סיפורי מעשיות למטיילים

למג"ד קוראים מוסא פלד, גדוד 12 טעה בלילה והגיע לכאן עם קרני השמש הראשונות ודוד שירזי קפץ על חגורת המוקשים * כך מועבר להמונים סיפור קרב תל פאחר 

פותח מדריך

אוטובוס נכנס לחניה של אתר תל פאחר. יורדים עשרות מטיילים שהגיעו משמורת הבניאס, או מארוחת צהריים בעיירה מסעאדה. הם יילכו ארבע דקות ברגל עד לקצה המערבי של האתר, שם יצפו בנוף המרהיב ויקשיבו לתיאורו של המדריך מה קרה פה ב-1967. הם ישמעו סיפור מופלא שישתלב באווירה המהורהרת של המקום וייצאו מכאן כשבמוחם התקבע סיפור, שאפשר לקרוא לו אגדה. לפרטים רבים בסיפור שהם ישמעו מהמדריך אין קשר למציאות ולעובדות. ומה איכפת למדריך אם תקפו את תל פאחר ב-2 בצהריים או ב-2 בלילה, ואם למג"ד קוראים מוסא קליין או מוסא פלד, ואם בורג' בביל נמצאת במערב או בצפון. תיכף הוא יסמן V על המקום והאוטובוס ייסע לתחנה הבאה. וכך הופכת מורשת קרב לבלילה של גרסאות ולסמרטוט של אירועים.

לאחרונה היינו בתל פאחר ונתקלנו בשלוש קבוצות של מטיילים, כולם גמלאים מאיזורים שונים בארץ, ששמעו משלושה מדריכים שונים הסבר על הקרב. כמספר המדריכים, כך מספר הגרסאות. הקלטנו את ההסברים – לשיפוטכם ומבלי לתקן את עשרות הטעויות (מי שרוצה מוזמן לעשות זאת בתגובות).

השעה 12:30, מדריך מס' 1 ניצב מול כ-50 גמלאים בחזית התל המערבי: "אנחנו נמצאים במקום שקוראים לו תל פאחר. מה זה תל פאחר? תל פאר בעברית. למה? בגלל כמה שהוא שולט על העמק. אני אקדים ואומר שמי שכבש את התל זה גדוד 12 של גולני. ב-9 ביוני שנת 67 עלו על התל הזה, השעה 2 בצהריים, משהו כזה. אחרי שכבשו את יו"ש ועזה וסיני, הנה עכשיו ההזדמנות לעלות על רמת הגולן. כדי לעלות על רמת הגולן צריכים לבחור את הנתיב הנכון והמקום שיתאים לנו. אחד המקומות היותר נוחים זה באיזור הזה (מצביע לכיוון עין א-דייסה, מדרום לתל), וזה מקום שבאמת מתאים. בקיצור, מחפשים את המקום שנוח להעביר כוחות, רק שכאן יש כמה מוצבים שהחזק שבהם לפי המודיעין הישראלי זה תל עזזיאת, זה ההוא שם, הוא גם התל ששולט על העמק, משם מפציצים, משם רואים הכי טוב, ויש מסביב עוד כמה מוצבים. יש פה את תל פאחר ויש את בינג' בביל שנמצא איפשהו כאן (מצביע לכיוון שניר), ויש עדיסה שאמור להיות איפשהו שם (מצביע לעין א-דייסה) ויש פה עוד כל מיני למעלה, יש את זעורה, אתה לא מוצב לבד. היו מוצבים קטנים שירו על מי שבא לכאן.

"אז מחליטים שכובשים, ומחליטים שכובשים מכאן (מצביע לכיוון החניה). מה זה כובשים? איפה הגבול? אז הגבול מתחת לתל עזזיאת, אנחנו לא ממש רואים, שם היתה דרך הפטרולים, זה אומר שנחל הבניאס לא היה שלנו והמעיינות של הדן לא היו שלנו. עוד לפני שכל זה קורה, לא הרבה זמן לפני המלחמה, ישראל עושה מפעל מאוד מאוד גדול בארץ, קוראים לו המוביל הארצי, השנה היתה 64, והסורים איך ששומעים שישראל משתמשת במים שמגיעים בנחלים מפה, מחליטים לעשות בתמורה והם עושים את מפעל ההטיה הסורי, שאמור לקחת את נביעות הדן והבניאס, להעביר אותם לירמוך על הרמה. ובעצם כל התוואי הזה עבר איפשהו כאן מתחתינו, וציר הנפט עובר איפשהו מאחורינו, לא רחוק, וכשאומרים בואו נכבוש נותנים לגדוד 13 את המשימה לכבוש את תל עזזיאת, זה התל החזק והמפחיד והרציני, שנמצא שם, והם מתאמנים על זה חודשים והם יודעים שאם זה יקרה הם כובשים את התל הזה.

"גדוד 12 מקבל את זה כמה ימים לפני כן, את תל פאחר, זה התל העורפי של עזזיאת. מקבלים תצלומי אוויר של המקום, האקליפטוסים לא היו כאלה גבוהים. האקליפטוסים זה עוד סיפור אחר שאולי נדבר על זה בהמשך, אבל כן רואים את התעלות וברור, אבל רק כמה ימים לפני כן. למג"ד שלנו קוראים מוסא פלד, מג"ד 12, והוא מגיע לכאן עם כל הגדוד שלו ועוד תוספת משריון, והם באים ואומרים המקום הזה מגודר ממש טוב עם גדרות. שלוש גדרות אחת על השני, ועם עכביש וכל מיני שמות של גדרות תיל, זה לא כל כך פשוט לעבור אותן. והוא מגיע המג"ד לכאן (מצביע לכיוון דרום) ואומר התוכנית אם נבוא ונכבוש ככה, נצטרך להתמודד עם התיל ועם התל, זה לא רעיון טוב. מה שאנחנו נעשה זה אנחנו נאגף את התל ונבוא איפשהו מדרום ונבוא מהצד הזה (מצביע על החניה), מאיפה שאנחנו נכנסנו, כי שם הם הכי פחות מוגנים, הכי פחות מוכנים, ובאמת זה הגיוני, כי מי יבוא מאחורה? משמה נתחיל לתקוף, זה הרעיון. האמת, הרעיון מאושר ע"י המח"ט ובאמת הרעיון טוב.

