פאנל חטיבה 1 – יוני 1967 (חלק א')

עדות חשובה מחודש יוני 1967 התגלתה לאחרונה בארכיון צה"ל: דיון סיכום של חטיבה 1 על חלקה במלחמת ששת הימים * בפאנל בניהולו של המח"ט יונה אפרת השתתפו מג"דים ומ"פים שסיפרו על חלקם בכיבוש תל פאחר, תל עזזיאת ואיזור הבניאס * חלק א'

תמונת פותח זחלם פחר

הקדמה

זה היה עוד יום שגרתי של חפירות בארכיון צה"ל, מקום שבשנה וחצי האחרונות יוצא לי לפקוד אחת לחודשיים בערך. הארכיונאית המעולה, יפעת, הציגה את החומרים החדשים ששלתה למעני ולמען מחקר הזירה הסורית בששת הימים מריצפת מרתף הארכיון. זאת אומרת, לא ממש מהמרתף, הכל הרי על המחשב, אבל אם להשתמש במושגים מהעבר זו בערך היתה ההרגשה כעבור שעה כשהגעתי אל החומרים הבאים, שבעיניי הם תגלית משמעותית במסגרת המרדף הסיזיפי אחרי אירועי 1967.

איך נראה יום עיון בארכיון צה"ל בתל השומר? שעות רבות של שיטוט בתוך תיקים תחת שמות כלליים כמו "פיקוד צפון במלחמת ששת הימים". בתוכם מסתתרים תיקי משנה. כדי לראות מה יש בהם צריך לעבור דף אחרי דף, לצלוח עמודים לא רלוונטיים כמו טבלאות השוואה של טנקים מול טנקים (222:318 לטובת הסורים), פירוט גיחות וסיורים מעבר לגבול, דוחות על מעשי חבלה בשטח ישראל, פקודות מבצע שונות, היערכויות לקראת עיבוד חלקות בשטחים מפורזים (שני טרקטורים שיצאו לחרוש העסיקו עולם ומלואו בפיקוד צפון). לך תמצא בערב-רב המסמכים הזה משהו חדש מחטיבה 1 או מחטיבה 8, שעוד לא נתקלת בשנה וחצי האחרונות.

צמרת חטיבה

קבוצת פקודות בחטיבה 1. מימין: (מוסתר) הסמח"ט משה גת, אמיר דרורי סמג"ד 51, בני ענבר מג"ד 51, ברוך גורודיש קצין אג"מ, שלום סלע קצין שריון, המח"ט יוה אפרת. הקצין משמאל אינו מזוהה

ופתאום צץ הדבר הזה: עדויות מ-1968 של קצינים מחטיבה 1. קצין השלישות, קצין אג"מ, הקש"א. רגע גדול שמצדיק את ההשקעה והחיפושים. ומיד לאחריהם – אתה לרגע לא מאמין. אמרו כל הזמן שלא התקיים תחקיר בחטיבת גולני על כיבוש הרמה, והנה אוצר בלום – תמלול של מאות עמודים מפאנל חטיבתי שהתקיים מיד לאחר המלחמה. אין אמנם תאריך על הכריכה, אבל בהמשך אפשר ללמוד שהפאנל המדובר התקיים ב-19 ביוני 1967. כלומר, בנוסף ליומני הקשר שתיעדו דקה אחר דקה את מהלך הלחימה והתפרסמו כאן, התגלה כעת סיכום אירוע שהתקיים בזמן שתל פאחר עוד היה עשן, כשחלק מהנופלים עוד היו טמונים בקברים ארעיים בעפולה, כשהפצועים נאנקו בבתי החולים, כשהחטיבה כולה ליקקה את פצעיה, והמח"ט החל להפוך את הקרב שיצא משליטה לסיפור של גבורה.

הפאנל שתקראו מיד נערך בניהולו של המח"ט יונה אפרת, בהשתתפות כל צמרת החטיבה עד לרמה של מ"פים שהשתתפו בקרבות תל פאחר ותל עזזיאת, כולל קצין קישור לשריון ומ"פ הנדסה.

הפאנל נערך כנראה בעקבות הפקודה של אל"מ יצחק חופי, רמ"ח מבצעים, לכל היחידות להתחיל מיידית באיסוף חומר ועדויות הקשורים למלחמת ששת הימים ולשתף פעולה עם ענף היסטוריה. אי אפשר לקרוא לפאנל הזה "תחקיר", מכיוון שלא נשאלו בו כמעט שאלות, בוודאי לא שאלות קשות. הכנס נערך מטעם החטיבה בניהולו של המח"ט, שדאג לדיון קורקטי, ללא האשמות, מבלי לברר לעומק פרטים מהותיים (ראו פרשנות לדברים בטקסט הצבוע בכחול) וברוח של "הכל בסדר" (ראו הכותרת). על אף שלא מדובר בתחקיר אמיתי, זהו מסמך חשוב מאין כמוהו, המתעד את מקבלי ההחלטות בחטיבה עשרה ימים בלבד לאחר המלחמה.

בפוסטים הבאים יתפרסם תמלול הפאנל, שארך שעות ארוכות. במקביל ייעשה מאמץ מחודש לאתר בארכיון צה"ל עדויות נוספות, ולגלות אם נערכו פאנלים דומים גם ביחידות אחרות. הפאנל של חטיבה 1, גם אם לא תמיד מביא חידושים על הידוע, שייך למחלקה של החומרים היותר דרמטיים שהתפרסמו כאן ב"נעמוש". בתקווה שיביא עניין ותועלת לקוראים, ולכל אלה שיחקרו את הקרב הזה בשנים הבאות.

דני ביזר, ששימש מ"מ בקרב תל פאחר וחוקר את הקרב בשנתיים האחרונות, מביא כאן הסברים והארות לנאמר – בטקסט בצבע כחול.

