לא מלחמה קשה מאוד

בעוד שעיקר הבקעת הרמה הסורית התנהלה במלוא הכוח בצפון הגזרה ובמרכזה, נותרה החטיבה הדרומית כמעט ללא עבודה * כשכבר קיבלה פקודה לפעול, היא מצאה את מוצבי מזרח הכינרת נטושים והשתלטה עליהם ללא קרב * אל"מ יהודה גביש, מפקד חטמ"ר 2 (כרמלי), העיד ב-1967 על אירועי הגזרה שלו 

נקי חטמר2

טנקים בעמדות בחזית קיבוץ תל קציר (צילום: ארכיון צה"ל). להגדלה – לחצו

אל"מ יהודה גביש, מפקד חטיבה מרחבית 2, שהיתה אחראית על גזרת הכנרת וישובי עמק הירדן, בעדותו בפני הפיקוד הבכיר של פיקוד צפון ביוני 1967:

"המלחמה של חטיבה 2 היתה לא מלחמה קשה מאוד, אבל היתה לנו עבודה קשה מאוד. עבדנו בעיקר לעומק. אם מישהו שם לב לרשימת הנפגעים, אפשר היה לראות שעבדנו טוב לעומק, מכיוון שהיו מעט מאוד נפגעים לחטיבה למרות שספגנו הרבה מאוד הפגזות. ונאמר כיוון שפיקוד צפון היה בעדיפות משנית בצה"ל, חטמ"ר 2 היה בעדיפות משנית בפיקוד צפון. כתוצאה מזה לא היו מת"צים ולא היה קשר עם חיל האוויר ועוד כל מיני דברים טובים. אני שומע להפתעתי שבפיקוד צפון היו 57 סוללות ארטילריה. לחטמ"ר 2 היו רק שבע. זאת אומרת, כל השאר למעלה. זה מציג את העדיפות.

"אני רוצה להסביר בכמה מילים איך נערכנו ומה היתה פעולת החטיבה. הפעולה בכלל של החטיבה התבטאה בשלושה שלבים. שלב ראשון נערכנו ל'סדן' במסגרת חטמ"ר 2. ואני מציע לשנות את השמות מחטמ"ר לדיוויזיה, מכיוון שבחטמ"ר 2 לפחות במצבת כוח אדם לוחם, בשלב מסוים לפני שהגיעה לידי תגבורת של חטיבה 1 זמנית, היו מעל 10,000 איש. אז כדאי לחשוב על תקן דוויזיה בשביל היחידה.

אם כן, בשלב הראשון נערכנו להגנה במערך 'סדן'. לא לפי התוכנית האורגינלית כמובן. בשלב שני עברנו למיתקפה. במסגרת המיתקפה בגזרה הדרומית נכנסה למיתקפה אוגדה 36. באותו שלב עברנו ת"פ האוגדה, אז כבר ברמה בצד שלנו לא היה עם מי לדבר. אנחנו טיהרנו את החוף המזרחי, וחוץ מאיזה מוקשים בכל מיני מקומות לא פגשנו אף אחד. בשלב הבא עלינו להחזיק את הרמה בחלק הדרומי בגזרת בוטמיה-חושניה. ישבנו שם מספר ימים, טיהרנו את השטח ואחר כך החטיבה השתחררה.

לגבי מספר נקודות בפעילות החטיבה: לפי התוכנית, היתה החטיבה צריכה להיערך עם ארבעה גדודים לכל אורך הגזרה. גדוד אחד בגזרה הסורית ושלושה גדודים בגזרה הירדנית, כולל הגלבוע. מכיוון שבשלב הראשון היה מדובר שהירדנים לא משחקים ברצינות, מראש לא נכנסנו להיערכת 'סדן' כמו שתוכנן, והגדוד שהיה צריך לתפוס את הגלבוע לא נכנס לגלבוע. כתוצאה מכך, לא גוייס הגדוד הרביעי שלנו שזה גדוד חי"מ בשלב ראשון. לכן כאשר גדוד אחד בגזרה הסורית, גדוד 22, גדוד שהיה בגזרה הירדנית המרכזית, גדוד 23, וגדוד 24 בגזרת בית שאן.

הגלבוע עצמו הוחזק בשלב ראשון על-ידי מג"ב. בשלב השני כשהירדנים התחילו להיות יותר רציניים, היה שלב מסוים שהגלבוע היה בין חטיבה 2 לחטיבה 9, והיה שלב שגדוד החי"מ שלנו נכנס לשם ותפס את הגלבוע. נדמה לי גם שגדוד החי"מ היה היחיד שנכנסה לכפר שנכנע לו בלי שנורתה אף ירייה אחת. זה היה [הכפר] פקוע שהניף דגל לבן כאשר חטיבה 45 היתה כבר מעבר.

