הטעות שעלתה ביוקר

חטיבה 8 עלתה תוך יום אחד מהחזית המצרית לסורית, נכנסה לקרב ההבקעה ברמה, הסתבכה בגלל טעות בפנייה, שילמה מחיר דמים, אבל הגיעה בסופו של יום אל הרכס העליון * אמנון רשף, שהיה קצין אג"מ ומ"מ הסמח"ט, שולף זכרונות שדהו עם הזמן 

טנקיסטים מסמנים את המטרה לפני העלייה לקרב ההבקעה ברמה הסורית (ארכיון צה"ל)

טנקיסטים מסמנים את המטרה לפני העלייה לקרב ההבקעה ברמה הסורית (ארכיון צה"ל)

שלוש מלחמות עבר אמנון רשף, מתוכן מלחמת ששת הימים היא הפחות צרובה בזכרונו. מי שהיה מח"ט 14 במלחמת יום כיפור, השקיע את עצמו עד צוואר בלימוד וחקר המערכה הזו, כולל כתיבת הספר "לא נחדל". מכל ההתעסקות הזו, זכרונותיו כקצין אג"מ ומ"מ סמח"ט 8 בששת הימים התערפלו והתעמעמו. "גיליתי את זה לפני כמה שנים", הוא אומר, "כשבתו ונכדתו של רס"ן רפי מוקדי באו אליי לראיין אותי לסרט שעשו. זכרתי לא מעט דברים, אבל לא לפרטי פרטים".

על אף זאת, הוא זוכר מספיק עובדות שמצטרפות לפאזל של חטיבה 8 באותה מלחמה. רשף, כיום בן 76, שימש בין היתר כמפקד גייסות השריון (בשנים 82-79).

ערב המלחמה ב-1967 היתה חטיבה 8 חטיבת מילואים ממוכנת, שסיימה את אימוני ההסבה שלה בדצמבר 1966 (במקור היתה חטיבת חי"ר). היא הורכבה מגדוד שריון 129, ומגדודי חרמ"ש 89 ו-121. על החטיבה פיקד אל"מ אלברט מנדלר.

כשהוכרזה הכוננות ערב ששת הימים גייסה החטיבה את אנשיה וירדה ממחסני החירום בשדה תימן (ליד באר שבע) להר צניפים. בימי המלחמה הראשונים נלחמה החטיבה בכונתילה (צפונית מערבית לאילת). ב-8 ביוני התקבלה פקודה להעלות חצי חטיבה לקראת הבקעת הרמה הסורית.

רשף, שהיה אז בדרגת רס"ן, מספר: "כשקיבלנו את הפקודה לעלות לרמה, בקבוצת פקודות חטיבתית אלברט מינה אותי כמ"מ סמח"ט. עלינו עם גדוד 129 וגדוד חרמ"ש. הסמח"ט (מוטקה בן פורת) נשאר בכונתילה, אלברט נקרא למטכ"ל ואני פיקדתי על הובלת החטיבה על מובילים ורכבות מאיזור הר צניפים לצפון. המשטרה סגרה לנו כבישים, המובילים נסעו במהירות ובגלל זה שני טנקים עפו מהם בדרך. הזחל"מים נעו על רכבת מבאר שבע עד כורדאני ומשם נסעו לעין זיתים. צריך להבין שלא היה עוד מקרה בצה"ל שניידו חטיבה מחזית לחזית במהירות כזו ובהיקף כזה, ועוד בתקופה עם אמצעי התקשורת של אותה תקופה. אני אפילו לא יודע עד כמה שמרנו על ביטחון קשר או דממת רדיו".

בצפון קיבלה חטיבה 8 תחת פיקודה את גדוד 377 של אמנון חינסקי. בבוקר ה-9 ביוני נעה החטיבה לעבר הרמה הסורית.

רשף: "אני אפילו לא זוכר אם הייתי אצל דדו בקבוצת פקודות. אבל יום קודם הקמ"ן שלנו, אבי יערי, היה עם אלברט במטכ"ל, שם קיבלו הוראה לעלות צפונה. ביום שישי לוח הזמנים היה מטורף כשקיבלנו את הפקודה להבקיע את הרמה. אני זוכר שבקבוצת הפקודות החטיבתית אלברט פרס מפה על איזשהו סלע. הכל היה חפוז. תחשוב שזו התקפה יזומה, הבקעת הרמה. אני לא זוכר אם וכמה זמן היה למג"דים לתדרך את הכוחות".

