"הלקח שלי מתל פאחר: תעשה את העבודה שלך בכל מחיר"

הוא חילק את הכוח עם אלכס קרינסקי, פיקד על החיילים שנשכבו על הגדרות, טיהר בצורה חלקה את התעלות, ניהל חילופי אש במשך 3 שעות עם המוצב הצפוני, שמע בטרנזיסטור על התפטרות נאצר ובסיום הקרב קיבל מהסמח"ט טפיחה על השכם וקופסת לוף * סגן אהרון ורדי, שבליל ה-9 ביוני 1967 הפך לקצין הבכיר מגדוד 12 שנותר כשיר, משחזר את מה שעבר בתל פאחר * יש גם טיפ: מרשם קרב מאיר עיניים שערך והכין

ורדי אחרון

אהרון ורדי משתדל לא לייצר הרואיזם מיותר סביב קרב תל פאחר. הוא לא מרבה להרצות על הקרב ולא מבקר בתל יותר מדי פעמים, על אף שמבחינתו הקרב הזה מסומן כמוצלח מבחינת הדבקות במטרה. הכוח שבפיקודו, 13 לוחמים בסך הכל, הצליח לכבוש את המוצב הדרומי, שהיה היעד שלו, והמ"פ עצמו סיים את היום בפציעות קלות בגבו.

לעומת סגנו, שמיל גולן, שלא חסך כאן בביקורת נוקבת על הכשלים והנכשלים מהקרב, ורדי מתון ומחושב במילותיו. מ"פ א' בגדוד 12 מתמקד בשיחה בעובדות ובאירועים להם היה שותף, ומסביר שוב ושוב למה היה הקרב הזה מופת של הקרבה ודבקות במטרה. אפשר להבין אותו. ורדי והכוח הקטן שבפיקודו היו הראשונים מהגדוד כולו שהגיעו אל היעד, הסתערו עליו, תפסו אותו, נאחזו בו ובמשך כשלוש שעות לא הירפו עד שהתל כולו הוכרז "בידינו".

ורדי, בן קיבוץ יפעת, בקרוב בן 70, שהשתחרר כתא"ל במיל' (מפקד הג"א), התגייס ב-1962 לצנחנים, עבר קורס מ"כים בגדוד 890 ובתום קורס קצינים בכפר סירקין (בה"ד 1 של אז) נשאר להדריך שם. ב-1966 עבר עם קבוצת קציני צנחנים לגולני, שימש תקופה קצרה כסמ"פ טירונים שלאחריה מונה למפקד פלוגה א' בגדוד 12. "המצב של הפלוגה היה גרוע", הוא מספר על כניסתו לתפקיד, "היא לא נחשבה לטובה ולא היו לה הישגים מיוחדים באימונים. בתוך פחות משנה היא הגיעה למקום הראשון החטיבתי בתרגילים ובאימונים, ואני מניח שזו הסיבה שהמג"ד מוסא קליין שיבץ אותנו כפלוגה הפורצת לתל פאחר".

מתי אתה זוכר שהשם תל פאחר עלה לראשונה בגדוד? "אנחנו תוכננו להיות בקו הירושלמי עד יוני (1967), לפי הסדר הרגיל שגולני תופס את הקו חצי שנה ואחר כך הצנחנים. אבל בתחילת מאי קיבלנו הוראה לרדת מהקו כי מתבשל משהו. אז עוד לא ידענו שתהיה מלחמת ששת הימים ולא ברור היה שנתקוף. ירדנו מהקו, התארגנו בשרגא ואז קיבלנו הנחיה של המג"ד שיש צורך להכין את הגדוד למלחמה אם תבוא. בהמשך, פחות או יותר לקראת אמצע מאי, התברר לנו שאחת האופציות שלנו זה לעלות ולכבוש את רמת הגולן ושהמשימה של גדוד 12 זה תל פאחר. לא ידענו בדיוק את החשיבות של תל פאחר ביחס לתלים האחרים, אבל לקחנו את זה כיעד מבוצר, גבוה, ישבנו על התצ"אות והתחלנו להתאמן".

איזה סוג של אימונים? "האימונים לא היו במודל מדויק של תל פאחר, כי בתצ"א ראינו חלקי תעלות, עמדות פה ועמדות שם, ראינו את הפיסטינים, את השלוחה הדרומית והצפונית ומספר מבנים. הרי היעד החפור התגלה לנו רק בקרב. האימונים היו במודל של יעד מבוצר והליכה ברגל ועלייה במעלות תלולים. אני זוכר את הימים האחרונים לפני העלייה לתל פאחר. שהינו סמוך לדרדרה ומתחת למצודת כ"ח. בלילות היינו מטפסים למצודת כ"ח כדי לתרגל את עצמנו פיזית. שהרי הקרב המקורי תוכנן ללילה".

תצפיות היו? אני זוכר תצפית שעשינו המ"פים מכפר גלעדי או ממנרה במשקפות 20×120. בעיקר צפינו על האיזור, על השלוחות, על הדרכים שמסביב, אבל זה לא היה לימוד של התל עצמו. אני יודע שהיתה מפה עם מרשם קרב גדודי, אני זוכר מצוין את המפה הזו, אני לא יודע איפה היא כיום, אבל אני יכול לצייר לך מצוין איפה היו הטנקים צריכים לעמוד ולרתק את היעד, איך אני צריך לעקוף את הטנקים, איזה דיווח הייתי צריך להעביר למג"ד שהטנקים צריכים להפסיק לירות ברגע שאני נכנס לתל הדרומי. אחרי המלחמה לא ראיתי את המפה הזו".

איך היתה החלוקה למשימות? "התוכנית שאני זוכר היתה כזו: המג"ד מוביל עם הטנקים בעלייה, ואני נוסע אחריו עם שבעה זחל"מים, אחריי פלוגה ב' ואחריה פלוגה ג'. אנחנו עולים מגבעת האם, חוצים את תוואי ההטיה ועולים לציר הנפט בדרך שסומנה על המפה בתכנון".

מה ידוע לכם על איומים שצפויים לכוח הזה בדרך ההטיה? "משבע בבוקר כשקיבלנו את ההוראה לעלות, לא דיברו הרבה. הולכים ותוקפים. לא התעסקתי עוד פעם בלימוד המודיעין, אלא רק לעלות על הזחל"מים, לדאוג שתהיה מספיק תחמושת, שכל אחד יזכור את המשימה שלו בתוך הפלוגה. לא חשבתי איזה אויב יהיה, ידעתי שיש פלוגה בתל פאחר, פלוגה בתל עזזיאת, מחלקה בבורג' בביל, וידעתי שיש תול"רים ומרגמות בתל פאחר. כמו כן לא ידעתי איזה נזקים חיל האוויר שלנו עשה להם".

על טנקים סורים שנמצאים באיזור ידעתם? "אני לא זוכר".

יום קודם אתם מקבלים פקודה לעלות לרמה, אבל אחר כך מחזירים אתכם. "זו היתה אכזבה עצומה שלא נשתתף במלחמה. מה זאת אומרת? עוד פעם הצנחנים שכבשו את ירושלים יקבלו אותות גבורה? ואיפה גולני? רצינו להוכיח לעצמנו ולחבר'ה שגם גולני שווים משהו. התכוננו לזה הרבה".

שוחחת על כך עם החיילים המאוכזבים? "בוודאי, כל הזמן דיברנו על זה והיתה אכזבה גדולה שהנה מתפספסת לגולני האפשרות להוכיח את עצמה. בשנים אלה גולני פעלה וניסתה לשקם את עצמה, והנה עוד פעם לא נשולב בקרב וחיילינו יילכו ברחוב שפופים. המזל הוא שהחלטנו לא לפרק את התחמושת באותו לילה ולא להחזיר ציוד. קמנו למחרת באווירה של מחזירים ציוד והולכים הביתה, ואז קיבלנו את הפקודה. זו היתה הפתעה גדולה, אבל בתוך השוק הזה היו שני קווים שאי אפשר להפגיש ביניהם, שתי תחושות מאוד חזקות. האחת, שהנה יש לנו הזדמנות להוכיח את עצמנו, והשנייה שאולי לא נחזור מהקרב. שתי הרגשות כבדות, מהולות אחת בשנייה וכל הזמן המחשבות רצות בין הקו האופטימי לפסימי. זה מה שהיה אצלי".

זוכר את התדרוך האחרון עם מוסא קליין? "זוכר את התדרוך לא לפרטי פרטים, אבל בגדול הוא דיבר על מוטיבציה של הגדוד להצליח. זה היה קצר".

ידעתם על המשימות של חטיבה 8, שהיתה מיועדת לפעול במקביל מדרום לכם? "ידענו שהיא חטיבה פורצת ושדרך נעמוש היא עוברת לקלע וזעורה ואנחנו חוצים את הגבול אחריה ופונים למשימותינו. זה מה שידענו".

ידעתם על התניה בין המשימות שלה לבין התנועה שלכם? "ברגע שאומרים לי כמ"פ שאנחנו עולים אחריהם, אז אני מניח שאם הם לא יצליחו לעבור את הקו הראשון או השני אז אנחנו מתעכבים. היה עיכוב קל. כשאני עברתי את גבעת האם ראיתי חלק מהטנקים של חטיבה 8 עולים במעלה לכיוון קלע".

כשאתה חוזר מהתדרוך של מוסא, החיילים שלך כבר יודעים שתוקפים? "כן, השמועה עברה בין כולנו וכבר אמרתי לסמ"פ שמיל לארגן את הפלוגה".

כינסת את פלוגה א' ודיברת לחיילים? "לא היה כינוס רשמי, אבל בזמן ההתארגנות עברתי ודיברתי איתם על ההזדמנות שיש לנו, שכל אחד יזכור את התפקיד שלו, שיבדוק את הנשק, שיהיה מאורגן. ואז עולים על הזחל"מים, מארגנים את השיירה ומתחילים לנוע. מוסא ראשון ואני אחריו".

מתוך שחזור כיבוש תל פאחר (צילום: ארכיון צה"ל)

מתוך שחזור כיבוש תל פאחר (צילום: ארכיון צה"ל)

ואז אתם מגיעים לקרית שמונה. "מגיעים לקרית שמונה והרבה אנשים בצידי הדרך, זרקו עלינו סוכריות, קראו כל הכבוד, תנצחו, נגיע לדמשק. נורא שמחנו, אבל היינו מאופקים בגלל חרדת ביצוע המשימה".

התחנה הבאה שלכם היתה בחורשת טל. "אני מעריך שהגענו לחורשת טל בסביבות השעה 11. לא ירדנו מהזחל"מים. בדרך כלל פלוגה רגילה מונה 120 איש, אבל פלוגה א' היו שבעה זחל"מים ונכנסנו לקרב עם 60 לוחמים. כל הפלוגות בגדוד היו מצומצמות יחסית".

אתה זוכר שהיתה הוראה לדלל את כמות החיילים בזחל"מים? "אני לא זוכר את זה".

כמה זמן אתם עומדים בחורשה? "יחסית הרבה זמן. חיכינו וחיכינו. אני זוכר שראיתי את דן שילון משוחח עם מוסא, ומישהו נתן לו כובע פלדה. השיחות שלי עם מוסא היו בקשר. הוא שאל אם אנחנו מוכנים ואם הכל בסדר. בינתיים ראיתי מטוסים שלנו תוקפים את תל פאחר, אני זוכר כמה גיחות כאלה".

דן שילון סיפר שמוסא אמר לו שמלחמה הוא לא יראה, כאילו הכל יעבור בקלות. "מוסא לא העביר לנו את התחושה הזו שאנחנו הולכים לטיול שנתי. רק בדיעבד אני יכול להבין שלמוסא עברו גם תחושות כאלה, שזה קרב שיעבור בקלות, אחרת למה לקח איתו עיתונאי ואת קצין השלישות?".

