עשינו מיש-מש בדרך

לחימה גדולה לא היתה, מספר אריה קרן, מג"ד 121, על כיבוש מוצבי זעורה * הוא אינו זוכר את הסיבות לטעות הניווט של חטיבה 8 – "העיקר שהטעות תוקנה" * על מראה הזחל"ם הפגוע מהגדוד שלו, בו נהרגו שבעה, שזעזע מאות לוחמים שעברו לידו בהמשך: "אני שומע את זה לראשונה, אם הגופות נשארו או פינו אותן אין לי מושג, אבל ככה נראית מלחמה"

זחלם המוות

תמונה הקשה של זחל"מים שנפגעו ליד גבעת האם. פגז שנחת בתא הלחימה הביא לתוצאה הקשה בגדוד 121 (צילום: במחנה/ארכיון צה"ל)

כשמדברים עם מג"ד 121, אריה קרן, אינסטינקטיבית צץ ועולה הסיפור הקשה של זחל"ם הגדוד, שספג פגיעה ישירה סמוך לגבעת האם והפך לגל-עד חי. מראה ההרוגים נחרט בזכרונם של מאות מלוחמי חטיבות 8 ו-1. בשעתיים הבאות הם חלפו ליד הזחל"ם השרוף וחוו סוג של הלם קרב ראשוני, עוד לפני שירו את הכדור הראשון. זחל"ם המוות הזה, שבו נהרגו שבעה מלוחמי גדוד 121, צולם הפך לצילום הקשה ביותר של קרבות ההבקעה בששת הימים. הוא היה עדות לחצר האחורית של מאורעות המלחמה, שתפאורת הניצחון היטיבה להסתיר.

קצת מפתיע, אבל אריה קרן, מג"ד 121 במלחמת ששת הימים, כלל לא היה מודע לרושם המזעזע שהותיר מראה הזחל"ם, שבו נהרג בין היתר סגנו רס"ן משה (מוש) חביב. כמעט בכל מפגש עם לוחמים מגולני ושריון סיפרו כולם על המחזה שליווה אותם לאורך שנים. לסיפור הזחל"ם נגיע בהמשך.

קרן, תא"ל במיל', נולד בת"א 1935. בגיל 16, הוא מספר, כבר נהג בשרמן וירה בתותח של הטנק – "הייתי בגדנ"ע שריון בתחילת שנות ה-50, האימונים היו בבית ספר לשריון ברמלה". ב-1953 התגייס ושירת בגדוד 82, היה מ"פ על שרמן, אמ.איקס ופטון, עבר ארבע מלחמות על טנק, בין היתר כמ"מ במבצע סיני, מג"ד בששת הימים ומח"ט 500 משני עברי התעלה במלחמת יו"כ. היה מג"ד 46, מפקד בחטיבה 401, מדריך בפו"מ, מפקד צאלים, ראש מחלקת תורת לחימה וסגן מפקד גייסות השריון.

בחייו האזרחיים התמודד לראשות העיר אשקלון, היה עשר שנים חבר מועצת העיר, ניהל את כפר הנוער ניצנים והיה מנכ"ל עמותת השריון, במסגרתו הקים את יד לשריון בלטרון – "אחד המעניינים בעולם בתחומו כאתר הנצחה".

כשרס"ן קרן הגיע ב-1966 לפקד על 121, הוא היה גדוד חי"ר. המג"ד שלו היה סיקו, פרופ' פנחס זוסמן, שבהמשך שימש מנכ"ל משרד הביטחון. רס"ן משה חביב היה סגנו ודן זסלבסקי (לימים פרופ') אחד המ"פים. "אלה היו קצינים ברמה גבוהה", מספר קרן, "הייתי צריך לקבל את הכרתם, במיוחד כשהמג"ד הקודם היה אישיות כמו סיקו".

בתקופת הכוננות במאי 1967 גוייס הגדוד במסגרת חטיבה 8 בשדה תימן, ומשם נסעו להר צניפים. קרן: "לחטיבה היו שלוש משימות – הגנה על הפריפריה הזו בשתי גזרות, מול המצרים או מול הירדנים, אם אלה ייכנסו ללחימה מהערבה. דבר נוסף, שהיה אז סוד, שימשנו כוח הטעיה כדי לגרום למצרים להעביר כוחות מאיזור ניצנה ורפיח לכיוון כונתילה שהיה מולנו, ובכך להקל על השריון שלנו בגזרות ההן".

שלושה שבועות בתנאי מדבר וחום, שבהם נערכו אימונים, סיורים, מארבים והתארגנויות לקראת שעת ה-ש'. בשבת האחרונה שלפני המלחמה הוציא צה"ל לחופשת סוף שבוע כוחות רבים, כחלק מההונאה לגרום למצרים לחשוב שישראל לא מתכוונת לתקוף. קרן נשאר במדבר בעוד שסגנו מוש חביב תפס פייפר וטס הביתה לתל-אביב. חביב היה אז עורך דין, פוליטיקאי בתחילת דרכו, איש רפ"י ומקורב למשה דיין ושמעון פרס.

