שכבנו כל הזמן מתחת לטנק

עזרא ברוש ועודד גולן מספרים על 3.5 השעות מרגע שהטנק שלהם נפגע מתחת לתל פאחר ועד שהגיעו לחלץ אותם * "תחנת הגלגל המניע" בדרך ההטיה, פרק 3 באירועי מפגש תל פאחר 2014

תחנת השריון

תחנת הגלגל המניע. עודד גולן (מימין) ועזרא ברוש (רביעי מימין) עם ילדיו ונכדתו של הנהג ראובן דנגור. על הגדר: שמו של הטען-קשר שנהרג כאן, יוסף מולכו

הגלגל המניע של השרמן מוטל בשדה. גדר תיל דקה ועקשנית חוצצת בינו לבין דרך ההטיה. זוהי העדות המוחשית בשטח לטנק של עזרא ברוש, שהוביל את גדוד 12 לתל פאחר. מאחורי העיקול, כשהטנק פנה שמאלה לישורת האחרונה העוברת בצמוד לגדרות המוצב, הוא נפגע פעם, פעמיים, שלוש ויותר, ונותר תקוע כשאנשי צוותו פצועים קשה. אחד מהם מת כעבור דקות.

יש האומרים שצריך לעשות משהו עם הגלגל הזה: להציב אותו באתר תל פאחר, או להעביר אותו ליד לשריון. אלא שלמען ההיסטוריה הגלגל הזה צריך להישאר בדיוק איפה שהוא היום. אנשי החוליה הטכנית של השריון, שהגיעו לכאן כמה ימים לאחר הקרב, החליפו את הגלגל הפגוע בחדש, התניעו את הטנק ולקחו אותו משם. הם יכלו לקחת עימם גם את הגלגל שנפגע, שאחת משיניו נשברה מפגיעת פגז, או שבעצם היו צריכים לעשות זאת. אבל הגלגל נזרק בצד, וטוב שכך. הוא עזר למקם פחות או יותר את המקום שבו נפגע הטנק ובכך להשלים עוד נדבך בסיפור הקרב.

הגלגל הוא אחד המצבות "החיות" על הדרך מגבעת האם לתל פאחר, הכוללת שני זחל"מים שנפגעו ושרידים אחרים, ומן הראוי שיישאר שם. אם מישהו מהמועצה האיזורית גולן ייזום הצבת שלטי הסבר לאורך הדרך שיספרו את הסיפור – יבורך.

מעבר לגדר, לצד הדרך העולה לתל פאחר: הגלגל המניע של טנק ברוש

מעבר לגדר, בצד הדרך לתל פאחר: הגלגל המניע של טנק ברוש

על דרך ההטיה, ליד הגלגל, בסמוך לשלט עם שמו של החלל יוסף מולכו, התמקמה תחנת השריון במסגרת מפגש לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות. הגיעו מאיר צוק, שהיה מ"מ 1 בפלוגה ז' גדוד 377, התותחן שלו איתן פרידמן, והמחותנים הראשיים בתחנה הזו, מ"מ 3 עזרא ברוש והתותחן עודד גולן. חיים כהן, המקלען של טנק ברוש, לא הגיע מסיבות אישיות. גם משפחתו של הטען-קשר מולכו לא הגיעה, אבל שלושת ילדיו ושתי נכדותיו של הנהג ראובן דנגור, שנפטר לפני כעשר שנים, הגיעו והתרגשו מאוד. מי שעוד הגיע לאירוע מהשריון היה אמנון ישראלי, מפקד טנק במחלקה של ברוש, שנותר באתר למעלה ולא ירד עם חבריו לדרך ההטיה.

על חלקו של השריון בקרב תל פאחר יש חילוקי דעות, שלא לומר תהום הפעורה בין קצינים בגדוד 12 לטנקיסטים מגדוד 377. מול הטענות של גולני לפאסיביות וחוסר יוזמה, טוענים אנשי הטנקים כי הם לא שותפו בתכנונים ולא ידעו דבר על התוכנית לכיבוש תל פאחר. הם ידעו שהם צריכים להגיע בכלל לרמת הבניאס או תל חמרה, ובכלל – ברגעי האמת לא היה מי שייתן להם פקודות בגלל ששרשרת הפיקוד נפגעה.

