בואו נלך איתנו עד הסוף

סיפורם של כוחות סולו, הסיירת והסמח"ט * יאיר ישי, שהגיע לקרב ב-1967 כטרמפיסט והשתתף בגל האחרון שכבש את המוצב, הוביל את הנוכחים בין התחנות והכתיר את חיים יפרח לגיבור של הקטע הזה * פרק רביעי בסיקור מפגש תל פאחר 2014

כוח סולו8

חיים יפרח (מימין) ויאיר ישי באירוע תל פאחר 2014. היו בכוח האחרון שסיים את ההשתלטות על המוצב

התחנה של כוח סולוביץ' היתה הבולטת ביותר בכנס תל פאחר 2014. אף אחד לא יכול היה לפספס את השלט שניצב על השביל הראשי של האתר, ועליו שמות ארבעת ההרוגים. הפעולה של כוח סולו הפכה לאחד מסלעי המחלוקת בין גדוד 12 לסיירת גולני. המשקע הזה מרחף עד היום והוא מהסיבות לשיעור ההיעדרות הגבוה של אנשי הסיירת מהאירוע, כמו גם חילוקי דעות פנימיים.

סמ"פ ב', סגן אברהם סולוביץ', הגיע לתל פאחר בסביבות השעה 17:20 עם אחד הזחל"מים שעשו את האיגוף מצפון. קודם לכן הוא פיקד על חייליו שהשתלטו ללא קרב על בורג' בביל. בעוד שקודמיו, הסמ"פים של א' ו-ב' ומ"מ המיוחדת, הגיעו לתל פאחר ופרקו היישר בחלק הדרומי, סולו נעצר מול הכניסה הראשית למוצב, בחלק הצפוני, מכיוון שדקות אחדות לפניו כבר התמקמו שם לוחמי הסיירת. סולו עצר להערכת מצב עם מ"פ הסיור רובקה אליעז, שלבסוף שלח אותו ואת חייליו לתוך המוצב, לבדם.

כוח סולו שנכנס לתעלות מנה שישה או שבעה אנשים. רק שניים נשארו לספר את הסיפור. בעצם רק אחד: יאיר ישי. צביקה אייזנברג כמעט שאינו זוכר דבר. הם נעים עכשיו בין התעלות מנקודה לנקודה, כשמטבע הדברים ישי מוביל בראש ומספר על השתלשלות האירועים.

הופעת כוח סולו בחלק הצפוני והעיקש של המוצב, שבו התרכזו כל החיילים הסורים, סייעה למוטט את המוצב. זה עלה במחיר של ארבעה לוחמים [סולוביץ', כהנא, לייבו ודוידזאדה]. ישי ואייזנברג שנותרו לרתק מאחור ולא נפגעו, הפכו בהמשך לחלק מכוח אחר שהגיע, בפיקודו של חיים יפרח, מ"מ הסמח"ט, שהיה למעשה הכוח האחרון שפעל במוצב.

אי שם בסוף השיירה של תחנת "כוח סולו" פסע דוד כהן, שלפני מלחמת ששת הימים שימש מפקד סיירת גולני ובזמן המלחמה היה יד ימינו של המ"פ רובקה. בתווך פסעו דוד שרון, בן דודו של הסמ"פ המדובר, אברהם סולוביץ', ובנו אבי. מי שהתלוו אף הם לסיור הזה היו אנשי תחנת "כוח גולדה" [החובש רפי בן מרדכי ושתי בנותיו של רס"ן צבי פז גולדה], כך שכוח סולו הפך להכלאה של כל הכוחות האחרונים שהגיעו בדמדומי הקרב לצד המזרחי של התל ונתנו את המכה האחרונה.

למשפחת סולוביץ' היו בזמנו טענות כלפי הצבא על אופן קבלת ההודעה על מות יקירם. כעסו על כך שהם קיבלו הודעה כתובה דרך שליח, ולאחר מכן השמיעו טענות כלפי מ"פ הסיירת רובקה, ששלח את סולו להילחם בתעלות המוצב בעוד שהסיירת נותרה בשלב הזה בחוץ, ושלאחר מכן לקח על עצמו את ההילה לכיבוש התל. כוח סולו, שרץ בתעלות של הצפוני וחוסל ברובו, לא קיבל את הכבוד המגיע לו, לטענת המשפחה. זה היה פעם, לפני המון שנים, אבל עכשיו אף אחד לא מזכיר את העבר. ממרומי הזמן גם דוד שרון לא רוצה לפתוח פצעים ישנים. הוא מגמד את הנושא הטעון ומגדיר אותו בדיפלומטיות כ"עניין שולי".

