ריססנו כל מה שאפשר

רס"ן חיים יפרח היה בקרב תל פאחר סגנו של סמח"ט גולני, משה גת * בראיון עימו הוא מספר על הדרך למעלה שעברה בהיתקלות בנעמוש, על המפגש הנזעם של הסמח"ט עם מפקד הסיירת רובקה, על הטיהור הסופי של התעלות ועל מינויו בסיום הקרב למג"ד 12 במקום מוסא קליין  

חיים יפרח. מג'וערה לפילון, מפילון לחורשת טל, מחורשת טל לנעמוש, מנעמוש לדרך הנפט, מדרך הנפט לתל פאחר

חיים יפרח. מג'וערה לפילון, מפילון לחורשת טל, מחורשת טל לנעמוש, מנעמוש לדרך הנפט, מדרך הנפט לתל פאחר

"בכל העיתונים התנוססו כתבות על תל פאחר כאילו הכל היה קרב פנים אל פנים. זה היה הסנסציה, זה היה הסיפור. קראתי פה ושם באינטרנט, בכל המקומות כתובים דברים לא נכונים, אפילו באתר הזיכרון של צה"ל. אבל לא התכוונו להזים את זה, למרות שזה צרם לנו". הדובר הוא חיים יפרח, שבקרב תל פאחר שימש כסגנו של משה גת, סמח"ט גולני, ומיד לאחריו קיבל את הפיקוד על גדוד 12 במקום מוסא קליין שנהרג.

יפרח גדל בגולני, היה מ"מ במבצע קדש וערב מלחמת ששת הימים שימש מפקד בית ספר למ"כים בג'וערה. אני פוגש אותו ביחד עם שמואל מוראד, שהיה מ"מ בפלוגה א' בגדוד 12.

יפרח מספר: "סיימתי את תפקידי והעברתי אותו למשה יוסף, הייתי בחופשה ואז נכנסה הכוננות. מאחר שהכרתי טוב מאוד את הסמח"ט משה גת, הייתי בעבר מ"פ הוותיקה, נוצר בינינו קשר טוב מאוד. גת הוא איש מאוד שתקן ומאוד חכם. הוא נראה 'תמוי' למי שלא הכיר אותו , אבל הוא איש פעולה ואיש אמיץ, פייטר גדול, הוא קיבל כדור באחוריו במבצע נוקייב. שאלתי את מוישה מה יהיה, מדברים שהולכת לפרוץ מלחמה ואני בדיוק עזבתי. אז הוא אמר לי 'בוא תהיה צמוד אליי, תעזור לי בארגונים'. מין סגן לא רשמי. פרצה המלחמה, פיקוד צפון בכוננות – תהיה פעולה או לא תהיה. הייתי עם החטיבה בג'נין וחזרתי איתם לצפון וכשהוחלט על פעולה ברמה חילקו משימות. תל עזזיאת הטיל את חיתתו על כל ישובי הגליל, הוא היה גם בקו ירי של נק"ל, תל פאחר היה רחוק. ואז החטיבה קיבלה את המשימה מפיקוד צפון. גדוד 12 ו-51 קיבלו את תל פאחר ותל עזזיאת, וגדוד 13 המשימה שלו היתה כוח עתודה ואחרי שגדודי 12 ו-51 ייכנסו למשימות שלהם, ללכת לאיזור הבניאס".

מה נאמר בקבוצת הפקודות? "לא הייתי בקבוצת הפקודות, זה לא עיניין אותי. ארגנתי את הזחל"ם חפ"ק של הסמח"ט. היה לו זחל"ם אחד ומוישה אמר לי שאנסה לגייס כל מיני דברים. היה במחנה פילון זחל"ם נ"מ של חיל האוויר, חדש לגמרי, עם 0.5. ראיתי שזה זחל"ם על הכיף-כיפאק, ניגשתי לנהג אמרתי לו מה אתה עושה פה, הוא אמר לי אני מוצב לנ"מ, אמרתי לו אתה מעכשיו מגוייס ת"פ גולני בפקודת הסמח"ט. מאחר שזה היה זחל"ם מעולה העברנו אליו את כל הקשר והחפ"ק, ומעכשיו היינו שני כלים עם עשרה איש בשניהם גם יחד. גת היה בזחל החדש ואני בזחל אחריו. אז היינו בפילון והחטיבה קיבלה פקודה לזוז לקרית שמונה, הוקם חפ"ק בגבעת האם ואנחנו היינו בחורשת ה-40 (טל). היינו במין חפ"ק עורפי כזה, והמח"ט והקמב"צ היו בגבעת האם כחפ"ק קדמי. תצפתנו על האיזור, היתה הפגזה כבדה מאוד. לי לא היה קשר, אז לא שמעתי בכלל מה קורה. הייתי מין סטודנט חופשי, לאן שהחפ"ק של גת הלך אני איתו. ואז אנחנו יושבים בחורשה ומתחילה התסבוכת של גדוד 12".