"מוש תפס טרמפ על אווירון לתל אביב, כי לנסוע ברכב מהר צניפים היה סיפור של עשר שעות", מספר קרן. "כשחזר ביום ראשון לפנות בוקר (4 ביוני 1967) הוא סיפר לנו שהולכת לפרוץ מלחמה. הוא שמע את האינפורמציה הזו ממשה דיין. הוא הביא איתו מהבית, ואת זה אני זוכר עד היום, קוויאר, שמפניה, לחם צרפתי ודברים טובים. ושם, מתחת לרשת ההסוואה של מיפקדת הגדוד, עם הקשרים והנהגים, הוא אמר שפורצת תיכף מלחמה, ואיך היא תיגמר אני לא יודע".

חביב צדק. יום שני, ה-5 ביוני, שעה 07:55, "סדין אדום". במסגרת ציוותי הכוחות קיבל גדוד 121 שתי מחלקות טנקים מגדוד 129 של אריה בירו, וביחד עם שתי מחלקות טנקים, סמ"פ וכוח חרמ"ש של מחלקת הסיור יצאו לעבר כונתילה ביחד עם הטנקים של בירו, כדי לעורר מהומה ולבצע הסחה.

לאחר שהחזית המצרית הוכרעה למעשה תוך שעות בזכות חיל האוויר, קיבלה חטיבה 8 לפנות בוקר של ה-7 ביוני פקודה לעלות לפיקוד צפון, לקראת הבקעת הרמה הסורית. החטיבה פוצלה, מרביתה עלתה לצפון וחלק אחר בפיקוד הסמח"ט נותרה בדרום.

קרן נסע בטנדר שלו צפונה לקראת קבוצות פקודות, בעוד שהסמג"ד חביב הוביל את הגדוד כולו. חלק מהטנקים נסעו על שרשראות עד באר שבע ומשם ברכבת לעכו. קרן: "אני עברתי דרך הבית שלי באשקלון, הפתעתי את אשתי, הייתי שעה בבית ועליתי לרמת הגולן, שם נפגשתי עם אלברט [מנדלר, מח"ט 8] באיזור ראש פינה או צפת. היתה קבוצת פקודות. הגדוד התארגן במושב אליפלט ואני קיבלתי פלוגת טנקים מגש"פ צפוני [מגדוד 377].  אני זוכר שהיינו במרפסת של איזה בית, עשיתי שם קבוצת פקודות ויצאנו לסיורים קצרים עם אנשי פיקוד צפון ללמוד את השטח".

מה אתה זוכר מהסיורים האלה? "ידענו שאנחנו החטיבה הראשונה שעולה למעלה. בקבוצת הפקודות החטיבתית ידענו שנעלה מגבעת האם ליד כפר סאלד. המשימה שלי היתה זעורה, המשימה של בירו היתה קלע, ואחר כך נראה. אני זוכר את נעמוש, לא זוכר את כל יתר המקומות, וב-9 בחודש עלינו למעלה".

ביומן המבצעים של גדוד 121, שנמצא בארכיון צה"ל, יש פירוט: "עלייה על 'אורה' (זעורה) והמוצבים מדרום לה (9101, 9102, 9104). התוכנית: הגדוד פלוס פלוגה של הרצל (19 כלים) אמ-51, פלוגה כ' פחות החיילים ופלוגה ל' פחות החיילים, החיילים עם הסמ"פ – כוח פריצה: מחלקת הנדסה ומחלקת חבלה + 2 תותחים 90 מ"מ, 2 ג'יפי סיור. על זחל"מי פלוגה כ' ו-ל' יעלו חיילי גולני. הפיקוד עד ליעדים ע"י 121, הטיהור בפיקוד גולני. פח"ח בכפר סאלד, פצועים מושכים קדימה עד הלילה. עלייה ליעדים על הציר מחשש המיקוש. איישנו הזחלים בנהגים, חוליות טכניות, מפעילי 0.3, 0.5, 20 מ"מ".

אריה קרן

אריה קרן. "היתה טעות גם בעלייה של בירו לקלע וגם טעות בגדוד שלי, שבהתחלה נסענו אחרי בירו וכנראה מזה נבעה הטעות"

זוכר את בוקר ה-9 ביוני? קרן: "אני זוכר שיצאנו בערך בעשר בבוקר מאליפלט, עלינו על הכביש הראשי ונכנסנו נדמה לי דרך יסוד המעלה לכפר סאלד, והגענו ועלינו. כל הגליל היה עם שריפות, ארטילריה סורית ירדה מכל הכיוונים, ראינו את כל חיל האוויר יורד לטובתנו, הכל היה אש ועשן, הם ירו אפילו לכביש הראשי של ראש פינה-מטולה".

זוכר את סדר התנועה של הגדוד שלך? "לא. אבל הסדר החטיבתי היה פלוגת סיור ראשונה רכוב עד איזשהו מקום, אחר כך מוקדי (מ"פ סיור) הלך ברגל, הגדוד הראשון היה של בירו ואחריו היה הגדוד שלי" [למעשה, גדוד 377 נע אחרי 129, ו-121 נסע בסוף].

