ברווז במטווח

רסיס פגז שגילה בני א', במקום שבו נפגע זחל"ם מ"פ הטנקים בדרך לתל פאחר, הובילה אותו לערוך תחקיר קטן: מי ירה ומאיפה * המסקנות לפניכם 

ה ברווז

מאת בני א'

בין שלל הצילומים בבלוג העשיר הזה, משכה את עיניי תמונת זחל"ם חרוך. הזחל"ם כיכב בצילומים שונים. ניכר בו כי נפגע קשות והגיע לסוף דרכו. בצידו השמאלי, בין תא המנוע לתא הנהג, נפער חור גדול ומכוער. ניכר היה כי נפגע מפגז חודר שריון גדול.

הוא כונה "הזחל"ם של דרימר", ע"ש לוחם גולני שנסע בו וזכה לעיטור הגבורה כשהמשיך לירות על אף שהזחל"ם נפגע והוא נפצע קשה. מקריאה בבלוג הסתבר כי היה זה דווקא הזחל"ם של מ"פ הטנקים, אשר שימש במהלך הקרב גם להסעת לוחמי חי"ר (ע"פ ישראל הוברמן, אחד הלוחמים על הזחל"ם הזה, הם צורפו כחוליית חבלנים שתפקידה לפנות מוקשים לפני הטנקים). מקלע הסיפון הקדמי שלו תופעל ע"י דרימר ז"ל, שישב במושב הימני בתא הנהג. לפי תיאוריו של הוברמן, הכלי נפגע מפגז שהגיע מצד שמאל: "פגז שנכנס וחדר מהכיוון של הנהג, והשחיל אותו ואת החובש והקשר במכה אחת". מדובר בנהג אברהם אמר, בטכנאי הקשר יצחק רביבו ובקשר אפרים אפשטיין שנהרגו, בנוסף לדרימר.

זחלם זמיר

זחל"ם המוות, נפגע בדרך ההטיה. צילום מ-1967: זמיר כהן

הזחל"ם מתחת לגבעת האם. מקום חדירת הפגז הקטלני

הזחל"ם כיום מתחת לגבעת האם. ליד דופן הנהג – מקום חדירת הפגז הקטלני

הכיוון התאים לנתונים מכיוון שתל עזזיאת מצוי היה ממערב לעין א-דייסה. בתל עזזיאת ידוע על טנק פנצר פעיל, שאף יצא ממחפורתו הקבועה על מנת לפגוע בכוחות הבאים מדרום. ברם, לפי האמור בבלוג (ראו סרן אבנר, הקרב על תל עזזיאת, מערכות 200, וכן בראיון עם אורי שמחוני) הושמד הטנק הזה ע"י טנק ישראלי מגבעת האם. גם הוברמן מתאר אירוע זה. מנגד, מקריאת דו"ח מ"פ פלוגת השרמנים זאב נמיר עולה כי הפלוגה חטפה אש אגפית ארוכת טווח מכיוון בורג' בביל או חירבת סודה.

חירבת סודה מצויה צפונית לזירה. המ"פ אף ציין כי מחלקת הטנקים הקדמית של עזרא ברוש חטפה אש מכיוון צפון.

לפי דברי הוברמן, אשר אושרו ע"י דני ביזר (שהיה מ"מ בפלוגה א' של גדוד 12), נפגע הזחל"ם דרומית לעין א-דייסה. הדרך באותה נקודה נוטה לכיוון צפון מזרח בזווית של כ-30 מעלות, והיא חשופה הן לתל עזזיאת, הן לבורג' בביל ואפילו לחירבת סודה, המרוחקת 1,450 מ'.

טנקים לחירבה

מפת האיזור. באדום: עמדת הטנק בחירבת סודה (להגדלה – לחצו)

אם כן, ברור היה כי הזחל"ם לא נפגע מאש נ"ט שבאה מתל פאחר או מעין א-דייסה.