שלט ה4

מרכז תל פאחר, הכניסה לתעלה בה נהרגו ארבעה מלוחמי כוח סולו

חללי

האיש המפתיע שהתגלה בינתיים בתחנת כוח סולו הוא רס"ן חיים יפרח, שנכנס לתל פאחר עם הסמח"ט כ-40 דקות אחרי סולו וחייליו, וביחד עם כמה מלוחמי הסיירת, ועם יאיר ישי וצבי אייזנברג, משרידי כוח סולוביץ', סיים את טיהור התעלות. ישי מצביע על יפרח ואומר לכולם שבעיניו הוא הגיבור האמיתי של גל ההסתערות האחרון. עוד נחזור לזה.

יאיר ישי, המא"ז של מושב אלמגור ב-1967, שהגיע לקרב תל פאחר כטרמפיסט בזכות היכרותו עם המג"ד מוסא קליין, הוא הסמכות הראשית לכל קורות כוח סולו בכיבוש התל. לעומתו, צבי אייזנברג, שהיה אז מ"כ, אינו זוכר כמעט דבר. עולמו של החייל בכוח סולו הזדעזע מעט בחצי השנה האחרונה לאחר שאותר על-ידי הבלוג והוחזר 47 שנים אחורה. גם פגישה מרגשת שלו עם יאיר ישי לפני כשלושה חודשים, שכללה סיור בתעלות בהן נלחם, לא עזרה לזכרונות שלו לצוף. המשפט שאמר לנו בראיון שהתפרסם כאן – "הורדתי מסך שחור" – נותר בעינו.

כוח סולו נכנס לשטח הצפוני של תל פאחר בסביבות השעה 17:25. זה קרה בערך כשעתיים אחרי שכוח קרינסקי התפוגג ברובו בתעלות של הצפוני, וכשעה וחצי אחרי שהמג"ד נהרג שם, וגם כוח דני שנמצא במבואות הדרומיים של הצפוני היה מנוטרל. כוח סולו, שנשלח פנימה על-ידי מפקד הסיירת, נכנס פנימה בזהירות ונע בצורה מתונה. יאיר ישי הלך אחרון. פתאום מישהו טפח לו מאחור על הכתף: היה זה חייל סורי שביקש להיכנע. ישי המופתע לא ידע מה לעשות איתו ושלח אותו החוצה מהתעלה בידיים מורמות. בדיוק אז הופיע זחל"ם של הסיירת בתוך המוצב, הסורי עלה עליו והזחל"ם המרוצה עזב את המקום בנסיעה ברוורס.

ישי מראה את המקום שבו סולו התקדם, מזכיר לאייזנברג שכאן גילו חייל סורי בפינה וישי אמר לו לירות בו. אייזנברג לא זוכר. את מה שזכר הוא סיפר בשחזור חטוף ולא מלא [רוב הלוחמים שכבו פצועים בבתי החולים] שנערך כמה ימים לאחר המלחמה על התל, בנוכחות המח"ט. כעבור שנים גילה יאיר ישי את העדות הזו בארכיון צה"ל. הוא ניסה במשך שנים למצוא את אייזנברג, עד שביוני השנה נמצאה האבידה והשניים נפגשו. באירוע של לוחמי תל פאחר בספטמבר 2014 מסר ישי לאייזנברג חלק מעדותו (ראו צילום). לא ברור מיהו החייל אמדי, שעליו סיפר אייזנברג, או האם הבחור מהבא"ח עשוי להיות ששון קרקוקלי, המ"כ שהגיע לתל עם רס"ן צבי פז גולדה, סגן מפקד הבא"ח, ועד היום לא ידוע היכן בדיוק נהרג ואיך.

