הטיול אל הניצחון (6) – תל פאחר

"הכוח של ורדי הגיע ליעדים, חטף אש מהמוצב ולא הצליח לזוז. אחרי התייעצות קצרה הסמג"ד קרא לס"מפים שנשארו בחיים ואמר להם כי הוא נפצע, שיקחו את הכוח ויארגנו אותו. ואז אירגנו ארבעה זחל"מים" * פרק 6 בסיור מפקדים ברמה 1968 – כיבוש תל פאחר

כבישת היעד

שחזור הפריצה של סיירת גולני מהכניסה הראשית לתל פאחר על רקע אחת הסככות בחלק הדרומי ששימשו את מיפקדת המוצב (מקור: ארכיון צה"ל)

שנה לאחר מלחמת ששת הימים, אירגן ענף היסטוריה סיור בזירת הקרבות ברמה של מפקדים שהשתתפו בלחימה. מפיק האירוע היה ראש ענף היסטוריה, סא"ל אברהם אילון. הסיור התקיים ב-13 ביוני 1968.

המפקדים נפגשו בחצור, משם נסעו באוטובוס לבית אוסישקין בקיבוץ דן, לקבל סקירה כללית על כיבוש הרמה. אלוף הפיקוד, דוד אלעזר, היה אמור לשאת דברים, אבל כנראה שלא הגיע ואת מקומו מילא רמ"ט צפון, דן לנר. מי שהיה אמור להשתתף ולא הגיע הוא יונה אפרת, מח"ט גולני. את מקומו מילא מג"ד 51, בני ענבר. לפחות מח"ט 8, אלברט מנדלר, הגיע ותרם את חלקו.

מסלול הסיור היה: גבעת האם, תל עזזיאת, תל פאחר (ארוחת צהריים באיזור בניאס), זעורה, קלע, ג'לבינה וחזרה.

העדויות של המפקדים מאותו סיור פורסמו כאן בימים האחרונים. להלן סדר הפרקים (חמשת הראשונים כבר פורסמו):

טיול אל הניצחוןאל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית.

סא"ל יעקב שטרן, ק' אג"מ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים

אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים

אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר

סרן שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12: כיבוש תל פאחר

רס"ן איציק בן ארי (כנראה סמג"ד 65): כיבוש ג'לבינה ע"י גדוד הצנחנים 65.

תחילה הערה חשובה: בכל הפרקים עד כה הוצג שמיל גולן, סמ"פ א', כמי שיספר בפרק השישי על כיבוש תל פאחר. אולם כאן צצה הפתעה: אמנם בסיור המפקדים ברמה נכתב בפרוטוקול מטעם ענף היסטוריה כי סרן שמיל מגדוד 12 הוא זה המסביר על תל פאחר, אלא שהשבוע הכחיש שמיל כי השתתף בסיור הנ"ל שנועד לרמות הבכירות ביותר (אל"מ ומעלה) וכי הדברים המיוחסים לו – לא רק שלא נאמרו על-ידו, חלק מהם מופרכים ומנוגדים למהלך אירועי הקרב כפי שהוא מכיר ויודע גם ברמה האישית.

יצוין כי בני ענבר, מג"ד 51, שהשתתף בסיור כמ"מ מח"ט 1, הציג בפרק של תל עזזיאת גם את קרב תל פאחר. אם זכרונו של שמיל צלול וברור, לא ברור מי האיש שמציג בפרק הנוכחי את קרב תל פאחר, ועוד יותר מכך – מדוע הוא הוצג כסרן שמיל. הבאנו את הפרק על תל פאחר כפי שסופר כביכול לקבוצת הקצינים ככתבו וכלשונו:

פרק 6 – תל פאחר: בני ענבר, מג"ד 51 (הסיור הגיע למוצב תל פאחר): כפי שידוע לכם המג"ד של הגדוד מוסא קליין נהרג. הסמג"ד נפצע בשלבים הראשונים של ההליכה לתל. יש לנו כאן את סרן שמיל, שהיה סגן מפקד פלוגה ובמהלכים שונים הוביל את הקרב בתל והוא ייתן הסבר.

מכאן ההסבר: תל פאחר היה יעד סורי שמחולק לשני חלקים, כשהכוח העיקרי ישב בקו העמדות עד מרכז היעד וכוח קטן יותר בקו התעלות האחוריות. התכנונים היו כאלו שהגדוד היה צריך לעבור את כל האיזור הזה עד תל פאחר. ביום חמישי בערב הפקודה שניתנה היתה כללית: פלוגה א' תעלה על האיזור הצפוני מזרחי, כשחלק ממנה יתקוף את גב היעד בקו ישר. פלוגה שנייה תשתלט על האיזור הזה עד בורג' בביל. לגבי ציר התנועה, עד ליעד עצמו הם היו צריכים לנוע על הדרך הזו, דרך הפטרולים הסורית, ליד הכפר עין א-דייסה לפנות לדרך המתחברת לדרך הנפט הנראית ברור יותר למטה.

