פנייה הרת גורל

במשך שנים ליקט יוסף דרור, גיסו של מוסא קליין, עדויות וממצאים על קרב תל פאחר שאותם תיכנן להוציא כספר, כולל ביוגרפיה של קליין, מג"ד 12 שנהרג * להלן אחד הפרקים: עדויות של קצינים ולוחמים השוללים את הטענות לטעות בניווט 

יוסף דרור, גיסו של מוסא קליין, על דרך ההטיה

יוסף דרור, גיסו של מוסא קליין, על דרך ההטיה

מאת יוסף דרור

הקדמה 

תחקירי הקרב שברובם נלקטו בחודשים שלאחר הקרב, נערכו במיטב המאמץ האפשרי ובמרחק השנים אכן עמדו בשיני הזמן.

מזה כמה שנים חברו ד"ר אריה יצחקי ויאיר ישי לחקור את עלילות הקרב, ובאפריל 2013 חברו לוחמי גדוד 12 דני ביזר ושמואל מוראד, ובהמשך הצטרף אליהם שלמה מן, והם בוחנים את עלילות הקרב ביחד עם לוחמים נוספים והופכים כל אבן כדי להוציא אמת לאשורה.

ממבט ראשון אין סתירה בין ממצאיהם לתיאורים שכתבתי בזמנו, אבל היקף התחקור שנערך על ידם ובחינת העובדות בשדה הקרב חורגים במימדיהם מהתחקור שנערך לצורך כתיבת הפרקים הבאים ואל נכון יוציא לאור כמה מהפרשיות שטרם באו על פתרונן.

הטענה שהופנתה כלפי משה קליין בהנהגתו את מהלך הקרב ואשר מצאה לה אחיזה בעלילות הקרב השונות שפורסמו על ידי צבא הגנה לישראל וגורמים נוספים, כאילו היתה טעות בניווט בשעת הפנייה מתוואי ההטיה, לא זאת בלבד שמטילה צל על מנהיגותו של מוסא קליין, אלא מטילה צל כבד על כל קציני הגדוד שנכחו באותו המעמד, השתתפו בקבוצת הפקודות ולמדו את פקודת הקרב. לטענה זאת אין כל אחיזה במציאות שכפי שהובהר בפרקים המובאים להלן וכפי שאושר באמצעות התחקירים המתבצעים בעת הזאת. (יוסף דרור, פברואר 2014)

—————-

בקרב תל פאחר שלוש תהיות גורל: הקרב על התל בו נפלו עשרות לוחמים, הקרב אל היעד בו נפלו עשרות לוחמים נוספים, ועל שניהם מעיבה התנועה הגורלית על תוואי ההטיה.

בתכנון תקיפת תל פאחר אמור היה גדוד 12 לנוע מגבעת האם (כקילומטר וחצי צפונה לכפר סאלד) מזרחה לעבר תוואי ההטיה ומשם צפונה לכיוון עין א-דייסה (כקילומטר דרומה מתל פאחר). שם היה על הכוח לטפס במעלה של כמה מאות מטר מזרחה אל ציר הנפט. ליד ציר הנפט אמורים היו הטנקים לתפוס עמדות אש ולחפות על זחל"מי הגדוד שישטפו את תל פאחר מחלקו העליון, כלומר לנוע דרומה על ציר הנפט ולבוא אל המוצב מחלקו העליון.

גדוד 12 לא עלה במעלה ותקף את תל פאחר מלמטה ומהעורף. לכן, תיאור קרב תל פאחר ללא דיון בקרב התנועה אל היעד והתנועה הגורלית על תוואי ההטיה יהיה חסר מעיקרו. מיד לאחר ששת הימים נפוצו שמועות אשר הופצו מפה לאוזן, בהרצאות וגם בכתובים, כי קרב תל פאחר התפתח לקרב דמים בגלל טעותו של המג"ד מוסא קליין. מוסא, כך נאמר, טעה בניווט והחמיץ את העלייה לערוץ בו היה אמור לנוע מתוואי ההטיה לציר הנפט. מדי כמה שנים יוצא מחדש השד מהבקבוק וחוזר על אותה גירסה מבלי שנערך תחקור מהימן על קרב התנועה אל היעד.

גם בדברי כמה מהמספרים מובאת גירסה זאת כלשונה, אם במישרין או במרומז. לצורך סיומו של ספר זה תחקרתי כמה ממשתתפי הקרב, אלו שהיו בסמוך למקום האירוע בו המשיכה השדרה של גדוד 12 לנוע על תוואי ההטיה תחת לעלות במעלה הערוץ לכוון ציר הנפט.

התיאור הרשומוני של קרבות

כל תיאור קרב ובמיוחד תיאור קרב-דמים הינו "רשומוני" מעיקרו. בסרט היפני "רשומון" חמישה מספרים ובקרב תל פאחר עשרות ומאות. לכל אחד סיפורו האישי. בקרב דמים, חווה כל לוחם מספר רב של אירועים עֲצומי הלם. מספר המשתתפים רב, ולכל אחד זווִית סיפורו האישי כפי שראה את הקרב מנקודת מבטו ובהתאם לעוצמת ההלם שחלה לגביו בכל אחד מהאירועים. לרוב אין פרטי הסיפורים האישיים תואמים אחד את השני. לעתים גם מהותו של סיפור אחד אינה תואמת את מהותו של סיפור שני.

מצב הקרב מהווה לגבי מרבית המשתתפים אחת מחוויות החיים העוצמניות ביותר. לגבי רבים ממשתתפי הקרב, הן אלו שנקלעו לעיצומו של הקרב, הסתערו על גדרות תיל ולחמו בתעלות ובמצדיות והן אלו שהיו במפקדות השונות, סיבות שונות לזנוח פרטים מהותיים ממהלך הקרב. כל משתתף זוכר במיוחד את אותם קטעי לחימה בהם הוא נטל חלק וממילא נוטה לזנוח ולהשכיח פעילויות של חבריו לנשק. לכן, תחקור נאות של הקרב מחייב תחקור מספר רב של משתתפים ועריכת הצלבות בין העובדות המתוארות על ידי הדוברים השונים. לעתים רצוי ליצור עימות בין הדוברים, אולם בהרבה מקרים הדבר בלתי אפשרי משום שהדבר יגרום לשתיקה רועמת של כמה מהדוברים או שאלה יסרבו לספר את סיפורם.

הסיפור המתואר כאן אינו מהווה תחקיר שלם של תמונת הקרב. לכן, אין בכוונתי לחרוץ אמיתות של דברי הלוחמים והם מובאים כאן כלשונם. דרך הניווט אל היעד הינה נקודה מרכזית אשר נתבקשה הבהרתה כדי להבהיר את מורשת הקרב הכרוכה בתל פאחר. כפי שניווכח בהמשך, אין על כך חילוקי דעות בין המספרים השונים.

תרבות תיחקור הקרבות בצבא ההגנה לישראל

מידע מוטעה על אירוע בקרב עשוי להתפשט כאש בשדה קוצים, אלא שבניגוד לאש בשדה הקוצים המידע המוטעה אינו כבה והינו בבחינת גחלת רושפת השורדת שנים הרבה. לצה"ל מסורת ארוכה של תחקורי קרבות לקויים, ממערכות העצמאות ועד עצם היום הזה. תחקורי הקרבות כפופים למעלות סולם הפיקוד. ממילא מובן כי קיימים בסולם הפיקוד מפקדים המבקשים להאיר אירועים מסוימים ולהצניע אחרים, במיוחד אלו שכשלו בהם. עצם דרך התחקור של הקרבות ולקחיהם באמצעות מעלות סולם פיקוד היא לקויה מעיקרה. רק גורם שאינו כפוף לחלוטין לסולם הפיקודי מסוגל לנסות לערוך תחקור נאמן המתקרב למציאות. גם למערכות הפיקודיות זכות וחובה לתחקר את הקרבות, אלא שלבד מהדרג הפוקד חייב להיות תחקור אחר המנותק לחלוטין ממעלות סולם הפיקוד.

לתחקור מהימן של הקרב חשיבות גדולה לתודעת מורשת הקרב, לגבי כל אלו שנטלו בו חלק, לבני משפחותיהם ולמכריהם. לבד מכל התחקור המהימן מהווה את הגורם המכריע בהפקת הלקחים לעתיד. ללא תחקור מהימן של הקרב אין הפקת לקחים. גם לאחר עשרות שנים ניתן להפיק כמה לקחים משמעותיים מתחקור נאות של קרב תל פאחר, אלא שאין בכך עניין לדיון ציבורי, בעוד שלמורשת הקרב עניין מיוחד בדיון הציבורי.

בתיאורי קרב תל פאחר לא מסופר מה קרה באותן דקות גורליות, כאשר מוסא החליט להמשיך בדרכו על תוואי ההטיה תחת לעלות לציר הנפט. השמועות המעוותות המבוססות על השערות מעורפלות תפסו את מקומו של התחקיר המדוקדק.

לצבא ההגנה לישראל אוצר בלום המונח כאבן שאין לה הופכין בתודעתם של הלוחמים לדורותיהם. אוצר זה ניתן לממשו על ידי עריכת תחקירים היסטוריים של מערכות ישראל והפקת לקחים ויישומם בתורת הלחימה. לא שאין מערכת תחקור וענף הסטוריה בצה"ל, אלא שרמת הביצוע הכוללנית בינונית.

המידע המשמעותי והמוסמך ביותר למהלכם של קרבות ולתיאור נקודות הכשל וההצלחה, מקורו בתחקור הלוחמים שהיו בנקודות ובזמני ההכרעה ועריכת הצלבה בין דברי הלוחמים השונים. כל החומר האחר שמקורו בחפ"קים, ביומני המבצעים ובעדויות אחרות הינו ממקור שני ושלישי. לעיתים החומר עובר עריכה וסינון עד שמגיע ליומן המבצעים. בפרק קודם, "מבט מהצד", הובאו כלשונם דבריו של פ.ס. שאמר: "יש לי הרגשה (שמוסא) טעה ופנה אל תוואי ההטיה". דברים אלו המובאים כלשונם מפי הדובר אינם נסמכים על עובדות. במהלך תחקורי נשמעה טענה זאת שוב ושוב מפי דוברים שונים, אלא שטיעון זה אינו מבוסס על עובדות.

