ראיון עם מג"ד 13 בששת הימים

מג"ד 13, פנחס אלוש, מכחיש כי היה אמור לשמש כוח עתודה בהבקעת הרמה הסורית וטוען כי המשימות שלו היו כיבוש מחנות הבניאס וזעורה * בראיון איתו מספר אלוש על המסע הרגלי המפרך מגבעת האם, החבירה המאכזבת עם חטיבה 8 במוצב "ציפורה", הנפת הדגל בקונייטרה, תפיסת החרמון ואסון בית המכס העליון * על קרב תל פאחר: "כישלון אחד גדול" (ראיון זה פורסם בדצמבר 2014, בנובמבר 2016 הלך אלוש לעולמו) 

ה-9 ביוני 1967: גדוד 13 צועד לרגלי גבעת האם בדרכו למשימותיו בהבקעת רמה הסורית (צילום: אליעזר אילת, שלמה טל / ארכיון צה"ל)

ה-9 ביוני 1967: גדוד 13 צועד מתחת לגבעת האם בדרכו למשימותיו בהבקעת רמה הסורית (צילום: אליעזר אילת, שלמה טל / ארכיון צה"ל)

הצילום הזה מסכם את חלקו של גדוד 13 במלחמת ששת הימים. הגדוד עובר ליד תל אבו חנזיר – הלוא הוא גבעת האם, בדרך לרמה הסורית. מסביב תמרות עשן ואבק כתוצאה מהפגזות. הגדוד הולך עם הפנים צפונה [ימינה] ללא זחל"מים שיסיעו אותו, בלי טנקים שיסוככו עליו. התמונה צולמה מאיזור גור אל עסקר, ככל הנראה בזמן אמת, כלומר שעת דמדומים של ה-9 ביוני 1967. בארכיון צה"ל נכתב כי הצילום בוצע ב-9 ביוני עם ההסבר הבא: "חטיבת גולני מבקיעה בצפון הרמה, משמאל זחל"מים ובעומק התמונה טור רגלי. ברקע עמק החולה תחת הפגזה סורית. הכוח שהולך ברגל – גדוד 13. עלייה מגבעת האם".

סוף סוף, לאחר תקופת המתנה מתסכלת, הלוחמים נשלחים לבצע את מה שהתאמנו עליו. מצד שני, יתברר כעבור שעות שהתנועה הזו היתה חסרת תכלית. גדוד 13 לא ממש נלחם בששת הימים. חייליו עברו בין היעדים העשנים, תל עזזיאת מכאן ותל פאחר משם, נוגעים ולא נוגעים, עדיין לא יודעים שהמשימות שלהם בהמשך הרמה יימצאו נטושות, ייכבשו ויטוהרו ללא קרב.

על פי רישומי חטיבת גולני, גדוד 13 [גדוד גדעון] שימש עתודה. על פניו, הגדוד הוקפץ ממקומו כשהחלו להתברר מימדי התסבוכת של גדוד 12. אבל כפי שתקראו בהמשך, המג"ד פנחס אלוש מכחיש זאת מכל וכל. הוא טוען שמשימת הגדוד שלו היתה כיבוש מחנה הבניאס ומוצבי זעורה, ולא לשמש עתודה.

כשהצעדה הזו צולמה, גדוד 13 היה רק בתחילת הדרך. ככל שעברו השעות הפכה הצעדה למסע לילי מפרך בתנאי שטח בינוניים-קשים. המג"ד פנחס אלוש עדיין קיווה באותן שעות שחלקו של גדוד 13 בכיבוש הרמה יהיה משמעותי לא פחות מאשר הגדודים האחרים בחטיבה, אבל המסע הסתיים באכזבה גדולה. גם העובדה שהמג"ד תלה למחרת את דגל ישראל בחזית בניין המיפקדה הסורית בקונייטרה, ואף היה הראשון שתפס מאחז על החרמון וקבע את מקומו של המוצב, לא סייעה לסלק את תחושת המרירות.

אלוש פנחס

פנחס אלוש ב-1956

פנחס אלוש ב-1956

פנחס אלוש (ניידיק, נוי) התגייס ב-1953 לצנחנים והשתתף בפעולות תגמול רבות. בפשיטה על משטרת קלקיליה ב-1956 זכה בצל"ש הגבורה לאחר שהסתער על עמדת אויב וחיסל תשעה חיילים ירדנים בקרב פנים אל פנים. מוטה גור, שהיה מפקדו בצנחנים ולאחר מכן מח"ט גולני בתחילת שנות השישים, הביא אותו לחטיבה ומינה אותו לקמ"ן (אלוש: "התלבטתי בהתחלה, אבל עם מוטה עבדתי בכל השנים בפעולות התגמול ואמרתי – עליו אני סומך"). אלוש היה קמ"ן גולני בפשיטה על מוצב נוקייב הסורי ב-1962. בהמשך היה סמג"ד 12 תחת יענקל'ה שטרן. ב-1963, בזכות היותו דובר סווהילית, יצא בשליחות צה"ל כדי לארגן את צבאות אוגנדה, קניה וטנזניה. "אני גידלתי את אידי אמין", הוא מתגאה ומציג תמונה משותפת מביקורו של שליט אוגנדה בארץ.

ב-1966 חזר לארץ, עבר את פו"מ ובפברואר 1967 מונה למג"ד 13. ביום העצמאות, הוא מספר, גדוד 13 איבטח את "המצעד הקטנטן" באיצטדיון האוניברסיטה. אלוש: "מיד אחרי המצעד קיבלתי הודעה לעלות מהר למעלה לפיקוד הצפון. נפגשתי אז עם דן לנר [ראש מטה הפיקוד], ידענו שיש מתיחות, אבל יותר עם מצרים מאשר עם סוריה, וקיבלתי משימה מיד למחרת לחסום את ציר גשר בנות יעקב. היה איזשהו חשש שהסורים יפרצו משם. היינו למעשה הגדוד הראשון בכל צה"ל, לא רק בצפון, שנערך מול צבא ערבי. יתר החטיבה עוד ישבה למטה בבן עמי. גדוד 51 היה בטירה, גדוד 12 היה בשרגא ואני למעלה תקוע במרחב של מחניים מעל הגשר. אנחנו היינו אאוטסיידרים, הגדוד היחידי בכל פיקוד צפון שחסם. כדי להביא מזון הייתי צריך לשלוח משאית מפילון המפורסמת עד לטירה בחיפה. המזון כמה פעמים נתקע בדרך עד שהלכתי לפיקוד צפון ואמרתי זה לא יכול להימשך ככה, ונתנו לנו מכונית קירור. בקיצור, לקראת סוף מאי החטיבה הרימו את התחת מבן עמי ומשרגא ועלו לצפון. אני נשארתי באותו לוך, למטה בעמיעד. הוצאתי את הגדוד מפילון כי הוא היה מטווח, העברתי אותו לשטחי כינוס בעמיעד, פיזרתי אותם בין המטעים ושם ישבנו. לא היה לי אפילו רכב כדי להזיז את הגדוד. ואני שואל את עצמי – מה היה קורה אם הסורים היו תוקפים? עשיתי סיורים בשטח עם המ"פים, אבל להסיע את הפלוגות לא היה לי איך. היו לי כמה אוטובוסים שעמדו בין עצי המנגו. אמרתי לפיקוד – רבותיי, רגע אחד, מה כאן קורה? ככה אתם רוצים שאני אהיה כוח התקפת-נגד מול הגשר?".

