הלוחמים עשו השלמת תחקיר בעצמם

רוזנבלום גזר את הגדר הראשונה, שירזי קפץ על השנייה ו-13 לוחמי פלוגה א' נכנסו ליעד הדרומי * המ"פ אהרון ורדי והמ"מ שמוליק מוראד מובילים את הכוח שטיהר את הבונקרים ושכב בתעלות * פרק 8 בסיקור מפגש תל פאחר 2014  

ורדי הראשון

אהרון ורדי בפאתיים הדרום-מערביים של המוצב הצפוני (צילום: אמיר דובדבני)

הסמכות הבכירה במפגש תל פאחר 2014 היה אהרון ורדי. מפקד פלוגה א' היה הראשון לעלות על תל פאחר, החזיק למעלה משלוש שעות ביעד הדרומי עם כוח קטן מאוד ויצא מהקרב בריא ושלם (למעט פציעה קלה מרסיסים). היה ברור מאליו שיהיה ראשון הדוברים ויברך את הבאים: "47 השנים שעברו לא הרחיקו ולא מחקו זכרונות. גם אם פרט כזה או אחר דהה במקצת, התמונה הכללית ובעיקר הסיפור האישי חרוטים היטב במוחנו, הלוחמים, הפצועים והמשפחות השכולות, וכאילו אומרים לעצמנו: נתנו את הכל בדם וברוח כדי לדבוק במטרה ולמלא את משימתנו. היו לנו מטוסים וטנקים, ארטילירה וזחל"מים, אבל את המרכיב העיקרי האנושי והמנצח הבאנו איתנו. הנחישות, אומץ הלב וההכרה בצדקת הדרך, הם אלה שהכריעו את הקרב".

לאירוע בתל פאחר הגיע ורדי בתחושת שליחות, כמייצג של הקרב על כל נגזרותיו ופיתוליו. זה קרה גם בעקבות ביקור מרגש שערך שבוע קודם לכן ביחד עם הסמ"פ שמיל גולן אצל שי סימנטוב, מג"ד 12, שנפצע קשה לפני שלושה חודשים בסג'עיה בעזה, ונותר משותק. סימנטוב, שחגג יום הולדת, ביקש שלאירוע הצנוע ליד מיטתו בבית חולים תל השומר יגיעו גם לוחמים מתל פאחר. "הוא חי את המסלול שלו בצבא גם על גבורת החיילים מתל פאחר", מסביר ורדי, "וזה סימן שהמורשת השרישה בחיילים את התודעה הזו".

בפגישת ההכנה לאירוע תל פאחר, שנערכה בחודש מאי, הציע ורדי לקיים תחקיר על התל עם הלוחמים שיגיעו. זה נשמע קצת יומרני בתנאי השדה הללו, אבל ורדי ניצל ככל הניתן את המפגש המחודש עם חייליו מ-1967, כדי לשמוע מה הם זוכרים מהתעלות של הדרומי. הוא הוביל את הכוח שלו במפגש אל החלק הצפוני הקרוב ביותר לדרומי, שגם ישקיף על דרך ההטיה, גם על מוצב החוץ הדרומי ועל התעלה העולה ממערב למזרח, שבקצה שלה הוא מצא מחסה ביחד עם עוד כמה לוחמים, אחד מהם כבר היה הרוג (דוד שירזי) וגם כמה פצועים.

כוח ורדי2 צילום דובדבני

מפגש היסטורי בתל פאחר 2014: חלק מ-13 הלוחמים מכוח ורדי – גל ההסתערות הראשון בכיבוש המוצב ב-9 ביוני 1967 (צילום: אמיר דובדבני)

אחרי שוורדי מיקם את התרשים הבהיר והברור של כל מהלך הקרב, שהכין בעצמו, הוא פנה לסקור את הנוכחים שאת חלקם לא ראה ולא פגש מ-1967. היו שם המ"מ שמואל מוראד, הסמל שמואל בן חמו, קשר המ"פ שייקה כהן, המ"כ יעקב גרשפלד, הרר"נטיסט עמרם שטרית, הלוחם נעים דוינו, מוטי רוזנבלום, אחיו של סמל דב רוזנבלום שנהרג במהלך ההסתערות על סככת המינהלה, משה צוקרמן ומשפחתו – אחיו של הלוחם ברוך צוקרמן שנהרג באחד הזחל"מים במהלך העלייה אל היעד, נעמי וקסלר, הפקידה הפלוגתית, ועוד מספר חברים, בני משפחה ואחרים.

ורדי: "מה שנעשה פה זה שאתם תדברו, הלוחמים ידברו. אני רק רוצה להסביר את המהלכים שהיו לנו ואחר-כך אחד אחד יסביר מה הוא עשה. תסתכלו בבקשה גם על המרשם, שזה הכי פחות חשוב, אבל בשטח אני אעשה לכם זיהוי. כי אי אפשר להגיע לדרומי מאחר שבשטח יש הרבה מיקוש. האקליפטוסים האלה צמחו ב-40 שנה לגובה. בקרב עצמו הם היו בגובה של מטר ומשהו. מכיוון שהעצים מסתירים לנו חלק מהיעדים, אני אנסה להיעזר בתרשים ובשטח. פלוגה א' הגיעה מתוואי ההטיה ונערכה כאן למטה. היו פה 25 איש. פיצלנו את הפלוגה, נתתי לאלכס [קרינסקי] 11 אנשים שירוצו ויתפסו את פאתי היעד הצפוני. אנחנו בעצם יושבים על פאתי היעד הצפוני, התעלה המעוגלת הזו שמתחתינו זו התעלה. מכיוון שהגדוד נפרש פה למטה, ביקשתי מאלכס שיתפוס את פאתי היעד האלה, לא ייכנס לעומק כי לא היה לו מספיק כוח, ואני עם 12 לוחמים נוספים התחלתי לכבוש את היעד הדרומי, זו היתה המשימה המקורית שלי.