סדר התנועה בגדוד 121 היה: בראש הפלוגה של הרצל (קרן: "לא זוכר מי היה הרצל"), אחריה החפ"ק, אחריה כוח פריצה (מחלקת הנדסה, מחלקת חבלה, קני נ"ט 90 מ"מ והרופא). אחרי כוח הפריצה – פלוגות כ' (בפיקוד דן זסלבסקי), ל'. פלוגה ט' נעה מאחור והמתינה על הכביש הראשי לפקודות.

קרן: "עוד משפט שקשור לסדר התנועה. אחרי שהכל התארגן, מוש ביקש ממני – אני רוצה להשתתף ממש בכוח לחימה. הוא היה צריך להיות בכוח הפריצה לכיוון המוצב שמעל זעורה. ואם אני זוכר נכון, כדי לא לפצל את פלוגת הטנקים, נתתי לו את מחלקת החבלה, את מחלקת 90 מ"מ שמנתה ארבעה זחל"מים ועוד אלמנט חרמ"ש".

איפה היה מוש חביב בסדר התנועה? "אני חושב שהוא נסע אחרי החפ"ק, או פלוגה אחת אחרי זה. כי כשהוא נפגע אני קיבלתי דיווח מאחד המ"פים שנסע אחריו".

איך זה קרה? "מרגע שהגענו לגבעת האם חטפנו כל הזמן ארטילריה. ברגע שהתחלנו לטפס היתה ארטילריה בכמויות די כבדות. רק הזחל"ם של מוש נפגע. פגז מקרי נכנס לתוך הזחל"ם. קיבלתי דיווח מאחד המ"פים, שאמר ש-11 נפגע פגיעה פגיעה ישירה, ולהערכתו כולם הלכו. 11 היה הזחל"ם של  הסמג"ד. זה היה פגז ארטילרי, לא מרגמה, עד כמה שאני זוכר, ושם נהרגו שבעה חבר'ה. היו שם הסמג"ד חביב וקצין החימוש סרן יגאל גורן. היחיד שנפצע ונשאר בחיים היה הנהג, כי הפגז נפל בתא הלחימה והנהג יש לו מדף ממתכת מאחורי הגב שלו, והוא רק נפצע. גורן נפטר אחרי כמה ימים בבית החולים, היו לו כוויות נוראיות. כל היתר אני לא זוכר מי הם היו. זה היה פגז מקרי, כי בלחימה עצמה לא היו לנו אבידות".

ראית את הפגיעה בזחל"ם של סגנך? "הוא היה כמה מאות מטרים אחריי, קיבלתי דיווח בקשר".

מתוך יומן המבצעים של הגדוד: "באיזור גבעת האם הונחתה עלינו אש ארטילרית יעילה. הרצל [מ"פ טנקים] והמיפקדה העיקרית עברו את משימת אש הסכנה ללא נפגעים, מיד אחריהם נפגע זחל"ם הסמג"ד בפגיעה ישירה ונדלק. היו נפגעים. קצין החימוש והנהג שהיו פצועים ושרופים פונו אחורה לשאר ישוב ע"י מחלקת הסיור הגדודית. כוח הפריצה פינה נפגעים והצטרף מאוחר יותר לפי פקודה לפלוגות העולות".

גופות ההרוגים מהגדוד שלך שכבו ליד הזחל"ם כמה שעות עד שפונו. כל החיילים שעלו מגבעת האם לא יכלו להימלט מהמראה הנורא ולא שוכחים עד היום. "אני שומע את זה ממך לראשונה. מאיפה אתה יודע את זה?".

שמעתי מלוחמים רבים מגולני ושריון. למה החבר'ה שלך נותרו ככה בשטח? "כי הם היו כנראה הרוגים. היה לי תאג"ד, והתאג"ד נוסע בסוף, ולמיטב ידיעתי הוא טיפל בנפגעים. כנראה שאת הגופות לא פינו. אני שומע את הסיפור הזה פעם ראשונה. לא ידעתי מזה. תראה, אנחנו אחרי המלחמה מיד הורידו אותנו לפיקוד מרכז ושם התחלנו לפנות פליטים,  ואחר כך ישבתי בתעלה חצי שנה רצופה וכל הזמן הייתי בלחימה, ואחר כך ישבתי ברפידים ואחרי זה ברפיח, ונכנסנו לדרום ים המלח בפשיטה המשוריינת לכראמה".

מויש חביב

מוש חביב. רצה להיות בכוח הלחימה

מה ידעת על הרוגי הזחל"ם? "ידעתי שהם נהרגו, אבל אם הגופות נשארו או פינו אותן אין לי מושג. זחל שרוף עם אנשים הרוגים זו תמונה נוראית בלי שום ספק. ככה נראית מלחמה. אני יכול להגיד לך שבצליחת התעלה ביום כיפור כמעט דרסתי בטנק שלי חבורה של צנחנים שנהרגו ושכבו בצד הדרך. בהרוגים מטפלים אחרי הפצועים. אני לא יודע איפה האמת בעניין הזה, כי אני שומע את זה לראשונה. אני אמור לדעת מזה. כי בירו כשנפצע מצאו לו ג'יפ, אני לא יודע מאיפה, אבל באופן כללי אין עם מה להוריד פצועים. ובטח שאתה לא לוקח אף לוחם בשביל להוריד הרוגים. איך נראים גופות כאלה שפגז ארטילרי פגע בהם ושרף את כל הזחל"ם, לא צריך דמיון גדול מדי. מוש עד כמה שאני הבנתי נהרג מיד".

