כמעט שנהרגתי בבורג' בביל

גרונר, לורנס, שריה ודלוי בעקבות המסע של פלוגה ב', עם משפחות החללים הרטמן ויצחקיאן, והמ"מ בולחובר מפלוגה ג' שמקווה כי הירי שלו ממקלע לעבר התל לא פגע בחיילי כוח קרינסקי * וגם: משפחתו של החלל מיכאל סייג נפגשת עם חבריו ומחכה ליום שבו יונצח על האנדרטה * פרק 11 בסיקור מפגש תל פאחר 2014

כוח גרונר1

אורי גרונר (מקדימה, בכובע הכחול) בדרך הנפט עם קבוצת פלוגה ב'. לידו משמאל: חנניה בולחובר

הזחל"ם של המ"מ אורי גרונר מפלוגה ב' היה אחד מהזחל"מים שעשו את האיגוף מצפון, בדרך הקרובה לגדרות מוצב תל פאחר, מה שנקרא "כוח הסמ"פים". כשהגיעו ליעד הדרומי קפצו ממנו החוצה. אלימלך הרטמן נפגע ונהרג. יש מי שזוכר שזה קרה תוך כדי תנועה על דרך הנפט, מאש שנורתה מכיוון עין פית, ויש מי שזוכר כי נפגע ונהרג כשכבר היו ביעד הדרומי. לוחם נוסף, אפרים יצחקיאן, נהרג מעט לאחר מכן במהלך הלחימה בדרומי. במפגש תל פאחר 2014 גרונר (כיום נאמן) מוביל את האנשים בכוח שלו. היו שם הלוחמים שריה קב, לורנס לנגספלדר, שלמה דלוי, וכן חנניה בולחובר מפלוגה ג' ואחיהם של הנופלים הרטמן ויצחקיאן.

הקבוצה יצאה רגלית מאתר תל פאחר, נכנסה לדרך הצמודה מצפון למוצב וירדה כ-300 מטר. מאחר שהיו עדויות כי על הדרך הזו נהרג הרטמן [כעת נוספה העדות כי נהרג בכלל בדרך הנפט] הם תרו אחר השלט עם שמו. הם לא גילו את השלט וחזרו כלעומת שבאו. חסרו להם כנראה כמה עשרות מטרים להגיע אליו. את שמו של יצחקיאן הם לא יכלו לראות מאחר שהשלט עם שמו הוצב ביעד הדרומי, מקום שאליו רבים נמנעים להיכנס מסיבות ידועות.

שריה קב

שריה קב. ניסה להציל את הרטמן

לורנס לנגספלדר, שהיה בזחל"ם של גרונר, זוכר שבזחל היו הרטמן, יצחקיאן, דלוי, שריה קב והנהג המסופח איציק. הוא זוכר שהמשימה הכללית של פלוגה ב' היתה כיבוש מוצב בורג' בביל ועתודה לתל פאחר. לורנס מספר: "הגענו לבורג' בביל, מסתערים על המוצב ברימונים ואש, אבל המקום נטוש. מישהו מהכוח בועט במקלע גוריאנוב טעון שהוצב בעמדה מעל תעלה ופלט צרור שפיספס לי את הקסדה בסנטימטר וכמעט שנהרגתי. גרונר מחליט שממשיכים לתל פאחר. בקרבת תל פאחר מצפון חוטפים אש נק"ל לדופן הימנית של הזחל"ם. עולים על דרך הנפט ומזרחית לתל פאחר יש אש נק"ל מכיוון עין פית. הרטמן יורה ב-0.5 כמה צרורות עד שנפגע. הזחל"ם נכנס בשער המזרחי של המוצב והתקדם כמה עשרות מטרים עד שנפגע מנ"ט. קפצנו החוצה, פינינו את הרטמן מהכלי".

גרונר זוכר משהו אחר: "אלימלך קם מולי בשטח הדרומי של התל ואמר שהוא רוצה לכוון את הזחל ואז קיבל כדור מצלף, כדור שהיה מיועד אליי והוא זה שקיבל אותו".

