הטיול אל הניצחון (5) – בני ענבר

לענבר

בני ענבר, מג"ד 51, מציג בקבוצת פקודות גדודית את התוכנית לכיבוש תל עזזיאת (צילום: ארכיון צה"ל)

מג"ד 51 של גולני, סא"ל בני ענבר, מתאר את כיבוש תל עזזיאת במקביל להסתבכות בתל פאחר * "למדנו את עזזיאת, אינני יודע מדוע. בנינו שולחן חול מדויק מאוד מגבס ויום-יום עבדנו עליו. אמרתי שאם נכיר טוב את תל עזזיאת, אולי יתנו לגדוד את היעד הזה" * פרק 5 בסיור מפקדים ברמה 1968

שנה לאחר מלחמת ששת הימים, אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה של מפקדים שהשתתפו בלחימה. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה, סא"ל אברהם אילון. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968.

המפקדים נפגשו בחצור, משם נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, לקבל סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור לשאת דברים, אבל כנראה שלא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט צפון, דן לנר. מי שהיה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. לפחות מח"ט 8, אלברט מנדלר, הגיע ותרם את חלקו.

מסלול הסיור היה: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע, ג'לבינה וחזרה.

בימים הבאים יתפרסמו בכמה חלקים העדויות של המפקדים מאותו סיור. להלן סדר הפרקים (ארבעת הראשונים כבר פורסמו):

טיול אל הניצחוןאל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.

סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים

אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר

סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר

רס"ן איציק בן ארי (כנראה סמג"ד 65): כיבוש ג'לבינה ע"י גדוד הצנחנים 65.

פרק 5 – סא"ל בני ענבר, מג"ד 51 בחטיבה 1, פיקד על כיבוש תל עזזיאת ובחריאת (מסביר מתל עזזיאת): אני לא מח"ט, אני הייתי רק מפקד גדוד של אחד הגדודים במלחמה. היות והמח"ט לא הופיע, אני רואה לעצמי לתת תיאור של הפעולה החטיבתית במלחמת ששת הימים. אחרי זה אני אעבור לפירוט הלחימה של הגדוד שלי.

אתם הכרתם את הגיזרה הזו מגבעת האם. אם נסתכל נראה משמאל לגבעת האם קבוצת עצים של שלושה עצים ענפים. שמאלה מזה, במעלה, כתם צהוב, מימינו אנו רואים את נעמוש. כאן קרוב אלינו יש כאן איזו מצודה קטנה, זו חירבת בחריאת. כאן לפנינו נמוך זה בורג' בביל. כל ההסברים האלו שמניתי הם מוצבים סורים. בחריאת זה כיתתי, בורג' בביל מחלקתי, נעמוש מחלקתי. למעלה אנו רואים את המוצב המבוצר זעורה. הכפר זעורה שמתחבר עם כפר נמוך יותר – עין פית. אני רואים שלוש כיפות. על הכיפה הימנית כביש צר, רואים את הקצה שלו. זהו מוצב תל פאחר. המוצב בנוי כולו משלוש הכיפות האלה.

נעבור שמאלה. אנחנו עומדים על תל עזזיאת. בהמשך ראיתם ודאי מהאוטובוס שלט. זו חירבת א-סודה. מעל האקליפטוס, בדיוק בקו צהוב שחור בשטח ליד הדרך, ימינה מהדרך. היה לנו מוצב דו כיתתי – חירבת א-סודה. כדאי להזכיר עוד שזעורה, הכפר זעורה, ממנו ושמאלה אנחנו רואים את הפיתולים של הכביש. לאורך הכביש ישנה מערכת מוצבים שהיא מתחילה מהבניאס, מחנות הבניאס, ולאורך הציר מוצבים רציניים, מבוצרים בחלקם. רובם היו עם עמדות למרגמות 81 מ"מ, 120 מ"מ. למעלה לגמרי, מעל זעורה ושמאלה, ישנו מוצב פלוגתי שהוא יעניין אותנו אח"כ, מוצב פלוגתי רציני מאוד שיושב ממש על הכביש. הוא מהווה פקק בציר למסעאדה.

צילום מגבעת האם: כל יעדי גולני ביום ה-9.6.1967

צילום מגבעת האם: כל יעדי גולני ביום ה-9.6.1967 (להגדלה – לחצו על הצילום)

אני לא רוצה להיכנס פה לכל קורות חטיבת גולני בכל מה שקשור בתכנונים לפני המלחמה. נדמה לי כי כל אוגדה עשתה תכנונים על כל מה שאפשר רק לראות במשקפת. אנחנו תיכננו את כל היעדים מכאן ועד הכינרת. מתכננים ומארגנים כוח להתקפות נגד במרחב הזה. כידוע לכם, הסורים ביצעו פה מספר התקפות עלובות ביותר, כאשר חלק מהחטיבה היה פה בשטח והיה נכון למתקפת נגד. אבל זה אף פעם לא הגיע לידי התנגשות כי הסורים בדרך כלל הספיקו לעבור את הקו הירוק בעשרות מטרים, השאירו נפגעים והסתלקו אחורה. כך שכוחות החטיבה בכלל לא באו במגע.

כך שאני עובר את כל זה ומגיע למעשה ליום ה"ע".

התוכנית החטיבתית. בכלל, בתוכנית ההבקעה, כפי ששמעתם ממח"ט 8, ודאי התרשמתם כי הכוונה היתה לנעוץ ממש בגזרה צרה איזשהו מכשיר חד וממנו לפתח קשתות או מניפה כזו לצדדים, וכך להרחיב את הפירצה ולהכניס מה שיותר כוחות לפנים.

התוכנית של חטיבה 8 ברורה לכולם. חטיבה 1 היתה צריכה להיכנס בעקבות חטיבה 8, כאשר היא בעצם מנצלת את ההבקעה של עוצבת שריון הזו. נכנסת בעקבותיה, אבל בעוד חטיבה 8 היתה צריכה מהנעיצה החזקה פנימה בשטח הזה לפתוח לכיוון דרום מזרח, חטיבה 1 היתה צריכה מהפירצה הזו להיכנס ולפתוח לכיוון צפון מערב. ואז התוכנית שנמסרה לחטיבה היתה להבקיע מאיזור גבעת האם, לכבוש את המוצבים בחריאת, עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר, חירבת סודה, מחנות הבניאס, וליצור חבירה עם חטיבה 8 בזעורה. אנחנו רואים את הכפר זעורה. אז לא היה ברור בדיוק מה זה זעורה. החטיבה ראתה בזעורה את הכפר ואת המוצב המחלקתי שתיארתי שיושב על הכביש כפקק. כי הוא יושב במערכת המוצבים שחטיבה 8 היתה צריכה לטפל בהם.

ונקבע המוצב ההוא כנקודת חבירה עם חטיבה 8. פעולת החבירה לחטיבה שלנו היתה פשוטה מאחר וחטיבה 8 קיבלה מאיתנו גדוד חרמ"ש. אתם יודעים כי חטיבה 8 השאירה בדרום גדוד חרמ"ש אחד שלה והיא קיבלה מחטיבה 1 את גדוד חרמ"ש 13 מינוס שתי פלוגות על זחל"מים.

חלון לדרום לבנון. מבט מהמוצב החזיתי בתל עזזיאת

חלון לדרום לבנון. מבט מהמוצב החזיתי בתל עזזיאת

כך שלמעשה בכל המהלך החטיבתי גדוד 13, פרט לאקט מסוים שאני אדבר עליו, פעל עם חטיבה 8. התוכנית החטיבתית הגדירה למעשה את הכיבוש של המוצבים שהסברתי בחלוקה כזו: גדוד 12 יבקיע, יכבוש את בורג' בביל ותל פאחר, גדוד 51 יכבוש את חירבת בחריאת, את תל עזזיאת ויהיה מוכן לכיבוש חירבת סודה ומחנות הבניאס.

וכך אמרו לגדוד 12: גדוד 12 יכבוש את בורג' בביל, תל פאחר, יהיה מוכן לכבוש את חירבת סודה, מחנות הבניאס וחבירה עם חטיבה 8. כלומר, המח"ט השאיר בידו את האפשרות למי שיילך פה יותר טוב, יותר נקי, הוא ידהר מהר. כי הצירים באמת מתנקזים. הציר ההוא שיורד לתל פאחר, דרך הנפט, יורד ומתנקז עם הדרך הזו שאנו נסענו בה דרך בחריאת, שם מתחברים הצירים ופונים לעבר מחנות הבניאס בציר הבניאס. כך שאת הכנסת הגדוד להמשך המשימה השאיר המח"ט פתוחה. זו היתה תוכנית הפעולה.

אולי קצת לגבי סיוע: לנו היה את המכמ"ת של החטיבה – גדוד 334. קיבלנו סיוע כללי – מספר גדודים של 155 מ"מ. קיבלנו סד"כ של כשמונה טנקים מחטיבה 37. וזה לא בדיוק פלוגה. זה קצת יותר ומה שהיה לחטיבה, למעשה כל הנשק המסייע של החטיבה. מרגמות 81 מ"מ רוכזו מכל הגדודים לפלוגה של 81 מ"מ שמוקמה פה לרגלי גבעת האם מצד מערב, והיוותה כוח חטיבתי וסייעה בהתאם לתוכנית אש ע"י מפקד הסיוע החטיבתי. התול"רים של הגדודים רובם רוכזו באיזור שאר ישוב ותפסו עמדות, שמהן הם יכלו לפצח יפה את כל העמדות של תל עזזיאת אשר פונות לכיוון מערב. חלק קטן נכנס עם הכוחות. זו היתה התוכנית.

אולי עוד נציין בנושא הטנקים: כבר בשלב מוקדם, כאשר חטיבה 8 פרצה באיזור גבעת האם, התייצבו כשתי מחלקות טנקים על גבעת האם והיוו למעשה איזשהו בסיס אש שעליה נשענה חטיבה 8 בהבקעת דרך מגבעת האם, ולמעשה הם ניסו לסייע גם לחטיבה 1 במעבר פנימה, בעיקר ע"י פיצוח חלק גדול של תל עזזיאת. אם תציצו לבונקר הרציני הזה ותראו אותו כל כך יפה מפוצח, זו העבודה של הטנקים שהיו בגבעת האם מחטיבה 37 ועשו פה עבודה מצויינת.

כפי שאמרתי, על תל עזזיאת, על חירבת בחריאת, על נעמוש בחלק מסוים, כי למעשה כשחטיבה 8 עברה אותם ופנתה לכיוון נעמוש הפסיקה לקבל סיוע.

אני רוצה לעבור מהתכנון לביצוע. אני עוזב את גדוד 12. כפי שאמרתי, גדוד 12 נכנס בשדרה כאשר הוא מנוייד כולו על זחל"מים ואיתו פלוגת טנקים. אותה פלוגה של חטיבה 37. ציר התנועה היה אותו דרך שבו חטיבה 8 נכנסה פנימה. אנחנו ראינו את הקוליס. חטיבה 8 פנתה לכיוון דרום מזרח. לגבי גדוד 12, אולי אני אתעכב פה היות ומג"ד 12 איננו ואין לנו פה אף אחד מגדוד 12 שיתאר את הלחימה. אני אולי אגמור במספר משפטים את החלק הזה. חבל לי מאוד שאף אחד מגדוד 12 איננו מסוגל להסביר את הקרב שהיה בתל פאחר [בהמשך הגיע סרן שמיל גולן מגדוד 12], הוא מאוד מעניין לדעתי, אז אני אתאר במספר משפטים, אעזוב אותו ואחרי זה אתרכז על הביצוע של תל עזזיאת.

גדוד 12 כאשר הטנקים בראש, הגדוד מאחור על זחל"מים נכנס על הציר הזה שחטיבה 8 פתחה לו. הוא היה צריך לעבור על השטח הצהוב כאן, להיצמד על השלוחה. ומי שייטיב להסתכל יראה במדרון דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה. הדרך עוברת את חירבת עין א-דייסה. אתם רואים כתם ירוק, מעליו קצת ימינה ישנה חירבה קטנה עם גדרות אבנים. לעבור דרך חירבת עין א-דייסה, לתפוס את הדרך שמטפסת במין אלכסון כזה, לעלות על דרך הנפט שיורדת מלמעלה ולהגיע לתל פאחר עם דרך הנפט לגמרי ממזרח. אם אתם מסתכלים על תל פאחר, אתם רואים מכאן מדרונות תלולים. ואם תהיו שם אתם תראו את זה ביתר חריפות. מדרונות תלולים לכיוון מערב. מוקשים, כאשר מכיוון מזרח העסק רך לגמרי. כלומר, המדרון הוא מתון לגמרי, מעט מאוד עמדות, כמעט ואין לגמרי שדות מוקשים שם, כך שהתכנון של הגעה ממזרח בהחלט היה טוב, סביר, והיה צריך לתת תוצאה טובה.

צילום תקריב מאיזור תל עזזיאת אל תל פאחר (הגבעה עם העצים במרכז התמונה)

צילום תקריב מאיזור תל עזזיאת אל תל פאחר (הגבעה עם העצים). ענבר: הזחל"מים שהגיעו באיגוף לתל פאחר הם שגרמו למיטוט המוצב

מה קרה עם גדוד 12? גדוד 12 עלה על הציר המתוכנן והגיע עד חירבת עין א-דייסה. מחירבת עין א-דייסה חל שינוי מהתכנון אל הביצוע. במקום למשוך אל הנתיב שפונה לכיוון מזרח, נמשך [הגדוד] על יד הרכס של חירבת עין א-דייסה ולמעשה עבר ונעמד מכיוון מערב או דרום מערב של תל פאחר, הוא נכנס לאיזור מוכה של הטנקים, של תותחי הנ"ט, של הבזוקאים, של הארטילריה, של האש שהיתה גם מחירבת א-סודה וגם מתל עזזיאת. הטנקים נעצרו האחד אחרי השני. מספר נפגעים רב. כל מערכת הפיקוד נפגעה. מג"ד נהרג, סמג"ד נפצע, שני מ"פים נהרגו, היתר נפצעו, מ"מים נפגעו והגדוד נמצא עדיין במצב גרוע ממנו אפשר לפתח לחימה.

כלומר, התל הזה מבין שלושת התלים האלה מלמעלה, הוא החלק למעשה הקשה ביותר והמבוצר ביותר. אתם בוודאי שמעתם וקראתם את פרשיית הגבורה של תל פאחר. אני חושב שאחד הדברים הגדולים בקרב הזה, שבלי מערכת הפיקוד כל מ"כ תפס לו 7-5 חיילים, מצא לו נתיב ורץ. שמענו על בחור שקיבל צל"ש, נשכב על הגדר ועברו אותו. לדעתי היו שם הרבה מאוד פרשיות גבורה מעניינות מאוד. אני אינני מסוגל לתאר את כולן, אני לא מכיר את כולן. יש חומר כתוב על זה.

תוך כדי המאמץ של הכוחות האלו עם הפיקוד הנמוך לחדור למוצב, מהמקום הזה מהכיוון הזה, עשו נסיונות עם מספר זחל"מים שנמצאו כשירים לעשות איגוף מלא דרך הדרך שעוקפת ממערב ולהגיח שוב ממזרח לתל פאחר, תוך כדי עיקוף כל המוצב הזה. ואומנם הצליחו להגיע שני זחל"מים ואחרי זה עוד אחד. תוך כדי התהליך הזה ולאחר שלמח"ט הסתבר מה פה קורה והוא היה מודאג מאוד. אפשר להבין אותו.

הסיירת החטיבתית שהיתה כוח העתודה באיזור גבעת האם קיבלה הוראה מיד לדהור על הציר המתוכנן ולהיכנס בכיוון מזרח. הסיירת הגיעה, עשתה את זה, נכנסה, היה שם קרב רציני, קרב פנים אל פנים של קומץ קטן מאוד של בחורים שהתחיל ללחוץ מכיוון מזרח. אותם שניים-שלושה זחל"מים שהצליחו לאגוף פלוס הכוחות הקטנים, שבכל אופן טיפסו ועברו את הגדרות, הם למעשה שגרמו למיטוט תל פאחר. תל פאחר זה מוצב פלוגתי, מצאו שם כ-40 וכמה הרוגים. היו שם כ-20 וכמה שבויים, מעטים מאוד מהלוחמים הסורים הצליחו לברוח מהמוצב.

אני עוזב את תל פאחר. חבל מאוד שאין מישהו מהלוחמים שם שיכול להסביר, ואני עובר לתל עזזיאת.