המחלוקת הראשונה היא האם הטנקים הצליחו לטפס לכיוון הכפר עין א-דייסה ולהוביל את גדוד 12 אל דרך הנפט, על-פי התכנון. קצינים בגולני זוכרים את הטנקים לא מצליחים לטפס כלפי מעלה, אבל עזרא ברוש ועודד גולן מכחישים. גולן מספר: "עברנו את עין א-דייסה ועלינו על ראש גבעה, משם ירינו על המוצב הדרומי יותר של תל פאחר". ברוש מחזק ומוסיף כי חודשים אחדים אחרי המלחמה הוא הובא לכאן מבית החולים לצורך תחקיר חש"ן, ובמקום [לטענתו, ב"גבעת הרתק" ליד עין א-דייסה] נמצאו תרמילי פגזים של 75 מ"מ – הוכחה כי הטנקים שלו ירו מכאן.

מאיר צוק ופרידמן

אנשי מחלקה 1 בפלוגה ז': המ"מ מאיר צוק (משמאל) והתותחן שלו איתן פרידמן

סיור השריון במסגרת מפגש תל פאחר 2014 החל בתחנת זחל"ם מ"פ השריון. לאחר שישראל הוברמן, חייל מהמחלקה המיוחדת של גולני, סיים את דבריו, הזכיר ברוש כי גם אנשי השריון ניסו לעזור לאנשי הזחל"ם שהחל לבעור. כך למשל יוסי יפה שקפץ מהטנק שלו והגיע למקום ואגב כך איבד את הדיסקית שלו (לקריאת הסיפור – לחצו כאן). זו נמצאה 32 שנים מאוחר יותר על-ידי מדריך הטיולים אורי זכריה, שבעזרתו של מני פאר והערוץ הראשון הצליחו לאתר את יפה ולהביאו לתוכנית. יוסי יפה ומני פאר נפטרו לאחרונה.

לפני שהתקדמנו לתחנת הגלגל המניע, היתה לאבשלום שחר, מדריך ידיעת הארץ של חטיבת גולני, שאלה: "אנחנו מדברים עם מפקדים בגולני על המון סוגיות ערכיות. ונמצא פה אביחי, מג"ד 12, שגם היה מפקד מחזור בבא"ח גולני, ושם מתמודדים עם המון דברים. לפני שבועיים היינו פה עם טירוני גולני ושחזרנו את הקרבות. אנחנו לא רק רוצים לספר להם מה היה, אלא גם להתמודד עם שאלות. השאלה שלי היא כזאת: מוסא קליין היקר היה מ"פ בגדוד 13 במוצבי רפיח [במבצע קדש], ראה את המוות מול העיניים וקיבל את עיטור המופת. ואחר כך כעבור שנים הוא הגיע לכאן, ורציתי לשמוע את דעתכם – מה האפשרויות שהיו לו? אתה אומר שטנק שרמן בנזין יכול לעלות למעלה, או שלא?".

עודד גולן: "ההערכה היא שכן".

שחר: "אני עכשיו עומד פה עם מפקדים בחטיבת גולני והם שואלים אותי – אוקיי, אז בעצם איזו החלטה הוא יכל לקבל? מה מבחינתך, אם אפשר עניינית, מוסא קליין היה יכול לקבל כאן?".