הוברמן מתאר "פגיעה שנייה בזחל"ם". לדבריו: "וכאשר אני בניסיון לחלץ אותו מתרחשת הפגיעה במיכל הדלק. מעוצמת הפיצוץ נקרעת הדופן הימנית, אני נשטף באש מלמעלה – מהקסדה ועד למטה, ואז נאלץ לנטוש את הזחל"ם בריצה לכיוון צפון". אולם בביקורנו בשטח לא מצאנו כל סימן לפגיעה חיצונית נוספת בצידו השמאלי של הזחל"ם (מצד ימין היתה סוללת עפר).

מצילומיו של החובש זמיר כהן, שבוצעו סמוך מאוד לאחר המלחמה, נראית הדופן הימנית (שלא נותרה כיום) תלויה על בלימה, מבוקעת כלפי חוץ, ונראות שאריות פח של המיכל שהתבקע. נראה כי הפיצוץ היה פיצוץ משני של מיכל הדלק, אשר התיז גם דלק בוער על הוברמן.

 

זחלם דרימר מהצד שלא נפגע

למעלה: הזחל"ם מצידו הימני. למטה: ההרס – צילום מאחור. צילומים מ-1967: זמיר כהן

זחלם דרימר מלמעלה 67

נותרה השאלה מי פגע פגיעה כה קשה בזחל"ם?

בביקורנו בזירה ביום 31 במרץ 2014, במסגרת הכתבה "מבצע מקבת 2014" ביקרנו את הזחל"ם במקום משכנו הנוכחי, בגבעת האם. לא קל היה לראות את שלדת הפלדה השסועה. במיוחד לא לי, כמי שצבר מאות שעות זחל"ם בשתי מלחמות ועשרות אימונים. חשתי מועקה למראה הכלי שהפך לפגר. כלי שהכרתי כאיבר חי. שמכסה מנועו שימש לי כמצע, אגזוזו כמתקן לחימום ידיים ושריונו כמגן.

הצצה לתוך הפצע הקרוע לפני תא הנהג, לימדה כיצד מצאו את מותם בחטף אנשי צוותו – הנהג, הקשר והאלחוטן. הפגז, שחדר אל תא הנהג, תוך קריעת לוח המחוונים, המשיך כשהוא פוצע את מוט ההגה, דרך המושב האמצעי, חלף בקו ישר דרך עמוד כנת המקלע הכבד אל תוך תא הלוחמים.

בקדמת תא הלוחמים מצוי היה ציוד הקשר, כך שסביר כי גם האלחוטן נפגע. סביר להניח כי הרסיסים שהותזו מחלקי פנים תא הנהג אף פגעו בדרימר, שישב במושב המקלען, ופצעוהו. בסוף המסלול מצויים היו מיכל הדלק הימני ודופן השריון. הדופן נתבקעה כאמור ונעלמה. מיכל הדלק נתלש ממקומו, כאשר שרידיו מחוררי הרסיסים עוד היו מונחים במקום. מיכל הדלק השמאלי נעלם.

חור זחל מאחור

קו הירי בתוך הזחל"ם

החור מאחור

מקום חדירת הפגז – מבט מהדופן הימני האחורי

הרס הזחל מאחור

מראה כללי של ההרס

מראה מהחזית. אפשר לראות בבירור את העיגול בעמוד כנת המקלע

מראה מהחזית. אפשר לראות בבירור את חצי העיגול בעמוד כנת המקלע שיצר הפגז הפוגע ואת דופן ימין הקרועה (משמאל). להגדלה – לחצו על הצילום

כיוון תנועת הפגז הותווה בברזל הצרוב והיה ברור. הפגיעה באה לזחל"ם מקנה תותח נ"ט כלשהו, שהיה מצוי אלכסונית שמאלה מצפון. אף היה ברור כי מדובר בפגז מקוטר גדול יחסית. לא קטן כמו התותח שהיה מצוי בתל פאחר, שקוטרו היה 57 מ"מ. אף לא מתחמושת חלולת מטען כבזוקה או תול"ר, בהם היו חמושים חיילי תל פאחר. סביר היה להניח כי היה זה פגז טנק.

