לעלות חזיתית זה היה שיגעון

זה יוסי

הקמב"צ יוסי פרידמן נשלח ע"י מג"ד 12 לזרז את המ"פ ורדי, הוא לא מצא אותו, חזר אחורה וגילה שגם המג"ד כבר עזב לאי-שם * בינתיים החל בלגן ב"גיא ההריגה" ופרידמן ניסה להשתלט על העניינים – שלח את פלוגה ב' לכבוש את בורג' בביל ואירגן זחל"מים וחיילים לעלות באיגוף מצפון * תחנת חפ"ק המג"ד, המיוחדת ופלוגה ג' – סיקור מס' 6 של אירוע תל פאחר

היה קצת צפוף בחזית הצפונית של אתר תל פאחר, כשארבעה ראשי קבוצות החלו לשחזר בו-זמנית בפני עשרות רבות של לוחמים, משפחות שכולות, קציני גולני ומוזמנים אחרים את עלילותיהם בכיבוש המוצב. יוסי פרידמן היה אחד מהם. מפקד תחנת חפ"ק המג"ד/המיוחדת/פלוגה ג' הביט אל הנוף שמתחתיו וזיהה את המקום שבו נפגע זחל"ם מג"ד 12, שעליו היה ב-9.6.1967. אולי חש קצת חוסר נוחות על שההסבר שלו ניתן מגובה של מאות מטרים. פרידמן, לשעבר קמב"צ גדוד 12 וכיום חקלאי מאיילת השחר, הודיע מיד לנוכחים שאם ירצו – הם יירדו אחר כך למטה כדי להיות במקום שממנו החלו העניינים להתגלגל במהירות. דומה שלא היה צריך את הסכמת האנשים, הוא ידע שזה מה שיעשה.

שעה קלה לאחר מכן ברכב השטח של דרור גלילי, חברו מתקופת סיירת גולני, הם ירדו בדרך הצמודה לגדרות הצפוניים של תל פאחר. גלילי התפעל מתעוזת הזחל"מים, שביוזמת הקצינים הזוטרים נסעו מכאן למעלה כשהם חשופים לאש העזה מהמוצב: "תחשוב מה זה, לעבור פה צמוד לגדר כשמפה עוד יורים. זה לא הדבר הכי חכם לעשות. אני לא מבין איך הם עשו את זה".

יוסי פרידמן: "לא היתה ברירה, וזה נכון שלעלות מפה חזיתית זה נראה שיגעון, מה עוד שכל הזמן נפצעו למטה גם מנק"ל שירו מלמעלה".

גלילי: "הם לא הפסיקו את המלחמה הסורים האלה, גם כשהם היו מוקפים".

פרידמן: "נכון, הם לא הפסיקו".

גלילי: "איך היה לכם את הדחף הזה להמשיך ולהילחם למרות שמפקדים, מ"פים, מג"ד, כולם נהרגו?".

מרקי אסף [לוחם במחלקה המיוחדת]: "יש מישהו שעשה על זה דוקטורט, הוא אמר שהדחף הזה הוא פשוט החברים. אתה לא יכול  לראות את עצמך חוזר אם אתה לא עושה".

גלילי: "לא פקודות ולא כלום. זה מוביל את צה"ל לאורך כל ההיסטוריה שלו, שהנכונות לקום ולהסתער תחת אש זה רק בגלל החברים. אין סיבה אחרת".

יוסי פרידמן12

תחנת חפ"ק מג"ד 12 במקום המשוער שבו נפגע זחל"ם המג"ד

פרידמן, בכובע מדוגם ובהופעה נינוחה, הוביל את הקבוצה שלו, המייצגת כמה שלבים בקרב תל פאחר [לראיון עמו שפורסם כאן בעבר לחצו כאן]. מולו התייצבו כ-30 איש שכללו את בני משפחת המג"ד שנהרג, מוסא קליין, בהרכב מתוגבר שכלל את אשתו שרה, הילדים דודי ואיילת, גיסתו של מוסא, חיה, בעלה יוסף דרור, וקרוב משפחה ניצב בדימוס חיים קליין. הגיע גם אלכס סגל, אחיו של שלמה סגל, מ"פ ב' שנהרג, והלוחמים שלמה ברגר, משה גילת, חנניה בולחובר, סמל המבצעים מנחם רובינשטיין, קצין הקשר הגדודי פליקס רוטר, החובש מאיר אבוטבול (כיום אביב), מרדכי אשרף (מרקי אסף), רפאל אלקריף, זאב באום, משפחתו של אמנון שוקרון, נהג מילואים בזחל"ם של המחלקה המיוחדת שנהרג למטה (הסיפור המרגש של משפחת שוקרון במפגש תל פאחר 2014 יתפרסם בקרוב).

