"מה אשם, במה הוא אשם?"

שרה קליין, אלמנתו של מוסא קליין, מספרת על בעלה מהיום שהכירו בגולני ("בחטיבה הוא היה אלוהים בכבודו ובעצמו"), על היום שבו קיבלה את הבשורה הקשה ועל ההלם כשנודע לה שיש מי שהפילו עליו את המחיר הכבד: "זה כאב לב נוראי לשמוע את זה מהאנשים שהיו הכי קרובים אליך, ואני מתכוונת גם ליונה"

שרה קליין. "בסיום הטקס בתל פאחר החיילים והמשפחות ממש עמדו בתור רק כדי לגעת בי, וכאילו דרכי להרגיש את מוסא"

שרה קליין. "בסיום הטקס בתל פאחר החיילים והמשפחות ממש עמדו בתור רק כדי לגעת בי, וכאילו דרכי להרגיש את מוסא"

הפעם האחרונה ששרה קליין שמעה ממוסא היתה ביום רביעי ה-7 ביוני 1967. חטיבת גולני חזרה באותו יום לצפון מאיזור ג'נין, לשם נשלחה כדי לסייע לחטיבה 45. התברר שלא שלא היה בה צורך. הדרך חזרה לאצבע הגליל היתה ארוכה במיוחד. "ידיי רעדו כשהרמתי את השפופרת", מספרת שרה. "בקושי יכולתי לייצב את קולי שהיה נסער ביותר. 'את לא יודעת איזה ניצחון גדול יהיה לנו', אמר לי מוסא. מספיק היה לשמוע את קולו כדי להשתכנע שהכל באמת יהיה בסדר. הוא הישרה אווירה כל כך אופטימית שאי אפשר היה לחשוב שיהיה לא טוב".

לא רק שלא נלחמה בשומרון, גם פקודת התקיפה לרמה הסורית בוטלה באותו יום אחר הצהריים. סיומה של מלחמת ששת הימים נראה קרוב מתמיד. לוחמי גולני עמדו בפני החמצה היסטורית ואף כישלון מהדהד. רק תפנית מפתיעה בעלילה, נתנה את האות המיוחל לכיבוש הרמה. לגולני תוכנן מקום של כבוד בקרב ההבקעה. תוך 24 שעות מרגע שחצו את הגבול ועד להפסקת האש, הספיק צה"ל לייצב קו גבול חדש בקונייטרה. מוסא צדק: הניצחון היה גדול. רק שהוא עצמו כבר לא היה כדי לחגוג אותו.

שרה פרוכט היתה מורה-חיילת בגולני, שהתגייסה ב-1955. את מוסא הכירה במהלך שירותה, לאחר מבצע סיני. הסגן הצעיר היה כוכב עולה לאחר הצל"ש שקיבל על כיבוש מוצב 101 ברפיח ב-1956.

מוסא קליין (שלישי מימין עם כובע גרב) בעת התכנונים לכיבוש מוצבי רפיח ב-1956

מוסא קליין (שלישי מימין עם כובע גרב) בעת התכנונים לכיבוש מוצבי רפיח ב-1956

לאחר שהשתחררה מצה"ל התגייסה מיד אחותה התאומה, חיה, לאותו תפקיד. "החבר'ה בגולני לא הבינו מה קורה", מספרת שרה, "השתחררתי ושוב אני מגוייסת?". כשמוסא הגיע לאחד המחנות בדרום בו שהתה החטיבה, הבנות אצו לקבל אותו בלבביות. רק חיה נותרה במקומה. מוסא הופתע מההתעלמות של חיה, שאותה חשב לשרה. באמצעות האחות התחדש הקשר עם שרה והשניים נישאו ב-1959.

בשנה הראשונה לנישואיהם הם התגוררו בחולון אצל אחיה של שרה, משה פרוכט, שהיה רס"ן בקבע. אחרי שנתיים עברו לשיכון הצנחנים בר"ג. כשמוסא מונה לקצין אג"מ של גולני, הם עברו לדירה שכורה בקרית מוצקין כדי להקל על נסיעותיו. דודי הבן נולד ב-1963, איילת ב-1966.