בהמשך סיורנו הגענו אל דרך ההטיה הסורית למרגלות תל פאחר. דני ביזר הצביע אל המקום המדויק בו נפגע הזחל"ם – כ-200 מ' מדרום לכפר עין א-דייסה. השרידים הפזורים בשולי הדרך במקום, בינות לצמחי האביב הפורחים, לא הותירו מקום לספק כי היה זה המקום בו נפגעו הזחל"ם ואנשי צוותו.

בלטו במיוחד שרידים חלודים של מיכל דלק מחורר. על הקרקע לצידו פזורים היו אין סוף שרידים: ארגזי תחמושת מפוייחים, כדורי מקלע כבד שסיימו דרכם שלא כמתוכנן, תרמילים קרועים וחודי קליעיהם מבוקעים ושרידי מכשיר קשר מדגם עתיק. במיוחד הציקו לי אביזרי חגור מפליז, אבזמי חגורות, מחברי וסוגרי פאוצ'ים ושאר אביזרי פרזול מפליז שאין לטעות בהם. הם העידו על הציוד האישי של הלוחמים שאיישו את הכלי באותו רגע נורא של יוני 1967.

קליעים חוגה

שרידי קליעי מקלע כבד וחוגת מכשיר קשר עתיק שנמצאו בזחל"ם, לצד שרטוט זווית הפגיעה בזחל"ם

נראה כי ראיות עגומות אלה נשפכו מן הזחל"ם בשעה שנלקח מהמקום בו נפגע אל מקום מנוחתו הנוכחי בגבעת האם. לאחר שפנינו לעזוב את המקום, משכני כוח טמיר חזרה. חשתי כי עליי למצוא שם שריד נוסף. ואכן, בין השרידים נח לו מפתח נוסף לתעלומת סופו של אותו זחל"ם. היה זה רסיס חלוד, אשר ממקום ונסיבות מציאתו, בין כל יתר השרידים, יש בו כדי להביא, בסבירות גבוהה, למסקנה כי מצאנו ראיה לפגז אשר השמיד את הזחל"ם.

צורת הרסיס הזכירה לי שרטוט פגז ח"ש נפיץ, שראיתי בעבר במקום כלשהו. גם צורת הפגיעה בזחל"ם, פגיעה שחדרה את דופנו והותירה שוליים עגולים גם בפגיעות המשנה בתוכו, ופיצוץ מושהה, מתאימה לסוג תחמושת כזה.

רסיס דרימר

רסיס הפגז שנמצא במקום הפגיעה בדרך ההטיה

אודה כי מציאת הרסיס גרמה לי להתרגשות ואתגרה אותי, כמו גם את חבריי למסע. סוכם כי דני ביזר יופקד על המדידות. ואכן דני השתמש באמצעיו, השלים וירטואלית את היקף הפגז והגיע למסקנה כי קוטרו באיזור שולי הרסיס הוא בין 85 ל-88 מ"מ. קוטר רחב זה שלל סופית את האפשרות כי הפגז נורה מתותח הטנק שבתל עזזיאת, שידוע כי יצא מעמדתו וגרם לנזקים.

נשלל גם ירי מטנק AMX שהיה למרגלות תל פאחר. שכן גם טנק זה מצוייד בתותח 75 מ"מ. מנגד, בבורג' בביל, שנכבשה ע"י פלוגה ב' של גדוד 12, לא נראה כי נמצאו טנקים. המוצב נמצא ריק כמעט לחלוטין (גם הכיוון אינו מתאים).

נותרו איפוא שתי אפשרויות: רמת הבניאס וחירבת סודה. ידוע היה כי לסורים היתה פלוגת T-34 באיזור הבניאס. הפלוגה השתתפה בתקיפת קיבוץ דן, ושרידיה שבו לאיזור רמת הבניאס. אגב, T-34 אחד שוכב על גבו עד היום בתוך המים הזורמים שבקניון הבניאס.