שריה קב ניסה להציל את הרטמן. ברשימה שפורסמה כאן בפברואר 2014 סיפר קב כי הרטמן אמר לו בנסיעה בדרך שאם ייצא חי מהמלחמה הזו, יערוך מסיבה גדולה. הוא היה קשור לאביו, ניצול שואה, ולא רצה לאכזב אותו.

לורנס: "גרונר, יצחקיאן ואני פנינו לכוון המוצב הצפוני למרות שאין לאף אחד מושג מי נגד מי ויש אש מדויקת מהצפוני לכיווננו. קפצנו לתוך מחפורת כלשהי. יצחקיאן ואני היינו מקלענים, וגרונר הורה להשיב אש לכיוון המבנה הצפוני. התחמושת שלי אזלה. אמרתי לגרונר שאני ניגש לזחל"ם להביא תחמושת. אין בזחל"ם תחמושת 7.62, אז אני חוזר עם ארגזי פעולה של 0.3. גרונר ויצחקיאן כבר לא נמצאים בעמדה. אני משער שהלכו לעזור למישהו שמקודם קרא לעזרה ולא היה ברור מאיפה. טענתי מספר מחסניות והחלטתי להיכנס לתעלה הקרובה לחפש אותם. יצאתי חזרה מהתעלה בדיוק בזמן שישי [יהושע] יורה פצצת מרנ"ט על העמדה בצפונית. כבר היה הרבה יותר רגוע ואין כמעט יריות. היה חשוך ואני ניגשתי לעזור עם ההרוגים. יונה אפרת [המח"ט] מגיע ונותן סקירה על המצב. יורדים לחורשת טל ברגל. איזה יום עצוב".

כוח גרונר2

לורנס לנגספלדר (מימין) עם המשפחות השכולות הרטמן ויצחקיאן

עוד לפני כן למטה, עלה לזחל של גרונר קצין מפלוגה ג', חנניה בולחובר. כיום הוא אינו זוכר איפה היה הזחל"ם שלו, אבל סיפר שבדרך ההטיה חלף על פני הזחל"ם הבוער שממנו ניסה זמן קצר קודם לכן ישראל הוברמן לחלץ את חברו משה דרימר. בולחובר מספר: "אני זוכר את הרגליים השרופות של הוברמן רצות על הדרך. היה ירי עלינו והיה ברור שאי אפשר להמשיך ככה. רץ אליי שוורץ (סמ"פ ג") וצעק לי שתשבי כנראה נהרג ואין קשר עם המג"ד, ולכן שאמשוך צפונה מהפנייה הזו שהגעתי אליה [אינו זוכר איפה זה קרה בדיוק]. המשכתי לנסוע עוד קצת ובהמשך שאלתי אותו מה עושים. הוא אמר לי לירות לכיוון התל. הורדתי את החיילים שלי והתחלתי לירות במאג אש רצינית. גמרתי כמה ארגזים והחלפתי קנה. יריתי בלי לזהות מקורות ירי תוך שאני מכוון אל גובה היעד. ובדיעבד, כשאני שומע וקורא בבלוג על כאלה שסיפרו שנורתה אליהם אש מדויקת, אני מנסה לעשות הצלבות עם הזמנים ולברר עם עצמי אם זה האש שאני יריתי".

גרונר אמר שאתה מתייסר עם זה שאולי האש שלך היא זו שפגעה בחיילים שלנו. "היות ויריתי על פי פקודה של שוורץ, אני לא מתייסר במובן המוסרי כי מה שעשיתי הוא סביר והגיוני. אבל בהחלט לא ארגיש נוח אם אדע שפגעתי או סיכנתי אנשים".