יהודה גביש

יהודה גביש. "היינו בעדיפות משנית"

בשלב ההגנה אם נעבור לפי לוח זמנים, ב-25 התחילה תפיסת היעדים כאשר ב-23 למאי התגייסה החטיבה. הכניסה להגנה נערכה בשלבים. כאשר קודם נכנס הגמ"ר. למעשה רק אחר כך התלבשה החטיבה על הנושא של ההגנה, או התלבשה על הגמ"ר וכן היה שילוב מלא של הגמ"ר בתוך החטיבה כאשר כל הישובים היו כפופים לגדודים, והמג"דים היו אחראים לישובים בכל הנושאים. השילוב הזה היה מצוין וזה אומרים כל המחותנים, גם המג"דים וגם אנשי הגמ"ר. באותו שלב החלה הנחת שדות 'צריח'. הנחה זו לקחה עשרה ימים עד שגמרנו את כל התוכנית, כולל כל המיקוש בגזרה הדרומית. האמת היא שזה היה יכול להיעשות יותר מהר, אבל זה לא נעשה מכיוון שנעשה בסדר העדיפות. בתחילה עיכבו אותנו ונאמר לנו לא למקש את הגזרה הירדנית, עד אשר החליטו שהעניינים מתחילים להיות יותר רציניים. טוב שהיו עשרה ימים לחטיבה מההתיישבות להגנה ועד התחלת המלחמה.

אנחנו שמנו דגש באותה תקופה על התחפרות ברצינות, כולל מקום נשק וכו', כולל כיסויי ראש, ואני חושב שלא אגזים אם אומר שהיו בחטמ"ר 2 על כל ה-10,000 אנשים שאמרתי – לא היה איש שלא היה לו כיסוי ראש. ואני חושב שזו הסיבה מדוע היו לנו מעט מאוד נפגעים בסך הכל, למרות שהיו לנו הרבה הפגזות.

אם נמשיך הלאה לפי לוח הזמנים, היה שלב שקיבלנו את בית ספר למ"כים וגדוד 12 של חטיבה 1 לעיבוי הגזרה. אולי לפני זה שכחתי לציין שגדוד נח"ל 908 הובא ת"פ החטיבה ותפס קו שני בגזרה הסורית. כלומר היו לנו למעשה בגזרה הסורית שני גדודים ערוכים בעומק. גדוד 22 של חטיבה 2 קדימה, וגדוד הנח"ל מאחור באיזור של דגניה וכינרת. בהמשך הגיע בית ספר מכ"ים וגדוד 12 ונערך יותר גבוה על רכס. הכוונה היתה בעיקר לצרכי הטעיה. לקראת התחלת המלחמה הכוחות האלה הוצאו חזרה מן החטיבה.

אתם רואים לפי לוח הזמנים פה, שהיה תרגיל של גיוס ושחרור גדוד החי"מ פעמיים. הגדוד הזה תורגל בגיוס ובשחרור טוב מאוד הפעם. לפי לוח הזמנים אפשר לראות מתי התחיל קרב ההגנה, וקרב ההגנה התבטא באש ארטילריה.

ב-5 ביוני התחילה ההפגזה. קודם התחילה בגזרה הדרומית על תל דרדה ועל תל בכחוס. זה היה עוד לפני שהתחלנו לתקוף את הירדנים. זה היה במסגרת המיתקפה שהירדנים התחילו בה. באותו יום לפנות ערב הסורים הפגיזו גם כן את הישובים ועיקר האש הארטילרית היתה מכוונת על הישובים ולא על כוחות הצבא, פרט לשני מקרים או שלושה. פעם אחת על הסוללה בסוסיתא הסורים ירו מספר פעמים במשך הזמן, פעם שנייה ניסו לפגוע ב-120 מ"מ וב-155 מ"מ שהיו מונחים מאחורי רכס תל קציר. משום מה פגעו או בתל קציר עצמה או מעבר לסוללות. הם לא פגעו אף פעם בסוללות עצמן, לא ברור לי למה, משום שנדמה לי שמלמעלה ניתן להבחין היכן העמדות נמצאות. אי אפשר לראות את העמדות, אבל ניתן לראות את הרשף. ואפילו בשביל תותחן סורי נדמה לי שזה לא קשה לפגוע, והם לא פגעו. הם כן פגעו בהזדמנות מסוימת על-יד עמדות 81 שלנו. וזה היה אולי אחד המקרים הבודדים שנפגעו אנשים משום שהיו בחוץ. אלה היו עמדות 81 מ"מ שהובאו לצורך סיוע ל-908. הם לא הספיקו להתחפר במקום מספיק, כשהתחילה ההפגזה ואז נפגעו מספר אנשים.

