גדוד 51 וגדוד 13 בפאנל חט' 1 מיוני 1967

גדוד 51 בבחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה, גדוד 13 בבניאס וזעורה * עדויות המג"דים בני ענבר ופנחס אלוש על חלקם בכיבוש הרמה * חלק אחרון של פאנל חטיבה 1 שנערך ב-19 ביוני 1967

תצא עזזיאת

תצ"א של תל עזזיאת מיוני 1966 (ארכיון צה"ל)

זהו חלק אחרון בתמלול דיון המסכם את פעולות חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. הפאנל התקיים ב-19 ביוני 1967 בהשתתפות כל בכירי החטיבה ומספר מ"פים, לצורך תיעוד עבור ענף היסטוריה. המסמך הזה נמצא בארכיון צה"ל ותוכנו מתפרסם כאן לראשונה במסגרת "עדויות חטיבה 1", הכוללות תחקור של מספר קצינים בענף היסטוריה מספר חודשים לאחר המלחמה.

בפוסט הנוכחי מובאים סיכומיהם של גדוד 51 בלחימה על תל עזזיאת ושל גדוד 13 כעתודה ובכיבוש הבניאס וזעורה.

לקריאת חלק א' של פאנל חטיבת גולני / דברי פתיחה מפי המח"ט, הקמ"ן וקצין אג"מ – לחצו כאן

לקריאת חלק ב' / סיכום גדוד 12 בלחימה על תל פאחר – לחצו כאן

לקריאת חלק ג' / עדויות מ"פ סיירת, קצין שריון ומג"ד המרגמות – לחצו כאן

לקריאת חלק ד' / עדויות גדוד 17 ופלוגת הנדסה לחצו כאן

עדויות חט 1המח"ט יונה אפרת: "לגבי בני [ענבר, מג"ד 51], שני דברים: אני רוצה להבהיר מדבריו, א) את מה שהוא כבש כבר שמעתם בשלב שלאחר הכיבוש של עזזיאת קיבל ממני פקודה לארגן מיד כוח ולהכניס לעתודה. אני כמובן כמפקד לא יכולתי לדעת מה יתפתח והוא היה בעקבותיי".

סא"ל בני ענבר

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51

מג"ד 51, סא"ל בני ענבר: "אני לא יודע באיזו מידה יש טעם לדבר על מה שהתרחש לפני המלחמה. גדוד 51 נחל מלחמות נוראיות בכל המרחב הזה. [הצבא הסורי] תקף את כפר סאלד ושמיר בכל המקומות האלה אולי רק פרט אחד. אנחנו הגדוד שלנו היה גדוד התקפות-נגד, במקרה ואחד המשקים ייפול. באמת תכננו על כל המשקים האלה לכבוש. הכוח שלנו כלל למעשה ארבעה זחל"מים, אלו ארבעת הזחל"מים שהמח"ט עשה לי טובה והשאיר לי כדי לתרגל את המחלקה המיוחדת שהיא תצטרך להוביל את ההתקפה על עזזיאת. ארבעת הזחל"מים היו עם המחלקה המיוחדת, ואת זה חטיבה 3 ראתה את גדוד 51 להתקפות נגד. ביום בהיר אחד אנחנו יושבים בשקט, בא מח"ט 3 [מנו שקד] עם כל הצופרים שהיו לו על הזחל"ם, ואומר לי ששאר ישוב נופלת וצעק 'אחריי!'. אחריו יצאו ארבעה זחל"מים בעקבותיו ואנחנו דהרנו לשאר ישוב. שאר ישוב לא נפלה. המרגמות מוקמו על התול"רים מהר מאוד ורצו קדימה לדן. הם [כמה טנקים סורים] ירדו מהבניאס לכיוון שאר ישוב, כנראה שהם ראו את הגדוד שלנו נכנס ולקחו רוורס, אנחנו רצנו בתוך הגזרה הזאת עד שאני ואמיר [דרורי, הסמג"ד] תפסנו גם מספר מערכים וכך הלאה. הגדוד הוטרד בהחלט.

"ועכשיו לגבי המשימה. כפי ששמענו המשימה של 51 היתה כיבוש בחריאת, תל עזזיאת, בורג' בביל, או אנחנו או גדוד 12 וניצול התקפה על מחנות הבניאס, מי שירוץ יותר מהר. חירבת סודה ובורג' בביל – אנחנו או 12. אנחנו קיבלנו במקביל 13 זחל"מים שבהם התחלקנו כך: 1 חפ"ק, 1 תאג"ד, 7 פלוגה ב' ו-4 זחל"מים פלוגה ג' ו-1 קתק"ל שנעלם לי בהמשך הזמן ולא מצאתי אותו עד היום. זה היה הכוח. צוות הקרב שהוא בערך כמחצית הכוח. המחצית השנייה, פלוגה א' ו-ד', היו על רכב בפיקודו של הסמג"ד. הפלוגה המסייעת שלנו לפני התוכנית המקורית פעלה למעשה ולא סטתה מהתוכנית המקורית של מקבת לילה, ואני אולי אתחיל ממנה ואגמור.

"הפלוגה המסייעת שלנו תפסה עמדות באיזור שאר ישוב, בחלק הקדמי של המטעים. החלק המזרחי היו תול"רים. היעד הזה היה מאורגן עם מטרות, טבלת מטרות כדור. אנחנו נתנו גם למחלקת הטנקים שהיתה מ-37 [מחטיבה]. פלוגה ו' ובה הסמ"פ שהיה על גבעת האם. היתה לנו שפה משותפת לגבי הנעשה בבחריאת ובכל העמדות של עזזיאת. אם כן, התול"רים שלנו תפסו עמדות מול הדבר הזה ומרגע שהיה אישור לפתוח באש הם העסיקו את התול"רים כל הזמן מטרות, ופיצחו יפה מאוד.

"ה-81 שלנו התמקם בגבעת האם וטיווח את עזזיאת. ולמעשה השיג ונתן עשן מהרגע שאלי [עשת, מג"ד 334] דרש את זה. מכיוון שהיתה בעיה שעזזיאת יעזור לפאחר או לבורג' בביל, אני חושב שהמיסוך היה טוב מאוד. מחלקת המרגמות שלנו דפקו כ-500 פצצות. המק"כ שהתכנון שלו היה גם כן לתפוס עמדות פה בשאר ישוב, וזה סייע ותוכנן. המחלקה הזאת התפזרה בזחל"מים מאחר ומספרי 1 הציבו את עצמם על הזחל"מים ולא נשאר שום דבר במחלקה. המחלקה המיוחדת גם כן היתה מוסעת מאחר שהורדנו אותם מהזחל"מים, כיוון שהתכנון של עזזיאת השתבש לגמרי והם היו מוסעים יחד עם מ"פ המסייעת באיזור ההוא של שאר ישוב.

"עכשיו הגדוד כפי שאמרתי עם הזחל"מים שלו נערך לכניסה, וגם גדוד 12, בצורה הבאה: פלוגה א' הובילה בראש. היא היתה מתוכננת לטהר את בחריאת ואחריה פלוגה ב'. הזחל של החפ"ק נע לפנים והתאג"ד מאחור עם הרופא. התכנון, כפי שאמר המח"ט, שאני מקבל במקום הזה את מחלקה ז' של הטנקים. כשהגענו לגבעת האם ירדתי לצפות כאן במקום הזה, וטנקים לא ראיתי. אני מוכרח להגיד שזה הדאיג אותי כי ראיתי את הטנקים פה באיזשהו מקום מסתובבים, ולכן שמחתי מאוד להצעת המח"ט שאמר לי לקחת מגבעת האם מחלקה. לקחתי את המחלקה הזאת ואנחנו נכנסנו לאיזור הזה. כאן ברחו לי משום מה הנה, התחברו כנראה לציר של מוסא. לכן אני עצרתי, שלחתי מישהו, הביא אותם, סובב אותם והכניס אותם לציר שלי ושלושה טנקים לפנים. לאחר מכן הסדר שציינתי, הבאנו אותם לכיוון היעד שלנו.

"כשעברנו את המקום הזה, פלוגה ג' עם הסמג"ד נכנסה לתוך בחריאת, ובחריאת טוהרה. אני רוצה להסביר: אמנם הטנקים עשו עבודה יפה וגם ארטילריה, אבל לשטח כזה צריך לעבור אותו עם המקלעים ועוזים, אחרת הוא לא מטוהר וזה מה שעשתה פלוגה ג'. ואמנם לא היו כאן מלחמות, אבל איזה צוות היה נראה בורח. ובזמן שפלוגה ג' נכנסה, אנחנו המשכנו לדהור קדימה. הגענו למקום הזה ולפי הפוטוסטטים ולפי הידיעות שהיו לנו עוברת הדרך במרכז שדה מוקשים. זה שדה מוקשים כולו והטנק נע בדיוק באמצע, עלה על מוקש הטנק המוביל וכל השיירה נעמדה כאן. כאן הסורים ביצעו מיקוש חפוז. המוקשים בלטו 3-2 ס"מ מעל הכביש שקשה למקש שם, ולכן לא הצליחו להטמין עמוק ולכן ראו את אותם מוקשים ממש על הדרך.

