הטיול אל הניצחון (2): יעקב שטרן

"השינוי בגדוד 12 בתל פאחר – היום ברור לגמרי כי לא היתה שם טעות, זה היה שיקול פשוט של המג"ד לתקוף חזיתית" * קצין אג"מ של פיקוד צפון בסיור מפקדים ב-1968, על התכנונים והשיקולים לכיבוש הרמה ועל הביצוע * פרק 2 בסדרה

חיל האוויר כותש את תאופיק שמעל הכנרת. ההתנגדות הסורית בגיזרה הדרומית של הרמה היתה כמעט אפסית (ארכיון צה"ל)

חיל האוויר כותש את תאופיק שמעל הכנרת. ההתנגדות הסורית בגיזרה הדרומית של הרמה היתה כמעט אפסית (ארכיון צה"ל)

שנה לאחר מלחמת ששת הימים אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה הסורית, עם מפקדים שהשתתפו בלחימה. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968. המפקדים הרלבנטיים פירטו את מהלכי יחידותיהם בכיבוש הרמה. ההתמקדות היתה בהבקעה בשטח הררי, לחימת חי"ר ושריון בשטח הררי, לחימה בצירים מוגבלים, פריצת מכשולים ואפקטיביות של הפצצות מהאוויר.

המפקדים נפגשו בראש פינה, נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, שם קיבלו סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור להעביר את ההרצאה הזו, אבל לא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט פיקוד צפון, אל"מ דן לנר. מי שעוד היה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה במה"ד, סא"ל אברהם אילון.

מקורו של המסמך החשוב הזה הוא ארכיון צה"ל.

טיול אל הניצחוןמסלול הסיור: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע וג'לבינה. מכיוון שמדובר בחומר רב, חילקתי את הסיור למספר פרקים שיתפרסמו בימים הקרובים בהמשכים. להלן הסדר:

1. אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.

2. סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות ושיקולי התכנון.

3. אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים.

4. אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה.

5. סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חטיבת גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר.

6. סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר.

7. רס"ן איציק בן ארי (כנראה סמג"ד הצנחנים 65): כיבוש ג'לבינה.

פרק שני: קצין האג"מ של פיקוד צפון במלחמת ששת הימים, סא"ל יעקב שטרן, מפרט את השיקולים והתכנונים מול הביצוע.

סא"ל שטרן: לפני תחילת הסיור עצמו אני רוצה בקיצור נמרץ לתת את התמונה הפיקודית ערב ההתקפה על רמת הגולן, כאשר אני אגע קודם כל במצב ששרר פה ערב ההתקפה, בשיקולים העיקריים שהביאו לתכנון התוכנית הפיקודית כפי שהיא תוכננה, ובקיצור רב על ההבדלים בין התכנון לביצוע והשינויים שהשפיעו על הביצוע. בפירוש תשמעו זאת בשטח עצמו.

בשביל לחזור בקיצור על תמונת המצב ששררה ערב תחילת ההתקפה, אז אנו עומדים בשחר של היום החמישי למלחמה, שהוא היום השישי בשבוע, אחרי שהפיקוד למעשה יום קודם גמר התקפה פיקודית חפוזה בשומרון. גם הפיקוד וגם חלק ניכר מהכוחות שעתידים לקחת חלק בהתקפה הסורית, הם בשלבים שונים של חזרה מהשומרון לצפון. בגזרה הסורית עצמה מתנהל כבר ארבעה ימים בערך דו קרב ארטילרי, כשישובי הקו הקדמי בעיקר סופגים הפגזה כבדה, כמעט בלתי פוסקת, ובערך אותו מספר ימים חיל האוויר עובד על הגזרה הסורית כולה, כשבעומק הוא עובד על מטרות עמוקות ביותר וברוחב לכל אורך הגזרה, כמעט בלי הפרעות אוויריות, אבל הפרעות ניכרות של נ"מ, בעיקר ככל שנכנסו יותר פנימה, קונייטרה, דמשק, השטחים הפנימיים היו מוגנים בנ"מ. הוא סופג אבידות כמעט עד היום האחרון של המלחמה מנ"מ בשטח.

בקיצור, לגבי מצב האויב הסורי בגזרה, אנו רואים בגזרה היערכות שהיא היתה היערכות החירום שהכרנו אותה עוד לפני המלחמה. השינוי העיקרי שהיה חזוי, אבל לא היה בטוח, הוא הכנסת חטיבת טנקים כבדה לגזרה. החטיבה של T-54 ו-T-55 שנשלחה לגזרה הצפונית. אנו רואים שלושה קווים של חי"ר. קו קדמי של חמישה גדודי מה"ל, שפרוסים ממש לאורך הקו הירוק. קו ביניים של שלוש חטיבות חי"ר ועוד קו עומק של שתי חטיבות חי"ר פרוסות בגזרה הצפונית. אחת באיזור מסעאדה והשנייה באיזור של קונייטרה ודרומה. חטיבה שלישית זו חטיבה 80 שממוקמת בערך מול אלמגור. זו חטיבה שנכנסה לגזרה סמוך מאוד לתחילת המלחמה, כשהכוונות שלה, לי לפחות, לא ברורות עד הסוף עד היום. היו לה משימות התקפיות. היא היתה צריכה לכבוש באיזור השפך והיו גם סימנים של כוונות גישור לצירים בכוונה של מעבר לאבטחה. זו היתה חטיבת מילואים אחת המשובחות שהיו להם.

פקודת מבצע מקבת

אחת מפקודות המבצע של מקבת שיועדה ל-8.6. תוכנית זו בוטלה במפתיע ע"י השר משה דיין, דבר שהכעיס מאוד את אלוף אלעזר ותושבי הצפון (מארכיון צה"ל)

מבחינת המערך עצמו, אני חוזר על דברים ידועים. זה היה מערך רצוף שנשען באגפים בצפון על המכשול הרציני של החרמון ובדרום על הירמוך ופיתחת אל חמה. אפשר בהחלט לקרוא לו מערך רצוף לכל אורך הגזרה. מבחינת העומק שלו הוא היה בנוי לעומק בערך עד הקו שאנו מכירים אותו היום כקו הפסקת האש, שכלל שטחים מזרחה ממסעאדה, איזור גבעת אל פשה, קונייטרה וצומת בוטמיה, שכאן היא לא מופיעה כמבוצרת וערוכה, אבל היו כוחות שהיו מיועדים לצומת.

כמה מילים על שיקולים קרקעיים ואני אתן באמת את הנקודות העיקריות שהביאו לתוכנית כפי שהיא סוכמה. הצבא הסורי היה ערוך לעומק בעיקר על הצירים העולים לרמה, וככל שהציר היה מסווג כציר יותר טוב זה אמור בראש ובראשונה לגבי שלושת הכבישים העולים לרמה, שעליהם היתה ההיערכות הכי חזקה, ואחרי זה בהדרגה לצירי עפר שהם העריכו בצדק כי אלו עשויים להיות צירים להתקפה. כך שבכל הבדיקות והניתוחים שלנו ניסינו למצוא את אותם המקומות שהם לא התקבלו אצל הסורים כשבילים סבירים, ולחפש אפשרויות עלייה אחרות. הגענו בסה"כ לארבע אפשרויות גם מבחינה קרקעית וגם מבחינת היערכות, שיהיו צירים לכניסה מצפון לדרום. האפשרות הצפונית היתה באיזור דן/גבעת האם, שבה היו שני יתרונות. היתרון העיקרי היה שחזינו אפשרות של הכנסת שריון ככוח מוביל בהתקפה, מבלי שיחייב איזושהי הכשרה. אולי שיפורים קטנים, ונוכל להכניס את החי"ר/חרמ"ש אחרי הטנקים.

יתרון שני של הקו הזה זו דלילות מסוימת בהיערכות. בין היערכות של הכביש בניאס-מסעאדה, לבין היערכות של מערך קלע.

יתרון שלישי הוא יתרון אופרטיבי. שככל שנתקוף בגזרה צפונית יותר, נוכל להשפיע בעצם התקיפה ע"י זה שניצור מה שיותר מהר איום לכיוון דמשק, ומצד שני איום של ניתוק כל הכוחות שנמצאים דרומה מאותו כיוון שאנו תוקפים.

האיזור השני שקראנו לו האיזור הצפון-מרכזי, היה איזור גונן-נוטרה, שמבחינת אופי הקרקע דומה לאיזור הצפוני. מבחינת היערכות, קצת יותר צפופה, אבל עדיין סבירה לתקיפה. המגבלה לעומת הציר הצפוני היתה בהתחברות, בעיקר לשריון מדרך הגבול שלנו לדרך הגבול שלהם. כאן כבר לא הערכנו מעבר טנקים ללא הכשרה. גם באיזור נוטרה וגם באיזור גונן היו צריכים לקחת בחשבון, וזה משתנה לפי המקומות, מספר מקומות של הכשרה. כתוצאה מזה ראינו באפשרות הזו, בשלב ראשון, תקיפה של חי"ר בסיוע טנקים ורק אחרי הכשרה כניסת שריון, וזה כמובן בוטל.

האפשרות השלישית מתחלקת בעצם לשני מקומות. ראינו אותה באיזור אלמגור, שפך הירדן, ובאיזור אשמורה-דרדרה. המיוחד לשתי האפשרויות שבשתיהן צריך לעבור מים. באיזור אלמגור מדובר בצליחת הירדן עם גישור של ממש. באיזור אשמורה היה לנו אומנם את גשר הפקק, אבל הוא לא היה גשר אמין לכוחות ואי אפשר היה להסתמך עליו בתכנון התקפה פיקודית. זה חייב בכל מקרה הכשרה של מעברים.

מבחינה מסוימת, האפשרות של אלמגור קסמה מאוד ואתם רואים את זה גם בצורה של ההיערכות. היה שם חור די רציני בהיערכות, אבל בהערכה ובעיקר בהערכת זמנים, התברר כי זה עניין של הרבה שעות הגישור והמעבר, מה עוד שגם כאן היינו צריכים לפתוח את ההתקפה בהתקפה רגלית לעבר היעדים ששולטים על האיזור, ורק אחרי גישור להעביר שריון, דבר שהיה משאיר להם די הרבה זמן כדי לנסות לסגור או להביא כוחות.

האפשרות האחרונה, הדרומית, היתה אפשרות של עלייה דרך איזור תאופיק-כפר חרב. זו האפשרות הקשה ביותר לפי הערכה שלנו, שבמידה מסוימת לא היתה נכונה. לא ראינו אפשרות להעלות שריון ללא הכשרה רצינית, שיותר מאוחר הוכחה כהערכה פסימית. כי הטנקים עלו בלי הכשרה, אבל בלי התנגדות. זאת אומרת, גם היום מעריכים כי לו היו צריכים לעלות עם התנגדות זה היה דבר הרבה יותר קשה. יחד עם זה, גם תקיפה של רמת חרב ותאופיק עדיין לא פותרת את הבעיה, כי 15 ק"מ פנימה עמדנו בפני הבעיה של המיצר ג'יבין/אל על והיה צריך לעבור אותו גם אם אין מטוסים למעלה.

לקחנו את האפשרות הזו בחשבון, אבל מראש לא ראינו בה מהלך ראשון.

שוב נכנס פה כגורם די מכריע הגורם הזה של איזור התקיפה, מבחינה של להימנע עד כמה שאפשר מלדחוף את הכוחות הסורים מדרום לצפון, ולהשתדל עד כמה שאפשר לפתוח את ההתקפה מצפון מערב ולדחוף אותם לדרום מזרח וע"י זה להגיע מה שיותר מהר לאיזור קונייטרה-דמשק, ויחד עם זה לאיים בניתוק על כל הכוח הזה בגזרה.

אנו ראינו בתכנון, לפחות, את נושא ההבקעה כנושא שצריך לעבור את שלושת קווי ההגנה ושיכלול למעשה שלוש הבקעות או שלוש כניסות עיקריות, וכך גם תיכננו. בביצוע כמובן שהעניין השתנה ואחרי שפרצנו ועלינו לתחילת הרמה, אז המערך התמוטט וההבקעות האחוריות נהפכו כבר לניצול הצלחה ולא נאלצנו להבקיע.

דרדרה

מוצב דרדרה. בגזרה הזו היתה היערכות סורית מעט צפופה ובעיה של שריון ורק"מ להתחבר מדרך הגבול הישראלית לסורית

עוד שיקול אחד היה השיקול של כוחותינו, שהשפיע על התוכנית בשחר או בערב שלפני ההתקפה. עמדנו בגיזרה עם סד"כ די מצומצם כשחלק מכוחות הפיקוד היו בשלבים שונים של תנועה מהגדה הנה. הכוחות בגיזרה היו ממש מצומצמים. היתה חטיבה 1 עם ארבעה גדודים כשחלק מהם על זחל"מים, חלק קטן. גם חטיבה 1 הגיעה מהגדה, מהשומרון, והספיקה לחזור הנה במשך הלילה לפני ההתקפה. היתה לנו כאן את חטיבה 8, מוקטנת מאוד, שכללה גדוד טנקים קטן וגדוד חרמ"ש אחד, ובעיקר גדוד טנקים שרמן של 37, שלא ירד עם החטיבה לשומרון.

הגש"פ הפיקודי: שני החטמ"רים שהיו פרוסים בגזרה בהיערכות הגנתית וחטיבה 80 שהגיעה באותו יום ועמדה באותו יום בגזרה הדרומית באיזור שמעל צמח, בקעת יבנאל. בדרך, בשלבים שונים של תנועה היו חטיבות 45 ו-37 מהשומרון. היה ידוע לנו לפי לוח זמנים מדויק שכוחות נוספים, מטכ"ליים, מתקרבים אלינו: חטיבה 55 שהיתה צריכה להגיע מירושלים. לא ידענו זמנים מדוייקים ולא יכולנו בשלב הזה לתת להם במפורט תכנון על מה אנחנו הולכים.

המסקנות מנושא הכוחות שלנו היו די משפיעות. הגענו למסקנה כי נוכל לבצע רק מאמץ אחד מלא עם מה שיש לנו, כאשר את המאמצים הנוספים נצטרך רק לתקוף בדרך זו עם החי"ר הקיים בגיזרה, ורק כשיגיע השריון של 45 ו-37 הוא ייכנס דרך הפרצות. לאור זה גובשה התוכנית, ואני חושב שהיא מתוארת כמעט לגמרי על השקף: מאמץ עיקרי שיתבסס על חטיבה 8, שקיבלה לצורך זה גם את גדוד 377 של חטיבה 37, היתה צריכה לפרוץ באיזור גבעת האם, לעבור דרך מוצבי נעמוש/גור אל אסכר, לעלות לזעורה, ומזעורה לרדת לעבר קונייטרה.

חטיבה 1 היתה צריכה להיכנס באותה גזרה אחרי חטיבה 8. אני כבר אמרתי בניתוח הקרקעי כי אמנם אפשר היה להכניס בגיזרה הזו טנקים בלי הכשרה, אבל זה היה בנתיבים בודדים ומוגדרים. היו שני נתיבים, העלייה חייבה טור אחד ארוך, כשהיא מקפלת את כל המוצבים באגף הצפוני של החדירה של חטיבה 8 – תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר, ואחרי זה חטיבה 1 היתה צריכה לסטות צפונה ולבדוק את כל המוצבים לאורך כביש בניאס-מסעאדה, כשהבעיה העיקרית היתה לפתוח ציר מנהלתי לכל הכוח הזה שנכנס פנימה. הכשרת הדרך שהכוח פרץ פה היתה מתוכננת לקחת הרבה זמן.

מאמץ משני היה צריך לפרוץ דרך איזור גונן-נוטרה באחריות חטיבה 3, כשלצורך זה היא קיבלה את גדוד המ"כים. היה צריך לכבוש מוצבים קדמיים מול גונן – עורפיה ו-8100 דרכו היתה צריכה לעבור חטיבה 45 או 37 בהתאם לקצב ההגעה, כשגדוד אחד מגדודי חטיבה 3 היה צריך לכבוש את מוצב דרבשיה. במקביל להכשיר מעבר מדרך הפטרולים שלנו אל הדרך שלהם, כשדרך הפירצה הזו תעבור חטיבה 45 או 37, השנייה שמגיעה. כאשר החטיבה המשוריינת שעוברת בפירצה של גונן נעה לעבר קונייטרה, והחטיבה המשוריינת הממוכנת שנעה אל דרבשיה-חפר, תנוע לעבר רפיד.

תוכננו מספר הטעיות באותו יום באיזור דרדרה/תל הילאל, על מנת ליצור איזה רושם של איום על הכביש הראשי של ראש הגשר, ותוכננה הטעיה על הגזרה הדרומית לגמרי ע"י חטמ"ר 2.

המשך התוכנית היה צריך להתבצע באותו לילה, כאשר חטיבה 80 תוקפת רגלית עם גדוד אחד את איזור תאופיק, כאשר שאר החטיבה מונחתת בהליקופטרים על הרמה למעלה באיזור פיק/ג'יבין/אל-על, כאשר טנקים של חטיבה 10 כאשר הם יגיעו ינצלו את הפירצה הזו ויעלו לרמה דרך הפריצה הדרומית. זו בקיצור היתה התוכנית, כאשר בגלגול שלה חלו כמה שינויים.

אולי מספר מילים על ארטילריה, אוויר ושליטה: בארטילריה נכנסנו להתקפה עם 33 סוללות מכל המינים, שברובן קצרות טווח – 120 מ"מ ותותחי שדה, מול 16 גדודים שכולם בטווחים יותר גדולים משלנו. כאשר החלוקה של הארטילריה היתה בערך לפי החשיבות של המאמצים. האוויר פעל כמעט חופשי בלי הגבלה, אבל עם הגבלה של תיאום בין הארטילריה לאוויר. הארטילריה פעלה בעיקר על הקו הקדמי והאוויר יותר בעומק.

תותחי 25 ליטראות ברמה (צילום: אלכס אגור, במחנה/ארכיון צה"ל)

עם הקנים לרמה – תותחי 155 מ"מ. הארטילריה שיחקה תפקיד מרכזי בהבקעה (צילום: אלכס אגור, במחנה/ארכיון צה"ל)

מבחינת שליטה פיקודית: חפ"ק פיקודי היה בכנען והוא ניהל את כל הלחימה ברמה, כאשר הרמ"ט הפיקודי עם חפ"ק מצומצם קדמי תיאם בצפון את התקיפה של חטיבה 8 וחטיבה 1 וכאשר מפקדת האוגדה פיקדה על המאמץ הדרומי של חטיבה 2, חטיבה 80 וחטיבה 37 שהיתה צריכה להגיע. המאמץ של חטיבה 3 עבד עם הגש"פ.

לגבי הביצוע אני אגע רק בשינויים ובמשמעות שהשפיעו על השיקולים. השינויים העיקריים בגזרה הצפונית היו כאלה: בחטיבה 8 קרה שגדוד הטנקים המוביל, נדמה לי 129 של בירו, המשיך ישר לקלע (אנו רואים את זה על הקו הירוק) במקום לנוע לפי התוכנית לזעורה. לא אכנס לפרטי העניין, אבל פשוט היתה פה בעיה של איתור הפנייה, שאו רואים אותה פה עולה צפונה. הגדוד המשיך לכבוש את קלע בשארית כוחותיו (יודעים כולם את פרשת הגדוד). יתר החטיבה – גדוד הטנקים השני וגדוד החרמ"ש עם המח"ט עלו בציר המתוכנן, הגיעו לזעורה, ממנה ירדו לקלע והגיעו קצת אחרי שהגדוד הקדמי הזה כבש את קלע.

כתוצאה מהשינוי הזה שהיה מיועד בשלב השני אחרי שיגיע לזעורה, לעלות לעבר מסעאדה, הוא לא עלה לשם, אלא ירד עם מח"ט 8 לקלע מזעורה. וחטיבה 1 פנתה לאורך המוצבים של מחנות הבניאס והמוצבים על הציר למסעאדה, דבר שלא היה מתוכנן בתחילה וכתוצאה מכך לא כבשה בשלב הזה את המוצבים של תל חמרה ורמת הבניאס.