על חביב הוא מספר: "הוא היה איש אשכולות. הרס"ן הכי צעיר במילואים בתולדות צה"ל. הוא קיבל רס"ן בגיל 22 אני חושב. הכרנו באימון ההקמה ודי התיידדנו. אני הייתי אצלו אפילו בבית. היה לו בית משגע ביופיו בתל אביב. אני זוכר שהוא סיפר לי איך הוא ייצג את 'צים' באדיס אבבה".

שמות חמישה מהרוגי הזחל"ם: רס"ן משה חביב, סרן יגאל גורן, סמל מיכאל כהן, טוראי יעקב זהר, טוראי יוסף נטף (נלקח מפורום "פרש", קיבץ: שמואל'ק). 

מה אתה זוכר מטעות הניווט של החטיבה, שבמקום לעלות לזעורה עלתה לכיוון קלע? "באיזשהו מקום היתה טעות בניווט אצל בירו. הם לא עלו בציר שתוכנן ואחרי זה עלו ישירות לקלע. אני כבר לא זוכר איפה הטעות היתה".

שמעת בקשר משהו שקשור לזה? "שמעתי שהיתה טעות בניווט, שבמקום לעלות בציר א' עלו במקום אחר".

שמעת על הטעות עוד בשלב הוויכוחים לגבי הציר הנכון? "לא זוכר".

זוכר דיבורים בקשר של אלברט? "שמעתי, אבל לא זוכר פרטים. אני גם יודע שבירו נפצע, ובדיעבד הוא המשיך לפקד עם לשון קשורה בסיכת ביטחון, אבל לא החזיק מעמד, ירד על ג'יפ כשהוא זקוף, מולי ומול כל השדרה למטה, ורפי מוקדי החליף אותו ויותר מאוחר נהרג. שמעתי שמוקדי לקח פיקוד על הגדוד של בירו, ואחר כך נפגע בעצמו ואחרי זמן מה מצאו את גופתו".

את מוצב נעמוש אתה זוכר? "עברנו שם בשדרה, כמעט שלא היתה שם לחימה".

ידעת שטעיתם? "לא זוכר, אבל הטעות תוקנה".

היעד שלכם היה זעורה, אבל אתם נוסעים בכלל למקום אחר. נכון שאתה לא המוביל או הנווט, אתה בסך הכל נע אחרי כולם, אבל לא שאלת את עצמך לאן בעצם אתה נוסע? "זה נכון, אני חשתי שטעינו, התחלנו לבדוק וזה תוקן. איך וכעבור כמה זמן ואיזה נתיב, אני לא זוכר. היתה טעות גם בעלייה של בירו לקלע וגם טעות בגדוד שלי, שבהתחלה נסענו אחרי בירו וכנראה מזה נבעה הטעות. אבל בדיעבד כבר לא אכפת לי. זה תוקן ואחרי זה עלינו לכיוון הכפר זעורה שהמוצב היה מעליו".

אתם מגיעים לציר הנפט ואתם חושבים שאתם מול זעורה, ואתה עוד פונה דרומה. "אני לא זוכר איפה היתה הטעות".

אבל כשעליתם לבסוף לציר הנפט, הייתם מרוחקים חמישה ק"מ דרומה מהיעד. "יכול להיות. אני זוכר שהיתה טעות, אבל לא זוכר איפה. בגדוד רכוב רגלי זה סיפור. היתה טעות, אבל בסופו של דבר היא תוקנה. כי עלינו לכפר זעורה, עשינו מיש-מש בדרך לשם, אני אפילו לא יודע ולא זוכר ממה נבעה הטעות של בירו ואחר כך שלנו, שלא פנינו שמאלה או אני לא יודע לאיפה. בסך הכל זה שטח הררי, זה לא מדבר. וברגע שאתה נכנס לנתיב אחד זה סיפור אחרי זה להסתובב".

אחרי שעברתם את נעמוש, המוצב הבא שחלפתם על פניו היה עוקדה, זוכר? "אני עברתי את הכפר זעורה".

עוד הרבה לפני זעורה היה לכם בדרך את סיר א-דיב. "אני זוכר את השם, לא זוכר שהיתה שם לחימה".

תוכל לשרטט על מפה את נתיב התנועה שלכם? "לא. אני חושב שגם אחרי המלחמה לא נסעתי שם יותר אף פעם. העסיקו אותי כבר דברים אחרים".

מה היה לכם בזעורה? "פרט לטעות בניווט, לא היתה איזושהי לחימה משמעותית. בכפר עשינו את זה תוך כדי אש. ברגע שמוש נפגע פירקתי את הכוח שלו, לא היה מי שיחליף אותו, ואז מחלקת ה-90 מ"מ עברה ת"פ שלי או של מיפקדת הגדוד, ואת מחלקת החבלה צירפתי אותה לפלוגה שהיתה אמורה לכבוש את המוצב".

