הטיול אל הניצחון (4): אלברט מנדלר (חלק ב')

"כשראיתי כאן את המחזה – לא היה לי כל כך נוח על הנשמה" * שנה אחרי המלחמה: אל"מ מנדלר, מח"ט 8 בששת הימים, חוזר לזעורה ולקלע, ומספר על קרבות ה-9 ביוני * מתוך סיור מפקדים 1968, חלק 4

אנדרטה חט 8

מחסום הקוביות, האנדרטה לחללי חטיבה 8 בששת הימים וביו"כ במעלה הדרך אל קלע

שנה לאחר מלחמת ששת הימים, אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה של מפקדים שהשתתפו בלחימה. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה, סא"ל אברהם אילון. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968.

המפקדים נפגשו בחצור, משם נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, לקבל סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור לשאת דברים, אבל כנראה שלא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט צפון, דן לנר. מי שהיה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. לפחות מח"ט 8, אלברט מנדלר, הגיע ותרם את חלקו.

מסלול הסיור היה: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע, ג'לבינה וחזרה.

בימים הבאים יתפרסמו בכמה חלקים העדויות של המפקדים מאותו סיור. להלן סדר הפרקים (שלושת הראשונים כבר פורסמו):

טיול אל הניצחוןאל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.

סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים

אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר

סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר

רס"ן איציק בן ארי (כנראה סמג"ד 65): כיבוש ג'לבינה ע"י גדוד הצנחנים 65.

לפני דבריו של מנדלר – תקציר הקרב של חטיבה 8 ביום ה-9 ביוני: החטיבה היתה אמורה להיכנס מגבעת האם, לעבור דרך מוצב נעמוש ומשם לעלות לכיוון צפון-מזרח ולכבוש את מוצבי זעורה. בגבעת האם ובהמשך ספג טור החטיבה (גדודי הטנקים 129 ו-377 וגדוד חרמ"ש 121) הפגזה ארטילרית כבדה. בהמשך נוצרה טעות בניווט שהובילה את גדוד 129 לעבר הכפר סיר א-דיב ומשם לקרב קשה מול מתחם נ"ט ושריון של קלע. במקביל פנה חלק מגדוד 377 וחפ"ק החטיבה לכיוון זעורה, כבשו את הכפר ואת המוצבים ולעת ערב חברו לשרידי הטנקים של גדוד 129 והצליחו במאמץ רב להכריע את קלע.

פרק 4 – אל"מ אלברט מנדלר (במוצב זעורה הדרומי): אני חושב שטוב שבחרו בציר הזה. אני לא סתם אומר את זה, כי הכוחות שנעו כאן אלו כוחות שלווים, אותם הכוחות שלא היו עסוקים בקלע כשהיה להם קרב כבד וקשה. אלא שאר הכוחות שנעו לאורך ציר הנפט שמתחתינו, כלומר לרוחב החזית ואח"כ פנו הנה, הם כל הזמן ראו את ארץ ישראל באגף שמאל, הם ראו כמה שהם למעלה וידעו שעוד פוש אחד והם לגמרי למעלה. אני חושב שיש לזה השפעה חשובה מאוד לגבי האנשים שצריכים להילחם. אבל זה דרך אגב.

לפנינו תחילת המוצב שאנו קוראים לו מוצב זעורה הדרומי, כולם בעצם דרומיים, אבל משום מה נדבק לו השם הזה. יש לו ספרות רבות מאוד שאינני זוכר אותם. המוצב הזה בתחילתו, המקום שאנו עומדים, כולל הכתף הקטנה הזו שנמשכת כאן מאיתנו והלאה, עם המעלה הראשון רואים את הבונקרים ואח"כ הוא נמשך דרומה כמעט ק"מ. הוא מערך ארוך מאוד. זה מערך חביב, מבוצר, ממוקש, זה המערך העיקרי. אני חושב שהקיבולת שלו היא שתי פלוגות לפחות. אני מעריך כי ישבה פה פלוגה או פלוגה פלוס.

המערך שאנחנו קוראים לו מערך צפוני הוא בשטח הגבוה יותר של זעורה. הייתי אומר שהוא המשך השלוחה שאנו רואים את הקצה שלה בכיוון צפון-מזרח. כשאתם תסעו אח"כ ותפנו שמאלה אתם תראו אותו. מעניין שהוא הגבוה יותר, אבל הוא לא היה המערך העיקרי. על כל פנים, לאחר שזה נכבש הבחור הזה עשה לנו מעט מאוד צרות. הוא עוד קצת פירפר, הוא קצת ירה, אח"כ הסתערו עליו וגמרו אותו עם חרמ"ש ועם שני טנקים, בלי כל פרובלמות.

