"צה"ל לא הפקיר את רפי"

טוויסט בעלילת הסרט על רפי מוקדי, שנהרג בקרבות חטיבה 8 על קלע, ובתו ונכדתו טענו כי הצבא הפקיר אותו ולא עשה די לחפש אותו * קציני החטיבה דוחים את ההאשמות, קצין בודק קבע כי הצבא נהג כשורה והרמטכ"ל בני גנץ אימץ לאחרונה את ההמלצה לאסור את הקרנת הסרט בצבא

אלכס שחורי (מימין) ואברהם גת (גוטמן)

ותיקי חטיבה 8 במלחמת ששת הימים – קצין השלישות אלכס שחורי (מימין) וקצין החימוש אברהם גת (גוטמן). "אלברט כעס עלינו כי חיפשנו בשדה מוקשים"

דרמה מאחורי הקלעים. זה מה שקורה בחודשים האחרונים סביב הסרט "אם תמשוך צפונה", העוסק בנפילתו של רס"ן ד"ר רפי מוקדי, שנהרג במהלך קרב ההבקעה של חטיבה 8 אל הרמה הסורית. את הסרט יצרו ארנה ויעל, בתו ונכדתו. רק לאחר שמונה ימים התגלתה גופתו של מוקדי בשטח. בסרט נטען כי הדומיננטיים בחיפושים היו דווקא חבריו של מוקדי מהטכניון ומהאזרחות, ולא הצבא. החצים בסרט הופנו בין היתר כלפי המח"ט אלברט מנדלר.

הסרט, שנוצר לפני כארבע שנים, הוקרן גם ביחידות צה"ל. כשתוכנו הגיע לידיעת משפחת מנדלר נשמעו מכיוונה טענות קשות. האלמנה שולה, שתי הבנות, ענת וסיגל, ו-ותיקי חטיבה 8 התקוממו. הם טענו לעיוותים עובדתיים בסרט, והדגישו את העוול שנגרם לשמו של המח"ט בלי שיוכל להתגונן (אלוף מנדלר נהרג במלחמת יוה"כ). בעקבות כך פנתה משפחת מנדלר לרמטכ"ל בני גנץ, דרשה לחקור את נסיבות נפילתו של רס"ן מוקדי, לטהר את שמו של אבי המשפחה ולהפסיק את הקרנתו של הסרט בצה"ל. הרמטכ"ל מינה קצין בודק לבירור נסיבות פרשת רפי מוקדי והאם הסרט ראוי להקרנה בצה"ל.

הקצין הבודק, אילן פרץ

תא"ל אילן פרץ

בתחילת השנה קבע הקצין הבודק, תא"ל אילן פרץ, לשעבר ראש חטיבת היבשה, כי צה"ל לא התרשל וכי המח"ט אלברט מנדלר פעל כשורה. פרץ המליץ שלא להמשיך להקרין את הסרט בצה"ל. בתום תקופה נוספת שבה ניהלה ד"ר ארנה מוקדי שביט מו"מ עם צה"ל באמצעות עו"ד, החליט לאחרונה הרמטכ"ל לאמץ סופית את מסקנות הקצין הבודק, ופירסם מסמך בנדון – "מקבל את ההמלצה שלא להקרינו בצה"ל" [ההדגשה במקור].

וכך כתב הרמטכ"ל: "בצד הצער הרב על נפילתו של רס"ן מוקדי ובצד הערפל השורר בנוגע לקורות אותו בסמיכות למועד פגיעתו, הרמטכ"ל מתרשם כי חטיבה 8 בראשות המח"ט (דאז), אל"מ מנדלר, עשתה מאמצים כנים למציאתו של רס"ן מוקדי.

"אשר לסרט שהוכן על-ידי משפחת מוקדי, הרמטכ"ל מקבל את ההמלצה שלא לעשות שימוש בצה"ל בחומרים שלא אושרו על-ידי מחלקת היסטוריה, מאחר שהוא מציג גרסה מסוימת בנוגע לקורותיה של חטיבה 8".

הרמטכ"ל קבע כי "הבדיקה אותה ערך תא"ל (מיל') אילן פרץ היא יסודית, עמוקה ורחבה. בוצעה באופן מכבד וללא משוא פנים… כל שנותר בחלוף הזמן הוא לכבד ולהוקיר את רס"ן מוקדי על פעולתו המופתית ואת אלוף מנדלר על זכויותיו הרבות כמפקד בצה"ל, ויהי עצם העיסוק בנושא רגיש זה בכדי להוות מנוחה למשפחות השכולות".