פרט לכך כמובן שקרה השינוי בגדוד 12 בתל פאחר. היום ברור לגמרי כי לא היתה שם טעות. התוכנית לגבי תל פאחר היתה של תקיפה מהעורף מדרום-מזרח, והיתה מבוססת על מציאת איזה נתיב קשה מאוד, שבו יעברו הטנקים המובילים ויגיעו למוצב הזה, זיהה את הדרך והטנקים התחילו להסתבך שם. מאחר והמוצב היה שקט והגדוד קיבל סיוע די טוב, החליט המג"ד במקום לשנות את הכיוון ולכבוש את המוצב כמעט לגמרי חזיתית בכיוון ממערב למזרח.

השלב הראשון של ההתקפה עוד היה מבוקר ומנוהל כמו שצריך. מיד אחרי זה התחילו לחטוף אש רצינית. בשלבים הראשונים נהרג המג"ד, נפצע הסמג"ד ונהרגו שני מ"פים. כמעט כל הפיקוד הבכיר נהרג. ומהמצב הזה אחרי שהחטיבה התערבה וכל מיני קצינים וסמ"פים וסמלים – כל אחד עשה מה שהוא יכול בקרב שנמשך יותר משלוש שעות, הצליחו לכבוש את זה. אנו, בתחילה לפחות, חשבנו כי זו היתה פשוט טעות. אח"כ התברר שזה היה שיקול פשוט של המג"ד לתקוף חזיתית.

גולני, כמו שאמרתי, מאחר וגדוד הטנקים השני של 37 המשיך עם [חטיבה] 8, המשיך גולני לכיוון כביש מסעאדה-בניאס. פרט לזה התוכנית התבצעה כמעט  ללא שינויים נוספים.

תל פאחר מעדיסה

עצי תל פאחר מציצים בצילום מעין א-דייסה (מדרום). המוצב השקט והסיוע הארטילרי הטוב גרמו למג"ד קליין להחליט לתקוף חזיתית

בגיזרה הדרומית, המאמץ הממשי של גונן-נוטרה בוצע ע"י זה שהמערך שמול גונן נכבש ע"י גדוד המ"כים לפי התוכנית, וחטיבה 37 נכנסה דרכו ופעלה בציר כפי שהוא מצוין עם שינוי קטן של איגוף צפוני יותר, במקום דרומי, כפי שהיה מתוכנן.

בגיזרה הדרומית יותר, דרבשיה לא נכבשה ע"י גדוד מילואים, היא נכבשה ע"י גדוד מחטיבה 80, הגדוד של לוי חופש. דרכו לא עברה חטיבה 45, אלא מאוחר יותר, במוצאי שבת, או בשבת אחה"צ, נכנסה חטיבה 10 ועשתה את הציר כפי שמצוין פה.

לגבי חטיבה 45 חל שינוי. השינוי הזה חל ביום שישי, כאשר אינני יודע בדיוק מאלו סיבות. היה חשש שהפסקת האש תיכנס לתוקפה בשבת בבוקר מוקדם, ואז קיבלנו הוראה לעשות כל מאמץ ולחבר את השטח שבין הפרצות, אפילו בקו לא עמוק, כדי להגיע לקו רצוף, כדי שניצור עובדה. ואז ביצענו כמה שינויים. לקחנו את חטיבה 45 ושלחנו אותה לכבוש את המערך של תל חמרה/רמת הבניאס והמובלעת הצפונית ביותר של איזור נוחיילה-עבסיה. את גדודי המילואים של חטיבה 3 הוצאנו מהקו ולקחנו אותם למוצבים הקדמיים שהיו מולו, בעיקר בגזרה שבין שני המערכים ואת חטיבה 3, את הגדוד שהיה מתוכנן לדרבשיה אך לא כבש אותה, הכנסנו באיזור אשמורה. הוא עלה על דרדרה הערבית ותל הילאל לכבוש אותם. דרך הפירצה הזו נכנסה חטיבה 3 עם כוח נוסף והגיעה עד עליקה (מה שלא היה מתוכנן כי זה החלק הירוק הנמוך יותר).

בגיזרה הדרומית חל שינוי מהותי. חטיבה 80 לא תקפה ביום שישי בלילה. הסיבה היא פקקי תנועה שלא אפשרו לה להגיע לשטחי ההיערכות. שם נוצר מצב שאלמנטים של כמה חטיבות שהיו בתנועה, איכשהו התנגשו שם באיזור של צמח/בקעת הירדן. זו היתה חטיבה 80 שירדה למטה. זו היתה 10 שעלתה למעלה והיה משהו של 45 בצומת למעלה. בקיצור, התערבבו שם כל החטיבות ומאחר ועד חצות ראינו כי החטיבה לא תוכל לתקוף, הגיע ביטול מהמטכ"ל לדחות את ההתקפה.

ההתקפה הזו בוצעה למחרת ביום מול התנגדות כמעט אפסית. זאת אומרת חטיבה 80 כולה נכנסה באוויר למעלה בהליקופטרים, והטנקים כפי שאמרתי בהתחלה התחילו לטפס מלמטה ולמעשה בצורה רצופה בלי שום בעיות עלו למעלה.

לסיכום, בשבת בשעה 14:00 הגיעו ראשוני חטיבה 8 לקונייטרה. בסמוך אחריהם חטיבה 37 מהמאמץ המשני. חטיבה 10 הגיעה לצומת רפיד במוצאי שבת מאוחר בלילה. חטיבה 45 המשיכה לאחר שכבשה את תל חמרה לאיזור מסעאדה וצפונה ולאיזור בוקעתה ודרומה. בזה למעשה הסתיימה המלחמה אצלנו.

לפרק הראשון של סיור המפקדים לחצו כאן – אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית

מודעות פרסומת

71 מחשבות על “הטיול אל הניצחון (2): יעקב שטרן

  1. שתי הערות:
    1.לגדוד 12 תוכנן מראש נתיב האוגף את תל פאחר ומגיע אליו מאחור. הטענה כי תכנית התקיפה שונתה להתקפה מהחזית בהחלטת מג"ד, ולא עקב טעות ניווט מוקשית. שכן, ברור לכל מי שהיה בגזרה, כי קיימים כשלושה צירי עליה נוחים המחברים את ציר ההטיה עם ציר הנפט, דרכם יכל גדוד 12 לטפס אל ציר הנפט ולהגיע אל המוצב מערפו. יש לזכור כי גם חטיבה 8 צריכה הייתה לטפס, עוד קודם, לעבר ציר הנפט, כאשר גולני אמורה היתה להיכנס אחריה. חטיבה 8 טעתה, וביאה עצמה אל מול מתחמי קלע הדרומיים יותר. כך, שנראה לי כי במקרה שלפנינו הובילו שתי הטעויות את גדוד 12 אל הקטסטרופה. ראשית, הגדוד לא איתר את דרכי העליה מזרחה. יודעים אנו, כי החלטתו של המג"ד באה רק לאחר שסייר ששלח, חזר ואמר שהדרך שבדק אינה עבירה. ושנית, לו חטיבה 8 לא היתה טועה בניווט, הרי שלא רק שהיא הייתה פותחת דרך נוחה לעלייתו של גדוד 12, אלא שאף היתה כובשת מוקדם יותר את מערכי זעורה שמעל התל, ובכך מביאה לבידוד התל ולפגיעה בכושר עמידתו.

    2. הערה שניה בנושא אחר: התותחים הנראים בצילום- תותחי 155 מ"מ צרפתיים נגררים- משתייכים לגדוד התותחים הבינוניים היחיד שהיה לצה"ל בגזרה. תותחים אלה הם היחידים שהיו שווי ערך איכותי לכח הסיוע הסורי בגזרה. התותחים נועדו, עפ"י התכנון, לשמש בעיקר למשימות אש נ"ס (נגד סוללות). כך, שלמעשה, הארטילריה הצהלית בגזרה לא כללה אמצעים הולמים לפגיעה בביצורים הסוריים.

  2. שימו לב לפרטים הבאים בקשר לקרב תל פאחר:
    "היום ברור לגמרי כי לא היתה שם טעות. התוכנית לגבי תל פאחר היתה של תקיפה מהעורף מדרום-מזרח, והיתה מבוססת על מציאת איזה נתיב קשה מאוד, שבו יעברו הטנקים המובילים ויגיעו למוצב הזה, זיהה את הדרך והטנקים התחילו להסתבך שם. מאחר והמוצב היה שקט והגדוד קיבל סיוע די טוב, החליט המג"ד במקום לשנות את הכיוון ולכבוש את המוצב כמעט לגמרי חזיתית בכיוון ממערב למזרח.
    השלב הראשון של ההתקפה עוד היה מבוקר ומנוהל כמו שצריך. מיד אחרי זה התחילו לחטוף אש רצינית. בשלבים הראשונים נהרג המג"ד, נפצע הסמג"ד ונהרגו שני מ"פים. כמעט כל הפיקוד הבכיר נהרג. ומהמצב הזה אחרי שהחטיבה התערבה וכל מיני קצינים וסמ"פים וסמלים – כל אחד עשה מה שהוא יכול בקרב שנמשך יותר משלוש שעות, הצליחו לכבוש את זה. אנו, בתחילה לפחות, חשבנו כי זו היתה פשוט טעות. אח"כ התברר שזה היה שיקול פשוט של המג"ד לתקוף חזיתית."
    1. כבר ב1968 היה ברור שלא היתה טעות בניווט הגדוד לנקודת העליה מתוואי ההטיה
    2. המג"ד קיבל את ההחלטה לא לנסות את העליה מעין א'דיסה
    3. לדעתו של אגמון, המג"ד החליט לתקוף ממערב למזרח, חזיתית. אני לא בטוח בכך. אכן המג"ד הורה לפלוגה א' לתקוף חזיתית ממערב אבל לעניות דעתי ההחלטה היתה אחרי שהניסיון לאגף מצפון נכשל כתוצאה מירי טנקים מחירבת א'סודה.
    4. הוא מודה שבפיקוד חשבו בתחילה שזו היתה טעות. איש לא טרח לתקן את המסקנה השגויה והיא הכתה שורשים עד לפני שנתים. רק אז התחלנו ללקט מידע שהצביע שאכן לא היתה טעות ניווט ושהמג"ד החליט לשנות את התוכנית. כפי שכבר כתבתי בעבר, יומן המבצעים החטיבתי הוא ההוכחה הטובה ביותר.

    • "בפיקוד חשבו בתחילה שזו היתה טעות. איש לא טרח לתקן את המסקנה השגויה והיא הכתה שורשים עד לפני שנתים".

      הערותיי:

      [א] עצם הכנת המסמך הזה, והסיור שלפניו, מראה שכן טרחו לתקן. לגבי ההצלחה, זו הרי עד היום לא הוכחה… [כדלהלן, ג]. בנוסף לכך, לפי עדותו של אריה יצחקי, זמן קצר אחרי המלחמה נעשה מאמץ לבדוק את הדבר בשטח, ותוצאות הבדיקה הגיעו לאותה מסקנה.

      [ב] לא ברור לי מה קרה "לפני שנתיים". כבר ב2006 באה בדפוס, בספר, גרסתו של אהרן ורדי, האומר דברים ברורים ונחרצים: לא הייתה טעות בניווט. הכח הגיע לנקודת הפנייה המתוכננת, אך הטנקים לא הצליחו לעלות. ורדי הוסיף ואמר שהתוואי בו היו אמורים לעלות תוכנן בצורה ברורה על תצ"א, וגם נראה היטב בתצפית שנעשתה (גם ע"י גולני) לפני הקרב, כך שהיה ברור שאפשר לעלות בתוואי זה עם טנקים וזחל"מים, ורק בפועל, כשהגיעו למקום, התברר שהדבר בלתי אפשרי. לפי זה אפשר לומר שאכן הייתה טעות, כן, אם-כי לא טעות בניווט, אלא הערכה לא נכונה של השטח. הדברים התפרסמו בספרו של אלישיב שמשי, מבלי לנסות לסתור אותם, זאת למרות שבסיכומו של מחבר הספר (שיוחד לנושא ההתמצאות בשדה הקרב…) הוא מביע את דעתו (סתם כך, ללא הנמקות) שכן הייתה טעות בניווט…

      [ג] גם כיום, לאחר כל המלל, דומה שהדברים עדיין לא ברורים, ועדיין אנו מסתובבים במעגלים… ראה לדוגמה בדברי הכותב מעליך, שללא ספק מכיר טוב את הנושא, שנראה מהם (וסליחה ממנו אם טעיתי בהבנת הדברים) שגירסת הטעות בניווט כן מקובלת עליו, "שכן, ברור לכל מי שהיה בגזרה, כי קיימים כשלושה צירי עליה נוחים המחברים את ציר ההטיה עם ציר הנפט, דרכם יכל גדוד 12 לטפס אל ציר הנפט ולהגיע אל המוצב מערפו" [לעצם העניין איני יכול להביע דעה, שהרי אפילו לא ראיתי שרטוט – על גבי תצ"א – של שלושת צירי העליה הנוחים המדוברים. גם איני יודע האם התוואי שלידו התעכב הגדוד בנסיון העליה שכשל, נכלל בשלושת הצירים הללו, ואם לא, האם הכוונה ששלושתם היו דרומיים לו? ומהו המרחק ביניהם?].

      • שמואל"ק כתב:
        "[א] עצם הכנת המסמך הזה, והסיור שלפניו, מראה שכן טרחו לתקן."
        1. המסמך הזה היה גנוז עד לפירסומו ע"י שלמה ולא הובא לידיעת הציבור. המתמיה שהמח"ט החזיק בדעה שהית טעות ניווט עד יום מותו כפי שהעידה אישתו בראיון שנתנה לשלמה. כלומר, בגולני, הגירסה שמוסא טעה המשיכה עוד 45 שנים.
        בשיחה שערכתי עם צוערים שלמדו את הקרב בבה"ד 1 לפני פחות משנה, הם "ידעו" שהיתה טעות בניווט.
        באותו סיור אמנם לא השתתף המח"ט יונה אפרת אלא בני ענבר מג"ד 51, אני מניח שהמח"ט קרא את המסמך הזה אבל המתמיה שהמח"ט החזיק בדעה שהית טעות ניווט עד יום מותו כפי שהעידה אישתו בראיון שנתנה לשלמה. כלומר, בגולני, הגירסה שמוסא טעה המשיכה עוד 45 שנים.
        2. "בנוסף לכך, לפי עדותו של אריה יצחקי, זמן קצר אחרי המלחמה נעשה מאמץ לבדוק את הדבר בשטח, ותוצאות הבדיקה הגיעו לאותה מסקנה."
        כבודו במקומו אבל לא ידוע לי למה הוא מתכוון ועל מה הוא מסתמך. אם יש לו סימוכין יתכבד ויפרסמם.

        [ב] "לא ברור לי מה קרה "לפני שנתיים".
        1. לפני שנתים התחלנו לחקור את הקרב בכוחות עצמנו מתוך עדויות הלוחמים ומסמכים מארכיון צה"ל שהתגלו טיפין טיפין ובקושי. ההוכחה הניצחת לכך שלא היתה טעות ניווט מופיע ביומן המבצעים כאשר נזכרת "הנקודה של ק." ליד עין א'דיסה.

        "כבר ב2006 באה בדפוס, בספר, גרסתו של אהרן ורדי, האומר דברים ברורים ונחרצים: לא הייתה טעות בניווט. הכח הגיע לנקודת הפנייה המתוכננת, אך הטנקים לא הצליחו לעלות. ורדי הוסיף ואמר שהתוואי בו היו אמורים לעלות תוכנן בצורה ברורה על תצ"א, וגם נראה היטב בתצפית שנעשתה (גם ע"י גולני) לפני הקרב, כך שהיה ברור שאפשר לעלות בתוואי זה עם טנקים וזחל"מים, ורק בפועל, כשהגיעו למקום, התברר שהדבר בלתי אפשרי. לפי זה אפשר לומר שאכן הייתה טעות, כן, אם-כי לא טעות בניווט,"
        כלומר, ורדי טען כבר קודם שלא היתה טעות בניווט וכיוון שאתה מקבל את דבריו הענין לובן. לורדי לא היו סימוכין אובייקטיבים כמו יומני המבצעים של החטיבה. חיזוק לכך שהכוח עצר בעין א'דיסה כדי לעלות משם מזרחה יש בעדותו של יוסי פרידמן הקמב"ץ שהיה בזחל"ם המג"ד ונכח באירוע.
        גם את התצ"א שעליו נתיב העליה פירסמנו רק לאחרונה לאחר שהתגלה אצל זמיר כהן חובש פלוגה א'.

        2. "כך שהיה ברור שאפשר לעלות בתוואי זה עם טנקים וזחל"מים, ורק בפועל, כשהגיעו למקום, התברר שהדבר בלתי אפשרי."
        האמנם? בסיור שערכנו עם ורדי, עזרא ברוש ויתר ששת הקצינים, צפינו בנתיב העליה בעין א'דיסה מתוואי ההטיה (ומבלי שניסינו לטפס בו) הרוב היסכימו אז שהוא בלתי עביר. רק כשערכנו סיור עם משפחת קליין ויוסי פרידמן ולאחר מכן עוד שלוש פעמים נוספות (אחת מהן עם בני) לי אין ספק שהנתיב היה עביר (עברתי בו במכונית Quashqi). עפ"י יוסי פרידמן, מ"פ פלוגה ב', שלמה סגל ז"ל, שהיה אחראי לניווט, חזר מהשטח מעל עין א'דיסה ודיווח למג"ד שהנתיב עביר.

        3."לפי זה אפשר לומר שאכן הייתה טעות, כן, אם-כי לא טעות בניווט, אלא הערכה לא נכונה של השטח. "
        שוב אתה מסכים שלא היתה טעות בניווט.
        הערכה לא נכונה של השטח? הרי סגל חזר ודיווח שהנתיב עביר.
        המסקנה שלי, המג"ד החליט לא לעלות בנתיב מסיבות אחרות.
        אפשרות אחת: ויכוח עם מ"פ הטנקים כפי שמעיד יוסי פרידמן
        אפשרות שתים: לחץ לביצוע מהיר מהפיקוד והחטיבה כפי שהוכחתי בתימלול יומן המבצעים
        אפשרות שלוש: הערכה לא נכונה של עוצמת האויב בשלב זה של הקרב ואי ידיעה על הטנקים בחרבת סודה שפתחו באש כעבור עשר דקות
        כמובן שאין סתירה בין הסיבות הנ"ל וכל תערובת שלהן יכלה להלקח בחשבון ע"י המג"ד.

        "הדברים התפרסמו בספרו של אלישיב שמשי, מבלי לנסות לסתור אותם, זאת למרות שבסיכומו של מחבר הספר (שיוחד לנושא ההתמצאות בשדה הקרב…) הוא מביע את דעתו (סתם כך, ללא הנמקות) שכן הייתה טעות בניווט…"
        כלומר שבסיפרו של שימשי אין הנמקות טובות לכך שהיתה טעות בניווט אבל כיוון שדברי ורדי לא מתאימים לקו של הספר שימשי מחליט, מיני וביי, שהיתה טעות בניווט. המסקנה שלי, לא כדאי להתיחס אליו בדיון זה.

        ג] "גם כיום, לאחר כל המלל, דומה שהדברים עדיין לא ברורים, ועדיין אנו מסתובבים במעגלים… "
        אני לא מסתובב במעגל, ברור לי לחלוטין שלא היתה טעות בניווט מהסיבות שמניתי למעלה ומספר כתבות בעבר.

        "ראה לדוגמה בדברי הכותב מעליך, שללא ספק מכיר טוב את הנושא, שנראה מהם (וסליחה ממנו אם טעיתי בהבנת הדברים) שגירסת הטעות בניווט כן מקובלת עליו, "שכן, ברור לכל מי שהיה בגזרה, כי קיימים כשלושה צירי עליה נוחים המחברים את ציר ההטיה עם ציר הנפט, דרכם יכל גדוד 12 לטפס אל ציר הנפט ולהגיע אל המוצב מערפו"
        ומה בכך? הרי איני חולק על כך שניתן לעלות בציר המתוכנן מעין א'דיסה וגם ממקומות אחרים. המג"ד פשוט החליט לא לעלות משם.
        גם אם יש היום מי שעדין טוען שהיתה טעות בניווט הבה יציג את טיעוניו שחייבים להסתמך על חומר אובייקטיבי ולא על השערות בעלמא.