מה מעניין במוצב הזה? קודם כל מעניין לראות כיצד הסורים סייעו לנו להיכנס למוצב באמצעות הדרכים שלהם. תשימו לב שהוא פונה אלינו עכשיו, בהחלט במימד הצר שלו. אם היינו עושים הערכת מצב עכשיו, לפחות בשטח צבא, היינו אומרים שמוצב כזה, גובה כזה וכזה, שולט על זה, ארוך כך וכך, הצד הצר שלו פונה צפונה ודרומה. אבל כל אחד מבין שאם מצליחים לבוא מזעורה לכאן, אתה תוקף אותו ממש במימד הצר.

טנק הפוך בזעורה

זעורה, 10 ביוני 1967, צוות טכני מחטיבה 8 ליד טנק סורי (כנראה T-54) שהתהפך לצד הדרך (צילום: במחנה/ארכיון צה"ל)

הנקודה השנייה היא עוד יותר מעניינת והיא קצת מצביעה על החלמאות של המתכננים הסורים, ופה שלא תבינו אותי לא טוב. החייל הסורי, ובכלל הרמה הנמוכה הסורית, המחלקה, הפלוגה, הם לחמו, ואפילו אם לא נשתמש בשמות התואר למיניהם, הם לחמו טוב ביעדים שלהם. אבל היעד הזה, תסתכלו עליו כשנגיע, הוא ערוך מערבה. הוא כמעט לחלוטין לא ערוך מזרחה. הוא מעט מאוד ערוך דרומה וצפונה. עיקר הכוח שלו מופנה מערבה לעבר הארץ.

עוד דבר מעניין: בערך בטווח 400 מטר מתחת לרכס הזה עוברת דרך הנפט מסיר א-דיב לכיוון זעורה ולמטה לתל פאחר. מי שבודק את העמדות ממש ואת שדה האש שלהן, מגלה כי בעצם השליטה שלהן על ציר הנפט היא קלושה ביותר. זה מדרון תלול ורק עמדות בודדות חולשות ממש על ציר הנפט. זה מוזר עוד יותר. אני יכול לומר לכם שהפועל היוצא של העובדה הזו ושל הלחימה בקלע הוא שאת הדרך מסיר א-דיב לכאן עשינו ללא היתקלויות. אני לא שמעתי כל כדור. יכול להיות שירו קצת, אבל זה לא דבר שמסוגל להפריע ליחידות שריון גדולות להתקדם. לא רק שלא עיכב, זה בכלל לא הורגש. כולל לא המוצבים הקטנים שהיו על ציר הנפט.

זו הדרך שהולכת למוצב הזה, היא הולכת בין גדרות, ממשיכה לכיוון ג'ובת אל מיס ועד קלע.

א ל ב ר ט

אלברט מנדלר

התוכנית באופן כללי היתה שהכוחות המגיעים מזעורה יפנו כמו שאנו פנינו, ובשדרות ירוצו לא לכאן, אלא לחלק העורפי של המערך. משם יעשו תפנית מזרחה ויטהרו את המערך מהכוחות. סדר תנועת הכוחות היה כזה: מוביל גדוד 377, גדוד טנקים בהרכב של פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש. אחריו באה פלוגת חרמ"ש, אותה הובילה פלוגת טנקים. גדודי החרמ"ש נועדו לטהר.

לאחר שינוי המשימה, כאשר המערך הדרומי נפל על גדוד 377 המוביל וטיהור זעורה וטיהור ג'ובת אל מיס הוטל על החרמ"ש, כש-129, גדוד הטנקים, נלחם בקלע. החפ"ק נע עם הפלוגה המובילה, שזה הכרח כנראה בשטחים הרריים. בנוסף לבעיית המנהיגות, על זה לא נעמוד היום, זה ידוע, אבל בשטח הררי כשאתה עולה מלמטה למעלה אתה מוכרח להיות במקום הרגיש, אחרת אתה לא יודע מה קורה ואין לך נקודת תצפית. וכששותפים לפה קצת ארטילריה, קצת ערפילי קרב וקצת מהומת קרב, אז אם אתה לא קדימה אתה לא רואה כלום.