בתאריך 7.6 קיבלנו הוראה להתחיל ללחוץ את הירדנים בכיוון מוצבי הברך. גדוד 24 התחיל לנוע לשם עם מחלקת טנקים ומחלקת ג'יפים, ובשלב ראשון מחלקת חי"ר על משאיות ואחרי כן עוד מחלקה אחת. ושם היתה תופעה מעניינת שהירדנים ברחו. הכוח הזה ניסה להתקדם אל המוצבים. הירדנים פינו את המוצבים אחד אחרי השני עד אשר הגענו אל מרמה אל פאיד ואז קיבלנו הוראה מהפיקוד לעצור. אני מבין שהיתה אפשרות להיתקל בכוחות של חטיבה 45 שהיו אותה שעה דרומה. יכול להיות שהיתה אפשרות להגיע לדמיה לפניהם וזה לא היה טוב.

הסורים הצליחו למנוע את התקפת גדוד הנח"ל 908

ב-9.6 קיבלתי הוראה מהאלוף לנסות ללחוץ על הסורים מכיוון רכס תאופיק. היתה מחשבה שאם נלחץ עליהם, הסורים עלולים לסגת משם. ואז התחלתי להניע את גדוד 908 קדימה. זה היה בשעה תשע או שמונה בבוקר, וכאן התחילה הפגזה ארטילרית. אני מקודם הצבתי פלוגת טנקים שהיתה בחטמ"ר, פלוגת גש"פ, על רכס תל קציר ופתחה באש ופיצחה את עמדות הסורים. לא קיבלו שום תשובה, לא בארטילריה ולא באש אחרת, ואז התחלנו להניע את 908, ואז התחילו הסורים להפגיז באש ארטילריה גם את הטנקים, גם את הארטילריה וגם את גדוד 908 שהיה מונח על כף היד שלהם.

הם ירו מ-5-4 סוללות ארטילריות. אנו הפעלנו נ"ט נגד הסורים. הצרה היא, כפי שאמרתי, היות והיתה לנו עדיפות מסוימת לא היה לנו קשר עם מת"צ אוויר וגם לא היה לנו קשר עם חיל האוויר. זה דרך אגב מכיוון שהחליפו לנו את פקח האוויר. נתנו לנו את המכשיר המקולקל של משה. אבל כל זה בצדק, אני חושב שמבחינת העדיפות זה נתון אצלנו, זה קצת הפריע.

אותו יום אנחנו ניסינו להפעיל את נ"ט. אני עיכבתי את גדוד 908. נתתי להם הוראה להתחפר והם התחפרו בשטח. הם הספיקו לספוג כמה אבידות. המג"ד שלהם נהרג, אבל לא במקום הזה, וניסינו לשתק את אש הסורים. הצלחנו לשתק חלק מהסוללות. זה לקח עד הערב, עד שהשארנו את הסוללה האחרונה, והסיבה היא פשוטה. מת"צ אוויר לא היה. קשר עם חיל האוויר לא היה. אנחנו ביקשנו מספר פעמים סיוע אוויר וקיבלנו אותו, אבל המטוסים ירדו על העמדות שהם מכוסים ולאו דווקא על העמדות שהיינו צריכים.

בסופו של דבר, בשעה ארבע אחה"צ דיברתי עם יעקב שלמון [יועץ אוויר של פיקוד צפון]. אתה יודע פיק, אתה יודע חורשה, אתה יודע בקצה הדרומי, שלח לשם את המטוסים. הוא שלח לשם מטוסים והם דפקו את הסוללה האחרונה. זה היה אחרי כל מיני דרכים אחרות שניסינו מקודם, אבל לא הצלחנו. את האינפורמציה על הסוללה הזו קיבלנו ממשה מת"צ אוויר.

בשלב מסוים באותו יום כשראיתי שזה המצב ביקשתי מהאלוף ישירות להחזיר את 908 חזרה, כיוון שלא יכולנו לשתק את הארטילריה הסורית והחזרנו אותו חזרה. הטנקים נשארו במקום. הטנקים ירדו מאחורי הרכס תל קציר ומעניין שהסורים ראו אותם לפני שהם ירדו והם המשיכו עד הערב לירות עלינו, לא עליהם, אלא על ידם. הם חיפשו אותם, ומ"פ הטנקים ביקש ממני רחמים להוציא את הטנקים ולא נתתי. רציתי שהם ימשיכו לירות על הטנקים ולא על תל קציר, או על עין גב ולא על האון. ואגב, לא היו לנו שום נפגעים בהפגזה הזו בטנקים, חוץ מאשר בבוקר כשהיו בעמדה.