אמנון רשף כיום ובמלחמת יו"כ כמח"ט 14

אמנון רשף כיום – ובמלחמת יום כיפור כמח"ט 14 (לאתר החטיבה לחצו כאן)

תקציר האירועים  של חטיבה 8 ביום ה-9.6.1967: בסביבות 10:00 התאספו כוחות השריון ליד גבעת האם ולאט החלו לנוע מזרחה לכיוון מתחם גור אל אסכר. התנועה התבצעה תחת הפגזה כבדה ממנה נפגע ישירות הזחל"ם של רס"ן משה חביב, סמג"ד חרמ"ש 121, שנהרג עם כמה מחייליו. גופות הרוגי הזחל"ם הזה שכבו במשך שעות לא הרחק מגבעת האם, חלקן בוערות, מבלי שיפונו. כל הכוחות, כולל של גולני בסביבות 13:30, חלפו על פניהן וצפו במחזה הקשה.

בשעה 11:30 בישר מג"ד 129, אריה בירו, על חציית הגבול. האיזור היה מעט קשה לתנועה, הירי הארטילרי התמעט ובשטח לא היתה שום התנגדות סורית ישירה. בשעה 12:20 בישר בירו על כיבוש (ללא קרב) מוצב נעמוש.

התוכנית של חטיבה 8 היתה להגיע מעל הרכס השולט על מוצב זעורה ומשם לחפות על תנועת שאר הכוחות לזעורה. כפועל יוצא, כיבוש מוצבי זעורה היה אמור לסייע לחטיבה 1 בכיבוש תל פאחר.

אריה בירו (דיין), מג"ד 129

אריה בירו (דיין), מג"ד 129

החלטה מוטעית על הדרך שבה יש לעלות מזרחה אל ציר הנפט גרמה לגדוד 129 לסטות מהתכנון ולעלות אל מוצב עוקדה ובהמשך מול מתחם נ"ט בסיר א-דיב בואכה קלע. הגדוד החל להיפגע בזה אחר זה, המג"ד בירו נפצע קשה ופונה, מפקד כוח הסיור רס"ן מוקדי שלקח את הפיקוד על הגדוד נפגע ונהרג גם הוא תוך זמן קצר והמ"פ נתי גולן מצא את עצמו מפקד על הכוח מבלי שהכיר בכלל את פקודת המבצע, המשיך להילחם עד כלות הכוחות ולא לפני שבסיומו של יום נכבשה קלע. המחיר: 19 הרוגים. רק טנק וחצי נותרו שלמים מבין כ-30 טנקים. נתי הורביץ וסמל שאול ורדי קיבלו את אות הגבורה על פעולתם.

עוד קודם לכן, בעקבות הטעות בניווט, הועלתה יתרת החטיבה (גדודי 377 ו-121) בדרך הנכונה, כשאיתו חפ"ק המח"ט. טנקי הגדוד כבשו את זעורה והשמידו מספר טנקים מהכפר ג'וב אל מיס. למחרת בבוקר הגיעה יתרת החטיבה לקלע והצטרפה לשרידי 129, ומשם המשיכה לקונייטרה.

המיפקדה העיקרית היתה אמורה להיות בנבי יושע, אלא שרשף החליט להתמקם בזנב הכוחות ונעמד מדרום לגבעת האם, כנראה באיזור קיבוץ שמיר. "רציתי להיות קרוב לאירועים", הוא מסביר, "בסוף ננזפתי על-ידי אלברט ולא בפעם הראשונה. גם בכונתילה התקדמתי עם המיפקדה העיקרית. הייתי קצין צעיר שנוקט ביוזמות".

רשף ממשיך: "מה אני זוכר משם? מי שהוביל את החטיבה בתנועה זה חפ"ק המח"ט עם הזחל"מים, שלא היה צריך. מי שהיה צריך להוביל זה הטנקים. כשאני כתבתי את הדו"ח אחרי המלחמה שרטטתי על המפה שהחפ"ק נע בראש ואחריו הגדודים. אז אלברט אמר לי תעביר את החפ"ק אחורה. זאת אומרת, אלברט ברוב צניעותו אמר לי אל תדווח שאני הובלתי את הכוח, אלא תשים את הגדוד, לא זוכר איזה מהם, לפני החפ"ק החטיבתי.