העדויות עליהן נסמך תא"ל פרץ הגיעו מקציני חטיבה 8: קצין אג"מ רס"ן אמנון רשף (לימים אלוף), קצין השלישות, סרן אלכס שחורי (שוורץ), קצין החימוש סרן אברהם גת (גוטמן), מפקד יחידת הרכב מילואים (יר"מ), סרן בני וולף, ומהלוחם גדעון לנגמן שהשתתף באופן אישי בחיפושים.

העדויות והתצהירים שלהם לקצין הבודק היו חד משמעיים: החטיבה לא התרשלה ולא הפקירה את מוקדי, היא חיפשה אחריו ואחר נעדרים אחרים מזמן היפגעותו עד ליום ראשון, יומיים לאחר היעלמותו של מוקדי, ואז עזבה את הצפון ועברה לרמאללה. עם עזיבתה הועברה האחריות על החיפושים לפיקוד הצפון. חרף הימצאות החטיבה בפיקוד המרכז, נשלח צוות בפיקודו של בני וולף להמשיך את הסריקות.

רפי מוקדי

רפי מוקדי. לקח פיקוד על הגדוד, ניסה לתקן טעות ניווט – ונהרג

רפי מוקדי היה מפקד פלוגת הסיור של חטיבה 8, שהוכפף לגדוד הטנקים 129 כדי לסייע למג"ד אריה בירו בניווט. עם התחלת הפריצה לרמה בצהרי ה-9 ביוני 1967 נע מוקדי בראש הכוח על מנת לאתר את התוואי העולה לציר הנפט, משם היה גדוד הטנקים אמור לטפס ולהגיע לזעורה. טעות בניווט, שמקורה בסייר אחר בכוח שהתעקש להמשיך דרומה, גרמה לגדוד לעלות מול מתחם נ"ט שהחל במוצב עוקדה, נמשך בסיר א-דיב ומשם טיפס לקלע (כשני ק"מ דרומית מהיעד המתוכנן). תוך זמן קצר החל הגדוד לאבד כלים ואנשים. לאחר שהמג"ד בירו נפצע ופונה, לקח מוקדי יוזמה והודיע שהוא לוקח פיקוד על הגדוד. בשלב מסוים פנה צפונה וקרא לאחרים לנסוע אחריו, אלא שבגלל בעיות קשר ושליטה המשיכו הטנקים מזרחה אל עבר קלע.

הטנק של מוקדי נקלע לחזית מוצב 8173, צפונית לקלע. מוקדי נפגע כשניסה להשיב אש במקלע. קצין הקשר הגדודי, יובל בן ארצי, שטיפס לצריח אחרי מוקדי, נורה ונהרג. צוות הטנק ביצע נסיגה חפוזה (על פי עדות נהג הטנק), במהלכה הידרדר הטנק לוואדי ונעלם מעל פני השטח. יתר שני אנשי הצוות הצליחו להיחלץ ולסגת מהמקום.

בסרט של ארנה ויעל מוקדי, שעבודתו נמשכה כארבע שנים, מתואר כי רק לאחר שחבריו של מוקדי נרתמו לפעולה, הגיעו אל מנדלר ואל החטיבה שבינתיים עברו לרמאללה ודרשו לקיים חיפושים אינטנסיביים, התעוררו בחטיבה. בראיון לבלוג אמרה מוקדי: "קרתה פה טעות איומה, יודעים שבנאדם חסר ומחליטים אחרי יומיים וחצי של עשייה מצומצמת להפסיק את החיפושים, להפסיק כל עשייה… אני חושבת שמנדלר עשה שגיאה, הוא הבין את זה. השגיאה הזו מאוד הציקה לו, וכמו שהסרט מראה – הוא התאמץ לתקן אותה".

להד"ם, טוענים קציני החטיבה דאז. "קראתי בעיתון ב-2011 כתבה שעשו על הסרט והשערות סמרו לי", מספר בני וולף, מפקד היר"מ של חטיבה 8. "צלצלתי לאלמנתו של מוקדי למחות על תוכנו של הסרט והיא אמרה שהיא לא מתעסקת בזה. תשמע, הילדה (ארנה מוקדי) מאוד הגזימה כשטענה שצה"ל הפקיר את אבא שלה. הבהרתי לה כי אני אישית חיפשתי אחריו".

וולף אף הגיע להקרנה של הסרט, שבסיומו מנהלת ארנה מוקדי שיחה עם הצופים. הוא מספר שהציג את עצמו, ביקש את רשות הדיבור, גולל את העובדות ואמר שהסרט מעוות את המציאות. וולף: "ארנה ענתה לי שאני משקר, אז אמרתי שאם זו הגישה שלה אז שתהיה בריאה והלכתי. אין לי עניין לריב איתה. התחלתי לחפש עוד עדויות לסיפור והגעתי אל אמנון רשף, ואז התברר לי שהסרט של מוקדי מסתובב במחנות צה"ל והיא מרצה על זה שהפקירו את אבא שלה. מיד צלצלתי למח"ט 8 הנוכחי (אל"מ ארז לב-רן) ואמרתי לו שזה דבר נורא שנותנים לבת של מוקדי להפיץ שקרים".