על חלקו המתוכנן של גדוד 13 בהבקעת הרמה הסורית מספר אלוש: "בקבוצת פקודות שנערך למעלה בחורשה במיפקדת החטיבה בסוף מאי עמד הנושא של מקבת דרום, מרכז וצפון. אני במסגרת מקבת צפון הייתי צריך להגיע לזעורה. זה היה התחום שלי. אבל אז נאמר במפורש בקבוצת פקודות שאם זה התקפת יום יעלה ידידנו מוסא קליין [מג"ד 12] עם הזחל"מים שלו על תל פאחר, אלוש יילך לבניאס, בני [ענבר, מג"ד 51] יילך לתל עזזיאת. אם זה לילה – אלוש יילך רגלית ויתקוף את תל פאחר, מוסא יילך לכיוון הבניאס ובני הולך לתל עזזיאת. והנה ב-7 לחודש יוני אני מקבל בשורה: בבוקר יתייצבו אצלך בעמיעד 40 זחל"מים. דדו קיבל אישור לתקוף במסגרת המקבת עד לאיזור של זעורה, שיהיה לו מקפצה אחר כך לכיוון קונייטרה. איזה שישו ושמחו. ומאיפה הגיעו אליי הזחל"מים? הם הגיעו מחטיבה 8. גדוד החרמ"ש של אריה קרן [גדוד 121] הגיע מכונתילה, אמרתי יופי, את ה-40 זחל"מים האלה אני לוקח, אבל בתנאי שיהיו עליהם נהג, מפעילי מק"כים וקשרים. הגדוד הזה של אריה קרן התאכסן באליפלט מיד אחרי הכביש, הם באו מכונתילה, הגיעו עייפים ורצוצים בלילה שלפני, ואז החליט דדו שהם לא משתתפים, אבל שימסרו לפנחס נוי, לאלוש, את הזחל"מים והיו לי את הזחל"מים אצלי.

המג"ד אלוש בנמל קישון לפני תרגיל חי"ר עם נחתות חיל הים ב-1967

המג"ד אלוש בנמל קישון לפני תרגיל חי"ר עם נחתות חיל הים ב-1967

"כאן מצטרף אלינו לא פחות ולא יותר נתי שרוני, שהיה אחר כך קצין תותחנים ראשי [שימש בששת הימים מג"ד במיל'], והוא אצלי קש"א על הזחל"ם ואנחנו נוסעים. עוברים את הגושרים לקראת תקיפה, ולאן אני נוסע? לתקוף את תל פאחר. תזכור את זה: המשימה שלי היא לתקוף את תל פאחר. למדנו קודם את הציר, וכולם אצלי ידעו שאנחנו מגיעים לחירבת עין א-דייסה ושם פונים ימינה, עולים למעלה ונכנסים מאחור לתל פאחר מציר הטפ-ליין. אנחנו עבדנו על זה כל הזמן, גם עשינו שולחן חול".

רגע, אז על מה עבד גדוד 12? אלוש: "הם עבדו לכיוון הבניאס".

יצויין כי בסיכום שהוציאה חטיבת גולני לאחר מלחמת ששת הימים נכתב כי משימתו של גדוד 13 היתה להוות עתודה חטיבתית ולפעול במידת הצורך במשימת כיבוש תל עזזיאת, בניאס ותל חמרה. אלוש מכחיש זאת בתוקף. עוד נחזור לנושא הזה, אבל בינתיים אנחנו עם גדוד 13 ביום רביעי ה-7 ביוני בשעות אחר הצהריים, כשחטיבת גולני נעה מקרית שמונה לכיוון הרמה הסורית.

אלוש: "מגיעים עד הגושרים, יופי חי, השעה כבר 4 ומשהו, יורד עלינו הפגזה נוראה, אני אומר לנתי תפעיל את המטוסים והוא התחיל להסביר שהמטוסים יירדו על סוללת ארטילריה שהיתה שם והורידה עלינו. אם הם קלטו את זה או לא [המטוסים] אני לא יודע, עובדה קיבלנו פקודה – אחור פנה".

בחיל האוויר אמרו שהעננים מפריעים להם. אלוש: "בובה מייסעס. נראה לי שיותר פחדו מהחרמון להיכנס פנימה. לא היה להם מרחב".

למה לחרמון? ירו עליכם מתל חמרה ומהבניאס. "הקת"ק הזה שלהם ישב בקלעת נמרוד. ירו מרמת הבניאס, עזוב אותי, חיל האוויר זרק את הפצצות ולא נכנס פנימה".

מה עמד מאחורי הביטול? "לפי מה שנאמר לי היה עננים נמוכים".

נאמר שדדו כעס שמגבילים אותו בפעולה והחליט או הכל או לא כלום. "לא חושב, הגבילו אותו לקחת אך ורק את תל עזזיאת. הוא אמר – אז לא עשיתי כלום".