עזרא ברוש: "יש שתי נקודות. הראשונה, אפשר להגיד במילים פשוטות כל הסיפור, הטיוח, שסיפרו שהוא טעה בניווט. כי אם הוא טעה בניווט, אז סגל [מ"פ ב' בגדוד 12] טעה בניווט כי הוא ישב על הטנק שלי, או שאני טעיתי בניווט. ואני אומר לכם אין טעות בניווט. ההחלטה של המג"ד, וכל מפקד יודע את זה, הוא גם חטף מרגמות שלנו, וחטף מעין פית וחטף מבורג' בביל וחטף מרמת הבניאס וחטף מכל הכיוונים. ההחלטה שלו היא החלטה שמקבל מפקד. יורים עליו מאחור, אי אפשר לעשות רוורס או יוטרן. הוא יכול רק להסתער ולעלות בכל הכוח למעלה, וההחלטה שלו היות והיה שקט מתל פאחר, אף אחד לא ידע שמאה לוחמים נמצאים שם, ותקראו מה המפקד של תל פאחר אמר אחר כך: הוא לא הבין את השדים האלה מגולני, איך הם טיפסו ועלו וכבשו גלים גלים והם יורים והורגים אותם, והם ממשיכים לעלות עוד ועוד. השריון לעומת זה היה בסיוע למעלה. למה מוסא לא השאיר אותי למעלה להמשיך לרתק, והמשיך עם צוק [מ"מ נוסף מכוח השריון], את זה גם אני שואל את עצמי. אבל זו החלטה של המג"ד. כל הכוחות וכל הצירים, לא היה מקום אחד שהלכו בלי השריון לפנים. והעובדה שאני עם הטנק שלי הגעתי עד למעלה, צמוד למוסא קליין, עד שהזחל שלו נפגע".

הפגיעה בטנק ברוש

הטנק שהגיע עד מתחת לתל פאחר, ושם נפגע ונעצר. מתוך הספר של עזרא ברוש

שאלה: הטנקים היו יכולים לעלות פה לעין א-דייסה או לא?

עודד גולן: "אני עליתי פה עם ג'יפ ללא שום בעיה. גם טנקים יכולים לעלות".

ברוש: "אנחנו דנים עכשיו במה שקרה, לא אחרי 48 שעות, אנחנו דנים מה היה כאן ב-67. אז ב-67 לא היתה פה דרך, הכל היה ממוקש. אני אראה לכם את המפות, כן אפשר או לא אפשר, אני אגיד לכם מה הפאשלה. שבמקום שמח"ט גולני של אז ייקח ג'יפ ויעלה לפה ויעשה הצגות [כאילו הדרך עבירה], היה צריך לקחת שני שרמנים וייתן להם לעלות. טנק לא יכול לעלות יותר מ-30 מעלות. אנחנו עלינו עד השלוחה. קודם לא הכירו בשלוחה, אבל אנחנו עלינו לשלוחה [מדרום לתל פאחר] ומשם ירינו כמה פגזים עד שהמג"ד אמר לנו לחזור למטה".

ממשיכים בדרך ההטיה לכיוון תל פאחר. אחרי עצירה נוספת ליד זחל"ם המרגמה בצומת בורג' בביל, או אם תרצו – צומת טנק האמ.איקס הסורי מתחת לתל פאחר, טיפסנו ועלינו והגענו ל"תחנת הגלגל המניע".

אחרי שהנוסעים ירדו מרכבי השטח והצלמים תפסו עמדות, החל עזרא ברוש לספר מה קרה כאן ביום שישי א' בסיוון תשכ"ז, ה-9 ביוני 1967, בסביבות השעה 15:10: "אנחנו עלינו פחות או יותר בשביל הזה והמג"ד [מוסא קליין] עם הזחל ועם עוד זחל, שאני לא יודע מי בדיוק היה פה, הם נסעו בערך 60 או 70 מטר למטה במקביל אליי, לא על הדרך, ואז הם קיבלו פגיעה במכסה מנוע. כולם עפו החוצה, כולל דן שילון שהיה שם. הם לא התייחסו כל כך למוצב. גם המג"ד סיפר לדן שילון שהם יסעו לטיול, לא למלחמה. כשהתחלנו לעלות, פה זו דרך לא קלה גם לטנקים. נפגענו קודם כל מרמת הבניאס, ומי שרואה את האדמה החומה הזו, זה נקרא תל חמרה, ירו עלינו מהאיזור הזה של הבניאס משמידי טנקים, אס יו 100, ארצ'ר, וכלים מהסוג הזה. הצליחו לפגוע לנו בגלגל מניע והטנק נעצר. כעבור כמה שניות קיבלנו מהעמדה הזו [תל פאחר] תול"ר, שפשוט הכניס לנו בצורה הכי קלאסית שאפשר.