זמן קצר לאחר שהסרט ראה אור צלצלה שולה מנדלר, אלמנתו של אלברט, אל אמנון רשף, ששימש במלחמה קצין אג"מ ומ"מ הסמח"ט, והתלוננה שבסרט מוצגים דברים שאינם לזכותו של בעלה המנוח. רשף צלצל לארנה מוקדי וביקש להגיע להקרנה הקרובה של הסרט, כדי להבין במה מדובר. רשף מספר: "היא התחמקה, טענה שזו הקרנה סגורה המיועדת לקהל מצומצם. בדיעבד הסתבר לי שבהקרנה נכחו שני עיתונאים בלבד ואשתו של אחד מהם. חשבתי שאם היא ראיינה אותי לסרט, מן הראוי היה להזמין אותי לצפות בו. נוסח דבריה והתחמקותה הביאו אותי למסקנה שיש פה משהו לא כשר, אם כי לא שיערתי עד כמה".

רשף מספר שאלמנתו של מנדלר והבנות היו מזועזעות מהסרט. באתר האינטרנט של הסרט אפשר למצוא תגובה שכתבה הבת סיגל מנדלר-ויינברג בזו הלשון: "אני מברכת אתכן על עשיית הסרט… לצערי טרם ראינו אותו. אני חושבת שמאחר ואבא שלי משמש דמות מרכזית בסרט, מן הראוי היה לפנות אל משפחתנו בזמן עשיית הסרט, אולי לקבל עוד נקודת מבט, לתת הזדמנות ראויה לשמוע, או לנסות לפחות להבין מה אלברט חש וחשב. אני מבינה מהמעט שאני יודעת שהם היו חברים ואחים לנשק, אלברט לקח קשה מאוד את אובדנו של רפי, אני יודעת שהוא היה בקשר חם איתכם לאחר המלחמה וחבל לי שבחרתן להציג את הנושא באופן חד צדדי ולהטיל אשם במי שאינו יכול להשיב. אין לי ספק שבמלחמה כמו במלחמה קורים דברים קשים. אני מרשה לעצמי להניח שהיום במרחק כל כך הרבה שנים ובהיעדרם של חלק גדול מהמשתתפים באירוע, איש מאיתנו לא באמת יודע להגיד מה בדיוק אירע ומה הוביל לקבלת ההחלטה של אבא שלי להפסיק את החיפושים. אני מרשה לעצמי להניח דבר נוסף – אבא שלי לא עשה זאת ללא מחשבה עמוקה וניתוח המצב לעומקו".

על כך השיבו ארנה ויעל מוקדי: "הסרט מבוסס על תחקיר מקיף, מעמיק ומאוזן של אירועי הקרב והימים שבאו בעקבותיו. כחלק מהתחקיר, שוחחנו עם משפחתך יותר מפעם אחת. באופן טבעי, יש לנו רגישות גבוהה לנושא הטלת אשם במי שאינו יכול להשיב – בזה אנחנו נאבקות למעלה מארבע שנים".

אלברט מנדלר

אלברט מנדלר, מח"ט 8 במלחמת ששת הימים. פקודיו מספרים שהוא לא הבין איך נעלם לו טנק, אבל הוא דאג גם לנושא הנעדרים

בעקבות פניית משפחת מנדלר לצבא, מינה הרמטכ"ל את הקצין הבודק, אילן פרץ, שחקר וגבה עדויות מהקצינים המעורבים.

אחד מהם, קצין השלישות, אלכס שחורי, מספר כי עוד ביום שישי, יום הקרבות הראשון על הרמה, בעת שנודע לו כי מוקדי נפגע הוא בדק בפח"ח (פלוגת הרפואה החטיבתית) אם מוקדי ואחרים פונו לשם. משלא איתר אותו במקום, הוא הזעיק את מש"ק הדת, שלמה נוימן, וביקש לדעת מה קורה. כבר אז, לדבריו, היה ידוע על שלושה נעדרים – רפי מוקדי, יובל בן ארצי ויוסי אלמסי, נהג הטנק (נמצא מאוחר יותר בבית חולים). כבר באותה שעה ערך שחורי סיור ראשוני בשטח, באיזור העלייה למוצב עוקדה.

שחורי: "בשבת בבוקר אני וגוטמן לקחנו דקרים (לגילוי מוקשים) והלכנו לחפש את הטנק והאנשים. ושתבין, לשנינו אין שום עבר קרבי. אנחנו בשטח ואז אלברט או אמנון (רשף) שואלים בקשר איפה אנחנו, ואז קיבלתי צעקות לצאת מיד מהשטחים הממוקשים. כשהגעתי יותר מאוחר חזרה לקונייטרה אלברט מאוד כעס עליי מכיוון שלא אני הוא שצריך לחפש, אני לא איש מקצוע ואני לא מוסמך לנוע בשדות מוקשים".

