אי הוודאות מציקה מהאכזרית שבאמיתות

מסקנות מקריאת יומני המבצעים של חטיבת גולני לגבי קרב תל פאחר * לסוף הרשימה צורף קובץ וורד של כל יומן הקשר ב-9 וב-10 ביוני 

פותח לדני

הגלגל מניע (מימין לטקסט שבתוך התמונה) של טנק החוד לתל פאחר שנפגע מירי מכיוון רמת הבניאס (ברקע התמונה)

מאת דני ביזר

"אי הוודאות מציקה מהאכזרית שבאמיתות" (מולייר

"אם אדם מתחיל עם ודאויות, הוא מסיים עם ספקות; אך אם תנוח דעתו להתחיל עם ספקות, הוא יסיים עם ודאויות" (פרנסיס בייקון)

—————————————

בכתבה זו אני מנסה להסיק מסקנות החשובות לדעתי ולפרש את המאורעות ע"פ הבנתי, בהסתמך על הרשום ביומני המבצעים ובעדויות הרבות ששמעתי בשנה וחצי האחרונות. במקום שאני מפרש את כוונות האנשים בזמן שאירעו, שאינן מגובות ביומנים או בעדות, הרי שזו דעתי ע"פ ההיגיון.

כשקראתי את שכתבתי נוכחתי שזו ביקורת שעלולה לגרום צער. נחמתי היא שאולי בהפקת לקחים לעתיד הביקורת תוכל לחסוך דם. מובן שהקוראים עשויים להגיע למסקנות אחרות על סמך אותו מידע. חשוב שתגיבו ותעלו תובנות נוספות או שתראו היכן שגיתי (רצוי להגיב כאן כדי שנוכל לקיים דיון).

לחץ להתחיל בביצוע

ההמתנה לפתיחת המעבר בגבעת האם נמשכה מ-11:02 [הודעה מס' 40] ועד 13:37 [הודעה 112]. הדבר גרם ללחץ בחפ"ק החטיבה ואצל מג"ד 12. ב-12:39 המח"ט ורמ"ט פיקוד צפון* שוקלים אפשרות שחטיבה 1 תנוע בציר מקביל שלא על פי התכנון ושולחים את הסיירת לבדוק האם הציר עביר. הסיירת מדווחת שאפשר לנוע בציר המקביל. ההחלטה משתהה ובסופו של דבר, ב-13:45, מתחילה התנועה של החטיבה ובראשה גדוד 12 ע"פ התכנון המקורי.

ב-14:00 מבקש מג"ד 12 מהמח"ט לזרז את זיוה 4** שנמצאת כנראה עדיין בגבעת האם. ב-14:26 מדווח מג"ד 12 שהוא נמצא על תוואי ההטיה***.

עשר דקות קודם לכן, המח"ט מזרז את מג"ד 12. סביר להניח שלחץ זה גורם למג"ד 12 לוותר על העלייה מעין א-דייסה, שהשתהתה מסיבה זו או אחרת ****, לדרך הנפט כפי שתוכנן. הוא מחליט להמשיך לנוע צפונה ולאגף את התל מצפון.

הערות: *) יונה אפרת ודן לנר בהתאמה. **) מחלקת טנקים מפלוגה ז' "זיוה". ***) הדרך לתל בכיוון צפון המתוכננת ע"פ הפקודה. ****) ע"פ קמב"צ הגדוד, ההשתהות נבעה מסירובו של מ"פ הטנקים לבצע את העלייה משם, ע"פ סברה אחרת המג"ד החליט שהעלייה ממקום זה היא קשה.

היכן נקודת העלייה המתוכננת מתוואי ההטיה לדרך הנפט?

עד כה לא היתה תמימות דעים בקשר למקום העלייה המתוכנן של גדוד 12 לדרך הנפט, לשם תקיפת התל ממזרח. יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר [ראו ראיון עם המ"פ ורדי] ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה [ראו ראיון עם הקמב"צ פרידמן]. נקודה זו חשובה בראש ובראשונה כיוון שממנה משתלשלים כל האירועים שלאחר מכן. אבל גם נוגעת לשאלה האם המג"ד טעה בניווט בכך שנע על תוואי ההטיה והאם לחילופין טעה בזיהוי נקודת העלייה.

ע"פ יומן המבצעים [הודעה 137] אין מנוס מהמסקנה שנקודת העלייה המתוכננת מדרך ההטיה לדרך הנפט היא ליד עין א-דייסה. בשעה 14:30 המח"ט מדווח לקצין האג"מ החטיבתי – "דווח למעלה שראשנו נמצא בציר קדחת בנקודה של ק". והפעולה הננקטת בתגובה: " דווח לפיקוד שנמצא על הציר בדרך לעין פחר בעין אדיסה וכן ל- 65".

המסקנה שלי: הנקודה "של ק" ידועה לנוגעים בדבר ונמצאת על דרך ההטיה ליד עין א-דייסה. קצין האג"מ מבקש שההודעה תעבור לרמ"ט. כלומר זו נקודה חשובה ליד עין א-דייסה. ההודעה הזו נתמכת בעדותו של קמב"ץ הגדוד, יוסי פרידמן והפוטוסטט "של זמיר" וכן בתצ"א שנמצא במחלקת היסטוריה עליו מצויר נתיב העלייה.

