הטיול אל הניצחון (3): אלברט מנדלר, חלק א'

"טעות ברוכה", מכנה מח"ט 8 את טעות הניווט של גדוד 129 * התיאור הציורי שלו לקרב על קלע: "ובקולנוע בשלב הזה, כמו שנגמר היעף השני של המטוסים נשמעה תרועת החצוצרה והקבלריות מגיעה מזעורה על גב ההר, מהאגף" * אלברט מנדלר בסיור מפקדים ב-1968 * חלק 3

דדו (מימין) ואלברט בצילום מתחילת שנות ה-70 (מתוך הספר "אלברט")

דדו (מימין) ואלברט בצילום מתחילת שנות ה-70 (מתוך הספר "אלברט")

שנה לאחר מלחמת ששת הימים, אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה של מפקדים שהשתתפו בלחימה. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה, סא"ל אברהם אילון. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968.

המפקדים נפגשו בחצור, משם נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, לקבל סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור לשאת דברים, אבל כנראה שלא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט צפון, דן לנר. מי שהיה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. לפחות מח"ט 8, אלברט מנדלר, הגיע ותרם את חלקו.

מסלול הסיור היה: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע, ג'לבינה וחזרה.

בימים הבאים יתפרסמו בכמה חלקים העדויות של המפקדים מאותו סיור. להלן סדר הפרקים (שני הראשונים כבר פורסמו):

טיול אל הניצחוןאל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.

סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים

אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר

סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר

רס"ן איציק בן ארי (כנראה סמג"ד 65): כיבוש ג'לבינה ע"י גדוד הצנחנים 65.

פרק 3 – אל"מ אלברט מנדלר (הסיור בשטח מתחיל מגבעת האם): אני אנסה בכמה מילים לתאר לכם את מהלכי חטיבה 8 מכאן ואח"כ נצא ונסייר בחלק מהמערכים שהחטיבה כבשה. אני מצטער רק על דבר אחד, שאנחנו לא נוסעים ברכב הנכון ולכן גם לא ניסע בציר ההתקפה, ונגיע אל המערך העיקרי, שבו רציתי להציג לכם את המשימה ברמה הטקטית הנמוכה, דווקא מאחור, ונראה את זה במאוחר. אלו עובדות, אני לא יכול לשנות… אנו נוסעים כמו תיירים. אני בכל זאת מקווה כי ההסבר מכאן ואותם קטעים שנראה יותר מאוחר ישלימו את התמונה.

סמל8חטיבה 8 היא חטיבה ממוכנת. היא לחמה בדרום, זה מסווג מאוד מאוד. היא קיבלה ביום הרביעי ה-7 לחודש ב-07:00 הוראה לנתק מאיזור כונתילה-תמד, להשאיר שם צוות קרב, לדדות מהר מהר צפונה ולהתייצב ללחימה באיזור הזה בשעה 14:00 של ה-7 לחודש. על המבצע הזה של העברת הכוח מכונתילה צפונה לא נדבר פה. כרגע זה לא כל כך מעניין. אבל מבחינת האפסנטורים זה היה מבצע של ממש ואני חושב שגם מראייה אופרטיבית זה היה מבצע רציני מאוד, מאורגן, גם ע"י החטיבה, אבל בעיקר ע"י אותם הגורמים המטכ"ליים והפיקודיים של הפיקודים השונים, שעסקו בהעברת הכוח הזה צפונה והכנתו לקרב מבחינת אחזקה, בתדלוקו וכינוסו וכל יתר הדברים.

אני מעריך שאתם תראו פה היום גם דברים, שאני מציג לכם וגם דברים שגולני יציג לכם, דברים מעניינים ויפים. אני מרשה לעצמי לומר כי מבצע ההעברה מבחינת חשיבותו לצה"ל באותם ימים, לא נפל מעצם הלחימה כאן. זה שהצליחו להעביר את הכוח הנה מאיזור כונתילה-תמד ב-24 שעות ולהכין אותו להבקעה ולמלחמה הזו באותו זמן, ושהכוח הזה יעמוד ביום חמישי בשעה 14:00 מוכן ללחימה, זה מבצע לחוד וכדאי למי שמתעניין בו שיקרא עליו.

אבל לעצם העניין ולעצם הלחימה, נעשה הכרה קצרה עם השטח למי שלא מכיר אותו. צפונה לנו, ישר צפונה, ישנו תל גבוה. זהו תל עזזיאת. צפון-מערבה מהתל ישנם שלושה ישובים – דן, דפנה ושאר ישוב. ישר דרומה מאיתנו מתחת למצוק רואים שיכון של כפר סאלד, ומעליו את המצוק של כפר סאלד, שבעצם נמשך ישר ודרומה כמעט לכל אורך הגיזרה. את החרמון אני לא צריך להציג לכם, רואים אותו. יש מתקן יפה מאוד בינינו לבין החרמון – קלעת נמרוד. רואים את המבצר ומזרחה מאיתנו רואים בקו רקיע את קצה הרמה הסורית, מה שאנו קוראים הרמה.

כאן כדאי להתעכב על שני ישובים ערבים שנראה אותם על קו רקיע צפון מזרחה מאיתנו, במקום שכאילו הרמה משתפלת צפונה, רואים שתי קבוצות עצים. האחת נמוכה וקטנה ומעליה דרומה יותר קבוצת עצים קטנה יותר, אבל גבוהה יותר. אחרי קבוצת העצים הזאת מימין, מי שיש לו משקפת יראה טוב, רואים כפר, זוהי זעורה. הכפר זעורה ודרומה לכפר ומעליו מוצבי זעורה.

לא כדאי להיכנס כאן עכשיו לפירוט. עכשיו תפנו את המבט צפון-מזרחה, או מזרחה, ישר לפנים וטיפה ימינה, אתם רואים שדה שלף. בגבול השדה, בשטח השחור, בתוך השטח השחור, זוג עצים. בקו ישר מעל שני העצים בקו רקיע בכעין אוכף רואים שוב עצים, מבנים וכל מיני דברים מעניינים. זה הכפר קלע. אתם תזכרו, זעורה וקלע מבחינתנו אלו שני מקומות מפתח על הרמה.