מוסא קליין, יליד הונגריה 1934, ניצל מהשואה, עלה בספינת מעפילים שהוגלתה לקפריסין, למד בבן שמן, התגייס ב-1952 לגולני (גדוד 13), עבר קורס קצינים, זכה לעיטור העוז במבצע קדש, שימש מ"פ בגדוד 50 של נח"ל מוצנח ואחר כך היה סמג"ד 51. ב-1963 נפצע בגבו בעת צניחה ומאז לא חזר לצנוח. ב-1965 שימש קצין אג"מ של גולני ובספטמבר 1966 מונה למג"ד 12.

מהסיפורים של שרה על מוסא עולה דמות אבהית, חברה'מן, נדיב, ג'נטלמן, איש רעים להתרועע. במדיו היו כיסים גדושים ומלאי כל טוב. פעם כשישב עם קצינים, ביקש מאחד מהם לירה כדי לקנות סיגריות. חבריו שהכירו אותו ביקשו שיוציא את כל מה שיש בכיסיו. באחד מהם התגלה סכום פעוט של 300 לירות.

1959, שרה ומוסא מתחתנים. שרה: "כשהתחתנתי עם קצין בקבע ידעתי לאן אני הולכת"

1959, שרה ומוסא מתחתנים. שרה: "כשהתחתנתי עם קצין בקבע ידעתי לאן אני הולכת"

את זכרונותיה של שרה קיבץ בין היתר הגיס יוסף דרור, שאסף חומר על מוסא עבור ספר שלבסוף לא התפרסם.

כשעמדה ללדת את דודי, מוסא הכניס את רעייתו לבית החולים בילינסון, חזר הביתה, לקח את אחת השכנות לסיבוב בדיזנגוף כדי להודיע לכולם שהוא הופך לאבא. זה כלל גם אנשים ברחוב שאותם לא הכיר. ההודעה על הלידה לא הגיעה אליו בזמן אמת. מי שבישר לו על כך בהמשך היה חברו משה סטמפל, שניגש אליו ואמר לו – מזל טוב, יש לך בן. מוסא שבידיו היו בדיוק שני אבטיחים גדולים העיף אותם על הרצפה ומיהר לבית החולים.

שרה: "באותו ערב הוא לא הצליח לראות את התינוק כיוון שהאחיות סירבו לחרוג מהסדרים המקובלים. למחרת ראה מוסא לראשונה את בנו מבעד לחלון הראווה. לא היתה לו סבלנות להמתין לתורו והוא צעק – 'אחות, אחות, זה השלישי הג'ינג'י בצד ימין'. האחות ביטלה במנוד ראש את ידענותו, עיינה ברשימות, עשתה סיבוב אחד וחזרה לתינוק שמוסא הצביע עליו. הקהל צחק. מוסא הכיר את הילד שלו על פי דמיונו המפתיע אליו מבלי שראה אותו קודם. הבן היה לו מקור לשמחה והאב הרעיף עליו מתנות ואהבה בשפע. כשדודיק היה בן כמה חודשים בלבד מוסא קנה לו ספרים. נדהמתי, אבל הוא הרגיע אותי שאם לא יועיל זה לא יזיק. את כל מי שהזדמן לביתנו שהיה פתוח והומה, הוא אילץ ברוח טובה להתפעל מהילד בקולי קולות. פעם כשטיילנו ליד חנות צעצועים הצביע הבן על שורת דברים ואמר 'זה שלי וזה שלי'. מוסא ענה לו – כל העולם שלך, רק חבל שלא כולם יודעים את זה".

שרה מספרת על אהבתו של מוסא לטיולים, במיוחד לגליל העליון. הוא אהב את הארץ, חי את השטח, היה שדאי מעולה וכל מקום ריתק אותו. היא זוכרת שנסע תמיד בדרכים עקלקלות כדי לקצר. לא פעם הם נתקעו בשל כך והדרך הפכה לארוכה במיוחד. "לא אחת מוסא נזקק לגרר כדי לחלצנו ואז הלך קילומטרים ברגל עד שהגיע למקום ישוב. לא פעם עצרתי את נשימתי מסכנת הטלטולים וההעזה. לא אחת החוורתי, אבל לא אמרתי דבר כדי לא לפגום בשלמות ההרפתקה".