הכפר זעורה

הכפר זעורה. המג"ד קרן מספר שהחששות לפני המלחמה היו גדולים, אבל הלחימה קלה

מתוך דו"ח הסיכום של הגדוד: "פלוגות כ' ו-ל' המשיכו בתנועה לפי פקודה תחת אש ארטילרית. המשכנו בתנועה מגבעת האם, נענו לכיוון סיר א-דיב. היו כוחות אויב. בוצעה סריקה בכפר ע"י פלוגה ל' + מח' חה"ן ואחר דיווח קיבלה פלוגה ל' הנחתה ארטילרית של אש על מוצבינו, ו-ל' לקחה כנראה את הקת"ק הסורי שהנחית את האש.

"מסיר א-דיב המשכנו לפי פקודה לנוע צפונה על ציר הנפט לכיוון זעורה. פלוגת הטנקים של הרצל עברה דרך הכפר ותפסה עמדות לכיוון צפון-מזרח (יעד 9133), פלוגה כ' נכנסה לזעורה ופנתה דרומה לטיהור היעדים 9101, 9102, 9106. פלוגה ל' נכנסה לזעורה לטיהור הכפר ונשארה שם. בכפר מוקם גם הרופא והתאג"ד. פלוגה כ' טיהרה את המוצבים הנ"ל ותפסה שבויים תוך אש בסיוע פלוגת חרמ"ש מ-377.

"משם המשיכה פלוגה כ' לכיוון מזרח לעבר 8197. לפי פקודה, חזרה פלוגה כ' לחניון לילה באיזור 9102. אורגן שדה נחיתה להליקופטרים לפי פקודה ובשעה 20:00 פונו נפגעים בדרך האוייב. עם העלייה לזעורה נפגע מ"פ הטנקים הרצל, פונה לאחור וסגנו תפס פיקוד. בלילה העברנו דרכנו את הדרגים של 129 ואת דרכי הגדוד, קלטנו את הפלוגה המסייעת ואת פלוגות גולני [גדוד 13] בפיקוד סא"ל אלוש.

"תוך כדי עלייה לזעורה קלטו כוחותינו מפלוגה ל' והמסייעת שיחות באלחוט בשפה הרוסית על ערוץ 33.1, 31.0, 34.4 ו-21.0 במכשיר 300. בערוץ 33.1 נקלטה רשת תחנות בשם סוחוי. פירוט השיחות הוגש לקצין המודיעין החטיבתי. לפי הוראת המח"ט קיבלנו ת"פ את פלוגת גולני והפכנו אותן למשימתן: פלוגה אחת לאבטחת ציר הדרך באיזור ג'ובת אל מיס ופלוגה שנייה בפיקוד מג"ד גולני לכיבוש 9136. במשך הלילה טיפלנו בהעברת הדרגים החטיבתיים ובארגון יחידות גולני. עם שחר הפעלנו את פלוגת הטנקים ופלוגה כ' ואלמנטים ממחלקת הסיור לסייע לגולני בכיבוש 9136, שנלקח ללא אש לאחר שנמצא נטוש.

"מחלקת ה-90 מ"מ שנשארה באיזור גבעת האם לאחר שנפרדו מהכוח הפורץ הצטרפה לאלמנטים מפלוגת הסיור של גולני (סרן רובקה) וסייעה באש לכיבוש תל פאחר ולמחרת המשיכו לסייע לגולני לכיבוש המחנה הצבאי באיזור הכפר בניאס. המחלקה המשיכה עם גדוד 51 על הכביש ל-9136 וחזרה דרך 9133 לזעורה והצטרפה לדרגים של הגדוד. משך פעולת מחלקת הנ"ט היא ירתה 65 פגזים מתוך ה-80 שהיו לה וחזרה לגדוד כשהיא מנוקשת כדורים כלאחר מלחמה קשה".

מתי נכנסת למגע? אריה קרן: "היה [בזעורה] ירי ימינה ושמאלה וגם בכפר. לא ידענו אם יש שם לוחמים, הערכנו שיש, אז ירינו לפה ולשם. המגע הראשון שלא היה חזק היה על המוצב של זעורה. פלוגת חרמ"ש הסתערה, קרב גדול לא היה שם. את מחלקת ה-90 מ"מ שלחתי לכביש [מסעאדה] לאבטח בגב. עלינו מעל המוצב ושם התארגנו לחניון לילה, לשם הגיעו דלק ותחמושת. שם גם הגיע אליי הטנדר שלי מצניפים. פתאום הגיע אליי הנהג שלי עם פרימוס, הכינו לי כוס קפה או מרק. שם התארגנו עד לפני השחר, ולפנות בוקר עוד קיבלתי הוראה מאלברט להגיע לקלע, שכבר נכבשה על-ידי הגדוד של בירו, כלומר על-ידי נתי הורביץ [המ"פ] ומשם להמשיך לוואסט ולקונייטרה. בקלע קיבלתי את השיירים של גדוד בירו עם המ"פ נתי ועוד בחור בשם אפי [וולך]. נשארו לגדוד הזה שלושה טנקים וזחל"ם, ואלברט העביר אותם ת"פ שלי. זה מה שנשאר מהגדוד של בירו. אמרתי להם שיתארגנו ויהיו אחרונים אצלי בשדרה".

