עשר דקות של שקט

גדוד 129 טעה ועלה לכיוון קלע, הקרב הסתבך ובמהלך המהומה נדרש קמ"ן חטיבה 8 למצוא מיד נתיב אחר לגדוד 377. הוא ביקש עשר דקות כדי לאתר במפה ולתכנן, ולאחר מכן נע בראש החפ"ק והטנקים אל מוצבי זעורה * אביעזר יערי חוזר ל-9 ביוני 1967

פותח ליערי

לא פשוט להיות קמ"ן של חטיבה שעומדת להיכנס לקרב, וכל פרט ורסיס מידע צריכים להיות מדוייקים ככל האפשר ולרדת אל השטח. זה עוד יותר לא פשוט להיות קמ"ן של חטיבה שעומדת להיכנס לקרב, כשאתה לגמרי לא מכיר את השטח, ואפילו אלה שציידו אותך במפות ובתצ"אות לא הכי בטוחים שהתוואי שתוכנן באמת מתאים. זה מה שעבר רס"ן אביעזר יערי במלחמת ששת הימים כקמ"ן חטיבה 8 לקראת ההבקעה בצפון הרמה הסורית.

יומיים של אש ואבק בגזרה המצרית (כונתילה) עברו על חטיבת הטנקים של אלברט מנדלר, שלפתע הוזעקה לעשות את כל הדרך לאצבע הגליל לקראת אפשרות של תקיפת בגזרה הסורית. מנדלר ויערי היו צריכים לעשות סוויץ' ולהיערך לגזרה חדשה, שלגמרי לא היתה מוכרת להם.

רס"ן יערי היה קמ"ן חדש בחטיבה כאיש מילואים. הוא הצטרף לשלד החטיבה שהתמקמה בשדה תימן וארגנה את גיוס אנשי המילואים בצו 8 (מאי 1967). המח"ט מנדלר קידם את פניו של הקמ"ן החדש, בנו של מאיר יערי, מנהיג מפ"ם המיתולוגי מקיבוץ מרחביה.

אביעזר יערי, כיום בן 84, שהשתחרר מצה"ל בדרגת אלוף (מפקד המכללה לביטחון לאומי), חוזר לתקופה של ערב מלחמת ששת הימים: "אמרתי לאלברט שאני בא ישר מהקיבוץ, אין לי לא צ'יינוגרפים ולא אמצעי המחשה. אז הוא אמר לי – השאלה אם יש לך כושר שדה ואם אתה יודע לחשוב. אם יש לך את שני הדברים האלה אז נתחיל מזה ונראה לאן נתקדם. ואז לאט לאט דברים הצטברו. תוך שבוע התגייסה החטיבה וגם מחלקת המודיעין שלי. הייתי צריך למסור הערכות מודיעין, אבל אלה לא היו הערכות פרי עבודתי, אלא הערכות של פיקוד דרום. ואז נקבע שאנחנו הולכים להר צניפים מול כונתילה, לראות איך יתפתחו הדברים. כי מול הכונתילה, מתמד ונחל התפרשו יותר ויותר כוחות מצריים וביציאה של הקוריה התמקם שאזלי. ההנחה היתה שהם ירצו לפרוץ דרך בקעת הירח לאילת וליצור משם גשר עם ירדן, ואנחנו היינו צריכים להגן על זה. לכן גם תוגברנו באוגדת ההונאה שהתייצבה מאחורינו וניסתה לשחק אוגדה של כוחות. לחטיבה היו בעיות בהר צניפים, גם של אבק וגם של תכלית. ראינו איך מדי יום המצרים מצטברים מולנו, אבל עברנו גם את זה עד שהגיעה המלחמה".