עד היום לא תוחקרו תחקור של ממש לא סגן מפקד הגדוד זהר נוי ולא קמב"צ הגדוד יוסי פרידמן, וטענותיהם של המ"פ אהרון ורדי ושל רס"ר הגדוד יום טוב חזן נדחו כלאחר יד. כך מכל מקום טוענים לוחמים אלו, שהיו לקצינים בכירים ומצויים כראוי במערכת הצבאית.

תחקור קרב תל פאחר

בקרב תל פאחר שלושה מרכיבים עיקריים: הלחימה על היעד של גדוד 12 (הלחימה בתל), הלחימה אל היעד של גדוד 12 (מהלך התנועה מגבעת האם ועד תל פאחר) והפעילות של הגורמים האחרים ובהם הסיוע הארטילרי, פעילות מפקדת החטיבה, האוגדה והפיקוד ופעילות היחידות השכנות בשעת הקרב על תל פאחר.

"הקרב על היעד" תואר בתיאורים שונים ומופיעים בו סיפורי גבורה והקרבה. "הקרב אל היעד" תואר בצמצום רב. הנקודה המכרעת – המשך התנועה בתוואי ההטיה בניגוד לתכנון של העלייה לציר הנפט לא תוחקרה כראוי. לדבריו של מתי ניב (קצין השלישות החטיבתי שהצטרף לזחל"מו של מוסא) כפי שנאמרו בשנת 1968, מוסא קיבל אישור לשנוי התוכנית ולתקיפת היעד מכיוון תוואי ההטייה. לדבריו של יונה אפרת (המח"ט), הוא לא קיבל הודעה ממוסא על השינוי בתוכנית.

העדות המכרעת היא עדותם של זהר נוי (הסמג"ד), יום-טוב חזן (רס"ר הגדוד), אהרון ורדי (המ"פ היחיד שתקף את היעד ונותר), יוסי פרידמן (הקמב"ץ) וזאב נמיר (מ"פ הטנקים). לא כל הפרטים בעדויותיהם (1997) תואמים האחד את השני, אולם השאלה המהותית של הניווט חדה וחלקה. תחת אילוצי הקרב שעמדו לפניו ולאחר שעצר במקום, החליט מוסא לערוך שינוי בתוכנית ולתקוף בתוואי ההטיה. במבט לאחור אומרים זהר נוי, יוסף פרידמן, אהרון ורדי ויום טוב חזן, כי לו כל אחד מהם תחתיו של מוסא היה נוהג בדיוק כמוהו ותוקף בתוואי ההטיה תחת ציר הנפט. חבורת קצינים זאת בעלת ידע וכישורים צבאיים וניסיון קרבי ארוך שנים, ועדותם מקצועית, ברורה וחלקה. הנקודה המכרעת שהם היו ממש באותו המעמד או בסמוך מאוד לאותו המקום.

אין בכוונת הדברים המובאים להלן לנסות ולפגוע באיש מהלוחמים שנטלו חלק בקרב ההבקעה אל הגולן.

כי זאת לזכור לדעת ולראות נכוחה: כל אלו שחתו, כשלו או מעדו בקרב או לא קראו את הקרב, כל אלו משתייכים למיעוטו של העם היושב בארץ ישראל. מרבית הציבור בארץ לא שמע מעל לראשו את משק הכדורים, הלמות הפגזים ושריקות פצצות המרגמה. אל לאלו שלא הלכו בשדות הקרב של העם היהודי לדון את אלו שנעו בשדות הקרב משום שמעולם לא הגיעו למקומם.

שלושים שנים לאחר קרב תל פאחר מספרים מחדש לוחמים אלו את סיפוריהם. השיחות עימם נערכו לאור השאלה: "האם היתה טעות בניווט גדוד 12 בקרב התנועה אל היעד". אל שאלה זאת מתייחסים הדוברים וחוזרים שוב ושוב על מבטי ראייתם כי לא היתה טעות בניווט.

נקודת הפיצול. מכאן היה אמור גדוד 12 לטפס אל דרך הנפט כדי להגיע לתל פאחר ממזרח

נקודת הפיצול. מכאן היה אמור גדוד 12 לטפס אל דרך הנפט כדי להגיע לתל פאחר ממזרח

סיפור הסמג"ד זוהר נוי. בשנת 1997 אני מטלפן לזוהר נוי, הסמג"ד בקרב תל פאחר. בתחילה זוהר מסתייג ואומר: אתה יכול לשאול, אבל איני בטוח אם אזכור הכל. מסתבר שזוהר זוכר את כל הפרטים, כל אלו שהיו ידועים לו בשעתו.

"כל התכנונים לכיבוש תל פאחר כוונו לתקיפה לילית. ברגע האחרון, בגלל האילוצים המדיניים, נכפתה עלינו תקיפה לאור יום. כאשר עברו לתקיפה יומית לא שינו את התכנון מעיקרו. חיל האוויר תקף את המוצב טרם תחילת התנועה. במהלך התנועה לא הופעל חיל האויר בגלל בעיות תיאום עם הכוחות הרבים שהיו בשטח. מספר הזח"למים שעמדו לרשות הגדוד היה מצומצם, כ-21 זחל"מים, ולכן הפלוגות הופעלו במצבה מצומצמת. גדוד העתודה, גדוד 13, נותר ללא זחל"מים. גדוד 51 יצא לכבוש את תל עזזיאת. אני כסמ"גד נעתי עם הפלוגה האחרונה, פלוגה ג' בפיקודו של תשבי. המרחק בין כוח החוד לבין המאסף היה מעל קילומטר ולכן לא יכולתי לצפות כראוי מה מתרחש קדימה. כל התנועה מגבעת האם לתוואי ההטיה בוצעה תחת אש נ"ט ומרגמות וכמה זח"למים נפגעו בתנועה.

"מפקדת החטיבה לא ידעה בבירור מה מתרחש על התל בשעת הלחימה. לאחר ימי הקרבות ערכו ניסוי בו בדקו את אפשרות העלייה של הזחל"מים אל דרך העפר מתוואי ההטיה לציר הנפט. התברר שהזחל"מים עולים. לא ברור לי אם טנקי השרמן היו עולים. כאשר מוסא הגיע למשעול הפונה לציר הנפט, יכול היה להותיר את הטנקים למטה ולנסות להגיע לציר הנפט. במבט של אותו הרגע היה בכך סיכון.

"באותה העת לא הופנה אליו כל ירי מכיוון תל פאחר והיה נראה שהתל ריק. מאידך, ניתכה עליו כל העת אש נ"ט ומרגמות והוא חשש להתברבר בשטח. בניגוד לשמועות השונות שהילכו לגבי אי-עליית הכוחות לציר הנפט ולטעותו של מוסא, עלי לקבוע בוודאות שלא היתה כל טעות והיתה כאן החלטת מפקד, אשר בהתאם לנתונים שהיו בידיו החליט החלטה נבונה, זאת לאור העובדה שמכיוון מוצבי תל פאחר לא נורתה כל אש. לו אני במקומו, הייתי נוהג בדיוק כמוהו. כאשר אני הגעתי למרגלות התל, טרם שנפצעתי, פגשתי ליד הזחל"ם של מוסא את מתי ניב (קצין השלישות החטיבתי) ומתי אמר לי כי מוסא עלה למעלה ואנחנו לא ידענו מה קורה למעלה".

לסיום אומר זוהר את מילות המפתח שבכל תיחקור קרב תל פאחר: "מוזר, עד היום אף אחד לא תיחקר אותי בנושא קרב תל פאחר".

סיפור רס"ר הגדוד, יום טוב חזן. מספר יום טוב חזן: "באחד הימים בטרם הקרב יצאתי עם מוסא לתצפית במרגליות. בין שאר הדברים, מוסא ביקש לבחון את השד"מים (שדות מוקשים). מוסא אמר שבמקומות שרועה בקר אין מיקוש.

"במשך ימי הלחימה הראשונים (של ששת הימים, טרם הקרבות בצפון) עסקנו בהסעת תנועת כוחות מדומה באצבע הגליל. הגדוד שלנו היה בג’נין לעזור לפתוח את הכיתור על חטיבה 45. היינו שם יום ולילה. טרם קרב תל פאחר לא נתאפשר לנו לערוך תרגול על מודל. אל הצומת אשר לרגלי מצודת כ"ח בעמק החולה הגענו ביום חמישי. הסיפור על תל פאחר מלווה באזכורים על טעותו של המג"ד בניווט. אזכורים אלו הועלו בשיחות שונות, בהרצאות וגם בחוברת שיצאה על ידי קצין חינוך ראשי. בהמשך אתייחס לאותם אזכורים המעיבים עד עצם היום על מהלכי התקיפה של הקרב.

"נעתי בג'יפ בשדרת הגדוד לקראת סופה. התנועה אל היעד היתה תחת אש. גדוד 12 נכתש אל היעד". במהלך השיחה חוזר יום טוב שוב ושוב על צירוף המילים "הגדוד נכתש אל היעד".

"כך נראו הדברים למי שנע במאסף שדרת הגדוד. בזעורה ישב 100-SU (תותח משורין נגד טנקים – משחית טנקים) שהמטיר אש על השדרה ובנוסף לכך ספגנו הפגזת מרגמות. בדרך לציר הנפט השרמנים לא יכלו לעלות ובסיכומו של דבר הטנקים לא ביצעו את משימתם. לאור זאת מוסא בחר להמשיך על תוואי ההטיה.