פרידמן הציג את עצמו ופתח בהסבר על השטח: "אני הייתי במלחמה קמב"צ 12, צמחתי בגולני בסיירת, לאחר מכן עברתי לגדוד 12 ושימשתי מ"מ בפלוגה ג' של מחזור טירונים ולקראת המלחמה החלפתי את שלמה סגל, שהיה קמב"צ. זה לגבי הרקע. לגבי השטח, אם תצפו למטה תוכלו לראות מולנו בחזית, מול קרית שמונה פחות או יותר, את תל עזזיאת. זה תל שלפני המלחמה איים על החקלאים של שאר ישוב, דן, דפנה, שיבש לנו וקילקל לנו הרבה את החיים בזמן רגיעה, ובין היתר גם גולני השתתפו באבטחת העובדים כאן. תל מאיים שנודע לשמצה. משמאלו רואים כיפה קטנה, זוהי גבעת האם, הגבעה היחידה בשטח גבוה שהיתה בשטחנו ערב המלחמה. מלפניה עוברת דרך הפטרולים הסורית, שעברה מהבניאס לרגלי תל עזזיאת מהצד הזה, המשיכה לרגלי גבעת האם והמשיכה וטיפסה וירדה דרומה.

יוסי פרידמן14

החובש מאיר אבוטבול (מימין) ומרדכי אשרף (כיום מרקי אסף)

"גדוד 12 היה אמור לתקוף את תל פאחר, התל שחלש על תל עזזיאת ועל הבניאס. בבניאס היו גם מוצבים, שזה תל חמרה, התל האדמדם הזה שיושב וחוסם את ציר התנועה, את הכביש שעולה בואכה מסעאדה וצפונה. משימת החטיבה היתה לתקוף בשני יעדים בו זמנית עם טיפה העדפה לגדוד 12. תחילה את תל פאחר ואחר כך את תל עזזיאת, כשגדוד 13 היה אמור לעבור לרגלי תל עזזיאת ולתקוף את תל חמרה, וככה לפתוח את הציר בואכה מזרחה. מוצבי משנה שהיו בגזרה היו מוצב בורג' בביל שהוא פה מתחתינו. מתחתיה יותר למטה היה מוצב קטן, כיתתי, בחריאת, ששמר על הפיתחה הזו שבין עזזיאת לגבעת האם, והיה באחריות גדוד 51. ויש עוד מוצבון קטנטן שישב מעל כפר סאלד שקראו לו נעמוש. ומעלינו מוצבי זעורה ועין פית, שאותם היו אמורים לכבוש חטיבת השריון.

"בכניסה לציר, חטיבה 8 היתה לפנינו, עלתה על ציר שנמצא מדרום לנו והיתה אמורה לאגף ולכבוש את מוצבי עין פית וזעורה. אנחנו מיד אחריהם היינו אמורים לעלות על דרך ההטיה שאפשר לראות אותה מתחת לעיקול, מעל נעמוש וכפר סאלד. קו ההטיה היה מפעל המים שבו רצו הסורים לגזול מאיתנו את מי החצבני, לאסוף את מי הבניאס ולהעביר אותם בתעלה פתוחה או בצינור סגור, כדי לשרת את חקלאי הרמה הסורית. זה היה סימן אדום לממשלת ישראל שאם יפגעו לנו במקורות המים, לא תהיה ברירה אלא לצאת ולהילחם על זה. שנה לפני המלחמה, כאשר עבדו על קו ההטיה הזה הרבה מאוד כלים הנדסיים של חברות עולמיות והתחילו לאורך כל הרמה לבנות את קו ההטיה, צה"ל תקף עם חיל האוויר את כל הציוד ההנדסי והשמיד אותו כדי להמחיש לסורים שזה בנפשנו נושא המים, ולא נוותר.

יוסי פרידמן4

סמל המבצעים מנחם רובינשטיין (מימין) וקצין הקשר פליקס רוטר

"ערב פרוץ המלחמה, לאחר לחץ מאוד גדול של ישובי הצפון, כאשר סיני נכבשה ופחות או יותר גם הגדה, שאלו אזרחי הגליל העליון ופנו למשה דיין – מה איתנו? אנחנו סבלנו מספיק שנים. ואז צה"ל היפנה את רוב המשאבים שהתפנו לו מסיני והחליטו לתקוף את הרמה. ב-9 ליוני יום ה-ש' של התקיפה, כמו שהזכרתי קודם, גדוד 12 לתל פאחר, גדוד 51 לעזזיאת ו-13 לחמרה. בסביבות השעה שתיים בצהריים חצינו ליד גבעת האם, טיפסנו לדרך הפטרולים לכיוון דרום והתחברנו עם דרך ההטיה ומשם היינו אמורים להגיע לתל פאחר, כשהתוכנית הבסיסית כמו שהוזכר קודם, הגבעה שנמצאת מדרומנו היתה אמורה לשמש גבעת רתק. הטנקים עם כוחות מסייעים של הגדוד, עם מקלעים כבדים, היו אמורים להתמקם על קו הרכס הזה, לתת רתק קרוב לפריצה של הגדוד מדרום לתל פאחר. זאת אומרת, היינו צריכים לרדת לתל פאחר מלמעלה למטה.