תיק חט 1המח"ט יונה אפרת: "אני אתחיל לסכם את מבצע מקבת, אני מבקש להתייחס לדברים העיקריים כדברים שיש להם ערך ולהבנת מה שהתרחש. למעשה הגדרתי את המטרה הראשונה הכפולה של הסיכום: א') אנו רוצים שכל הציבור כאן יידע בדיוק מה שהתרחש, ויש קטעים מתוך הקרב שכל אחד בקיא בהם יותר ויש קטעים מתוך הקרב שבקיא בהם פחות. אחד יכול לתת לשני להבחין בתמונה כאשר כולנו נדע במדויק מה שהתרחש בקרב הזה ואיך הוא התנהל. זאת המטרה הראשונה.

"גם מזווית שונה דברים שנראים בצורה שונה, גם כאשר אני משוכנע שאני יודע מה התרחש, זה עשוי להיות שונה ממה שהמ"פ עשה את העבודה ויודע מה התרחש. הכוונה היא להבהיר את הנקודות האלה ולקרב אותם כמה שאפשר, ואני משוכנע שגם אחרי זה עלולות להישאר נקודות סתומות או שרויות במחלוקת.

"הדבר השני, והוא אולי החשוב ביותר, הוא לנסות להפיק לקחים מה היה טוב, מה היה פחות טוב, איך אפשר לעשות יותר טוב כדי שכולנו נלמד מכך [עד סוף הדיון אין פרק של הפקת לקחים].

עדויות חט 1"אין הכוונה להפוך כאן למוסד של האשמות או של בירורים. כל הנוכחים כאן, וגם אלה שאינם נוכחים כאן, כנראה שיש אחדים שאינם נוכחים כאן מאלה שלחמו איתנו [מה פירוש "כנראה אינם נוכחים"? כל קציני גדוד 12 למעט המ"פ ורדי אינם נוכחים], כל אחד אני משוכנע שנתן ועשה את מה שהוא היה מסוגל לתת, ויש אנשים ששילמו בחייהם עבור השגת המשימות האלה, ולכן אני רוצה שזה יעמוד על רמה מוסרית גבוהה, לפחות מבחינה זו של כבוד כלפי אנשים שנפלו ושילמו מחיר יקר עבור הניצחון.

"אני רוצה עוד להוסיף דבר אחד, שאני חוזר בו בביקוריי ביחידות ומנסה להבהיר לא רק ממה שאני יודע, ממה שאני משוכנע, אלא להעביר לכם את כל מה שהיום משוכנעים בארץ הזאת. כל מי שמופקד על הצבא, אם זה בביקור הרמטכ"ל שהיה כאן וראה את המוצבים, אם זה בביקור סגן הרמטכ"ל, שהיה כאן אתמול, כל מי שעובר ורואה את המוצבים ברור לו שאלה הם מוצבים, מערכים יותר נכון, מבוצרים ממדרגה ראשונה. אלוף חיים בר לב, סגן הרמטכ"ל, חזר ואמר שהמערכת הזאת חזקה הרבה יותר מהחומה הקלאסית הגרמנית. אני לא הייתי שם והוא אמר את זה, והוא אמר את זה בהכרה מלאה. והוא, מי שמכיר אותו, הוא אינו איש סנטימנטים עד כדי לתת מילה טובה למישהו. שמענו את זה גם מאלוף אלעד פלד [מפקד אוגדה 36], שגם הוא היה בצרפת והוא טוען שזו מערכת ביצורים בלתי רגילה, שלא נראית באירופה בשטחים המבוצרים ביותר שישנם.

"היתה כאן מבלי ספק לחימה רצינית מאוד, מפוארת מאוד, ואין לי ספק שזו הלחימה הקשה ביותר שהיתה במלחמה הזו. לא אומר שאנחנו החטיבה ששילמה את המחיר היקר ביותר בקרב, יש חטיבות ששילמו קורבנות יותר מאיתנו. בסך הכל יצאנו מהעניין הזה די בסדר [34 הרוגים ומאה פצועים בקרב תל פאחר זה לא "די בסדר"!]. ההערכות למה שהיה צפוי היו הרבה יותר חמורות, מבחינת הבקעת מערך מבוצר ממדרגה ראשונה. היה זה קרב קשה ממדרגה ראשונה, אך שלב ההבקעה הזה היה הקרב הקשה ביותר שהיה כנראה לצה"ל במלחמה הזו.

ארוחת הניצחון

חוגגים את הניצחון. מימין: אלוף אלעד פלד מפקד אוגדה 36, אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר, הרמטכ"ל יצחק רבין, מח"ט גולני יונה אפרת והסמח"ט משה גת

"הדבר האחרון לפני הסיכום הוא סדר הסיכום. אני עוד אתן בשתי מילים פתיחה, כדי להסביר את הכניסה שלנו למערכה. אחר כך ניתן לקמ"ן להסביר עבור ואיך היה החומר המודיעיני הקשור במבצע, ניתן לקצין האג"מ לתת שני דברים: א') רקע עד לתחילת המלחמה ואח"כ גם את התוכנית החטיבתית בקווים כלליים מאוד, רק כדי להזכיר. אחריו מג"ד 12 [חיים יפרח שמונה לתפקיד אחרי שהמג"ד מוסא קליין נפל בקרב. יפרח השתתף בקרב לקראת סיומו. כפי שתראו בכתבה הבאה, הוא הכין היטב את דבריו, אבל לא ייתכן שאחרי קרב כה קשה בתל פאחר לא ידברו מפקדים שלחמו עם הכוחות. היחיד שנכח בדיון היה אהרון ורדי מ"פ א', שדיבר בצמצום], אחריו סא"ל סלע, שמייצג את מפקדי פלוגות הטנקים שאינם פה. סא"ל סלע ייתן לנו את אותו החלק שהוא בקיא בו מאוד, שהוא עבודת פלוגות הטנקים במלחמה הזו. [סלע היה מרכז פעילות פלוגות הטנקים ז' ו-ו' וישב בזחל"ם המח"ט. זהו הגורם המכונה "חנה" ביומני המבצעים. שוב תמוה מדוע לא נוכחים מפקדי הפלוגות שהיו בלחימה בדיון, ובמקומם מדבר מי שישב מאחור. שלא כמו רבים ממפקדי גדוד 12 – מפקדי פלוגות הטנקים לא נפגעו בקרב וניתן היה בקלות לשתפם בדיון]. אחרי החלק הזה יהיה פה דיון חופשי, שהוא מיועד במיוחד להערות שלכם והוא גם יסכם את הדיון.