גוטמן: "בשבת בערב היתה ישיבה ראשונה של מפקדת החטיבה בקונייטרה. אנחנו עוד קודם התחלנו לספור כלים, אז אמרתי – 'המח"ט, טנק מג"ד חסר'. אני הייתי חדש בשריון, אז אלברט אומר לי – 'תגיד לי גוטמן, אתה יודע מה זה טנק? טנק זה 50 טון!'. אמרתי לו – 'המח"ט אני יודע מה זה טנק, אבל הטנק איננו'. אלברט התרגז ואמר – 'טוב, אז תחפש את הטנק'. אז לקחתי את אלכס, הוא חיפש את מוקדי ואני חיפשתי את הטנק, חיפשנו כמו מטורפים, ולא מצאנו לא את רפי ולא את הטנק".

אמנון רשףףףף

אמנון רשף. "הסרט מגמתי ולא נעשה בתום לב"

רשף: "שחורי וגוטמן נטלו יוזמה וחיפשו את הנעדרים ואת הטנק כבר ביום שבת בבוקר. הם נכנסו לשדות מוקשים וחיפשו בשטח תוך הסתכנות אישית, אך לא מצאו דבר. צריך לזכור שטנק הינו עצם גדול ובולט, ולמרות זאת הם לא מצאוהו. במוצאי שבת, עם סיום כיבוש קונייטרה, דווח לאלברט מנדלר שהטנק ורפי לא נמצאו. אלברט הורה כי מחלקת סיור בפיקוד הסמ"פ אברהם מאליס, מתוגברת בחיילי הנדסה, יסרקו ביסודיות את השטח. בין המחפשים היה מי שלימים הפך לרב החטיבה, גדעון לנגמן. גם בימים שלאחר מכן חיפשו את מוקדי בשטח. במקביל, קצין השלישות חיפש בבתי החולים. עם מעבר החטיבה לפיקוד המרכז ועל פי נוהלי הצבא, המשך החיפושים היה באחריות פיקוד הצפון. קצין השלישות מסר דו"ח בפיקוד צפון על הנעדרים ומאותו רגע פיקוד צפון היה אחראי לחיפושים. למרות זאת, לאחר התארגנות ראשונית ברמאללה שיגר מנדלר צוות חיפוש בפיקודו של בני וולף".

גוטמן אומר שהמחשבה בחטיבה היתה שמוקדי נלקח בשבי, מאחר שהדיווח האחרון שלו בקשר היה "נפגעתי, אני נוטש".

ביום ראשון קיבלה חטיבה 8 פקודה לעזוב את קונייטרה ולעבור לגדה. קצין השלישות שחורי מסביר כי מרגע שהחטיבה ירדה מהצפון, כל נושא הנעדרים עבר לאחריות פיקוד צפון. לדבריו, הוא קיבל הוראה מהמח"ט לטפל בכל נושא הנפגעים והנעדרים מול פיקוד צפון. שחורי נפגש עם גורמי שלישות בפיקוד ועם הרב הפיקודי, גד נבון, ומסר לו את רשימת הנעדרים.

לדברי גוטמן, גם בימים הבאים המשיך המח"ט לנסות להבין איך נעלם לו טנק ואנשים. "הוא אמר שרפי אולי נפל בשבי, אבל איפה הטנק? אני זוכר שבלילה הראשון ברמאללה אלברט ואני היינו קצינים תורנים. אלברט קרא לי לאוהל שלו ואמר לי – תשחזר לי, כי אני לא קולט איך חסר טנק. ככה כל הימים, רק טנק טנק טנק. זה הרג אותו".

נשמע כאילו הטנק שנעלם מטריד יותר מהקצינים שנעדרים. שחורי: "לא, לא, אתה מתרשם מדבריו של גוטמן שזה צד אחד. לאלברט נושא האנשים היה חשוב מאוד. אני כקצין שלישות עם עשרים וכמה שנים ותק, לא פגשתי עוד מפקד כמו אלברט. היעלמו של הטנק כאב לו, אבל הוא כל הזמן דאג איפה רפי".

אי אפשר היה להעלות הליקופטר שיסרוק את האיזור? שחורי: "את זה צריך לשאול את פיקוד צפון".

אמנון רשף: "זה לא רק רפי שנעדר, אלא הטנק גדול הממדים שלו נעדר. כלומר, זו לא רק גופה שנעדרת, אלא טנק שרמן שלם. מחפשים ולא מוצאים. הגענו לרמאללה, אלברט מינה קצין, בני וולף, נתן לו 10 או 12 חיילים ושלח אותם לרמה לחפש גופות וציוד. עד היום יש לוולף את אישור המעבר במחסומים".

