"הקצין המומחה הוא שגרם לטעות"

אליעזר עפרת היה מ"מ בפלוגת הסיור של חטיבה 8, באותו זחל"ם עם המ"פ רפי מוקדי * על טעות הניווט הגורלית של גדוד 129 הוא מספר: מוקדי התווכח עם הסייר מפיקוד צפון מאיפה צריך לעלות – והטנקים חלפו על פניהם בדרך לקלע

אליעזר עפרת

אליעזר עפרת ליד מפל הג'ילבון. "לא תרמנו שום דבר מעשי שתרם לניצחון במלחמה"

טעויות ניווט הן חלק בלתי נפרד מסיפורי קרבות. בגזרה הסורית במלחמת ששת הימים זכורות במיוחד שתיים. הראשונה הוצמדה כל השנים למג"ד 12, מוסא קליין, עד שלאחרונה הוכחשה והופרכה על-ידי קצינים ולוחמים מקרב תל פאחר. אלה משוכנעים כי ההחלטה שלו לתקוף את המוצב מלמטה למעלה נבעה משיקול ענייני תוך כדי מהלך הקרב, ולא בגלל שלא מצא את הדרך אל ציר הנפט. על טעות הניווט השנייה אף אחד עדיין לא עירער ולא הפריך: היא שלחה את גדוד 129 לעלות אל מתחם נ"ט עיקש בכפר קלע, במקום לטפס מדרך אחרת שהיתה הבטן הרכה של קו ההגנה הסורי הראשון.

אחד שהיה שם הוא אליעזר עפרת, מ"מ בפלוגת הסיור של חטיבה 8 שהובילה את הכוח. הוא אמנם לא היה ליד המ"פ שלו, רפי מוקדי, והסייר מפיקוד צפון, דן בונה, ברגעים בהם התווכחו על הדרך הנכונה, אבל עדותו כאן שופכת מעט אור על מה שקרה באיזור נעמוש-עוקדה-סיר א-דיב בחצות היום של ה-9 ביוני 1967.

עפרת התגייס ב-1963 לפלס"ר חטיבה 7. בגלל חוסר של מועמדי קצונה בשריון, לקחו מחצית ממסיימי קורס מפקדי הסיור מהסיירת להסבה מהירה לטנקים (שרמנים), ושלחו אותם למסלול קורס קציני שריון. כל אלה שובצו בגדוד 52 של חטיבה 14 וגדוד 46 של חטיבה 7, ועוד כמה חזרו לסיירת של חטיבה 7. עפרת היה מ"מ טנקי שרמן M-51 בפלוגה מבצעית בגדוד 52 והשתתף מ- 1965 "בקרב על המים" – הניסיון הסורי להטיית מקורות הירדן.

עפרת מספר: "היינו יורים עם השרמנים על הציוד ההנדסי שלהם ובמקביל 'השוטים' – הצנטוריונים, היו יורים על הטנקים הסורים. הסורים התחילו להטות את מקורות הירדן באזור תל דן, בטווחים קצרים של כמה מאות מטרים מהגבול. לאחר שפגענו להם בציוד ובטנקים שהיו שם, הם עברו לעבוד על ההטייה במרחקים יותר ויותר רחוקים וכל פעם פגענו בהם עד שהגענו לירי תלול מסלול בעזרת קת"ק לטווח של כ-10 ק"מ על-ידי השרמנים M-51. בחיל השריון הודיעו בגאווה על שיא עולמי. ראוי לציין שגם חיל האוויר השתתף בפגיעה בפעילות הסורית".

באותה תקופה נפגעה לעפרת השמיעה באוזן אחת בגלל ירי רב של פגזים. הוא מספר: "בתקופה ההיא לא היו מודעים בשריון לשימוש באטמי אוזניים, ולהמון מפקדי טנקים נפגעה השמיעה. הרופא הגדודי אמר לי – 'נפגעת באוזן, אתה גמרת עם הקרביות שלך'. התנגדתי, אבל הוא אמר אין ברירה, אתה עוזב בפקודה. הורידו לי פרופיל ל-31. ואז בראיון עם מח"ט 14, מוסא פלד, הוא אמר לי: 'מה אתה חושב, שאתה הולך הביתה?'. אמרתי: 'אני לא רוצה ללכת הביתה, אלא להמשיך כמ"מ בפלוגה'. הוא אמר שזה לא אפשרי ושאלך להיות מדריך במדור סיור בבי"ס לשריון בג'וליס. עד לשחרור הדרכתי בקורס מפקדי סיור ובקורס קציני סיור. אחרי שהשתחררתי שיבצו אותי במילואים לפלס"ר חטיבה 8".

