב שני טנקי T-55 סוריים שלמים, כשהמנועים שלהם עובדים. התברר שצוותי הטנקים הסוריים נמלטו ולא ניסו כלל לירות לעבר כוחות הגדוד".

    ובכל אופן, אם היה במקום זה (חרבת סודה) גם משחית טנקים אס.יו.100 – לכאורה הוא היה אמור להיות מוזכר בתיאורים הנ"ל.

    הערת סיום: התמונה האחרונה בפוסט, "מבט מתל עזזיאת מזרחה", מדהימה ומיוחדת, ותודה על ההשקעה (האם לצורך צילומה היה צורך לטפס על גג מבנה, או שזה הנראה גם לעומד על התל עצמו?) והוספת הכיתובים והשרטוט (לכאורה כדאי להוסיף כיתוב גם על הגבעה הטרשית שממערב לתל-פאחר). האמנם נראה גם גם ציר הנפט? ומה עם מוצבי זעורה ועין פית?

    • לשאלתך הראשונה: מרחק התעלה מהמוצב הדרומי לפחות 100 מטר. הקצה הדרומי שלה משקיף על דרך ההטיה, חלק מעין א-דייסה ואף אליזור גבעת האם.

      לגבי מבט מתל עזזיאת: כל השטח המזרחי נראה היטב משטח המוצב עצמו וגם מתחתיו. אפשר לראות את דרך הנפט, עין פית וזעורה בלי שום בעיה.

      • תודה.
        "לגבי מבט מתל עזזיאת" – מזל שהספקתי לשמור במחשב את התמונה הקודמת (שעליה כתבתי שהיא מדהימה, גם משום שנותנת מושג על הגובה מהצד השני, המזרחי).
        גם התמונה שהחליפה אותה (זו פנורמה או תמונה רגילה?) יפה, ותודה על הרישום הנוסף.
        ובקשר לרישום החדש: האם הסימון (בחץ) של "כביש הנפט" הוא וודאי אצלך? כשכתבתי למעלה על הכביש הזה, חשבתי שאני רואה אותו מעל עין-אדיסה וימינה (התמונה ההיא, שהוחלפה, הייתה שלמה יותר בצד ימין), ועל הכביש שסימנת בחץ חשבתי שהוא הכביש היורד מעין פית. אך כעת אני רואה שמיקמת (ברישום על התמונה) את עין פית וזעורה שמאלה יותר, ממש מאחורי תל-פאחר. אני מקווה שזה ברור לך שהם שם, כי במפה שראיתי (באטלס 'כרטא') מוצבי זעורה הם דרומית לתל-פאחר (ועין פית צפונית לזעורה, ואצלך ברישום זה להיפך).

        • התמונה שהחליפה אותה (זו פנורמה או תמונה רגילה?) יפה, ותודה על הרישום הנוסף.
          דני> זו תמונה רגילה.

          ובקשר לרישום החדש: האם הסימון (בחץ) של "כביש הנפט" הוא וודאי אצלך?
          דני> כן, הזיהוי ודאי. העיקול בכביש מדרום לתל פאחר בולט מאד ואין מקום לספק.

          כשכתבתי למעלה על הכביש הזה, חשבתי שאני רואה אותו מעל עין-אדיסה וימינה (התמונה ההיא, שהוחלפה, הייתה שלמה יותר בצד ימין),
          דני> זו אותה תמונה. קיצוץ תמונות זה החלק של שלמה 🙂

          ועל הכביש שסימנת בחץ חשבתי שהוא הכביש היורד מעין פית. אך כעת אני רואה שמיקמת (ברישום על התמונה) את עין פית וזעורה שמאלה יותר, ממש מאחורי תל-פאחר. אני מקווה שזה ברור לך שהם שם, כי במפה שראיתי (באטלס 'כרטא') מוצבי זעורה הם דרומית לתל-פאחר (ועין פית צפונית לזעורה, ואצלך ברישום זה להיפך).

