גדוד 12 – פאנל חטיבה 1 מיוני 1967

מג"ד 51 תוקף את ההחלטות של מג"ד 12 שנהרג, מג"ד 17 מקשה על המ"פ ורדי לגבי ההחלטה לפצל את הכוח, והמח"ט מנסה ליפות את ניהול הקרב * תמליל דיון שנערך בחטיבה 1 לסיכום חלקו של גדוד 12 בכיבוש תל פאחר * חלק ב'

תמונת כות חדשה

לפניכם חלק ב' בתמלול דיון לסיכום פעילות חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. הפאנל התקיים ב-19 ביוני 1967 בהשתתפות כל בכירי החטיבה כולל מספר מ"פים. המסמך הזה נמצא בארכיון צה"ל ותוכנו מתפרסם כאן לראשונה במסגרת "עדויות חטיבה 1", הכוללות תחקור של מספר קצינים בענף היסטוריה מספר חודשים לאחר המלחמה. חלק א' כבר התפרסם, ובפוסט הנוכחי גזרנו מהפאנל את עיקרי הדברים הקשורים לחלקו של גדוד 12 בקרב.

הטקסט הצבוע בכחול: פרשנות והסברים של דני ביזר, שהיה מ"מ בכיבוש תל פאחר וכיום חוקר את הקרב.

עדויות חט 1רס"ן חיים יפרח, מג"ד 12 [מונה במקום מוסא קליין שנהרג]: "המשימה של גדוד 12 היתה לכבוש את בורג' בביל ותל פאחר, כאשר הכוחות של הגדוד היו פלוגה א' על שבעה זחל"מים, פלוגה ג' על שישה זחל"מים, כולל זחל"ם אחד עם הסמג"ד, פלוגה ב' על ארבעה זחל"מים. זה לא היה כל הגדוד, זה פשוט ציוות כוחות לפי מספר הזחל"מים שהיו. למג"ד היה זחל"ם אחד, סך הכל היו 19 זחל"מים פרט לזחל"ם הפיקוד של הטנקים וזחל"ם של החפ"ק, והיו גם תשעה טנקים. הגדוד היה ערוך לקראת התקפה כאשר ראשו היה על יד גבעת האם וסופו בצומת הכניסה דן/כפר סאלד. סדר המסע של הגדוד על הכביש היה שלושה טנקים, המחלקה היתה בחוד, אחריה היה זחל"ם המג"ד, אחריו שישה טנקים נוספים ואחריו פלוגה א', ג', ב'".

המח"ט: "קדימה היו שישה טנקים, שלושה מהם לא היו של גדוד 12 אלא הם היו הראשונים. התוכנית היתה עולים כאן כל פלוגה ז' של טנקים. שלושת הטנקים של המחלקה פונים שמאלה או צפונה [הכוונה ל-3 טנקים מפלוגה ו' בפיקוד משה גרטי סמ"פ פלוגה ו'], מתייצבים פה ומחפים כלפי הכיוון שבו היו הטנקים של האויב [לכיוון בחריאת, בורג' בביל ותל עזזיאת. לא היתה להם תצפית על חירבת סודה ולכן לא יכלו להשמיד את הטנקים שם. כפי שמופיע ביומן המבצעים, פיקוד צפון הזהיר מפני הטנקים הללו, אך דבר לא נעשה כדי לנטרל אותם. המחדל הזה הוא מהמשמעותיים ביותר ובכל הסיכום הזה אין לכך זכר]. יתר הטנקים, תשעה, היו צריכים לעשות את האיגוף שנקבע ולחפות מאחור [הכוונה לטנקים שהיו ת"פ גדוד 12, כולם מפלוגה ז'. המספר שידוע לי מהמ"מ עזרא ברוש: 3 טנקים בפיקודו, 3 טנקים בפיקוד מאיר צוק, טנק אחד בפיקוד המ"פ נמיר. שוב – הכנה לקויה לדיון]. בני [מג"ד 51] נע קדימה וכאשר הוא מגיע מצפון [צ"ל מדרום] לטנקים הוא מתחבר לטנקים האלה, לוקח אותם ותוקף איתם".

חיים יפרח

חיים יפרח. היה בכוח האחרון שלחם בתל פאחר

יפרח: "כאשר שלושת הטנקים האלה שבו אל הגדוד המצב היה ששלושה טנקים נמצאים בחוד [הטנקים של מחלקת עזרא ברוש], וכן זחל"ם המג"ד, זחל"ם הפיקוד [צ"ל זחל"ם מרגמה דגם ג' של השריון] ועוד שישה טנקים [ועוד 4 טנקים] ויתרת הזחל"מים לפי סדר הפלוגות, א', ג', ב'. המשימות לכוחות אלו היו בתכנון כדלקמן: פלוגה א' כובשת את תל פאחר הדרומי, פלוגה ג' – תל פאחר הצפוני, פלוגה ב' את בורג' בביל ועתודה לתל פאחר. היעד הוא שתי כיפות שולטות מאוד בכיוון מערב כאשר במרכזן גיא. עקרונית שני מוצבים, בצפוני והדרומי, כאשר בתוכם למעשה מספר יעדי משנה, שלכבוש יעד אחד לא אושר שהיעד כולו נכבש. היעד הדרומי היה יעד מערבי קטן יותר, כאשר אחר כך ישנה הפסקה והולכת שלוחה יותר ארוכה לחלק היותר גבוה. ביעד הצפוני יש ריכוז עצום וסבוך של תעלות בחלק המערבי, ועוד חלק לכיוון מזרח, כאשר באמצע הגיא. בתוך היעד היה סבך של גדרות בין כל יעד ליעד משנה, במרכז, לאורך ולרוחב.

"הגדוד התקדם לפי פקודה מהחטיבה. שעת היציאה היתה בערך 14:00 [13:46]. הוא נסע לאיזור גבעת האם, נע דרך נעמוש שנכבשה כבר ולא טוהרה על-ידי חטיבה 8 [גדוד 12 לא עבר דרך מוצב נעמוש, אלא עבר בצומת הפונה דרומה לנעמוש] ועלה לכיוון גור אל עסקר, התחיל להתקדם ושבר לכיוון עין א-דייסה. הקרב של הגדוד התחיל למעשה באיזור עין א-דייסה. כבר במקום הזה נפתחה אש די יעילה מכיוון בורג' בביל ועין א-דייסה [בורג' בביל היה נטוש ומעין א'דיסה נורתה אש נק"ל. כיוון שהמ"פ ורדי אינו מתקן אותו, אני מניח שזה אישור למהימנות הדיווח], גם מכיוון תל פאחר על הגדוד מהאיזור הזה ועד תל פאחר, ועד לגמר הכיבוש למעשה היתה לחימה נוראית אל היעד, ולאחר מכן על היעד. הגדוד בקטע הזה שבין עין א-דייסה ותל פאחר השתבש מבחינת מבנה הכוחות כיוון שנתקעו זחל"מים, הועברו אנשים מזחל"ם אחד לשני ונוצר ערבוב בין הפלוגות.

"כפי שנאמר, התכנון במקורו היה לעקוף את עין א-דייסה, לעלות על דרך הנפט ולתקוף את תל פאחר מכיוון מזרח לכיוון מערב, לעלות צפונה ולבוא ממזרח לכיוון מערב. אבל בביצוע, כאשר הגדוד התחיל לנוע מכיוון עין א-דייסה לתל פאחר, משום מה הוא נמשך לאיזור המערבי ונאלץ לתקוף את היעד ממערב למזרח [מהשימוש במילה "נמשך" משתמע שהיתה טעות בניווט. כבר הבאנו עדויות בהזדמנויות רבות שהיתה עצירה בעין א-דייסה וניסיון לעלות שם כדי להגיע לציר הנפט. בפעם האחרונה זה נזכר בעדות של משה הראל. מוזר שלפני הדיון הזה לא תוחקרו אנשי הזחל"ם של המג"ד ומ"פ הטנקים].

"אני אתאר כאן קטע של המצב פה. האמת שיש פה מספר דברים לא ברורים, משום שישנם הרבה נפגעים לגדוד הזה שאי אפשר היה לבוא איתם באיזשהו קשר ולבדוק איתם ממש עד הסוף, וגם יש נפגעים שנהרגו [מדוע לקראת הדיון אי אפשר היה להגיע לבתי החולים ולשמוע את הפצועים?]. המצב כאן היה כאשר מהשלושה טנקים שהיו בחוד נדפקו שני טנקים, נדפק גם זחל הפיקוד של הטנקים [באיזור הזה של ה-AMX הסורי, נפגע זחל דגם ג', זחל"ם הפיקוד נפגע עוד לפני עין א-דייסה והוא הזחל"ם המכונה "של דרימר"] , בשלב קצת יותר מאוחר נפגע גם פגיעה ישירה [לא פגיעה ישירה] הזחל של המג"ד. במקביל, בכל הקטע הזה עוד מספר זחל"מים נפגעו פגיעות ישירות וגם תקלות בשטח [לא שמעתי עד כה על תקלות מכניות בזחל"מים שעצרו את התקדמותם].

"האש העיקרית נורתה מטנק AMX מתל פאחר [טנק ה-AMX לא ירה, אלא טנקים שהיו למטה בחירבת סודה]. היה שם גם תותח נ"ט [לא ידוע לי על זחל"ם שנפגע מתותח הנ"ט שהיה מכוון לכיוון דרום מערב אל תוואי ההטיה. הפגיעות בזחל"מים היו מכיוון צפון מערב – תוצאה של ירי הטנקים בחירבת סודה] ותול"רים שהיו בשליטה מלאה פרט למספר מקומות פחות גבוהים, מין שלוחות כאלה שהיו מוסתרות, אבל בכל פיתחה כזו כל מי שעבר כמעט חטף פגיעה ישירה. היתה פה הפגזה קשה מאוד. חלק נפגעו גם מההפגזה בשלב הזה. פלוגה א' נפגעו שלושה זחל"מים בנוסף לזחל"ם המג"ד. מ"פ הפלוגה, סגן ורדי, נשאר חי ויושב כאן איתנו. מפלוגה ב' נהרג המ"פ סגן סגל ובפלוגה ג' סגן תשבי שנהרג גם הוא. שניהם ז"ל.

זחל"ם המרגמה שחטף פגיעה ישירה והתפוצץ מתחת לתל פאחר

זחל"ם המרגמה שחטף פגיעה ישירה והתפוצץ מתחת לתל פאחר (להגדלה – לחצו על הצילום)

"בשלב הזה כאשר החלו להיפגע הזחל"מים ניתנה ההוראה לפלוגה ב', שהמ"פ לא היה איתם אלא היה עם הזחל של הסמג"ד [מ"פ ב' היה כבר פצוע בשלב זה ומת אח"כ מפצעיו], שלא היה בקרבת הפלוגה אלא קצת יותר קדימה, ניתנה פקודה לכבוש את בורג' בביל. בורג' בביל נכבשה מכיוון מזרח למערב על-ידי ארבעה זחל"מים של פלוגה ב'. ההתנגדות שם לא היתה קשה. היו שם מספר הרוגים [לא היתה התנגדות ולא ידוע על הרוגים סורים בכיבוש בורג' בביל], לכוחותינו לא היו נפגעים. ביצוע התקפה זו היה על-ידי סמ"פ ב', סגן סולוביץ', שנהרג יותר מאוחר בתל פאחר.

"לאחר שכבש את בורג' בביל לקח [סולוביץ'] את ארבעת הזחל"מים והצטרף לשדרה של הגדוד ושוב נכנס לאי סדר של הזחל"מים. כמעט במקביל לאותו שלב נשלח רץ על-ידי המג"ד, רס"ן אלכס [קרינסקי]. [ע"פ עדותו של הקש"א משה הראל, אלכס נשלח קודם לכן. את פלוגה ב' שלח הקמב"צ יוסי פרידמן לבורג' בביל אחרי שחזר משליחות נוספת של המג"ד אל הכוח של ורדי מאחור].

"הפקודה היתה שפלוגה א' תכבוש את תל פאחר. למ"פ א' [ורדי] בשלב הזה היו שלושה זחל"מים [בשלב הראשון מתחת לתל הדרומי, ולא בשלב שסולוביץ חזר מבורג' בביל]. שלושה זחל"מים אחרים נפגעו פגיעות ישירות והאנשים שלו עלו על כל זחל שהיה בשטח. זחל"ם שביעי שלו, שהיה עם המחלקה המיוחדת של הגדוד, היה רחוק מאחוריו כיוון שהיתה בעיה בעקיפת הזחל"מים שנתקעו והוא לא יכל להיצמד אליו מיד. סגן ורדי הוריד את האנשים משלושת הזחל"מים. היו שם כ-25 אנשים, ואמר לאלכס קח את מחצית האנשים ועלה על היעד הצפוני, אני אקח את המחצית השנייה אל היעד המתוכנן שלי, היעד הדרומי [עפ"י עדותו של הראל – המג"ד הוא שהורה לפצל את הכוח ולתקוף את הדרומי והצפוני].

"הסבר לפי מרשם תל פאחר [יפרח מראה על המפה]: זהו היעד הדרומי, כאן עובר הגיא וזהו היעד הצפוני. אני יעמוד עכשיו על הקטעים או על הקרב של פלוגה א', שהיתה בפיקודו של סגן ורדי. הוא לקח איתו 12 אנשים, כאשר היו איתו מספר מש"קים וקצין אחד בתפקיד מ"מ [שמואל מוראד] [מוזר שלא ורדי עצמו מסביר את חלקו בקרב. שמירת ההיררכיה הפיקודית איננה במקום בסיכום מסוג זה]. הוא החל לטפס לכיוון היעד ממערב למזרח. יש פה מספר גדרות. מאחר והכוח לא הגיע במאורגן ולא היה ציוות של חבלנים כפי שזה היה מתוכנן, לא פוצצו הגדרות, אלא נשכבו שני חיילים ומעליהם עברו האנשים את הגדרות.

פוטוסטט תל פאחר עם הכוחות שהגיעו אליו (להגדלה - לחצו על הצילום)

פוטוסטט תל פאחר עם הכוחות שהגיעו אליו (להגדלה – לחצו על הצילום)

"בשלב הזה של מעבר הגדרות לא היו להם נפגעים, אם כי היתה פה אש מכל הכיוונים. הם עברו את הגדרות והוא נאחז בשפת התעלה של היעד המערבי, קרוב ליעד הדרומי ומכאן החל בציוות. התעלה מכאן מקשר העיקרי, הולכת מהחלק הצפוני של תל פאחר הדרומי. הוא אירגן את הכוח שלו בחוליות עם חוליות צוות משניות שנשארו מאחוריו, והחל לטהר את הבונקרים. נכנס לבונקר, מטהר אותו וחוזר לתעלה המרכזית, מהבונקר השני לשלישי עד שהתקדם לקו האדום (הקו האדום סימון להתקדמות) [צ"ל קו עצירה כפי שניתן לראות בפוטוסטט 100 מטר מערבית לסככות]. הוא כבש את היעד הדרומי מערבי ולא היו לו נפגעים [מתקבל הרושם שההתנגדות היתה חלשה. יתכן שכתוצאה מהריכוך הכבד שהונחת על הדרומי לפני שהופסקה אש הסיוע. מעניין כמה הרוגים היו לאויב בתל הדרומי].

"מכאן ישנה עוד גדר אחת, אבל היו שבילים בין הגדרות. הוא עבר בשביל שבין הגדר הזאת, עבר את הגדר השנייה הנוספת והמשיך לטהר את התעלה הזאת. הוא טיהר את כל הבונקרים במקום הזה עד לגמר התעלה. מכאן, באיזור הזה, היתה סככה ועוד חלק מהיעד. במקום הזה יש ריכוז של גלי אבנים ושיחים, שטח די מבוצר [גדר האבנים אומנם היתה גבוהה, אבל נועדה להגן על הסככה ולא לצורך ירי מערבה]. הוא אירגן את הכוח שוב בחוד עם כלי הנשק המתאימים בחוד, ויצא מהתעלה במבנה על מנת לקחת את האיזור הזה, מכיוון שהיה ברור שבסככה יש עוד את מי להשמיד.

גדר האבנים סככה

גדר האבנים שלפני סככת המנהלה ביעד הדרומי בתל פאחר. בסמוך לה נהרג דב רוזנבלום מכוח ורדי

"איך שכל הכוח יצא, והמעבר מהתעלה ועד הסככה כפי שאמרתי הוא פתוח, נפתחה עליו אש חזקה מאוד מכיוון היעד הצפוני. זאת היתה אש מאוד מדויקת. הכוח מיד נחלק לשניים, כאשר החוד [בפיקוד שמוליק מוראד] רץ לכיוון הסככה ללא שום פקודה והכוח הנותר שהיה בקרבת התעלה קפץ מיד לתעלה ותפס עמדות לכיוון המקום הזה והחל להטריד אותו.

"בשלב הזה מתוך 12 האנשים שהיו בכוח נפגעו עשרה. נשארו שלמים ורדי והקשר [וכן המ"כ יעקב גרשפלד שהיה עם מוראד]. הם היו פצועים (ה-10) ואחר כך חלקם מת. הקרב שלו כאן למעשה היה טיהור היעד. מקבלת הפקודה על-ידי המג"ד ועד לגמר היה בסביבות קצת יותר מ-30 רגע. גמר הטיהור שלו כאן היה בסביבות 15:15. קשה לעשות בדיוק הערכת זמנים. כאן הוא המתין עד חצי שעה. לאחר מכן ב-15:45 הוא ניסה להתקשר עם הגדוד ולהסביר שיש לו עשרה נפגעים ויש פה איזה קטע שיש לקחת אותו, שישלחו אליו עוד אנשים.