העדות של צבי אייזנברג על מסלול כוח סולוביץ'

העדות של צבי אייזנברג על המסלול שעשה כוח סולוביץ'

 בחזרה לשחזור קורות כוח סולו. במהלך ההתקדמות בתעלות זיהה ישי חיילים סורים מציצים לעברם ממקומות שונים. כל פעם ראש שמגיח במקום אחר וירי לעברם. הוא הזהיר את סולו, אבל הסמ"פ המשיך להתקדם וביקש שיחפו עליו.

בשלב מסוים סולו ושלושת החיילים שאיתו נעלמו מעיניהם של ישי ואייזנברג שנותרו לרתק. השלב הבא, אחרי דקות ארוכות מאוד של חוסר ודאות, היה הצטרפות הסיירת לקרב בתעלות. זה קרה אחרי שהסמח"ט משה גת הגיע לכניסה לתל והופתע לראות את הסיירת שוכבת בחוץ ואת רובקה מודיע בקשר "תל פאחר בידי". השעה בה הופיע גת בתל פאחר היא 18:00. כלומר, יאיר ישי וצביקה אייזנברג היו בתעלות כ-40 דקות מרגע שנכנסו אליהן בתור כוח הסמ"פ סולו ועד להופעת הסיירת. "התקדמנו לאט", מסביר ישי את הזמן הרב שעבר, ומוסיף: "אני לא יודע כמה זמן נשארנו לבד, אין לי הערכה של זמן".

כוח סולו1

יאיר ישי ואנשי תחנת כוח סולו (למטה עם צבי אייזנברג) בתעלה של הסיירת. כאן בערך נאבקו המ"פ רובקה והקצין הסורי

כוח סולו2

כשסולוביץ' נעלם לך, ניסית לחפש אחריו? ישי: "הוא אמר שאחרי שהוא יחסל את הצלף הסורי הוא יקרא לי. בינתיים ירו עלי מכיוון אחר. נשארתי במקום וחיכיתי וחיכיתי, ואז הופיעה הסיירת".

ישי מתאר לנוכחים את פעולת הסיירת: "מפקד החוליה היה רימון מקיבוץ יגור, ורובקה היה אחריהם. החוליה הזו, השלושה, עברו את התעלה. כשרובקה עבר את הפתח יצא מולו קצין סורי עם אקדח, כיוון עליו, לחץ על ההדק, לא יצא כדור. רובקה עם העוזי לחץ על ההדק ולא יצא כדור. התחילו להתאבק, ואז דוד כהן קפץ מלמעלה, ופה יש הרבה חילוקי דעות מה קרה".

החובש רפי בן מרדכי [מכוח גולדה]: "בוא לא ניכנס לזה, תעבור, זה לא קריטי".

ישי: "אברהם רימון חזר וירה בקצין הסורי, מישהו אחר אמר שהוא זה שירה. רימון נהרג מיד אחרי זה, ויעל [ירון] גם הוא נהרג, אני לא יודע אם פה או פה. התעלה הזו היתה נקודת המשבר שלנו, לא ידענו שגם היא של הסורים. אתם רואים בונקרים מתחת לאדמה ותעלות קשר, זה מנהרות בעצם, זה לב המוצב. אנחנו שלא ידענו מהן, היתה פה שבירה. אני לא רוצה לדבר בשם אחרים, אבל אני מ-14:30 תחת הפגזה ובשעה 16:00 בבורג' בביל, אתה מגיע לכל המסלול הזה ואז נשברים. ומה שקרה זה שרובקה יצאה לו היד מהכתף, דוד כהן שבר רגל [בקפיצה לתעלה העמוקה], שניים נהרגו, וכשהסתכלתי איך שמפנים אותם אני פה החלטתי שאני עוצר, לא הולך אחורה ולא מתקדם יותר".