"התוכנית הזו השתבשה לנו כאשר בסביבות קילומטר מפה היינו צריכים לעזוב את ציר ההטיה, לעלות למעלה ולמקם את הרתקים. פלוגה א' היתה אמורה לפרוץ את הגדרות ולקחת את הדרומי, פלוגה ג' היתה אמורה לטהר את הצפוני, ופלוגה ב' בשלב ראשון כעתודה ובשלב הבא לקחת את בורג' בביל. התוכנית השתבשה כאשר דרך לטפס מתוואי ההטיה לציר הנפט לא היתה. אבל היה פענוח בתצ"אות של מודיעין פיקוד צפון, שאמר שניתן לטפס עם הטנקים והזחל"מים ולהגיע מדרום לגבעת הרתק. זו היתה התוכנית המקורית.  וכשהגענו למקום הפיצול, הטנקים במפורש אמרו – אנחנו פה לא יכולים לעלות".

קול מהקהל: "הם ניסו".

מנחם רובינשטיין: "הם ניסו, אבל הקלאץ' לא הלך להם שם".

פרידמן: "קלאצ'ים גם היו בדרך שנתקעו, זה היה טנקים אמ-51 או אמ-50".

יוסי פרידמן2

הקבוצה בראשות יוסי פרידמן בחזית המערבית של תל פאחר

הטנקיסט אמנון ישראלי: "אפשר להגיד משהו? הטעות הראשונה של מוסא קליין, שאני מאשים אותו כל הזמן שהוא לא נתן לטנקים לעלות. מלמטה לא יכולנו לעשות הרבה. כשעלינו אחרי כל הכוח כבר לא יכולנו לירות על שום מקום, הטנקים לא פעלו".

פרידמן: "רגע, עוד לא הגענו לזה. המג"ד, שאני לא יודע את כל שיקוליו, החליט להמשיך את נקודת ההתפצלות, להמשיך בקו ההטיה ולהגיע עד לרגלי התל מלמטה".

רובינשטיין: "לשטח הריגה".

פרידמן: "שטח הריגה נקרא לזה. בואו בקטע הזה נעצור. מלמטה, אחרי שנראה איפה נפגע זחל המג"ד, נפתח את כל נושא הקרב שהמשיך כמו שאני ראיתי אותו לכיוון תל פאחר".

גלילי: "אפשר להעיר הערה? היות וזה לא רק סיפור של משפחות ולוחמים, אלא גם סיפור להיסטוריה של המקום הזה. ממך [פרידמן] שמעתי שהטנקים אמרו שהם לא רוצים לעלות לציר הנפט".

הערה מהקהל: "לא נכון".

גלילי: "רגע, שנייה. ממך שמעתי שהטנקים אומרים – אנחנו לא עולים ושהמ"פ שלהם אמר אנחנו לא רוצים לעלות. למוסא לא היתה ברירה כי לא היתה לו מחלקת טנקים שתיקח אותו. זה סיפור ששמעתי ממך כקמב"צ הגדוד. אולי זה לא מדויק, אולי זה לא נכון, אבל זה מה שאני יודע".

פרידמן: "זה מדויק".

רובינשטיין: "אני אגיד לך מה היה. אני הייתי בזחל של מוסא, הייתי סמל מבצעים והייתי סמל מקלע סיפון [0.3]. ואז טנק אחד ניסה לעלות ולא הצליח, וטנק שני ניסה לעלות ולא הצליח. ולמטה גדוד 51 התחיל להיכנס לפריסה לתל עזזיאת, וזה יצר איזשהו תחושה של לאחר ומשהו של לא להספיק, וההמשך ידוע".

יוסי פרידמן5

סמל הקשר זאב באום. הורד מזחל"ם המג"ד בגבעת האם בגלל הצפיפות, ועבר לזחל"ם של מ"מ המיוחדת

פרידמן: "על הטנק של מ"פ הטנקים ישב שלמה סגל, שהיה מ"פ ב', זה הכוח אחר כך של סולוביץ' [הסמ"פ]. תפקידו היה לנווט את הכוח בתנועה על קו ההטיה, להגיע לנקודת הפיצול, לסקור אותה בעיניים, לטפס 40 או 50 מטר ולוודא שבאמת ניתן לעלות משם את הנגמ"שים והטנקים. הוא חזר בחזרה ואמר למג"ד שזה אפשרי. ואז המג"ד פנה למ"פ הטנקים, שלא שיתף איתו כל כך פעולה, ואמר שהוא לא עולה מפה כי הטנקים לא יחזיקו מעמד".