גבעת האםלפני שאני אגש לפירוט היעדים, אני רוצה לומר לכם כי מי שנאחז בקו הרקיע למעלה גמר את הפרובלמטיקה של עלייה בצירים מוגבלים לרמה, ומי שנאחז באיזור הזה של זעורה או קלע, או זעורה-קלע, בידיו המפתח לשטחי התמרון שמובילים מזרחה ודרומה לכיוון מסעאדה-קונייטרה. לכן חשיבותו של הקו הזה, קו שיפולי הרמה המערביים.

אני אתחיל בחלק הצפוני, ופה אני פולש קצת למערכים של גולני. הם יסלחו לי. אתם ודאי תראו אותם אחר כך יותר מקרוב. אנו נלך מהקרוב אל הרחוק ומותר לנו מבחינה טקטית לראות אפילו בהליכה הזו שאני אלך בה שלושה קווים טקטיים של היערכות.

הקו הקרוב שיושב על הגבול המעשי, קו הביניים או הקו השני שהוא אי-שם ברכס הקדמי והקו העיקרי העליון, זה מוצבי גב הרמה. לא אמרתי עוד דבר: אתם רואים כי ממערב לעזזיאת מתפתלת דרך שעוקפת אותו, ממשיכה פה לפנינו, נעה למצוק של כפר סאלד והולכת דרומה. בלי להתפלסף ואני לא מספיק בקיא בתורה הזו של שטחים וחלקות, ובוודאי יש פה מי שבקיא, אבל זה שייך להיסטוריה. נאמר באופן פשוט לגמרי כי הדרך הזו היא דרך פטרולים. זהו קו הגבול המעשי, או הקו הירוק של טרם מלחמה.

עכשיו נתחיל בזיהוי המוצבים של הקו הקדמי שחולש על קו הגבול הזה, ונתחיל מצפון: תל עזזיאת הוא מוצב ראשון, מוצב פלוגתי. הוא כעין מובלעת בתווך שלנו ואתם רואים כי הדרך עוקפת אותו. עכשיו נלך על השלוחה שיורדת מזרחה מתל עזזיאת ומעל לוואדי די מצוקי, בערך 1,300 מטר, משהו כזה, אתם רואים מין כיפונת כזו מערבה לה, צמוד אליה, דרך יורדת, במרכזה מבנה ואם תסתכלו טוב תראו שם כל מיני בונקרים, עמדות וכו'. זהו מוצב מחלקתי פלוס, לפעמים עם טנקים, לפעמים בלי, זה היה תלוי במצב המתיחות, זהו בורג' בביל. ובכן, תל עזזיאת ובורג' בביל חלק אחד של הקו הקדמי.

מגבעת האם מבט על תל פאחר

מבט לצפון מגבעת האם (צילום: דני ביזר)

עכשיו לכו מבורג' בביל יותר קרוב אלינו, מעבר לוואדי דרומה, על שלוחה שבקצה הצפון מערבי שלה רואים שדה, שלף כזה, רואים מבנה, מסביב חפירות. מי שיסתכל טוב במשקפת יראה גידור: שוב מוצב מחלקתי ששמו בחריאת. שלוש המוצבים האלה שעכשיו ציינתי אותם שייכים לקו הראשון. הם מוצבים שלא חטיבה 8 טיפלה בהם, אלא גולני טיפל בהם.

נלך עכשיו יותר ימינה, או יותר דרומה. אני קופץ על מערך קטן ששמו גור אל עסכר, מפני שלא כדאי לדבר עליו. זהו מוצב קטנצ'יק, הוא לא צייץ ולא ציפצף ולא היווה בעיה.

נחזור חזרה לזוג העצים מזרחה מאיתנו, שקודם לכן ציינתי לכם אותם. בערך 800 מאיתנו זוג עצים מעבר לשדה השלף. מעליו ממש על קו רכס, רואים בקושי מבנה משופע כזה, גדרות, מערכת תעלות, בונקרים. זה מוצב מחלקתי פלוס, או מחלקתי, שנקרא נעמוש. כאן צריך לציין עוד מוצב אחד ששייך לקו הראשון בגיזרה שלנו. אנו לא רואים אותו. בין נעמוש והכפר קלע רואים שוב קו רכס חותך, נראה לנו כאילו שזה באמצע הדרך, זה לא כך. ובכן, צללית דרום מזרחה או עם השלוחה הזו דרום מערבה ומעבר לו, בחצי הדרך בערך, עוד מוצב מהסוג הזה ששמו עוקדה. לא רואים אותו מכאן כי הנקניק הזה, השלוחה, מסתירה לנו אותו. אם היינו רואים אותו, זו מערכת מוצבים של הקו הראשון.

נעבור לקו השני, שגם אותו נראה חלקית. נתחיל בחשוב שבו והמפורסם שבו. שוב מוצב שגולני לחם עליו. ניקח את בחריאת, אם אתם זוכרים, זה המוצבון הקדמי הקרוב אלינו. מעליו וטראסה דרומה רואים מערכת גבעות יפה כזו, כמו על שולחן חול בתרגיל הגנה. על הכיפה הצפון מערבית רואים עצים ומאחור רואים כמה עצים. גם בכיפה הימנית רואים איזה עץ אחד. זהו באופן כללי מערך תל פאחר. אני משייך אותו, ואני מקווה שבצדק, לקו השני של כל מערך ההגנה הזה. אם תלכו עם תל פאחר בקו כללי דרומה ברכס הקרבי של הרמה, לצערי הרב לא רואים את זה מכאן, ותגיעו מול קלע שוב, שם כפר ששמו סיר א-דיב, שהוא לא כל כך מערך כמו קו מבוצר. יש לו גדרות, יש לו מבנים מבטון, יש לו שוחות, עמדות ירי. הוא נמצא במצב לא רע מבחינה קרקעית. זהו המוצב השני הגדול. הוא הרבה יותר חלש במבנה שלו מתל פאחר. אין מה להשוות בין סיר א-דיב ובין תל פאחר.

ישנם עוד שני מוצבים ברכס הקרבי. לא כדאי להתייחס אליהם, הם קטנים. הם לא שיחקו במלחמה הזו. כשהם ראו כמה קרבות של טנקים שרצו שם, הם לא הגיבו בכלל. כדאי עוד לומר שברכס הקרבי הזה שציינתי אותו עכשיו עוברת דרך, אנחנו בסלנג שלנו קוראים לה ציר הנפט, וזה דבר ידוע ומפורסם ואני לא חושב שצריך עכשיו להרבות בדיבור.