לצורך בחינת סוג הפגז ערך ביזר חיפוש במרשתת ואף רתם לעזרה גולשים מפורום צבא וביטחון. המסקנה אליה הגענו במשותף היתה כי מדובר ברסיס חודרן של פגז נ"ט מתוצרת בריה"מ. פגזים מסוג זה, בקוטר 85 ו-100 מ"מ, היו בשימוש הצבא הסורי בשנות ה-60. הדעה שהתקבלה יותר על הדעת הינה כי מדובר בפגז 100 מ"מ, שנורה מתותח רוסי D-10. תותחים כאלה היו מותקנים הן במשחית טנקים הסובייטי מדגם SU-100 והן בטנק הבינוני T-54. שני הכלים היו בשימוש הצבא הסורי ב-1967.

לדעתי, עקב צורת העוגיב של הפגז אין לקבוע כי הרסיס ניתק ממקום קוטרו המירבי של הפגז. יש אף להביא בחשבון את העובדה כי קוטרו המירבי של הפגז הינו באיזור הפס המוליך (פס ממתכת רכה העוטף את גוף הפגז, אשר בעת הירי נחרץ ע"י סלילי הקנה ובכך נותן לפגז את תנועתו הסיבובית, תוך אטימת הקנה לחדירת גזים סביב מעטפת הפגז בעת הירי ומניעת בזבוז אנרגיה).

נתון נוסף שנבדק ע"י דני ביזר היה כיוון הירי. לשם כך נמדדו אזימוט דרך ההטיה במקום בו נע הזחל"ם בעת הפגיעה ואזימוט חדירת הפגז, שנמדד ע"פ כיוון תעלת החדירה שלו, תוך ניצול תשריט טכני וכן צילום דגם של זחל"ם M-3 שסופק לנו באדיבות אשר שמולביץ', הידוע בדגמיו המדוייקים. מסקנתו של דני ביזר היתה כי הפגז חדר לזחל"ם בזווית 35 מעלות.

האזימוט שנמדד לכיוון חירבת סודה לעומת ציר הדרך הינו 42 מעלות. אם נצא מתוך הנחה כי עקב פיתולי ציר ההטיה ומיקום הזחל"ם על הציר לא היו במדויק באזימוט הציר, הרי שהמיקום הסביר ביותר להימצאות התותח הקטלני הינו אכן חירבת סודה.

כך זה קרה, מבט מצפון לדרום. הטנק מחירבת סודה טיווח בקלות את טור הזחל"מים והטנקים בדרך ההטיה וגרם לנזק כבד (הכין: דני ביזר)

כך זה קרה, מבט מצפון לדרום. הטנק מחירבת סודה טיווח בלי בעיות ממרחק של כ-1.5 ק"מ את טור הזחל"מים והטנקים בדרך ההטיה וגרם לנזק כבד (הכין: דני ביזר)

ואכן, מן המקורות למדנו כי בחירבת סודה נתפס טנק T-54, כפי שציין המגיב שמואל'ק בתגובתו לפוסט "תל, גבעה וחורבה", בצטטו ממאמרו של סרן אבנר, הקרב על תל-עזזיאת (מערכות 200, עמודים 14-13) וכן מאטלס כרטא, עשור שני, מפה מס' 10. הטנק נתפס ע"י מחלקת הטנקים מפלוגה ג' של גדוד 377 כאשר מנועו עדיין פועל. ראיה לכך כי הטנק היה פעיל בעת הלחימה על תל פאחר.

משרידי הזחל"ם: מיכל הדלק על דרך ההטיה

משרידי הזחל"ם: מיכל הדלק על דרך ההטיה

צירופם של כל הנתונים שהובאו לעיל הוליך אותנו לכלל מסקנה, כי לזחל"ם ולוחמיו לא היה כל סיכוי מול טנק חדיש יחסית, אשר ארב להם, רואה ואינו נראה, במרחק של קילומטר ומחצה. הטנק פגע בהם פגיעה אנושה, באבחת פגז מהירה אחת.