"הגעתי לבורג' בביל. מוסא שלח את ורדי שיעלה על המוצב הדרומי. הוא התחיל לטפס למעלה. שמיל יצא לכבוש את מוצב התאומים, גבעונת קטנה ובה שני עצים מצפון לבורג' בביל. מכיוון בורג' בביל לא נורתה אש.
במהלך הקרב ולקראת סופו, יונה (המח"ט) חשש שהגדוד כולו נהרס ושלח את משה גת (הסמח"ט) עם רובקה (מפקד פלוגת הסיור) לסייע בכיבוש המוצב".

סיפור מ"פ הטנקים, זאב נמיר. מספר המ"פ זאב נמיר: "במעבר הגבול היו עימי עשרה טנקים, זחל"ם חוליה טכנית שנע מאחורי הפלוגה וזחל"ם פיקוד. כל הטנקים שלי הגיעו עד לעין א-דייסה לבד ממחלקה אחת שיועדה לסיוע לתל עזזיאת. הטנקים היו 51-M (סוג התותח) דיזל. אני נעתי בטנק לאחר המחלקה הראשונה של הטנקים. אל טנק המ"מ הראשון הצטרף קצין מהגדוד של מוסא (סגל) כדי לנווט את הכוח.

"כאשר הגענו לנקודת הפיצול על תוואי ההטיה, אשר ממנה אמור היה הכוח בהתאם לתכנון לעלות אל ציר הנפט, נפתחה עלינו אש מחירבה במעלה הערוץ. בחירבה שבעין א-דייסה מוסא עצר וירד מהזחל"ם. עלינו על גבעה והוא החליט לערוך שינוי בתוכנית ולנוע על ציר ההטיה. לא היה שום ויכוח בעניין".

סיפור מ"פ א', אהרון ורדי. מספר אהרון ורדי: "אני זוכר את התחקיר שנערך בחטיבה, כיצד עמדתי סגן צעיר בן עשרים בשעת התחקור במפקדת החטיבה, ומנסה להגן על מהלכיו של מוסא. עד היום אני משוכנע שלא היתה כל טעות בניווט. יכול להיות שהיתה טעות בפענוח התצ"א לגבי אפשרות המעבר של הכוח בערוץ. הייתי עם מוסא בתצפית במרגליות, וגם במגדל הסילו בדפנה או בדן. עבדנו עם משקפת וראינו את התוואי.

"הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר. בעין א-דייסה מוסא הוריד אנשים כדי לעזור לטנקים למצוא את הנתיב. מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח. השתהינו באותו מקום כ-15 דקות. יומיים לאחר הקרב נסעתי עם יונה ואורי שמחוני (קמ"ן החטיבה) ועלינו בג'יפ בציר המתוכנן בקושי רב. ליד חירבת בידא ניסו הטנקים והזח"למים לעלות ללא הצלחה. גם הזח"לם שלי נפגע ואני נפצעתי ברסיסים בגבי. יום לאחר מכן הוציאו לי חלק מהרסיסים.

"את מה שאני אומר לך לגבי הניווט אל ציר הנפט, אני אומר כבר שלושים שנה. כשאני עולה לתל פאחר ואני שומע מה שאנשים מדברים ומספרים על טעות בניווט עוברת בי חלחלה. יום לאחר הקרב התחלתי במסע הגנה על מוסא. בתחקיר החטיבה הועלו שאלות, אבל לא היה תחקור ברמה מקצועית.

"כאשר נענו בשדרה נפתחה עלינו אש נ"ט מכיוון תל עזזיאת. לי היו 7 זחל"מים שמתוכם נפגעו 4. עד היום נותרו על תוואי ההטיה 2 זחל"מים – שלי ושל מוסא.

"עלינו לתל 12 לוחמים במקום 60. אני הולכתי והייתי פצוע בגבי מרסיסים, וכאשר המפקד נפצע רצים קדימה. מוסא דיבר איתי מהמוצב הצפוני לדרומי בשעה 16:05. אמרתי לו שיבדוק מי יורה. אני נתתי לאלכס 12 איש מהכוח שלי ואני עם 13 איש תקפתי את הדרומי. אמרתי לו שאני גומר את הקרב. אז מוסא עלה על סלע וצעק 'איתן איתן איתן' (מילת קוד לחבירה) כי הוא חשב שאלכס יורה על כוחותינו, ולמעשה היו אלו סורים.

בשעה 17:00 ומשהו יונה עלה על התדר שלי ושאל מה קורה. אמרתי לו שלפני שעה ראיתי את מוסא. היעד היה בידי לבד מאיזור הסככה. אמרתי שיורים עלי מצפון ואמר לי ששולח את החבר'ה. אמרתי ליונה שיגיד לרובקה שיתקשר אליי ואני אפעיל זיקוק אדום ורובקה הפעיל רימון עשן אדום.

לו"ז ורדי:
13:00 גבעת האם.
14:15 מזלג ליד עין א-דייסה.
14:30 תחילת תקיפה על התל הדרומי.
16:00 מדבר עם מוסא (בין התל הדרומי לצפוני).
16:05 ראיתי לאחרונה את מוסא.
17:00 בחדשות – הודעה על התפטרות נאצר.
17 ומשהו התקשרתי עם המח"ט.
18:30 נגמרה התקיפה.

סיפורו של קצין נספח, אוד אשכנזי. מספר אוּד אשכנזי: "הכרתי את מוסא מהתקופה בו הייתי מ"מ בגדוד 50 כאשר מוסא שימש סמג"ד. במהלך המערכה (ששת הימים) הייתי אמור להשתתף בפריצה ליד שפך הירדן. לאחר ביטולה הצטרפתי לגדוד של מוסא וקיבלתי תחת פיקודי זחל"ם בפלוגתו של ורדי. נעתי שביעי בשדרת הגדוד.

"בתכנון המוקדם היינו אמורים לעלות מתוואי ההטיה לציר הנפט ולפרוץ לכיוון תל חמרה (כ-4 ק"מ צפונית לתל פאחר ומעל למעיינות הבניאס). הזחל"ם שלי היה אמור תוך כדי התנועה לפנות מציר הנפט מערבה לתל פאחר, לטהר את המוצב ולהצטרף לגדוד בדרכו לתל חמרה. בהתאם למודיעין שהיה בידינו, תל פאחר היה מוצב מצ'וקמק ובו תעלת קשר מצ'וקמקת וסככה. למוצב זה לא יוחסה כל חשיבות. בהתאם למודיעין זה הוקצה הסיוע. על תל עזזיאת הומטרה אש תופת של ארטילריה וחיל אוויר. על תל פאחר היתה עוצמת אש דלילה. לכן בתל עזזיאת לא היה כמעט קרב כי החיילים הסורים היו הלומי הפצצת חיל האוויר.

"בסיכומו של דבר, המודיעין היה לקוי ביותר. בתצ"א לא זוהו תעלות הקשר המכוסות. בפועל היה בתל פאחר כוח כפול מזה שהוערך והמוצב היה מבוצר בצורה בלתי רגילה לאותה התקופה.

"בשעות הבוקר יצאנו בזחל"מים, עברנו את קרית שמונה ובהמשך התפרשנו לאורך הכביש. בתחילה דובר שנצא לתקוף בשעה 10:00, לאחר מכן היתה דחייה ולבסוף התחלנו בתנועה בשעה 12:30. כאשר הגענו ליד עין א-דייסה נורתה לעברנו אש נק"ל דלילה, אפילו לא היה צורך להוריד את הראש. יריתי במקלע 0.5 לכיוון הבתים של עין א-דייסה. פגעתי בדלת אחת וכשזאת נפלה עפו ממנה תרנגולות שהיו בלול.

"בתחילת התנועה לא היה עימי מכשיר קשר. במהלך הקרב הגיע לידי מ"ק. כאשר מוסא היה על התל ואני על תוואי ההטיה שוחחתי איתו במכשיר, ולפתע נשמעו יריות וידעתי שנפל".

טעות מגד 12

מתוך דו"ח סיכום של פיקוד צפון לקרבות בחזית הסורית. בדו"ח נכתב כי אי יכולתו (של מג"ד 12) למצוא דרך מקשרת בין תוואי ההטיה לציר הנפט הביאה אותו להחלטה שלא לנוע לפי התכנון. אלא שמוסא קליין כן מצא את הדרך, והחליט להמשיך לנוע על תוואי ההטיה מסיבות אחרות

סיפור הסמח"ט משה גת. אני מטלפן אל משה גת ואומר שברצוני לברר את אותה נקודה גורלית לגבי הטעות בניווט. אני שואל את משה מהיכן נתגלגלו השמועות על הטעות בניווט. משה משיב: "זאת עובדה, הוא (מוסא) היה צריך לפנות ימינה לכיוון ציר הנפט, אבל המשיך ישר על תוואי ההטיה. אני משיב: "עובדות אלו נכונות, אבל לפי המסופר התחוללו אירועים באותו מקום אשר מנעו ממוסא להיצמד לתכנון המקורי. יש על כך כמה עדויות מפורשות של אנשים שהיו במקום ומעולם לא תוחקרו לאחר מכן". התשובה: "אנחנו צריכים להיפגש".

משה גת ממשיך: "יונה אפרת (המח"ט) ואורי שמחוני (הקמ"ן) עלו בערוץ מציר ההטיה לציר הנפט יום או יומיים לאחר הקרב והגיעו למסקנה שמוסא טעה בניווט. יכול להיות שלא הגיעו ממש למסקנה, אלא רק לסברה כי מוסא טעה בניווט.

"כסמח"ט ארגנתי את כל הכוחות ליציאה וכחצי שעה לאחר מעבר הגבול, בערך בשעה 14:00 חציתי את הגבול בכיוון נעמוש בנתיב של חטיבה 8. מנעמוש עליתי מזרחה על ציר הנפט והגעתי לתל פאחר בעקבותיו של רובקה, מ"פ הסיור. כשהגענו למוצב עדיין היו שם סורים ועסקנו בטיהור המוצב. גיליתי את מוסא בתוך המוצב. מוסא עבר את הגדרות ונהרג ליד התעלה הראשונה".