כוח ורדי1

ורדי עם מרשם הקרב שהכין. ברקע החלק הדרומי של תל פאחר (צילום: אמיר דובדבני)

"כך עברנו דרך התעלות והבונקרים. שמואל מוראד נפצע בבונקר הראשון או השני, ואחר כך המשכנו עד לתעלה שתיכף נזהה אותה. מפה פרשנו את כל מי שנשאר לנו בחיים ובפרישה רחבה ניסינו לתקוף את הסככות המנהלתיות. המוצב עצמו מסתיים פה [מצביע לכיוון]. ברגע שהגענו לגדר חטפנו אש מהיעד הצפוני שכנראה לא נכבש על-ידי אלכס, ויותר מאוחר התברר שנהרג בתעלה הזו, והיעד הזה נשאר בעצם של הסורים במלוא כוחם והם ירו לכיוון שלנו. מוראד ואנשיו נפרשו כאן ונשכבו, ואני חזרתי עם האנשים שלי לתעלה ונלחמנו פה וירינו עוד כמה שעות.

"מי שמסתכל דרך הענפים של האקליפטוס יכול לראות דרך עפר שרואים אותה רחוק, זו דרך תוואי ההטיה. בתוואי ההטיה תכננו הסורים להעביר את כל מקורות החצבני והמים שיורדים מהחרמון אליהם ולא לאפשר לנו לקבל את המים. תוואי ההטיה מגיע לאיזור הפיצול שהדרך נעלמת ממנה מאחורי האקליפטוס, ורואים אותה שוב אחרי גבעת הטרשית, שזה בעצם שטח ההשמדה שלכאן הגדוד נכנס. הגדוד הגיע מגבעת האם, נע וחצה את דרך הפטרולים לתוואי ההטיה, כאשר בתוכנית המקורית הוא צריך לעלות אל דרך הנפט כאן ולתקוף את תל פאחר ממזרח למערב. כיוון שלא ניתן היה לעלות, מסיבות שלא נדון בהן כרגע, החליט המג"ד למשוך צפונה על תוואי ההטיה ולתקוף את תל פאחר חזיתית.

"אנחנו בפלוגה א' לא ידענו על התוכנית הזו. אנחנו נסענו אחרי המג"ד, כשבין הפלוגה לבין המג"ד היו שלושה טנקים. אני נסעתי אחרי הטנק האחרון, כאשר בהגיענו להנה הטנקים היו מאחורי הגבעה, ויותר מאוחר נודע לנו שהטנקים נפגעו. אני הגעתי עם הזחל"ם הראשון לפיתול הזה שנעלם, ואחרי חמש דקות שעומדים במקום, אלכס קרינסקי שהוא היה בבה"ד 1 והצטרף לגדוד, הגיע אליי ונתן לי את הוראת המג"ד לרדת מהזחל"מים ולהסתער חזיתית על היעד. אספתי את כל הלוחמים שהגיעו לפיתול הזה, עוד זחל"ם ועוד זחל"ם. היו לנו שבעה זחל"מים והגיעו לפיתול הזה רק שלושה, חלק נפגעו מאחור. כשראיתי שלא מגיעים יותר זחל"מים ויש לי 25 לוחמים, ואלכס הגיע ונתן את הוראת המג"ד, אמרתי לו קח חצי מהכוח שלי ותתקוף את היעד הצפוני, אבל רק את פאתי היעד, ואני עם 12 אנשים במקום 60 במקור לפי התוכנית, החלטנו לעלות ולכבוש את היעד הדרומי.

דב נהרג

כאן נפל דב – "המסלעה" בחלק הדרומי של תל פאחר. ההסתערות של כוח מוראד על סככת המינהלה נבלמה באש הסורית מהמוצב הצפוני

"היעד הדרומי בעצם התחלק לשני חלקים. מוצב חוץ, שאת זה אתם רואים בבירור, מוקף בגדרות, גבעה כזו שבראש הגבעה יש עץ תאנה או חרוב, וזה היה מוצב חוץ כדי לא לאפשר לאויב לתקוף את התל מהכיוון הזה. היעד השני הוא היעד עם גדרות אבנים בין האקליפטוסים בגבעה ממול, שזה הקטע השני של היעד הדרומי ששם בעצם רוב הזמן היינו. עלינו בהסתערות כדי לכבוש את היעד הראשון, שם הסתבר שאין לנו בונגלור, ואז בפרישה, כמעט בלי להגיד שום דבר, שירזי נשכב על הגדר ועברנו עליו, זו התרגולת, והמשכנו ונכנסנו לתעלות. זה סוג לחימה שהתאמנו עליו וידענו עליו. זרקנו שני רימונים לכל בונקר, והמשכנו אט אט לטהר ולעלות דרך התעלה שמחברת בין היעד של מוצב החוץ לבין היעד העיקרי. הגענו למעלה וחטפנו אש, ונדמה לי שלקח לנו שעתיים לנהל אש ולטפל בפצועים מהחלק העליון של הדרומי. זו התמונה הכללית כרקע למה שאבקש מאלה שהשתתפו בקרב לתאר את הלחימה [לראיון שפורסם כאן בעבר עם ורדי – לחצו כאן]".