מגבעת האם אל נעמוש

מבט למזרח מגבעת האם (צילום: דני ביזר)

הדבר האחרון מבחינת המוצבים שאני רוצה להצביע עליו ואני קורא לזה, לא רק אני, השטחים החיוניים של איזור ההבקעה הזה. אלו הם מוצבי הרמה. אנחנו דיברנו עליהם קודם. אלו הם המוצבים של זעורה הדרומיים והצפוניים. כללית, הם בערך מתחילים מ-500 מטר דרומה לזעורה הכפר ובשטחים הגבוהים ביותר – קלע. בין קלע וזעורה ישנו עוד כפר ששמו ג'ובת אל מיס. לא רואים אותו מכאן, אבל הוא באמצע הדרך, בדיוק בין שני הכפרים האלו. הוא שייך למערך של קלע וקטן מבחינת היקפו וכוחו מקלע.

כדאי כאן להוסיף כמה מילים על הערכת השטח הסורי, וזו של פיקוד צפון. אני מתאר לי שקיבלתם הסבר בדן על השיקולים של הפיקוד ואני לא אחזור על זה, אבל מבחינת השטח והערכתו, בולט לעין שבין המצוק של כפר סאלד ובין תל עזזיאת יש פירצה קרקעית. פירצה קרקעית שנמשכת בעצם, אם בודקים באופן מושכל את השטח, עד הרמה והיא קורצת למרות שלא היו צירי אורך. התוואים שאתם רואים לפנינו עכשיו שמתפתלים למעלה לא היו, אבל זו פירצה קורצת מאוד, לא לגנב, אבל לצה"ל.

בבדיקת השטח, הפיקוד הגיע למסקנה שבהחלט איש לא התווכח עליה והמסקנה הזו אח"כ הוכיחה את אמיתותה, שעם שריון אפשר לפרוץ תוך ניתוב מדויק גם ללא הכשרה הנדסית.

ההערכה הסורית, אני מאמין, אני לא יודע, היתה שונה. הם כידוע לכם ריכזו את עיקר המערכים שלהם על צירי האורך העיקריים, אלו שלושת כבישים: ציר בניאס, ציר ראש הגשר והציר שעולה מאל חמה. הם לא הזניחו את השטח בין הצירים. עובדה שיש פה מערכים. אבל להפתעתנו הרבה הפירצה הזו היתה ממוקשת, אבל יחסית בצורה דלילה. ומה שהפיקוד ידע על המיקוש בפירצה הזו ומה שהפיקוד מסר לי, שוב התאמת. בפירצה הזו מזרחה, לא טנק ולא זחל ולא שום רכב קרבי עלו על מוקשים. מובן מאליו שהמסקנה העצמית היתה שהיה ומבקיעים בצפון, זהו איזור ההבקעה והוא נבחר, ובו בוצעה ההבקעה הראשונה של פיקוד צפון כי נעשו אח"כ עוד הבקעות אבל בדירוג, ולפחות עשר שעות, או שמונה או שש מאוחר יותר, אם לא הרבה יותר מאוחר.

כמה מילים על צירים בגיזרה הזו: ציר האורך העיקרי הוא כמובן הכביש בניאס-מסעאדה-מנצורה-קונייטרה, וממנצורה דרומה לאן שרוצים. הכביש עצמו מוגן מאוד. מאוד לא נוח מבחינה קרקעית. אתם מכירים אותו מסיורים שלכם.

ציר האורך השני, אם אפשר לקרוא לו ציר אורך, עולה ממוצב עוקדה, המוצב הקדמי הדרום מזרחי, ישר לעבר קלע. עכשיו קלע היא צומת או מסעף כבישים. אם אתה פונה צפון מזרחה אתה מגיע למסעאדה, ומשם לאן שאתה רוצה. אם אתה פונה דרום מזרחה או דרומה אתה מגיע לוואסט, ומשם שוב למנצורה, קונייטרה או כל מקום אחר שאתה רוצה. הייתי אומר שבשביל לנצל את ציר האורך הזה של עוקדה-קלע אתה צריך להתחבר אליו, כי הוא לא מגיע עד אלינו, אבל תיכף תראו כי זו בעצם בעיה לא כל כך גדולה.

איזור עוקדה

איזור מוצב עוקדה. הדרכים בקו הראשון של הרמה הוליכו ממערך למערך

מה שחשוב כאן זה צירי הרוחב. ובכן, הסורים היו יסודיים מאוד בבניין מערך הגנה. הם בנו מערכים טובים מבחינת ביצורים. כל המערכים ממוקשים סביב, כולם מגודרים, כולם עם עמדות מבוטנות וכל הדברים הטובים שצריך אותם. וכמובן שהם סללו דרכים, סולינג ודרכי עפר, בין המערכים שוב, זה אופייני, הקו הראשון כולו – עזזיאת-בורג' בביל-נעמוש-עוקדה ודרומה מחובר בציר רוחב, שהוא פשוט מוביל ממערך למערך. הוא לא סתם מוביל, אלא הוא נכנס למערכים או מהאגפים, או מאחור.

יש לזה יתרון גדול למגן, כי בדרך כלל הצירים מוסתרים. אבל גם לתוקף, כי זה מוביל אותו בדיוק לאן שהוא רוצה. גם השלב השני לא הוזנח. ואמרתי כבר קודם כי יש שם דרך טובה מאוד, ציר הנפט, שמוביל מתל פאחר למוצבים בצד השני, מגיע לסיר א-דיב וממשיך הלאה. בסיר א-דיב יש הסתעפות – עוקדה-סיר א-דיב-קלע, ציר האורך.

כמובן שציר הרוחב השלישי הוא הציר שמוביל על הרמה. זה הציר באופן כללי שמוביל מכביש בניאס-מסעאדה או עין פית לזעורה, ומשם על פלטו יפה שאפשר לנסוע עליו עם רק"מ בלי דרכים, אבל יש גם דרכים, מוביל לג'ובת אל מיס ומשם לקלע, משם הוא מתחבר לכביש ואתה נוסע או צפון מזרחה או דרום מזרחה, עושה מה שאומרים לך, אבל אתה עומד על כביש בלי בעיות. שני צירי הרוחב האלה מחברים את המערכים ויש לזה כמובן חשיבות ממדרגה ראשונה.