פיצוח מטרות מגבעת האם

ע"פ עדותו של מפקד ורמוט, הפיצוח מגבעת האם היה של מטרות בתל עזזיאת בלבד. כלומר, לא היה ירי טנקים להשמדת בונקרים בתל פאחר* ובבורג' בביל. חירבת סודה שמוסתרת מאחורי תל עזזיאת לא הועסקה באש טנקים. פלוגת הטנקים זיוה שהגיעה על דרך ההטיה מערבית לטרשית לא פיצחה את הבונקרים במוצב הצפוני הפונים מערבה. לכן, העמדות הקדמיות של תל פאחר, בעיקר בצפוני, לא פוצחו ומשם נורתה אח"כ אש נ"ט קטלנית לגיא ההריגה הנמצא מערבית לתל הצפוני.

הערות: *) תל פאחר נמצאת 3.2 ק"מ מגבעת האם והמוצב הצפוני נצפה היטב. הטווח גדול מדי עבור תותחי ה-75 מ"מ של השרמנים וחייב תפיסת עמדות אש קרובות יותר תוך תנועה לכיוון תל פאחר, כפי שאכן תוכנן "בגבעת הרתק" וניתן לראות "בפוטוסטט של זמיר" ובתצ"א במחלקת היסטוריה. אין עדות שניתנת לאימות שאכן היה ניסיון לפצח עמדות בתל [ע"פ עדות עזרא ברוש] ובוודאי לא בתל הצפוני, כנראה בגלל שהכוח לא עלה "לגבעת הרתק" מעין א-דייסה.

חוסר טיפול בדיווחים על טנקים בגזרת החטיבה

במשך זמן ההמתנה לפתיחת ציר התנועה מתקבלים דיווחים על טנקים ברמת הבניאס, בבורג' בביל ותל עזזיאת. ב-11:52 [ראו הודעה 68] מורה המח"ט לוורמוט לחסל את הטנק בתל עזזיאת.

חמשת הטנקים שנצפים בבורג' בביל ב-12:00 נראים בתנועה דרומה. ורמוט לא מזהה אותם. ב-12:11 המח"ט מודיע שהטנקים בגור אל אסכר וממשיכים דרומה. המח"ט מזהיר את גדוד 51 מפני הטנקים בבורג' בביל בשעה 12:30. אין אזהרה כזו לגדוד 12, אבל הגדוד מאזין על רשת נחשול ואמור להיות מודע לכך. ב-13:45 מודיע הרמ"ט למח"ט על טנקים ב-9141 – מוצב טנקים על רמת הבניאס (שניר כיום). ההודעה מועברת לוורמוט, שנשאל אם מזהה. אין דיווח חיובי או שלילי. אין דיווח של ורמוט על השמדת טנקים. ואכן, משה גרטי, מפקד ורמוט, אישר בשיחה איתי שלא רק שלא זיהה טנקים, אלא שגם אין קו ראייה מגבעת האם ל-9141 או לחירבת סודה.

ב-14:01 יש דיווח של זיוה שטנקים מסתלקים מרמת הבניאס. ב-14:12 חנה מזהירה את תחנות חנה (ורמוט וזיוה) להיות בתצפית לגילוי טנקים. ב-15:10 מתחילים זחל"מים וטנקים להיפגע מאש שמזוהה ע"י זאב נמיר, מ"פ זיוה, כנ"ט. ב-15:35 זיוה מדווח – "אש נ"ט נוראית, אבד חצי מהכלים". כשגדוד 51 כובש את חירבת סודה הוא מגלה שם טנק T-54 שמנועו פועל. טנק זה לבדו יכול היה לפגוע בכל הכלים שמניתי לעיל, לא כל שכן אם נותרו טנקים ברמת הבניאס.

המסקנה: אי זיהוי הטנקים הסורים והשמדתם גרם לעצירת פלוגת הטנקים זיוה, שנעה בראש גדוד 12 והכריחה את חלק הגדוד שהגיע מתחת לתל הצפוני לעצור ולספוג אבידות ב"גיא ההריגה". המג"ד כנראה התייאש מאפשרות האיגוף של התל מצפון, והורה לפלוגה א' לתקוף חזיתית. בהמשך מאלתרים הסמ"פים של פלוגה א', ב' ו-ג', וזחל עזרא זכריה, מ"מ המיוחדת, את המשך האיגוף מצפון עם שארית הגדוד (סה"כ כ-45 חיילים). חבל שלא צירפו אליהם טנק אחד לפחות מאלה שעמדו מאחורי הטרשית.

קטע מיומן המבצעים של חטיבה 1

קטע מיומן המבצעים של חטיבה 1 (ארכיון צה"ל)

"טעויות" מג"ד 12

מטבע הלשון "מוסא טעה" החלה מהדיווח [הודעה 155] ב- 15:35 מהמח"ט למג"ד 51: "אני רואה את 2 (הקוד למג"ד 12) בין פחר לבורג', כנראה ש-2 טועה. התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של 2. רוצה להעביר אותך דרך עדיסה ממזרח לפחר מתקדם אליך".

כלומר, המח"ט מזהה שגדוד 12 נמצא ממערב לתל פאחר ולא מצידו המזרחי, כפי שאמור היה להיות ע"פ התוכנית. קודם לכן, ב-14:35, מודיע מג"ד 12 למח"ט שהוא "נמצא על שביל העלייה על-יד עין עדיסה". לכן אין עוד ספק שמקום העלייה ליד עין א-דייסה זוהה. אפשר אם כן להוריד מעל הפרק, אחת ולתמיד, את האפשרות שהיתה טעות בניווט.

