חברה קדישא על דרך ההטיה

מדוע סילק מח"ט גולני יונה אפרת את גדעון נוימן, סמ"פ הטנקים, מקבוצת פקודות? * מה ראה נוימן שלא ראו בחטיבת החי"ר?

דרך ההטיה המובילה לתל פאחר שעליה נע גדוד 12 הפכה למטרה קלה עבור טנקים סורים שניצבו בתל עזזיאת וחירבת סודה. בצילום הקטן (שצילם זמיר כהן) - הזחל"ם הפגוע של משה דרימר (צילום מתל עזזיאת מזרחה: דני ביזר. לחצו להגדלה)

דרך ההטיה המובילה לתל פאחר שעליה נע גדוד 12 הפכה למטרה קלה עבור טנקים סורים שניצבו בתל עזזיאת וחירבת סודה. בצילום הקטן (שצילם זמיר כהן) – הזחל"ם הפגוע שעליו נהרגו 4 (צילום מתל עזזיאת מזרחה: דני ביזר. לחצו להגדלה)

על פניו, החלק של גדעון נוימן בקרב על תל פאחר זניח ביותר. הוא בכלל נסע בג'יפ אזרחי ירוק, אי שם בירכתי השיירה של גדוד 12 על דרך ההטיה אל המוצב הסורי. אבל משהו בסיפור הכולל שלו שופך אור על ההתנהלות של גולני.

נוימן היה סגן מפקד פלוגה ז' בגדוד הטנקים 377 (במלחמה היה בן 34), הכוח שהוביל את זחל"מי גולני אל התל. הסיפור המעניין שלו הוא דווקא מהימים שלפני הפריצה לכיבוש הרמה, כשנכח בקבוצת הפקודות של גולני בניהולו של המח"ט יונה אפרת.

נוימן מספר: "בתקופת ההמתנה ביצענו בפלוגה תצפיות רבות על השטח בחלק הצפוני של הרמה. כבר ידענו שהתוכנית שהוקצתה לגדוד של מוסא קליין היא לעלות בדרך ההטיה, ומכיוון שצפינו מראש על השטח ידענו איך נראה המערך הסורי, ולדעתי הדרך הזו שתוכננה שגדוד גולני ייסע עליה היתה גיא הריגה, כי החי"ר נוסע שם ללא חיפוי טוב. אני ייצגתי את הפלוגה בקבוצת הפקודות של גולני ואחרי שהמח"ט יונה אפרת סיים להציג את התוכנית קמתי ואמרתי – 'דבר אחד שכחת להגיד לנו: איפה תהיה חברה קדישא?' אפרת כעס ושאל אותי מי אני. הצגתי את עצמי והוא אמר לי לעוף מפה".

יונה אפרת, מח"ט גולני, במהלך אחת מקבוצות הפקודות (צילום מארכיון צה"ל)

יונה אפרת, מח"ט גולני, במהלך אחת מקבוצות הפקודות (צילום מארכיון צה"ל)

על סמך מה אמרת את מה שאמרת בקבוצת הפקודות? "אני ראיתי במשקפת את כל הגזרה, ראיתי שהדרך שנבחרה הולכת בין כל המוצבים, מתחת לתל פאחר ומעל, ושזו דרך לא הגיונית לשריון. שלחו את הטנקים בשורה של ברווזים במטווח, אחד אחרי השני. מוסא קליין כן הבין אותי באותה קבוצת פקודות, אבל הוא היה חייב לעשות את מה שהמפקד שלו אומר. גם לנו ככוח השריון לא היתה ברירה ועשינו את מה שנאמר לנו. בסך הכל מה שהתרעתי עליו התממש. אני לא חושב שאפרת הלך לתצפיות רבות כמו שאנחנו עשינו. הוא היה צריך להבין לבד את מה שאנחנו ראינו".