"כשהכל קורה גדוד 12 מתחיל להילחם על תל עזזיאת, התל הרציני והחשוב, בזמן שהם נלחמים על תל עזזיאת, גדוד 12 מתחילים לנוע והם נעים ממש מתחתינו לכיוון דרום. בנקודה מסוימת אחרי כפר שקוראים לו עדיסה, היו אמורים לחתוך ולעלות לכאן מאחורה. מה שקורה כשהם מגיעים לשם (דרום) יש כמה שמועות של מה קורה, אני אספר לכם את הידוע. כי מה היה בפועל, אין את מי לשאול. אז מגיעים עד לשם (מצביע לדרום), הטנקים אומרים שהם לא יכולים לעלות את השיפוע של תעלת ההטיה הזו. הם לא יכלו לעבור. מה שבדקו אחר כך זה שג'יפ יכול לעבור. אם ג'יפ יכול לעבור, גם טנק יכול לעבור.

"לא ברור מה קרה שם באמת. נתקעים שם, כן עוברים, לא עוברים, התחילו לירות עליהם, לא מכאן, אלא מכל המוצבים מסביב. מתחילים להיפגע אנשים, כי אנשים קצת התבחבשו ונתקעו ואז המג"ד מחליט לשנות את הפעולה ובגלל זה ההודעה שלו בקשר – אני חוזר בחזרה לכיוון צפון ואני מנסה לאגף מצפון ולהגיע מאחורה. הוא מתחיל לנוע ובשלב מסוים הוא מתחיל לראות שבגלל שיורים עליהם מכל הכיוונים אז כלים נתקעים, טנקים וזחל"מים, אז לא כולם מגיעים. הוא עוצר באיזו נקודה איפשהו בצד המערבי מתחת לתל, שולח מישהו שפעם היה משהו בגדוד והיום לא היה לו תפקיד, אז הוא הגיע, הוסיפו אותו לאיפה שהמג"ד נמצא, הוא רץ אחורה, קרינסקי קוראים לו, רץ אחורה להודיע לאחד המ"פים, מ"פ א', ורדי קראו לו, את מה שהמג"ד אמר.

"דרך אגב, בזחל"ם של המג"ד היה עיתונאי לא כל כך ידוע, דן שילון, שאמר ראיתי אותם מדברים אבל אני לא יודע על מה הם דיברו. אז לא יודעים בדיוק מה קרה, אבל מה שקרה בפועל שכנראה קרינסקי אמר לוורדי ניקח את הכוח שלך, כמה יש לך פה, 25? נתחלק לשניים, אחד הולך לכיפה הדרומית, אחד לכיפה הצפונית איפה שנכנסנו, ומתחילים להילחם. הכיפה הצפונית יותר בעייתית מהכיפה הדרומית, זה אני אומר לכם בדיעבד. ובאמת עולים. את הכיפה הדרומית מצליחים איכשהו לתפוס, אבל הצפונית, קרינסקי היה שם, נשאר אחד או שניים, כולם נקטלים, ובאמת שעד סוף הקרב לא מצליחים לתפוס את הכיפה הצפונית, רק בסוף בסוף תופסים את מה שקורה שם.

"המג"ד תקוע כאן. בינתיים הוא שולח עוד מישהו, קמב"צ, לפלוגה אחרת ובעצם מבקש שכולם יחברו למג"ד. עכשיו כאן מתחילה הדילמה, האם גם קרינסקי היה אמור לחזור, היה אמור לתקוף? לא משנה, זה מה שקורה בפועל. תכלס, מה שקורה שבמקום לבוא מאחורה תוקפים חזיתית, לא לזה באנו, לא ככה התכוונו לתקוף, ועל זה נאמר אחר כך רבאק, ראש בקיר, זה שנים אחר כך נאמר על זה.

"אבל כשבאים לכאן, אמרתי לכם, יש שלושה סוגים של גדרות, צריך לעבור שלוש פעמים גדרות, איך עוברים גדרות? מביאים בונגלור. זה איזשהו מטען כזה, שמים, מפוצצים ונפתח ועוברים, אבל אין, אין את הבונגלור, אז מה עכשיו? אז אחד מהאנשים שקיבלו את אות הגבורה מתוך השניים שקיבלו כאן, קיבלו כאן תשעה אנשים אותות, דוד שירזי קוראים לו, מגיע לכאן (מצביע למרגלות התל הצפוני), נשכב על הגדר, חברים שלו עוברים לו על הגב וככה נכנסו. זה מיתוסים שגדלנו עליהם, אני בטירונות שמעתי על זה, ובאמת נשכב על הגדר, כמו שתחשבו על גדר תיל".

אשה: "הוא מת?"