טנק בדרך לעזזיאת

עם טנק בראש. לוחמי גדוד 51 בדרך לתל עזזיאת (צילום מסרט השחזור שנערך לאחר המלחמה)

"אנחנו הורדנו חבלנים מתוך פלוגה א' וביצענו כאן שביל שעקף את הטנק הפגוע. תוך כדי עבודה זאת, כאן כמדומני, שירו והפגיזו את כל הדברים והשיירה הזאת, את הטנקים האלה שעמדו כאן ולא יכלו לעבור, שבינתיים החזיקו את תל עזזיאת. מה שקרה כאן בינתיים זה דבר יפה מאוד. כאן הקצינים שישבו על הזחל שלי, הקמ"ן והקמב"צ, עם המשקפת, איתרו בדיוק את הטנק על תל עזזיאת שעשה בדיוק תפנית, כלומר כדי לעשות לנו קבלת פנים ברגע שנעלה כאן. התזוזה שלו בעצם איפשרה לאתר אותו. אנחנו מיד נתנו את המטרה לטנק, לא זוכר אם הטנק הראשון או השני, אבל פגיעה יפה מאוד. נדמה לי שדפק שני פגזים, אבל הפגז הראשון הדליק את הטנק. ברגע שהטנק נדלק, מוכרח להגיד שהיתה הרגשה יותר טובה.

"אנחנו כאן עשינו פירצה, גם לא היה לנו זמן, גם לא סימנו עם סרט סימון לבן וזאת היתה טעות בהחלט. כי כפי שנראה יותר מאוחר עלה עוד משהו על מוקש ואנחנו המשכנו לנוע. פה היתה עוד בעיה, כשהתקרבנו הנה [לבורג' בביל] ראינו כאן חיילים, ולי לא היה ברור מי החיילים האלה וגם לא רציתי להצטרף לרשת, כמו שהמח"ט היה עסוק עם תל פאחר. לכן התקרבנו לאט לאט ויצאתי מתוך הנחה שזה חיילים מגדוד 12. אבל בהחלט נדמה לי שהטנקים ירו עליהם והיות ואנחנו לא ידענו שבבורג' בביל יושב כוח של 12, ראינו מספר חיילים, אבל נראו לנו לא כל כך סורים. ראינו כובע פלדה וגם ראיתי אחד עם סימון לבן".

קצין אג"מ גורודיש: "המח"ט אמר לך שבורג' בביל נכבשה בידי 12 ושלא תירה לשם".

ענבר: "כן, זה כבר שלב לאחר שנורו שני צרורות. ייתכן וצרור אחד נורה על-ידי אחד הטנקים, אבל הפסקנו את זה מיד והבנו כי 12 כבר פה. אנחנו נכנסנו הנה, כפי שאמרתי, חירבת סודה הדאיגה אותי מאוד גם בגלל שהיו נתונים של המודיעין על שבעה טנקים בזמנו, ולמעשה לא ידענו אם הם ישנם או לא. אני ביקשתי ממוסא בזמנו, שבזמן שיטפס על תל פאחר ולוקח אותה, שיטפל בסודה בזמן שאני יתקפל הנה. כתוצאה מכל הדברים האלה אני הספקתי להגיד לסמג"ד שברגע שאנחנו נעלה לתל עזזיאת, שישלח מיד את פלוגה ג', ידהר לסודה ויטהר ויישב כאן כדי שמהאיזור הזה לא יעשו לנו צרות כשאנחנו עולים אל עזזיאת. ובאמת כשאנחנו נכנסנו הנה, פלוגה ג' עברה ואנחנו המשכנו לכיוון תל עזזיאת.

"כאן סדר העלייה אל תל עזזיאת היה כך. היה מבוסס גם בתכנון ששלושה טנקים נותנים סיוע משני הצדדים של תל עזזיאת, טנק אחד נכנס פנימה וממשיך עד כמה שהוא מושך למעלה והפלוגה נכנסת עם שבעה זחל"מים שלה פנימה עד כמה שאפשר למעלה, וממרכז היעד מהדרך להישפך ולהיכנס לתעלות, ולזכור שאת תל עזזיאת תכננו לשלוש פלוגות. פלוגה אחת מכאן ופלוגה אחת מכיוון הדרך, ומכאן פלוגה מכיוון צפון מערב.

תל עזזיאת

תל עזזיאת. הסורים ביצעו מיקוש חפוז של האיזור למראה כוחות צה"ל המתקרבים

"כל זה השתבש בגלל הזחל"מים שקיבלנו. המספר הכתיב לנו את שיטת הלחימה. לכן למעשה כל הנושא הזה נפל על פלוגה אחת. לאחר שהטנק הלך לנו, נשאר רק טנק אחד, נשאר לתת רתק וטנק שני דהר פנימה כאשר מאחור זחל"ם המ"פ ויתר הפלוגה מאחוריו. דבר מעניין שאין לו הסבר – הטנק הצליח לעבור, הזחל"ם עבר, שני זחל"מים ראשונים של הפלוגה עלו על מוקשים. בדיוק כאן הייתי אומר בכניסה ליעד אנשים ירדו כאן, מכיוון שהיו מתורגלים לרדת בכל מצב כזה מהזחל"ם ולפעול. לכן ירדו כאן מהזחל"מים ונכנסו ישר מכאן לתוך התעלות ללחימה. הזחל"ם שלי עבר, נכנס לתוך השטח שמסומן כחשוד במיקוש, נכנס ועלה גם כן פנימה, כך שלמעשה היו למעלה טנק וזחל של המ"פ והזחל שלנו, כאשר אנחנו יורים כל הזמן למעלה עם כל הפגזים בזמן שהפלוגה נכנסה לתוך התעלות וביצעה את הטיהור שלה.

"פלוגה ג' שעברה הנה הדאיגה אותי גם בגלל שבמשקפת ראיתי טנק, אמנם ידעתי שהצוות שלו ברח ועזב את הטנק. מה עוד שבשלב הזה התחלנו לחטוף אש. אינני יודע אם זה היה אש של תותחי נ"ט מהאיזור הזה, או של טנקים מהאיזור הזה [הכוונה לאש מרמת הבניאס]. בכל אופן, אש מדויקת על הכלים שלנו, או מרמת הבניאס, אש מדויקת מטר מפה, מטר משם. ואני קצת חששתי לכוח הזה בסודה, לכן אמרתי לטנקים מיד להסתובב מכאן, כשהיה נראה לי שהיעד בשלב הזה התמוטט, לקחת את שני הטנקים ולדהור מיד לחירבת סודה, אולי בעיית הקשר או אי הבנה פה, אי הכרת השטח, זה לקח לשני הטנקים להגיע לכאן יותר מדי זמן. הם הגיעו להצטלבות ולא ידעו לאן ללכת, לאן לפנות [לבורג' בביל במזרח, או לחירבת סודה בצפון], למרות שכאן אני עמדתי ליד הבחורים האלה והראיתי להם באצבע את הפלוגה והמקום ואת השם ואיך להגיע. הם נעצרו כאן, הסתובבו הסתובבו עד שיצא שוב פעם רץ נוסף והראה להם את הציר המדויק.

"אין לי טענות לטנקים, יש לי מספר לקחים בקשר לעבודת חי"ר וטנקים יחד. התוצאה מכל הדברים האלה הם לא מבינים אותנו ואנחנו לא כל כך אותם במלחמות המהירות האלה. הם צריכים מישהו שיוביל אותם, או איזה ג'יפ או משהו דומה שיוביל אותם כמו שמובילים ילד. או יש אפשרות אחרת, או ששותפים לכל דבר. אם אני אומר לחייל בגדוד 'חירבת סודה', הוא יודע איפה זה ואיך להגיע לזה ומה הציר שמוביל לשם, ואני במשך כל נוהל קרב ביקשתי [מהטנקים] שהם ילוו את נוהל הקרב שלנו. אף אחד מהם לא היה, פרט לגבר שהעסיק את תל עזזיאת וזה היה הכי פחות חשוב. בכל פנים, אם טנקים ירצו לעשות […].

"אני לא יודע מה היה גורל פלוגה ג', שהיתה פה למעשה עם בזוקות. זחל נוסף של המ"פ שירד חזרה, עלה כאן שוב על מוקש. המוקשים היו, הייתי אומר, לא חמורים. למעשה לאנשים שהיו על הזחל"מים לא קרה שום דבר. למעשה, איבדנו כאן שלושה זחל"מים. לגבי הלחימה בתוך התעלות, אני מציע לתת לאורי [אייזנברג, המ"פ] להסביר פירוט מדויק תעלה-תעלה.

"על כל פנים באיזור הזה אנחנו חיסלנו 30 סורים. פה אני רוצה להגיד עם הטיהור בהחלט לא הייתי שלם. לא נעשה ביסודיות כי אני מיד העליתי את הפלוגה על זחל"מים בגלל הקריאה של המח"ט, שרוצה לראות את כל הגדוד בתל פאחר. לכן הטיהור נעשה, אבל נעשה מהר. היתה לי הרגשה שיישארו פה כמה חבר'ה [סורים] בכל מיני כוכים מוסתרים, שלא עלו עליהם מספיק. בסוף מצאנו 30 ומתוכם 16 שבויים [המשפט הבא נמחק].

"הפלוגה המשיכה יחד עם הגדוד לתל פאחר. פלוגה ד' שלנו, שקיבלה הוראה יותר מאוחר לעלות ולתפוס שוב את תל עזזיאת בגלל ההסבר הזה המ"פ קיבל תדריך שייזהר בתעלות, ובאמת מצאו עוד שבויים סורים. באיזור הזה, כשהגענו בדרך לתל פאחר, מצאנו עוד שני חבר'ה [סורים] שהיו פעילים מאוד. אני חושב בטווח 80 מטר שירו על מיפקדת החטיבה. אנחנו הורדנו פה פלוגה ג' מהזחל"מים ובאמת פה נמצאו אחר כך שתי גופות של סורים".