להלן עוד כמה קטעים מדבריו של משה גת: "חפ"ק החטיבה היה ליד גבעת האם על גבי שני זחל"מים. חפ"ק נוסף היה בהגושרים. כיבוש תל עזזיאת נסתיים בערך בשעה 15:30. בשעה 15:00 קיבל החפ"ק החטיבתי דיווחים ממוסא כי יש לו בעיות. ממזרח לתל פאחר, ליד ציר הנפט, היתה מחלקת מרגמות סורית שהפגיזה את הכוח המתקדם. לא ברור לי מדוע לא היתה אש נ"ס (נגד סוללות ארטילריה). לא ברור לי מה עשה חפ"ק החטיבה במהלך הקרב. בתחקירים לאחר הקרב דובר על כך שלמוסא היו בעיות עם תיפקוד פלוגת הטנקים".

סיפור קמב"צ גדוד 12, יוסי פרידמן. מספר יוסי פרידמן: "שימשתי קמב"צ הגדוד והייתי בזחל"ם הפיקוד של המג"ד. היינו צריכים לעלות בגאיון שמצפון לעין א-דייסה. בהתאם לדעת מפענחי התצ"א של פיקוד צפון לא היתה צריכה להיות בעיה. את תכנון התקיפה הבאנו לאישור החטיבה. ישבנו ועברו על התצ"אות ואמרו שהטנקים יוכלו לעלות. היינו צריכים להוריד בני אדם רגלית כדי שיכוונו את הטנקים. מ"פ הטנקים סירב בכל תוקף לעלות. היו ויכוחים וצעקות ולא עזר דבר. הוויכוחים עם מ"פ הטנקים ארכו 5 עד 10 דקות. הציר מוסתר מאש נ"ט ונק"ל. אפילו אם ירו על הטנקים לא היתה כל סיבה שלא לעלות בערוץ. במעבר הגבול מגבעת האם יצאו 11 טנקים, ולעין א-דייסה הגיעו 5 עד 7 טנקים בלבד. לאחד הלך קלאץ' ולשני היתה סתימת דלק. מחלקת טנקים אחת נעה בראש הכוח ואחריה זחל"ם המג"ד.

"לפי התכנון היינו צריכים להציב מדרום לתל פאחר, על רכס שולט, שתי מחלקות טנקים ובחיפוי שלהן לרדת אל תל פאחר מדרום. הטנקים היו מסוגלים לעלות. לא היינו לחוצים בלוח זמנים ויכולנו להמתין עד שהטנקים יעלו. הטנקים שיבשו את התוכנית.

"אנשים נוספים שהיו על זחל"ם המג"ד: נהג, קשר, אמור היה להיות קצין-קשר, מקלען סיפון , מתי ניב קצין השלישות החטיבתי (והיו לפחות שניים נוספים – דן שילון וקצין מחיל האוויר).

עד עין א-דייסה היתה לפנינו מחלקת טנקים. מעין א-דייסה הזחל"ם שלנו היה הראשון. כשהגענו למרגלות המוצב הצבנו אותו בעמדת אש לעומת המוצב. הזחל"ם נפגע בדופן ימין מפצצת מרגמה והחל לבעור. ירדנו ממנו ללא נפגעים. מאשר את דברי ורדי שהיו לגדוד 22 זחל"מים. אנחנו שיצאנו ראשונים לא חטפנו אש. פלוגה א' (ורדי) שנעה מאחור חטפה אש. במקום שהזחל"ם שלנו נפגע היינו בעיקול ולא ראינו את שאר הגדוד. למוסא לא היה קשר לוורדי והוא שלח אותי רגלית לזרז את ורדי שיתקדם אליו. כאשר הגעתי לוורדי, הזח"למים היו ריקים. ורדי עלה עם אלכס קרינסקי בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני. בהמשך התפצלו, ורדי לדרומי ואלכס לצפוני (שם נהרג). אלכס היה בזחל עם ורדי עד שירדו מהזחלים. לדעתי ורדי עלה למוצב ללא אישורו של מוסא. חלק מהפלוגה של ורדי נתקע עם נפגעים בעין א-דייסה ביחד עם הסמ"פ שמיל. כאשר הגעתי חזרה לזחל"ם של מוסא מכיוון הזחל"מים של ורדי, מוסא יצא ועלה לתל.

"עד לתקיפה היה סיוע אווירי ולכן הסורים הורידו את הראשים. בגלל הסיוע האווירי לא הופעלה הארטילריה שלנו. לא ספגנו אש נק"ל.

"עד היום לא תִחקרו אותי תחקור של ממש בעניין תל פאחר. במהלך השנים פגשתי כמה אנשים והבעתי תמיהות לגבי תיאור הקרב. אמרו לי – אל תפתח תיבת פנדורה".

סיפור קצין אג"מ גולני, ברוך גורודיש. מספר ברוך גורודיש: התחלתי את תפקידי כקצין אג"ם בספטמבר 1966, כאשר מוסא החל את תפקידו כמג"ד. ערכתי סבב תפקידים עם מוסא. לפני כן שימשתי סמג"ד 12 ומוסא שימש קצין אג"ם. בשעת הקרב דחפנו תחמושת לגדודים. הייתי במיפקדה העיקרית ולא שמענו טוב את הדיווחים של מוסא. טרם הקרב נערכו תכנונים מרובים לכיבוש המוצבים ומוסא היה בקיא בפרטיהם".

גורודיש טוען כי מוסה טעה בניווט או בדרך, משום שלפי כל התכנונים היה צריך לעלות לציר הנפט. אני מנסה לברר היכן נערך תחקיר שבו הובהרה לאשורה הטעות, ועל כך אין תשובה ברורה. הקרב תוחקר בכמה רמות הן בחטיבה, הן בפיקוד והן בתחקורים חוזרים.

"לאחר הקרב הגיעו שרידי הגדוד לחורשת טל, ואני שהכרתי את הגדוד מתקופת היותי סמג"ד, קיבלתי את פניהם".

פרשת הדרכים הרת הגורל

בהצטלבות תוואי ההטיה והערוץ שמדרום לתל פאחר היתה הפנייה הרת הגורל להמשך התנועה. הובאו כמה עדויות לוחמים שהיו בזירת האירוע או בסמוך לו, בהתאם לסמיכות למפנה הגורלי: יוסי פרידמן קמב"צ גדוד 12, מתי ניב שנע על הזחל"ם של מוסא, עזרא ברוש מ"מ החוד של פלוגת הטנקים, יעקב העליון מט"ק, זאב נמיר מ"פ הטנקים, אהרון ורדי מ"פ א', זוהר נוי הסמג"ד, יום טוב חזן רס"ר הגדוד. אין התאמה בין הגרסאות השונות לגבי הסיבה שהניעה את מוסא לסטות מהתכנון, אבל יש הסכמה מלאה שטעות לא היתה שם. למפקדי חטיבת גולני היה ברור כי מוסא סטה מהתכנון המקורי, וסטייה זאת נתפרשה כטעות. הטראומה והטרגדיה של תל פאחר היו כה גדולים שאיש לא נתפנה לתחקר ולחקור את סיבת התנועה על תוואי ההטיה.

עדויות שונות נלקטו במהלך עשרות השנים שחלפו מאז, אולם כולן מצטרפות לתמונה אחת. לא היה בכוחו של מוסא להכריח את הטנקים לעלות במעלה הערוץ. לא ברור מדוע שאלה גורלית זאת לא תוחקרה.

נשאלת אפוא שאלת המפתח: מה חשיבות כה גדולה להבהרת סוגיית התנועה על תוואי ההטיה. לכך כמה מענים:

האחד, הגדרת התנועה כטעות העיבה על תפקודו של מוסא כמפקד קרב תל פאחר. העבה זאת היא חסרת ביסוס.

השני, מורשת קרב חייבת להיות בהירה ומדויקת בתכלית, שאם לא כך אינה מורשת אלא סיפורי מעשיות.

השלישי, גם כיום ניתן להפיק לקח משמעותי מאותו אירוע.

הרביעי, הגיע עת רבה לשנות את תרבות תחקור הקרבות בצבא ההגנה לישראל.

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “פנייה הרת גורל

  1. יש לסמחט משה גת בעיה גדולה בלוחות זמנים,
    "בשעה 14:00 חציתי את הגבול בכיוון נעמוש".
    בשעה 15:30 הסתיים כיבוש תל עזזיאת".
    נראה לי שהשעון של הסמחט באותו יום עצר מלכת.

  2. תודה על פירסום החומר. מעניין.

    להלן צרור הערות:

    1] רבים נוהגים להשוות כל סיפור שבו חילוקי דעות ל"ראשומון". ברם, יש לזכור שזהו *סרט*, *דמיוני*, שרק בו יכולות להיות ארבע גרסאות [כך. אין בו חמישה מספרים] כה סותרות זו לזו. במציאות, בדרך כלל יש אפשרות לקרב בין הגרסאות, גם של קרב מעורפל, ובפרט כשלא מדובר בעדים בעלי אינטרס לשקר. אפשר להרחיב עוד בנושא זה, אך אין כאן המקום.

    2] הסמג"ד סיפר ב-97': "מספר הזח"למים שעמדו לרשות הגדוד היה מצומצם, כ-21 זחל"מים". בדרך כלל אומרים "כעשרים", אך לא מוסיפים "כ" על מס' שאינו עגול. כאן לכאורה המשמעות, שנדמה לו שזה המס', אך אינו בטוח בו. בהמשך, בדברי הקמב"צ: "מאשר את דברי ורדי שהיו לגדוד 22 זחל"מים" [אך בדברי ורדי שהובאו קודם לכן לא הוזכר מס' הזחל"מים בגדוד].
    יש שהזכירו
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4381367
    "שהגדוד יצא עם 20 זחל"מים". באטלס כרטא (עמ' 83, מפה מס' 110, משבצת 1): "19 זחל"מים", וכך גם כאן
    https://naamoush.wordpress.com/2013/07/18/%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8-1/
    אפשר ועל 19 הללו יש להוסיף גם את זחל המרגמה (דגם ג') שהיה של השריון, את זחל"ם הפיקוד של השריון, ואת "זחל"ם חוליה טכנית" שהזכיר המ"פ נמיר. לא ברור לי האם הזחל"ם בו נהרג משה דרימר הי"ד נכלל ב-19 הזחל"מים הנ"ל של גולני (שהרי היו בו גם לוחמים מהשריון, ונמסר כי מחלקת החבלה של גולני, אליה השתייך דרימר, סופחה לפלוגת הטנקים). אולי זהו זחל"ם החוליה הטכנית הנ"ל.