מדריך: "אחר כך, לא מהגדר. כולם עוברים על דוד שירזי, 12 או 13 חבר'ה וממשיכים להילחם. הוא ימצא את מותו אחר כך, בלחימה עצמה, אבל זה אחד מהאנשים שקיבל אות גבורה. שניים אותות גבורה, כל השאר אותות מופת ועוז, הוא קיבל עוז, סך הכל תשעה אנשים, זה המון על גדוד שנלחם ועוד קצת מהסיירת.

תמונת מטיילים1

האווירה נעימה, האוויר טוב והנוף מרהיב. מכאן האגדות על תל פאחר נשמעות מצוין

"כאן פחות או יותר ממשיכים לכבוש את הדרומי (מצביע על המקום שבו כולם מכונסים), אבל הצפוני (מצביע לכיוון המבנה בצפוני) לא ממש מצליחים, והסיפורים ממשיכים להיות שהמג"ד תוקף ומגיע פחות או יותר לכיוון האמצע, פה ממש, 50 מטר מכאן, והוא נהרג. אין את מי לשאול, כנראה שהוא מבין ששני הכוחות… עוד פעם, תחשבו שהמודיעין חשב ששם התל יותר חזק (עזזיאת), לא נורא, הוא כנראה מבין שהכוחות שלו יורים על הכוחות שלו. אז הוא מרים יד, הוא אומר חדל אש, חוטף כדור בראש.

"יותר מאוחר מגיע המ"פ השלישי, מ"פ מסייעת, ומגיע מאחורה, נכנסים לאיזור של החלק הצפוני יותר, וחייל סורי, או קצין סורי, אנחנו לא יודעים, מחכה להם באיזו פינה ופשוט קוטל כמעט את כולם, חוץ מאחד מתוך השמונה שהיו איתו. אנחנו מתחילים לאסוף חיילים בשלב הזה, כמה חיילים יש פה? בואו, מסתערים. המח"ט שמבין שזה לא מה שחשבנו שיהיה פה, שולח תגבורת. בהתחלה יש איזה גדוד, שהוא בעצם עתודה, הוא לא עושה כלום עד שאומרים לו מה לעשות, ואיתו הסיירת, ששולח מכאן, לא את כל הסיירת. ומאיפה מגיעים? מאחורה, פחות או יותר מאיפה שנכנסנו, משהו כזה. הסיירת הולכת דרומה שזה קצת פחות בעיה, והחבר'ה שנקטלו הולכים צפונה ורק אחרי שנקטלו הסיירת עוברת צפונה. תיכף אני אספר לכם על הסיירת, אבל בינתיים בזמן הזה החבר'ה מעזזיאת שגמרו את הלחימה, סיימו את הלחימה, אנחנו מדברים סך הכל עד סוף הלחימה שעתיים. אומרים להם תעזבו שם, תגיעו לכאן כי כאן אנשים פה נקטלים, ממש.

"אז החבר'ה מהסיירת נכנסים לחלק הצפוני ופתאום מי שהיה סגן מפקד הסיירת, לא זוכר את השם שלו, נפגש עם קצין סורי מולו. שניהם מכוונים את הנשק אחד על השני ולשניהם יש מעצור. הוא בא לירות ולא מצליח, הסורי מבין שהוא לא יכול לירות, בא לירות וגם לא מצליח. שניהם מבינים שיש להם מעצור, אז הולכים מכות. זה השלב של המכות. הולכים מכות, כנראה באיזשהו שלב הסורי מוציא אקדח, לא יודע מאיפה היה לו אקדח עליו, קופץ חייל אחר מהסיירת מעל התעלה, ועוד מעט מי שירצה יוכל להיכנס לתעלות ולהבין שהן לא כל כך… הן תעלות עמוקות, קופץ עליו מלמעלה ובדרך שובר את הרגל, דופק בו כדור וככה נגמר הסיפור עם הסורי.

"ההמשך היה פחות או יותר בסגנון הזה. כשהסורים מבינים שאין להם סיכוי הם נכנעים. אני לא זוכר כמה היו, אבל די הרבה, משהו כמו 20 שבויים נפלו כאן. בסיכומו של דבר כבשנו את התל לא כמו שרצינו, עם הרבה מאוד אבידות, 23 אנשים הרוגים, 23 כאן, מסביב הגיוני שעוד, סך הכל 34, אחד מהם זה מהסיירת, כל השאר זה גדוד 12. ככה הם מוצאים את מותם.

"אבל אני מוכרח להגיד לכם כאילו משהו על תל עזזיאת. אנחנו אמרנו זה התל (המשמעותי), זה מה שחשבו קודם, בדיעבד הבינו שזה התל, ולא שם. ושם גדוד 13 התארגן חודשים לתקיפה, כאן היו רק כמה ימים קודם.  טעות בניווט או לא טעות בניווט, זה אחת מהסברות, שחזרו לשם, חשבו שטעו בניווט. בעזזיאת הרוג אחד וארבעה פצועים, וכאן 23 הרוגים ולא יודע כמה פצועים. התל הזה מי שירצה יכול להיכנס למחילות, אתם תראו שלא רואים בכלל כמה מחילות יש. יש כאן הרבה מחילות שהן מחופות ברמה כזו, לא שיש עליהן פח גלי שאת זה בצילום אוויר אנחנו מבינים, זה פשוט בטון ועליהם עפר. אתם רואים את העיגולים הקטנים האלה הבולטים? זה האוורור, אנחנו לא רואים שיש שם למטה תעלה, אבל יש שם תעלה. הם היו חפורים היטב, היה להם כוח אש גדול, לא זוכר את המספרים, בסופו של דבר התל המרכזי היה כאן, לא לקחו את זה בחשבון בהתחלה. היה נכון להגיע מאחורה, אבל עם כל מה שהיה באמצע ודברים שמשתבשים, ותמיד דברים משתבשים, אבל כאן זה היה באמת…