סדר התנועה: בהתחלה מחלקת טנקים M-51, פלוגת חוד ראשונה על גבי זחל"מים, אחר כך מג"ד, קש"א, טנקים נוספים ופלוגה נוספת. הפלוגה הרביעית נעה למטה לכיוון בורג' בביל. היציאה מגבעת האם בשעה 14:30 ותנועה לעבר היעדים. למעשה אנחנו הכוח הראשון שתוקף. היציאה מחורשת טל היתה בסדר. הגענו לגבעת האם לפי התיאום. התחלנו לקבל הפגזה מהאיזור הזה מתחת למוצב הזה וממוצב בורג' בביל. כמו כן היתה אש של תותחים.

מפת תכנון פאחר

מפת תכנון כיבוש תל פאחר. הכוחות היו אמורים לטפס אל גבעת הרתק (מימין לתל, מצד דרום שלו) ולהגיע למוצב ממזרח לו

ברגע שהחלק הראשון של הכוח התוקף התייצב מתחת למוצב נפתחה אש של טנקים מתל עזזיאת ומתותחי B-10 ו-B-11, שעמדו באיזור הזה. הכוח המשיך לנוע עד למרגלות התל, ואז נכנס השריון ונעמד לכיוון הזה. ואז המג"ד נתן פקודה לעזוב את הכל ולנוע ברגל כי הזחל"מים לא יצליחו לעלות. זה היה בפיקודו של אלכס [קרינסקי], שהיה בזמנו מ"פ בלי תפקיד. לוורדי [מ"פ א'] הוא אמר לקחת שני זחל"מים ולנוע בערוץ הוואדי הזה, כאשר הכוח שהיה בפיקודו של אלכס ינסה לטפס על הגדרות האלה ויתלבש על החלק הצפון מערבי של היעד. הם הצליחו לעבור את הגדרות ולעלות למעלה. הכוח של ורדי, כחצי פלוגה, התחילו לנוע ברגל, חלק מהפלוגה התחיל לעלות על גב היעד. הם נתקלו באש מהאגף, אבל לא היתה יעילה. נראה לי כי הסורים היו מטווחים יעד עד שהם איתרו את הכוח. מפקד הכוח עבר את הגדרות, ובזה נסתיים שלב הלחימה על הגדרות.

הכוח של ורדי התלבש על התעלה העוקפת ממערב למזרח, במקביל לזה שאר הגדוד נע והתייצב בעיקול, חלק תפסו את התעלות והביצורים בקו העמדות הזה, וזה שפונה לכיוון צפון שלא היה מוגן בכלל. במטח הראשון נפגע לנו מ"פ ב', ותוך כדי הקרב עד הפינוי נפטר. הסמג"ד קיבל כדור בצוואר ושכב למטה. מ"פ נוסף שרץ והגיע לגדרות נפגע ונהרג. כוח אחד היה מרוכז למטה ופלוגה אחת מאורגנת באיזור הזה מאחריהם.

הכוח התחיל לעלות. הכוח של ורדי הגיע ליעדים, חטף אש מהמוצב ולא הצליח לזוז. אחרי התייעצות קצרה הסמג"ד קרא לס"מפים שנשארו בחיים ואמר להם כי הוא נפצע, שיקחו את הכוח ויארגנו אותו. ואז אירגנו ארבעה זחל"מים, האנשים היו מורכבים כמעט מכל הגדוד. עלינו, התחברנו לדרך הנפט. שם במקום הזה היתה היתקלות רצינית עם מה שנקרא B-11 ונק"ל, וכתוצאה מכך בערך חצי הכוח נפגע. הצלחנו להיכנס עם שלושה זחל"מים, ובכוחות משותפים בחיפוי הכוח של ורדי השתלטנו על היעד. בשלב זה עוד חייל אחד נפצע ביד.

במקביל לזה, הכוח של אלכס רץ בתעלה, הגיע עד התעלה העמוקה שפתוחה באמצע, שם היתה הצטופפות של הכוח במקום. המג"ד עלה למעלה כדי לזהות את הכוחות. הוא נע בתעלה הזו וברגע שעלה חטף צרור של קלצ'ניקוב, כנראה מהכיוון הזה ונשכב במקום. היינו במצב של שני מ"פים הרוגים, הסמג"ד פצוע למטה והרבה מאוד חיילים נפגעו. הכוח היה מורכב בשלב הזה מחיילים מכל הגדוד. בשלב הזה הכוח של ורדי נע מעמדה לעמדה. הרבה עמדות לא היו לו כי עיקר הסורים היו מרוכזים באיזור הזה, בתעלה הזו ובאיזור הבית. באותן הדקות הכוח של אולפן (?) פרץ בתעלה הזו. לא ידעתי בדיוק מה איתו. ביקשתי ממ"פ הסיירת להיכנס לתוך הגדולה ולהמשיך בתעלה שפונה לכיוון דרום ולטהר את כל האיזור עם כל מה שקשור לבית.