עפרת 1965

מ"מ הסיור עפרת ב-1965

בעת גיוס המילואים לקראת מלחמת ששת הימים הגיע עפרת לימ"ח חטיבה 8 בשדה תימן, ומשם לאזור כונתילה במסגרת אוגדת ההטעיה. עפרת: "היעד של האוגדה היה אמור 'לשכנע' את האוגדה המצרית המשוריינת המתוגברת של גנרל שאזלי שממולנו, שלא תצטרף ללחימה בצפון סיני ולא תנסה לחתוך את הנגב, אלא תישאר במקומה ותגן על האגף הדרומי של הצבא המצרי. אחת המטרות שייעדו לסיירת היתה לחסום את אוגדת השריון הזו מלרדת דרומה. זו היתה גאוותנות ישראלית מטופשת, ומזל שלא הצטרכה לעמוד במבחן. מוניתי למ"מ מחלקת זחל"מים שעליהם הורכבו תותחי נ"מ 20 מ"מ. ב'סדין אדום' הובלתי עם מחלקתי לפני הסיירת והתקדמנו לכיוון כונתילה. פתאום הופיעו מולנו טנקי סטאלין, טנקים עם שריון כבד במיוחד ותותח 120 מ"מ, ומה אפשר לעשות נגד זה? היתה מסופחת אלינו מחלקת נ"ט עם טילי ss צרפתים מונחי כבל. הם היו אמורים לחסום את השריון המצרי, אבל למעשה כל הסיירת המפוארת של חטיבה 8 עשתה הגנה ניידת – זאת אומרת ברחה אחורה. זה מה שהיה לנו בסיני. ואז קיבלנו פקודה לעבור על גלגלים לצפון".

בצפון חנתה פלוגת הסיור בצד הכביש בעמק החולה המזרחי. המ"פ מוקדי קיבל את התוכנית והמשימה – ניווט והובלה של גדוד הטנקים 129של אריה בירו. עפרת זוכר את ציר התנועה המתוכנן: כניסה מגבעת האם, הובלה לדרום מזרח בכיוון הכפר סיר א-דיב מעל מוצב עוקדה. בסיר א-דיב עובר ציר הנפט, שם היינו צריכים להוביל את הכוח צפונה על הציר לכיוון זעורה. לאחר כיבוש זעורה היינו צריכים לפנות דרומה ולכבוש את קלע. ישבנו על המפות, אבל מפיקוד צפון לא סמכו עלינו וצירפו אלינו ברגע האחרון איזה סרן, שלדבריהם מכיר את השטח".

על תחילת הקרב ב-9 ביוני הוא מספר: "הובלנו ובראש נע ג'יפ סיור שבו ישבו זוהר, מ"מ בסיירת, נהג ואותו קצין מפיקוד צפון. אחריו היה הזחל"ם ועליו היו רפי מוקדי המ"פ, אני ועוד שני קצינים – רן הקת"ק ודב, וכמה חיילים מהסיירת. קצת אחרי גבעת האם ירו עלינו, כנראה מכיוון תל עזזיאת, ואנחנו קפצנו מהזחל"ם. כאן בא הסיפור שעליו כתוב בספר 'חשופים בצריח' על 'רן, דב ואליעזר הקצינים שהלכו ברגל לפני הטנקים'. רפי מוקדי הצטרף לג'יפ הסיור ואנחנו הלכנו ברגל. באיזור נעמוש החל ויכוח בג'יפ עם אותו קצין הידען המהולל מפיקוד צפון לאן ממשיכים. עד שנגמר הוויכוח איפה ולאן צריך לפנות לציר הנפט, הטנקים פשוט עברו אותנו ומשכו קדימה ולמעלה לכיוון מתחם קלע. אני לא הייתי עד לוויכוח, הייתי מאחור כי הלכנו ברגל והם היו קדימה על הג'יפ. הוויכוח זה אינפורמציה שנודעה לי בדיעבד. הקצין מהפיקוד טען שצריך לנסוע ממקום אחר, ורפי טען למקום הנכון. הטנקים בינתיים פשוט עברו הלאה ולקחו את ההובלה. שיהיה ברור וחד משמעי, מי שגרם לטעות הניווט ולכניסת הטנקים למתחם הנ"ט הנורא של קלע הוא הקצין 'המומחה' של פיקוד צפון.