ב-15:02 מודיע מג"ד 12 למח"ט – "נמצא בדרך אל היעד, זחל שלנו נפגע הרגע". אנחנו יודעים שזה זחל"ם המרגמה של השריון, שנפגע בעיקול הדרך העולה מדרך ההטיה לתל הצפוני. שלדת הזחל"ם מונחת שם עד היום. במקום גם עמד טנק AMX סורי נטוש.

ראש הגדוד מגיע אם כן למקום 27 דקות אחרי שהגיע לעין א-דייסה. הנסיעה מעין א-דייסה למקום הפגיעה בזחל"ם, מרחק של קילומטר, אמורה לקחת 10 דקות לכל היותר. כפי שכבר העיד קמב"צ הגדוד בעבר, היתה השתהות ליד עין א-דייסה של כרבע שעה. האם התמהמהו בגלל קושי של הטנקים לטפס, או בגלל ויכוח עם מ"פ הטנקים? מכל מקום, המג"ד מחליט – אינו טועה – לנוע על תוואי ההטיה צפונה. על פי (א') נוסח הודעתו שלמעלה "נמצא בדרך אל היעד" ו(ב')ע"פ מיקומו על הדרך האוגפת את התל הצפוני, הרי שהוא התכונן לאגף את התל מצפון.

אלא שבנקודה זו בזמן ובמקום, ראש הטור סופג פגיעות מטנקים סורים מצפון מערב. שלושה טנקים ושני זחל"מים נפגעים למרגלות התל הצפוני. גם הטור שנמצא ברובו על תוואי ההטיה מדרום מאבד ארבעה זחל"מים. גם הם נפגעים מאותו כיוון. האיגוף מצפון נעצר! על המג"ד להחליט על פעולה מיידית. ראשית הוא שולח את סרן אלכס קרינסקי אחורה אל אהרון ורדי, מ"פ א', עם הפקודה לתפוס את היעד הדרומי מכיוון מערב, כדי לאפשר לגדוד שנמצא עכשיו בשטח ההריגה שהות להתארגן. אלכס ו-ורדי מחליטים לפעול אחרת ועולים על פאתי הדרומי והצפוני.

המג"ד עצמו נע 100 מטר דרומה, ממזרח לגבעה הטרשית, אל הוואדיון שבין המוצבים, בתקווה שכוחות נוספים יגיעו מדרך ההטיה (ראו סיפור כוח דני]. בזמן התנועה וממקומו בוואדיון הוא אינו רואה את הכלים המגיעים מדרך ההטיה. מהאמור לעיל, המג"ד לא טעה בכיוון ההתקפה, אלא החליט לאגף מצפון. בלי ספק בשלב הראשון האיגוף נכשל.

הכוח היחיד אותו פגש המג"ד היה שלי ומנה שבעה חיילים. כידוע הורה לי להצטרף לפלוגה שלי שכבר היתה בפאתי היעד. המג"ד לא חזר למקום שבו נעצר ראש הכוח על הדרך העולה מזרחה, אלא המשיך לצפות לכוחות שיגיעו לוואדיון. כעבור חצי שעה הוא כנראה התייאש מהגעת כוחות נוספים, והחליט לעלות ביחד עם הקש"א משה הראל על התל הצפוני. ההסבר הרווח לפעולה זו היה רצונו לוודא שהכוחות במוצב הצפוני של קרינסקי ובדרומי של ורדי אינם יורים זה על זה.

נראה לי סביר שפעל ע"פ מסורת צה"ל והחליט שמקומו עם הכוחות הנלחמים על היעד. ב-16:15 "הטעות" כבר מכה שורש כשקצין האג"מ מודיע לפיקוד צפון: "מוסה טעה ונכנס בפאחר בכיוון דרום מערב במקום מזרח" [הודעה 179]. כלומר, "הטעות" יצאה לאוויר העולם. לא לי לשפוט האם המג"ד טעה בשיקול דעת.

העדפת כיבוש תל פאחר על פני כיבוש תל עזזיאת ובחזרה

בשעה 15:40 [הודעה 160] מודיע המח"ט למג"ד 12 דרך נחשול: "הודיע למוסה שבני לוקח את בחריאת ופאחר". כלומר, הפקודה למג"ד 51 כבר ניתנה לכבוש את תל פאחר במקום גדוד 12. בשעה 15:47 [הודעה 163] פוקד אלוף הפיקוד על המח"ט שלא לכבוש את תל עזזיאת לפני תל פאחר.

בפועל מתבצע כיבוש תל עזזיאת ע"פ התוכנית, כאשר כיבוש תל פאחר עוד לא הסתיים. יש לשער שהפקודה לגדוד 51 לכבוש את תל פאחר בוטלה, אך אין לכך סימוכין בהודעה ביומן. בכך שונה סדר העדיפות לכיבוש היעדים שוב ונחרץ דינו של גדוד 12 להמשיך לבדו.