"הקרב במלחמה, להזכיר, התחיל כאשר אנחנו התרכזנו באיזור הצפון ותיכננו סדרה שלמה של פעילות ומתקנים שחלקם לא היו קשורים בגזרה הזו, לפחות אחד מהם היה קשור לגזרה הדרומית, גזרת תאופיק, אל-על, כפר חרב ועוד. זאת היתה סדרה אחת של תכנון המבצע. הסדרה השנייה הסתובבה סביב היעדים שאותם תקפנו, בנוסף להם יעדים נוספים ו-וריאציות שונות בלי טנקים, עם טנקים, עם זחל"מים, בלי זחל"מים, ביום ובלילה, יותר נכון בלילה בתחילה, אחר כך חזרנו ליום כשבתוך המערכת הזאת היו בין היעדים של החטיבה עין פית וזעורה, ולא היו כלולים הבניאס והאיזור הזה. ואחר כך נתנו לנו את היעדים האלה והותירו לנו את עין פית וזעורה.

"היו לנו עוד איזה או שבע תכנונים שהסתובבו סביב זה. מה שכן היה שבכל התכנונים האלה הצלחנו לשמור במידת מה שלפחות חלק מהיחידות תהיינה מוסבות על אותם היעדים משך כל התכנונים. בסופו של דבר נכנסנו למלחמה כמו בקרב היתקלות [המח"ט אומר שלא היה זמן להתארגן כראוי. אזכיר כי פקודה לתקיפת יום כבר היתה שלושה ימים קודם].

"אני שמעתי מישהו שהגדיר את החלק הזה של המלחמה בצפון בקו הסורי 'קרב היתקלות צה"לי', כי קיבלנו את הפקודה פתע והיא היתה במידת מה שונה ממה שתכננו. היא לא נתנה לנו מבחינת זמן שהות מספקת לשנות צוותי יחידות, אלא היינו צריכים ללכת עד כמה שהדבר היה באותו רגע מצוות בצורה כזאת לא היתה ברירה, אלא שיחידות אשר אולי היינו משתפים אותם יותר ומצוותים אותם אחרת במלחמה לא היתה אפשרות לעשות את זה, ולכן שותפו בקרב בשלב הראשון יחידות אשר כבר היו מצוותות לאפשרות של קרב כזה.

"אני אומר את זה משום שהיו יחידות שבהחלט חשבנו שיש צורך ויש כל היגיון לשתף אותן בקרב המכריע הראשון, ואשר לא שיתפנו אותן, או שיתפנו אותן תוך כדי ניהול הקרב. הסיירת למשל וגדוד 13, אשר לא שותפו במלואם. עשינו את זה מחוסר ברירה, מתוך אותה התגלגלות אשר אותה לא ראינו מראש. להזכיר לכם, ביום חמישי כשחזרתי מהפיקוד, חזרנו בהרגשה שבמלחמה הזו כבר לא ייצא שום דבר. חזרנו עם מצב רוח רע, כך שהעצב שתקף אותנו על אף כל ההכנות במובנים מסויימים" […]

הקמ"ן אורי שמחוני: "איזור הפעולה שלנו היה בעין א-דייסה. כאשר מרשם השטח עולה בתלוליות בשטחינו לכיוון קו הרמה והיו בו מספר שטחי מפתח: תל עזזיאת, בחריאת, היו השטחים השולטים הראשונים אשר שלטו על שטחינו ונשלטו על-ידי תל פאחר מאחור. בורג' בביל אשר שלטה על דרך הפטרולים ועל כיוון ההתקדמות מדרום לצפון, שנשלטה על-ידי פאחר ועזזיאת. תל פאחר שלטה על כל השטח שמלפניה ונשלטה על-ידי כל הרכס מדרך הנפט מלמעלה. בשטח הזה היו מספר דרכי רוחב: דרך הפטרולים, תוואי ההטיה ודרך הנפט, כאשר הבעיה העיקרית שהיתה לפנינו היתה מציאת דרך אורך ואפשרות מעבר משטחינו לאיזור דרך הנפט, מה שאיפשר לנו הגעה אל היעדים מאחור.

"כל המוצבים כאחד משימתם היתה מופנית מערבה, כאשר השטחים שיש לשלוט עליהם ממזרח מאחור והשטח החלק והפתוח של כולם – תל פאחר, בורג' בביל, תל עזזיאת, בחריאת, לכולם השטח החלק היה מכיוון מזרח מאחור.

מראה מקום צומת האמ.איקס

מבט מערבה מאיזור צומת טנק האמ.איקס הסורי שלמרגלות תל פאחר

"אתאר פה מספר אפשרויות, והאפשרות שבה בחרנו היתה מעבר מגבעת האם לפיצול הדרך של גור אל עסקר בכיוון נעמוש, עלייה בציר ליד עין א-דייסה ומכאן שוב שתי אפשרויות: אפשרות אחת מעבר מתחת לעין א-דייסה בדרך הנפט [צ"ל בתוואי ההטיה]. אפשרות שנייה, קשה יותר, מעל עין א-דייסה בדרך הנפט, ואז ישנן שתי אפשרויות התחברות. אחת לפני עין א-דייסה ואחת אחרי עין א-דייסה. הציר הקרוב שעבר לתל פאחר היה טוב יותר. המגבלה היתה קירבה של כ-200 מטר מקצה המוצב כשהמעבר הוא מעל המוצב, עלייה לדרך הנפט וכניסה מאחור.