תבינו לבד שהבעיה כאן היתה לנצל את המעבר ההכרחי של גבעת האם. אתם רואים את הציר כאן למטה, ומכאן בטווח של בערך 400 מטר, אולי אני לא מדייק, להתחבר לציר הרוחב הראשון של הקו הקדמי – זוהי הבעיה. בעיית העבירות. בבחינת השטח, בראייה ובתצ"א הסתבר לנו כי ההתחברות הזו, למרות עזזיאת, למרות בחריאת, בורג' בביל, תל פאחר ונעמוש וכל יתר המוצבים, את הקטע הזה של ה-400 מטר שריון יעבור גם ביום במהירות די גדולה וללא הכשרה מוקדמת.

אני לא רוצה לפגוע ברגשי ההנדסה, הם עשו עבודה גדולה מאוד במלחמה הזו. בכל מיני סיפורים קוראים שפה לפני הכוחות נעו הטרקטוריסטים האמיצים, על טרקטורים כאלו צהובים ופילסו את הדרך. זה לא היה כמובן, גם לא היה שום סיכוי שהם יגיעו לאיזשהו מקום וגם לא היה צורך. הם היו במקום ואח"כ עשו עבודה גדולה. את התוואים שעשו הטנקים הכשירו לדרגים וזה חשוב מאוד. כמו כן נפגע להם רכב בהמתנה כי כל השטח הזה היה מופגז מאוד מהארטילריה הסורית.

 

חטיבה8 ברמה

חטיבה 8 נערכת לקראת קרב ההבקעה (ארכיון צה"ל). בשעה שש בערב היא נכנסה לקלע עם שישה טנקים בלבד מתוך 24

אני רוצה לחזור על שלושה שיקולים עיקריים של הפיקוד. בשיקול הראשון נגעתי כבר: אם להבקיע בצפון, זהו איזור ההבקעה. צריך לבצע הבקעה עמוקה מאוד שלא תיסתם לפני השתלטות על השטחים החיוניים, שהם איזור זעורה או קלע, או שניהם, כדי להחזיק ביד את עמדות המפתח לשטחי הפרישה.

עוד דבר ששייך לזה: אם מבקיעים פה משיגים הפתעה מסוימת לפחות מבחינה קרקעית. הייתי קורא לזה הפתעה קרקעית. אי אפשר להעלים פה את כל ריכוזי הכוחות כמובן.

השיקול השני בא כמסקנה כשאנו מחברים אותו עם השיקול הראשון. ההבקעה הזו באופן מעשי בוצעה ביום. היא היתה צריכה להתבצע בתנופה אחת עד למעלה, ומובן לכן שיעשו הבקעה בגיזרה צרה ככל האפשר ואז מוכרחים להבקיע עם שריון, אם רוצים לעשות את זה גם מהר וגם עם מינימום אבידות. זה מחייב בהחלט להרחיב את ההבקעה הזו לאחר מכן ע"י כוחות נוספים בשביל לאפשר הבאת הרכב קדימה. ולכן אם ניישם את המסקנה, הוחלט וניתנו פקודות שאת ההבקעה תוביל חטיבת שריון, חטיבה 8 במקרה זה, ולאחריה באותו תוואי תיכנס חטיבה – חי"ר פלוס טנקים פלוס זחל"מים, תפנה צפונה ותטהר את כל המערכים הצפוניים של הקו הקדמי, שהם בחריאת, בורג' בביל, תל פאחר ותל עזזיאת.

ואומנם הדברים כך בוצעו, ובמקביל ללחימה על מוצבי זעורה כשהחטיבה היתה למעלה, כאן ובמקביל ללחימה על המערכים האלו, וברור לכם שיש לזה השפעה הדדית כששם למעלה נלחמת חטיבת שריון ופה גולני לחם. ואני שוב מדגיש, אני מציג עובדות ואינני רוצה להוריד כמלוא הנימה מערכה של חטיבת גולני, שהיא אגב גם החטיבה שלי, שירתתי בה פעם. כי המשימה שהוטלה עליה ביום על מערכים כאלו היא רצינית ביותר. והמשימה בוצעה תוך לחימה קשה מאוד עם המערכים המקומיים. אבל צריך לזכור שהפיקוד מנע ע"י עצם הלחימה למעלה כל אפשרות של הורדת תגבורות, בעיקר טנקים, למערכים הקדמיים. כמובן שיש לזה גם השפעה מוראלית.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר ולא אמרתי אותו קודם. בסעיף הכללי לא דיברתי על אויב, אני אפרט אותו קצר ומהר. מקלע וצפונה, כולל השטחים הקדמיים, החזיקה חטיבת חי"ר עם גדוד טנקים שלה – 22 טנקים פלוס פנצרים פלוס כמה SU-100 שהגיעו מאחור. אל תשאלו אותי איך, אני לא יודע. הם היו שם. בקו הראשון, הקו הזה של גור אל עסכר-נעמוש-עוקדה, החזיקה פלוגה אחת סה"כ במוצבים מחלקתיים. זו היתה כנראה פלוגת מה"ל. אני חושב היום שזה היה משגה חייהם, מפני שאם אתה מצליח לעלות עם טנקים על צירי הרוחב האלו ומנפנף מוצבים מחלקתיים שהם לא יכולים לשחק במלחמה כזו, אתה נאחז, והצבא הזה אם הוא נאחז פעם – העסק אבוד.

בקו השני, שזה תל פאחר, ששייך לגולני, סיר א-דיב והמוצבים שבאמצע החזיקו שתי פלוגות בערך. אני לא נכנס לפירוט. גולני יתנו לכם פירוט מדויק. בתל פאחר היתה לפחות פלוגה, אינני יודע בדיוק את ההיערכות, אחר הצהריים תשמעו אותה, בסיר א-דיב והמוצבים שעל ציר הנפט עוד כפלוגה.

המערכים הגבוהים העיקריים, זעורה-עין פית ומזרחה כמעט עד מסעאדה – מערך גדודי כאשר עיקר הכוח, כשתי פלוגות, ישבו במוצבי זעורה הדרומיים והצפוניים. בקלע-ג'ובה אל מיס מערך גדודי – חי"ר וטנקים. במערך הזה היה יותר מגדוד טנקים. אני למשל יודע שבבורג' בביל היו טנקים. אני לא יודע מה היה בתל פאחר.