מה שמעת? "אני בדיבור ישיר עם הסמח"ט. מוישה גת אמר אנחנו צריכים לזוז לכיוון תל פאחר. אני לא זוכר שעה. זה היה אחרי שניתנו פקודות המעבר בסביבות 13:30, אז בערך בין השעה 3 ל-4 מוישה אומר אנחנו עולים לתל פאחר. עברנו את גבעת האם והגענו לנעמוש כי משם רצינו לעלות לכביש הנפט. היינו צריכים ללכת כמה שיותר דרומה ואז לעלות. אגב, היה איתנו עיתונאי אחד, לא יודע מי זה, הוא ירד בנעמוש ונעלם. אני לא הכרתי את המוצב הזה, לא היו לי שום תוכניות מבצעיות. הכל בתצפית עין. הגענו לנעמוש, אנחנו רואים שם תאג"ד מחטיבה 8 מטפלים בפצועים. הדרך חוצה את המוצב במרכזו, זה מוצב קטן, ובצד עמד זחל"ם וג'יפ. זה היה הכוח של דוד כהן (מסיירת גולני). איך שאנחנו שם, פתאום התחילו לירות על התאג"ד מהתעלה הדרומית. היתה שם תלולית או עמדה והתחילו לירות ממרחק קצר. הרופא היה ד"ר גליק שהכרתי מגדוד 13, הוא בכלל גיניקולוג, שקיבל אחר כך צל"ש על הטיפול שם. בקיצור, מיד לקחנו את שני הזחל"מים שלנו וסגרנו עם משולש צלעות על התאג"ד כדי שהרופא יוכל להמשיך לטפל. מתברר שבמוצב היתה חוליה סורית. יצאתי מהזחל"ם, אמרתי למוישה אני הולך משמאל, הוא חיפה עליי, הלכתי משמאל, זרקתי רימון לתוך התעלה ופתאום הסתבר שיש שם איזה 12 חיילים סורים. מיד כולם הרימו ידיים. ודוד כהן עמד בצד עם זחל"ם וג'יפ, וכלום לא עשו! עד כמה שאני זוכר. התקרית עיכבה אותנו איזה 20 דקות או חצי שעה להגיע יותר מוקדם לתל פאחר".

מוראד: כשהתעכבתם בחצי שעה, דוד כהן עם הזחל"ם והג'יפ המשיך לפניכם? כי הוא הגיע לתל לפניכם. "כן, משה גת שאל אותו מה הוא עושה שם והוא אמר אני העורפית של הסיירת. אז הוא אמר לו סע, יש שם בעיות, ודוד כהן זז לשם. אבל היו לנו תהיות. התפלאנו שהוא לא עזר לתאג"ד. אני זוכר שהוא עמד בשולי המוצב, לא יודע למה המתין שם עם עוד חיילים ולמה לא היה צמוד לרובקה. התפלאנו למה לא סגרו עם זחל"ם את התאג"ד".

מי הפעיל את הסיירת ואמר לה להגיע למעלה לדרך הנפט? "לא יודע, אבל אני מניח שרובקה (מפקד סיירת גולני) פשוט טייל בשטח וחיכה שייפול לו משהו. אני לא זוכר פקודה מסודרת של הסיירת".

יפרח חוזר אל התקרית בנעמוש: "בקיצור, הוצאנו את השבויים מהתעלה, חלצנו להם את הנעליים, משה גת התקשר לחמ"ל ואמר תשלחו משטרה צבאית. שמנו שני חובשים מהתאג"ד עם נשק שישמרו והמשכנו בכיוון מעלה. הגענו לדרך הנפט די בקלות. ואז מהחלק היותר גבוה ראינו את תל פאחר ושמענו יריות מכל הכיוונים. לא חטפנו אש, אבל ראינו ושמענו את הירי. הגענו לפני השער, עצרנו ומיד ירדנו. בשער אנחנו יורדים, שלושה או חמישה חיילים יורדים איתנו. בחוץ עומדים רובקה ודוד כהן עם קבוצה של חיילים ו'גולדה' שוכב הרוג (רס"ן צבי פז)".