התפקיד של החטיבה היה בעיקר ללבוש חליפת איומים מול הכוח המצרי ולבלום התקפה. התקיפות המועטות של טנקי החטיבה לא באמת התיימרו להביס את הכוח המצרי החזק. ביום השלישי למלחמה, כשצה"ל פרץ בצירים אחרים והחלה נסיגה מצרית מבוהלת, הוחלט שחטיבה 8 תתפצל. חלק אחד בפיקודו של הסמח"ט מוטקה בן פורת ירדוף את המצרים במטרה לצלוח את סיני ולהגיע לשארם א-שייך, והחלק האחר, בפיקוד המח"ט מנדלר, יעבור לגזרה הצפונית. ב-7 ביוני בשעת ערב טסו מנדלר ויערי לת"א לפגישה עם ראש אג"מ עזר וייצמן.

יערי מספר שבמטכ"ל הוסבר להם שהסיטואציה השתנתה. בעוד שצה"ל כובש את סיני ומכה בירדנים, בפיקוד צפון אין יחידת טנקים משמעותית למקרה שיוחלט לתקוף גם שם. באותו יום הועלו הטנקים של גדוד 129 על מובילים, החיילים עשו את הדרך באוטובוסים ובערב התמקמו כולם ליד כפר בלום. כבר באותו לילה התקיימה קבוצת פקודות ראשונה. ביום חמישי זה הלך לכיוון תקיפה, הטנקים אף החלו בתנועה, אלא שאלוף הפיקוד, דדו, ביטל את הפעולה בלחץ חיל האוויר שטען כי העננות הנמוכה מפריעה לו.

אתה כקמ"ן צריך לעבור מחזית לחזית, להכין התקפה בגזרה שאתה לא מכיר בכלל, איך עושים את זה? "אני ישבתי בפיקוד צפון עם אלברט על התכנונים. בפיקוד צפון החליטו לשבור את המערך הסורי בהתקפת שריון יום, ובשביל לבצע התקפת שריון יום צריך את האפשרות לבצע פריצה בקו הראשון ולמצוא ציר שיביא פחות או יותר באופן קל את הכוחות לקו השני. באיזור זעורה ועד נעמוש היו רק שני קווי הגנה. החלק הדרומי יותר מנעמוש, דרומה לסיר-א-דיב וקלע, היה הרבה יותר ערוך ומסודר במערכים אחד אחרי השני עם טנקים וציידי טנקים, והיה ברור שצריך לעקוף את זה, יותר נכון לברוח ממנו. אז נתנו לנו תוואי, קראנו לו ציר הקוצים, ראינו את זה במפה".

מה ראיתם? "לא הכרנו את פיקוד צפון, והיה לנו ספק רב אם טנקים יכולים בכלל לנוע שם, אבל גם היה לנו ספק אם אפשר לאתר את זה בקלות כי זה היה במורד של שדה קוצים, שלכל היותר סומן כשביל. בישיבה שנייה בערב בפיקוד צפון עם דדו, אמרנו שיש לנו ספק רב אם זה אפשרי ואם אפשר לנווט ככה. דדו אמר אין בעיה, אנחנו ניתן לכם את קצין הסיירים של פיקוד צפון, שאין שום ספק שהוא לא יטעה. בזה הוא נתן לנו ביטחון. זו היתה התרומה של פיקוד צפון. העזרים שנתנו לנו היו טובים, אבל לא פתרו לנו את הבעיה. ואז המסקנה של אלברט היתה שחלק מגדוד הטנקים יילך קדימה, לפניו יילך הסייר, לסייר יתלוו מפלוגת הסיור החטיבתית ויראו לאן זה הולך ואחריו יבואו הכוחות האחרים. הוסיפו לנו גדוד טנקים מחטיבה 37 (גדוד 377) והכל נערך למטה".

לפני שמגיעים לתיאור יום התקיפה, אני מבקש מיערי לתאר מה זה בעצם להיות קמ"ן חטיבתי. יערי: "קמ"ן הוא העיניים של המח"ט, אבל גם השכל המודיעיני. קמ"ן צריך לספק מידע מדויק ככל האפשר על מצב האויב. נוסחה על הקרקע, תנאי עבירות בעיקר, מזג אוויר, והוא צריך לשרטט דרכי פעולה אפשריות של האויב. זו נוסחה קצרה של התפקיד, אבל זה די מסובך ולא קל לבצע. כי אם אתה קמ"ן בפיקוד או בגדוד, אתה חי עם המג"ד שלך ולא עם המודיעין של המטכ"ל. אתה צריך להיות עצמאי, מסוגל לקלוט הרבה חומר, מסוגל לעבד אותו, מסוגל לומר את דעתך גם כשזה לא נעים לשמוע, כי בשביל זה יש מודיעין. ועל כל זה המפקדים צריכים להחליט איזו תוכנית הם רוצים לבצע".