ובכן, החוד של הגדוד המוביל, הטנק המוביל הגיע לכאן. הוביל בחור בשם בנץ הסמג"ד. הוא הגיע לכאן, עשה מה שצריך לעשות. הוא עלה על התוואי הזה, התחיל לנוע. כשהגיע בין הגדרות, עכשיו הגדרות נמוכות, אבל אז הן היו יותר גבוהות, הוא נדפק בבת אחת ע"י שתיים או שלוש בזוקות. הוא נתקע. האנשים נפצעו כולל הסמג"ד ונטשו את הטנק. אח"כ הגיעו עוד שני טנקים עד לכאן. אח"כ ארבעה זחלים של החפ"ק החטיבתי ואחריו שאר הטנקים ופלוגת החרמ"ש. עוד זה קורה, מונחתת פה הנחתה ארטילרית רצינית שלהם ומגלחים לנו את האנטנות. הקשר נפסק.

אני צריך להוסיף כי כשפנינו לכפר זעורה הנחתנו פה ריכוז ארטילריה של שלושה גושים שבאמת לא ראו כאן כלום. הכל היה מכוסה וזה נתן לנו לגשת עד לכאן ללא הפרעה. אגב, את זעורה עברנו בצידוד תותחים וקדימה. לא כל מה שאתם רואים עכשיו בתוך זעורה זו עבודה שלנו. גם הצנחנים וגם גולני מחררים פה את הקירות עד היום.

ובכן, המצב הוא זה שעומד טנק דפוק, אחריו שני טנקים, שלושה זחלים בערך פה, שאר הטנקים פה. אין קשר, יש מהומה, כולם יורים כמו שדים לתוך העניין הזה. בקשר אין מענה. החפ"ק פנה ימינה לכיוון העצים. בעוד אני מסתכל אחורה אני רואה כי זה מצא חן בעיני הטנקים היורים, אבל הם לא הבינו מה אני רוצה מהם. היו פה דקותיים לא כל כך נעימים, ואז עשינו מה שעשינו. הועדו לכך שני קצינים טובים. לקחנו אחד ונאמר לו חביבי, [טנק] הסמג"ד כאן דפוק, הציר סתום, המצב לא כל כך נוח, קח את הטנקים, עלה על מרכז היעד, תפוס אותו ותמשיך הלאה. הבחור קלט מהר מאוד, עלה למעלה, משך אחריו עוד מחלקה של טנקים, עבר אותי תוך כדי ירי ומשך אותי אחריו. ואז כל הגדודייה הזו עלתה על המוצב, סרקה אותו. היו שם ארבעה טנקים שירו טוב מאוד, בטווחים קצרים מאוד והעסק התחיל להתמוטט.

במקביל אירגן המג"ד קצת יותר מאחור את שאר הכוח, מצא עקיפה בתוואי הזה ועם שאר הכוח הגיע לחלק העורפי של היעד. פה נוצר מצב שכוח קטן אמנם, אבל די תוקפני, פורץ אל מרכז היעד, שאר הטנקים מתרכזים בפאתי היעד הצפוני, לא נתקלים בשום כלום. בערך במרכז הדרך עשו ימינה פנה, ונכנסו פנימה וטיפלו במערך הזה תוך כדי ירי. אני מוכרח לומר שאחרי הלחימה הראשונה כאן היתה משימה מאוד חביבה. דפקו לנו שני טנקים עם בזוקות, פה טנקים שלהם לא היו, היתה פה הרבה ארטילריה והרבה אש בתוך היעד, אבל בשום פנים ואופן לא הצליחו לרכז כאן את עיקר מאמץ האש כיוון שפניה מופנה מערבה.

הבקעת צפון הרמה הסורית ע"י חטיבת אלברט. זהו השקף שהוצג בסיור המפקדים 1968 (הדגשת המקומות - תוספת עכשווית). להגדלה - לחצו

הבקעת צפון הרמה הסורית ע"י חטיבת אלברט. זהו השקף שהוצג בסיור המפקדים 1968 (הדגשת המקומות – תוספת עכשווית). להגדלה – לחצו

עוד דבר צריך לזכור, הסורים האלה פה ידעו מה קורה בקלע והם הבינו כי העניין הוא לא כל כך פשוט. יש כוח אחד שלוחץ על קלע ודי הולך לו, והנה עכשיו כוח שני בא מכאן, וזה פלוס עצם הפעולה כאן ודאי סייע עוד יותר למיטוט המערך. כעבור שלושת רבעי שעה הגענו לקצה השני של המערך. שם התארגנו מחדש, אספנו פה כ-40 שבויים, קצין אחד בלבד, שמנו חוליה של חוקרים, הם מסרו לנו אינפורמציה על האויב והכוח הקדמי שלנו נכנס לקרב אש עם ג'ובת אל מיס.