איחור בהגעת התגבורות לתל פאחר

אלוף הפיקוד מוריד הוראות בקשר בעת כיבוש הרמה (אוסף ארכיון צה"ל)

אלוף הפיקוד מוריד הוראות בקשר בעת כיבוש הרמה (אוסף ארכיון צה"ל)

ב-15:59 כבר ניתנת פקודה לוורמוט לנוע מיד מגבעת האם לתל פאחר. הסמח"ט נשלח לפקד על כוח העזרה ובדרך מצרף אליו את כוח הסיירת. גם חלק מגדוד 51 מופנה לתל פאחר. אבל בפועל אף כוח לא עוזר לגדוד 12 ולא נכנס לתל הצפוני עד לסביבות השעה 18:00.

לפני שנכבש התל, אף לא טנק אחד הגיע לתל, לא מציר הנפט ולא מבורג' בביל, לא כל שכן נכנס לתל. התגבורות ששלח המח"ט החל מהשעה 16:00 ואילך לא הגיעו או פעלו בתל פאחר עד השעה 18:00. גם אז רק צוות אחד של הסיירת נכנס לתל הצפוני [כשהשמש שקעה במזרח] גדוד 13 נאלץ לנוע רגלית מחורשת טל לכיוון תל פאחר והגיע הרבה אחרי סיום הקרב. גם הסמח"ט שנשלח ע"י המח"ט כבר בשעה 16:00 לתל פאחר, מגיע רק בשעה 18:00. בדרך עבר יחד עם צוות מהסיירת במוצב נעמוש וטיהרו אותו, כדי לאפשר לתאג"ד מחטיבה 8 להמשיך בהגשת עזרה לפצועים [ראו עדותו של סגן הסמח"ט חיים יפרח]. ייתכן ואף חיכו לחימוש מחדש של טנקי ורמוט לפני שהמשיכו לתל פאחר*.

לכן המצב היה שמ-16:00 לערך, השעה שבה נהרג המג"ד מוסא קליין ועד להגעת הסמח"ט כעבור שעתיים, לא היה קצין בכיר מעל לרמת מ"פ ליד תל פאחר. המח"ט נותן במשך השעתיים הללו הרבה פקודות לגדודים 51 ו-13, ולכוחות רמוט והסיירת לסייע לכיבוש תל פאחר, אבל בפועל שום דבר משמעותי לא קורה. מכאן שפקודות המח"ט לתגבור גדוד 12 בוצעו באיחור של שעתיים, אם בכלל.

הערות: *) מפקד הכוח משה גרטי מכחיש שנעצרו כדי להתחמש מחדש, אבל יתכן ומדובר בחימוש המחלקה השנייה של ורמוט ולא זו שנעה לתל עזזיאת.

שיתוף פעולה מסורבל עם הטנקים

ביומנים מופיע גורם בשם "חנה", שמתוכן ההודעות הוא גורם שריון המתווך בין הפלוגות ורמוט וזיוה לבין החטיבה ואף קורא לתחנות חנה. כלומר, קיימת רשת בשם חנה, שבה מאזינות כנראה התחנות זיוה ו-ורמוט.

בדקתי את הנושא עם עזרא ברוש, מ"מ המחלקה המובילה מפלוגה ז', והוא זוכר שהיה קצין קישור שריון לחטיבה. בנוסף, ברוש סיפר כי התקשורת עם המג"ד היתה בעל פה, ולכן זחל"ם המג"ד התייצב מדי פעם פיזית ליד טנק המ"פ או הטנק המוביל, כדי למסור את פקודותיו. אינני יודע אם היה למ"פ נמיר מכשיר קשר נוסף ברשת הגדוד איתן. ע"פ ברוש, נמיר ישב עד עין א-דייסה בזחל"ם שנפגע שם כנראה אחרי שנמיר עבר לטנק. בזחל"ם היה מכשיר קבוע שאת שרידיו אפשר לראות בשטח [צילום המכשיר]. האם היה בזחל"ם מכשיר נוסף? ביומנים רואים הודעות מזיוה ו-ורמוט, אבל בהרבה מקרים בתיווך חנה.

גם משה גרטי שפיקד על פלוגת ורמוט (למעשה שתי מחלקות טנקים בלבד) מעיד שהשת"פ היה מאוד מסובך, ומג"ד 51 מסר את פקודותיו לטנקים ע"י שליחת ג'יפ שנעמד ליד הטנק המוביל ומסר את הפקודה. מכאן שמבנה רשת הקשר והתיווך המיותר סירבלו את התיאום בין גדוד 12 לטנקים, שהיו אמורים להיות תחת פיקודו הישיר. העובדה היא שמרגע שנפגעו שלושת הטנקים של זיוה בראש הגדוד, פלוגת הטנקים (שמנתה עכשיו רק ארבעה כשירים) לא השתתפה בקרב.

אין צורך להכביר במלים כדי להבין את המשמעות של הצטרפות ולו טנק אחד ללחימה בתוך המוצב. גם תגבורות הטנקים של ורמוט שנשלחו כבר בסביבות 16:00 מגבעת האם לא השתתפו בקרב. חלק מהטנקים של פלוגה ו' המשיכו לתל עזזיאת למרות הוראת המח"ט לתנועה מיידית לתל פאחר. סביר שהפקודה לנוע לתל פאחר בוטלה, אך אין לכך סימן ביומן המבצעים.