    3] עוד סיפר הסמג"ד: "לאחר ימי הקרבות ערכו ניסוי בו בדקו את אפשרות העלייה של הזחל"מים אל דרך העפר מתוואי ההטיה לציר הנפט. התברר שהזחל"מים עולים. לא ברור לי אם טנקי השרמן היו עולים". מדבריו עולה כי בניסוי השתתף זחל"ם, אך לא טנק. משמע שאין זה הניסוי שערכו יונה ושמחוני (שלקחו איתם גם את ורדי), שנסעו בג'יפ. בכל אופן, השוו לדברי אריה יצחקי
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/07/%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%98%D7%99%D7%95%D7%97/comment-page-1/#comment-543
    "ואם הטנקים לא הצליחו לעבור בטח לא הזחל"מים הישנים של הגדוד".

    4] סיפר הרס"ר הגדודי, שנע בגי'פ בסוף שדרת הגדוד: "בזעורה ישב SU-100 (תותח משורין נגד טנקים – משחית טנקים) שהמטיר אש על השדרה". כדאי לבדוק, האם מזעורה יש טווח ירי על הכח הנע למטה, בתוואי ההטיה?

    5] עוד מדברי הרס"ר: "שמיל יצא לכבוש את מוצב התאומים, גבעונת קטנה ובה שני עצים מצפון לבורג' בביל. מכיוון בורג' בביל לא נורתה אש". זה חדש לי. איפה בדיוק נמצאת אותה גבעונת, "מוצב התאומים"? מישהו ביקר שם לאחרונה לראות מה שרד שם? והאמנם ברור שמבורג' בביל לא נורתה אש?

    6] המ"פ נמיר לא מזכיר כלל שהייתה לטנקים בעיה לעלות. רק שמג"ד גולני החליט לשנות את התוכנית, ו"לא היה שום ויכוח בעניין". זאצ לעומת גירסת הקמב"צ של גולני שסיפר (כבר ב-97') על סירוב פקודה של מ"פ הטנקים [כדלהלן]. מהנכון לציין כי רוב העדויות, שנשמעו עד כה, אינן תומכות בסיפורו של הקמב"צ, וגם בפוסט זה מובאים דברי ורדי: "הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר [צ"ל: אל הציר] … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח".

    7] סיפר המ"פ ורדי: "יומיים לאחר הקרב נסעתי עם יונה ואורי שמחוני (קמ"ן החטיבה) ועלינו בג'יפ בציר המתוכנן *בקושי רב*". יש להשוות זאת לסיפורו של דודי קליין
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/
    כי "שמחוני סיפר לו כי למחרת הקרב הוא הגיע בג'יפ למקום. לצידו ישב המח"ט ומאחור סגן אהרון ורדי, מפקד פלוגה א'. הם מצאו את הדרך למעלה ועלו אליה *בלי בעיות*".

    8] עוד סיפר ורדי (אחרי שסיפר על "אי יכולת פיזית לעלות בציר … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח"): "ליד חירבת בידא ניסו הטנקים והזח"למים לעלות ללא הצלחה". שו הדא "חירבת בידא"? מקום חדש? או שחוזר כאן לסיפור העלייה, שנעשה ליד חורבות *עין א-דיסה*.

    9] עוד סיפר ורדי שבפגיעת הזחל"ם שלו, בדרך אל התל, "נפצעתי ברסיסים בגבי. יום לאחר מכן הוציאו לי חלק מהרסיסים", "אני הולכתי והייתי פצוע בגבי מרסיסים, וכאשר המפקד נפצע רצים קדימה". באחת מתגובותיי בבלוג זה כתבתי
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/10/%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%97%D7%99-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9D/comment-page-1/#comment-116
    "שראיתי באחד הרישומים שהוא מוזכר לשבח על שנתן דוגמא אישית בכך שהמשיך להלחם למרות שבתחילת הקרב נפצע ברגל מרסיס כלשהו". לאחר זמן נתקלתי שוב ברישום זה, והוא בספר 'מחרמון עד סואץ', סוף עמ' 232: "סגן אהרון, נפצע עוד בראשית הקרב מרסיס פגז שננעץ ברגלו. הוא יכול היה להמשיך ושימש דוגמה אישית לחיילים רבים, שנבהלו בעת פציעתם הקרבית הראשונה". נמצא כי הרושם, דוד דיין, לא דייק, ואת הרסיסים בגב החליף ברסיס ברגל.

    10] ועוד סיפר: "עלינו לתל 12 לוחמים במקום 60", וכוונתו לתל הדרומי. בהמשך הקטע: "אני נתתי לאלכס 12 איש מהכוח שלי ואני עם 13 איש תקפתי את הדרומי" ["ואני עם 13 איש" = 14 =?= "עלינו לתל 12"]. בעבר הערתי על ריבוי הנוסחאות בקשר למס' המשתתפים בתקיפת ורדי-קרינסקי.

    11] ועוד סיפר: "מוסא דיבר איתי מהמוצב הצפוני לדרומי בשעה 16:05" – מעניין, כיצד הוא זוכר את הזמן המדוייק? האם הסתכל על השעון? [בהמשך מועתק הלו"ז שלו: " 17:00בחדשות – הודעה על התפטרות נאצר. 17 ומשהו התקשרתי עם המח"ט", ממנו משמע שאת זמן השיחה עם המח"ט זכר לפי החדשות ששמע קודם ברדיו. אולי הקשיב קודם גם לחדשות של 16…].

    12] סיפורו של קצין נספח: "קיבלתי תחת פיקודי זחל"ם בפלוגתו של ורדי". גם זה חדש לי. גם לא ידוע לאן הגיעו יושבי הזחל"ם הזה בהמשך הקרב.

    13] אותו קצין נספח מספר: "הזחל"ם שלי היה אמור תוך כדי התנועה לפנות מציר הנפט מערבה לתל פאחר, לטהר את המוצב ולהצטרף לגדוד בדרכו לתל חמרה". מה זה "הזחל"ם שלי היה אמור"? כל הגדוד היה אמור!

    14] ועוד מדבריו: "בהתאם *למודיעין שהיה בידינו*, תל פאחר היה מוצב מצ'וקמק ובו תעלת קשר מצ'וקמקת וסככה. למוצב זה לא יוחסה כל חשיבות. בהתאם למודיעין זה הוקצה הסיוע … המודיעין היה לקוי ביותר. בתצ"א לא זוהו תעלות הקשר המכוסות … והמוצב היה מבוצר בצורה בלתי רגילה לאותה התקופה." – האם ניתן להבין מדבריו שאותו פוטוסטאט מפורט מ-66'
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/11/%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%98-%D7%94%D7%96%D7%94/
    שבו מידע מודיעני רב [במרכז התל הצפוני אמנם צויינה רק "תעלה מכוסה" אחת] לא היה בידי הכוח התוקף *לפני* הקרב?

    15] לא יאומן: אותו קצין מוסיף ומספר כי "בתחילת התנועה לא היה עימי מכשיר קשר. במהלך הקרב הגיע לידי מ"ק. כאשר מוסא היה על התל ואני על תוואי ההטיה שוחחתי איתו במכשיר, ולפתע נשמעו יריות וידעתי שנפל". יריות נשמעו על התל לרוב, עוד לפני שמוסא נפל, ובחלקן היו מהעוזי של מוסא. הסיפור מוזר.

    16] סיפר הסמח"ט: "מוסא עבר את הגדרות ונהרג ליד התעלה הראשונה". מזכיר קצת את הנוסח של יהונתן גפן: "ושכב ליד הפרצה בגדר התיל", אך אינו תואם את גירסת יצחק חמאווי שהיה בסמוך.

    17] סיפר הסחמ"ט: "בתחקירים לאחר הקרב דובר על כך שלמוסא היו בעיות עם תיפקוד פלוגת הטנקים". כך סיפר ב-97 גם קמב"צ הגדוד: "מ"פ הטנקים סירב בכל תוקף לעלות. היו ויכוחים וצעקות ולא עזר דבר. הוויכוחים עם מ"פ הטנקים ארכו 5 עד 10 דקות". מעניין מיהו שסיפר על כך בתחקירים לאחר הקרב, ואם השתתף בהם הקמב"צ, הטוען (בהמשך): "עד היום לא תִחקרו אותי תחקור של ממש בעניין תל פאחר". כבר ציינתי שאין עדות תומכת לגירסתו על סירוב פקודה של מ"פ הטנקים.