בשלב הזה קרה עוד דבר שעלול לקרות בלחימה. פלוגת החרמ"ש שנעה אחרי גדוד הטנקים הזה נעה אחריו, אבל פתאום היא ראתה שהגדוד נעלם לה. ואז הפלוגה המשיכה לתוך זעורה, עשתה שם מהומה, חזרה בחזרה לכאן, נכנסה אחרי פלוגת הטנקים, עזרה פה בכיבוש וטיהור ונשארה כאן עד שהגיע גדוד החרמ"ש.

נעזוב רגע את הגדוד הזה. גדוד החרמ"ש הגיע חצי שעה אחריו, נכנס עוד פעם לכפר, טיהר אותו, הוציא את פלוגת החרמ"ש שהיתה כאן ושלח אותה קדימה אחרי פלוגת הטנקים שנעה לכיוון קלע. גדוד החרמ"ש המשיך ותקף את היעד הצפוני וכבש אותו. היה בונקר אחד שניסה להתנגד לו, ואז הוא קידם טנק למרחק של 30 מטר והטנק חיסל אותו ובעצם בזה הסתיימה הלחימה כאן.

בלילה ביקשתי שישלחו לי פלוגת חי"ר או שתי פלוגות חי"ר, כי הרגשתי שאני עומד בפיסוק די רחב. היה לי כוח בסיר א-דיב, כוח בזעורה וכוח בקלע, ורציתי יותר כוח חי"רי שיאבטח את איזור הפעולה ויאפשר הרחבת הפעולה. החי"ר הזה הגיע. מג"ד החרמ"ש קלט אותו, המג"ד הזה ישב בזעורה, שלח פלוגת חי"ר אחת לג'ובת אל מיס לאבטחה, פלוגת חי"ר שנייה עם חמישה טנקים לקראת הבוקר ירדה לכיוון המוצב שעל ציר מסעאדה-בניאס, ובערך בשעה 07:00 כבשה את המוצב הזה ובזה בעצם הסתיים החלק של ההתחברות לציר מסעאדה-בניאס.

אני חושב שפה אין מה להוסיף. אני מציע לכם תוך כדי נסיעה להעיף מבטים מערבה ומזרחה. ניסע לאט, תתרשמו מהמוצב. תראו גם חלק של גדר מופל במרכז היעד. זה המקום שהטנקים עשו ימינה פנה. ואם תספיקו, תפנו גם מזרחה ותראו את היעד הגבוה שמשום מה לא הפריע במיוחד.

האבידות שלנו פה היו שני טנקים פגועים, לא שרופים, אבל פגועים עד כדי כך שלא היו כשירים להמשך תנועה. שלושה חללים וכעשרה פצועים.

הקרב בקלע: למה הטנק של אלפרד נוסע במהלך ראשון

אנו עומדים עכשיו בכיכר המרכזית של קלע. קלע בכלל בעצם זה לא כפר, אלא זו היתה מיפקדה של הגדוד או של החטיבה שישבה כאן. הבתים באיזור הבית הזה שקרס היו בנייני מיפקדה. נמצאו שם דברים מעניינים מאוד. גם מעבר לכביש אתם רואים איזשהו מבנה ועוד מבנה אחד. אלו היו מבני חדר מפקד וכל מיני דברים יפים עם מפות, כורסאות וארונות, מאוד מסודר.

האזרחים שהיו כאן היו מעטים, והם היו כנראה במיפקדת השירותים של המיפקדה שישבה פה. מבני הבטון האלה הם לא מקובלים כל כך בסביבה הזו. אם נרד אח"כ יותר נמוך רואים את זה יפה בסיר א-דיב. המבנים האלה בנויים מבטון ויש להם כוכי ירייה בכל מקום. זו לא עמדה, אבל ניתן להפעיל משם נשק.

קלע

מבט ממרומי קלע לכיוון מערב. כל המבנים בכפר היו צבאיים

הכביש שאנו רואים מוביל דרום מזרחה, הוא מוביל לעבר וואסט. לכיוון צפון מזרח הוא מוביל לכיוון מסעאדה ומשם מסעף לכיוון מנצורה-קונייטרה. מי שפונה שמאלה ומערבה או צפון מערבה מגיע חזרה לבניאס. כדי שלא נפסיד את האפקט, יש פה כמה סיפורים מעניינים, אני לא אחזור עליהם עכשיו, הם מוזכרים כסיפורי המלחמה בכל מקום. אבל כדי להמחיש כמה דברים, קרב הטנקים כאן היה בטווחים קצרים מאוד. הזכרתי קודם את שני ה-T-54 מתוך השבעה שהגיעו מוואסט. הם עמדו באיזור הבית הזה, אחד מצד זה ואחד בצד זה, ויתר החמישה היו מפוזרים בכביש מערבה.