הסיוע הארטילרי

כיוון שהקשר היה לקוי ביותר, וזיוה 4 דיווח שיתכן ואש מרגמות שהוא סופג היא של כוחותינו, הופסק הסיוע הארטילרי לגדוד 12 משעה 15:25. אילו הופעל הסיוע בתיאום עם ורדי וקרינסקי, גם אחרי העלייה שלהם על החלק המערבי, על מרכז היעד הצפוני ומזרח היעד הדרומי, יתכן והמשך הקרב היה שונה והיו נמנעות פגיעות צלפים על הכוח בדרומי.

לא ידוע לי אם וכמה אש הונחתה על בורג' בביל, חירבת סודה ורמת הבניאס בעקבות הדיווחים על הימצאות טנקים שם.

קשר

העובדות הן שהקשר בין גדוד 12 לחטיבה ברשת נחשול נותק וחודש בצורה מקוטעת עם כניסת החטיבה לרשת איתן. האם ניתן היה לקלוט את המ"ק 10 שהיו עם הפלוגות בתל? מכשירי מ"ק 6 שהיו עם חלק מהמ"מים לא פעלו. על צורת התקשורת הלקויה עם הטנקים כבר דנו למעלה. נראה לי שליקוי זה תוקן, ואין עוד בעיה כזו בצה"ל.

טיפול בנפגעים

החובשים שהיו עם הכוחות עשו כמיטב יכולתם ובאמצעים דלים. ד"ר ג'ק הורנר שמיקם את התאג"ד שלו מאחרי הטרשית ויחד עם החובש זמיר ואחרים, נתנו לפצועים קשה טיפול ראשוני והשתדלו לפנותם בעזרת זחל"מים.

גם בתום הקרב לא הונחתו מסוקים במקום, למרות בקשת החטיבה לקבל 3 מסוקים לפינוי. מבחינת השטח, לא היתה בעיה לנחות שם. הפינוי עד הפח"ח בהגושרים לקח זמן, טילטל את הפצועים וחרץ את דינם של חלק מהם. נשאלת השאלה מדוע לא קודם צוות רפואי לעזרת התאג"ד?

המחבר עם תרמיל פגז שמצא לא מזמן באיזור "גיא ההריגה" מתחת לתל

המחבר עם תרמיל פגז שמצא לא מזמן באיזור "גיא ההריגה" מתחת לתל

אילו…

אילו לא היה לחץ לביצוע מהיר, יתכן והמג"ד היה מחליט לעלות מעין א-דייסה. בגלל הלחץ לבצע מהר, גם לא נתן המג"ד פקודה מעודכנת על כוונתו בהמשך התנועה צפונה על תוואי ההטיה.

אילו עלינו בעין אדייסה לציר הנפט ולא נכנסנו לגיא ההריגה, גם לא היה נכשל האיגוף מצפון שכפי הנראה התכוון המג"ד לעשות.

אילו הושמדו הטנקים בחירבת סודה וברמת הבניאס, לא היה נעצר האיגוף מצפון.

אילו חיכה המג"ד על תוואי ההטיה בפאתי הטרשית המערביים, היה יכול לפקד על יתר כוח הגדוד שהגיע לאחר כ-20 דקות מתוואי ההטייה.

אילו הכוחות שהגיעו מדרך ההטייה היו מגיעים לוואדיון שבין המוצב הדרומי לצפוני, שממנו עלה הכוח שלי, היו מגיעים כ-40 לוחמים ללב המוצב הצפוני והקרב היה מסתיים (להערכתי, שעתיים) קודם.

אילו היו מגיעים לוואדיון גם עם טנק (שלושה עמדו שם ממילא) ניתן היה לפצח את הבונקרים והעמדות בצפוני מלב המוצב, והתקיפה משם היתה הופכת לקלה.

אילו הכוח של שמיל היה עולה עם אחד הטנקים של זיוה שעמדו מאחורי הטרשית ולא נפגעו, ונכנסים לדרומי כפי שנכנסו, היו עמדות הצלפים והתול"ר שבצפוני מושמדות בשעה 17:00. מספר הנפגעים בדרומי היה יורד וכנראה שטיהור התל הצפוני ע"י כוח סולוביץ' והסיירת היה קל בהרבה.

אילו הכוח של שמיל יחד עם סולוביץ' היו נכנסים למוצב הצפוני ב-17:00, התל הצפוני היה נכבש עד 17:30.

תפקוד הלוחמים

ולמרות כל  הנאמר בסעיפים הקודמים, תל פאחר נכבש! המחיר היה נורא, 34 הרוגים וכמאה פצועים. החיילים והקצינים מדרגת מ"פ ומטה בעשרת הכוחות שלחמו בתעלות לא נעצרו גם כשספגו אבדות קשות.