אמרו לו שיש אישור לתפוס רק את קו המוצבים הראשון. "זה נכון, וזה לא הפריע לחיל האוויר לקחת את קו המוצבים הראשון. דדו רצה להגיע לכל הפחות עד זעורה, אבל לא היו לו כוחות. החטיבות היו עוד בשומרון, 37 ו-45 וחי"רניקים. בקיצור, היה מתי מעט, לא מספיק כדי לתקוף. חטיבה 8 רק הגיעו לצפון והיו עייפים מהנסיעה. אני נהניתי מזה, כי היו לי זחל"מים. בקיצור, ביטלו את הפעולה, אנחנו מקפלים את עצמנו חזרה למקום שלנו בעמיעד, אני מגיע ומקבל הודעה ביום רביעי בלילה להחזיר חזרה את הזחל"מים לגדוד של קרן באליפלט. ואני עוד פעם נשאר עם השמוק ביד, אין לי שום דבר, אין לי רכב ואני יושב לי שם עם האוטובוסים האלה זרוק בין העצים".

ואז מגיע ה-9 ביוני. "יום שישי בבוקר, אני משוכנע שבטל העסק, היה שם סיפור עם דיין שהרוסים איימו עליו שאם צה"ל עולה לרמת הגולן הם מנחיתים שתי אוגדות בהצנחה, ולא ניכנס לסיפור הזה. התיישבתי בעמיעד, נשאר המשימה שלי אותו דבר, לי לא שינו שום דבר, אני מיועד לתל פאחר".

ומה עם גדוד 12? "אמרתי לך – ביום מוסא עולה עם הזח"למים שהיה לו, ואם זה לילה אני עולה".

אני מבקש מאלוש לספר על היחסים בין שלושת המג"דים, האם היתה ביניהם תחרות על חלוקת היעדים. שהרי תל עזזיאת נחשב ליעד היותר יוקרתי, בעוד שתל פאחר נחשב למוצב משני בחשיבותו. אלוש מספר שמחנה הבניאס נחשב למסוכן לא פחות מעזזיאת. ומה עם תל פאחר? אלוש עונה: "תל פאחר היה בכלל בפינה, אף אחד לא שם עליו קצוץ".

למה דווקא בני ענבר קיבל את עזזיאת? מה היו שיקולי המח"ט? אלוש: "זה שיקול פשוט מאוד של מח"ט, לא כי הגדוד הזה יותר גרוע והגדוד ההוא יותר טוב. לא היתה בינינו שום תחרות, היחסים בין כולנו היו בסדר גמור".

חטיבת גולני הוקפצה ביום שישי ה-9 ביוני 1967 מעט לפני 07:30 בבוקר. באלבום הגדוש של אלוש אפשר למצוא צילום מקבוצת פקודות של גולני כשהמח"ט יונה אפרת מתדרך את בכירי החטיבה. מתחת לתמונה כתב אלוש כך: "תדריך מח"ט – 'בני, אתה לוקח את תל עזזיאת (שמאלה), מוסא אתה לוקח את תל פאחר (ימינה), אלוש אתה ישר לפנים עובר ביניהם ולוקח את מחנות הבניאס".

על-פי יומן הקשר קיבל המח"ט יונה אפרת הוראה מאלוף הפיקוד בשעה 07:38 – "להביא את 13 וג'וערה [גדוד 17] לכאן". תשובת המח"ט: "מזיז הכוחות לקו ההתחלה כפי שתוכנן". בשעה 07:40 מסר ע' קמ"ן החטיבה למג"ד 13: "אלוש לזוז מיד". הפעם הבאה שגדוד 13 הופיע ביומן הקשר היתה רק ב-14:06, אז פנה המח"ט לאלוש: "האם הצליחו לרכז רכב, להביא את הכוח עד להגושרים?". באותה נקודת זמן גדוד 12 הגיע לדרך הפטרולים הסורית בדרכו לתל פאחר, עדיין ללא נפגעים וללא בעיות.

בשעה 15:40, כשגדוד 12 היה פגוע ומצבו לא היה הכי ברור לחפ"ק החטיבתי שמתחת לגבעת האם, פקד המח"ט אפרת על קצין האג"מ ברוך גורודיש שנמצא בחפ"ק האחורי בהגושרים: "3 שיישאר במקום". 3 ברשת הקשר היה גדוד 13. זהו כנראה הזמן שגדוד 13 הגיע לאיזור חורשת טל והמג"ד אלוש ביקש הנחיות.

בפאנל חטיבה 1 מה-19 ביוני 67, שתוכנו פורסם כאן לאחרונה, אמר המח"ט אפרת כי בבוקר ה-9 ביוני הוחלט שגדוד 13 נשאר כוח לא מנוייד. משמע, חטיבת גולני לא הצליחה לסדר עבורו זחל"מים. בהמשך עולה כי גדוד 13 הצליח לארגן לעצמו משאיות בחורשת טל, עימן הוא נסע לאיזור גבעת האם, אלא שמשם והלאה המשאיות התקשו לנוע על דרכי הטרשים עד שלבסוף ירדו הלוחמים והחלו לצעוד. אלוש התייחס לכך באותו פאנל חטיבתי ב-1967: "המשאיות לא יכלו לעלות. ניסינו לדחוף אותם קדימה, אבל זה לא הלך. לבסוף ביקשתי אישור לזרוק את המשאיות הצידה והגדוד נע רגלית".

בראיון כיום אלוש לא זוכר את המשאיות, רק את האוטובוסים שלדבריו הגיעו מעמיעד היישר לגבעת האם, שם ירדו החיילים.

בשעה 16:27 – בזמן שהדיווחים הקשים המשיכו לזרום מגזרת תל פאחר, הודיע קצין האג"מ גורודיש למח"ט: "3 מסגרות של 13 מוכנים על רכב 2×4 [הכוונה למשאיות] לסיוע ל-12". קצין האג"מ אף שאל כעבור שתי דקות את המח"ט: "להכניס את 3 לעזרה?". בשעה 16:36 המח"ט הודיע לגדוד 13: "ינוע לעין א-דייסה". זה הזמן שכבר ידוע כי המג"ד מוסא קליין נהרג, דבר שהעצים את מימדי ההסתבכות של גדוד 12.

פנחס אלוש (משמאל) וסגנו רס"ן אורי כהן

פנחס אלוש (מימין) וסגנו רס"ן אורי כהן. המג"ד הלך לזעורה, הסמג"ד לבניאס

בחזרה לראיון עם אלוש: "אני מקבל בשעה 14:00 הוראה להגיע, הוראה בשתיים אחר הצהריים".

בשעה שתיים? אבל החטיבה הוקפצה עוד בבוקר מוקדם. "רגע, מתי החטיבה עברה את הגבול?".