שני SU-100 ו-T-34 … מי שהיה פה קודם ראה את שרידיהם, אלה הם שלושת הטנקים המובילים שנתי [גולן, המ"פ] רצה להעלות למעלה כדי להספיק להיות כאן לפני שבאים הסורים מכיוון וואסט. מסתבר שה-SU-100 שהיה כאן דפק אותם ואיפשר לסורים להיכנס.

הסיפור השני הוא שוב מסוג הסיפורים שקוראים אותם בתסריטים, אבל אני יודע שגם בחטיבות אחרות היה מצב דומה. חוד הגדוד שעלה למעלה מהכוח של נתי היה מורכב משלושה טנקים. אחריו המג"ד או ממלא מקום המג"ד, ואחריו עוד שני טנקים, סה"כ שישה. הוביל טנק שנסע לאט מאוד, אבל הוא נסע כל הזמן. הוא לא עצר לרגע. המט"ק היה בחור בשם אלפרד [פנקס]. הבחור הזה נפגע בתחילת המעלה לכפר וכנראה נהרג. כל הפניות אליו [בקשר] לא עזרו. והנהג בתחקיר שלו שלאחר המלחמה אמר: נסעתי לאט, נסעתי במהלך ראשון, כי לא קיבלתי פקודה להחליף מהלך. בשטחים שיש הרבה מכשולים, בדרך כלל המט"ק פוקד לעבור למהלך ראשון. הוא הורה לו לעבור למהלך ראשון, נהרג ונשאר לעמוד בצריח והטנק הוביל את ההתקפה של הגדוד לאט ולא עצר. כמובן כשהוא הגיע למעלה וראה מטווחים קרובים מה שכאן קורה. הטנק לא עצר, הוא המשיך לנסוע עד שהוא נדפק והתפוצץ. אני לא ערב לכם שהמט"ק היה הרוג מתחילת הדרך. זה שהוא היה פצוע אנחנו יודעים. אני מקווה שהוא אומנם נהרג. זה מסוג הסיפורים שקורים במלחמות וקרבות, אני יודע שהיו הרבה אבל בטווחים קצרים.

על כל פנים, כשראיתי כאן את המחזה לא היה לי כל כך נוח על הנשמה. היו לי כאן שלושה טנקים בערימה אחת עם צוותים בצד פצועים. זה תוצאה של בריחה החוצה תוך כדי מרוצה, כדי להגיע לשטח השולט לעבר וואסט. הם הסתבכו כאן עם ה-SU-100 ובינתיים נכנסו ה-T-54 והצליחו לתפוס אותם.

עכשיו אנחנו נרד למטה ונראה את המערך.

אנו עומדים עכשיו במעלה של מערך קלע. אני בקצרה אתאר אותו מבחינה טופוגרפית. ישר לפנינו מחסום הקוביות. אנו רואים תל, מדרום לתל זה הקצה של סיר א-דיב. מצד צפון אנו רואים שלוחה מעל למחסום הזה, ומי שרואה טוב גם רואה חפירות ויכול לראות גם כמה בונקרים. זה הקצה הצפוני של קלע. הוא נמשך כמעט עד לג'ובת אל מיס. זה נקניק ארוך כמו זה של זעורה באורך של 1,800 מטר. חפור, מבוטן טוב ומגודר טוב, ישבה שם בערך פלוגה.

מבחינת כוח חי"ר, משמאל אתם רואים חלק של מוצב, מעל לזה המשך שלו, זה שוב בערך של שתי מחלקות. סוגר את המערך הכפר עצמו. הכוח שם הוא בעצם הכוח העורפי, אבל יחד עם זה ישבה שם בערך פלוגה. מבחינת מערך, שאפשר לקרוא לו כמעט קונבנציונלי להיערכות להגנה הוא טיפוסי, ואני חושב שקשה מאוד בתטל"גים למצוא שטח יותר טוב ולהציב פה הגנה היקפית, שמו שאנחנו קראנו או קוראים עד היום הזה – שטח השמדה במרכז. ציר אחד עולה למעלה, שטח השמדה סגור במחסום נ"ט, נשלט מצפון, מדרום, ממזרח עם טנקים במערך.