"עברנו רגלית מעל מוצב עוקדה שבדרך. בהמשך הגענו לכפר סיר א-דיב, שם הצטרפנו למחלקת ההנדסה, שהיתה מצורפת לגדוד, ונעה על ארבעה זחל"מים. היתה הפגזה חזקה. כולם קפצו מהזחל"מים ואז אני ועוד מ"מ שלהם לאט לאט סובבנו את הזחל"מים של ההנדסה ושלחנו אותם למטה מהאיזור המופגז. פשוט לא היה להם מה לעשות שם. הטנקים המשיכו הלאה כלפי מעלה, במקום לשבור שמאלה וצפונה כפי שהיה צריך. הם לא ידעו מה ציר התנועה למשימה שלהם והיכן הם צריכים לנסוע.

"מסיר א-דיב המשכנו לעלות רגלית עד לאזור מחסום קוביות הבטון שמתחת לקלע, שם היה חניון לילה של שרידי גדוד הטנקים. נשארנו שם במשך הלילה עד להגעת תגבורת. אני אישית הייתי כל כך עייף שנרדמתי על סיפון אחד הטנקים, כי יום קודם התחלקתי בנהיגה עם נהג הזחל"ם שלי כל הלילה מכונתילה בסיני לצפון". 

סיר א דיב

הכפר סיר א-דיב והדרך העולה דרכו לכיוון מחסום הקוביות וקלע

על המ"פ שלו, רפי מוקדי, שנפגע במהלך הקרב ונהרג, ושהסרט "אם תמשוך צפונה" הציג כמי שהופקר על-ידי החטיבה, אומר עפרת: "לא ידענו על רפי מוקדי כלום מאז שעלה על הטנק של בירו (מג"ד 129 שנפצע ופונה). גם לא שמענו אותו בקשר. לי אישית לא היה מכשיר. לרן הקת"ק היה מ"ק 9 שסחב על הגב ואני לא יודע מה הוא שמע בקשר".

חטיבה 8 הפקירה את מוקדי? "זה לא נכון שלא ניסו לחפש אחר מוקדי. בתום הקרב בשבת ניסינו לחפש. הסמ"פ מאליס עם צוות, וגם אחרים מהחטיבה, עשו מאמצים עד גבול מסוים. אחר כך ירדנו מהרמה לאזור רמאללה וחשבנו לתומנו שממשיכים לחפש בצורה יסודית. הבת של רפי, ארנה מוקדי, הקרינה את הסרט שעשתה במתנ"ס בבני יהודה ברמת הגולן, ליד מושב גבעת יואב, מקום מגוריי. היא ידעה שאני גר שם והזמינה אותי להגיע. אני חושב שהסרט מאוד מגמתי והוא בא בכוונת תקיפה והאשמות יותר מאשר הנצחה, ולי זה חבל מאוד מאוד. נכון שתמיד אפשר לעשות יותר משנעשה, ויש גם כאלה שמחפשים אחריהם עד היום. היינו במלחמה, ובמלחמה יש בלגן. מי שלא היה במלחמה לא יבין זאת, בדיעבד קל לבקר".

הסיכום שלו לפעילות פלוגת הסיור של חטיבה 8 בששת הימים: "לא עשינו דברים הרואיים, שום דבר מעשי שתרם לניצחון במלחמה. לא בגזרה הדרומית ולא בצפון".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s