"והמקום הזה הפך להיות מצפה גולני, זה כמובן אחד מהדברים היותר רציניים של גולני. בכלל, בששת הימים היו שני אירועים שהם שתי נקודות שהן מאוד מאוד קשות לצבא הישראלי, אחד מהם זה כאן והשני זה גבעת התחמושת. גם שם היתה טעות בניווט כי נכנסו לתעלה הלא נכונה, ואלה החיים, איפה שיש את הבעיות הכי גדולות כמו טעויות, כמו ללכת עם הראש בקיר, קשה לי להגיד שהיו טעויות, סליחה אני חוזר בי, לא הייתי במקום מי שקיבל את ההחלטות, לא חוכמה לבוא ולהגיד היום. אבל במקומות כאלה שיש כל כך הרבה מקרים לא צפויים, שם באים רוב אותות הגבורה והעוז והמופת.

"אנשים פה יזמו בצורה… המג"ד נהרג, הסמג"ד נהרג, הקמב"צ נהרג, שני מ"פים נהרגו, השלישי לא יודע מה קרה איתו, לא חושב שנהרג, אבל נפגע, אתם מבינים מי נשאר בגדוד הזה. אז לאט לאט כל קצין הכי זוטר ככל שיהיה הופך להיות בעל השפעה מאוד גדולה ולפעמים הוא לא קצין, הוא חייל, כי זה מה יש. חייל אחד לוקח יוזמה ועולים. היו כמה גלים על התל, שחיילים או מפקדים שאני לא יודע מי ושזה לא התפקיד שלהם, שזה מה שצריך לעשות מאיפה שאני נמצא, כי אין אף אחד שיגיד לי מה לעשות".

אשה: "זה עדיין ממוקש פה?"

מדריך: "אני לא יודע, אני מעריך שעדיין"…

גבר: "יש לך מושג אם אלי כהן היה כאן? כי הייתי בטיול בעקבות אלי כהן, ובאיזור הזה לא היינו".

מדריך: "אני לא יודע אם אלי כהן היה כאן או לא היה כאן, אבל לאלי כהן יש נגיעה, ברור שיש לו נגיעה. אלי כהן עשה את אחד הדברים היותר חכמים והוא שיכנע את ראשי הצבא הסורי שהחיילים שנמצאים פה ברמת הגולן… בחורף נעים פה, אבל בקיץ להיות פה בשמש, אנחנו כבר הבנו, ופה האדמה שחורה ומאוד חם כאן. הוא אמר לסורים בואו תשתלו עצים, ואנחנו השתמשנו בזה אחר כך לזיהוי יותר טוב – הנה מוצב, הנה מוצב, הנה מוצב".

מטיילים בתל פאחר

סיפורים ומעשיות למטיילים. מבט מהתל הדרומי

12:50, מדריך שני:

"נכון ל-67 גבולות מדינת ישראל קלים לזיהוי. כל השטח המעובד, כל השטח הירוק שם למטה, זו ישראל שלפני 1967. היתה פה מין טבעת סורית שהקיפה את האיזור הירוק שהיה הישראלי. הקו הירוק זה היה גבול מדינת ישראל, זה היה הבניאס. ואנחנו מסתכלים ורואים שלושה מוצבים סורים. התחתון ביותר, אתם רואים בקצה הרכס איפה שקבוצת עצי האקליפטוסים? זה תל עזזיאת. זה היה מוצב תצפית. לפניו יש עוד קבוצת עצים מצד שמאל, זה היה מוצב עוד יותר קטן והוא נקרא בורג' בביל, ופה היה תל פאחר.

"כדי להבין איך בונים מוצב סורי, הם בנו מוצב כמו שהרוסים לימדו אותם. מוצב בצורת עיגול, כניסה אחת רק ממזרח וכל שאר המוצב מוקף בחגורות מוקשים וזה המצב בכל שלושת המוצבים שמולנו.

"חטיבת גולני ובפרט גדוד 12 שהמג"ד של הגדוד קראו לו מוסא קליין, מקבלים את המשימה של לכבוש את תל פאחר כאשר שני גדודים אחרים מקבלים את המשימה של לכבוש את המוצבים התחתונים. המשימה הכוללת היא לבוא בחשכת הליל, לעלות מהכיוון ההוא שם (דרום), לעלות בחשכת הליל, לאגף את המוצבים ובעצם להיכנס אליהם מאחורה, מהפתח שלהם. מוסא קליין המג"ד מקבל את המשימה לכבוש את תל פאחר.

"הערכות המודיעין הראשונות שלפני הקרב טוענות ומעריכות שרוב הצבא הסורי ממוקם בתל עזזיאת, מה שהיה הפוך. רוב הצבא באיזור הזה היה כאן בתל פאחר, ואילו תל עזזיאת היה מוצב תצפית קטן של 12 או 14 לוחמים, כולם קצינים, מוצב קצינים זה נקרא. חיילי גולני של מוסא קליין עולים בערוץ הוואדי, מזג האוויר בלילה לא אידיאלי לניווט, והם קצת מתבלבלים בניווט ומוצאים את עצמם עם קרני השמש הראשונות כאן למטה, מתחתינו.

"המצב הוא כזה שהחיילים בעצם מבינים שתל פאחר זה לא סתם מוצב, וההבנה שהפסד בקרב הזה יכול לעלות בהפסד של רמת הגולן. החיילים בעצם מבינים מהרגע הראשון שזה לא סתם תל, זה תל שיש לו הרבה מאוד משמעויות מאחוריו. לא צריך להיות איש צבא גדול בשביל לעמוד כאן על הגבעה, להסתכל למטה ולשאול את עצמך איך גדוד הצליח לעלות את זה.

