"נמיר אמר – איני זז"

חם מהתנור – אחרי 47 שנים * בארכיון צה"ל מתגלות עדויות של בכירי חטיבת גולני על אירועי תל פאחר, תל עזזיאת ובניאס * ראשון בסדרה: מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי, שהצטרף לזחל"ם של מג"ד 12 והיה עד לחילופי דברים קשים עם מ"פ הטנקים זאב נמיר

משה יוסף בקונייטרה

מתי רובינוביץ' (עומד משמאל) בצילום של סגל פיקוד חטיבה 1 בקונייטרה בסוף יוני 1967

לא חלף שבוע מסיום מלחמת ששת הימים, וענף היסטוריה הוקפץ בבהילות והוכפף לאג"מ מבצעים, במטרה לאסוף ולרכז את כל אירועי המלחמה המוצלחת. הקצינים והאנשים שהופקדו על המשימה קיבלו הוראות מפורטות על טכניקת האיסוף והרישום. במקביל ירדה פקודה לכל החטיבות לאסוף מהחיילים מסמכים שונים שאספו תוך כדי המלחמה (מסמכי אויב, יומנים ועוד) או תמונות שצילמו במהלך הקרבות ("יש לאסור במפורש את פיתוחן העצמאי מטעמי ביטחון ולדאוג לכך שהנגטיבים יועברו לפיתוח בצה"ל").

בפקודת מבצע מיוחדת חוייבו היחידות והחטיבות לשתף פעולה עם צוותי האיסוף. בנוסף לכך, כל יחידה/חטיבה היתה צריכה להכין דו"ח על מהלכי האויב העיקריים ולהגיש אותו עד ה-24.6.1967, וכן סיכום מלא של פעילות היחידה (מה-15 במאי ועד ה-16 ביוני) עם לקחים, מפות וטבלאות, שיוגש עד ה-20 ביולי.

חטיבת גולני ערכה והגישה את הסיכומים שלה, שבמבט ראשון רובם בסך הכל חופפים לחוברות מורשת קרב שיצאו לאחר מכן. במהלך החיפושים לאחרונה בארכיון צה"ל התגלו מספר עדויות של קציני החטיבה שניתנו בפני אנשי ענף היסטוריה. מדובר נכון לעכשיו בעדויות של שלושה: סגן משה הראל, הקש"א של גדוד 12, שעלה ביחד עם המג"ד מוסא קליין על תל פאחר ועדותו על הנעשה בזחל"ם הפיקוד ועל הדקות האחרונות בחיי המג"ד מסייעות להאיר נקודות שונות. השני הוא רס"ן ברוך גורודיש, קצין אג"מ של החטיבה, והשלישי שמסר עדות הוא רס"ן מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי, שנסע על זחל"ם הפיקוד של גדוד 12.

ייתכן מאוד שחוקרים שונים לאורך השנים, כמו ד"ר מתי מייזל (מחבר הספר "המערכה על הגולן"), נחשפו למסמכים הללו, אבל עד כמה שידוע – זהו פרסום ציבורי ראשון שלהם.

עדויות חט 1המסמך החשוב ביותר שנמצא הוא "תחקיר" שקיימה צמרת החטיבה מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים, בו נכחו כל בעלי התפקידים הבכירים – מח"ט, סמח"ט, מג"דים, קמ"ן, קצין אג"מ, מספר מ"פים ועוד. כל המסמכים הללו יתפרסמו כאן בשבועת הקרובים, כאשר במקביל נעשה מאמץ נוסף לאתר עדויות חדשות נוספות בארכיון צה"ל.

את הסדרה הנוכחית פותחת עדותו של רס"ן מתי רובינוביץ' (ניב) קצין השלישות של חטיבה 1, שנמסרה כנראה בתחילת 1968 בפני אנשי ענף היסטוריה. ההערות המופיעות בסוגריים מסוג [ ] הן הערות הבלוג. הערות המופיעות בסוגריים מסוג ( ) – הערות במקור של ענף היסטוריה.