לאחר שסיים לירות, הצטרף בולחובר לזחל"ם של גרונר מפלוגה ב'. הוא זוכר שהרטמן נפגע בדרך העולה לתל פאחר, ואחר כך מגיעים ליעד הדרומי, קופצים החוצה ואז הוא נפגע מכדור ביד ימין. "המ"כ שלי, הדר דוראון, חבש אותי, רציתי להמשיך להילחם, אבל הרגשתי שאני נחלש והביאו אותי לבור של פגז. בבור הזה אפרים יצחקיאן, שהיה בן מחזור שלי בטירונות, חבש אותי שוב כי גילה שיש לי גם פציעה בגב. אני זוכר אותו מסתובב שם ורץ כמו שד ממקום למקום עד שנהרג".

איפה היו כל החיילים שלך מהזחל"ם שאיתו יצאת לקרב? "המחלקה שלי לא היתה כשירה ללחימה. הם היו רק שמונה חודשים בצבא ועוד כשתפסנו קו בירושלים [לפני תקופת ההמתנה] ראיתי שאין עם מי לדבר. כשהורדתי מהזחל"ם שלי את כל הכוח, התרכזתי בירי אל התל ואחרי כמה זמן אני מסתכל ורואה חלק מהחיילים שלי עם הפנים אחורה ומאחורי מחסות. היה לי ברור שרק חלק מהם אפקטיבי ללחימה. עודדתי אנשים לעלות לזחל"ם של גרונר, ובאמת עלו כמה כמו רפי אלקריף, אלי רפפורט ודוראון. בדיעבד אולי טוב שאנשים לא כשירים לא הצטרפו ללחימה".

חמישה מאחיו של אפרים יצחקיאן הגיעו לכבד את זכרו: יעקב, שמואל, דני, משיח ואלי. ההורים נפטרו בשנה וחצי האחרונות, האב רק לפני חמישה חודשים בגיל 97. אלי יצחקיאן, הצעיר בין האחים, היה בן 12 כשאפרים נהרג. משפחה בת שבעה אחים ואחות אחת, והורים קשי יום בדירה קטנטנה בקסטל בירושלים. את אפרים הוא זוכר כאח ובן מסור למשפחה. הזיכרון האחרון ממנו היתה מאחת השבתות כשאפרים שחזר מהצבא ניסה לישון ואחיו הצעירים הפריעו והרעישו. הוא כעס עליהם וזרק אותם מהדירה. אלי זוכר שאחיו סיפר חוויות מהשירות בגולני, וכולם במשפחה העריצו אותו על השירות הקרבי.

ביום שני ה-12 ביוני 1967, שלושה ימים לאחר שנהרג והמשפחה עוד לא התבשרה על כך, קיבלו ממנו מכתב שכתב יום לפני שנהרג, בו הבטיח למשפחתו כי בהזדמנות הראשונה ייקח את כולם לביקור בעיר העתיקה ובמקומות הקדושים שצה"ל כבש. אלי: "למחרת היום, ערב חג השבועות, חיכינו לו שעות מחוץ לבית. ואז הגיעו שתי חיילות, ניגשו לאבא שלי, סיפרו לו שהבן שלו נהרג ונקבר בקבר ארעי בעפולה, ואחרי דקה או שתיים הלכו. ככה היו מוסרים פעם הודעות. המחריד הוא שאמא בינתיים היתה באוטובוס בחזרה מהעבודה ועוד לא ידעה מזה, ושם באוטובוס היא חילקה סוכריות לכולם לאות שמחה שהבן שלה עוד מעט חוזר הביתה מהמלחמה".

מה למדת על אחיך מהמפגש בתל פאחר? אלי: "תיארו לנו את רוח ההתנדבות שלו, ואיך תוך כדי הקרב הוא עבר בין כולם, חבש, רץ, דאג ועבר מאחד לשני. האמת שידענו את כל זה, אבל הפעם שמענו ממקור ראשון. אני הצלחתי להגיע לאורי נאמן (גרונר) אחרי 40 שנה ולפגוש אותו, הזמנתי אותו אלינו שיבוא לדבר, אבל כל עוד ההורים שלי היו בחיים הוא סירב כי הרגיש שהוא לא יוכל לעמוד בזה רגשית".