זאב באום [סמל קשר]: "חלק מהלוחמה נכפתה בעקבות ירי שהחל לעברנו. שני טנקים נפגעו מיד בהתחלה, ואחר כך זחל המג"ד נפגע והצליפות שהיו. סגל נפגע מצליפה ופליקס היה על ידו וגם נפגע. זה לא היה משחק שחמט. אם כן השריונרים רצו לעלות או לא, זה לא שינה כבר".

שלמה ברגר, מ"מ בפלוגה ג': "אני מהנקודה הזו רוצה לציין כמה דברים. כשאנחנו הגענו לשלב הזה שאנחנו רואים למטה, אבל כעובדה מוסא נהרג, באיזו שעה זה היה אני כבר לא זוכר. התחלנו להתקדם. היינו כל הפלוגה שלנו על שני זחל"מים. הראשון שחטף מיד זה תשבי [מ"פ ג'], שקיבל כדור במצח. באותו רגע אנחנו ירדנו מהזחל"מים, הורדנו גם את תשבי, שמנו אותו בצד, לא ידענו עוד מה קורה. ברגע שאתה יצאת קצת קדימה, יוסי, באותו רגע שאנחנו פוגשים את ורדי עם האנשים שלו, הוא אומר – תשמעו, תלכו אחורה, פה יורים וזה גיא ההריגה, לא להיכנס למקום הזה. ואיפה מוסא? מוסא עלה למעלה ביחד עם חמווי, זה התשובה שקיבלנו. חמווי היה רץ מג"ד שלו [חמווי למעשה עלה לתל עוד קודם לכן עם כוח קרינסקי]. באותה נקודה, ואני קופץ, תוך כמה זמן, תוך חצי שעה, התחלנו להתארגן. נפגעו כמה זחל"מים והתחלנו להתארגן עם שמיל, עם שוורצי, אני לא זוכר אם אתה היית איתנו".

פרידמן: "אני כבר לא הייתי".

מתוך כוח פרידמן צילום באום

מקשיבים בטור. מימין: מנחם רובינשטיין, חיים קליין (קרוב משפחה של המג"ד מוסא קליין) ויוסי פרידמן (צילום: זאב באום)

ברגר: "אנחנו התארגנו בשני זחל"מים בסביבות השעה ארבע, במצב שוורדי נמצא כבר על הגדרות ולמעשה לקחנו את הזחל"מים התקינים, העלינו אותם, עשינו את הסיבוב מפה והגענו עד לכניסה למוצב, עד לבודקה. לפני הבודקה ירדנו מהזחל"מים. המשכנו לשם, וכשהגענו לשם התחלנו להתארגן, חלק מפלוגה ג' חלק מ-ב', וכל מי שהתארגן עלה לשם". יצוין כי בשיחה אחרת עם ברגר, לפני מספר חודשים, הוא סיפר כי בעת שהיו בתעלות של היעד הדרומי וחטפו אש מהצפוני, נפגע ויטלי, אחד המ"כים שלו בגרונו ונותר משותק.

בנקודה הזו הקבוצה עוזבת את חזית תל פאחר ויורדת אל דרך ההטיה עם רכבי שטח. כמה מהאנשים, כמו פליקס רוטר וזאב באום, עשו זאת ברגל.

הרכב ובו יוסי פרידמן חלף על פני מ"פים של גולני, שעמדו בצד הדרך. גלילי: "הם עברו לא מעט חוויות קשות בחודשיים האחרונים, הרבה נפגעים, לא פשוט". מישהו ברכב העיר: "לא יותר מאשר עברו פה".

יוסי פרידמן7

מימין: יוסי פרידמן, שלמה ברגר ומרקי אסף

מישהו שואל את פרידמן: "הסמג"ד נפגע ולא היה יכול להמשיך לפקד, הוא קיבל כדור בגרון. אתה היית הקצין הבא בשרשרת הפיקוד?".

פרידמן: "אני לא הייתי פה כשזה קרה. אני כבר הייתי במסע שלי באיגוף הצפוני".

לאחר שכל משתתפי התחנה התקבצו והגיעו למקום המשוער שבו נפגע זחל המג"ד, בצומת בורג' בביל, ליד שרידי זחל"ם המרגמה של השריון, המשיך יוסי פרידמן לספר: "בנקודת הפיצול, המג"ד דיווח לחטיבה שהוא משנה תוכנית והוא הולך לתקוף מצפון. רק אחרי שעה המח"ט הגיב כששאל מה קורה".

פליקס רוטר: "הייתי בזחל המג"ד שנפגע מפגז תותח. זבלי [טכנאי קשר] שנפגע היה לו מ"ק 10. כשמדובר על זחל מג"ד צריך לדייק. היו שני זחלים. היה  זחל ראשון, זחל המג"ד שנפגע מפגז נ"ט באיזור הזה. ואז עלינו לזחל שעקב אחרינו, שהיה זחל של מיכאל תשבי, והזחל של תשבי בא אחרינו מיד, הוא היה זחל עוקב, והוא היה מצוות בצוות מלא. ועלינו עליו המג"ד, סגל ואני. ובנקודה הזו בזחל"ם הזה היה צפוף מאוד, לא היה מקום ועמדנו זקופים. התקדמנו עוד קצת ושם נפגענו אישית, זה היה כאן באיזור הזה".