גדוד 51 בעזזיאתמ"פ ב', סרן אורי אייזנברג (שגיא): "כבר בכניסה שני זחל"מים עלו על מוקשים. לגבי התכנון רק שתי מילים. [עזזיאת] היה מחולק לשלושה מוצבי משנה, זה היעד הדרומי, הצפוני והמרכזי. בתכנון המקורי זה היה יעד לפלוגה שלי, כולל הפריצה, ופה היתה מתוכננת פלוגה א' ופה הכוח של המיוחדת (אחר כך ג'). בגלל הפינוי הזה תכננו בקווים כללים שלושה כוחות. כוח אחד שלי עם שלושה זחל"מים, זחל שלי ועוד שני זחל"מים שנע אחרי הטנק הראשון על הדרך ופה לצדדים, כדי לאפשר את המעבר, יגיע פה אחרי הגדר, ופה יישפך בשני צירים. ציר אחד מזרחי וציר אחד מערבי בתעלות, ואני עם אנשי הזחל שלי נטהר את גב היעד ונקשור בין שני הכוחות האלה. כוח נוסף בפיקוד אחד המ"מים (יואל) ייכנס פה פנימה ושוב חלוקה של שני כוחות משנה תעלה ותעלה.

"הכוח השלישי בפיקוד הסמ"פ, שצריך היה לתפוס את הצפוני, הסמ"פ היה צריך להיכנס פה ולחסום ולטהר את כל התעלה המערבית ובפקודה לקראת זה נאמר גם לסמ"פ וגם למ"מ להיכנס מיד אחריי בגמר הטיהור, כדי לעבות הפלוגה בכיוון שלנו. בסך הכל גם במבט ראשון בהתחלה וגם מסתבר לאחר הלחימה, זה היה היעד הרציני ביותר. אחרי שעלו הזחל"מים על מוקשים נאלצתי להוריד את כל הכוח. הוא נע בשני טורים. ברגע הראשון המ"מ הראשון שעלה על המוקש, תפס קצת טשטוש, לקח כמה שניות, כל הכוח ירד והחל לרוץ.

"היתה פה בעיה עם הטנקים. הפעם נעו בקצב איטי, אני לא יודע למה. אולי בהתחלה גם נעו בקצב איטי. הוא נסע פה לאט לאט. איכשהו הוא ראה משהו דומה למשהו, עצר, היה מכוון, מחפש ויורה. זה היה מעכב אותנו כי אנחנו רצנו והוא נסע לאט. טנק נוסף שהיה צריך לרתק פה התחיל לרתק, נעצר והפסיק, לא יודע למה. לא התייחסנו כי בשלב הפריצה לא הפריע לנו. הטנק עלה עד פה. פה ניסיתי את הקשר וגם מקודם להגיד לו שיעזוב את הציר, לפחות שייתן לי לרוץ עם הזחל"מים. לא שמע אותי. ביקשתי גם מהמג"ד שיעביר, לא הצליח הקשר. העליתי פה את אחד המ"מים ופשוט עלה על הטנק, אמר לו לדומם ולהפסיק, ועצר בערך במקום הזה.

"הכוחות שלנו, הכוח שלי המשיך לעלות על הדרך עד לכאן. שלחתי פה את הרץ שלי להכניס את הכוח ב', שהיה ברור לי שאם היו מוקשים אז ישתבשו כאן מבחינת כוחות. המ"מ הוביל בסדר, לא טעה, לעומת זאת הסמל שלו טעה. במקום לתעלה הזאת נכנס לתעלה העליונה אחרי המ"מ. עם הרץ השתמשתי ואמרתי לסמ"פ שהיה עתיד לטהר את התעלה הזאת נכנס וטיהר, יותר לא אמרתי שום דבר לסמ"פ. הנחתי שהוא קרא את הקרב ובאמת זה היה כך. איך שגמר את זה עלה למעלה וטיהר את הצד המערבי שלו. הכוח השלישי בעזרתו של אותו רץ נכנס פנימה וטיהר כוח. לא ידעתי מה קורה איתו. שמעתי את היריות ולא התייחסתי ליריות. התייחסתי לכוח שלנו בלבד. נכנסנו פה בלבד, שפכנו את האנשים שהיו על שני הזחל"מים. זחל"ם ימני ושמאלי ברגל לתוך התעלות והחלו מיד לטהר ואני עם כל האנשים שלנו רצנו וטיהרנו את כל השאריות. מה שנשאר שם מכל המצודה המפורסמת, הרבה לא נשאר שם. פה כמעט ולא היו אנשים. לוחם הצליח להרוג שני סורים, יותר לא הפריעו לו.

"פה היו הרבה יותר, אבל לא הפריעו לנו בשלב הכניסה. לעומת זה, פה יש מיצדית שירתה עלינו בשעת הכניסה, לא הרגשתי בדבר, הרגיש בזה אחד המ"כים שהוא גמר לטהר פה, ירד לשם לבד, קיבל אישור מאחד המ"מים וטיהר את העסק הזה וכבר לא מצא אף אחד כאן. מסתבר שעיקר הכוח של הסורים מי שנשאר, התרכז כאן במקום הזה ופה היה המקום השני שנלחמו. במספר העמדות שנלחמו טוב היה כאן חייל בודד שירה וירה, ופצע לנו אחד ונלחם עד שקיבל ררנ"ט ישיר. החבר'ה הורידו די הרבה. תחילה לא ידענו, התברר שהורדנו כ-30 איש.

"פה היתה התנגדות יותר רצינית משאר המקומות, פחות רצינית מאשר פה. המ"מ התגבר על הכל לבד. פה היתה בעיה אחת, לקח די חשוב לגבי טיפול בשבויים. איך שהמ"מ גמר פה, ראה שהסמ"פ לא הגיע, נכנס לפה והתחיל לטהר לבד את הדבר הזה פה. בערך באמצע התעלה התחברו אחר כך. בשלב מסוים התברר שהמ"מ יחד עם החוליה שלו נשאר לבד. מה שקרה, היו 16 שבויים במקום, וכל המחלקה התנכלה עליהם ופרקו אותם מנשק. והמ"מ נשאר לבד וזה רגע לא נעים. אם היו יורים היו מורידים כמה נפגעים כאן.

מראה מרהיב מתל עזזיאת (להגדלה - לחצו)

מדן ועד לבנון. מראה מרהיב של הגליל העליון מחזית תל עזזיאת (להגדלה – לחצו)

"לגבי טיהורים של דברים כאלה, במקום הזה פה נהרג חייל. המ"מ נשכב בתעלה, ירה, לא יכלו להתקדם. אני גמרתי את כל הדברים לגבי היעד, רצתי אליו, צעק שלא יכול להתקדם, שלחתי חוליה מלמעלה והחוליה וכיתת מרנ"ט פגעה בעמדה וזה לא עזר. בינתיים ממחסה רציני כשהוא שכב במקום בכלל בקצה השני בתוך התעלה אי אפשר היה לעבור, זה היה ממש סתום. גם הוא אחורה לא יכול היה להיכנס בגלל זה, כנראה נלחם. בררנ"ט השני כבר פגעו בו והעסק השתתק שם. רס"ל שאני רוב הזמן לא ראיתי אותו, פה רק התחברתי אליו על-ידי צעקות. הוא עבד יפה מאוד, גילה יוזמה. כשראיתי אותו, ראיתי אותו רק בסוף. היו לו הצלחות הכי גדולות והוא עבד כמו שכתוב בספרים.

"עכשיו עוד מקרה שכדאי לציין כלקח: בתעלה פה המ"מ יוני נכנס מבלי לקבל פקודה, על מנת לטהר את הקטע הזה. הוא זרק רימון זרחן פנימה ורץ קדימה כי לא הכל היה בסדר. הוא לא שם לב והרץ שלו היה עירני יותר. שלושה סורים יצאו משתעלים מהעשן. הם יצאו בדיוק מולו, והרץ שלו היה מספיק עירני כדי לחסל אותם. הלקח שכל עמדה צריך להיכנס ולטהר גם באש. תרגיל כמו שעשו הסורים, אחד רץ עם דגל לבן, אני רצתי מולו ולא התייחסתי לדגל הלבן, אבל דגל לבן מסמל כניעה, כמו שאני רץ אליו ויוצר מגע, מהצד יש איש. אותו איש ישב כל הזמן בתוך הבודקה, דפק עלי. אחר כך צעקו לחבר'ה להיזהר מכל מיני תרגילים כאלה. מקרים כאלה לא היו יותר. לגבי הסריקה של היעד לא ידענו בדיוק כמה הורדנו שם. היו שם כ-30 הרוגים ו-16 שבויים, ונוסף לזה פלוגה ד' בלילה תפסה עוד שישה שבויים. במקום הזה התארגנו מהר עם הזחל"מים שהיו לנו לכיוון תל פאחר".

תל עזזיאת מכיוון דן

צילום מקורב של תל עזזיאת מכיוון בריכות קיבוץ דן

בני ענבר: "בשלב הזה היה לנו זמן להתארגנות לילה, כשהגדוד הגיע לתל פאחר. פקודת ההתארגנות היתה כדלקמן: פלוגה ד' בתל עזזיאת, פלוגה א' והמסייעת בחירבת סודה, פלוגות ג' ו-ב', מיפקדת הגדוד, הכוח המיועד לתל פאחר. שם קיבלנו פקודה לתקוף ולתפוס את המשטרה [בבניאס].

"להלן עיקרי המשטרה. עד אותו רגע שזה נקרא בשמו התברר שזאת היתה אורווה. לתפוס את המשטרה, והכוונה היתה לא רק את המפתן הזה, אלא גם, שימו לב, את כל הפיתחה לאיזור מחנות הבניאס. פה במקום הזה כאן יש שדות מוקשים מסביב, וכידוע הדרך הזאת היתה דרך פתוחה ששימשה אותם בדרך הפטרולים. אם כן, לתפוס את הפיתחה הזאת של המשטרה ולכבוש את מחנות הבניאס ולחסום לכיוון הציר של תל חמרה, ששם 45 פעלה. גבול גזרות ביני ובין 45 – נחל הבניאס.