היא זוכרת נופש שלהם בראש הנקרה, בתקופת ההריון השני. באותה שנה נפתחה דרך לבונה, שעוברת ברכס המקביל לראש הנקרה. הג'יפ של מוסא טיפס בעליזות בדרך, אבל שרה לא שמחה במיוחד: "ההרגשה שלי היתה מאוד מזופתת כשראיתי את העמדה הלבנונית במרחק של מטר מאיתנו. הייתי מאוד נרגשת כשחזרנו משם. אבל שום ספק לא קינן במוסא, אחרת לא היה לוקח את המשפחה לשם. היו הרבה טיולים הרפתקניים מסוג זה. היה ברור לו שהוא צריך להתחלק באהבת הנוף שלו עם האנשים הקרובים לו".

המסירות שלו לצבא היתה מוחלטת. שרה: "כשהתחתנתי עם קצין בקבע ידעתי לאן אני הולכת. מדי פעם זה קשה, אבל זה לא היה אף פעם בקטע של לקטר". היא מספרת על יחסיו המיוחדים עם נהגיו. דרישותיו מהם היו חד משמעיות: דיוק בזמן ונהיגה זהירה. לא פעם לנו הנהגים בבית מפקדם. הוא היה עבורם כמו אבא וסייע בבעיותיהם. באחת הפעמים יצא מביתו לפנות בוקר לאיזור זכרון יעקב עם הנהג. בדרך אספו את המ"פ שלמה סגל (נהרג בתל פאחר). מוסא וסגל נרדמו, וגם הנהג הירשה לעצמו לנמנם. זה נגמר בהתנגשות בעץ ובמיון ברמב"ם. מוסא ביקש לא להודיע דבר לאשתו שהיתה בחודשי הריון מתקדמים. אחיו הבכור של מוסא סיפר לשרה מה קרה, כדי להכין אותה להגעתו. מוסא נכנס שבר כלי כשמדיו מוכתמים בדם. "למרות מצבו נגולה אבן מליבי, ידעתי שהוא יהיה בסדר", היא אומרת.

באותו ערב הגיע הנהג של מוסא כדי להתנצל. הוא הסתובב מחוץ לבית וחשש להיכנס. שרה: "היתה לו תחושה כבדה של אשמה. הוא לא ידע מה לומר והסתבך בלשונו מרוב התנצלות. מוסא חילץ אותו חיש קל. 'אינך רואה שאני חי?', אמר לו".

שמח בפיקוד צפון. מוסא קליין (משמאל) ליד אריק שרון ויונה אפרת. יושב עם הגב למצלמה: דדו. בכובע המצחיה: הרמטכ"ל יצחק רבין

שמח בפיקוד צפון. מוסא קליין (משמאל) ליד אריק שרון ויונה אפרת. יושב עם הגב למצלמה: דדו. בכובע המצחיה: הרמטכ"ל יצחק רבין

הסכנות רדפו אותו והוא בדרך נס הצליח להתחמק מהן. כינו אותו "מחסל הגלאדיטורים", בגלל צירוף מקרים נדיר שבו הטנדר היה תמיד הקורבן העיקרי. פעם סמוך לגבול סוריה החנה מוסא את הטנדר ועלה לעמדה כדי להשקיף ממנה. פגז אויב פגע ברכב והעלה אותו באש. הנהג, שנח בצלו של עץ סמוך, ניצל בנס.

בתקופת הכוננות שלפני המלחמה הוא היה מעט מאוד בבית. פעם אף שלח את מכונית הלארק הצבאית שלו כדי להביא אליו את משפחתו, אבל שרה העדיפה להישאר בבית בגלל ילדיה הקטנים. היא לימדה אז בבית ספר בקרית ים והמנהל שגוייס למילואים ביקש שתחליף אותו. שרה ענתה שהיא לא תוכל למלא את התפקיד כאמא לשניים, והמנהל אמר לה: אני קיבלתי צו 8 ואני נותן גם לך צו 8.