יהא זכרם של הארבעה – לוחמי שריון וגולני – ברוך.

הרוגי הזחלם

הרוגי זחל"ם מ"פ הטנקים בדרך ההטיה. מימין: משה דרימר, יצחק רביבו, אפרים אפשטיין ואברהם אמר

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “ברווז במטווח

  1. דוח מפורט יוצא מהכלל.

    יוצא מנקודת הנחה שזחלם זה לא היה היחידי שנפל טרף ללועו של ה טי54. איך לא חשבו על זה קודם להוריד את הטנקים הסורים שהפריעו והזיקו.

  2. אכן עוצר נשימה כל המחקר. תודה לכל העוסקים במלאכה.

    עדיין סימן השאלה מרחף

    יש פער זמנים בין הפגיעה בדרימר שזועק לעזרה לבין הפגיעה הקטלנית במיכל הדלק שפוגעת בי וגם באלה שנשארו עדיין בזחל"מ. כך שמדובר בשתי פגיעות שונות.

    השאלה השניה היא האם נבדקה הזוית האנכית של מעוף הפגז הקטלני.

    חרבת סודה ממוקמת נמוך מתוואי ההטיה כלומר הכניסה לכלי ליד הנהג אמורה להיות נמוכה מהסימן שעל הכנה.

    האם זה כך? והאם מתאים כאמור למוצא הפגז חירבת סודה?

  3. זוית הכניסה של הפגז הינה זוית מתונה כלפי מעלה. מקום הפגיעה בכנה גבוהה במקצת מחור הכניסה. גובהה של חירבת סודה הינו 306 מ' לעומת זאת , גובה ציר ההטיה במקום הפגיעה , הינו 347 מ'. על כן, בטווח של 1450 מ', מדובר בזוית ירי מתונה מאוד.
    הנחתי היא כי הפיצוץ השני היה פיצוץ משני של מיכל הדלק מהחום שגרמה הבערה מהפיצוץ הראשון. רואים בבירור שהמיכל התבקע, כאשר חלק ממנו התכופף/התעופף לצד דלת המקלען- מקום בו אני מניח שעמדת, ונראה כי הדלק הבוער עף גם לכיוונך. יש עוד סימנים, על חלקם עמדתי, באשר לכך שלא היתה פגיעה חיצונית נוספת, אם כי לא ניתן לשלול אותה באופן וודאי ובמיוחד שהתחקיר לא נעשה מול עדי ראיה ומטווח של כמעט יובל שנים.
    מכל מקום, אין ספק שהמעשה שעשית היה מעשה גבורה נאצל. אין לי אלא להסיר כובעי בפניך.

  4. קיבלתי לינק לאתר הזה, לא מבינה במלחמות יותר מדי, קראתי מרותקת וחייבת לציין שזה מרשים ביותר. פסיכי, למי שלא בעניין, ובעיקר הצצה לצד האפל של המלחמה.

  5. אחת השאלות העולות לנוכח התמונה כולה היא מדוע בחרו בפיקוד החטיבה לבצע הסתערות עם הזחל"מים הפגיעים הללו, במקום לעשות את מה שחיילי חי"ר יודעים הכי טוב לעשות – ללכת ברגל. המרחק בין קו הגבול לבין המוצבים הסוריים – תל עזזיאת, בורג' באביל ואפילו תל פאחר קרוב מאוד. גדוד פרוס בשטח מגיע מגבעת האם לתל פאחר בפחות משעה הליכה, כולל האיגוף המפורסם לדרך הנפט (שלא התבצע בפועל). הזחל"מים לעומת זאת, גרמו בעיקר צרות: גם כי לגדוד היו רק 19 מהם, ולכן כמעט חצי גדוד נשאר בחורשת טל ולא השתתף בלחימה (עם סד"כ גדול יותר של חיילים הקרב יכול היה להיראות אחרת), גם כי נפגעו ונתקעו, גרמו לפלוגות להתפזר ולחיילים רבים להתחפר בשטח ולא להגיע ללחימה ממש, וגם בגלל כמות הנפגעים בהם: 8-7 חיילים נהרגו בזחל"מים שונים שנפגעו, ועשרות נפצעו. שימוש נכון בארטילריה צה"לית כרתק על המוצבים הסוריים וכחיפוי לכוחות חי"ר רגליים ולא רכובים, יכול היה לאפשר לגולני להגיע למוצבים בצורה נכונה יותר, כיחידות לוחמות ומגובשות ועם פיקוד מסודר, ולא כרסיסי כוחות שנאלצו להסתמך על גבורה של בודדים כדי להכריע את הקרב.