בגמר הפעולה הזו הופיע כוח של טנקים נוסף, שכנראה ירד מעין פית. בפעולה הזו היו לנו 90 נפגעים, שחלק מהם פונו על ידי זחל"מים וחלק בהליקופטרים. בקרב עצמו היו לגדוד 23 הרוגים ושבעה נוספים מהשריון, הסיירת, יחידת אב"כ ו-97 פצועים.

פאחר מההטיה

תל פאחר מדרך ההטיה (כיוון דרום-מערב). "מ"פ הטנקים החליט כי הוא לא נוסע יותר קדימה"

שאלה: היכן היו הטנקים?

תשובה: הטנקים היו בכל החלק הזה של הדרך. בעיקול הזה נפגעו שלושה טנקים. בתחילה הוביל את הטנקים בחור לעניין, אך כשהוא נפגע, מ"פ הטנקים החליט כי הוא לא נוסע יותר קדימה. עד ששכנעו אותו לזוז, נגמר הקשר. כמו כן הוא טען כל הזמן שהטנקים מתחלקים על הדרך והם יאתרו עמדות מרחוק. הם פתחו באש על העמדות הקרובות, אך נשארו בשטח מת לגבי המוצב. ארבעה טנקים נוספים נשארו פה בדרך.

אנו כשראינו את הסיוע הצמוד של חיל האוויר באיזור החירבה מתחת לכפר על הדרך, החוד של הכוח היה באיזור הוואדי השני, מרכז הכוח באיזור של החירבה ושם נפגעו הזחל"מים.

שאלה: האם הטנקים שנעצרו כאן לא ירו?

תשובה: זה היה תלוי במפקד הטנק. סמלים וקצינים בדרך כלל ירו. הטנקים בדרך כלל איפה שהם עמדו וראו מטרות הם ירו. הם לא ניסו לחפש מטרות. כשהם קיבלו, הם קיבלו מטרות מלמעלה, אך כשהם היו צריכים לזוז 20 מטר קדימה לקבל מטרה, הם לא עלו. הפלוגה שבאה לסייע לגדוד הזה לא ביצעה את מה שציפו ממנה. היא נתקעה מאחורי שדה המוקשים. אם מ"מ החוד עזרא [ברוש], שהיה גבר לא רגיל, היה מוביל עד הסוף, הם היו מגיעים לכאן.

__________________________________________________________________________________________________

לקריאת כל הפרקים עד כה: 1) אל"מ דן לנר, רמ"ט צפון: סקירה כללית. 2) סא"ל יעקב שטרן, קמב"צ פיקוד צפון: ההיערכות והשיקולים המבצעיים. 3) אל"מ אלברט מנדלר, מח"ט 8: הכרת השטח והצירים. 4) אל"מ אלברט מנדלר: חטיבה 8 בהבקעת צפון רמת הגולן – קלע/זעורה/קונייטרה. 5) סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: היערכות ותוכניות חט' גולני, כיבוש תל עזזיאת ותל פאחר.

 

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “הטיול אל הניצחון (6) – תל פאחר

  1. פוסט מעניין מאד.

    החידוש הגדול שבו, עבורי, היא "מפת תכנון כיבוש תל פאחר" שכמדומני מתפרסמת כאן לראשונה (אלא אם פספסתי משהו בעבר). לא צויין מקורה, האם גם היא מארכיון צה"ל?

    מן הסתם עוד נשוב ונדון בה, כמו בשאלה: האם רישומי העמדות והגדרות שעליה הם אלו שנרשמו ב-66' על הפוטוסאט שמצא זמיר? (לדוגמה: האם גם כאן רשומה הגדר שבספק?), עד כמה ברור שרישום תכנית הקרב שעליה נעשה לפני הקרב? ועוד ועוד. אגב, חוץ משירטוט מדוייק של המקום שתוכנן לעליה ונתיב העליה, רואים גם שהטנקים לא נועדו לעלות עד למעלה, לציר הנפט, אלא להישאר ברתק (כמדומני שזו עדות תומכת לגירסת ברוש).