שאלה: איפה היו הטנקים באותו זמן בשלב הביצוע? 

ענבר: כפי שאמרתי לך, בשלב התנועה הטנקים הובילו בשלב הביצוע, מחירבת עין א-דייסה. מה שהצליח ללכת טכנית כי הרבה מאוד נפגעו מאש נ"ט מהמוצב וגם מתל עזזיאת. אתם ראיתם את הפנצר הזה. תארו לכם אותו עומד בעמדה כשדי קשה להבחין בו. גם לי היה עניין איתו. הוא מכאן יכול היה להדליק בלי מאמץ. עכשיו בשלב הזה הטנקים הובילו. היות וכל המערכת הזו השתבשה לגמרי לרגלי תל פאחר וממערב, היה מספר טנקים מצומצם. אינני רוצה לגעת בפרט הזה כי הוא מאוד רגיש, עשו מחקרים ו-ועדות, ועדיין לא יודעים בדיוק מה הטנקים עשו שם.

תל עזזיאת1

מתוך אלבום פיקוד צפון 1967 (ארכיו צה"ל)

ענבר על קרב תל עזזיאת: ביצוע די צמוד לתכנון

גדוד 12 נכנס בשעה 13:30 אם אינני טועה. זה נמשך עד 18:00. גדוד 51 היה ערוך לתנועה מאחורי גבעת האם. פה בכלל את כל הקרב הזה על הרמה אנחנו הגדרנו אותו כהתנפלות. וזה די דומה להתנפלות. חטיבה 8 נכנסה הנה, מאחריה חטיבה 1. היתה פה שדרה נוראית של כל מיני כלים, שהתחילה מגבעת האם והסתיימה בקרית שמונה. ההפגזה הסורית ירדה על כל השיירה הזו שעומדת. עכשיו ראש הטור הזה נכנס, התחיל להילחם וכל הדבר הזה זז לאט לאט קדימה תוך כדי הפגזה.

זה מובן שהסורים הבינו מה פה הולך לקרות. הם ריכזו את עיקר הארטילריה שלהם למשבצת הזו של גבעת האם, תל עזזיאת, נעמוש ובחריאת. כל המשבצת הזו זה היה דבר נוראי. חטיבה 8 בכניסה שלה פה נתקעה כשנפגעו מספר זחל"מים. אף אחד לא היה יכול להתעסק בשלב הזה בפינוי. פה שכבו אנשים שרופים ורטושים. זה היה מאוד לא נעים. אני דיברתי עם חיילים של הגדוד שלי מיד אחרי המלחמה והם אמרו כי מכל המלחמה הזו הם זוכרים דבר אחד – את הפצועים של חטיבה 8 שהיו על הציר. את הדבר הזה היה צריך לעבור והדבר היחידי שאפשר היה לעשות הוא לעבור מהר. היתה להם פה משימה מאורגנת יפה מאוד.

נוסף לזה המוצב הזה פעל. כל המערכת הסורית בכלל מתפארת בזה שמוצב אחד מסייע לשני. ואתה אינך יכול לטפל במוצב אחד מבלי שתעסיק גם את יתר המוצבים. אחד תלוי בשני. אחד נותן עומק לשני. וזאת מי שנכנס בפירצה הזו הרגיש את זה כל הזמן. חטפת משם וחטפת מהמוצב הזה. כך כשמוסא התעסק עם תל פאחר הוא חטף אש מכאן. כשאני טיפסתי על תל עזזיאת, בתל פאחר עוד ישבו חיילים סורים ולחמו, ואז הם דפקו אותי גם מהאגף. כך שכל המערכת הזו, זו מערכת אחת. הגדוד חדר מגבעת האם, קיבל את הסיוע מהטנקים שהיו מוצבים בגבעת האם, התול"רים שלי שהיו בשאר ישוב פיצחו לי את האגף ההוא. אני קיבלתי למשימה הזו את גדוד 334 – מכמ"ת החטיבה פרופר, והוא עשה פה עבודה יוצאת מן הכלל. כבר עם הפריצה הכנסנו את האש לשטח.

גדוד 51 על עזזיאת

גדוד 51 בעקבות הטנק המוביל מתוך שחזור שבוצע במיוחד לסרט "אחריי" על מלחמת ששת הימים

אני כפי שציינתי, לגדוד 12 זחל"מים עבור כל הפלוגות שלו. אני לעומת זאת קיבלתי זחל"מים עבור שתי פלוגות, אבל אני צמצמתי פלוגות ובניתי לי למעשה שלושה צוותי קרב – שני צוותי קרב על בסיס פלוגתי וצוות אחד קטן יותר. צוות קטן שאותו למעשה הועדתי עבור הבחריאת הזה. כי לא היה ברור לי אם הכוח יתעסק עם זה והוא עשוי להיות מנוטרל ללחימה עם הדבר הזה, וחבל יהיה אם לא יהיה לי אותו למשימה פה או הלאה. אז בניתי צוות קרב קטן שהיה מיועד ככוח על בחריאת. לאחר מעבר גבעת האם קיבלתי מחלקת טנקים, וזאת לאחר שלחצתי על המח"ט. הוא נתן לי מחלקת טנקים אחת ונכנסנו פנימה.

ידענו כי בתל עזזיאת יש טנקים, לא ידענו שיש אחד, כי המודיעין דיווח על ארבעה טנקים שעשויים להימצא במוצב בזמן הלחימה. ביקשתי מחלקת טנקים, קיבלתי מחלקת טנקים. הבאתי אותה לראש הכוח כאשר המבנה של השדרה הגדודית היה כזה: ארבעה טנקים, זחל"ם חפ"ק שלי, פלוגה, סמג"ד עם חפ"ק מצומצם, פלוגה והצוות קרב הקטן הזה. אנחנו נכנסנו למעשה ברגע שהאחרון בשדרה של מוסא, של גדוד 12, איפשר לו לעלות על דרך הפטרולים שלהם. דרך הפטרולים שלהם זו הדרך, אם תסתכלו מבחריאת קצת מזרחה רואים קו צהוב שעובר כאן. אנחנו רואים אותו מגיע עד בורג' בביל. אחר כך הוא נכנס הנה ומתחבר עם הדרך הלבנה. זוהי דרך הפטרולים שלהם, ועליה הייתי צריך לנוע כאשר התוכנית שלי היתה פשוטה מאוד: אני נע, את בחריאת כאשר אני עובר אני רק מנטרל באש ממזרח לה, כאשר הצוות הפלוגתי המצומצם שהיה בסוף השדרה צריך לעזוב [להיכנס פיזית למוצב הזה] ואני ממשיך קדימה.

בורג' בביל היתה צריכה להילקח בידי גדוד 12, הוא נותן לי לעבור ואז אני נכנס, כאשר התוכנית פשוטה מאוד: להיכנס על הזחל"מים כאשר הטנקים משני צידי הכניסה למוצב נותנים לי חיפויים. עולה עם הזחל"מים עד כמה שאפשר עד המוצב הזה. כל אחד ידע היכן התעלה שלו והיכן העמדה שלו. לצאת מהמוצב הזה מגב המוצב, מהחלק הגבוה של המוצב, לחלק התחתון שלו. כפי שאתם רואים יש כאן חלק גבוה שעליו עוברת ואחרי זה המעגלים של התעלות.

פה אני רוצה להגיד עוד משפט אחד על הכרת היעד הזה ע"י חיילי הגדוד. היות והגדוד שלי היה מתוכנן כגדוד להתקפות-נגד, ת"פ חטמ"ר 3. בזמן הכוננות ישבתי קבוע בקרית שמונה וחיכיתי להתקפות. כפי שאמרתי, ההתקפות היו התקפות סרק והרבה לא היה לי מה לעשות. אנחנו למדנו את תל עזזיאת. אינני יודע מדוע, אולי זו היתה הרגשה או אסוציאציה, אנחנו הרגשנו שאת תל עזזיאת יקבל הגדוד. אמרתי אם נכיר טוב את תל עזזיאת אולי יתנו לגדוד את היעד הזה. בנינו שולחן חול גדול מאוד, מדויק מאוד, מגבס, במשתלה בקרית שמונה שם חנינו, ויום יום היתה קבוצת מפקדים ברמה שונה באה ועבדה על היעד. אני חושב, בלי להתרברב, שהכירו את היעד הזה בצורה יוצאת מן הכלל. היינו עושים פעם קבוצת מ"פים, פעם קבוצת מ"מים, פעם קבוצת חבלנים שעשויים לפרוץ גדרות, וחיילים, ומ"כים וסמלים ומי שפיקד על סוף התעלה. והתטל"ג הזה על שולחן החול יצר מצב שהכירו את היעד הזה בצורה מצויינת. זו היתה התוכנית כשאמרתי עם הזחל"מים לעלות עד למעלה.

ב ענבר

אחרי המלחמה: המג"ד בני ענבר בחזית הזחל"ם, מאחוריו המח"ט יונה אפרת

ביחס לשדות מוקשים. אנחנו ידענו על שדה מוקשים אחד גדול שנמצא דרומה לבורג' בביל. מופיע גם במפות, כאשר דרך הפטרולים חוצה אותו במרכז. היות והתכנון היה לנסוע בשדרה ומהר, לא בנינו שום דבר על פריצת שדה מוקשים שם. ידענו על המוקשים פה על המדרונות האלו וכל זה ממוקש היטב, ובנינו כוח כאלטרנטיבה אם לא נוכל להיכנס דרך הדרך, או שנרצה לפתוח שני צירי עלייה הנה, לפרוץ עם בונגלורים פריצה נוספת דרך כל השדות.

עכשיו כמו שאמרתי, הביצוע די צמוד לתכנון. אנחנו נכנסנו, עברנו את בחריאת, הכוח [הקטן] נכנס לבחריאת, טיפל במוצב הזה ושם אי אפשר היה ממש להיכנס עם הזחל"מים. היה צריך לרדת די קרוב לדרך הפטרולים, לרוץ כמעט בטור עורפי וזה שביל בתוך שדה מוקשים, ולהיכנס ולטהר את הדבר הזה. אנחנו המשכנו לנוע וכאשר הגענו לאותו שדה מוקשים שנמצא מדרום לבורג' בביל, עלה הטנק הראשון על מוקש. לי לא היה ברור בתחילה מה קורה פה כי נסענו על הדרך. ירדתי מהזחל"ם וניגשתי. התברר כי הם סתמו לנו גם את הדרך עם מקצבים לא מאורגנים היטב של מוקשים. זו היתה עבודה ממש חפוזה ברגעים האחרונים, כי המוקשים אפילו לא היו מכוסים עם אדמה. זה לקח חצי דקה, החיילים ירדו מהזחל"מים, תפסו את המוקש הזה הפלסטי עם החבל, משכו, זרקו הצידה ותוך שלוש דקות המשכנו לנוע לכיוון המשימה.

יש פה אולי רק דבר אחד מעניין. בזמן שכל השדרה הזו עומדת, כל הדבר הזה פה רועש ורוחש ודופקים. החבר'ה התחילו למשות את המוקשים. הקמ"ן שלי שישב איתי על הזחל, הסתכל במשקפת וראה את הפנצר הזה פה מפנה את התותח. אם תסתכלו לכיוון התותח שלו כרגע הוא בדיוק היה מופנה אל השדרה שלנו, אל ראש השדרה. אותו טנק [שלנו] שירדה לו השרשרת מהמוקש הוא עצמו הכניס פגז, קיבל איתור מטרה ופה השיג את הפנצר הזה בעשירית שנייה והדליק אותו.

המוראל היה גבוה, כל הגדוד קם מהזחל"מים ועשה כיפאק-היי והמשכנו לרוץ. ברגע שעברנו את בורג' בביל, קיבלנו אש חזקה מאוד מחירבת סודה. בשלב א' לא העלינו על דעתנו כי אלו טנקים. פה היה מצב כזה: טנק אחד השארתי בשדה המוקשים ונשארו לי שלושה טנקים. פה ראיתי את הטנק הזה, אבל לא היה ברור לי אם יש פה או אין פה יותר טנקים. המוצב הזה הכניס אש רצינית מאוד לכיוון שלנו ומהאגף ההוא פתחו עלינו עם אש שנראתה כאש טנקים, והטנקיסטים גם כן ציינו כי נדמה להם שיש טנקים בחירבת סודה.

הרבה זמן להתלבט לא היה לי, כי כל שהייה במקום הזה היתה מאוד מסוכנת. הסמג"ד, כפי שאמרתי לכם, היה עם פלוגה שנייה על הזחל"מים. אמרתי לו – אמירי [אמיר דרורי] תתפרס מה שיותר ודהר קדימה. והפלוגה השנייה יחד איתו עם שלושת הטנקים דהרו מיד הנה, על הציר לכיוון העלייה. הפלוגה של הסמג"ד שהתפרסה לעבר חירבת סודה מצאה שם טנק T-54 עוד עובד. ממש המנוע עבד עם פגז בפנים. הצוות ירד וברח. אינני יודע אם היה עוד טנק שברח בנסיעה, או שזה היה הטנק היחיד. על כל פנים, סה"כ די התרגשנו מזה כי פלוגת זחל"מים ופלוגה רכה סה"כ מול טנק כזה. אבל כאשר מתפרסים ודוהרים קדימה כנראה שזה די משפיע גם על טנק שעומד שם, ובעיקר שזה טנק סורי. הצוות עזב אותו וברח. עכשיו השדרה הזו המשיכה להתקדם, כפי שאמרתי, שלושה טנקים בראש. בשלב מסוים נתתי הוראה לטנקים האלו להתפרס, שניים לצד ימין ואחד לצד שמאל, כדי לפתוח רוחב בזמן שהשדרה הפלוגתית נכנסת פנימה.

תל עזזיאת 3

דגלי גדוד 51 בכניסה לעזזיאת. בני ענבר: "זוקף את המחיר הזול של הנפגעים ביעד הזה על חשבון הכנת הכוח"

בשלב הזה כשהטנקים עזבו קצת את הדרך וירדו להתפרס, אז דווקא שני הזחל"מים הראשונים שנסעו על הדרך עלו על מוקשים. שניים יחד. אז קודם כל זה חסם לי את כל הכניסה, ממש בכניסה למוצב, כאשר מצד ימין מוקשים, מצד שמאל מוקשים. לזחל"מים לא קרה נזק רציני, השרשרת נפלה. החיילים שהיו על הזחל"מים, זה היה המ"מ הפורץ שקיבל אימון מיוחד בכניסה והכרת כל מערכת העמדות שעל יד הכניסה למוצב, הוא קיבל הלם, אבל תוך מספר שניות חזר לכושר. לחיילים בשלב הזה נתתי פקודה לרדת מהזחל"מים ולרוץ. רבותיי, כשנלך חזרה תתרשמו קצת. א) מהמרחק, ב) מהשליטה של התעלות על הכיוון הזה.

ג) עדיין מכיוון מחנה הבניאס ותל חמרה ירו לנו באגף כל הזמן. אבל את המצב הזה ואת האפשרות הזו אנו תרגלנו. כלומר, אנו תרגלנו לתפוס את תל עזזיאת בלילה. כאשר אנחנו עולים מכאן דרך הוואדי הזה בלילה וכאן פורצים ישר למקום הזה, כי זו הנקודה החיונית במוצב הזה. תרגלנו את זה ביום עם זחל"מים, כפי שאמרתי לכם, לעלות עד למעלה ולקפוץ החוצה. תרגלנו, והיה אם נצטרך לרדת מהזחל"מים שם. כך שכל חייל ידע מה הוא עושה באחד משלושת המקרים. בנינו מחבילות קש על יד בית הלל דגם גדול של תל עזזיאת ועליו תרגלנו את כל הצורות, וזה עזר לנו.

רבותיי, ביעד הזה היתה בערך כפלוגה, ולי ביעד הזה היה בסך הכל הרוג אחד וחמישה נפגעים, מהם אחד קשה וארבעה קל. אני יודע שעל היעד הזה לא רצו בכלל ללכת במלחמת ששת הימים כי פחדו ממספר הנפגעים שפה יצטרכו לגלות. אני זוקף את המחיר הזול הזה ביעד הזה על חשבון הכנת הכוח. לכן אני גם מדבר הרבה על זה. אותי זה שיכנע. ואז ירדנו מהזחל"מים, כל כוח רץ לכיוון שלו, כאשר מדבר אחד פחדתי באפשרות הזו של ריצה רגלית: עד שיגיע כוח הנה, זה עלול להיות מסוכן. ולכן לקחתי טנק אחד, לקחתי את זחל"ם המ"פ וזחל"ם שלי ואנחנו עדיין נצמדנו לתוכנית האורגינלית ונסענו במרכז היעד על הדרך, כאשר זורקים רימונים ויורים לכל הצדדים והגענו עד הנה. למעשה, לא עד ממש המבצר אלא עד היכן שראיתם את הבונקר ההרוס. במקום ההוא נעצרנו כאשר עדיין מתחתינו בתעלות גם כאן [התעלות המזרחיות] וגם בצד שני התבצעה הלחימה.