מוראד [מ"מ 2]: "ורדי נותן הנחיה להתחיל לעלות למעלה, ואתם רואים את העלייה התלולה. בערך מנקודת התחלת העלייה ועד לגדרות הראשונים היה סדר גודל של כ-200 מטר. ב-150 או 200 מטר מתנהל מה שנקרא זחילות, קפיצות, ריצות. אחד החיילים שלנו, עמרם שטרית, יורה ררנ"ט לאחד האשנבים של הבונקרים ומצליח לפגוע ולשתק אותו, זה קטע שחשוב שתזכרו. בקטע העלייה נפגעים לפחות שני חיילים, אם אני זוכר טוב. מי שרוצה שיסתכל בתצ"א בבלוג, ששם אנחנו מציינים איפה כל חייל נהרג. היה לנו חייל בשם נחמיאס, היה עוד חייל שנפגע בדרך. השלב הבא היה נושא הגדרות. הגדר הראשונה היתה גדר עכביש. מי שפורץ אותה הוא דב רוזנבלום זכרונו לברכה, הוא היה סמל המחלקה, החייל הכי מדוגם אצלנו בפלוגה והכי בולט".

הערה מהנוכחים: "הוא גם היה נשוי".

גרשפלד: "הוא גם היה יפה וגם בלונדיני".

גרשפלד למוטי רוזנבלום: "אתה נורא דומה לאחיך".

רוזנבלום: "הוא היה דומה לי".

4רדי2

שמוליק מוראד (משמאל) משחזר, ורדי מצלם

מוראד: "אני לא חושב שהיה צריך לתת פה פקודות. כמו שוורדי אמר, דב בזחילה על הגב הגיע אל מתחת לגדרות, היה לו בכיס כל מה שצריך, הוא מוציא את מגזרי התיל וחותך במשך כמה דקות את כל הגדרות. וזו בעצם הגדר הראשונה מבין שלוש. הגדר השנייה היתה גדר תלתלית, זו גדר עם קוצים נוראיים. על הגדר הזו, בלי פקודה ובלי כלום, שירזי זכרונו לברכה נשכב על הבטן. הוא היה מקלען מספר 2 ועל הגב שלו היה את התרמיל הזה, טרנזיסטור קראנו לזה, וכולנו רצים על הגב שלו ועוברים את הגדר הזאת כולל ורדי, ואני זוכר את ורדי איך כל הזמן הוא מכוון את הדברים עם הרץ שלו שהלך עם המ"ק על הגב, איך קראו לו?".

קהל: "ישעיהו?".

מוראד: "ישעיהו, נכון. הנה הוא כאן יושב. והם נכנסים פנימה לתוך התעלה, כולנו, ואז אנחנו רואים גדר נוספת, ואז נדמה לי שאתה, שטרית, אחרי שגומרים את התלתלית אנחנו צועקים לו 'בוא דוד', והוא [שירזי] רץ ומצטרף ואנחנו אפילו רואים לו את כתמי הדם על החולצה שלו. הוא בגלל הפחד וההתרגשות שלו ושל כולנו, אתה לא שומע ממנו מילה. על הגדר הנוספת שהיתה כבר חצי דרדרלה קופץ עוד מישהו מהחיילים, ואז כולנו נכנסים לתוך התעלות. בתעלות נלחמים כמו בתעלות, תמיד יש חייל אחד קדימה. ורדי אמר לי כל הזמן תוביל תוביל, ואז הראשון מטהר, גומר את המחסנית, נשכב בצד ואחריו בא עוד חייל. השיטה היתה שמגיעים לתוך בונקר זורקים רימון לבונקר, הוא מתפוצץ ואז נכנסים לתוך הבונקר ומטהרים.

"אז כמו שוורדי סיפר, יש שם ארבעה בונקרים. חברים, זה בונקרים עם בטון, שום דבר לא גירד אותם, לא חיל האוויר, לא ארטילריה לא מרגמות, שום דבר. בעצם את העבודה עשו החיילים עצמם בתוך התעלות. לא ספרתי כמה חיילים [סורים] נהרגו בבונקרים, אבל אני זוכר שבבונקר השני או השלישי מצאתי את עצמי ראשון, נכנסתי לטהר אותו ואתם יודעים שאז היה למ"מים ולמ"כים עוזי, ולשאר החיילים היה רובה יותר טוב. ואני נכנס לטהר את זה, ואז חוטף צרור בשתי הידיים ומתחיל קצת לדמם. ורדי אומר לי 'מוראד אחורה'. ואני לא הולך אחורה. וכך אנחנו ממשיכים, חובשים לי את הידיים וממשיכים לטהר את שאר התעלה. עוברים את כל התעלה עד סופה, כאשר מסוף התעלה היא מתחלקת לשני חלקים, חלק אחד הולך דרומה ואליה אנחנו לא נכנסים. על פי ההנחיות ועל פי הפקודה, היינו אמורים להיכנס מהשער הדרומי ולהיכנס קודם כל דרך הסככות. ולכן ורדי מושך ונותן פקודות ללכת לתעלה הזו.

כוח ורדי4

המ"פ ורדי עם המ"כ יעקב גרשפלד (צילום: ינון ביזר)

"אנחנו מגיעים לקטע שבו התעלה נגמרת. ובעצם יש כ-70 מטר בין התעלה הסופית ועד הסככה, אני מדדתי. ורדי נותן פקודה להתארגנות ולהסתערות. וההסתערות האחרונה היתה מאוד קריטית. אני לא זוכר כמה מאחוריי בשורה השנייה, ואז התחלנו לחטוף את האש מכיוון צפון. בקטע האחרון בהסתערות היו איתי בצד הכי דרומי אני זוכר את יעקב גרשפלד, היו עוד שני חיילים, יעקב כהן ועוד חייל נוסף. אני הייתי, והכי צפוני היה כמובן מי שהיה צמוד אליי כל הזמן ומה שנקרא הנשמה שלי, דב רוזנבלום.