"בשלב הזה של הכיבוש וקצת מחוצה לתוואי ההטיה קרו מספר אירועים חשובים, שדי היקשו על הכיבוש של היעד הזה. המג"ד סא"ל מוסא, שראה את רס"ן אלכס מטפס לכיוון היעד, מסתובב די בחופשיות, היה משוכנע אני משער שפאתי היעד כבר נאחזו ואפשר כבר להמשיך ולהתקדם ולהכניס כוחות. הוא עלה למעלה עם הקש"א שלו, ולאחר מכן נמצא הרוג אחרי מעבר הגדרות בין התעלה הראשונה לשנייה של היעד הצפוני, מכיוון מערב למזרח. הוא נמצא הרוג, לידו שני פצועים [החיילים גינצבורג ושקרוקה] ועוד המ"כ חמווי שהיה נוכח בכל האירוע הזה כאשר המג"ד נהרג. הוא גרר את המג"ד כמו שהקש"א היה נוכח שם, כאשר המג"ד נהרג והשניים נפצעו. משה [הראל, הקש"א] חיסל שני סורים, שכפי הנראה היו אלה שירו במג"ד. יש להניח כי הם היו בקירבה והמ"כ [חמווי] החל לחבוש את הנפגעים שהיו שם, המג"ד ועוד שני חיילים. אחד מהם היה רב"ט וסמל [שני הפצועים היו טוראים].

"יותר תיאורים של הקטע הזה של המג"ד היה כזה: כאשר ורדי כבש את היעד הזה [הדרומי] ואלכס היה כבר בפנים [בצפוני] ולא היה ברור מה מצבו, הוא חשב בגלל דיווח של יתר הכוחות שהיעד נכבש ושהכוחות החלו לירות אחד על השני משני היעדים האלה. הוא רץ לכיוון האש ואמר להפסיק אותה. מסתבר שהיה קטע שלא נכבש והחיילים [הסורים] שהיו שם הרגו אותו.

"על היעד כאן בקטע הזה נשאר לבד, כמו שאמרתי, רב"ט חמווי כשהמג"ד על ידו הרוג ושני הפצועים שחבש. רס"ן אלכס הקטע שלו לא היה ברור, מכיוון שכל הכוח הזה נפגע, עלה מכיוון שוורדי שלח אותו ולשטח הזה טיפס גם כן על הגדרות באותה שיטה, ללא פיצוץ, לאחר ש[תפס] פאתי היעד ונמצא הרוג באיזור התעלות הזה [ע"פי עדות יאיר ישי, בתעלה המחופה היורדת מכיפת התל הצפוני מזרחה]. הוא ועוד קבוצה של חיילים, חלק נפגע בגדרות וחלק בתוך היעד [אלכס קרינסקי, משה פנקס ויעקב אביטן נהרגו בתעלות. שטיגליץ נהרג על הגדרות. הקצין שכטר, שקרוקה, גינצבורג ותנעמי נפצעו].

מקום נפילת מוסא קליין

מקום נפילתו המשוער של מג"ד 12 בחזית המערבית של תל פאחר

"בשלב הזה מג"ד הרוג, סמג"ד שניסה לארגן את הכוחות מיד על מנת לעקוף מכיוון צפון ולתקוף ממזרח, קיבל כדור בגרון ולאחר מאמצים פינו אותו מכיוון שלא רצה להתפנות [בשלב המתואר נהרגו כבר מ"פ ב' סגל, מ"פ ג' תשבי, ונפצע פליקס קצין הקשר]. מכאן החלו מפקדים בגדוד לקחת חיילים שירדו מהזחל"מים שנפגעו ונשרפו. כל מפקד אירגן לו כוח משימה קטן בשביל לטפס על היעד ולכבוש אותו. היו פה שתי אפשרויות: או להפסיק את המלחמה, או לקחת את היעד בכל מחיר, וזה מה שעשו.

"הזחל"ם הראשון שהגיע ליעד מהכיוון הזה שהחץ הירוק מורה עליו [ממזרח, מדרך הנפט], מ"מ המיוחדת, סג"מ עזרא, לקח זחל"ם והעמיד עליו 10 לוחמים והחל לטפס כאן ולא נפגע. הקטע היה מגודר וסגור, דרך לא נראתה. מכיוון שסגרה אותה חמור ספרדי [מחסום] הוא המשיך ועלה על דרך הנפט והגיע לדרך הזאת כאן (החץ האדום) [עזרא סלע היה מיועד לפרוץ את הכניסה לתל הצפוני עבור פלוגה ג']. הוא לא התבטל, זה פשוט כוח נוסף (לא היה לי מספיק צבעים).

"הוא נכנס, עבר את איזור הסככה והגיע למשטח של השטח הפתוח בין התעלה לסככה. אי אפשר היה פה להתקדם עד התעלה ממש, שם הוא יצר קשר עם סגן ורדי. ורדי אמר לו לקפוץ אליו בשביל להתאים את המשך הלחימה. כיוון שלוורדי לא היו כוחות כידוע. האנשים קפצו מהזחל, כל האנשים, פרט לחוליה שנשארה על הזחל"ם, ואז הם נפגעו מיד [על הזחל"ם נהג ברוך יוסף]. כפי שאמרתי, היתה פה אש רצינית מאוד מהכיוון הזה לכיוון הזה [מכיפת התל הצפוני ומזרחה לו מאזור המבנה], בקטע שבין הזחל"ם לתחילת התעלה. נשאר בריא רק המ"מ [עזרא זכריה], כל היתר נפגעו [נפגעו מרקי אסרף ויוסי פרידמן. לא ידוע לי על נפגעים נוספים. אני מבחין בנטייה להוסיף נפגעים גם אצל עדים נוספים]. החוליה שנשארה בתוך הזחל"ם שניות לאחר מכן חטפה פגז של תול"ר וכולם נהרגו [רק חייל אחד]. הזחל"ם נשאר תקוע כאן. שוב נשאר פה צוות מצומצם של 4 אנשים והיתר פצועים והרוגים. פה הם התחילו מיד לפנות את כל הנפגעים לתוך התעלה תחת אש, והם הצליחו להכניס את כולם לתעלה. זה היה הקטע הזה (מפה).

הסככה בדרומי

אחרי המלחמה: סככת המנהלה המחוררת והשסועה בחלק הדרומי (צילום: זמיר כהן)

"כוח נוסף שהחל מטפס לכיוון למעלה שנותרו כאן זה היה סמ"פ ג' סגן שוורץ וסמ"פ א' סגן שמיל, שהוא כיום פצוע ושוורץ בריא [מדוע שוורץ לא נכח בדיון?]. הם לקחו זחל"ם וטיפסו על אותו ציר לאחר שראו את העניין של המיוחדת שזה הולך [הם לא ראו ולא ידעו מה עלה בגורל המיוחדת], הם החלו לטפס למעלה על הזחל"ם. פחות או יותר באיזור הקרוב הפסיק הזחל"ם לנסוע. במקום היה מקלע גוריאנוב והוא היה אחראי לכל המהומה שהיתה כאן בנוסף לצלפים. הם חיסלו אותו על-ידי פגיעה ישירה של בזוקה ועוד אש מהזחל"ם, אבל לא היה טעם להמשיך כאן כיוון שהזחל"ם היה פגוע. נשארה פה חוליה שיצאה מהזחל"ם.

"סגן שוורץ וסגן שמיל ועוד חוליה רצו בחזרה ברגל [זה חידוש שלא היה ידוע ולא הוזכר ע"י שמיל. זה מסביר מדוע לקח לכוח של שמיל כל-כך הרבה זמן לפני שהגיע בפעם השנייה ליעד הדרומי], וירדו את הטווח הזה, שזה לפחות 500 מטר ארוכים. רצו את זה ברגל בחזרה במהירות רצינית מאוד, וכנראה ארגנו פה עוד כשלושה זחל"מים. התחילו לטפס עם הזחל"מים למעלה שוב, למזלנו הרע לא הבחינו בכניסה הזאת של היעד הצפוני ודהרו ליעד הדרומי לוורדי [לפי שמיל, הוא התכוון להגיע ליד הדרומי כי זאת היתה הכוונה של פלוגה א' ע"פ הפקודה המקורית]. אחת הסיבות שהיה קשר עם ורדי – ורדי הצליח איכשהו להתקשר עם הכוחות, הם הגיעו, לא נכנסו לציר הזה, אלא נשפכו לאיזור התעלות הזה [בקטע הדרומי מזרחי של היעד הדרומי]. ישנו פה קטע של תעלות, כפי שאתם רואים, קטע התעלות הזה אינו קשור לתעלה המרכזית של היעד. הם נכנסו מיד לתעלה והחלו מיד בטיהור התעלות האלה. כשהם שמעו את ורדי ושמעו אותו טוב, מנסה לקשור קשר, אבל לא ראו אותו למעשה עד גמר הלחימה והטיהור של הקטע הזה על-ידי שלושה הזחל"מים והלוחמים הם לא הצליחו לקשור קשר עם ורדי, אלא רק לקראת הסוף. הם הוסיפו וטיהרו את כל הקטע הזה, והיעד הדרומי בשלב הזה היה כולו גמור ומטוהר על-ידי הכוחות שהזכרתי [הכוח של שמיל מנה בין 25 ל-30 חיילים. זה הכוח הגדול ביותר שנכנס ליעד הן הדרומי והן הצפוני. הכוח חבר ליעד הצפוני אחרי סיום הקרב].

"נחזור שוב לתוואי ההטיה. סגן סולוביץ' שכבש כבר את בורג' בביל והתקדם ללא שום פקודה מיד לשדרה של הגדוד, הגיע לשם. שם גם נפגעו לו מספר זחל"מים [יאיר ישי שהיה איתו לא דיווח על פגיעה בזחל"מים, אלא שהזחל"מים נלקחו מהם], והיה שם הכרח לפנות מספר פצועים שהיו במצב קשה, גם מהשריון וגם מהזחל"מים. לכן אירגן שם מיד צוות של זחל"מים, שהעמיסו את כל הפצועים, ביניהם הסמג"ד, ופינו את הזחל"מים האלה לכיוון התאג"ד. סגן סולוביץ' ירד מהזחל"ם יחד עם כל האנשים, כיוון ששם הסתבר לגדוד שמהכיוון הזה אפשר לרתק, ואז ריתק את כל פאתי היעדים שבהמשך.

"כיוון שהיתה אש רצינית גם לכיוון הזה וגם לכיוון הזה, השטח הזה נשלט [בגיא ההריגה], העמיס 10 לוחמים וטיפס שוב באותו ציר של האבטחה של 4 [צ"ל 3] הזחל"מים האחרים. הוא טיפס למעלה (הקו הירוק) והגיע עד לכניסה של הש"ג בשטח היעד ונכנס למקום הזה. במקום הזה פגש את מפקד הסיירת, שהוא אחר כך יתאר את הקטע שלו, אני מניח, פגש את מפקד הסיירת שהגיע מכיוון אחר.

"ראובקה [מפקד הסיירת] הורה לו מיד לתפוס מספר לוחמים ולהתחיל לטהר את הקטע הזה, התעלה (קו ירוק). חוליה נשארה על הזחל"ם והמק"כיסט ועוד חייל אחד או שניים גם כן ריתקו מעל הזחל"ם, כאשר סגן סולוביץ' והחוליה שאיתו, היה איתם גם עוד סגן מכורזים, אהוד שמו [צ"ל יאיר ישי מאלמגור], הם נכנסו לתוך התעלות, לא בפינה אלא כאן בדרך, והחלו בטיהור הקטע הזה [התעלה מהכניסה מערבה]. אין פה סימנים אמנם של בונקרים, כל התעלה הזאת רצופה בכוכים עם מעטה של פלדה כזה מחסה ראש. כאן היו להם שני נפגעים [לא ידוע לי למי הכוונה].

מהצפוני לדרומי

התרעת מיקוש לכיוון היעד הדרומי של המוצב הסורי

"בקטע הזה עד למקום הזה בערך, מי שמכיר את היעד, ישנם שם שני מבנים מאבן, כנראה מגורים. היה שם מחסן תחמושת. נשמעו משם כל הזמן פיצוצים. מסתבר שזה היה ריכוז של תחמושת. הוא טיהר על הקטע הזה כאשר כאן הוא השאיר חוליה שתרתק, מכיוון שבאיזור המרכזי היתה אש רצינית. הוא השאיר כאן מ"כ שנמצא היום חי, רב"ט אייזנברג, ונוסף לזה סגן [יאיר ישי] ועוד איזשהו סמל מבא"ח [כנראה ששון קרקוקלי שהגיע עם כוח רס"ן גולדה]. סגן סולוביץ' עם הרביעייה שלו המשיך להתקדם לעבר התעלות. מאוחר יותר נמצאו כולם הרוגים [סולוביץ' פנה כאן לתעלה המובילה לכיוון דרום מערב].

"עכשיו אני אתאר קטע של כוח שאני הייתי בו, זה קטע אחרי השלב שהסיירת הגיעה. הייתי עם הסמח"ט על הזחל"ם, הסמח"ט קיבל הוראה מהמח"ט [בשעה 16:00] לארגן איזשהו כוח פלוס טנקים ולבוא מכיוון דרך הנפט ולהיכנס ליעד הצפוני, כיוון שהיה ברור כבר אז מכל מיני קטעי קשר מה היא הבעיה ביעד הצפוני. היו לנו שני זחל"מים והיה לנו הג'יפ עם הנהג האמיץ של הסמח"ט, אדי [מישהו מהקוראים מכיר את אדי?].

"ניסינו לקחת את הטנקים, אבל זה לקח להם יותר מדי זמן להגיע והסמח"ט החליט לרוץ ללא הטנקים. לא ידענו אז שהמג"ד נפגע. נסענו דרך נעמוש, שם היו עוד כשישה חיילים [סורים] לאחר שהשריון כבש את המקום, שנהרגו לאחר שניסו להתלבש על תאג"ד 121 [ע"פ עדות חיים יפרח שמסר לי, הם שהו שם כחצי שעה]. נסענו מדרך הנפט עד שהגענו לפתח היעד כאן עד הבודקה [הכניסה הצפונית לתל פאחר. ע"פ זה שפגשו את מ"פ הסיירת בשער השעה 18:00 שעתיים מאז ששלח אותם המח"ט כדי לפקד על הלחימה]. במקום הזה פגשנו את מפקד הסיירת. עם הכוח שלנו בא גם סרן דוד כהן, שנסע בזחל"ם הראשון. היה גם הקש"א סרן גדעון [קש"א גדוד 13]. במקום הזה היו חילופי מילים בין הסמח"ט לראובקה. בשני הזחל"מים שאנחנו באנו היו מספר סיירים שבאו עם ראובקה והצטרפו אחר כך אלינו [הוא רומז לכך שהסמח"ט כעס על רובקה שעדין לא נכנס לתוך היעד].

"ראובקה אירגן מיד חוליית טיהור, כמדומני שניים מקדימה ואחריו סרן דוד כהן ועוד כמה חיילים. הסמח"ט ואני ועוד מספר חיילים רצנו פה לאורך התעלה אחרי ראובקה, במקום הזה כידוע לכם לא רחוק מהצריף. מכיוון הצריף החלו יריות לכיוון הזה [לא ברור מהו הצריף]. פה תפסו כל מי שהיה עמדות והחלו לירות. ראובקה ועוד חוליה יצאו מהתעלה ונכנסו לאיזור הבונקר הזה. כפי שאמרתי, הם רצו פה לכיוון התעלה בכדי לאחר מכן לטהר. במקום הזה היה קרב שנהרגו בו שלושה [נהרגו שניים – יעל ירון ואברהם רימון]. כמדומני עם מפקד הסיירת והחוליה שהיתה במקום הזה הוא נפצע, נותרו שם עוד מספר חיילים מהסיירת, ואז דוד כהן שבר את הרגל.

"הסמח"ט אמר אז להמשיך לנוע ולטהר את התעלה. גם ראובקה אמר את זה במקום. לקחנו את שתי החוליות ועם הסמח"ט הגענו עד למקום הזה, כמדומני [כנראה שאחת החוליות נכנסה לתעלה הפונה דרומה ועוברת מתחת לתעלות המחופות שבראש המוצב הצפוני. מוקי פלג, תקן אותי אם אני טועה]. טיהרנו את המקום הזה ואחר כך התפצלנו לשניים. אני נעתי עם החוליה לכיוון התעלה הזאת, והסמח"ט עלה למעלה. לאחר שגמרנו את הקטע הזה, אני לא יודע מה היה שם בדיוק, היו שם מספר בונקרים ואחר כך עליתי למעלה וברחבה שם פגשתי שוב את הסמח"ט. באותה נקודה מצאנו את הגופה של המג"ד. באותה נקודה גם פגשנו את הסמח"ט. למטה יותר היה בונקר נמוך והיה לנו חשש שלא טוהר, והשארתי פה רתק קטן ושניים מהסיירת [האם הכוונה לבונקר שמצידו הצפוני מערבי של התל?]. בעיקוף משמאל לקחנו את הדבר הזה ועליתי אל הסמח"ט, שם ניסינו לקשור קשר עם החטיבה, למעשה בקטע הזה הקרב הסתיים [ביומן המבצעים בשעה 18:22 הסמח"ט מדווח על סיום הכיבוש].