כוח סולו4

כך זה קרה. אייזנברג (מימין) מקשיב להסברים של ישי

בנקודה הזו, ישי מודה, אחז בו פחד. הוא מסביר: "הפחד נבע מזה שרובקה ודוד כהן נפצעו והם הסתלקו, וזה לא רק הם. כמה חיילים שלהם עזבו את המקום בעקבותיהם. לפני שהם עזבו כולם, רובקה קרא לסמח"ט בהתרגשות וסיפר מה קרה לו בתעלה, ואז תוך כדי דיבורים אני רואה את דוד כהן עוזב ואז רובקה גומר לספר והולך גם הוא ועוד חיילים הולכים. ואני מסתכל סביבי ונשארנו שבעה איש, מסתכל על המוצב ורואה כמה הוא חפור ואנחנו רק בודדים, אז שנמשיך ללכת? החלטתי לא להתקדם יותר. ואז הגיע הרגע של חיים יפרח. הוא עשה הערכת מצב ואמר לאנשי הסיירת שנשארו – היו שלושה מהם, לדעתי יוני [המ"מ יונתן לוי] היה המפקד, אמר להם אתם חוליה ראשונה. 'השגיאה' שלי היא שהייתי עם דרגות סגן מפח, והוא תפס אותי ואמר לי אתה מפקד החוליה השנייה ונתן פקודה. זה היה מפקד. הוא לא התנצל, לא בכה ולא צעק. הוא נתן פקודות מסודרות, אתה קדימה ואתה קדימה, ואני הלכתי אחריו".

ישי מתקדם בתעלות של הצפוני וכולם אחריו. "בואו נלך איתנו עד הסוף", הוא מעודד. "עכשיו תארו לעצמכם שהתעלה הזו כבר עמוקה, לפנים שלושה מהסיירת וחיים יפרח אחריהם, אני אחרי חיים יפרח, והסמח"ט וצבי אייזנברג מאחוריי. אגב, הגג לא היה מבטון, כאן היה גג פחים. משרד התיירות רצה משהו שירשים, אז עשו גג בטון. ויפרח נתן לי פקודה – אתה נכנס לטהר את התעלה הזו. נכנסתי לתעלה ואחרי עשרה מטרים בערך ראיתי שוכב מישהו הרוג. זיהיתי את אלכס קרינסקי, שהכרתי מטבעון מבית הספר. הסתכלתי אחורה ולא ראיתי אף אחד. [פונה לאייזנברג] צבי, אל תסתכל אחורה, לא ראיתי לא אותך ולא את הסמח"ט".

אייזנברג: "את הנקודה הזו, את הג'ינגי הגדול ששוכב [קרינסקי] אני זוכר".

כוח סולו3

כובשים את תל פאחר 2014. יאיר ישי מוביל את אנשי תחנת כוח סולו, אייזנברג ויפרח בסוף

ישי: "יצאתי חזרה, קראתי לסמח"ט ולצבי, והם באו אחריי. עברנו את אלכס ההרוג, אני כבר לא יריתי ואל תשאלו למה. זה תחושות שהסורים כבר לא מתנגדים יותר. התמקמתי, הגעתי ל'טי', מצד ימין ראיתי עמדת בטון, זרקתי רימון בלי להיכנס, הוא התפוצץ ואז היתה תחמושת שם בפנים והחלו קליעים לעוף. אמרתי לסמח"ט שחייבים לצאת כי ניפגע מהקליעים, לא מחיילים, ויצאנו החוצה. הם ממשיכים פה ואנחנו ממשיכים בעקבות חיים יפרח והסיירת".

רפי בן מרדכי: "איך קרינסקי הגיע לפה?".

ישי: "זה כבר סיפור אחר. בגל הראשון שעלה לכאן, ורדי [מ"פ א'] חילק 25 חיילים, נתן 11 לקרינסקי והם עלו מהמערב, עברו את הגדרות בלי נפגעים כי המרגמות שלנו חיפו, ואלכס נכנס לתעלה הזו עד הנה ונהרג. היו פה עוד שני פצועים מהגל הזה [שקרוקה וגינזבורג] שחבשו אותם והם הסתתרו מאחורי בונקר והסורים לא גילו אותם. אנחנו מצאנו אותם אחרי הקרב. הסיירת עם חיים יפרח הלכו בדיוק במסלול שאנחנו הלכנו ויצאו מכאן. אנחנו יצאנו מתעלה אחרת. וכשיצאנו ראינו את מוסא המג"ד הרוג, ותיכף שמענו את הקולות של חיים יפרח לסיירת. זה היה ב-18:22. הסמח"ט הודיע 'תל פאחר בידי' וכאן הסתיים הקרב. רק שלא חיפשנו את הסורים. לקחנו בשבי 22 לוחמים סורים, כולל מפקד המוצב. והסיירת עשו סריקה בתום הקרב והוציאו את השבויים הסורים. אבל בעיניי חיים יפרח הוא הגיבור שהיה כאן".