גם אם היה הפיקוד או המח"ט רוצים לעצור את תקיפת תל פאחר ע"י גדוד 12 הם לא היו מצליחים בכך בדיוק מאותן סיבות של חוסר קשר ושליטה. כפי שהוכח גם בקרב החרמון, כשגולני מסתבכים בקרב הם אינם נעצרים, לטוב ולרע. בגלל הדבקות במטרה שכה אופיינית לגולני, תכנון מעולה, קשר ושליטה חשובים במיוחד.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין" (חבל על אלו שאבדו ואינם נמצאים). מסכת סנהדרין, דף קי"א עמ' א'

לקריאת כל יומן הרשת של גולני בשני ימי הלחימה – לחצו כאן  (קישור לקובץ וורד)

המקור ליומני הקשר: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “אי הוודאות מציקה מהאכזרית שבאמיתות

  1. דני היקר
    יפה כתבת. כתמיד.
    כמה מילים משל עצמי:
    סבורני כי ה"טעות" המיוחסת לתקיפת התל ממערב, יכול שתבוא לביטוי באחת משלוש צורות: טעות בניווט (אליה כנראה מתייחסים ברשתות הקשר); טעות בקריאת השטח; או טעות בשיקול הדעת. כשלעצמי, איני מאמין כי הייתה טעות בניווט. עובדה כי הגדוד עלה כראוי על ציר ההטיה והגיע לנקודה "ק", שאני מסכים עם דעתך כי הייתה זו נקודת הפניה מזרחה. גם פני השטח אינם מותירים מקום לטעות. האפשרות השנייה, באשר לטעות בקריאת וניתוח השטח נראית לי סבירה. הדברים עולים בבירור מעדותו של מ"מ הטנקים ברוש, כפי שצוטטו על ידי בהגיג שצירפתי לפוסט "כנראה ששתיים טועה" מעדות זו עולה בוודאות העובדה כי הגדוד עמד לפנות מזרחה, אולם נמנע מלעשות כן לאחר בדיקת הדרך.
    באשר לאפשרות השלישית, אני בוחר שלא להתייחס אליה כאן. שיקול הדעת של המפקד צריך להבחן בין היתר, לאור הנסיבות והמידע שעמד לרשותו. לא אני האיש שיבוא לבקר את שיקול דעתו של המפקד, אשר החליט תחת אש החלטה כה קשה.
    אין לי ספק, כי בראיה לאחור (וכידוע חוכמת הדיעבד הינה הקלה שבחוכמות), היתה זו גבורה חסרת הסבר, להסתער בכח של 25 חיילים על המפלצת הדו ראשית הזו. אין לי אלא להסיר כובעי ולהרכין ראש בפני מפקדים וחיילים אלה, לרבות השבעה שעלו אחריהם, והכוחות הזעירים שטפטפו עצמם לדעת לאחר מכן, והביאו להכרעת התל.
    הערות מספר לגבי הטנקים:
    לגבי הקשר: ראשית, כדאי לבדוק מי היה/תה "חנה". מקריאת דו"ח מג"ד הטנקים, סא"ל אמנון חינסקי ז"ל, הכין הגדוד, ערב היציאה לקרב, ממסר קשר. כדאי לבדוק האם לא מדובר בממסר זה.
    לגבי מערכת הקשר של מ"פ פלוגת הטנקים "זיוה": למ"פ טנקים 2 רשתות: רשת גדודית ורשת פנים פלוגה. על זחל"מ הפיקוד היו 2 מכשירים: מכשיר אחד צילמנו על הזחל"מ בגבעת האם. שרידי המכשיר השני מוטלים במקום הפגיעה ליד עין א- דיסה. דומני כי צילמתי אותם. צילום חוגת התדרים מופיע בפוסט שלי "ברווז במטווח".
    בניגוד להתייחסותך לקוטר תותחי הטנקים כאל 75 מ"מ, היו טנקי גדוד 377, או לפחות חלקם , טנקים מדגם M-51 עם תותח צרפתי יעיל בקוטר 105 מ"מ. התותח היה מצוייד גם בתחמושת נפיצה, היעילה נגד חי"ר וביצוריו.
    מדו"ח גדוד הטנקים עולה, כי הגדוד הכין עצמו לירי על הביצורים הסוריים, והכין לוחות טווחים עד למטרות במרחק 3000 מ' ,שכללו בין היתר את תל עזזיאת, בורג' באביל, רמת הבאניאס, תל חמרה ואולי עוד. תל פאחר לא נמנה על מטרות אלה.
    והערה אחרונה: אף לי לא מובן החדלון שבהפעלת פלוגת הטנקים. לא מצאתי בחומר שעמד לרשותי כי הפלוגה באה לידי ביטוי כלשהוא בקרב. לפלוגה היה כח אש אדיר. היא יכולה היתה למקם עצמה במספר מקומות אל מול התל ולפצח את ביצוריו. בנוסף, ברור, כי למ"פ היה ברור כי הוא סופג אש נ"ט יעילה שבאה מכיוון צפון. לא מצאתי כי הפלוגה תפסה עמדות לכיוון זה, או נעשה נסיון של ממש לאתר את מקור הירי. לשרמן M51 יש תותח טוב, בעל טווח ותחמושת יעילה לטווח בו מצויה היתה עמדת ה54 בעין א-סוד. גם נגד טנק חדיש יותר כמו הT54.פעולה יעילה של פלוגת הטנקים, ואפילו שרידיה, הייתה מונעת אבדות מיותרות ואף מסייעת, סיוע של ממש, בכיבוש התל.
    לסיום, רק חיילים כמוך וכמו חבריך, אלה שנפלו ואלה משנחלצו, יכולים היו לכבוש תל מבוצר כזה בהתקפה חזיתית של מעטים מול רבים. דומני כי ההסטוריה של המלחמות אינה מכירה קרבות רבים מסוג זה. לטעמי, כיבוש תל פאחר עומד בשורה אחת עם כיבוש מצודת דואומון במלחמת העולם הראשונה.

  2. בני,
    תודה על השבחים ועל הערותיך.