"ישנם פה מספר אנשים שהיו ועשו את העבודה בקטעים השונים. אם יש שאלות, מאחר והקרב הזה היה די מסובך, אם שמתם לב, היו בערך שבעה כוחות שנכנסו ליעד מכיוונים שונים [ע"פ ספירתי היו 10 כוחות כולל החוליה של המג"ד/קש"א. מוזר שהם כלל לא ידעו על הכוח שלי, כנראה משום שלא שאלו את ורדי ואת הקש"א הראל], וכל אחד עשה את חלקו, כאשר אני מדגיש שהכוחות של גדוד 12 כבשו את היעד הדרומי. הכוחות של גדוד 12 נכנסו באיזור הזה וטיהרו חלק נכבד מהיעד, וכולם נהרגו עליו והגופות שם היו אחת על השנייה [למי הכוונה?], כאשר כוחות מגדוד 12 עם סגן סולוביץ' נכנסו וגם כאן נמצאו גופות. למעשה, היו פה ביעד הזה שני כוחות של גדוד 12 הצפוני, ובמקום הזה [בדרומי] רק כוחות של גדוד 12".

המח"ט: "לבסוף אני רוצה לתת לכך נוסחה אחת: בתחילה היו 32 זחל"מים לחטיבה, שמזה למוסא עד כמה שאני זוכר היו 19. כאן נפגעו אצל בני שלושה ואצל מוסא 12. שלושה זחל"מים של הטנקים נפגעו ושלושה של המכמ"ת. אני לא רוצה לתת כאן סיכום, יש לי כאן סיכום האבידות [הלוואי ותימצא רשימת הנפגעים. יש לכך חשיבות רבה לניתוח הקרב ע"פ מספר הנפגעים בכל אזור של היעד] ולנתח כמה דברים, אבל אני רוצה להעביר את הדיון לדיון חופשי. לפני זה אני רוצה את ורדי להבהיר איזושהי נקודה".

ורדי אהרון

המ"פ אהרון ורדי

סגן אהרון ורדי, מ"פ א': "ההתקדמות היתה איטית. כל 100 מטר נעצרנו בגלל הטנקים שהיו לפנינו. המג"ד נע אחרי שלושת הטנקים הראשונים. כשהגעתי הנה, הסמ"פ [שמיל גולן שהיה מאחור] דיווח לי שנפגעו שלושה זחל"מים. אמרתי לו לעלות על הזחל"מים שבאים מאחור ולהמשיך לנוע. כשהגעתי לכאן [ע"פ דיווח הראל, ליד הוואדי שמדרום לתל הדרומי, כאשר הוא חוצה את תוואי ההטיה] אמר לי אלכס [קרינסקי] שהמג"ד נתן הוראה לרדת מהזחל"מים לכל פלוגה א' ולתקוף את היעד מכיוון מערב למזרח.

"התברר לי שפה נדפקו שלושה זחל"מים, נשאר לי עוד זחל אחד, אבל הוא היה הרבה מאחור. זה היה זחל של המיוחדת. סך הכל במקום היו לי כ-25 אנשים. מכיוון שבתכנון אני הייתי צריך לקחת את כל היעד הדרומי, שאלתי את אלכס אם יש לו מה לעשות. הוא אמר לי שלא. אז הצעתי לו שייקח חצי מהאנשים ויעלה ליעד הצפוני ואני לוקח את החצי השני ועולה ליעד הדרומי, כשלמעשה החלק הזה והחלק הזה מלמטה נראו בדיוק אותו דבר, אותו גובה ללא שום הבדלים. עליתי עם 12 אנשים, היה לי בזוקה וררנ"ט, בזמן שהיה הבחנתי שכל השטח הזה מרוכז [מופגז?] כל הזמן במרגמות שלהם, 60 מ"מ ו-82 מ"מ נפלו קרוב אלינו כל הזמן פגזים, היתה גם כל הזמן אש שטוחת מסלול שלא פגעה בנו. בזמן הזה לא היו לנו נפגעים. הגעתי בערך לפה [הגדרות המערביים של המוצב הדרומי], היו לנו חסרים כלי פריצה בגלל שצוותי הכוחות השתבשו [הבונגלורים היו איתי על הזחל"ם שנפגע על תוואי ההטיה]. רוחב הגדרות היה בסביבות 4 מטר. השכבתי שני אנשים ועברנו מעליהם, אבל זה לא הלך. ראיתי שאנו מסתבכים בזה. הרמתי גדרות והתפתלנו מסביב. נכנסנו ישר לתעלות. סך הכל המרחק מפה לפה היה בערך 8 מטר, וגם כאן עוד לא היו לנו נפגעים [ע"פ מה שמסר לי יעקב חודרה ששכב על הגדר, הוא נפצע כאן בפעם הראשונה].

"נכנסנו ישר לתעלות. פה היה בונקר. בתעלה המרכזית לא היו בונקרים, אלא בתוך של 6-5 מטר היתה תעלה ימנית ובונקר. זרקנו שני רימונים ויצאנו לטהר. עבדנו בשיטה זו וטיהרנו מספר בונקרים, המשכנו והגענו שוב לגדרות. המוצב הזה הוא מוצב קיפודי נפרד, וכל זה הוא מוצב קיפודי נפרד. פה יצאנו בתעלה ועברנו בשביל בין שני המוצבים, היתה כאן שוב גדר עם פירצה, זרקנו רימונים, נכנסנו והמשכנו לטהר עוד שני בונקרים.

"פה הרגשתי שצולפים עלי מהכיוון הזה. בזוקה ירתה, זאת היתה הבזוקה הראשונה שירתה ביעד הזה. הצליפה השתתקה לרגע והמשכנו לטהר. פה במקום הזה ראינו את התותח נ"ט שכנראה הרביץ עלינו מכאן.

תותח נ"ט במוצב הדרומי של תל פאחר שהיה מכוון אל דרך ההטיה

תותח הנ"ט במוצב הדרומי של תל פאחר שהיה מכוון אל דרך ההטיה (צילום: דני)

"ירינו רימונים. הגענו לבסוף הנה. עד כאן לא היו נפגעים. כשהגעתי לפה ראיתי את אלכס נאחז פה בתעלות [היעד הצפוני] ויורה הנה, ראיתי פה כמה אנשים בורחים. הם המשיכו לירות עלינו אש לא מדויקת, כנראה משום שאלכס העסיק אותם מפה. [שלחתי] חוד לפנים במגמה לרתק את השטח הזה [איזור הסככה]. אני עם שאר הכוח שיצאנו מהתעלה, היתה עלינו אש לא רגילה של צלפים [מהיעד הצפוני]. אינסטינקטיבית ללא פקודה הם רצו לגדר הזאת [לכיוון הסככה] ואני עם שאר הכוח הנה. הספקתי עוד לראות שני אנשים נופלים [ביעד הצפוני. האם אלה אלכס ופנקס?] ומפה איבדתי את הקשר עם אלכס. לא היה לי שום קשר איתו, גם לא אלחוטי, אבל ידעתי בכל אופן שהוא תפס [את כיפת הצפוני?].

"חזרנו לתעלה והתחלנו לירות הנה [לכיוון היעד הצפוני]. במשך שלושת רבעי שעה של ירי נפגעו כל האנשים חוץ מהקשר וממני [הקשר הוא שייקה כהן. מדברי ורדי, רוב מוחלט של הנפגעים בתל הדרומי נפגעו מאש שנורתה מהצפוני]. האיש של המא"ג ניסה לירות ונפגע [דוד שירזי שנהרג]. אחרי זה ניסיתי לירות אני, עד שהמא"ג נפגע מכדור. מקלען החליף אותי. אחרי זה אותו בחור גם נפגע. ובקיצור, נשארנו אני והקשר. נגמרה לנו התחמושת, לי היו 3-2 מחסניות. לרב סמל [בן חמו] שהיה פצוע עוד שני מחסניות של עוזי.

"הזחל"ם של המיוחדת הגיע. אמרתי להם לקפוץ מהר הנה על מנת שנוכל להמשיך לתכנן ולראות מה קורה עם שאר הכוחות. היו שם הקמב"צ והמ"מ. הקמב"צ [יוסי פרידמן] ירד וקיבל כדור מצלף ביד ונשכב. שלוש דקות אחרי זה התול"ר פגע בזחל"ם ונפגעו שלושה אנשים ונהרגו שלושה מהצלפים. סך הכל עד כאן בין 7 ל-10 מטר היו 15 פצועים לבין 6-5 הרוגים.

"מ"מ המיוחדת [עזרא זכריה], הקשר ואני לא נפגענו בכלל. כאן חיכינו בסביבות שעתיים כאשר מה שהיינו יכולים לעשות עם הפצועים עשינו. חגורות וחולצות במקום תחבושות אישיות, בגלל שכל אחד נפצע בכמה מקומות והתחבושות לא הספיקו לנו. אז ראיתי את המג"ד [השעה 16:00] מגיע הנה, אמרתי לו בצעקה שיורים עלי ואני חושב שזה מהכיוון שאלכס כבר טיהר [אני זוכר את ורדי והקשר שייקה מופיעים מולי על הדופן הצפונית של התל וצופים צפונה מתוך תעלה]. והוא לא מבחין שיורים מדרום. ואז למעשה היו פה חיילים סורים שיורים כל הזמן עלי והם פגעו במג"ד. בסך הכל בתוך היעד הזה היו 14-12 הרוגים". [אם הכוונה לכוח ורדי ביעד הדרומי – אני יודע למנות רק 3 הרוגים מכוח ורדי והמיוחדת: דב רוזנבלום, דוד שירזי וברוך יוסף. תקנו אותי אם אני טועה].

מבט מהיעד הדרומי של תל פאחר אל הצפוני (לחצו להגדלה)

מבט מהיעד הדרומי של תל פאחר אל הצפוני (לחצו להגדלה)

דיון חופשי

רס"ן יפרח: "תמיד למדנו שפצועים מפנים בסוף הקרב, לא משנה באיזה מצב הפצוע וכמה זמן זה יימשך. כלל הוא שפצועים מפנים אחרי כיבוש היעד המסוים. השאלה היא מדוע כאן בביצוע האמיתי פינו את הפצועים באמצע הלחימה על היעד ולא חיכו לסוף? האמת היא שכאשר הגדוד היה מתחת לתל פאחר, מצב הפצועים היה חמור מאוד, אבל בכל אופן אם עכשיו אנחנו מסתכלים על זה לא בהתרגשות ולא בפחד אש, מתגלה שלפינוי הפצועים לקחו זחל"מים וחיילים שבאותו זמן יכלו להמשיך להילחם. אני חושב שגם כאן היינו צריכים לבצע את מה שכתוב בספרים, שלגבי פצועים עושים רק מה שניתן לעשות במקום.

[לדיון יש שתי פנים. הכלל שאין מפנים פצועים בזמן הלחימה הוא כלל אפור. הכוונה שלוחמים לא אמורים לעסוק בטיפול או פינוי בהסתערות. כמובן שבאותו זמן על החובש, אם הוא נמצא, לקחת את הפצוע למחסה ולטפל בו שם. החובש צריך לחזור מיד לכוח הלוחם. אשר לשימוש שנעשה בגיא ההריגה בזחל"מים שנועדו ללחימה לצורך פינוי, כאן יש הצדקה לנאמר לעיל שזו שגיאה. יחד עם זה אין זה משחרר את המח"ט או הסמח"ט משליחת עזרה רפואית וגם רכבי פינוי. רכבי פינוי נשלחו אמנם בפיקוד גולדה אחרי 16:00, אבל נתקעו בגבעת האם].

"נותנים להם אבטחה ואת הכוח והאמצעים שעדיין יכולים לעזור בכיבוש היעד, לא לבזבז ולהעלות אותו ליעד. ללא ספק פינוי הפצועים הציל את חייהם של רבים מכוחותינו, אבל כאן היו צריכים לשקול פעמיים להעלות את הכוח למעלה ולהמשיך בכיבוש היעד [העיכוב בפינוי גרם למותם של אחרים כמו במקרה של יואל זבדי]. במקרה הזה אני חושב שאילו היינו מעלים את הכוח פלוס הזחל"מים, היה נחסך כל העניין של סולוביץ' וחבורתו".

[תיאורטית ניתן היה לקחת את החיילים השלמים שהיו מתחת לתל בגיא ההריגה ולעלות רגלית דרך הגאיון. ניתן היה לקחת את הטנקים של המ"מ צוק באותו נתיב או באיגוף. זה לא נעשה כנראה בגלל הלחץ שעל המפקדים בגיא ההריגה].

דובי [כנראה מ"פ מגדוד 17]: "אני מבין שהמשימה של ורדי היתה לקחת את הכוח, פלוגה א' שכללה 25 איש ולעלות על היעד. אינני מבין מה היה השיקול של חלוקת הכוח לשניים. שהרי היה כוח קטן כבר מלכתחילה, והכוח הזה היה צריך לבצע משימה של גדוד שלם. ייתכן שאני טועה ולכן אני שואל ומבקש תשובה על מנת להבין מה קרה שם".

ורדי: "אמרתי כבר שמפה ראיתי את שני היעדים בערך באותו גובה. עכשיו לא היתה כוונה לכבוש את כל היעד, הכוונה היתה להיאחז בתעלות הראשונות. ידעתי שכל הגדוד מאחוריי, ידעתי שיש עוד שתי פלוגות שמועמדות ללכת אחריי, ידעתי שלא היינו בגוף העניינים, וכל הגדוד עוד מעל לדרך הזאת [תוואי ההטיה]. היה ברור לי שאם אני הייתי עולה לבד, כל המיתקן הזה היה מרביץ עלי, כלומר הייתי מקבל משני הכיוונים, מהדרומי והצפוני".

מבט מדרך ההטיה אל היעד הדרומי של תל פאחר. מכאן עלה כוח ורדי

מבט מדרך ההטיה אל היעד הדרומי של תל פאחר. מכאן עלה כוח ורדי

סא"ל משה יוסף [מג"ד 17]: "האם לאור השעות שהיית כאן החלטת אתה בעצמך על השינוי הזה?".

ורדי: "אלכס ז"ל אמר לי להוריד את החבר'ה מהזחל"מים ולעלות על תל פאחר, וגם המג"ד שידר באלחוט [זה חידוש], אחרי שהייתי פה ליד הגדר הוא אמר לי לנוע ולתקוף מדרום. המשכתי להתקדם ואלכס נע כל אותו זמן במקביל לי".

סא"ל פנחס אלוש [מג"ד 13]: "אני רוצה להעלות נקודה טרם קרב. הוזעקנו פעמיים, פעם אחת ביום רביעי לקראת ההתקפה שבוטלה, כל הגדודים התכנסו בשטחי כינוס והמתנו הרבה זמן . אני חושב שלהבא במידה ויהיה דבר כזה, אני מקווה שלא יהיה, לדעתי אין לכנוס את הכוחות עד להוראה של שעת ה-ש' ואז להתחיל להעמיס את הכוחות למעבר חירום, ולא להמתין כשעה ויותר מזה בשטח. הדבר השני הוא בקשר לשריון: כל הכבוד לטנקים שהובילו את הכוח כאן, אבל חייב להיות לפני הטנקים זחל"ם או ג'יפ סיור, כי מה שקרה כאן היה שהטנקים לא הכירו את הציר והובילו את כל הגדוד. במקרה זה לדעתי היה חייב מישהו לעצור את השיירה ולהחזיר אותם לדרך הנכונה [הכוונה לטעות ניווט כביכול בעין א-דייסה. אחזור על כך שוב: על הטנק המוביל נמצא סגל מ"פ ב'. הוא עצר את הטנק המוביל בנקודת העלייה המתוכננת בעיין א-דיסה. בגלל סיבות שמנינו בעבר החליט המג"ד להמשיך צפונה].

"הדבר השלישי, עניין העשן. אין ספק שמוסא ז"ל הרגיש פתוח מתחת ליעד, אני חושב שכאן היתה אפשרות להפעיל עשן ולשנות את הציר, כיוון שעדיין היתה אפשרות לשנות ולא ללכת עם הראש בקיר [זו הערה טובה מאוד. למרות שהופסקה אש הסיוע ניתן היה להמשיך בעשן ולמנוע תצפית מהמוצב הצפוני לגיא ההריגה], להוציא אותם מדרך התוואי שהיתה ממוקשת ולעלות מצד ימין" [תוואי ההטיה לא היה ממוקש].

משה יוסף: "האם תוך כדי הקרב, ואפילו לפני הקרב, האם מישהו חשב שהיעד תפוס או שמישהו חשב שהיעד איננו תפוס?".

המח"ט: "היה ברור שהיעד תפוס" [לפי דברי הקמב"צ יוסי פרידמן, ביציאה היתה אווירה שיוצאים לטיול. מדוע לא טרח המח"ט להבהיר את הנקודה למג"ד?].

משה יוסף: "זאת אומרת שעשו את העיקוף לא מתוך זה שלא היה ברור מה קורה בתוך היעד".

המח"ט: "לפני הקרב היה ברור שהיעדים תפוסים. תוך כדי הקרב, היעד הזה לא ירה בכלל עד לשלב מסוים, ועשוי היה להיות שאין בו אנשים" [נכון, האויב חיכה בסבלנות שהגדוד ייכנס לשטח השמדה].

רס"ן מתי רובינוביץ', קצין השלישות: "הפגיעה הראשונה מהיעד היתה על הזחל של המג"ד [בגיא ההריגה מתחת למוצב הצפוני בלב שטח ההשמדה של המוצב וחירבת סודה]. כשוורדי פגש את אלכס זה היה מפני שאלכס עזב את הזחל לפני הפגיעה [כלומר בשלב שמתל פאחר עדיין לא נפתחה אש, אבל הטנקים מחירבת סודה כבר ירו ופגעו]. משום שאלכס הלך עם שני אנשים במטרה לכבוש את היעד, לא היה שם שום דבר על כל פנים לפי המושגים שלנו, לא היתה משם תנועה, זאת אומרת שאלכס ירד מהזחל"ם, לקח שני חבר'ה מזחל שהיה מאחורינו ואמר למוסא שהוא הולך לכבוש את היעד, ולי היה עוד ויכוח עם מוסא. אני אמרתי שלא [ייתן לו ללכת], והוא אמר זה מלחמה והוא יילך. ועד אז לא נורתה שום ירייה. הירייה הראשונה היתה על הזחל של המג"ד כפי שאמרתי, ומוסא יכל לחשוב עד אז שאין אף אחד על היעד".