"עכשיו, בגלל הבעיה הזאת, וכאן היינו יותר חכמים בגלל המוקשים האלה, וכבר היה ברור לי מראש שגם הדרך הזאת כאן קשורה למקבץ של מוקשים, לכן הפעולה תוכננה לשני צירים של דרך הפטרולים הוא ציר ששימש את הכוח הרגלי פלוגות א' וד', מסייעת, מיוחדת. הציר השני של דרך הנפט שיוצא מתל פאחר הוא הציר שעליו בניתי את הטור הממונע, שזה כלל מחלקת טנקים, פלוגות ב' ו-ג', יותר מאוחר קיבלתי 90 מ"מ ועוד שני ג'יפי סיור, ואז תוכנית הפעולה היתה כזאת: המחלקה המיוחדת באה ותופסת בלי הרבה רעש וארטילריה, נכנסת לאיזור הזה ומטהרת את המשטרה, תופסת אותה, בודקת מיד את מצב המיקושים בציר הזה. אחרי הכוח הזה של המיוחדת נערכה פלוגה א' ושתי מחלקות של פלוגה ד'. השארנו מחלקה בעזזיאת שתמשיך לאחוז. שני מחלקות פלוגה א' כעתודה כאשר התכנון הוא בציר הזה. מחלקה מיוחדת, פלוגה א' ותפקידה לטהר את המחנה. המחנה עובר בכביש בניאס-עין פית. פלוגה א' תפקידה לפרוץ כאן ולטהר מהכביש גבול גזרות מהכביש דרומה. בציר הזה של דרך הנפט נעו שני ג'יפי הסיור לפנים וניווטו את הכוח ואת הטנקים. וגם בדקו את הדרך שגם עליה לא יהיה מיקוש. עכשיו מחלקת הטנקים והחפ"ק ופלוגה ג' ועוד מחלקה 90 מ"מ פלוס פלוגה ב' ועוד מחלקת טנקים שצורפו לי יותר מאוחר, כאשר המטרה העיקרית שלהם היתה לאבטח את האיזור של המוצבים. המוצבים שראינו אותם כאן באיזור הזה, כולל איזור של עין פית. התוכנית היתה להיפגש באיזור הזה לאחר שאני מקבל דיווח מהמחלקה המיוחדת שהעניין תפוס ונקי. הוא אומר אפשר להתקרב.

51 בדרך לתל"הטנקים תפסו כאן עמדות, כאן במקום הזה בצורה כזאת שיכלו לסייע גם במשטרה מזרחה. פלוגה א' כפי שאמרתי נכנסה רגלית, אחריה פלוגה ג' עם זחל"מים נכנסת כאן אחרי פלוגה א', יורדת רגלי ומטהרת את החלק הזה של הכביש לכיוון מזרחה. הזחל"מים של פלוגה ג' ממשיכים לנוע כאן על הכביש ועושים סדר כאשר שתי הפלוגות האלה מטהרות במקביל. כאן אני רוצה רק להוסיף ששני ג'יפי הסיור היו צריכים להוביל את מחלקת הטנקים לאחר שהעסק הזה נפטר ממיקוש, ואם ימצאו מיקוש כמובן להוביל את הטנקים. הג'יפים כאן חוסמים יחד עם פלוגה מסייעת, יחד עם מ"פ מסייעת עם התול"רים, תותחי 90 מ"מ שהיו לי. החסימה היתה כאן במקום הזה, כאשר מחלקת הטנקים נכנסת הנה ואחריה החפ"ק ואחריה הזחל"מים של פלוגה ג'.

"כפי שאמרתי אנשים של הפלוגה יורדים ישר מפה לפי התכנון. בדרך כלל התמדנו לעבוד לפי התכנון. המחלקה המיוחדת שהגיעה למשטרה מצאה מספר סורים וביצעה טיהור. לבסוף השאירה כמה שומרים על האורווה ודיווחה לי שיש מוקשים. מיד החלו לפנות את המוקשים. גם כאן המוקשים נעשו בצורה די חפוזה ובלטו קצת מהקרקע. כך שלא היתה בעיה וכבר התחיל להאיר היום. המוקשים פונו למעשה והתוכנית בוצעה לפי שתוכנן. כאן קיבלנו את גדוד המכמ"ת, הסיוע היה יוצא מהכלל. מה שכן, פלוגה א' שהיא בערך במקום הזה ירדה מהדרך וספגה מנה של 3-2 פגזים וגרמה לשיבוש רציני מאוד, מאחר ומיד היו כ-16-15 נפגעים. מהם אחד או שניים נפטרו במקום וחלקם פצועים לא קל.

"הפלוגה התארגנה מהר ונכנסה דרך הפירצה. כאן היתה פירצה מוכנה ונכנסו מכאן וביצעו את הטיהור כמתוכנן. כאן בעמדות הקיצוניות עוד היתה איזושהי התנגדות קלה, אבל מיד העסק התקפל. היה להם כאן נגמ"ש ומשאית, שלמעשה כנראה היו מיועדים לקחת את הכוח האחרון, ובאמת הנגמ"ש והמשאית, כשהראשונים שלנו נכנסו לתוך המחנה הסתלקו. הטנקים שנעו ראשונים הספיקו למחוק אותם בערך פה ביציאה מהמחנה. כולם ראו את זה בעשן. מאוחר יותר ב-9134 מצאנו כמה מרגמות 82 מ"מ ממוקמת כאן, עם פצצות מוכנות לירי כבר בלי המכסים. יכול להיות שזאת היתה הכיתה שדפקה כאן. בשלב זה התחיל להאיר היום והם הכניסו לנו איזושהי הנחתת אש, עד שאש הטנקים שלנו הפריעה להם להמשיך. כאן בשלב הזה כשהחסימה של המסייעת ניגשה…

הערת המח"ט: "זה לא כל כך לעניין, אך אני נזכר: אתם לא פיניתם את ההרוגים?".

ענבר: "למה לא פינינו?".

דוקטור 51: "אני והרופא של 12".

ענבר: "…נכנס באמצע וסיפר לי, נתן לרופא של 12 לקחת אותם".

דוקטור 51: "אני פיניתי 11 פצועים שלנו והשארתי אותו [את רופא גדוד 12] עם ההרוגים ואמרתי לו אני ממשיך אחרי הכוח שלי ואתה תדאג הלאה".

ענבר: "אתה זוכר שהרופא של 12 צוות איתנו?".

המח"ט: "נו, מה קרה?".

דוקטור: "לא יודע, אך מתאר לעצמי"…

המח"ט: "קמב"צ 12 ישנו?".

הרופא חטיבתי, ד"ר אבנר קרב: "אני דיברתי עם הרופא של 12 [ד"ר ג'קי הורנר]. מכיוון שהיו עוד כוחות שהיו בקרב והיתה עוד משימה שהיו צריכים לבצע, הוא שקל במקום וראה שאין לו יותר מה לעשות כאן, לא היו לו עדיין כמויות של רכב לחילוץ מפני שרק אני באתי לקראת הבוקר, הבאתי את רכב הפינוי שלי, אז הוא החליט להשאיר אותו במקום" [להשאיר את הגופות בשטח].

מח"ט: "למי הוא דיווח על זה?".

דוקטור: "הוא לא דיווח לאף אחד. הוא השאיר אותם במקום תוך מטרה לבוא אחר כך".

מח"ט: "את הנושא הזה צריך לרשום ואני רוצה דו"ח שלכם בקשר לעניין".

בונקר עזזיאת עורפי

כניסה לבונקר בעורף המזרחי של תל עזזיאת. הגבעה עם העצים מצד ימין – תל פאחר

ענבר: "כאן בשלב הזה למעשה, רק השבוע סיפר לי המח"ט שהכוח שלנו יהיה מועסק באמת מהמוצבים למעלה, והיתה לי מחלקה במרכז הכוח שנלקחה ממני. זאת אומרת נמסר לי כך באלחוט, שהמח"ט מעמיד אותם פה והם מנטרלים את כל השלוחה שעלתה דרך 9133 [עמדה על הכביש למסעאדה, בין עין פית לזעורה] והמוצבים למעלה, ובאמת היו שם מספר טנקים שהעסיקו אותם. קו החסימה של הפלוגה המסייעת תפסה כאן ליד הגשר. במקום הזה היו מספר צלפים. בתוך העיירה של הבניאס היו גם צלפים שפתחו באש על תול"רים. ואז העמדנו חלק מהטנקים ברחבה פה והתחלנו להכניס לתוך הבתים של העיירה. הייתי אומר שרק אחרי זה נהיה קצת שקט.