גדוד 12 עבר בשעה 13:45. "נו, אז מה הם עשו משמונה וחצי בבוקר?".

התארגנו והתחילו להתקדם, הגיעו לחורשת טל וחיכו. "נו בחייך, גם אם אני ארוץ ברגל מאיזור חורשת המייסדים מאיפה שהם היו, אני ברבע שעה נסיעה מגיע. אני בשתיים וחצי בצהריים מתחיל להתגלגל מעמיעד, אני מגיע בשעה ארבע או משהו דומה לזה לגבעת האם ואז אני שומע את הברוך על תל פאחר".

ועד ארבע לא שמעת כלום? "לא".

איך ייתכן? לא היית על הרשת החטיבתית? "עובדה. אני בדרך פוגש את גורודיש במיפקדה העיקרית בהגושרים. שם פגשתי אותו".

החטיבה הוקפצה בשבע וחצי בבוקר, איפה היית כל הזמן הזה עד 2 בצהריים? "לא קיבלתי הוראה לזוז".

ולא ידעת שכל החטיבה מוקפצת? "ידעתי".

ולא אמרת – רגע, מה איתי? "אמרו לי אתה לא זז בגלל הנושא הזה שלא יהיה עומס על הכבישים. אני יצאתי בשתיים והגעתי בארבע".

קצת מאוחר. "בשעה ארבע אני מגיע לתל חנזיר, לגבעת האם. ובדרך אני עובר בגושרים, ואז אני רואה את ברוך ואומר לו מה קורה והוא אומר עוד לא גמרו שם. הכוונה בתל פאחר".

מה הוא אומר לך שאתה אמור לעשות? "היתה גם אפשרות שנייה שנאמרה לי בקבוצת פקודות, שאם מוסא הולך לתל פאחר אני הולך לרמת הבניאס וחירבת סודה. ואם אני הולך על תל פאחר, אז מוסא הולך לבניאס. ואז מגיעים לתל אבו חנזיר, מוריד את כל החבר'ה מהאוטובוסים ומתחילים ללכת ברגל. אין לי שום דבר [כלומר, בלי כלי רכב], כובע פלדה על הראש, שתי מימיות מים, בראבו קפיטנו, הולך המג"ד וכל הגדוד אחריו, ועוד יש הפגזה".

בשלב הזה מה אתה שומע ברשת הקשר החטיבתית על הנעשה? "אני שומע על מה שקורה בתל פאחר, את כל הבעיות, נושא ההרוגים והפצועים. ברשת החטיבתית ידידנו המח"ט ישב למעלה על התל" [אבו חנזיר].

ומה אומר לך המח"ט? "תמשיך במשימה לכיוון הבניאס".

הוא לא אומר לך שאתה בעצם כוח עתודה למוסא כי גדוד 12 הסתבך? "לא, בכלל לא דובר על זה, מי דיבר על כוח עתודה? לא נאמר לי מילה".

אתה מבין שגדוד 12 בבעיה? "אני יודע שהם בבעיה, אבל אני בכלל מאחור. לא נאמר לי שום דבר, אני שם ואני הולך. מוריד את האנשים, האוטובוסים לא יכולים להמשיך, אין לי זחל"מים, אין לי שום דבר, הכל פיסאלך, ברגליים, ואני עובר ומתקדם ואז אני רואה את מויש חביב [סמג"ד 121], חצי גוף שלו, שוכב בצד, הוא חטף בזחל"ם 120 מ"מ, קרע אותו לגמרי. אני אומר לאחד החיילים, היו לנו שכמיות בתוך הפק"ל, תכסה אותו. הוא היה גלוי לגמרי, וכל צה"ל וכל חטיבה 8 וכל הגדודים עברו אותו ואף אחד לא ראה לנכון לכסות אותו. ועבר אותו בני ועבר אותו מוסא. ואז אני רואה שם את כל הברוך בתל פאחר. אני רואה אוספים פצועים, צעקות".

איפה היית? "אני עברתי על ציר הפטרולים, נכנסתי מתחת לבורג' בביל והגעתי בין עזזיאת לתל פאחר, כבר לילה, חשוך, ואז אני מקבל עצור – המשימה שלך לעלות עם שתי פלוגות לזעורה".

לפני שנמשיך עם אלוש וגדודו לכיוון זעורה, עוד מבט על השתלשלות העניינים על-פי יומן הקשר. בשעה 16:36 הורה המח"ט לאלוש לנוע לעין א-דייסה. זה קרה בשיא ההתבלגנות בתל פאחר – בשלב שבו הסמ"פים של גדוד 12 מארגנים כוחות בגיא ההריגה ועולים באיגוף שמאלי, כשמ"פ הסיירת נע עם כוח מוקטן מגבעת האם ועולה לכביש הנפט, וכשגדוד 51 החל להיכנס לתעלות של תל עזזיאת. בשעה 16:57 פנה המח"ט למג"ד 13: "היכן אתה נמצא? בוא עם אין אסד ועמוד". הכוונה היא שיגיע לעין א-דייסה ויחכה.

בשעה 17:45 שואל גורם כלשהו בחטיבה ("נחשול") את מג"ד 13 היכן הוא נמצא. תשובה: "בגור" [אל עסקר]. בשעה 17:54 אלוש פונה לקצין האג"מ: "יחידת משנה נשארה עם האוטובוסים בטעות, אם כך שלח אותה לגבעת האם". תשובת קצין האג"מ: "שולח ברגל משאר ישוב". בשעה 17:59 – אלוש לקצין האג"מ: "4 על 2 גורמים בעיות, עוזב אותם וממשיך ברגל". תשובה: "בסדר, פנה גלגלים מהציר". בשעה 18:22 כשהסמח"ט משה גת הודיע "תל פאחר בידינו", מג"ד 13 שאל את קצין האג"מ: "האם שלחת המסגרת אליי?". תשובה: "שלילי".

ב-19:06 – כ-45 דקות לאחר גמר ההשתלטות על תל פאחר, נשאל אלוש היכן הוא. תשובה: "בורג' בביל 9124". מדובר בעמדות טנקים מעט דרומה למוצב בורג' בביל עצמו. ב-19:40 כוח של גדוד 13 התקדם לחירבת סודה תוך תיאום עם גדוד 51 שישב במקום. לקראת 20:00 נמסר לאלוש להעביר שתי פלוגות ת"פ חטיבה 8 שכבשה את מוצבי זעורה הדרומיים. אלוש המשיך מכאן בטיפוס רגלי מייגע אל תוך הלילה [ראו מפה בהמשך].