"הדבר הראשון שהם נתקלים בו החיילים זה חגורת המוקשים הראשונה. ואז בחור בשם דוד שירזי קופץ על חגורת המוקשים, נשכב עליה, צועק לכולם תעלו עליי. כולם דורכים, עולים עליו, והוא לא מת. לא רק שהוא לא מת, הוא קם אחרי שכולם דורכים עליו, עובר את חגורת המוקשים, לוקח מקלע ורץ קדימה ומסתער ראשון עם מוסא קליין. הבחור הזה נהרג בהמשך הקרב ומקבל בסוף הקרב הזה את עיטור העוז.

"הפלוגה שלו עוזרת לחיילים משלו להבין שהם כבר כאן, הקרב כבר החל, אין ללכת אחורה, כובשים את תל פאחר ויהי מה. יש מספר נסיונות שלא צולחים מציר הנפט, כביש שכבר קיים עשרות שנים. הלחימה על תל פאחר היא לחימה מאוד קשה ובעיקר הרואית. החיילים פה מבינים שאת המוצב הזה חייבים לכבוש.

"במהלך הלחימה, במהלך חילופי האש, כוח של שלושה חיילים מסיירת גולני עוקפים את המוצב מסביב מאיפה שהגענו עם האוטובוס, נכנסים לתוך המחילות ומתחילים בקרב פנים אל פנים ממש לנקות את המחילות מהחיילים הסורים. יש פה סיפור מרתק על חייל שנכנס במחילות, נתקל בחייל הסורי, מכוון אליו את הנשק, יש לו מעצור, הסורי מכוון אליו את הנשק, גם לו יש מעצור, קופצים אחד על השני ממש בקרב פנים אל פנים. בסוף הגיע מאחוריו חייל נוסף, מוריד את החייל הסורי ובסוף קרב מתיש של כמעט יממה מוכרע קרב תל פאחר.

"זה לא סתם קרב. ההשפעה של קרב תל פאחר על כל הצבא הסורי היה השפעה מדהימה. הם לא האמינו בכלל שהתל יכול להיכבש. המשמעות של הקרב הזה היה הטלת מורא אדיר על החיילים הסורים, שפתאום הבינו מול איזה צבא הם נלחמים. סיפור הקרב של תל פאחר הוא מדהים. נהרגים פה 34 חיילים. מוסא קליין עצמו הגיע עד לכאן, עד למחפורת האחרונה, והוא מגיע לפה עם הקשר שלו, הוא מזהה קנה של רובה מופנה לעבר הקשר שלו, הוא קופץ על הרובה ומסיים את חייו כאן על המוצב, אבל המוצב הזה נכבש.

"בתחילת הקרב יחסי הכוחות פה היו מוסא עם עוד מחלקה, משהו כמו 30 או 40 חיילים שעומדים מול הרבה מאוד. חיילים סורים, מעריכים שהיו פה סדר גודל של פי חמש. כך מעריכים. עוד מעט שנחזור לאוטובוס תוכלו לראות שיש פה מבנים מסודרים, חיילים גרו כאן, מאחורה היה פה כפר ממש גדול שנקרא עין פית, בכפר הזה גרו כל המשפחות של החיילים. הניצחון בקרב של תל פאחר הוא אחד מאבני היסוד של המדינה שלנו, ניצחון בקרב הרואי של מעטים מול רבים, קרב שכל הסיכויים שלו היו נגד החיילים שלנו, אבל הם ידעו שהמשמעות של הניצחון הזה שהוא לא סתם קרב. ההשפעה על המוראל של החיילים הסורים ששמעו ממוצבים אחרים ברמת הגולן שתל פאחר נכבש, הם ננטשו כי הם הבינו שהצבא שמתמודדים מולו הוא באמת צבא אדיר. זה קרב שעזר להכריע את הגזרה הסורית".

אשה: "גם עמק הבכא".

מדריך: "עמק הבכא זה יום כיפור, אבל היו עוד קרבות קשים בגולן. אני לא יודע אם לתאר אחד יותר קשה ממשנהו כי כל קרב שנהרגים בו חיילים הוא קרב קשה, אבל בהחלט קרב מאוד מדהים וקשה. עצי האקליפטוס מסביב אפשר לראות, כל מי שמטייל היום ברמת הגולן יכול לראות שמעטרים את הגולן המון עצי אקליפטוס. היה לנו מרגל בסוריה שקראו לו אלי כהן, והוא היה מאוד מקושר לבכירי הצבא הסורי והוא ממליץ להם לנטוע עצי אקליפטוס על כל מוצבים. זו המלצה שניתנה בראשית שנות החמישים לנטוע עצי אקליפטוס על כל המוצבים, ולמה הוא ממליץ להם? כי הוא אומר שיהיה להם צל מפני השמש לחיילים, שיהיה להם יותר קל, ועצי אקליפטוס הם עצים שגדלים מאוד מאוד מהר, וזה היה סימון לצבא הישראלי איפה המוצבים. היום בכל מקום שאנחנו מטיילים בגולן, בכל מקום שנראה עצי אקליפטוס זה מקום שהיה בו מוצב סורי".

מטיילים3

כאן שומעים את האגדה על המרגל אלי כהן והאקליפטוסים שאותם המליץ לסורים לטעת

13:15, מדריך שלישי

אשה: "איפה כאן קיבוץ גדות?".