    18] סיפר הקמב"צ: "אנשים נוספים שהיו על זחל"ם המג"ד: נהג, קשר, אמור היה להיות קצין-קשר, מקלען סיפון, מתי ניב קצין השלישות החטיבתי (והיו לפחות שניים נוספים – דן שילון וקצין מחיל האוויר)". את ניב כנמצא בזחל"ם הזה כבר הזכיר ורדי (שאמנם לא נקב בשמו):
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
    "והיה שם קצין השלישות", אך על המצאותו של "קצין מחיל האוויר" (מיהו?) אני קורא לראשונה. אולי הוחלף עם משה הראל, קש"א ומפקד סוללה ג' מגדוד מרגמות 120 שסופח לגדוד 12. כעת אפשר לעדכן את רשימת נוסעי הזחל"ם הזה
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/28/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A6%D7%90%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%94/comment-page-1/#comment-435
    1. נהג (שמו לא זכור).
    2. המג"ד, משה קליין הי"ד.
    3. אלכס קרינסקי הי"ד.
    4. יוסי פרידמן (קמב"ץ)
    5. מנחם רובינשטיין (סמל מבצעים, מקלען סיפון)
    6. פליקס רוטר (קצין הקשר(
    7. זיבלי (סמל קשר)
    8. מתי ניב (קצין שלישות חטיבתי)
    9. דן שילון (עיתונאי)
    10. משה הראל (קש"א) – הצטרף לזחל"ם רק אחרי העצירה בעין א-דיסה

    19] גירסת הקמב"צ: "אלכס היה בזחל עם ורדי עד שירדו מהזחלים. לדעתי ורדי עלה למוצב ללא אישורו של מוסא". לפי עדויות אחרות, אלכס היה בזחל"ם המג"ד, ובאישורו רץ אחורנית ונפגש עם כח ורדי.

    20] גירסת הקמב"צ: "ורדי עלה עם אלכס קרינסקי בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני". מניין ידע הקמב"צ באיזו דרך התקדמו ורדי וקרינסקי? (לפי שאר העדויות הם לא עלו "בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני" – זה המסלול של דני בייזר וחייליו). בהמשך: "כאשר הגעתי חזרה לזחל"ם של מוסא מכיוון הזחל"מים של ורדי, מוסא יצא ועלה לתל". הרישום כאן אינו מדוייק, וצ"ל: כשחזר הקמב"צ, כבר לא מצא את מוסא, כיוון שהלה כבר לא היה ליד הזחל"ם שלו.

    • אפשר ועל 19 הללו יש להוסיף גם את זחל המרגמה (דגם ג') שהיה של השריון, את זחל"ם הפיקוד של השריון, ואת "זחל"ם חוליה טכנית" שהזכיר המ"פ נמיר.
      דני> כן, את אלה יש למנות בנוסף.

      לא ברור לי האם הזחל"ם בו נהרג משה דרימר הי"ד נכלל ב-19 הזחל"מים הנ"ל של גולני (שהרי היו בו גם לוחמים מהשריון, ונמסר כי מחלקת החבלה של גולני, אליה השתייך דרימר, סופחה לפלוגת הטנקים).
      דני> הזחל"ם של דרימר וישראל הוברמן היה הזחל"ם השני של "המחלקה המיוחדת" של עזרא סלע.
      זה איננו זחל"ם החוליה הטכנית ולא היו עליו אנשי שיריון.

      [3] עוד סיפר הסמג"ד: "לאחר ימי הקרבות ערכו ניסוי בו בדקו את אפשרות העלייה של הזחל"מים אל דרך העפר מתוואי ההטיה לציר הנפט. התברר שהזחל"מים עולים. לא ברור לי אם טנקי השרמן היו עולים".
      דני> לא ידעתי עד עכשיו על ניסוי כזה. שמיל סיפר לי שנערך ניסוי עם טנק שרמן שנהג בו איש חימוש והטנק עלה בלי בעיות. להערכתי האישית, אחרי שהלכתי את המסלול ברגל פעמים (מי עין א'דיסה לגבעת הרתק) זחל"ם יכול לעלות בנתיב הזה.

      5] עוד מדברי הרס"ר: "שמיל יצא לכבוש את מוצב התאומים, גבעונת קטנה ובה שני עצים מצפון לבורג' בביל. מכיוון בורג' בביל לא נורתה אש". זה חדש לי.
      דני> לא שמעתי דבר כזה מעולם. חוששני שגם שמיל לא שמע.

      איפה בדיוק נמצאת אותה גבעונת, "מוצב התאומים"? מישהו ביקר שם לאחרונה לראות מה שרד שם?
      דני> לא שמעתי מעולם על "מוצב התאומים" לכן גם לא ביקרתי שם וגם אם ארצה לבקר לא אדע לאן ללכת.

      והאמנם ברור שמבורג' בביל לא נורתה אש?
      דני> לא שמעתי מיאיר ישי או אורי גרונר שהיו בפלוגה ב' שכבשה את בורג' בביל שהיה ירי משם.

      6] המ"פ נמיר לא מזכיר כלל שהייתה לטנקים בעיה לעלות. רק שמג"ד גולני החליט לשנות את התוכנית, ו"לא היה שום ויכוח בעניין".
      דני> פקודיו של נמיר הם שהתלוננו עליו לאחר הקרב.

      זאצ לעומת גירסת הקמב"צ של גולני שסיפר (כבר ב-97') על סירוב פקודה של מ"פ הטנקים [כדלהלן]. מהנכון לציין כי רוב העדויות, שנשמעו עד כה, אינן תומכות בסיפורו של הקמב"צ, וגם בפוסט זה מובאים דברי ורדי: "הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר [צ"ל: אל הציר] … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח".
      דני> ורדי עצמו העיד בסיור האחרון שערכנו במקום, כי לא היה סמוך למג"ד ולא שמע או ידע מה התרחש שם.
      לעומת הקמב"ץ פרידמן שהיה עם המג"ד על זחל הפיקוד.

      8] "ליד חירבת בידא ניסו הטנקים והזח"למים לעלות ללא הצלחה". שו הדא "חירבת בידא"? מקום חדש? או שחוזר כאן לסיפור העלייה, שנעשה ליד חורבות *עין א-דיסה*.
      דני> בידא בערבית ביצה. הכוונה כנראה ל"ביצה שלא נולדה" 🙂

      12] סיפורו של קצין נספח: "קיבלתי תחת פיקודי זחל"ם בפלוגתו של ורדי". גם זה חדש לי. גם לא ידוע לאן הגיעו יושבי הזחל"ם הזה בהמשך הקרב.
      דני> אבדוק בהקדם.

      15] לא יאומן: אותו קצין מוסיף ומספר כי "בתחילת התנועה לא היה עימי מכשיר קשר. במהלך הקרב הגיע לידי מ"ק. כאשר מוסא היה על התל ואני על תוואי ההטיה שוחחתי איתו במכשיר, ולפתע נשמעו יריות וידעתי שנפל". יריות נשמעו על התל לרוב, עוד לפני שמוסא נפל, ובחלקן היו מהעוזי של מוסא. הסיפור מוזר.
      דני> אכן מוזר.

      17] סיפר הסחמ"ט: "בתחקירים לאחר הקרב דובר על כך שלמוסא היו בעיות עם תיפקוד פלוגת הטנקים". כך סיפר ב-97 גם קמב"צ הגדוד: "מ"פ הטנקים סירב בכל תוקף לעלות. היו ויכוחים וצעקות ולא עזר דבר. הוויכוחים עם מ"פ הטנקים ארכו 5 עד 10 דקות". מעניין מיהו שסיפר על כך בתחקירים לאחר הקרב, ואם השתתף בהם הקמב"צ, הטוען (בהמשך): "עד היום לא תִחקרו אותי תחקור של ממש בעניין תל פאחר". כבר ציינתי שאין עדות תומכת לגירסתו על סירוב פקודה של מ"פ הטנקים.
      דני> יוסי לא סיפר לי שהשתתף בתחקיר כלשהו אלא להיפך.

      19] גירסת הקמב"צ: "אלכס היה בזחל עם ורדי עד שירדו מהזחלים. לדעתי ורדי עלה למוצב ללא אישורו של מוסא". לפי עדויות אחרות, אלכס היה בזחל"ם המג"ד, ובאישורו רץ אחורנית ונפגש עם כח ורדי.
      דני> נכון שכך יוסי טוען אבל הצלבה עם פליקס, מנחם וורדי לא תומכת בגירסא שאלכס היה עם ורדי מלכתחילה.

      20] גירסת הקמב"צ: "ורדי עלה עם אלכס קרינסקי בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני". מניין ידע הקמב"צ באיזו דרך התקדמו ורדי וקרינסקי? (לפי שאר העדויות הם לא עלו "בערוץ בין המוצב הדרומי לצפוני" – זה המסלול של דני בייזר וחייליו).
      דני> לא יכול לדעת כי כשהיגיע למקום מצא זחל"מים ריקים מחיילים ומעולם גם לא סיפר שראה את הכוחות של ורדי ואלכס עולים לתל.

      • OK

        א] על דבריי בנידון הזחל"ם בו נהרג דרימר: "היו בו גם לוחמים מהשריון", הגבת: "ולא היו עליו אנשי שיריון". אסב את תשומת לבך לכך שחוץ מדרימר נהרגו בו עוד שלושה, ועל תמיהתי מדוע לא הוזכרו בשמותם השיב שלמה
        https://naamoush.wordpress.com/2013/12/10/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94/comment-page-1/#comment-344
        "לגבי שמות ההרוגים בזחל"ם, הוברמן לא זכר. לי אין את הזמן כרגע לטפל בזה, אבל הסיפור מתקדם מפרסום לפרסום, אני מקווה שבאיזשהו שלב אתקל מחדש בסיפור הזה ואסגור את הפינה הזו".

        לפני זמן, כשכתבתי את
        http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4433350
        חשבתי שהשריונרים אברהם אמר ואפרים אפשטיין נהרגו בזחל"ם הפיקוד של פלוגת השריון, אך מאוחר יותר כבר הייתי מסופק בקביעה זו, וכתבתי ב-
        http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4433774
        (לקראת סוף התגובה, ועיין שם): "לכאורה, הנהג והקשר, עליהם סיפר הוברמן, הם אנשי השריון שהוזכרו בהודעות הקודמות: אברהם אמר, שידוע ששימש כנהג זחל"ם, ואפרים אפשטיין, שידוע שהיה קשר. בפרט לאור המסופר לעיל כי מחלקת החבלה של גולני (בה היו דרימר והוברמן) סופחה לפלוגת השריון".