    • צריך לזכור שאלוף הפיקוד היה בלחץ זמן בגלל האפשרות להפסקת אש מטעם האו"ם.
      הלחץ הזה ירד למטה והכתיב פעולה מהירה.
      בנוסף, התנועה ע"ג זחל"מים היתה דוקא כדי לתת מגן כלשהו בזמן התנועה שקיבלה יתר תוקף עם השינוי בפקודה מתקיפת לילה ליום (החל מה-8 לחודש).
      כנראה שהיה מודיעין על אפשרות להמצאות טנקים בתל עזיזאת וחרבת סודה אך זו לא תורגמה לטיפול פרטני באיום (ע"י ח"א, ארטילריה או טנקים שלנו).
      תשומת הלב של פלוגת הטנקים שהיתה ת"פ גדוד 12 היתה נתונה לתל פאחר ולא לאגפים.
      בענין התנועה ברגל, כפי שמעיד קמב"ץ גדוד 12, יוסי פרידמן, אכן היתה דרך פעולה נוספת בפקודה לעלות לציר הנפט רגלית.
      לכן אני מסכים עם דבריך חלקית.
      בנקודת ההחלטה בעין א'דיסה, בה סבר המג"ד שאין אפשרות לטפס עם הטנקים והזחל"מים לציר הנפט (מפאת קוצר הזמן או סירוב מ"פ הטנקים או סיבה אחרת שכנראה לא נדע), הוא החליט להמשיך בצורה רכובה.
      ובחוכמה שלאחר מעשה, עליה ברגל היתה משנה את תוצאת הקרב.
      וכדי להוסיף שוד על שבר, כשנוצרה אי הודאות היכן בדיוק נמצאים כוחותינו בתל פאחר, הורה המג"ד לקש"א להפסיק את אש הסיוע הארטילרי על התל.

  6. מעיר את הפוסט משנתו

    צילום של מיכל הדלק המונח במקום הפגיעה המקורי של הזחל"מ מראה כי קיבל פגיעה בחלקו העליון, הפח מכופף כלפי פנים המיכל

    גורם לפיצוצו שפיכת הדלק הבוער לכל עבר קריעת הדופן כאשר המיכל עף החוצה והדלק הדולק נשפך גם עלי כמו גשם.

    השערתי , פגיעה של פגז מרגמה שנורה ככל הנראה מעמדת המרגמות שהייתה מאחורי תל פאחר, אולי מכיוון אחר, ברור שלא פגיעה של תותח.

  7. זוית חדירת החש היתה לכיוון מיכל הדלק.להשערתי היה פיצוץ משני שפוצץ את המיכל והעיף את הדלק לעברך. יש צילום ישן שצילם אולי זמיר שמראה כי הדופן העליונה של המיכל עפה למעלה וקדימה. יתכן שאדי הבנזין גרמו לפיצוץ או תחמושת 05 חש מצית שהיתה במקום בכמויות ןהתפוצצה. יש לי כמה דוגמאות במגירה.
    אבל הכל יכול היה לקרות. האם ירו עליכם שם במרגמות באותו הזמן?

  8. אם תראה בשרטוט של חדירת הפגז שבפוסט הוא לא מגיע למיכל הדלק אלא קצת לפניו.