תצא פחר

המח"ט: "אתם צריכים לקבל עוד דבר אחד, שהיעדים האלה כפי שהם מאורגנים בצורה נהדרת, שיש קטעי תעלות שלא רואים אותם ועוד כל מיני דברים לא רגילים לגבי מוצב. כאשר יורדת בו [הפצצה], וכנראה שכאן לא היו שום פגיעות מהאוויר, לא מצאנו סימנים, וכאשר יורדת בו ארטילריה ואפילו הטובה ביותר, היתה להם אפשרות לרדת לתוך התעלות ולא להיפגע בכלל, ואין ספק שזאת היתה השיטה שלהם. הם נכנסו לבונקרים וזה מה שנתן לנו שהות להתקרב ליעד, וכאשר הם שמעו את השריון אני יכול לומר לכם בביטחון, הם עלו לתצפיות והחלו לצלוף".

סא"ל שלום סלע, קצין קישור לשריון: "עלול היה להיווצר רושם מהערות של מג"ד 13 בכל אופן, שלא טוב לשלוח טנקים קדימה. אני חושב שבמרבית השטחים בהם לחמה החטיבה, מקומם של הטנקים היה קדימה ולזה כמה סיבות. א') הטנק מוגן היטב, יש לו שריון והוא חייב להשתמש בו. ב') הטנק מושך אליו את האש העיקרית ובזה ניתנת אפשרות לכוח הרגלי להתקדם בפחות פגיעות וביתר מהירות. ג') השטח ברובו היה בלתי עביר, זה דבר שנעלם מעיני המג"דים. הטנקים לא יכלו לנוע במהירות מחשש של היתקלות בכל מיני מעצורי דרך. נכון הדבר שאת הטנקים היו צריכים להוביל, אבל במקרה הזה הדבר לא היה אפשרי [לא רק שהיה אפשרי גם בוצע]. דבר נוסף, מרבית הזחל"מים נתקעו מפאת הדרך הקשה ומשכו אליהם אש אויב [הדרך לא היתה קשה כלל וכלל]. החייל ברגע קריטי זה היה צריך לקפוץ מהזחל ולהישאר בלתי מוגן, עקב זה שהזחל"מים משכו אחריהם אש היו כאן הרבה נפגעים. לדעתי היה כאן מקום לנטוש את הזחל"מים בשלב יותר מוקדם כשהטנקים מובילים".

[קשה להבין למה הוא מתכוון ביותר מוקדם. אם הוא התכוון בעין א-דייסה ובמקרה שהזחל"מים לא מצליחים לטפס, אז ניחא. אבל העובדה היא שאם מישהו התקשה בעלייה היו אלה הטנקים. שוב, אין שום בעיה לטפס במקום עם זחל"מים וטנקים].

סא"ל אלי עשת, מג"ד המכמ"ת: "עוד לפני המלחמה עלה לי איזה רעיון בראש, אבל דחיתי אותו כי לא היה זמן לשנות כלום. שני המג"דים התוקפים נעו בזחל"מים של הקש"א. אני חושב שזה משגה חמור, ואנו רואים דוגמה טובה מהמקרה של גדוד 12, שהזחל קיבל פגיעה בדופן ולא בפנים, ואז כל הפיקוד שותק וגם לא יכל להיות סיוע כי הם נעו באותו זחל"ם. לדעתי עדיף לוותר על חצי מחלקה של חיילים, ושהפיקוד ינוע בשני זחל"מים – זחל מג"ד וזחל קש"א וייווצר מצב כזה שבכל אחד משני הזחלים יהיה קשר בשני הרשתות, ואז אם אחד הזחל"מים נפגע ניתן לעבור מזחל אחד לשני ולהמשיך את המלחמה ולא לאבד את כל הפיקוד כפי שקרה בגדוד 12" [לפי הקש"א הראל, אכן היו שני זחל"מים. רק אחרי שנפגע הזחל"ם הראשון של המג"ד הוא עבר אל הקש"א. לאחר מכן גם הזחל"ם הזה נפגע].

פנחס אלוש: "אני רוצה לענות לסלע. אני לא רוצה לומר שהטנקים לא יובילו בראש. כאן היה לנו תוואי ברור ודרך לתנועה גם לזחל"מים וגם לטנקים, הטנקים היו ת"פ הגדוד ולכן הגדוד חייב היה להוביל אותם אל היעד. היתה גם כוונה שהטנקים יהוו סיוע ולא יעמדו מתחת ליעד והגדוד יבוא מימין".

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51: "אני חושב שהיתה כאן טעות, פשוט כשיש כוונה לעשות שת"פ אז הוא חייב להתבצע בכל השטחים, ואני מתכוון לזה שהאנשים בטנקים לא התמצאו כמעט בשום שטח של המבצע, הם לא היו מעודכנים בכל התוכנית וכל הסימנים המתלווים, לא היתה שום עזרה הדדית בין החי"ר לטנקים. לדעתי הם היו חייבים להשתתף בכל קבוצות פקודות שהיתה, בכל התצפיות למיניהם וכו'. הדבר השני ביחס לג'יפי סיור. לדעתי זה רכב נוח, קטן, נייד, מהיר ומתחמק. דבר נוסף, אני חושב שאילו היינו מרכזים גדוד שלם של זחל"מים, אני חושב שהיתה לזה עוצמה חזקה יותר והיה קל יותר לכבוש את היעד כי העניין הזה של כוחות קטנים הרס במקצת. עכשיו עניין קצת אחר. אני חושב שמג"ד ותיק כמו מוסא היה צריך לקחת את הכוחות חזרה לאחר שהבחין שטעה בדרך. היה אפשר לשנות, לא ללכת מתוך אמביציות. אינני חושב שתל פאחר היה אגוז קשה, אני חושב שגדוד 12 עשה אותו לאגוז קשה".

מגד 51 נגד מוסא

המח"ט יונה אפרת בין שני המג"דים – מימין מוסא קליין מ-12, משמאל בני ענבר מ-51

המח"ט: "אני רוצה בעיקר להתייחס לדבריהם של בני וסלע. אני חושב שלשטח אתה נמשך, רק כשמגיעים מתחילים לחפש איזשהו מקום לעקוף. פני השטח מושכים אותך לעקוף מהכיוון הזה. דבר שני בקשר לירידה מהזחל"מים: הזחל"מים לא היו פגועים ולא היתה שום סיבה לרדת מהם וללכת לתקוף. מה שכן, בזמן שהוא היה מתחת לתל פאחר אז היה צריך לרדת מהזחל"מים. מה שקרה כאן היה שכאשר הזחל"מים החלו להיפגע הוא נתן פקודה לרדת, ואז המצב היה כבר קשה [כזכור זחל"מים נפגעו עוד ליד עין א-דייסה. אם הכוונה של המח"ט ששם היה צריך לרדת מהזחל"מים זה הגיוני. יש לי הרגשה שהוא מתכוון מתחת לתל הדרומי ושם אמנם הורה המג"ד לוורדי לרדת מהזחל"מים]. אני חושב שוורדי עשה טעות בחלוקת האנשים, אך זה לא היה באשמתו, כיוון שהמג"ד במקום לרוץ קדימה היה צריך גם לארגן את הכוח מאחור. אני חושב למעשה כשהפיקוד נפל לא היה מג"ד ולא היה סמג"ד, כל הכבוד למ"פים ולמ"מים שלקחו את הפיקוד ועשו מה שעשו לפי שיקולם. הטעות הגדולה לפי דעתי היתה שלא התארגנו בחלק הצפוני, ושהיינו חייבים כבר מההתחלה לעלות עם כוח גדול יותר לתל פאחר" [מי טעה שלא התארגנו בצפוני?].

ורדי: "כשהייתי למטה, מתחת ליעד, לא היתה לי אפשרות לחכות לכוח מכיוון שהיתה סכנת אויב מעליי, ולחכות, זאת אומרת לבזבז זמן יקר – 20 דקות".

דברי סיכום של המח"ט: "אני לא רוצה להתחיל בתל פאחר, אני רוצה לסיים בתל פאחר. כדבר ראשוני אני רוצה קודם כל כמה דברים קטנים, אבל חשובים להוריד ולומר פה את דעתי בצורה הכי ברורה. הלוא הם הדברים שהועלו על-ידי המפקדים בצורה זאת או אחרת. הדבר הראשוני הוא גדוד המ"כים, ואני רוצה לדבר על ההליכה לשלוחה הקדמית ועל ההערה של מפקד הגדוד, שאילו הוא היה יודע את המשימה מראש הוא היה הולך אילו גם לא היתה פקודה [הכוונה לדברים שאמר מג"ד 17 לגבי חלקו בכיבוש שכם, לפני דברי הסיכום של המח"ט – אלה יובאו בפוסט נפרד]. אני מודיע בזאת, מפקדים לא יכולים לקחת אחריות כזאת. אלא אם כן אין שום קשר ואין אפשרות אחרת. יש תוכנית קרב. אם אנו לוקחים לדוגמה, אם מוכרח לפיקוד הגבוה יותר אפשרות לנהל את הקרב, ברגע שאתה עושה מה שאתה מחליט, אתה לא נותן אפשרות לנהל את הקרב כפי שצריך ואז קורה בדיוק מה שהעירו כאן כבר. אז אנחנו הפיקוד הופכים לחלשים וכל הגדוד עושה טוב מאוד. לכן עושים תוכנית, בשביל זה צריך לאלתר אותה תוך כדי הקרב, אך מה שחשוב שמאלתרים תוכנית, צריך שזה יהיה מאמץ משותף של הדרגים כולם, ויהיה דיווח כלפי מעלה, קבלת אישור, העברת אינפורמציה, אחרת הדבר מאבד את דרכו.

"העסק הזה של לקיחה על עצמך טוב כאשר אין קשר ואין שליטה, כמו שעשו כאן מפקדים שאיש לא יכול לבוא אליהם בטענות אף פעם. לא היה קשר, לא היה שום דבר, הוא חשב שהוא עושה את הדבר הטוב ביותר בעולם, כל מי שעשה כן ולא היו הוראות, היינו חושבים שאפשר היה לעשות זאת טוב יותר. עשה דבר טוב מאוד ומגיע לו צל"ש [אם כך, מדוע בא בטענה לוורדי שפיצל את הכוח שעמד לראשותו?].

"לעומת זאת אנשים שלא עשו, אותם צריך להעמיד לקיר על מה שלא עשו, ולא על מה שעשו תוך כדי ניהול קרב, כאשר אין להם אפשרות להתקשר והם יוזמים ועושים [רוב המחדלים או אי עשייה היו ברמות שמעל הגדוד]. זה מה שעושה את הקרב והופך אותו לניצחון. זה מה שהביא לנו את הניצחון. אני אומר את זה כי אינני חושש למה שאני עושה, כי אנו פה מחנכים דור שלם. מאמץ צבאי זה מאמץ משותף של כוח גדול, שכל אחד בתוך המאמץ הזה עושה את חלקו וחייב לעשות את חלקו בדיוק המירבי לעומת הכוונה. עכשיו אפשר לבוא בטענות. מאוד לא היה לנו ברור מה מתרחש בגזרה הדרומית, לאן הולכים, לא היה לנו ברור מה תפקידה של חטיבה 8, לאן היא דוהרת, היו הרבה דברים לא ברורים, מפני שמה שקרה שם זה היה קרב היתקלות צה"לית.

מחט וסמחט

"ניצחנו בזכות עצמנו". המח"ט יונה אפרת והסמח"ט משה גת

"ב-07:30 אמרו תוקפים, ותוקפים לא לפי התוכנית המוקדמת. ועכשיו אני אומר לפי מיטב ידיעתי תקפנו מבלי שהיה ברור לחלוטין במאה אחוז, אפילו לפי התוכנית וגם ליותר ממונים מעלינו, מה קורה. והיה הכרח לעשות את זה. כי אילו היינו מחכים עד שיהיה ברור, לא היינו מגיעים לקונייטרה, אז היינו מסודרים מאוד ולא בטוח שהיינו משלמים בפחות קורבנות. אני מעריך שהיינו משלמים יותר קורבנות. מה שקרה כאן, אנחנו שילמנו קורבנות קודם כל בשביל קרב ההבקעה הקשה ביותר, וייתכן שגם בעבור השיטה והפגמים שהיו בה, ולא היה מספיק ציוד, מקלעים, תחמושת, פגזים, ואפשר עוד למצוא מיליון דברים. עבור כל הדברים האלה שילמנו בקורבנות, וזה היה רק בשלב ההבקעה, כי משלב ההפתעה ועד קונייטרה כמעט ולא שילמנו כלום. אילו היינו מחליטים להתקדם לדמשק, גם לא היינו משלמים יותר.

"זוהי גדולתו של קרב שאתה נכנס פנימה וגומר, שההישג שלך שאתה לא רק גומר את שלב ההבקעה אלא גם הספקת לעשות הישג נוסף, דבר שלא היינו משיגים אילו היינו עושים את זה לא בשעת הצהריים, אלא יותר מאוחר בשעות הערב, בצורה יותר מאורגנת ומסודרת לעומת השעה שבה התחלנו עם כל החסרונות הרבים שהיו בה. זה מה שעומד בצבא למבחן, וצבא צריך להיות מסוגל גם לזה ועובדה שהוא הצליח. רבים חשבו שהיה עלינו להתחיל במלחמה לפני שבועיים, ואני הייתי בדעה שצה"ל ישלם בקורבנות עבור השבועיים שחיכה, ואינני בטוח שלא שילם. אנחנו לא משרתים את הצרכים של צה"ל, אנחנו משרתים את הצרכים של המדינה, אנו משלמים עבור הדרכים של המדינה וייתכן שגם עבור השגיאות שעושה המדיניות, ואנו משלמים עבור שגיאות שאנו עושים עבור כל דבר.

"כאן דבר אחד אני חוזר ואומר: הנקודה צריכה להיות ברורה למפקדים לחלוטין. חשיבות ממדרגה ראשונה ופעילות צבאית זה המאמץ המרוכז. במאמץ מרוכז מקבלים כאשר כל אחד עושה את חלקו בכוונת המשימה, מפני שאינני יכול להגיד את חלקו בתכנון הכוח, אלא מתנהל לפי התוכנית כי אז לא היינו צריכים מפקדים.

לכל אחד יש משימה. לדוגמה, אם עליו לכבוש את היעד מכיוון צפון והוא בא מדרום, המשימה עדיין שלו והיא לכבוש את היעד והוא כובש אותו, עם כל הביקורת שיכולה להיות על השיקולים שלו, אף אחד לא עמד במקומו במצב שהוא עמד ולא שקל יותר טוב ממנו, ולא נשכח שהוא ביצע את המשימה עם קומץ אנשים והחזיק אותה עד הסוף, ואילולא הוא לא היה מחזיק את זה לא הייתי יודע אם לא היינו משלמים הרבה יותר. כי אני משוכנע שאת היעד הזה היינו לוקחים.

"נקודה שנייה בנושא אחר לגמרי: פצועים. אני רוצה שפה הנושא ייכנס לתודעה. אנחנו עושים את הכל לחילוץ פצועים, מורידים הליקופטרים וכל דבר שאפשר [לא ירדו הליקופטרים בתל פאחר], ואנשים שלנו צריכים לדעת שאנו נעשה הכל עבורם. שוב דוגמה למופת שפצועים אצלנו לא הוזכרו. יכול להיות שהיה בזה היגיון, אני לא יודע מה החזיק יותר את ורדי על היעד – אם המשימה או הפצועים שהיו לו ולא יכול היה לעזוב אותם, ואני לא אשאל אותו שאלה זו, אך זאת עובדה שאנשים לא נלקחו. יחד עם זאת, מפקדים לא צריכים לזכור עבור מה הם נשלחו ומה הייעוד העיקרי שלהם, וכל עוד הם צריכים להשקיע את המאמץ בכיבוש ולא בפינוי פצועים. אנו אומרים שבהסתערות אנו לא מפנים פצועים, עם כל האכזריות של העניין הזה, ואנחנו יודעים את זה. אנו מאבטחים את הפצועים האלה ומשאירים לידם חובשים, עושים כל מה שאפשר לעשות בשטח ולא מפנים, לא על חשבון ההסתערות במקרה הנוכחי, לפחות עד כמה שאני יודע עליו בתחקיר שעשינו, זה לא הפינוי שנעשה, פה לא היה תוצאה כנראה במקום ההליכה אלא תוצאה של אי הבנה ברורה [קשה להבין, אבל יתכן והוא מתכוון לפינוי הפצועים ע"י רופא גדוד 12 והטיפול בפצועים בגיא ההריגה. מדוע החטיבה לא שלחה לעזרה עוד תאג"ד? מדוע רכבי פינוי הגיעו רק אחרי 18:30?]. ואל תשכחו כי זה רשום ביומן המבצעים של החטיבה, שבשלב מסוים היה דיווח בחטיבה שהיעד נכבש. [כן, כך רשום ביומן המבצעים. מה המסקנה שאנחנו אמורים להסיק?], אבל אם מבחינת מחשבה וחינוך אנו צריכים לדעת פירושה של הסתערות בכל המצבים של ההסתערות, ומי שפצוע יש מי שמטפל בו, אנחנו לא מקציבים אמצעים וכוח לפינוי פצועים עד שאנחנו לא משיגים את המשימה.