יום שישי שלפני המלחמה (2 ביוני 1967) היתה הפעם האחרונה שבה מוסא הגיע הביתה. שרה: "מוסא הודיע טלפונית שיבוא בשש בערב. הוא בושש להגיע, הציפייה היתה מורטת עצבים והבן איבד את שלוות רוחו. לבסוף מוסא הופיע בעשר בלילה. כשדודי ראה אותו הוא קפץ על הספה ושאג 'אבא, אבא, אני שמח, נורא שמח'. קפיצות השמחה נמשכו כעשר דקות. חברתי מקרית מוצקין שהיתה אצלי לא יכלה לעמוד בפרץ הרגשות. זו היתה התפרקות שהגיעה לשיאה בבואו".

המלחמה פרצה. מוסא צילצל ביום השלישי (7.6) ובישר שהוא בסדר ושהניצחון הגדול מתקרב. זה היה הטלפון האחרון ממנו. שרה: "הספקות התגנבו ללב ואכלו כל חלקה טובה כאשר ארבעה ימים עברו ולא שמעתי ממנו דבר. החרדה היתה איומה. ניסו לעודד אותי שמהרמה הסורית אין שום אפשרות להתקשר, אבל לא האמנתי. מוסא היה בעל תושיה בלתי רגילה, הוא היה מוצא דרך להודיע על קיומו גם אם היה על הירח".

יומיים או שלושה לאחר שנהרג על התל, במהלך שיעור בבית הספר, התבקשה שרה לעזוב את הכיתה ולנסוע לביתה. היא כבר הבינה מה קרה. בבית חיכו לה שני חברים טובים של מוסא, איבן דרור, מפקד בשייטת הצוללות, ודובי – שניהם חניכיו לשעבר בקורס מ"כים בג'וערה. שרה: "אני כמובן התעלפתי ומאחוריהם כבר היו רופאים. מכיוון שכבר קברו את חללי תל פאחר בלי המשפחות, לא היתה לנו הלוויה". בהמשך הועבר מוסא קליין מקבר האחים שנכרה בעפולה לבית העלמין בחיפה.

לפני כשלוש שנים קיבלה שרה טלפון מפתיע מאלוף אבי מזרחי, ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה. מתברר שמזרחי למד בכיתה ג' בקרית ים, בה לימדה שרה, והיה נוכח באותו שיעור שבו הוצאה מורתו כדי לבשר על נפילת בעלה. מזרחי אמר לה שאם תצטרך משהו, הוא לרשותה. "לא הבנתי איך אחרי כל כך הרבה שנים הוא זכר אותי".

כמה שבועות אחרי המלחמה אירגנה החטיבה ביקור בתל פאחר לקצינים ולמשפחות. שרה קליין הגיעה עם בנה בן ה-3 וחצי. "דודי לא הקשיב להסברים שקיבלנו על הקרב, אבל קלט את התמונה בחושים שלו ואפילו הצביע על המקום בו נהרג אביו".

דודי ואיילת קליין בחנוכת "מחנה משה" - בסיס הטירונות החדש של גולני (בזק) דרומית לג'נין בתחילת שנות ה-70

הילדים דודי ואיילת קליין בחנוכת "מחנה משה" – בסיס הטירונות החדש של גולני (בזק) דרומית לג'נין בתחילת שנות ה-70

איילת היתה בת חצי שנה כשאביה נהרג. שרה: "היא הכירה את אביה מתמונות, סיפורים ומהרבה טקסים שהשתתפנו בהם. כשאיילת עמדה בפני גיוס היא שמחה מאוד על ההזדמנות לשרת כפקידה פלוגתית בגדוד 12, בו שירת אביה כמפקד. שם פגשה אנשים שהכירו אותו ומהם שמעה הרבה סיפורים עליו. השירות היה עבורה חוויה מיוחדת".

שרה קליין זוכרת את הימים שלאחר האסון. קצינים רבים הגיעו לנחם. היא זוכרת שהם דיברו פחות על הקרב ויותר על מוסא המפקד והאדם. אני שואל אם רצתה לדעת פרטים על נסיבות נפילתו, והיא עונה: "מה שסיפרו קיבלתי, לא נכנסתי לפרטים".