"הציר השני היה גרוע יותר. ציר עקיפה עמוק יותר ואיפשר התקרבות ללא קרב עם היעד, בעצם עד הירידה מדרך הנפט לתל פאחר באיזור מחנה הבניאס, הצירים כולם מתנקזים והופכים לציר אחד כאשר לקחנו בחשבון אפשרות של ניצול השטח העביר מדרך הנפט הנה, שיאפשר לנו לגשת במקביל מכאן ומכאן אל המוצב, דבר שאחר כך לא ניצלנו אותו בהתאם לניצול ההצלחה שדהרנו ושטפנו כוחות בצורה כזו […]

"קיבולת המוצבים בגזרה הזו היתה גזרה גדודית כאשר בעזזיאת, פאחר ובניאס ישבו כפלוגה בכל אחד מהמקומות, בבחריאת ובבורג' בביל מחלקה בכל אחד מהמקומות. שריון אויב בגזרה היה כדלקמן: טנק בעזזיאת [פנצר], טנק בפאחר [AMX-13], היו כשני טנקים בבורג' בביל שכנראה ברחו לפני שבאנו [ע"פ יומן המבצעים – 5 טנקים], בחירבת סודה היו מספר טנקים [אלה פגעו בגדוד 12 על תוואי ההטיה ובגיא ההריגה], שבסופו של דבר נמצא שם גם טנק אחד שלם [T-54]. היתר כנראה נמלטו. היתה עוד כפלוגת טנקים באיזור הזה, שגם היא כנראה פרט ל-T-54 שדפקנו בפיתול הזה גם היא נמלטה [על יד תל חמרה?] חלק מהם תפסנו באיזור 9134 מתחת לכביש [מסעאדה, באיזור שמצפון לזעורה], סך הכל כגדוד וכפלוגת טנקים באיזור הזה. בהמשך התברר שבחריאת היה נטוש ומחנה הבניאס היה כמעט עזוב לגמרי כשהגענו אליו".

תמליל מהפאנל

קטע מדברי המח"ט יונה אפרת מתוך תמליל פאנל חטיבה 1

קצין אג"מ, ברוך גורודיש: "בזמן ביצוע מקבת-רוגל, לצפוני קראו מקבת ולדרומי רוגל. חטיבה 3 וחטיבה 80 נכנסו מכאן, חלקם בהליקופטרים וחלקם רגלי לאיזור תאופיק ועלתה למעלה עד שהגיעה לצומת בוטמיה. למחרת המבצע שלנו בשבת בבוקר, חטיבה 2 נעה בכוחות רגליים לאורך הגזרה המזרחית. זה היה ב-10 בחודש למחרת בבוקר. כוח של חטיבה 3, גדוד, ירד באיזור של כורזים לבקעת הבטחה לכיוון מוצב 62. בחירבת דיקא במקביל, חטיבה 3 אשר היה לה גם גדוד מ"כים [17], שאחר כך המג"ד יסביר את זה, פעלה באיזור שמצפון למוצבי השפך, ג'לבינה ושות'. חטיבה 80 נכנסה מכיוון דרבשיה לכיוון חפר בעיקוף, חטיבה 37 חדרה פנימה באותו ציר שנפרץ לראוויה ועלתה למעלה, המשיכה לכיוון קונייטרה. חטיבה 8 עבדה במקביל לנו מדרום לנעמוש וגור אל עסקר, והמשימה שלה היתה להגיע לשני הזעורות, משם להמשיך אחר כך פנימה. חטיבה 45 פעלה בליל הביצוע שלנו, ליל שישי. היא הגיעה מאוחר ונתנה לנו בסיס אש בזמן הביצוע שלנו על תל עזזיאת וריתקה את תל חמרה ולאחר מכן כבשה".

הערת המח"ט: "חטיבה 45 לא היתה באיזור הזה בכלל".

גורודיש: "חטיבה 45 הגיעה בלילה ונתנה סיוע למוצב הבניאס".

המח"ט: "גם זה לא".

גורודיש: "על כל פנים, אומרים על תל חמרה שהיתה עזובה, אחר כך הפיקוד בנה איזה צוות מאוגד של טנקים וזחל"מים, לא ברור של מי, שלקחו אחר כך את כל הקטע המנותק הזה, נוחיילה, וכל הדברים האלה. אני רוצה להזכיר כאן שבאחד הלילות קיבלנו פקודה לנוע בעקבות חטיבה 45 ולטהר לכיוון שכם. יצא צוות חטיבתי"…

המח"ט: "בעקבות 37".

גורודיש: "תן לי להסביר את עצמי. היינו בעקבות 45 בשלב ראשון ואמרו לנו לנוע בעקבות 37. זה כלל את גדוד 12 וגדוד מ"כים. כאשר הגענו לג'נין עברנו כאן בשטח, מי שזוכר בדיר אל רמוס. החוד החטיבתי הגיע לפני הבקעה לאיזור תלפית, ואז ניתנה פקודה בסביבות 2 בבוקר לחזור חזרה ולהשאיר גדוד אחד. גדוד מ"כים נשאר ועסק בטיהור שכם. גדוד 12 ומיפקדת החטיבה ונספחיה חזרו חזרה לשטחי הכינוס של החטיבה. בהמשך יסביר מג"ד המ"כים.

"בבוקר קיבלנו פקודה לתקוף את עזזיאת, בורג' בביל, בחריאת ותל פאחר ולהיות מוכנים ליעדים האלה [מחנות הבניאס] בהמשך. התוכנית היתה כדלקמן: אני אציג במקביל על שתי המקומות. בשלב ראשון, חטיבתי, היה צריך ללכת גדוד 51 על בחריאת וגדוד 12 על פאחר, כאשר בשלב השני הוא מקציב כוח לבורג' בביל. גדוד 51 ימשיך לחירבת סודה ואחר כך מי שיגמור ראשון, 12 או 51, ינוע בהמשך לעזזיאת בשלב שני חטיבתי על-ידי גדוד 51 או 12 (הערת המתמלל: חילוקי דעות בין הנוכחים, מלמול לא מובן). גדוד 51 היעדים שלו היו בחריאת ועזזיאת, וראינו שגם ייקח את חירבת סודה. גדוד 12 את תל פאחר בשלב ראשון ובורג' בביל בשלב שני, ומי שיהיה קודם מוכן – ינוע [ע"פ פקודת רמ"ט צפון, יש לכבוש את תל פאחר תחילה ולא בסדר אקראי].