ההסתבכות של חטיבה 8 החלה ליד גבעת האם בסביבות השעה 11:30, כששני זחל"מים של גדוד החרמ"ש 121 ספגו פגיעה ישירה והתפוצצו, ומרבית הלוחמים שהיו עליהם נהרגו. בהמשך הגיעה טעות הניווט, שניתבה את גדוד 129 היישר אל גזרת קלע במקום לזעורה, שם נתקלו במתחם נ"ט עיקש שגרם לאבידות כבדות. יערי מספר: "מגבעת האם אנחנו זורמים אחרי הגדוד הראשון שכבש את נעמוש והתחיל לנוע קדימה. זה הגדוד של בירו, ובראש הולך דני המפורסם (הנווט של פיקוד צפון) והצוות של רפי מוקדי. הם יצאו לדרך וטעו".

מה אתה זוכר מהטעות הזו? "לא ידענו על כך. זה לא הופיע בקשר וממילא גם לא היינו על הרשת שלהם. הם היו צריכים למצוא את השביל שהולך לזעורה, והם פספסו והלכו הלאה לתוך עוקדה ולמעלה. התוצאה היתה שהם הכניסו את הגדוד של בירו לתוך המבוך המבוצר הזה. הטנקים התחילו להילחם. בהתחלה יותר מסודר ואחר כך טנק לטנק ואחר כך בודדים, ובמהלך המתקפה הזו בירו נפצע והורד משם".

אתה זוכר את המראה שלו? "הוא יושב בג'יפ זקוף, מתבייש לשכב, הכל מלא דם, והוא מנסה לחייך ולנופף עם היד. ומי מוביל אותו בג'יפ? דני המפואר".

יערי ממשיך: "הגדוד המשיך להילחם. אני חושב שהגענו כבר פחות או יותר לשעה שתיים או אחת וחצי, לאחר שבירו הורד למטה ולאחר ששמענו בקשר שרפי מוקדי מודיע שהוא לקח פיקוד ובתוך זמן קצר משתתק. הוא כנראה נפגע איפשהו כשישב על הטנק, כי הוא יצא ממנו וזחל בחוץ לאיזה מקום. הוא נעלם ונשארו המ"פים. נתי הורביץ (שלקח פיקוד על הגדוד) הוא אחד שהגיע לסוף היום, אבל היו שם יותר מ-20 טנקים שנפגעו והרבה הרוגים ופצועים. אז בערך באחת וחצי או שתיים אלברט הבין את המצב. הוא קרא לי, הייתי זחל"ם על ידו, ואמר לי זה המצב, הגדוד הזה של בירו נתקע, אי אפשר להוציא אותו, אבל חזקה עליי שאנחנו נבצע את משימת היום. הוא אמר תזהה לי קודם איפה אנחנו נמצאים.

1968. אביעזר יערי (משמאל) עם אלברט מנדלר

1968. אביעזר יערי (משמאל) עם אלברט מנדלר (מתוך ספרו של יערי "בדרך ממרחביה – חייו של איש מודיעין ישראלי")