צילום: אקספרס

T-34 שחטף ונשרף. בקלע נמצאו תשעה טנקים סוריים דפוקים, חלק הצליחו להסתלק (צילום: אקספרס)

בכל מערך קלע היו שתי פלוגות T-34. אני אומר שתי פלוגות כי אנחנו מצאנו שם תשעה טנקים דפוקים. אנחנו מעריכים כי היו יותר וכי חלק הצליחו להסתלק. ארבעה פנצרים, שני SU-100, והיו טנקים נוספים. בשלב האחרון של הקרב, טנקים שאינם שייכים למערך הזה, לא היו בעמדות חפורות, הגיעו מעתודות שהיו באיזור ואסט ומנו שבעה טנקים T-54. אבל הם הגיעו בשלב הרבה יותר מאוחר של המלחמה. ובכן, פה שתי פלוגות פלוס ארבעה פנצרים ושני SU-100 במערך קלע. בג'ובת אל מיס במרכז הרמה היו עוד שלושה T-34. זה כל מערך הטנקים בגיזרה שלי שהיה חפור באדמה. הוא לא כל כך קטן. פלוס כמובן העתודות שחיל האוויר טיפל בהם יפה מאוד, ואנחנו הצלחנו בסוף היום להקים איתם מגע.

סד"כ החטיבה לקראת הלחימה. ובכן, כפי שאמרתי לכם קודם החטיבה התפצלה. היא השאירה חלק בדרום ונעה עם החלק העיקרי צפונה. היה לנו כך גדוד טנקים אחד, שרמנים, שמנו 27 טנקים שהגיעו צפונה, אבל באופן מעשי עברו את הגבול 24 טנקים. שלושה טנקים לא הצליחו לתקן. אנחנו חילקנו אותם לשלוש פלוגות קטנות של שמונה טנקים. ובכן, זה גדוד טנקים אחד עם מיפקדה כמובן. גדוד טנקים שני קיבלנו בצפון. זה גדוד 377 שמנה שתי פלוגות טנקים מלאות, פלוגת חרמ"ש ומיפקדה. והיה גדוד חרמ"ש שלי, גדוד 121, שהגיע עם כל הגדוד צפונה. פלוס כל היחידות החטיבתיות וכל מה שקשור בזה.

פה צריך לציין שהפיקוד נתן לנו לצרכי סיוע, בסיוע ישיר להבקעה הזו, תשעה גדודי ארטילריה, בעצם חמישה, אבל נדבר על ארבעה: שני מכמ"תים ושני גדודי מרגמות כבדות 120 מ"מ, אחד מהם של החטיבה גדוד גד"ב, גדוד 155 מ"מ, גדוד שדה 25 ליטראות והיה כאן עוד גדוד 160 מ"מ ואני חושב שלפחות פלוגה אחת של מרגמות כבדות סייעה לנו בקרב על קלע.

זה סיוע ארטילרי סביר, וכמובן לא הזכרתי, היה פה כל חיל האוויר של צה"ל, שפעל לאורך כל הגיזרה. פעל יומיים קודם ונתן לו בסופו של דבר סיוע התקפי קרוב, נפלא, בקלע. ועשה עוד דבר – אני לא חושב שאני אזכיר עוד הרבה את חיל האוויר, אבל הוא מונח לי על הלב, שאי אפשר להעריך אותו בשום דבר שלדעתי נתן זריקה מוראלית כל כך גבוהה לכוחות הלוחמים שאני חושב שבשלב מסוים זה היה הדירבון העיקרי להמשך לחימה תוקפני מאוד ומהיר. וזאת עשו ההליקופטרים שטסו לזעורה ובעיקר לקלע, תוך כדי הקרב, פעם בדמדומים, פעם בלילה. אני מודה שאנחנו הנחתנו אותם לא כל כך בהתאם להוראות, אך הם הסכימו לנחות. הם שלפו את הפצועים החוצה מהמקום, דקות אחרי היפצעם, רבע שעה מכאן לבית החולים. עשו נאגלה הלוך וחזור ועשו עבודה נפלאה.

תותחי 155

155 מ"מ בפעולה. אלברט מנדלר חלק שבחים לארטילריה, לטרקטורים ולהליקופטרים ("במחנה"/ארכיון צה"ל)

המשימה החטיבתית היתה להוביל מגבעת האם מזרחה, לכבוש את גור אל עסכר, נעמוש, זעורה, להיות בכוננות להתקדמות לעבר קונייטרה ולהתחבר בציר מסעאדה למוצב שאיני זוכר את מספרו.

כמה שיקולים קצרים מאוד לקביעת התוכנית. ובכן, כבר נאמר כי הפיקוד בהחלט הינחה דרך קבע בעניין הזה. אם רוצים להבקיע כאן ביום ולא רוצים לעשות קטל, לחשוף אנשים ולהיות בטוחים שאת ה-400 מטר נצליח לעבור בסדר ונגיע בתנופה אחת עד למעלה, צריך לקדם כמה שיותר טנקים בגוף המוביל. הגוף המוביל היה בנוי רק על טנקים. כל הגדוד של בירו עם השלוש פלוגות שלו, פרט לצוות סיור קטן – שישה אנשים שרכבו על ג'יפ וזחל"מים, אבל קיבלו הוראה בעצם להיות מוכנים לפעולה רגלית לפי פקודה שיקבלו והם באמת קיבלו. זה שיקול ראשון.

השיקול השני, שהוא חשוב כדי להשיג את התנופה, כי היא הכרחית עבור שריון, ולקיים אותה ובשביל להימנע משדות מוקשים – התחברות לדרכי הרוחב והאורך הסורים והסתערות בפריסה צרה מאוד על הצירים לתוך היעדים.

השיקול השלישי הוא שהטנקים המובילים, שוב, בשביל לקיים את תנופת ההתקפה אינם עוסקים בטיהור. יש להם דבר אחד לעשות בחיים, והוא בפעולת הלם ככל האפשר, להיכנס למוצב תוך ירי, לצאת ממנו ולהמשיך הלאה ולא להתעסק איתו. את הטיהור יעשה החרמ"ש, שנע בצמוד לטנקים בסוף.