רובינוביץ': "הייתי ידידו של מוסא קליין ז"ל, ולכן בחרתי להיות עם מוסא על הזחל. היתה קבוצת פקודות בבוקר ה-9 ביוני. הצטרפתי למוסא בשיירה. נסענו במכונית נוסעים עד לגשר בחורשת טל, שם הסתדרה השיירה ועלינו לזחל. בדרך מחורשת טל היתה הפגזה ונשרט ביד יוסי הקמב"צ [פרידמן]. דרך גבעת האם היתה הפגזה כבדה ובכל זאת חלק מהנוסעים ישבו על הדופן, ולמעשה עד קרוב ליעד נראה היה היעד כנטוש ובשלב מסוים אלכס [קרינסקי, מ"פ לשעבר בגדוד שהצטרף לזחל המג"ד] רצה ללכת לבד ליעד ואמרתי למוסא – אתה הורג אותו אם אתה נותן לו ללכת, ומוסא אמר – 'זו מלחמה', ונתן לו ללכת.

"אלכס ירד (מאחורי גבעת החיפוי) ולקח חבר'ה מהזחל מאחורינו והלך. החבר'ה היו להם רובים צ'כיים כי לא היו ממש בפלוגה א', אלה אנשי חימוש.

"בכל הדרך מוסא אמר לוורדי בקשר להחיש נסיעה. כמו כן לחץ מוסא על נמיר [מ"פ הטנקים] לנוע במהירות ואמר שאינו צריך טנקים אם הטנקים הם אינם נעים. ונמיר ענה לו – 'איני זז, שלח את החי"ר שלך, היכן החי"ר שלך?'.

מוסא קליין1

מוסא קליין. "זו מלחמה", אמר המג"ד ואישר לקרינסקי לעלות לתל פאחר

מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה? רובינוביץ': "לא היה שינוי משימה, לא התייעצות על מפות. היתה שיחה בין מוסא לבין סגל [מ"פ ב' שניווט את הגדוד] שירד מהטנק ובא אלינו. מוסא אמר לו משהו והוא חזר לטנק" [שעה 1435 לערך].

עדות נוספת: "הטנק המוביל עם סגל עליו מנסה לעלות ימינה במצוק, אך מתחלק לאחור. סגל קופץ מהטנק והולך לזחל של מוסא.

"נוסעים עד הפגיעה [בזחל"ם חפ"ק 12, בשעה 1510]. בפגיעה הכל קופצים החוצה. מישהו נפצע ומוסא אומר 'תישאר עם הפצועים ותדאג שיקחו אותם'. על ידינו טנק שלנו עם פצועים שחילצנו מתוך הטנק. היה הרוג אחד [כנראה מישאל לוי] ועוד נהג זחל"ם מהגדוד איש מילואים [כנראה אמנון שוקרון].

"עבר על ידי בדרכו קדימה זוהר (הסמג"ד), שאל היכן המג"ד, אמרתי 'מוסא קדימה', והוא זז".

שאלה ותשובה: "הוא דיבר איתי מזחל, כך אני חושב".

"איני זוכר שמות של עוד אנשים בזחל הסמג"ד. אני זוכר שראיתי את תשבי" (מ"פ ג').

שאלה ותשובה: "היתה אש במשך רוב הזמן והיו שחטפו כדורים על האלונקות".

שאלה ותשובה על הפינוי: "הפצועים לא פונו על-ידי זחל"ם פינוי, אלא על כל זחל"ם שנמצא במקום והיה פינוי צפוף מאוד. למשל, בזחל"ם של העליון וסגל. סגל כבר שכב על פצועים אחרים הרוג. אספתי את כל הפצועים, הסענו אותם לסלעים. הגיע העיתונאי (שהיה בזחל). עתה מגיע לאחור זחל"ם עם הסמג"ד ועוד שני פצועים (אולי סגל שהיה עוד בהכרה), כמו כן היה שם העליון (עיתונאי, חייל מ-377) ונדחף לזחל העיתונאי שלנו (דן שילון) והזחל התפנה.

"נעצר על ידינו זחל"ם עם מיתקן ירי מיוחד [כנראה זחל"ם נ"מ 4 קני], אך המיתקן לא פעל. מאחוריו היו כמה פצועים ונעזרנו בו כדי לפנות פצועים. היה שם ד"ר הורנר, הרופא של גדוד 12. שאל מה נשמע והחל לטפל בפצועים.