עשיתם טיהור בקלע? "לא שאני זוכר. לא חושב שנשאר שם משהו. כשהגעתי לקלע אני לא הייתי צריך להילחם שם. נענו על הכביש הראשי לוואסט. למה אני זוכר את וואסט? כי בוואסט היה הבית של מפקד רמת הגולן הסורי, ומחלקת הג'יפים שלי שהובילה מצאה שם את חרב הטקסים שלו. הגדוד נתן לי את זה במתנה. זה עד היום אצלי בבית. חרב תוצרת סולינגן גרמניה, מוזהבת כזו, עם הסמלים על הלהב של חיל האוויר, היבשה והים ועוד פסוק בערבית. כשאורי שגיא עשה את המו"מ עם הסורים, כשאהוד ברק היה ראש ממשלה,  התקשרתי אליו ואמרתי לו – שמע, החרב של מפקד רמת הגולן הסורי נמצאת אצלי, אני לא יודע מי הוא, אז אם תגיעו לשלום אני מוכן להחזיר למשפחה שלו את החרב. לא הגיעו לשלום, אז החרב עדיין אצלי בבית. ואת החרב מצאו עד כמה שאני זוכר בוואסט".

9136

מוצב 9136 בקצה הצפוני של זעורה על הכביש למסעאדה (ממול קלעת נמרוד). גדוד 13 שהיה ת"פ 121 כבש את המקום שהיה כבר נטוש

מה אחר כך? "ההוראה שקיבלתי היתה לחבוק את קונייטרה. עליתי על רכס חצי צפונה לקונייטרה, עם אש ארטילרית ומה שיכולנו לראות, ואז קיבלתי הוראה מאלברט להיכנס ולשטוף את קונייטרה וזה מה שעשינו. עליתי על הטנק של מ"פ טנקים שהיה אחר כך אצלנו בלטרון, בחור מאשדות יעקב, משה הדרי [סמ"פ ה' בגדוד 377], הוא היה אלוף בקראטה, מארגן תערוכות ופסל, ושטפנו את קונייטרה. מצאנו פרימוסים דלוקים ואוכל חם עליהם. יצאתי מזרחה מעבר לקונייטרה, לכביש שהוביל לדמשק, וכיוון שלא ראינו שום אויב, הוריתי למחלקת הסיור שלי על ג'יפים לרוץ עוד כחמישה ק"מ ולתפוס עמדות. עצרתי אותם באיזשהו שלב ובזה נגמרה המלחמה".

איזה קשר היה לך עם המח"ט? "שמעתי אותו ברשת הקשר החטיבתית כל הזמן. אני חושב שהוא הגיע לקלע עוד לפניי. הוא הגיע בציר אחר, נדמה לי. כשאני נהגתי מוואסט לקונייטרה הוא כבר עלה על תל אביטל ומשם פיקד על החטיבה. אני יודע שחטיבת גולני עלתה אחרינו".

זוכר שעברו דרכך פלוגות של גולני? "כן, זה היה של אלוש [מג"ד 13 בגולני]. באיזשהו מקום ראיתי כתבה שאלוש קיבל ממני זחל"מים לשתי פלוגות כי הוא הלך ברגל. אבל לא היה דבר כזה מעולם. זוכר שהודיעו לי על זה, ואני לא חושב שהוא קיבל ממני זחל"מים".

אתה מכיר את הסיפור שסיירת גולני לקחה לך זחל"ם עם 90 מ"מ בדרכה לתל פאחר? "לא ידוע לי על זה. אני שלחתי את התותחים האלה לאבטחת האגף שלי".

אני מדבר על זחל"ם שלקחו ממך סמוך לגבעת האם. "לא יודע על זה".

אפשר להבין שזכרונו של אריה קרן בוגד בו. לא פשוט להיזכר במאורעות מלפני כ-50 שנה, במיוחד כשמלחמת ששת הימים לא היתה השיא של המלחמות בהן השתתף. הוא זוכר הרבה יותר טוב את ההתשה ואת יום כיפור, שבהן היה מח"ט משני צידי התעלה, כולל הקרב בסואץ.

קרן2

אריה קרן. "ניצול הצלחה ורווחה"

לפי יומן המבצעים של הגדוד, אפשר להעריך כי לאחר הפגיעה הקטלנית בזחל"ם הסמג"ד, נעזבה למעשה חלק ממחלקת ה-90 מ"מ באיזור גבעת האם. בסביבות 16:30 עבר שם הכוח המאולתר של סיירת גולני בדרכו לסייע בכיבוש תל פאחר.