        להרבה לוחמים בקרב נקודה זו לא היתה ידועה עד לאחרונה (כולל אותי). אם לאחרים הכל היה נהיר, יבורכו.

        • להלן צרור הערות שתקוותי שיהיו לתועלת על מנת לחדד את הנושא:

          [1] בעקבות דבריך: "המתמיה שהמח"ט החזיק בדעה שהית טעות ניווט עד יום מותו כפי שהעידה אישתו" – חזרתי וקראתי את הפוסט עם אשתו. אצטט כאן את עיקרי הדברים בנוגע לסוגיה בה אנו עוסקים:

          "אני ידעתי שהיתה שם טעות. שמעתי סיפורים שמספרים לי שזה לא היה ככה וזה לא היה ככה, אבל אני ידעתי שהיתה תוכנית ומוסא טעה בעלייה". במענה לשאלה: "מי אמר שטעה?": "נדמה לי שיונה אפילו אמר לי. אבל היה כבר מאוחר מדי (לומר למוסא לחזור) … ונדמה לי שגם אלוש אמר את זה שמוסא קצת טעה. אבל אי אפשר לדעת למה, אולי פשוט היה לו מחסום (בדרך) והיה צריך לעשות עיקוף, אי אפשר לדעת כשאתה בקרב … היה תכנון שהולכים ככה וככה, היה קצת פספוס". במענה לשאלה: "אמרת קודם ששמעת מיונה שמוסא טעה", באה התשובה [שונה מה"נדמה" לי של קודם]: "יונה לא אמר את זה, יונה אף פעם לא אמר את זה". ושוב שאלה: "אבל מה שמעת?" – "מה שאני שמעתי, לא כל כך מיונה, שמוסא טעה". "ממי שמעת?" – "מהסגן של יונה (משה גת) וגם אלוש. אף אחד לא אמר לי ככה, אבל את זה סיפרו". "את אומרת ששמעת שמוסא טעה "– "אני לא יודעת מה זה בדיוק טעה. אני לא יודעת אם טעה או שברגע האחרון ראה שזה חסום והחליט לקחת שביל אחר." "אבל הוא דיווח ליונה מה קורה" – "זה אני לא יודעת. יכול להיות. לא יודעים אם טעה, אבל הוא החליט לשנות. טעה או לא טעה, אנחנו לא יודעים היום".

          בקיצור, את המילים "טעות בניווט" היא לא אמרה, ו"טעה בעלייה" אין בהכרח שמשמעותו (כאן) שעלה במקום הלא נכון (משום שלא זיהה את המקום הנכון), אלא אפשר: טעה בכך שלא עלה, אלא המשיך ישר.

          ובאשר לעובדה זו, שלא עלו אל ציר הנפט אלא התקדמו אל מול התל, הרי שההגדרה "טעות" זועקת מעדויות נוספות שהתפרסמו בבלוג הזה, גם אם הדוברים לא השתמשו במפורש בשורש ט-ע-ה: כך בהבעת הפליאה על ההתקדמות המהירה של זחל"ם המג"ד אל עבר התל, מבלי לעדכן את שאר המפקדים על ביטול התוכנית הראשונית (עליה ממערב למזרח ותקיפה מדרום מזרח). כך בנמסר שמראש תוכנן שאם הטנקים לא יעלו, ירדו הלוחמים מהזחל"מים ויעלו רגלית אל ציר הנפט (אם זו אכן הייתה התוכנית, למה היא לא בוצעה?) וכך גם בהבעת הדעה שהעלייה לציר הנפט לא בוצעה משום שמ"פ הטנקים "נכנס להלם קרב" (ואז מה? המג"ד, שלפיקודו כפוף אותו מ"פ, אינו יכול למנות במקומו מישהו אחר?).

          [2] אריה יצחקי אמר מפורש – גם בפוסט מיוחד שהתפרסם בבלוג זה – על מה *הוא* מסתמך. הוא גם הודיע שבכוונתו לפרסם את הדברים (נחיה ונראה). מדבריו: "יש לי צילומי אוויר מרשימים שגם היו בידי אורי שמחוני, אין לי ספק בכלל, הוא פיענח אותם לא נכון" (נקווה שבספרו יפרסם את התצ"אות הללו). הוא גם הוסיף ופירט: "כשל פענוח צילום האוויר שאדון שמחוני החליט שיש שם דרך עפר שעולה מהכפר הסורי (עין א-דייסה) לדרך הנפט, דבר שלא היה ולא נברא. תשמע, ניסיתי לעלות כבר ב-1967 עם טנק שרמן וזחל"ם, חודש אחרי המלחמה. שיחזרנו את הקרב וניסינו לעלות מעין א-דייסה ולא הצלחנו, כי אין שם דרך, יש שם גדרות של אבני סיקול, והוא (שמחוני) פיענח את זה כדרך". יצחקי מזכיר "חבר'ה" שהגיעו איתו לשטח, ונוקב בשמו של יאיר ישי. אם מישהו מעוניין הוא יכול להרים טלפון אל יאיר ישי ולשאול אותו אם זכור לו הנסיון הזה של העליה עם שרמן וזחל"ם. איזה עוד סימוכין הוא אמור להביא? תמונות של נסיון השחזור הכושל?

          [3] כתבת: "ההוכחה הניצחת לכך שלא היתה טעות ניווט מופיע ביומן המבצעים כאשר נזכרת "הנקודה של ק." ליד עין א'דיסה". אם הבנתי נכון את ההוכחה הזו, הרי שהיא מתייחסת לכך – כמו שכתבת בשעתו בפוסט "אי הוודאות" – ש"יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר" (כאן ציינת לדבריו של ורדי בפוסט איתו. אך שם לא מצאתי איזכור של "גור אל אסכר". בספרו של שמשי מובא בשמו שנקודת הפנייה הייתה מדרום לעין א-דיסה. כמה דרום, לא ברור, אולי רק כמה מטרים) "ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה", ורק לגבי פרט זה הוכחת לנכון, מיומן המבצעים, שנקודת העליה היא "בעין אדיסה".

          השאלה היא, האם כיום אפשר לזהות בדיוק את ה*נקודה* הזו ואת המסלול שתוכנן ממנה עד לציר הנפט? האם התוכנית הייתה שיעלו *על* חורבות עין א-דיסה, או קצת לפניו (מדרומו) או קצת מאחריו (לצפונו)? האם הכוונה לשביל הנראה במפה שנשמרה אצל יזרעאלי? במפה הזו הרי סומנו *שני* שבילים העולים מתוואי ההטיה ומגיעים אל ציר הנפט, ו*שניהם* על יד עין א-דיסה, אחד לדרומו ואחד לצפונו. האם על אחד מהם תוכנן לעלות? על כל פנים, מהרישום "בעין אדיסה" שביומן המבצעים אין לדעת באיזה מהם בדיוק.
          לכאורה, ההודעה על ההמצאות ב*נקודה* המדוברת היא בעצם הודעה כי המסלול זוהה בשטח, ויש לזכור שקציני הגדוד ערכו תצפיות על המקום קודם הקרב.

          בדבריך הזכרת את "נתיב העליה בעין א'דיסה מתוואי ההטיה", שהצלחת לעבור בו במכונית, והעניין אינו ברור לי: מניין לך שהנתיב בו נסעת הוא זה לידו נעצר הכח? האם הנתיב המדובר הוא מדרום הוא מצפון לעין א-דיסה?

          לעניין הזה, האם אפשר כיום לזהות בוודאות את הנתיב שתוכנן וזוהה בשעתו, עדיין לא ניתנה תשובה משכנעת.

          [4] כתבת: "כלומר, ורדי טען כבר קודם שלא היתה טעות בניווט וכיוון שאתה מקבל את דבריו הענין לובן". עם כל הכבוד (ויש כבוד!) אני מקבל רק דברים שנראים לי, בדעתי העניה, כסבירים. הפרט החשוב בעדותו של ורדי, בעיניי, לא מתמצה בזה שאמר "שלא היתה טעות בניווט". הוא הודה שהיתה טעות (אזכיר: הוא מכליל את עצמו בצופים על השטח לפני הקרב "ראינו היטב, בתצפית שעשינו") באומרו: "לדעתי, הייתה הערכה לא נכונה של השטח" – תוך כדי שהוא מעיד על שראה: "בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכולים לטפס".

          האם רק ורדי טען זאת? במפורש לא: גם פליקס רוטר, שלא היה בזחל"ם של ורדי אלא בזחל"ם המג"ד, "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות". ומה סיפר קצין אג"ם בסיור שנערך אחרי שנה? אותו דבר: "התוכנית לגבי תל פאחר היתה … מבוססת על מציאת איזה נתיב קשה מאוד, שבו יעברו הטנקים המובילים ויגיעו למוצב הזה, [הכוח] זיהה את הדרך והטנקים התחילו להסתבך שם". אכן, אין להוציא מכלל אפשרות שאגמון שמע זאת מורדי, מרוטר, אך גם אפשר ששמע זאת ממישהו נוסף. האם כולם חלמו על משהו שלא היה?

          אחרי שנסכים שלפועל התברר שהטנקים לא הצליחו לעלות, הרי שבהחלט יש מקום להציע סיבות מדוע המג"ד לא החליט שזה הזמן [אם כבר אז התחיל הירי על הטור, או רק בתזוזה – על זה כידוע חלוקות הדעות] לנסות לחפש נתיב חילופי, לעבר ציר הנפט, ועדיין באותו השטח (מדרום ליעד), אלא העדיף להתקדם אל מול התל.

          [5] העובדה שהמ"פ האחראי לניווט חזר מהשטח ודיווח למג"ד שהנתיב עביר, אולי לא שונה ממהערכת המפקדים, בתצפית שקודם הקרב, שהנתיב עביר. כנראה, שמה שנראה בעיניים של מפקדי חי"ר, יכול להיות שונה כאשר במציאות הטנקים מנסים לעלות בנתיב ונתקלים בקשיים.

          [6] בתגובה לדבריי, שעצם הכנת המסמך שמעלינו והסיור שלפניו, מוכיחים שכן טרחו לתקן, כתבת: "המסמך הזה היה גנוז עד לפירסומו ע"י שלמה ולא הובא לידיעת הציבור". אכן, כל הכבוד לשלמה על הפירסום (בעבר, בהווה ובעתיד), אך כבר באטלס כרטא שנדפס ב-1980 מפורשת הסיבה לשינוי בתוכנית: "הטנקים נכשלים בנסיונם לטפס מזרחה ל'דרך הנפט'", זאת בשונה מהאמור שם לגבי גדוד 129 של חטיבה 8: "גד' הטנקים ממשיך לצירת א-דיב בשל טעות בניווט" (כאן המקום לחזור ולהזכיר שאת הדברים שם כתב אריה יצחקי, שהיה בשעתו בענף היסטוריה וככל הנראה גם המסמך המדובר היה לפניו. טוב שהוא הסתפק בציון הכשלון בעליית הטנקים, ולא הוסיף וכתב/רמז את שלפי דבריו היה ידוע לו כבר אז, על הגןרם לכשלון הזה). נלך אחורה יותר: בספר 'משני עברי הרמה' שכתב המאירי ב-1970, כשהוא מקבל סיוע מפיקוד צפון, אין מילה על טעות בניווט. אדרבה, מפורש: "מוסה מגיע לעין-עדסה; כאן עליו לפרוץ מערבה". אבל: "נתיב ההתחברות אינו עביר לטנקים", "המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון". זאת לעומת הנכתב שם על גדוד 129: "עד מהרה מתברר שנפלה טעות בזיהוי ציר הנפט. היחידות הגיעו למעשה לציר אחר, בסיר אדייב, שזוהה על ידן כציר הנפט. מקורה של אי-ההבנה: טעותו של הנווט דני … הרמטכ"ל עוקב מקרוב אחר הטעות בניווט…". אפשר ללכת אחורה יותר, לפרסומים קודמים, אך דומני שדי בזה.

          מסקנתי: הדברים הובאו בהחלט לידיעת הציבור. זה שצוערים שפגשת בבה"ד "ידעו" לספר על "טעות בניווט", שווה לדברי אותו מ"מ גולני שהדריך את מחלקתו על התל ו"ידע" לספר ש"ורדי נהרג בקרב". כלומר, זה שייך לדיון בשאלה עד כמה הדברים שפורסמו הגיעו ונקלטו אצל מי שאמור לצרוך את המידע. לא יותר מזה.

          • אני רואה לנכון לענות באריכות ובפורום זה כדי שלא יחרטו בזכורנם של הקוראים "עובדות" שאין להן ביסוס (לפחות כעת).
            יש סכנה שמרוב גירסאות וספרים הקוראים יצאו מבולבלים.
            כתיבת ספר זה ענין בהחלט מכובד אבל לא מקנה למה שנכתב בו אמינות באופן אוטמטי.
            אני מקווה שהכתוב כאן יסיים את הויכוח על דבר "טעות הניווט" אלא אם כן ימצאו ממצאים חדשים אובייקטיבים.

            [1] כפי שהראת בציטוט, אני מקבל את שאמרה אישתו של יונה אפרת, שהיא מעבירה את האחריות לאמירה: "…אבל אני ידעתי שהיתה תוכנית ומוסא טעה בעלייה" אל אלוש ומשה גת. ברור שגם ההפך נכון, יונה אפרת לא יצא באמירה ברורה שלא היתה טעות בניווט במשך יותר מ-20 שנה. כל המעורבים ידעו את שידעו מהנאמר בקשר ולא משום מקור אחר. כידוע, יונה אפרת ערך יחד עם הקמ"ן והמ"פ ורדי סיור בשטח. הקמ"ן הוא הוא שניווט את הסיור. בסיור זה, עפ"י עדותו של הקמ"ן מלפני כשנה, הם הגיעו על דרך הנפט למקום אליו היה אמור הגדוד להגיע וירדן לדרך ההטיה. לאחר מכן חזרו באותו נתיב כלפי מעלה. בפגישה שערכנו בביתו, העיר הקמ"ן שהוא אומנם הוכיח שניתן לעבור בנתיב בג'יפ אבל הוא לא בטוח שזחל"ם יוכל לעבור.
            כלומר, המח"ט רצה לבדוק האם הציר עביר והקמ"ן רצה להוכיח שכן. אשר לורדי, הוא אמר שלא ידע לאן לוקחים אותו. השערתי שנלקח לסיור כדי לתת תוקף לנתיב שבחר הקמ"ן כנתיב שבו ניסו לעלות בפועל.
            מכל מקום, אין ספק שהנתיב מעין א'דיסה היה עביר. לא על כך הדיון.

            והיא מוסיפה: "לא יודעים אם טעה, אבל הוא החליט לשנות. טעה או לא טעה, אנחנו לא יודעים היום".
            ובכן, כן יודעים, לא היתה טעות בניווט.

            ועוד כתבת" "בהבעת הפליאה על ההתקדמות המהירה של זחל"ם המג"ד אל עבר התל, מבלי לעדכן את שאר המפקדים על ביטול התוכנית הראשונית "
            ובכן אתה מרחיב את הטעות לטעות כלשהי. אחזור על כך שוב, לא היתה טעות בניווט.
            לא נאמר כאן (בבלוג) שלא היו טעויות אחרות.

            "כך בנמסר שמראש תוכנן שאם הטנקים לא יעלו, ירדו הלוחמים מהזחל"מים ויעלו רגלית אל ציר הנפט (אם זו אכן הייתה התוכנית, למה היא לא בוצעה?) וכך גם בהבעת הדעה שהעלייה לציר הנפט לא בוצעה משום שמ"פ הטנקים "נכנס להלם קרב"
            אכן כך העיד יוסי פרימן קמב"ץ הגדוד שהיה בזחל"ם של המג"ד.
            כבר ציינתי קודם, שמתוך יומן המבצעים עולה, שהופעל לחץ מפיקוד צפון ומחפ"ק החטיבה, למהר ולבצע את כיבוש התל.
            כמו כן, בשלב ההחלטה להמשיך צפונה על תוואי ההטיה, לא ידע המג"ד שבעוד כ-10 דקות יתקל באש טנקים מחרבת סודה ובאש תול"ר ומקלעים מהתל הצפוני.

            [2] אריה יצחקי אמר מפורש – גם בפוסט מיוחד שהתפרסם בבלוג זה – על מה *הוא* מסתמך. הוא גם הודיע שבכוונתו לפרסם את הדברים (נחיה ונראה).
            אז נחיה ונראה.

            מדבריו: "יש לי צילומי אוויר מרשימים שגם היו בידי אורי שמחוני, אין לי ספק בכלל, הוא פיענח אותם לא נכון" (נקווה שבספרו יפרסם את התצ"אות הללו).
            לא היה תצ"א טוב יותר מזה שפרסמנו. ההערכה של עבירות השטח במקום העליה בוצעה בפיקוד צפון. בדיעבד אנחנו יודעים שהפיענוח היה נכון. חבל שזורקים האשמות לכל הכיוונים. אני יודע שזו תכונה יהודית לריב כדי להתמנות לגבאי בית הכנסת אבל בכל זאת יש גבול.

            הוא גם הוסיף ופירט: "כשל פענוח צילום האוויר שאדון שמחוני החליט שיש שם דרך עפר שעולה מהכפר הסורי (עין א-דייסה) לדרך הנפט, דבר שלא היה ולא נברא."
            אני לא יודע למה אני מבזבז את כוחותי על הטענות הללו אבל כבר הוכח שהן מופרחות.
            ןההמשך של יצחקי: "תשמע, ניסיתי לעלות כבר ב-1967 עם טנק שרמן וזחל"ם, חודש אחרי המלחמה. שיחזרנו את הקרב וניסינו לעלות מעין א-דייסה ולא הצלחנו, כי אין שם דרך, יש שם גדרות של אבני סיקול, והוא (שמחוני) פיענח את זה כדרך".
            אני מתפלא מי נתן ליצחקי טנק ומי מינה אותו למשחזר?
            ועוד: "יצחקי מזכיר "חבר'ה" שהגיעו איתו לשטח, ונוקב בשמו של יאיר ישי. אם מישהו מעוניין הוא יכול להרים טלפון אל יאיר ישי ולשאול אותו אם זכור לו הנסיון הזה של העליה עם שרמן וזחל"ם."
            דיברתי ושמעתי את יאיר ישי הרבה פעמים. מעולם לא הזכיר נסיון כזה.

            ואתה שואל:"איזה עוד סימוכין הוא אמור להביא? תמונות של נסיון השחזור הכושל?"
            שיוכיח שעשה נסיון כזה. אני אומר בתוקף שזחל"ם עובר שם בקלות.
            ככל שזה תלוי בי, אתנגד לניסיון לצרוב לתודעה "עובדות" ע"י אמירות לא מבוססות.

            [3] כתבת בשמי: "ההוכחה הניצחת לכך שלא היתה טעות ניווט מופיע ביומן המבצעים כאשר נזכרת "הנקודה של ק." ליד עין א'דיסה". אם הבנתי נכון את ההוכחה הזו, הרי שהיא מתייחסת לכך – כמו שכתבת בשעתו בפוסט "אי הוודאות" – ש"יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר" (כאן ציינת לדבריו של ורדי בפוסט איתו. אך שם לא מצאתי איזכור של "גור אל אסכר". בספרו של שמשי מובא בשמו שנקודת הפנייה הייתה מדרום לעין א-דיסה. כמה דרום, לא ברור, אולי רק כמה מטרים) "ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה", ורק לגבי פרט זה הוכחת לנכון, מיומן המבצעים, שנקודת העליה היא "בעין אדיסה".
            אכן יש הגורסים שהנקודה היתה מדרום לעין א'דיסה (אורי שמחוני כיום אבל לא כשעשה את השיחזור). מהתצ"א ומהנאמר בקשר ורשום ביומן המבצעים לי אין ספק שהנקודה היא בעין א'דיסה. הבאתי שם את הדעה האחרת מטעמי הגינות. למיטב ידיעתי, אין לטוענים אחרת ביסוס אובייקטיבי לטענתם מלבד השערה שהם מעלים היום אחרי 47 שנים. (אם יש למישהו הוכחה שיביא).