מה עוד ראיתם? "לפעמים מרוב פרטים לא רואים את העץ הבודד. אני ראיתי את הפריסה של המוצבים הסורים ואת חלוקת הכוחות שלנו בשטח. אתה עובר במסלול שמוצבים עליונים כמו תל פאחר שולטים עליו ואין לטנקים אפשרות לירות כל כך גבוה וגם לא לפרוס את הכלים על שטח רחב. ארבעה טנקים עוברים מתחת למוצב ולא יכולים להגביה את הקנה. אתה יכול לירות לעבר איזור הבניאס, אבל לא על תל פאחר".

גדעון נוימן בשנות השישים. "שלחו את הטנקים בשורה כמו ברווזים במטווח"

גדעון נוימן בשנות השישים. "שלחו את הטנקים בשורה כמו ברווזים במטווח"

נוימן נפצע בידו ב-6 ביוני במהלך ההתקפה של הסורים על קיבוץ דן. "זו היתה התקפת נפל מלכתחילה", הוא אומר, "הם תקפו בלי חיפוי מתאים והדפנו אותם בלי בעיות. נפצעתי מרסיס פגז שנורה בהפגזה שלהם מלמעלה והתפניתי לבית החולים בעפולה. חזרתי לפלוגה אחרי יומיים (ב-8 ביוני) כשאני חבוש ביד. את הטנק שלי כבר מסרו ליעקב העליון, והמ"פ זאב נמיר אמר לי שאסע בג'יפ. ב-9 ביוני כשעלו לכבוש הייתי בג'יפ שנסע בסוף השיירה ולכן לא הייתי כל כך בקיא מה קורה קדימה".

מה בכל זאת ראית? "היה איתנו זחל דגם ג', שהרכיבו עליו מרגמה 81 מ"מ, משהו מאולתר, ואחריו נסע זחל המ"פ. לפני כולם נסעו הטנקים. שני הזחלים האלה נפגעו פגיעות ישירות קצת לפני התל. זחל המרגמות חטף ירי תלול מסלול שנחת באמצע הזחל"ם, אנשים עפו והכלי התפרק לגמרי. הטנק של נמיר (המ"פ) חטף פגיעה בחבית גריז וכל הגריז מרח את נמיר שהיה עם ראש בחוץ. זה הכניס אותו לפאניקה איומה כי הוא לא ראה כלום. עזרא ברוש שהיה הטנק הראשון לא הצליח לפתח אש על תל פאחר ונפגע. שאלתי אותו אחר כך אם הצליח לראות את המערך המרכזי של המוצב והוא לא ראה".

זכור לך שכמה טנקים של ברוש הצליחו לעלות לעמדות אש בעין א-דייסה ולירות משם? "לא זכור לי דבר כזה, הייתי רחוק, אולי זה קרה. בכל אופן, כשנפתחה אש על החי"ר, הטנקים לא יכלו לסייע כי מראש הכניסו אותם למצב הזה. המקסימום שהם יכלו זה לירות על רמת הבניאס".

גדעון נוימן

גדעון נוימן כיום

שמעת בקשר מה קורה? "היה לי מ"ק 300 ולא הצלחתי לשמוע יותר מדי. כשהגעתי מתחת לתל הפצועים כבר פונו וההרוגים שכבו שם על אלונקות בצלע ההר. ארגנתי את חיילי הפלוגה שלנו, העליתי את כולם על הטנקים שלא נפגעו ועזבנו".

זה אומר שהגעת מאוחר מאוד, למה לא ירדת מהג'יפ והלכת ברגל? "מסיבה פשוטה, זה היה מרחק גדול בתנאי שטח ותחת אש. זה לא שאתה הולך לטיול או עושה ריצה קלה".

הסיכום שלו על קרב תל פאחר: "מח"ט גולני היה צריך להבין מראש את מה שאנחנו ראינו בתצפיות. אם יש אשם בתוצאות הקרב זה המח"ט. מוסא קליין כשראה שהוא מסתבך לקח החלטה נכונה להמשיך בתנועה, כי לסגת אי אפשר היה וגם זמן לחשוב יותר מדי לא היה לו. מצד שני, חטיבה 8 כבר ישבה מעל תל פאחר והיה אפשר לחכות ולעשות להם את המוות גם בלי להיכנס אליו עד שהיו נופלים לבד".