המדריך מחפש באופק, מסתכל ימינה ושמאלה ולבסוף מודה: "לא יודע" (גדות כ-25 ק"מ דרומה מכאן).

ההסבר שלו: "במלחמת ששת הימים צה"ל התרכז במאמץ כאן. הסורים כמובן צופים את זה שבמידה וצה"ל ירצה לכבוש את הרמה, הוא יבוא מפה ולכן יש פה את המוצב הזה של תל פאחר ותל עזזיאת. הקרב היה ב-9 ביוני במלחמת ששת הימים, שנמצאת בשלב מתקדם יותר. יש פה מעבר נוח לרמת הגולן ולכן הוא יושב פה.

"המשימה הוטלה על גולני, גדוד 12, של מוסא קליין ושתי חטיבות טנקים. התוכנית המקורית היתה לבצע עיקוף בעלייה בטוחה יותר. מה שקרה בפועל, לא יודעים בוודאות, כנראה טעות בניווט, חיילי גולני והטנקים נתקעו במקום נחות תחת אש והם החליטו להמשיך צפונה ולנסות להמשיך את האיגוף.

"מה שקרה זה שנפגעו מפקדים, וחיילים לקחו יוזמה, נשכבו על הגדרות, הסתערו קדימה, ושורה תחתונה שבקרב הזה היה מספר הצל"שים גבוה ביותר, גבוה מאוד, ברגע שהתוכניות משתבשות, ברגע שדברים לא הולכים לפי התכנון והחיילים מוצאים את עצמם בלי מפקדים, אז בעצם אנחנו רואים את הגדולה את הכוח ואת היוזמה. קודם כל זו גבורה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים של הקרב, בגלל שיש לי אותם פה כתוב, הם נמצאים אצלי בראש ויש לי קצת בלגן, תנו לי רגע לחשוב, אני אחשוב איך לסדר את זה.

(אחרי כמה שניות)"אז ברשותכם, אני אתמקד רק בחשיבות של המקום מבחינת שאנחנו על הדרך הראשית לגולן ולחרמון. העניין הזה של הקרב, ולכן בגלל זה מספר הנפגעים הגבוה פה בגדוד גולני, המקום הזה הפך לאתר הנצחה ויש פה אנדרטה לנופלים במלחמת ששת הימים.

"אני אעצור פה ברשותכם עוד פעם, אני לא רוצה לעשות הסבר לא שלם על הנקודה הזו, אז אני אסתפק בזה ומי שרוצה להיכנס לפרטים של הקרב ולמהלכים, יכול להסתובב כאן ואני אתן לתמונות של המקום הזה לדבר בעד עצמן".

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “סיפורי מעשיות למטיילים

  1. למרבית הצער במקומם של מורי דרך מוסמכים נכנסים חאפרים וככה זה נשמע. אגב לא רק בארץ התופעה קיימת, לפני שנים הגענו לסיור בחוף נורמנדי והמדריך סיפר צ'יזבאטים על הקרב שהתיירים ההדיוטות קונים מכיוון שהם לא מכירים את הסיפור לפרטים כך שאפשר למרוח אותם, העיקר שמצטלמים בנוף ואומרים היינו פה. התיאור על דוד שירזי שוכב על הגדר יכולים לספר אותו על כל קרב בארץ או ממלה"ע. כנ"ל אפשר להלביש תיאורים מקרב אל עלמיין על תל פאחר ואיש לא ירגיש בהבדל.
    רק לא לשכוח לספר עוד ועוד כמה החיילים נלחמו באומץ וגבורה, לתיירים זה מספיק.

  2. דווקא המדריך הראשון די דייק בפרטים. אמנם הוא נקב בשם פלד, וזאת שגיאה גסה ולא נעימה, לפחות את שמו של המג'ד שנהרג צריך לזכור, אבל כל שאר הפרטים די מדוייקים. אמנם גם אמר שהסמג"ד נהרג (זהר נוי נפצע קשה ונפטר שנים אחרי הקרב) ושהקמב'ץ נהרג (יוסי פרידמן חי וקיים), אבל אלה פחות או יותר הטעויות שלו, וכל השאר די נאמן למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה מעשרות הכתבות והדיונים פה בבלוג הזה, בפרש ובויקיפדיה. אז לדעתי יש הבדל גדול בין המדריך הראשון לשני הליצנים האחרים שהם באמת חאפרים.
    הראשון הזכיר יפה מאד את נקודות המחלוקת, ונתן תיאור די נאמן של הקונסנזוס הכללי על הקרב: דן שילון ראה את קליין וקרינסקי משוחחים אבל לא שמע ולכן לא יודע מה נאמר לקרינסקי; קליין כנראה החליט להמשיך כדי לאגף מצפון ולהגיע בכל זאת מהעורף – אחרת לשם מה שלח שני שליחים עם מסר שאמר, כנראה: בואו אחרי, ונשאר במקומו? קרינסקי אכן פקד על חלוקה של הכוח הקטן לשניים ועל הסתערות חזיתית; התאורים על מותו של קליין והמכות בין הסורי לאליעז – די מדוייקים. מספר הנפגעים שהוא נוקב בהם, בפאחר ועזזיאת – נכון. כך שבסך הכל קצת נעשה עוול למדריך מס. 1. אבל האזהרה מחאפרים אחרים בהחלט במקומה.

    • מסכים איתך שהראשון מדייק יותר מאחרים, או מסלף פחות.