            "השאלה היא, האם כיום אפשר לזהות בדיוק את ה*נקודה* הזו ואת המסלול שתוכנן ממנה עד לציר הנפט? האם התוכנית הייתה שיעלו *על* חורבות עין א-דיסה, או קצת לפניו (מדרומו) או קצת מאחריו (לצפונו)? האם הכוונה לשביל הנראה במפה שנשמרה אצל יזרעאלי? במפה הזו הרי סומנו *שני* שבילים העולים מתוואי ההטיה ומגיעים אל ציר הנפט, ו*שניהם* על יד עין א-דיסה, אחד לדרומו ואחד לצפונו. האם על אחד מהם תוכנן לעלות? על כל פנים, מהרישום "בעין אדיסה" שביומן המבצעים אין לדעת באיזה מהם בדיוק.
            לכאורה, ההודעה על ההמצאות ב*נקודה* המדוברת היא בעצם הודעה כי המסלול זוהה בשטח, ויש לזכור שקציני הגדוד ערכו תצפיות על המקום קודם הקרב."
            המקום זוהה בשטח ע"י יוסי פרידמן בסיור כשערכנו במקום, יחד עם משפחת קליין. באותו זמן לא היה התצ"א "של זמיר" בידינו. כשהתגלה התצ"א ראינו שמקום העליה תואם בדיוק את המקום עליו הצביע יוסי. יוסי הצביע אז על הכתף בשלוחה שמדרום לתל פאחר ואמר שזו "גבעת הרתק".
            בתצ"א מסומן באותו מקום עיגול סביב הכתף. מהמקום יוצאים שני חיצים לכיוון דרך הנפט ושוברים צפונה על דרך הנפט.
            אלה תואמים את הכוחות של הגדוד שהיו אמורים לתקוף את התל ממזרח, האחד של פלוגה א' לדרומי והשני של פלוגה ג' לצפוני.
            את הפרטים האלה מתוכנית ההתקפה אני זוכר היטב כיוון שמחלקתי היתה אמורה לפרוץ את הכניסה באמצעות בונגלורים.
            המחלקה "המיוחדת" של עזרא סלע, היתה אמורה לבצע את הפריצה עבור פלוגה ג'.
            גם רבים אחרים זוכרים את התוכנית כמוני. (יוסי פרידמן, ורדי, שמיל).
            את כל זה אני אומר כדי לחזק את האוטנטיות של התצ"א.
            הנתיב עובר מדרום לעין א'דיסה בואדי ופונה לגבעת הרתק צפונה.
            המפה "של יזרעלי" לא מספיק טובה כדי שאפשר היה לנווט על פיה. יתכן וזה היה הבסיס של פיקוד צפון לבחירת הציר שסומן בתצ"א.

            אתה מביא בשמי: "בדבריך הזכרת את "נתיב העליה בעין א'דיסה מתוואי ההטיה", שהצלחת לעבור בו במכונית, והעניין אינו ברור לי: מניין לך שהנתיב בו נסעת הוא זה לידו נעצר הכח? האם הנתיב המדובר הוא מדרום הוא מצפון לעין א-דיסה?"
            התחלתי את הירידה מגבעת הרתק וסיימתי על תוואי ההטיה מצפון לעין א'דיסה כי שם היה שער בגדר הבקר.
            בהזדמנות שהייתי במקום עם שלמה מן, ירדתי ועליתי מדרום לעין אדיסה (היום זו דרך) גם שם הנתיב עביר בקלות לזחל"מים (כמובן ללא שימוש בדרך של היום). על כל פנים, הנתיב כפי שזוהה ע"י יוסי וכן התצ"א מזההים את מקום העליה מתוואי ההטיה בואדי מדרום לעין א'דיסה.

            "לעניין הזה, האם אפשר כיום לזהות בוודאות את הנתיב שתוכנן וזוהה בשעתו, עדיין לא ניתנה תשובה משכנעת."
            מצטער שלא הצלחתי לשכנע.

            [4] כתבת בשמי: "כלומר, ורדי טען כבר קודם שלא היתה טעות בניווט וכיוון שאתה מקבל את דבריו הענין לובן". עם כל הכבוד (ויש כבוד!) אני מקבל רק דברים שנראים לי, בדעתי העניה, כסבירים.
            על העיקרון הקבלה אני מסכים. כלומר, עכשיו אתה אומר שדברי ורדי אינם מקובלים עליך. אם כך מדוע להביא אותם?

            ועוד כתבת: "הפרט החשוב בעדותו של ורדי, בעיניי, לא מתמצה בזה שאמר "שלא היתה טעות בניווט". הוא הודה שהיתה טעות (אזכיר: הוא מכליל את עצמו בצופים על השטח לפני הקרב "ראינו היטב, בתצפית שעשינו") באומרו: "לדעתי, הייתה הערכה לא נכונה של השטח" – תוך כדי שהוא מעיד על שראה: "בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכולים לטפס".
            ובכן, ורדי לא עמד בזמן ההחלטה של המג"ד לידו אלא מאחוריו. כבר שאלתי אותו בעבר אם הוא יכול להעיד על מה שקרה כאשר הגדוד נעצר והמג"ד התלבט אם לעלות ואמר שלא. לפיכך לא ידע בזמן אמת אם הנתיב עביר או שאינו עביר.
            אזכיר שוב, יוסי פרידמן מעיד ששלמה סגל ז"ל ירד מהנתיב אל זחל"ם המג"ד ודיווח שהנתיב עביר. הוא גם מעיד שהיה "ויכוח" עם מ"פ הטנקים על הפקודה של המג"ד לעלות בנתיב.

            "האם רק ורדי טען זאת? במפורש לא: גם פליקס רוטר, שלא היה בזחל"ם של ורדי אלא בזחל"ם המג"ד, "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות".
            ובכן כך, בסמוך לדרך ההטיה, שם עמד זחל"ם המג"ד ובו היה פליקס, אין מדרגת סלע.
            כפי שהראיתי מיומן המבצעים, לא היה קשר אלחוטי עם הטנקים. זה אמנם מדהים כיום אבל כך היה אז. כל התקשורת עם הטנקים בוצעה בל פה.
            לדברי עזרא ברוש, מ"מ הטנקים המוביל, הוא עלה שם יחד עם סגל שהיה על הטנק שלו לפני שהמג"ד הגיע מתחת לעין א'דיסה.
            לטענתו (ולכך יש חיזוק מפי עודד גולן שהיה התותחן בטנק) הם עלו כ-400 מטר מזרחה וירו משם על תל פאחר מספר פגזים עד שקיבלו הוראה לרדת חזרה לתוואי ההטיה. מ"פ הטנקים ויתר הפלוגה שלו עמדו על תוואי ההטיה.
            אם מקבלים עדות זו אז טנקים עלו שם (אני אומר "אם" כיוון שאנשי גולני שהיו זחל הפיקוד לא זוכרים זאת. אבל כבר נוכחתי שהזיכרון הוא לא מה שהיה ויש כאלה שזוכרים אפילו פחות).

            "האם כולם חלמו על משהו שלא היה?"
            היתה התלבטות. ניסיון לעלות עם הזחל"מים ויתר הטנקים, לא היה.

            אתה כותב: "אחרי שנסכים שלפועל התברר שהטנקים לא הצליחו לעלות,"
            בנתים אני לא מסכים כלל וכלל. את הסיבות לכך כבר מניתי למעלה.

            ואתה ממשיך: "הרי שבהחלט יש מקום להציע סיבות מדוע המג"ד לא החליט שזה הזמן [אם כבר אז התחיל הירי על הטור, או רק בתזוזה – על זה כידוע חלוקות הדעות] לנסות לחפש נתיב חילופי, לעבר ציר הנפט, ועדיין באותו השטח (מדרום ליעד), אלא העדיף להתקדם אל מול התל."
            מדוע להעדיף לדון קודם באפשרות העליה הפיזית של הטנקים ורק אחרי כן לדון באפשרויות אחרות? הרי העובדה שהמג"ד החליט להמשיך על תוואי ההטיה. כל הסיבות ברות תוקף.

            [5] "העובדה שהמ"פ האחראי לניווט חזר מהשטח ודיווח למג"ד שהנתיב עביר, אולי לא שונה ממהערכת המפקדים, בתצפית שקודם הקרב, שהנתיב עביר. כנראה, שמה שנראה בעיניים של מפקדי חי"ר, יכול להיות שונה כאשר במציאות הטנקים מנסים לעלות בנתיב ונתקלים בקשיים."
            שלמה סגל היה אמנם איש חי"ר אבל עפ"י ברוש הגיע מעל עין א'דיסה רכוב על טנק.
            היום אני יודע שצדק בהערכתו, לא היתה שום בעיה לטפס שם לא רק עם טנקים אלא גם עם זחל"מים.

            [6] כתבת: "המסמך הזה היה גנוז עד לפירסומו ע"י שלמה ולא הובא לידיעת הציבור". אכן, כל הכבוד לשלמה על הפירסום (בעבר, בהווה ובעתיד), אך כבר באטלס כרטא שנדפס ב-1980 מפורשת הסיבה לשינוי בתוכנית: "הטנקים נכשלים בנסיונם לטפס מזרחה ל'דרך הנפט'"
            אטלס כרטא נערך ע"י יצחקי.
            אמנם היתה לו גישה למקורות במחלקת הסטוריה אבל לא הביא את המסמך עצמו כסימוכין עד שעשה זאת שלמה מן.

            ועוד כתבת: "נלך אחורה יותר: בספר 'משני עברי הרמה' שכתב המאירי ב-1970, כשהוא מקבל סיוע מפיקוד צפון, אין מילה על טעות בניווט. אדרבה, מפורש: "מוסה מגיע לעין-עדסה; כאן עליו לפרוץ מערבה". אבל: "נתיב ההתחברות אינו עביר לטנקים",
            כמובן יש שם טעות וצ"ל לפרוץ מזרחה.
            ממי שמע שהנתיב לא עביר? אולי מקצין האג"ם דני אגמון?
            אחזור על כך שוב,
            1. עזרא ברוש טוען שעלה לשם עם טנקים.
            2. יוסי פרידמן טוען שהסיבה היא סירוב מ"פ הטנקים.
            3. עפ"י בדיקתי הנתיב עביר (מי שמטיל בכך ספק, שיבדוק בעצמו).

            לפיכך (כמובן עפ"י דעתי בלבד) המאירי כתב דברים לא בדוקים.
            כשלעצמי אני שמח שלא כל המאמצים שהשקעתי היו לשווא והצלחנו להאיר (לא אומר לפתור) כמה חידות.

            "המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון".
            לאור שאמרתי לעיל, אני פותר עצמי מתגובה.

            "אפשר ללכת אחורה יותר, לפרסומים קודמים, אך דומני שדי בזה."
            לא ברורה לי התרומה של הציטוטים הללו לדיון.

            "מסקנתי: הדברים הובאו בהחלט לידיעת הציבור. זה שצוערים שפגשת בבה"ד "ידעו" לספר על "טעות בניווט", שווה לדברי אותו מ"מ גולני שהדריך את מחלקתו על התל ו"ידע" לספר ש"ורדי נהרג בקרב". כלומר, זה שייך לדיון בשאלה עד כמה הדברים שפורסמו הגיעו ונקלטו אצל מי שאמור לצרוך את המידע. לא יותר מזה."

            העובדה שאנו דנים באפשרות טעות הניווט גם כאן, מראה ש"הציבור" לא יודע.
            לא רק הציבור לא יודע, גם קצינים בכירים בעבר ובהווה שהיו מעורבים בענין, לא ידעו, לא בדקו והפריחו אמירות שאין להן ביסוס.

            • בעניין האמירה על ה"טעות בניווט":

              אני רואה שבעיניך ברור שאשת המח"ט דיברה על טעות בניווט, והשאלה רק על מי הטילה את האחריות לאמירה הזו. בעיניי, כפי שכתבתי למעלה, אין בדבריה אמירה על טעות "בניווט". טעות – כן. ניווט – לא הוזכר. עם זאת, אני מוכרח לומר שלעניות-דעתי, גם אם הייתה מזכירה את המילה "ניווט" (מוטעה), עדיין לא הייתי משוכנע שזו הייתה דעת המח"ט, מאחר ומדובר בראיון שנערך כעבור שנים ולא עם המח"ט עצמו. וד"ל.

              "יונה אפרת לא יצא באמירה ברורה שלא היתה טעות בניווט במשך יותר מ-20 שנה." – – – לא הבנתי מדוע לדעתך הוא היה צריך לצאת באמירה שכזו. האם התפרסם בשעתו, ב20 שנה שלאחר המלחמה, שכן היתה טעות בניווט? (וכבר הזכרתי למעלה שבספר שנדפס ב-1970 מוזכרת טעות בניווט רק לגבי חטיבה 8, ולא לגבי החטיבה שלו).

              בנוסף, בדקתי כעת בדבריו של המח"ט כחודש אחרי המלחמה (התפרסמו באחד הפוסטים הראשונים כאן), והוא אומר על גדוד 12: "הוא התקשה להיכנס לתוך הצירים". האם משמעות הדברים: הוא התקשה לאתר (במילים אחרות: טעה בניווט) את ציר התנועה הנכון? לי לא נראה שזו הכוונה (אף שלא ברור לי מדוע השתמש כאן בלשון רבים: צירים).

              • ועוד על אמירת "טעות בניווט":

                בפרק מספרו של יוסף דרור שפורסם בבלוג זה (בכותרת המשנה: "עדויות של קצינים ולוחמים השוללים את הטענות לטעות בניווט") מובאים דברים שאמר לו הסמ"ד, זוהר נוי, בשנת 97': "בניגוד לשמועות השונות שהילכו לגבי אי-עליית הכוחות לציר הנפט ולטעותו של מוסא, עלי לקבוע בוודאות שלא היתה כל טעות".

                לעומת זאת, בספרו של אלישיב שמשי, נדפס 2001, מובא בשמו של נוי: "מ"פ ב', שהיה אמור להוביל את הגדוד עד לנקות הפיצול, ושם לכוון את הכוחות מזרחה, לעבר דרך הנפט, פיספס את הפנייה והיה קרוב לתל".

                מעניין מה גרם לסמג"ד לשנות (בתוך 4 שנים) את דעתו, מקביעה וודאית "שלא היתה כל טעות", ועד ל"פיספס את הפנייה".

                • ושוב,
                  יומן המבצעים עדיף על עדויות של הלוחמים במהיימנותו, כיוון שמתבסס על ההודעות בקשר שנרשמו תוך כדי הקרב בלי עריכה ועיבוד.
                  "טבעי" שהסמג"ד יומר ליוסף דרוד, גיסו של המג"ד, שלא היתה טעות.
                  בספר של שימשי, הסמג"ד כבר אמר מה ששמע ממשה גת (משה גת לא היה עד שעה 18:00 בתל פאחר ולא יכול היה לדעת ממקור ראשון מה היה ומה לא היה. לימים קמה "מפלגה" שהיתה לה דעה נחרצת בדבר טעות הניווט. לעומת זאת, לגבי סוגית האיחור בכניסת הסיירת והסמח"ט עצמו לתל הצפוני, הדעות נחלקו, הסמח"ט הטיל את האשמה על מ"פ הסיירת ואילו המח"ט תמך בו. לכן העדיף המח"ט שקט והשתיק מכאן ואילך את הדיון במהלכי הקרב.)
                  הציטוטים מספרו של שימשי אינם מהיימנים ובטח לא יותר מיומני המבצעים.
                  כבר ניתקלנו במהיימנות הספר של שימשי בדבר "טעות הניווט" כאשר פעם אחת מביא את דעתו של ורדי שלא היתה טעות ניווט ואז מסכם שכן היתה טעות מבלי להביא לכך סימוכין.
                  לכן, אני מציע לקורא שעדין לומד את הקרב, להתעלם מהספר של שימשי כמקור מהיימן.
                  העצה הזו תקפה גם ליתר ספרי "ההיסטוריה" שנכתבו כבר סמוך למלחמה, כיוון שהסתמכו על מקורות בעלי אינטרסים.

            • "המקום זוהה בשטח ע"י יוסי פרידמן בסיור כשערכנו במקום" – – – חזרתי וקראתי עכשיו את הפוסט על הסיור ההוא, וזה שמצאתי בו: "פרידמן אומר שמשהו בשטח התעוות לו. "אולי אני טועה בפיתול הזה או הבא. אנחנו היינו אמורים לעלות מוסתרים. לפי דעתי זה זהו" – ומצביע על השלוחה שבין גלי אבנים. "שם היה הכוח אמור לטפס כשכוח הטנקים יבצע חיפוי"". בהמשך הוא נשאל: "אם נתקדם עוד מאה מטר אתה תזהה את המקום?" – ובתשובה שהשיב: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה שאם הטנקים לא יעלו, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט. בכל אופן, לא עמדנו פה הרבה זמן (הכוונה לזחל"ם הפיקוד), אולי שלוש דקות עד הרגע שהמג"ד החליט שממשיכים"." – לא ממש מצאתי מענה לשאלה אם הוא מזהה בוודאות את המקום = ה*נקודה* שבה הכוח אמור היה לעלות [אולי, וכאן אני סתם זורק השערה, התכוון לומר ששהייה של שלוש דקות לא מספיקה כדי לזהות את המקום אחרי שנים].

              ועוד מהנאמר באותו סיור ההוא [הציטוט דלהלן הוא מהסרטון הקודם לפוסט]: "יש הרבה סברות והרבה טענות, כל מיני סיפורים שהגדוד טעה בניווט ולא הגיע למקום הנכון, לנקודה הנכונה על קו ההטיה, שבה היינו צריכים לעזוב את קו ההטיה, לטפס ימינה לציר הנפט ולגלוש ולתקוף את תל פאחר מלמעלה למטה, על ציר הנפט. בנקודה הזאת, בשביל לאתר-לזהות את הסביבה, הגבעה הזאת, גבעת הכתף הזאת, זאת גבעת הרתק שהיא חולשת ויושבת מעל תל פאחר". בציטוט שבפוסט ובסרטון לא ראיתי שהדובר הוסיף אמירה משלו על ה"סברות וטענות" הללו, משהו כמו: "אבל זה לא נכון". אולי עצם ההגדרה: "כל מיני סיפורים" היא הגדרה שלילית. בכל אופן, "גבעת הכתף" המוזכרת עוזרת "לזהות את הסביבה", אך לא את נקודת העליה.

              • אתה מביא דברים בשם פרידמן:
                "פרידמן אומר שמשהו בשטח התעוות לו. "אולי אני טועה בפיתול הזה או הבא. אנחנו היינו אמורים לעלות מוסתרים. לפי דעתי זה זהו" "
                אצלי אמירות מסוג זה מעלות את אמינותו של הדובר.
                יוסי לא היה במקום במשך שנים ומבקש שהות כדי להיזכר במקום ורק אז מזהה את המקום.
                אחרי עשרות עדויות ששמעתי אני מרשה לעצמי לומר שיוסי הוא מקור מהיימן ביותר.
                שמואל"ק, עם כל הכבוד להיגיון שלך המתבסס על מה שפורסם כאן, אני חושב שחסר לך רקע נוסף מתוך הסיורים הללו. שלמה אמנם מתמלל את הנאמר אבל לא במלואו.
                למשל, הראיון המצולם שנערך בביתו של יוסי לפני הסיור לא פורסם כאן.
                אני קובע, יוסי זיהה את מקום העליה בודאות.
                כלומר, יוסי החליט אחרי כמה דקות היכן היה מקום העליה הזכור לו.
                ההתלבטות שלו היתה בין הואדי שמדרום לחורבות עין א'דיסה לואדי שמצפונו שהמרחק בינהם 100 מטר.
                לא היה לו שום ספק שהמקום ליד עין א'דיסה.
                הוא ניסה להזכר במקום וזה מה שעיכב אותו בשטח.
                רק אחרי שהחליט עפ"י הזיכרון הפעיל את השיקול שהנתיב היה צריך להיות מוסתר.
                בשלב הזה, ולאור הכרותי את קהל הקוראים, אמירות מהסוג:
                "לא ממש מצאתי מענה לשאלה אם הוא מזהה בוודאות את המקום = ה*נקודה* שבה הכוח אמור היה לעלות [אולי, וכאן אני סתם זורק השערה, התכוון לומר ששהייה של שלוש דקות לא מספיקה כדי לזהות את המקום אחרי שנים]."
                מבלבלת את הקוראים.
                הגירסאות האחרות הן על מקום המרוחק מעין א'דיסה כקילומטר דרומה (ניתמך היום ע"י ורדי ואורי שמחוני) לבין עין א'דיסה (ניתמך ע"י: יומן המבצעים, אורי שמחוני בסיור בשנת 67, יוסי פרידמן, שמיל, ברוש, עודד גולן, התצ"א "של זמיר", יאיר ישי מתוך הכרותו מסמכים שראה בארכיון צה"ל ובטח שכחתי עוד כמה כמו זיכרוני האישי)
                ולסיכום, שוב וכדי לא להשאיר ספקות מיותרים אצל הקוראים,
                מקום העליה זוהה ע"י הקמב"ץ יוסי פרידמן בוודאות.