אחד הג'יפים של הסיירת נפגע מרסיסי פגז. החבר'ה עזבו את הג'יפ וגילו בצד הדרך כלים של חטיבה 8. בשלב הזה, משה וייסהוט, מוותיקי הסיירת, תפס יוזמה, עלה לזחל"ם 90 מ"מ שבו נתקל וקרא לחבריו לבוא איתו. וייסהוט מספר: "זה היה תותח ללא צידוד, נסענו עליו ליעד אחרי הכוח שלנו. הם פנו בטעות לכיוון עין פית, ואני ירדתי לכיוון תל פאחר והגעתי לשם ראשון. לא היה ברור מי יורה עלינו. הכל היה אדמה שחורה ובזלת שחורה. חשבנו שגדוד 12 כבר כבש את היעד והם אלה שיורים עלינו. בינתיים הגיע רובקה ואחריו גולדה (רס"ן צבי פז מהבא"ח) עם גלדיאטור. גולדה נעמד לידי. אני זוכר שהוא נופל, ואמרתי לעצמי מה זה והתברר שירו עליו. ואז יריתי בתותח לכיוון אחר בכלל, כי זיהינו איזשהם כוחות לא רחוק מהבניאס וחשבנו שהם יורים. זה אפילו לא היה בטווח, אבל ירינו".

אתה זוכר ויכוחים בקשר בין המח"ט מנדלר למג"ד 377 חינסקי? קרן: "לא זוכר. הכרתי את חינסקי עוד כשהייתי מ"פ בגדוד 82, אבל אני לא יודע איזה משימות הוא קיבל. מה הוא עשה באמת אמנון חינסקי? איזה משימה היתה לו?".

הגדוד שלו כבש את זעורה ואחר כך גמר את העבודה בקלע. "תראה, פלוגה אחת קיבלתי ת"פ שלו, הוא היה גש"פ אם אני זוכר נכון. והמ"פ הדרי עבר להיות ת"פ שלי. כי בירו עלה עם שתי פלוגות ולא רצו לקחת ממנו עוד פלוגה. אני קיבלתי אותו, ואני זוכר אותו כי מבערך זעורה ועד וואסט רצתי עם הטנק שלו וגם בקונייטרה".

זו מפת 121

מסעות גדוד 121 ב-9 יוני 1967, מגבעת האם ועד זעורה וסביבותיה

איך הגעת לזעורה? "נכנסנו בדרך המלך".

ומה היה שם? "לחימה קשה לא היתה, הסורים כבר ברחו פה".

איך הגדוד שלך תיפקד? "הנפגעים היחידים שלנו היו בזחל"ם של מוש חביב. המלחמה היתה תקינה לחלוטין, החבר'ה היו מצויינים, היתה אווירה בריאה, אבל הלחימה עצמה היתה קלה. החששות לפני זה היו עצומים, הרמה הסורית הפחידה את כולם, ולעלות עם הזחל"מים האלו שאני זוכר מתרגילים או מתוכניות אופרטיביות… עלתה אז השאלה אם אפשר לעלות עם השרמנים של אז. היו ניסויים בדרום עם הטנקים האלה. ראו ביעד הזה של הרמה בעיה די קשה. ובכל זאת עשינו את זה, עלינו כחטיבה ראשונה לרמת הגולן. תוך זמן קצר היתה תחושה של ניצחון, ניצול הצלחה ורווחה. אני זוכר שהגענו לקלע ורצנו קדימה, ובקונייטרה אתה מרגיש שהם ממש ברחו, ומחלקת הסיור ממשיכה הלאה ואתה שומע שירושלים שלנו וכל האווירה של ששת הימים. התארגנו ליד קונייטרה ואחר כך קיבלנו הוראה לרדת על שרשראות נסענו לג'נין, ומשם לבית חורון עליון. היה שם מחנה קומנדו של גדוד מצרי, שהמצרים העבירו שני גדודי קומנדו לירדן. היו שם מוקשי נעל שהיו מפוזרים שם, ופה חנינו".

מה אתה חושב על המערכה ברמה? "עובדתית שבפרק זמן קצר כל רמת הגולן נכבשה, חלק על ידי גולני וחלק על ידי הצנחנים, שהורידו אותם בהליקופטרים. רמת הגולן זה ניצול הצלחה של מדינת ישראל. הישובים לחצו לעלות ודדו לחץ לעלות, והסורים אחרי ששמעו מה קרה בירדן ובמצרים הם נטשו הכל. החשש היה ממלחמה הרבה יותר קשה. מבחינת צה"ל זה ניצול הצלחה. אתה עולה למעלה ואתה רואה את הפנצרים והתותחים והעמדות המבוצרות ותעלות הקשר. אם היו יושבים שם חיילים שנלחמים, זה היה עולה לנו במחיר דמים גדול".

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “עשינו מיש-מש בדרך

  1. עושה רושם- לפי פרקי היומן שמצאת- שגדוד החרמ"ש לא הופעל בדיוק בלחימה. נראה, כי לאחר שהתכנית השתבשה, כבשו שני חלקי פלוגת הטנקים פ של גדוד 377 בפיקוד חפ"ק המח"ט את מוצבי זעורה הדרומיים. פלוגת החרמ"ש של 377 כבשה את זעורה, ואילו פלוגה ה של גדוד 377, שהיתה תחת פיקוד 121 (בפיקוד עמי לב טוב ז"ל- נראה שכונתה "הרצל") כבשה את מוצבי זעורה הצפוניים. עם זאת, הגדוד טיהר כנראה את סיר א דיב ובכך הוכיח את התיאוריה שלי, באשר לשינוי הפקודה שניתנה לגדוד 377 (שקדם לגדוד 121 בסדר התנועה)- לסוב צפונה על ציר הנפט, ולא לשנות את כיוון תנועתו באיזור נעמוש לכיוון אל ציר הנפט.