רגע לפני שנכנסים לתל פאחר, נזכיר את עדותו של יאיר ישי בסיור שנערך באוקטובר 2013 בתל פאחר. ישי היה נספח בזחל"ם של הסמ"פ אברהם סולוביץ', שנכנס לטהר את התעלות ושם נהרג. ישי: "השעה היתה שש ומשהו, ופתאום היה לי רגע של פחד והחלטתי שאני לא מתקדם יותר, לא יכול יותר, כי נשארנו שבעה בסך הכל. הסמח"ט נשאר, מהסיירת היו שלושה, צבי, אני וחיים יפרח שהצטרף, והשאר הסתלקו, פשוט הסתלקו. ורס"ן יפרח לקח פיקוד, ואני חושב שההכרעה הסופית, לא שהיתה פה התנגדות, אבל אחרי כל השעות האלה להיכנס בלב המוצב שלא ידענו שהוא כבר לא יורה, זה היה אומץ לא רגיל. ויפרח לקח פיקוד, נתן פקודה בשקט, אמר לסיירת אתם חוליה ראשונה, אותי הוא שם אחריהם חוליה שנייה עם הסמח"ט וצבי, אתם אחריי, וכשאמר שאני אחריו, התגברתי על הפחד והמשכנו ללכת".

בחזרה ליפרח, שמספר: "כשהגענו לתל פאחר אנחנו שומעים את רובקה מדווח לחמ"ל – 'תל פאחר בידי'. ואז מוישה גת אומר לו 'איזה בידי?'. גת שאל אותו – דווח מה קורה פה. רובקה אומר לו שלחתי כוחות פנימה, אז מוישה גת אומר לו – מה זה שלחת כוחות פנימה? למה אתה בחוץ? מה קורה בפנים? כנס פנימה, זאת פקודה! אנחנו נחפה עליך. לפני השער היתה תלולית. עלינו על התלולית, ירו עלינו מתוך התל בלי סוף. ואנחנו חיפינו על רובקה ועל דוד כהן שנכנסו לתעלות. ירינו מכל כיוון שירו אלינו והם קפצו לתעלות. המשכנו לחפות וכעבור זמן קצר מאוד, לא יודע להגיד כמה זה בדקות, בשבילי זה היה הרף עין, אבל אולי זה היה עשר דקות, אנחנו רואים את דוד כהן ורובקה יוצאים מהתעלה לכיוון התלולית כשרובקה נשען על כהן ואומר נפצעתי. אנחנו שומעים בפנים עוד יריות, ואז מוישה אומר לי כנס לתעלה. אני לא זוכר אם נכנסתי לתעלה המרכזית וגת לצפונית. חילקנו בינינו את כמות החיילים. בתחילת התעלה הצטרפו אליי עוד שני חיילים, לא הכרתי אף אחד מהם. בקיצור, רצנו מיד את הקטע שבין התלולית לתעלות. גת היה מימיני, כלומר הלך לצפונית, ואיך שנכנסנו בפיצול ראינו ערימה של גוויות שלנו, היו שם כמה (הכוח של סולוביץ'). חייל אחד הלך לפניי והיתר מאחוריי. היה בונקר משמאל, טיהרתי אותו, ריססתי בלי לראות מי-מה-מו, כל פנייה ריססנו, לא נכנסנו ולא וידאנו הריגה, ריססנו כל מה שאפשר. כשהגעתי לקצה התעלה התרוממתי וראיתי את גת עומד בקטע של שתי התעלות. נתתי זינוק החוצה וראיתי אותו עומד ליד המג"ד ההרוג. אני זוכר שאחר כך עלה שמיל מהמוצב הדרומי לצפוני, הוא היה חבוש והוא עזר שם. פתאום התחילו לצאת חיילים סורים עם ידיים למעלה מהחלק הצפון מערבי. היו שם כמות של חיילים. השכבנו את כולם ואז החלו להגיע כוחות מהחמ"ל של החטיבה. בקרב עצמו לא בא אף אחד".