          דני> עין פית במקומו מונח וזעורה הוא הכפר שהוחרב והפך לשטח אימונים. מוצבי זעורה אכן דרומה משםץ

          • טוב, תודה.

            אולי יש לכם תמונה דומה, שצולמה מתל-עזזיאת, כאשר המבט מופנה עוד קצת ימינה (דרומה)? מעניין לבחון את השטח שתוכנן לעלייה מתוואי ההטיה אל ציר הנפט, ולגלות את מיקומו של ה"ואדי" המופיע במפה (זו שהייתה אצל הטנקים). על תמונה שכזו אפשר לנסות ולשרטט את כל מסלולי העלייה המשוערים… (ולבדוק את טווח הירי עליהם, כולל על ציר הנפט עצמו, מהמוצבים שבסמוך).

            אוסיף כאן עוד הערה: עד כה חשבתי שתוואי ההטייה הוא ממש המקום שנועד ע"י הסורים להטיית המים ממקורות הירדן (בניאס כו'). אך מבדיקת התמונה הנ"ל נראה שהתוואי המדובר הוא בעצם רק דרך עליונה, כאשר המים אמורים היו לזרום למטה יותר, כי נראה שם מורד תלול. האמנם כך?

            • ההטיה עצמה עברה בקו ישר הדרך היתה מקבילה אליה למעט במקומות שהיה צורך לעבור ערוץ או גבעה מסולעת במיוחד.

    • שמואל"ק> שסיפר הסמג"ד (בספרו של שמשי, 'איפה…', עמ' 95-96): "תוך כדי תנועה ראינו כיצד תל פח'ר מופגז …
      דני> ניתן לראות את הדרך בקטע שמגבעת האם מזרחה ואת דרך ההטיה מיד בפניה צפונה. לאחר מכן עד עין א'דיסה הדרך מוסתרת מהתל.
      שמואל"ק> גם עלינו נפתחה אש ונפלו פגזים, אבל לא מכיוון התל … המג"ד הורה לפלוגה לעצור … כיון שהמג"ד ראה שתל פח'ר מופגז כל הזמן ושלא יורים עלינו משם … האמת היא, שתוך כדי תנועה דיברתי עם מ"פ ג' ועם קצינים נוספים ואמרנו לעצמנו שהסורים בטח ברחו מתל פח'ר, משום שמשם לא נפתחה עלינו אש"
      דני> הם טעו
      שמואל"ק> – שמדברים אלו נראה שבדרך אל תל פח'ר, עד עין א-דיסה, ולידה, אפשר היה לראות את תל-פאחר!
      דני> העובדות אחרות
      שמואל"ק> גם בדברי ורדי בפוסט
      https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
      עולה כך: "לגבי הדיון שעשינו בנקודה הקודמת (מתחת לעין א-דייסה) … כשמתל פאחר רואים אותנו כל הזמן 850 מטר מאיתנו."]
      דני> אני לא מסכים עם ורדי. לא תואם את העדויות של הסמג"ד, פרידמן, ברוש, פליקס, הוברמן. מעין א'דיסה ודרומה הדרך אינה בתצפית של תל פאחר.
      שמואל"ק> ג, בפוטוסטט מ-66' אכן נראה פס שחור בשולי הגבעה הנ"ל, ואיני יודע האם זו התעלה הזו, כפי שנראתה בתצ"א, או שזה רישום של המשרטט (האופן הראשון נראה יותר, מפני שרישומי התעלות של המשרטט רחבים ומודגשים מעט יותר). ואם אין זה רישום של המשרטט, הנאמר שתעלה זו נעלמה מעיני המודיעין המהולל?
      דני> זה סימון של המשרטט ומגיע לו קרדיט.
      שמואל"ק> ד, בפוטוסטט הנ"ל מסתיים תחום השטח ה"חשוד במיקוש" בקו מקביל לתעלה הזו (אם אכן זו היא…)
      דני> כן זו התעלה.
      שמואל"ק> תמונה זו כקודמתה היא רק "צילום *מתוך* עמדת טנק בחירבת סודה", כאשר העמדה אינה נראית)
      דני> נכון.
      שמואל"ק> בעמ' 240 מספרו של דוד דיין, 'מחרמון עד סואץ', שנדפס ב-67' (בספר זה יש אמנם הרבה טעויות, אך גם הרבה דברים מעניינים). המספר כאן הוא מג"ד 51, בני ענבר, שגדודו כבש את תל-עזזיאת: "פתאום חטפנו אש נגד-טנקים. חשבתי שזה מרמת-הבניאס, שם כידוע לי היו ארבעה-חמישה טנקים. החלטתי להתגבר על זה בהפעלה משטח מוגן הנותן מחסה מכיוון רמת הבניאס – אולם זה לא עזר. פגזים נגד-טנקים רדפו אחרי הטנק והזחל"מים. סרקנו את הסביבה וגילינו בחירבת-א-סודה הסמוכה לתל, טנק טי-54. שלחנו לשם כוח קטן, אולם הסורים הרימו את הרגליים וברחו והשאירו את הטנק כשפגז בתוך הקנה. ניסינו להפעיל את הטנק – לא ידענו, אותו והכוח חזר ליעד".
      דני> מענין ביותר. טנק T-54 זה כבר סיפור אחר מאשר פנצ'ר IV. אם נמצא לזה תימוכין נוספים כבר לא צריך להתפלא מהכלים הפגועים הרבים. לטנק הזה תותח 100 מ"מ שהיה מתוכנן במקור עבור ה-SU-100. היו כאן כלים קטלניים ביותר שיכלו להסב גם נזק גדול יותר.
      שמואל"ק> ובכל אופן, אם היה במקום זה (חרבת סודה) גם משחית טנקים אס.יו.100 – לכאורה הוא היה אמור להיות מוזכר בתיאורים הנ"ל.
      דני> מסכים. כל הכבוד למציאת המקורות. אתה "בור סוד שאינו מאבד טיפה".
      הכיתוב בתמונה מתל עזזיאת תשופר בקרוב.