התחושה היתה שתל עזזיאת זה סיפור יותר גדול? "ידעו שתל פאחר שולט על תל עזזיאת. יונה אפרת (המח"ט) שם את מוסא על תל פאחר בגלל שהכיר וידע שמוסא אדם אמיץ ואין לו אלוהים".

איך עברה התנועה מחורשת טל לגבעת האם? "נסיעה רגילה. כשעזבנו את הכביש לפני גבעת האם, הבנתי שאנחנו במלחמה, שאין דרך חזרה".

עוברים את גבעת האם ונוסעים מזרחה. "ההפגזות הממוקדות החלו כשהתקרבנו לתוואי ההטיה. מגבעת האם כשאנחנו חוצים את האוכף בירידה אנחנו רואים את הזחל"ם שכולם מדברים עליו, עם החיילים השרופים מהארטילריה. זה היה השוק הראשוני, ומרגע זה נגמרו הרגשות. התמקדנו במשימות ודבקות במטרה, קדימה הסתער, כל המושגים האלה נכנסו למוח הקדמי. נעים על הקוליס, וכל הזמן אני מסתכל על הסביבה, שומר על קשר עין עם תל פאחר כי לא כל הזמן יש קשר עין, מסתכל מאחור שכל הזחל"מים איתי, רואה את תל עזזיאת, את הבניאס, רואה עשן, רואה פגזים, רואה שדה קרב ואני רואה טנקים שעולים לקלע (חטיבה 8). הגענו קרוב לדרך ההטיה ושם נעצרים. אני רואה לפנינו את שלמה סגל (מ"פ ב') יורד ומכוון את הטנקים, מדבר עם מוסא, מחכים שהטנקים ימצאו את דרך העלייה לציר הנפט".

איפה בדיוק עמדתם? "הטנקים היו בערך 20 מטר בתוך דרך ההטיה ואנחנו מאחוריהם, וזו היתה התעכבות של רבע שעה לפחות. ושלמה סגל יורד ומדבר עם המג"ד. אני רואה בעיניים את סגל או יוסי פרדימן (הקמב"צ) מסמנים לטנקים לנוע פה ולנוע שם כדי לחפש נתיב עלייה, מנסים לכוון את הטנקים, אני רואה טנק מנסה לעלות ולא מצליח. ואז מגיע רגע שגם אנחנו מתחילים לחטוף אש. אני שומע את מוסא קרוב אליי שאומר הולכים צפונה, ובעצם רואה אותו נוסע צפונה על תוואי ההטיה ואני נוסע אחריו. כאן היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם. בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה נוספת ויריות. פגז נפל קרוב אלינו, רסיסים פגעו לי בגב וקרעו לי את החולצה. לא הרגשתי כמעט כלום, רק כאב עמום. אחר כך התברר לי שנכנסו לי רסיסים לגב ולפי החלטת הרופאים הם נשארו שם עד היום. מגיעים לעין א-דייסה, אולי התעכבנו שם קצת. יותר מאוחר למדתי שמוסא ביקש מהטנקים שיעלו על הגבעה בעין א-דייסה ויירו משם על תל פאחר".

כשאתה מסתכל אחורה לראות מה עם הכוח שלך, מה אתה רואה? "לא ראיתי זחל"מים שנעצרו כתוצאה מירי בשלב הזה. כשעלינו על תוואי ההטיה ונסענו צפונה ראיתי שהתחלתי לאבד זחל"מים. יש הפגזות, פיצוצים, מסתכל קדימה לשמור קשר עין עם מוסא וחייב לשמור על השיירה, אבל מאחור חלק מהזחל"מים אני כבר לא רואה אותם ואני מצפה שיגיעו".

אתה מנסה לבדוק בקשר מה קורה מאחור? "לא באופן שוטף, אולי עם שמיל עשיתי שיחת קשר אחת או שתיים".

מה אתה מבין כשאתה רואה שהזחל"מים של הפלוגה לא מצטרפים? "שהם מתעכבים, אולי חלק נפגעו, אולי בעיה טכנית. רק כשהגעתי לנקודת ההיערכות (מתחת לתל פאחר) והסתכלתי אחורה וראיתי רק שלושה, הבנתי שארבעת הנותרים נפגעו מאחורה באיזור עין א-דייסה".

אתה שם לב שיש עליכם ירי מכל מיני כיוונים? "כן, אבל לא ידעתי מאיפה. הירי הוא בעיקר ממערב ומצפון, אבל לא מתל פאחר. רק כשעברנו את עין א-דייסה יש קשר עין עם תל פאחר, אבל לא הרגשנו שיורים עלינו משם. ירו כנראה מתל עזזיאת, מבורג' בביל, ואולי מהבניאס".

אתה שומע בקשר חילופי דברים בין המג"ד למ"פ הטנקים? "לא, לטנקים היתה רשת נפרדת. גם לא דיברו הרבה. קראתי את הקרב, ראיתי איפה מוסא, נצמדתי לטנקים, רציתי מאוד שכל הזחל"מים שלי ייצמדו אליי, אבל ראיתי רק שלושה ושאלה הגיעו לנקודת ההיערכות. חיכיתי לראות איפה הזחל"ם הרביעי והחמישי וכל היתר, אבל הם לא הגיעו".

ולא יצרת קשר עם שמיל לברר מה קורה? "אני חושב שיצרתי קשר, אני לא בטוח שהצלחנו לדבר באותו רגע".

ולא ראית שמאחור זחל"מים נפגעים ומתפוצצים? "לא ראיתי כי היו עיקולים בתוואי ההטיה. אני בטוח שיצרתי קשר עם שמיל, אולי היתה שיחה והוא אמר לי שהם נתקעו".

למה נתקעו הוא אמר? "אולי אמר שנתקעו ויש נפגעים, אבל לא היה לי זמן לתחקר, הייתי מתחת לתל פאחר, היינו על הזחל"מים בנקודת ההיערכות עד שהגיע ברגל אלכס" (סרן קרינסקי, שנסע על זחל"ם המג"ד)".

אלכס קרינסקי

אלכס קרינסקי. העביר לוורדי את ההוראה מהמג"ד – לתקוף מיד

מאיפה אלכס הגיע? "מאיזור הטנקים שהיו לפניי, כלומר ממוסא, הוא מגיע על הדרך עצמה (דרך ההטיה). אני מתכופף אליו והוא אומר לי – מוסא נתן הוראה לרדת מהזחל"מים ולתקוף את תל פאחר מהחזית. אני חושב שהוא גם אמר את המילה לתקוף מיד. הורדתי את האנשים שלי, ספרתי אותם, היו 25 איש, הסתכלתי עם אלכס על תל פאחר ואמרתי לו – תשמע, היעד המקורי שלי זה הדרומי, אני לוקח חצי מהלוחמים שלי שנמצאים כאן, קח אתה חצי ותעלה ותתפוס את פאתי היעד הצפוניים בלבד, ולמה? כי תיארתי לי שכל הגדוד שיבוא אחריי יהיה בשטח השמדה. הרי תל פאחר יושב על הציר. ואלכס אמר לי ישר קדימה. התחלנו לעלות. את אלכס ראיתי עולה במעלה ליעד הצפוני ואני תקפתי את היעד הדרומי. המשכתי לתעלות ואז לא ראיתי אותו יותר".

אתה ודאי מכיר את הטענה של הקמב"צ יוסי פרידמן, שמוסא קליין שלח אותו אליכם כדי למסור לכם שתגיעו אליו, אבל כשהוא הגיע לנקודת ההיערכות הוא לא מצא אתכם. פרידמן העלה את התמיהה אם לא החלטתם שניכם, אלכס ואתה, לתקוף את התל על דעת עצמכם. "זו טענה או תמיהה שאין בה כל יסוד וששמעתי אותה רק לאחרונה. אם אלכס היה מקבל הוראה ממוסא לקרוא לוורדי אליו מדוע שלא יגיד לי זאת? מדוע שיפעל בניגוד לפקודתו של מוסא ויסכים לתקוף איתיו חזיתית את היעד? אלכס היה מ"פ ותיק ממני והאמנתי לו שאמר שמוסא נתן הנחיה לתקוף את היעד חזיתית, ולכן גם אלכס עצמו הצטרף לתקיפה".

אולי כי הוא שש לקרב. "אם אלכס עשה מניפולציה מההוראה של מוסא, אני לא יודע מזה. אם אלכס היה אומר לי – מוסא אומנם נתן הוראה להגיע אליו, אבל בוא נכבוש את היעד, אז לא איתי. כשמוסא אומר לי משהו לעשות, אני עושה. אני לא הכרתי את אלכס, אז למה שאעשה פעולות בניגוד לפקודות של מוסא? זה לא הגיוני. זה לא בדנ"א שלנו, בטח לא שלי".

מדוע חילקת את הכוחות ולא עליתם 25 איש ביחד על הדרומי? "אני קיבלתי החלטה שיש צורך לתפוס את פאתי היעד הצפוני כדי למנוע אש סורית על הגדוד בהתארגנותו וכן הערכתי שזה יסייע להיכנס ליעד הדרומי. זו היתה החלטה למען הגדוד למטה ולמען האנשים ביעד הדרומי. במקום 60 איש שהיו צריכים להיכנס במקור ליעד הדרומי, נכנסתי לשם עם 12 איש".

למה לא אמרת לאלכס – בוא נחכה כמה דקות עד שיגיעו עוד כוחות? "עמדת פעם בשטח ההיערכות וראית את התל יושב עליך? היית יכול לחכות עוד שנייה או דקה? יתרת הכוח היתה מעבר לעיקול של תוואי ההטיה כ-600 מטר מאיתנו. הערכתי שאם הוא לא נצמד אליי יש בו נפגעים והוא תקוע".

לא נראה לך יומרני לעלות על יעד כזה עם 13 איש מפה ועוד 12 משם? "חשבתי שאולי אני לא אכבוש את כל היעד הדרומי עד סופו, אבל מבחינה טקטית אי אפשר להיכנס רק לתל הדרומי בלי לתפוס את פאתי היעד בחלק הצפוני".

היתה עליכם אש? "היתה אש מסביב, לא פגיעות ישירות, אבל לא חיכיתי שזה יקרה. כשאתה עומד 300 מטר מתחת לתל פאחר, יש לך זמן לשהות? כשאני יודע שהפקודה של מוסא היא לתקוף חזיתית ומיד? למה תחכה? קיפול הקרקע בין שלושת הזחל"מים שהגיעו להיערכות לבין מה שלא ראיתי היה 600 מטר, ואתה לא יודע מה יש מאחורי הקיפול הזה. ולכן אתה עומד פה, מקבל הוראה מהמג"ד לכבוש חזיתית, ואתה יודע שהיעד הדרומי הוא כזה והצפוני גבוה יותר. טקטית, אם לא הייתי נותן לאלכס 12 איש, כל מי שהיה בדרומי היה חוטף ונפגע בגלל הטופוגרפיה".

אז הסיטואציה היא שאתה נמצא מתחת לתל עם מעט אנשים, צריך לתקוף מהחזית במקום לבוא מאחור, בעצם הכל כבר השתבש. "אבל היעד הדרומי היה היעד המקורי שלנו, ולא משנה מאיזה צד אתה תוקף. הכרתי את היעד מכל הכיוונים, איפה הגדרות והבונקרים, זיהיתי אותו כמשימה שלי. אבל תבין שאם היינו כולם עולים לדרומי, 25 איש, ונניח כל הסורים היו מרוכזים כולם בצפוני, חלק גדול מה-25 היו נפגעים".

כמה זמן אתה ואלכס מדברים? "דקות, הוא ישר הסכים איתי, ישר פיצלנו כוחות, אמרתי לו איך הוא צריך ללכת, איך אני הולך, היה תיאום מלא של כוחות. אלכס לא נדפק בתעלות הראשונות, הוא היה צריך להישאר בתעלות הראשונות כדי לראות שהגדוד מתארגן. זה מה שאמרתי לו. אבל הוא עם ה-11 אנשים ניסה לחדור עוד ועוד, כאילו לכבוש לבד את היעד הצפוני, וזה בלתי אפשרי היה. היעד הצפוני היה הרבה יותר מסובך".