יוני 1967, החלק המרכזי של מוצב תל פאחר. צילום: זמיר כהן (לחצו להגדלה)

יוני 1967, החלק המרכזי של מוצב תל פאחר. צילום: זמיר כהן (לחצו להגדלה)

מוראד: "אבל לא נשאר לך אף מ"מ. בפלוגה א' שמיל היה פצוע, ביזר היה פצוע, מוראד פצוע, שירלין פצוע, כולנו כבר היינו בבתי חולים".

יפרח: "אירגנו קבוצות, אירגנו פיקוד, אפילו סמלים קיבלו פיקוד. בחמ"ל החטיבתי הכינו אוכל, שתייה חמה, בגדים. ישבנו בחורשה ואחרי זה עליתי עם הגדוד לקונייטרה".

איך היתה האווירה באותו ערב? "לא דיברתי עם אף אחד על הקרב. התעסקתי רק בהתארגנות. ולמחרת כבר התמקמנו במבנה של המשטרה בקונייטרה, ואחרי זה קיבלתי משימה עם הגדוד לקחת אחריות על הקו בין קונייטרה לחרמון".

אתה זוכר את התחקיר של גולני בקונייטרה על תל פאחר? "לא השתתפתי בתחקירים כי השתתפו בהם רק מפקדי כוחות שהיו מתוכננים בקבוצת הפקודות. שמעתי רק דבר אחד – שמאוד לא היו מרוצים מהטנקים. למה? לא יודע. כל הזמן היו שמועות כאילו הטנקים עשו את עצמם (משתמטים), אבל זה היה שמועות. היו די רינונים על המ"פ של הטנקים. דיברו על כל מיני תירוצים שלו, העיקר שלא ייכנס לקרב".

יפרח, מג"ד 12 החדש במקום מוסא קליין, מצא את עצמו במהרה גם בתפקיד קצין נפגעים: "הייתי עסוק בלארגן את הגדוד, ואז המח"ט קרא לי פתאום ואמר לי אתה הולך לבקר ממחר בבוקר 25 או לא זוכר כמה משפחות שכולות. הייתי ארבעה ימים רק בנסיעות בכל הארץ. נוסע ממקום למקום עם סמלת סעד, מבקר משפחות. הייתי צריך לעשות שיעור בית קטן על כל חייל, מספר למשפחות את הסיפור של החייל שלהם, כל מה שיכולתי לספר, וחוזר לגדוד. אני זוכר שביקרתי בבית החולים את זוהר נוי הסמג"ד שהיה חבר שלי. הייתי בקונייטרה עוד חודש או חודשיים. בגדול, הייתי שלושה חודשים מג"ד 12. זו היתה משימה שהוטלה עליי וסיימתי אותה".

מוראד: זה קרב שמעולם לא תוחקר. למה אתה חושב שזה קרה? "הקרב על תל פאחר זה רשומון, למה רשומון? כי היו בו המון קבוצות קטנות שלחמו וכל אחת ראתה את זה מהפן שלה. אתה יכול לשמוע משתי קבוצות שלחמו בתעלה שני סיפורים שונים. זה הקושי. דבר שני, מאחר שהמג"ד נהרג והיו באוויר דיבורים על טעויות בניווט, אז לא רצו להטיל עליו את האחריות, אבל אף אחד לא יכול לרדת לסוף דעתו למה החליט כך ולא אחרת. קשה לדעת מה היו השיקולים שלו. צריך לזכור שזאת היתה מלחמת ששת הימים, תל פאחר זה אפיזודה במסגרת מלחמה ענקית. כבשו את ירושלים, שיחררו את הכותל, כבשו את כל סיני, כבשו את כל הגדה, ותל פאחר זה רק קרב אחד".

מה חלקו של המח"ט יונה אפרת בקרב הזה שהסתבך? "להיכנס לראש של אפרת אני לא יודע. אני חושב שגם יונה נשא על עצמו חלק ממה שקרה. אני לא יודע אם לקרוא לזה מחדל כי זה מלחמה, אבל זה חלק מהפאשלה".

יפרח ומוראד

יפרח עם שמואל מוראד. מדוע קרב תל פאחר לא תוחקר?