לא רצית לדעת בדיוק מה קרה ואיך? "זו היתה תקופה אחרת, לא חקרתי. סיפרו לי שהוא עשה את הבלתי ייאמן ושהוא היה גיבור. אחר כך כתבו ודיברו עליו המון, ודומה שלא היה בנאדם אחד במדינה שלא ידע את הסיפור שלו. הנה המגזין של 'הדסה' באנגלית מאפריל 1968, שם הופיעה כתבה ענקית על מוסא הגיבור".

שרה לא ידעה במשך שנים רבות שבחטיבה נפוצה גירסה, לפיה טעות בניווט של מוסא הביאה להסתבכות הקרב ולמחיר הכואב בחיי אדם. היא וילדיה גדלו על סיפור גבורה הרואי של הבעל והאב. "כל הדיבורים האלה בכלל לא הגיעו לאוזניי. שמעתי זאת לראשונה לפני כשנתיים כשאריה יצחקי (ההיסטוריון הצבאי) פירסם זאת. רק אז הבנתי את זה בעוצמה הזו. או כשקראתי אצלך את הכותרת 'מוסא לא אשם', זו היתה סטירה של ממש. זה זיעזע אותי יותר מהכל. במה הוא אשם? מי אמר שהוא אשם במשהו? זה אבסורד להגיד שמוסא אשם במשהו. מה זה הדבר הזה בכלל?".

למה לדעתך היה מי שניסה להפיל עליו את התיק? "תראה, כשמלאו 40 שנה למלחמת ששת הימים, גדוד ברק החליט לעשות טקס רבתי. קצינת הנפגעים של גולני צלצלה אליי ואמרה לי שיום טוב (חזן, רס"ר החטיבה המיתולוגי, כיום מנהל מוזיאון גולני) המליץ שאני אשא דברים בפני המשפחות השכולות. בטקס המאוד מרגש הקראתי את הדברים שכתבתי, ובסיומו ניגשו אליי החיילים והמשפחות. הם ממש עמדו בתור רק כדי לגעת בי, וכאילו דרכי להרגיש את מוסא. זה היה מצב הזוי, הייתי כל כך נבוכה עד שלא ידעתי איפה אני נמצאת. אתה מבין למה סיפרתי לך את הסיפור הזה?".

בערך. "זו היתה הערצה שמי שלא רואה בעיניים לא מבין".

שרה קליין ליד יונה אפרת בחנוכת מחנה משה. משמאל מח"ט גולני דאז יהודה גולן (אשנפלד) ומימין יעקב חלבי הסמח"ט

שרה קליין ליד יונה אפרת בחנוכת מחנה משה. משמאל מח"ט גולני דאז יהודה גולן (אשנפלד) ומימין יעקב חלבי הסמח"ט

ואחרי כל ההערצה, זה בטח שוק לגלות סיפור קצת אחר על מוסא. "אני מכירה סיפור אחר לגמרי שאיתו חייתי עשרות שנים. תראה, כשמלאו 30 שנה למלחמת ששת הימים, הקיבוצים בצפון שהיו מעורבים במלחמה עשו טקס זיכרון. הייתי שם עם תלמה, אלמנתו של דדו, אבל נתנו לי את הכבוד להיות הראשונה להדליק את המשואה. אז מה מתחילים פתאום כל הדיבורים האלה? אני הכרתי את מוסא כחיילת בגולני, שמעתי במו אוזניי מה אמרו עליו אחרי מבצע סיני כשקיבל צל"ש, הוא היה אלוהים בכבודו ובעצמו. אז דווקא בדבר שהוא הכי טוב הוא יטעה? חוץ מזה, למה הוא קיבל ציון לשבח על תל פאחר? לא ידעתי על כל הזרמים והיצרים שעומדים בעניין הזה וכל האינטרסים".

שרה ממשיכה: "סיפור תל פאחר שינה את חיי. אבל השירות הצבאי היה לצערי בחירה שלו. הוא לא חשב שזה ייגמר ככה. הוא היה בטוח שיהיה ניצחון גדול מאוד, וזה לא קרה. מלחמה זה דבר רע מאוד. אין מנצחים, יש רק מפסידים. מוסא שם את הלב שלו בצבא כי אהב את המדינה. בכל העניין של 'אחריי', הוא תמיד היה ראשון. את זה אף אחד לא ייקח ממנו. מה שאומרים אחר כך כל מיני אנשים אני לא יודעת, אני לא הייתי שם".