בני וולף

קצין היר"מ, בני וולף, אז והיום. נפגע כשארנה מוקדי קראה לו שקרן, ומאז הפך עולמות כדי להוכיח שחטיבה 8 לא הפקירה את אביה

וולף, מפקד היר"מ (יחידת רכב מילואים), הסתובב ברמה וביחד עם צוות של מכונאים וחשמלאי רכב ניסה להתניע ולאסוף רכבים שנותרו בשטח, ותוך כדי כך לנסות למצוא את הנעדרים. לדבריו, החיפושים התנהלו בציר התנועה של החטיבה כשמדי פעם הוא סטה עשרות מטרים מהדרך ימינה או שמאלה, בין היתר במטרה לאתר את הטנק. וולף מציג אישור מעבר לחצות את שטחי הקו הירוק, שעליו חתום אלוף פיקוד מרכז, נכון ל-14.6.67 למשך שלושה חודשים. וולף מסביר שהוא נותר כל הזמן ברמה ורק ירד לרמאללה לקחת את האישור, לאחר שנאמר לו שהוא צריך לשאת אותו בגלל הוראות חדשות.

חמישה ימים לאחר היעלמו של מוקדי (ב-14 ביוני) נחתו בחטיבה במפתיע חבריו מהטכניון. מנדלר בדק עימם במה המדובר והורה לקציני המטה לשתף איתם פעולה. גוטמן מספר: "אני זוכר שאלברט קרא לי ואמר לי תגיד להם כל מה שאתה יודע". שחורי מספר שמנדלר ביקש ממנו להכין לחבריו של מוקדי אישור תנועה לרמה הסורית.

בסרט על מוקדי מופיע המשפט "הוריתי להפסיק בחיפושים", המשויך למנדלר. אני שואל אם היתה פקודה כזו. שחורי: "הוא הורה לנו להפסיק את החיפושים שלנו כיוון שהחטיבה הוכפפה לפיקוד המרכז ונעה לרמאללה, אבל מיד העביר את זה לפיקוד צפון".

כתובית מתוך הסרט

כתובית מתוך הסרט

רשף מבהיר: "המשפט לקוח מתוך דו"ח שהגיש מנדלר לאלוף ישראל טל – מפקד גייסות השריון דאז. משפט זה הוצא מהקשרו בסרט, מתוך מגמה. במכתב מבהיר מנדלר לטל, כי עם מעבר החטיבה מגזרת פיקוד הצפון לגזרת פיקוד המרכז הוא הורה על הפסקת החיפוש ומעבר החטיבה למרכז. זהו ניסוח פחות מוצלח, אלברט לא היה מודע כי הוא צריך להתנסח בצורה שלא תאפשר למישהו לעשות שימוש פסול במכתב, אם כי, בפועל, החיפושים נמשכו בהוראתו".

ביום שבת, ה-17 ביוני, לאחר שלחיפושים הובא נהג הטנק שהיה מספר ימים בבית חולים מבלי שבחטיבה ידעו על כך (ראו עדותו כאן), נמצא הטנק בתוך בור גדול מכוסה בצמחייה ובתוכו יובל בן ארצי ההרוג. במרחק של כ-150 מטר משם נמצאה גופתו של מוקדי.

שחורי מנסה להסביר את האירוע: "צריך להבין שבפיקוד צפון היתה מהומה. היו נפגעים שפינו לקרית שמונה ומשם לכל מיני בתי חולים ולא ידענו איפה כל אחד מאושפז. לא קיבלנו דיווחים מסודרים, גם ר"מ 2 לא היה מעודכן. אלה דברים שקורים במלחמה. ואז ביום ראשון החטיבה ירדה בדחיפות מהרמה ונסעה לגדה, חששו שאולי המלחמה תתפתח שם מחדש".

בספר "אלברט", שיצא ב-1977 מטעם האגודה להנצחת זכרו של האלוף שנהרג ב-1973, נכתבה פיסקה בנושא: "עוד בהיות החטיבה על רמת הגולן, ולמעשה משאך נפרשו היחידות לאורך הקו הסגול, היפנה אלברט את מעייניו לנושא הכאוב של הנעדרים. חוליות חיפוש תרו לאורך נתיב ההתקדמות של החטיבה, בתוך טנקים וזחל"מים שרופים ובצמחייה שבין הסלעים בצידי הדרך, וקציני קישור סרקו את בתי החולים והתאג"דים, עד שכל הנעדרים אותרו".