    חידוש נוסף הוא התמונה החדשה שמצאת מהשחזור, מזווית לא מוכרת. אגב, בכיתוב לתמונה מופיע שזה "שחזור הפריצה של סיירת גולני", למרות שחיילים מגדוד 12, כוח סולוביץ' [אגב, ברור שהרישום "הכוח של אולפן(?)" הוא שיבוש של רושם תמליל הסיור, וצ"ל: סולו], הם הראשונים שפרצו באזור זה, ורק משך זמן אחריהם נכנסה הסיירת.

    עוד משהו: נראה שהמספר היה בין אלה שמצאו אחרי הקרב את חללי הכוח הראשון שהתקדם לתוך התל הצפוני (קרינסקי, אביטן ופינקס) וראה שגופותיהם *מוטלות זו ליד זו* בתוך התעלה. זאת למדתי מהמשפט: "הכוח של אלכס רץ בתעלה, הגיע עד התעלה העמוקה שפתוחה באמצע, *שם היתה הצטופפות של הכוח במקום*".

    • מקור המפה כמדומני הוא ארכיון צה"ל.
      אפשר ששורטטה גם אחרי המלחמה.
      מתפרסמת אכן לראשונה.
      לגבי צילום הלוחמים שרצים פנימה: הצילום הזה שכב אצלי שנה שלמה. בזמנו כשראיתי אותו לראשונה קישרתי אותו משום-מה לפריצה באיזור הכינרת, את הסככות פירשתי כרפת של אחד הקיבוצים. עוד לא הכרתי לפרטים את סיפור תל פאחר. לפני שבועיים עברתי מחדש תמונה אחרי תמונה שיש לי וזיהיתי שזה בעצם תל פאחר. אפשר כמובן לפרש את החיילים האלה גם כמשחזרי כוח סולו.
      כוח אולפן=כוח סולו. זה הכי הגיוני שאפשר.

    • שמואל"ק,
      לפי מה אתה רואה שהטנקים לא היו אמורים להמשיך?
      מידע שאינו ב"מפת התכנון" אני יודע ששני החיצים המתפצלים וחודרים לתוך המוצב מסמנים את הפלוגות א' וג' של גדוד 12.
      אבל אני לא רואה ב"מפה" סימון לעמדות ירי מגבעת הרתק.
      הסימנים הטקטים של פלוגת טנקים, פלוגה א' פלוגה ב' ופלוגה ג' אחריהם התאג"ד ולבסוף תול"ר (אם אני לא טועה באחרון).
      זה סדר הכוחות שמישהו רשם ולא ברור לי אם לפני או אחרי הקרב.
      הוא אינו משקף את הסדר שבו היו צריכים להכנס ליעד.
      הפלוגות א' וג' היו היותר גדולות ולכן המשימות של כיבוש המוצב הדרומי והצפוני בהתאמה הוטלו עליהן.
      פלוגה ב' נועדה להיות בעתודה ולעזור לפלוגה שתתקשה יותר.
      לאחר כיבוש תל פאחר, פלוגה ב' היתה אמורה לרדת מערבה ולכבוש את מוצב בורג' בביל.
      לכן אני משער שמי שרשם את הסימונים טעה בסדר הכוחות.
      נדמה לי שראיתי צילום במכונת צילום ישנה של "המפה" במסמכים ששמיל צילם בארכיון צה"ל.
      כאן שלמה הביא צילום עם צבע שאת מקורו צריך לברר.
      אני משער שזה המקור שבארכיון צה"ל.

      • "לפי מה אתה רואה שהטנקים לא היו אמורים להמשיך?" – – – חשבתי שזו המשמעות של המיקום בו שורטטה פלוגת הטנקים. במחשבה שניה, היות ומסופר שגם בתוכנית הראשונית נועדו זחל"מי גולני לעלות ולהיכנס למוצב, זו אכן לא ראיה.

  2. עוד משהו שתפס את תשומת לבי:

    שנה אחרי המלחמה המספר מזכיר רק 30 חללים (כבר היה ידוע אז על 33. החלל ה-34 עדיין לא נפטר מפצעיו. מדבריו: "בקרב עצמו היו לגדוד 23 הרוגים" משמע שהוא כולל גם את שלמה דרימר, שנהרג ליד עין א-דיסה, ולפיכך לא ברור מדוע לא כלל בחשבון גם את שלושת חללי השריון שנהרגו באותו מקום בדיוק), ונוקב במספר מדוייק של פצועים: 97 (למרות שקודם הזכיר במספר כולל, לכאורה של הרוגים ופצועים יחדיו: "בפעולה הזו היו לנו 90 נפגעים"). האם ידוע לכם מי מהחללים השתייך ליחידת אב"כ?

  3. אם שמיל לא היה בפגישה אז מי מדבר בשמו על תל פחר ?
    משהו מסריח בסיפור זה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s