כוח סולו7

רצו ביחד בתעלה האחרונה. מימין: יפרח, אייזנברג וישי

הגעתו של יפרח לאירוע תל פאחר 2014 לא היתה עניין של מה בכך. זו הפעם הראשונה שהוא חוזר לכאן מאז 1967. "לא הזדמן לי להיות באף אירוע שעשו פה", הוא מסביר, ובין השורות עולה שגם כך הוא לא חש צורך להגיע לתל. הוא לא זוכר יותר מדי פרטים על מה שעשה [לראיון שפורסם עם יפרח – לחצו כאן] ואינו מוסיף דבר על הסבריו של ישי. "יאיר ישי עזר מאוד לזכור מה עשיתי, ועשה זאת בצורה בהירה מאוד, ממש נהניתי לשמוע אותו", אמר יפרח לאחר האירוע.

הוא זכר רק את התעלה הדרומית הארוכה, שלדבריו נותרה כשהיתה, במיוחד עמוקה. "הכניסה למוצב השתנתה. לא הצלחתי לזהות את התלצ'יק הקטן שמשם חיפינו על רובקה ודוד כהן כשהם נכנסו לתעלה. לי היה חשוב לראות את הכניסה. לא זכרתי הרבה כשנכנסתי. בסוף הקרב ראיתי את מוסא שוכב בקצה התעלה, היה לי חשוב לעבור שם שוב".

יאיר ישי הכתיר אותך בתור הגיבור של הקטע האחרון של הקרב. יפרח: "זו דעתו. אמרתי לו שהוא מחמיא לי קצת יותר מדי, אבל ככה הוא חושב".

ישי: "יפרח באמת היה גיבור ההסתערות האחרונה. שמחתי לראות את ורדי [מ"פ א'] ניגש אליו כאן ולוחץ לו את היד. יפרח מאוד התרגש מזה".

ממשפחות השישה שנהרגו בכוחות של סולו ושל הסיירת הגיעו לאירוע בתל פאחר רק קרוביו של סולוביץ'. "נולדתי עשרה חודשים אחרי שאברהם נהרג", מספר אבי שרון, שאביו, דוד, היה בן דודו של סמ"פ ב'. "אני כל השנים ידעתי שסולו נהרג ביחד עם בחור בשם דוידזאדה. פעם ראשונה שאני שומע שנהרגו איתו עוד שניים [לייבו וכהנא]. פעם ראשונה שדיברתי עם אורי גרונר [מ"מ בפלוגה ב'] שסיפר לי שהיה חבר טוב של סולו. שמחתי לשמוע בכנס הזה הרבה דברים חדשים, ובמיוחד כשאמרו שמוסא קליין לא טעה. מהערכות שלי, גם לי לא נראה שהוא טעה בניווט. כל תוכנית הקרב שונתה כי מוסא עשה שינוי מושכל ומכוון".

דוד שרון (לשעבר סולוביץ') הוא בן הדוד של הסמ"פ. שני אבותיהם היו אחים. "הייתי גדול מאברהם בשלוש שנים. אברהם גר באזור ליד חולון ואנחנו בחיפה, וכשהוא שירת בצפון היה לו מפתח לבית שלנו והוא היה מגיע אלינו. במלחמת ששת הימים הייתי בהר כנען בפיקוד צפון, אבל אז לא ידעתי שאברהם היה בתל פאחר. אחרי המלחמה היו עליו שמועות, אבל רק אחרי שבוע קיבלנו את ההודעה שנפל. להורים שלו היה מאוד קשה. הם נקרעו בין מות בנם לבין זה שאחותו התחתנה ועברה לגור בארה"ב [לפני המלחמה]. יאיר ישי הוא איש אציל נפש, שהסביר את מהלך הקרב בצורה יוצאת מהכלל. בכלל, היה פה אירוע יוצא מהכלל מרגש".