שחורי וגוטמן מספרים כי ארנה מוקדי נפגשה איתם במהלך הצילומים לסרט וראיינה אותם. לדבריהם, הם הבינו שמדובר בסרט משפחתי לזכרו של האבא. גוטמן: "היא שאלה אותי אם קיבלנו הוראה להפסיק לחפש, אמרתי לה מה פתאום? אמרתי לה שאני כבר לא יכולתי לנסוע בשטח, אבל את המפה השארתי לבני וולף כי לא היה לנו אישור להסתובב בשטח אחרי שעזבנו את הצפון. אלברט לשנייה אחת לא אמר תפסיקו לחפש. אף פעם הוא לא אמר את המילה הזו, ומוקדי היה ידיד שלו". שחורי: "הבת של רפי צילמה אותי, ומה שאמרתי לך אמרתי לה. שלא דובים ולא יער".

חורה להם שמהדברים שאמרו למצלמה שום דבר לא נכנס. אבל יותר מזה, אומר שחורי, "אנחנו חושבים שהסרט הזה עושה עוול לאלברט. הוא היה אדם משכמו ומעלה. דבר ראשון אצלו היו האנשים, ולא חשוב מה הדרגה והתפקיד".

אולי בלהט המלחמה והאירועים, הנושא של מוקדי לא היה כל כך על סדר היום. שחורי: "אלברט לא היה בלהט אף פעם. אם רצית לראות ספינקס זה היה הוא".

אתם משוכנעים שהוא עשה את המקסימום כדי לאתר את הנעדרים? שחורי: "מאחר שפיקוד צפון לקחו אחריות, על פי הנוהלים, החטיבה סיימה באופן פורמלי את העיסוק בנושא כשירדה מהצפון. אני רק יכול להגיד לך שצה"ל לא הפקיר את רפי".

וולף: "אני אב שכול, הבן שלי נהרג בלבנון ב-1982, ואני יודע איזו הרגשה מחורבנת זו. אני רק רוצה לומר, אני בני וולף, אני חיפשתי את רפי מוקדי ועוד אחרים חיפשו, וזה לא נכון שהפקירו אותו. אני חיפשתי טנק ואני יודע שהמח"ט וקצינים אחרים חיפשו בבתי חולים".

ארנה מוקדי

ארנה מוקדי. "אמשיך להקפיד על סגנון מעודן"

ארנה ויעל מוקדי עשו תחקיר מקיף ויסודי, למה שהן ישמיטו עובדות, מה עוד שהן נפגשו איתכם? אמנון רשף: "לדעתי, לאור הכרת העובדות, הבת והנכדה מתוך שיקולים אינטרסנטיים, סילפו את העובדות בצורה מגמתית בכדי להקנות לסרט איזשהו מימד רגשי וסוער. הן כנראה רצו שהסרט יזכה בפרסים. זהו חוסר הגינות בסיסי לעוות נתונים, להעלים פרטים ולהכפיש מפקד דגול שנהרג בקרב".

ואתה עומד מאחורי העובדות כמו שסופרו כאן מפיך ומפי קציני החטיבה? "אלברט ורפי היו חברים. אחרי שרפי נהרג אלברט פקד את בית משפחת מוקדי לעתים קרובות, עד שהוא נהרג. כשארנה התגייסה אלברט לקח אותה לבקו"ם. אלברט נהרג במלחמת יום-הכיפורים ולא יכול להוכיח את חפותו או להשמיע את גרסתו. ועכשיו לעובדות: מיד עם היפגעותו של מוקדי, החלו הבירורים והחיפושים. למחרת, תוך כדי המשך הלחימה, חיפשו קצין השלישות וקצין החימוש את מוקדי והטנק שלו בשטח. למחרת יצאה מחלקת סיור עם חבלנים, סרקה את השטח וחיפשה את מוקדי ולא מצאה – לא את מוקדי וגם לא את הטנק שלו. אלברט קרא לקצין החימוש ואמר לו לשתף פעולה עם החברים של רפי ולמסור את כל המידע המצוי ברשותו. ללא קשר, עלה צוות חיפוש ב-12 ביוני לרמת הגולן. צוות החיפוש החטיבתי בפיקודו של וולף פעל בשיתוף פעולה ובתיאום עם צוות החברים. חילקו ביניהם גזרות חיפוש ועדכנו האחד את השני. מרבית העובדות האלה היו בידי ארנה, אבל היא משיקולים אינטרסנטיים, החליטה להתעלם ולסלף כדי שהסרט יהיה בומבסטי. היא נקטה בכל מיני טכניקות עריכה כמו מכונת כתיבה שמתקתקת 'אם תפנה צפונה', כאילו זו הקלטה מרשת הקשר".