זוכר מה דיברתם? "היתה כאילו הבנה מלאה מה היה צריך לעשות. אם שגיתי טקטית בהחלטה, אלכס היה צריך להגיד לי והיה מתפתח ויכוח, ואולי היה מתקשר למג"ד ואומר לו. אבל לא היה ויכוח, זה היה ברור כשמש בצהריים מה צריך לעשות. ושנינו קצינים בכירים, אלכס היה מ"פ ותיק, וכשהוא ראה את הטופוגרפיה של השטח הוא ידע שזה מה שצריך לעשות".

אתה זוכר איפה אתה רואה אותו בפעם האחרונה? "זוכר את החבר'ה של אלכס ואיזי חמווי עד פחות ממחצית העלייה לתל הצפוני, כל הזמן הזה שמרתי איתו על קשר עין".

כשחילקת את הכוחות רצית שיהיו איתך אנשים מסויימים? "רק דבר אחד שמתי לב שהחוליה שאמורה לפרוץ את הגדרות תהיה איתי. בסופו של דבר, הבונגלור נשאר בזחל"ם הרביעי או החמישי, שהיה מאחור ולא הגיע, אבל השארתי אצלי אנשים שרציתי, לא היתה סלקציה מיוחדת".

מי רצית במיוחד שיהיה איתך? "בן חמו, ושטרית ושירזי, וכמובן מוראד. הם היו צוות טקטי שידע לעבוד ביחד".

ורדי סרט

ורדי 1967, בשחזור קרב תל פאחר. "חטפנו אש והשבנו אש כל הזמן"

אתם מתחילים להתקדם ליעד. "מגיעים לגדרות בפריסה רחבה, כדי שלא נידפק על-ידי מרגמות, קבוצה קדימה וקבוצה אחורה, אני יודע שאין לי בונגלור, לא יורים עלינו אש ישירה, יורים בסביבה, מגיעים לגדרות, שירזי, שטרית, כל אחד שוכב בהמשכו של השני, כולנו עוברים מעליהם ומצטרפת החוליה השנייה. מוראד ועוד שני אנשים הוא חוליה ראשונה, אני אחריהם ומתחילים לטהר. בהתחלה נכנסנו ימינה, היו שם שני בונקרים, מוראד נכנס, בונקר ראשון עבר בסדר, זורקים שני רימונים כי הקירות עבים. בבונקר השני או השלישי מוראד נפצע ביד ואז החלפתי אותו עם מפקד אחר, אולי זה היה דב (רוזנבלום), וככה התקדמנו וכבשנו את מוצב החוץ הראשון ועלינו במעלה התעלות עד הפיסטין של הדרומי, שהוא באותו גובה של הצפוני. טיהרנו שם את הבונקרים, ולאחר מכן התארגנו לכבוש את החלק האחרון שזה הסככה המנהלתית. לא ראיתי בה משימה מיוחדת. בינתיים לא ראיתי שביעד הצפוני מתנהלת מלחמה גדולה על פני השטח. רק אחר כך התברר לי שלמטה בתעלות דווקא כן היתה לחימה קשה. התפרסנו, יצאנו מהתעלות כדי לגמור את הטיהור של סוף החלק המזרחי של היעד הדרומי. אחרי כמה מטרים חטפנו אש נוראית מהיעד הצפוני. לראשונה התברר לי שהיעד הצפוני מלא סורים ולא ידעתי איפה אלכס. החוליה הראשונה עם מוראד ודב נצמדו לגדר הקדמית לפני הסככות, ואני שהייתי די קרוב לתעלה שעזבנו חזרתי לשם. לא ידעתי מה קרה עם מוראד ודב. התחלנו לנהל אש מול היעד הצפוני. כל הזמן ירינו לשם כדי לסייע לאלכס. חטפנו משם אש והשבנו אש כל הזמן. התחילו להיפצע אנשים. מה שעשינו זה שכל פעם אחד מאיתנו ירה מהמקלע לעבר מקורות האש בצפון היורה, היה חשוף, ואז אחד אחר תפס את המקלע וירה. ככה פעלנו עד ששירזי חטף כדור בפה, ואז בן חמו ירה במקומו ואני החלפתי את בן חמו וכך הלאה".

בוא נחזור לאחור: מיד בהתחלה אתה מחלק את הכוח לחוליות? "קצת לפני שנכנסנו לתעלה אמרתי למוראד, וזאת התרגולת, שהוא חוליה ראשונה. היו לו שני אנשים איתו, אני אחריו, יתר הכוח אחריי וככה פעלנו בתעלות".

כששירזי נשכב על הגדר זה היה בלי פקודה ממך. "לא צריך פקודה, רק לקרוא את הקרב. אני זוכר שהסתכלתי עליו והיה ברור שהוא ישכב על הגדר, כי הוא היה הכי קרוב. ועמרם היה אחריו. עמרם עובר על הגב שלו ונשכב אחריו, ואחר כך אני מתחיל לעבור וכל הכוח אחריי".

שוכב על הגדר

גולני על הגדרות. התרגולת היתה ידועה. מתוך שחזור הקרב.

השכיבה על הגדר של שירזי יצרה מיתוס ומטבע לשון. גם אם זה היה נוהל קרב שגרתי, לא זכור שעד אז באיזשהו קרב של צה"ל הזכירו את זה. "להישכב על הגדר היתה תרגולת ידועה בצבא, ואולי העניין של שירזי נתפס כי כל תל פאחר נכבש על ידי חיילים וקצינים זוטרים. מדוע? בגלל ההכנה המנטלית מראש מה החשיבות של תל פאחר ומה החשיבות לדבקות במטרה למען החברים שלך. אתה לא יכול להסביר את הכיבוש של תל פאחר על ידי לוחמים וקצינים זוטרים שעשו את מה שהבינו שצריך לעשות, גם בלי פקודה של המג"ד. הפקודה האחרונה של המג"ד בכיבוש תל פאחר היתה לי – לתקוף את היעד חזיתית. לא אמר לי איך, רק לתקוף. אחרי זה מוסא לא נתן לי הוראה נוספת לפני שנהרג, אבל כולם הבינו את הסיפור. הבינו שיש קבוצה שעלתה, הבינו שלא יכול להיות שהקבוצה הזו תכבוש לבד, ולכן שמיל (סמ"פ א') אירגן זחל"ם עם חיילים ועלה לתל, שוורצי (סמ"פ ג') עלה עם לוחמים לתל ואורי (גרונר, מ"מ בפלוגה ב') אחריו, עזרא (מ"מ המחלקה המיוחדת) עלה עם לוחמים והגיע ממש לידי, עוד לפני שהמח"ט הבין שיש ברוך בתל פאחר. חיילים הבינו את הצורך לתקוף ולא יכול להיות שגדוד 12 ייכשל במשימה. ולכן אני מסביר לך את ההתנהגות של שירזי. נתתי לך בהתחלה רקע שהפלוגה שלנו הגיעה תוך פחות משנה מהפלוגה הכי פחות טובה בחטיבה לפלוגה הכי טובה מתוך 12 או 15 פלוגות. אז החיילים והמ"מים בפלוגה וגם המ"פ ידענו מה צריך לעשות בגלל ההכנות שעשינו. ולכן כששירזי היה לידי לא היה צריך לתת לו פקודה לשכב, הוא ידע מה לעשות. עם כל התרגולות האלה הוא לא היסס, והכל באומץ. היתה רוח קרב אדירה".

איזה חייל הוא היה? "היה מה שנקרא היום 'חייל מורעל'. ובוא נגיד שהוא לא היה חייל מופנם".

זה היה חכם לשווק את הקרב הזה עם הסיפורים הקטנים של לוחם שנשכב על הגדר בשביל החברים. סיפור כזה ביחד עם עוד כמה דומים בנו את המיתוס סביב תל פאחר. "עזוב אותי מהחלק השיווקי, אני קורא לזה במילים יותר מקצועיות מורשת קרב. ובמורשת קרב צריך לספר את זה כדי להוציא לקחים, להבין מה נכון ומה לא נכון. מורשת הקרב שאני רואה מתל פאחר הוא הלקח – תעשה את העבודה שלך גם אם אתה לא מקבל פקודות ישירות כל רגע, כי הסגל הבכיר איננו. תעשה בכל מחיר את העבודה שלך, וזה מה שקרה. לאחר קבלת פקודה ראשונה לתקוף, תקפנו את התל בכיוון הפוך, בצורה קשה, באור יום, ללא הוראות נוספות של המג"ד והסמג"ד, וכבשנו אותו. נכון שעם 23 הרוגים והמחיר כבד, אבל כשהכל משתבש לך וטנקים לא מצליחים לעלות ואתה תוקף ביום במקום בלילה ואין פקודה סדורה של המג"ד, אז בעצם הוא נכבש מכוח מוטיבציה והאמונה של אנשים והבנה מקדימה של הסגל הזוטר. המפקדים תקפו מכל הכיוונים רק כדי לכבוש. המסר המרכזי לעתיד לבוא הוא: קיבלת משימה – תעשה אותה. אומרים בכל מחיר, אבל בכל מחיר סביר. אני נגד זה שכל הגדוד או חצי מהגדוד ייפגעו בקרב, מה שנקרא עוד כיבוש כזה ואבדנו. אבל בהיבט ההיסטורי זה מחיר סביר וקשה מבחינת תמונת המלחמה הכוללת".

אתם יורים ררנ"ט בנקודת ההתחלה. "זה היה בגדרות. עמרם (שטרית) ירה כדי להבטיח שבנקודת הפריצה שלנו לא יהיה סורי. נכנסנו לתעלה קרוב לבונקר הראשון מימין. אני מניח שאמרתי לו לירות".

זוכר אירועים מיוחדים עד שהגעתם לסוף התעלה? "אני זוכר שהגענו לסככה וקיבלנו אש מהיעד הצפוני שירה עלינו כל הזמן, דאגתי שלא חיסלנו את כל הסורים בדרך, אז אולי יהיה סורי שיבוא מאחור, מה שבעצם קרה למג"ד. שמתי את אחד הלוחמים בעיקול האחרון של התעלה כדי שיאבטח שלא יבוא מישהו מאחור. אם אני לא טועה, זה היה גרשפלד. אני זוכר שאמרתי לו לך קצת בתעלה עד לעיקול. אחרי המלחמה שמעתי שהמשיך עד למטה. דבר שני, אני זוכר שעשרה מטר מאחורינו היתה עמדת תותחים עם חייל סורי, שכנראה היה בהלם ולא הבין באיזה מצב הוא נמצא. רק בסיום הקרב מצאנו אותו ולקחנו אותו בשבי. בערך בשעה 4 אני רואה את המג"ד על הפיסטין של היעד הצפוני ואני אומר לו בצעקות יורים עליי מהצפוני, אנחנו משיבים אש. ואז אני שומע אותו צועק – איתן איתן איתן (קוד החיבור של הגדוד) ומכאן לא ראיתי אותו יותר. חשבתי שאולי אלכס ירה עליי, וכנראה שגם מוסא חשב ככה, אחרת הוא לא היה צועק איתן".