השטחים האלה הופגזו היטב ע"י הארטילריה הסורית, שבתקופות רגיעה יחסית עבדה לא רע. ולכן שטחי הכינוס שלנו היו רחוקים למדי. אנחנו התכנסנו כללית בקו ראש פינה וקרית שמונה ולא עברנו מזרחה לקו הזה. ובאמת לא ספגנו ארטילריה, אם כי ראש פינה חטפה קצת, אבל זה שום דבר ולא היו נפגעים.

ומכאן ההוראה והתכנון של כניסה להתקפה, תוך תנועה כמובן מבלי לעשות פה טיווחים על הצירים הצרים האלה ובין בריכות הדגים, אלא לפי סדר ההתקפה. הכוחות התחילו לנוע ונכנסו פנימה באותו סדר בלי להיעצר. ידענו כי צוואר הבקבוק הוא גבעת האם. ברור היה שהיא תופגז. זה הכל תחת תצפית. היא באמת הופגזה קשות. היו לנו כאן כמה נפגעים בחרמ"ש, בעיקר ע"י פצצות או פגזים שפגעו בתוך הזחל"מים ממש. אותם זחל"מים נפגעו ישירות וכתוצאה מכך נפגעו האנשים שישבו בהם.

ובכן, מכאן לכוחות והמשימות. גדוד הטנקים של החטיבה מוביל על טהרת הטנקים עם קצת סיור. אחריו צוות הנדסי, שוב מתודרך לפעול רק אם צריך. אחריו החפ"ק של החטיבה. הגדוד הזה היה צריך לנוע, לעלות ולטהר את הקו הראשון של נעמוש, לשלוח חסימה לעבר עוקדה וסיר א-דיב בעוצמה של פלוגה ולמצוא תוואי לפני עוקדה, שחותך לכיוון צפון מזרח ישר לעבר זעורה. אבל זה בשטח לא קיים ואנו באמת אח"כ לא מצאנו אותו. אני מודה שבפעולת סיור מדוקדקת אפשר למצוא תוואי קרקעי ולנסות לתמרן עליו. זה לא תוואי בלתי אפשרי, אך אנו לא מצאנו אותו.

ובכן, הגדוד הזה מוביל, עולה לזעורה ומשתלט על מוצבי זעורה הדרומיים. גדוד הטנקים השני נע אחרי החפ"ק בהרכב של פלוגת טנקים מלאה – 14 טנקים ופלוגת חרמ"ש. הוא נע אחרי הגדוד המוביל, מגיע לזעורה, משתלט על המוצבים הצפוניים ומתחבר עם כביש מסעאדה.

הכוח השלישי, גדוד החרמ"ש, מצוות עם פלוגת טנקים מגדוד 377, נע אחרי גדוד 377 ותפקידו טיהור, אבל לא של נעמוש וכל היתר. לא האמנו שיש שם משהו רציני, אלא של זעורה, ג'ובת אל מיס, ואם צריך גם קלע.

הסיור, פרט לצוות הקטן הזה, לא הכנסתי לקרב בשלב הזה. אני לפחות הערכתי שאם נכניס אותם הם יגמרו פה עם הג'יפים שלהם והזחל"מים שלהם. כל מה שהם עשו הם טיפסו דרומה דרומה לכפר סאלד על המצוק ואבטחו את האגף הדרומי, מסרו אינפורמציה על מה שנע שם וניסו עם טילי SS-11 לדפוק על כמה מוצבים. הם לא עשו דבר גדול, אבל לפחות נשארו בחיים.

אלברט גבעת האם

גבעת האם. נקודת הפריצה העיקרית של צה"ל במאמץ הבקעת הרמה הסורית

מח"ט 8 על הביצוע: זו היתה טעות בניווט, או מקרה, או הכרח המציאות

מנדלר: ב-091000 פקודה – נוע! בראש פינה. ב-11:30 בירו דיווח על מעבר הקו הירוק, עבר בדרך הפטרולים, התחבר בלי בעיות אל ציר הרוחב בתוואים שאתם רואים כאן עכשיו. אלו תוואים שהוא עשה אותם ואח"כ ההנדסה הכשירה אותם ללא שום בעיה. כלום לא נתקע. הכל עלה על הציר, פנה דרומה, רץ לעבר נעמוש, נכנס, יצא וגמרנו, ורץ הלאה. בשלב הזה הסורים הפגיזו יפה מאוד את גבעת האם ואת כל הרמה. קיץ, העסק בער, המון עשן, השלף דלק, היה חם. הוא שלח את פלוגת הטנקים קדימה לעבר עוקדה לחסימה. כל הכוח אחריו. בירבורים על פנייה שמאלה. עד שבירברו כבר נמצאו במגע עם סיר א-דיב. ומי שמגיע לסיר א-דיב בהכרח נמצא במגע עם מערכי קלע. זו היתה טעות בניווט, או מקרה, או הכרח המציאות. בסופו של דבר זו היתה טעות ברוכה, חכמים אחרי מעשה.

ב-12:30 בירו בסיר א-דיב עם הגדוד שלו. החפ"ק בצומת סיר א-דיב עם ציר הנפט. הטעות מתבררת. נמצאים תחת אש רצינית של מערך קלע. בירו מתחיל לתמרן לעבר קלע. נראה את זה אח"כ מלמעלה. הוא נפצע פעם ראשונה, מחזיק מעמד. אני מאתר מה כאן קורה, הפיקוד מתערב 'מה קורה?'. מאתרים שבירו במגע עם קלע.

ואז ההחלטה שלי, אישור של הרמ"ט: גדוד 129 תוקף את קלע חזיתית. יתר החטיבה עם החפ"ק פונים צפונה, עולים על ציר הנפט ורצים למשימה המקורית – זעורה. עולים, כובשים את זעורה ומתחברים בגב ההר לעבר קלע. זאת אומרת הרחבת ראש הגשר הזה, במקום זעורה – זעורה וקלע. זה בעצם מה שבוצע. אני אמרתי קודם טעות ברוכה, כי התוצאות לטעות הזו היו שתיים: למרות האבידות של גדוד 129 בהתקפה חזיתית על קלע, הוא ריתק את כל הכוחות הסורים לעבר קלע. מה שהיה פה, כולל התגבורות מוואסט, שיחרר אותנו מלחץ כבד בזעורה ואיפשר לנו לכבוש את זעורה ולהתחבר אליו.