תל עזזיאת מהאוויר (מתוך הסרט "אחריי")

תל עזזיאת מהאוויר, מבט לכיוון צפון-מערב (מתוך הסרט "אחריי"). "נסענו במרכז היעד על הדרך כאשר זורקים רימונים ויורים לכל הצדדים"

אבל עצם הכניסה של שלושה הכלים האלו המשוריינים ישר ללב המוצב, זה גם כן זעזע את רצון הלחימה של החיילים, ומהשלב הזה שהגענו התחילו להופיע השבויים. כלומר, החיילים התחילו להרים ידיים. כך שהמצב הזה כבר היה לי נוח. המ"פ אירגן מיד כוח שהיה לו על הזחל"ם שהיה לי. ועם הטנק הזה, כוח מאולתר, מאורגן בצורה מאולתרת, שייכנס ויטהר את הדבר הזה, את הבונקר הזה הגדול.

עכשיו מה שהיה כאן בלחימה, בלי להיכנס לפרטים. בחלק הראשון או בשליש הצפוני של המוצב היתה לחימה קשה. היתה לחימה עקשנית על כל עיקוף ואין לי טענות נגד החיילים הסורים. כפי שאמרתי, ברגע ששלושת הכלים המשוריינים הגיעו למעלה, התחילו להרים ידיים לא בפרימרייה הזו המבוצרת, כאן זה היה עסק די קשה. כאן הם עשו לנו מספר טריקים. חיילים יצאו עם ידיים מורמות כאשר אחד באגף. יצאו שני חיילים סורים עם ידיים מורמות. מקלע היה מוצב בבונקר בפינה ההיא והחיילים שלנו כשרואים דבר כזה ניגשים קודם כל לראות ולחפש אם יש שלל או משהו אחר, ואז המקלע הזה דפק מהצד, הרג אחד ופצע שני.

סך הכל פה אנו קברנו בחלק למטה בתעלות וגם פה קצת 31 חיילים סורים, 27 חיילים לקחנו בשבי, כולל את מפקד המוצב, סגן, גבר רציני מאוד. לקחנו גם את סגן מפקד המוצב והיה כאן עוד ממ"ק אחד במוצב הזה שנדמה לי כי הוא היה מפקד הנשק המסייע שהיה פה. היה פה חובה מאוד נשק מסייע – תול"רים, נ"מים, 20 מ"מ.

כאן היו תופעות משונות מאוד. ריכזנו את השבויים בבריכת השחייה פה. יש פה בריכה יפה מאוד, שם היו כל מיני תופעות שהרופא שלהם לא רצה לטפל בשבויים שלהם. אני כאן נתקלתי בתופעה של ממש שנאה. גם המפקדים לא רצו לשבת על יד החיילים וזה מסביר הרבה מאוד דברים שנתקלנו בהם בזמן הלחימה עם המערכים הסורים. כי במערכים האלו אפשר היה לשלם הרבה יותר ביוקר אם היה כאן כוח שמוכן להילחם. וכוח שמוכן להילחם זה כוח שהקצינים והחיילים עובדים [ביחד]. היה כאן חוסר הערכה כזה של החיילים לקצינים. הקצין הזה לא רצה לשבת לאכול עם החיילים שלו, החובש לא רצה לטפל בחיילים הפצועים ועוד כל מיני תופעות כאלו.

חלון עזזיאת

חלונות ירי בתל עזזיאת, בבונקר הפונה מזרחה לעבר דרך הפטרולים. המג"ד ענבר מספר על שנאה בין קציני המוצב הסורי לחייליו

שאלה: האם היה סיוע אווירי? 

ענבר: כאן חיל האוויר ביצע הפצצה עם נפלם, אבל זה היה בבוקר. כלומר, לא היתה לזה השפעה צמודה או סיוע צמוד על הלחימה הזו.

כאן שכחתי להוסיף פרט אחד. הזכרתי כי היה לנו את ה-334, את המכמ"ת. פה מה"ד מוציא שטווח הביטחון של ה-120 הוא 300-250 מטר. בשלב הזה שאני מגיע עד השלט, שם אני עוצר את האש לאחר שעלו לי על המוקשים. לא עצרתי את האש עד 60 מטר. 60 מטר ממש. הבחנתי ברסיסים שעלו לי מימין ומשמאל, ואני חושב שגם לזה היתה השפעה עצומה כי הכניסה שלנו היתה מיד בעקבות האש. בבונקר המרכזי הזה ישבו חיילים כשאנחנו היינו כבר למעלה, וחשבתי כי הלחימה נגמרה בכלל, הם רק יצאו מהבונקר, זאת אומרת מספר בונקרים של היעד היו מאויישים על ידי חיילים שנכנסו פנימה אחרי המהלומה הזו של ה-120 ויצאו רק כשהיעד היה בידינו.

הלחימה ממש היתה כאן בערך כשעה וחצי, ופה אני מוכרח לקשור את זה איכשהו עם תל פאחר. כשאני נכנסתי הנה ללחימה הפתיעה העובדה שאני מקבל אש מתל פאחר. היה ידוע לי שלפי התוכנית תל פאחר חייבת להילקח לפני שאני מטפל בתל עזזיאת. אני קיבלתי משם אש והבנתי שקורה גם בתרגילים שגדוד שכן יורה. בזמן הלחימה פה התחלתי לשמוע ברשת האלחוט ולהבין מה קורה שם. למח"ט למעשה, חוץ ממני, לא היו כוחות. כפי שאמרתי גדוד 13 היה שם [בחורשת טל]. לכן נתתי פקודות לארגן מיד את הכוחות מחדש גם לצורך התארגנות בפנים וגם כדי לראות מה ניתן עוד לעשות, אם יצטרכו, בתל פאחר. ובאמת מיד עוד לפני שסיימתי כאן את הלחימה קיבלתי פקודה מהמח"ט, וזה היה אחרי שעה וחצי של לחימה – תארגן את הגדוד ונוע לתל פאחר מיד.

לא סיימתי פה לטהר לגמרי מספרים חורים, תעלות וכוכים. השארתי כוח קטן ששמר על השבויים ואיבטח את עצמו בבריכת השחייה, ואת פלוגת הטירונים שלי שהיתה אחרי אימון מחלקה נתתי להם פקודה באלחוט להגיע הנה ולחדש את הטיהור של כל התעלות. הם מצאו כאן עוד שבעה חיילים סורים בתעלות.

אנו הגענו לתל פאחר במטעים האלו שבין תל פאחר ועין פית. היתה שם כיתה 81 ומספר חיילים שכנראה הסתננו מתל פאחר ודפקו ממקלעים. אנחנו הגענו לשם, הספקנו לפרוס פלוגה, להסתער ולסרוק את המטעים האלו ובזה הסתיימה הלחימה על תל פאחר. כך ששעה וחצי אם היו נותנים לי, היה לי מה לעשות פה עוד חצי שעה, אבל לא יותר.

תל עזזיאת 2

מתחת לכף היד. מבט דרך המשקפת מתל עזזיאת: שאר ישוב והשדות שבשטחים המפורזים

שאלה: מה היתה העתודה של החטיבה לכאן? 

ענבר: הסיירת היתה עתודה של החטיבה. זה כלל ארבעה זחל"מים, זה כלל ג'יפים וזה כלל 90 מ"מ שאני לא יודע מאיפה הגיע לכוח. מישהו פה מצא 20 מ"מ והביאו גם שלם. העתודה הזו הוקצבה, ובצדק לדעתי, להכריע את הלחימה בתל פאחר. והוא [המח"ט] נתן פקודה לסיירת לנוע לפי התוכנית האורגינלית של גדוד 12 ולהיכנס מצד מזרח לתל פאחר, וזה מה שהיא עשתה. אומנם מפקד הסיירת לא חיכה עד שכל הכוח שלו התארגן, הוא לקח איתו עוד איזה כלי רכב ורץ מיד לשם. כתוצאה מזה כוח לא גדול נכנס לתל פאחר ממזרח וההכרעה היתה די ארוכה. לו הוא היה נכנס עם כל הכוח שלו, ייתכן שהוא היה מכריע הרבה יותר מהר. אבל זה מה שעשה המח"ט עם העתודה.

היו כאן עוד שתי פלוגות מגדוד 13, אם זכור לך שהן היו מאחור. הן היו מיועדות לעיירה בניאס. הן היו צריכות להשתלט על העיירה ולתפוס את הגשר הזה לפני שהסורים יספיקו לפוצץ אותו. הכוונה שלנו היתה להגיע ולתפוס אותו לפי שהם מפוצצים כדי שנוכל להעלות כוחות מיד על הכביש. זה מה שהיה למח"ט.

נתיב התנועה של גדוד 51 מגבעת האם - גור אל עסכר, בחריאת, תל עזזיאת, חירבת סודה ועד הגעתו בערב לתל פאחר

נתיב התנועה של גדוד 51 מגבעת האם – גור אל עסכר, בחריאת, תל עזזיאת, חירבת סודה ועד הגעתו בערב לתל פאחר

שאלה: האם כל הכוחות היו על הזחל"מים?

ענבר: שתי הפלוגות מ-13 שנשארו פה לא על רכב. פלוגת הטירונים שלו לא על רכב, וזהו.

באשר לסגל בא"ח. היתה כאן פלוגה מאולתרת של סגל בא"ח. המפקדים התארגנו פה כפלוגה. חטיבה 8 רכבו עם השריון ודהרו קדימה, אין לי טענות, בעוד שנעמוש היתה עדיין עם סורים, וכל הדרגים הרכים והרופא של החטיבה חטפו אש. הסורים היו בתוך המוצבים ואז היינו צריכים לקחת את הפלוגה הזו שתטהר את נעמוש.

שאלה: כמה זחל"מים קיבלת? 

ענבר: אני אחרי המלחמה כשהתחלתי לחשב כמה זחל"מים היו לי וכמה לוחמים היו לי עליהם, אני הסתבכתי כי היינו עמוסים מאוד. כי אף אחד לא רצה להסתער שם. לכולם היה ברור שמי שיהיה על גלגלים יילחם, ומי שיילך ברגל יגיע אחרי המלחמה. אז לא ספרנו כמה יש על זחל"ם.

___________________________________________________________________________________

לפרק הבא של סיור המפקדים 1968 – קרב תל פאחר – לחצו כאן

לקריאת הפרקים הקודמים של סיור המפקדים: 1) אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית. 2) סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים.

3) אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים. 3) אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה

מודעות פרסומת

43 מחשבות על “הטיול אל הניצחון (5) – בני ענבר

  1. עבורי זהו אחד הפוסטים המרגשים, המעניינים והמרתקים ביותר שהתפרסמו כאן.

    מרגש: קודם כל בגלל הצילום של ענבר מקבוצת פקודות. אם עד כה ראינו כל מיני תמונות בווריאציות שונות של המח"ט יונה אפרת בקבוצת הפקודות החטיבתית, פתאום התגלה במאגר של אלפי תמונות בארכיון צה"ל הצילום המצוין הזה. התמונה ביחד עם ההסבר של ענבר מסיור המפקדים 68 הם תיעוד נדיר של גדוד 51 בקרב תל עזזיאת, וכמו כן של תל פאחר מנקודת ראותו של המג"ד השני בשטח, שנע עם הכוח שלו ממערב לפאחר.

    אשתף במחשבות שלי למקרא דבריו של ענבר, דברים ששלחו אותי לקרוא שוב את רשת הקשר החטיבתית (פורסם כאן תחת הכותרת ורמוט-נחשול). התיאור של ענבר האיר נקודות שונות של כיבוש תל עזזיאת שהשיקו לקרב תל פאחר. אני כותב את הדברים הבאים בשפה קצת חופשית. אין בכוונתי לפגוע באיש, אבל דבריו של ענבר מול הדיווחים ברשת הקשר קצת הקפיצו אותי.

    קודם כל ענבר היה מג"ד עם חזון ואמביציה. הוא רצה בכל מאודו את משימת תל עזזיאת לגדוד שלו, כמו שבוודאי רצו המג"דים האחרים. תל עזזיאת היה הקצפת של כל מבצע מקבת. בזמנו שאלתי מישהו (אולי היה זה הקמ"ן אורי שמחוני) למה דווקא גדוד 51 קיבל את עזזיאת. אותו אדם (שמחוני?) אמר לי שמבין המג"דים היה מוסא קליין הכי קרוב למח"ט אפרת. אם ככה, למה מוסא לא קיבל את עזזיאת? הנה התשובה כפי שענבר מספק אותה כאן: הוא לא חיכה לנסים ונפלאות, ידע שרוב הסיכויים הם לטובת מוסא ולכן לקח יוזמה וקבע עובדה בשטח. בנה דגם של עזזיאת והתחיל לרוץ שם יום יום. המח"ט מגיע ומתרשם, ובחלוקה הפנימית של הגדודים נופל עזזיאת כפרי בשל בחלקו של 51 שכבר מכיר ויודע ומתורגל. 0:1 לבני ענבר.

    בדברים של ענבר יש נקודות מעניינות מאוד. אבל בואו נראה איך הדברים מתרחשים מההתחלה: מי שיקרא את דוחות הקשר שפורסמו כאן נחשול/ורמוט חלק 2, יגלה כי בשעה 14:40 דיווח בני ענבר לחפ"ק כי הוא בגבעת האם. כל זאת בערך שעה אחרי שגדוד 12 כבר הפליג לדרכו. זה היה התכנון: קודם נכבש תל פאחר, אח"כ עזזיאת. גדוד 12 יצא ראשון למשימה, גדוד 51 המתין קמעא.

    כעבור כחצי שעה (15:07) דיווח ענבר שהוא בגור אל עסכר. אלו הרגעים שבהם מתחילים להסתנן דיווחים ראשונים מדרך ההטיה על גדוד 12 שמותקף מכמה כיוונים. בשעה 15:16 דיווח מג"ד 12 כי הזחלם שלו נפגע ויש 2 פצועים. בשעה 15:25 אחרי שהקשר ממשיך להיות קטוע/משובש/מנותק המח"ט מתחיל להיות מודאג ונותן פקודת הפסק סיוע ארטילרי.

    מיד לאחר מכן הוא פונה לבני ענבר כאילו בדרך אגב – "מה נשמע בעדנה?". עדנה היא בורג' בביל. המח"ט מת לשמוע בתשובה שגדוד 51 כבר יושב מתחת לתל פאחר, קרוב לתל פאחר, והוא שוקל אם לעצור את משימת תל עזזיאת ולשלוח את 51 לעזרת מוסא. אבל התשובה של מג"ד 51 היא: "לא יודעים". למה לא יודעים? כי גדוד 51 עדיין רחוק מעדנה. הוא רק בתחילת דרך הפטרולים לאחר שפנה אליה מגור אל עסכר.

    עוברות עשר דקות נוספות (השעה 15:35). המח"ט חושב שעשר דקות הן זמן מספיק לגדוד 51 שמוכרח וחייב כבר להיות בבורג' בביל. שום דבר בעצם לא מפריע לגדוד 51 להגיע לבורג' בביל, אלא אם כן נתקע קצת בזנב של גדוד 12 באיזור צומת נעמוש. יונה אפרת מתחיל להיות עצבני שהקרב של חטיבה 1 החל להשתבש: גדוד 12 מסובך ונמצא בערפל קרב, ואת הישועה צריך להגיש גדוד 51.

    אמנם מג"ד 51 לא דיווח שהוא הגיע לעדנה (בביל), אבל המח"ט משוכנע שהוא כבר שם. אפרת נורא מעוניין לקבל מידע טרי של תמונת הקרב ולהתחיל להבין מה קורה. הוא שוב פונה בקשר לענבר (15:35) – "האם מבורג' בביל רואים את פחר?". כלומר, הוא כבר קובע בתור עובדה ש-51 הגיע לבורג' בביל ורוצה להבין מה רואים משם. אלא שאפרת שוב רותם את הסוסים לפני העגלה. התשובה שהוא מקבל מבני ענבר מתסכלת מאוד: "נדמה לי ש-2 שם" (מג"ד 12).