"עד שגדוד 13 הגיע למקום הזה אנו שוב התארגנו ושוב בחלק המנוייד היו שני טנקים לפנים של הפלוגות ב' ו-ג' והמשכנו בפינוי המוצבים. כאן במחנה הבניאס התארגנו לקראת תנועה להתקדמות ורדיפה כאשר השיטה היתה לפי סדר המוצבים. היה עלינו לטהר את המוצב הזה, וזה עין פית, 9133, את הדבר הזה, ופה למעשה התחבר עם אלוש [מג"ד 13]. השיטה היתה פשוטה מאוד. הטנקים נסעו על הציר ופלוגה אחרי פלוגה באופן כזה: פלוגה ב' הנה ופלוגה ג' הנה. ב' גמרה, עברה לג' הנה, ככה שפלוגה אחרי פלוגה התקדמנו לאורך הציר כאשר הטנקים על הכביש תופסים עמדות ומסוגלים לתת סיוע בשעת הצורך. הדברים האלה היו ריקים. פה היו אחד או שניים. בעין פית גם כן מעטים. למעשה, כל המקומות האלה היו ריקים ונראה שעזבו אותם בזה הרגע. עד שהתחברנו לאלוש [מג"ד 13]. במקום הזה עמדנו להתפצל לחצי, כשהכוח המנוייד בפיקודי, פלוגות ב' וג' עברו ת"פ 45. אנחנו התחברנו עם 45 בזעורה. הדבר קרה במקרה כשניגש אחד ושאל מי אנחנו. אמרנו לו מחטיבה 1, מתים לעבוד עם 45. אמרו טוב, נודיע לחוד. מסתבר שהעניין לא היה מסודר ודי פרטיזני. המח"ט למעשה פה פגש אותי, אמרתי לו… טוב מאוד. הוא לא יודע, התרכזנו באיזור הזה פה בכניסה עם הדרך. כאן התרכזו שריון ולשם הייתי צריך להגיע.

"פה במקום הזה נאמר לנו שאנחנו דוהרים לכיוון מסעאדה בציר הזה. איך ניכנס למסעאדה, מה לעשות בדיוק – לא היה ידוע. להיכנס לשיירה ולנסוע. כשהשיירה החלה לנוע הצטרפנו בסוף השיירה והתחלנו לנוע איתם. במקום הזה הופיעו שני מיגים, היה שמח, אבל למזלנו המיגים לא עשו שום דבר. הם היו כנראה נייטרלים. המשכנו ונכנסנו למסעאדה, היה כבר חושך, סך הכל לא היה שם שום דבר מיוחד. האקט הקרבי היחידי במסעאדה היה שב-10 בלילה תפסנו רב"ט סורי שעלה על אחד הזחל"מים במגמה להניח מוקש. כשתפסנו אותו אמר לנו שכמוהו יש עוד 200. בסופו של דבר הסתבר שהוא היה היחידי.

"במסעאדה תפסנו מערך הגנה שישב על אחד הצירים לדמשק. בכפר הזה נכנסנו פנימה ותפסנו מערך הגנה. תפסנו את הג'בל הנוראי הזה, וכאן למעשה הפסיקה החבירה עם 45 ומכאן חזרנו. מה שכדאי לציין שבבוקר יצאה קבוצת סיור עם המח"ט, גם אני נסעתי איתו. היו שם הקמ"ן והקמב"צ. יצאנו במטרה לפגוש את סוריה, ואז אם אינני טועה כאן באחד המקומות מצאנו סוללה של 120 מ"מ עוד מלאה עם כל החיילים והתחמושת. הם הופתעו לא פחות מאיתנו, אבל היו שם גם נשים וילדים. אני הצעתי למח"ט לרדת עם הסמל והעוזי, אבל אני מבין שהמח"ט היה מאוד רגיש לנושא מארבי טנקים, אם נזכור את מה שהיה בהר חברון, בג'נין, ובסוף החלטנו להסתלק משם".

עזזיאת ממזרח

תל עזזיאת מראה מכיוון מזרח (איזור חירבת סודה)

המח"ט: "אני התרעתי בכם שהסיכום יהיה ארוך. אמרתי את זה כדי שתדעו שתצטרכו לשבת בשקט הרבה שעות. גדוד 13, אני רוצה במילה אחת לפתוח. גדוד 13 אני בפתיחה שלי אמרתי אנחנו הכנסנו אותו לקרב כפי שהוא היה מצוות. ציוותנו את עצמנו במטרה קצת שונה באופן כזה שלכל גדוד ייעוד ותפקיד. פה נשתנו קצת היעדים, היינו צריכים להפעיל זחל"מים, לא היה לנו הרבה זמן לעשות שינויים ולשנות ציוותים. באותו בוקר הוחלט שגדוד 13 נשאר כוח לא מנוייד. היעדים שהיו לו כבר אמרתי לכם. בסיכום אני אחזור ואגע בעניין של גדוד 13. הבעיה שהיתה לאורך כל הקרב היתה אותה בעיה שהוא בעצם לא היה מנוייד והיה עלי לחץ שהוא נע בעקבותיי וכל הזמן שאל מה איתו".

גדוד 13 במלחמת ששת הימים: מסע רגלי מפרך – על ריק

אלוש, מג"ד 13

פנחס אלוש, מג"ד 13

סא"ל פנחס אלוש, מג"ד 13: "משימת הגדוד בתחילה במסגרת חטיבה 1 היתה לעבור דרך תל עזזיאת, בורג' בביל ולעלות על מחנות הבניאס וכפר הבניאס. הגדוד לא היה מנוייד. לבסוף ברגע האחרון פיברקו משאיות 2×4. הגדוד הועבר מהאוטובוסים אל המשאיות ליד חורשת טל ונשאר בהמתנה עד כניסת גדוד 51 על הציר. בסביבות שעה 17:00 ביום שישי קיבל הגדוד הוראה להיכנס לציר תל עזזיאת, לעלות לאיזור נעמוש ומכאן לאיזור בורג' בביל. עם כניסת המשאיות נוצר כאן פקק. המשאיות לא יכלו לעלות. ניסינו לדחוף אותם קדימה, אבל זה לא הלך. לבסוף ביקשתי אישור לזרוק את המשאיות הצידה והגדוד נע רגלית על הציר ונכנס עד איזור בורג' בביל. במקום הזה קיבלנו הוראה להמתין.

"לכאן הגענו בסביבות השעה 19:00 וכאן המתנו עד להוראה חדשה. אני רוצה לציין היה כאן טנק של בני שעלה על מוקש. לפניו היה קומנדקר שבער והתפוצץ. זה היה התד"ל של אחת הפלוגות. אי אפשר היה לעבור במקום. עיכבתי את כל הגדוד ושלחתי הנה חוליית חבלנים שתבדוק את שדה המוקשים. יותר מאוחר הסתבר שהצוות של הטנק הבודד ישב כאן. היה שם גבר שמאוד חשש לטנק כי הטנק לא נפגע, אלא ששני מטר ממנו עמד הנ"נ שבער והיה חשש שהזיוודים של הטנק שהיו למעלה יידלקו והטנק עלול להתפוצץ. הגבר ביקש ממני רשות לרוץ לטנק ולהוריד את כל הזיוודים. הוא עשה את זה ומנע התפוצצות רצינית. מה שכן, צריך לאתר את שמו ולדעתי מגיע לו צל"ש רציני.

"התחלתי להעביר את הגדוד בריצה ליד הקומנדקר הבוער, עברנו והגענו עד לאיזור ההתפצלות לתל עזזיאת והמתנו כאן כשעה. בשעה 20:00 התקבלה הוראה באלחוט לשלוח שני מסגרות למוצב שקוראים לו 911, 916 [הכוונה ל-9101 ול-9106, מוצבי זעורה הדרומית] לעבור דרך 95. לך תדע כעת בחושך 916 איך להגיע, ויותר מזה כשעין פית לא בידינו. מוצבים על הדרך, תל פאחר עם כל ההמולה הגדולה, כולם רגישים. יצאנו בסביבות שעה 20:15 ואז ניסיתי לתפוס את הדרך הזאת והתחלנו להסתבך כאן בבורג' בביל על שדות המוקשים. החלטתי לחזור בחזרה ולנוע דרך עין א-דייסה ולעלות אותם. העלייה היתה רצינית ביותר. האנשים היו עמוסים עם המא"גים וכל התחמושת.

"ל-916 הגענו בסביבות 01:30 בלילה. הגענו להנה, התחלנו לפרוק את התד"ל. מה שיש לציין, הם הופיעו מיד כלי רכב שפגש אותי כאן מתחת לעין פית, בדיוק בפיתול הזה והביא אותי מיד למג"ד 121. למעשה לא ידע למה ששלחנו. הוא התקשר עם המח"ט והמח"ט אמר לו. מח"ט 8 ביצע 9136 שיילקח, כמו כן הכפר ג'בל-נס [ג'בב אל מס] באיזור הזה שיטוהר כי הדרגים של השריון חייבים להגיע לקלע. השריון רץ, הוא לא טיהר אותו למעשה כמו בנעמוש. הדרגים עדיין לא הגיעו וכאן היו טפיחות על העצבים ומאוד פחד שכל הדרגים לא יגיעו אליו, אלא ייפגעו בדרך.

"האנשים היו מאוד עייפים. במקום אמרתי לזה שהיה לו פוטוסטט לגבי המקומות האלה – 'לך, עם ישראל חי'. לא היה פוטוסטט, לא היה ידוע שום דבר, מה שכן אמר לי ב-9136 ניסתה פלוגת חרמ"ש בערב הקודם [9.6] לתקוף עם מחלקת טנקים. היא תקפה ושני טנקים נשארו תקועים למטה, אחד שרוף ואחד תקוע. פלוגת הזחל"מים עמדה כאן ושמרה מגע איתם. זה היו, נדמה לי, הזחל"מים של דני פלוגה א' [סגן דניאל בנימין]. הכוונה היתה עד שחר לכבוש את המקום. אותו דבר היה לגבי האיזור הזה. פלוגה ב' בפיקודו של חן [סגן יריב חן, מ"פ ב'] תפסו את הדרגים שעברו, הוא העמיד את הפלוגה והגיע למקום, טיהר את המקום, למעשה לא היו בו אנשים כי כל השריון שעבר כנראה הישרה פחד נורא, הם עזבו את המקומות.