פרידמן: "הזחל"ם של המג"ד עמד ב-45 מעלות, אולי רצה להפנות את האף שלו לתל".

רובינשטיין: "אני יריתי פה שני צרורות".

יוסי פרידמן1

"התחיל בלגן. חיילים לא ידעו מה לעשות ואיך לעשות". יוסי פרידמן מתאר את מהלך הקרב

פרידמן: "ואז הזחל [של המג"ד] חטף בדופן ימין, ופרקנו מהזחל. ותפסו מחסות פה בהתרוממויות של גלי האבנים האלה. זה קרה אחרי שהגענו לנקודת פיצול, בערך 800 מטר מפה, המשכנו לנוע ולפה הגענו, ובמקום הזה בערך הזחל מג"ד נפגע בדופן ימין, כולם פרקו ותפסו מחסות. המג"ד ביקש ממני לרוץ בחזרה על הדרך ולזרז את הכוחות של ורדי שבאים אחריו. אני רץ ואחרי העיקול הזה מצאתי את הזחל"מים של ורדי ריקים, רק נהגים יש שם. שאלתי אותם איפה ורדי ואיפה החיילים, והם מראים לי לכיוון הגאיון, שמכאן אנחנו לא יכולים לראות אותו, שדרכו הם עלו למעלה. לא ידעתי עוד פרטים ומי ומה, אבל הם [אהרון ורדי ואלכס קרינסקי] חילקו את הלוחמים ביניהם. אלכס עלה למוצב הצפוני, ורדי עלה לדרומי. חזרתי בחזרה לפה, אני שואל איפה המג"ד, אומרים לי עלה וטיפס למעלה איפשהו, לא ידעו להסביר לי בדיוק.

"ואז החלו להגיע כוחות נוספים של הגדוד לפה והתחיל בלגן. חיילים לא ידעו מה לעשות, איך לעשות, וכשהגיעה פלוגה ב', הראשונים שהגיעו, הגיע סולוביץ', ואז אמרתי לו – סולוביץ', אני לא יודע איך מתנהלת פה המערכה, אבל כדי שלא יהיה פה פקק כי כל הזמן נפצעו פה אנשים מירי מהתל, תבצע את המבצע המשני שלך. המשימה המקורית שלו, להזכיר לכם, היתה קודם כל להיות כוח עתודה לצפוני ולדרומי, ורק אחרי זה לרדת ולקחת את בורג' בביל. אמרתי לו שמאחר ואין פה הוראות וכמו שהמצב כרגע, כדאי שתיקח את הצוות שלך ותבצעו את בורג' בביל. ואחרי זה תחבור אלינו בחזרה לתל פאחר".

מישהו: "בשלב הזה בורג' בביל ירה עליכם?".

פרידמן: "לא יודע".

באום: "ירו עלינו כאן וחבר'ה אמרו אל תירו, תשמרו על התחמושת כדי שאתם תוכלו לעלות למעלה".

יוסי פרידמן10

שחזור פעולות חפ"ק המג"ד והמחלקה המיוחדת – בדרך ההטיה

פרידמן: "אני מאמין שבורג' בביל ירו עלינו כל זמן שלא תקפנו אותם ישירות. יכול להיות שגם הם יצרו חלק מהנפגעים, לא רק הירי מתל פאחר. וככה זה בוצע. בשלב הזה הגיע שמיל [סמ"פ א'], היה פה גם איזה טנק פגוע שאני לא זוכר באיזו פוזה הוא עמד, וכל הזמן התווספו עוד כוחות ועוד כוחות. בין היתר הגיעה המחלקה המיוחדת, ואז אני ארגנתי את מ"מ המיוחדת, עזרא [זכריה], שהיו לו שני זחל"מים. אמרנו לו – תשמע, אם לא הלך מצד ימין [לעלות מדרום ולהגיע ממזרח], בוא ננסה מצד שמאל [לעלות ממערב ולהגיע מצפון]. ועלינו עם שני זחל"מים. אני לא זוכר עם מי דיברתי, עם שמיל או עם שוורץ [סמ"פ ג'], ואמרתי לו אם הדרך פנויה אנחנו נעדכן אתכם ותעלו כמונו באיגוף שמאלי עמוק לציר הנפט וניכנס מצפון. וככה היה. עלינו עם שני זחל"מים לאיפה שציר ההטיה נפגש עם דרך הנפט, רק מה, במקום להיכנס לבודקה בצפוני נמשכנו ונכנסנו לדרומי. נשפכנו מהזחל לתעלות, איפה שוורדי היה, ואחרי רגע הזחל שלנו קיבל איזה נ"ט מהצפוני והלך. נדמה לי שאפילו נהרג מישהו בזחל הזה".