      • בשיחת טלפון עם עזרא ברוש, שאלתי אותו מאין ידע על T-54 שעלול היה לפגוע בו מרמת הבניאס.
        תשובתו, שבתדריך בגבעת האם, כשבוע לפני הקרב, קצין מודיעין כלשהו אמר להם שידוע על טנקים T-54, SU-100, וארצ'ר שנמצאים ברמת הבניאס.

  2. התאגד של תל פחר מיקומו היה מאחורי גבעת הטרשים והוא למעשה היה מוסתר מירי של תל פחר אבל חשוף לחלוטין לירי מבורג בוויל וחרבת סודה.
    האם ידוע על ירי לכיוונו מאיזור מערב בעת הטיפול בפצועים?

  3. עם כל הכבוד לסיורים במוצבים, עלולה להיווצר בעיה: מתברר, שלמרות שחלפו למעלה מ-45 שנה מאז ימי הקרבות, עדיין קיימים שטחים חשודים במיקוש, עדיין פזורים נפלי פגזים בשטח, עדיין חבוים ארגזים של תחמושת חיה בבונקרים. יכול מאוד להיות שאתם אנשים מנוסים, והסיורים שאתם עושים בשטח המוצבים וסביבם מתבצעים תוך הקפדה על שולי ביטחון, אבל כל הנאמר כאן עלול למשוך לשם מטיילים וסקרנים חובבים יותר, שעלולים להיכנס למקומות מסוכנים, לחצות גדרות של שטחים ממוקשים ולנסות לגעת בנפלים ולקחת מזכרות, וזה עלול להסתיים באסון. לא בטוח שהביקורים המצולמים והמדווחים במוצבים הנטושים הם מעשה שכדאי להמליץ עליו כאן.