ומה למדת על הקרב כולו? "שזו היתה ממש מלחמה אישית של כל אחד ואחד מהלוחמים. בקרב תל פאחר היו כל כך הרבה קורבנות. אם זה היה קורה היום – ראש הממשלה היה מודח".

גם משפחתו של מיכאל סייג סוגרת מעגל

סייג םלוגה א

עם החברים של מיכאל. חיים סייג (שני משמאל) עם מאיר אבוטבול (מימין), שמואל בן חמו ונעים דוינו (משמאל). צילום: רחמים ראובני

מיכאל סייג מפלוגה א' בגדוד 12 נפצע בעינו בתל פאחר, נפטר אחרי שנה וחצי כתוצאה מסיבוך של הפגיעה, הוכר רק אחרי כמה שנים כחלל מערכות ישראל, אבל לא נקבר בחלקה הצבאית באשקלון ושמו לא הונצח על האנדרטה באתר מצפה גולני, ולמעשה רק בשנה האחרונה נכנס לתודעת אירועי הקרב והעמיד את מספר ההרוגים המדויק על 34.

את המאבק להנצחת שמו מובילים אחיו הצעיר חיים ואשתו שרהל'ה ממושב גיאה ליד אשקלון. בימים אלה הם בהתכתבות עם האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון באשר לצירוף שמו של מיכאל לרשימת החללים על אנדרטת תל פאחר.

"מפגש תל פאחר היה מעל ומעבר לכל הציפיות", אומר חיים, "היתה אובר התרגשות, פגשתי חברים שהכירו את מיכאל באופן אישי, כולל שמואל בן חמו מעכו [סמל פלוגה א'], שסיפרו לי עליו. היו שם אנשים שזו פעם ראשונה שלהם בתל פאחר מאז המלחמה והם בוכים ואני בוכה איתם. נפגשתי עם אחיו של אלימלך הרטמן [מהרוגי תל פאחר], הוא בן מחזור שלי וגם המשפחה שלהם גרה אז בגיאה. אני מרגיש שהפעם באמת סגרתי מעגל".

זמיר ומשפ סייג

החובש זמיר כהן (משמאל), שטיפל במיכאל סייג, מראה לשרהל'ה וחיים סייג את השתלשלות הקרב

מפגש תל פאחר 2014 – קישורים לפרקים הקודמים:

תחנת זחל"ם השריון בדרך ההטיה

תחנת זחל"ם המרגמה בצומת בורג' בביל

תחנת הגלגל המניע של כוח השריון

תחנת כוחות סולוביץ', הסיירת והסמח"ט

תחנת כוח גולדה והגלדיאטור

תחנת חפ"ק המג"ד, המיוחדת ופלוגה ג'

תחנת כוח זחל"מי הסמ"פים באיגוף מצפון 

תחנת פלוגה א' שכבשה את המוצב הדרומי

תחנת כוח דני שעלתה מהגאיון אל היעד הצפוני

תחנת כוח קרינסקי שלחמה ברחבי המוצב הצפוני

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “כמעט שנהרגתי בבורג' בביל

  1. עוד ניסיון לאתר חברים מפלוגה מסייעת. יש לנו כבר כ20 חברים בקבוצת ווטסאפ. מי מכיר ומי ששייך לפלוגה וגם מי שמעוניין להיות שותף לשיחות מוזמן. טל 052-6810006

  2. חיילים 8 חודשים בצבא ולא כשירים לקרב? אולי לתת להם מוצץ ולהחזיר אותם לבית ספר
    נכתב כתגובה לדבריו של הקצין מפלוגה ג

    • יהונתן,
      לא כשירים?
      לאחר:
      3 חודשי טירונות בא"ח 1
      3 חודשי טירונות בגדודים
      2 חודשי אימון קיץ/חורף/מארבים/קו ירושלמי/סוסיתא
      מסופקני…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s