"הנקודה של סיוע בהובלת טנקים ברורה כבר מספיק, ואני חושב שאת הטנקים היינו צריכים להוביל בנתיבים הקשים [לא היתה בעיה בניווט הטנקים בגדוד 12. על הטנק המוביל ישב מ"פ ב' סגל שהיה נווט מעולה]. בגור אל עסקר היו רגעים שהג'יפים לא יכלו לעלות והיה הכרח שהטנקים יילכו קדימה. הדרך לא היתה מוכשרת והיה ספק אם הזחל"מים יוכלו להמשיך לנוע. בגלל שני החישובים הטנקים הלכו קדימה: א') בגלל הדרכים בהם ג'יפים לא היו מסוגלים לעבור והיה הכרח שהטנקים יובילו. ב') כאשר היתה לנו היתקלות והג'יפים לא יכלו לעמוד כנגד האש. חוץ מזה אין שום סיבה שג'יפים לא יובילו בראש [לא ברור לי ההקשר של הפיסקה הנ"ל].

פגיעה ממוצב החוץ

צילום מתוך הבונקר המערבי ביעד הדרומי שחטף פגיעה ישירה

"יש לי עוד נקודה אחת שנתקלתי בה מספר פעמים במשך הקרב, ואני פה מדבר על הטנקים והחי"ר. ההערות של סלע. בני פתח ואמר שהטעות שלנו היתה שהטנקים לא ידעו מספיק את כל מערך הקרב. יש בדבריו הרבה מאוד נקודות בסיסיות. ההסעה של הטנקים עצמם שלא דפקה כפי שהיה צריך להיות ברגעי קרב אלו. היו נקודות מכריעות בהם הטנקים היו צריכים להוביל, ועל בסיס זה הקרב היה צריך להתנהל. ברגעים אלו הטנקים לא מילאו אחרי המשימות והלכו עם הראש בקיר, וכשהאויב יורה לא ייתכן שכל הטנקים ימשיכו לנוע, חייבים לתכנן את זה שחלק ימשיכו לנוע והחלק השני יטווח, וכפי שהיה אצלנו שכולם רצו בתוך האש כמו עיוורים.

[הכוונה כאן לתל פאחר. שוב המח"ט לא ידע את העובדות. מג"ד 12 פקד על עזרא ברוש, מ"מ הטנקים המוביל, להתקדם מזרחה לפני יתר הגדוד. מחלקת הטנקים השנייה נעצרה מאחורי הטרשית ויכלה בהחלט לסייע באש למחלקה של ברוש. אבל לא כך היה. המחלקה הזו לא השתתפה יותר בקרב. לא היה גם חיפוי לכיוון חירבת סודה, שמשם ירו טנקי האויב שפגעו בטנקים של עזרא ובזחל"מי גדוד 12. רק בנס המחלקה השנייה לא הושמדה ע"י הטנקים מחירבת סודה]. אינני רוצה להעביר ביקורת, בכוונתי רק להביא דוגמאות על מנת שנלמד ונדע להבא. טנקים חשוב מאוד שיעבדו עם חי"ר.

"הדבר הבא: בכל תוכנית מבצעים רק חלק, ואני רוצה לומר שכל הגדודים השקיעו מאמצים רבים מאוד בתכנון ובביצוע, כולם נתקלו בקשיים ולכולם היו בעיות והצליחו להתגבר, עברנו בשטח וראינו ולמדנו הרבה, ואם גמרנו עם זה תוך כדי ניהול הקרב היינו צריכים להסיק את המסקנות שהצלחנו במשימה. בהרבה מקרים נוכחנו לדעת שהתוכנית לא מתאימה לשטח, ובכל זאת הצלחנו לאלתר את התוכנית שלנו, כדי שתמשיך להיות חזקה. לדוגמה זה קרה בתל פאחר [אני לא מצליח להבין למה המח"ט מתכוון. כאן הוא אומר שהתוכנית לתקיפת תל פאחר לא התאימה לשטח, ובמקום אחר אומר שהיתה טעות של המג"ד].

"אני רוצה להגיד כמה מילים על נושא תל פאחר. ואני יתחיל ואומר מה השינויים בין תל פאחר ועזזיאת: שניהם מבוצרים ממדרגה ראשונה ביחס לשאר היעדים. בשני המקומות נתקלנו בהתנגדות שהיתה ברוב עוצמה [עוצמת ההתנגדות בתל עזזיאת היתה פחותה בהרבה]. שורת היעדים האלה היתה תנאי מוחלט בכל המבצע הזה. היעדים בנויים בצורה חזקה מאוד, בשליטה מוחלטת על כל השטחים. ההבדל ביניהם הוא עזזיאת. עצם הבנייה הפנימית, קשר התעלות לאורך ולרוחב כל היעד. תל פאחר בנוי משני חלקים ללא שום קישור בין השניים, ואתה צריך ללחום לחוד על השניים. כיבוש יעד אחד לא מספיק, עליך להשתלט גם על השני, שלא נשכח שכל יעד מבוצר בתוכו תעלות, בונקרים וקשר בין התעלות.

"דבר שני, בעזזיאת בתנאי הלחימה שנוצרו כאן הצלחנו להגיע למצב של לחימה ביעד, כלומר להחדיר את הכוח עד כמעט לתוך היעד. בתל פאחר נמצאו ביעד אחד 50 הרוגים ו-19 שבויים, ובשני 30 הרוגים ו-26 פצועים […] (קטע לא ניתן לפענוח) [לא מובן]. זה לגבי ההחלטות ללכת בדרך הקצרה ביותר, והוא הכניס את הכוחות שלו בדרך שהוא חשב לפחות שהיא המהירה ביותר להגיע לאויב. אני חושב שהוא [מוסא] לא נתן לוורדי הוראה לפצל את הכוח, לא כזאת היתה ההוראה. השיקול הזה הוא שיקול של ורדי [כבר ראינו את עדותו של הקש"א הראל, כי המג"ד הוא שנתן את ההוראה לפצל את הכוח לשניים].

"אני רוצה כעת לגעת בשני פרטים מתוך הלחימה שחשובים בעיניי. מה שקרה כבר הזכרתי קודם, היתה כאן יוזמה יוצאת מהכלל של מפקדים וחיילים, הרבה כוחות יחסית הגיעו אל היעד. הגיעו מ"מ המיוחדת, הגיע סולוביץ', ארבעה זחל"מים ו-17 חיילים, יותר מאוחר עוד שישה זחל"מים שהגיעו מאחור, אבל הדבר הגרוע שקרה כאן שכולם הגיעו בצד הדרומי, בו בזמן שהבעיה היתה היעד הצפוני [נכון! כדי למנוע את הטעות שלח המח"ט את הסמח"ט לתפוס את הפיקוד בתל פאחר בשעה 16:00 והוא הגיע רק ב-18:00 . מדוע הסוגיה לא עולה בדיון?]. הם פספסו כאן את המוצב. יכול להיות שהיתה לזה השפעה כשהגיע שמוליק גולדברג, הסמ"פ של ורדי, והוא היה מיועד לצפוני [שוב טעות, שמיל היה מיועד לדרומית כמו כל פלוגה א'. המח"ט לא יודע את התוכנית הגדודית? לא הוא שאישר אותה? לא התכונן היטב לדיון? לא יכול לשאול את ורדי שנמצא בדיון? מדוע אף אחד לא מעיר לו על כך?], נמשך ובא לכאן, אך זאת עובדה שכל הכוחות הושקעו לא במקום שהייו צריכים להשקיע אותם. פה למשל היינו צריכים להשקיע כוחות, וראינו שדחיפה לא קטנה חיסלה את העסק [הדחיפה היתה קטנה בדיוק כמו "העסק של הכניסות" שביקר קודם. כוח הסיירת שסיים את הקרב מנה בסה"כ 12 חיילים צעירים], ואני משוכנע שאילו היינו מצליחים להגיע לדחיפה הזאת מוקדם יותר היינו מצליחים להכריע את הקרב מהר יותר [נכון. מדוע זה לא קרה? כי המח"ט שלח את גדוד 51 לתל עזזיאת!].

לוחמי גד 12

חיילי גדוד 12 ביום כיף לפני המלחמה. רוב המצולמים השתתפו בקרב תל פאחר

"דבר שני שקרה: החלטות של מפקדים בקרב. מוכרח להיות שילוב כוחות, ראינו פה שילוב יפה מאוד, ורדי מפה חיפה על הכוחות שבאו מכאן ומכאן, לעומת זאת לא הגעתי למוצא כשראיתי שמגיעים זחל"מים ואיך מחפים על האנשים שיורדים מהזחלים. כוחות שישנם כבר על הקרקע, ואני רוצה לאמר את זה כאן, שבתנועה של אנשים צריך לחפות באש עבה, אש מובילה בדיוק כמו מיסוך עשן ונותנת מחסה לאותו מקום [את זה יודע כל מ"כ. זו נקודה שמעלים בדיון בפורום הפיקוד הבכיר של החטיבה?]. אני לא יודע, אבל נדמה לי שהבעיה שהיתה כאן זה לא שלא היה מי שיירה ולא היתה תחמושת, אבל בכל זאת נתקלתי בכמה מקרים שירדו מהזחל"מים אנשים ולא חיפו עליהם.

"אסור לנו בתוך ההרגשה הזאת שאיש לא רוצה לפגוע ברגשות של מישהו אחר, אסור לנו לשכוח את הנקודה הזאת שבכל קרב הבעיה היא ההתמדה והעקשנות, הדבקות במטרה, וייתכן ותל פאחר לא דוגמה מתאימה, זה שבסופו של דבר כל אחד הלך והחל וזה נמשך ונמשך עד שזה נשבר [מה הכוונה "וייתכן ותל פאחר לא הדוגמה המתאימה"?] והבדל בין שני אויבים הוא תמיד זה שמישהו תמיד נשבר. ביעד הזה לא הצלחנו להגיע אף פעם לריכוז כוח [סוף סוף מסקנה נכונה]. בשלב זה שאני הגעתי ניסיתי להוביל כוח על מנת לסגור את העסק, אבל כל העסק של כניסות יש לו את היתרון הזה כפי שהסברתי ויש בו חיסרון גדול [המח"ט הגיע אחרי שהקרב הסתיים. לא ברור למה הוא מתכוון "העסק של כניסות". אולי מספר ההתקפות ללא כוח מספיק?]. בתעלה המרכזית לגדוד לא היה מספיק כוח. הוא היה צריך לחכות לתוספת כוח, אבל יש משמעות מכרעת גם כשמדברים על יש וגם כשמדברים על כוח פיזי שלוחם, וצריך לזכור את זה.

"לסיכום של תל פאחר, אני רוצה וייתכן מאוד שזה שני דברים שאנו משווים ביניהם ולא עומדים זה כנגד זה. שאלו אותי איזה קרב היה יותר קשה: של חטיבה 1 או של חטיבה 55 בירושלים. אני יכול להשוות את זה שהייתי בו עם זה ששמעתי עליו? זאת השוואה שלא שווה פרוטה. דבר שקשה להשוות אותו, פשוט מחוסר ידיעה ברורה על מהלך הקרב בירושלים [אשמח אם אחד מקוראינו ירים את הכפפה ויערוך השוואה בין הקרב בגבעת התחמושת לקרב בתל פאחר], פרט לעובדה שמבחינה קרקעית לפחות הוא עובדה של תכנון קיים והיכולת להפעיל כוחות לפי תכנון זה יש לו ערבה(??). היה כמובן יתרון גדול להגיע מאחור, וגם יש לנו הוכחות בכל היעדים שהצלחנו להגיע אליהם מאחור, שהאויב חלש בהם באמת, בהרבה יותר ממה שבמקום אחר. מה עוד שבתל פאחר זהו שטח האויב. כאן היה הריכוז.

"תל פאחר עמד מבחינת אחד הדברים החשובים ביותר של לוחמים, וזה שכושר הלחימה שלו ולא רק הכושר לירות, אלא הכושר להתמיד ולהילחם, ונדמה לי שהחתך של מה שקרה שם יחד עם החינוך וכל מה שקרה ביעדים אחרים, כאשר עבדנו לפי תוכנית עם שיבושים קטנים יותר, ראינו את הקושי הטכני של העבודה עד לרמה כמעט קלאסית שאפשר להשיג אותה בביה"ס. אנחנו עושים עבודה ועשינו עבודה טובה גם בחינוך של הלוחם, שיתמיד עד הניצחון, וגם הלוחם שיודע ללחום ויודע את העבודה שלו טוב, ואני מקווה שיש מה ללמוד במלחמה הזאת, ואין יותר טוב ממלחמה שלומדים ממנה הרבה גם מפקדים וגם חיילים.

"אני רוצה שוב לציין שהיתה פה לחימה של מפקדים וחיילים, וצריך לציין את אותם מפקדים וחיילים שלא עמדו במבחן [היו כאלה שלא עמדו במבחן? מדוע לא דנו בכך בסיכום הזה?], ואני מודיע לכם עבדנו ימים רבים וחשבנו איך להמשיך ולהיות מפקדים וחיילים ואנשי צבא מול חוסר מעשה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות [מה רצה המח"ט לומר כאן?]. אני חושב שמפקדים הוכיחו בגרות. אפשר היה לרכז כאן גוש אחד שייצא ויילחם לפי תוכנית, אבל אני חושב היום שטוב היה שעשינו את זה כך, ולא חשוב מה השיקול, כי מה שהיה קורה אילו היו נפגעים כאן היה המצב הרבה יותר חמור. אני חושב שיחידות הוכיחו יכולת ורצון לחימה יוצא מהכלל. גדוד 13, אם גם שאלוש היה או גם כשאורי [הסמג"ד] הלך איתם, לחצו כל הזמן.

"אני רוצה להגיד לכם שבמסגרת הפיקוד היתה הרגשה שחטיבה 1 לא מסוגלת לעשות משהו, וכשעברתי יותר מאוחר לאחר שעשינו את ההתארגנות הראשונה וביקשתי לכבוש את הבניאס בלילה, שאלו אותי אם יש לי בכלל כוח ואם אני יודע מה אני רוצה לעשות [אחרי מה שקרה בתל פאחר, השאלות של הפיקוד מובנות], בזכות מה עשיתי את זה? בזכות חבר המפקדים וכוח שידעתי שהוא מסוגל לעשות את זה. ואני חושב שאילו עמדה השאלה אם יש לנו מה לעשות, היה אפשר להחליף את גדוד 12 בתל פאחר. את גדוד 13 [צ"ל 12] הורדנו למטה לנוחיות הגדוד, על מנת שיוכלו להתארגן מפני שבאותו לילה לא היה מה לעשות יותר, ואז הסיירת ביקשה לעשות משהו ולהיכנס לקרב.

"היו פה הרבה אלתורים והצלחנו שכל אחד יעשה משהו בלחימה הזאת. אני לא חושב שיש מקום להתווכח על זה ששילמנו מחיר גבוה. נהרגו לנו בין 20 ל-22 בחורים טובים, אפשר להגיד שזה תשלום סביר, מכיוון שאי אפשר להילחם על יעדים מבוצרים מבלי לחשוב שלא יהיו קורבנות, והרבה קורבנות [33 הרוגים – בהמשך המספר עלה ל-34 – ומאה פצועים זה לא סביר. הוא לא ידע אפילו שמגדוד 12 לבדו נהרגו 25 חיילים, 2 מהסיירת ו-6 אנשי שריון. הוא בא לדיון כזה ואומר בין 20 ל-22]. מי שחשב וחישב, ברור הוא שיגיד שהוא חשב על הרבה יותר. אף אחד לא חשב על פחות. אני כבר אמרתי את הדברים האלה ואני מוכרח לחזור שוב. אני ראיתי את כל היחידות מתכוננות למלחמה ואני חושב שהיתה כאן השתלבות יפה בביצוע.

מתל פאחר ועד תל עזזיאת. מבט מהחזית המערבית. להגדלה - לחצו

מתל פאחר ועד תל עזזיאת. מבט מהחזית המערבית. להגדלה – לחצו

"גדוד 51 הכין עצמו ללחימה קלאסית, הוא היה לא פחות משאר הגדודים. אני אומר את זה משום שאני אמרתי בביצוע כמובן עם האלתור, ואני אומר את זה כיוון שרק אחר כך הוא ביצע משהו שלא היה כפי התוכנית. אני חושב שבגדוד 12, בעיקר מה שניתן להדגיש פה, חסר בהירות של פעילות היתה פה [לא מבין את המשפט האחרון. האם המח"ט אמור לומר דברים לא ברורים בהזדמנות כזו?], עקשנות ללחימה ויוזמה של חיילים ומפקדים. והייתי כאן על היעד הזה עם הרמטכ"ל וסגן הרמטכ"ל והלוחמים מהסיירת וגדוד 12 והמפקדים ששחזרו כאן את הכל, כולם התפעלו וקשה להסביר איך ניתן לעשות את זה דווקא מהכיוון הזה, וכפי שאמרתי לאף אחד אין ביקורת על זה.

"בגדוד 13 היו כמה דברים. היו רגעים שהעלינו אותם על זחל"מים כיוון שלא היה ברור מה בדיוק ייפול בחלקם. לבסוף הוחלט להוריד אותם מהזחל"מים. ביום המלחמה, יום שישי, הגדוד היה מוכן ללא זחל"מים. בתכנון היה שגדוד 13 יסייע לגדוד 12 בתל פאחר [מה אמר התכנון? כיצד היה אמור גדוד 13 להגיע ולסייע? מדוע כשהתברר שיש צורך דחוף בסיוע לא נשלח הגדוד רגלית? האם הפקת לקחים נוגעת רק לכפופים למח"ט ולא כוללת אותו?]. מה שיש לציין שגדוד 13 הצליח יפה ופעל עם חטיבה 45 וחטיבה 8 במקום הזה. אני חושב שהיתה לו כאן דרך קשה והוא הגיע יפה. היה כאן ארגון למופת של הגדוד שיצא לטהר את הכפר בבניאס.