  4. לפי צורת הזר המניע, הוא לא נתלש מהטנק,כיוון שכל חורי הברגים המחברים אותו להנע סופי נראים שלמים וחלקים.נראה לי שהוא פורק ע"י החימושניקים לאחר הפגיעה ולאחר שהזחל נפרד ממנו.
    ניתן לזהות את כיוון הפגיעה לפי סימני הכיפוף בשן השבורה. האם מדובר בזר הימני (הקרוב לברגים המחברים להנע) או בימני. כיוון שעזרא אמר שהטנק נפגע כאשר פניו היו לכיוון צפון, הרי פגיעה בזר השמאלי, משמעה – פגיעה מכיוון מערב או צפון מערב. פגיעה בזר השמאלי תלמד כי הטנק נפגע מכיוון התל.

  5. בלוג מרתק נעמוש,אני מלא הערכה למבצע הזה האדיר של נבירה באבק, העלאת הזיכרונות הכאובים ובעיקר הסקרנות למצוא סיפורים/אירועים שיחדשו.
    האתר בכללותו עם מרשמים ותמונות והעדויות ממקור ראשון הם שקושרים אותנו אל העבר ופותחים צוהר להבין החלטות שנותרו בלתי פתורות.
    קבלו ברכות חמות על פועלכם.

  6. תוספת לפנורמה "מבט מתל עזזיאת מזרחה",
    בכתבה "מוסה לא אשם"

    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/

    אומר יאיר ישי:
    "יש לי את פקודת המבצע, ולפי הפקודה יש פה דרך אורך. אתם רואים שני גלים אבנים מקבילים, וזה היה בתצ"א. הופיעו שני פסים לבנים ומסומנים כדרכי אורך, ולפי הפקודה בדרך האורך הזו היינו צריכים לעלות. היה כתוב שם שאין חיבור בין עין א-דייסה עד תוואי ההטיה, זו דרך קשה ששם הטנקים צריכים לתת חיפוי."

    שני "גלי האבנים" נראים היטב מדרום לגבעת הרתק.

    הערה נוספת, לאחר בדיקה בשטח, העליה לגבעת הרתק "ששם הטנקים צריכים לתת חיפוי" כלל לא קשה.

  7. הבלוג המרתק הזה רץ כבר למעלה מחצי שנה, אבל חסרות פה עדויות של כמה אנשי מפתח, שאולי היו יכולים לשפוך אור על מה שבאמת קרה בדרגים הבכירים. בסופו של דבר, מה שרואה ומספר אחר כך החייל הפשוט, מפקד הכיתה ואפילו קצין זוטר כמו מפקד מחלקה – זה מאוד סובייקטיבי: "רצתי מהזחל, חציתי את הגדר, נכנסתי לתעלה, נפגעתי.. ". הוא הרי לא יודע ולא רואה הרבה יותר. לפי העדויות כאן, באותן שנים (ובניגוד למה שקורה בצה"ל כיום), לחיילים הפשוטים לא סיפרו דבר, לא הסבירו, בקושי תידרכו. ההוראות היו משהו כמו "תעלו לזחלמ"ים, אנחנו עולים לכבוש את רמת הגולן, תרוצו לבונקרים ולתעלות אחרי המפקדים" (זאת כנראה גם הסיבה, שאחרי שרוב המפקדים נפגעו החיילים לא ידעו מה לעשות ופשוט נשכבו מאחורי סלעים לאורך הדרך). לכן, וכדי ללמוד מה באמת הייתה התוכנית, מה תוכנן ולמה בוצע מה שבוצע (והאם למשל, ההסתערות החזיתית על תל פאחר הייתה אפשרות שנלקחה מראש בחשבון במידה והעניינים ישתבשו בדרך) – כדאי (אם זה אפשרי בכלל) לקרוא כאן מה אומרים הסמג"ד זוהר נויפלד, הסמח"ט, מג"ד 51, המג"דים של 13 ו-17 (שלא השתתפו בקרב אבל בטח היו בתדריכים). כאמור, בתקווה שזה עדיין אפשרי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s