                השיטה להטיל ספק ולדון בקוצו של יוד היא טובה ומכובדת עד גבול מסוים. (למי שמעונין לדון בניפרד בפילוסופיה של מחקר מסוג זה, אהיה נכון לעשות זאת אך לא בדיון בנושא ספציפי זה או אחר).
                כיוון שמבחינתי אני מרגיש שאני מתקרב לסיום המבצע של חקר הקרב, וכיוון שאני מעריך שאיש לא ישקיע בכך מחקר נוסף,
                עלי לומר לקוראים את הדברים בצורה ברורה וישרה עפ"י מיטב שיפוטי.

                1. נקודת העליה היא בעין א'דיסה
                2. לא היתה טעות בניווט במציאת נקודת העליה מדרך ההטיה
                3. המג"ד החליט מהסיבות השונות שששערתי בעבר להמשיך על דרך ההטיה צפונה ולא לטפס במקום המיועד

                • דני, אני מעריך מאד את שאיפתך הכנה שלא להשאיר ספקות מיותרים אצל הקוראים, רק להגיש להם את הדברים בצורה ברורה וישרה וכו'. זאת כמובן לאחר שמצדי (שלא כמוך, אין לי היכרות עם קהל הקוראים) אין, וגם לא הייתה, כל כוונה להפריח סתם אמירות מסוג שעשוי לבלבל אותם.

                  לפיכך, אפתח בהודעה והמלצה, לכל הקוראים, ובפרט החדשים, שלא לסמוך כלל על הדברים שכתבתי ושאכתוב, שכן גם אני סומך על שיפוטו של דני ורצונו להגיע לחקר האמת, ויש על מי לסמוך.

                  עם זאת, לא אעשה שקר בנפשי, וכאשר דברים אינם מסתדרים אצלי, מאיזו סיבה שלא תהא, חושבני שהדבר הראוי הוא לנסות ולבררם ולסדרם. מכיוון שכבר התחלתי בכך, בתגובותיי הקודמות, אמשיך בכך גם להלן, מתוך תקווה שאם יש מישהו – כאמור: לא מהקוראים החדשים, המתבקשים בשלב זה לנטוש את קריאת דבריי – שכבר קרא פעם ופעמיים את כל הפוסטים בבלוג זה, כולל כל התגובות שבשוליהם, שיוכל להוסיף בזה משהו מדעתו הרחבה, אלמד מכך גם אני.

                  אפתח תחילה בדברים שכתב דני שעמם אני מסכים (באופן כללי): "יומן המבצעים עדיף על עדויות של הלוחמים במהימנותו, כיוון שמתבסס על ההודעות בקשר שנרשמו תוך כדי הקרב בלי עריכה ועיבוד".

                  זאת למרות שבפברואר השנה התפרסמה בבלוג זה השקפה שונה בתכלית [מפני סיבה טכנית, אורך הקישורים, החלטתי שלא להדביקם יותר בהודעות. המעוניין ימצא את הדברים באמצעות תוכנת חיפוש]:

                  "המידע המשמעותי והמוסמך ביותר למהלכם של קרבות ולתיאור נקודות הכשל וההצלחה, מקורו בתחקור הלוחמים שהיו בנקודות ובזמני ההכרעה ועריכת הצלבה בין דברי הלוחמים השונים. כל החומר האחר שמקורו בחפ"קים, ביומני המבצעים ובעדויות אחרות הינו ממקור שני ושלישי. לעיתים החומר עובר עריכה וסינון עד שמגיע ליומן המבצעים."

                  אמנם, כאשר פורסמו הדברים (יוזכר: היה זה לפני שפורסמו בבלוג זה תמלילי יומני המבצעים), וגם אחר כך (עם פרסום התמלילים הנ"ל), לא ראיתי שמישהו יביע הסתייגות מהקביעה הגורפת שבהם. אלא שאפשר בהחלט והיו סיבות טובות (לדוגמא: מפני הכבוד) לאי-התגובה אז. בכל אופן, כאמור, באופן כללי אני מסכים עם ההנחה הראשונה.

                  אמירה נוספת של דני, שאני מסכים עמה בלב שלם, ואפילו בנחרצות, היא: שחסר לי רקע נוסף מתוך הסיורים שנערכו בשטח, ואף מהראיונות המצולמים שנערכו בבתי המתראיינים. אמת ויציב.

                  עם זאת, וברוח דברי חכמים שקבעו: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", יכולני להתייחס רק לדברים שכן פורסמו, בהסתמך על התימלולים שמכין כאן שלמה ברוב עמל (וזו הזדמנות לשוב ולהודות לו על כך). כך שאם נדרש ממני להתנצל על כך שציינתי בדבריי שקראתי בפוסט שאלה שאחריה תשובה שלא ממש עונה על השאלה, זאת משום שנעלם ממני הרקע וכו' ועוד אמירות שלא תומללו או שלא פורסמו כלל, אזי אני מוכן להתנצל ואעשה זאת מיד, בשורות אלו. סליחה ומחילה.

                  [וכבר איני יודע אם יש מקום לתמיהה: אם תימלולים אלו, מהנאמר והנרשם בשעת שלום ומנוחה, עדיין אינם נותנים לנו תמונה שלמה על הנאמר, מה יאמרו "אזובי הקיר", תמלולי יומני מודיעין מהנאמר והנרשם בשעת מלחמה ולחץ?..]

                  מצד מגבלות הזמן, וגם כדי לתת רווח בין פרשה לפרשה, הרי שאת שאר הדברים שיש לי לומר בסוגיה זו, אכתוב בהמשך, כאשר הודעתי/המלצתי דלעיל אמורה לשמש הן להבא והן למפרע.

                  • שמואל"ק היקר,
                    אין צורך בשום התנצלות מצדך.
                    כמובן שאין לסמוך גם על דברי באופן עיוור ולכן המלצתי על קריאה עצמית של יומני המבצעים.
                    כבר הוכחת בעבר שטעיתי (בענין התאריך שצולם התצ"א שהיה אצל קצין המודיעין מפיקוד צפון) ואני מודה לך על כך.
                    כמובן שההתרשמות שלנו מהדברים שונה בכמה מקומות וכך צריך שיהיה.
                    אני מסכים עם מה שכתבת:
                    "לא אעשה שקר בנפשי, וכאשר דברים אינם מסתדרים אצלי, מאיזו סיבה שלא תהא, חושבני שהדבר הראוי הוא לנסות ולבררם ולסדרם."

                    החשש שלי הוא שהדקויות שהגענו אליהן לא נהירות לרוב הקוראים ועלולות לבלבל חס ושלום. (לדוגמה, האם ההתלבטות של יוסי פרידמן בדקות הראשונות בזיהוי נקודת העליה מדרך ההטיה, האם היא בואדיון שמדרום או מצפון לעין א'דיסה, היא מהותית? המהות לדעתי היא האם הנקודה היתה ליד עין א'דיסה או במקום אחר).
                    החשש שלי, שכיוון שאני לפחות מתכונן להפסיק את התחקור בקרוב, ישאר מצב בו הקוראים מטילים ספק בדברים שהספק לגביהם קטן (לפחות לפי דעתי).

                  • המקום המתוכנן לפניית הגדוד (מתוואי ההטייה לציר הנפט): עין א-דיסה. כך בכמה מקורות [כדי שלא להאריך, לא אחזור ואמנה אותם].

                    בדברים שכתבת הזכרת "התלבטות", ראשונית, "בין הואדי שמדרום לחורבות עין א'דיסה לואדי שמצפונו שהמרחק בינהם 100 מטר". אח"כ, אם הבנתי נכון את דבריך, הסתיימה ההתלבטות, ועפ"י הזכרון זוהה מקום העליה בוודאות. בנוסף לזכרון, היה גם שיקול ענייני, שהנתיב היה צריך להיות מוסתר. אוקיי.

                    בסמוך לזה הזכרת גירסה אחרת, לדבריה המקום המתוכנן לעלייה היה "מרוחק מעין א'דיסה כקילומטר דרומה". ציינת כי גירסה זו נתמכת כיום גם ע"י אורי שמחוני (קמ"ן החטיבה, ממתכנני מקום העלייה).

                    מאחר ולא צפיתי/האזנתי לראיון עם שמחוני, ייתכן וחסרים לי פרטים. אוכל רק לצטט מהפוסט שהתפרסם כאן בינואר, מהראיון איתו. על השאלה "איפה היה בדיוק המקום שבחרתם כמתאים לעלייה?", ענה: "אני לא זוכר, אני לא מסוגל לשחזר את זה". בתגובה לאמירת המראיין: "זה היה אמור להיות בעין א-דייסה', הגיב הקמ"ן: "יכול להיות, אני לא זוכר". אולי בהזדמנות אחרת סיפר על קילומטר דרומה משם.

                    התעכבתי באיזכור דברי הקמ"ן בפוסט הנ"ל, שכן בסמוך להם מצאתי אמירה מעניינת שלו: "הציר היה עביר, אבל הציר לא היה 'קולי'. מספיק שאתה טועה בכמה עשרות מטרים, אתה יכול להגיע לציר לא עביר". לי ממש לא ידוע האם יש אפשרות שכמה עשרות מטרים ממקום העליה המתוכנן, ש"יכול להיות" בעין א-דיסה, יש אפשרות להגיע גם "לציר לא עביר". אמירה זו עברה, עם פרסומה בפוסט הנ"ל, בשתיקה של הסכמה. אף אחד לא טען כנגדה, שבאזור המדובר, כל הצירים בטווח האמור אמורים להיות עבירים. אכפול את משמעות הדברים: יש באזור גם צירים בלתי עבירים.

                    מכאן אגיע להתייחס למסקנה שנכתבה בתגובה לפוסט הנוכחי: "אין ספק שהנתיב מעין א'דיסה היה עביר. לא על כך הדיון". ובכן, הדיון שלי הוא כן על כך:

                    אני בהחלט מסכים שיש בשטח, נתיב עביר מעין א'דיסה. הסיבה להסכמתי זו נעוצה בכך שאני מקבל במאה אחוז את עדותך על שעברת במכונית בנתיב כזה, מדרום לעין א'דיסה, לפי הזיהוי שהבאת "ששם הוא מקום העליה מתוואי ההטיה בואדי מדרום לעין א'דיסה".

                    אני רק שואל את עצמי: מה הסיכוי שהכוח הגיע – לא בטעות, אלא בזיהוי ע"פ התכנון והתצפיות שנעשו מראש וכו', כדלהלן – לנקודה הנמצאת "כמה עשרות מטרים" מאותו נתיב עביר בו נסעת, כלומר, שהציר שתוכנן היה למעשה "ציר לא עביר" (שעל המצאותו האפשרית למדתי מדברי הקמ"ן הנ"ל).

                    ובעקבות שאלה זו, הרי שמול קביעתך הבוטחת: "אין ספק שהנתיב מעין א'דיסה היה עביר", אזכיר ברעדה, שספק שכזה – לגבי המקום שאליו לפועל הגיע הכוח – לכאורה יש לו מקום בהסתמך על הידיעות הבאות [להלן השמטתי את השמות, להדגיש שאנו דנים על התוכן, לא על האנשים]:

                    מ"פ פלוגת החוד סיפר כי הוא עצמו היה מהמתצפתים על המקום לפני הקרב, אלא שלפועל, כשהגיעו למקום, התברר שהייתה הערכה לא נכונה של השטח ושאי-אפשר לעבור בו ברק"ם. דבריו אלו התפרסמו בשלושה מקומות:

                    [1] ב-2001 בספרו של שמשי: "כשהגענו לנקודת הפנייה מדרום לעין א-דיסה, הטנקים ניסו לעלות מזרחה אך הדבר לא צלח, בגלל השיפוע החד והסלעים שהיו שם. את התוואי שהיינו אמורים לנסוע בו תכננו על-גבי תצלומי אוויר וגם ראינו היטב, בתצפית שעשינו מקיבוץ דן וממקומות גבוהים נוספים בשטח שלנו. היה ברור לנו שיהיה אפשר לעלות בתוואי עם טנקים וזחל"מים, אך בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכולים לטפס. לדעתי, הייתה הערכה לא נכונה של השטח. הסלעים היו גבוהים ומנעו מהטנקים, ובוודאי מהזחל"מים, את האפשרות לעלות".

                    [2] בפרק מספרו של דרור, שהתפרסם בפברואר השנה בבלוג זה: "יכול להיות שהיתה טעות בפענוח התצ"א לגבי אפשרות המעבר של הכוח בערוץ. הייתי עם מוסא בתצפית במרגליות, וגם במגדל הסילו בדפנה או בדן. עבדנו עם משקפת וראינו את התוואי. הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר. בעין א-דייסה מוסא הוריד אנשים כדי לעזור לטנקים למצוא את הנתיב. מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח … יומיים לאחר הקרב נסעתי עם יונה ואורי שמחוני (קמ"ן החטיבה) ועלינו בג'יפ בציר המתוכנן בקושי רב" [השוו גם למובא כאן באחת התגובות: " בפגישה שערכנו בביתו, העיר הקמ"ן שהוא אומנם הוכיח שניתן לעבור בנתיב בג'יפ אבל הוא לא בטוח שזחל"ם יוכל לעבור"].

                    [3] ובפוסט מיוחד שהתפרסם כאן במאי: "אני זוכר תצפית שעשינו המ"פים מכפר גלעדי או ממנרה במשקפות 20×120. בעיקר צפינו על האיזור, על השלוחות, על הדרכים שמסביב"; "אני רואה בעיניים את סגל או יוסי פרדימן (הקמב"צ) מסמנים לטנקים לנוע פה ולנוע שם כדי לחפש נתיב עלייה, מנסים לכוון את הטנקים, אני רואה טנק מנסה לעלות ולא מצליח."

                    נסיון הטנקים לעלות, ללא הצלחה, בנקודה בתוואי ההטייה אליה הגיעו במטרה להגיע דרכה אל ציר הנפט, נצרב בזכרונם של שני עדים נוספים. שניהם לא היו עם המ"פ הנ"ל, אלא בזחל"ם המג"ד:

                    האחד, קצין הקשר, סיפר בדצמבר האחרון בפוסט שהתפרסם בבלוג זה: "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות".

                    רעו לנסיעה בזחל"ם המג"ד, סמל המבצעים, סיפר אף הוא באותו פוסט: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח".

                    האם כל אלה, שאינם מתנבאים בשפה אחת, פשוט חוזרים על שקראו בספר שנדפס ב-1970, בו נכתב: "נתיב ההתחברות אינו עביר לטנקים. הקמב"ץ, סגן יוסי, מפציר במג"ד: "תן לי לרדת. אני אבדוק את הדרך""; "הקמב"ץ יוסי חוזר בינתיים מבדיקת השטח, מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון".?

                    האם מחבר הספר, שלא היה בשטח בזמן הקרב, פשוט חלם את הדברים?

                    או אולי, אחרי הנמסר לנו שהמחבר קיבל בעריכת הספר סיוע מפיקוד צפון, יש להציע שהוא שמע את הדברים הללו מקצין השלישות החטיבתי, שידוע שאף הוא היה מהנוסעים בזחל"ם המג"ד.

                    למען הדיוק במסירת כל העדויות שהתפרסמו בנושא זה, אציין כי נמסר בבלוג זה, באחת התגובות, שמחבר הספר לא שמע את הדברים מהקמב"ץ (שאמנם שוחח עמו על הקרב, בהיותם קרובי משפחה). הקמב"ץ עצמו, סיפר בפוסט הראיון עמו, שמי שירד ובדק האם הדרך עבירה מבחינה טופוגרפית היה מ"פ פלוגה ב', אשר "חזר ודיווח שטנקים וזח"למים יכולים לעלות"; "כשזחל המג"ד הגיע לפה סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות". צויין גם כי הקמב"ץ "טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה".

                    עדות זו אמנם אינה עולה בקנה אחד עם זו שהובאה באחד הפוסטים הראשונים, בשמו של מ"מ מפלוגת הטנקים: "לדבריו, קליין שלח חבר'ה לחפש את הדרך המקשרת בין ציר ההטיה לציר הנפט, אבל אלה חזרו ואמרו לו שהשטח בלתי עביר"; "הוא זוכר חיילי גולני שטוענים שהם לא מוצאים את הדרך המחברת את ההטיה אל ציר הנפט". וציטוט מפיו: "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל (מ"פ ב' של גולני, שישב בטנק), או אחד הסמלים או מוסא (קליין, מג"ד 12), לא זוכר מי" – אך לא לי לעסוק כאן בבירור העדויות הללו.

                    כל שבאתי לומר הוא, שיש מספר עדויות על כך שהטנקים ניסו לעלות ולא הצליחו. עליהן יש להוסיף את שהתפרסם באותו פוסט עם הקמב"ץ, ממנו למדנו שהאפשרות שיהיה קושי לטנקים לעלות בנתיב המתוכנן, אף נשקלה מראש! – כך: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה ש*אם הטנקים לא יעלו*, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט".

                    לדחות את כולן משום שבאחת מהן (זו של קצין הקשר) נאמר: "היתה שם מדרגת סלע", רק על סמך זה ש"בסמוך לדרך ההטיה, שם עמד זחל"ם המג"ד ובו היה פליקס, אין מדרגת סלע", לא נראה לי. ראשית, אולי העד זכר רק את העובדה שהטנק לא הצליח לעלות, בגלל המעלה התלול, והוספת "היתה שם מדרגת סלע" היא השערה שלו. שנית, גם מ"פ פלוגת החוד הזכיר בדבריו (מלבד "השיפוע החד") גם את "הסלעים שהיו שם"; "הסלעים היו גבוהים", שמנעו מהטנקים לעבור. שלישית ועיקר: האם ברור שזחל"ם המג"ד נותר על דרך ההטיה, או סמוך לה מאד, ולא ניסה להתקדם, בעקבות הטנקים, על ציר העלייה המתוכנן? האם גם שם, בכל השטח, "אין מדרגת סלע"?

                    ובכן, שלא כטעות בניווט של חטיבה 8 (שעליה אין חולק שקרתה, כך: היה מי שאמר, ובצדק, שבמקום פלוני צריך לפי התוכנית לפנות, אך חזקו עליו דברי רעו שאמר שהפנייה היא בהמשך), כאן אנו לא מדברים על "טעות בניווט" (לומר שניסו לפנות במקום הלא נכון, אם קודם נקודת הפנייה המתוכננת, או שפספסו את נקודת הפנייה המתוכננת), עובדה גם שאף אחד מהעדים לא טוען שבשעת מעשה היו חילוקי דעות האם זהו המקום הנכון (בדוגמת חילוקי הדעות שהיו כשחטיבה 8 טעתה), אלא שהגיעו למקום שהכל הסכימו עליו שלפי התוכנית הוא המקום בו צריך לפנות. הכל גם מודים שלפועל לא עלו… והשאלה היא למה: לדעתי, דברי האומרים (הובאו לעיל) שנעשה נסיון לעלות, אלא שלא צלח טכנית, עדיין לא נדחו בצורה משכנעת.

                    נותר לדון באפשרויות הנוספות לאי-העליה הזו, ועל כך בהמשך.

                    • שמואל"ק כתב למעלה: "אולי בהזדמנות אחרת סיפר על קילומטר דרומה משם."
                      זה היה בפגישה בה נכחו ורדי, שמוליק מוראד ואנכי.