"על הסיירת כבר דיברתי. מה שהיא עשתה עוד היא הובילה עד קונייטרה והתארגנה יפה. בתכנון היעד שלה היה נעמוש, אבל כיוון שהוא לא היה בחלקנו לא ניתן לבצע את הפעולה [כוח קטן של הסיירת שהיה בפיקוד דוד כהן ובמקום היו גם הסמח"ט וחיים יפרח עוזרו, לחם בנעמוש. הקרב הזה הוא בין הגורמים לעיכוב בהגעת הסמח"ט לתל פאחר. חבל שהמח"ט לא זכר את זה].

"בקשר למכמ"ת, שלחם לחימה קשה משך ימים ארוכים, אצלו ראינו כושר ספיגה שהאנשים המשיכו לירות ברגעים הכי קריטיים כאשר המפקדים שלהם נהרגו ונפצעו. וזה ראוי לציון כשלעצמו. מסוללה אחת שהוקמה לפני המבצע ועמדה בעסק הזה, ספגה והמשיכה לעבוד ללא שום בעיות. בתל עזזיאת ראינו עד כמה הסיוע הוכיח את עצמו. את העבודה היפה שהיתה שם, את כל אותם המטרים שלא פסחו עליהם, את מיסוך העשן שסייע הרבה [אכן נכון, הסיוע שנתן המכמ"ת לגדוד 51 היה מהגורמים העיקריים לכך שהאויב היה המום ולא גילה התנגדות משמעותית. לעומת זאת, המח"ט שאמור להפיק כאן לקחים, אינו מזכיר את הבעיה שנוצרה עם הפסקת הסיוע לתל פאחר, עוד לפני שכוחותינו הספיקו להיכנס לפאתי היעד. כ"כ אינו מבליט את העובדה שבתל פאחר לא פוצחו עמדות ע"י הטנקים. העובדה שהטנקים לא הגיעו לעמדות הפיצוח בגבעת הרתק שינתה את גורל הקרב בתל פאחר].

"ולבסוף פלוגת ההנדסה. אין ספק שגם היא הוכיחה כושר עבודה, וברגעים שנכנסה ותחת אש סללה את הציר ונתנה לנו את האפשרות להתקדם כמעט ללא קשיים. במקרים מסויימים זה היווה גורם מכריע. את הטנקים, לגביהם היו מספר בעיות, אך גם הם עשו עבודה כפי שהיה צריך לעשות. אם לוקחים ומסתכלים מכאן על היעדים רואים כמה עבודה הושקעה כאן, כמובן שלא בכל המקרים. בסיור המאוחר בשטחים גילינו הפגזות של טנקים ממש בנקודות חשובות של בונקרים, בהם עובי הקיר הוא מטר וחצי. בעזזיאת ראינו עבודה טובה, בתל פאחר פחות. היכולת שלהם לנוע מהר יותר מאשר הם נעו, זה נושא אחר שממנו ציפינו ליותר. תמיד באימונים אנו מצפים ליותר, אך יש דבר שאתה אומר ואתה נותן לו את החשיבות המכרעת. חשוב מאוד בטנקים שהם יעבדו יחד עם היחידה, לא רק בקרב אלא גם לפני הקרב ושיהוו כוח אורגני בתוכם, כי יש לזה משמעות מכרעת במלחמה והיא משפיעה על הארגון כי חייבת להיות עזרה הדדית ולא נאשים את האנשים, נאשים אולי את השיטה [המח"ט לא מבחין בבעיית הקשר האלחוטי עם הטנקים שהיו על רשת נפרדת, "חנה", במקום להיות ברשת הגדוד שאיתו לחמו. זו היתה אחת הבעיות המרכזיות בקרב].

"אני רוצה לסיים ולומר: הייתי במבצע קדש והגעתי לשארם א-שייך, הייתי אז חניך בפו"מ וכשחזרתי הביתה התכוונתי לעשות את העבודה ששני החבר'ה שיושבים כאן עומדים לעשות את זה עכשיו [אנשי ענף היסטוריה]. עשיתי תחקיר שלם ואחרי התחקיר, אני זוכר זה היה ב'אהל' בתל אביב יחד עם שר הביטחון של אז וכל גדולי הדור, ישבו ועשו סיכום, וכשגמרו קם משה דיין שהיה צריך לסכם ואמר: 'חבר'ה, תגידו לי, ניצחנו או הפסדנו?'. כיוון שמה שתיארו שם כל הבירורים שהלכו, היה נדמה שלפחות הפסדנו במלחמה הזאת. האמת היא שהתמונה שכאן נוצרה היא לא כל כך קיצונית, אך הבקרה נעשית בכל זאת ואסור לנו לשכוח את קנה המידה. ניצחנו במלחמה הזאת וניצחנו בזכות עצמנו. ואני חושב שעשינו את הלחימה הקשה ביותר שצה"ל עשה במלחמה הזאת, ולא הגענו למצב שבו יחידות לא השיגו את היעדים שלהם כבר בקרב הראשון, כפי שזה קרה אם אינני טועה ביחידות האחרות וזה דבר ששווה מיליון.

"ולפני שאנו נפרדים מפה חבר המפקדים, אני רוצה להגיד, ואין לי ספק במה שאני אומר, שחבר המפקדים היושב כאן כיום הוא הטוב ביותר בצה"ל. גם בעולם הגדול, גם שם אומרים שצה"ל הוא הצבא הטוב ביותר בעולם. טוענים שגם הרוסים פוחדים מאיתנו. אינני יודע אם זה נכון, אך אני משוכנע שגם הם משוכנעים שאנו צבא רציני וטוב. אני אומר שוב, ואני מוכן לקחת על עצמי כל דבר שאני אומר, שחבר המפקדים שיושב כאן הוא חבר המפקדים הטוב ביותר שקיים. אני משוכנע שיש גם מפקדים טובים ביחידות אחרות, אבל צוות כזה שכל אחד עושה את עבודתו ותורם את חלקו בכל עת, הוא דבר שקשה לפגוש בו ושמעתי את זה גם בלחישה מהצד של חבר שלחם והוא לא איש חטיבת גולני, והתפעל מהלחימה של הצוות, ואני נותן לכולם את הציון לשבח. קבלו אותו – כי זוהי הרגשתי האישית".

תל פרח נכבשסיכום דיון גדוד 12 / פרשנות מאת דני ביזר

המידע המובא כאן רצוף שגיאות. במקום לספק מידע מהימן יותר מאשר ידוע לנו היום, הוא עלול להטעות אם לא מסתמכים על יומן המבצעים, התחקיר של ענף היסטוריה, החוברת של אהרון מגד והעדויות שאספנו בשנתיים האחרונות מהחיילים שהשתתפו בקרב. בדיון הזה אין הפקת לקחים משמעותית והלקחים המעטים הם ברמת מ"מ ולא ברמת מח"ט.

בבעיות הקשות שהתגלעו ברמת המח"ט, כגון ביטול התגבור של תל פאחר והריצה לתל עזזיאת, אי וידוא שליחת עזרה רפואית, תגבורת טנקים ואיחור הסמח"ט – לא דנו כלל.

עד כאן חלק ב'. בשני הפרקים הבאים שיתפרסמו: תיאור חלק הסיירת, גדוד 51, גדוד 13, גדוד 17, גדוד המרגמות, קצין שריון, מ"פ הנדסה ועוד

לכל עדויות חטיבה 1 – לחצו כאן

מודעות פרסומת

29 מחשבות על “גדוד 12 – פאנל חטיבה 1 מיוני 1967

  1. דיון דרמטי ואף טעון בחלקו.

    1) מה נלין על רבים מהלוחמים בדימוס שאינם זוכרים כיום את פרטי הקרב – וזה די טבעי ממרחק של קרוב ל-50 שנה? כבר אז, 10 ימים אחרי המלחמה, כמות אי-הדיוקים והטעויות בעובדות שנשמעו בדיון הזה מפתיעה ומדאיגה.

    2) ניכר במח"ט שהוא מעוניין להעביר בשלום את האירוע הזה שנכפה עליו הר כגיגית רק בגלל פקודה לעמוד לשירות ענף היסטוריה. בפתח הדיון המח"ט הגדיר את המטרה – "אנו רוצים שכל הציבור יידע בדיוק מה שהתרחש", אבל לא בטוח שיונה אפרת רוצה שכולם יידעו בדיוק בדיוק את השתלשלות האירועים.
    כדי שזה יקרה באמת היה צריך גורם חיצוני שבקיא בפרטי הקרב שינחה את הכנס הזה ולא המח"ט שניהל את קרב תל פאחר לא בצורה הכי מזהירה, ולכן הוא בעל אינטרס מובהק: הוא גם צריך להוציא את החטיבה היטב מהסיפור הזה, וכמובן את עצמו.
    איש מבכירי החטיבה לא היפנה שאלה קשה אחת לעבר המח"ט, למשל על הרגעים שבהם אמור היה לפעול חפ"ק קדמי שבקיא באירועים, עם יד על הדופק, נבון ומהיר החלטה. אני מקווה שכמו שנחקרו בענף היסטוריה מספר קצינים מהחטיבה, כך היה גם עם המח"ט והסמח"ט, ואם כך – שאצליח להגיע לחומרים הללו.

    3) אי אפשר לעבור לסדר על ההתבטאויות הקשות ומעוררות המחלוקת של מג"ד 51 כלפי הקולגה מ-12 שכבר אינו יכול להגיב.
    על חלקו של בני ענבר בהסתבכותו של קרב תל פאחר כבר כתבתי כאן בחודש אוגוסט 2014: https://naamoush.wordpress.com/2014/08/29/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%9F-5-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%A8/comment-page-1/#comment-1266

    לגבי דבריו של ענבר בפאנל החטיבה המתפרסמים כאן – אשמש לרגע סניגורו (בפרוטה) של מוסא קליין ואשיב לענבר.

    בני ענבר אמר בפאנל: "אני חושב שמג"ד ותיק כמו מוסא היה צריך לקחת את הכוחות חזרה לאחר שהבחין שטעה בדרך".
    סניגורו של מוסא עונה: "אני חושב שמג"ד ותיק כמו בני היה צריך לקחת את הכוחות שלו לאחר שקיבל מידע מהחפ"ק שמוסא נמצא בבעיה ולעזוב את משימת תל עזזיאת כפי שביקש ממנו המח"ט בשעה 1535 כשגדוד 51 היה בשלב הזה עדיין מרוחק מהיעד שלו בעזזיאת, במקום להשיב תשובות מעורפלות ולא לעניין (ראו ביומן קשר חט' 1 בפוסט תחת הכותרת "כנראה ששתיים טועה")

    בני ענבר אמר: "היה אפשר לשנות, לא ללכת מתוך אמביציות".
    סניגורו של מוסא עונה: "נכון, היה אפשר לשנות, לא ללכת לתל עזזיאת מתוך אמביציות".

    בני ענבר אמר: "אינני חושב שתל פאחר היה אגוז קשה, אני חושב שגדוד 12 עשה אותו לאגוז קשה".
    סניגורו של מוסא עונה: "תל פאחר היה אגוז קשה גם מכיוון שרוב הסיוע הארטילרי/מרגמות/ירי טנקים הונחתו על עזזיאת ובכך עזר לך כמג"ד 51 להגיע ליעד רך ומרוכך עם התנגדות מינימלית ולכבוש אותו בקלות יחסית. אם היית מקשיב למח"ט ופונה מיידית לעזרת גדוד 12, תל פאחר לא היה הופך לקשה כל כך. נמצא שגם אתה עזרת לעשות את פאחר לאגוז מהסוג הקשה. מה היה קורה אם היית נותן כתף לחבר בעת צרה? אז לא היית כובש את תל עזזיאת ב-17:00 אלא ב-20:00, אבל היית מסמן לך על החגורה שני יעדים באחר צהריים אחד, במיוחד היית עוזר להקטין את כמות הנפגעים הרבה, ואולי אולי בדיון הזה ב-19 ביוני מוסא אפילו היה יושב על ידך.

    • מסכים איתך לגבי זה שבדברי המח"ט ניכר שהפאנל הזה "נכפה עליו הר כגיגית רק בגלל פקודה לעמוד לשירות ענף היסטוריה", למרות שמשום-מה לא הדגשת עובדה זו – שבפאנל הזה נכחו גם אנשי ענף היסטוריה – בראש החלק הנוכחי, ובחלק הקודם אף נכתב כי "הכנס נערך מטעם החטיבה", ואפשר היה להבין זאת כצעד שנועד לאיסוף החומר והעדויות *לקראת* הפגישה עם אנשי הענף. אלא שבחלק הנוכחי מופיע (בדברי המח"ט) איזכור "שני החבר'ה שיושבים כאן", שהכונה, כמתפרש, לאנשי ענף היסטוריה.

      בהמשך התנדבת לשמש סניגורו של קליין, אלא שלפועל החלפת תפקיד וחבשת את כובע הקטגור (של ענבר), כלומר, התעלמת מהטענות על קליין, בראשם זו האומרת ש"היה צריך לקחת את הכוחות חזרה לאחר שהבחין שטעה בדרך" (שכאן תפקיד הסנגוריה להזכיר שלא הייתה טעות בדרך, ולהמשיך ולחלוק על הקביעה שבמקרה של אי-אפשרות לעלות בציר המתוכנן עדיף לקחת את הכוחות חזרה. אלא שאז תעלה השאלה מדוע לא עלו הכוחות רגלית בעין א-דיסה – שיש המוסר שמלכתחילה דובר שאם תהיה בעיה בעלייה עם הרכבים, יעלו רגלית – ועוד שאלות וביקורות שכבר הוזכרו כאן בעבר, מהן זו של הסמג"ד נוי המתמקדת בתפקידו של מג"ד. ואעצור כאן).

      אחרי קריאה ראשונה וזריזה נראה לי שעל המתפרסם בפוסט זה יש עוד הרבה מה להגיב, אלא שלשם כך צריך לקחת קודם נשימה ארוכה…

      פטור בלא כלום אי-אפשר, ולכן אתייחס כעת רק לפרט שאינו קשור ישירות לתוכן הפוסט, אך הפתיע אותי. כוונתי לנראה בתמונה שתחתיה הכיתוב "מקום נפילתו המשוער של מג"ד 12 בחזית המערבית של תל פאחר". ובכן, נדמה לי שזו פעם ראשונה שמתפרסמת כאן התמונה הזו, של המקום שסימנתם בשלט לקראת הכנס בספטמבר. הבטתי בתמונה והתפלאתי. אמנם בכנס השתתף גם יצחק חמאווי, ואף הוקדש פוסט מיוחד על השיחזור שלו בכנס (ושם הוא מספר: "ועל יד העץ שם הוא חוטף צרור ונופל קדימה", ואין התייחסות למיקום בו הוצב השלט הנראה בתמונה), אך לפי המפה שזמיר שרטט על-פי דבריו (בתקופה הסמוכה אחרי המלחמה. צילום שלה התפרס בפוסט הראיון עם זמיר) ברור כי המקום בו נפל המג"ד די מרוחק מהמקום שסומן בתמונה (כעשרה מטרים צפונה משם. אגב, אם הבחנתי נכון הרי שלצורך הצבת השלט נגררו למקום כמה סלעים קטנים, מעין גלעד).

      • לא הדגשתי את נוכחות אנשי ענף היסטוריה בדיון מפני שהם היו שם על תקן עציצים: לא התערבו בדיון, לא שאלו, לא ביררו, לא הוציאו הגה ולמעשה לנוכחותם לא היתה שום השפעה או משקל. הם בסה"כ הקשיבו וכנראה דאגו שהרשמקול יפעל ויקליט (מקווה למצוא יום אחד את ההקלטה). מה הם למדו מהדיון הזה – לקחים, מסקנות, אם יש מסמך כזה אולי עוד נגיע אליו.

        לא התעכבתי על דברי ענבר בדבר הטעות בניווט מפני שעסקנו כאן בזה הרבה, וכידוע אנחנו בטוחים ויודעים שטעות לא היתה.

        לגבי שלט מוסא קליין: הוא הוצב איפה שהוצב מסיבות טכניות בלבד (דני יסביר). ה"גלעד" נועד לריתוק השלט למקומו מחמת הרוח העזה שנשבה באותו זמן.

  2. הפעם בחרתי בשיטת ציבחר ציבחר…

    ~1~ על הטנקים נכתב בהערה: "לא היתה להם תצפית על חירבת סודה ולכן לא יכלו להשמיד את הטנקים שם. כפי שמופיע ביומן המבצעים, פיקוד צפון הזהיר מפני הטנקים הללו, אך דבר לא נעשה כדי לנטרל אותם. המחדל הזה הוא מהמשמעותיים ביותר ובכל הסיכום הזה אין לכך זכר".

    שאלה: איפה בדיוק מופיע ביומן המבצעים ידיעה על הטנקים שבחירבת סודה? (חיפשתי ולא מצאתי, רק זאת שבשעה 12 היה דיווח ממח"ט גולני לקצין אג"ם: "תודיע ל-48 [=סמח"ט גולני] ש-5 טנקים יורדים מבורג' בביל לאיזור הקרב", ועל זה נכתב בהערה: "כנראה שהם נצפו נעים דרומה". ושוב ב12:30 שאלה מהרמ"ט לגבי הטנקים הנ"ל).