אלברט לא אמר בקשר להפסיק את החיפושים? "יש פה סילופים. ארנה נפגשה עם קצין השלישות וקצין החימוש (שחורי וגוטמן), וראיינה אותם. במודע ובמתכוון היא לא הכניסה את דבריהם לסרט. זאת אומרת, אם אלכס וגוטמן אומרים אנחנו הלכנו ביום שבת וחיפשנו בתוך שדות מוקשים, מדובר בסיכון אישי של קצינים. הם לא הלכו לחפש רק את רפי, הם הלכו לחפש גופות וטנקים, וגם לאחר מכן אלברט בקונייטרה אמר ללכת ולחפש. דבר נוסף, אנחנו לא יודעים איך מוקדי נהרג ומתי, ואם שכב פצוע ומדמם או לא. בתחקיר שנערך לאחר המלחמה המסקנה היתה שמוקדי נפגע וכנראה נהרג מיד. היא מציגה בסרט כאילו הוא זחל 120 מטר מהטנק ושכב שם מדמם או לא. אולי מוקדי נהרג כשנפגע ונפל מהטנק, והטנק המשיך בתנועה, ולא שהוא זחל 120 מטר? הכל מגמתי, ואני טוען שברגע שמוסתרות עובדות משהו פה לוקה ואין תום לב".

אתה משוכנע שהצבא פעל כשורה בנושא הזה? רשף: "מדובר במלחמה קשה! המערכת פעלה כשורה, פשוט היה זה חוסר מזל לא למצוא אותם בימים הראשונים. ואני אומר לך באחריות כמי שפיקד על אנשים בקרב כזה ובקרבות יותר קשים. אתה נתקע בהרבה מצבים שאתה לא יכול לעסוק בפינוי נפגעים וממשיך במשימה העיקרית שלך. יש אנשים שנהרגים ואחר כך לוקח חודשים למצוא אותם. לצערי כי רב, בחטיבתי יש אנשים הנעדרים מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, שלא מצאו אותם עד עצם היום הזה למרות מאמצי חיפוש חוזרים ונשנים".

תגובת ארנה מוקדי: הסרט מאופק ומדויק

בתגובה לדברי קציני חטיבה 8 מסרה ארנה מוקדי את הדברים הבאים: "בשונה מהציטוטים בכתבה זו – 'אם תמשוך צפונה' הוא סרט מאופק ומדויק. בשיחות עם חיילים נידונות הסוגיות השונות תוך שמירה על כבודם של המעורבים. עם צופי הסרט, ביניהם מפקדים בכירים, מתנהלים דיונים ענייניים.

"בניגוד להשתלחויות הבוטות שבכתבה זו – אמשיך להקפיד על הסגנון המאופק והמעודן.

"יחד עם זאת, ניתן להבין את המצוקה שאנשי מטה החטיבה נתונים בה, מאז ועד היום".

מפת מוקדי

מתוך הסרט "אם תמשוך צפונה". המסלול שעשה רפי מוקדי עם טנק המג"ד עד שהגיע לחזית מוצב 8173 (דמוי העכביש, מימין), שם נפגע

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “"צה"ל לא הפקיר את רפי"

  1. האמת מן הסתם, איפה שהוא באמצע: מלחמת ששת הימים התנהלה בברדק, ציוד שנפגע נותר בשטח, נפגעים פוזרו בין התי חולים שונים, יחידות וחטיבות הוזזו מגזרה לגזרה וחייבים לזכור שלא היו אינטרנט וסלולר. מצד שני, מדובר כאן בלחימה בתא שטח מאוד מאוד קטן, ששטחו כ-3-4 קמ"ר בלבד, וקשה להבין כיצד לא הצליחו אנשי חטיבה 8 למצוא בו טנק ש"נעלם" להם. אפשר להבין את בני משפחת מוקדי, שאי מציאת הטנק ואנשיו בשטח הלחימה הקטן הזה במשך 8 ימים נראה להם תמוה מאוד. אפשר להבין גם את אנשי חטיבה 8 שניסו לחפש בשטח חשוד במיקוש, עם נפלי פגזים ותחמושת והרס של קרב. הטחת ההאשמות מיותר, מדובר בדברים שמתרחשם תוך כדי לחימה. אגב, גם כמה מחללי "גולני באזור תל פאחר לא נמצאו מיד בתום הקרב, כמה מהם התגלו רק מאוחר יותר.

    • רון,
      אשמח אם תפרט את "אגב, גם כמה מחללי גולני באזור תל פאחר לא נמצאו מיד בתום הקרב, כמה מהם התגלו רק מאוחר יותר."
      יש לך מידע כזה?
      מה מקורו?