"מישהו מהקצינים אמר שגלגלו אלינו רימונים מלמעלה, כי זה ממש מרחק של יריקה, ופה נפגע כל הצוות שלי. הצוות כלל תותחן וטען-קשר בצריח. הטען-קשר, מולכו יוסף, הצליח לקפוץ מהטנק, וכנראה שהיה מסוחרר מהאש והחל לרוץ לכיוון מעלה, לכיוון הגדר, ומצאו אותו עשרה מטר אחרי הטנק כשהוא הרוג. לתותחן [עודד גולן] אני עזרתי לו להיחלץ החוצה כשמשכתי אותו. למפקד הטנק יש בקר צריח, הזזתי את התותח הצידה, למרות שכמעט היה כל הזמן מופנה כמה שאפשר למעלה. טנקים לא יכולים לירות למעלה. אחד הדברים שגולני צודקים שהטנקים לא עזרו להם בעניין הזה, רק מקלעים. כי תותח לא יכול לירות למעלה.

עזרא ברוש מסביר

משם ירו עלינו, כאן שכבנו. עזרא ברוש ליד המקום שבו נפגע הטנק שלו מאש טנק סורי מחירבת סודה

"עזבתי את עודד. הוא נפל מחוץ לטנק ולצערי הוא שבר כתף, אבל עודד גולן כאן איתנו. באותן שניות הנהג שלי, דנגור, שכל הזמן ניווט למעלה, אני רק אמרתי לו שייסע על הדרך ולא הייתי צריך להגיד לו יותר, הוא מצא את השביל הזה להנה, אנחנו כבר היינו בחוץ, קפצתי מהצריח למטה אחרי שעזרתי לעודד, עוד לא הרגשתי שאין לי יותר רגל. דנגור עזר לי לכבות את הבגדים שבערו עליי. גם המקלען חיים כהן היה בחוץ.

"עכשיו כל הצוות ביחד עזרו בטיפול בפצועים, בי ובתותחן. דנגור הוריד עזרה ראשונה ומים. אמרתי לו – הסורים יירדו לפה וישחטו אותנו, תביא רימונים ואת העוזים. ביקשתי ממנו שיחבר לי את הקשר כדי שנודיע שנפגענו, אבל זה לא הלך. ואז הוא רץ את כל הדרך חזרה עד לאמ.איקס למטה, שם היה הטנק של המ"פ שנפגע, והודיע לו שנפגענו. היה ביניהם דיון כן לעלות או לא לעלות, אבל אף אחד כבר לא העז לעלות. טנקים שלי מהמחלקה עמדו בערך באיזור הזה למטה, נתנו סיוע לגולני כמה שאפשר. ואנחנו ישבנו פה מרגע שנפגענו בשעה קרוב לשלוש, עד שקיבלו דיווח עברו שלוש או ארבע דקות, ואנחנו נשארנו פה עד שש וחצי, שאז התאג"ד והחובשים של גולני הגיעו עם איזה זחל והורידו אותנו למטה. שם היה תאג"ד עם הד"ר ג'קי הורנר והחובש זמיר, ופינו אותנו בדחיפות לרמב"ם. אני הייתי גם בלי רגל, גם בלי עין, גם הייתי שרוף, גם הרגל השנייה היתה לגמרי קרועה, ונשארנו איכשהו בחיים.

