הרס, חורבה ושממה: כאן התנהל אחד מקרבות ההבקעה הקשים ביותר בצפון הרמה * סיור מדכא בכפר קלע
בזעורה הספיק כוח שריון קטן להכריע את המקום והמלאכים נלחמו לצידו של גדוד 377 המוקטן. אבל לא הרחק משם התנהל קרב קשה ואכזרי פי כמה. על אף שחלף כמעט יובל שנים, גם מי שמסתובב כיום בקלע יקבל עדויות אילמות לקרב ההבקעה שהתנהל כאן בששת הימים.
ההרס, הרכס, הטופוגרפיה, מחסום הקוביות שם למטה – אתה מחבר אחד ועוד אחד בניסיון לצייר איך זה נראה מהצד הסורי ואיך הטנקים הישראלים הפכו כאן לברווזים במטווח.
במהלך הקרבות ספגו הכפר קלע ושטח המוצבים שסביבו הפגזות והפצצות. זמן-מה לאחר המלחמה דאגו להרוס את הבתים שלא נפגעו. השרידים משמשים עד היום טרף לירי טנקים באימונים. ועוד איזה אימונים: האש לא חסה על שום מבנה וקיר. הבתים נהרסו כמעט עד היסוד, ואלה שמטים ליפול ומרוטשים שוב ושוב סובלים בדממה את הנקמה האין-סופית במתחם הצבאי הסורי, שהיה לאחד המבצרים העקשנים בקרבות ההבקעה ועשה שמות בגדוד 129 של חטיבה 8.
בקיץ האדמה כאן היא פודרה, בחורף היא בוץ סמיך. משיטוט מהיר בין כמה מבנים אפשר להבין עד כמה מתחם הנ"ט הזה שלט על הדרך העולה מסיר א-דיב, ממנה עלו הטנקים של בירו. כדי לחדור למתחם הם נאלצו להצטופף במחסום הקוביות כשהם חשופים לאש מדוייקת מהרכס השולט. טנקים מחופרים בעמדות מפתח ועוד כאלה שהסתתרו בין בתי הכפר הצליחו לבלום למשך שעות ארוכות את פריצת צה"ל. הדבר האחרון שרצית ב-9 ביוני 1967 זה להיות בטנק ישראלי שמטפס אל קלע.
כשאנחנו עלינו מולו בקיץ 2014 ראינו על הרכס העליון תנועה של טנקים. עד שהגענו למעלה הם כבר לא היו שם. נשארנו עם השממה והחורבן.