"אנחנו תוך כדי ריצה לכיוון הסככה, ואז בקטע מסוים ששם יש מקום שקראנו לו המסולעת, ואז אנחנו נשכבים ורואים בצד ימין שני חיילים פצועים מטפלים אחד בשני, יעקב גרשפלד איתי ובצד שמאלי במרחק של 10 או 15 מטר שומעים את הצעקות של דב שצועק 'מוראד אני פצוע, מוראד אני פצוע'. ואז תוך שניות מתקבלת החלטה. גרשפלד נשאר כדי לנסות ולרתק, ואני מנסה להגיע לדב. אני מגיע אליו, מנסה לחלץ אותו, אבל לצערי שם הוא חוטף כדור ונהרג" [לסיפורו האישי של מוראד – לחצו כאן].

גרשפלד: "אני זוכר שרוב הזמן הייתי קדימה, אז אני לא יודע מה ראיתם".

ורדי: "אגיד לך מה אני זוכר. כשהגענו לתעלה שם עם הגדרות, זה סוף התעלה, התארגנו שם, גם שטרית וגם בן חמו ושירזי".

גרשפלד: "את דב אני זוכר מצוין, הוא היה ממש לידי".

ורדי: "אני אמרתי לך, זה מה שאני זוכר, תרד לעיקול שפה בתעלה כי חששתי מאוד שסורים שיבואו ייכנסו מאחור, ואמרתי תאבטח פה. אני אמרתי לגרשפלד תפוס את העיקול הזה ותאבטח שלא יבואו סורים מאחור, אתה לא זוכר?".

גרשפלד: "לא זוכר. אני זוכר שירדתי בסופו של דבר דרך התעלה הזאת".

4רדי5

גרשפלד. חיפה על חבריו וחבש את הפצועים

גרשפלד זכה בעיטור המופת על חלקו בקרב. הנה סיפור הקרב שלו בקצרה, כפי סיפר כמה ימים לאחר מפגש הלוחמים על התל: "בהתחלה כשירדנו מהזחל"מים אני זוכר שהחלפתי עוזי עם איזה סמל, כי העוזי שלי לא פעל. זוכר שהייתי בראש הכוח שרץ בתעלות עד הסוף למעלה. תוך כדי לחימה חבשתי את מוראד שנפצע בידיים ולא היה יכול לתפעל נשק. ואז [מול הסככות] הסתדרנו בשורה שבה היו מוראד, רוזנבלום, ואני ונחום יעקב. רצנו, ותוך כדי ריצה חטפנו אש והסמל [רוזנבלום] נהרג. מוראד היה פצוע והיה שם עוד חייל פצוע. אני חיפיתי על כל מי שהיה שם. כל מי שיכל התקדם למדרון אחורי. באיזשהו שלב נשארתי לבד, המשכתי ללכת [בכיוון מטה], נכנסתי לתעלה היקפית ובדרך נתקלתי פתאום בחייל סורי ויריתי בו מטווח מטר. המשכתי לרדת, הגעתי למטה [לדרך ההטיה], לא ידעתי מה קורה, ראיתי זחל"מים עם מגן דוד נוסעים משם. זו אחת הטראומות הגדולות שלי מהקרב, כי עברה לי מחשבה שצה"ל בורחים משם ואני נשארתי לבד. אבל בסוף פגשתי כמה אנשים ויותר מאוחר הצטרפתי לכל מיני פליטים מכל מיני פלוגות וירדנו לחורשת טל".

ורדי חוזר למהלך העניינים ביעד הדרומי: "כל הזמן ירינו לעבר היעד הצפוני, כל הזמן התחלפנו. פעם שטרית ירה, פעם שירזי, פעם אני. שירזי נהרג בתעלה, קיבל כדור בפה".

שייקה: "קיבל כדור בפה מאיזה צלף סורי".

מוראד: "אני זוכר את הסיפור שסיפרו לי אחר כך, שהוא עלה מעל התעלה ושכב למעלה".

שייקה: "לא, כולם שכבו בתוך התעלות, הוא פשוט הרים את הראש וחטף כדור".

ורדי: "בקטע שלנו התעלה לא היתה עמוקה. כרענו ברך, הרמנו את הראש וירינו לסירוגין. [לשייקה] איפה אתה היית?".

שייקה: "שירזי שכב לידי, ובגלל זה אני זוכר".

ורדי: "זה היה 40 ס"מ, חצי מטר האחד מהשני. זו לא תעלה גדולה. ומשם ניהלנו את הכל. יעקב, בוא נחזור אליך, מה שסיפרתי לך שאני זוכר משהו, אתה נזכר בו?".

גרשפלד: "אני זוכר את דב ואת מוראד ועוד 3-2 חיילים, לא זוכר מי הם, אני נשארתי לחפות וכל אחד מהם ירד למדרון, לאותה תעלה שחששת מפניה, ומוראד סיפר לי שמצאו אותו אחרי טראסה".

מוראד: "זמיר [החובש] מספר לי שהוא מצא אותי על המסולעת, אני הייתי שם כנראה בגלל איבוד דם, וזמיר מצא אותי חצי מטר מדב רוזנבלום".

גרשפלד: "זה ממש רשומון מה שהולך פה".