"בספר שלו כתוב בטעות שהוא ביקש שאזהה לו איפה אנחנו נמצאים ואז אמר קדימה ללכת. אבל לא. אני אמרתי לו איפה אנחנו נמצאים, קצת דרומה מנעמוש, והוא אמר לי את חוות דעתו בתוך הרעש והמהומה שצריך לבצע את המשימה, אבל כנראה שצריך להעביר כוחות אחרים לדרך אחרת. הוא שאל אם אני יכול לסמן לו דרך שתעשה את מה שפיקוד צפון רצה שנעשה. אמרתי לו שאני צריך בשביל זה עשר דקות לפחות בשקט, כדי לשבת ולחשוב, והוא נתן לי. הלכתי לנגמ"ש שלי וישבתי עם קצין השטח שלי, עודד. חשבנו וראינו שבדיוק על יד נעמוש (למעשה, כמה מאות מטרים מעליו) עובר ציר הנפט הסעודי שהולך ללבנון, ועל ציר הנפט יש דרך שתפקידה לפקח עליו, אבל היא דרך טובה ואם נלך קצת יותר צפונה מנעמוש אפשר לעלות על הדרך הזו, שהיא דרך עפר טובה פחות או יותר, שמובילה לזעורה דרך הגבעות.

"חזרתי לאלברט אחרי עשר דקות, דיברתי איתו, אמרתי לו שבתנאים שאנחנו נמצאים זה נראה לי הפיתרון הכי ריאלי והכי בולט לעין. הוא הסתכל על זה ואמר – תגיד לי, אתה יכול לנווט בבטחה? אמרתי שאני יכול. אז הוא אמר אוקיי, לך לגדוד 377 למג"ד (אמנון חינסקי), ותשנה כיוון צפונה ותגיד לו שהוא עכשיו נכנס לתקיפה ראשונה. ואז אני טק-טק-טק ברגל, בתוך הפצצות, מחפש אותו. כשאני מוצא אותו אני אומר לו למה אתה לא עונה למח"ט? אז הוא אומר מי אמר שהמח"ט התקשר אליי? כי אלברט ניסה להתקשר אליו הרבה פעמים".

והוא לא ענה? "לא. אז אמרתי לו, תראה, המצב הוא כזה וכזה ואין ברירה, אתם צריכים עכשיו להוביל את ההתקפה, המח"ט מחכה לך, וראיתי שהוא לא מבין. הוא אומר – מה אתה מבלבל לי את המוח?".

איך הבנת שהוא לא מבין? "תראה, הוא היה גם כן באמצע ההפגזות והוא צריך עכשיו להוביל. בקיצור (חזרתי אחורה) הסברתי לאלברט, הוא אמר אוקיי, תיסע עוד פעם, תדבר איתו. לא עזר. אמר לי תמצא את הסגן שלו ותסביר לו שהוא חייב עכשיו להתייצב עם הכוחות שלו לכיוון ההוא. ואני מצאתי את הסגן (בנצי פדן), בחור מצוין, והוא לאט לאט גם הבין וגם אסף אותם כי אף אחד מהטנקיסטים לא הבין מה רוצים מהם. ואז אלברט לקח אותנו, את החפ"ק, ונסע ככה לעיני כל הטנקיסטים האלה, רק בכיוון הפוך והתחיל להוביל לכיוון זעורה. התייצב ואמר לבנצי הזה, אתם אחריי. ואני הובלתי עד הנקודה העליונה (דרך הנפט) ששם כבר רואים את התחלת מוצבי זעורה, אבל עדיין אנחנו לא נתקלים".

כשבנצי פדן לוקח העניינים לידיים, המג"ד לא הולך עם הגדוד? "לא יודע".

איך טופל הסיפור הזה אחרי המלחמה? "אני לא יודע".

זה דבר שהעסיק את אלברט אחרי הקרב? "יכול להיות. אני לא עסקתי בכוח אדם, היה לו בשביל זה קצין כוח אדם".