אתה ראית כשהוא נפגע? "לא ראיתי. המשכנו לירות ליעד הצפוני כי אחרי שהבנתי שירו עלי תול"רים או נ"ט, הבנתי שזה לא אלכס. המשכתי לירות עד שכמעט נגמרה התחמושת. בשלב מסוים קיבלתי תחושה מאוד מאוד חזקה שבעצם אנחנו הולכים לנצח את הקרב ולא להפסיד. השעה היתה 16:20 ועד אז לא ידעתי מה קורה איתנו, אם נצליח או לא נצליח, כי יש סורים בצפוני ואולי ניהרג. רוב החבר'ה שלי כבר נפגעו, ואז אני רואה את עזרא סלע (זכריה, מ"מ המיוחדת) מגיע אליי עם הכוח שלו. זה היה מהפך בהרגשה שלי שכנראה נצליח. כי הסורים יכלו להגיע מכל מקום ולנפנף אותנו. כיוון שידעתי שיש תול"רים ועזרא עם הזחל"ם שלו הגיע ממש עד שלושה מטר מהתעלה שלי, יוסי פרידמן היה הנהג, צעקתי להם תקפצו מהר לתעלה, יש תול"רים. נדמה לי שמחצית מהכוח הצליחו לקפוץ והמחצית האחרת נפגעו מהתול"ר בזחל"ם (בספר "משני עברי הרמה" צויין כי שלושה מאנשי הזחל נהרגו ו-5 נפצעו). עזרא ואני המשכנו לירות ליעד הצפוני, לא היה לנו כבר הרבה תחמושת. טיפלתי גם בפצועים, הורדתי חגורות, חתכנו שרוולים ועסקנו בחבישה ובעצירת דם".

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

תעלות במוצב הדרומי של תל פאחר, משקיפות אל תל עזזיאת (העצים המרוחקים). להגדלה לחצו על הצילום

מי האנשים מהכוח שלך שהיו איתך בשלב הזה? "אני זוכר שלושה שהיו איתי בתעלה: עמרם, בן חמו ושירזי. זה בטוח, אבל היו עוד. ואת גרשפלד שלחתי לקטע אחר".

בכמה סורים פגעתם במהלך טיהור התעלה? "אני לא יודע, לא סופרים בקרב".

תוך כדי התקדמות ראית חיילים סורים הרוגים? "ראיתי שפגענו בהם. וכשעלינו למעלה והסתערנו לכיוון הסככות, ראיתי חיילים סורים שירינו עליהם בורחים לחורשות עין פית, מעבר לכביש הנפט. היו שם 10 או 15 חיילים סורים".

מה היתה השעה? "לפני ארבע אני חושב. כי בארבע כשחזרתי אחרי זה לתעלה דיברתי עם המג"ד".

ואתם גמרתם את כל הסורים בדרומי? "יכול להיות".

באיזו התנגדות נתקלתם בדרומי? "היה ירי מתוך הבונקרים, אבל לא קרב פנים אל פנים, כי התרגולת שלנו היתה להגיע לבונקר, לזרוק רימון או שניים ואז להיכנס ולטהר. כשהגענו לעיקול בתעלה ירינו צרורות והתקדמנו לעיקול הבא. לכן לא היה קרב פנים אל פנים. אבל היה ירי מאסיבי מהצפוני של מקלעים, קלצ'ניקובים ותול"רים".

ואז אתה פוקד על מוראד להסתער. "אנחנו יוצאים כולנו, מוראד היה חוליה ראשונה, היה פצוע ביד, אבל אמר לי שהוא יכול להחזיק את הנשק ביד אחת, ואני אחריו".

מה מצב החיילים הפגועים אצלך בשלב הזה? "לא היו הרבה פגועים בשלב הראשון. רוב הפגיעות היו אחרי מכת האש הראשונה מהיעד הצפוני כשהיינו בכיוון הסככות. מוראד נשכב במקום שהיה, אני הספקתי לחזור לתעלה עם כמה חיילים ואז החלו נפגעים".

איפה נהרג שירזי? "הוא היה מטר על ידי. קיבל כדור בפה. זו היתה תמונה נוראית. הוא מחזיק את המקלע, הראש נשמט, סילון של דם מהפה, תמונה שלא אשכח. נדמה לי שבן חמו היה ביני לבינו. זה היה התור של שירזי להיות על המאג, ואחרי שנהרג בן חמו לקח את המאג".

מה עוד אתה זוכר מהרגעים האלה? "זו מלחמה, מדברים רק פקודות קצרות, מכניסים תחמושת, מתארגנים, לא זוכר שהיו שיחות מיוחדות".

מה ידעת על דב רוזנבלום שנהרג בהסתערות לסככות? "לא ידענו מה קורה עם דב ומוראד, הם היו על יד הגדר".

לא ידעת שהוא נהרג? "רק בסוף הקרב שמעתי".

מה היה הרגע המשמעותי הבא? "בשעה חמש בערך יונה אפרת (המח"ט) הרים אליי קשר".

פעם ראשונה? "פעם ראשונה ופעם אחת. אני אומר לו יורים עליי מצפון, שאני לא רואה את המג"ד, שהיעד הדרומי בידי, חוץ מהסככות, אבל כל מה שהוא יעד מבוצר הוא בידי. עוד לפני השיחה עם המח"ט אני שומע ירי מעליי, אני מסתכל ורואה את שמיל ושוורצי (הס"מפים). הם היו מאחוריי איזה מאה מטר. עד אז לא ידעתי שהם שם. מאוד שמחתי שאני לא לבד. עם ההגעה של שמיל, שוורצי ועזרא, התהפכה ההרגשה מפסימיות למשהו אופטימי שהנה אנחנו ננצח".

הצלחת לדבר עם שמיל? "לא, רק הבנתי שהוא שם. אני חושב שהוא ראה אותי מתרומם ומסתכל עליו".

דיווח קשר12

מתוך הדיווחים שהגיעו לפיקוד צפון מחפ"ק חטיבה 1 על המצב בתל פאחר בין השעות 16:30 ל-17:30

ואז המח"ט מתקשר. "המח"ט מתקשר בערך בשעה חמש ושואל מה המצב. אמרתי לו שדיברתי עם מוסא ואני לא רואה אותו יותר, יורים עלי מצפון ושבדרום היעד בידי. הוא אמר לי תחזיק מעמד, אני שולח את הסיירת. אמרתי לו שכשהסיירת מגיעה שתפתח רימון עשן אדום ואני יירה זיקוק אדום לצרכי חבירה, כי פחדתי שרובקה המ"פ ייכנס ליעד הדרומי שהוא לא מכיר ויטהר אותנו".

כמה זמן אחרי השיחה עם המח"ט רובקה מגיע? "שלושת רבעי שעה, לא בטוח".

הסיירת הגיעה ב-17:10, אז השיחה שלך עם המח"ט היתה לפני השעה חמש. "יכול להיות. כשרובקה מגיע הוא מדליק רימון עשן אדום, אני יורה זיקוק אדום, ורובקה הולך לכיוון היעד הצפוני. לא היתה לנו תחמושת, שמרנו מגע אש, נתתי הוראה שמשאירים מחסנית אחרונה לקרב מגע אם יבואו סורים עלינו. אני יריתי צפונה בממא"ג, ואז היה איזה פסק זמן בשעה חמש שבו אחד החיילים פותח טרנזיסטור ושמענו שנאצר התפטר".

בספר "משני עברי הרמה" צוין כי בזחלם של עזרא שחטף תול"ר נהרגו 3 ונפצעו 5. כל הנפגעים נאספו לתעלה שלך, ובסך הכל נכתב בספר שבתעלה היו 16 פגועים – שישה הרוגים, שבעה פצועים, ושלושה שלא נפגעו ואתה ביניהם. אתה זוכר תמונה כזו? "אני זוכר שעזרא הגיע אלי עם הזחל"ם שלו, צעקתי לו שיירדו ממנו מיד וייכנסו לתעלה כי יש תול"רים בצפוני. ראיתי שכמה חיילים עוד הספיקו לקפוץ לתעלה, ביניהם עזרא ויוסי ואלה שלא הספיקו נהרגו ונפצעו כתוצאה מפגיעת התול"ר. אני זוכר שעם הגעתו של עזרא התרכזו והצטרפו לכוח שלי בתעלה עוד אנשים, לא ערכתי ספירות של ההרוגים מסביבי אלא המשכנו לירות ליעד הצפוני ובמקביל המשכנו לטפל בפצועים בתעלה באמצעים שהיו לנו".

באותו ספר נכתב שאחד הפצועים, מרדכי אשרף, הוציא מכיסו טרנזיסטור והשמיע לחבריו את החדשות בקול ישראל, שם הודיעו שנאצר התפטר. כולם חייכו ואז פגז תול"ר פגע בזרועו של אשרף שנשענה על דופן התעלה, והיד נופלת לתעלה ביחד עם הטרנזסיטור. "אני זוכר שבסביבות השעה חמש אחה"צ, אחד החיילים הוציא טרנזיסטור והשמיע את החדשות ומה שנחרט בזכרוני הוא ההודעה שנאצר התפטר. כיוון שירו עלינו כל הזמן נראה שהתיאור שאשרף נפגע וידו נופלת לתעלה אכן נכון. אני זוכר ירי ופצועים. עניין היד לא נצרבה בזכרוני, אבל התיאור מתאים לסיטואציה בה נמצאנו".
תרשים ורדי הנכון

מפת הקרב של המ"פ ורדי מרגע פיצול הכוחות עם קרינסקי (מבט ממערב למזרח)

כששמיל היה מאחוריך לא ניסית לחבור אליו והוא לא אליך? "אי אפשר. יורים בשטח, הוא בתעלה היקפית ואני בתעלה בפנימית".

לא דיברתם גם בקשר? "אני ראיתי אותו והוא אותי, ולא היה צורך".

אז בכל השלוש שעות האלה שלך בדרומי, הפעם היחידה שדיברת בקשר זה רק עם המח"ט? "כן. לא היה קשר".

ניסית ליצור קשר? "כל הזמן, אבל לא היה".

מתי ידעת שהמג"ד נהרג? "אחרי שדיברתי איתו ואחרי זה כשלא ראיתי אותו יותר, היתה לי תחושה שקרה לו משהו כי ממשיכים לירות מהצפוני. חששתי שקרה לו משהו".

את הכוח של המ"מ דני ביזר, שהיה לא רחוק ממך לכיוון התל הצפוני, לא ראית? "לא".

ביזר ראה אותך וקרא לך, לא שמעת אותו? "לא".

אז אחרי שסיימתם לטהר את התעלה והחוליה של מוראד רצה לסככות ונעלמה, אין לך יותר קשר איתם? "לא, לא קשר ולא קשר עין. אני כל הזמן חשבתי שהם תפסו עמדות שם. הסורים כל הזמן ריססו באש. מי שהיה יוצא מהתעלה היה חוטף, ואנחנו כדי לזהות את מקור הירי, השבנו אש כל הזמן".

זיהית את מקור הירי? "בטח, מקור אחד היה מאיזור התעלות איפה שהיה דני ביזר. מקור אחר היה מקצה התעלות של אלכס, ועוד מקור היה מהמבנה ששם ירו את התול"רים ואולי עוד בונקר אחד. לשם אנחנו משיבים אש. לא הכל ראינו, רוב המוצב היה תת קרקעי".

הירי שלכם היה יעיל? "הטווח היה סביר למקלע".

ולעוזי? "לעוזי לא. אבל הירי היה בעיקר כדי למנוע מהם להמשיך לירות".

ומשעה ארבע זה מה שקורה לכם? "כן, כל הזמן יורים עלינו מהצפוני".

אתה זוכר מחשבות שהיו לך? היה לכם מספיק מים, אוכל, סוודר שלא תתקררו? "לא חשבנו על אוכל. מים היה, אבל באמצע הקרב מי אוכל ושותה מים? הבעיה המרכזית היתה תחמושת. יורים עלינו כל הזמן והיה צריך לתכנן נכון את הוצאת התחמושת. לירות רק למקומות חשובים ולשמור תחמושת רק לקרב פנים אל פנים. נתתי הוראה ללוחמים לשמור מחסנית אחרונה".