4רדי6

הקשר שייקה כהן. זוכר את שירזי מרים את הראש ומיד חוטף

שייקה: "השעה היתה חמש או חמש ומשהו, ובא בחור, מרקי, היה לו טרנזיסטור ביד, הוא מוציא טרנזיסטור ופותח ואנחנו שומעים שאבו נאצר התפטר או משהו כזה, ובדיוק איזה צלף או מרגמה הוא חטף ביד, נהייה לו חור בתוך היד".

מוראד: "וזה מרקי?".

שייקה: "מרדכי אשרף".

מוראד: "והוא פה? אז למה הוא לא איתנו?".

גרשפלד: "הוא לא הכיר כנראה אף אחד, הוא הלך לקבוצה אחרת" [מרקי, חייל בפלוגה המיוחדת, הצטרף במפגש על התל ל"תחנת החפ"ק/מיוחדת בפיקוד יוסי פרידמן. במהלך הקרב עצמו הוא הגיע בזחל"ם המ"מ עזרא זכריה ליעד הדרומי וכאן הצטרף לכוח ורדי].

מוראד: "מרקי אסרף? האמת היא שאני לא זוכר את השם הזה. צריך לקרוא לו, אני רוצה להגיד לו שלום".

מרקי אסף (מימין) ושמוליק מוראד

מרקי אסף (מימין) ושמוליק מוראד. מרקי פתח את הטרנזיסטור שלו בתעלות בחלק הדרומי וכולם שמעו על התפטרותו של נשיא מצרים

ורדי: "שייקה, אם התחלת, בוא תספר את החוויות האישיות שלך".

הקשר שייקה כהן: "רכבנו אחרי שני נגמ"שים, אש מכל הכיוונים, אמרת לנו לרדת מהנגמ"שים, כולם התפקדו והתחלנו לעלות על הגדרות. אני לא זוכר שלוש גדרות, אבל אם אתה זוכר [למוראד] אז על הכיפאק. אני ראיתי רק אחת. ואז היה את שירזי, ואני יודע שכולם עברו דרכו".

ורדי: "אין סתירה, אני אגיד לך, הוא שכב על הגדר הראשונה".

מוראד: "על השנייה".

ורדי: "את הגדר הראשונה עברנו איכשהו, הצלחנו לחצות אותה".

מוטי רוזנבלום: "מוראד סיפר שדב גזר אותה" [לערב שנערך לזכר דב רוזנבלום לחצו כאן].

מוראד: "נכון. הראשונה דב על הגב עם מגזרי התיל, ממש מטר ממני. הוא שכב וגזר במשך שתיים-שלוש דקות. אמרתי לכם, הוא היה מדוגם, היה לו יותר ציוד מאשר למ"מ".

שייקה: "הגענו למעלה אחרי טיהור כל התעלות והרימונים, ואני זוכר שהכוח שלו [של מוראד] רץ לכיוון הסככות וחטפו אש ופתאום נשכבו כולם, ונשארנו אתה [ורדי] ועוד 3-2, את מרקי אני זוכר, את שירזי אני זוכר וזהו, את היתר אני לא זוכר".

ורדי: "אז עמרם ושמואל בן חמו, וגרשפלד שאני זוכר ששלחנו אותו לאבטח".

מוראד: "ורדי, השם הזה שהוא אומר, הנוסף, זה עושה את הכוח שלנו כבר ל-14 איש".

שייקה: "לא היו 14".

ורדי: "לא היו" [כאמור, מרקי הצטרף לכוח ורדי מאוחר יותר, לאחר שהגיע בזחל"ם המחלקה המיוחדת].

נעמי וקסלר לנעים דוינו: "איפה אתה היית?".

ורדי: "אנחנו פה קבוצת תמיכה, תיכף כולם ייזכרו".

וקסלר: "הנה, הוא לא זוכר".

מוראד: "דבר, דבר".

4רדי7

נעים דוינו. זוכר שעלה לתל לבד, בלי לקבל פקודה

נעים: "אני נעים דוינו, אני הייתי בזחל כמקל"פיסט, והזחל שלנו נתקע ועלינו לבד, אף אחד לא אמר לי כלום. באתי לבד ועליתי לאן שאיפה שנפל דב רוזנבלום, ושם הצטרפתי לכוח. זה מה שאני זוכר. והזחל שלי נתקע למטה ואף אחד לא אמר לי מה לעשות".

מוראד: "באיזה זחל היית? של מי?".

נעים: "לא זוכר".

ורדי: "זוכר על הציר הזה איפה הזחל נתקע?".

נעים: "כן, למטה, פה".

ורדי: "ואז עלית לבד?".

נעים: "לבד עליתי, אני והנהג סרי יוסף, הוא לא נמצא פה, גם הוא ירושלמי. ועליתי לבד".

מוראד: "אתה היית מהמסייעת?".

נעים: "לא, הייתי בפלוגה של ורדי, איפה היינו ביחד, אתה זוכר? בהר הצופים בירושלים [כשגולני תפסה את קו הגבול לפני יום העצמאות תשכ"ז]. אבל אחרי חודשיים מהמלחמה השתחררתי".

ורדי: "עמרם, אתה היית בקבוצה שטיהרנו, מה החוויות שלך? או קודם כל תגיד אם מה שאתה זוכר דומה למה שסופר פה".

מוראד: "כי אולי אנחנו טועים".

שטרית מקשיב

עמרם שטרית (משמאל) מקשיב להסברי המ"פ שלו (צילום: אמיר דובדבני)

עמרם שטרית: "אני רוצה קודם כל להבין איפה שכב דוד שירזי על הגדרות, כי מפה אני לא מכיר את השטח, אני מכיר אותו מלמטה".