גדוד 13 בזעורה (צולם באימונים לאחר המלחמה)

גדוד 13 בזעורה (צולם באימונים לאחר המלחמה)

"אני ודני פלוגה א' נענו, זה בסביבות שעה שתיים וחצי. נענו על גבי הדרך לזעורה, הגענו עד לאיזור הזה, איזור של הטנקים שבערו וכאן בקניון הקטן פגשנו את הפלוגה, שגם מגע היא לא שמרה, ישבו באיזה מקום, לא ידעו מהחיים שלהם. התחלנו לעלות בוואדי לפניה, לא ידעו בבירור איפה היעד. עלינו למעלה וראינו שני הטנקים הפגועים, כמו כן את התותח הנטוש ושני טנקים שלי. זה היה בסביבות שעה ארבע. היה כבר אור. כאן קיבלנו את ההפגזה של 81 מ"מ באיזור הזה, הם היו יותר רחוקים מאיתנו וכמו כן הם ירו נ"ט אחד לתוך הטנק והדליקו אותו. התחיל לבעור. לא נ"ט שלנו, לא נ"ט של בני. בני עדיין המשיך ללחום למטה על הבניאס. לא היה ידוע של מי זה היה. אני ביררתי, זה לא היה שלנו (ויכוח לא ברור).

"רבותיי, זה לא הטנקים שלנו פגעו בו. או שאתם יודעים יותר טוב ממני. בקיצור, הטנק הזה היה פגוע, כך שיותר גרוע לא יכול להיות. זה נדלק והתחיל להתפוצץ. מה שאני עוד רוצה לציין כשנפגשתי עם האכזבה היות וכבר היה נפל אחד. הניסיון לדפוק נכשל. קיבלתי מחלקת טנקים כדי שינועו איתי. האיזור עדיין לא היה מאורגן ולא מטוהר. אני כמפקד ראיתי שזה לא עסק ונעתי עם הפלוגה, הגענו הנה, ראיתי שהמקום הזה קשה מאוד לעלייה ואז החלטתי לקחת את האנשים מאחור ולעלות דרך המבצר. דרך השטח הזה, האיזור הזה היה פתוח. הגענו כאן והצטרפו אלינו כ-6-5 אמאיקסים. הם נעו באגף ואני באגף השני. תפסו עמדות וירדנו למטה.

"כשרק התקדמנו ראינו שלא יורים. ניגשתי אני והקמב"צ עד הגדר, חיכינו שיירו ולא ירו. פתח את הגדר ונכנסנו פנימה. הסתבר שזה היה מגננה נוספת רצינית ביותר עם הרבה מאוד תותחים. היו כאן בין 8 ל-14 תותחים, מק"כים, ששלטו למעשה על הכביש. העניין הזה טוהר בשעה שש באופן סופי. ישבנו כאן וחיכינו, ראינו את הכוח של בני מתחיל לעלות על-ידי סיועים. בשעה שבע הוא התחבר אלינו. דברים נוספים לגבי זה אין, מה שכן הסמג"ד עם הכוח שלו נתקעו בוואדי ועל זה הסמג"ד ידבר".

הערת מח"ט: "לפני שאתה יושב, מה לגבי החרמון?".

גדוד 13 בחרמון

11 ביוני 1967: ראשוני גדוד 13 תופסים מאחז בחרמון. המג"ד אלוש רביעי מימין

אלוש: "ביום שבת הגענו לאיזור קונייטרה. ביום א' קיבלתי הוראה לעלות למעלה כ-40 לאיזור הכניסה של 2224 על החרמון, ולהשאיר את האנשים למעלה עד להוראה חדשה. האנשים עלו על הליקופטרים ה-158 ועם סופר פרלון, גם אחרי התלבטויות קשות בגלל הגעת ההליקופטרים עם פול דרך, מכיוון שהם לא ידעו לאיזה משימה נשלחו ולכן היה קשה למלאות את הסופר פרלון באנשים. בכל נאגלה לקחו 4 במקום 30. הוא פחד לרדת ורק אחרי שה-A-158 ירד הוא קיבל אומץ וגם הוא ירד. היתה בעיה של חשיכה שירדה והוא לא הספיק להעלות את כל 40 האנשים. החילופים נעשים בחלקם על-ידי פרדות וחמורים. בפעם הראשונה היה יותר לדחוף את החמורים מאשר הם אותנו. כעת אני מבין העניין סודר. מדי פעם עולה הליקופטר למעלה אם כי זה לא אומר. הפלוגות תעלנה גם כן למעלה כדי להחליף את האנשים ואת הציוד.

סמג"ד 13, רס"ן אורי כהן: "שארית הגדוד, פלוגות ג' וד' והמסייעת, למעשה היו עתודה לבני [מג"ד 51] בכיבוש מוצבי הבניאס והעיירה עצמה. למעשה התכנון המקורי היה לרדת מהמוצבים, להיכנס מכיוון מערב. הכניסה של חצי הגדוד היתה ממזרח למערב. לרשות הגדוד עמדה מחלקת טנקים, מחלקת תול"ר, אשר נעמדו בקצה המזרחי של המחנה עצמו, ריתקו את הפאה המזרחית של העיירה, כאשר המחלקה המיוחדת תפסה את פאתי העיירה ולאחר מכן הגדוד גלש למטה באופן כזה שפלוגה ד' באגף הצפוני, פלוגה ג' באגף הדרומי נכנסו וטיהרו את העיר עד הצד השני [המשפט הבא נמחק על-ידי צנזורה כלשהי]… ראינו עוד שניים שברחו, כנראה שהיו בתוך הכפר, אך לא פתחו באש. השמועה כי היו צלפים בתוך הכפר אני חושב שאיננה נכונה".

—————————————————————————————————————————-

לכל עדויות קציני חטיבה 1 לאחר המלחמה – לחצו כאן

לתמליל המלא של פאנל חטיבה 1 – קובץ וורד

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “גדוד 51 וגדוד 13 בפאנל חט' 1 מיוני 1967

  1. אנקדוטה שעולה מהפוסט הזה: כדאי לשים לב שיש התאמה מלאה בין הסיפור שסיפר לנו ד"ר הורנר בראיון לפני חודש – ספג נזיפה מהמח"ט על השארת שתי גופות בשטח, לבין העניין הזה שהועלה בפאנל החטיבתי עשרה ימים לאחר המלחמה.
    מה שמלמד על הזיכרון של הדוקטור אחרי 47 שנים.

    לראיון עם הורנר – https://naamoush.wordpress.com/2014/10/29/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%92%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A8/

  2. שלמה, תודה לך על טרחתך בהעתקת החומר וסידורו.

    ושוב, המשפט ש"תפס" אותי קשור לגדוד 12 [ולהנחה שבשלב מסויים חשבו כנראה שתל-פאחר נטוש], והוא מדברי מג"ד 51: "חירבת סודה הדאיגה אותי מאוד גם בגלל שהיו נתונים של המודיעין על שבעה טנקים בזמנו, ולמעשה לא ידענו אם הם ישנם או לא. אני ביקשתי ממוסא בזמנו, שבזמן שיטפס על תל פאחר ולוקח אותה, שיטפל בסודה בזמן שאני יתקפל הנה".

    כך אפשר להסביר את החלטתו של מוסא לוותר על העלייה מזרחה לציר הנפט, ולהתקדם בתוואי ההטיה צפונה [כנ"ל, בזמן שחשב שאין מה לעשות בתל-פאחר] ואז להתפצל: חלק לחירבת סודה, וחלק לבורג' בביל (ומשם, אם יהיה צורך, להיות לעזר בכיבוש תל-עזזיאת, אם לא להיות הראשון שמגיע אליו).

    • ובפרט אם נניח שמוסא אף הבחין שמשם, מחירבת סודה, נורתה אש לכיוונו, דבר שהגביר את הצורך להגיע לשם במהירות ו"לקחת" את המקום.

  3. שמואל"ק היקר,
    אתה בודאי כבר מנחש את תגובתי.
    לא, מוסא קליין לא חשב לתקוף את תל עזזיאת.
    ההוכחה לכך שפנה בצומת ה-AMX מזרחה ולא מערבה.
    הדרך העולה מזרחה, עליה החל לעלות המג"ד אחרי מחלקת הטנקים, אוגפת את תל פאחר מצפון.
    לקוראים שלא מכירים את המפה, יש צורך לפנות בצומת הנ"ל מערבה כדי להגיע לתל עזזיאת או לחרבת סודה שנמאת צפונית לתל עזזיאת.

    החשש של מג"ד 51 מהטנקים בחרבת סודה התממש.
    אף טנק או כלי אחר של גדוד 51 לא נפגע מהטנקים האלה.
    לעומת זאת הם פגעו היטב בטנקים ובזחל"מים של גדוד 12.

  4. דני היקר
    לאחר הסיור של היום, ברור כשמש כי ציר ההטיה היה חשוף כמסלול ברווזים לעמדות הטנקים בחרבת סודה.
    כל העומד מעל מחפורת הטנק ומתבונן לכיוון שעה 5 יוכל לראות את השלט הלבן שהוצב באתר שרידי הזחלמ הידוע ״כזחלמ של דרימר״.

    • תל עזזיאת שנחשב כמפלצת נתגלה במציאות עם לא יותר פלוגת סורים[אולי50חילים] לאומת גדוד גולני ושתי מחלקות טנקים [יש לרעין את גארטי משה ושוקי נחום הממי"ם על מה שהתרחש במציאות במשך כמה שעות עד הערב[19.00בערך.מדוע לא בוצעו פקודות המ"ט.ומה היתה תרומתם ליום קרב זה[הרבה מלל וסיפורים בפאנל]אחרי כול הדבורים בפאנל מציע פאנל לוחמים עכשו…

    • בקשר לצילום הפנורמה שלמעלה:

      [1] האם ציון מיקום התאג"ד הוא החלטי? כי מרישומים אחרים בבלוג הבנתי שהתאג"ד התמקם דרומה משם, מאחורי הגבעה (טרשית) הראשונה (הנראית בפנרומה בין הכיתוב "גבעת הרתק" לכיתוב "דרך ההטיה").