יריתם בעיקר מהמאג, כמה תחמושת נשארה למקלע? "לקראת השעה חמש היינו במצוקת תחמושת, ואז ירינו ברווחים יותר גדולים. לאחר שעזרא הגיע היתה קצת יותר תחמושת. כשהם הגיעו היינו ביחד באותה תעלה עם פרידמן".

מראה כללי של תל פאחר מכיוון דרום

כוח ורדי – מדרך ההטיה ועד סככות המינהלה. מראה כללי מכיוון דרום

מה ראית מכוח הסיירת שהגיע? "ראיתי רכבים, ראיתי זחל"ם אחד שעומד על ציר הנפט בין היעד הדרומי לצפוני, אחד הכלים היה עם קנה" (זחל"ם עם תותח 90 מ"מ).

איפה ראית את רובקה תופס עמדה? "ראיתי אותו על הכביש, לא ראיתי שהוא תופס עמדה".

כמה זמן אחרי שהוא הגיע ראית אותו נכנס פנימה? "אני לא ראיתי שהוא נכנס פנימה ולא ראיתי את סולוביץ' (סמ"פ ב') נכנס פנימה. התעלה הצפונית ביותר יותר נמוכה ולכן לא ראיתי את סולוביץ'. אני בעיקר התמקדתי בשלוש-ארבע נקודות שמשם ירו עלינו. הכניסה שלהם לא היתה לי ברורה, היא לא נגלתה לעיניי".

אתם נמצאים שם זמן רב בתעלה, זוכר על מה דיברתם? "אני מדבר עם עזרא ועם יוסי (פרידמן), לא זוכר בדיוק מה היה".

איך נגמר הקרב? "מישהו אמר בקשר שהקרב נגמר או הסתיים, לא זוכר את המילים המדויקות. ואז יצאנו מהתעלה, הגענו לרחבה בכניסה וראיתי שמביאים לשם את כל הנפגעים. כל ההרוגים היו מכוסים, ומישהו אמר לי פה שוכב מוסא. עמדתי על ידו בראש מורכן, הוא היה מכוסה. פתאום אני מרגיש מכה בכתף. מסתכל ימינה ושמאלה, ורואה את הסמח"ט (משה גת) מגיש לי קופסת לוף ואומר לי – ורדי, מחר תוקפים בקונייטרה. זו היתה נקודה ששינתה לי את החיים. אני זוכר שבקלות הייתי יכול להיסחף למטה עם אסון כזה. אני הערצתי את מוסא והיו שם כל כך הרבה הרוגים בשורה אחת, חברים שלי, ואני בסך הכל בן 23. ולמרות שאני ממוקד מטרה, יש רגשות. אני שם אותן לא במצח הקדמי, אבל כשאתה רואה אחרי קרב כזה את התוצאה, אז בקלות אתה יכול להיסחף אחורה. כאשר משה גת נתן לי את המכה ואמר לי מחר יש מלחמה, אנחנו נהיה בקונייטרה, אז הבנתי שהחיים ממשיכים וצריך להתכונן לקרב הבא. זה נתן לי שיעור בחיים".

מה עשית אחר כך? "כשאני שומע שאין מג"ד ואין סמג"ד בסוף הקרב, לקחתי פיקוד על כל הגדוד (הערה: בהמשך הערב מונה רס"ן חיים יפרח למג"ד זמני). תפסתי את כל הס"מפים, מ"מים, כל מי שאחראי, אמרתי שכל אחד יארגן את עצמו, קחו כלי נשק נוספים של ההרוגים, אל תשאירו בשטח שום דבר. ובשעות הערב המאוחרות הלכנו בטור, כל הגדוד אחריי. היה שקט, אף אחד לא דיבר. בחורשת טל ביקשתי בקשר שכולם יחליפו בגדים, שאף אחד לא יישאר בבגדים עם הדם. יום טוב (הרס"ר) אירגן את הכל. החלפנו בגדים להראות שמחר יש יום חדש, קרב חדש. אכלנו משהו ואז כבר היה לפנות בוקר והיה צריך להתארגן הלאה. בקונייטרה כידוע לא היה קרב".

מתי המח"ט או הסמח"ט שאלו אותך על הקרב שלך בדרומי? "היו שיחות, אבל לא פורמליות. המח"ט פעם בא לפלוגה, אז סיפרנו, לא באופן סדור. היה תחקיר בקונייטרה. זה היה באולם עם קיר ומפות וכמה עשרות אנשים. אני סיפרתי את הקטע שלי, כל אחד סיפר את הקטע שלו, ואני זוכר את משה גת שהוא היה היחידי שיצא נגד כל מיני סיפורים שסופרו שם. אני זוכר שהוא שאל אותי, כמו שאתה שאלת, למה עשיתי את הפיצול הזה של הכוחות. אז סיפרתי לו מה שסיפרתי לך, הוא קיבל את זה ולא שאל יותר שאלות".

זה היה התחקיר שהתפוצץ? "זה התחקיר שכנראה התפוצץ. היה שם ויכוח שקשור לכעסים בין הסמח"ט לבין רובקה. אחרי כמה ימים יונה והקמ"ן (אורי שמחוני) לקחו אותי בג'יפ כי הם רצו לבדוק את הדרך שמוסא לא הצליח לעבור. אני זוכר שישבתי מאחורה, אורי שמחוני נהג, נסענו לתוואי ההטיה, עלינו וירדנו".

אתה זוכר מאיפה עליתם וירדתם? "לא היתה לי מפה. קודם כל אני מדווח לך בתור עובדה שנסענו בג'יפ ועלינו מתוואי ההטיה לציר הנפט, רק שאני לא יודע באיזה תוואי זה היה ולא יודע אם זה היה הציר המקורי. לא היו לי כלים לבדוק".

מה הם ביקשו ממך? "בוא ורדי, נוסעים, רוצים לבדוק את ציר העלייה".

וכיום מה דעתך, הם לקחו אותך בתור איזה אליבי להראות שהדרך היתה עבירה? "אני חושב שהם רצו להראות לעצמם ולי כאיש הגדוד שמוסא כן היה יכול לעלות, בלי כרגע לחשוב מה העתיד יעשה עם זה. אבל אני לא כועס עליהם. עד עכשיו אני לא יודע מי יודע בדיוק מה היה הציר. רק לפני כמה חודשים הייתי אצל אורי (שמחוני). עשרות שנים דיברנו על הציר. המילה ציר, המילה דרך, שגורה בכל הניתוחים. ואז הוא אמר לי שזה לא ציר. בניתוח שלנו הוא אמר שזו שלוחה. פעם ראשונה ששמעתי שמדובר בשלוחה עבירה, לא דרך. אני חושב שהעלייה של מוסא יותר דרומה מציר ההטיה היתה מטעמים טקטיים, שמתל פאחר לא יראו אותו. אם היינו עולים בעין א-דייסה רוב הציר שם גלוי, אז אני חושב שמוסא לקח קצת יותר דרומה כדי שיהיה מוסתר. ומוסא לא טעה בניווט. מה פתאום לטעות באמצע היום? ואם טעית, אנחנו בשעה 14:00 בערך באיזור דרך הנפט, והחפ"ק החטיבתי בגבעת האם? דבר עם מוסא, תגיד לו שהוא לא על הציר, שהוא מושך דרומה מדי. המח"ט הבין שיש תקלה בקרב, לא בניווט, רק בשעה 15:30".

למה זה לקח לו כל כך הרבה זמן? "אני לא יודע, אני רק קורא ולומד שהמח"ט והקמ"ן הבינו שהקרב משתבש רק בסביבות 15:30. הרי למה החפ"ק התמקם בגבעת האם? לראות בעיניים שכל כוח מגיע למקום שלו. אם אני הייתי במקום מוסא ורואה שאני לא מצליח פיזית לעלות לציר הנפט, הייתי מוריד אנשים כדי להראות לטנקים היכן לנסוע. מה שמוסא עשה בפועל לאחר שחטפנו אש והתחילו להיות נפגעים, הייתי עושה את אותו הדבר כמוהו. הייתי לוקח את ציר תוואי ההטיה והולך צפונה. אני לא מבקר את מוסא בעניין זה, אבל פה יכול להיות שמוסא היה צריך לתפוס בקשר את כל המ"פים ולהגיד להם על שינוי משימה ותוקפים בצורה כזו או אחרת ולתת לכל אחד, תוך כדי תנועה, משימה חדשה. זה מה שהיה חסר וזה בדיעבד מה שהייתי עושה. אבל כל הסיפורים שמוסא טעה זה לא נכון. אם אתה לא מצליח לעמוד בנתיב מסוים ועומד 20 דקות באיזור שאתה אמור לעלות ממנו והגדוד מתחיל לקבל אש ויש נפגעים, אז קדימה מצא מוצא אחר ונוע צפונה להסתער. אחרי 27 שנה של ניסיון בצבא אני אומר את מה שאני מרגיש, והנקודה פה היא שאפשר היה לשפר את המצב אם היתה פקודה של המג"ד לשינוי משימה תוך כדי תנועה. זה לקח להבא. אבל הנקודה שטוענים שמוסא טעה בניווט זה לא נכון".

זו הסיבה למה לא נערך תחקיר מסודר על הקרב? "אתה גורר אותי להאשמה כלפי הדרג מעליי, ואני לא יודע. קודם כל קראתי את מה שאמר יונה אפרת על הקרב בכנס פיקודי. סך הכל אני מ"פ בן 23, לא הרגשנו שאנחנו יכולים לראות את כל התמונה".

ניסית להבין אחרי המלחמה מה קרה לכל הפלוגה שלך? "תחקיר פלוגתי לא היה, כי מחצית מהפלוגה איננה ולא היה תחקיר גדודי".

האם ידעת מה עשה למשל הכוח של דני ביזר? "לא ממש. הסיפור שאני מספר כל השנים הוא סיפור שקרה לי, הוא לא לכל מרכיבי הפלוגה. דני לא עלה הרבה בסיפורים שלי, ואני מצטער על זה. הוא עשה דברים חשובים בקרב והוא נכנס לתעלות. ולכן כשלפני שנה הוא לקח על עצמו את המשימה לתחקר את הקרב, מאוד שמחתי. כי לא כל האנשים בפלוגה ובגדוד באו לידי ביטוי ברבות השנים על חלקם. ולכן אם ייכתב פעם ספר וגם מה שיסופר בהמשך, או יתפרסם בבלוג, זה מאוד חשוב".

אתה ביקרת את המ"מים שלך, גדי שרלין, דני ביזר ושמוליק מוראד, בבית החולים. "אני ביקרתי כמה חיילים פצועים. אבל אני זוכר שאצל חלק מהמשפחות ההרוגים הייתי ואצל חלק לא".

ובבית החולים לא שמעת מדני מה הוא עשה בקרב? "עם דני דיברתי בשנים שחלפו והוא אמר לי מה עשה".

לחמו בתעלות של תל פאחר. מימין: שמוליק מוראד, אהרון ורדי, דני ביזר ועזרא סלע

לחמו בתעלות של תל פאחר. מימין: שמוליק מוראד, אהרון ורדי, דני ביזר ועזרא סלע

באותה תקופה אחרי שהחלים והשתחרר מהחטיבה, צלצלו אליו והזמינו אותו לטקס שבו יקבל צל"ש והוא סירב. "אני לא מכיר את הסיפור הזה, אבל כשדני אומר שלא הגיע לו צל"ש, אני נזכר בסיפור שלי. גם עלי המליצו ואני המלצתי על חיילים בפלוגה שלי. הלכתי לוועדת צל"שים וכנראה שזה קשור לחינוך שקיבלתי, אמרתי לגנדי (יו"ר הוועדה) שזה מה שציפו מאיתנו ועשינו את המשימה בדבקות כפי שלמדנו, אבל צל"שים תנו לחיילים, זה מה שמגיע להם. המלצתי עליהם ולא רציתי צל"ש לעצמי. החיילים הם אלה שבעיקר צריכים לקבל. בדיעבד אגיד לך איפה הייתי נאיבי. כשראיתי במלחמות שבאו שמחלקים צל"שים בכמויות, אני כבר התבגרתי והייתי פחות נאיבי. קיבלתי צל"ש אלוף. הנקודה המיוחדת שהיא לא סטנדרטית זה שאתה מגיע ליעד הדרומי לא עם 60 אנשים אלא 25 ולמרות זאת אתה נותן חצי לקצין אחר, וכולך מ"פ. מי שם אותך ככה להחליט? ואתה מחליט לתקוף יעד עם 12 אנשים במקום 60, אתה שוקל שיקול טקטי, גדודי, על פני יכולת ההישרדות שלך, וזו נקודה חשובה. אבל אז חשבתי שלא מגיע לי צל"ש, ולא היה לי מג"ד שייתן לי בעיטה ויגיד תפסיק לדבר שטויות. אבל אני חי עם זה טוב, וכשאתה מספר על דני שגם הוא ויתר, אז זה בגלל שאנחנו היינו כאלה בפלוגה".