דבר שני, התברר כמובן לאחר מעשה, שכיוון שפיצלנו את החטיבה יכולנו להפעיל יותר כוח, כי גדוד אחד פעל לעבר קלע וגדוד שני פעל לעבר זעורה. אבל לא צריך להסיק מזה שאלה שתכננו את העניין לא חשבו על זה. ועוד איך חשבו על זה. אלא שהכוונה היתה להימנע מלחימה על קלע. לחימה רצינית על קלע. כי זה היה מערך גדודי והוא היה מערך הגון. הפסדנו בו תשעה טנקים שנשרפו.

ב-12:40 ניתנה פקודה לשינוי משימה. העסק התחיל לזוז על ציר הנפט. באותו זמן פחות או יותר בירו נפצע פעם שנייה וגמר את הקריירה שלו פה. אבל היום הוא חי ובריא וזה אותו בירו. מ"פ הסיור, שהיה עם הצוות הקטן עם גדוד הטנקים, בחור בשם מוקדי, רס"ן, פרופסור בטכניון, לוקח פיקוד על הגדוד כקצין בכיר. הסמג"ד היה בדרום, אמרתי לכם שהתפצלנו, הוא מתחיל לתמרן באותן הנחיות ובאותו קו שקבע אותו בירו. כעבור 4-3 דקות נפגע פעם אחת, נפגע פעם שנייה, נהרג. מצליח, ועד היום אני לא מבין איך, להעביר ברשת הקשר פיקוד למ"פ זווית, שהוא המ"פ הבכיר בגדוד.

המ"פ הבכיר בן 24, אבל בחור לעניין. זווית לוקח פיקוד, מארגן את הכוח, נותן פקודות ונע לעבר קלע עד שב-18:00 הוא מגיע לקלע. מתחיל להיכנס לכפר עם שישה טנקים מתוך 24. מולו באה התגבורת מוואסט. שלושה טנקים נפגעים מיד, נשאר עם שלושה. מתמרן עם עוד אחד לאגף, נדלק גם הוא. נשאר עם שניים. אבל אני רוצה להוריד כאן את סיפור האגדה. אפשר לחשוב שפה חטף גדוד טנקים, כשהוא התחיל את הלחימה ב-24 טנקים וגמר אותה עם שני טנקים. זה לא המצב. הגדוד הזה הפסיד כאן תשעה טנקים באופן מוחלט. תשעה טנקים שרופים לחלוטין ונשאר עם 15. נכון ששניים כשירים היו בקלע באותו שלב, אבל כל יתר ה-13 בחלקם הגדול פגוע, אבל יכול להמשיך להילחם לפחות מהמקום. מפוזר בכפר בין הבתים ונלחם עם בונקרים ועם פנצרים שהיו חפורים במקום. מצב לא טוב.

מפה מנדלר

מפת ביצוע חטיבה 8 ביום 9 ביוני 1967

ועכשיו אני מדלג קצת. חיל האוויר נקרא מיד, הוא לא יכול היה להיכנס. הוא הגיע בשעה 18:00 ביעף יבש בשביל לאתר מה קורה פה. בינתיים הצליחו למצוא סימון ולהזדהות. יורד פעם שנייה ומגרש חמישה מתוך שבעה טנקים שהגיעו מוואסט . מתוך זה הוא פוגע בשלושה ונשארים למעלה מול נתי בטווח של אפס מטר שני T-34, שני SU-100 ושני T-54. מצב לא טוב.

ובקולנוע בשלב הזה, כמו שנגמר היעף השני של המטוסים נשמעה תרועת החצוצרה והקבלריות מגיעה מזעורה על גב ההר, מהאגף. רואים שני SU-100 דופקים את נתי ומחסלים אותם תוך אפס זמן. זה הגדוד שלנו עם ה-377 ובכ-18:30 התחברות עם הכוח בהפי אנד.

למחרת היום ממשיך הגדוד הזה של בירו לנוע עם 15 טנקים, לאחר התשעה השרופים. את ה-15 הצליחו לתקן במשך הלילה ובמשך התנועה, והם נעים כלפי צפון.

הקרב על זעורה היה יותר פשוט. הכוח הזה, כל החטיבה מינוס הגדוד, פנה על ציר הנפט, נכנס לכפר זעורה תוך צידוד, לא נעצרו שם ועלה על המערך הדרומי שהוא העיקרי. היתה שם לחימה של שעה. או יותר נכון, הייתי אומר, כי היה שם תמרון טקטי יפה, שתראו אותו אח"כ עם פלוגת טנקים שכבשה את היעד ב-16:00-15:30.

התארגנות קצרה, התקדמות לעבר ג'ובת אל מיס, דפיקת שלושה הטנקים שהיו שם וכמה נ"טים. השעה בערך 18:00, ברור היה לנו מאוד מה קורה עם נתי בקלע. משם בתנופה אחת לעבר קלע וזה קרוב. דפיקת ה-T-34, שני SU-100 ושני T-54, התחברות והייתי אומר סוף המלחמה פה מבחינתי.

מותר לומר היום שכיבוש השטחים האלה, זעורה וקלע, קלע אמנם במקרה, באותו יום, ותפיסת השטחים החיוניים למעלה וניצול האפשרויות, אני חושב שזה מה שמוטט ממש את המערך של זעורה.

למחרת אנו הצלחנו לאחר תדלוק בלילה לנוע לכיוון וואסט, מנצורה, קונייטרה. ואני אף פעם לא הכחשתי את זה, לא היתה שם לחימה, אם מישהו מדבר על לחימות. היתה שם תנועה רחבה תוך פריסת השריון, תרגיל של פריסה מבצעית, עם ניסיון ליצור מגע עם סורים בורחים, עם מציאת למעלה מ-20 טנקי T-54 בלתי פגועים ונטושים על הצירים, מציאת תותחי נ"מ, מציאת ארטילריה וכל הדברים הטובים שמצאנו בכל מקום. אם נורה עלינו משהו זה קליעים, כדורים וארטילריה פזורים מאוד, שלא גרמו לנו לא לעיכוב ולא לשיבוש.