כוח סולו6

אכלו מאותו המסטינג. חמווי (מימין) ואייזנברג

צבי אייזנברג, שהגיע עם בתו אלונה ובעלה, שמח לפגוש חברים שעימם לא התראה מ-1967: יוסי רימר, אלשייך, יוסי פרידמן, שהיה המ"מ שלו, וגם את שמיל [סמ"פ א'], שאותו זוכר אותו בסיום הקרב מגיע מהתל הדרומי עם תחבושת ענקית.

בעיקר הוא שמח לפגוש באיזי חמווי, שאיתו עשה ביחד קורס מ"כים בג'וערה. חמווי הפתיע אותו כשהזכיר לו שהם היו ביחד בתל פאחר בשחזור הקרב כמה ימים אחר כך, ופתאום המח"ט יונה אפרת חיבק את צביקה ואמר לו 'בני', וכמה שחמווי קינא בו בגלל זה.

אייזנברג סיכם את המפגש: "זה היה יום מרגש ומיוחד, ולהמון אנשים זה היה מאוד חשוב. בגללכם מה שעברתי בחצי השנה האחרונה זה אירוע מתגלגל. אני לא רוצה להגיד אם הרמתם מכסה של סיר או מכסה של ביוב, אבל מכיוון שכבר הרמתם צריך ללכת עם זה עד הסוף".

________________________________________________________________________

מפגש תל פאחר 2014 – לקריאת הפרקים הקודמים:

תחנת זחל"ם השריון בדרך ההטיה

תחנת זחל"ם המרגמה בצומת בורג' בביל

תחנת הגלגל המניע של כוח השריון

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “בואו נלך איתנו עד הסוף

  1. קוראים יקרים,
    מעדות צבי אייזנברג מתגלים שני שמות שלא היו ידועים בהקשר של כוח סולוביץ.
    האחד ששון קרקוקלי שבא לתל פאחר עם גולדה ולפי העדות הצטרף לסולוביץ.
    השני אמדי ששמו נזכר כאן לראשונה.
    קרקוקלי נפל בקרב ואין מנוס מהמסקנה שנפל בלחימה יחד עם סולו או בהמשך עם כוח הסיירת.

    כל מי שהכיר את אמדי אנא הגיבו כאן או צרו קשר איתי: 09-7425671

  2. הערת שוליים,
    מן הראוי שבמפגשים הבאים (אם יהיו כאלה) נשמע את אלה שלא הצליחו להשמיע את קולם מפאת חוסר הזמן בלו"ז של כנס 16/9
    יתכן ויהיה ניתן לדלות מידע נוסף בעל ערך להשלמת התמונה.
    הכנס כשלעצמו היה מעל ומעבר לציפיות הרבה הודות למארגנים ועל זה מגיע להם ח"ח.

  3. שבוע טוב ושנה טובה.

    להלן צרור הערות הקשורות למסופר בפוסט זה:

    [1] האם הסיפור על זחל"ם מהסיירת שנכנס למוצב ויצא ברוורס עם שבוי (מוזכר כאן בכינוי: "הזחל"ם המרוצה") ידוע אצל עוד מישהו? (דוד כהן מהסיירת סיפר: "כל מי שהיה על זחל"מים או ג'יפים לא חצה את קו הכניסה של תל פאח'ר. כל הכניסה היתה רגלית)".

    [2] בכיתוב לתמונה: "הכניסה לתעלה בה נהרגו ארבעה מלוחמי כוח סולו", אך בתמונה לא נראית לא תעלה ולא כניסה. האם הכוונה היא שבמקום זה הייתה תעלה שכוסתה עם הזמן? והאם התמונה והכיתוב באלבום של זמיר (של תעלה ופתחים בה הקיימים עד היום) לא שייכים לכוחו של סולו? אז למה הם כן שייכים?