עד כמה שאני יודע, דני ויתר כי כעס שנותנים לו צל"ש בלי שבכלל ביררו איתו מה עשה. "הוא צודק, אני שמעתי את הסיפור, אבל אם דני מעלה אותו אז כנראה שלא ישבתי איתו ותחקרתי אותו. זה דורש לדעתי היררכיה יותר גדולה. תראה, מ"פ ומ"מ זה לא היררכיה אחרי קרב כזה כשחצי מהפלוגה אינם. דני ציפה שמישהו יתחקר אותו והוא צודק, נגד התחושה הזו אין לי מה לעשות. אני לא ביקרתי את משפחת שירזי הרבה זמן, רק בגלל הקושי והפחד שישאלו אותי איך הוא נהרג ואתה נשארת בחיים. איך אני יכול לספר להם שכדור פגע לו בפה והיה לו שטף דם אדיר? אני לא יכול לספר להם את זה. לפני כמה שנים התקיים טקס עם המשפחות והיתה לי פגישה מרגשת עם המשפחה שלו וסיפרתי להם את כל הסיפור והם הבינו את זה. צריך לקחת בחשבון שהייתי רק בן 23. אז גם לקחת חלק מפעילות הגדוד על עצמך וגם לעשות תחקיר? היו הרבה פגישות בפלוגה וכל אחד זה סיפור, אבל זה לא היה משהו פורמלי. את מה שעשה דני לא הזכירו אותו מספיק פעמים, ולא בצדק. ועכשיו כשהוא עושה תחקיר ומעלה את כל הדברים האלה, אני מאוד מעריך את זה".

מרשם קרב תל פאחר שהכין וערך אהרון ורדי (לחצו להגדלה)

מרשם קרב תל פאחר שהכין וערך אהרון ורדי (לחצו להגדלה)

מה אתה זוכר משיחות שלך על הקרב עם הסמ"פ שלך, שמיל? "היו לנו שיחות, בעיקר מה הוא עשה בציר ושהוא טיפל בדרימר והעלייה שלו בדרך העוקפת את התל. עם שמיל שירתתי אחר כך שנים רבות".

אתה שותף לביקורת הקשה על חלקה בקרב של פלוגת הטנקים? "בחלק כן ובחלק לא. בסיור האחרון שעשינו עם עזרא ברוש התרשמתי שבחלק מהקטעים גם לו לא היה ברור. התפלאתי לדעת שהוא לא ידע שחלק מהטנקים היו צריכים להגיע לציר הנפט".

ואתה ידעת שיש תוכנית כזו שיש מחלקת טנקים שצריכה לעלות? "בוודאי שידעתי. מחלקת טנקים אחת עולה עד לציר הנפט. הוא אמר שצריך לעלות לעין א-דייסה ולירות. אבל אני לא ראיתי דבר כזה שטנקים עולים לשם, אולי כי הייתי מאחור".

ניתן היה להפיק לקחים מקרב תל פאחר גם לגבי אירועים במלחמת יום כיפור? "ברור. יום כיפור מה שקרה עם חטיבה 1 בחרמון, זה מאוד דומה. אני מדבר על הקרב השני. ההתעקשות הזאת לכבוש בכל מחיר ולמלא את המשימה, מבחינה אסטרטגית זה המבחן הכי חשוב. אגיד לך משהו קצת בעייתי, אבל הוא נכון. כשאתה מתחיל לבחון אם המחיר שווה, בהיבט האסטרטגי אתה קודם חייב לוודא שהמשימה מבוצעת. כאשר מפקדים וחיילים מבצעים את המשימה, ותל פאחר נכבש והחרמון נכבש, כל מה שהאסטרטגים ברמה העליונה ציפו מתבצע, זה המבחן. כשאתה יורד קומה, ואתה אומר שנהרגו הרבה בחרמון והרבה בתל פאחר, אז בלקחים אתה לא שוקל אם היה כדאי או לא היה כדאי. אתה שוקל איך לעשות את זה בפעם הבאה עם פחות נפגעים. לכן, אם אתה שואל אותי אם לקחים נלמדו. בחלק מהקרבות ביום כיפור נלמדו לקחים של תל פאחר. אני רק אומר לך שדבקות במטרה של חיילים ומפקדים זוטרים נבחנת רק אם היעד ייכבש. ברור שלקחים נועדים לוודא שיהיו פחות אבידות ושלא נספוג נזקים כל כך גדולים, זה ברמת הטקטית. ברמה האסטרטגית אתה חייב לוודא שמה שסימנת כיעד חיוני ייכבש, ואני חושב שתל פאחר סימן בתחום הזה את החשיבות של הקו הזה לעתיד לבוא".

יש עוד תובנה? "תל פאחר הוא לדעתי מודל לקרב איך לנצח גם אם יש שיבושים. שמעתי את דורון רובין אומר שלא צריך ללמוד מהשגיאות של העבר כמו במיתלה ובתל פאחר, ואני טוען שככל שהדברים מסתדרים לפי התכנון אז מצוין, אבל לפעמים דברים משתבשים ואתה לא יודע מאיפה זה בא: אם מצד האויב, מצידך, מצד מזג האוויר, מצד הקרקע, מצד הטכנולוגיה, המבחן הקובע הוא איך אתה מתגבר למרות כל השיבושים וכובש את היעד. לכן במובן הזה צריך ללמוד גם את קרב תל פאחר".

חיותה ואהרון ורדי.

חיותה ואהרון ורדי. הכירו ב-1967 בגדוד 12, התחתנו ב-1968

חיותה ורדי, הפקידה של מוסא קליין: "התחברתי יותר לסיפורים של החיילים שפחדו בזמן הקרב"

אי אפשר לסיים את החלק של אהרון ורדי במלחמת ששת הימים בלי להזכיר את אשתו, חיותה, שהיתה הפקידה של מג"ד 12, מוסא קליין. היא הגיעה לתפקיד בזכות פרוטקציה: מוסא היה חבר של הגיס שלה. היא מספרת על המג"ד כאיש חברותי, רחב לב, ידידותי מאוד לחיילים ויודע את השמות של רובם. "תמיד היינו נותנים טרמפ לחיילים, הוא היה אפילו עוצר בדרך ומזמין אותם לפלאפל ושתייה. הוא נתן לגדוד אווירה של משפחה, זה היה חשוב לו מאוד".

עניין חשוב נוסף למוסא קליין, ולחטיבה בכלל, היה לרומם את תדמיתה של גולני ולדאוג שתקבל משימות. כשמלחמת ששת הימים עמדה להסתיים והחטיבה נותרה באפס מעשה, ניכרה דאגה על הפנים של כולם. לאחר קבוצת הפקודות במחנה פילון ב-8 ביוני 1967, יום לפני תל פאחר, חיותה זוכרת את מוסא נכנס לאוטו במצב רוח מצוין, מרוצה מכך שהגדוד שלו קיבל סופית את המשימה הכי רצינית.

חתונת ורדי

במהלך הקרב היא זוכרת שהחיילות נותרו עם מטה החטיבה במצודת כ"ח. לא היה שם קשר שדרכו יכלו להקשיב לקולות הקרב. הידיעה על המג"ד שנהרג הגיעה אליה בערב. למחרת, בשבת, נסעה לבית משפחת קליין בנהריה כדי להיות עם אשתו שרה מבלי לספר לה דבר. אחותה של חיותה התגוררה קומה מעל משפחת קליין. חיותה: "הרגשתי צורך להיות על יד שרה. היא שאלה מה אני יודעת, אמרתי שאני לא יודעת הרבה והיא התעצבנה. שיחקתי קצת עם הילדים וחזרתי. האווירה בגדוד היתה מאוד קשה. אני זוכרת שהחטיבה התכוננה אחר כך למסדר ניצחון בקונייטרה, אבל לחיילים בגדוד לא היה מצב רוח להשתתף, הם לא רצו להיות בחגיגה הזו. רק בעידודו של ורדי הגדוד אסף את עצמו והגיע".

שמעת אחר כך דיבורים בחטיבה שמוסא טעה בדרך? "היו סיפורים כאלה, אבל אותי לא עניינו מה מספרים. אני ידעתי שמוסא היה איש אמיץ מאוד. אני זוכרת שדיברתי אחר כך עם זוהר (הסמג"ד) והוא הסביר שבצבא מלמדים שאם יש בעיה ולא הולכים לפי התוכנית, אז תוקפים מקדימה. מוסא היה אדם ללא פחד, היה ברור שהוא ירוץ ראשון. בטוח שהוא לא עשה את זה סתם, היה לו משהו בראש".

היא זוכרת שיחות רבות עם חיילים ומפקדים על תל פאחר. "אותי היה מעניין אם הם לא פחדו. כי היו סיפורים של אנשים שגילו סימני פחד והתחברתי דווקא לזה. היה מ"מ אחד שאמר לי שיגידו מה שיגידו, אני החבאתי את הראש מתחת לסלעים. זה משפט שאני זוכרת ממנו".

מי זה היה? "אחיק שפירא".

חיותה מספרת שהביחד בחטיבה הוליד בין היתר כמה זוגות: שוורצי וצביה, עזרא סלע ורותי, אורי גרונר ודבורה, עקיבא ומיכל, והיא ואהרון.

על חלקו של בעלה בתל פאחר היא אומרת:"הצבא היה דרך חיים שלו. אני זוכרת ששלחו את כולם לאיזה תחקיר, כשהוא חזר שאלתי איך היה והוא היה גאה על זה שכקצין הוא ביצע את המשימה שלו בהצלחה. נורא היה ברור לי שיצליח לו".

חיותה אחרי מלחמה

היי הג'יפ הסורי. חיותה עם החבר'ה, זמן קצר אחרי המלחמה (מימין: קצין הקשר של הגדוד פליקס רוטר)

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “"הלקח שלי מתל פאחר: תעשה את העבודה שלך בכל מחיר"

  1. ראיון מענין מאוד
    אני חושב שהמזל עמד לצדו של ורדי והכיתה עימה עלה למעלה
    מאחר ומרבית הסורים נעלמו מהדרומי עקב הארטילריה העזה והגעת הכוחות הישראלים
    הסורים נמלטו או לצפוני או לעין פית כמו שראה מר ורדי
    את הבודדים שנותרו בדרום הם לא התקשו לסלק מהדרך
    מסכים עם ורדי שהבעיה של קרנסקי שהיה לו תאבון גדול מידי
    הוא רצה עוד ועוד במקום לשכב במחפורת ולרתק עד שיעלו כוחות נוספים
    אני בספק רב כמה צוערים לומדים בבהד 1 את לקחי תל פחר
    לא שחסרים קרבות ללמוד מהם אבל תל פחר הוא בסדר עדיפות עליון

  2. קשה לי לקבל את ההנחה כי לא הייתה טעות בניווט. ראינו בשטח וגם במפה, כי קיימות שתי דרכים מתונות העולות מעל עין א דיסה אל גבעת הרתק וציר הנפט. העובדה שטנק ניסה לטפס ולא הצליח יכולה גם להעיד על כך כי הטנק לא ניסה לטפס במדרון הנכון.
    לצערנו סגל ז"ל נפל ואין לדעת בדיוק להיכן הוא נשלח על מנת למצוא את הדרך.
    בתל הדרומי נראים פחות ביצורים. יתכן שהיה בו פחות כח אדם.