    התשובה הזו קצת מקפיצה את המח"ט. הוא כבר מבין שגדוד 12 טעה בדרך והסתבך ומקבל אש מכל הכיוונים, וששגדוד 51 עוד לא הגיע בכלל לבורג' בביל – אותו מוצב המחלקתי שממולו צריך לפנות שמאלה (מערבה) לדרך העולה לעזזיאת. כל החטיבה בשלב הזה מסובכת עד העצם. המח"ט לא מקבל דיווחים בקשר, רק עשן ואבק בעיניים, גדוד 12 הסתבך בדרך וגדוד 51 עדיין בתחילת הדרך.

    למשמע התשובה של ענבר ("נדמה לי ש-2 שם") אפרת אומר לו את הדברים הבאים: "אני רואה את 2 בין פחר לבורג'". אני מפרש את המשפט הזה כמעין ביקורת על ענבר – אני כאן רחוק בגבעת האם רואה את מה שאתה היית צריך כבר לראות ממש מקרוב.

    וממשיך אפרת בקשר ואומר לענבר: "כנראה ששתיים טועה (כלומר מג"ד 12 תוקף ממערב במקום לעלות לדרך הנפט ולתקוף ממזרח). "התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של 2". ואם ענבר עדיין לא הבין את כוונת המשורר, המח"ט חידד את הפקודה עוד יותר: "רוצה להעביר אותך דרך עדייסה ממזרח אליך, מתקדם אליך".

    עומד לו בני ענבר בזחל"ם שלו אחרי הטנקים, ומרגיש שהקצפת נוזלת לו מבין האצבעות. במקום לתקוף את היעד הנוצץ שלו הוא יצטרך עכשיו לעשות שינוי משימה, לשרך דרכיו לכל הבלגן ההוא, ולטפס על הרכס הגבוה מלא המהמורות והמכשולים. למי יש כוח לזה עכשיו? ומה עם הדגם היפה מגבס שבנינו בבית הילל ורצנו כל השבועיים האלה?

    בני ענבר לא מוותר ועונה למח"ט: "נמצא עם הכבדים לפני בחריאת". כלומר, הלו, אני כבר בבחריאת, עוד שתי דקות אני בעזזיאת, עזוב אותי מתל פאחר עכשיו.

    נו, חושב לו המח"ט, בני עוד לא בבורג' בביל, אבל גם בחריאת זה משהו. והוא שואל את ענבר בסקרנות: "האם בחריאת פעילה?". עונה לו בני ענבר: "עדיין אינני יודע".

    אפרת מתעצבן עוד יותר: הוא נוכח לדעת שענבר לא הגיע אפילו לבחריאת והוא פוקד עליו: "גמור את בורג' עם כוח קטן ותהיה מוכן לזוז אלי". אליי – הכוונה שיונה אפרת מחליט לנוע בשלב הזה עם החפק שלו מגבעת האם לאיזור בורג' בביל ומשם לנהל את הקרב. אפרת עוד מוסיף לענבר בקשר: "נדמה לי שמוסא הסתער על בורג' בביל, היזהר לא לדפוק אותו" (15:40).

    כמו שאני מבין, לבני ענבר כך נראה אין שום כוונה לעשות שינוי משימה. התשובה שלו למח"ט (15:40): "1 הכבדים עלה על מוקש, עוקפים אותו וממשיכים"!.

    כלומר, אדוני המח"ט אנחנו ממשיכים בשלנו. לא יתכן שעד שהגענו עד הלום ואנחנו רואים את המטרה בעיניים ואפילו נפגע לנו טנק, שנוותר על היעד הכי אטרקטיבי בפיקוד צפון. ובמלים אחרות: אדוני המח"ט תשכח מזה שנוותר על עזזיאת, אנחנו ממשיכים [בשלנו].

    ואיך מגיב יונה אפרת? הוא מתעלם מהתשובה שאומרת במלים פשוטות שגדוד 51 כאילו לא סופר אותו, ומודיע מיד ברשת החטיבתית "נחשול" (15:40), מעל הראש של בני ענבר: "הודיע למוסה שבני לוקח את בחריאת ופחר". נראה כמו ניסיון אלגנטי של המח"ט לצלוח בשלום את ההתעלמות של ענבר מההוראה שלו.

    עוברות 12 דקות עד הקשר הבא בין השניים. באותן דקות גדוד 51 ממשיך לנוע לתל עזזיאת והמח"ט עסוק עד צוואר בארגון פינוי הנפגעים של גדוד 12. בשעה 15:52 הוא חוזר להתעניין בנעשה אצל גדוד 51 בניסיון לשכנע את ענבר לעזוב את משימתו ולהגיע לעזרת גדוד 12. הוא פונה לענבר ואומר לו: "דווח מצב". וענבר עונה: "זיווה בידי (הכוונה כנראה לבחריאת -"דינה"), נתקלתי בשדה מוקשים, מפרק אותם כעת, הם גלויים".

    בזה שוב מבין המח"ט שגדוד 51 ממשיך להתבצר בעמדתו ובענייניו. במקום לפנות לגזרת תל פאחר, גדוד 51 מתעסק עם איזה שדה מוקשים. אין מה לחפש ישועה מהכוח המשמעותי ביותר שנמצא הכי קרוב לתל פאחר ויכול תוך זמן קצר להגיע לעזרת הגדוד של מוסא.

    ובכל זאת, המח"ט פונה שוב כעבור 15 דקות (16:07) למג"ד 51 ומורה לו בחוסר סבלנות הולך וגובר: "בני פתח את הדרך!". כלומר, גש כבר לתל פאחר.

    ובני ענבר? גם עכשיו לא מוכן לוותר על תל עזזיאת בשום מחיר. תשובתו למח"ט: "שולח את המחלקה השניה לבורג' בביל, ומשם לפאחר".

    רוצה לומר – בשביל להוריד את המח"ט הנודניק מהווריד, הוא יעשה לו טובה וישלח מחלקה לבורג' ומשם לפאחר.

    המח"ט מיואש. הוא יודע שמשהו נורא עובר על גדוד 12, וידיו קצרות מלהושיע: גדוד 13 תקוע בחורשת טל בלי רכבים משוריינים, הסיירת רק סיימה להתארגן ומתחילה לנוע מחורשת טל, וגדוד 51, היחיד שיכול להגיע בזמן קצר, מתחפר לו על דרך הפטרולים ולא מוכן לסטות בשום תנאי. דבקות במטרה כבר אמרנו? רק שהפעם דומה שהדבקות הזו קצת דופקת את כוחותינו.

    השעה בשלב הזה היא קצת אחרי 16:00: הרגעים שבהם גדוד 12 איבד שליטה עם נפילת המג"ד ופציעתו הקשה של הסמג"ד. אין עם מי לדבר, לא ברור מה קורה. בתל פאחר – איש-איש לנפשו. במרחק של פחות מקילומטר נע כוח גדול, שלם, בריא, ללא נפגעים, שיכול תוך דקות ספורות לחוש לעזרת אחיו המדוכאים, אבל המג"ד שלו רואה רק יעד אחד בעיניים.

    המח"ט אחרי שתי דקות מתעניין: "האם בעזזיאת יש דבר מה?". לפי הבנתי, המח"ט כמו רוצה לשכנע את בני: בוא תגיד לי מה יש בעזזיאת שמצדיק את ההתעקשות שלך לא לעשות שינוי משימה וללכת למקום שבאמת זקוקים לך כעת. ומה עונה לו בני ענבר: "חיסלנו כבד על עזזיאת" (16:10).

    מכאן אנו למדים שגדוד 51 עדיין על דרך הפטרולים, עוד לא נכנס לדרך המובילה למוצב עזזיאת. המח"ט יונה אפרת מקשה על בני ענבר ומנסה להבין איפה הוא בדיוק ומה מעשיו. הוא שואל מפורשות: "האם יש התנגדות בעזזיאת?". ענבר מודה: "קשה לומר כרגע, עדיין לא הסתערתי".

    ומתי גדוד 51 מסתער? בשעה 16:23 מדווח בני ענבר: "היערכות למזל" (שם הקוד של המוצב). המשמעות היא ששעה ורבע מרגע היותו בגור אל עסכר (15:07) לוקח לגדוד 51 להגיע לעורף של עזזיאת ולהודיע על התחלת ההסתערות. למה כל כך הרבה זמן? הרי דרך הפטרולים מגור אל עסכר היתה פתוחה לגמרי. האש שהגדוד קיבל מעזזיאת היתה מוגבלת בהשוואה לתופת שקיבל 12. הטנק בחירבת סודה לא ראה את 51, הוא היה עסוק בלטווח את דרך ההטיה (גדוד 12). גם הפנצר בעזזיאת התעסק לסירוגין עם דרך ההטיה.

    מה מנע, אפוא, מגדוד 51 להגיע לתל עזזיאת נניח תוך חצי שעה? הרי המוקשים החפוזים שנזרקו ע"י הסורים היו רק סמוך לעזזיאת, שם עלה הטנק על מוקש וקצת עצר את השיירה. אבל עד לאותו רגע לא נראה שום מכשול שיפריע לגדוד 51 להגיע במהירות לצומת בורג' בביל/עזזיאת ומשם לפנות שמאלה אל היעד.

    שימו לב מה אומר בני ענבר בעדותו בפני מפקדים ב-1968. ענבר מספר שאחרי כיבוש תל עזזיאת – ציטוט "נתתי פקודות לארגן מיד את הכוחות מחדש גם לצורך התארגנות בפנים וגם כדי לראות מה ניתן עוד לעשות, אם יצטרכו, בתל פאחר. ובאמת מיד עוד לפני שסיימתי כאן את הלחימה קיבלתי פקודה מהמח"ט, וזה היה אחרי שעה וחצי של לחימה – תארגן את הגדוד ונוע לתל פאחר מיד".

    אלא שהעובדות היו (לפי דיווחי הקשר) שאת הפקודה קיבל ענבר בערך שעה וחצי ל-פ-נ-י הלחימה בתל עזזיאת!

    להבנתי, ענבר היה נעול על המטרה שלו ולא ראה או לא רצה לראות שום דבר אחר בעיניים ולא רצה לשמוע על שום שינוי משימה. הוא לא היה מוכן לוותר על תל עזזיאת שאליו התכונן ועבד קשה. הוא היה מוכן ברצון רב לגשת לעזרת ידידו מוסא קליין – אבל רק אחרי שיסיים את שלו.

    תארו לעצמכם שבשעה 15:35 עם קבלת ההוראה ללכת לתל פאחר, בני ענבר היה מפנה את הזחלמים שלו ימינה מהדרך, עולה על הגבעות לכיוון דרך ההטיה ודוהר אל התל. הוא היה מגיע לשם בשעה 15:50 כשכל העסק עודנו רך וצעיר, מארגן את הכוחות, חלק מהטנקים שלו היו מרתקים לעזזיאת, חלק לבביל, חלק עולים איתו, פתאום מגיע גדוד בריא ושלם לעזרתו של הגדוד החבול והפצוע כמו מנת חמצן. הרי זה בדיוק מה שהמח"ט רצה וכיוון כל הזמן.

    מול התנהלותו של בני ענבר אני עובר למשחק "הנדמה לי" במחשבות שעברו בראשו של מוסא קליין. מדוע מוסא קליין ויתר על העלייה לדרך הנפט ומשם לתקוף את תל פאחר ממזרח? מדוע מוסא קליין סטה מהתכנון של מקבת? 1) הדרך למעלה היתה בעייתית לתנועת רק"מים. 2) הטנקים קצת התקשו. 3) הגדוד החשוף חוטף אש ממערב וסופג אבידות. 4) תל פאחר נראה שקט. 5) כל התשובות נכונות.

    אבל היתה למוסא עוד מחשבה למה הוא סוטה מהתכנון: הוא ידע שכיבוש תל עזזיאת תלוי בכיבוש תל פאחר. זה היה הרי התכנון, וגם בני ענבר מעיד על כך. כוונת המשורר מפיקוד הצפון היתה לפי הסדר הזה: 1) חטיבה 8 תופסת את זעורה שמעל תל פאחר. 2) גדוד 12 תופס את תל פאחר שמעל תל עזזיאת. 3) תל עזזיאת מבודד ונופל כפרי בשל בידי גדוד 51.

    הביצוע בפועל: 1) חטיבה 8 התברברה 5 ק"מ דרומה משם ולא הגיעה ליעדה. 2) גדוד 12 נפגע בשטח ולא מצליח לארגן כוחות מסודרים לכיוון תל פאחר.

    ומה עובר למוסא קליין בראש? הוא יודע שתוך זמן קצר גדוד 51 ייכנס לעזזיאת, ובנוסף להתנגדות הקשה שמצפה לו שם, גם תל פאחר יטווח אותו מלמעלה. מוסא קליין יודע שההצלחה בעזזיאת תלויה רבות במסוגלות של גדוד 12 להעסיק את פאחר ולהשתלט עליו במהירות. והרי לכם עוד שיקול של מג"ד 12 לזנוח את הנסיונות לטפס מעלה. הוא מחליט להמשיך ישר בדרך ההטיה כמה שיותר מהר ולהגיע לתל פאחר מלמטה – העיקר לבוא לעזרתו של בני ענבר, שחס וחלילה לא ייפגע מתל פאחר וייכשל במשימה.

    סוף דבר: גדוד 12 עבר גיהנום בשעתיים וחצי הבאות. לעומתו, גדוד 51 קפץ מהזחלמים במוראל גבוה ובשאגות כיפאק (כפי שסיפר ענבר) כאילו הוא בטיול שנתי, ואחרי זה רץ בתעלות וטיהר אותן כאילו הוא באימון שגרתי. אלו העובדות. אם ענבר היה זונח באמצע הדרך את משימת תל עזזיאת ועולה מיד לכיוון תל פאחר כמצוות המח"ט – הדברים בפאחר היו נראים אחרת.

    אלה המחשבות שלי למקרא הדברים של בני ענבר. עולה מהן תחושת חמיצות לגבי התנהלות גדוד 51, אבל לא לשכוח שכל זאת בחסות חוכמת הבדיעבד, קטונתי מלשפוט את מג"ד 51 שבוודאי עשה את המיטב לפי השקפתו והבנתו.

    • התיאוריה של שלמה נשארת תיאוריה.
      היא נשענת על התרשמותו בלבד מבלי שתוזכר בדבריו של בני ענבר בסיור.
      כדי שתוכח יש צורך בעדויות.

      • מסכים.
        גם לי נראה שצריך לבחון את התיאוריה בקפדנות.
        עדיין ניתן לערוך בירורים עם עדים שנותרו מאז (שמחוני?).
        יחודו של הבלוג הזה בעיקר באיסוף חומרי גלם יקרי ערך, אשר בהם בסיס לעריכת מחקרים.
        שלמה החל לטפל בסוגית שינוי המשימה של גדוד 51 ברצינות- כדאי שימשיך בקו זה!

    • התאוריה של שלמה די מבוססת. קראתי ביומן הקשר בקישור הלז https://naamoush.wordpress.com/2014/05/24/%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%A9%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%94-1535/ לעניות דעתי התרשמות של הקורא הסביר והממוצע היא כי המג"ד51 לא רצה להבין את הנאמר לו באופן המפורש ביותר. ניתן לפרש את זה כסרוב פקודה אך לא לכבודו של מח"ט החטיבה היה להתעסק בזה אחרי המלחמה על מנת לא להעיב על ההשגים, עוד אעיר ואוסיף שבגדוד 12 באו בטענות קשות אל מ'פ הטנקים על פסיביות וחוסר יוזמה, הם צריכים לבוא בטענות גם לגדוד החטיבה בשר מבשרם שבשל להיטות גדולה לבצע משימתו בתל עזזיית לא הגיע לעזרתו. וד"ל.

      • כפי שאתה עצמך אומר, גם אתה משער.
        יתכן וזה נכון ויתכן שלא.
        גם אני יכול לשער שאולי המח"ט ביטל את ההוראה ושלח את ההודעה עם רץ. ולכן אין לכך עדות ביומן.
        אין קשר למ"פ הטנקים.