                    • הבאת ציטוט של אורי שמחוני: ""הציר היה עביר, אבל הציר לא היה 'קולי'. מספיק שאתה טועה בכמה עשרות מטרים, אתה יכול להגיע לציר לא עביר".
                      למי שלא יודע, המילה "קולי" כוונתה עקבות רכב בשטח.
                      כששמחוני אמר זאת עדין לא בדקתי את השטח בעצמי.
                      ואחזור על דברי, למעט עקיפה פה ושם של סלע, נתיב העליה כפי שסומן בתצ"א "של זמיר" עביר בלי בעיות לזחל"מים וטנקי שרמן.
                      אני מהמר שרכב שמרחב הגחון שלו 20 ס"מ ללא הנעה קידמית, עולה בנתיב תוך עשר דקות.

                    • שמואל"ק כתב:
                      אני רק שואל את עצמי: מה הסיכוי שהכוח הגיע – לא בטעות, אלא בזיהוי ע"פ התכנון והתצפיות שנעשו מראש וכו', כדלהלן – לנקודה הנמצאת "כמה עשרות מטרים" מאותו נתיב עביר בו נסעת, כלומר, שהציר שתוכנן היה למעשה "ציר לא עביר" (שעל המצאותו האפשרית למדתי מדברי הקמ"ן הנ"ל)."

                      אין במציאות בעיה כזו ולכן אין צורך לפתור אותה.
                      גם אם זזים ימינה או שמאלה עשרות מטרים, השטח עביר.

                    • כתבת: "מ"פ פלוגת החוד סיפר כי הוא עצמו היה מהמתצפתים על המקום לפני הקרב, אלא שלפועל, כשהגיעו למקום, התברר שהייתה הערכה לא נכונה של השטח ושאי-אפשר לעבור בו ברק"ם."
                      מתוכן ההמשך אני מבין שהכוונה לורדי, מ"פ א'.
                      בשעת העצירה בעין א'דיסה לא היה ורדי מספיק קרוב כדי לשמוע את דברי המג"ד ואלה ששוחחו איתו.
                      לפי גירסתו כיום, המקום היה דרומה מעין א'דיסה מרחק משמעותי.
                      אני מפקפק בכך מהטעמים שכבר הבאתי.
                      לסעיפים [1] עד [3] בתגובתך אתיחס בפעם אחרת.

                      ובהמשך:
                      "האחד, קצין הקשר, סיפר בדצמבר האחרון בפוסט שהתפרסם בבלוג זה: "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות".

                      רעו לנסיעה בזחל"ם המג"ד, סמל המבצעים, סיפר אף הוא באותו פוסט: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח".

                      לראשון, קצין הקשר, תגובתי היא שהוא עצמו טוען שזכרונו מהקרב חלש ביותר.
                      לשני, סמל המבצעים, כפי הנראה זכרון טוב.
                      הוא טען באותה פגישה שאינו יודע היכן המקום שבו התקשו לעלות. הכתוב בסוגרים (הכוונה לעין א-דיסה) הוא תוספת של שלמה כדי להבהיר את הנאמר אבל מטה את הקורא למסקנה שהמקום הוא בעין א-דיסה.

                      אחזור על כך שלעומת הטענות בדבר הקושי לעלות במקום, עזרא ברוש טוען בתוקף שעלה עם מחלקתו במקום כ-400 מטר מזרחה.
                      מחזק את דבריו עודד גולן התותחן בטנק של עזרא.

                      יתכן מאד שלאחד הטנקים היתה בעיה טכנית אבל ליתר לא היתה בעיה כלשהי.
                      אם גירסת הקמב"ץ פרידמן בדבר הקשיים שהערים מ"פ הטנקים נכונה, הרי שיתכן שהניסיון לכוון את הטנק שהזכרירו קצין הקשר וסמל המבצעים היה במסגרת "השיכנועים" של אנשי גולני את מ"פ הטנקים שהעליה במקום אפשרית.

                      אסתכן בסיווג עצמי כנודניק:
                      בפועל המקום עביר לא רק לטנקי שרמן אלא גם לזחל"מים!

                    • כתבת:
                      "האם כל אלה, שאינם מתנבאים בשפה אחת, פשוט חוזרים על שקראו בספר שנדפס ב-1970, בו נכתב: "נתיב ההתחברות אינו עביר לטנקים. הקמב"ץ, סגן יוסי, מפציר במג"ד: "תן לי לרדת. אני אבדוק את הדרך""; "הקמב"ץ יוסי חוזר בינתיים מבדיקת השטח, מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון".?

                      דברתי לפני כמה חודשים עם יוסי על הכתוב כאן.
                      כותב הספר, יחזקאל המאירי היה קרוב משפחה של יוסי.
                      כששוחכו לקראת פירסום הספר, יוסי לא אמר את הדברים.
                      מי שעשה את הבדיקה ודיווח למג"ד על כך שהנתיב עביר הוא שלמה סגל, מ"פ פלוגה ב' שמונה לנווט את הגדוד.
                      שלמה סגל היה על הטנק של עזרא ברוש.
                      יוסי זוכר את סגל יורד מהנתיב אל דרך ההטיה שם עמד זחל"ם המג"ד ויתר הטנקים ומדווח שהנתיב עביר.
                      אם מסתמכים על עדותו של עזרא ברוש ועודד גולן, הרי שסגל הגיע כ-400 מטר מזרחה לדרך ההטיה כשהוא רכוב על הטנק של עזרא.
                      האמירה של המאירי:
                      "מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון" היא תיאור ספרותי שלא נסמך על דברי יוסי אלא הומצא ע"י המאירי.

                    • את התגובה הקודמת כתבתי לפני שראיתי שכתבת בהמשך:
                      "למען הדיוק במסירת כל העדויות שהתפרסמו בנושא זה, אציין כי נמסר בבלוג זה, באחת התגובות, שמחבר הספר לא שמע את הדברים מהקמב"ץ (שאמנם שוחח עמו על הקרב, בהיותם קרובי משפחה). הקמב"ץ עצמו, סיפר בפוסט הראיון עמו, שמי שירד ובדק האם הדרך עבירה מבחינה טופוגרפית היה מ"פ פלוגה ב', אשר "חזר ודיווח שטנקים וזח"למים יכולים לעלות"; "כשזחל המג"ד הגיע לפה סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות". צויין גם כי הקמב"ץ "טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה".

                      מה שמוכיח שהזיכרון שלי פחות או יותר בסדר 🙂

                    • כתבת מפיו של עזרא ברוש:
                      "עדות זו אמנם אינה עולה בקנה אחד עם זו שהובאה באחד הפוסטים הראשונים, בשמו של מ"מ מפלוגת הטנקים: "לדבריו, קליין שלח חבר'ה לחפש את הדרך המקשרת בין ציר ההטיה לציר הנפט, אבל אלה חזרו ואמרו לו שהשטח בלתי עביר"; "הוא זוכר חיילי גולני שטוענים שהם לא מוצאים את הדרך המחברת את ההטיה אל ציר הנפט". וציטוט מפיו: "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל (מ"פ ב' של גולני, שישב בטנק), או אחד הסמלים או מוסא (קליין, מג"ד 12), לא זוכר מי" – אך לא לי לעסוק כאן בבירור העדויות הללו."

                      אציין רק שאם תרים טלפון לעזרא ברוש, הוא יאמר לך בגאווה שהוא עלה במקום ושלא היתה לטנקי השרמן שום בעיה לטפס במקום.
                      הוא סיפר לי מספר רב של פעמים שהם התאמנו לפני המלחמה בעליה וירידה במקומות שאף הצריכו שימוש בכבלים.

                      באותו זמן שנמסר הדיווח למג"ד, עזרא ברוש עמד עם מחלקתו מאות מטרים מזרחה (לפי דבריו) ולכן אני מרשה לעצמי לפקפק בכך ששמע את הדיווח של סגל או אחד הסמלים.
                      למען ההגינות אומר שהתעמתתי עם עזרא בנידון מספר פעמים בגלל שיש סתירה בידבריו שמחד היה בעמדות 400 מטר מזרחה ומאידך ששמע את הדיווח ומצד שלישי, שאח"כ מישהו מגולני הורה לו מטעם המג"ד לרדת מעמדות האש (שנמצאות 400 מטר מזרחה) חזרה לדרך ההטיה.

                      (לא ידוע לי שאיזה שהוא סמל עלה בנתיב וחזר)

                    • כתבת:
                      כל שבאתי לומר הוא, שיש מספר עדויות על כך שהטנקים ניסו לעלות ולא הצליחו. עליהן יש להוסיף את שהתפרסם באותו פוסט עם הקמב"ץ, ממנו למדנו שהאפשרות שיהיה קושי לטנקים לעלות בנתיב המתוכנן, אף נשקלה מראש! – כך: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה ש*אם הטנקים לא יעלו*, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט".

                      חבל שלא נלקחו בחשבון אפשרויות נוספות לשיבושים במהלך הקרב.
                      אילו היה נעשה כך והיה מועבר לפקודה שניתנה לגדוד ולטנקים, יתכן והגדוד היה ממשיך לתפקד כגדוד ולא כאןסף קבוצות קטנות בהמשך.

                    • כתבת:
                      "לדחות את כולן משום שבאחת מהן (זו של קצין הקשר) נאמר: "היתה שם מדרגת סלע", רק על סמך זה ש"בסמוך לדרך ההטיה, שם עמד זחל"ם המג"ד ובו היה פליקס, אין מדרגת סלע", לא נראה לי."

                      לצורך הדיון, הבה נומר שהיתה במקום מדרגת סלע, אם היו זזים 20 מטר לא היתה שם מדרגת סלע.
                      כל מי שיעיין במפה או בתצ"א יוכל לראות שהואדיון שיורד ממזרח חוצה את דרך ההטיה.
                      אין שם מפלי מים.
                      אני מציע למפקפקים בתיאור שלי את פני השטח בעין א'דיסה לערוך שם סיור.
                      גם אנחנו שנינו היינו יחד במקום.
                      האם התרשמת שיש במקום מכשולים כפי שיש וטוענים?

                    • ולבסוף כתבת:
                      "כאן אנו לא מדברים על "טעות בניווט" (לומר שניסו לפנות במקום הלא נכון, אם קודם נקודת הפנייה המתוכננת, או שפספסו את נקודת הפנייה המתוכננת), עובדה גם שאף אחד מהעדים לא טוען שבשעת מעשה היו חילוקי דעות האם זהו המקום הנכון (בדוגמת חילוקי הדעות שהיו כשחטיבה 8 טעתה), אלא שהגיעו למקום שהכל הסכימו עליו שלפי התוכנית הוא המקום בו צריך לפנות. הכל גם מודים שלפועל לא עלו…"

                      מסכים עם כל מילה ולכן הבה ונוריד, בשעה טובה את השאלה אם היתה טעות בניווט מהפרק.

                • הערת אגב:

                  אימצתי את המלצתך לפנות לתמלילי יומן המבצעים, זאת בעקבות "ההוכחה הניצחת", כדבריך, לכך שמקום העליה תוכנן לעין א'דיסה. נזכרת בו "הנקודה של ק." בדברי המח"ט לקצין אג"מ: "דווח למעלה שראשנו נמצא בציר קדחת [=שם הקוד של תוואי ההטייה] בנקודה של ק." – ובהערות שם הוסבר: "דווח לפיקוד שנמצא על הציר בדרך לעין[! תל] פחר בעין אדיסה" [ה-"ק." הזו היא כנראה קיצור של קדחת].

                  דיווח הנ"ל הוא מהשעה 14:30. כעבור חמש דקות דיווח המג"ד למח"ט: "נמצא על שביל העליה ע"י עין א'דיסה". לכאורה, הרי זו הוכחה ניצחת באותה מידה (ואולי אף יותר, שכאן אין צורך להזקק לפירוש בהערות) ששביל העליה הוא ע"י עין א'דיסה. כך כתבת שם: "כיוון שכתוב עם הא הידיעה אני מתחזק בדעה שזה עפ"י התכנון מקום העלייה".

                  אך מה שלא ברור לי:

                  [א] אם מקום זה זהה עם "הנקודה של ק." – מדוע המתין המג"ד חמש דקות עד להודעה על מיקומו?

                  [ב] בהודעה נוספת של המח"ט, מאותה דקה (14:35) הוא מציין את מיקומו "כ-500 מטר אחר הפניה מנעמוש". ולכשהזכרת לעיל דעה הגורסת שהעליה הייתה *קילומטר* דרומית לעין א'דיסה, איך זה מתאים עם נמצא "כ-500" אחרי הפניה מנעמוש? המדובר כאן באומד שגוי?

                  • כתבת:
                    [ב] בהודעה נוספת של המח"ט, מאותה דקה (14:35) הוא מציין את מיקומו "כ-500 מטר אחר הפניה מנעמוש". ולכשהזכרת לעיל דעה הגורסת שהעליה הייתה *קילומטר* דרומית לעין א'דיסה, איך זה מתאים עם נמצא "כ-500" אחרי הפניה מנעמוש? המדובר כאן באומד שגוי?

                    אין צורך כאן בעזרתי, ניתן למדוד את המרחק במפה.
                    אודה כי איזכור נעמוש כאן מטריד אותי.
                    אבל כיוון שכתוב "אחרי הפניה מנעמוש" אפשר לומר שהרושם כתב "מנעמוש" במקום "לנעמוש".
                    לכן המקום אליו מתיחס הדיווח הוא גור אלאסכר, צומת הדרכים בין הדרך העולה מזרחה מגבעת האם עם דרך ההטיה.

                • וכעת לבדיקת האפשרות הראשונה שהזכרת, לכך שלפועל לא עלה הגדוד בנתיב המתוכנן אל ציר הנפט: "ויכוח עם מ"פ הטנקים".

                  מאחר ודאגתנו נתונה לקוראים, שחלילה לא יהיו מבולבלים, נגלה להם שה"ויכוח" לא היה האם צריך לפנות ימינה או שמאלה (שגם אז, כמובן, על המ"פ לקבל את הוראת המג"ד), וגם לא [אזהרה: סאקרזם] ויכוח עתידי על לבטי ההיסטוריונים בעשור החמישי למבצע, האם אשת המח"ט עתידה לספר בשמו שהייתה טעות בניווט, או שמא דיברה על טעות אחרת, אלא, לא פחות ולא יותר: מ"פ הטנקים שוכב מתחת לטנק, המג"ד קורא לו לצאת, אך הוא לא מוכן לצאת. "ויכוח" מאד קשה, שהרי "אי אפשר היה לתקשר איתו", כי "נכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות".

                  ואז, בתום הויכוח המתיש, המג"ד עושה [ס] מה שלומדים בקורס קצינים לעשות במקרה כזה: הוא נכנע למ"פ הלום הקרב, ומחליט שכל הגדוד, והטנקים הנלווים, לא יסעו בנתיב המתוכנן, אלא יסעו הישר אל חזית היעד, יעברו על פניו ויאגפו אותו, באיגוף ארוך, מצפון.

                  איגוף ארוך זה, אם הבנתי את ההסבר, נובע מהלחץ שמפעיל פיקוד החטיבה על המג"ד לביצוע מהיר. איך מבצעים מהר? [ס] מגיעים אל היעד בדרך ארוכה יותר…

                  הלחץ היה כנראה כה חזק, עד שבגינו זנח המג"ד את "אחת האפשרויות בתוכנית", לעלייה רגלית אל ציר הנפט (זו הרי הייתה ההצעה למקרה שתוכנן מראש: "אם הטנקים לא יעלו")…

                  ואז, כשהמ"פ הלום הקרב שומע ממחבואו תחת הטנק איך שאר הטנקים שלו עוזבים את האזור, הוא עולה על הטנק וממשיך אחרי הכוח שלו ישר, אל… הדרך הארוכה, זו העוברת אל מול חזית היעד…

                  ומשהו על ה"לחץ" על המג"ד לביצוע מהיר:

                  בשעה 14:15, קודם שהגיע הגדוד לתוואי ההטייה, הורה המח"ט למג"ד: "נוע מהר יותר". כעבור 11 או 12 דקות מודיע המג"ד למח"ט שהוא כבר נמצא על תוואי ההטייה. מאז איני רואה אף אמירה נוספת של זירוז שהופנתה אליו. האם ההוראה להזדרז ולהגיע לתוואי ההטייה, זו שניתנה לו עשרים דקות קודם ל"ויכוח" עם מ"פ הטנקים, היא ה"לחץ" בו הוא היה נתון?

                  הלאה. ב14:35 המג"ד מדווח שהוא נמצא "על שביל העליה". לגירסה הנידונה, הויכוח עם מ"פ הטנקים ארך משהו כמו שלוש דקות ("לא עמדנו פה הרבה זמן (הכוונה לזחל"ם הפיקוד), אולי שלוש דקות עד הרגע שהמג"ד החליט שממשיכים"), כך שהחלטת המג"ד ניתנה בסביבות 14:40, או אפילו לפני. הדיווח הבא של המג"ד – לאחר נסיעה בזחל"ם – הוא כעבור יותר מעשרים דקות, ב15:02, כשזחל המרגמה הסמוך לו נפגע ממערב לתל. נראה לי שעשרים דקות הם הרבה זמן לנסיעה האמורה, וסביר להניח שהתעכבות המג"ד על שביל העליה ארכה יותר זמן. למה? האם היה עסוק בנסיון לעורר את המ"פ מההלם בו הוא נתון?

                  מול האפשרות הזו, של אי-עליה בנתיב המתוכנן כתוצאה מ"ויכוח" ו"לחץ", אני מעדיף לקבל את העדויות על הטנקים שניסו לעלות ולא הצליחו, דבר שארך משך זמן.

                  • כתבת:
                    "איגוף ארוך זה, אם הבנתי את ההסבר, נובע מהלחץ שמפעיל פיקוד החטיבה על המג"ד לביצוע מהיר. איך מבצעים מהר? [ס] מגיעים אל היעד בדרך ארוכה יותר…"

                    ידוע הפתגם על הדרך הארוכה שהיא הקצרה ואפרש:
                    העליה בשטח מזרחה ליד עין א'דיסה + ויכוח עם מ"פ הטנקים + לחץ הפיקוד = רצון לנוע על דרך סלולה (דרך ההטיה) ולאגף את התל מצפון, גם זה על דרך.

                  • כתבת:
                    "ואז, כשהמ"פ הלום הקרב שומע ממחבואו תחת הטנק איך שאר הטנקים שלו עוזבים את האזור, הוא עולה על הטנק וממשיך אחרי הכוח שלו ישר, אל… הדרך הארוכה, זו העוברת אל מול חזית היעד…"

                    וכי מה יעשה? ישאר מאחור?
                    מי שפיקד מכאן ואילך בפועל על הטנקים היה עזרא ברוש.
                    לא היתה העברת פיקוד רשמית.
                    עזרא פשוט הוביל את הטנקים עפ"י פקודות ישירות של המג"ד.
                    כל היתר פשוט נסעו אחריו.

                  • כתבת:
                    "הלחץ היה כנראה כה חזק, עד שבגינו זנח המג"ד את "אחת האפשרויות בתוכנית", לעלייה רגלית אל ציר הנפט (זו הרי הייתה ההצעה למקרה שתוכנן מראש: "אם הטנקים לא יעלו")…"

                    זו עובדה! התוכנית החלופית לא בוצעה.

                  • כתבת:
                    "בשעה 14:15, קודם שהגיע הגדוד לתוואי ההטייה, הורה המח"ט למג"ד: "נוע מהר יותר". כעבור 11 או 12 דקות מודיע המג"ד למח"ט שהוא כבר נמצא על תוואי ההטייה. מאז איני רואה אף אמירה נוספת של זירוז שהופנתה אליו. האם ההוראה להזדרז ולהגיע לתוואי ההטייה, זו שניתנה לו עשרים דקות קודם ל"ויכוח" עם מ"פ הטנקים, היא ה"לחץ" בו הוא היה נתון?"

                    ומה עם כל ההודעות בזמן ההמתנה בגבעת האם?
                    ברור שהמח"ט והמג"ד בלחץ בגלל העיכוב בפינוי הציר ע"י חטיבה 8 (נא לקרוא ביומן המבצעים את ההודעות משעה 12:00).