  3. תודה לאהרן על הפירוט, ותשואות לשלמה ולדני על ההשקעה בכתיבה וכו'.

    להלן כמה הערות, רובן, כך נראה, נובעות מאי-הבנה שלי. אשמח להבהרות:

    [1] "פחות או יותר לקראת אמצע מאי, התברר לנו שאחת האופציות שלנו זה לעלות ולכבוש את רמת הגולן ושהמשימה של גדוד 12 זה תל פאחר. לא ידענו בדיוק את החשיבות של תל פאחר ביחס לתלים האחרים, אבל לקחנו את זה כיעד מבוצר, גבוה, ישבנו על התצ"אות והתחלנו להתאמן". – – – האם שמעת פעם מבכיר נוסף, סמ"פ / מ"מ, שזוכר אימונים ע"פ תצ"אות? והשווה לדברי שמיל:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/13/%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%A8%D7%91/
    "היו שלוש 'מקבות' עם פקודות שונות. המקבת האחרונה היא מה-5 ביוני ובה תל פאחר לא מוגדרת כיעד של גדוד 12. שום דבר לא מסתדר עם שום דבר. גדוד 12 מוגדר לחירבת סודה, מוצב 9142 (על דרך הנפט מצפון לתל פאחר), מוצבי הבניאס ותל חמרה. תל פאחר לא בתוכניות. אלה שלוש פקודות תוך עשרה ימים שהחטיבה הוציאה, כשהיעדים שונים לגמרי. ב-25 במאי הפקודה שלנו זה כיבוש נעמוש וזעורה, ב-29 במאי תל פאחר מופיע כיעד. אבל הפקודה הכי קרובה למלחמה של גדוד 12 לא מדברת בכלל על תל פאחר". – ובמענה לשאלה: "מתי השם "תל פאחר" עלה בגדוד בפעם הראשונה?" השיב: "בתחילת המלחמה, ב-5 או 6 ביוני."

    [2] "האימונים לא היו במודל מדויק של תל פאחר, כי בתצ"א ראינו חלקי תעלות, עמדות פה ועמדות שם, ראינו את הפיסטינים, את השלוחה הדרומית והצפונית ומספר מבנים. הרי היעד החפור התגלה לנו רק בקרב" – – – איני מבין: בפוטוסטאט מ-66 נראים רק חלקי תעלות וכו'? אמנם, רשומה שם (בצפוני) רק תעלה מכוסה אחת, והיו כמה, אך כבר הזכיר זאת שמיל (שם): "בפענוח הפוטוסטטים דיברו על זה שהיעד לא חפור לגמרי היות והיו כיסויי ראש בכמה מהמקרים". אגב, בהמשך מספר ורדי (לגבי הדרומי, ובו לא היו תעלות ומכוסות, כך שהוא מפורט היטב בפוטוסטאט): "הכרתי את היעד מכל הכיוונים, איפה הגדרות והבונקרים, זיהיתי אותו כמשימה שלי".

    [3] גם כאן, לגירסת ורדי הנסיון לעליה לציר הנפט היה דרומה מעין א-דיסה. כשנשאל "איפה בדיוק עמדתם? השיב: "הטנקים היו בערך 20 מטר בתוך דרך ההטיה". 20 מטר מאיפה? מהפניה שמאלה (צפונה) אל התוואי? דרומית כ"כ?

    בכותבי "גם כאן", כוונתי בנוסף למסופר על דברי ורדי בסיור ליד עין א-דיסה:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
    "אם כאן מקום המפגש עם תוואי ההטיה, מדוע בכל המאות מטרים שעברנו עכשיו ראינו זחל"מים פגועים? כלומר, העלייה לתוואי ההטיה לא היתה כאן. נקודת ההחלטה של המג"ד לתקוף בתוואי ההטיה היתה כמה מאות מטרים דרומה מכאן, אחרת הציר הזה לא היה מלא נפגעים וזחל"מים. לא כאן עלינו, עלינו יותר דרומה ומשם ניסינו לתפוס את דרך הנפט".

    אך השוו לכאן:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/11/%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9C/
    "מספר אהרון ורדי … בעין א-דייסה מוסא הוריד אנשים כדי לעזור לטנקים למצוא את הנתיב".

    [4] אחרי שהנסיון לעלות אל ציר הנפט לא צלח: "אני שומע את מוסא קרוב אליי שאומר הולכים צפונה"
    השוו:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/28/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A6%D7%90%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%94/
    "חרות בראשו של פליקס הזיכרון הבא: מוסא קליין מורה למ"פ א', אהרון ורדי, מאיפה לתקוף. פליקס: "שמעתי את מוסא מכוון את ורדי לאיזה כיוון לעלות. זו תמונה שעומדת לי בראש ברור לגמרי. מוסא רוכן חצי גוף החוצה בחלק הימני אחורי של הזחל"ם, ושם עומד ורדי עם עוד דמות, ומוסא מצביע לאן לעלות. וכמו שאני זוכר, זה לא התל הדרומי אלא התפר שבין שני התלים … אלא שהתיאור הזה אינו מתיישב עם מה שוורדי זוכר. בנקודת הזמן הזו ורדי לא פגש את מוסא קליין. הוא היה כ-200 מ' מאחוריו. את הפקודה לתקוף הוא קיבל מסרן אלכס קרינסקי, שנשלח על-ידי קליין. מספר ימים לאחר ששמענו את הדברים מפליקס, חזרתי אליו כדי לאמת אותו עם מה שידוע, אלא שפליקס המשיך להתעקש: "כל אחד זוכר את מה שהוא זוכר, וזה מה שיש לי בדיסק. אני זוכר את ורדי ואת הטיית הגוף של מוסא, את זה אני זוכר בוודאות. את ורדי אני זוכר".
    והשוו לדברי שמיל:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/06/%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%92%D7%99%D7%95%D7%9F/
    "הדבר שמנקר לי במוח, אתה מגיע לצומת החלטה בעין א-דייסה, אתה משנה את כל התוכנית ואף אחד לא מקבל הנחיות, אף אחד לא מקבל הסבר. אז מה אתה מחפש היגיון למה הוא עמד שם או פה?", ובמענה לשאלה "יכול להיות שוורדי קיבל הנחיות ואתה לא ידעת?": "לא נראה לי. אני עם ורדי הייתי כל כך הרבה שנים ודיברנו על זה עשרות פעמים, וזה אף פעם לא עלה כאפשרות בכלל".

    [5] נידון התמונה מארכיון צה"ל מתוך שחזור כיבוש תל פאחר: האם הנראה בה הוא הקצה של התל הצפוני, או הטרשית?

    היות ונראה בה גם זחל"ם, לפיכך השאלה: אם זהו הקצה של הצפוני, האמנם התקדמו כ"כ עם הזחל"ם? אך לפי ששמעתי סיפר ורדי (בסיור הראשון מטעם הבלוג) שהתקדם עם הכוח שלו בין שני גבעות הטרשית, ולא הגיע לדרומי ישירות מתוואי ההטיה (עוד לפני הטרשית). זה מתאים עם מיקום הזחל"ם בתמונה מהשיחזור (שורדי נכח בו – זאת למדתי מכך שבתמונה נוספת בפוסט זה נכתב שורדי הוא הנראה בתמונה אחרת – כך שבוודאי הנחה את השחזור כפי זכרונו). אם זה כך, הרי זה דוחה את הטענה שורדי החליט על תקיפת התל חזיתית על דעת עצמו, שאילו כך, לא היה צריך להמתין עד הטרשית, רק היה פונה ישר מהתוואי על התל. אלא, הוא התקדם בתוואי (ולא פנה אל התל) עד שפגש אותו קרינסקי עם הוראת המג"ד, ואז יצאו מהזחל"מים (בין גבעות הטרשית) לעבר התל.

    [6] אשר למספר הזחל"מים שהגיעו עמו: "כשהגעתי לנקודת ההיערכות (מתחת לתל פאחר) והסתכלתי אחורה וראיתי רק שלושה"; "ראיתי רק שלושה ושאלה הגיעו לנקודת ההיערכות"; "שלושת הזחל"מים שהגיעו להיערכות".
    והשוו לדברי המ"מ מוראד:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/08/%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%96%D7%97%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%93%D7%A8/comment-page-1/#comment-433
    "בשני הזחל"מים היו סדר גודל של 24 איש. אסרו עלינו לשים בכל זחל יותר מעשרה אנשים, אבל באיזשהו קטע כל מיני אנשי מילואים וקצינים הצטרפו אלינו. ורדי חילק את הכוח, נתן 12 לוחמים לאלכס קרינסקי לתקוף את היעד הצפוני, ואנחנו עם 13 חיילים התחלנו לעלות ברגל לכיוון הצלע הדרומית."

    כבר הערתי, ולא אחת, על כך שמס' הלוחמים שונה ממקור למקור. גם כאן: "הורדתי את האנשים שלי, ספרתי אותם, היו 25 איש". האם ורדי כולל את עצמו במספר? בהמשך: "נכנסתי לשם עם 12 איש" משמע שלא כולל את עצמו, וכך גם ברישום בשרטוט

    "מ"פ א' אהרן + 12 לוחמים". כיו"ב לא ברור אם כולל את קרינסקי במספר העולים לצפוני ("הוא עם ה-11 אנשים")? והאם מספר העולים לדרומי כולל את יוסף גבריאל, עליו סופר
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/28/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%9D-%D7%91%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8/
    שנפל "למרגלות המוצב הדרומי בעת ההתארגנות להסתערות של כוח ורדי". ומה עם השניים ממחלקת מוראד, יואל זבדי ויוסי רימר, שמסיבה שעדיין לא ברורה לא הצטרפו אל העולים לדרומי (וחברו מאוחר יותר לדני בייזר).

    [7] פרט מחודש נמצא כאן, לפיו אמר ורדי לקרינסקי: "קח אתה חצי ותעלה ותתפוס את פאתי היעד הצפוניים בלבד, ולמה? כי תיארתי לי שכל הגדוד שיבוא אחריי יהיה בשטח השמדה. הרי תל פאחר יושב על הציר"; "אלכס לא נדפק בתעלות הראשונות, הוא היה צריך להישאר בתעלות הראשונות כדי לראות שהגדוד מתארגן. זה מה שאמרתי לו. אבל הוא עם ה-11 אנשים ניסה לחדור עוד ועוד, כאילו לכבוש לבד את היעד הצפוני, וזה בלתי אפשרי היה. היעד הצפוני היה הרבה יותר מסובך".

    הכותב בתגובה מעליי "מסכים עם ורדי שהבעיה של קרנסקי שהיה לו תאבון גדול מידי", ונמצאתי למד על פרט נוסף לרשימת ה"בעיות" שתמיד מתגלגלות לפתחם של שוכני עפר שכבר אין להם יכולת להגיב…

    [8] "שירזי, שטרית, כל אחד שוכב בהמשכו של השני, כולנו עוברים מעליהם". בהמשך שאלה: "כששירזי נשכב על הגדר זה היה בלי פקודה ממך", והתשובה: "לא צריך פקודה, רק לקרוא את הקרב. אני זוכר שהסתכלתי עליו והיה ברור שהוא ישכב על הגדר, כי הוא היה הכי קרוב. ועמרם היה אחריו. עמרם עובר על הגב שלו ונשכב אחריו … ולכן כששירזי היה לידי לא היה צריך לתת לו פקודה לשכב, הוא ידע מה לעשות".
    לא ידעתי שגם עמרם שטרית נשכב על הגדר. וראו כאן
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/08/%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%96%D7%97%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%93%D7%A8/comment-page-1/#comment-441
    שאף יעקב חודרה עשה כמעשהו של דוד שירזי. ועוד הבאתי שם, מתמליל ממסיבת עתונאים שנערכה ב-67' בה סיפר ורדי (סימון ההדגשה, בין כוכבים, הוא שלי): "*נתתי הוראה* לשני אנשים לשכב על הגדר, מאחר שאמצעי הפריצה שלנו נותרו בזחל"מים הפגועים ולא היו עוד שמישים. אחד משני האנשים היה שירזי, ז"ל, שנהרג מאוחר יותר".