      הנה עיקרי השגיאות שלו:
      1. צ"ל בורג' בביל ולא בינג' בביל – וכמו כן לא הצביע לכיוון הנכון של המוצב הזה.
      2. לא נראה שהבין כל כך איפה עוברת דרך הנפט.
      3. לא גדוד 13 קיבל את המשימה לתל עזזיאת אלא גדוד 51.
      4. לא התאמנו על תל עזזיאת חודשים.
      5. לא המג"ד החליט שבאים מדרום ועושים איגוף.
      6. לא קרינסקי אמר לחלק את הכוחות, אלא ורדי.
      7. על תל פאחר חילקו 20 צל"שים, ולא 9.
      8. שירזי נשכב על הגדר בחלק הדרומי, לא הצפוני. אם כי אני מבין שיותר אטרקטיבי להראות למטיילים שזה קרה ממש מתחת כדי להגביר את הרושם של אומץ הלב.
      9. בעיה יותר קריטית – הוא חושב שנקודת התצפית שבה עומדים המטיילים זהו החלק הדרומי של התל. נראה שאינו מודע לחלק הדרומי, זה שהמטיילים לא יכולים להיכנס אליו.
      10. סיפר שהסיירת הלכה דרומה והכוח שנקטל של המ"פ (התכוון לסמ"פ סולוביץ') צפונה. בעוד שהסיירת שכבה מול הצפוני עד שנכנסה פנימה.
      11. אנקדוטה משעשעת – הוא תמה מאיפה לקצין הסורי יש אקדח, כאילו מה…
      12. הסמג"ד והקמב"צ לא נהרגו.
      13. סיפור אלי כהן והעצים – קצינים בכירים בפיקוד צפון כבר הפריכו ואמרו שלא היה לו שום קשר לעניין. אבל בתור אגדה אורבנית זה נחמד.

      • "דרך אגב, בזחל"ם של המג"ד היה עיתונאי לא כל כך ידוע, דן שילון, שאמר ראיתי אותם מדברים אבל אני לא יודע על מה הם דיברו." – – – כשקראתי לראשונה את המשפט הזה חשבתי שהוא מוכיח שהמדריך שמפיו יצאו הדברים מכיר את הבלוג הזה, שבו התפרסמה לראשונה עדותו של שילון.

        טרחתי לבדוק וראיתי שאין זה כך: המקור לדברי המדריך הוא זה שהתפרסם בויקיפדיה:

        "כתב רדיו קול ישראל, דן שילון, שהצטרף לזחל"מ המג"ד, העיד שראה את קליין משוחח עם קרינסקי לפני שזה חזר ברגל אל הכוח שמאחור, אולם לא יכול היה לשמוע את תוכן דבריהם." – כאשר לדברים אלו לא נרשם כל מקור!

        לעומת זאת, בפוסט הראיון עם שילון
        https://naamoush.wordpress.com/2013/09/04/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F/
        הוא דווקא מספר:

        "ואז הסגן של מוסא, אלכס קרינסקי, הציע לו שהוא יירד מהזחל"ם עם שני קשרים וינסו להגיע למוצב בחצי איגוף דרך הגדרות ברגל, מכיוון דרום מערב. מוסא נתן לו אישור ואכן הסמג"ד ירד עם שני הקשרים והתחילו לנוע מול העיניים שלנו." [דבריו על שני הקשרים שהצטרפו לקרינסקי, אינם נתמכים בשאר העדויות].

        עוד באותו פוסט, שהדברים שעליהם אמר שילון שהוא אינו זוכר נאמרו במענה לשאלה האם שמע התייעצות על ציר ההטייה ליד עין א-דיסה, לגבי מסלול העליה לציר הנפט, ועל כך ענה: "אני לא זוכר ציר הטייה ואיך מוסא מחליט. הייתי במרחק של כמה חיילים ממנו ואני לא יודע מה הוא דיבר תוך כדי."

        אפשר כמובן לשאול: היות ולא ישב ממש ליד מוסא ולכן לא שמע וידע מה דיבר, כיצד ידע לספר על הצעתו של אלכס למוסא ("להגיע למוצב בחצי איגוף דרך הגדרות ברגל, מכיוון דרום מערב"), וכן על סיפורו קודם לכן ש"מוסא שלח קצינים לבדוק את הדרך, לפי עצתו של אלכס קרינסקי"? – ולנסות גם לענות: הוא ישב ממש ליד אלכס ולכן שמע את דבריו (ומירידתו של אלכס הסיק שאכן קיבל את אישורו של מוסא).

        • לפני כשנתיים התקשרתי אל דן שילון לשאול אותו מה הוא זוכר, כי הייתה לי הדרכה להעביר בתל-פאחר למחרת. שילון אמר לי שראה את אלכס קרינסקי משוחח עם מוסא קליין מחוץ לזחל"מ, ושמיד אחר כך הלך קרינסקי לדרכו. שאלתי את שילון אם הוא יודע מה הייתה הפקודה לקרינסקי, והוא אמר לי בפירוש שהוא אינו יודע מפני שלא שמע את דבריהם. זהו המקור למה שכתבתי בויקיפדיה. – אבנר אפנדוביץ'

  3. למען ההגינות גם באתרי מורשת של צה"ל תאור קרב תל פאחר לא היה מבייש את הצ'יזבטים של מדריכי התיירות.
    כולי תקווה שסיפורי מעשיות אלה לא יהפכו לקונצנזוס.
    נושא עיניים לכינוס בתאריך ה-16 בספטמבר השנה בו נוכל לסגור קצוות ולהעלות זיכרונות.
    לא פחות חשוב להודות לכל המעורבים בהקמת הבלוג וניהולו,לותיקי הגדוד אשר מארגנים את הכינוס ואלה שעשו ועושים
    עבודת רגליים במקום.