מישהו: "ברוך יוסף".

אבוטבול [החובש]: "לא, ברוך יוסף נהרג בתוך המוצב. הרטמן אלימלך נהרג בזחל"ם".

פרידמן: "ובזה בעצם הסתיים החלק שלנו בקרב. כי מהדרומי לא ניתן היה לעבור לצפוני. עד שנכנסו וטיהרו את הצפוני".

מישהו: "מתי נודע לך שהמג"ד נהרג?".

פרידמן: "ידענו שהוא נהרג כי ורדי כייל את המכשיר שלו על הרשת החטיבתית ודיווח למח"ט בדיוק את המצב".

יוסי פרידמן11

מראה כללי של קבוצת יוסי פרידמן בשטח שמתחת לתל פאחר

אבוטבול: "עם מי היה הסמג"ד? כי בזוהר אני טיפלתי בו כאן".

פרידמן: "שכחתי את החלק הזה לספר. אחרי שלא הייתי כאן כבר, הגיעה לכאן [לצומת בורג' בביל] פלוגה ב' וגם פלוגה ג', ששם היה הסמג"ד זוהר. אני לא יודע באיזה מצב הם הגיעו, עם נפגעים או בלי נפגעים, אבל בכל אופן היה ניסיון של הסמג"ד ושל פלוגה ג' להסתער מפה על התל חי"רית".

אבוטבול: "לא מפה, יותר למעלה".

פרידמן: "והניסיון הזה גם נכשל. הסמג"ד נפצע, מ"פ ג', מיכה תשבי, נהרג. ולאחר מכן שמיל, שהיה פה הסמ"פ, אירגן את כל הכוחות שהיו פה, ועם זחל"מים טיפסו בדרך שבה ירדנו לכאן, והגיעו לכניסה לתל פאחר, ושם אחר כך סמח"ט וסיירת הגיעו והתאגדו וגם שארים של פלוגה ב' שגמרה בבורג ' בביל".

ברגר: "מי שהתקדם חטף. פה היה טנק שרוף [של יעקב העליון] ופה זחל"מים שנפגעו. למעשה, כאן אנחנו כבר ידענו שוורדי נמצא על הגדרות, ואז שמיל בא ושוורץ, ארגנו חיילים ועלו בדרך שבה ירדנו לכאן. בדרומי נכנסו הכוחות לתוך התעלות. הסיירת הגיעה מלמעלה ולא נכנסו עוד, עמדו בשער. אנחנו נכנסנו בתוך התעלות, המשיכו לטהר, ואז ורדי השמיע בקשר – רבותיי, אל תירו עלינו כי אנחנו נמצאים ביעד איתכם. אנחנו הצלחנו, כל מי שנשאר בחיים, להתארגן והפסיקו היריות. באותו זמן הגיעה הסיירת מלמעלה ונכנסה לתוך העסק הזה. ואז ברחבה הגדולה הזו פלוגה ג', ורדי שם והסיירת מלמעלה, בשעה חמש וחצי מישהו לקח את הפיקוד ואמר – רבותיי, הפסקת אש, לא לירות, משהו כזה. זה מה שהיה. את הכוח שלנו הובילו מש"קים, הם היו בזחל".

יוסי פרידמן20

דודי קליין, בנו של מג"ד 12 שנהרג, מוסא קליין

פרידמן: "איפה היו אחיק וגדעון, מ"מים נוספים?"

ברגר: "אחיק לא עלה".

אבוטבול: "הכניסה למוצב מהחלק האחורי לא היתה מאורגנת".

פרידמן: "אני יודע שהיא לא היתה מאורגנת".

אבוטבול: "נתקלתי בחיילים שלנו שוכבים מתחת לחיפויי ראש".

פרידמן: "ולא היה שום קצין שם?"

אבוטבול: "יכול להיות שהיה".

משה גילת, שהיה סמל בפלוגה ג', סיפר כי בזמן הקרב היה בזחל"ם המ"פ תשבי. "הייתי בגיא ההריגה בזחל"ם. פליקס קצין הקשר נפצע לאחר שהצטרף אלינו, הוא היה ממש לידי. תשבי קפץ מהזחל"ם, רץ קדימה ונעלם לי מהעיניים. חטפנו אש תופת, קפצנו מהזחל"ם וריתקנו לעבר התל. היו לנו כמה פצועים שהתפנו. סך הכל, הכנס סגר לי מעגל. פעם ראשונה לאחר 47 שנה הבנתי את תמונת הקרב שהיתה עבורי חור שחור ותסכול ענק".