    [9] "בהתחלה נכנסנו ימינה, היו שם שני בונקרים, מוראד נכנס, בונקר ראשון עבר בסדר, זורקים שני רימונים כי הקירות עבים" – – – לא הבנתי, וכי מטרת הרימונים לפגוע בקירות?

    (אגב, הפנייה הזו ימינה חסרה נראית בשרטוטים


    שנראית בהם רק הפנייה שמאלה, בכיוון התעלה).

    [10] "אני רואה את המג"ד על הפיסטין של היעד הצפוני ואני אומר לו בצעקות יורים עליי מהצפוני, אנחנו משיבים אש. ואז אני שומע אותו צועק – איתן איתן איתן ".
    השוו:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/11/%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9C/
    "אמרתי לו שיבדוק מי יורה … אמרתי לו שאני גומר את הקרב. אז מוסא עלה על סלע וצעק 'איתן איתן איתן' "

    [11] "ועזרא עם הזחל"ם שלו הגיע ממש עד שלושה מטר מהתעלה שלי … והמחצית האחרת נפגעו מהתול"ר בזחל"ם (בספר "משני עברי הרמה" צויין כי שלושה מאנשי הזחל נהרגו ו-5 נפצעו) … ובסך הכל נכתב בספר שבתעלה היו … שישה הרוגים".

    מאחר וכבר יש כאן פוסט המפרט את מיקום נפילת החללים
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/28/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%9D-%D7%91%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8/
    בדקתי בשרטוט ששם, ולא ראיתי שעל התל הדרומי יש ציון של שלושה / חללים שנפלו בקירבת מקום זה לזה. רק על ברוך יוסף נרשם שם: "היה בזחל"ם של מ"מ המיוחדת, נפגע מצפון לסככה". מי הם שני האחרים? ומי הם שאר החללים באותה תעלה סמוכה?

    אמנם, זאב באום סיפר רק על הרוג אחד (ברוך יוסף) בזחל"ם הזה.
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/20/%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%91/
    "ברוך יוסף נפצע קשה. הוא היה בחור הודי, ענק, ואחר כך נפטר."

    [12] "אולי יהיה סורי שיבוא מאחור, מה שבעצם קרה למג"ד" – – – מניין לו שזה מה שקרה למג"ד? מדברי יצחק חמאווי הבנתי שהמג"ד נפגע בירי ממזרח-צפון, כשהוא מתקדם לשם.

    [13] בינתיים לא ראיתי שביעד הצפוני מתנהלת מלחמה גדולה על פני השטח. רק אחר כך התברר לי שלמטה בתעלות דווקא כן היתה לחימה קשה" – – – איך התברר?

    על הקרב באותה תעלה (לשון יחיד) למטה, סיפר יצחק חמאווי:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/11/11/%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/comment-page-1/#comment-237
    "טיפסנו אל בונקר ועמדה דו-רובאית והיינו ארבעה בלבד. חיסלנו את העמדה. פנקס התכתש עם הסורים"; "אלכס זרק את רימוניו לתוך התעלה הנמוכה (המערבית), פנקס נכנס אליה לכיוון דרום"; "בתעלה התחתונה היו שתי עמדות גוריינוב, אחת בקצה הדרומי של התעלה לכיוון דרום מערב ואחת צפונה יותר לכיוון מערב"; "באותה העת, אני נפניתי לכיוון צפון, עדיין בתעלה התחתונה (המערבית), ושם פגשתי את 2 החיילים שהזכרתי כבר. הם היו בעמדת הגוריינוב"; "אני התעכבתי בתעלה התחתונה (המערבית) מאחר והמפגש שלי עם החייל הסורי הראשון היה לי קשה. נעמדנו אחד מול השני לפרק זמן, שבעיני היה נצח, מופתעים מהפגישה של פנים מול פנים, מבלי יכולת להגיב אוטומטית ברגע הראשון. למזלי התעשתתי ראשון. בשלב הזה הייתי כבר ללא הרימונים שכן נתתי אותם לאלכס".

    על כל פנים, לא ידוע על פצועים/הרוגים בכיבוש עמדות התעלה התחתונה.

    [14] "ואתם גמרתם את כל הסורים בדרומי? "יכול להיות – – – ".
    לא הבנתי איך יכול להיות, אם לפי עדויות הכוחות שהגיעו מאוחר יותר ממזרח (באיגוף), עדיין היו סורים בתל, והם שחיסלו אותם. ראו בדברי שמיל:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/06/%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%92%D7%99%D7%95%D7%9F/
    "אנחנו מתחילים לאט לאט להתקדם, כשאנחנו נתקלים בסורים בתעלה הראשונה. אחרי 40 או 50 מטר אני נתקל בחייל סורי, הוא מצליח להכניס לי כדור בכתף מטווח של שלושה-ארבעה מטר ואני במקביל יורה בו בעוזי והורג אותו".

    ובסיפורי פלוגה ב':
    https://naamoush.wordpress.com/2014/02/20/%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%91/
    אורי גרונר: "תפסנו עמדות קדמיות וניהלנו חילופי-אש חזקים ממרחק 50 מטר. פצצת תול"ר פוגעת בגדר האבנים, ממש בקרבתנו. צוות התול"ר הסורי מתגלה וצרור ממושך של יצחקיאן משתיק את הצוות, הורג ופוגע בהם". זאב באום: "פתאום צץ שם איזה סורי שנכנס להלם, נעמד שם מול כולנו והתחיל לירות … וחיסלו אותו".

    ויהושע ישי סיפר:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/24/%D7%91%D7%9B%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%95/
    "בהיתקלות שלנו הראשונה בתעלה הלא עמוקה היו שם שלושה סורים. כולם נהרגו בהסתערות שלנו"; "אני זוכר במעומעם שבשלב מסוים ראיתי מאחוריי חייל סורי חי והובלתי אותו לשטח הכינוס."

    [15] "לא ראיתי את סולוביץ' (סמ"פ ב') נכנס פנימה. התעלה הצפונית ביותר יותר נמוכה ולכן לא ראיתי את סולוביץ'" – – – לכאורה, היות והתעלה הצפונית ביותר (מהכניסה ממזרח) אכן נמוכה, הרי זו סיבה דווקא כן לראות את ההולכים בתוכה (משא"כ אם הייתה עמוקה).

    [16] "מה אתה זוכר משיחות שלך על הקרב עם הסמ"פ שלך, שמיל?", "היו לנו שיחות, בעיקר מה הוא עשה בציר ושהוא טיפל בדרימר" – – – טיפל בדרימר? כנראה צ"ל: בנפגעי הזחל"ם המפורסם על-שם דרימר (למרות שהיו בו עוד הרוגים). השוו לדברי שמיל:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/03/06/%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%92%D7%99%D7%95%D7%9F/
    "כשאני הגעתי דרימר היה עם הראש שמוט על הדלת, כנראה שלא היה חי". שמיל טיפל בהוברמן, כמסופר שם.

  4. התאור כמו גם הניתוח של קרב תל פאחר ע"י ורדי (המ"פ ורדי בשבילי) מאד ריאלסטי למרות
    שמשהו במפת "ניתוח הקרב ושרטוט" לא מסתדר לי.

  5. תיאור מעניין של פרק קרב מלא בתל פחר. אחרי 3 שעות של אש נדיר שהמ"פ יצא בשלום.
    ישר כוח

  6. דווקא קראתי שהמ"פ כן נפצע בגב מפגז שהתפוצץ לידו ולאחר הקרב שהתפנה הרופאים החליטו להשאיר את הרסיסים בגבו

    • יקירי מה זה רסיסים בגב לגולנצ'יק בשעת קרב ? זה כאילו הוא בריא 100 אחוז …
      יש לכולנו עור של קרנף. אפילו לא מגרד לנו.

    • שמע אנונימי,רסיסים בגב קטן על ורדי הוא גם לא עשה עניין כשהתהפך עם ג'יפ בואכה קונייטרה.
      שנים אחרי ובמקום אחר כשיצא לי במקרה לספר לפקידה שלו מי זה ורדי היא כמעט התעלפה
      זה היה גולני של 67

  7. בשיחה טלפונית עם יעקב חודרה, הוא הזכיר שגם הוא שכב על הגדר בהסתערות על התל הדרומי.
    כשקם מהגדר קיבל כדור ביד , אחרי שקם קיבל כדור ברגל.
    והיה עם ורדי בתעלה.

    בקרוב נוכל להיפגש איתו בתל פאחר.

    • אלי, אחרי המלחמה, שנים 69-71 היה לי הכבוד לשרת ביחידתך, אגוז, בפיקודו של אורי שמחוני. את התקופה, האווירה והפעולות המיוחדות שעשתה היחידה נזכור תמיד, תודה לך

  8. אשרכם אנשים שהאיש הזה היה מפקדכם!
    מלקרוא את דבריו, ברור, שמעבר למזל שהיה שם, ישנו אדם ענק, משכמו ומעלה.
    ערנות מתמדת. קורא את מפת הקרב. ער לסיכונים ופועל מיידית לפתרון.
    דבקות במשימה תוך לקיחת אחריות מלאה, שליטה עצמית ו.. אנושיות.
    אותי מסקרן מה יש בו בורדי, שמספיק מבט מעיניו, כדי שפיקודו ישכב על הגדר..

    ותרשה לי כבודו, להוסיף מילותיים למורשת הקרב:
    איך למלא את המשימה בכל מחיר ולהישאר בחיים.

    והוא כולה בן 23. ילד במושגים של היום
    אז דור הנפילים עדיין לא תם. משמח !

  9. בהקשר לכותרת "הלקח שלי מתל פאחר: תעשה את העבודה שלך בכל מחיר" ,

    מבקש להביא ציטוט מדבריו של האלוף ישראל טל ז"ל , מתוך ויקיציטוט :

    "עכשיו כשהתוכנית ברורה לכולנו וכל המהלכים הרשומים פה על המפה ידועים, אני רוצה לומר לכם עוד כמה מילים. כאשר יתחולל הקרב, שום דבר לא יקרה בשטח כפי שהוא מסומן כאן על המרשם הזה. הקווים והצירים במציאות יהיו אחרים לגמרי. אבל זה אינו צריך לרפות את ידיו של אף אחד, מכיוון שהקרב אף פעם אינו מתפתח לפי החצים על המפה. אבל דבר אחד צריך להתרחש בדיוק לפי המרשם – העיקרון והתפיסה המונחים ביסוד הקווים האלה: כולם יסתערו, כולם יחדרו כמה שאפשר יותר לעומק, מבלי לשים לב לאגפים ולעורף. אם העיקרון הזה יישמר, נישאר נאמנים לתכנית הזו עד הסוף ופירושו שהקרב מתקבל אמנם כמו שתכננו אותו. לכן, כל מי שיאבד את הקשר, וכל מי שלא יראה את כוחותינו, חייב להמשיך ולהסתער תוך ידיעה שגם היתר עושים כמוהו." ~
    ( מתוך תדריך לאוגדת הפלדה בטרם מלחמת ששת הימים )

    נחישות !!!

    וכך גולני כבשו גם את החרמון במלחמת יום הכפורים !!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s