    לגבי: "בניגוד להתייחסותך לקוטר תותחי הטנקים כאל 75 מ"מ, היו טנקי גדוד 377, או לפחות חלקם , טנקים מדגם M-51 עם תותח צרפתי יעיל בקוטר 105 מ"מ. התותח היה מצוייד גם בתחמושת נפיצה, היעילה נגד חי"ר וביצוריו."
    עפ"י ברוש, הטנקים של פלוגה ז' היו בעלי תותחים 75 מ"מ. כ"כ מצאנו תרמיל של תותח כזה בגיא ההריגה, ראה התמונה למעלה.
    את תמונת כרכוב הפגז ניתן לראות: https://plus.google.com/u/0/photos/106811805076979016006/albums/5949706186709074385/6019626226107178018?authkey=CN_05cKH39ml2QE

  3. בדקתי שוב: בגדוד 377 היו 28 טנקי M-51 ו26 טנקי M-50.
    דווקא הטנק המיוחס לברוש בפוסט עליו, נראה לי, ככל שיכולתי לפענח, לפי אורך הקנה-יחסית לצריח, ולפי צורת בלם הלוע, כי הינו M-51. אם טעיתי, סלח נא לי.

  4. קריאת רשת הקשר הזו מרתקת מאוד. זו קרקע פוריה לניתוח מהלכי קרב, זיהוי, קשר, שליטה ואפילו ניתוחים פסיכולוגיים – איך למשל תיפקד המח"ט/חפ"ק.
    כשפענחתי את רשת הקשר מהלילה של ה-10 ביוני, כשהחטיבה מתארגנת לקראת המשך תנועה וכיבוש מוצבי הבניאס ומזרחה, התחושה היא שהמח"ט הרבה יותר עם יד על הדופק, יותר נשמע בקשר, מוודא שוב ושוב שהפקודות ברורות ושאף אחד לא יירה על האחר. כמו מנסה למנוע פיאסקו חלק 2.

    מיומן הקשר אפשר להתרשם שמ"פ הטנקים ("זיוה") בפאניקה. לפני השעה 16:00 הוא מדווח תל פאחר בידינו ואגב כך מודיע שיש המון נפגעים, מבקש כלים לפינוי ושהפלוגה שלו מפורקת. על סמך ההודעה שלו, מח"ט 1 משוכנע שהמשימה הושגה ומדווח לקצין האג"מ שלו בשעה 15:59 שתל פאחר בידינו. אלא שהאופטימיות הקלילה מופרת תוך 5 דקות עם דיווח "מישהו מהכוח מוסר שה… פצוע", והכוונה למג"ד 12, בינתיים מ"פ הטנקים ממשיך בדיווחי האיוב – מי שמנסה לעלות על התל מקבל אש ישירות מהחזית של התל, משמע התל ש-10 דקות קודם לכן היה בידינו עוד לא כל כך בידינו.
    בשלב זה המח"ט מתעשת ומבין כנראה לראשונה שהקטסטרופה גדולה מששיער. הוא מודיע לאג"מ שמוסא נפגע ומבקש סיוע אוויר!
    הבקשה הזו יכולה להיתפס כסוג של איבוד שליטה שהרי אם הוא יודע שפאחר בידינו או בדרך להיות בידינו ומשמע שגולני כבר על התל – הסיוע האווירי שהוא מבקש זה תמות נפשי עם פלשתים?

    מרשת הקשר רואים את בעיית הדרגים: יותר מדי דיווחים על טנקים עם בטן ריקה. ב-15:59 חנה מודיע לוורמוט לעזוב מיד את גבעת האם ולנוע לתל פאחר, אבל עד לסיום הקרב כמעט שעתיים וחצי אח"כ אין שום כוח טנקים שבא לגמור את הסיפור. ועוד בנושא הזה: רכבי הפינוי מתמהמהים ומגיעים באיחור ניכר.

    ומה תגידו על גדוד 13 שמוזעק לעזור אבל אין לו זחלמים? חלק מהגדוד נע על רכבי 4 על 2 שנתקעים בדרך ואת ההמשך עושים ברגל, ומחלקה אחת נשארה בכלל בטעות באיזה אוטובוס.
    רק בשעה 20:11 גדוד 13 מדווח שהוא יושב בבורג' בביל. כלומר, 4 שעות אחרי שגדוד העתודה הוזעק לתל פאחר, הוא סוף סוף מגיע לבורג' בביל.

    יש עוד, אבל זהו לבינתיים.

  5. רשימה יפה אבל מרבית הספקות והשאלות עדיין נותרו בעינם
    גם גיוסו של מולייר המהולל בצו8 לא יפתור ויתן תשובות
    רשימת הקשר עוזרת רק מעט להבין כמה דברים
    מקוה שבהמשך תעלו על מטמון אוצר בלום שישפוך אור זרקורים על ניהול הקרב
    תודה על העבודה החשובה שאתם מבצעים
    הלואי שעוד קרבות נשכחים מהעבר יהפכו מטרה לחקר האמת

  6. שקד במיל',
    האם תוכל לפרט מה הן השאלות שנשארו פתוחות שלדעתך חשוב להשיב עליהן?