    ~2~ "שלכבוש יעד אחד לא אושר שהיעד כולו נכבש", צ"ל: לא או*מ*ר

    ~3~ "כבר במקום הזה נפתחה אש די יעילה מכיוון בורג' בביל ועין א-דייסה [בורג' בביל היה נטוש ומעין א'דיסה נורתה אש נק"ל. כיוון שהמ"פ ורדי אינו מתקן אותו, אני מניח שזה אישור למהימנות הדיווח], גם מכיוון תל פאחר [כאן כנראה צריך להוסיף מילה: ירו] על הגדוד [כאן כנראה צריכה להיות נקודה. ואחריה משפט חדש:מהאיזור הזה ועד תל פאחר…]".

    לגבי בורג' בביל, הרי לא ברור לנו מתי ננטש, ואולי רק זמן קצר אח"כ, אלא שבכל אופן, כבר התברר שהיו בחירבת סודה (שלא הוזכרה במשפט הנ"ל) טנקים שהפגיזו את הכוח. לגבי עין א-דיסה, ממשמעות הדברים כאן למדתי שאש נק"ל אין לכנות כ"אש די יעילה" (?).

    ואילו לגבי ירי מתל-פאחר:

    מעניין שבהמשך הדיון מובאת שאלת מג"ד 17: "האם תוך כדי הקרב, ואפילו לפני הקרב, האם מישהו חשב שהיעד תפוס או שמישהו חשב שהיעד איננו תפוס?", והמח"ט משיבו: "היה ברור שהיעד תפוס". אז אומר מג"ד 17 משפט, ממנו משתמע שהוא בעצם מנסה למצוא הסבר לצעד של מוסא: "זאת אומרת שעשו את העיקוף לא מתוך זה שלא היה ברור מה קורה בתוך היעד", ואז אומר המח"ט: "לפני הקרב היה ברור שהיעדים תפוסים. תוך כדי הקרב, היעד הזה לא ירה בכלל עד לשלב מסוים, ועשוי היה להיות שאין בו אנשים". כאן מתערב בשיחה קצין השלישות ומספר על "שלב שמתל פאחר עדיין לא נפתחה אש, אבל הטנקים מחירבת סודה כבר ירו ופגעו … הירייה הראשונה היתה על הזחל של המג"ד כפי שאמרתי, ומוסא יכל לחשוב עד אז שאין אף אחד על היעד".

    ולכאורה לא מובן איך כל זה הסתדר לדוברים עם ששמעו זמן קצר קודם לכן, כנ"ל, על ירי "גם מכיוון תל פאחר"? (וראו להלן על הטנק הסורי. במקום אחר ציינתי שאכן יש הגורסים שהיה ירי מתל-פאחר לכיוון הכח כשהוא עדיין רחוק בתוואי ההטייה, לעומת אלה הגורסים שהתל שתק).

    ~4~ "האש העיקרית נורתה מטנק AMX מתל פאחר [טנק ה-AMX לא ירה]". מעניין מה המקור לאינפורמציה הזו, ועוד בסגנון "האש העיקרית" (ביטוי שלא נאמר, לשם השוואה, על התותח נ"ט והתול"רים). ולאידך, מניין באמת הבטחון שהטנק הזה לא ירה קודם שננטש? אילו הוא היה יורה, מהאזור בו היה, מערבית לתל-פאחר – ויש גם לזכור שטנק הוא נייד – לעבר הכח הנמצא על תוואי ההטייה ליד עין א-דיסה, היה נדמה לנפגעים שהירי מגיע מצפון (פלוס נטייה קטנה מערבה). האם זה מופרך? אם לא, אולי נמצאה לנו כאן דרך לתווך בין הגרסאות הסותרות לגבי ירי מתל-פאחר לעבר הכח המתקדם מדרום על תוואי ההטייה: המוצב שעל התל עצמו שתק, אך היה ירי מהטנק שהיה מערבה לו.

  3. חיים יפרח מספר על כוח הסמ"פים: "הם לקחו זחל"ם וטיפסו על אותו ציר לאחר שראו את העניין של המיוחדת שזה הולך, הם החלו לטפס למעלה על הזחל"ם. פחות או יותר באיזור הקרוב הפסיק הזחל"ם לנסוע. במקום היה מקלע גוריאנוב והוא היה אחראי לכל המהומה שהיתה כאן בנוסף לצלפים. הם חיסלו אותו על-ידי פגיעה ישירה של בזוקה ועוד אש מהזחל"ם, אבל לא היה טעם להמשיך כאן כיוון שהזחל"ם היה פגוע. נשארה פה חוליה שיצאה מהזחל"ם. סגן שוורץ וסגן שמיל ועוד חוליה רצו בחזרה ברגל וירדו את הטווח הזה, שזה לפחות 500 מטר ארוכים. רצו את זה ברגל בחזרה במהירות רצינית מאוד, וכנראה ארגנו פה עוד כשלושה זחל"מים".

    קטע מעניין שלא היה ידוע. לפני חודש צלצלתי לשמיל ושאלתי אותו אם הוא זוכר דבר כזה, הוא הכחיש נמרצות.
    אני מניח שהמקור למידע הזה שסיפר יפרח יכול היה להיות הסמ"פ שוורצי כיוון ששמיל באותה תקופה היה פצוע. מצד שני, שמיל סיפר שהביאו אותו פצוע מבית החולים לתחקיר שנעשה על התל כמה ימים אחרי המלחמה.

    בסיכום שעשה אהרון מגד, שעבר בין הפצועים בבתי החולים, לא מוזכר מקרה שכזה. לפי התיאור של יפרח הזחלם הזה נסע קרוב לגדרות של תל פאחר ואחרי שנפגע הם רצו חזרה 500 מטר, כלומר הזחלם הזה היה אמור לעבור את הזחלם הפגוע של המג"ד והקש"א ולהמשיך עוד כ-300 מטר עד שנפגע וכולם רצים חזרה למטה.
    אם אירוע כזה היה קורה הם היו צריכים להיתקל בטנק של ברוש שעמד פגוע על הדרך. אלא ששמיל כלל אינו זוכר שראה טנק פגוע בדרך – לא למעלה ולא בחזרה למטה.
    מי זו אותה חוליה שרצה חזרה את כל הדרך למטה (רק חוליה? הזחל"ם לא היה מלא?). בכנס תל פאחר האחרון שמיל ציין שהכוח שלו היה היחיד שלחם ברציפות מתחילת התנועה מחורשת טל ועד שהגיעו ליעד הדרומי. בעדויות של לוחמים שהיו בכוח שמיל איש אינו מזכיר אירוע כזה: הזחלם נוסע במקביל לגדרות המוצב, מנהל חילופי אש עם המוצב ועם עמדת גוריאנוב, יורה ררנט שמשמיד את העמדה, הזחלם נפגע, כולם נוטשים אותו ורצים 500 מטר אחורה. זהו אירוע דרמטי מדי, ולא סביר בעיניי שישכחו דבר כזה.

    שמיל בסה"כ זוכר טוב את מה שעבר בתל פאחר. לדבריו אירוע כזה לא היה ולא נברא.

    • שלמה, המילים ממש נעתקות ממקלדתי לאור הגילויים האחרונים. מי יודע מה ההפתעה הבאה שאתה מכין לנו? אולי תספר גם שצלצלת לורדי ושאלת אותו האם היה ונברא המסופר כאן, בתמליל, בשמו: "וגם המג"ד שידר באלחוט, אחרי שהייתי פה ליד הגדר הוא אמר לי לנוע ולתקוף מדרום"…

    • שלמה כתב:
      "אם אירוע כזה היה קורה הם היו צריכים להיתקל בטנק של ברוש שעמד פגוע על הדרך. אלא ששמיל כלל אינו זוכר שראה טנק פגוע בדרך – לא למעלה ולא בחזרה למטה."

      דני> האם הטענה שהטנק של ברוש לא נפגע?
      האם הטענה שנפגע במקום שונה מאשר באזור שבו נמצא הגלגל המניע?
      הטנק עמד מתחת לדרך מ-15:05 ופונה מהמקום ימים או שבועות אחרי יום הקרב.
      המסקנה שמראה הטנק של ברוש אינו רלוונטי לצורך ההוכחה שהאירוע היה או לא היה.

      • בהמשך לעניין אירוע זחל"ם שמיל: נברתי בניירת שברשותי ומצאתי סיכום מטעם חטיבה 1 בה נכתב כדלקמן: "סגן שמואל וסגן שוורץ ניסו לעלות עם זחל"ם בעקבות סגן סולוביץ' [הערה שלי: מכאן עולה שסולוביץ' הגיע לתל לפני כוח הסמ"פים. יצוין כי במהלך חקר הקרב בשנה האחרונה עולה תמונה לפיה כוח שמיל הגיע ליעד הדרומי זמן ניכר לפני סולו], אך זחל"מם נתקע בסמוך לציר הנפט. הם השמידו חוליית מקלע של האויב, חזרו בריצה אל הכוחות שלמרגלות תל פאחר, אירגנו 3 זחל"מים נוספים עם לוחמים ונעו באיגוף שמאלי עד ליעד הדרומי".

        בחוברת מורשת קרב מאת אהרון מגד, שתיחקר בין היתר פצועים בבתי החולים, מוזכר האירוע בצורה מינורית ביותר: "…לרגלי התל היו רק הזחלמים הפגועים, פצועים רבים, כמה אנשים מפלוגות ג' וא' וממחלקת עזרא [המחלקה המיוחדת]. כאן נפגש קצין המבצעים יוסי עם סגן שמואל. עזר לו בהעברת פצועים לזחלים התקינים ושניהם עלו על זחל אחד, שנפגע. ניסו להניעו, התקדמו מעט, אך נתקעו בדרך. עד כה ועד כה חזרו הזחלים של פלוגה ב' לאחר שכבשו את בורג' בביל ללא קושי, ללא נפגעים. הקמב"צ וסגן שמואל החליטו לאגוף את היעד מצפון, לעלות על דרך הנפט ולחדור אליו ממזרח. אורגנה שיירה וכל מי שהיה בריא עלה על הזחלים. הקמב"צ יוסי למרות היותו פצוע נהג בזחל הראשון, נהג ביד אחת בראש השיירה, עם סגן שמואליק ומחלקתו של עזרא".

        בהמשך נכתב כי שמיל והלוחמים שאיתו נתקלו ביעד הדרומי לשם הגיעו בעמדת גוריאנוב, ירו לעבר שני הסורים שאיישו את העמדה ופגעו בהם.

  4. חטיבה 1 זה לא תחקיר ולא סיכום דיון
    זה טיוח בחסות מחלקת הסטוריה
    לפחות הבורקסים היו טעימים

  5. ~5~ "מכיוון שהיה ברור שבסככה יש עוד את מי להשמיד" – לפי מה זה היה ברור? ירו משם? לא זכור לי שקראתי על קרב ממשי נגד אוייב ש"הסתתר" דווקא בתוך הסככה הזו.

    אגב, בפוסט הנוכחי מוזכרת הסככה הזו (בכיתובים לתמונות) כ"סככת המנהלה", וכבר הספקתי לשכוח על-פי מה נקבע שהסככה הזו השתייכה למנהלה. גם בפוסט "רצנו כמו משוגעים ונכנסנו" הוזכרו "סככות המנהלה של המוצב" (וכבר הערתי שם שלפועל הייתה קיימת רק סככה אחת), אך מופיע שם גם המשפט: "שמיל ריענן את זכרוננו והצביע על הבטונדות שעליהן עמדו סככות החיילים הסורים בימי שגרה".

    איך שיהיה, תודה לך שלמה גם על הפירסום הראשוני של התמונה הנוספת (מאלבום זמיר) של הסככה הזו מאחרי המלחמה. טרם ראיתי תמונה כה ברורה של הסככה הזו, וכעת היא עוררה אותי לברר: בתמונה נראה שקירות הסככה היו עשויים ברובם – לפחות שלושת-רבעים של הקיר, החלק העליון שלו – מלוחות פח, ואילו הרבע התחתון עשוי היה קיר אבן (יש לי אפילו רושם שיש כאן ריצפה מוגבהת, אלא שבזה איני בטוח). וכעת איני מבין: הרי כיום שרדו בשטח רק שני משטחי בטון (ה"בטונודות" דלעיל), ואין זכר לקיר האבנים (או הריצפה מוגבהת). איך זה? מילא לוחות הברזל והעמודים, סביר להניח שסוחרי הברזל סחבו אותם משם, אך האם מישהו טרח לפרק גם את קיר האבנים? ולמה דווקא אותו, החסרים באיזור עוד גדרות ומבני אבן? (בנוגע לסככה המצולמת, הרי שזו הוקמה על הבטונדה הצפונית. על זו הדרומית לא הייתה סככה, כנראה בתצ"א שצולם מיד אחרי המלחמה, ולא עוד, אלא שגם בתצ"א שפורסם בחוברת של מגד, שהוא מכמה שנים לפני המלחמה, ניכר שהסככה בנויה רק על הבטונדה האחת, הצפונית).

  6. מח"ט 1 התקדם והפך לאלוף, מח"ט 55 בירושלים התקדם עוד יותר והפך לרמטכ"ל. כנראה שצריך להיות פוליטיקאי ממולח מאוד כדי לעשות את המסלול שהשניים עשו מ-67' ולהגיע לאן שהגיעו למרות מה שקרה לחטיבות שלהם תחת הפיקוד שלהם.

  7. ~6~ על המקום בו נפל מוסא סיפר יפרח: "ולאחר מכן נמצא הרוג אחרי מעבר הגדרות בין התעלה הראשונה לשנייה של היעד הצפוני, מכיוון מערב למזרח". בהמשך מספר יפרח שהוא היה בין אלה שמצאו את גופתו: "אחר כך עליתי למעלה וברחבה שם פגשתי שוב את הסמח"ט. באותה נקודה מצאנו את הגופה של המג"ד. באותה נקודה גם פגשנו את הסמח"ט".

    בהקשר זה יש לציין לדברים שהתפרסמו כאן לא מזמן, כהקדמה לפוסט שבו עדות הקש"א משה הראל: "אנקדוטה קטנה שהוא נזכר בה התרחשה כמה ימים לאחר מלחמת ששת הימים, כשהמח"ט כינס בתל פאחר מספר לוחמים שהשתתפו בקרב כדי להבין מה קרה. הראל מספר: "מוסא קליין נהרג מעבר לתעלה השנייה מכיוון החזית, על קבוצת סלעים כזאת. כשעשינו סיור עם המח"ט והקצינים, המח"ט יונה אפרת אמר לי – תסביר מה היה פה. הראיתי את התעלה איפה שמוסא נהרג ואמרתי שזו התעלה השנייה, ומוישה גת הסמח"ט אמר בנונשאלנטיות – אין עוד תעלה, זו התעלה הראשונה. אמרתי – יש עוד תעלה. ואז יונה אמר בואו נלך ונראה. התקדמנו והראיתי להם שבחזית מעט למטה יש עוד תעלה, ויונה אמר 'הוא צודק'".

    נמצא איפוא שגירסת יפרח, "בין התעלה הראשונה לשנייה של היעד הצפוני, מכיוון מערב למזרח", שונה אף מזו של הסמח"ט בתחקיר הראשוני, שמדברי הראל משתמע שהסמח"ט הסכים עמו בעניין המקום, רק זאת שלא ידע (ואין זה פלא, הוא לא ירד לשם במהלך הקרב שלו) שלמטה, במערב, יש תעלה נוספת.

    אך אפשר לומר שגם יפרח התכוון לאותו מקום, אלא שגם הוא, כגת, לא ידע שיש עוד תעלה למטה, וכשאמר "בין התעלה הראשונה לשנייה" – התכוון: בין התעלה השנייה [שחשב אותה לראשונה] לשלישית [שחשב אותה לשנייה], כאשר בתעלה השלישית הכוונה לתעלה הקצרה היוצאת מהתעלה הדרומית, ששם, ליד הבונקר המוגבה שבסוף התעלה הקצרה הזו, נמצאה גופת המג"ד (שנפל כשני מטר צפונה משם, וחמאווי, לפי עדותו, גררו אחורה אל מעבר לבונקר הנ"ל).

    ~7~ "המ"כ [חמווי] החל לחבוש את הנפגעים שהיו שם, המג"ד ועוד שני חיילים". לפי עדות חמאווי, כפי שהתפרסמה בכמה מקומות בבלוג זה, את שני החיילים שנפצעו הוא חבש עוד קודם שהגיע המג"ד. גם לא מצאתי שהוא ניסה לחבוש את המג"ד. אדרבה, חמאווי סיפר: "אני לא ראיתי את פגיעותיו של המג"ד, למרות שהפכתי אותו על גבו וחיפשתי אותן". עוד סיפר: "דיברתי אליו, *ניסיתי לטפל בו* ופתאום ראיתי שהוא נושם קשה… גוסס ומת."

    • 1. מקום השלט המורה על מקום נפילת המג"ד: – ביום הסיור על התל ציינתי כי השלט נמצא במקום לא נכון. ניתן לי ההסבר שנכתב למעלה.
      2. המג"ד נהרג בין התעלה השניה לשלישית. עם הגיעם לתל של המג"ד ומשה הראל, משה הראל נשאר מאחור באיזור התעלה הראשונה, שם הוא הבחין בעוד חיילים סורים. אני הייתי צמוד לתעלה השלישית, סמוך לבונקר המערבי, כורע ברך ומנהל חילופי אש לכיוון מרכז התל. המג"ד, שהיה באיזור התעלה השניה, קרא לי אליו ויחד טהרנו את התעלה השניה. עם צאתנו מהתעלה, רץ המג"ד לכיוון מרכז התל ונפגע בין התעלות השניה לשלישית. כמטר שניים קדימה מהבונקר הימני.
      3. אני טיפלתי בפצועים וחבשתי אותם, זמן רב לפני בוא המג"ד.
      4. אכן לא טיפלתי במג"ד. משנפגע, רצתי אליו, הפכתי אותו על גבו, וגררתי אותו למחסה ליד הבונקר הימני בו נמצא שקרוקה. חיפשתי פגיעות ולא מצאתי. שניות אח"כ נדם.
      5. השאר – תואם לעדותו של משה הראל, אותו פגשתי מיד לאחר מכן.