"על הציר [תוואי ההטיה] עברו זחל"מים, אך לא טיפלתי בהם כי ראיתי עצמי אחראי לפצועים בסביבתי".

שאלה ותשובה: "במשך כל הזמן לא ידעתי אם העסק הולך או לא. לא ידעתי שמוסא נפגע. עסקתי בפצועים עד שהגיע המח"ט ומפקד הסיוע, ואני עליתי ליעד עם מפקד הסיוע ואז נודע לי מה קרה [בסיום הקרב]. גם כשהגיע המח"ט עוד היתה אש. התרכזו על ידינו כמה חיילים בריאים שירו אל היעד. וכשהגיע המח"ט הוא קרא לכולם לקום והחיילים אמרו 'יהרגו אותך', והוא אמר 'כאן אף אחד לא ישכב'. ואז הבריאים קמו והלכו איתו".

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “"נמיר אמר – איני זז"

  1. שלמה, כל הכבוד לך! יגעת ומצאת.

    כמה שאלות/הערות, ברשותך:

    התיאור על קרינסקי שלקח איתו עוד חבר'ה, מזכיר קצת את התיאור אצל דן שילון. האם ניסית לברר מי היו אותם "אנשי חימוש" בזחל שנסע אחרי זחל הפיקוד ומה עלה בגורלם?

    יש לך מושג מה מסתתר מאחורי המילים "עדות נוספת" (על הטנק שהחליק בעין א-דיסה)?

    "איני זוכר שמות של עוד אנשים בזחל הסמג"ד. אני זוכר שראיתי את תשבי" – האם הכוונה שראה את תשבי בזחל הסמג"ד? (זכורני שהוזכרה בעבר עדות האומרת שאחרי הפגיעה בזחל המג"ד הוא עבר לזחל של תשבי).

    אגב: מקריאת הכותרת הוטעיתי לחשוב שנמצאה עדות תומכת לגירסת הקמב"ץ. אך מהתיאור שבפנים למדתי שמדובר על קצב ההתקדמות במשך כל הדרך… מעניין לברר אצל אנשי השריון מה דעתם על כך שנאמר שהם לא נעים במהירות…

    על כל פנים, אכפול תודה על הפרסום הנוכחי ואביע תקוותי שאתה תנוע במהירות, כמנהגך בעבר, ותפרסם את שאר המסמכים החשובים בהקדם.

  2. חיילי מסייעת 12 בין השנים 66-69. מוזמנים להתקשר ל אמנון 052-6810006. להיות בקבוצת ווטסאפ ההולכת ומעצמת. מאז הכנס ״בעקבות לוחמים״ שהיה בתל פאחר. כמו כן ניתן לצפות בסרטון תמונות. בגוגל או ביוטיוב. 1219661969גולני ללא רווחים.

  3. ברצוני לשאול מה עושה לבלר בזחלם פיקוד המוביל ? האם הקצין רבינוביץ היה בעל עבר קרבי מפואר והמג'ד יעד לו תפקיד בהסתערות , האם היה כוכב עולה בתחום הניווט או קלף סודי של הגדוד שיכריע את היעד ?
    באמת מה הטיילת הזו על זחל המגד שמצאו מקום לשליש החטיבה והחיילים יושבים על הדפנות חשופים לאש , לא למדו ממה שראו על הזחלם שנפגע בסמוך לגבעת האם מפצצה ישירה .?<

    • לאנונימי:
      שאלה טובה – מה עושה הקשל"ח בזחל"ם המג"ד. הפתרונות למוסא קליין.
      ובעצם דן שילון סיפק תשובה כשסיפר כאן כי כשנשלח ע"י המח"ט למג"ד 12 לסקר משם את הקרב, מוסא קליין אמר לו לדבריו – "חבל שאתה לא תראה מלחמה כי אנחנו נוסעים לטיול".
      התחושה היתה שתל פאחר הוא יעד קל שכובשים בקלות, אחרת לעיתונאי ולשליש חטיבתי אין מה לחפש בזחל חפ"ק שנע בראש הגדוד (אחרי 3 טנקים).
      אם לחדד: שני אנשים שלא קשורים לגדוד ואינם לוחמים מאיישים את הזחל המוביל ותופסים מקומות של לוחמים. זאב באום, סמל קשר, סיפר שהיה על הזחל"ם של מג"ד 12 בתחילת התנועה מחורשת טל, אבל בגבעת האם הורידו אותו בגלל הצטרפות דן שילון לאחר שהזחל"ם היה מלא.
      זאת ועוד: בחורשת טל היתה פקודה להוריד לוחמים מהזחל"מים כדי שלא יהיו עליהם יותר מעשרה איש.