"מה שקרה זה שבירו נפצע ורפי מוקדי קיבל פיקוד, הטנק שלו נפגע והמ"פ נתי הורביץ לקח את הגדוד. מאחר שאלברט היה עסוק בלחימה, ומאחר שהיו שיבושי קשר ושליטה ומאחר שהייתי קדימה עם המפקדה העיקרית ומאחר שהכרתי את הנפשות הפועלות – נתי הורביץ היה אצלי מ"מ 3 בפלוגה ושאול ורדי היה 1 ב', אז אני הייתי בקשר ישיר עם נתי וכיוונתי והכוונתי אותו, הפעלתי ארטילריה לטובתו. לא זוכר מתי אחד המ"פים האחרים, אילן לבנון, נפצע וטופל בשטח. ובסופו של דבר, הטנק וחצי של נתי ושאול ורדי הגיעו לקלע בסופו של יום. בשעת ערב התקדמתי עם המפקדה העיקרית וחברתי לאלברט ליד זעורה, איפה שהחטיבה עצרה. עוד לא חברנו לנתי בקלע. ואז אמרתי לאלברט שמגיע לנתי צל"ש. הוא כעס עלי מה אני כבר מחלק צל"שים. למחרת בבוקר המשכנו לכיוון קונייטרה, שהיתה נטושה. הגענו ונכנסנו לשם, ואז אלברט ברוב חוכמתו הסיג את החטיבה אל חניון מחוץ לעיר. הוא לא רצה שהחטיבה תתמקם בעיר עקב החשש מלקיחת שלל וביזה, עם כל המשמעויות המוסריות הקשורות בכך".

חמישה מגיבורי חטיבה 8 ברמה הסורית. מימין: אלברט מנדלר, נתי הורביץ (גולן), שאול ורדי, רפי מוקדי ומשה חביב

חמישה מגיבורי חטיבה 8 ברמה הסורית. מימין: אלברט מנדלר, נתי הורביץ (גולן), שאול ורדי, רפי מוקדי ומשה חביב

אתה זוכר את הוויכוח בכוח הסיור של גדוד 129, על הדרך שבה צריך לעלות לציר הנפט? (לצילום של הדרך לחצו כאן"שמעתי על זה רק אחרי המלחמה, לא הייתי ער לו תוך כדי שזה קרה. אינטואיטיבית, אני בא ואומר שכל זמן שבירו תיפקד אני לא עברתי לרשת הגדודית. אני אומר זאת על בסיס היגיון, ולא זיכרון. עד שלי התברר שיש 'ברוך' ב-129 לא הייתי בקשר הגדודי, לא היה לי מה לעשות שם".

מה דעתך על מה שקרה? "לא בהכרח אתה כבר מבין שהיתה פה טעות. כשהארטילריה אומרים אנחנו עובדים לטובתך ואין ירי, אתה חושב שאולי הארטילריה לא עובדת נכון ואולי יורה למקום אחר, או שאתה לא רואה. אתה צריך לזכור שכל האיזור היה מופגז, אז יש לך גם את אי הבהירות של שדה קרב, עשן, אבק, אש. זה לא איזושהי סימולציה מעבדתית עם חיישנים שנותנים לך אינדיקציות".

מתי אתה מבין לראשונה שיש בלגן? "ידעתי שיש הרבה מאוד נפגעים. עדיין לא עסקנו בשליחת כוחות פינוי כי זה היה שלב לחימה. אני לא זוכר בפירוט. התפקוד של רפי מוקדי היה קצר, לא זוכר אם שוחחתי איתו בקשר עד שנפגע, אבל כן זוכר שדיברתי ארוכות עם נתי אחרי שהוא קיבל פיקוד. אני כל הזמן שומע ממנו דיווחים וכל הזמן דואג שיקבל ארטילריה כסיוע. היה לנו גדוד מרגמות כבדות מתנייעות, 120 או 160".