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “ריססנו כל מה שאפשר

  1. "המשכנו בכיוון מעלה. הגענו לדרך הנפט די בקלות". שימו לב לציטוט הזה מדבריו של רס"ן יפרח. הם מצאו בלי בעיה את המעבר מציר ההטייה לדרך הנפט, עשו את הדרך הנכונה והגיעו לתל פאחר מהעורף. בדיוק כמו שעשו קצת קודם הכוחות של הסיירת (רובקה ואחריו דוד כהן וגם צבי פז). זאת אומרת שאפשר היה להגיע מהעורף, לא להיכנס לשטח ההשמדה הנחות מול המוצב, ולא להסתבך עם הפריצה ההרואית ורבת הקורבנות של הגדרות, אלא לתקוף מלמעלה, מעורף המוצב. מה שמעורר שוב את התהייה העיקרית בפרשה: למה גדוד 12 לא עלה לציר הנפט.

    • יפרח והסמח"ט הגיעו לדרך הנפט (ועוד קודם לפניהם הסיירת) בדרך שאותה עשתה חטיבה 8 כשעה קודם לכן בציר שהלך דרומה מגבעת האם. הטנקים נסעו בעצם על דרך הפטרולים הסורית וכשהגיעו לנעמוש פנו בתוואי למעלה.
      גדוד 12 קיבל מלכתחילה דרך עלייה שונה כדי שלא יווצר מצב שבו חטיבה עולה אחרי חטיבה באותו מסלול. גולני עלו על דרך ההטיה שנמצאת כמה מאות מטרים במקביל לדרך הפטרולים ופנו צפונה כמתוכנן. כשהגיעו לפיצול בעין א-דייסה שבו העריכו שיש נתיב הגעה לדרך הנפט, מוסא קליין החליט בנסיבות שנוצרו בשטח (בעיקר כנראה בגלל ירי נ"ט ממערב) להמשיך ישר ולתקוף את התל מלמטה.

      • שלמה שלום
        שתי תהיות שלי לגבי העלאת חטיבה אחר חטיבה:
        1. בכל מקרה שתי החטיבות עברו דרך אותו הציר שעל גבעת האם. גדוד 12 התחיל תנועה אחרי המאסף של חטיבה 8.
        2. אם זיכרוני לא מטעני, חטיבה 8 התחילה לעלות לרמה בערך בשעה 11:30, וטעתה בניווט כך שהציר העולה לדרך הנפט (שבו נעה הסיירת) היה פנוי לגמרי. גדוד 12 התחיל תנועה מגבעת האם בשעה 13:30 בערך (אחרי שהתבררה הטעות של חטיבה 8???). האם אפשר היה אז לומר לגדוד 12 לנוע בדרך הבטוחה יותר?

        • לאביחי: הכניסה לגבעת האם היתה דרך שטח ישראל, התנועה בהמשך כבר היתה מעבר לגבול ולכן שתי החטיבות תוכננו בשני נתיבים נפרדים.

          גם כשגדוד 129 מחטיבה 8 טעה בדרכו, הרי שזמן-מה אחריו נע ועלה בציר הנכון מנעמוש כוח טנקים בפיקודו של המח"ט אלברט מנדלר כך שהדרך היתה עמוסה בלאו הכי.

          ובכלל, מי בגולני יכול היה לדעת בשעה 13:30 שהתוואי שתוכנן לגדוד 12 לעלות מדרך ההטיה באיזור עין א-דייסה יהיה קשה, או לא עביר, או לא בטוח או השד יודע מה.

          • האם יש ראיה ברורה שהתוואי המתוכנן לעליה לציר הנפט היה מתל א- דיסה?
            אם נקבץ את הראיות שנאספו בפורום הזה, וננתח את המפות התצ"א והאורטופוטו, נראה כי קיימת אפשרות סבירה יותר שהציר המתוכנן היה דווקא דרומית יותר.
            לאחר שראיתי את האורטופוטו, אשר יש להניח כי היה מוכר למי שתכנן את ציר העליה, סבורני כי רק מתאבד היה מתכנן ציר עליה כזה (מכיוןן ע. א דייסה), החשוף לאש המוצב.

            • כן, מהפיצול הזה של עין א-דייסה נשלח המ"פ סגל לבדוק את הדרך.