    ציירתם גם קו ישר, ושאלתי האם כאשר הפגז פוגע בכנה הוא לא מקבל הטיה קטנה שמאלה אם מסתכלים ממקום הכניסה של הפגז , כלומר מתרחק מהמיכל לכיוון פנים תא הלוחמים? פיזיקה רגילה שאולי לא חלה על מעוף פגז.

    שוב כרגע המיכל שוכב על צידו חלקו העליון הצר פונה אלינו, וניתן לראות את הכיפוף שלו פנימה.

    לשאלה אם ירו מרגמות כנראה שכן, להגיד לך בוודאות לא אוכל לאמר, אבל התחושה שלי כבר אז הייתה שהיו לפחות שתי פגיעות.

  9. עפ"י קו החדירה ששרטטתי, לפי הזוית שאינה בדיוק מדוייקת במאת האחוזים, פגע הפגז בחלקו הקדמי של מיכל הדלק, לא רחוק משולחן מתקון הקשר. הדבר מתאים גם לדופן האחורית שנתלשה בערך באותו איזור ואחורה. כך שסביר להניח שפגז הח"ש- נפיץ התפוצץ סמוך לאותו מקום. הפגז חדר במהירות גבוהה. לאחר שעבר את הדופן, הוא פגע במוט ההגה, ועדיין המשיך ישר, אל כנת המקלע- כאשר סימני הפגיעה בכנה מעידים-ככל שאני כדם שאינו מקצועי, מזהה- על המשך תנועה באותו קו.
    בינינו, אני מאמין שאתה היית יותר אמיץ ממה שאתה חושב. אתה ניגשת לזחל"ם שהיה במצב סופני. מיד לאחר שפגז 100 מ"מ התפוצץ בתוכו. שעה שהוא עמוס חמרי נפץ וקליעי 0,5 מתפוצצים בתוכו (ראה את צילומיהם למעלה), וניסית להציל חבר. לא משנה כבר אם ספג עוד פגיעה אם לאו. אני מצדיע לך.

  10. כדאי להתבונן בדופן ימין. לטעמי בקו הקרע, בחלק התחתון של הדופן, ניתן לראות סימנים שאולי תואמים לפגיעת הפגז בנקודה שסימנתי:

  11. תודה על התמונה ומתעוררת השאלה שכבר שאלתי וקיבלתי תשובה ממך

    גובה הפגיעה בכניסה נמוך מגובה הפגיעה בכנה, וההסבר שנתת לשאלתי היה כי זה נובע מהפרשי הגובה בין חירבת סודה לתוואי ההטיה.

    כעת אתה מנסה לצייר כאילו הפגיעה בדופן נמוכה מהגובה של הפגיעה בכנה.

    לא "עושה שכל" אלא אם הפיזיקה כן עובדת על הפגז ומהפגיעה בכנה הוא משנה את כיוון התנועה כלפי מטה, ואם כלפי מטה , למה לא שמאלה כפי שכתבתי קודם, ואז מרחיק את הפגיעה מהמיכל .

    אם מתבוננים בתמונה רואים את המיכל השמאלי ממנו ניתן לראות כי הפגיעה היא לפני המיכל הימני.

    ושוב כהדיוט האם לא סביר שהפגז חדר את הדופן הימנית יצר בה חור בלבד, החליש את המבנה ואת העבודה של קריעת הדופן מבצע הפיצוץ של מיכל הדלק אולי בסיוע אדיב של חומרי הנפץ בונגלורים ועוד שהיו עליו

  12. שאלתי לגבי פער הזמן מנסה לקבל בסיס תיאורטי מנסיונך.

    אני יודע את פער הזמנים אבל מנסה לא לכתוב אותו אלא לנסות לקבל הערכה מגורם מקצועי.

    כי בשבילי ח"ש נפיץ זה תעלומה.

    ובהמשך לתגובה הקודמת

    מציאת הפגז על ידיכם בשטח

    היכן בשטח? והאם יכול לחזק את השערתי שהוא חדר את הדופן?