מי ומה

משה גילת (משמאל) מפקד על חיילי פלוגה ג' באימון ב-1966. שלישי מימין יוסי רימר שהיה ב"כוח דני" בקרב תל פאחר

מרקי אסף, שבמלחמה היה שייך לפלוגה המיוחדת, היה מרוצה למחרת האירוע. "זה היה דבר ענק, ויראו את זה רק בעוד כמה שנים. אני שנפצעתי בתל פאחר והתנתקתי, זה היה בשבילי כאילו חזרתי מהמאדים".

בקרב תל פאחר היה מרקי בזחל"ם של המ"מ עזרא זכריה שעשה את האיגוף מצפון, עם הקמב"צ יוסי פרידמן. בדרך, הוא מספר, נהרג בזחל שלהם ברוך צוקרמן. "הוא קיבל כדור בראש ומה שראיתי זה דבר שאתה לא שוכח לעולם. בתעלות בדרומי התחברנו לוורדי, ואז הזחל"ם שלנו קיבל פגז ובחור בשם ברוך יוסף נהרג תוך כדי קפיצה מהזחל"ם".

מרקי היה האחראי לאנקדוטה בתעלות של הדרומי, שאותה זוכרים כמה חיילים וביניהם המ"פ אהרון ורדי. מרקי מספר: "השעה חמש אחר הצהריים, אנחנו שוכבים בתעלה, אין לחימה, יש פצועים, ולא עושים כלום. היה לי טרנזיסטור בכיס, אז הוצאתי אותו והפעלתי, ושמענו שנאצר התפטר. באותו רגע קיבלנו פגז ואני ובן חמו [סמל פלוגה א'] קיבלנו רסיסים ביד".

"הגיעו הרבה אנשים משחשבתי", סיכם את היום זאב באום, "והדבר הכי חשוב שכל פלוגה וכל זחל ישבו ביחד ויכלו להחליף חוויות. שמעתי הרבה אנשים שאמרו שבשבילם זה אירוע סופי, סגירת כל המעגלים שאפשר לסגור".

יוסי פרידמן17

מפגש תל פאחר 2014 – קישורים לפרקים הקודמים:

תחנת זחל"ם השריון בדרך ההטיה

תחנת זחל"ם המרגמה בצומת בורג' בביל

תחנת הגלגל המניע של כוח השריון

תחנת כוחות סולוביץ', הסיירת והסמח"ט

תחנת כוח גולדה

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “לעלות חזיתית זה היה שיגעון

  1. "מלמטה יכולנו לעשות הרבה" – – – צ"ל: לא יכולנו

    "על הטנק של מ"פ הטנקים ישב שלמה סגל" – – – לדברי צוות ברוש, המ"מ, סגל היה על הטנק שלהם.

    "ואמר שהוא לא עולה מפה כי הטנקים לא יחזיקו מעמד". – האם זה משהו חדש? (לעומת: "הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו.")

    "באותו רגע שאנחנו פוגשים את ורדי עם האנשים שלו, הוא אומר – תשמעו, תלכו אחורה, פה יורים וזה גיא ההריגה, לא להיכנס למקום הזה … מוסא עלה למעלה ביחד עם חמווי, זה התשובה שקיבלנו. חמווי היה רץ מג"ד שלו" – – – יש כאן בלבול. ורדי ואנשיו כבר היו על התל הדרומי עוד לפני שתשבי נהרג. חמווי עלה לצפוני עם קרינסקי. רץ המג"ד היה אביטן, שסופח קודם לפלוגת ורדי ועלה אף הוא עם קרינסקי. מוסא עלה עם הקש"א הראל.

    "בנקודת הפיצול, המג"ד דיווח לחטיבה שהוא משנה תוכנית והוא הולך לתקוף מצפון. רק אחרי שעה המח"ט הגיב כששאל מה קורה". – – – זהו סיפור שאינו מגובה ביומן המבצעים, בו נמצא שרק לאחר הפגיעה בזחל המרגמה, למרגלות התל, דיווח המג"ד שהוא "נמצא בדרך אל היעד", ואין בו שום הודעה על שינוי תוכנית [וכעת, האם מותר לחזור ולחשוב בקול מי סיפר להמאירי על הדיווח שאצלו על שינוי תוכנית?]. חמש דקות אח"כ ("רק שעה אחרי"…) המח"ט קורא בקשר למג"ד, שאינו עונה (באותו זמן נפגע גם זחל המג"ד).

    "והזחל של תשבי בא אחרינו מיד, הוא היה זחל עוקב, והוא היה מצוות בצוות מלא. ועלינו עליו המג"ד, סגל ואני." – – – זה חדש שגם המג"ד עלה (בעבר רק: "מיד אחרינו הגיע הזחל"ם של תשבי וחלק מאיתנו עלינו עליו"), וצריך בירור (אולי עדות לשיחה כלשהי בין המג"ד לשני המ"פאים שלו?).