ורדי [מצביע לכיוון]: "הגדרות מקיפות את הגבעה הצהובה הזו. הוא שכב בחלק המערבי של הגדרות. קשה מכאן לראות בדיוק את הנקודה כי עלינו מהפיתול של הדרך ואז שם הוא שכב".

שטרית: "אני זוכר שאנחנו עולים עם כמה חיילים עם בונגלור, מנסים להכניס את הבונגלור תחת הגדר, הבונגלור אמור להרים את הגדר עם המוקשים, וזה לא הלך. בינתיים בא דוד שירזי, אף אחד לא דיבר איתו, הוא בא ונשכב. הוא קפץ עם הבטן על הגדר והשכיב אותה ככה".

דוינו: "הוא היה בחור בריא".

שטרית: "ואז באנו כולם בריצה, שמנו רגל על הגב שלו ורגל בצד שני. וכולנו נפלנו בגלל הגדרות הקפיציות".

ורדי: "תראה איזה חשיבות יש למפגש הזה. אני חשבתי שהבונגלור נשאר על אחד הזחל"מים".

מוראד: "דני ביזר אומר שנשאר על הזחל"מים".

ורדי: "בסדר, אבל יש לך פה עדות של ישעיהו ושל שטרית".

שטרית: "אני זוכר שמנסים להשחיל צינור מתחת לגדר".

מוטי רוזנבלום: "במפגש [לזכר דב] שהיינו, אמרו שבונגלור אחד לא עבד".

ורדי: "אבל יש מאיתנו שחשבו שלא היה בכלל בונגלור".

שטרית: "היה בונגלור".

ורדי: "זה שהוא לא עבד זה ברור".

שטרית: "התפקיד שלו היה להעיף את הגדר וגם להוריד את המוקשים, אם יש".

4רדי11

זה ממש רשומון כל הקרב הזה. גרשפלד (מימין) עם עמרם שטרית

נעים: "ורדי, אחרי המלחמה החבר'ה ישבנו בקונייטרה אז התחילו לספר איך נהרג שירזי, כי אני ושירזי היינו כמו אחים. אמרו ששמו את הבונגלור, אז לא פעל הבונגלור ואז שירזי קפץ על הגדר ועלו עליו".

שטרית: "בדיוק ככה".

ורדי: "אני אתקן מה שאני אדע, ולכן נורא נורא חשוב המפגש הזה. יש שלושה אנשים שאומרים שהיה בונגלור, זה שהוא לא עבד זה ברור, אבל שהיה בונגלור".

שטרית: "כי בזמן שניסינו להכניס אותו נפגעו חיילים".

מוראד: "אתה זוכר מי נפגע?".

שטרית: "לא".

מוראד: "נחמיאס – האם אתה זוכר את השם הזה?".

שטרית: "זוכר, אבל לא זוכר מי נפגע, הייתי מרוכז רק בגדר ומתי נעבור. ואז שירזי נשכב, קפצנו על הגב שלו, נפלנו לצד השני והמשכנו הלאה".

ורדי: "עמרם, מה אתה זוכר מלמעלה?".

שטרית: "אני לא זוכר, אני צריך לראות את השטח משם. זוכר שעברנו תעלות, הגענו לבונקר, ריססו אותנו".

בן חמו חדש

הסמל שמואל בן חמו

גרשפלד: "את שמואל אתה זוכר שם?".

שטרית: "לא".

גרשפלד: "אותי אתה זוכר?".

שטרית: "לא כל כך".

גרשפלד (מתלוצץ): "הוא לא היה שם"…

ורדי: "אני זוכר אותך במאה אחוז, שמואל [בן חמו] שהיה איתנו זוכר אותך שהיית איתנו, ואתה יודע מה? אם את הגדר אתה זוכר ואת העלייה אתה זוכר, מה אתה זוכר שעשית אחרי זה?".

שטרית: "אחרי זה נתקלנו באיזה עמדה וסיפרתי את זה פעם ויריתי בררנ"ט, רציתי לירות בררנ"ט, ונזכרתי שברובה יש כדור מלא. מיד נשכבתי, הורדתי את הפצצה, החלפתי מחסנית ושמתי מחסנית עם הכדורים המכווצים, ואני זוכר שאתה [ורדי] אומר לי – שטרית מה קורה, ואני לא יכולתי לדבר, שמתי את המחסנית המיוחדת ויריתי על הבונקר".

מוראד: "זה היה כאן למטה, לא?".

ורדי: "לא, זה היה למעלה".

מוראד: "אז מי ירה למטה?".

ורדי: "לא ירינו ררנ"טים למטה".

4רדי8

עמרם שטרית. מצא את עצמו עם ררנ"ט מול חייל סורי. מאחוריו עם המצלמה: מוטי רוזנבלום, אחיו של דב שנהרג בהסתערות על הסככות בדרומי

ורדי: "את שטרית אתה זוכר שהיה איתנו?".

שייקה: "אותו לא, אבל מהשירות כן".

שטרית: "אני כיוונתי את הררנ"ט ופתאום הופיע מולי סורי ולא ידעתי מה לעשות מול בנאדם. צריך להוציא את הפצצה בשביל לירות ברובה רגיל. בזמן הזה שחשבתי מה לעשות הוא הספיק לירות בי. נפגעתי באיזור החזה והכתף, נפלתי ואחר כך אני יודע שדוד שירזי הגיע לשם".

ורדי: "אם היו עושים תחקירים מיד אחרי המלחמה המצב היה אחרת".

גרשפלד: "השתתפנו אחר כך בסרט, זה היה שחזור".