  7. לדני
    השאלה המרכזית כמובן מה היו שיקולי המגד קליין שלא לעלות אל תוואי הנפט
    ולתקוף את היעד מעורפו
    אנחנו לא רואים אף דיון על כך ברשת הקשר
    מדוע המחט אפרת לא עצר בעדו?
    אולי כי לא ידע על כוונות המגד או שידע וסמך על שיקולו
    אז הרי לך אפוא שאלה מרכזית מאד שנותרה פתוחה

    • המח"ט גילה שגדוד 12 כבר מתחת לתל.
      הנסיעה ממקום העליה ליד עין א'דיסה ועד למרגלות התל עורכת 10 דקות בלבד.
      כיוון שאין דוו"ח בקשר של גדוד 12 על כוונה שלא לעלות עפ"י התוכנית לציר הנפט ולהמשיך צפונה על תוואי ההטיה, למח"ט לא היה מתי להתערב.
      כפי ששערתי בכתבה, הלחץ למהר ולתקוף וההערכה שעליה מעין א'דיסה תיקח יותר זמן, הן שגרמו למג"ד להחליט כפי שהחליט.
      המג"ד לא שיתף אחרים מלבד אולי את קרינסקי שגם הוא נפל בקרב בשיקוליו, לכן איאפשר לאמת את השערתי מלבד הערכה אם היא סבירה או לא.

  8. נשאלתי באימייל על כמה פרטים שכתבתי כאן, והריני להבהיר:

    1. שאלה:
    "חמשת הטנקים שנצפים בבורג' בביל ב-12:00 נראים בתנועה דרומה. ורמוט לא מזהה אותם. ב-12:11 המח"ט מודיע שהטנקים בגור אל אסכר וממשיכים דרומה. המח"ט מזהיר את גדוד 51 מפני הטנקים בבורג' בביל בשעה 12:30. אין אזהרה כזו לגדוד 12, אבל הגדוד מאזין על רשת נחשול ואמור להיות מודע לכך." – – האם יש קשר בין הטנקים הללו לפגיעות בטור של גולני? ומה עלה בגורלם של הטנקים שהמשיכו דרומה מגור אל אסכר? ומה אומרת האזהרה על טנקים בבורג' בביל? יש השערה לאן הם זזו משם?
    דני> להבנתי עפ"י המדוו"ח בקשר, הטנקים מבורג' בביל עלו על תוואי ההטיה ונעו דרומה ואולי עלו מגור אל אסכר מזרחה (לא המשיכו דרומה כי שם כבר היו כוחות של חטיבה 8). לכן אלה הפסיקו להוות איום. הזכרתי אותם כיוון שאין התיחסות בקשר ספציפית לגדוד 12 למרות שזה על הנתיב המתוכנן. שאלתי את ברוש ואת גרטי האם זכורה להם אזהרה כלשהיא וענו שלא.

    2. שאלה:
    "ב-14:01 יש דיווח של זיוה שטנקים מסתלקים מרמת הבניאס. ב-14:12 חנה מזהירה את תחנות חנה (ורמוט וזיוה) להיות בתצפית לגילוי טנקים." – – האם ב"מסתלקים" אין הכוונה לבורחים (לכיוון סוריה, מזרחה)? או שאתה חושב שהם עזבו את רמת הבניאס והתקדמו (דרומה) לחירבת א-סודה?
    דני> אינני יודע. כיוון שיש קניון עמוק בין רמת הבניאס לחרבת סודה, לא סביר שעברו לשם. יתכן ותפסו עמדות עדין על רמת הבניאס. זו הפעם היחידה שזיוה מדווח על טנקים שהוא רואה. כשהענינים התחממו תשומת הלב הוסבה לתל פחר ולא זוהו יותר טנקים גם אחרי שאלה פגעו בטנקים של זיוה.

    3. שאלה:
    "כשגדוד 51 כובש את חירבת סודה הוא מגלה שם טנק T-54 שמנועו פועל. טנק זה לבדו יכול היה לפגוע בכל הכלים שמניתי לעיל, לא כל שכן אם נותרו טנקים ברמת הבניאס." – – – מה בדיוק ה"כל שכן", טנקים (לשון רבים) ולא רק טנק אחד, או שזה גם המיקום? [כי המיקום של א-סודה מספיק טוב לפגיעה בתוואי ההטיה]
    דני> עפ"י הדיווח של זיוה המזכיר טנקים ברבים ברמת הבניאס גם אני נוקט בלשון רבים. חרבת סודה היא מזרחית לרמת הבניאס מעבר לקניון של הבניאס העובר בינהם.

    4. שאלה:
    "המג"ד כנראה התייאש מאפשרות האיגוף של התל מצפון, והורה לפלוגה א' לתקוף חזיתית." – – – ממשפט זה אני למד, שלדעתך, המג"ד שלח את קרינסקי לאחור רק אחרי הפגיעות בכח (ב"גיא ההריגה"). יש לכך מקור?
    דני> אני בהחלט חושב שקרינסקי נשלח אחרי שהיו כבר הפגיעות הראשונות בזחל המרגמה. העיתוי המדויק אינו ידוע. מעדות טריה שתתפרסם בקרוב עולה כי יתכן וקרינסקי היה על הטנק המוביל של ברוש ולכן הגיע לצומת ה-AMX לפני המג"ד. עפ"י דיווחים בקשר על הפגיעה בזחל המרגמה ולאחר מכן בזחל המג"ד, סביר שהמג"ד מעריך שלא יוכל לבצע את האיגוף מצפון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s