    • קראתי את מחשבותיך שלמה, ואת לוח הזמנים המדוקדק ששרטטת.
      מבלי שעשיתי בדיקה מצידי, עלי לתהות ולשאול: 1.אם אכן גדוד 51 היה נוטל על עצמו את המשימה, באיזה ציר היה נע?
      האם הוא לא נחשף בעצמו לאש הקטלנית שבאה מהאגפים ומצפון?
      מה היה עושה בינתיים גדוד 12? (האם היה מנסה לעשות את מה שהחל לעשות?; האם היה נטחן עד דק ממערב לתל?)
      האם חפק החטיבה קידם עצמו באופן שיוכל לתאם מקרוב את חילופי הכוחות?
      האם לא היה עדיף בנסיבות אלה להמשיך בציר האוגף, הארוך לכאורה, ולהגיע לתל מצפון תוך שיתוק מקור הירי הקטלני מחירבת סודה?
      ולבסוף, שאלת השאלות: האם ניתנה לגדוד 51 פקודה ברורה כיצד עליו להחליף את גדוד 12 בביצוע משימתו?

      • לבני: קודם כל, לא חשוב כרגע באיזו דרך גדוד 51 היה מגיע.

        ניסיתי להראות, על פי חילופי הדברים ברשת הקשר, שמג"ד 51 כנראה לא היה מעוניין לשמוע על סטייה מהמטרה שלו. התשובות של ענבר למח"ט שמבקש ממנו ללכת לעזור למוסא נופלות על אוזניים ערלות. התשובות שלו מתחמקות או מנסות להרוויח זמן. מההתרשמות שלי ענבר מתעלם מרצונו של המח"ט, שמצידו לא מספיק תקיף ונחרץ להודיע לענבר חד משמעית – "גש עכשיו ומיד למוסא, זו פקודה, זוז"!

        כשהמח"ט אומר לענבר "התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של 2". במילים "התכונן אתה" מפיל עליו המח"ט את האחריות לבצע תכנון חדש ומהיר של האפשרויות. אם ענבר היה קשוב למפקד שלו ומוכן לסטות מהמשימה שלו, הוא היה יכול להתייעץ עם החטיבה באשר לדרכי ההגעה.

        להערכתי היו שתי אפשרויות: 1) להמשיך בדרך הפטרולים תוך שהוא חשוף לאש מעזזיאת וסודה ולאגוף את פאחר מצפון, 2) לסטות מהדרך ימינה ולעלות ממנה לדרך ההטיה ומשם לטפס לעין א-דייסה ומעלה, כמו שגדוד 12 היה צריך לעשות.

        אם תתבונן במפה תתרשם שמדרך הפטרולים לעבר דרך ההטיה העליות מתונות מאוד, וגם הזחל"מים יוכלו להן. מהזיכרון שלי כשעברתי שם ברגל השטח הזה עביר לרק"מ בלי בעיה. ואם היתה בעיה, החבר'ה יורדים מהכלים והולכים ברגל.

        ככל שאני יודע, החפ"ק בשלב הזה של הקרב (בערך 15:30) מתחיל להתקדם לעבר גור אל עסכר ואח"כ לבחריאת.

        לגבי שאלת השאלות שלך: התשובה היא לא (לפחות על סמך רשת הקשר החטיבתית) – כיוון שלא היה בכלל עם מי לדבר בנדון, ולכן גם לא היה טעם להתעסק עם זה.

        • בקיצור, אין לדעת האם ביצוע המשימה החליפית היה , בסופו של דבר, מעשה מועיל, או גורם להקזת דם מיותרת גם לגדוד 51.

    • מח"ט גולני, יונה אפרת לא נכח בסיור שמתואר לעיל.
      חשוב להזכיר שפורסמה כאן עדותו של המח"ט בפני הפורום הבכיר של פיקוד צפון ימים אחרי המלחמה:
      https://naamoush.wordpress.com/2013/07/18/%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8-1/

      אין בעדות ביקורת כלשהיא על אי הגעת התגבורות לתל פאחר למרות הפקודות המפורשות שנתן אלא דברי שבח.
      הוא מיחס למג"ד 12, אי זיהוי נקודת העליה מתוואי ההטיה.
      מספר על אפשרות נוספת לנתיב עליה שנבחנה אבל לא נבחרה, דרומית לנתיב שנבחר (עין א'דיסה).

  2. שלמה שלום הדברים שכתבת מענינים מאוד.
    אם ירדתי לסוף כוונתך ואני יהיה קצת דרסטי אתה רומז לסרוב פקודה של המג'ד תוך כדי קרב.
    זה הגיוני היות שההסטוריה הצבאית מלאה דוגמאות של מפקדים זוטרים וברמה של מפקדי גדוד ומפקדי חטיבות שעשו תוך קרב כל העולה רוחם בנגוד להוראות והמרו פי הפיקוד הבכיר.
    סנגורי ענבר 51 יטענו שהפגין דבקות עילאית במטרה,
    אולם אם זה בא על חשבון כוח אחר זה אומר דרשני.
    בגלל שהעזזיית נכבש בצורה חלקה לא עשו ענין. אם הקרב היה מסתים אחרת הבחור היה עולה למשפט.
    שבת שלום

    • "זה הגיוני היות שההסטוריה הצבאית מלאה דוגמאות של מפקדים זוטרים וברמה של מפקדי גדוד ומפקדי חטיבות שעשו תוך קרב כל העולה רוחם בנגוד להוראות והמרו פי הפיקוד הבכיר."
      — זו טענה שאינה רלוונטית.

  3. הערות לכתבה:

    "היות והמח"ט לא הופיע, אני רואה לעצמי לתת תיאור של הפעולה החטיבתית במלחמת ששת הימים."
    — אני תמהה מדוע לא הופיע המח"ט? הרי מפקדיו היו בסיור.

    "התייצבו כשתי מחלקות טנקים על גבעת האם והיוו למעשה איזשהו בסיס אש שעליה נשענה חטיבה 8 בהבקעת דרך מגבעת האם, ולמעשה הם ניסו לסייע גם לחטיבה 1 במעבר פנימה, בעיקר ע"י פיצוח חלק גדול של תל עזזיאת. אם תציצו לבונקר הרציני הזה ותראו אותו כל כך יפה מפוצח, זו העבודה של הטנקים שהיו בגבעת האם מחטיבה 37 ועשו פה עבודה מצויינת."
    — הכוונה לפלוגה ו' ורמוט של 377.

    "אני רוצה לעבור מהתכנון לביצוע. אני עוזב את גדוד 12. כפי שאמרתי, גדוד 12 נכנס בשדרה כאשר הוא מנוייד כולו על זחל"מים ואיתו פלוגת טנקים. אותה פלוגה של חטיבה 37."
    — טעות, פלוגה ז' היא שהיתה עם גדוד 12.

    "לגבי גדוד 12, אולי אני אתעכב פה היות ומג"ד 12 איננו ואין לנו פה אף אחד מגדוד 12 שיתאר את הלחימה. אני אולי אגמור במספר משפטים את החלק הזה. חבל לי מאוד שאף אחד מגדוד 12 איננו מסוגל להסביר את הקרב שהיה בתל פאחר [בהמשך הגיע סרן שמיל גולן מגדוד 12], הוא מאוד מעניין לדעתי, אז אני אתאר במספר משפטים, אעזוב אותו ואחרי זה אתרכז על הביצוע של תל עזזיאת."
    — באמת חבל. האם עד כדי כך? הרי יוסי פרידמן הקמב"ץ כבר מזמן יצא מבית החולים. המ"פ ורדי היה בגדוד. אולי העדיפו קצינים מדרגת מג"ד ומעלה על פני קצינים שהיו בקרב? התנהגות מוזרה.

    "גדוד 12 כאשר הטנקים בראש, הגדוד מאחור על זחל"מים נכנס על הציר הזה שחטיבה 8 פתחה לו. הוא היה צריך לעבור על השטח הצהוב כאן, להיצמד על השלוחה. ומי שייטיב להסתכל יראה במדרון דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה. הדרך עוברת את חירבת עין א-דייסה. אתם רואים כתם ירוק, מעליו קצת ימינה ישנה חירבה קטנה עם גדרות אבנים. לעבור דרך חירבת עין א-דייסה, לתפוס את הדרך שמטפסת במין אלכסון כזה, לעלות על דרך הנפט שיורדת מלמעלה ולהגיע לתל פאחר עם דרך הנפט לגמרי ממזרח."
    — שוב חיזוק לגרסת עין א'דיסה כמקום העליה המתוכנן.

    "חירבת עין א-דייסה חל שינוי מהתכנון אל הביצוע. במקום למשוך אל הנתיב שפונה לכיוון מזרח, נמשך [הגדוד] על יד הרכס של חירבת עין א-דייסה ולמעשה עבר ונעמד מכיוון מערב או דרום מערב של תל פאחר,"
    — "נמשך הגדוד" רומז על טעות בניווט. ולא כך היה. שוב חבל שלא מצאו לנכון להזמין את הקמב"ץ.

    "אני חושב שאחד הדברים הגדולים בקרב הזה, שבלי מערכת הפיקוד כל מ"כ תפס לו 7-5 חיילים, מצא לו נתיב ורץ."
    — עובדתית, כל מפקדי הכוחות הקטנים היו קצינים. כך צריך שיהיה ואין זה גורע כלום מגבורת המ"כים.

    "תוך כדי התהליך הזה ולאחר שלמח"ט הסתבר מה פה קורה והוא היה מודאג מאוד. אפשר להבין אותו."
    — המח"ט היה מודאג כבר לפני השעה ארבע ופקד על בני ענבר להיות מוכן לנוע לתל פאחר במקום גדוד 12. לשאלה מדוע זה לא התבצע, לי אין תשובה. אין לי גם תשובה מדוע הגיע הסמח"ט רק בשעה שש לפתח המוצב וכך גם הסיירת ומחלקת טנקים מפלוגה ו'.

    "אתם ראיתם את הפנצר הזה. תארו לכם אותו עומד בעמדה כשדי קשה להבחין בו. גם לי היה עניין איתו. הוא מכאן יכול היה להדליק בלי מאמץ."
    — הטנק שפגע בזחל"מים על תוואי ההטיה היה בעל תותח בקוטר 100 מ"מ. סביר שטנק זה הוא זה שגם פגע בטנקים של פלוגה ז'.
    עפ"י זוית הפגיעה בזחל"ם "של דרימר" הטנק עמד בחירבת סודה. לכן, לדעתי עיקר הפגיעות באו מטנק או טנקים שהיו בחרבת סודה. תותח 100 מ"מ היה מותקן בטנקים מסוג T-54 ו-SU-100.
    "הפלוגה של הסמג"ד שהתפרסה לעבר חירבת סודה מצאה שם טנק T-54 עוד עובד."
    — מה שמאשר את הממצאים שלנו בשטח, שהפגז שחיסל את הזחל"ם "של דרימר" נפגע מטנק זה.

    "כשאני טיפסתי על תל עזזיאת, בתל פאחר עוד ישבו חיילים סורים ולחמו, ואז הם דפקו אותי גם מהאגף."
    — זה לא סביר. באותו זמן החלק המערבי של תל פאחר היה עסוק עם גדוד 12. הנשק היחיד במוצב שהיה לו טווח לתל עזזיאת הוא תותח נ"ט שהיה במוצב הדרומי כשפניו לכיוון דרום מערב ולא לכיוון תל עזזיאת. לא סביר שהתותח נגרר מעמדה אחרת הפונה מערבה.

    "הגדוד [51] חדר מגבעת האם, קיבל את הסיוע מהטנקים שהיו מוצבים בגבעת האם, התול"רים שלי שהיו בשאר ישוב פיצחו לי את האגף ההוא. אני קיבלתי למשימה הזו את גדוד 334 – מכמ"ת החטיבה פרופר, והוא עשה פה עבודה יוצאת מן הכלל. כבר עם הפריצה הכנסנו את האש לשטח."
    — גדוד 51 זכה לסיוע טנקים וארטילריה מסיביים. מה שלא היה לגדוד 12 במידה מספקת. הסיוע הארטילרי הופסק כבר ב-15:25.
    באותה שעה הטנקים של גדוד 12 כבר לא תיפקדו.

    "בורג' בביל היתה צריכה להילקח בידי גדוד 12, הוא נותן לי לעבור ואז אני נכנס,"
    — ואכן נילקח ע"י פלוגה ב' מגדוד 12 הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן. להערכתי התנועה ותפיסת בורג' בביל הפחידה את הטנקים שהיו בחירבת סודה. אילו הטנקים האלה היו עדין פעילים בזמן התנועה של גדוד 51, הסיפור של תל עזזיאת היה נהפך לדומה לקרב תל פאחר.

    "אני זוקף את המחיר הזול הזה ביעד הזה על חשבון הכנת הכוח. לכן אני גם מדבר הרבה על זה."
    — בלי ספק, כל הכבוד, אבל כפי שציינתי, על תל עזזיאת ניחתה ארטילריה עד לרגע האחרון. משעות הבוקר המקום הופגז ופלוגת הטנקים ו' ירתה עליו מגבעת האם. גם התול"רים של החטיבה ירו על תל עזזיאת (ולא על תל פאחר). זה הבדל משמעותי ותרם לא מעט לכיבוש החלק של תל עזזיאת.

    "ולכן לקחתי טנק אחד, לקחתי את זחל"ם המ"פ וזחל"ם שלי ואנחנו עדיין נצמדנו לתוכנית האורגינלית ונסענו במרכז היעד על הדרך, כאשר זורקים רימונים ויורים לכל הצדדים והגענו עד הנה."
    — שוב כל הכבוד וגם מזל שהטנקים לא נפגעו קודם בשונה מקרב תל פאחר.

    "אני קיבלתי משם אש והבנתי שקורה גם בתרגילים שגדוד שכן יורה. בזמן הלחימה פה התחלתי לשמוע ברשת האלחוט ולהבין מה קורה שם. למח"ט למעשה, חוץ ממני, לא היו כוחות. כפי שאמרתי גדוד 13 היה שם [בחורשת טל]. לכן נתתי פקודות לארגן מיד את הכוחות מחדש גם לצורך התארגנות בפנים וגם כדי לראות מה ניתן עוד לעשות, אם יצטרכו, בתל פאחר. ובאמת מיד עוד לפני שסיימתי כאן את הלחימה קיבלתי פקודה מהמח"ט, וזה היה אחרי שעה וחצי של לחימה – תארגן את הגדוד ונוע לתל פאחר מיד."
    — ושוב עולה השאלה, מדוע לא בוצעה פקודת המח"ט עוד הרבה לפני הכניסה לתל עזזיאת, שהורה לגדוד 51 לוותר על כיבוש תל עזזיאת ולנוע לתל פאחר. אציין, שהראנו בעבר שפיקוד צפון רצה שכיבוש תל פאחר יתבצע לפני תל עזזיאת וכך גם רואים ביומן המבצעים החטיבתי. מדוע זה לא בוצע בפועל? אין לי תשובה (בניגוד לשלמה).

    "כך ששעה וחצי אם היו נותנים לי, היה לי מה לעשות פה עוד חצי שעה, אבל לא יותר."
    — אני רואה בזה נסיון להסביר שגם אילו היה מגיע קודם לתל פאחר, היה מספיק להלחם שם חצי שעה.

    "הסיירת היתה עתודה של החטיבה. זה כלל ארבעה זחל"מים, זה כלל ג'יפים וזה כלל 90 מ"מ שאני לא יודע מאיפה הגיע לכוח. מישהו פה מצא 20 מ"מ והביאו גם שלם. העתודה הזו הוקצבה, ובצדק לדעתי, להכריע את הלחימה בתל פאחר. והוא [המח"ט] נתן פקודה לסיירת לנוע לפי התוכנית האורגינלית של גדוד 12 ולהיכנס מצד מזרח לתל פאחר, וזה מה שהיא עשתה. אומנם מפקד הסיירת לא חיכה עד שכל הכוח שלו התארגן, הוא לקח איתו עוד איזה כלי רכב ורץ מיד לשם. כתוצאה מזה כוח לא גדול נכנס לתל פאחר ממזרח וההכרעה היתה די ארוכה. לו הוא היה נכנס עם כל הכוח שלו, ייתכן שהוא היה מכריע הרבה יותר מהר. אבל זה מה שעשה המח"ט עם העתודה."
    — כלומר, עפ"י בני ענבר, לסיירת היו ארבעה זחל"מים בחורשת טל. אלו יכלו לנוע לתל פאחר כבר בשעה ארבע יחד עם מפקד הסיירת. כוח זה כלל לא הוכנס לפעולה והמשיך לחנות בחורשת טל. כוח של כ-12 לוחמים צעירים מהסיירת נכנס למוצב הצפוני רק בשעה 18:00. לא היתה התנגדות אלא רק בחלק המערבי של התל במקום שנהרגו שני חיילי הסיירת והתנהל הקרב בין רובקה לקצין הסורי.