בשעה 14:00 עמדנו על תל אבו נידה בשערי קונייטרה. העברנו שני טורי טנקים דרך קונייטרה לצד המזרחי. העיר היתה יפה מאוד. היום כבר לא. שקטה מאוד. אף כדור לא נורה באיזור קונייטרה. ב-14:30 נגמרה המלחמה עבורנו, וב-18:00 נכנסה הפסקת האש לתוקפה. אנו בינתיים נערכנו על צומת דמשק במזרחי לאבטחת איזור הפעולה, תדלוק וכל היתר. לא היתה לחימה ביום ההוא.

אבידות: בקלע מה שמצאנו מבחינת טנקים, כשחלקם הגדול ברח, בעיקר ביום השני. בקלע נדפקו ונשרפו שני T-54, וזה פרט לשלושה שחיל האוויר דפק אותם, תשעה T-34, שני SU-100 וארבעה פנצרים. זה המערך של קלע. ג'ובת אל מיס – 20 טנקים.

מכוחותינו בקלע הושמדו כליל תשעה שרמנים שנדלקו והתפוצצו ואין מה לעשות איתם יותר. בזעורה שניים. סה"כ 11.

קנהחללים: וזה מפתיע אבל זה לטובת השריון. סה"כ בכל המלחמה הזו, כולל אלו שנפגעו מארטילריה, היו 25 חללים. מתוך זה 22 פה חללי החטיבה, ועוד שלושה מגדוד 377 שנלחם בזעורה, וזה ללא ספק בזכות הרצת הטנקים קדימה ובזכות השריון כשריון היו לנו 59 פצועים, שאיש מהם לא נפטר. זה בזכות חיל האוויר בכל מאת האחוזים. יש ביניהם שלושה נכים, אבל הם במצב סביר, אחד שאיבד עין ושניים שאיבדו רגל, אבל מתחת לברך. הייתי אומר שסיימנו את זה בכי טוב.

זה ההסבר הכללי על המלחמה של חטיבה 8 פה. אני מבין שפיקוד צפון מוביל אותנו דרך זעורה לקלע. טוב לראות את זה כשעולים על ציר ההתקפה מלמטה למעלה, אבל כיוון שאנו לא יכולים, תנסו לראות את המקסימום למעלה. האם יש שאלות להבהרה?

אלי: באיזה מידה התבטא הסיוע שלך לחטיבה 1?

אלברט: הסיוע שלנו לחטיבה 1 היה מועט מאוד. כשגדוד 129 לחם על קלע ואני לחמתי על זעורה, והיינו בשלבים שונים של כיבוש מוצבי זעורה הגדולים, הדרומי והצפוני, גולני התחיל בלחימה הקשה על תל פאחר. ואז בעין פית או בתל פאחר או בשניהם, היו מספר טנקים שדפקו טוב מאוד את גולני. ואז הורו לנו להקצות מחלקת טנקים. אנחנו לא נהיה שם, אבל מציר הנפט בערך בקו זעורה, תל פאחר היא כאן וכמובן שפגעו בטנקים האלה ושיתקו אותם. זה כל הסיוע שהם קיבלו ממני בטנקים. הייתי אומר שהסיוע העיקרי הוא לא סיוע טנקים, אלא ההימצאות שלנו בזעורה ובקלע, כאשר הם נלחמים בתל פאחר.

____________________________________________________________________________________

לפרק ב' של מח"ט 8 על כיבוש זעורה וקלע – לחצו כאן

לקריאת שני הפרקים הראשונים: 1) אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית. 2) סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הטיול אל הניצחון (3): אלברט מנדלר, חלק א'

  1. קורא ולא מאמין שהצבא הזה כבש את הגולן. נס משמים . כמה ברדק וכמה פרטץ'. מה זה עוזר שיש תוכניות ותכנונים , בסוף בשטח כולם מתברברים , חלק עולים מכאן ואחרים עולים משם , כל אחד עושה מה שהוא רוצה, המכשרי קשר לא פועלים, טנקים נתקעים בעליה ומזל שהעוזי המצ'וקמק עוד מסוגל לתת 2 יריות.
    אם חשבתם שמשהו הישתנה ב50 שנים אתם טועים, תסתכלו מה נעשה בעזה היום , אותו ברדק וכלום לא למדו, זחלמים נוסעים בעזה עם שריון בעובי שקליע של אקדח ברטה מפלח אותו, אז מה הפלא שנהרגים 13 חיילים מסכנים בזחלם לא ממוגן ואחרים עומדים כמו ברווזים במטווח בשטחי כינוס בטווח מרגמות קלות ונהרגים עוד 7 ,עוד 5? כל הצבא האדיר הזה לא מסוגלים לנצח כנופיית טרור ובוגי המצביא המהולל מפחד לבוא לנחל עוז.
    חבל שפולי אללה ירחמו כבר מת אחרת היתי מכין לגשש לעשות מערכון ברוח יוסי בנאי ז"ל: אל תדאג אח שלו הכול יהיה בסדר יש את צה"ל כפרע ואלוהים איתנו. סמוך עלינו ותרגיע, תשתו מים, תנו לצהל לנצח, סמוך עלינו

  2. אני דוקא מתרשם מהמקצועיות של מפקדים כמו אלברט ומתחתיו. כמו שאמר צריך ללמוד בבית ספר לתו"ל כמה דברים מהמלחמה ב67 ואפילו העמסה של חטיבה שלמה של טנקים על מובילים והעברה מקצה המדינה לקצה השני מרחק של 500 קמ תוך פחות מיום רק על זה מגיעה צלש.
    בימים אלו שארגוני שנאה תאבי דם מאיימים על ישראל , בימים שהעולם כולו הסתבך עם בני כת השטן דעאש והאיסלמזיציה מאיימת להחריב מדינות שלמות בארופה דרושים כמו אויר לנשימה כל אותם מפקדי צה'ל ולוחמים האמיצים מדור תש'ח ותשכ'ז שלא עשו חשבון , גם אם הלכו אם הראש בקיר וחטפו אבדות קשות בסיומו של יום הלחימה הם השיגו את המטרה.
    מלחמת ששת הימים תיהיה תמיד דוגמה לנחישות ואומץ של צבא קטן וחכם.
    יישר כוח !!

  3. ציטוט : " זו היתה טעות בניווט,
    או מקרה, או הכרח המציאות.
    בסופו של דבר זו היתה טעות ברוכה "

    הטוב מנצח גם דרך טעויות !!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s