איזה דיבורים בקשר היו לך עם נתי? "מה שעסקתי עם נתי זה עידוד וחיזוק, ממש. אני זוכר קצת הכוונה איפה הוא נמצא, מה זה הבתים האלה שזה קלע ודברים מהסוג הזה, וזה היה די אינטנסיבי".

איך אתה רואה את הקרב הזה של חטיבה 8? "קודם כל, בראייה אופרטיבית לא מטילים על חטיבה קרב הבקעה מהסוג הזה בצורה נחפזת ללא סיוע אווירי מאסיבי. וכשעושים את זה יש מחיר דמים. סך הכל המשימה החטיבתית הושגה באותו יום, אבל המחיר היה יקר. המחיר היה תוצאה של טעות בניווט ואי היכרות מספקת של מה עושים. זה לא שלחטיבה 8 היתה תוכנית אופרטיבית, תוכנית מגירה, שעשינו סיורים מוקדמים ותצפיות, זה היה ב'שלוף'. יכול להיות שיש מצבים כתוצאה מסיטואציה מדינית שכן עושים. בראייה מקומית היתה טעות בניווט, זה דבר שקרה וקורה במלחמה. הטעות הזו גרמה לשינוי הפקודה החטיבתית עם המחיר ששולם. יש אמירה קצרה, פשוטה ויפה – 'תוכנית היא בסיס לשינויים'. מה הכוונה? כמה שלא תתכנן, באחוז ניכר מהמקרים התוכנית תשובש כתוצאה מדבר כזה או אחר. ופה תוכנית השתבשה, במקרה דנן בגלל טעות בניווט. תמיד צריך לזכור ולשקול את הדברים ולנתח לפי מבחן התוצאה, והתוצאה היתה שהחטיבה ביצעה את המשימה, אבל המחיר היה יקר. האם היו טעויות בניהול הקרב? אני חושב שלא. אני חושב שאלברט הפגין מנהיגות יוצאת מגדר הרגיל בזה שהוא הוביל את הלחימה החטיבתית בכוח הצפוני".

עיקרי האירועים של חטיבה 8 ביום ה-9 ביוני 67

עיקרי האירועים של חטיבה 8 ביום ה-9 ביוני 67 (להגדלה – לחצו על התמונה)

מה אתה יכול לספר על אלברט? "את אלברט הכרתי שנים לפני זה. הייתי קמב"צ שלו בגדוד 52, וקצין אג"מ שלו. יחסי העבודה בינינו היו מאוד קרובים. אדם ישר, הגון, צנוע, קפדן. אנחנו התאמנו בצאלים ואני תמיד נהגתי בג'יפ, הייתי בן 27, הייתי קצין צעיר ונהגתי כמו שאני נוהג בשטח. והוא תמיד היה מעיר לי – 'קצין אג"מ סע יותר לאט'. הוא היה כזה פורמלי. ואני אמרתי לעצמי – ראבאק, רק לא לצאת למלחמה עם הפחדן הזה שפוחד לנסוע בשטח. פתאום במלחמה, גם בכונתילה וגם ברמה, הוא התגלה כאדם אמיץ. הוא היה מאוד מאוד קפדן, מאוד ממושמע, אוהב סדר, היווה דוגמה אישית לכולם. האישיות והאופי הם מקור הסמכות, ומבחינה זו הוא היה משכמו ומעלה".

ונתי הורביץ? "נתי היה אצלי מ"מ 3. היו לי שלושה מ"מים, ואני זוכר אפילו את שם הנהג של נתי, מאני ממעברת מורשה. נתי היה מ"מ בהסתערויות. היתה לי מחלקה עם רפי מקיבוץ דליה, שהוא מחלקת החיפוי של תותחנים טובים, ונתי ויורם היו עושים את ההסתערויות. נתי היה פרא, אבל במובן החיובי. קצין מעולה, מאוד חיבבתי אותו. בששת הימים זה התגלגל ככה שהיה מ"פ שהפך להיות מג"ד עם סיפור גבורה יפהפה, שהוא ושאול מגיעים ליעד בשארית הכוחות. גם תוך כדי לחימה אני זוכר את החיבה שחשתי כלפיו והרצון שלי לסייע לו, להציל אותו ולעזור לו שיצליח".