גדוד 13 בגבב אל מס

גדוד 13 בג'בב אל מס (אלוש עומד ליד הג'יפ שלו) כמה ימים לאחר המלחמה, כדי לוודא שאין תושבים בכפר

בחזרה לראיון עם אלוש, אל השלב שבו התבקש להעביר שתי פלוגות לטובת גדוד חרמ"ש 121 מחטיבה 8 שהגיעו אל מוצבי זעורה.

אלוש: "אני מכיר את כל ציר העלייה למעלה, קורא לאורי כהן הסמג"ד שלי זכרונו לברכה, אמרתי לו – גבר, אתה לוקח שתי פלוגות, את הפלוגה של מונסוניגו, מ"פ ג' דוד מגן, שהיה אחר כך שר [שר הכלכלה בממשלת יצחק שמיר], את מ"פ ד', בז'ה, שהיו טירונים אבל צירפתי אותם, ואת החבר'ה מהמסייעת, ואתה הולך לבניאס. ואני עם שתי הפלוגות האחרות הולך למעלה לקרן [מג"ד 121]. השיקול היה שאני הולך ליחידה אחרת לגמרי, כי זכרתי את העניין של אום כתף בסיני של ש' ב-ש', ואמרתי כאן עולה חי"רניקים לשריון ואני לא רוצה אש ידידותית על כוחותינו. המג"ד הולך ראשון עם החפ"ק ושתי הפלוגות אחריו, והלכתי את כל העלייה למעלה וקבעתי בתדר חירום עם השריון שהיו כבר בזעורה, הגדוד של קרן, שזה היה סיפור בפני עצמו, אף אחד לא חקר את זה מה היה איתם, ודיברתי שאני עולה ונפגש איתם. עליתי מלמטה ישירות, בורח מתל פאחר כי הסתובבו שם ולא ידעו מי הוא מי, אני הלכתי יותר שמאלה מתל פאחר [מצפון] כדי לא להיתקל בהם, לך תדע, לילה, מי אתה, מה אתה, לא רציתי. עליתי למעלה, עברתי דרך עין פית, חתיכת עלייה. אדוני, 15 ק"מ הלכנו ברגל, הגדוד היחידי בכל צה"ל שעבר בין כל כך הרבה מוצבי אויב".

ולמרות זאת ירו עליכם. "ירו לעברי שני פגזים, זה היה מרגמה".

שלנו? "שלנו, שלנו".

מי ירה? "נתתי צעקה – עצור! הדלקתי נר אדום והפסיקו. לא ידעו שאני יושב למעלה בזעורה. אני חושב שזה 51 ירו עליי".

מה היה אחרי שהגעתם לזעורה? "עכשיו למה אני כועס? כי מי היה צריך את כל ההליכה הזו? אני עולה למעלה [אלוש דיווח בשעה 05:45 כי הוא בשלב תקיפת "ציפורה" – מוצב 9136) ויושב שם טור שלם של זחל"מים וכולם ישנים לי ליד הזחל"מים מתחת למוצב. היתה שם פלוגה אחת שהם שמו יריעות פלסטיק, פלוגה של איזה פרופסור, זילבסנקי, משהו מהטכניון".

דן זסלבסקי. "זסלבסקי, בדיוק. והפלוגה שלו יושבת מתחת למוצב שאני עולה עליו, ציפורה קראו לזה, והוא יושב שם ומגרד בביצים. אני שואל – איפה האויב? והוא עושה לי ככה עם האצבע, שהם הלאה הרחק משם. בשביל מה היו צריכים להריץ אותי לשם? "חן יריב [מ"פ ב'] הגיע אחר כך לאיזור קלע לכיוון החבר'ה של בירו [לשרידי גדוד 129], הוא הגיע לג'בב אל מס, הגיע לשם והתיישב, ואני אמרתי לו 'חן חן להתראות', אני יעבור אחר כך ואאסוף אותך. אבל בשביל מה היו צריכים לשלוח פלוגה לג'בב אל מס? [הפלוגה נשלחה כדי לטהר וכדי לאבטח את הדרך מזעורה לקלע]. הוא ישב שם המ"פ שלי, ולמחרת כל הגדוד של 121 עבר דרכו. קרן ישב במרכז זעורה ואני הגעתי לציפורה הזו ["ציפורה בידינו" – 06:58 ב-10 ביוני]. אמנון [חינסקי, מג"ד 377] היה מיועד לקחת את היעד הזה, חינסקי עם הטנקים האלה. למה הוא לא לקח את זה אני לא יודע, אבל אני ראיתי אחר כך שיש גל-עד מתחתיו [מתכוון לאנדרטה לזכר עמי לב-טוב, מ"פ ה' מגדוד 377] והוא לא עשה את זה, ואותנו העלו למעלה במקומו. זה תעלומה מה שהיה שם, וזו הסיבה ששלחו אותי למעלה. ואני שולח לקיבינימט את חן יריב לג'בב אל מס, והוא יושב שם ומתגרד מהפרעושים, ולקראת שבת אחר הצהריים כל החטיבה עוברת דרכו. אבסורד מוחלט. התיישבנו שם עד הצהריים, עד שמח"ט 8 [אל"מ אלברט מנדלר] בא ואמר אני נוסע לקונייטרה. אמרתי – אני איתך. שלחו לי עוד מלמטה כמה אוטובוסים, שתי פלוגות בשלב זה, התחברנו לחבר'ה של אלברט ונסענו. החטיבה באה אחריי לפנות ערב לקונייטרה".