בחזרה לאביעזר יערי שהזחל"ם שלו הוביל את הכוח. "אנחנו עולים ושם אנחנו עוצרים (דרך הנפט) ואלברט אומר להם תסתכלו, שם אתם צריכים לתקוף. ובנצי התחיל ללכת למעלה לנסות לתקוף. הם התחילו להיתקל בבזוקות ונתקעו להם שני טנקים. הם התחילו לדרוס את המוצב, ושם נשרף להם טנק. אלברט ראה שמסתבך העסק הזה, לקח אותנו איתו ואנחנו הלכנו לתוך המוצב, לא ממש לתוך המוצב, אלא לדרך של המוצב, והתחלנו לירות. חפ"ק לא עושה דברים כאלה, אבל הוא עשה. ואז הוא אמר לי תגיד לטנקים איך לנסוע. ירדתי שוב פעם מהזחל"ם והראיתי לטנקים שלא נפגעו איך לעקוף את העסק. הם באו מסביב למוצבי זעורה, מלמעלה, ואז כל העסק התחיל להיגמר. היה קרב בן חצי שעה או שלושת רבעי שעה, ואז הסורים החלו להיכנע ואנחנו התחלנו למשוך דרומה, ממוצב למוצב, עד שבערב הגענו למקום שאלברט החליט שזה החניון".

איפה זה היה? "קצת אחרי ג'וב אל מייש (צפונית לקלע). ואז התחילה תכתובת שאמנון (רשף, קצין האג"מ של החטיבה) היה שותף לה – איך למצוא את שרידי הגדוד של בירו ולהתחבר אליהם. בסוף הוחלט בתקשורת הזאת המסובכת שאני אסע קדימה ועם מפה ענקית כזו (1:20,000) אנפנף שהם יידעו שזה הסימן, כי הם התחבאו מאחורי הבתים של קלע. לאט לאט הם התחילו לצאת. רק אז התברר לנו שזה שני טנקים שנשארו מכל הגדוד, וכבר היה ערב".

איך הם ראו אתכם? "הם ראו, הערב יורד והם יוצאים, אנחנו רואים אותם מרחוק ואז מתרחש המפגש הנרגש. וזה היה היום הראשון".

[יצוין כי אריה ורשל, קצין הקשר של גדוד 377 (כיום פרופ' לכימיה, זכה בפרס נובל 2013), שהיה בטנק המג"ד ביחד עם סא"ל אמנון חינסקי, זוכר בבירור שהם מגיעים לזעורה, פוגשים את הסמג"ד פדן וקצין נוסף בשם אברהם פרצוב, לאחר שהטנק שלהם נפגע, המשיכו לקלע ושם פגשו בלוחמי הגדוד של בירו].

מפת הקרב של חטיבה 8. ירוק: החטיבה נעה מגבעת האם, מפספסת את השביל העולה לזעורה [באדום], מגיעה לסיר א-דיב ונוכחת בטעות. גדוד 129 ממשיך מזרחה אל קלע ויתר חטיבה 8 פונה דרומה אל זעורה ולאחר מספר שעות מגיעה מצפון ומתחברת מחדש בקלע לגדוד 129

מפת הקרב של חטיבה 8. ירוק: החטיבה נעה מגבעת האם, מפספסת את השביל העולה לזעורה [מסומן באדום], מגיעה לסיר א-דיב ורק כאן מבינה את הטעות. גדוד 129 ממשיך מזרחה אל קלע ויתר חטיבה 8 פונה דרומה אל זעורה ולאחר מספר שעות מגיע מצפון ומתחבר בקלע עם גדוד 129

יערי מספר איך בסיומו של יום הקרב הזה הוא ומנדלר מתיישבים על מכסה המנוע של הזחל"ם כדי להתחמם, מדברים על הצפוי מחר ועל האירועים הסוערים שעברו. יערי: "אלברט לא ידע שלמחרת יהיה שקט. הוא חשב שיהיה יום קרב נוסף. בחניון הזה זיוודו את הטנקים להכין אותם לעוד יום קרב. הוא הירהר על חיילי המילואים ששופכים את דמם ומנהלים קרב כזה וכמה תרמנו. אני יכול לומר שהוא התנגד שמישהו בחטיבה יקבל צל"ש".