ס יו 100

הרמה הסורית, SU-100 שנפגע ועודנו מעשן. משחיתי הטנקים עשו שמות בגדוד 129 (צילום: ארכיון צה"ל)

כפי שאמרתי לכם, ישבו כאן שתי פלוגות T-34, ארבעה פנצרים, שני SU-100 ושני T-54 ועוד שלושה טנקים קלים. ההיערכות שלהם היתה מחוכמת מאוד. הם עמדו עם שלושה טנקים בין הבתים של למעלה, שחלשו כמעט על המחסום. במערך הצפוני לא היו טנקים, היו נ"טים. מאחורי האוטובוסים ומאחריו יש מין פרסה כזו שמקיפה את המעלה לכפר הדרומי ומצפון נשען על המוצב הצפוני. בפרסה הזו עמדו יתרת הטנקים, כולל הפנצרים מחופרים היטב בעמדות ירי חביבות מאוד. זה היה שטח ההשמדה של הטנקים האלו, זו ההיערכות שלהם.

עכשיו מה קרה לאותו גדוד של בירו עם ה-24 טנקים? הוא עבר את סיר א-דיב ועדיין לא כל כך ידע היכן הוא נמצא. כמו שהוא הגיע לצ'ופציק הקטן הזה הוא קיבל הנחיה מהמערך הצפוני. הוא נכנס לאש יפה מאוד. בירו הגיב בשתי דרכים: א) הוא פרס את הפלוגה הראשונה משני צידי הדרך והתחיל להעסיק לכיוון האש. הוא התקדם קדימה, ראה את עמדות הטנקים והעסיק אותם. ב) ביקש ריכוז ארטילריה על זעורה וקיבל ריכוז ארטילרי על זעורה.

כשניתנה הארטילריה הוא לא ראה כל אפקט. הקש"א שלו אמר כי יש עשן בכיוון צפון מזרח. מזה הוא הבין כי הארטילריה נפלה באמת על זעורה, וכי הוא נמצא מול מערכי קלע. הוא היה על סף שטח השמדה. אי אפשר היה לקחת רוורס. המצב היה לא נוח. אז הוא נפצע בפעם הראשונה. המצב הזה הביא לקבלת החלטה: לפצל את הכוח ולעלות על קלע לפני זעורה. בירו הספיק לעשות עוד שני דברים לפני שהוא נפצע בפעם השנייה: הוא קיבל את הארטילריה וטיווח אותה על היעד הזה ועל היעד העורפי והוריד הנחתות מרוכזות.

היעד הזה, אחרי שכל הטנקים בערו, שותק לחלוטין ולא הפריע יותר למהלך הקרב, גם לא טיהרנו אותו, לא היה צורך. מה שהמשיך להעסיק אותו זה היעד הצפוני והכפר עצמו. הוא הורה לפלוגה השנייה (הוא עצמו היה עם פלוגה ז', ו' היתה אחריו) להתחיל לתמרן ולעלות על היעד הצפוני מתוך סיר א-דיב, או ציר הדרך. זה כמובן מעשה לא טוב. הוא התכוון לעשות שני דברים: הוא התכוון קודם כל להיפטר מהפגע הרע הזה. משום שהרכס הזה שולט יפה מאוד על הכפר זעורה, על הכפר קלע ועל הכפר ג'ובת אל מיס. השתלטות על השטח הזה תאפשר פריצה דרך הציר למעלה. בירו נתן פקודות לפלוגה לעלות למעלה ויצא מהמשחק. הוא ירד למטה ועשה רושם רע מאוד. לשמחתנו, תפרו אותו ויישרו אותו.

מוקדי היה שם, תפס פיקוד ותימרן אחרי פלוגה ו' לעבר היעד הגבוה במטרה לעלות עליו. כעבור 5-4 דקות נפגע ונהרג. נתי היה במרכז עם פלוגה ו'. הוא המשיך בתוכנית המקורית של בירו. הוא הורה לפלוגה ו' לעלות למעלה. פלוגה ו' בשתי שדרות הצליחה לעלות במעלה מסיר א-דיב ישר על הרכס. עלה עליו, תפס אותו וניפנף את מי שישב שם. במילים אחרות, כבש את היעד ועמד בעמדות די טובות לעבר ג'ובת אל מיס. בקרב הזה הוא הפסיד שלושה טנקים. כאשר פלוגה ו' היתה למעלה, נתי עם פלוגה ז' התחיל לתמרן על הציר המרכזי והגיע למחסום הקוביות. כמובן שמחסום הקוביות הפריע לו, אבל היה ברור לו כי הוא מוכרח לעבור.