  2. סיפור עצוב וכיסוח מיותר,
    לדעתי הבעיה הכרונית במקרה הזה היתה שפלוגת הסיור הנידונה כולל מוקדי לא היו חלק אורגני מחטיבה 8 ולכן הטיפול בחסרונו נעשה בעצלתיים.
    כפי ששואל המראיין בכתבה לפי הרושם המתעורר אצלו שהיה לחטיבה חשוב יותר למצוא את הטנק האובד מאשר את החיילים שנעדרו.
    לעומת ילדיהם שעדיין מתקוטטים על כבוד הוריהם אני מקוה שהחללים נחים היטב על משכבם.

    • מה הקישקוש הזה "פלוגת הסיור הנידונה כולל מוקדי לא היו חלק אורגני מחטיבה 8 "
      מוטב לאנשים לא להעלות דברים שאין קשר בינם לאמת רק מתוך רצון להתבלט או להתפרסם במדייה. פלוגת הסיור הייתה פלוגת הסיור האורגנית החטיבתית של חטיבה 8,
      אליעזר עפרת [ מ"מ בפלוגת הסיור במלחמת ששת הימים]

      • גם אני הוזמנתי לצפות בסרט ע"י אורנה.
        בתום הסרט קמתי ואמרתי שאינני מתכוון לשפוט את עושות הסרט, אבל האמת אנחנו בסיירת המשכנו לחפש את רפי עד שירדנו המרמה לגדה לאזור רמלה, בלילה שבין שבת לראשון, והוספתי שאם כל הצער והכאב קל ונוח לשפוט ולבקר בדיעבד, אבל מי שהייה במלחמה יודע איזה כאוס זה תוך כדי, בוודאי נעשו טעויות ואולי לא נעשה המכסימום [תמיד!!! אפשר לעשות יותר] .
        אינני חש אשם

  3. לרפי מוקדי לא היה מזל. קודם הייתה טעות הניווט שלו הוא ביצע אותה אחר כך שלקח פיקוד וקרא לבוא אחריו הכוחות לא נעו אחריו ובסוף נשאר לבד מול המוצב בו לא היה לו סיכוי ואחרי כל אלה לא חיפשו אחריו מספיק.
    מזכיר לי את השיר אליפלט של אלתרמן הגדול

    בליל קרב ברעום אש מזנקת
    בין אנשי הפלוגה קול עבר
    העמדה הקדמית מנותקת
    מלאי תחמושת אזל בה מכבר
    אז הרגיש אליפלט כאילו
    הוא מוכרח את המלאי לחדש
    וכיוון שאין אופי במיל לו
    הוא זחל כך ישר מול האש

    תנצ"בה

  4. מטה חטיבה 8 מתנהג באופן פטתי:
    מאשים את רפי: "נפגעתי, אני נוטש"
    מאשים את המח"ט:"כל הימים, רק טנק טנק טנק."
    מאשים את פיקוד צפון: "המשך החיפושים היה באחריות פיקוד צפון".
    "את זה צריך לשאול את פיקוד צפון"
    נראה שיותר מדאגה לאלברט הם דואגים לעצמם.
    לא יודו בפאשלה גם אחרי כל כך הרבה שנים.
    עצוב מאד. פטתי…

  5. סיפור כואב שקורה בערפל קרב, אין אמת אחת ונראה לי שכולם צודקים. הבת צודקת בתחושה שאבא שלה הופקר והקצינים צודקים כי בבלבול הרב ששרר היה קשה להיות מפוקס על כמה נעדרים במקביל להתמקדות במשימות החטיבה,
    החטיבה היתה יום אחד אתה בקונטרה ויום שני צריכה לזוז לרמאללה , זה ברדק והמון תיאומים וכאב ראש, להעלות הטנקים על מובילים ולדאוג ללוגסטיקה ולשינוע של האנשים.
    האווירה באותה תקופה היתה אחרת וקודם כל זה לבצע את המשימה ,הדאגה לפרט לא הייתה בראש סדר העדיפות. נראה שכל אחד סמך על דרג אחר שענין הנעדרים מטופל.
    אני לגמרי לא השתכנעתי שהחטיבה עשתה מספיק לאיתורו של מוקדי אבל שוב כשיש מהומת אלוהים אלה דברים שקורים. צריך להניח לפרשיה הזו לגווע.

  6. אומרים הקצינים שצהל לא הפקיר את רפי!
    אז מי כן הפקיר את רפי?
    הבחור שכב מוטל בשטח 8 ימים !!

  7. בסרט יש עוד הרבה מניפולציות בעריכה מעבר למה שנכתב כאן שמנסות ליצור רושם מעוות על מה שקרה.

  8. השאלה החשובה העולה מהסרט ומהתגובות כאן היא: כיצד התרחשה טעות הניווט והריצה בכיוון הלא נכון של הטנקים לפני הסיירים. טעות זאת עלתה בחייהם של עשרות רבות של צעירים יקרים, החל מרפי עצמו ואנשי הגדוד ועד לחיילי החי"ר שנכנסו עם ראש בקיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s