      • לתועלת הקוראים אציין: בתעלה הראשונה, השניה והשלישית – בדבריך שמעליי – כוונתך מדרום לצפון. זאת בשונה מציון התעלות בדברי יפרח – עליהם התעכבתי למעלה – בהם נמנו התעלות ממערב למזרח.

  8. ~8~ את דברי יפרח על התקדמות כח ורדי בתל הדרומי: "בשלב הזה של מעבר הגדרות *לא היו להם נפגעים*, אם כי היתה פה אש מכל הכיוונים", כדאי להשוות לדברי מוראד בכינוס ספטמבר האחרון (בפוסט "הלוחמים עשו השלמת תחקיר בעצמם"): "בקטע העלייה *נפגעים לפחות שני חיילים*, אם אני זוכר טוב. מי שרוצה שיסתכל בתצ"א בבלוג, ששם אנחנו מציינים איפה כל חייל נהרג. היה לנו חייל בשם נחמיאס, היה עוד חייל שנפגע בדרך" [לגבי נחמיאס, נמסר לי שבהמשך תתפרסם עדות שנפל בכלל בתל הצפוני]. ועוד שם, מפיו של שטרית: "בזמן שניסינו להכניס אותו [את הבונגלור לגדר] *נפגעו חיילים* … אבל לא זוכר מי נפגע".

    אך גם בסיפורו של ורדי, המופיע בפאנל החטיבתי שמעלינו, עולה שלא היו להם נפגעים בדרך: "הרמתי גדרות והתפתלנו מסביב. נכנסנו ישר לתעלות. סך הכל המרחק מפה לפה היה בערך 8 מטר, *וגם כאן עוד לא היו לנו נפגעים*" [אמנם דני מעיר כאן: "ע"פ מה שמסר לי יעקב חודרה ששכב על הגדר, הוא נפצע *כאן* בפעם הראשונה", אך לא כך משמע מדבריו שצוטטו בבלוג זה (בפוסט "מוראד חוזר לדרומי"), מהם עולה שפגיעתו *מכדורי הסורים* הייתה "למעלה": "יעקב חודירה: מה שאני זוכר זה ששירזי נשכב על הגדר הראשונה ואני נשכבתי מיוזמתי על הגדר הבאה. התחושה היתה קשה, הדוקרנים ננעצו בי. כשקמתי מהגדר הייתי קרוע כולי. אחרי זה הצטרפתי לכולם והמשכתי למעלה עד שקיבלתי כדורים ביד וברגל. מישהו אמר לי לשכב בצד ושיאספו אותי, אבל המשכתי להילחם"].

    הערה: אמנם בפוסט על דב רוזנבלום מסופר גם על הסמל שמואל בן עמי (בן חמו) אשר נפצע "במהלך ההסתערות", ומשתמע מזה קצת שהכוונה לשלב הראשוני, אך בפוסט אחר מסופר בשמו: "נפצעתי לקראת סוף התל", ומכאן ברור שהוא לא נפגע בעלייה לתל.

    ועוד בפוסט כאן, בהמשך, בו מספר יפרח על כח ורדי: "הם עברו את הגדרות והוא נאחז בשפת התעלה של היעד המערבי, קרוב ליעד הדרומי". איני מצליח להבין את המשפט. מהו "היעד המערבי", הנמצא "קרוב ליעד הדרומי"? בתחילה חשבתי שאולי התכוון לומר: נאחז בשפת התעלה המערבית של היעד [התל] הדרומי, קרוב לצד הדרומי של התל,

    – וכבר הערתי, במקומו, כי מסיפור מוראד: "התקדמנו פה בוואדיון הקטן הזה, היינו במקום די מוגן מהצד של הצפוני", יש לדעת כי העליה לתל הדרומי הייתה מצדו המערבי-*דרומי*, "בוואדיון הקטן" שמימין לתל-הדרומי (וציינתי שלאור זה נמצא כי הסימון בx- כחול על הפוטוסטאט הידוע מ-66', מחוץ לגדר המוצב בדיוק בצד המתואר, מתאר את מקום כניסת הכח, ומכאן ראיה שהסימונים על הפוטוסטאט הזה נעשו לאחר הקרב, בעת התחקיר)– אך עדיין איני יודע לכלכל את אומרו שהכח "נאחז" שם? האם הכח נשאר שם למשך זמן? לזה לא מצאתי מקור בעדויות שהתפרסמו. בהמשך, מספר יפרח, כי הכח הזה "החל לטהר את הבונקרים", ומשפט זה מוכיח שהמשפט הקודם ("נאחז בשפת התעלה") אינו מכוון למקום בו "נאחז" ורדי בהמשך הקרב, בשפת התעלה הצפונית של היעד הדרומי, בצד הקרוב ליעד [התל] הצפוני.

    "… והחל לטהר את הבונקרים. נכנס לבונקר, מטהר אותו וחוזר לתעלה המרכזית, מהבונקר השני לשלישי … הוא כבש את היעד הדרומי מערבי *ולא היו לו נפגעים*" – ועל משפט זה נכתב בהערה: "מתקבל הרושם שההתנגדות היתה חלשה", אך בהמשך לזה כתב דני, לגבי אירוע אחר בקרב: "אני מבחין בנטייה *להוסיף* נפגעים גם אצל עדים נוספים". אעיר שאני הבחנתי, כנ"ל, כי בדברי יפרח, לעיל וכאן, יש דווקא נטייה *להמעיט* במס' הנפגעים:

    ואלו הנפגעים הידועים לנו בחלקו המערבי של התל הדרומי: עמרם שטרית (בפוסט על מוראד: "זוכר שעברנו בין התעלות אחרי שטיהרנו את הבונקרים. באחת מהן נתקלנו בסורי שעמד מולנו באמצע התעלה, היה לי טיל בקנה וחשבתי מה לעשות ואם לירות בו. הוא ניצל את ההיסוס שלי וירה בי. נפצעתי מצרור ביד ימין ובחזה, מצאו אצלי חורים של חמישה כדורים"), נחום יעקב: (שם: "טיהרנו תעלות וככה התקדמנו. *נפצעתי* כשהיינו בתוך התעלות האלה. בהמשך התקרבנו לכיוון הסככה … ואז קיבלתי כדור בצוואר ששיתק אותי"). כמו כן יש להזכיר שעדיין לא ידוע היכן נפגע מיכאל סייג (הוא נפצע בעינו וכעבור זמן נפטר כתוצאה מכך).

    • ~8~
      כפי שדיווח לי אפרים אמדי מפלוגה ב' נחמיאס ואמדי היו בזחל"ם של סולוביץ'. נחמיאס נהרג בתל הצפוני בתעלה היורדת דרומה.
      את שיוכו לתל הדרומי עשיתי בזמנו כיון שחייל בפלוגה א' דיווח שהיה שייך לפלוגה. לא היה שום דיווח אחר לא מפלוגה א' ולא מ-ב'.
      רק אח"כ מצאתי את אפרים אמדי כתוצאה מגילוי של מסמך שהיה בארכיון צה"ל ובו הוזכר שמו של אמדי וכן מ"כ מהבא"ח שהוא כנראה קרקוקלי.
      יש צורך בעבודה כדי להבהיר את התיאור הקרב והנפגעים בתל הדרומי.

      "מהו "היעד המערבי", הנמצא "קרוב ליעד הדרומי"? ": כנראה המוצב המערבי ביותר בתל הדרומי.

      "נמצא כי הסימון בx- כחול על הפוטוסטאט הידוע מ-66', מחוץ לגדר המוצב בדיוק בצד המתואר, מתאר את מקום כניסת הכח, ומכאן ראיה שהסימונים על הפוטוסטאט הזה נעשו לאחר הקרב, בעת התחקיר" – כשהייתי עם מוראד ועם יאיר ישי במקום, מוראד הראה לנו את מקום פריצת הגדר מתחת לסימון שני המקלעים של האויב (צפונה מה-X). התיאורים של האנשים השונים אינם עקביים. ההשערה שלך בקשר למהותו של הסימון נראית לי לא מבוססת דיה.

      מיכאל סייג ז"ל לא נפגע בתל הדרומי. את השיוך של מיכאל לתל הדרומי עשיתי בשעתו כיון שלא היה לי מידע אחר. ידעתי שלא היה בין האנשים שלחמו בתל הצפוני אבל לא ידעתי אם היה בכוח של שמיל או אצל ורדי. כפי שכבר ציינתי, נודע לי בהמשך מיגאל צינדר שהיה עם שמיל, שמיכאל נפגע מתחת לתל הצפוני ממש לידו.

  9. לשמואל"ק:
    עברתי בריפרוף על תגובתך וצדה את עיני הערתך שעדין לא ידוע המקום שבו נפגע.
    ובכן המקום ידוע לנו מיגאל צינדר שהיה לידו וליד יוסי גבריאל שנהרג במקום.
    המקום הוא בגיא ההריגה וכך הצבנו את השלט במקום בכנס שהיה בספטמבר.

    • הבנתי, תודה. כדאי לתקן זאת גם בפוסט "מקום נפילתם" (שם בהערה מובא בשמו של יגאל רק לגבי יוסף גבריאל).

  10. ~9~ סיפר יפרח: "סמג"ד שניסה לארגן את הכוחות מיד על מנת לעקוף מכיוון צפון ולתקוף ממזרח, קיבל כדור בגרון ולאחר מאמצים פינו אותו מכיוון שלא רצה להתפנות".

    האם מישהו יכול להוסיף פרטים על הסמג"ד "שלא רצה להתפנות"? נראה לי הזוי שבמצבו, עם כדור בגרון, התעקש להשאר בשטח, עד שבסירובו לעשות זאת, כפי המשתמע במשפט דלעיל, הכריח את הכוח שסביבו להשקיע "מאמצים" בפינויו (נגד רצונו). לא מתקבל על הדעת.

  11. ~10~ במענה לשאלת דני: "מעניין כמה הרוגים היו לאויב בתל הדרומי",

    יש לצין לדבריו של אפרת בהמשך: "בתל פאחר נמצאו ביעד אחד 50 הרוגים ו-19 שבויים, ובשני 30 הרוגים ו-26 פצועים […] (קטע לא ניתן לפענוח)",

    – ולפי הידוע שסכום גדול של שבויים נמצא ביעד הצפוני, יש להניח כי היעד השני הוא הדרומי, שבו היו "30 הרוגים".

    אלא שקטע זה לא נרשם כאן בבירור, וגם דני ציין שהוא "לא מובן" (לכאורה כוונתו לכך שביעד הראשון הוזכרו "שבויים" ובשני "פצועים". אך אולי כיוון גם לכך שהמס' כאן לא תואמים לידוע ממקומות אחרים – נאספו באשכול שפתחתי ב'פרש' – וגם מפני שבחישוב כללי נגיע ל-125 סורים, וזה נשמע מוגזם).

    המעניין הוא, כי בהמשך הדיון בפאנל הזה, שהתפרסם בחלק ג', אמר הסמח"ט: "עכשיו חקרתי ובדקתי מה קרה. כשהגענו הנה, פה במוצב הזה [הדרומי] היה ורדי ועוד שני חיילים חיים. במוצב הזה היו גם פצועים וביעד הזה [הצפוני] היה גם … זה היה המצב, ועל המוצב הזה היו כ-20 חיילים סורים, מהם 5 היו הרוגים ולמחרת [הוספת דני: מצאו] עוד 10-8 [הערת דני: "הכוונה כנראה למוצב הצפוני בלבד"]. אני מעריך שפה היו בסביבות 30 סורים. פה [הערת דני: ?] אני לא יודע כמה ואני מניח שגם פה [הערת דני: ?] היה מצב דומה."

    הדברים על "עוד 10-8" – סורים *הרוגים* – שנמצאו למחרת, ניתנים להשוואה עם סיפורו של יהונתן גפן ב'מעריב', דצמבר 99': "הייתי מ"מ של מחלקה בסוף קורס מ"כים [מישהו יודע לאיזו פלוגה השתייכו? שלמה, יש לך בתוכנית לראיין גם אותו?..], וכשקפצנו, אחרונים בגדוד, לתוך התעלות, ראינו עשרות חברים מתים, פצועים קשה, גונחים, פעורי עיניים … רק בבוקר התגלה לעינינו גיא ההריגה. תעלות מלאות גוויות, שלנו [=עדות זו אינה מתאימה למסופר שעוד בערב נאספו כל חללי גולני] ושלהם. פצועים סורים בבונקר התאג"ד שלהם שהמפקדים ירו להם בראש לפני שברחו או נהרגו … החיילים הסורים המתים שכבו בכל מקום"

  12. ~11~ על הגעת הזחל"ם הראשון, בפיקודו של עזרא סלע, עד קרוב לתעלה בה היה ורדי (בצד המערבי של התל הדרומי) סיפר יפרח: "ואז הם נפגעו מיד. כפי שאמרתי, היתה פה אש רצינית מאוד מהכיוון הזה לכיוון הזה, בקטע שבין הזחל"ם לתחילת התעלה … פה הם התחילו מיד לפנות את כל הנפגעים לתוך התעלה תחת אש, והם הצליחו להכניס את כולם לתעלה".

    על המילים המתארות את מקורי הירי, "מהכיוון הזה", פורש: "מכיפת התל הצפוני ומזרחה לו מאזור המבנה" – וברצוני לשאול: האם יש עדות ברורה על ירי סורי "מכיפת התל הצפוני"? כלומר, שאחרי שחמאווי, ששלט במשך זמן לבדו על השטח הזה (המוגדר כ"כיפת התל"), ירד מהתל (בפקודת הראל), היה אוייב סורי שעלה (מתוך התעלות) למעלה וירה משם מזרחה-דרומה?

  13. ~12~ בקשר לסיפור על נסיון ראשון לאיגוף, שלא צלח בגלל זחל"ם שנעצר [עוד על נסיון זה ראו בדברי שלמה ודני תגובות שלמעלה], נכתב בפרשנות: "זה מסביר מדוע לקח לכוח של שמיל *כל-כך הרבה זמן* לפני שהגיע בפעם השנייה ליעד הדרומי". לכאורה, זה מסביר רק את שארע ב*חלק* מהזמן, אך עדיין ה"חלון" בלוח הזמנים גדול מידי ונותר בלתי מוסבר (מדוע זמן ההגעה ארך "כל-כך הרבה זמן"). ייתכן וההסבר הוא: כשם שארוע זה נשכח מהמספרים, כך היו עוד מאורעות וכו' שנשכחו.

  14. ~13~ "מוזר שהם כלל לא ידעו על הכוח שלי, כנראה משום שלא שאלו את ורדי ואת הקש"א הראל" – – – מי היה צריך לשאול את ורדי? הרי ורדי ישב בפאנל ואף סיפר על הקרב של פלוגתו, אך את הכוח שלכם לא הזכיר. יתכן ואין להוציא מכלל אפשרות שבאותו שלב עדיין לא ידע על פועלכם. לגבי הראל, הרי הוא לא השתתף בפאנל, אך גם אילו היה משתתף לא יכל לספר הרבה על הכוח שלך (יוזכר שגם בתחקיר שלו הוא דילג על פרט זה, של הפגישה אתכם. לאידך, גם מגד רשם מפיך רק שצירפת אליך שניים ממחלקתו של מוראד "שנשארו ליד הזחל"ם שלהם", ולא סיפר על פגישך עם המג"ד והקש"א ועמם שניים הנ"ל, וזה היה למרגלות התל ולא ליד הזחל"ם שלהם, ושהמג"ד הוא שצירף אותם אליך).

  15. ~14~ סיפר יפרח: "הכוחות של גדוד 12 נכנסו באיזור הזה וטיהרו חלק נכבד מהיעד, וכולם נהרגו עליו והגופות שם היו אחת על השנייה [למי הכוונה?], כאשר כוחות מגדוד 12 עם סגן סולוביץ' נכנסו וגם כאן נמצאו גופות" – – – ועל השאלה [שבין חצאי אריח: למי הכוונה?] נראה לי לענות: בסיור המפקדים של יוני 68' סיפר "שמיל" (בפוסט 'הטיול אל הנצחון' 6, והוער שם שכיום שמיל טוען שזה לא הוא): "הכוח של אלכס רץ בתעלה, הגיע עד התעלה העמוקה שפתוחה באמצע, שם היתה הצטופפות של הכוח במקום", וכבר הערתי שם שמשפט זה "נראה שהמספר היה בין אלה שמצאו אחרי הקרב את חללי הכוח הראשון שהתקדם לתוך התל הצפוני (קרינסקי, אביטן ופינקס) וראה שגופותיהם *מוטלות זו ליד זו* בתוך התעלה". מכאן גם שכנראה ולכוח זה, של אלכס קרינסקי והשניים שעמו, התכוון כאן יפרח במשפט "והגופות שם היו אחת על השנייה". ואם אכן זה כך, אולי כדאי לברר אצל יפרח האם זה הוא שהשתתף בסיור המפקדים ההוא (ומשום-מה הוצג כ"שמיל")?

  16. גדוד 12 היה צריך מג"דים מצבא יהודה המכבי שידעו לנצל חולשות אויב להכיר את השטח , איסוף מודיעין טוב, תחבולה והטעיה,
    הבעיה שמוסה קליין ויתר המג"דים גם אלה של היום מתחנכים על תו"ל ג'וערה,
    המינוי של איזנקוט לרמטכל הבא מבטיח שהמסורת תישמר וצה"ל ימשיך לנהל קרבות כושלים שיסתיימו בנצחון דחוק וכאוב.
    לא למדנו דבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s