  13. פגז חש נפיץ מתפוצץ, בדרך כלל חלקיק שניה אחרי החדירה, כלומר- בתוך הכלי הנחדר. הרסיס שצולם למעלה- וזוהה כחלק מפגז ח"ש רוסי 100 מ"מ, נמצא בתוך שאריות תכולת הזחלם שנשפכה במקום הפגיעה, סמוך לשרידי מיכל הדלק. פעמיים חיפשתי במקום שרידי פגזים. דווקא כיוונתי לפגזי מרגמה. אולי חלק מהזנב, או רסיסיים מהכיפה. ניסיתי למצוא רסיסי פגז מרגמה- ולא מצאתי.במקומם, מצאתי את הרסיס הזה ועוד רסיס דומה מאותו פגז 100 מ"מ. אם תשלח לי מייל, אשלח לך את תצלומו.

  14. מצד אחד התפוצצות כה מהירה הייתה אמורה להדליק את מיכל הדלק מיידית.

    מה שבוודאות לא קרה

    הוא גם נשאר עוד שלם בפגיעה בכנה, ולדבריך גם השאיר את חותמו בדופן ימין.

    אולי פגז מרגמה עם זנבו הם מטרה נחשקת לישראלי המכוער.

    כנראה שיהיה צורך בביקור נוסף במקום כדי לבחון את טיב הפגיעות במיכל.

    תעלה את התמונה לכאן למען כל הקוראים

    תודה חמה מקרב לב על הסבריך

  15. ובאשר לדברים האחרים: ממקום מציאת הרסיסים, ברור לי שהוא התפוצץ בתוך הזחלם. משום כך גם סימני הפגיעה בדופן הימני-אחורי שונים. אין חור יציאה, אלא סימני קריעה- אות לפיצוץ הפנימי.
    ושוב: הבדיקה שלי בכתבה למעלה, התייחסה רק באשר למקורה של הפגיעה הקשה בדופן השמאלית לפני תא הנהג. נראה לי שהמסקנות העולות מן הממצאים לגבי פגיעה זאת מקובלים על כולם. לגבי הגיהינום שהתרחש במקום, אין לי מידע עצמאי ממקורות וממצאים דוממים שנאספו בשטח. אתה וחבריך הייתם שם ויודעים מה קרה. נסיוני, ממלחמה אחרת, מלמד שכאשר כלי רק"ם נפגע, יש הרבה פיצוצים משניים.
    ואגב, לגבי מקור הירי מחירבת סודה, ביקרנו שם עם שלמה בהזדמנות אחרת. צילמתי ממחפורת הטנק הצופה לציר ההטיה, את הציר באזימוט חוזר לפי האזימוט שחישבנו לעיל (נעזרתי במצפן). ולאחר שחזרתי הבייתה והגדלתי את הצילום, גיליתי לצד הציר, בדיוק באזימוט הנכון, את הדף הלבן שהונח במקום לקראת הטקס שערכתם בזמנו, ועליו שמות חללי הזחל"ם! (אני מיד אבדוק אם הצילום שמור כאן בבלוג).

  16. מקום מציאת הרסיס מלמד שהוא התפוצץ לאחר החדירה משמאל, בתוך תא הלוחמים.
    והנא הרסיס הנוסף שנמצא בין ההריסות:

  17. והנה הדף הלבן עם שמות החללים כפי שמצאנו ביום מציאת הרסיס השני:

    והנה הצילום מעמדת הטנק בחירבת סודה, לעבר ציר ההטיה. הנקודה המסומנת היא הדף הלבן!

  18. לגבי מקור הירי אני סומך על ממצאיכם

    אוסיף רק כי מיקומו על תוואי ההטיה כפי שניתן לראות מן התמונות שצילם בזמנו זמיר, הוא אחרי שהוא סטה קצת מן הדרך והתקדם עוד מספר מטרים ממקום הפגיעה עד שנעצר סופית.

  19. הפגיעה היתה לפני הסטיה. מכל מקום, העובדה שהוא המשיך לנסוע עד שנעצר לצד הדרך אינה משנה כבר את התוצאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s