ורדי: "הסרט ישנו, אבל לא תחקרו אנשים. היו הרבה פצועים שלא השתתפו".

מוראד: "אני נכנסתי לדרומי כבר חמש פעמים, הייתי למטה, ראיתי את שלוש הגדרות, אני נכנסתי לפה ועליתי עד הסוף".

נעמי

הפקידה הפלוגתית נעמי וקסלר

הפקידה הפלוגתית, נעמי וקסלר, מספרת שיעל ירון מסיירת גולני, שנהרג בגל ההסתערות האחרון , היה בן כיתתה. "מאיפה שהגדוד יצא, אנחנו הסתכלנו מה קורה מכביש הצפון. לחורשת טל הצטרפנו כשאתם ירדתם לשם [בלילה, בסוף הקרב]. אני זוכרת שהדרגות שלך היו עם דם, אתה נפצעת?".

ורדי: "אני נפצעתי בגב, לא משהו שאי אפשר היה להמשיך איתו. ירד לי הרבה דם, החולצה היתה קרועה, כל הגב היה רסיסים".

מוראד: "באיזה קטע של הקרב זה קרה?".

ורדי: "כשירו עלינו עוד בתוואי ההטיה. הרי הייתי חשוף כדי לנווט או לראות מה קורה".

מפגש כוח ורדי מתקרב לסיום השחזור. ייתכן שתסכול מסוים התגנב ללבם של חלק מהלוחמים על שאינם יכולים להגיע פיזית ליעד הדרומי ולהיזכר טוב יותר במסלול שעשו.

"המפגש הזה היה לי מאוד טראומתי", מודה גרשפלד, "אבל גם מרגש. זה מרגש שפתאום בא אליך מישהו ומחבק אותך ומנשק אותך ואתה לא יודע מי זה. אין אחד שלא סוחב מכאן מטען, ולמען האמת לא כולם ששו לחזור למקום הזה. היה לי מוזר לשמוע את עמרם שטרית, שלא זכר אותי. אבל אחר כך דיברנו בצד על זה שאנשים שהיו במקום טראומתי מדחיקים את מה שהם לא רוצים לזכור מכל מיני סיבות, ואז מגיעים לסיפור רשומון. להגיד לך את האמת, לא מעניין אותי מי היה אחרי מי, מי קפץ ומי רץ. הסיפור של תל פאחר מבחינה לאומית הוא באמת גבורה של אינדיבידואלים שלא ויתרו ורצו להשיג את המשימה ושילמו על כך בחייהם או בגופם. פעם חשבתי שתל פאחר הוא חור בשום-מקום שהגיעו אליו בטעות, אבל שמעתי ממוראד שזה לא נכון, ושהיעד הזה היה מתוכנן לגדוד 12, זה דבר שלא ידעתי. הטעות היתה רק שהגיעו אליו מהחזית במקום מהעורף, והטעות הזו הולבשה על מי שכבר לא יכול לדבר".

צילום על התל

כוח ורדי במיני-תחקיר. מימין: אבנר אפנדוביץ' (האחראי על הערך "קרב תל פאחר" בויקפדיה) שצילם את השחזור, שמוליק מוראד, נעים דוינו ועמרם שטרית

ורדי היה מרוצה מהאירוע: "הכי חשוב שאנשים באו, נפגשו, דיברו וכל אחד סיפר מה הוא זוכר. נכון שלא כולם זכרו, אבל עצם הדיאלוג היה חשוב. החשיבות של האירוע היתה שאחרי 47 שנים, מכיוון שלא היה תחקיר, הלוחמים עשו הפעם השלמת תחקיר בעצמם. יש תרבות של תחקירים שאם אתה לא עושה אותם, אתה לא בצה"ל. לי חשוב לנטוע בתחושה שאם לא עשו תחקיר, אז אנחנו נעשה את זה. אפילו שלא נאמרו דברים משמעותיים, זו התחלה של משהו שעם הזמן יהפוך לעובדות שיעזרו להשלים תחקיר פנימי ולאפשר לחיילים שלא דיברו מעולם – לדבר. זו החשיבות של האירוע הזה, גם אם לא התבצע בפועל כתחקיר אמיתי".

מפגש תל פאחר 2014 – קישורים לפרקים הקודמים:

תחנת זחל"ם השריון בדרך ההטיה

תחנת זחל"ם המרגמה בצומת בורג' בביל

תחנת הגלגל המניע של כוח השריון

תחנת כוחות סולוביץ', הסיירת והסמח"ט

תחנת כוח גולדה

תחנת חפ"ק המג"ד, המיוחדת ופלוגה ג'

תחנת כוח זחל"מי הסמ"פים באיגוף מצפון 

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “הלוחמים עשו השלמת תחקיר בעצמם

  1. לא הוזכר יעקב חודרה ששכב גם הוא על הגדר.
    שוחחתי איתו בטלפון ב-10 לינואר השנה.
    הוא מסר לי שאכן שכב על הגדר יחד עם שירזי.
    לאחר שקם מהגדר נפצע בידו והמשיך בתעלה.
    כעבור כ-20 דקות נפצע שנית ברגל.
    נבצר ממנו להגיע לכנס כי בנו נפצע קשה בצוק איתן והוא סועד אותו בבאר שבע.

  2. שלמה שלום וגמר חתימה טובה. הגעתי למפגש בתל פאחר יחד עם אחי יוסי הרטמן ישר מטורונטו, המקום שבו אנו מתגוררים. למעשה שום דבר חדש לא הוסקנו ממפגש זה, מלבד השאלה :איפה כולם היו 47 שנה, אף אחד לא היה איחנו בקשר מלבד אורי גרונר (נאמן, כשמו כן הוא) שבזכותו קיבלנו מידע מדויק על נפילתו ופעולותיו של אלימך הרטמן.