    • שבוע טוב
      לגבי הפיסקה האחרונה:

      ככל הידוע לי:
      1. לסיירת גולני לא היו זחל"מים.
      2. לסיירת כן היו קומנדקרים וג'יפים, מתוכם מספר ג'יפי תול"ר.
      3. הזחל"מים המדוברים בעניין קרב תל-פאחר הם מספר זחל"מים שרובקה אסף בגבעת האם מיחידות שונות שעברו במקום כאשר הבין שגדוד 12 הסתבך בתל-פאחר, כלומר בערך בשעה 15:00-16:00. ברגע שרובקה אסף כמות מסוימת של זחל"מים – הוא עלה אל תל-פאחר עם החיילים שהיו באותו רגע זמינים לידו.

      אני משער שהזחל"מ המדובר עם ה- 90 מ"מ נלקח מיחידת חרמ"ש של חטיבת שריון כלשהי.

      • הזחל"מ 90 מ"מ השתייך לחטיבה 8 (כנראה לגדוד החרמ"ש) נעשה בו שימוש ככל הנראה רק כמוביל גייסות. לא שמעתי שניסו לצרף אליו תותחן מהצוות המקורי שלו, ובכך לנצל את ערכו המוסף, ככלי שיכול היה לפצח ביצורים.

      • גם לי ידוע מעדותם של אנשי הסיירת שהיו איתנו בשיחזור בתל:
        1. שלא היו ברשותם זחל"מים בחורשת טל (לכן כתבתי עפ"י בני ענבר).
        2. שהיו ברשותם קומנדקרים. אלו לא הגיעו לתל פאחר ונשארו עם רוב פלוגת הסיור בחורשת טל.
        אשר לזחל"מים אכן משה מרום (אז וויסהוט) סיפח זחל"ם 90 מ"מ והגיע איתו לתל עוד לפני מפקד הסיירת.
        זחל"ם נוסף הגיע עם קבוצה נוספת מהסיירת בפיקודו של יוני לוי. הזחל"ם הזה נפגע מתול"ר בירידה התלולה על תוואי צינור הנפט לפני תל פאחר ואנשיו הגיעו לשער התל הצפוני אחרי שנאספו בגלדיאטור של גולדה שם פגשו את מפקד הסיירת.
        שני ג'יפי סיור, האחד בפיקוד דוד כהן והשני בפיקודו של מוקי פלג הגיעו אחרי שטיהרו את מוצב נעמוש.
        יחד עם הכוח האחרון הגיע גם הסמח"ט ורס"ן חיים יפרח.
        ג'יפ הסיור של מוקי נשלח עם הנהג בלבד לאחור כדי למשוך טנק שעמד בדרך בה עלו לתל פאחר.
        לא ידוע לי על טנק שהגיע לפני סיום הקרב.

    • "אולי העדיפו קצינים מדרגת מג"ד ומעלה על פני קצינים שהיו בקרב?" – – – הרי לפועל הזמינו את הסמ"פ. למה לא את המ"פ? זו אכן שאלה.

  4. שבוע טוב.

    אפתח בהתייחסות לפרשנות המעניינת מאד שכתב שלמה, ואח"כ אכתוב הערות על הכתבה עצמה.

    אך קודם לזה, לא כ"כ הבנתי מה ריגש אותך, שלמה, בפוסט הזה. מה מרגש כ"כ בתמונה של ענבר, יותר מזו של מוסא, הנראה לכמה שניות בסרט מקורי מאותה קבוצת פקודות שלפני המלחמה [לכאורה זו קבוצת פקודות חטיבתית. למה כתבת שהיא גדודית?], שהתבררה כתמונה האחרונה שלו? או שמא אלו פרטים מיוחדים בתיאור שהוא מסר בסיור ב-68', שלא היו ידועים עד כה? אלו מהם ריגשו אותך? – לי נדמה שרוב הדברים שהוא סיפר אז, ולפחות המעניינים שבהם, כבר נדפסו מאז, במרוצת השנים, בכמה מקומות. לדוגמא, בספר 'בהם יותר מכל' של אלישיב שמשי, שנדפס ב-2005.

    כך מסופר כבר שם על שארע בסיום הקרב על תל-עזזיאת: "לפתע נורתה לכיוונם אש מכיוון תל פח'ר (ממזרח). בני היה משוכנע שכוחות של החטיבה יורים עליו, כי לפי התוכנית גדוד 12 היה אמור לכבוש את תל פח'ר. הניסיונות לברר מי יורה עליהם עלו בתהו" (ואילו כאן מסופר שהיה זה בתחילת הקרב על תל-עזזיאת: "כשאני טיפסתי על תל עזזיאת, בתל פאחר עוד ישבו חיילים סורים ולחמו, ואז הם דפקו אותי גם מהאגף"; "כשאני נכנסתי הנה ללחימה הפתיעה העובדה שאני מקבל אש מתל פאחר. היה ידוע לי שלפי התוכנית תל פאחר חייבת להילקח לפני שאני מטפל בתל עזזיאת. אני קיבלתי משם אש והבנתי שקורה גם בתרגילים שגדוד שכן יורה". וכבר כתב כאן דני בתגובה, שתיאור זה, של ירי מתל-פאחר, "לא סביר". צריך רק לברר אולי הירי היה אמנם ממזרח, אך מאזור קרוב יותר: בורג' בביל].

    ויש שם גם דברים שמשום-מה לא סופרו על-ידו ב-68', כמו: "לאחר פריצת שדה המוקשים הורה המג"ד למרגמות לירות פצצות עשן וזרחן על מוצב עזזיאת, כדי למסך אותו ולא לאפשר לאויב לפגוע בזחל"מים של הגדוד".

    אך אם התכוונת לומר שההתרגשות נבעה דווקא ממה *שאין* בתיאורו של מג"ד 51, דהיינו, שמילא פיו מים ולא סיפר, אפילו ברמז, על הדיווחים שקיבל בדרך מהמח"ט על הנעשה עם גדוד 12, כפי שהטבת לפרט, אזי אתה בהחלט צודק.

    (בכותבי "אפילו ברמז", כוונתי לרמוז להערה שכתב כאן דני, שבדברי ענבר – "נמשך הגדוד" – הוא בעצם "רומז על טעות בניווט". וזאת בשעה שקצין אג"מ אומר באותו סיור: "היום ברור לגמרי כי לא היתה שם טעות". האם דברי ענבר באותו סיור נאמרו לאחר שאגמון השמיע את דבריו? ובכותבי "הדיווחים שקיבלים בדרך" באתי להוציא מהמופיע בסיפורו: "בזמן הלחימה פה [בתל-עזזיאת] התחלתי לשמוע ברשת האלחוט ולהבין מה קורה שם." – ואף מילה על ששמע לפני שהגיע ל"פה")

    אחזור רק ואזכיר כי דברי המח"ט: "היכון לעשות את האיגוף של 12. רוצה להעביר אותך דרך א-דיסה מזרח לפח'ר" התפרסמו כבר ב-2001 בספרו של מייזל, עמ' 306, ובדצמבר האחרון תמהתי על כך שמייזל "כלל לא טרח, לא בעמ' זה ולא באלו שאחריו, לחזור לדון בטיבה של הוראה זו, מדוע לא התבצעה בסופו של דבר". לכאורה היה על מייזל, כשנתקל במידע הזה (שמקורו, כפי שהתברר בבלוג זה, ביומן הבצעים השמור בארכיון צה"ל), לפנות אל ענבר שהיה אז בחיים (נפטר רק ב-2010) ולשאול אותו.

    עוד כתבת (במענה לשאלת בני: "אם אכן גדוד 51 היה נוטל על עצמו את המשימה, באיזה ציר היה נע?"): "להערכתי היו שתי אפשרויות: 1) להמשיך בדרך הפטרולים תוך שהוא חשוף לאש מעזזיאת וסודה ולאגוף את פאחר מצפון, 2) לסטות מהדרך ימינה ולעלות ממנה לדרך ההטיה ומשם לטפס לעין א-דייסה ומעלה, כמו שגדוד 12 היה צריך לעשות" – – – לעניות-דעתי, התשובה על כך מפורשת גם היא בדברי המח"ט: "רוצה להעביר אותך דרך א-דיסה", כלומר, האפשרות השניה. באשר לאש מהמוצבים הסורים, כבר העתקתי לעיל מדבריו, שהמרגמות יכלו למסך אותם.

    אגב, יש לי השגה גם המסלול שרשמת על המפה, כאילו לתל-פאחר הגיע גדוד 51 דרך חירבת-סודה. זה נכון רק לגבי פלוגה אחת מהגדוד, ג, שהגיעה עוד בתחילה, עם הסמג"ד, לחירבת-סודה. אך הפלוגה שכבשה את תל-עזזיאת, ב, הגיעה לתל-פאחר בדרך הקצרה יותר, דרך בורג' בביל. כך מפורש בספרו הנ"ל של שמשי וכך גם במפה המצויירת שם.

    בנוגע לציטוטחפ מיומן המבצעים בקשר לבורג' בביל, שהבאת בדבריך: "אמנם מג"ד 51 לא דיווח לו שהוא הגיע לעדנה (בביל), אבל המח"ט משוכנע שהוא כבר שם. אפרת … שוב פונה בקשר לענבר (15:35) – "האם מבורג' בביל רואים את פחר?". כלומר, הוא כבר קבע ש-51 הגיע לבורג' בביל והוא רוצה להבין מה רואים משם"; "אפרת מתעצבן עוד יותר ופוקד על ענבר: "גמור את בורג' עם כוח קטן ותהיה מוכן לזוז אלי"" – – – ראה כאן:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/05/24/%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%A9%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%94-1535/comment-page-1/#comment-884
    שבמקום בורג' צריך להיות בחריאת.

    על שכתבת: "כיבוש תל עזזיאת תלוי בכיבוש תל פאחר. זה היה הרי התכנון, וגם בני ענבר מעיד על כך. כוונת המשורר מפיקוד הצפון היתה: 1) חטיבה 8 תופסת את זעורה שמעל תל פאחר. 2) גדוד 12 תופס את תל פאחר שמעל תל עזזיאת. 3) תל עזזיאת מבודד ונופל כפרי בשל." – – – לפום ריהטא לא ראיתי איפה מצאת שענבר מעיד על כך. חוץ מזה, מה מקור ההנחה שעזזיאת "יפול כפרי בשל" *לאחר* כיבוש תל-פאחר? בסופו של דבר הרי כך הוא נפל, גם ללא כיבוש תל-פאחר.

    ולכותבך "1) הדרך למעלה היתה בעייתית למעבר. 2) הטנקים קצת התקשו. 3) הגדוד החשוף חוטף אש ממערב וסופג אבידות" – – – מה ההבדל בין 1 ל2? (אך אם התכוונת ב2 ל"ויכוח" עם מ"פ הלום קרב המתחבא מתחת לטנק, הרי שבחרת בניסוח דיפלומטי להפליא!). לגבי 3, נדמה לי שסמ"פ א' סיפר שהירי ממערב החל רק אחרי התנועה קדימה (ואמתין בסבלנות לפירסום גרסתו של הלה בסיור זה של 68').

    את דברי ההסבר שכתבת, על כך שמג"ד 12 זנח "את הנסיונות לטפס מעלה", כדי "לבוא לעזרתו של בני ענבר, שחס וחלילה לא ייפגע מתל פאחר" – לא הבנתי. איך ענבר לא יפגע מתל-פאחר אם גדוד 12 יגיע אליו בדרך הקשה ויתקשה בכיבושו? וודאי שלא התכוונת לכך שבמקום שמתל-פאחר ירו על גדוד 51 הנע לתל-עזזיאת, ירו משם על גדוד 12 שיתקע למרגלותיו…

    בעקבות דבריך, רציתי להציע את התיאוריה הבאה:

    נכון לעכשיו, היות ומתל-פאחר לא ירו נוצרה מחשבה מוטעית שהסורים ברחו משם [כבר עסקתי בכך ב'פרש', ולא אאריך כאן שוב], ולכאורה, זו (אפשרות 4 שכתבת: "תל פאחר נראה שקט") האפשרות הכי מסתברת להחלטת המג"ד להמשיך קדימה, ולא להתעקש על איגוף התל ממזרח.

    השאלה היא: לאן הוא רצה להמשיך? האם כל כוונת המג"ד הייתה רק לעלות על התל הריק ולנעוץ בראשו דגל? וכי לשם כך היה צורך למהר – עד כדי כך שלא התפנה אפילו לדווח למפקדי הפלוגות על השינוי בתוכנית – כאילו חשש שמישהו אחר יקדים אותו ב"כיבוש" התל? ואם רצה להמשיך צפונה לעבר מחנה הבניאס, הרי שבוודאי שלשם כך היה עליו להודיע למ"פאים על השינוי בתוכנית!

    אך אם נקבל את ההנחה שסבר שהיעד שלו ריק, והוא שיער – או אולי אפילו ידע, ראה, או שמע על כך מהאזנה לקשר – שגדוד 51 המיועד לבצע את "הקצפת" של המבצע, כיבוש תל-עזיזאת, נמצא עדיין מאחור, הרי זו יכולה להיות סיבה טובה בשבילו למהר, להגיע אל הצומת הפונה מתוואי ההטיה לבורג' בביל, להשקיף משם על תל-עזזיאת ולדווח למח"ט שהוא כבר כאן, קרוב ל.. תל-עזזיאת!

    עד שיגיע וידווח ויקבל אישור מהמח"ט, יגיעו שאר הפלוגות שלו, ואז בדרך ליעד "הקצפת", יטפלו גם ביעד הקטן שהוא במילא שלהם, בורג' בביל. בינתיים אין צורך לדווח על כך למפ"אים, שהרי הכל תלוי במצב הענינים בשטח ובתשובה שהוא יקבל מהמח"ט.

    (השוו גם לדברי ענבר לגבי התוכנית לכיבוש מחנות הבניאס: "המח"ט השאיר בידו את האפשרות למי שיילך פה יותר טוב, יותר נקי, הוא ידהר מהר.")

    על המחזה שהתגלה לעיני מג"ד 12 כשהוא למרגלות תל-פאחר, סיפר קצין הקשר שהיה עמו בזחל"ם: "היתה התרוצצות על התל עצמו כשהיינו למטה. המשכנו לנסוע, ואני זוכר שאמרתי למישהו, אולי זה היה למוסא עצמו, שתיכף אנחנו חוטפים כי היה לי נדמה שאני רואה שהסורים מעבירים תול"ר ממקום למקום".

    רק אז גילה מג"ד 12 שהיעד שלו אינו ריק לגמרי, כפי שטעה לחשוב, ושלח את קרינסקי אחורנית, כדי לזרז את הכוח שמאחור לעלות על היעד חזיתית. באותו רגע גם נגוזה התוכנית להקדים את גדוד 51 ולפנות לעבר תל-עזיזאת.

    יודגש: אכן, הכל רק בתיאוריה. אין עדויות על שחשב אמר המג"ג. אך מבחינת ההסתברות, נראה לי שאינה מופרכת לחלוטין (לעומת ההשערה שהועלתה כאן, "שאולי המח"ט ביטל את ההוראה ושלח את ההודעה עם רץ", שאינה מסתברת כלל).

    • לשמוליק: הפוסט הזה ריגש קודם כל בגלל אופן גילויו בארכיון צה"ל, שם היה קבור מתחת לנושאים ותתי נושאים, והכל במחשב בגרסה מיושנת שלא מקל. צריך להיות שם כדי להבין. ריגש גם עצם מסמך שתיעד חזרת מפקדים למקומות בהם לחמו +פרוטוקול אותנטי, נקי, שלא לקוח מספרים או מראיונות. גם התמונה היתה מעניינת כי לא הכרתי אותה קודם.

      וגם הסעיר המשפט שאמר ענבר בסיור המפקדים, כי קיבל את ההוראה מהמח"ט לגשת לתל פאחר שעה וחצי אחרי תחילת הלחימה בעזזיאת, בעוד שדו"חות הקשר מספרים סיפור אחר לגמרי.

      מסכים איתך לגבי ההגעה של 51 לפאחר – דרך בורג' בביל, אתקן גם את המפה.