                  • כתבת:
                    "הלאה. ב14:35 המג"ד מדווח שהוא נמצא "על שביל העליה". לגירסה הנידונה, הויכוח עם מ"פ הטנקים ארך משהו כמו שלוש דקות ("לא עמדנו פה הרבה זמן (הכוונה לזחל"ם הפיקוד), אולי שלוש דקות עד הרגע שהמג"ד החליט שממשיכים"), כך שהחלטת המג"ד ניתנה בסביבות 14:40, או אפילו לפני. הדיווח הבא של המג"ד – לאחר נסיעה בזחל"ם – הוא כעבור יותר מעשרים דקות, ב15:02, כשזחל המרגמה הסמוך לו נפגע ממערב לתל. נראה לי שעשרים דקות הם הרבה זמן לנסיעה האמורה, וסביר להניח שהתעכבות המג"ד על שביל העליה ארכה יותר זמן. למה? האם היה עסוק בנסיון לעורר את המ"פ מההלם בו הוא נתון?"

                    לפי ההערכות ששמעתי מורדי, שמיל, ויוסי פרידמן, השהיה ליד עין א'דיסה היתה בערך של 15 דקות.

                  • ולבסוף אתה כותב:
                    "מול האפשרות הזו, של אי-עליה בנתיב המתוכנן כתוצאה מ"ויכוח" ו"לחץ", אני מעדיף לקבל את העדויות על הטנקים שניסו לעלות ולא הצליחו, דבר שארך משך זמן."

                    ואני חושב שהיה כאן צירוף של סיבות.
                    הויכוח בינינו הוא אקדמי בלבד,
                    המג"ד לא שיתף איש בשיקוליו וכל מה שאנחנו אומרים אלו השערות שהקריטריון היחיד שניתן להפעיל מולן הוא כמה הסיבות הן הגיוניות\ סבירות בעינינו כיום.

                  • טכנית, אני רואה שכבר אין לי אפשרות להגיב ספציפית על כל אחת מתגובותיך, שנעשו (בצורתן, לא חלילה בתוכנן) כה צרות, עד שאפילו אופציית "להגיב" לא מופיעה אחריהן.

                    אך גם עניינית, אולי באמת מיותר להגיב על כל עניין והשקפה, והדברים בהחלט יכולים להשאר כך.

                    עם זאת, ישנה נקודה אחת, שעליה סובב ציר הדיון כאן, שאותה נראה לי שכדאי לחדד:

                    אתה טוען, ובהחלטיות, שבכל השטח שבקירבת עין א'דיסה, אין צירים לא עבירים. הכל שפיט, סליחה, עביר, ואם נתקלים בבעיה, אפשר בקלות להתגבר עליה בעקיפה.

                    את נכונות העובדה הנ"ל (ולא רק אותה) לא לי לשפוט, שאני יודע בעצמי שאיני כזה היכול להביע בזה דעה, או אפילו לנסות להתרשם האם יש במקום מכשולים, כאלו המעכבים טנק שרמן. הוזכר כי גם בסיור הקצינים שנערך באוקטובר, הסכימו רובם שהנתיב עליו צפיתם הוא בלתי עביר, ואם אלו "שגו ברואה" (כלשון הפסוק, וכאן במשמעות: שגגו בדעתם בענין הראיה), עליי בוודאי להחריש.

                    ובכן, אם זה כך, אזי באמת איני יודע איך לכלכל את דברי הטוענים שהטנקים ניסו לעלות ולא הצליחו.

                    ועל כן עדיף היה שאשאיר זאת כך, מה גם שלא עליי חובת הראיה בזה, אלא על הטוענים שראו שכך היה, כמו מ"פ פלוגת החוד (אגב, האין נכון לקרוא כך לפלוגה שהייתה הראשונה בטור?) שסיפר: "אני רואה טנק מנסה לעלות ולא מצליח" (ובעניין זה, לא הבנתי הערתך שהמספר לא היה "מספיק קרוב כדי לשמוע את דברי המג"ד ואלה ששוחחו איתו", הרי הוא מספר על שראה!) – כולל כמובן ההיסטוריון הצבאי שטוען שכחודש אחרי המלחמה ערך נסיון שיחזור, עם טנק שרמן וזחל"ם, שלא הצליחו לעלות. כשהוא יפרסם את ממצאיו, אם וכאשר, כולל התצ"אות ה"מרשימים" שלטענתו היה כשל בפענוחם, הוא אולי יואיל לענות גם על שאלתך מי נתן לו טנק לשחזור.

                    ובכל זאת, מסקרנות, הייתי מציע שהמומחים לדבר יביעו את דעתם: היות ונמסר כי כל המדרונות נשארו מסולעים כיום כפי שהיו ב-67', "למעט שתי דרכים שנפרצו מאוחר יותר", האם ייתכן שנתיב המתוכנן לעלייה היה למעשה באחת משתי הדרכים הללו, ואם כן, האם יש אפשרות שאותו נתיב הוא שהתברר בשעתו (כדברי הטוענים כך, צויינו למעלה) כנתיב בלתי עביר שאין לטנקים אפשרות לעקוף את מכשוליו? (וכאמור, היות ובשנים שאח"כ הדרכים הללו "נפרצו", לכן לא נותרו לנו עדויות על אותם מכשולים).

  3. השאלה היא, האם מדובר בטעות בניווט, או קבלת החלטה מוטעית שמקורה בנתונים השאלה היא לא רק אם הייתה טעות בניווט. עלינו לשאול עצמנו גם האם ההחלטה לתקוף ממערב למזרח היתה מבוססת על נתוני שטח שגויים או לא נכונים.
    אחרי ששנינו ראינו את שני הצירים העבירים, המטפסים על "גבעת הרתק", סבורני כי ביצוע התכנית המקורית לא היה כרוך בטיפוס קשה, אשר אמור היה להשפיע על שינוי התכנית.

  4. בני,
    כתבת: "אחרי ששנינו ראינו את שני הצירים העבירים, המטפסים על "גבעת הרתק", סבורני כי ביצוע התכנית המקורית לא היה כרוך בטיפוס קשה, אשר אמור היה להשפיע על שינוי התכנית."
    לכך אני מסכים.

    "השאלה היא לא רק אם הייתה טעות בניווט."
    יש כמובן מספר שאלות אבל לענין טעות הניווט לי אין ספק ומצאתי לנכון להעיר שגם דני אגמון ידע כבר ב-68 שלא היתה כזו.
    הוא גם היה מספיק ישר והודה שקודם לכן חשב שהיתה טעות. ננסה לברר מדוע חשב בהתחלה שכן ואח"כ שלא היתה טעות בניווט.

    "האם מדובר בטעות בניווט, או קבלת החלטה מוטעית שמקורה בנתונים"
    ובכן לדעת אגמון ולדעתי, האחרון באלפי מנשה, לא היתה טעות ניווט וכן המג"ד החליט לשנות את התוכנית.
    אני חוזר על עצמי אבל דעתי היא שבמקור חשב לאגף את התל מצפון.
    אחרי שראש הטור ספג ירי טנקים מחירבת סודה ואש תוך"ר ומקלעים מהצפוני ויתר על האיגוף והורה לורדי לתקוף ממערב.
    ולכן, התשובה שלי לשאלה:
    " האם ההחלטה לתקוף ממערב למזרח היתה מבוססת על נתוני שטח שגויים או לא נכונים."
    היא שההחלטה של המג"ד נבעה מהערכתו שלא יוכל לבצע את האיגוף הצפוני.

      • אופס… התחלתי לכתוב את את תגובתי מזמן, עוד קודם שכתבתם (בני ודני) את תגובתיכם האחרונות, אך שלחתיה (וגם את התיקון לה) אח"כ… מקוה שהדברים הובנו.

  5. שורה תחתונה: אם הייתה תוכנית חילופית לרדת מהזח"למים הפגיעים ולטפס ברגל מנקודת הפנייה למעלה אל ציר הנפט ולתקוף כמתוכנן מהעורף – חבל שהיא לא בוצעה ובמקומה בחר המג"ד להסתער קדימה עם הזחל"מים עד גדרות המוצב, מה שהביא את גדוד 12 (או את מה שנשאר ממנו) לקרב כמעט חסר סיכוי בתנאים נחותים. יש כאן טעות קשה בשיקול דעת ואולי גם במקצועיות. צה"ל באופן מסורתי מקדש את האילתור על פני תוכנית סדורה, אבל בסופו של דבר האילתור אולי מביא ניצחון אך במחיר יקר מאוד. הטנקים לא עלו בציר המתוכנן? מה הבעיה הייתה לפרוק את הפלוגות ולבצע איגוף רגלי של חצי שעה כדי להגיע מהעורף? מה היה דחוף כל כך לרוץ קדימה עם הראש בקיר? הרי צבא ארה"ב כבש את עיראק כולה עם פחות או יותר אותו מספר נפגעים שעלה לצה"ל כיבוש רמת הגולן הקטנטונת. זה בגלל שהאמריקאים דבקים בתוכניות שלהם, עובדים לפי הספר, לאט ובזהירות, משתמשים בכל האמצעים ובכל כוחות האש. צה"ל מחלטר ומאלתר ורץ קדימה, שולח רסיסי יחידות לקרב, מערבב ומפזר כוחות לא אורגניים, עם בעיות קשר ותקשורת ביניהם, והתוצאה היא אסון אחר אסון. צועקים "אחרי, קדימה הסתער!" – אוספים את מי שאוספים ויאללה. ככה לא מתנהל צבא, ככה מתנהלת מיליציה. ככה נערך הקרב של חטיבה 8 ושל גדוד 377, ובמעבר לימינו – ככה גם נסעו גולני בנגמ"שים מיושנים לתוך שכונת שג'עייה בעזה, מרחק רבע שעה הליכה ברגל מהגבול, ונדפקו שם עם הנגמ"ש. בדיוק כמו שנדפק גדוד 12 על הזחל"מים שלו בתל פאחר, בדיוק כמו שנדפקו גולני בניסיון הכיבוש הראשון של החרמון ב-73', עם הזח"למים והנגמ"שים. אף אחד לא לומד פה לקח. לכו ברגל חיילים, לכו ברגל.

    • אמיל כתב: "אם הייתה תוכנית חילופית לרדת מהזח"למים הפגיעים ולטפס ברגל מנקודת הפנייה למעלה אל ציר הנפט ולתקוף כמתוכנן מהעורף – חבל שהיא לא בוצעה ובמקומה בחר המג"ד להסתער קדימה עם הזחל"מים עד גדרות המוצב, מה שהביא את גדוד 12 (או את מה שנשאר ממנו) לקרב כמעט חסר סיכוי בתנאים נחותים."

      כפי שכבר ציינתי, מתמליל יומן המבצעים מתברר שהיה לחץ של פיקוד צפון לבצע מהר ככל האפשר. יש לזכור שברקע עמדה להתקבל החלטה של מועצת הביטחון על הפסקת אש.
      זה יכול להסביר את החיפזון אבל כמובן לאור התוצאות יתכן מאד שאיגוף רגלי היה מוצלח יותר.
      אני מזכיר שוב, לא היה נסיון לעלות באופן רכוב בנתיב המתוכנן.

      אמיל כתב: "צה"ל באופן מסורתי מקדש את האילתור על פני תוכנית סדורה, אבל בסופו של דבר האילתור אולי מביא ניצחון אך במחיר יקר מאוד."
      למיטב הבנתי, צה"ל מתכנן היטב (לפחות במקרה תל פאחר) אבל בהחלט מרוצה, ובצדק, כאשר מאלתרים פתרונות לאור שינוי בתנאים לפיהם נבנתה התוכנית. בשיטה זו, יחד עם הדבקות במטרה הושגו לא מעט השגים. אתה צודק בהחלט כשאתה טוען שבמקרה זה שולם מחיר יקר מדי.
      יתכן שיש להדגיש, ולדון בכך ברצינות, בתוכנית המקורית ובפקודה בדבר אלטרנטיבות למקרים לא צפויים (מענה לסעיף "דרכי פעולה אפשריות" של האויב).

      ועוד כתב אמיל: "משתמשים בכל האמצעים ובכל כוחות האש. צה"ל מחלטר ומאלתר ורץ קדימה, שולח רסיסי יחידות לקרב, מערבב ומפזר כוחות לא אורגניים, עם בעיות קשר ותקשורת ביניהם, והתוצאה היא אסון אחר אסון."
      אתה צודק שאש הסיוע הופסקה מיד עם תחילת ההסתערות על התל ממערב. הסיבה לכך היתה דיווח של מ"פ הטנקים בדבר אש כוחותינו עליו.
      לדעתי ניתן היה להמשיך בסיוע לעבר החלק המזרחי בתנאי כמובן, שהקש"א היה מזה את קו כוחותינו הקדמיים.
      יש אפשרות סבירה שגם לשם כך על המג"ד יחד עם הקש"א על התל הצפוני ממערב.
      על שליחת רסיסי היחידות, אתה צודק שזה רע מאד אבל הבעיה שאיש לא שלח אותם אלא היו יוזמות של מפקדים זוטרים. למעט הפקודה שהספיק המג"ד לתת לורדי מ"פ א' לתקוף ממערב לא ניתנו יותר פקודות ברמת הגדוד. בתנאים שנוצרו, חלק מהגדוד נקלע לגיא ההריגה שלמרגלות התל הצפוני, המג"ד עזב את המקום ולאחר מכן עלה לתל הצפוני ונהרג, הסמג"ד נפצע קשה, מ"פ ב' נהרג, מ"פ ג' נהרג, הסמ"פ של א' וג' אירגנו את הכוח, ראשית לטיפול בנפגעים ואח"כ לאיגוף מצפון. יש להזכיר גם את היוזמה של קמב"ץ הגדוד ששלח את פלוגה ב' לכבוש את בורג' בביל ששמערב לתל פאחר, בפיקודו של אברהם סולוביץ הסמ"פ שנהרג אח"כ על התל הצפוני.
      למרות הוראת המח"ט לסמח"ט לנוע לתל כבר בשעה 16:00, הוא הגיע לשער המוצב רק בשעה 18:00. כלומר לא היה בשטח מפקד בכיר שיארגן את הגדוד שוב כיחידה.

      אמיל: "מערבב ומפזר כוחות לא אורגניים, עם בעיות קשר ותקשורת ביניהם, והתוצאה היא אסון אחר אסון."
      לענין עירבוב הכוחות, אם הכוונה היא להרכב הכוח של שניל סמ"פ א', הרי שאלו היו שרידי הפלוגות אותן אירגן מחדש ועליהם פיקד.
      בעיות תקשורת היו בעיקר בין הטנקים לגדוד 12. זה היה פגם יסודי באותה תקופה. הטנקים היו ברשת קשר אחרת ללא מקלטי עזר. לכן צורת ההתקשרות היתה ע"י הגעת המג"ד עד לטנק המוביל. התוצאות אכן לא היו טובות.

      אמיל: "ככה לא מתנהל צבא, ככה מתנהלת מיליציה."
      המיליציה הזו כבשה את תל פאחר!

      באשר למה שקרה בחרמון ובסג'עיה, אין לי ידע, ולכן מוטב שלא אביע את דעתי.

      • שבוע טוב.

        "אש הסיוע הופסקה מיד עם תחילת ההסתערות על התל ממערב. הסיבה לכך היתה דיווח של מ"פ הטנקים בדבר אש כוחותינו עליו.
        לדעתי ניתן היה להמשיך בסיוע לעבר החלק המזרחי בתנאי כמובן, שהקש"א היה מזה את קו כוחותינו הקדמיים.
        יש אפשרות סבירה שגם לשם כך על המג"ד יחד עם הקש"א על התל הצפוני ממערב."

        – – – הטנקים היו למטה, החי"ר המסתער למעלה – ואת זה ידע הקש"א עוד לפני שעלה. חוץ מזה, יש ביומן המבצעים הודעה כלשהי של הקש"א/מג"ד על אש הסיוע, אחרי שניתנה הפקודה לפלוגה א' לעלות לתל? חוץ מזה, האם הקש"א עלה למעלה עם מכשיר קשר? (אחרי שהמג"ד נהרג הוא ירד למטה כדי לחפש מכשיר קשר להודיע על כך. גם לא השתמש במכשיר של המג"ד).

        • בהסתמך על יומן המבצעים:
          1. הקש"א הוא לא זה שעצר את אש הסיוע. הטנקים היו ברשת "חנה" ושם דיווח מ"פ הטנקים על ירי אש כוחותינו. מי שהאזין לרשת הזו היתה מפקדת החטיבה.
          2. לי לא ברור אם הפקודה להפסיק את האש היתה אחרי שורדי וקרינסקי החלו בהתקפה ממערב. ידוע לי שההתנגדות של הסורים בשעה שהתחלה ההתקפה היתה חלשה. אני סבור שהסורים היו עדין בשפניות ובבונקרים ולא בתעלות.
          3. הקש"א עלה עם מכשיר קשר. הוא סיפר שכשהיה בתעלה על התל הצפוני משך אליו את אש הסורים עד שהסיר את מכשיר הקשר מגבו.

          • "לי לא ברור אם הפקודה להפסיק את האש היתה אחרי שורדי וקרינסקי החלו בהתקפה ממערב" – – – יצחק חמאווי סיפר (בפוסט הראיון איתו): "תוך כדי שאנחנו מסתערים נופלת משמאלי פצצת מרגמה זרחן אדום, שהסתבר אחר כך שהיא של כוחותינו"

            "הקש"א עלה עם מכשיר קשר. הוא סיפר שכשהיה בתעלה על התל הצפוני משך אליו את אש הסורים עד שהסיר את מכשיר הקשר מגבו." – – – כעת ראיתי שחמאווי סיפר (שם) על שאמר לו הקש"א (אחר נפילת המג"ד): "הוא אמר שמכשיר הקשר שלו לא עובד וצריך לדווח למח"ט".

    • למרבה האירוניה יש הרבה אמת בדבריך.
      יכול להעיד על עצמי שבמהלך המלחמות בהן לקחתי חלק פעיל (ששת הימים,ויום הכיפורים) נתקלתי ביותר אילתורים,פרטאץ' ויהיה בסדרים
      מאשר בלוחמה קלאסית ומתוכננת.
      אז אם צה"ל אימץ לעצמו את המוטו: "כל תכנית היא בסיס לשינוי" מן הראוי שנאמין שגולני הם המיליציה הטובה ביותר.
      בינתיים לא התאכזבנו

  6. יש להניח שלקש"א היה מ"ק 9- מכשיר הפועל בתחום תדרי חש"ן-חת"ם, ולא בתחום תדרי החי"ר, של המ"ק 10. על כן, לא לקש"א ולא לפלוגת הטנקים, לא היה קשר ישיר לגורמי גולני. ידוע לי כי למ"פ הטנקים נמסר גם מכשיר נייד מ"ק 10, אך נראה כי הוא נותר, ככל הנראה בזחל"ם הפיקוד שעלה באש. הקש"א יכול היה לדבר עם המס"ח, ומפקדת הסיוע שבחטיבה. על כן, אין לשלול את מה שיומן המבצעים של חטיבה 1 אינו יכול לדעת כי הקש"א פנה בעניין זה ברשת ניהול האש החטיבתית למס"ח. יתכן שיומן המבצעים של מפקדת הסיוע עדיין שוכב לו באיזה קרטון נידח וממתין לשלמה שיגאל אותו.
    חלק מתעלומה עשוי להתברר אם נזהה את "חנה". קצין הקשר של גדוד הטנקים אינו זוכר.

      • שלמה, אל תיטעה ואל תטעה בין שם של יעד לקוד של רשת.
        אנחנו מדברים על אות הקריאה של השריון אליו דווחו זיוה, פלוגה ז' וורמוט פלוגה ו' של 377.
        לי ברור שזה אות הקריאה של מתאם כלשהו בין גדוד הטנקים או שתי הפלוגות הללו בלבד לבין מפקדת חטיבת גולני.
        שוב אזכיר, התקשורת בין פלוגת הטנקים זיוה לבין גדוד 12 היה פיזי ואילץ את המג"ד להגיע עם הזחל"ם שלו אל הטנק המוביל או אל מ"פ הטנקים.
        אותה "שיטה" נהגה גם במקרה של גדוד 51 ושל פלוגת וורמוט.
        אשר לפנית הקש"א של גדוד 12 למס"ח, לא מצאתי לכך סימוכין ביומן המבצעים של החטיבה.
        כן מצאתי דיווח על הוראה של חפ"ק החטיבה להפסיק את אש הסיוע ב-15:25, לאחר הקריאה הנ"ל של מ"פ הטנקים.
        אני ממליץ למגיבים לפנות לתמליל יומני המבצעים שפירסמנו כאן, זה יכול לחסוך הרבה חזרות על טענות שכבר הופרכו בעבר.