מפת המסע הרגלי של גדוד 13 ב-9 ביוני 1967. החל בגבעת האם, עבר דרך חירבת סודה, התפצל צפונה לבניאס, ומזרחה לכיוון 9136 תוך עקיפת תל פאחר מצפון

מפת המסע של גדוד 13 ביום ה-9 ביוני 1967. התחיל בגבעת האם, התפצל בח' סודה – צפונה לבניאס ומזרחה לכיוון 9136 תוך עקיפת תל פאחר מצפון

מה היה בקונייטרה? "אני עובר ליד בניין החטיבה הסורית בקונייטרה וקיבלתי פקודה לנסות לתפוס שם רוסים, היתה מחשבה שיש שם רוסים. אני מגיע, שולח את שתי הפלוגות שהיו למטה בבניאס – אין רוסים, אין בטיח. אני מתחיל לטהר את מחנות קונייטרה, מה שיש מתחת לתל אביטל, וכל המחנות ריקים, כולם ברחו. בדיעבד נודע לי שמשום מה יצאה שמועה שהישראלים כבשו את קונייטרה עוד שהיינו למטה בכלל (בזעורה), ואז הסורים הרימו רגליים וברחו מכל המחנות. את זה אנחנו לא ידענו. אחרת, איך אומרים באידיש – מפורט און מפייפט, נוסעים ומצפצפים. אבל אף אחד לא אמר לנו את זה. אצלנו נתנו הוראה: הם ברחו, תרימו רגליים, תתחילו לצעוד".

מי היה אחראי לברדק? "לדעתי זה ידידנו דן לנר".

הוא לא ידע מספיק טוב מה קורה? "בחייך, אתה יושב למעלה [בחפ"ק מעל קרית שמונה], הכל עובר דרכך. טוב, הגענו לשם וכבשנו את המחנות של קונייטרה. כבשנו על ריק. גם בבניאס לשם הלכו שתי פלוגות עם הסמג"ד, הם הלכו על הכפר, אבל הכל היה ריק. עכשיו זה יפה ככה לעבור ליד מיפקדת החזית הסורית ולא להרים דגל? עצרתי, הגיע אורי שמחוני הקמ"ן החטיבתי. אני לקחתי איתי דגלים. את זה זכרתי עוד ממבצע סיני. כוחות שלנו כבשו? תרים דגל. לכל פלוגה אצלי היה דגל ישראל. ביקשתי מהרץ שלי שייתן את הדגל, עליתי למעלה ושמתי את הדגל".

פנחס אלוש על גג מיפקדת הצבא הסורי בקונייטרה. צילם והקדיש: הקמ"ן אורי שמחוני

פנחס אלוש על גג מיפקדת הצבא הסורי בקונייטרה. צילם והקדיש: הקמ"ן אורי שמחוני

גדוד 13 ממלחמת ששת הימים יתנחם אולי בכך שהיה הראשון להגיע לחרמון, ביום שני ה-12 ביוני 1967. אלוש זוכר זאת היטב: "הייתי מול מיפקדת החטיבה בקונייטרה, אומר לי יונה [המח"ט], או נדמה לי שזה היה אלעד פלד מפקד אוגדה 36, לעלות למעלה לחרמון, למצוא מקום שממנו אפשר לראות גם את דמשק וגם את מחנה האימונים בקטנא של השריון הסורי. במפורש, לא להגיע לשיא החרמון, אלא להיות בקו המוצבים. אומרים לי צריך להגיע סיקורסקי, ולהעלות למעלה מחלקת חיילים. אמרתי מחלקת חיילים, המג"ד עולה יחד איתם, גם לקבוע את המקום של המוצב הישראלי על החרמון.

"מגיע סיקורסקי, אני מנחית אותו במגרש גדול על יד מיפקדת החזית הסורית, יוצא הטייס, נדמה לי שקראו לו כוכב, ואומר לי – מה אני צריך לעשות? אמרתי לו אתה צריך לנחות על החרמון. הוא מוציא את הפנקס שלו, מחשב חישובים על מיכלי דלק, אומר לי שני אנשים אני יכול לקחת. אמרתי לו – אבל יש לי מחלקה לקחת למעלה. אומר לי אתה יודע מה? נעשה נאגלות. כל טיסה כזו זה פחות דלק. עליתי למעלה ראשון, ירדתי, הסתכלתי, ראיתי את קטנא, ראיתי את דמשק, ראיתי כפר דרוזי חאדר, נתתי הנחיה – פה יקום מוצב! הורדתי את הקשר שבא איתי, ואחרי זה החיילים החלו להגיע והקמנו את המוצב. עכשיו מישהו בא לשאול אותי מי ומה ואיך? ישבתי למעלה, דבר ראשון נתתי ליענקל'ה קצין הקשר שלי, להוריד קשר קווי, לא להסתמך רק על מכשירי רדיו, שיהיה לי קו קווי למחנה במסעאדה. וככה הוקם מוצב החרמון".

מאלבומו של אלוש עם טקסט הסבר בכתב ידו

ההליקופטר שלקח את גדוד 13 לחרמון. מאלבומו של אלוש עם טקסט הסבר בכתב ידו

אלוש בחרמון

מג"ד 13 פנחס אלוש (משמאל) תופס עמדה על החרמון

גדוד 13 לא זקף לזכותו הצלחות במלחמה הזו, אבל גם לא אבידות בנפש. אבל אז נפל עליו אסון בית המכס העליון, ב-15 ביוני, כש-11 מחיילי פלוגה ד' נהרגו מפיצוץ חומר נפץ. האסון הפך לפרשה מעיקה שהתמשכה שנים. לטענת המשפחות השכולות, הן לא קיבלו את הסיפור הנכון על נפילת יקיריהן, אף אחד לא הודיע שנהרגו, החיילים נקברו בחופזה ללא ידיעת המשפחות ומבלי שיהיו נוכחות בהלוויה, והן האשימו את צה"ל בטיוח הפרשה.

אלוש מספר: "היתה הוראה להוציא כלי נשק מהמוצבים הריקים, ובניגוד להוראות החיילים עברו את הגדר, נכנסו לבונקרים וכנראה ששיחקו שם ואז זה התפוצץ".

אסון בית המכס זר פרחים

לזכר הרוגי בית המכס מתוך "כן, היו הדברים מעולם"

מה היו ההוראות? "ההוראות היו להיכנס למוצבים בבית המכס העליון, המורתפע ומוצב החביות. אלה שלושת המקומות שפלוגה ד' של בז'ה [המ"פ] היו צריכים לסדר. בסביבות 12 או 12 וחצי הייתי שם, ראיתי שגמרו לנקות את בית המכס העליון, ישבו לאכול צהריים ובעוד אנחנו מדברים היה פיצוץ. שאלתי את בז'ה מה זה, הוא אמר כנראה שאלה חיילים שלי. הם עברו את הגדר, נכנסו לאחד המצבורים של המוקשים, אני לא ראיתי את זה, אף אחד לא ראה, אבל אני הבנתי אחר כך מאנשים שהם שיחקו שם בכלי נשק. היה 7 טון פיצוץ ו-11 חבר'ה הלכו".