ההרוג - יוסף מולכו

ההרוג – יוסף מולכו

"אנחנו שכבנו כל הזמן הזה מתחת לטנק אחרי שנפגע, והיו פה הפגזות ויריות מלמעלה. ומה שראינו יותר למטה זה את חיילי גולני עולים למעלה, קבוצות של עשרה כל פעם. יש פה מערכת של שלוש גדרות, וככה הם נכנסו גלים גלים לתוך המוצב. בזמן ששכבנו כאן, אחרי פחות משעה, אני רואה מישהו מתנדנד פה. חשבתי שזה מישהו עם להביור על הגב, מסתבר שזה אחד החובשים של גולני, הוא קיבל כדור או רסיס בכובע פלדה, חדר לו לראש, פתח לו קצת את הגולגולת. ביקשתי מדנגור, שכל פעם ירד וחזר והביא ציוד ומורפיום מלמטה, שיחבוש את הבחור, שייקח אבן ויעשה לו תחבושת אישית שתלחץ לו על החדירה. לבחור מגולני קוראים אלכס פורדי, ואחרי זה הוא איבד את ההכרה, אבל נשאר בחיים בזכות זה שהיתה פה לחימה ואנשים חירפו את נפשם וגם עזרו אחד לשני כמה שיותר".

[לקריאת הסיפור המלא של טנק ברוש – לחצו כאן]

עודד גולן: "נסענו פה על הדרך הזו, אני בשלב מסוים אמרתי לדנגור למשוך ימינה והטנק התחיל לטפס כלפי מעלה. ברגע שהוא סובב את הטנק, ירו עלינו מצד שמאל והטנק נפגע. אחרי זה כששכבנו מתחת לטנק, אני עם יד שבורה ורגל שבורה, המשיכו לירות עלינו מלמעלה. כל פגיעה בטנק אתה כאילו מאבד את ההכרה ואתה לא יודע מה קורה. אתה לא יודע אם עברה דקה או שעה. לי היתה יד אחת בריאה. לקחתי את כובע השריון שהיה מגומי כזה, או ספוג, שמתי אותו על השרשרת של הטנק והשענתי עליה את הראש שיהיה יותר מוגבה, ואז שוב היתה פגיעה. היה לי לא נוח ואז הסתבר שהפגז עבר בין הראש לבין השרשרת ולקח איתו את הכובע. אין כובע".

ברוש: "היו פה צלפים בלי סוף, הם הורידו כל מי שעלה. הטנקים שהיו פה למטה ראו שכל כמה דקות נופל חייל גולני, והתברר שהיה שם צלף סורי. הם ירו פגז לעבר הצלף, שהצליח להרוג שלושה חיילי גולני בוודאות, וחיסלו אותו".

תחנת השריון2

מקשיבים להסברים של כוח השריון בקרב תל פאחר [להגדלה – לחצו על הצילומים]

שאלה מהקהל: האם הפעילו כאן מיסוך?

ברוש: "שאלה מצויינת. בעשר וחצי בבוקר, לפני שנכנסנו, ירדו פה שני מיסטרים על עזזיאת, זרקו ארבע נפלמים בשביל לשטח את כל התל הזה. בגלל זה לא היתה שם [בעזזיאת] אחר כך לחימה. הסיוע לכאן לא היה. גם הפגיעות לא חדרו. תראו בונקרים עם עובי בטון 40 ס"מ ומעל זה עוד מטר וחצי אדמה. כמעט רוב הפגיעות [בתל פאחר] היו פגיעות מעין א-דייסה [מתכוון לירי הטנקים של המחלקה שלו], אבל לא היתה שום עזרה לחלוטין".

ראובן דנגור

ראובן דנגור

עודד גולן מספר על נסיבות מותו של הטען-קשר שלהם: "נגמרה לנו התחמושת שהיתה בצריח, ואז מולכו התכופף בשביל להוציא פגז מתוך הבטן למטה, וכשהוא התכופף פגע פגז בתוך הטנק. למעשה הוא נפגע בשתי הידיים וכשהוא קפץ החוצה הוא לא ידע לאן הוא קופץ, הוא התחיל לרוץ לכיוון השני [לעבר גדרות תל פאחר] ואז הוא נהרג".

"היה מאוד מרגש", סיכם מאיר צוק, מפקד מחלקה 1 של הטנקים, "אמנם לא למדתי דבר חדש, אבל הסיור הזה השלים לי כמה דברים. הארגון היה למופת, היה נחמד לראות את האנשים שהגיעו ולשמוע את מגוון העדויות על הקרב, ולא רק בדרך ההטיה".