חטמר 2 כינרת

מתכוננים לכל תרחיש, צופים אל הרמה ומחכים לפקודה (צילום: ארכיון צה"ל)

לגבי מג"ד 908 [סא"ל שלמה חלמיש] אולי שתי מילים. הוא יצא עם קבוצת סיור לעבר בסיס תל קציר לצפות לקראת האפשרות שהוא ייכנס עם הגדוד. והתחילה ההפגזה הזו שדיברתי עליה. ואז הוא יצא מתוך עמדה עם כיסוי ראש שהיה בה, רץ על הג'יפ ולו בכדי להסתלק מהשטח. ואז נפל עליו פגז והוא וקצין הקשר שלו [סגן אשר אליעד] נהרגו. אנחנו למעשה המשכנו. ב-10-9 בבוקר כבר נפסקה אש הארטילריה הסורית. אז הגיעה מיפקדת האוגדה בשעות הצהריים וקיבלנו הוראה להיות מוכנים לתקוף.

היה מדובר, שלוש פעמים נאמר, פעם אחת נאמר שאנחנו הולכים לקחת את תאופיק ואת הרמה, ואחר כך שחטיבה 80. בסוף הוחלט שחטיבה 80 לוקחת את הרמה ואנחנו הלכנו וטיהרנו את חוף הכינרת. כאשר לקחתי את גדוד 23, הוצאתי אותו עוד מקודם מהמוצבים שלו ושתי פלוגות של 22 עם הסיירת בראש דרך עין גב – לנוקייב, כורסי ועקב. דובר על אפשרות שמשם נעלה גם לכיוון סקופיה. אני מבין שלא היה צורך מכיוון שחטיבה 80 מלמעלה הגיעה כבר לשמה. זה למעשה היה שלב המעבר למיתקפה שלנו. בשלב הבא עברנו להחזיק את הרמה למעלה. החזקנו אותה מספר ימים עד שהחטיבה שבה.

הייתי רוצה להדגיש שלושה דברים: אני חושב שהמבנה של חטמ"ר זה המבנה הנכון לפתור את הבעיות האלו. אני לא יודע איך היה בחטמ"ר 3, רוב החט"מרים אחרים. אני חושב שאצלנו השילוב עם הגמ"ר היה יוצא מן הכלל. זה סייע לישובים, ואני יודע שהישובים גם סייעו לנו הרבה. שיתוף הפעולה היה הדוק ומלא במאה אחוז.

דבר שני, לגבי הפעלת אש נ"ט, אני לא מעלה דבר חדש שאש נ"ט אי אפשר להפעיל ביעילות בלי שיהיה תצפית על המקום שיורה האש הזו. במילים אחרות, במקרה זה מת"צ אוויר או קשר עם מטוסים של חיל האוויר. אני חושב שאם היה לנו קשר עם מטוסים של חיל האוויר בבוקר באותו יום ב-9.6, היינו יכולים לשתק את הסוללות תוך דקות. אבל לא היה לנו קשר ולא יכולנו לעשות את זה.

הדבר השלישי, ואני מבין שבחטיבה 3 זו היתה גם בעיה: בחטיבה 2 כשהתגייסנו היה לנו פחות מכ-30 אחוז מהנשק האישי של החיילים בימ"ח. מכיוון שהימ"ח שלנו היה פתוח קשה להסביר לחיילי מילואים שמתגייסים ובאים ברצון להילחם, קשה להסביר להם למה אין נשק אישי שכל אחד יוכל להחזיק ביד. נדמה לי שהגיע הזמן שצה"ל יפסיק עם הפטנטים האלה של לחסוך את הגרושים האלה, שעולה להחזיק עוד סט אחד נשק ויחזיקו בכל הימ"חים מלא את הנשק. אגב, כבר לקחו לנו עוד פעם חזרה נשק של גדוד אחד. המלחמה נגמרה ושוב הימ"ח פחות. לקח לנו מהתחלת המלחמה עד הסוף, עד שהשלימו את מה שהיה חסר. נגמר, השתחררנו, לקחו בחזרה".

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “לא מלחמה קשה מאוד

  1. גם היום, כמעט 50 שנה אחרי ששת הימים, הימח"ים של צה"ל חצי ריקים, אין נשק וציוד לכל החיילים, אין משקפות, אין ראיית לילה….לא למדו שום דבר. הציוד של גדוד א' נמצא בשימוש אצל גדוד ב' שעושה תעסוקה בשטחים וכו' וכו'. ברגע שמתחיל מצב חרום – יש בלגן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s