פאחר מלמעלה

מראה מכביש הנפט שמעל תל פאחר (להגדלה – לחצו). דרך ההטיה מסתעפת בהמשך לדרך האוגפת את התל ומגיעה ממזרח לו ובה נע כוח הסמ"פים

"לגבי ההמשך, מה שבוצע בפועל, גדוד 51 לא כבש את בחריאת כי היתה מפוצחת ועזובה (הערה מהנוכחים: כוח נכנס וטיהר). בשלב ראשון גדוד 12 שלח פלוגה מחוץ לתוכנית וכבש את בורג' בביל. גדוד 12 הגיע לפאחר לפי המרשם, במקום לנוע מכאן הגיע מאחור ותיכף נשבר. גדוד 51 המשיך על ציר הדרך הזו ונכנס מיד לאחר מכן בשלב שני חטיבתי לתל עזזיאת וכבש מיד לאחר מכן את חירבת סודה. כוח סמח"ט והסיירת נעו בציר נפרד דרך נעמוש וציר הנפט, והגיעו לתל פאחר לצד הצפוני שיוסבר בהמשך. אחר כך קיבלנו פקודה לתפוס את מוצב מחנה הבניאס.

"עם שחר גדוד 51 כבש את המשטרה ונכנס בבוקר השכם למוצב מחנה הבניאס, כשבעקבותיו גדוד 13 שכלל את פלוגות ג' ד' בפיקוד סמג"ד, נעו בעקבותיו ושחררו את הכפר בניאס. שתי פלוגות של גדוד 13 שניהם בפיקוד סמג"ד, שהיו ת"פ חטיבה 8, התפצלו. המג"ד אם אינני טועה תפס את 9136 ואילו פלוגה שנייה בפיקוד חטיבה 8 ת"פ, כבשה את מוצבי איזור ג'ובת אל מיס באותו הלילה. בהמשך 51 המשיך לטהר על הציר עד שהמלחמה נגמרה".

המח"ט: "אני רוצה, אפוא, לחזור על הדברים האלה, הם חשובים מאוד מבחינת סדר הביצוע וסדר התכנון. פרט אחד שהוא לא אמר/שמע: במקביל למשימות שהוטלו על 12 ו-51 ואחרים, הוטלה משימה על גדוד 13 לנוע קדימה בעקבות הכוחות. חשבנו שאם נגיע ללחימת לילה באיזור הבניאס, התוכנית היתה לתפוס את השטח הזה ולסגור אותו. לגבי הביצוע – כניסה לפי המתוכנן. סדר התקיפות: 12 יתקיף את פאחר בכיוון אחד ובמקביל יכבוש את בורג' בביל [לא במקביל, אלא בדירוג], כתוצאה מזה שהוא נכנס מכאן (ממזרח).

"51 טיהר את בחריאת וכבש את עזזיאת, תפס את חירבת סודה ונע כמתוכנן לכיוון תל פאחר לפי פקודתי [המח"ט מתעלם מפקודת הרמ"ט לא לכבוש את תל עזיזאת עד שלא ייכבש תל פאחר. את גדוד 51 שלח לתל פאחר אחרי סיום כיבוש תל עזזיאת. כשהגיע 51 לתל פאחר כבר הסתיים הקרב]. 12 פלוס הכוחות מהסיירת ועוד אחד שנכנס עם הסמח"ט, למעשה מפני שהטנקים לא הגיעו, נכנסו לתל פאחר לטיהור [המח"ט מטשטש את העובדה שהסמח"ט הגיע יותר משעתיים אחרי שנשלח ע"י המח"ט כדי לתפוס את הפיקוד בתל פאחר].

"אלו הכוחות שפעלו שם. שלא נדבר על הסיוע שיעמדו עליו בנפרד. החטיבה רצתה עוד בלילה לתקוף את איזור הבניאס, בגלל הטיהור עם ההתקפה של 45 נקבע שההתקפה תהיה עם שחר. מחנה הבניאס, המשטרה, היתה כבר בחיפוי עם שחר על-ידי 51 וטוהר על-ידי חלק מגדוד 13. 51 טיהר פה את המוצבים לאורך הדרך כאן. זה כבש גדוד 13, ואת מסעאדה כבר אחר כך גדוד 51 שלא במסגרת החטיבה, כאשר 13 החזיק בבעלות שלו במסגרת החטיבה (הערה: לא ברור מה כבש גדוד 13).

"אלה הם סדר הפעולות הכרונולוגי עד כאן, עד החשיכה, חלק עד השחר וחלק עד הצהריים. אנו מציגים את התוכניות של גדוד 12 על סמך תחקיר שנערך בשטח עם אותם אנשים שבקיאים בנושא" [כלומר, התבצע כבר תחקיר בשטח. בסופו מובא כאן סיכום של המג"ד הנוכחי, חיים יפרח].

בפרק הבא: גדוד 12 בתל פאחר – עדויות וסיכומים מפי חיים יפרח, אהרון ורדי, משה יוסף, יונה אפרת, רובקה אליעז, פנחס אלוש, מתי רובינוביץ' ועוד.