מדוע? "הוא אמר שמי שלא עשה את חובתו ודאי שלא מגיע לו, ומי שעשה את חובתו לא צריך לקבל צל"ש על זה שעשה את המוטל עליו. אבל אז אמנון רשף, שכבר היה במגע איתנו, אמר לאלברט – אתה לא תשאיר את חטיבה 8 בלי צל"ש. ואז התחילו לחבר את החבר'ה לצל"שים. על כל פנים, בבוקר שוב פעם נערכנו לקרב. פלוגת טנקים קדימה, אנחנו אחריה ונוסעים לכיוון קונייטרה דרך רמת מגשימים פחות או יותר ואנחנו לא נתקלים בשום דבר. בשעה 11:30 עמדנו ונעצרנו מול קונייטרה. ואז קרה אחד הדברים שלא ברורים לי עד היום. יש לי הרושם שמישהו דיבר עם אלברט ואמר לו – תראה, גולני הקיזה כל כך הרבה דם, תן להם להיכנס ראשונים. ובאמת הם נכנסו יחד איתנו פחות או יותר".

מה היה בקונייטרה? "העיר היתה ריקה, הטנקים הסורים היו בעמדות, היה חסר רק להתניע אותם ואנחנו עשינו את זה. אלברט ואני נכנסנו לאיזה טנק סורי והתנענו אותו. אלברט היה איש קפדן מאוד, הוא ישר הוציא הוראות חמורות מאוד שאף אחד לא ייגע ברכוש ושלא תהיה ביזה. הוא השאיר משמר בקונייטרה, אבל את המחנה של החטיבה הוא קבע מחוץ לעיר. מה אני אגיד לך? זה היה טוב מאוד המוסר הזה עד שהגיעה משטרה צבאית. ברגע שהופיע שוטר צבאי ראשון וביד שלו רדיו או גזל אחר, אז כולם כבר היו בתוך זה כדי שיהיה להם קצת שלל. זו החוויה העיקרית. אחר כך הופיעו הגדולים. הגיע האוגדונר אלעד פלד, הוא זחל אחרינו פנימה והוא קיבל פחות או יותר את האחריות לעצב את הקו ביחד עם הקמ"ן שלו דני. הם עלו לחרמון ושם סימנו את הקו. לדעתו של פלד הם טעו, הם היו צריכים לעשות את זה אחרת".

יערי מספר על מפגש מעניין עם נציג הצלב האדום. "זה היה אחד בשם מריון. הוא הגיע לקונייטרה ואמר שהסורים ביקשו ממנו שייגש ויראה מה קורה, כי המון תושבים עוד נשארו בשטח והמון חיילים שלהם, ואנחנו מתאכזרים בהם. אנחנו נתנו לו חופש להסתובב כמה שהוא רוצה. בלילה נשכבתי על ידו, שק שינה ליד שק שינה, וקשקשנו על התפקיד שלו ועל זה ועל זה, ואחרי יום הוא נסע. כעבור הרבה שנים נסעתי עם אשתי לשוייץ, שאלתי מישהו עליו והוא אמר שמריון הפך לאחד המנהלים של הצלב האדום. השארתי לו מכתב בז'נבה אם הוא זוכר אותי ואם הוא מעוניין להיפגש. הוא כתב לי מיד מכתב תשובה שהוא מעוניין להזמין אותנו לארוחת ערב. נפגשנו, ישבנו ודיברנו, והוא אמר לי – עכשיו אני אגיד לך מה שלא אמרתי לך בשיחת הנפש ההיא בלילה. לא אמרתי לך שכששלחו אותי מדמשק היה כביכול מצב שהצבא הסורי מחזיק את הקו. אבל האמת היא שמרגע שעזבתי את המחסומים של דמשק ועד אליכם בקונייטרה, כל השטח היה נקי. אילו רציתם, יכולתם לעשות מה שאתם רוצים".

התקופה האינטנסיבית של יערי לצידו של מנדלר במלחמת ששת הימים, הביאה לקשר עמוק ביניהם. יערי שימש עוד כשנתיים קמ"ן במילואים של חטיבה 8, בין היתר השתתף עמה במבצע רביב ולאחר מכן התגייס לקבע ושירת באמ"ן מטכ"ל. הוא מספר ששוחח עם מנדלר מספר פעמים בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור, כשזה פיקד על עוצבת סיני. יערי: "ביום חמישי שלפני ההתקפה המצרית (בשבת) אלברט אמר לי – תשמע, אני לא יודע מה אומרים שם אצלכם, תרשום לעצמך שזו מלחמה. ככה הוא אמר לי. אני הייתי אז ממונה באמ"ן על תיק סוריה-לבנון-עיראק. על מותו במהלך המלחמה שמעתי במטכ"ל, זה היה רע מאוד, קשה מאוד".