    [3] קצת התאכזבתי כשלא מצאתי בפוסט זה הסבר יותר מפורט למסופר כאן במרץ: "אני הייתי אחרי סולוביץ', די בהתחלה. נכנסתי לתעלה צדדית שכיום היא מכוסה. ואותו חייל שחשבתי שזה איזנברג חיכה לי בפינה. הגעתי עד לבונקר, ראיתי סורי עומד שם, יריתי בו, חזרתי, זרקתי רימון לבונקר וחזרתי איתו ואז הייתי בקצה הטור. היו דיבורים עם סולו שעברנו על תעלה עם בונקרים סורים"; "היתה שם תעלה לא עמוקה לכיוון הבית, מצד ימין של הדרך. הוא אמר שברגע שיגיע לשם הוא יחסל את הסורי הזה ויקרא לנו" – איפה הייתה אותה תעלה צדדית שכיום היא מכוסה, איפה בדיוק הייתה אותה פינה עליה מסופר, לאיזה בבונקר נזרק הרימון, והאם סולו התכוון להגיע לצד *ימין* של הדרך?

    [4] בפוסט אחר ציטטתי מדברי יאיר ישי בשנת 71': "30 מטר לפני בונקר התחמושת שבצפון-מערב התל [נראה שנקרא כך ע"פ המסופר בפוסט הנוכחי: "הגעתי ל'טי', מצד ימין ראיתי עמדת בטון, זרקתי רימון בלי להיכנס, הוא התפוצץ ואז היתה תחמושת שם בפנים והחלו קליעים לעוף"] נפתחה עלינו אש. זיהינו את הסורי היורה משמאל לבונקר. ירינו לשם והחלטנו לתקפו: סולו הורה לי ולשני חיילים לחפות ואילו הוא עם עוד ארבעה יפרצו. ראינו אותו ואת כל האחרים קופצים פנימה לתעלה המובילה לעמדת הסורי היורה".

    [5] יצחק חמאווי כתב בבבלוג זה על "צביקה אייזנברג שחיסל את הסורי שירה להם בגב בעת הקפיצה שלהם לתוך התעלה" [ייתכן וזכר זאת מדברים שסיפר אייזנברג בתחקיר הראשוני, שגם הוא השתתף בו].

    [6] "אתם רואים בונקרים מתחת לאדמה ותעלות קשר, זה מנהרות בעצם, זה לב המוצב." – ובהמשך: "אגב, הגג לא היה מבטון, כאן היה גג פחים. משרד התיירות רצה משהו שירשים, אז עשו גג בטון." – האם התעלות המחופות בפחים הן המנהרות?..

    [7] "כאן היה גג פחים … ויפרח נתן לי פקודה – אתה נכנס לטהר את התעלה הזו. נכנסתי לתעלה ואחרי עשרה מטרים בערך ראיתי שוכב מישהו הרוג. זיהיתי את אלכס קרינסקי … עברנו את אלכס ההרוג … הגעתי ל'טי', מצד ימין ראיתי עמדת בטון." – – – מתיאור זה עולה שלכל אורך התעלה הזו, מהכניסה אליה ועד לתחילתה (שם צומת ה'טי' הנזכרת) לא נמצאו גופותיהם של שני לוחמים נוספים מכח קרינסקי, אביטן ופינקס. וכבר הערתי בשעתו כי מדברי המספר בסיור המפקדים ב-68': "הכוח של אלכס רץ בתעלה, הגיע עד התעלה העמוקה שפתוחה באמצע, שם היתה הצטופפות של הכוח במקום", נראה שהגיעו ונפגעו, זה בסמוך לזה (אם לא, אז אל איזו "הצטופפות" מדובר?) באותה "התעלה העמוקה שפתוחה באמצע". אכן, בתמונה שבפוסט זה עם הכיתוב "כובשים את תל פאחר 2014" נראים שלושה שלטים לבנים שהוכנו לקראת הכנס, וכנראה (כי איני יוכל לקרוא את השמות על השלטים) מוזכרים בהם השלושה הנ"ל (למרות שלעדות הנ"ל נפל קרינסקי מערבה משם, עשרה מטר בתוך התעלה המכוסה).