לקריאת פאנל חטיבה 1 בנושא גדוד 12 בתל פאחר – לחצו כאן

לקריאת פאנל 1 בנושא סיירת גולני, גדוד המכמ"ת וקצין קישור לשריון – לחצו כאן

לקריאת פאנל חטיבה 1 בנושא גדוד 17 ופלוגת הנדסה – לחצו כאן

לקריאת פאנל חטיבה 1 בנושא פעולות גדוד 51 וגדוד 13 – לחצו כאן

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “פאנל חטיבה 1 – יוני 1967 (חלק א')

  1. תל פחר היה ארוע כושל ולפיכך וכמיטב המסורת חולקו לכבודו צל'שים מלוא הטנא וכל האחראים לבזיון קוד'מו בדרגה וזכו לפנסיה צבאית שמנה על חשבון דלת העם.
    המלחמה ב67 היתה בסך הכל הכולל הצלחה כבירה מבחינה צבאית אבל בה נזרעו זרעי פורענות ועם שני קרבות כושלים במיוחד שסימנו את העתיד לבוא במלחמות הדור הבא אם ביום כיפור ואם הלאה משם שבהם קופחו לשווא חיים צעירים.
    עד מתי יחליט כל מח"ט שכושל בתפקידו לא לקחת אחריות ולעשות מה שהוא רוצה? המח|"ט גולני היה צריך לעוף הבייתה מיד בתום המערכה, הרמטכל היה צריך להעמיד לוועדת חקירה את הצנחנים על גבעת התחמושת ואת גולני על תל פחר. תחת זאת קיבלנו לדורי דורות את השיר על גבעת התחמושת ומורשת קרב גולני כובסה בדם ילדים צעירים שנזרקו לתעלות הארורות. מי שלא חזר מתל פחר בארון קבורה נושא עד היום צלקות גופניות ונפשיות ומקלל כל לילה את יומו.

  2. שוב, תודה על הגילוי והפירסום.

    כרגיל, כמה הערות…

    /1/ לעניות-דעתי, כותרת המשנה, "המח"ט יונה אפרת על קרב תל פאחר", עם הכותרת שאחריה: "בסך הכל יצאנו מהעניין הזה די בסדר" – חוטאת לאמת. אסביר:

    את המשפט שבכותרת, הנראה מקומם עד מאד, נמצא בפנים הפוסט כשאחריו הערה: "34 הרוגים ומאה פצועים בקרב תל פאחר זה לא "די בסדר"!". נכון. אך אם נקרא את הקטע כולו, נוכל להבין את כוונת המח"ט:

    "היתה כאן מבלי ספק לחימה רצינית מאוד, מפוארת מאוד, ואין לי ספק שזו הלחימה הקשה ביותר שהיתה במלחמה הזו. לא אומר שאנחנו החטיבה ששילמה את המחיר היקר ביותר בקרב, יש חטיבות ששילמו קורבנות יותר מאיתנו. בסך הכל יצאנו מהעניין הזה די בסדר. ההערכות למה שהיה צפוי היו הרבה יותר חמורות, מבחינת הבקעת מערך מבוצר ממדרגה ראשונה. היה זה קרב קשה ממדרגה ראשונה, אך שלב ההבקעה הזה היה הקרב הקשה ביותר שהיה כנראה לצה"ל במלחמה הזו."

    ובכן, אפרת טוען שהלחימה בצפון הייתה "הקשה ביותר שהיתה במלחמה הזו", וכוונתו למלחמת ששת הימים כולה. ובכל זאת, למרות שלדעתו בצפון הייתה "הלחימה הקשה ביותר", הוא מוצא לנכון לציין שחטיבתו, גולני, לא שילמה את המחיר היקר ביותר, שכן, "יש חטיבות ששילמו קורבנות יותר מאיתנו". והוא צודק. חטיבת המילואים של הצנחנים, זו שלחמה בירושלים, שילמה מחיר של קרוב למאה הרוגים! בחטיבת גולני, במהלך ההבקעה, לא היה מספר כזה גדול של הרוגים, וזה, לפי עדות המח"ט, בניגוד להערכות החמורות שהיו צפויות מראש.

    בקיצור, אפרת לא אמר את המיוחס לו "על קרב תל פאחר" (בו נפלו, באותה שעה, 27 מלוחמי חטיבתו, ואין לי ספק שהוא לא הקל בכובד האבידה הזו), אלא דיבר בהשוואה על המחיר ששילמו חטיבות אחרות, בקרבות שהיו, לדעתו, קשים פחות.

    /2/ תפס אותי קטע מעניין המתפרסם כאן ללא כל הערה:

    לאחר שקצין אג"מ של החטיבה מספר: "חטיבה 45 פעלה בליל הביצוע שלנו, ליל שישי. היא הגיעה מהאוחר ונתנה לנו בסיס אש בזמן הביצוע שלנו על תל עזזיאת וריתקה את תל חמרה ולאחר מכן כבשה", העיר המח"ט: "חטיבה 45 לא היתה באיזור הזה בכלל". עונה קצין אג"מ: "חטיבה 45 הגיעה בלילה ונתנה סיוע למוצב הבניאס", אך המח"ט בשלו: "גם זה לא". הלו, מי צודק כאן?

    /3/ אך ללא ספק, המשפט שתפס אותו בכל התמליל נמצא בדברי קצין אג"מ המתאר: "בשלב ראשון, חטיבתי, היה צריך ללכת גדוד 51 על בחריאת וגדוד 12 על פאחר, כאשר בשלב השני הוא מקציב כוח לבורג' בביל. גדוד 51 ימשיך לחירבת סודה ואחר כך *מי שיגמור ראשון*, 12 או 51, ינוע בהמשך *לעזזיאת* בשלב שני חטיבתי על-ידי גדוד 51 *או 12*".

    מיד אחרי הקטע הזה נרשם כאן: "הערת המתמלל: חילוקי דעות בין הנוכחים, מלמול לא מובן". מבלי להיות שם, אפשר בהחלט לשער על מה היו חילוקי הדעות. הרי עד כה קראנו שעזיזאת נועד מלכתחילה לגדוד 51 שהתאמן עליו. ואמנם, מיד לאחר מכן אומר קצין אג"מ: "גדוד 51 היעדים שלו היו בחריאת ו*עזזיאת*, וראינו שגם ייקח את חירבת סודה". יתכן ובמשפט זה התכוון לתקן את שאמר קודם, אלא שהפעם לא הזכיר האם היה מוצב כלשהו [רמת הבניאס] שנועד לגדוד שיגמור ראשון את משימתו, כפי שהזכיר בתחילה.