      לגבי מה שכתבת – … איך ענבר לא ייפגע מתל-פאחר אם גדוד 12 יגיע אליו בדרך הקשה ויתקשה בכיבושו? וודאי שלא התכוונת לכך שבמקום שמתל-פאחר ירו על גדוד 51 הנע לתל-עזזיאת, ירו משם על גדוד 12 שיתקע למרגלותיו…

      תשובתי: עצם תקיפת תל פאחר והימצאות פיזית בו כבר גורמת לחלק ניכר מהמוצב להתעסק קודם כל בהגנה על חייו לפני שהוא מסייע למוצב אחר. כשכוח ורדי פרץ בדרומי וחלק מהחיילים שבו נמלטו לצפוני, וכשהכוח של אלכס טיפס מהחזית – בזה שחררת את גדוד 51 כמעט סופית מאימת תל פאחר.

      לגבי תיאוריית ה"רץ" רק אעיר שהמח"ט אכן שלח אחד כזה, הקמ"ן שמחוני, אבל לא כדי להעביר מסר אלא רק כדי לראות מה מצבו של גדוד 12 ולדווח לו.

      לגבי התיאוריה שהצעת: גם היא הגיונית. גורם המהירות של מוסא בוודאי לא היה תחרות יוקרתית מי יתקע ראשון דגל ביעד שלו, אלא רצון לעמוד בזמנים אחרי העיכוב המעצבן בעין א-דייסה. ה"ברוך" הזה שיבש את כל התכנון, מ"פ הטנקים עשה קצת בלגן והמח"ט לוחץ מאחור. מוסא רצה רק לעבור את כאב הראש הזה כמה שיותר מהר.

      • אוקיי, לא קלטתי שלא מדובר דווקא בפוסט של ענבר, אלא לכל הפוסטים על הסיור ההוא. צודק דני בכותבו שרגשות זה עניין סובייקטיבי והנני מאחל שתתמיד בנבירה בארכיונים ואף תצליח לדלות מהם חומר מעניין. ואם ברגשות עסקינן, ברכתי שתצליח לשים יד גם על החומר שענבר העיד עליו שהוא "מאוד רגיש" ("עשו מחקרים ו-ועדות", כך הוא אומר, ונראה שכל השומעים אותו יודעים על מה הוא מדבר, ולא שואלים מה זה)…

    • שמואל"ק כתב: "אך קודם לזה, לא כ"כ הבנתי מה ריגש אותך, שלמה, בפוסט הזה. "
      — רגשות זה עינין סובייקטיבי 🙂

      "צריך רק לברר אולי הירי היה אמנם ממזרח, אך מאזור קרוב יותר: בורג' בביל]."
      — גם זה לא מתקבל על הדעת.
      לפי הודעה 157 משעה 15:40, המח"ט מדווח למג"ד 51: "נדמה לי שמוסה הסתער על בורג'. הזהר לא לדפוק אותו" לכן בורג' בביל נכבשה ע"י פלוגה ב' כבר בשעה 15:40 לערך ללא שנמצאו בה חיילים סורים. אז מי ירה משם? גם לא נמצא שם למיטב ידיעתי נשק שיש לו טווח לתל עזיזאת.
      [הודעה 153 משעה 15:35] המח"ט: "אני רואה את 2 בין פאחר לבורג' כנראה ששתים טועה, התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של שתים. רוצה להעביר אותך דרך א'דיסה ממזרח לפאחר. מתקדם אליך" והתשובה של מג"ד 51: "נמצא עם הכבדים לפני בחריית".
      ואילו בשעה 16:10 [הודעה 173] מג"ד 51 עונה למח"ט ששואל "האם יש התנגדות בעזזיאת?" "קשה לומר עדין לא הסתערתי".
      אני יודע מאורי שמחוני הקמ"ן שאכן המח"ט התקדם לבחריית. האם נפגש שם עם מג"ד 51 וביטל את הוראתו הקודמת?
      ב-16:07 [הודעה 169] מודיע מג"ד 51 למח"ט: "שולח את המחלקה השניה לבורג' בביל ומשם לפאחר"
      כלומר ההוראה לשליחת תגבורת לתל פאחר לא בוטלה כליל ואולי רק שונתה?

      מג"ד 51 אומר בסיור: ""כשאני נכנסתי הנה ללחימה הפתיעה העובדה שאני מקבל אש מתל פאחר. היה ידוע לי שלפי התוכנית תל פאחר חייבת להילקח לפני שאני מטפל בתל עזזיאת."
      — מדוע הופתע אם התבקש לשלוח תגבורת לעזרת תל פאחר? ומאידך כבר אמרתי שלא סביר שהיה ירי מתל פאחר לתל עזזיאת באותה שעה (וגם לא קודם).

      שמואל"ק כתב: "באשר לאש מהמוצבים הסורים, כבר העתקתי לעיל מדבריו, שהמרגמות יכלו למסך אותם."
      — עשן הרבה יותר רציני הונחת על תל עזזיאת ע"י גדוד 334 מעמדת דפנה.

      שמואל"ק: "על שכתבת: "כיבוש תל עזזיאת תלוי בכיבוש תל פאחר. זה היה הרי התכנון,"
      הרבה יותר מכך. בהודעה 161 משעה 15:47 מודיע קצין האג"ם למח"ט "מ-88 הודיעו שאין אישור ללכת לעזזיאת לפני שגמרו את פאחר ובורג' בביל ויבואו דרך בורג'"
      — אלוף הפיקוד מורה חד משמעית, לא ללכת לתל עזזיאת לפני שתל פאחר נכבש!

      שמואל"ק: "השאלה היא: לאן הוא רצה להמשיך? האם כל כוונת המג"ד הייתה רק לעלות על התל הריק ולנעוץ בראשו דגל? וכי לשם כך היה צורך למהר – עד כדי כך שלא התפנה אפילו לדווח למפקדי הפלוגות על השינוי בתוכנית – כאילו חשש שמישהו אחר יקדים אותו ב"כיבוש" התל? ואם רצה להמשיך צפונה לעבר מחנה הבניאס, הרי שבוודאי שלשם כך היה עליו להודיע למ"פאים על השינוי בתוכנית!"
      — לדעתי שתי האפשריות לא סבירות.
      רק אחרי שהגדוד נעצר על הדרך האוגפת את התל מצפון, פקד המג"ד על תקיפה ממערב. מדוע ינסה לנוע שם אם כוונתו היתה לתקוף ממערב?
      בטח שלא התכוון להמשיך למחנות הבניאס. אם זו היתה תוכניתו היה ממשיך על תוואי ההטיה צפונה (ליד צומת טנק ה-AMX) ולא פונה שם מזרחה.

      שמואל"ק: "הרי זו יכולה להיות סיבה טובה בשבילו למהר, להגיע אל הצומת הפונה מתוואי ההטיה לבורג' בביל, להשקיף משם על תל-עזזיאת ולדווח למח"ט שהוא כבר כאן, קרוב ל.. תל-עזזיאת!"
      — הרי לא כך היה. הגיע לצומת לבורג' בביל ומיד החל באיגוף מבלי לעצור ומבלי לדווח. (בגילי קצפת עושה בחילה :-))

      שמואל"ק: "עד שיגיע וידווח ויקבל אישור מהמח"ט, יגיעו שאר הפלוגות שלו, ואז בדרך ליעד "הקצפת", יטפלו גם ביעד הקטן שהוא במילא שלהם, בורג' בביל. בינתיים אין צורך לדווח על כך למפ"אים, שהרי הכל תלוי במצב הענינים בשטח ובתשובה שהוא יקבל מהמח"ט.
      — פסול מהסיבות שציינתי קודם.

      שמואל"ק: "רק אז גילה מג"ד 12 שהיעד שלו אינו ריק לגמרי, כפי שטעה לחשוב, ושלח את קרינסקי אחורנית, כדי לזרז את הכוח שמאחור לעלות על היעד חזיתית. באותו רגע גם נגוזה התוכנית להקדים את גדוד 51 ולפנות לעבר תל-עזיזאת."
      — בשעה שנעצרו במקום וראו מה שראו בתל הצפוני, כבר ירו טנקים מחירבת סודה בטנק המוביל. רק אז שלח המג"ד את קרינסקי עם פתרון, אולי זמני לצורך התארגנות, לתקוף מיד ממערב מהמקום שפלוגה א' נעצרה. לדעתי, לא היתה שום כוונה לפנות לתל עזזיאת ולו רק משום שהפקודה היתה: קודם תל פאחר אח"כ בורג' בביל ורק אז תל עזזיאת. כפי שהראיתי לעיל גם ההתרחשויות בשטח לא תורמות להשערה הזו.

      שמואל"ק: "ודגש: אכן, הכל רק בתיאוריה. אין עדויות על שחשב אמר המג"ג. אך מבחינת ההסתברות, נראה לי שאינה מופרכת לחלוטין (לעומת ההשערה שהועלתה כאן, "שאולי המח"ט ביטל את ההוראה ושלח את ההודעה עם רץ", שאינה מסתברת כלל)."
      — ומה תאמר על כך שיש סיכוי לא קטן שהמג"ד פגש את מג"ד 51 בבחריית ?
      ומה תאמר על כך שהקמ"ן אורי שמחוני יצא מבחריית בפקודת המח"ט, כדי לקחת איתו טנקים מפלוגה ו' ולנוע על דרך הפטרולים דרך בורג' בביל לתל פאחר, וכך עשה. אשאל את אורי שימחוני האם היתה פגישה כזו.
      אני יודע דבר אחד, פקודת האלוף לכבוש קודם את תל פאחר ופקודות המח"ט המתועדות ביומן המבצעים לא התבצעו.
      הסיבה לכך לא ידועה וחבל בשלב זה לזרוק תיאוריות.

      • אוקיי, לא תל-פאחר ולא בורג'-בביל. אז מה, מג"ד 51 פינטז שיורים עליו ממזרח? (זאת בנוסף לשאלתך הצודקת על מידת ה"הפתעה"). מה דעתך על ההצעה שאולי הוא התכוון לירי מרגמות שהגיע מהמחלקה האחורית של תל-פאחר? (אגב, יש לך פרטים על אותה "כיתה 81"?)

        אם המח"ט נפגש עם מג"ד 51 וביטל את ההוראה הקודמת, לא מוזר שמג"ד 51 לא יספר על כך (על ההוראה הראשונית, וביטולה) בסיור ב-68'? לכאורה הוא דיבר שם על דברים זניחים בהרבה.

        ומה באמת עם המחלקה שהודיע ששלח לבורג'-בביל ומשם לתל-פאחר? למה עליה לא סיפר ב-68'? והאם בכלל יש עדות לכך שבשעה כה מוקדמת הגיעה תגבורת מחלקתית מגדוד 51 לאזור תל-פאחר?

        לדבריך: "רק אחרי שהגדוד נעצר על הדרך האוגפת את התל מצפון, פקד המג"ד על תקיפה ממערב"; "בשעה שנעצרו במקום וראו מה שראו בתל הצפוני, כבר ירו טנקים מחירבת סודה בטנק המוביל. רק אז שלח המג"ד את קרינסקי עם פתרון" – – – אמנם זכורני שהתכתבנו על כך (באימייל), וזכורני שאף ניסיתי להביא לכך ראיה, אך איני זוכר שהשתכנעתי בבירור שכך היה, היינו שקרינסקי ירד מזחל"ם המג"ד – עם הפקודה לכוח מאחור לתקוף חזיתי – רק *אחרי* שהגדוד החל להפגע או נעצר (בעקבות ירי בזחל"ם המרגמה ואח"כ בטנק ובזחל"ם המג"ד) ולא *קודם* לכן, מיד כשהנוסעים בזחל"ם המג"ד הבחינו בתנועה על התל ("היתה התרוצצות על התל עצמו כשהיינו למטה. המשכנו לנסוע, ואני זוכר שאמרתי למישהו, אולי זה היה למוסא עצמו, שתיכף אנחנו חוטפים כי היה לי נדמה שאני רואה שהסורים מעבירים תול"ר ממקום למקום").

        ולפיכך גם: "בטח שלא התכוון להמשיך למחנות הבניאס. אם זו היתה תוכניתו היה ממשיך על תוואי ההטיה צפונה (ליד צומת טנק ה (AMX-ולא פונה שם מזרחה."; "הגיע לצומת לבורג' בביל ומיד החל באיגוף מבלי לעצור ומבלי לדווח." – – – כנ"ל, הוא פנה מזרחה מבלי לעצור וכו' מכיוון שהתברר לו שהיעד שלו, תל-פאחר, אינו ריק כמו שחשב.

        "לא היתה שום כוונה לפנות לתל עזזיאת ולו רק משום שהפקודה היתה: קודם תל פאחר אח"כ בורג' בביל ורק אז תל עזזיאת" – – – אך אם תל-פאחר ריק, היינו שיש לו "ביד" כבר את היעד שלו, ויכול להמשיך לבורג' ומשם לעזזיאת.

        • אינני קובע בשום אופן שהמח"ט פגש את מג"ד 51 בבחריית.
          אין לי שום בסיס לכך מלבד ההודעות שציטטתי שמהן משתמע שהמח"ט הודיע שיגיע אל מג"ד 51 ומעדותו של אורי שמחוני שאכן הגיעו לבחריית אחרי גדוד 51.
          הכוונה שלי היתה להמחיש שניתן לשער השערות שיהיו מבוססות באותה מידה לפחות כמו ההשערות שהעליתם.

          שמואל"ק: "ומה באמת עם המחלקה שהודיע ששלח לבורג'-בביל ומשם לתל-פאחר? למה עליה לא סיפר ב-68'? והאם בכלל יש עדות לכך שבשעה כה מוקדמת הגיעה תגבורת מחלקתית מגדוד 51 לאזור תל-פאחר?"
          — לי לא ידוע על שום תגבורת כזו.

          האירוע "כשהנוסעים בזחל"ם המג"ד הבחינו בתנועה על התל" אירע עפ"י עדותם של פליקס ורובינשטיין בגיא ההריגה מתחת לתל הצפוני כאשר זחל"ם המג"ד נעצר שם. רובימשטיין אפילו הספיק לשאול את המג"ד האם לירות בסורים שבעמדות למעלה במקל"פ שבזחל"ם ואז נפגעו כפי שציטטת.

          שמואל"ק: "אך אם תל-פאחר ריק, היינו שיש לו "ביד" כבר את היעד שלו, ויכול להמשיך לבורג' ומשם לעזזיאת."
          — בשלב בו הגיע לצומת נפתחה כבר אש הטנקים מצפון מערב.

          • "הכוונה שלי היתה להמחיש שניתן לשער השערות שיהיו מבוססות באותה מידה לפחות כמו ההשערות שהעליתם" – – – ובכל זאת, יש הבדל: לפי השערתך, מוזר שמג"ד 51 לא טרח להזכיר בסיור, שנה אחרי, כשדיבר על שאירע לגדוד 12 וכו' וכו', משהו *כמו* "המח"ט אפילו הורה לי בתחילה לעזוב את התוכנית שלי ולעשות את העבודה של 12, אך בסופו של דבר קיבלתי הוראה להישאר עם התוכנית הראשונה". לעומת זאת, לפי הדברים שהדגיש שלמה (וכשקוראים את יומן המבצעים, כפי שהעתיק שלמה בתגובתו, רואים שזו אינה השערה, אלא כמעט מפורש) רואים שמג"ד 51 פשוט התעלם ממה שאמרו לו, ובהתאם לזה מובן שלא הזכיר זאת בסיור ב-68' [ואם כבר השערות, אז ניתן לנסות לשער מדוע המח"ט העדיף שלא להשתתף בסיור ההוא. וד"ל, אך כמובן שזו השערה שאינה מבוססת].

            "האירוע "כשהנוסעים בזחל"ם המג"ד הבחינו בתנועה על התל" אירע עפ"י עדותם של פליקס ורובינשטיין בגיא ההריגה מתחת לתל הצפוני כאשר זחל"ם המג"ד נעצר שם" – – – שבתי וקראתי את הפוסט ההוא, ואכן השניים מספרים על שראו כשהיו מתחת לתל הצפוני. עם זאת, שניהם מספרים שהתנועה שהם ראו על התל הייתה *זמן קצר מאד* לפני שהזחל"ם שלהם נפגע משם, הוי אומר, אחרי שקרינסקי כבר ירד עם הפקודה לכוח האחורי להסתער חזיתית. לפיכך עדיין אני חושב שלא מופרך לומר שהמג"ד – בתוקף תפקידו – וודאי העיף מבט על התל הזה עוד כשהגיעו עם הזחל"ם לעיקול שלפני הטרשית, וכבר אז, ואם לא אז, אז כמה עשרות מטרים אח"כ, כשהיו מול המעבר המבתר את הטרשית, יכל להבחין שהיעד "השקט" ראוי לטיפול, ובכך גנז את התוכנית שהגה (שייתכן מאד, לפי הנסיבות, שלא סיפר עליה לאיש) "לתפוס" את ה"קצפת", ושלח את קרינסקי עם ההוראה הנ"ל.