מי שהתרגשו לא פחות היו ילדיו של הנהג ראובן דנגור, שהלך לעולמו לפני כעשור. היו שם לילך, אבי וטלי, והנכדות רון ונועם. "אבא כל השנים סיפר לנו סיפורי צבא ומלחמה", מספרת בתו, לילך, "אבל אף פעם הוא לא לקח אותנו לטייל באיזור הזה. ידענו שהוא הציל אנשים בקרב הזה. אני לא הכרתי את קרב תל פאחר, אני מבינה שיש ויכוח פנימי בין השריון לגולני. היה נורא יפה לשמוע את הסיפורים וללמוד על התנהלות הקרב. גם הבנות שלי התרשמו מאוד. היתה פה חתיכת היסטוריה".

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “שכבנו כל הזמן מתחת לטנק

  1. "טנקים לא יכולים לירות למעלה. אחד הדברים שגולני צודקים שהטנקים לא עזרו להם בעניין הזה, רק מקלעים. כי תותח לא יכול לירות למעלה." / "היו פה צלפים בלי סוף, הם הורידו כל מי שעלה. הטנקים שהיו פה למטה ראו שכל כמה דקות נופל חייל גולני, והתברר שהיה שם צלף סורי. הם ירו פגז לעבר הצלף, שהצליח להרוג שלושה חיילי גולני בוודאות, וחיסלו אותו". מה נסגר, יכלו לירות פגז מהתותח לכיון מעלה, או לא?

  2. היה יום מהמם ומענין. כל הכבוד לצה"ל וגולני על הגבורה והאומץ
    נלחמתם כאריות עד הנצחון.

  3. תיקון ביחס לשאלתו של מדריך ידיעת הארץ של גולני.
    הטנקים היו מסוג M50, מצויידים במנוע דיזל קאמינס, ולא במנוע בנזין כעולה משאלתו של המדריך.
    אני משוכנע כי עזרא ברוש צודק באמרו כי הטנקים טיפסו על גבעת הרתק. עיון במפת 1:20,000 מאותם ימים מגלה כי היה ציר טיפוס די מתון מעין א דיסה אל גבעת הרתק, בואכה ציר הנפט.
    הכרתי שרמנים דומים- תומ"תים M50 בעלי שלדה ומנוע זהים, רק מערכת תמסורת בעייתית יותר. הכלים הללו טיפסו ללא קושי על כתף שיבטה, אשר דומני כי היא דומה מבחינת המתלול. ביקרתי גם בדרך העולה מעין א דיסה לציר הנפט. איני סבור כי שני הצירים הקיימים כיום משני צידי גבעת הרתק מהוים בעיה כל שהיא לטנק שרמן עם מנוע דיזל.

    • תזכורת: "ירינו ממרחק של 850 מטר, אני זוכר שעודד אומר '850 מטר אש'." ; "לפי הטווח של הטלסקופים שלנו ירינו ל-850 מטר. אני זוכר את התותחן שלי אומר '850 – אש'."

      זה המרחק מעין א-דיסה. הגבעה המכונה "גבעת הרתק" קרובה יותר לתל.

  4. פעולת הטנקים בתל פחר היתה מוגבלת ולא משמעותית ,לא תפקדו בבלגן גדול ואני לא מאשים אותם אבל שמספיק לבלבל את המוח באגדות העשינו ירינו ובזכותנו,,

  5. t
    תגובה מיותרת וחסרת טעם.
    אף אחד לא "מבלבל לך את המוח".
    כל אחד מנסה לתאר את מה שעבר עליו.
    אלה אנשים שהותירו שם חלקים מגופם ונשמתם.
    אולי במקום לעלוב בהם, תחשוב בעצמך מי פיקד על הטנקים האלה ומי אמור היה להביא לניצולם האופטימלי, ולא להורידם מגבעת הרתק אל גיא הצלמוות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s