למשפחות היו טענות קשות שצה"ל ניסה לטייח. "היו להם טענות לחברה קדישא ולרב הצבאי, שקברו אותם ולא הודיעו להם. אבל בדרך כלל בשעת מלחמה קוברים בלוויה צבאית".

סיפרו למשפחות שהבנים נהרגו במהלך הקרבות. "לא יודע, אני אמרתי להם ישר מה קרה ואפילו עשינו להם אז סיור במקום".

איך תסכם את ביצועי גדוד 13 במלחמה הזו? "ביצע את העבודה יוצא מהכלל – על ריק. הגדוד התחיל למטה ברגל וגמר למעלה בחרמון גם ברגל. גם לרמתא הגענו. אבל למה הייתי צריך לרוץ למעלה לזעורה כשיושב שם גדוד מתחת? לא היתה שליטה של הפיקוד".

אם היית המח"ט, איך היית משתמש בגדוד 13 לנוכח אירועי החטיבה ב-9 ביוני? "תראה, המצב חייב צורה כזו. 12 תקוע שם למעלה, וכאן יש נקודה מאוד מעניינת. גדוד 12 קיבל סיוע אווירי?".

לא. "סיוע ארטילרי הוא קיבל?".

כן. "never, פגז אחד לא קיבל".

הוא קיבל. "ממי?".

מגדוד מכמ"ת 334. "פגז אחד הוא לא קיבל".

קיבל לא רק פגז אחד, קיבל סיוע של מאות פגזים. "אתה בטוח בזה?".

כן. "לגדוד 51 היה לו טנקים".

גם לגדוד 12 היו. "אבל הם היו תקועים מתחת לתל ולא יכלו לעשות שום דבר. מה היה המרחק מתל עזזיאת דרך בורג' בביל לתל פאחר?".

כשני ק"מ. "אי אפשר היה לתת סיוע מכאן? [מתל עזזיאת]. לא היתה בעיה להיכנס משם".

מה שמעת אחרי המלחמה במיפקדת החטיבה על נסיבות ההסתבכות של גדוד 12? "ברגע שהם טעו ונתנו לטנקים להיכנס מתחת לתל פאחר, הם התחילו לירות, הם קפצו והתחילו לרוץ כל אחד למקום אחר".

איך הם טעו? "אני לא יודע מי ניווט אותם, אבל הטנקיסטים נוסעים".

מה ידוע לך על העניין הזה? "אני התחלתי מגבעת האם. עליתי על ציר הפטרולים, הלכתי, עברתי על יד ידידנו בורג' בביל, עברתי במעבר ההכרחי, כאן יש שדה מוקשים, הלכתי בדרך שעולה למעלה, עוקפת את תל פאחר לציר הנפט. תוכנית האב שלי היתה לפני כל העניין הזה – פה אתה עולה על זה [דרך ההטיה] ולהיכנס לא-דייסה, פה יש דרך ברורה, אני גם עברתי שם עם ג'יפים אחרי המלחמה. נכון שיש סלעים וטרשים, אבל אתה עולה על טפ-ליין [ציר הנפט] ונכנס מפה. גדוד 12 המשיכו ישר ונתקעו לרגלי התל, הטנקים גם לא יכלו לירות, לא היתה להם הגבהה".

אלוש אינו זוכר את הפאנל שנערך בחטיבה ב-19 ביוני עבור ענף היסטוריה, שתמלילי העדויות ממנו, כולל שלו עצמו, פורסמו כאן לאחרונה. "לא זוכר את האירוע הזה ולא זוכר שהיה בכלל דיון הפקת לקחים".

חטיבת גולני הפכה את קרב תל פאחר לקרב של מופת. "תל פאחר היה כישלון אחד גדול. לא יודע אם למדו את הציר, לא נתנו את הסיוע הנכון. איך הגיע המג"ד פתאום למעלה? הגיע על קצה היעד, על העמדה העליונה ביותר כשעדיין כל הגדוד נמצא טיפין טיפין. הם גם לא היו מיועדים, לא שמיל ולא ורדי, לגבעה הקטנה [היעד הדרומי]. הסתבכת? תעצור, תראה מה יש בחוברת, כמו שכתוב ב'מערכות'. אבל בכל זאת אנשים כאן נתנו את נפשם, אנשים נלחמו, טוראים לקחו פיקוד ונלחמו".

ואיך היה המח"ט? "הוא היה בסדר גמור, יונה, אבל היה צריך לעצור את בני [מג"ד 51] ולשלוח לשם את בני".

הוא דווקא אמר לבני לעזוב וללכת לתל פאחר. "לא יודע למה בני לא הגיע לשם, אבל בפועל היה 'ברוך'. הטנקים נמצאים, תפנה לשם אש. התוואי היה אמנם גלוי, אבל יכולת לתפוס עמדות".

מתי שמעת שמוסא נהרג? "לקראת הסוף שמעתי, כשהגעתי למעלה, אמר לי גם גורודיש [ק' אג"מ גולני]".

לאור ההסתבכות של גדוד 12, למה לא שלחו אותך לתל פאחר? "אני עוד השתחלתי מאחור בכלל, אפילו לא היינו גדוד עתודה. לא הגעתי לשם".

לפי התכנונים ולפי סיכומי החטיבה ידוע שגדוד 13 היה גדוד עתודה. "מה פתאום? איזה גדוד עתודה? לא הגעתי לשם, אנחנו בכלל לא היינו באיזור. גדוד עתודה זה גדוד שיושב מתחת לגבעת האם ומחכה לזינוק. אבל אנחנו בכלל היינו באיזור של קרית שמונה, לא ידעתי בכלל מכל העניין".

היו לך שיחות אחרי המלחמה עם אנשים בחטיבה להבין מה קרה, אולי עם קצין האג"מ גורודיש? "כן, הוא כתב שלגדוד 13 לא היו זחל"מים ולא היה רכב. אז בחייך, אם זה גדוד עתודה תדאג לזה שכן יהיה רכב".

אחרי שהחזרתם את הזחל"מים לגדוד של אריה קרן איך זה שנשארתם בלי כלים? "עובדה, נשארנו עם אוטובוסים בלבד. היינו גדוד לבלימה במידה והסורים יעברו דרך גשר בנות יעקב. בקיצור, זה היה ברדק טוטאלי".