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “חברה קדישא על דרך ההטיה

  1. "על סמך מה אמרת את מה שאמרת בקבוצת הפקודות? "אני ראיתי במשקפת את כל הגזרה, ראיתי שהדרך שנבחרה הולכת בין כל המוצבים, מתחת לתל פאחר ומעל, ושזו דרך לא הגיונית לשריון.""

    דני> האם הבנת שיש איום מהמוצבים שממערב לדרך ההטיה?

    " מוסא קליין כן הבין אותי באותה קבוצת פקודות, אבל הוא היה חייב לעשות את מה שהמפקד שלו אומר."

    דני> כיצד ידעת שמוסא קליין הבין אותך? האם אמר לך משהוא לאחר מכן?

    • הערה: הנ"ל אומר מה שאומר על סמך שראה במשקפת, ולפי המסופר, הוא לא היה באיזור זמן רב קודם לכן. נמצא, שאת עיקר התלונה יש להפנות (יותר מאשר אל המח"ט של גולני, שגם הוא לא אמור היה להכיר כ"כ את השטח) אל אנשי המודיעין, שבראיונות איתם ידעו להתמקד על ה"טעות" באי העליה אל ציר הנפט, ולא טרחו להתייחס לשאלת הפגיעות של הכוחות המגיעים מתוואי ההטייה (וכן, כנראה בתמונה, גם ציר הנפט נראה מתל-עזזיאת).

  2. מעניין.

    בין היתר מצאתי כאן לימוד זכות מול כמה טרוניות: חבית הגריז שהועפה על המ"פ אמנם הוזכרה כבר, אך כאן נוסף פרט נוסף: "שהיה עם ראש בחוץ … הוא לא ראה כלום", ואם אני מבין זאת, הגריז עף לו על הפנים (והעיניים).

    השאלה האחרונה, חזקה מהתשובה עליה. עם זאת, אחרי 46 שנה אולי אין המספר זוכר את הפרטים. כמובן שאיני יכול לענות במקומו, אך בהתחשב בעובדה שהוא היה בג'יפ אזרחי, ולשריון היו אבדות ליד עין א-דיסה (בזחל"ם של דרימר), וייתכן וגם פצועים, אולי היה לו מה לעשות שם.

    תודה לזמיר כהן על התמונה מהזחל"ם. כדאי לתת קישור לפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/10/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94/
    שהתמונה ששם, עם הפגיעה בזחל"ם, אינו מותיר ספק בקשר לזיהויו.

    אמנם לא כ"כ הבנתי את הרישומים על התמונה, מדוע רישום מיקום הזחל"ם מרוחק מרישום מקום עין א-דיסה, בשעה שלפי הנמסר נפגע בסמוך. אגב, האם אפשר לזהות את מיקום הזחל"ם (בהנחה שזמיר צילם את התמונה עוד לפני שהזחל"ם הוזז) ע"פ רקע התמונה? האם זה המקום בו נמצא היום (תמונה בפוסט הנ"ל) אחד ממיכלי הדלק שלו?

    אגב, כעת שמתי לב שנוספו כמה רישומים על התמונה האחרונה בפוסט הקודם. מהו אותו "מחנה" הנרשם בפינה הימנית למעלה? [לא משהו שהיה ב-67', נכון?]

    כמו כן, ראיתי ששינתם את מיקום דרך ההטיה, ליותר למטה [וזה פותר לי את שאלת תוואי הטיית המים עליה כתבתי בפוסט הקודם].

    • לגבי תוואי ההטיה, דני חושב שהיא יותר למטה וכך זה שורטט במפה הקודמת, לי נראה שהתוואי הוא במקום שסימנתי בפוסט הזה. נצטרך לחזור לשטח ולבדוק.
      הזחל"ם של דרימר נפגע כמאה מטר לפני הפיצול לעין א-דייסה. שריד מהזחל נמצא שם ואפשר לגשת לשם ולמדוד את המרחק.