מתוך אלבום פיקוד צפון (ארכיון צה"ל)

מתוך אלבום פיקוד צפון (ארכיון צה"ל)

הוא פרס משני צידי הדרך ובחסות הבלוקים האלה המשיך באש והתחיל להעביר טנק אחרי טנק. הטנק הראשון לא פיצפץ אותו לגמרי, אבל החליש אותו מאוד אח"כ. הוא נדחף פנימה והצליח לפנות ציר בתוך המחסום. פלוגה פ' שהיתה מאחור ולא יכלה לעלות, הוא הורה לה להמשיך לתמרן לעבר השטח הגבוה. פ' ניסתה מאיזור המחסום לעלות למעלה, לא הצליחה לעבור, נפגעה ולא עלתה. סה"כ הוא הצליח להעביר דרך מחסום הקוביות 12 טנקים, היתר עמדו מאחור, חמישה או שלושה בוערים והיתר פגועים וממשיכים לירות, אבל לא יכולים להתקדם ואז התחילה הפלוגה לנוע על הציר הזה לעבר הכפר.

אני מוכרח לומר לזכותו ולזכות הקש"א שלו, שכל זמן הקרב הזה הוא לא היסס פעם אחת. צריך לזכור שבשלב הזה אני נעתי לעבר זעורה. מתוך 12 הטנקים נפגעו שישה נוספים מול הפרסה הזו שמקיפה את מורדות קלע והוא הצליח לעבור את הקטע האחרון עם שישה טנקים. פה נכנס העניין של העלייה בטור, כשהמטרה והרצון להגיע קודם אל השטח השולט עם האלפרד הזה בראש, במהלך ראשון לאט, והיציאה החוצה למשטח כשה-SU-100 דפק שלושה טנקים. עם שלושה טנקים הוא ממשיך. עוד אחד נפגע ונשארים לו שני טנקים למעלה בין הבתים היותר מערביים. ואז מתנהל הקרב בינו לבין ה-T-54, הוא ביקש סיוע אוויר ונתן לנו להבין כי מצבו חמור.

בינתיים אנו היינו מעוניינים כי הוא יגיע באמת למעלה, אבל לא הכרח אבסלוטי. גם אם נתי לא היה מגיע עד קצה הכפר והיה נתקע פה מול הפירצה הזו, די במשימה הזו כדי לתת לנו לרוץ מזעורה לעבר קלע כמעט חופשיים ולקחת את קלע בלי בעיות. הוא לא הפסיק. הצליח לעלות למעלה, עמד בשעות הבוקר במצב נחות מאוד לא נוח, כאשר מתוך ארבעת הטנקים שהיו למעלה נחלצו פצועים, ובראשותו של סמל בשם ורדי התארגנו וטיהרו את הבתים שהם מהכביש ומערבה.

בערך בשלב הזה, בשעה 18:00, מגיע חיל האוויר, מנפנף מתוך השבעה – חמישה טנקים. לא ראה את ה-SU-100 וה-T-54 ועד לאקט האחרון של הגעת החטיבה והתחברות הגדודים נמשך הקרב באיזור הזה.

זה כל מה שאפשר לספר על קרב קלע. אני עוד אומר כמה מילים באשר לשטח: הוא בהחלט שטח אופייני לקרב טנקים בשטח הררי. אם הוא היה מנסה להעלות את פלוגה פ' לא לפני המחסום, אלא קצת יותר מערבה, אילו הוא לא היה נדחק עד המחסום, הוא גם כן היה מצליח לעלות למעלה, ואולי בכלל היה מגיע דרך ג'ובה אל מיס לעבר קלע וזה היה יותר טוב. בקרב זה קורה, הוא לא הצליח. רק פלוגה אחת עלתה למעלה, אבל היא עשתה גדולות. השטח עביר לטנקים, הוא עביר לשרמנים ובוודאי עביר לצנטוריונים ולפטונים.

שכחתי להזכיר עוד נקודה, וזו יחידת אגוז. בלילה שבין שישי-שבת, תוך כדי התארגנות הכוח של גדוד החרמ"ש, 15 הטנקים, שתי פלוגות החי"ר שפיקדתי עליהן וגם סיירת, שאינני יודע היכן היא היתה קודם, כנראה שהיא היתה פנויה. סיירת על ג'יפים וקומנדקרים, הגיעה בלילה אליי או לפנות בוקר, ובבוקר זה בעצם היה כוח הסיור הקדמי ביותר של החטיבה שנע לעבר וואסט וקונייטרה, תפס את הכלים ועשה שם תרגילי סיור ופשיטה. חוץ מזה, חלק קטן נשלח לעבר בית המכס כדי לבדוק מה קורה באגף היותר דרומי שלנו. זה סיפור החטיבה שפעלה בפריסה די רחבה בכל האיזור שהיא למדה עליו.