            "בשלב בו הגיע לצומת נפתחה כבר אש הטנקים מצפון מערב" – – – נכון. אלא שעובדה זו אינה סותרת את ה*תיאוריה* האמורה.

            • "בכך גנז את התוכנית שהגה (שייתכן מאד, לפי הנסיבות, שלא סיפר עליה לאיש) "לתפוס" את ה"קצפת", ושלח את קרינסקי עם ההוראה הנ"ל."
              — המצאנו איזה סיפור על קצפת ועכשיו דנים בו ברצינות?
              נראה לי מגוחך ולא מכובד להמציא שהמג"ד חשב \ תיכנן לכבוש את תל עזזיאת לפני גדוד 51.
              בשיטה הזו אפשר לומר שתיכנן לחזור לקרית שמונה ואחרי זה נדון בזה שבוע.
              יש לנו גם אחריות על מה שאנו כותבים פה כלפי אנשים אחרים.

              • יש צדק בדבריך.

                הודעה לקוראים: מי שלוקח את הדברים שנכתבים בתגובות (לא רק שלי, אך בעיקר שלי) ברצינות תהומית, עושה זאת על אחריותו.

                לסיכום: נכון לעכשיו, אין עדויות על מה שחשב המג"ד, למרות שאותרו כבר כמה אנשים שהיו איתו בזחל"ם (אולי עדיין לא אותרו כולם, אינני זוכר). מכאן ואילך, הכל השערות, בחלקן פרועות (אך כאלו הן, מה לעשות, גם חלק מהגרסאות שסופרו על הקרב מפי עדים שהיו במקום).

  5. וכעת כמה הערות על עיקרו של הפוסט, רישום דברי מג"ד 51 בסיור ב-68':

    "למעלה אנו רואים את המוצב המבוצר זעורה. הכפר זעורה שמתחבר עם כפר נמוך יותר – עין פית. אנו רואים שלוש כיפות. על הכיפה הימנית כביש צר, רואים את הקצה שלו. זהו מוצב תל פאחר. המוצב בנוי כולו משלוש הכיפות האלה." – – – תל פאחר קשור איך שהוא ל"כיפות" של זעורה? הימנית? איך הוא נכנס לכאן?

    "התוכנית החטיבתית הגדירה למעשה את הכיבוש של המוצבים שהסברתי בחלוקה כזו: גדוד 12 יבקיע, יכבוש את בורג' בביל ותל פאחר … וכך אמרו לגדוד 12: גדוד 12 יכבוש את בורג' בביל, תל פאחר" – – – הסדר לא מדוייק: התוכנית הייתה לכבוש קודם את תל פאחר ורק אח"כ את בורג' בביל.

    "ומי שייטיב להסתכל יראה במדרון דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה. הדרך עוברת את חירבת עין א-דייסה. אתם רואים כתם ירוק, מעליו קצת ימינה ישנה חירבה קטנה עם גדרות אבנים. לעבור דרך חירבת עין א-דייסה, לתפוס את הדרך שמטפסת במין אלכסון כזה, לעלות על דרך הנפט שיורדת מלמעלה ולהגיע לתל פאחר עם דרך הנפט לגמרי ממזרח." – – – האם גם כיום ניתן לראות מתל-עזזיאת "דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה … שמטפסת במין אלכסון כזה"?

    זאת ועוד: לכאורה מפורש כאן שמגיעים לדרך הנפט, ואז מגיעים "לגמרי ממזרח". גבעת הרתק, היא מדרום לתל, לא ממש ממזרח.

    "גדוד 12 … עבר ונעמד מכיוון מערב או דרום מערב של תל פאחר, הוא נכנס לאיזור מוכה … הטנקים נעצרו האחד אחרי השני. מספר נפגעים רב. כל מערכת הפיקוד נפגעה. מג"ד נהרג, סמג"ד נפצע, שני מ"פים נהרגו, היתר נפצעו, מ"מים נפגעו והגדוד נמצא עדיין במצב גרוע ממנו אפשר לפתח לחימה" – – – האם שנה אחרי המלחמה מג"ד 51 עדיין לא שמע שמג"ד 12 נפל *על* התל, ולא בדרך אליו?

    מג"ד 51 חוזר לספר על התקרית של גדוד 12 ליד עין א-דיסה: "הרבה מאוד נפגעו מאש נ"ט מהמוצב וגם מתל עזזיאת" – – – משמע שברור לו שאש הנ"ט הייתה גם "מהמוצב" [תל פאחר]. אך לעיל סיפר: "האש שהיתה גם מ*חירבת א-סודה* וגם מתל עזזיאת" ולא הזכיר את תל-פאחר (אולי נרמז ב-*גם*).

    " אינני רוצה לגעת בפרט הזה כי הוא מאוד רגיש, עשו מחקרים ו-ועדות, ועדיין לא יודעים בדיוק מה הטנקים עשו שם." – – – על איזה "מחקרים ו-וועדות" הוא מדבר?

    "רבותיי, כשנלך חזרה תתרשמו קצת. א) מהמרחק, ב) מהשליטה של התעלות על הכיוון הזה" – – – שאלה: האם כבר התפרסמו בבלוג זה תצ"א או מפה משורטטת של התעלות בתל-עזזיאת?

    "הלחימה ממש היתה כאן בערך כשעה וחצי"; "לפני שסיימתי כאן את הלחימה … וזה היה אחרי שעה וחצי של לחימה" – – – במקום אחר דובר על שעתיים, וגם זה מוגזם, ראו כאן
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4435648

    "רבותיי, ביעד הזה היתה בערך כפלוגה"; מהם נהרגו "31 חיילים סורים, 27 חיילים לקחנו בשבי" – מס' אלה יש להוסיף למובא כאן
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4072784
    מעניין שכאן לא מזכיר במילה את הבורחים מתל-עזיאת, כשם שהזכיר להלן לגבי תל-פאחר: "במטעים האלו שבין תל פאחר ועין פית. היתה שם כיתה 81 ומספר חיילים שכנראה הסתננו מתל פאחר ודפקו ממקלעים". אגב, "כיתה 81" זו כיתת מרגמות? רק "כיתה" הייתה שם?

    מהמשפט שבהמשך: "במערכים האלו אפשר היה לשלם הרבה יותר ביוקר אם היה כאן כוח שמוכן להילחם", משמע שהערכתו את הכח בתל-עזיזאת היה של כזה שאינו מוכן להילחם. לעומת זאת, יש לזכור, הכח שבתל-פאחר בהחלט היה מוכן להלחם.

    תיקונים:

    "אנחנו נכנסנו למעשה ברגע שהאחרון בשדרה של מוסא, של גדוד 12, איפשר לו לעלות על דרך הפטרולים שלהם" – – – צ"ל: איפשר ל*נ*ו.

    "שחזור שבוצע במיוחד לסרט "אחריי" על מלחמת ששת הימים" – – – כבר נכתב כאן ששמו המקורי של הסרט היה: 'ששת הימים'.

    • ""התוכנית החטיבתית הגדירה למעשה את הכיבוש של המוצבים שהסברתי בחלוקה כזו: גדוד 12 יבקיע, יכבוש את בורג' בביל ותל פאחר … וכך אמרו לגדוד 12: גדוד 12 יכבוש את בורג' בביל, תל פאחר" – – – הסדר לא מדוייק: התוכנית הייתה לכבוש קודם את תל פאחר ורק אח"כ את בורג' בביל."
      — נכון, מג"ד 51 טעה.

      "האם גם כיום ניתן לראות מתל-עזזיאת "דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה … שמטפסת במין אלכסון כזה"?"
      — ראה: https://naamoush.files.wordpress.com/2014/01/d7a1d795d793d794-d7a4d7a0d795d7a8d79ed799-d797d793d7a9.jpg

      (היתה בבלוג גם פנורמה מתל עזזיאת שהוסרה כנראה.)

      שמואל"ק: "האם שנה אחרי המלחמה מג"ד 51 עדיין לא שמע שמג"ד 12 נפל *על* התל, ולא בדרך אליו?"
      — התיאור של מג"ד 51 נכון. הגדוד נעצר באזור מוכה והפיקוד הבחיר נפגע במקום.

      שמואל"ק: "" אינני רוצה לגעת בפרט הזה כי הוא מאוד רגיש, עשו מחקרים ו-ועדות, ועדיין לא יודעים בדיוק מה הטנקים עשו שם." – – – על איזה "מחקרים ו-וועדות" הוא מדבר?"
      — אני לא יודע.

      שמואל"ק: ""כיתה 81" זו כיתת מרגמות? רק "כיתה" הייתה שם?"
      — כן

      • "היתה בבלוג גם פנורמה מתל עזזיאת שהוסרה כנראה" – – – לא חיפשתי בבלוג לראות אם הוסרה, אך בשעתו הורדתי אותה למחשב (עם הגרסאות השונות שבסימוני תוואי ההטייה עליה) כדי שאוכל להגדיל ולראות היטב, ואיני מצליח לראות שם "דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה … שמטפסת במין אלכסון כזה."

  6. באיחור אופנתי של שנתיים

    כאשר נאמר על ידי בני ענבר

    " ומי שייטיב להסתכל יראה במדרון דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה. הדרך עוברת את חירבת עין א-דייסה. אתם רואים כתם ירוק, מעליו קצת ימינה ישנה חירבה קטנה עם גדרות אבנים. לעבור דרך חירבת עין א-דייסה, לתפוס את הדרך שמטפסת במין אלכסון כזה, לעלות על דרך הנפט שיורדת מלמעלה ולהגיע לתל פאחר עם דרך הנפט לגמרי ממזרח."

    זה כבר לא מה ראו מגבעת האם לפני המלחמה. זה משהו שניתן היה לחוש בו במציאות מקרוב.

    אז או שהייתה דרך כזו דרומית לעין אדיסה ( כפי שבני מתאר זאת מספר פעמים ), או שהיא נוצרה אחרי המלחמה וענבר משתמש בה כאילו הייתה גם בזמן העליה…

    וכבודם של גלי האבנים לא נפגע,, יש גם דרך וגם גלי אבנים., כך לפחות לפי דברי ענבר.

    העובדות הם שגם הסיירת וגם הסמח"ט עולים באיגוף.

    • הדרך שעליה הצביע בני ענבר ביוני 1968 מגבעת האם היתה גם שנה קודם. גדוד 12 לא הגיע אליה וסיבותיו עמו. נכתבו כאן על כך תלי תלים של מלים, הערכות וספקולציות, החל מטעות בניווט של הגדוד וכלה בטעויות באבחנות מודיעיניות שגרמו לגדוד לנוע כפי שהוא נע.

      ההערכה בשקל וחצי שלי היא שהגדוד הגיע לתוואי ההטיה וסבר שהוא נמצא על אותה דרך דרומית לעין א-דייסה שבהמשך תעבור ממזרח לו ותוביל אותם אל דרך הנפט. אבל מתוואי ההטיה מהמקום שהגדוד החל לנוע עליו לא היתה בנקודה הזו דרך שמקשרת אל אותה דרך מיועדת שהיתה כ-300 מטר מזרחית לו בגובה של כ-80 מטר בשטח סלעי וקשה לתנועת רק"מ, כך שהגדוד נמשך לכיוון תל פאחר ללא יכולת מעשית לסוב על עקבותיו ובמילא כבר מצא את עצמו כברווז במטווח ולא נותרה ברירה אלא להמשיך צפונה ולתקוף חזיתית.

      לגבי האיגוף שביצעו הסיירת והסמח"ט – הם קיבלו הוראה מפורשת מהמח"ט לא להגיע לתל פאחר בדרך של גדוד 12 אלא לנוע בעקבות חטיבה 8 ומאיזור נעמוש להתחבר לדרך הנפט, וזה מה שהם עשו. לא התאפשר להם שיקול דעת בנושא.

      • שלמה, כתבת: "הדרך שעליה הצביע בני ענבר ביוני 1968 מגבעת האם"? – כנראה מבלי להסתכל שוב בנאמר למעלה בתוך הדברים: "אתם הכרתם את הגיזרה הזו מגבעת האם. אם נסתכל נראה משמאל לגבעת האם … כאן קרוב אלינו … זו חירבת בחריאת. כאן לפנינו נמוך זה בורג' בביל … אנחנו עומדים על תל עזזיאת".

        באשר ל-"ההערכה בשקל וחצי" ('אתה אמרת'), היא הרי לא מתאימה לדיווח ביומן הקשר על ההגעה לתוואי-ההטייה.

        אגב, מעניין שלאחרונה נושבת רוח המטה את הכף לחובת הנווט והמג"ד…

    • ענבר לא הזכיר אבנים בקשר לדרך (האבנים שהזכיר שייכים לגדרות הכפר עין א-דיסה).

      "גלי האבנים" הם שני האפיקים המזרחיים של וואדי אל-קיבלי, החוצה (בהמשכו, מערבה) את תוואי-ההטייה מצפון לעין א-דיסה.

      בסיור של אוקטובר 2013 היה מי שאמר: "אתם רואים את שני גלי האבנים על השלוחה הזו? זה היה אמור להיות הנתיב לעלות למעלה", והחרה אחריו עוד מישהו: "אלו היו שני גלי האבנים, פה היתה התוכנית המקורית לעלות. מבחינת ניווט רואים בתצ"א שיש דרך, אבל כאן רואים שאין דרך … יש לי את פקודת המבצע, ולפי הפקודה יש פה דרך אורך. אתם רואים שני גלים אבנים מקבילים, וזה היה בתצ"א. הופיעו שני פסים לבנים ומסומנים כדרכי אורך, ולפי הפקודה בדרך האורך הזו היינו צריכים לעלות. היה כתוב שם שאין חיבור בין עין א-דייסה עד תוואי ההטיה … פה כאילו מסומנת דרך … הדרך לא הגיעה כאילו עד התוואי כי גל האבנים גם לא מגיע עד התוואי".

      אני מציע לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. הרי וואדי אל-קיבלי כן מגיע עד התוואי! יכול להיות ש"גלי האבנים" היו רק סימן שניתן מרחוק, למיקום של וואדי אל-קיבלי. הדרך עצמה, כפי הסימון על שני הפוטוסטטים מהתצ"א של 66', לא עוברת בדווקא (עד לציר הנפט) בין שני גלי האבנים הללו, אלא מעט צפונית.

      "העובדות הם שגם הסיירת וגם הסמח"ט עולים באיגוף" – – – מה הקשר? חשבתי שכבר ברור לכולם שהסיירת וכוח הסמח"ט הגיעו מהאזור הדרומי יותר של ציר הנפט, ולא מתוואי-ההטייה!

      אפרופו: אני כבר לא בטוח מה יותר קל, לעלות ב-67 בתוך ואדי שיש בו מדרגת סלע, או לחלץ ב-2016 את "פקודת המבצע" מידי מי שמחזיק בה…

        • נכון, עברו בדרך הפטרולים את נעמוש, המשיכו דרומה, ורק אז פנו מזרחה (חצו את ההמשך הדרומי של תוואי-ההטייה שבקטע ההוא קרוב לדרך הפטרולים) לכיוון דרך הנפט. זו לא הדרך שתוכננה לגדוד 12.

          הנה שירטוט של דני שהתפרסם בפוסט 224:

          וראה גם בשתי האפשרויות ששירטט שלמה בפוסט 218.

      • ועוד על "גלי האבנים":

        בתיאור של ריינר נכתב: "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף".

        העיר על כך דני: "אני מניח שהחפירות הן שני תילי האבנים העולים ממערב למזרח שמעל וצפונה לעין א'דיסה".

        על הערה זו כתבתי בשעתו שהיא "מסתברת. אך, האם הייתה לריינר עדות על כך שהנווט "לא ראת את החפירות"? עד כה לא ראינו עדות כזו. אפשר גם שהנווט כן ראה את החפירות, שהן כאמור החלק העליון של ואדי אל-קבלי, והחליט שמקום העליה הנכון הוא בהתחברות הוואדי הזה אל תוואי ההטיה. המקום הזה, נמצא בהמשך, אחרי המקום בו עלו שני הטנקים לעמדות האש".

  7. לא מעריך שמישהו חשב שתוואי ההטיה היא תחילתו של הדרך העולה כלפי מעלה.

    תוואי ההטיה זה אוטסטראדה. על קו גובה אחד ורוחב של 2 נתיבים ברובו הגדול.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s