מפת הקרב של חטיבה 8 (מבט ממערב למזרח). בכתום: גדוד 129, בכחול: גדוד 377 עם חפ"ק המח"ט אלברט מנדלר

מפת הקרב של חטיבה 8 (מבט ממערב למזרח). בכתום: גדוד 129, בכחול: גדוד 377 עם חפ"ק המח"ט אלברט מנדלר. להגדלה – לחצו

אם חטיבה 8 היתה נעה לפי התכנון, מגיעה בשעה מוקדמת יותר לזעורה ומתיישבת מעל תל פאחר, כל הסיפור של גולני היה אחרת לגמרי? "אני לא מכיר מספיק את הקרב של תל פאחר, אבל לפי הערכתי בראייה אופרטיבית, כבר טיפסנו למעלה ומהנקודה הזו תל פאחר היה קרב מיותר. בוא נאמר תיאורטית שתל פאחר לא היה מותקף, חטיבה 8 כבר נמצאת למעלה, מה היה קורה לסורים בתל פאחר? הם הרי לא היו נשארים שם ונלחמים עד מוות, הם היו בורחים. אם הקרב (של חטיבה 8) היה מתפתח כמו שתוכנן אז היה נשאר מוצב מאחור, ובסוף הם היו נכנעים. אני חושב שלא היה צריך לתקוף אותו. בפועל, גם כשהקרב של חטיבה 8 השתבש, תל פאחר היה בסך הכל פרונקל מאחורה".

מצד שני, אם היו מוותרים על קרב בתל פאחר, תאר לך את "האסון" של גולני – הם לא היו נלחמים במלחמת ששת הימים. "אם מישהו מוכן לשלם את כל ההרוגים האלה, אז תפאדל. אני לא נמנה עם האנשים האלה. כשהייתי מפקד אוגדה בן 36 אמרו לי באיזה תרגיל לתקוף איזה רכס, כי יש שם חטיבת קומנדו. אני כבר הייתי למוד יום הכיפורים והבנתי שכל הפקודות מלמעלה לא תמיד הכי הגיוניות. אמרו לי יש לך ארבע שעות לתקוף חטיבת קומנדו. אז אמרתי שהאויב הזה לא מפריע לי. אני מציב ארבע מחלקות מסביב לרכס ותוך כמה ימים או שהאויב מת מרעב וצמא, או שהוא נכנע. התעקשו שאתקוף, אמרתי אני רוצה פקודות הגיוניות ולא שטויות. כמעט שהודחתי, אבל לא תקפתי. זה שם המשחק. תמיד למדתי את הדברים האלה רק אחרי ששילמתי מחיר יקר".

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הטעות שעלתה ביוקר

  1. נלחמתי בחטיבה 14 ביום הכיפורים.
    טוב שהמח"ט מפיק ספר ופסטיבל על שמו….
    לא מתבייש לספר איך הוא ומפקדו שינו את התחקיר. מעניין איזה פרטים נוספים הם שינו…
    לפי הידוע לי, אמנון לא העריך את מפקדו כפי שמצטייר בדבריו…
    אבל אחרי כל כך הרבה שנים אפשר לזכור מה שרוצים ולספר מה שרוצים.
    מישהו יעיז לכתוב אחרת?