    ובכל זאת, עצם העובדה שזמן קצר אחרי המלחמה הזכיר קצין אג"מ החטיבתי את הרעיון הזה, לימדני שלא מופרך להניח שביסוד הדברים סמך על ההשערה שכתבתי בעבר – כוונתי: אולי הייתה זו גם השערתו, כבר אז – על הסיבה שהביאה את מג"ד 12 לקבל החלטה על התקדמות בתוואי ההטייה, זאת אחר שכשל ניסיון העלייה בציר הראשון (באפשרות ה"קשה יותר", כפי שמוזכר גם כאן בדברי הקמ"ן), כשהוא בוחר להמשיך ולנסוע צפונה על אותו תוואי, מבלי אפילו לנסיון להתעכב לעלות במקום שהוצג כאפשרות השניה (בציר ש"היה טוב יותר"), שכן ידע שבהמשך התוואי יש פנייה לעבר בורג' בביל, משם קצרה הדרך לעבר תל-עזזיאת.

    /4/ אגב, על הקטע הנ"ל הוצבה כאן הערה האומרת: "ע"פ פקודת רמ"ט צפון, יש לכבוש את תל פאחר תחילה ולא בסדר אקראי". קראתי שוב את דברי הקמ"ן ולא מצאתי בו "סדר אקראי". תל-פאחר ובורג' בביל לגדוד 12, בחריאת ות-עזזיאת לגדוד 51.

    /5/ בהמשך להנ"ל, משהו שלא ברור לי: איפה יש מקור בכתב לפקודה הנ"ל של רמ"ט צפון? כוונתי, לפני הנרשם ב15:47, שאז דיווח קצין אג"מ למח"ט: "מ-88 הודיעו שאין אישור ללכת לעזזיאת לפני שגמרו את פחר ובורג' ויבואו דרך בורג'" [אגב, בפיענוח היומנים לא מצאתי פיענוח מיוחד ל-88 – בפיענוח שמות הקוד ליומנים נרשם רק: "65 – רמ"ט צפון דן לנר 83 – גורם בפיקוד צפון 84 – גורם בפיקוד צפון" – ובהסבר על ההודעה הנ"ל נרשם: "פיקוד צפון מעדיף את כיבוש תל פאחר על כיבוש תל עזזיאת". בתחקיר של קצין אג"מ לפני ענף היסטוריה, ב-68', הוא אומר: "אני זוכר שהרמ"ט של הפיקוד הודיע לפני שעה 4, לפי הרשום 15:47, שאין רשות ללכת על תל עזזיאת לפני שיגמרו את פאחר ובורג' בביל, והוא רוצה שיבואו על תל עזזיאת דרך בורג'"].

    /6/ וגם: מה זה "הודיעו שאין אישור"? – האם זו תגובה על בקשת אישור? מתי וממי הייתה בקשה כזו?

    /7/ על דברי המח"ט שבפנים נרשמה כאן הערה: "המח"ט מתעלם מפקודת הרמ"ט לא לכבוש את תל עזיזאת עד שלא ייכבש תל פאחר. את גדוד 51 שלח לתל פאחר אחרי סיום כיבוש תל עזזיאת" – – – נדמה לי שכבר דובר על כך שהמח"ט הוטעה, בהסתמך על הודעה שהועברה אליו, לחשוב שתל-פאחר כבר נכבש. כלומר, המח"ט לא המרה את פקודת הרמ"ט. כמו כן, כבר האריך שלמה בעבר כשהתעכב על העובדה שעוד *קודם לכן* אכן ניסה המח"ט לשלוח את גדוד 51 לתל-פאחר, אלא שמג"ד 51 לא ממש שיתף פעולה.

    כמובן שהיה ראוי שהמח"ט, בדיון פנימי, היה דן בכל זה, אך אם נצפה שזה מה שהיה קורה, היה עליו לומר: "מג"ד 51 היושב כאן לא שמע לפקודתי לעזוב את התוכנית המקורית ולהשתתף בכיבוש בתל פאחר. מאוחר יותר אף נמסרה לי הודעה מוטעית האומרת שתל-פאחר כבר נכבש"…

    מעניין אם מישהו מכיר דיונים ברמה כזו בהם נשמעו דברים בסגנון כזה…

    • לגבי הכותרת: מבחינה עניינית המח"ט אכן התייחס ב"יצאנו די בסדר" למספר הנופלים בחטיבה 1 יחסית ליחידות אחרות ביתר הגזרות.
      מצד שני הציטוט הזה תופס את העין ואת הלב מפני שזהו רוח המפקד לגבי התייחסותו לכל קרב תל פאחר, את זה אני למד מדבריו בפאנל זה ובהזדמנויות אחרות, כשהמעיט מחומרת האירועים והתעלם מהכשלים בניהול הקרב בראשותו. אפרת מסתכל רק על הצד החיובי של תל פאחר – השגת המטרה, דבקות, נחישות, אלתור. מבחינתו גולני יצאו מקרב תל פאחר די בסדר, ואם תקשה ותשאל אותו על הבעיות הוא יבקש לא להעיר דובים מרבצם. לכן הרשיתי לעצמי להתפרע עם הציטוט הזה ולפרש אותו במובן הרחב. אני מאמין שבכך אינני חוטא לאמת.

      לגבי הוויכוח בין המח"ט לקצין אג"מ על הסיוע של חטיבה 45: יש מין קצר בתקשורת בין המח"ט לק' האג"מ. המח"ט מתכוון שחטיבה 45 לא היתה באיזור הזה בכלל לגבי הסיוע שקצין האג"מ טוען שנתנה לתל עזזיאת. לא ברור איך קצין האג"מ שהיה מצוי בפרטי הפרטים של קרבות גולני וכמי שהיה מעורב בניהול העניינים מהמיפקדה העיקרית לא זוכר מי השתתף בלחימה על עזזיאת. כשקרב תל עזזיאת התחיל חטיבה 45 היתה בכלל בצומת ראש פינה (הגיעה משכם). הוא כן צדק שחט' 45 נתנה סיוע על תל חמרה והבניאס, זה היה מאוחר בלילה (החל מ-02:00 של ה-10 ביוני), וכאן המח"ט טעה כשאמר "גם זה לא".