אנחנו חוזרים עוד קצת לענייני ששת הימים: איך כקמ"ן הוא עשה את המעבר החד מחזית מצרים לחזית סוריה. יערי: "מה שקרה שם זה דבר מיוחד. במקרה של ששת הימים זה היה מבחינתי לא עיוורון מוחלט, אבל אי הבנה של השטח. אני רק הבנתי שקשה לנווט בצורה כזו, ועובדה שאפילו הגיבור של הפיקוד טעה".

למה אתה קורא לאותו נווט "הגיבור של הפיקוד"? "כי האיש הזה נמסר לנו בתור 'הסייר שלא טועה'. אמרו שהוא מכיר את הפיקוד ואת הרמה הסורית כמו הידיים והרגליים שלו".

והסייר הזה עם הגדוד של בירו הגיעו לצומת דרכים דרומית לנעמוש, מוקדי רצה לעלות לדרך הנפט בתוואי הנכון, אבל אותו סייר שלא טועה התעקש להמשיך דרומה. "אז בירו הלך אחרי הסייר. אני לא מכיר את הסצנה הזו, יש סיפורים שמספרים שאני לא מכיר. רפי מוקדי הפך לבעיה כי היום מאשימים את אלברט שהוא השאיר אותו למות בשטח, ואני הכרתי את אלברט והכרתי את היחס שלו למוקדי".

אתה מכיר את הסרט על מוקדי, המציג תמונה שבה הוא הופקר? "אני יודע על הסרט ואני הודעתי לבת שלו שעשתה את הסרט שאני לא אגיע לראות".

למיטב ידיעתך, חטיבה 8 הפקירה את רפי מוקדי? "אני יודע שאלברט נתן הוראות לחפש, וחיפשו. יכול להיות שבשלב מסוים הוא אמר להפסיק לחפש, אני לא יודע, לא הייתי שם. הבת שלו ניסתה לדבר איתי, אבל עצם הרעיון שאלברט הפקיר את מוקדי, לא עולה על הדעת. הודעתי שאם זה הקו שאלברט הפקיר את רפי מוקדי למות, אני לא משתף פעולה עם הסרט. לא היה דבר כזה, וזה לא אלברט".

אולי החטיבה לא עשתה מספיק? "יכול להיות. תראה, אם לא מצאו אותו, אבל אחר כך החברים שלו כן מצאו אותו, אז כנראה שלא עשו מספיק. אבל המחשבה להפקיר אותו לא עלתה על דעתו של אלברט. זה עוול גדול לאיש גדול" (יערי משתתק, דמעות חונקות את גרונו).

טנקים מתכוננים לפקודה לנוע אל הרמה הסורית (צילום: "במחנה", ארכיון צה"ל)

טנקים מתכוננים לפקודה לנוע אל הרמה הסורית (צילום: "במחנה", ארכיון צה"ל). בסופו של דבר, חטיבה 8 היא שעשתה את הפריצה העיקרית

בוא נחזור לסיטואציה שאתם כחפ"ק צריכים להיות מאחורי הטנקים, אבל משום-מה אתם הופכים למובילים של כל הכוח. "נכון, אני רץ לסגן של המג"ד (377) ואני מסביר לו מה הם צריכים לעשות והוא דווקא תפס את זה, אבל היה לו קושי לסובב את הטנקים ולהסביר לאנשים שצריכים להסתובב ולעלות לזעורה. הוא התקשה בזה ואז אלברט החליט להוביל".

איך זה קרה? "בהתחלה אלברט הוביל ושידר לכל החבורה של הטנקים ולסמג"ד בנצי לבוא אחריו. כשהם עברו לנסוע אחריו, אלברט נעצר ואז אני עם הזחל"ם שלי עברתי להוביל".