  2. קשה לבוא בטרוניות אל חטיבה שהגיעה זה עתה לחזית, ולבוא עימה חשבון על כך שהתברברה בשטח, שעה שלא נותר לה זמן אפילו לנוהל קרב חפוז. כתוצאה מכך נכנסה החטיבה לקרב הבקעה כאשר, ככל הנראה, מפקדי הפלוגות אינם מודעים לתכנית. עם זאת, לפחות החפ"ק ומטה החטיבה אמורים היו להבין, עם המגע עם מתחם עוקדה, כי קיימת טעות בניווט. וודאי שהיה מקום לגילוי הטעות עם המגע במתחמי סיר-א-דיב – קלעה האימתניים. עובדה היא כי המח"ט, שהחפק שלו היה, כעולה מן הפוסט שלפנינו, בראש הכח, ידע להסיט את גדוד 377 וגדוד החרמ"ש צפונה על ציר הנפט לעבר מתחמי זעורה. (אציין כי לטעמי, מן הנתונים שקראתי עד הפוסט הנוכחי, אני מאמין כי המח"ט היה דווקא במקומו, אחרי הגדוד המוביל, אולם נתון זה טעון בדיקה). מכל מקום, לטעמי, ברגע שנתגלתה הטעות, היה מקום לעצור את גדוד 129, ולא לתת לו להטיח את ראשו במתחמים המבוצרים של מרחב סיר-א-דיב – קלעה, תוך כניסה אל תוך מחסום הנ"ט שתיעל אותו במישרין אל תוך שטח ההריגה של קלעה. נתונים אלה, של אותם מתחמים ידועים היו היטב למודיעין, וסומנו על גבי המפות הטופוגרפיות (ראה את מקטע המפה הרלוונטי מאותה שנה בפוסט מקבת-2014). התוצאה היתה כי גדוד 129 נשחק עד דק, ורק גבורתם של מעטים, והרבה עזרה של כח עליון, הביאה לתוצאה הבלתי ניתנת להבנה, ששני טנקים הצליחו לחדור לקלעה ולהכריע את הכף.
    מקריאת הפוסט, עולה כי היו קיימים קשיי קשר. קשיים אלה- באשר לקשר בין החפ"ק לבין המ"פ המוביל- מובנים על רקע הציוד של אותם הימים, השוני ברשתות ואבדן שרשרת הפיקוד של גדוד 129. ברם, סבורני כי כאן נפלה תקלה שלא הייתה אמורה להתרחש, באשר למיקום המפקדה העיקרית של החטיבה. מיקום מפקדות אמור להיות באתרים שולטים עם כיסוי קשר מירבי, ולהקבע ע"י הקשר"ח. המפקדה העיקרית אמורה לתפקד משך כל מהלך הקרב מהאתר שנבחר כ"רגל על הקרקע", ולשמש בין היתר, כגורם מתווך בשעת הצורך. זאת, שעה שהחפ"ק נמצא בתנועה.
    במקרה שלנו, בחר ק. האג"ם מיוזמתו לנטוש את האתר שנבחר- בנבי יושע, שהינו אתר קשר מעולה- ההולם את הגזרה- ולדלג את המפקדה העיקרית לאיזור הנחות של עמק החולה- כנראה קיבוץ שמיר, מדרום לגבעת האם– אל זנב החטיבה.
    פרט לכך שהאיזור נחות מבחינת תנאי כיסוי קשר, סבורני שהיתה זו טעות לוגיסטית להכניס כוחות מיותרים, לציר היחיד, ששימש הן כציר הבקעה יחיד והן כציר פינוי והספקה. כל זאת, שעה שזנבה של החטיבה צריך היה להיות קצר ככל האפשר. שכן, בעקבות החטיבה אמורה היתה להיכנס חטיבה 1.
    נראה, כי קיים כאן כר פורה לעבודת מחקר למי שיחפוץ לערוך בעתיד מלאכת מחקר מדוקדקת, באשר לניהול הלחימה, לרבות ההשלכות של טעותה שלחטיבה 8, על הקרב בתל פאחר. שכן, לו היו כוחות החטיבה משלימים מלאכתם במתחמי זעורה ועין- פית במועד שנקבע, ולא מגיעים באיחור למוצבי זעורה ופונים דרומה- חזרה לקלעה- יתכן שגם המצב בתל פאחר הסמוך היה שונה.

  3. ושוב, בפעם המי יודע כמה, חוזרים לתיפקוד של הפיקוד שנהל את כל העסק: אלוף הפיקוד דדו אלעזר, וראש מטה פיקוד צפון דן לנר. הם המתכננים, הם מורידי הפקודות לשטח, הם מנהלי ההבקעה. היו לאנשים האלה שלושה שבועות לתכנן ולהתכונן. בסופו של דבר, נשלפה איזו קומבינה של הרגע האחרון, עם חצי חטיבה שמבקיעה בלי תדריך, עם חטיבה אחרת (3) שמנהלת מבצע כיבוש עצמאי משלה, ועם הסיפור של גולני. כמו שכבר נכתב כאן, מזל שהסורים לא הצליחו לארגן מתקפת נגד במוצאי יום שישי ההוא, עם גדודי השיריון שלהם שהיו במרחב קונייטרה אלא העדיפו להתקפל. אחרת, צה"ל היה מסיים כנראה את המלחמה למטה בעמק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s