      • תיקון: המפה שבראש הפוסט הזה שונתה בהתאם לדעתו של דני.
        כאמור, בהזדמנות הבאה בשטח נבדוק זאת שוב.

  3. הנה עוד מישהו שאומר שרוב הקרב היה מיותר, משום שחטיבה 8 כבר הספיקה לעלות לשורת המוצבים שמעל תל פאחר (קלע, זעורה), מה שאומר, שתל פאחר היה ברובו מכותר שעה שגדוד 12 נכתש מתחתיו. אלוף פיקוד שהיה קורא נכון את תמונת הקרב יכול היה לשנות את התוכנית תוך כדי תנועה, לעצור את גדוד 12, אולי לשלוח אותו בעקבות חטיבה 8. אבל לא האלוף ולא המח"ט התערבו בנעשה, אלא הניחו לקרב להימשך בהתאם לתוכנית הראשונית, שכבר לא הייתה רלוונטית נוכח ההתפתחויות בשטח. אז גולני ניצחו, אבל באיזה מחיר? ולמה? הרי הדבר הראשון שלומדים בבית ספר לקצינים (ובטח בהשתלמויות גבוהות יותר) זה "ניצול הצלחה". איפה פה ניצלו את ההצלחה של חטיבה 8 לטפס לרכס העליון? אז הלכו ושברו את הראש בקיר לתוך תל פאחר.

    • גיל,
      כבר דנו בנושא וחטיבה 8 כבשה את זעורה בשעה 17:00:
      "כוח החוד מנה שני זחל"מים ושלושה טנקים. הכוח התקדם לעבר יתר המוצבים של זעורה, כשאחד הטנקים נפגע. עם הופעת הכוח החלו הסורים להיכנע. בשעה 17.00 נכנע מוצב 9106. הסורים המשיכו להחזיק בכפר זעורה ובמוצבים העליונים – 9107 ו-7136.
      מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
      מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.
      קלע נכבשה ב- 18:45:
      "בשעה 18.54 ירדה החשכה, ואז הופיע כוח המח"ט מצפון, כבש את ג`בב אל-מייס וחיסל שני משחיתי טנקים ותותחי נ"ט. בשלב זה נשמע פיצוץ. הסתבר כי אנשי צוות סורים של טנק "טי-34" שהיה מוסתר מאחורי בית, 15 מטר מן הטנקים הפגועים, נטשו את הטנק לאחר שפוצצו את התותח. בתיאום עם קצין האג"ם חברו הכוחות. הקרב על קלע הוכרע. נתי הורוביץ (גולן) ושאול ורדי קיבלו את "עיטור הגבורה" על לחימתם בקרב.
      מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
      מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.

      כלומר אחרי שתל פאחר נכבש.

      • בהמשך לדברים שכתב דני: טעות הניווט של חטיבה 8 (שפיספסה את התוואי הנכון לעלות לדרך הנפט והמשיכה היישר למתחם נ"ט מבוצר שחיסל אותה כמעט לגמרי) היתה הרת אסון לא רק לשריון. הטנקים של גדוד 129 החלו לעלות לרמה בשעה 11:30 קצת יותר משעתיים לפני גדוד 12. אם היו מגיעים לדרך הנפט כמתוכנן ומתיישבים מעל תל פאחר ומנחיתים עליו מכת אש – גולני לא היה מסתבך ככה.
        כשגולני הגיע לפאתי תל פאחר, כוח אחר של חטיבה 8 (בפיקוד המח"ט) לחם בזעורה אבל עוד לא השיג שליטה, ובהמשך נסע דרומה כדי לעזור לשרידי גדוד 129.
        המישהו שניהל את כל האיזור הזה (כנראה ראש מטה פצ"ן, דן לנר) כנראה שלא לגמרי הבין את תמונת הקרב ולא ניהל את העניינים ביעילות.

        • תודה לדני בייזר התמונה מתבהרת ולהבנת הקרב של גדוד 12 עם התיחסות ללוח הזמנים כוח החוד הגיעה לתל פאחר לפני 15.00 עוד נקבל את הסיפור האמיתי למרות הטיוחים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s