    "ואז אמרתי לו – סולוביץ', אני לא יודע איך מתנהלת פה המערכה, אבל כדי שלא יהיה פה פקק כי כל הזמן נפצעו פה אנשים מירי מהתל, תבצע את המבצע המשני שלך. המשימה המקורית שלו, להזכיר לכם, היתה קודם כל להיות כוח עתודה לצפוני ולדרומי, ורק אחרי זה לרדת ולקחת את בורג' בביל"; ובמענה לשאלה האם "בשלב הזה בורג' בביל ירה עליכם?", התשובה: "לא יודע", אך אח"כ: "אני מאמין שבורג' בביל ירו עלינו כל זמן שלא תקפנו אותם ישירות. יכול להיות שגם הם יצרו חלק מהנפגעים, לא רק הירי מתל פאחר". יש לציין כי בשלב זה הירי מהתל היה רק מצדו הצפוני, לעבר השטח הפתוח, צפונית לשטח המוגן ע"י הטרשית. כבר הוזכר בעבר שאילו פנה שאר הכוח בעקבות חלק מפלוגה א', דרך הגיאיון (לשם התקדם המג"ד בציפיה לשאר הכוח), סביר שהתל הצפוני נכבש בזמן קצר בהרבה, כך ששינוי זה בתפקיד העתודה היה איפוא קריטי.

    "ואחרי רגע הזחל שלנו קיבל איזה נ"ט מהצפוני והלך. נדמה לי שאפילו נהרג מישהו בזחל הזה"; "מישהו: "ברוך יוסף"." (וגם להלן בפוסט זה: "ואז הזחל"ם שלנו קיבל פגז ובחור בשם ברוך יוסף נהרג תוך כדי קפיצה מהזחל"ם"); "לא, ברוך יוסף נהרג בתוך המוצב. הרטמן אלימלך נהרג בזחל"ם" – – – אלימלך הרטמן נהרג בזחל"ם אחר (ראו בפוסט עם אורי גרונר).

    במענה על השאלה אם ידעו מה קרה למג"ד: "ידענו שהוא נהרג כי ורדי כייל את המכשיר שלו על הרשת החטיבתית ודיווח למח"ט בדיוק את המצב" – – – גם דיווח זה (כביכול של ורדי) לא נמצא ביומן המבצעים (ובפוסט הראיון איתו סיפר ורדי שהוא לא ראה את המג"ד נפגע). מי שדיווח על נפילת המג"ד היה הקש"א משה הראל (הדיווח הזה נמסר בשעה 1630. ורדי סיפר: "המח"ט מתקשר בערך בשעה חמש ושואל מה המצב. אמרתי לו שדיברתי עם מוסא ואני לא רואה אותו יותר", אך גם דיווח זה לא נמצא ביומן).

    מסופר כאן שברוך צוקרמן נהרג בזחל"ם (של המ"מ עזרא זכריה) שעשה את האיגוף מצפון, "בדרך … הוא קיבל כדור בראש". מאחר והזחל"ם הזה עשה איגוף גדול יותר (צפונה) מאשר אלו שנסעו אחריו, מעניין לברר אצל המספר איפה בדרך נפגע צוקרמן. בכל אופן, לפי זה גם לגביו [חוץ מרישום מתוקן על ששון קרקולי] צריך לעדכן את מפת הנופלים (שכעת הוא רשום בה שנפל בתל הדרומי).

  2. "מסופר כאן שברוך צוקרמן נהרג בזחל"ם (של המ"מ עזרא זכריה) שעשה את האיגוף מצפון, "בדרך … הוא קיבל כדור בראש"."
    עדין בבדיקה עם הנוגעים בדבר.

    • איני יודע אם התקדם/התברר משהו עם הבדיקה, אך מקריאת תיאור הצל"ש שקיבל: "במוצב תל-פחר, ירד הכוח הרגלי מן ה-זחל"ם, לתקיפת היעד. רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל נשאר לחפות מן ה-זחל"ם, כשהוא מפעיל מקלע מא"ג וחצי גופו העליון חשוף לאש. רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל נהרג תוך כדי מתן החיפוי" – ברור שנפל על התל (במקום שאליו הגיע הזחל"ם של המ"מ עזרא, בין שני התלים – כפי שאתה, דני, ראית בעיניך מהמקום בו שכבת פצוע בגיאיון). לכאורה יש לתת אמון בתיאור הצל"ש הזה, אף שלא נכתב ע"פ עדות מי נכתב. לאידך יש להעיר שלא רק מרדכי אשרף (מרקי אסף), בפוסט זה, סיפר על צוקרמן שהוא נפל "בדרך", אלא כך סיפר גם זאב באום (דבריו הובאו בפוסט על פלוגה ב'): "ברוך צוקרמן שהיה איתנו חטף כדור בראש ונשאר יושב עם הכובע פלדה, עד שמישהו נתן לו מכה וראינו שהוא נהרג", ולפי דבריו אלו נכתב שם: "נראה שצוקרמן נהרג בעת הנסיעה על השביל הצמוד לתל פאחר מצד צפון-מערב."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s