    • /3/ אך ללא ספק, המשפט שתפס אותו בכל התמליל נמצא בדברי קצין אג"מ המתאר: "בשלב ראשון, חטיבתי, היה צריך ללכת גדוד 51 על בחריאת וגדוד 12 על פאחר, כאשר בשלב השני הוא מקציב כוח לבורג' בביל. גדוד 51 ימשיך לחירבת סודה ואחר כך *מי שיגמור ראשון*, 12 או 51, ינוע בהמשך *לעזזיאת* בשלב שני חטיבתי על-ידי גדוד 51 *או 12*".
      דני> חרבת סודה נמצאת מצפון לתל עזזיאת. לא הגיוני טקטית לשלוח לשם כוח לפני כיבוש תל עזזיאת. מכל מקום זו לא היתה הפקודה.
      על אחת כמה וכמה, גדוד 12 לא היה מיועד לתל עזזיאת בשום פנים ואופן.

      מיד אחרי הקטע הזה נרשם כאן: "הערת המתמלל: חילוקי דעות בין הנוכחים, מלמול לא מובן". מבלי להיות שם, אפשר בהחלט לשער על מה היו חילוקי הדעות. הרי עד כה קראנו שעזיזאת נועד מלכתחילה לגדוד 51 שהתאמן עליו. ואמנם, מיד לאחר מכן אומר קצין אג"מ: "גדוד 51 היעדים שלו היו בחריאת ו*עזזיאת*, וראינו שגם ייקח את חירבת סודה". יתכן ובמשפט זה התכוון לתקן את שאמר קודם, אלא שהפעם לא הזכיר האם היה מוצב כלשהו [רמת הבניאס] שנועד לגדוד שיגמור ראשון את משימתו, כפי שהזכיר בתחילה.
      דני> אני לא מכיר את גורודיש וכמובן שלא הייתי נוכח בדיון אבל נראה שהיה מבולבל והמח"ט לחץ אותו עוד יותר. היעד הבא היה אמור להיות מחנות הבניאס. רמת הבניאס היא שניר כיום ונמצאת מעבר לקניון בלתי עביר של נחל הבניאס. זה לא היה יעד של חטיבה 1.

      ובכל זאת, עצם העובדה שזמן קצר אחרי המלחמה הזכיר קצין אג"מ החטיבתי את הרעיון הזה, לימדני שלא מופרך להניח שביסוד הדברים סמך על ההשערה שכתבתי בעבר – כוונתי: אולי הייתה זו גם השערתו, כבר אז – על הסיבה שהביאה את מג"ד 12 לקבל החלטה על התקדמות בתוואי ההטייה, זאת אחר שכשל ניסיון העלייה בציר הראשון (באפשרות ה"קשה יותר", כפי שמוזכר גם כאן בדברי הקמ"ן), כשהוא בוחר להמשיך ולנסוע צפונה על אותו תוואי, מבלי אפילו לנסיון להתעכב לעלות במקום שהוצג כאפשרות השניה (בציר ש"היה טוב יותר"),
      דני> שתי האפשרויות נשקלו לפני הקרב (כנראה שלושה ימים קודם). ביום הקרב לא היו שתי אפשרויות בפקודה אלא זו שבעין א'דיסהץ

      שכן ידע שבהמשך התוואי יש פנייה לעבר בורג' בביל, משם קצרה הדרך לעבר תל-עזזיאת.
      דני> השערה זו אין לה תימוכין לא בפקודה ולא בפעולות שנקט מג"ד 12. כפי שכבר כתבתי, אחרי ה-AMX הסורי, המג"ד הוביל את הגדוד מזרחה בציר האוגף את תל פאחר מצפון ושם נבלם יחד עם מחלקת הטנקים של ברוש ששלח לפניו לאותו כיוון. אילו פנה שם מערבה עוד אפשר היה לטעון בדוחק רב שזמם לתקוף את תל עזזיאת. כיוון שפנה בדיוק לכיוון ההפוך אין להשערה על מה להשען.

      • לפי דבריך – שכמובן ויש להודות שהם בנויים על הגיון צבאי – אולי יש גם אפשרות שעל פרט *זה* (שקצין אג"מ הזכיר את חירבת סודה לפני תל-עזזיאת) הייתה הערת הנוכחים (שצויינה בתמליל כמלמול בלתי מובן). בכל אופן, נדמה לי שלפועל נכבשה חירבת סודה לפני שהסתיים כיבוש תל-עזזיאת.

        לכותבך שביום הקרב לא היו שתי אפשרויות בפקודה אלא זו שבעין א-דיסה: בהנחה שכוונתך כנראה לדרך שדרומית לכפר, אשאל:

        א. האם מכך אני אמור להבין שכעת אתה סבור שהמשורטט על הפוטוסטאט אינו שייך ליום הקרב?

        ב. הרי גם איגוף מצפון לתל-פאחר לא היה בפקודה שביום הקרב, ואם כך, לא עדיף היה לנסות את הדרך השניה (המוזכרת כדרך טובה יותר מקודמתה)? מדוע הוחלט לדלג עליה ולהמשיך קדימה? מה טעם לעבור מתחת לתל, כדי לאגפו מצפון? איגוף כזה גם יגרום לבזבוז זמן!

        • שכחתי להוסיף: מסכים איתך שלהשערתי אין תימוכין בפקודה. אך לגבי הפעולות, היא מסבירה, ואחזור ואדגיש כמובן שזו דעתי הענייה בלבד, מדוע המג"ד לא התעקש על עלייה רגלית בציר הראשון, דרומית לכפר, ולא הורה על נסיון עלייה צפונית לכפר, אלא המשיך לעבר תל-פאחר. השערתי גם אומרת שבשלב מסויים, כשאלכס קרינסקי ירד לעבר התל, כבר התברר למג"ד שהיעד שלו אינו ריק, כפי שחשב, ולכן לא פנה מערבה לעבר תל-עזזיאת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s