        ואם אתה בטוח שבזחל"ם של דרימר היו רק אנשי גולני, הרי שכבר הגיע הזמן שאנשי גולני יעשו מאמץ ויציינו את שמות השלושה הנוספים, הי"ד.

        ב] על שאלתי "האמנם ברור שמבורג' בביל לא נורתה אש?" – השבת: "לא שמעתי מיאיר ישי או אורי גרונר שהיו בפלוגה ב' שכבשה את בורג' בביל שהיה ירי משם". שאלתי נבעה מכך שראיתי בספרו של אלישיב שמשי, 'איפה…', שהוא כותב (אמנם מבלי לציין מקור) בעמ' 92: "מאש הסורים נפגעו הטנקים המובילים והפלוגה נעצרה. סמוך לאירוע זה, שלח המג"ד את פלוגת חי"ר ב' לכבוש את בורג' בבביל, שממערב. זאת, משום שהגדוד מצא עצמו לכוד בין שני יעדי אויב והיה צורך דחוף לשתק את האש שנפתחה ממערב. פלוגה ב' גלשה במורד לכיוון מערב, אל היעד בורג' בביל, וכבשה אותו ללא התנגדות קשה מצד האויב". אם זה לא נכון, ובאמת לא נורתה אש מבורג' בביל, הרי שהתנועה של פלוגה ב' לעבר מוצב זה, טרם נכבש תל פאחר, מתבררת בדיעבד כ… [אלא אם נגיד שכוונת המג"ד הייתה לשתק את האש שנפתחה ממערב-צפון, מחירבת סודה, הנמצאת בקו המשך לבורג' בביל].

        ג] כתבת: "פקודיו של נמיר הם שהתלוננו עליו לאחר הקרב". האם כוונתך כי פקודיו התלוננו על שסירב פקודה למג"ד גולני? זה לא נראה לי כ"כ לוגי. זאת ועוד: סמח"ט גולני הרי סיפר ש"בתחקירים לאחר הקרב דובר על כך שלמוסא היו בעיות עם תיפקוד פלוגת הטנקים". ייתכן ופקודיו של נמיר השתתפו בתחקירים של גולני? ואם הקמב"צ אמנם לא השתתף בתחקיר כלשהו (שזה לעצמו דבר מעניין. גולני עושים תחקירים לאחר הקרב, כפי שמספר הסמח"ט, ואילו הקמב"צ, שהיה בזחל"ם המג"ד שנפל, לא משתתף!), מי איפוא דיבר על כך בתחקירים?

        ד] על הערתך החשובה: "ורדי עצמו העיד בסיור האחרון שערכנו במקום, כי לא היה סמוך למג"ד ולא שמע או ידע מה התרחש שם" – אשאל: ואיך זה ידע ורדי לומר בוודאות (ב-97') כי "הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח". גם בספרו הנ"ל של שמשי, מ-2001, מובאים, בעמ' 97, דברי ורדי: "בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכולים לטפס. לדעתי, הייתה הערכה לא נכונה של השטח. הסלעים היו גבוהים ומנעו מהטנקים, ובוודאי מהזחל"מים, את האפשרות לעלות". על כרחך, שורדי שמע זאת בשעתו, אחרי המלחמה, ממישהו שהיה בסמוך. מי זה יכול להיות? אולי פליקס רוטר שסיפר
        https://naamoush.wordpress.com/2013/12/28/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A6%D7%90%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%94/
        "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות",
        או מנחם רובינשטיין שסיפר (שם): "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח".

        • לעניין כיבוש בורג' בביל, שלעיל [א] העתקתי מספרו של שמשי הכותב: "שלח המג"ד את פלוגת חי"ר ב' לכבוש את בורג' בבביל, שממערב" – – – כעת ראיתי שבפוסט עם קמב"צ הגדוד
          https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/
          הוא מספר: "בינתיים הגיעו החלק של פלוגה ב', של סולוביץ'. להם היתה משימה כללית – להיות כוח עתודה לכיבוש המוצב הדרומי והצפוני ולאחר מכן לרדת ולטהר את בורג' בביל שמתחת לתל פאחר. מאחר שהם הגיעו ותל פאחר עוד לא נכבש והחלו להיות נפגעים, שלחתי את סולוביץ' לטהר קודם כל את בורג' בביל עד שנדע מה קורה, וכך היה. הוא ירד עם אנשיו לבורג' בביל ואני תפסתי את הזחל של המחלקה המיוחדת בפיקוד של עזרא (סלע) ואמרתי בוא נעשה איגוף צפוני."

          כלומר, לא המג"ד שלח, אלא הקמב"צ. אם אכן לא נורתה אש מבורג' בביל, לא מובן מה בער ללשלוח לשם פלוגה שמטרתה הראשונית – "עתודה לכיבוש המוצב הדרומי והצפוני" – טרם בוצעה, רק "עד שנדע מה קורה".

          • "לא מובן מה בער ללשלוח לשם פלוגה שמטרתה הראשונית – "עתודה לכיבוש המוצב הדרומי והצפוני" – טרם בוצעה, רק "עד שנדע מה קורה".

            דני> ובכן לעניות דעתי התשובה של הקמב"ץ הגיונית. המג"ד לא נמצא, הקמבץ מוצא את עצמו מפקד על הגדוד והוא רואה שהם נמצאים באיזור שבו הכלים נפגעים מאש נ"ט ממערב וצפון מערב (אני מניח שהוא לא ידע בדיוק מהיכן יורים. ובמשך השנים לא התווספה עדות שמישהו זיהה ירי מבורג' בביל) וכן באש מהתל הצפוני.
            לכן יש הגיון לשלוח כוח מערבה גם כדי שלא יעמוד במקום המועד לפורענות וגם כדי שאולי ימנע בכך ירי מבורג' בביל. בנוסף זו היתה המשימה של פלוגה ב' בשלב שאחרי כיבוש תל פאחר. כיוון שהתוכנית השתנתה לגמרי, החליט הקמב"ץ על מה שהחליט.
            האם בחכמה שלאחר מעשה היה אפשר להחליט אחרת?
            אולי. ואולי נמנעה פגיעה בפלוגה ב' אילו היו ממשיכים לשהות "בשטח ההריגה".

        • שמואל"ק ויתר הקוראים, אני מתנצל על הטעויות שעשיתי בתגובה הקודמת ומיד אפרט.
          הזחל"ם עליו היו דרימר והוברמן אכן היה זחל"ם של השיריון והם הצטרפו לזחל"ם הזה.
          זה עתה דיברתי עם הוברמן בטלפון והוא העמיד את הדברים על דיוקם.
          מפקד הזחל"ם היה סמל "המחלקה המיוחדת" שלמברג.
          הנהג וכנראה החייל שישב לידו היו אנשי שריון.
          הנהג נהרג וכן איש שיריון נוסף שהיה הקשר ושישב מאחור ליד הוברמן.
          כתבת:
          "לכאורה, הנהג והקשר, עליהם סיפר הוברמן, הם אנשי השריון שהוזכרו בהודעות הקודמות: אברהם אמר, שידוע ששימש כנהג זחל"ם, ואפרים אפשטיין, שידוע שהיה קשר. בפרט לאור המסופר לעיל כי מחלקת החבלה של גולני (בה היו דרימר והוברמן) סופחה לפלוגת השריון".
          אתה דייקת ואני טעיתי והטעתי.
          מעכשיו אזהר יותר בתשובותי.
          כדי לכפר, אחפש את שלמברג כדי לשמוע פרטים נוספים.

          • אצטט כאן מהספר 'מחרמון עד סואץ', חיים דיין 67', עמ' 224:

            "סמל חיים שלמברג ישב באחד הזחל"מים שנעו במעלה הדרך … לפתע נשמעה חבטה איומה וקול נפץ מחריש עם הבהוב בהיר וקצר של התפוצצות. הזחל"ם שנע לפניו נפגע באש ישירה. חיים עוצר ואוסף אל הזחל"ם שלו את אלה שלא נפגעו. צעקות "חובש", קריאות לעזרה. הטור נעצר. אך טרם יזוזו גם הזחל"ם הזה נפגע. פגז נ"ט פגע במנוע. ארבעה נפגעים."

            (סיפורו של שלמברג הובא ע"י אבי בטלהיים באנציקלופדיית צה"ל בחילו, כרך 11 עמ' 70, ושם רק ש"כאשר התחילו להפגיז את הטור, קיבל זחל"ם שנע לפנינו פגיעה ישירה. החיילים החלו לקפוץ ממנו. דרימר פתח באש חזקה לעבר מקורות האש הסורית [הכוונה כנראה לירי בנק"ל מהכפר עין א-דיסה, עליו סיפר הוברמן במקום אחר, ולא למקור האש שפגעה בזחל"מים – טנק הפנצר שבתל-עזזיאת], וחיפה על החבר'ה עד שהצליחו לתפוס מחסה" – וכאן לא מזכיר שאלו שלא נפגעו עלו על הזחל"ם שלו)

            אני מעלה אפשרות, לבדיקה: מאחר והזחל"ם הזה (של חיים שלמברג) אסף אליו, לפני שנפגע, את אלה שלא נפגעו מהזחל"ם שלפניו, ואלו – לפי חשבון הזחל"מים – היו מגולני, יש לבדוק האם ההרוג הרביעי (בנוסף לאברהם אמר, אפריים אפשטיין ומשה דרימר הי"ד) היה מהשריון או מגולני.

            אגב, בקטע הבא בספרו של דיין מוזכר "מרקו בן-הרוש מחיפה, נהג זחל"ם בשירות מילואים", המעיד: "אני הצלחתי להגיע עם הזחל"ם שלי עד לסוף."

        • ג] כתבת: "פקודיו של נמיר הם שהתלוננו עליו לאחר הקרב". האם כוונתך כי פקודיו התלוננו על שסירב פקודה למג"ד גולני? זה לא נראה לי כ"כ לוגי.