  4. הביטוי "לבלר" אינו ראוי ואינו מכבד את כותבו.
    איני יודע מה מקצועו הצבאי המקורי של הקשל"ח, אבל כל קצין הינו בוגר בה""ד 1 וחזקה עליו כי יוכל למלא תפקידי לחימה.
    לגבי אנשי החימוש, בכל פלוגת טנקים שירתו אנשי חימוש במסגרת חט" פ .
    בזמני הם שירתו על נגמ"ש הש"כ הפלוגתי. נראה שבפלוגה ז הם שירתו על זחל המ"פ, הידוע כזחלם של דרימר.

  5. מעניין האם יש סיכוי לאתר – איכשהו ברישומים של אותה פלוגת שריון – את שאר הנוסעים (שלושה או ארבעה) בזחל המרגמה שנפגע. לדברי קרייף (בפוסט הנ"ל), היו בו חמישה או שישה נוסעים (כולל הוא עצמו), אך מלבד שמו של רחמים משיח ז"ל, לא זכר את שמותם, רק: "היה את הנהג, מרוקאי חמוד כזה, היה אחד מצפת שהיה קצת מגמגם, המפקד שלנו היה קיבוצניק והיה איתנו אולי עוד אחד". על שלושה או ארבעה אלו לא סופרו שבחים גדולים. הם לא ניסו לחלץ את משיח הפצוע שנותר על הזחל הפגוע, אלא הסתתרו תחת האמקס הסורי הנטוש, אם כי הואילו בטובם למשוך אליהם לשם גם את קרייף שירד בכוחות עצמו מהזחל והוא פצוע. מהמסופר כאן (וכאמור, סימוכין גם בעדות שילון) אלכס קרינסקי הורה להם להצטרף אליו, אך ככל הידוע (עדות ורדי והכוח שעמו) קרינסקי הגיע בסופו של דבר לבדו, משמע, הללו לא הצטרפו אליו, או הצטרפו ונטשו. לאור כל הנ"ל, גם והיה ומי מהם יאותר, ספק אם נקבל ממנו תשובה לשאלה: מה באמת קרה באותה ריצה של קרינסקי. חבל.

  6. אל לזלזל במתי ניב האיש היה שלישו של משה דיין ולפני כן קצין שלישות ראשי ושליש פיקוד צפון.
    תת אלוף מתי ניב פיתח את תורת הקרב של חיל שלישות כתוצא ה מנסיונו הקרבי ולא בכדי ביקש להצטרף לחטיבה במלחמתה בכדי להכיר מקרוב את שדה הקרב.
    התבוננותו המעמיקה במהלכי הקרב סייעו בידו לבנות את תו"ל שלישות שיושמה החל ממבצע של'ג.
    נשא ביסורים את מות בנו בקורס קצינים סבל וכאשר לא יכל עוד לשאת שם קץ לחייו ולא היה זה סוף פסוק בטרגדיה המשפחתית המצערת שפקדה אותו ואת ילדיו המוכשרים.
    יהא זכרו ברוך

  7. שנים רבות אני מנסה לברר אם מוסה טעה בניווט,,,,,,,,,,,דיברתי עם לא מעט לוחמים שהשתתפו בקרב, חפרתי וחפרתי ב"נעמוש", קראתי את השיחה עם אורי שמחוני ומפי פקידה של יונה אפרת, הגעתי למסקנה שקרב שהשתבש לא היה בגלל טעות בניווט ויש גם לא מעא כסת"ח. האם אני טועה? יש מישהו מיכם שיודע בוודאות את סיבת השינוי בהלך הקרב. אשמח לשמוע את דשעתכם. כך או כך, מוסה היה גדול מהחיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s