ואת רוצה לדעת? "מה שאני יודעת זה מספיק. אמרו כבר הכל. זה כאב לב נוראי לשמוע את הדברים האלה מאנשים שהיו הכי קרובים אליך. כשאתה שומע שהיו אחראים לעניין הזה, זה פשוט מפץ איום בתוך הנשמה. ממש. הרי מהאנשים הכי קרובים אליך אתה הכי נפגע".

למי את מתכוונת? "אני מתכוונת גם ליונה (אפרת). הוא היה חלק מאוד חשוב מהחיים שלנו, במישור האישי והמשפחתי. הוא עזר לי המון, הוא היה לי כתובת אם הייתי צריכה משהו. לקבל אחר כך את השוס הזה כשאני שומעת גרסאות, שאולי היתה לו מעורבות בשמועות שהופצו עליו, אני לא צריכה לספר לך איזה הלם זה".

1973, שרה, דודי ואיילת קליין מקבלים מהרמטכ"ל דוד אלעזר את אות המופת עבור מוסא

1973, שרה, דודי ואיילת קליין מקבלים מהרמטכ"ל דוד אלעזר את אות המופת עבור מוסא

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “"מה אשם, במה הוא אשם?"

  1. עם כל הצער, הרי שהעיסוק בטעויות הניווט וניהול הקרב הזה החלו דקה אחרי שהוא נגמר, אולי אפילו עוד קודם. הרי כבר למחרת הקרב ירדו המח"ט והקמ"ן ומ"פ א' לבדוק את הציר, ויכוחים בעניין התנהלו ימים אחדים אחרי הקרב, בכנס קציני החטיבה בקונייטרה, הניווט הבעייתי והדרך ליעד טופלו ונטחנו בכל מפגש או פורום מאז, כבר 47 שנים. אז רק לפני שנתיים היא שמעה על כך? מוזר. בכל אופן, אין פה עניין של "אשמה". יש פה מפקד, שהוא מנהל הגדוד והקרב, ויש קרב שהתנהל באופן בעייתי ותוצאותיו היו טרגיות, אז בוודאי שנשאלות שאלות אחרי, כולל על אופן הפיקוד. זו לא "אשמה".

  2. היו מספיק בעיות חוץ מהאשמה שטפלו על המג"ד שטעה בניווט.
    כל תכנון וניהול הקרב החל מדרג פיקוד צפון ועבור במח"ט ועד המג"ד היה לקוי מיסודו ולא נבדק לעומק.
    אתם עושים באתר שלכם עבודת קודש.

  3. לפני שנים רבות שמעתי את האמירה שמוסה טעה בניווט. התחלתי לשאול שאלות את כל מי שפגשתי, שהשתתף בקרב. קראתי בעיון רב את התחקירים ב"נעמוש" וגם שם לא מצאתי אחידות דעים בקשר לקרב שהשתבש. מלחמה זה לא ארגז החול של טרם קרב, קרב זה לא דבר סטטי, הכל מתרחש במהירות, טנקים שנתקעים, זחלמ"ים שניפגעים, מרחק שנוצר בין הכוח הקדמי לשאר הכוח וכל זאת תחת אש כבדה והרבה נפגעים.מכל מה שקראתי ושמעתי, מוסה לא טעה בניווט אבל אילוצי המצב בשטח גרמו לו לעשות שיקול איך להמשיך את הקרב, כי להסיג את הכוחות אי אפשר ומחשבה כזו גם לא הייתה. הוא עשה את הטוב ביותר שאפשר היה לעשות במצב הקשה שהיה. מוסה היה קצין מעולה, שקול ונועז………………בטוחני שקרב השתבש ממספר גורמים שלא היו ידועים מראש, כמו עצמתו של המוצב, ההתקפה שנוהלה חזיתית כי לא הייתה אפשרות אחרת……………..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s