  2. מענין שמר קרן זוכר רק מה אכל בצניפים מתחת רשת ההסואה קויאר ולחם צורפתי ודברים טובים
    או זוכר שהנהג הביא לו בזהורה ספל קפה או מרק
    בקונטרה הוא זוכר פרימוסים עם אוכל חם מתבשל עליהם
    ולא נשכך את חרב הפיפיות המזוהבת שלקח שלל
    רק הדברים המהותיים לא זוכרים
    כל הטעויות בדרך גזו נעלמו , לעולם לא נדע מה גרמם
    נקודה למחשבה

  3. על הרוגי הזחל"ם אומר המג"ד: "כל היתר אני לא זוכר מי הם היו … בלחימה עצמה לא היו לנו אבידות". מדברים אלו עולה שחללי גדוד 121 בצפון נפגעו כולם בזחל"ם זה, על כן כדאי היה, בהזדמנות זו, לרכז את שמותיהם. בתור התחלה אפשר להעזר ברשימה שבסוף –
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4432581

    כדאי גם לנסות לאתר את הנהג שנותר בחיים (בטוחני ששלמה כבר חשב על זה).

    ובאותה הזדמנות גם לברר בוודאות: האם אכן מדובר על רק זחל"ם אחד שנפגע שם? (הרי בתמונה המדוברת נראים שני זחל"מים פגועים. ובאשר להגדרת התמונה כ"התמונה הקשה", דומני והתמונה שהתפרסמה כאן
    https://naamoush.wordpress.com/2014/04/22/%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%99-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%97/
    קשה שבעתיים).

    • הוספתי שמות להרוגי הזחלם לפי הקישור שנתת, ברם אני לא יודע אם שני האחרים שייכים לנופלים בזחלם הזה. מקווה שיתברר בהמשך. נתתי קישור להודעה שלך בפרש, אולי מישהו שיודע יוכל לעדכן.

      שאלתי את קרן לגבי זהות הנהג, האיש היחיד ששרד את הפגיעה, הוא אינו זוכר מי היה. עוד תעלומה לבירור.

      אכן, בתמונה נראים שני זחלמים פגועים. ייתכן שהשני נפגע מרסיסים של זחלם המוות והורד מהציר.

      • האם אתה יודע שזחל"ם שעומד במרחק מטרים מזחל"ם אחר שנפגע כמו הזחל"ם הראשון, יפגע מרסיסים ואנשיו שיושבים בפנים יפגעו?
        אני מפקפק. הענין לא חשוב כשלעצמו ולא הייתי מעיר זאת אלמלא החזרה לשיטת המצאת השערה ללא כל ביסוס ואחרי זה דיון בענין כאילו כבר הוכח. בשיטה הזו ניתן להגיע "רחוק".

    • קראתי העיון רב כמה פעמים את דבריו של המג"ד ולצערי הרב ישנם הרבה עובדות שאינן נכונות לגבי העליה לרמת הגולן ובמיוחד בגבעת האם. והיה הוגן לו היו מדייקים בנושא הנ"ל.יש סתירות בדבריו ואני אמנם לא הייתי בסוד הענינים אך הייתי בשטח הגדוד שלו ואלברט המח"ט עלו אחרינו זחלמי ההנדסה מפלוגה 229 . אנו סיימנו את הלחימה כבר בבוקרו של היום החמישי למלחמה כשזחלמים ניזוקו ולא יכלו להמשיך.

  4. גדןד 121 לא תפקד בגזרת סוריה והלך כמו סומה בארובה אחרי ענני האבק של שרשראות חטיבה8,אני לא יתפלא אם המגד בעצמו ידע איפה הוא נמצא בכלל,למזלנו רוב הסורים ברחו מהעמדות וכחותיו של אריה קרן הגיעו בשלום לבסיסם בקוניטרה ועשו כיף חיים,כבוד ויקר לאמיצים

  5. לצערי יש כאן טעות שאינני יודע מהו מקורו של הטעות. שני הזחלמים אינם שייכים לגדוד 121. אם תשימו לב תיראו את ההלמניה מאחורי הזחל"מ. ובכן הזחלמים היו של פלוגת ההנדסה של החטיבה. היו שם הרוג בשם מוסבי משה וכשבעה פצועים. הזחלמים פונו מיד לאחר ההפגזה הראשונה כאשר הזחלמים ניזוקו. ורק לאחר מכן כשעה לאחר הפינוי הזחלמים נפגעו מפגיעה ישירה.

    • יצחקוב האם אתה היית שם, ראית ויודע?
      בעקבות הערתך נברתי הלוך ונבור בדוחות חטיבה 8 ואמנם מצאתי שמ"פ הנדסה כלשהו מהחטיבה מספר שהיו שני זחל"מי הנדסה שנשרפו בהפגזה הזו ליד גבעת האם ומאחוריהם עמד דחפור פגוע. אם כך, ייתכן שצילום זה אינו של זחל"ם המוות מגדוד 121.
      אבל אולי זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s