              בנוסף אני מפנה אותך לראיון עם ג'מקה, קמ"ן צפון, שאמר: "הוא (מוסא) היה צריך לזכור שהוא עובר את הבתים של עין א-דייסה. הבתים האלה היו אחד הסימנים. מה לעשות, הוא כנראה לא ראה, הוא היה תחת אש".
              https://naamoush.wordpress.com/2013/09/13/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%92-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%93%D7%95/

            • 1. חטיבה 8 פנתה מיד דרומה לנעמוש. כשהתפנתה גבעת האם גדוד 12 שהיה הראשון בין כוחות גולני שעבר שם והמשיך מזרחה (לא דרומה).
              2. הסיירת החלה את תנועתה לא לפני 16:00 דרך נעמוש (שם גם נערך קרב קצר). לגדוד 12 לא היה ידוע על הטעות של חטיבה 8. אין זה מתפקידו של המג"ד להחליט על שינוי בנתיב התנועה, מה עוד שהצרות החלו רק לאחר מכן.
              האם למח"ט גולני או לפיקוד היה מידע כזה ב-13:30 (נבדוק).
              למח"ט גולני או לפיקוד לא היו כנראה חששות לגבי התנועה על דרך ההטיה אחרת היו דואגים לטיפול ב-2 או 3 הטנקים שהיו ממערב לציר בחרבת סודה, תל עזזיאת ואולי בורג' בביל ועוד טנק נוסף (AMX -13) למרגלות תל פאחר. הטנקים הללו היו מטרות בהחלט ביכולת של חה"א אז. גם הטנקים של פלוגה ז' שנעו עם גדוד 12 לא היו ערים לאפשרות הירי ממערב ולא צודדו לשם תותחים. רק טנק שפרס זחל בגבעת האם הוא זה שפגע בפנצר בתל עזזיאת. השעה היא כבר אחרי 16:00 כגדוד 12 הספיק לספוג בין 7 ל-9 זחל"מים פגועים.
              טנק T-54 בחירבת סודה טופל ע"י כוח רגלי מגדוד 51 אחרי כיבוש תל עזזיאת. הטנק נינטש ע"י צוותו.

            • אני לא רוצה לפסוק לגבי התכנון למרות שזה מה שזכור לי עוד מ-1967.
              זה מה שזכור גם לקמב"ץ, זה המקום שסגל ז"ל שניווט את הגדוד נעצר.
              אשמח לעלות איתך בנתיב מדרך ההטיה ליד עין א'דיסה ועד לגבעת הרתק.
              ואז תיפסוק בעצמך לגבי ההחשפות לתל פאחר וכמובן על האפשרות של טנקים מסוג שרמן וזחל"מים M-3 לעלות שם.

          • 1. תודה על התשובה.
            2. אתה בטוח שהכוח השני (גדוד הטנקים הנוסף וגדוד החרמ"ש) בפיקוד המח"ט אלברט עלה בדרך המקורית לזעורה? כי על פי מה שהבנתי בעבר ועל פי המפות הקיימות, הכוח הזה פנה צפונה רק בצומת סיר-א-דיב (כמו המפה שבפוסט "המלחמה של המג"דים והמח"טים").
            3. לגבי כל תוואי שהיה שם – לא ניתן היה לדעת מראש עד כמה הוא עביר בדיוק.
            אני התייחסתי רק לעובדה שהתוואי הדרומי מרוחק יותר מתל-פאחר ולכן צריך להיות יותר בטוח מבחינת האש שגדוד 12 עלול לחטוף מתל-פאחר.

            • גדוד 377 עם המג"ד אמנון חינסקי ואיתו החפ"ק של מנדלר עלו בדרך הנכונה – מנעמוש. כשהגיעו למעלה נסעו צפונה, לחמו שם, בהמשך חזרו דרומה כדי לעזור לשרידי גדוד 129 שנלחם בקלע.
              אתה יכול לקרוא גם כאן: https://naamoush.wordpress.com/2013/08/19/%D7%A7%D7%93%D7%97%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%94/

              • אני מצטט מהפוסט: "גדוד 377 התפצל בינתיים מגדוד 129 ועלה בלי טעויות ובלי בעיות אל ציר הנפט, פנה צפונה ונע אל זעורה הדרומית".
                משפט זה דו-משמעי. פנה צפונה מיד אחרי נעמוש או פנה צפונה בסיר-א-דיב?
                "תנועה זו", סיפר חינסקי, "נעשתה על פי הוראת המח"ט, וזו היתה סטייה של 180 מעלות מהתכנונים המקוריים". המג"ד עצמו אומר שהתנועה של הגדוד שלו לא הייתה לגמרי בדרך המתוכננת.
                גם המפה שמצורפת לשם מצדדת בכך שהגדוד פנה צפונה בסיר-א-דיב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s