    [8] "ויצאנו החוצה. הם ממשיכים פה ואנחנו ממשיכים בעקבות חיים יפרח והסיירת". כמי שלא נכח בסיור, ה"פה" הזה, כמו גם שאר התיאור, אינו נהיר לו. האם ב"ויצאנו החוצה" הכוונה שעשו את כל הדרך חזרה בתוך התעלה עד למקום בו נכנסו אליה? ומי זה אותם ה"הם" ("הם ממשיכים פה")? ולאן באמת המשיכו חיים יפרח והסיירת? (הייתה להם אפשרות לפנות שמאלה – הרי שם יש צומת, שהפניה ימינה מוליכה מערבה אל אותה תעלה עם גג פחים, ומולה עוד תעלה לכיוון מזרח, ובהמשכה בונקר וכו' – או להמשיך ישר. אם המשיכו ישר – לכיוון הצומת הבאה – הרי שהם הראשונים שפגשו את יוסי רימר ששכב פצוע בהמשך התעלה הזו – ועוד לפני הצומת הבאה הנ"ל – כך לפי הערכתי. לפי המסופר בהמשך, שיפרח "זכר רק את התעלה הדרומית הארוכה, שלדבריו נותרה כשהיתה, במיוחד עמוקה", הרי שהכח שלו אכן [עבר את רימר ו]הגיע לצומת הבאה, בה פנו ימינה-מערבה, לתוך התעלה הדרומית).

    [9] המסופר כאן על אנשי כח קרינסקי ש"עברו את הגדרות בלי נפגעים", לא מדוייק. ראו בפוסט עם חמאווי המספר על הנפגעים בדרך.

    [10] גם המשפט שבהמשך: "הסיירת עם חיים יפרח הלכו בדיוק במסלול שאנחנו הלכנו ויצאו מכאן. אנחנו יצאנו מתעלה אחרת וכשיצאנו ראינו את מוסא המג"ד הרוג" – אינו ברור למי שלא נכח בסיור. אזכיר רק שכדי לצאת מתעלה ולראות ליד את גופת המג"ד היה צורך לטפס החוצה מהתעלות העמוקות שבסמוך, שכן היציאה עם המדרגות הקיימת היום, לא הייתה קיימת אז (זאת אפשר לראות בתצ"א). בפוסט עם יפרח אכן מסופר: "כשהגעתי לקצה התעלה התרוממתי וראיתי את גת עומד בקטע של שתי התעלות. נתתי זינוק החוצה וראיתי אותו עומד ליד המג"ד ההרוג", והמסופר כאן בשמו: "בסוף הקרב ראיתי את מוסא שוכב בקצה התעלה" – אין הכוונה (כמשתמע) בתוך התעלה, אלא מאחורי הבונקר שבסופה.

    [11] על עדותו של אייזנברג מ-67' [אגב, הנראה בצילום הוא כל מה שיש בה?]: מאחר והוא מזכיר בה שהיו סך הכל שבעה, ושניים מכוח זה שנפלו במקום, דוד-זאדה ולייבו, אינם מוזכרים אצלו בשמותם (צריך לברר אצלו אם יתכן שלא הכיר אותם למרות שהיו ביחד באותה פלוגה), כי אם: "חייל, אמדי" – לפיכך יש מקום לבדוק האם ייתכן ש"אמדי" (שהוזכר אצלו כך גם בהמשך) הוא כינוי של אחד מהשניים הללו.

    • 8. לא נכחתי בקבוצת סולו ולכן איני יכול להגדיר בדיוק מה זה "פה". צלם הסרטון לא היפנה המצלמה לכיוון.

      9. אתה צודק.

  4. לגבי התמונה. השלט עם ה-4 שמות מוצב בכניסה לתעלה רדודה במרכז היעד. פשוט זווית הצילום מראה יותר את השטח הכללי ולא את התעלה.

    לגבי הזחלם שנכנס. זה היה בפיקודו של וייסהוט שהחרים אותו למטה מגדוד 121 ועלה איתו. נתקלתי בסיפור הזה שוב לא מזמן, לא זוכר איפה, שהזחלם נכנס למרכז היעד קצת אחרי כוח סולו, אבל אז מתגלה בו תקלה, בינתיים אוספים את השבוי שיצא, התקלה נפתרת איכשהו ואז מסתלקים אחורה.

  5. מאחר ולא קיבלתי תשובה, אשאל שוב [וסליחה על הנדנוד]: הנראה בצילום הוא *כל* מה ששרד מעדות אייזנברג?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s