      [2] מסופר כי הסורים נטשו את הטנקים בחירבת סודה במנוסה. האם אפשר להניח שההתקדמות של גדוד 12, באזור הנראה בפנורמה הזו, הוא שגרם לסורים שבחירבת סודה לחשוב שהכח שמולם מתכונן להגיע אליהם? או שהמנוסה אירעה רק מאוחר יותר, כשהסורים הבחינו בפלוגה מגדוד 51 שהתקדמה לעברם?

      [3] לדני: אכן מסתבר שברגע שהוחלט שאלכס קרינסקי פנה לעבר התל – וזה היה עוד לפני שזחל"ם המג"ד הגיע לצומת ה-AMX – ברור היה למג"ד שיש לעלות על תל-פאחר (ולכן לא הייתה פנייה מזרחה לבורג' בביל, או מזרחה-צפונה לחירבת סודה). כל האמור הוא על המועד שלפני זה, היינו, מעין א-דיסה עד שהגיעו לגבעה הטרשית הראשונה, כאשר במשך ההתקדמות על תוואי ההטייה לא נורתה אש מהתל עצמו, כאשר לכל הדעות בהמשך ההתקדמות (צפונה) לא נעשה אפילו נסיון לפנות מזרחה ולעלות לציר הנפט בדרך השניה, זו שהוגדרה כנוחה יותר מקודמתה (זו שדרומית לעין א-דיסה, שם עצר הכח למשך זמן בנסיון לעלות).

      אצרף כאן קישור לתמונה די ברורה (שהועלתה ב-2007 לפורום תפוז ע"י המכונה 'מבעד למשקף') בה ניתן לראות את שליטת צדו המערבי של התל הצפוני על חלקים מתוואי ההטייה:

      • לגבי הטנק או הטנקים בחירבת סודה. בסודה מצאו טנק טי-54 עם מנוע פועל. היינו שם לפני 4 ימים ובאמת עלתה השאלה כמה טנקים היו כאן ומתי הסתלקו.

        בכלל, מה מנע מהטנק הזה, או כמה שהיו, לפגוע גם בזחלמי פלוגה ב' שירדו מדרך ההטיה לכיוון בורג' בביל – משמע גם לכיוון חירבת סודה?

        פלוגה ב' נעה לבורג' בביל בסביבות 15:20, בשעה 15:45 דווח בקשר כי בורג' בידי גדוד 12. אין עדויות מפלוגה ב' כי בזמן שהגיעו לבורג' וטיהרו את המוצב וגם לאחר מכן נורתה עליהם אש מחירבת סודה, כך שאפשר להניח שרק מראה הזחלמים היורדים לבורג' בביל גרם להתקפלות חירבת סודה. זה קרה יותר משעה לפני שמג"ד 51 שלח בעצמו כוח לתפוס את חירבת סודה. כשאנשי גדוד 51 הגיעו לשם הם מצאו את הטנק נטוש. הכל כנראה בזכות פלוגה ב' של גדוד 12, או אם תרצו בזכות הקמב"צ יוסי פרידמן שנתן את ההוראה ללכת על בורג' בביל ובלי שהתכוון תפס שתי ציפורים במכה אחת. הפסקת האש מחירבת סודה בשלב הזה מנעה פגיעות קשות הרבה יותר בגדוד 12 שלרגלי תל פאחר, שלא לדבר על אש לכיוון גדוד 51 שכבר היה בתנועה על דרך הפטרולים הסורית אל עזזיאת.

        • אכן, בגלל הסיפור על הטנק עם מנוע פועל כתבתי ש"מסופר כי הסורים נטשו את הטנקים בחירבת סודה במנוסה" (אגב, האם יש גירסה לפיה היה במקום רק טנק אחד? בזכור לי מסופר על יותר מאחד, רק יש שינוי לגבי סוג הטנקים).

          לכאורה, השאלה אינה רק מה מנע מהם "לפגוע גם בזחלמי פלוגה ב' שירדו מדרך ההטיה לכיוון בורג' בביל", אלא, מה מנע מהם לפגוע בכל הכוח שהיה מצדה המערבי של הגבעה הטרשית, בשטח הגלוי לעיניהם (כנראה ברור בפנורמה).

          כמו כן, האם הם בכלל הספיקו לירות לעבר הכוח הזה? (עד 15:20 היה להם מספיק זמן לפגוע בכח שהתאסף שם). חוץ מהפגיעה בגלגל מניע של הטנק החלוץ (שאגב, אין בכלל בטחון שפגיעה זו הגיעה מחירבת סודה. נדמה לי גם שעזרא סיפר שחשב שהפגיעה הגיעה מכיוון רמת הבניאס), האם יש לנו ידיעה ברורה על פגיעה/פגיעות שלהם בכוח הזה? (בדוגמת הפגיעה בזחל"ם שליד עין א-דיסה, שלפי המדידות והחישובים שנעשו כאן באחד הפוסטים הוכח שהירי הגיע משם).

          לפיכך, ניתן אולי לשער שהם נסו מיד כשראו את הכוח של גדוד 12 ממשיך בהתקדמות בתוואי ההטייה, שמשם, כפי שנראה בפנורמה, אין כל מניעה להמשיך ולהגיע אליהם, לחירבת סודה (ותוכן המשפט: "שירדו מדרך ההטיה לכיוון בורג' בביל – משמע גם לכיוון חירבת סודה", אינו ברור לי: הרי הפנייה ימינה, מערבה, אכן יכלה ללמד אותם שהכח נע תחילה (רק) לעבר בורג' בביל, ויכלו לפגוע בו בקלות. משא"כ לפי האמור, שההתקדמות צפונה, אחרי עין א-דיסה, הדאיגה אותם, כי יכלו לחשוב שהכוח הבחין שהם שפגעו בו ליד עין-א-דיסה, וכעת הכוח בדרך אליהם).

          • בח'ירבת סודה היו כמה מחפורות טנקים. עד היום לא שמענו כמה טנקים היו במחפורות אלה, פרט לאחד שנתפס כאשר מנועו פועל. העמדה הזאת שולטת על עורפו של בורג' באביל, על דרך הפטרולים הסורית, תוואי ההטיה ועוד אי אלו מקומות..

            • לעיל כתבתי "האם יש גירסה לפיה היה במקום רק טנק אחד? בזכור לי מסופר על יותר מאחד, רק יש שינוי לגבי סוג הטנקים". בעקבות דבריך בדקתי בבלוג ומצאתי שלא זכרתי טוב ואכן רוב המספרים הזכירו רק טנק אחד. להלן ציטוט מדברים שכתבתי בינואר האחרון:

              עמ' 240 מספרו של דוד דיין, 'מחרמון עד סואץ', שנדפס ב-67' (בספר זה יש אמנם הרבה טעויות, אך גם הרבה דברים מעניינים). המספר כאן הוא מג"ד 51, בני ענבר, שגדודו כבש את תל-עזזיאת: "פתאום חטפנו אש נגד-טנקים. חשבתי שזה מרמת-הבניאס, שם כידוע לי היו ארבעה-חמישה טנקים. החלטתי להתגבר על זה בהפעלה משטח מוגן הנותן מחסה מכיוון רמת הבניאס – אולם זה לא עזר. פגזים נגד-טנקים רדפו אחרי הטנק והזחל"מים. סרקנו את הסביבה וגילינו בחירבת-א-סודה הסמוכה לתל, טנק טי-54. שלחנו לשם כוח קטן, אולם הסורים הרימו את הרגליים וברחו והשאירו את הטנק כשפגז בתוך הקנה. ניסינו להפעיל את הטנק – לא ידענו, אותו והכוח חזר ליעד".

              גם "סרן אבנר", החתום על המאמר "הקרב על תל-עזיזיאת" שנדפס ב'מערכות', גל' 200, יוני 69', כותב בו בעמ' 13-14: "כוח מרדכי … כבש את ח'רבת אס-סודה ומצא בה טנק מטיפוס "T-54", אשר חייליו זנחוהו כשמנועו מותנע".

              בדומה לזה נדפס גם בשנת 80', במשבצת מס' 7 שליד "ח'רב א-סוּדה" במפה מס' 10 שבעמ' 83 של 'אטלס כרטא' עשור שני: "פל' ג' שבאה מבחרית ושני טנקים הבאים מתל עזזיאת כובשים את המוצב ומשתלטים על טנק T-54 שבו. 1646 גמר הלחימה".

              נוסח שונה מעט (הן בסוג והן במס' הטנק) נדפס ב-2005 בספרו של אלישיב שמשי, 'בהם יותר מכל', עמ' 164: "במקביל לכיבוש תל עזזיאת הסתערה פלוגה ג', יחד עם הסמג"ד, על מוצב סודה, וכבשה אותו ללא התנגדות מיוחדת. החיילים נדהמו לראות הין החורבות שליד המוצב שני טנקי T-55 סוריים שלמים, כשהמנועים שלהם עובדים. התברר שצוותי הטנקים הסוריים נמלטו ולא ניסו כלל לירות לעבר כוחות הגדוד".

              ע"כ הציטוט. ולפי דברי ענבר למעלה, "חירבת סודה הדאיגה אותי מאוד גם בגלל שהיו נתונים של המודיעין על שבעה טנקים בזמנו",אמנם לא ברור לי על איזה זמן דווח, אך יתכן שחלק מהטנקים הצליחו להמלט ברגע האחרון.