מפת חטיבת אלברט

מתוך הספר "אלברט". התנועה לזעורה ומשם לקלע אינה מסומנת משום-מה במפה הזו

שאלה: היכן היתה הסיירת שלך?

אלברט: היא נדחפה למעלה עם הדרגים. צריך להבין, וזה לא שייך לקרב, שגבעת האם היתה צוואר בקבוק לא רק בזמן הקרב. אגב, זה לקח אפסנאי טהור – מה זה ציר אפסנאי ומה זה ציר מנהלתי. מרגע שאני עליתי דרך גבעת האם, אחריי נכנסה גולני. בלילה באה חטיבה 45 באותו מעבר. כל הדרגים של שלוש החטיבות האלו עמדו מאחור וכל זה היה צריך לעבור דרך גבעת האם ודרך הציר הזה שהטנקים פרצו. צריך להבין שהיה שם מאוד שמח. לא היה נפ"ק חטיבתי וגם לא נפ"ק פיקודי, ומי שהגיע הגיע. למזלי החיילים שלי הגיעו.

שאלה: מה היו הידיעות שהיו לבירו על קלע?

אלברט: היתה אינפורמציה מאוד מאוד מדויקת על קרקע ואינפורמציה די סבירה על אוייב. מה שלא ידענו באופן מוחלט זה איפה כוח ההלם. ידענו כי הוא אי שם באיזור קונייטרה. לא ידענו כי המערך הצפוני של קלע תפוס הרבה פחות ממה שהיה תפוס. אגב, מאוד יכול להיות שהם העבירו את הטנקים ברגע האחרון. יכול להיות שהם העבירו אותו לכאן לעמדות מוכנות ברגע האחרון.

ממה נובעת הטעות? לדעתי זה שבירו הגיע לקלע במקום לזעורה, הטעות נובעת מזה שהוא פיספס את המעבר. אבל יש דבר אחר. בעוקדה הציר הזה עושה תפנית חדה מאוד צפונה. ומי שלא היה בשטח הזה ממש יכול מאוד לחשוב שהנה הוא עלה על הציר. לקח לו 15-10 דקות עד שעם ההנחתה הארטילרית התברר לו שזו קלע.

מבחינת מודיעין הם עבדו מצוין גם במפות, גם בתצ"אות ואינפורמציה על אויב.

כפי שאתם רואים, הדרכים הבטוחים לעלייה הם צירי הרוחב.

אגב, כשהם נסוגו הם [הסורים] זרקו מוקשים בצורה חפוזה על הצירים ובין הצירים. המוקשים לא היו בעיה בגלל התיאוריה הזו שכשטנק עולה על מוקש חפוז זה שום דבר.

צריך להבין שהיוצא מסיר א-דיב ונכנס לשטח ההשמדה יש פה בעיה של הזדהות. דבר ראשון שהוא צריך לעשות זה לא כל כך להזדהות כמו להחיש את הפעולה ואח"כ להזדהות. אני אפילו לא שאלתי אותו אם זה עזר לו בהזדהות או לא, אני מניח שלא, מה שללא ספק עזר לו זו הארטילריה.

שאלה: איפה היתה הארטילריה?

אלברט: למטה.

שאלה: כמה טנקים המשיכו לקונייטרה?

אלברט: 15 טנקים, תשעה נשארו שרופים. אבל הוביל לעבר קונייטרה גדוד 377 שבא מאיזור זעורה והיה פחות פגוע, כי היתה לו לחימה יותר קלה. עוד שישה טנקים שלו באו בלילה.

__________________________________________________________________________________________________________

 לפרק הבא: בני ענבר, מג"ד 51, על הקרבות בתל עזזיאת ותל פאחר – לחצו כאן

לקריאת הפרקים הקודמים: 1) אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית על מבצע הבקעת הרמה. 2) סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים. 3) אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הטיול אל הניצחון (4): אלברט מנדלר (חלק ב')

  1. שאלה: כיצד מתיישב השקף שהוצג כאן – ואשר לדעתי עולה עם הנתונים האחרים הידועים לנו- עם התרשים שהוצג בספרו של יערי ובראיון שנערך עימו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s