          דני> על התלונות של פקודיו של נמיר ראה תגובתו של אמנון ישראלי בכתבה
          https://naamoush.wordpress.com/2013/07/24/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99/:
          "אחרי המלחמה תפסתי את ישראל טל (מפקד גייסות השריון) שבא לבקר מישהו בתל השומר, סיפרתי לטל על הביזיון של תל פאחר. הוא הכניס אותי לאוטו שלו וסיפרתי לו חצי שעה מה קרה, על זה שנמיר הודיע שהפלוגה הושמדה."
          כלומר, נמיר הגזים בדיוו"חיו. גם קצין טנקים מעיד שנמיר לא פיקד בפועל על כוח הטנקים.

          שמואל"ק> סמח"ט גולני הרי סיפר ש"בתחקירים לאחר הקרב דובר על כך שלמוסא היו בעיות עם תיפקוד פלוגת הטנקים". ייתכן ופקודיו של נמיר השתתפו בתחקירים של גולני?
          דני> הסיכוי לכך קלוש עד בלתי קיים.

          שמואל"ק> מי איפוא דיבר על כך בתחקירים?
          דני> למדתי שאמירות לא מדויקות לא מוגבלות לדרגות נמוכות, כלומר, עד שלא יוכח אחרת אני אחשוב שזה נאמר או ע"י מתי השליש ז"ל או יוסי פרידמן בשיחה כלשהיא עם המח"ט או הסמח"ט. עם פליקס ורובינשטיין איש לא דיבר.

      • לגבי מספר הזחלמים, איני מאמין שלפלוגת הטנקים היו 3 זחלמים. אני זוכר תיקנון של דגם ג' וש"כ. על הש"כ היו גם אנשי החוליה הטכנית וטכנאי קשר.לא זוכר זחל"מ פיקוד ברמת הפלוגה.

      • "5] עוד מדברי הרס"ר: " … מכיוון בורג' בביל לא נורתה אש" … האמנם ברור שמבורג' בביל לא נורתה אש? דני> לא שמעתי מיאיר ישי או אורי גרונר שהיו בפלוגה ב' שכבשה את בורג' בביל שהיה ירי משם."

        ב-71' סיפר יאיר ישי:

        "הגענו לרגלי התל, שם פגשנו בקצין-המבצעים, אשר סיפר שמוסה עם הגדוד עולים על תל-פחר, ושנעלה על יעדנו המקורי בורג' בביל, *שהסורים המשיכו לירות ממנו*. עלינו על בורג' בביל. כל החיילים ירו יפה מכל הכלים תוך-כדי תנועה. *לא נורתה עלינו אש*, פרצנו למוצב, סרקנוהו משני הצדדים, לא ראינו כל חייל סורי. עלינו לראש התל שמחים: עשינו את שלנו."

        מפורש, שבתחילה הסורים כן ירו מבורג' בביל לעבר תל-פחר, ורק אח"כ, בעליית פלוגה ב' אליו, שוב לא נורתה משם אש.

    • בקשר למתי ניב, שמסופר כאן שהיה על זחל"ם המג"ד, ברצוני להוסיף:

      בספרו של שמשי, עמ' 95-96, מובא סיפורו של הסמג"ד: "כיון שהמג"ד ראה שתל פח'ר מופגז כל הזמן ושלא יורים עלינו משם, הוא החליט לשנות את התוכנית ולתקוף את התל, בכל המהירות, מכיוון מערב למזרח, שזה אומר מהחזית של היעד. לא ידעתי על השינוי בתוכנית, עד אשר הגעתי עם פלוגה ג' לנקודת הפיצול. ראיתי שם את מתי, קצין השלישות של החטיבה, שמשום מה הצטרף לגדוד, והוא אמר לי שהמג"ד המשיך בתוואי ההטיה, צפונה, והוא תוקף את התל מלפנים … אני המשכתי לנוע עם פלוגה ג' בעקבות פלוגה א' וראיתי טנקים שלנו עומדים על הציר ולא הבנתי מדוע. בכל מקרה, ידעתי על-פי מה שאמר לי מתי, שהמג"ד כבר על היעד. כשהיינו מול התל, בחזית שלו, הורדתי את הלוחמים מהזחל"מים והסתערנו לעבר הגדר בחלק הצפוני של היעד…".

      "נקודת הפיצול" המוזכרת כאן, היא זו שהוזכרה בקטע הקודם: "מ"פ ב', שהיה אמור להוביל את הגדוד עד לנקודת הפיצול, ושם לכוון את הכוחות מזרחה, לעבר דרך הנפט, פיספס את הפנייה והיה קרוב לתל". כלומר, "נקודת הפיצול" נמצאת באיזור עין א-דיסה.

      נמצא, שלפי דברי הסמג"ד, מתי ניב לא המשיך בזחל"ם המג"ד עד מול התל, אלא [אם אכן היה על הזחל"ם, הרי שירד ממנו] ב"נקודת הפיצול", אך ידע לספר "שהמג"ד המשיך בתוואי ההטיה, צפונה, והוא תוקף את התל מלפנים".

      מה שלא ברור לי: איך זה ידע מתי לספר אז לסמג"ד "שהמג"ד כבר על היעד"? אולי תיקשרו ביניהם במכשיר קשר? או, אולי "על היעד" אינו במשמעות שהמג"ד עצמו עלה על היעד [התל הצפוני, שם נהרג], אלא שהכוח שהתקדם עם המג"ד תוקף כבר את היעד.

      • "נקודת הפיצול" המוזכרת כאן, היא זו שהוזכרה בקטע הקודם: "מ"פ ב', שהיה אמור להוביל את הגדוד עד לנקודת הפיצול, ושם לכוון את הכוחות מזרחה, לעבר דרך הנפט, "
        דני> מ"פ ב' סגל ז"ל, היה אמור להוביל את הגדוד בלי ספק (עפ"י ורדי, שמיל, פליקס, פרידמן, ברוש).

        "פיספס את הפנייה והיה קרוב לתל".
        דני> הסמג"ד נפצע למרגלות התל ואיבד את הכרתו. הוא עצמו מעיד שלא ידע על השינוי בתוכנית אלא מפיו של מתי רבינוביץ אותו פגש "בנקודת הפיצול". אם פגש אותו בנקודת הפיצול שהיא בעין א'דיסה והיא הנקודה "הנכונה", כיצד זה מסתדר עם "פיספס את הפניה והיה קרוב לתל".
        שוב כל העדים הנ"ל שהיו במקום בזמן אמת מדווחים על זיהוי נכון של המקום.

        " כלומר, "נקודת הפיצול" נמצאת באיזור עין א-דיסה."
        דני> מסכים עם הפירוש.

  3. 21] "לדבריו של מתי ניב (קצין השלישות החטיבתי שהצטרף לזחל"מו של מוסא) כפי שנאמרו בשנת 1968, מוסא קיבל אישור לשנוי התוכנית ולתקיפת היעד מכיוון תוואי ההטייה. לדבריו של יונה אפרת (המח"ט), הוא לא קיבל הודעה ממוסא על השינוי בתוכנית." — כבר התפרסם בכמה ספרים [וכנראה שהועתק מיומן בו נרשמה התקשורת] כי בהיותם ליד עין א-דיסה, בשעה 15:03, דיווח המג"ד: "עולה על היעד. אני משנה כיוון. הדרך בציר שנקבע אינה עבירה. עולה על שפרה [=תל פאחר] מצפון-מערב". לא נרשמה תגובת המח"ט על הודעה זו. כשתיבדק – בהנחה שהיא עדיין שמורה – הקלטת התקשורת הזו, של גדוד 12, אפשר יהיה להכריע בין הגרסאות.

  4. מאמר די בעייתי, עם קביעות בעייתיות: איך אנשים שהיו בסוף טור הזחל"מים, כמו הסמג"ד זוהר נוי או רס"ר הגדוד חזן יכולים "להעיד" על מה שעשה או החליט מוסא קליין שהיה יותר מקילומטר לפניהם, בראש הטור? איך יכול להעיד הסמח"ט, גת, הרי גם הוא לא היה באותה נקודה בה התקבלה ההחלטה הגורלית? מעבר לכך – קשה שלא לתהות שוב על מהלכיו ושיקוליו של מפקד החטיבה, יונה אפרת. מי שאמור היה לנצח על התזמורת הזאת, ישב בחפ"ק כלשהו ולא התערב במהלך כל כך גורלי, כמו האם לתקוף את תל פאחר מהעורף או מלמטה – משטח ההשמדה הנחות? אז נניח שלא היתה בעייה של "טעות ניווט", אבל כן הייתה בעיה של ניהול קרב, ניהול תנועת כוחות, וקבלת החלטות נכונה. הנקודה הכי מעניינת כאן היא הרמז כאילו אלכס קרינסקי ואולי גם ורדי עלו לתקוף את המוצב בלי פקודה ישירה מקליין. האם ניתן לחדד פה את העניין הזה? – פרידמן? ורדי? התוכל להרחיב?

  5. לגירסת הקמב"צ,
    "מ"פ הטנקים סירב בכל תוקף לעלות. היו ויכוחים וצעקות ולא עזר דבר. הוויכוחים עם מ"פ הטנקים ארכו 5 עד 10 דקות."
    ובנוסח מורחב יותר:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/
    "בשלב הזה אני זוכר את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל … המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו".

    ואני שואל: מה אמור מג"ד חי"ר לעשות כאשר הוא מגלה שאינו יכול לתקשר עם מ"פ שריון ת"פ. מחליט לוותר על תוכנית הקרב? האם לא יותר פשוט להודיע – ואם לצורך זה יש ליצור קשר עם המח"ט, אזי לעשות גם זאת – שמ"פ השריון אינו מתפקד, מודח ברגע זה, ומעתה ואילך אחד המ"מים של השריון (אם לא מוצאים את הסמ"פ. זה כזכור היה בסוף הטור בג'יפ אזרחי) יחליף אותו.

    מפני שאלה זו, ועוד, קשה לי לקבל את הגירסה הזו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s