          • שמואל"ק כתב:
            לכאורה, השאלה אינה רק מה מנע מהם "לפגוע גם בזחלמי פלוגה ב' שירדו מדרך ההטיה לכיוון בורג' בביל", אלא, מה מנע מהם לפגוע בכל הכוח שהיה מצדה המערבי של הגבעה הטרשית, בשטח הגלוי לעיניהם (כנראה ברור בפנורמה).

            התשובה ששום דבר לא מנע מהם והם פגעו ככל שיכלו ועפ"י סדר העדיפויות שקבעו.
            ראשית פגעו בטנקים של ברוש ושל העליון שכבר היו בשטח ההשמדה מתחת לתל הצפוני ואז ירו אבל לא גרמו נזק לטנק המ"פ של פלוגה ז' ופגיעה לא משמעותית בטנק של צוק. בשלב זה הפנה הקמב"ץ את פלוגה ב' לכיוון בורג' בביל.

            שמואל"ק כתב: כמו כן, האם הם בכלל הספיקו לירות לעבר הכוח הזה?
            כפי שציינתי לעיל, כן פגעו פגיעות לא משמעותיות בטנקים של צוק. לא ידוע לי על זחל"מים שנפגעו שם. בעדות של סמ"פ א' יש טענה שנפגעו שם זחל"מים אבל אין לי משהו ספציפי. אני מעריך שלו היתה פגיעה בזחל"ם היינו יודעים על כך. ההתרשמות שלי שרוב הנפגעים מקרב אנשי גולני באיזור הזה נפעו מצילפות מהתל הצפוני. גם התול"ר שהוצב כנראה בחלק המערבי של התל הצפוני העדיף את הטנקים על פני מטרות אחרות.

            שמואל"ק כתב: הרי הפנייה ימינה, מערבה, …
            צ"ל שמאלה, מערבה.

        • אני תומך באפשרות שהעלה שלמה בתגובה מעלי.
          ירי הטנקים מחירבת סודה נפסק בשלב מסוים לפני 16:00.
          ראיה לכך היא העובדה שהטנקים של המחלקה של צוק שעמדו מערבית לטרשית משעה 15:00 ועד לסיום הקרב לא נפגעו.
          הטנקים האלה היו חשופים לגמרי לחרבת סודה ורק נס הציל אותם מהשמדה.
          כנראה שהשטח ממערב לתל הצפוני ומצפון לטרשית תוכנן ע"י הסורים כשטח השמדה שמכוסה ע"י התל הצפוני וחרבת סודה.
          זה אירגון שטח מתוחכם כיוון שהטנקים בחרבת סודה הם בטווח של 1000 מטר לערך משטח ההשמדה הזה ולכן מחוץ לטווח של החי"ר.

          עדין, זו השערה סבירה בלבד.
          עד שלא נמצא עדות של הסורים לא נדע.

          • אתה כותב שהסורים שבחירבת סודה "פגעו בטנקים של ברוש ושל העליון … ואז ירו אבל לא גרמו נזק לטנק המ"פ של פלוגה ז' ופגיעה לא משמעותית בטנק של צוק"; "ירי הטנקים מחירבת סודה נפסק בשלב מסוים לפני 16:00" – – – אך לי עדיין לא ברור לי שירי זה מקורו מחירבת סודה ולא מהטנקים שברמת הבניאס. היה כדאי להעלות תמונות שצולמו מרמת הבניאס דרומה, כדי לבדוק עד כמה הצד המערבי של הטרשית היה גלוי לטנקים ששם.

            בכל אופן, אמנם זה קצת מוזר, אך בשעה שאתה סומך על ה"נס", לומר שלא היו פגיעות בשאר הכוח שהגיע מערבית לטרשית, בשטח החשוף לגמרי לחירבת סודה, אני אעדיף לומר שהמנוסה מחירבת סודה אירעה בשעה שגדוד 12 המשיך להתקדם – כשבראש הכוח נוסעים טנקים – בתוואי ההטיה צפונה, דבר שגרם לאוייב הסורי, שירה קודם על הכוח הזה ופגע בו, לחשוב שבכוונת הכוח המתקדם לחסל עמו את החשבון (זאת בשעה שלעבר בורג' בבביל נסעו רק זחל"מים ולא טנקים).

            • "היה כדאי להעלות תמונות שצולמו מרמת הבניאס דרומה, כדי לבדוק עד כמה הצד המערבי של הטרשית היה גלוי לטנקים ששם."

              מהנ"ל אני מסיק שיש כאן איהבנה לגבי מה מכונה "רמת הבניאס".
              אין הכוונה למחנות הבניאס שמצפון לתל פאחר.
              רמת הבניאס היה השם שניתן למוצב הטנקים שהוא קיבוץ שניר כיום.
              גם רמת הבניאס נמצאת בכיוון צפון מערב יחסית לתל פאחר ולא דרומה.

              "המנוסה מחירבת סודה אירעה בשעה שגדוד 12 המשיך להתקדם – כשבראש הכוח נוסעים טנקים – בתוואי ההטיה צפונה, דבר שגרם לאוייב הסורי, שירה קודם על הכוח הזה ופגע בו, לחשוב שבכוונת הכוח המתקדם לחסל עמו את החשבון "

              כיוון שאני מסוג האנשים שחושבים שגם האויב נחשב לאנשים, יהיה נכון להשתמש בפסוק:
              משלי יט21: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם"
              כלומר מה חשבו הסורים אינני יודע, מה עשו בפועל אני חושב שאני כן יודע.
              הם המשיכו בירי גם שהיה ברור שהגדוד פנה מזרחה לעבר תל פאחר והוא מתרחק מחרבת סודה ורמת הבניאס.

              • נכון, רמת הבניאס נמצא בכיוון צפון מערב יחסית לתל-פאחר, ולכן, כשכתבתי "דרומה" הייתה הכוונה: להיות שם ולצלם משם לכיוון דרום. שהרי עדיין, אם הבנתי נכון, רמת הבניאס מרוחקת מתל פאחר יותר מאשר חירבת סודה, ועדיין *ייתכן* שמהמיקום של הטנקים שם, ברמת הבניאס, השטח אינו גלוי כמו הנראה מחירבת סודה (משהו אולי מסתיר, לא יודע. לכן כתבתי שצריך לבדוק).

                ועל דבריך אחזור ואשאל: מנין לך הידיעה ברורה שהירי מחירבת סודה (ולא מרמת הבניאס) הוא שפגע בטנקים שהגיעו לצדו המערבי של תל-פאחר?

                אגב, כמובן שגם חיילי האוייב נחשבים לאנשים (אם כי לא תמיד הם התנהגו ככאלו), והפסוק שכתבת נשמע מוכר, משהו מתפילת שחרית..,

                • אין לי ידיעה מוחלטת שלא ירו מרמת הבניאס.
                  עמדות הטנקים ברמת הבניאס נמצאות שם עד היום וגם תעלת נ"ט ושניהם מצד מערב של הרכס של קיבוץ שניר לעבר עמק נחל שיאון.

                  • האם יש לך ידיעה ברורה שהירי לעבר גדוד 12 לאחר שכבר הגיע למערב תל-פאחר היה מחירבת-סודה?

      • דומני שהצילום הוא לכיוון דרום, כאשר השלוחה שממול הינה שיפולי גבעת הרתק ומצד שמאל נראה חלקה החשוף לתל של דרך ההטיה. האזור החשוף הינו חלק הדרך שלאחר מעבר החלק המשיק לעין א-דיסה, אך תשוף לבורג' באביל וחירבת סודה שמצפון מערב, ולתל פאחר שממערב.

        • אכן, הצילום לכיוון דרום. לפי ראות עיניי, דווקא הדרך העולה מעין א-דיסה חשופה (גם ל)תל פאחר, בעוד והדרך שמאחורי "גבעת הרתק", מוסתרת ממנו.

          וזה בדיוק הפוך מדברי שמחוני: "אפשרות שנייה, קשה יותר, מעל עין א-דייסה בדרך הנפט, ואז ישנן שתי אפשרויות התחברות. אחת לפני עין א-דייסה ואחת אחרי עין א-דייסה. הציר הקרוב שעבר לתל פאחר היה טוב יותר. *המגבלה היתה קירבה של כ-200 מטר מקצה המוצב* כשהמעבר הוא מעל המוצב, עלייה לדרך הנפט וכניסה מאחור. הציר השני היה גרוע יותר. ציר עקיפה עמוק יותר ואיפשר התקרבות ללא קרב עם היעד, בעצם עד הירידה מדרך הנפט לתל פאחר…"

          ואילו בדברי גורודיש דלהלן: "שאלת ענף היסטוריה: אלו משתי הדרכים העוקפות מעין א-דייסה נבחרה ל-12 – הקרובה (והטובה) או הרחוקה (והגרועה)? גורודיש: "אמרו לי לבחור בטובה ובקרובה, אך אמרו שכנראה הבתים (בין שתי הדרכים) תפוסים ולכן יהיה עליו לעקוף מדרום" (בדרך הגרועה והרחוקה)" – אולי אפשר (בדוחק) לפרש שתיאורי "הטובה" ו"הגרועה" מתפרשים לגבי החשיפה לתל (ולא תיאור של אפשרות הנסיעה בציר).

          ולהעיר גם מהדברים שכתב דני אחר ביקורו הראשון בחירבת סודה, בהתייחסו ל"גבעת הרתק": "המסלול עד הגבעה מוסתר מתל פאחר, ואין קו ראייה (וירייה) מחירבת סודה על נתיב העלייה". לגבי הרישא של המשפט, הרי לפנינו התמונה הנ"ל. ולגבי הסיפא, צריך עיון מדוקדק בפנורמה שלמעלה שצולמה מחירבת סודה, בה לפחות חלקו הראשון של נתיב העלייה נראה גלוי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s