  4. מה אתם רוצים מהמדריכים הללו
    הרי מי שהחל בסילופים היו מפקדי גולני דאז
    כבר למחרת החלו בהטיית האמת
    חפשו הסיפור שלקחו את המ'פ ורדי לסיור בדרכים
    הוא עד היום לא יודע איפה סחבו אותו
    רק בכדי שיגיד לכולם שהיה ניתן לעלות לציר הנפט
    ויכסה על מערומי רישול המתכננים

  5. עם כל הכבוד, ויש לי כבוד רב למורשת הקרב, עלינו לשאול עצמנו מה חשוב יותר לזכרון הקולקטיבי של כולם: האם העובדות היבשות, אשר ממילא המטייל לא יכול לזכרם, או עצם העובדה שמדובר באתר בו נערך קרב גבורה, בנסיבותיו?
    דומני שאתוס הלאומי שלנו נוצר ממיתוסים, אשר אותם חייבים לשמר. הדיוק בפרטים היבשים חשוב להסטוריונים ולהוגי הדעות הצבאיים. על כן, איני סבור שיש לבוא חשבון עם אותם מדריכי טיולים, אשר עם כל שגיאותיהם בפרטים, עדיין תורמים תרומה נכבדה וחשובה לשימור המיתוס. תראו איך קרב טרמופילאי נשמר באתוס הלאומי היווני כבר 2500 שנים, למרות שהקשר בין המיתוסים שנוצרו סביבו, לבין העובדות ההסטוריות, לא תמיד זהה.
    על כן, סבורני כי עלינו לברך על עצם העובדה שטיולים מגיעים לאתר והמדריכים שומרים על מיתוס הגבורה של לוחמי גולני.

  6. המטייל הממוצע לא מעניין אותו לשמוע פרטים ספיציפיים מהקרב. אם למג"ד קראו מוסה קליין או איציק ישראלי או האם תקפו מדרום או צפון זה לא קריטי עבורו, אלה סך הכל אנשים פשוטים מהעם שבאו להעביר יום כיף, זה לא קורס להסטוריונים צבאיים מטעם האוניברסטה.
    המטייל רוצה לחזור הבייתה עם מטען כולל נעים, הוא רוצה ללכת בנחל ולספוג חוויה רטובה , שהנוף שהוא מצטלם ברקע יהיה יפה או שהארוחה במסעדה שבחרו בשבילו תהיה טעימה וכו וכו..
    תאמינו לי כבר שכולם חוזרים מהתצפית לאוטובוס בחניה רובם שכחו את הסבר המדריך.
    לא שאני מצדיק את הטעויות, אני חושב שהמדריכים קוראים חומר ישן שעבר כמה שיכתובים או יש כאלה שמערבבים בין קרבות או קראו בחצי תשומת לב את פרק על תל פחר כמו המדריך האחרון שלא ידע מה להגיד והעדיף בצדק לוותר.

    • מאז 67 מלחמת ששת הימים נשמעים סיפורי בדים ואגדות.זה התחיל בצהל ומאז.עתונות חינוך תירות וכול פורום אחר שדובר ברמה הסורית.ללוחמים ומשפחות הנופלים מגיעה מורשת קרב אמיתית מפי לוחמים בלבד וברור התאורים ואמיתותם.

  7. אני מסכים כי מגיעה ללוחמים מורשת קרב אמיתית. אם כך, מדוע שתקתם אתם, לוחמי גדוד 377 למעלה מ-40 שנה. אם מישהו אחר לא היה מתעורר וחושף אתכם לאור, איש לא היה יודע- פרט ללוחמים עצמם- על מעשיו החשובים של גדוד שריון זה.

    • לבני תשובתי:רצוי שהמגיבים יציגו זהותם כדי לדעת אל מי מדברים.ולעיניננו חומר רב נכתב על ששת הימים תורת חיל שריון תחקרה לצערי אין גישה לארכיון צהל לאימות העדויות השריון היה בגיזרה זו והיא הסיבה שלא הכול ידוע עכשו אנחנו עושים הכול לסיפור האמיתי.

      • עזרא, אם תעלעל באתר הזה, תוכל לזהות במי מדובר. אם עדיין לא תצליח, אני מסכים ששלמה יגלה רק לך.
        מכל מקום, אני עליתי בזמנו על הגדוד שלכם- זה שנשכח למעלה מ-40 שנה, וניסיתי קצת. בכוחותי הדלים, להעלות את מורשת הקרב שלו על סדר היום.לשם כך, גם עזרתי לאתר את תחקירי המלחמה שלו,שנותרו בעזבון המג"ד, דאגתי לפרסום דו"ח המ"פ שלך, והכוונתי את מי שצריך אל כל התחקירים.
        ועדיין אני סבור כי לעיתים יש , למען הזכרון הנרטיבי, לטפח מיתוסים, גם אם יש טעויות בסיפור העובדתי.
        ממנגד, מי שאינו עושה כלל לשימור הזכרון, מורשתו תשכח..
        ראה סיפור החווה הסינית.

  8. ויש עוד לא מעט מדריכים שלמדו את החומר ויודעים לתאר את מהלך הקרב ,את שמות הלוחמים ,את הזמנים והארועים,מעבירים את מורשת הקרב לכבוד הלוחמים צה"ל ומדינת ישראל ,

    • הכי פשוט וכי נכון זה לתת למערכת הקולית במקום את הסיפור האמיתי הנכון והמדוייק עם מפה וחצים שמכוונים לנקודות חשובות בהסבר. יש מצב שההגדות ישארו אך העובדות הנכונות ישמעו וישמרו לעד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s