  7. גם גור אל עסכר. ברם, היא מופיע גם כגורם ביומן המבצעים. גור אל עסכר לא העביר דיווחים ופקודות לשתי פלוגות הטנקים.

    • צחוק צחוק אבל במקרה זה אין מקום לבלבול.
      חנה הוא אות קריאה של הרשת בה דיווחו שתי פלוגות הטנקים שהוצמדו לגולני.
      ההפרדה בין רשת החטיבה לרשת השריון היוותה בעיה מרכזית בקרב תל פאחר.
      לא רק שפלוגת הטנקים לא היתה ברשת הגדודית היא גם לא היתה ברשת החטיבתית.
      זה מצב שלא יעלה על הדעת כיום (אני מקווה).

  8. דומני שהבהרתי את עניין חוסר הקשר בין השריון/חתם לחיר שהינו תוצאה של מכשור הפועל בתחומי תדרים שונה.
    ולשמואל: במפקדת הסיוע מתנהל יומן מבצעים נפרד המתעד את התקשורת בין גורמי הארטילריה
    פקודת חדל אש מן הסתם מתועדת ביומן זה.

  9. הפקודה להפסקת אש הסיוע לגדוד 12 מתועדת ברשת חטיבת גולני.

    https://naamoush.wordpress.com/2014/05/15/%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%98-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%A8-2/

    בהודעה שמספרנו כ-150:
    15:25 מ-21 אל 17 "הפסק אש הסיוע על פחר".

    כלומר, המח"ט פוקד על המס"ח להפסיק את הירי !

    ובתימלול היומן "הרזה":

    https://naamoush.wordpress.com/2014/05/24/%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%A9%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%94-1535/

    15:25 מ-זיוה 4 אל חנה "יורים עליו במרגמות כנראה שלנו"
    15:25 מ-21 ל-17 "הפסק אש הסיוע על פחר"

    "זיוה 4" שהוא אחד הכלים של פלוגת הטנקים מדווח על ירי מרגמות שלנו עליו ובאותה דקה מורה המח"ט להפסיק את האש.
    לא הקש"א של גדוד 12 מפסיק את האש!

    אני מקווה שהסבלנות שלי לא תכלה ואוכל להמשיך לתת כאן את השרות של תזכורות מהיומן או מקור אחר למרות שכבר דנו בזה מספר פעמים כדי שחס וחלילה לא תתקבע בתודעה התרשמות לא נכונה.

    אני מאד ממליץ על קריאת תמליל יומני המבצעים של החטיבה.
    זה מקור הכי מהימן העומד לרשותינו.
    אל לנו לתת משקל שווה לאלבומי הניצחון וספרי הסטוריונים עם ובלי מרכאות לעומת מקורות אובייקטיבים כמו יומני המבצעים שנרשמו בשעת התרחשותם ומבלי שמישהו "יעבד" את תוכנם.
    אפילו בסיכומים שנעשו אח"כ מטעם גורמים בחטיבה או מחוצה לה (ענף היסטוריה, חיל חינוך) כבר היו הטיות ושכחה.

    המקרה של הפסקת אש הסיוע ע"י החטיבה מבלי שלגדוד 12 היתה יכולת לדעת על כך לא כל שכן להסתייע בה בהמשך מוכיחה את הבעיתיות של צורת רשת הקשר. היעלה על הדעת שפלוגת הטנקים תגרום להפסקת אש הסיוע לגדוד המסתייע רק בגלל שהגדוד כלל לא יודע מה פלוגת הטנקים מדווחת? הגדוד גם לא ידע על הפקודה של המח"ט למס"ח.
    אש המרגמות שלנו אמנם היוותה סיכון לטנקים, אם אכן נפלה בקרבתם אבל צוותי הטנקים היו בתוך הטנקים.
    באותה שעה, היו חיילי הגדוד שבגיא ההריגה חשופים לירי מהתל הצפוני שכתוצאה ממנו נהרגו שני מ"פים וארבעה חיילים ונפצע הסמג"ד.
    לדעתי האש של הסיוע, כל עוד הופעלה, היתה יעילה ואילצה את הסורים להכנס למחסות בשלב ההסתערות הראשונית של ורדי.

    • "באותה שעה, היו חיילי הגדוד שבגיא ההריגה חשופים לירי מהתל הצפוני שכתוצאה ממנו נהרגו שני מ"פים וארבעה חיילים ונפצע הסמג"ד." – – – נכון, אך *באותה שעה* היו גם לוחמי הגדוד על שני התלים, הצפוני והדרומי – כך שגם בדיעבד, טוב שהופסקה אש הסיוע באותה שעה. הלא כן?

  10. ועדיין כדאי לבדוק מה נאמר ביומן המבצעים שנוהל אצל 17, אם מישהו ימצאנו יום אחד.
    הארטילריסטים ידועים בדקדקנות התיעוד שלהם. תאמין לי הכרתי אותם מקרוב.
    הרי לך תקציר הסיכום שמצאתי בספרית בית התותחן (כנראה של המס"ח):

    14:30- הסיוע לכיבוש תל-פאחיר ושאר יעדי גדוד ברק:
    (פלוגה ב' מגדוד ברק יועדה לכיבוש בור'ג וקביל ועשתה זאת ללא קרב) במקביל ובדירוג מעט מאחור נכנס גדוד ברק על גבי זחלמים בנתיב שנפרץ מקודם לכן ע"י חטיבה 8 והתקדם במקביל לתקיפת תל-עזזיאת עד לאזור תוואי ההטיה הסורי. הגדוד קיבל בסיוע מרגמות ותותחים (לפי הפירוט שהוזכר לעייל) אש השיתוק וההטרדה בזמן התנועה ליעד הופעלה ע"י סגן משה הראל והייתה יעילה. בשלב זה הגדוד שינה את כיוון התנועה והמשיך על צייר ההטעיה צפונה במקום לעלות במעלה התלול לכיוון מהלך אוגף דרומית ומזרחית לתל-פחר. הגדוד המשיך בתנועה ומתחת לתל פחר נפגע זחלם המג"ד וזחלמים נוספים ונותק הקשר עם הקש"א והמג"ד, לא היה ברור מה קורה ולא היה ניתן לקבל דיווח ממשה הראל על מהלך הכיבוש.
    בשלב זה עצרתי אני, את אש הסיוע של גדוד השדה כיוון ובאחת מסוללותיו פיזרה עד 600 מטר את האש, והייתה סכנה שיפגעו כוחותינו מהאש הלא מדויקת. במקביל דרשתי תוספת סיוע מהגדוד היורה של סוללת מרגמות נוספת על הסוללה שהוקצתה במקור, בדרישה לפצות על אובדן האש של גדוד השדה . "

    הערה שלי- גדוד השדה היה גדוד תותחים 25 ליטראות.
    גדוד 12 זכה גם לסיוע מסוללת מרגמות 120 מ"מ דגם ד' שהיתה שייכת לגדוד השריון 377. איני משוכנע שהיא פעלה לפי תורת חת"ם. אך משום מה, האש שלה לא הופסה לפי הרשומה שמצאתי. מעניין אם לחנה או זיוה היה קשר ישיר איתה.

    • לא ידוע לי שאש מרגמות שלנו נחתה על הכוח של ורדי או קרינסקי.
      כשאני הגעתי, כעבור כרבע שעה, לא היתה שום אש סיוע אבל גם הסורים לא ירו לעבר המקום שבו פגשתי את המג"ד בואדיון.
      להערכתי הם עוד היו בהלם מהאש לפני הפסקתה.
      אפשר לשער שאם הקש"א היה מגלגל את האש הסיוע מזרחה לפי התקדמות ההתקפה ממערב, הדבר היה משפר את הסיכוי לכבוש את התל בפחות אבדות.
      כשהמג"ד והקש"א עלו לתל הצפוני, 35 דקות אחרי הפסקת אש הסיוע, הסורים כבר היו מזמן בעמדות.
      לא המג"ד ולא הקש"א הקימו קשר עם גורם כלשהו כשהיו כבר על התל הצפוני.
      עד כמה שאני זוכר, המכשיר של הקש"א, או לפחות האנטנה נפגעו.

      לשאלתך, אש הסיוע צריכה להיות בשליטה של הגדוד המסתייע באופן ישיר.
      לא יתכן לנהל את האש בהסתערות ממפקדת החטיבה שנמצאת בגבעת האם.
      לחפ"ק החטיבה לא היה שום מושג היכן כוחותינו והיכן האויב.
      הפסקת אש הסיוע איפשרה לסורים להתאושש במוצב הצפוני ולנטרל את הכוח של קרינסקי.
      בהמשך, אי כיסוי המוצב הצפוני באש איפשר ירי לתל הדרומי, מה שגרם לרוב הפגיעות בכוח של ורדי.

      לסיכום, הפסקת אש הסיוע היא עוד מחדל בקרב.

      • לדני – בנוגע למחדל הפסקת הסיוע:

        אש הסיוע הופסקה לבקשת הקש"א הראל שעשה זאת ע"פ פקודת מג"ד 12 לקראת ההסתערות על תל פאחר ובעקבות שינוי משימה – לתקוף מדרום-מערב.
        זמן קצר אחרי שהארטילריה התבקשה לחדול נפגע הזחלם של מג"ד 12 והקשר עם הקש"א נותק.
        כתוצאה מאובדן הקשר עם גדוד 12 אי אפשר היה להמשיך בירי ארטילרי מאחר וההערכות היו שהגדוד כבר הסתער על התל.

        • כפי שהראיתי כבר מספר פעמים בתגובות כאן, עפ"י יומני המבצעים שתמללנו, הפקודה להפסקת אש הסיוע ניתנה ע"י המח"ט.
          מה מקור המידע שלך שהמג"ד הוא שהורה להפסיק את האש?

            • שלמה זכר נכון שמשה הראל הקש"א של גדוד 12 טוען שעצר את האש בפקודת המג"ד.
              הדברים נכתבו ע"י משה הראל בסיכום שמסר לג"ד 334 מיד אחרי המלחמה.
              הדברים יובאו במלואם בקרוב.
              בנתים,
              הראל מספר על כך שהמג"ד פוקד על סרן קרינסקי שהיה בזחל המג"ד לקחת את פלוגה א' ולעלות ממערב.
              זחל המג"ד מתקדם עד למקום שבו עולה הדרך מזרחה מדרך ההטיה ומתקדם על הדרך 200 מטר מזרחה.
              הם נכנסים "למשימת אש סכנה" של תל פאחר.
              "פקודתו זו של המג"ד היתה שינוי מהתוכנית המקורית ודבר זה חייב העתקת האש, כי היעדים טווחו לחלקם המזרחי שזה כיוון התקיפה [המתוכנן].
              מאחר ותצפית על היעד בשלב זה לא היתה לי, הורה לי המג"ד לעצור את האש ע"מ של תפגע בכוחותינו."
              הוא ממשיך ומתאר את שקרה עד שעזבו את הזחל"ם בהמשך הדרך [בקצה המזרחי של הטרשית].
              המג"ד מורה לו להתלוות אליו והוא עומס על גבו מ"ק 10 [ ולא מ"ק 9. מכשירי הקשר שהיו בזחל"ם כבר יצאו מכלל פעולה].
              הם עולים לתל הצפוני ומגיעים לתעלה המערבית שהיתה נטושה.
              הם מתקדמים ומגיעים לאזור שבו מתנהלים חילופי אש.
              "הקשר היה עדין תקין" [באמצעות המ"ק 10 יכול היה לשדר ברשת הגדוד "איתן" ולא למס"ח] הוא ממשיך: "הבחנתי שהאנטנה מגלה את מקום מחבואי".
              "השתחררתי מהמכשיר" …

              עכשיו יש לנו את הכתוב ביומן המבצעים שלפיו נעצרה האש בפקודת המח"ט ויש את דברי הראל שהוא זה שעצר את האש.
              עפ"י דבריו, אש הסיוע כוונה לחלקו המזרחי של התל, ומתבקשת השאלה מדוע להפסיק את האש בשעה שהכוח מסתער ממערב [אזכיר כי אורך המוצב הדרומי 400 מטר לכיוון מזרח. גם המרחק לחזית המזרחית ממקום המג"ד 400 מטר מזרחה. אם הקשר היה עדין תקין כדבריו, מדוע לא חיכה לדיווח מקרינסקי ואו ורדי לגבי התקדמות קו כוחותינו?].
              יש כאן גם חידוש לגבי כך שהחלק המערבי לא טווח.

              הסיוע לגדוד 12 היה מורכב מסוללת 120 מ"מ של 334 וכן סוללת 25 ליטראות כולם בעמדת דפנה.
              סוללת התותחים פיזרה את האש שירתה על פני 600 מ' מה שחייב את הפסקת הירי שלה בלי קשר לפקודות מהשטח.

    • בסיכום שהבאת כתוב:
      "פלוגה ב' מגדוד ברק יועדה לכיבוש בור'ג וקביל ועשתה זאת ללא קרב) במקביל ובדירוג מעט מאחור נכנס גדוד ברק על גבי זחלמים בנתיב שנפרץ מקודם לכן ע"י חטיבה 8 והתקדם במקביל לתקיפת תל-עזזיאת עד לאזור תוואי ההטיה הסורי."
      כשאני קורא את השורות הנ"ל אז מתעורר בי הרצון לבקש מכם הקוראים את הבקשה הבאה:
      בכתוב למעלה יש שלוש שגיאות, אנא גלו לדני מהן השגיאות?

      אני מניח שהדיווח הוא של המס"ח ובו הוא אומר שעצר את ירי תותחי ה-25 ליטראות אך הגביר את אש המרגמות.

      עד מתי נמשכה אש המרגמות?
      או שהדיווח כאן קטוע או שהוא לא נכון.
      האש הופסקה ב-15:25 לחלוטין.

      "גדוד 12 זכה גם לסיוע מסוללת מרגמות 120 מ"מ דגם ד' שהיתה שייכת לגדוד השריון 377. איני משוכנע שהיא פעלה לפי תורת חת"ם. אך משום מה, האש שלה לא הופסה לפי הרשומה שמצאתי. מעניין אם לחנה או זיוה היה קשר ישיר איתה."
      לפי הידוע לי, לא היה ירי סיוע למעט מעמדת דפנה שנוהלה ע"י המס"ח.
      לפלוגת הטנקים זיוה היה זחל"ם דגם ג' שלדעתי לא הספיק לירות לפני שהושמד בגיא ההריגה.
      האם תוכל לציין מה המקור למידע בדבר סיוע של מרגמות 120 מגדוד 377?

      • לגבי השגיאות- נו באמת לא צריך להיות קטנוניים.
        לגבי סוללת הדגם ד'- ידוע לי גם מסיכום מגד 377 וגם מסיכום חת"ם. צריך להבין שבגדודי השריון של אותם ימים היה שלל קנים ארטילריים.
        בכל פלוגה היה מכמ"ת דגם ג- 81 מ"מ (קנה אחד) שנועד ליתן למ"פ מענה מידי בעיקר בתאורה ומיסוך, אבל גם נפיץ.
        לכל גדוד הייתה סוללת דגם ד'- 120 מ"מ, שהייתה אמורה לתפקד כארטילית כיס של המג"ד, ובנוסף היה לחטיבה גדוד ארטילריה חביר, בעיקר מכמ"ת 120 מ"מ.

  11. גם אם נפגע המ"ק של הקש"א, הרי תיאורטית, כשהוא ירד המתל אל הציר, הוא יכול היה לעלות על טנק וליצור קשר עם המסתייע.
    אש הסיוע תמיד נמצאת בשליטת המס"ח, המקצה אותה לקש"א שבגדוד. כאשר נותק הקשר עם הקש"א ונשמעו קולות זעקה, נוצר צורך מידי לחדול את את האש. למס"ח לא הייתה ברירה אלא למלא את פקודת המח"ט לעניין זה. מה שמעניין הוא כי בסיכום חת"ם מישהו זיהה את פיזור האש של הגד"ש 25 ליטראות וחדל רק אותו. אם כך, סוללת ה120 מ"מ המשיכה לירות.
    אני רוצה להזכיר שלסיוע חטיבה 1 היה עוד גדוד מכמ"ת 120 מ"מ (334), וכן סוללת מרגמות נגררות 120 מ"מ. בנוסף, רוכזו כל מחלקות ה81 מ"מ של גדודי החטיבה, לכח ארטילרי נוסף. בסיוע כללי היה בגזרה גדוד בינוני. כך שלו הקש"א היה מתפקד מול מפקדת הסיוע, ניתן היה להעמיד לרשותו אש סיוע שעשויה הייתה לפתור את הבעיות שעליהן עמד דני. הבעיה היא שבתל פאחר שום דבר לא פעל כראוי, פרט לקומץ לוחמים אמיצים .

  12. הדיון כאן התגלגל לפירטי פרטים של קרב תל פאחר.
    אזכיר לקוראים שהכתבה אליה אנו מגיבים כמעט ואינה עוסקת בקרב תל פאחר.
    אני עצמי כבר מבולבל ולא יודע למה עניתי ולמה עדין לא.

  13. מומלץ (למי שיש זמן, רצון וכוח…) לחזור ולקרוא את התגובות בפוסט הזה מאוגוסט 2014 (מס' 129 בבלוג), ולהשוותן – לעניין המקום בו ניסה הכוח לעלות מתוואי ההטייה מזרחה – לדברי הכותבים בפוסט מיולי 2016 ('קרב תל פאחר – המצגת', מס' 317). מעניין לראות איך שקביעות משתנות ודברים שנכתבו בהחלטיות ובנחרצות הפכו במרוצת הזמן כיוון וקיבלו נימה אחרת…

    ואם כבר הגעתי לפוסט הזה – 129, "הטיול אל הניצחון (2): יעקב שטרן" – אעיר משהו בעניינו:

    זה זמן מה שחיפשתי אחריו בבלוג ולא מצאתיו, מבלי לדעת למה. כיום נראה לי שמצאתי את הסיבה:

    לפי זכרוני הרי שבשעתו, עם פירסום הפוסט, יוחסו הדברים שנאמרו בו לקמ"ן דני אגמון. חיפשתי וחיפשתי, לפי כותרות הפוסטים, ולא מצאתי פוסט המביא את דבריו והייתי קרוב להחלטה שזכרוני מתחיל לתעתע… אח"כ (באמצעות אופציה אחרת של חיפוש) מצאתי את התגובות בפוסט הזה (כנ"ל), ולפי ה'תגיות' שבשוליו, שנמצא בהן רק שמו של אגמון [ובטעות: "דוד אגמון", במקום: דני אגמון, וכך גם בפוסט מס' 181], בעוד שמו של יעקב שטרן אינו מופיע כתגית. גם בתגובות לפוסט (למעלה) הוזכר רק אגמון (כמה פעמים, כולל: "קצין האג"ם דני אגמון") – שכל זה מלמד שבשלב מסויים נערך הפוסט, כאשר שמו על קצין האג"ם דני אגמון מוחלף בשמו של "סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון" (ועדיין בכותרת המשנה נשאר התואר מהפירסום הראשון: "קמב"צ פיקוד צפון", וכן בתוך הפוסט: " קצין האג"מ של פיקוד צפון במלחמת ששת הימים, סא"ל יעקב שטרן", וכאמור יש לשנות זאת לקמב"צ פיקוד צפון). איך בדיוק זה קרה וכיצד הוחלף הקמב"צ בקמ"ן, את זה נשאיר לעורך הבלוג לספר, באם הוא זוכר…

    • ההסבר פשוט: בפרוטוקול הטיול לא נכתב שמו של שטרן אלא רק תוארו – קצין האג"מ לשעבר, פעולותיי לאיתור השם הובילו משום מה לדני אגמון. לימים עליתי על שמו של קצין האג"מ שטרן, ובהמשך התברר שאגמון היה קמ"ן אוגדה 36, והשמות בסדרה זו "הטיול אל הניצחון" הוחלפו. בדקתי כעת שוב ליתר ביטחון ואכן מדובר בקצין האג"מ לשעבר, ולא בקמב"צ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s