אתה צריך להוביל בשטח שאתה לא מכיר. "בשביל זה ישבתי עשר דקות לתכנן. למה אני אומר עשר דקות? כי העשר דקות האלה נחשבו אחר כך מאוד בעיני אהרל'ה יריב (ראש אמ"ן). זה קמ"ן בקרב שלוקח לעצמו זמן בשביל לחשוב מחדש ולמצוא דרך חדשה, ובגלל זה הוא רצה אותי אחר כך באמ"ן. אלברט הבין שאני צריך למצוא נתיב חדש, שנינו היינו חדשים בפיקוד צפון. זו היתה חוכמה גדולה, אבל לא גבורה גדולה".

לא הרגשתם בעיה שיש גדוד ששובר את הראש מול מערך נ"ט מבוצר, ואתם במקום לעזור לו עוזבים את האיזור ונוסעים לזעורה? "לא היתה ברירה, אי אפשר היה לעזור לו. לרוץ אחריו ולא לגמור את משימת היום? בשביל מה יש צבא? בשביל מה למפקד יש כוחות? בשביל להוציא לפועל את המשימה, וזה מה שאלברט רצה לעשות. אני חושב שהוא צדק במאה אחוז, כולם העריצו אותו בגלל זה. הוא גם עשה את כל המהומה הזו בפקודות שקטות, כך שאנשים הבינו ולא היה להם ספק מה הוא רוצה מהם".

ובזעורה אתה מתפקד כחייל חי"ר לכל דבר, לחמתם שם מול בונקרים. "גם למטה הייתי צריך לרוץ בין הטנקים, אבל למעלה (בזעורה) הייתי צריך ממש להתרוצץ ולהעביר את הטנקים מצד לצד. למעלה היינו אחרי הזחל"ם של אלברט, הוא ירה מהזחל"ם ודפקו אותו, לא זוכר עם מה, כל המים נשפכו (מהמנוע) ואז הוא עבר אליי. היינו חפ"ק מקובץ בזחל"ם אחד מהמוצב הראשון של זעורה והלאה".

איך תסכם את מה שעשיתם? "חטיבה 8 עשתה את הפריצה העיקרית לרמה, גם דדו אמר את זה. הפריצה המרכזית מהחזית המרכזית של זעורה-קלע-קונייטרה". 

וקרב תל פאחר? "אין לי כלים לשפוט, אבל לא ברור לי למה גולני נלחמו בצורה כזאת שהם הפסידו כל כך הרבה אנשים. היה צריך לעשות משהו ולעקוף את זה לכיוון מסעאדה. אנחנו היינו לכיוון קונייטרה והם לכיוון מסעאדה, ובסוף בריל (מח"ט 45) עשה את זה. בכל אופן, דדו רצה את אלברט שיעשה את הפריצה העיקרית כי ידע שאפשר לסמוך עליו".

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “עשר דקות של שקט

  1. התשריט אותו משרטט יערי (כפי השרטוט המופיע בפוסט שלעיל), אינו עולה בקנה אחד עם העובדות העולות ממקורות אחרים, כולל מיומן חטיבה 8.
    ציר הנפט אינו עובר ליד נעמוש אלא כ1.5 עד 2 ק"מ מזרחית לנעמוש.
    כעולה מדיווחי גדוד 377, לרבות המג"ד, סמ"פ ה (הדרי) ומ"פ פ (נויפלד ז"ל), הגיעה גדוד 377 לסיר א-דיב, ומשם פנה צפונה על ציר הנפט לעבר זעורה.
    עובדה זו עולה גם מיומן חטיבה 8, בו מופיעים הדברים הבאים ביחס לגדוד 377:
    "1315- מגיע לסיר א דיאב(.) פונה שמאלה עלי ציר הנפט לעבר זעורה."
    דומני כי התייחסותו של יערי לפעילות גדוד 377 טעונה בחינה נוספת. על כך אכתוב בנפרד בימים הקרובים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s