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “ראיון עם מג"ד 13 בששת הימים

  1. חסר לי ההסבר: *למה* אם זה לילה יקבל אלוש את תל-פאחר, ואם זה יום יקבלו מוסא?

    אגב, כדאי להזכיר כי הידיעה שגדודו של אלוש יועד לתל-פאחר הוזכרה מכבר, ע"י אבנר, ב'פרש', בתוספת נופך
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4448360
    אך לא הוזכר שם ההבדל בין תקיפת לילה לתקיפת יום.

    מדברי אלוש: "הם גם לא היו מיועדים, לא שמיל ולא ורדי, לגבעה הקטנה [היעד הדרומי]". כנראה שהמראיין כבר התעייף מלומר לו שגם בפרט זה הוא אינו צודק, שהרי *בדיוק לשם כן* הייתה מיועדת פלוגתם של ורדי ושמיל.

    "איך אומרים באידיש – מפוחטע מפייפה, נוסעים ומצפצפים" – – – כבר הרבה זמן לא צחקתי… (צ"ל: "מפורט און מפייפט", ובכתיב אידי: "מען פארט און מען פייפט", או: "מ'פארט און מ'פייפט").

  2. לכאורה עולה שלאלוש טענות כלשהן נגד חינסקי שלא כבש את מוצבי זעורה הצפונית.
    נראה שהוא לא יודע עד היום שהכח הדו פלוגתי של חינסקי קיבל פקודות שונות…
    עוד חומר למחשבה על ניהול הקרב של חטיבה 8.

  3. בקשר עם אסון בית המכס העליון (שכדאי להוסיפו לתגים):

    ניסיתי לחפש את הקלטת תוכנית הרדיו בגל"צ (זו ש לתמונה ציינת קישור לסרטון עליה) ולא הצלחתי (למרות שבאתר גל"צ נרשם כי "שמות ההתוכניות הם קישורים בהם ניתן להרחיב ולקרא על תוכנן ולהאזין להם שוב, לאחר השידור ברדיו").

    תוך כדי חיפוש ראיתי שבתגובות עליה
    http://glz.co.il/1409-15741-he/Galatz.aspx
    הוזכר שיש גם עדות מהמ"פ שמשום מה לא רואיין, וכן האשמת המג"ד בטיוח. נאמר שם בשמו שהמקום נבדק על ידי ההנדסה בטרם כניסת החיילים. שלמה, סומך עליך שתשיג ראיון גם עם המ"פ.

    וראה גם כאן

    בדקה 5:07.

    אגב, ושם בדקה 1:52 נאמר שבסיום המלחמה שוכנו חיילי גדוד 13 "באהלי סיירים בתל-פאחר, מול אזור של קונייטרה" [?].

    • התוכנית בגל"צ הוזכרה גם בפוסט
      https://naamoush.wordpress.com/2013/12/02/%D7%98%D7%A8%D7%92%D7%93%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%A1/
      ושם כותב אמנון נבר: "לפי הסיפור שסופר באותו רגע (וייתכן שזה הסיפור האמיתי כי אחר כך כבר נשמעו גם גרסאות שונות), כיתה בפיקוד המ"כ רב"ט אליהו בן יקר נכנסה לבונקר, אליו הוליך שביל עפר מהכביש. אהרון ג'מיל, סמל המחלקה, הצטרף אל הכיתה. לפי הסיפור הזה, ג'מיל הרגיש לא בנוח ויצא כדי להביא עימו את משה צאיג החובש. מכאן לא ידוע מה קרה. או שצאיג וג'מיל עלו על מוקש ואחר כך איכשהו כל הבונקר התרומם באוויר, או שאיזו פעולה של החבר'ה בבונקר הפעילה את מצבור התחמושת הענק שהיה שם – ריכוז אדיר של מוקשי נ"ט. הסורים נהגו להחזיק את המוקשים מחומשים. לא ידוע על בונקרים ממולכדים ברמה, אם כי זו אפשרות וייתכן אפילו שהמיקוש שהופעל היה מחובר לבונקר. לעולם לא נדע מה באמת גרם לפיצוץ."

    • אני הייתי מ"כ מגדוד 13. בלילה של ה-9 ל-10 אחרי הקרב בתל-פאחר,העברנו את הלילה בתל! (ריח חריף של אבק שריפה) אהלי הסיירים היו במחנה קונטרה!

  4. גדוד אומלל וחסר מזל לא רק במלחמת הזאת
    העיקר שבמור'ק שלהם רשמו לעצמם שכבשו את החרמון

  5. שלמה, כדאי שתקראו ותוסיפו את עדותו של משה גבעתי שהיה ממש מול הבונקר שהתפוצץ בעת שהתפוצץ וכתב על כך בספרו "הישרדות בספטמבר"

  6. שלמה, עוד משהו בעניין כיבוש הבניאס – בזמן שנענו שם במבנה לב"ב (לא ידענו אם המקום ריק או לא) התרוצצו לידנו צלמים צרפתים וצילמו תמונות לא רגילות של חילינו, בעיקר ראיתי תמונות של פלוגה ד' הטירונית, כי הצלמים היו לידינו. אבל לא הצלחתי להגיע אל הצילומים הללו. גם לא בארכיון צה"ל. גם לא יודע באיזה עתון צרפתי הופיעו, אבל אני זוכר שהיה זה בחוברת, כנראה ירחון. אם תצליח – יהיה לך תיעוד נהדר של חלק מ"הקרב" על הבניאס. בין המצולמים יהיו גם תמונות של חלק מחללי בית המכס העליון! זכור לי שראיתי תמונה של בסון שהיה ררנטיסט.
    אגב, היה בבניאס כנראה צלף שירה או שחשבו שירה מהמינרט של המסגד. תולר ירה לשם ואחר כך הסמ"פ ביצע מהלך יחיד של טיהור המינרט הזה. לא זוכר אם היה שם צלף. זכור לי שסיפרו שהיה.

  7. למיטב הבנתי המיקום של זעורא על המפה
    צריך להיות מעל עין פית בכוון אל הבניאס !

    • המיקום המסומן במפה זו – מדויק. זעורה אכן גבוהה מעין פית, אבל נמצאת דרום-מזרחית ממנה.
      תבדוק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s