    • יהודית שלום, החטיבה לא היתה לאורך כל השנים בקשר עם רוב המשפחות השכולות מתל פאחר,
      למעשה, רק בודדות הוזמנו לטקס אחד או שניים שנערכו מאז לציון כיבוש תל פאחר.

      האירוע הנוכחי שבו השתתפת נעשה ביוזמת ותיקי גדוד 12, שבאמצעים דלים הצליחו לאתר את כל המשפחות השכולות ורבים מהלוחמים.
      אני מאמין ומקווה שהאירוע הזה אינו סוף פסוק, ובעיקר שנצליח לגרום לחטיבה להיות שותפה ומעורבת, כפי שעשתה זאת כעת.

      שנה טובה לך.

  3. תודה לשלמה על התמלול וכו'.

    אמנם לא קל, ועתים אף בלתי אפשרי, להבין את התיאור הכתוב, איפה זה פה ואיפה זה שם. אך יש משהו שממש מבלבל: "אנחנו תוך כדי ריצה לכיוון הסככה, ואז בקטע מסוים ששם יש מקום שקראנו לו המסולעת". ובכיתוב לתמונה: "כאן נפל דב – "המסלעה" בחלק הדרומי של תל פאחר". ואחריה: "היעד השני הוא היעד עם גדרות אבנים בין האקליפטוסים".

    בדומה לזה כבר הערתי בשעתו בפוסט (על הזחל"ם של גרונר) שנכתב בו: "היתה שם סככה גדולה שבהמשך שלה לכיוון המסולעת היתה גדר אבן", וכן: "אנחנו תופסים את פאתי המסלעה" – שעל כך שאלתי (ולא נעניתי…): "האם הכוונה לגבעת סלעים כלשהי על התל הדרומי?"

    ובכן כן, מאז התברר לי שלצד התעלה הדרומית בתל הדרומי, קרוב לסופה, יש גבעת סלעים [שלמה, אודה לך אם תואיל להעלות תמונה שלה, שבוודאי יש לך מסיורך בדרומי]. השאלה היא, האם לגבעת הסלעים הזו החבר'ה כאן קוראים "המסלעה" / "המסולעת"? אם כן, הרי שצריך להבהיר זאת, כדי להבדילה מאותה גדר אבנים (או "קיר" אבנים, כפי שמוזכר בפוסט אחר), זו שלידה נפל דב, שגם היא מכונה כאן "המסלעה"!

    דבר נוסף שכדאי להבהיר: בדרומי יש גדר אחת (ההולכת מצפון לדרום, מערבית לבטונדות שפעם היו עליהן סככות), או יותר מגדר אחת? ("היעד עם *גדרות* אבנים בין האקליפטוסים"). תודה.

    • המסלעה / המסולעת / גבעת הסלעים = הכוונה לאותו מקום. גדר האבנים שעל ידה נהרג דב היא מעין נקודת ציון בולטת של המסלעה הזו.
      קח בינתיים צילום הכי קרוב שהתפרסם כאן של המקום הזה – https://naamoush.files.wordpress.com/2014/05/d79ed795d7a8d790d793-d79ed793d792d799d79d.jpg

      לאורך הדרומי יש גדר אחת שהולכת מצפון לדרום במקביל לכביש הנפט – מזרחית לבטונדות, ולא מערבית.

      • צודק, התכוונתי לגדר הזו, שאכן מזרחית לבטונדות. תמונות מהגדר הזו מוכרות. התכוונתי לתמונה מגבעת הסלעים שעל הדרומית, אין לך?

        ובאשר ל*גדרות* בלשון רבים: ייתכן והכוונה לגדרות האבן הנראות בצדו הצפוני של התל הדרומי, שתיהן *לפני* האקליפטוסים (כשמביטים על הדרומי מהצפוני). האחת מהן, הקצרה, אפשר והיא דופן של תעלה, והשניה, הארוכה יותר, מתחברת עם הגדר החוצה את הגאיון ומחברת בין שני התלים.

        • מה לא עושים בבלוג בשביל הלקוחות? מצאתי בשליפה את הצילום הזה. אולי הוא עונה חלקית למה שאתה מבקש, אבל אני צריך זמן כדי לחפש במאגר הצילומים. בינתיים קבל את זאת: מבט מגבעת הסלעים לעבר השער הראשי של תל פאחר. מצד ימין מעבר לגדר האבנים שכנו הסככות. https://naamoush.files.wordpress.com/2014/05/p5235411.jpg

          • תודה על ההשתדלות! אך מה אעשה, ושוב אתה שולף לי תמונה של ה*גדר* הזו ולא של גבעת הסלעים שעליה אני מדבר. אבל מה, היה שווה להטריח אותך בשביל התמונה הזו, שהיא מזווית מעניינת (בפרט הרקע) שטוב להביט בה שוב. באשר לגבעת הסלעים אליה אני מתכוון, אשלח אליך לאימייל שתי תמונות שצילמתי (וחבל שלא יותר) מצדה המערבי-דרומי (היא נמצאת סמוך לתעלה הדרומית ההולכת לאורכו חלק ניכר מהתל הדרומי, ממזרח למערב).

            • הבנתי את כוונתך עוד לפני המייל.
              מצרף קישור לתמונה חדשה – מבט מתחתית היעד הדרומי לכיוון מעלה (מזרח) שבקצה שלה "המסולעת".
              בצילום מימין: הגדר הדרומית לאורך היעד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s