גם שרמן עולה את זה

גם שרמן עולה את זה

הלכנו לבדוק שוב את מה שנחשב לחטא הקדמון בהסתבכות קרב תל פאחר: אי ביצוע המשימה לפי התכנון * בני א' צלל למפות ולתרשימים וערך סיור רגלי וממונע באיזור עין א-דייסה, במטרה לבדוק האם היו קשיי עבירות שמנעו מגדוד 12 לעלות מדרך ההטיה מזרחה אל ציר הנפט * להלן הרשמים והמסקנות

מאת בני א'

הקדמה

למעלה מ-47 שנים חלפו ועדיין נמשך הוויכוח הנוקב בשאלה האם טעה גדוד 12 בניווט, בדרכו לכיבוש תל פאחר. במהלך התקופה מאז החל הבלוג נעמוש בפעילותו, החלו להישמע יותר ויותר קולות מצד הטוענים כי לא טעות בניווט היתה, אלא שניתוח פני הקרקע לא תאם לתנאי עבירות השריון, כפי שהסתברו בפועל. כתוצאה מכך, גדוד 12 לא יכול היה לטפס ממנו אל ציר הנפט לפי התוכנית המקורית. נעשה ניסיון לטפס מזרחה עם טנק, אך זה לא יכול היה להתמודד עם המדרון התלול ותנאי השטח. כתוצאה מכך החליט המג"ד מוסה קליין ז"ל לשנות את התוכנית ולתקוף את התל מן החזית – ממערב למזרח, תוך טיפוס במדרונו התלול, במקום להגיע לעורפו דרך ציר הנפט ממערב.

בדיקת החומר, שנאסף עד כה מאותם ימים, אינה נותנת מענה לשאלה – מה היתה תוכנית הביצוע המדויקת. האם תוכנן בכלל ציר תנועה עביר מדויק, ומהו מיקומו המדויק של ציר זה.

לדברי קמ"ן החטיבה, אורי שמחוני, בראיון לבלוג:

"אתה שותף לתכנון מאיפה עולים אל דרך הנפט. "אני שותף, אכן. התוואי הזה שנבחר אני מקבל אותו, ואנחנו מודדים ובודקים, יושבים ביחד, בודקים איפה היו עבירויות, בודקים את כל הצירים. בתקופת ההמתנה קיימנו תצפיות ארוכות על הציר כאשר מי שהצטרף אליי היו מוסא ואלכס (קרינסקי) יותר מפעם אחת, שעות ארוכות, קטע אחר קטע. לא הסתפקנו במודיעין שקיבלנו והיה חשוב שנחליט ביחד. ובזמן הכוננות כל לילה הייתי נוסע למודיעין הפיקוד (בנצרת) להתעדכן. יושב עם הקמ"ן הפיקודי ג'מקה גנדלר ועם קציני השטח".

קבעתם שמקום מסוים מדרך ההטיה הוא עביר ואפשר משם לעלות. "זה לא היה שביל או משהו מסומן, זה היה לעלות בר בשטח. מדידת הזוויות, העלייה והשיפועים והתכסית של הסלעים הראו שהציר שנבחר אפשר לנסוע עליו, שטנקים וזחל"מים יכלו לנסוע שם".

אתה זוכר מאיפה בדיוק קבעתם שעולים? "לפני שנתיים או שלוש נסעתי לשם עם דודי קליין (בנו של מג"ד 12, מוסא קליין) ועלינו במיצובישי שלו, ברכב רגיל".

מאיפה עליתם? "ניסיתי לחפש את ציר העלייה ולא מצאתי".

אז עליתם סתם מאיזו דרך, לא זו שתוכננה בזמנו. "תראה, זה לא היה בדיוק מאותו ציר כי לא הצלחתי לזהות את השטח. הכל כל כך השתנה מאז, הרבה עדרי פרות. הגענו לגבעת האם ונסענו, קטע מסוים זה היה די דומה (לתנועה של גדוד 12), אבל לעלות מציר ההטיה לציר הנפט עלינו".

יתר על כן, מן החומר שהתגלגל לידי, לא הצלחתי ללמוד האם בידי הכוחות היו מפות עדכניות של הגזרה, או פוטוסטטים מלאים, מהם ניתן ללמוד על כל הצירים שהיו קיימים בפועל בשטח. מובן כי לא ראיתי שרטוט של ציר התנועה. ייתכן כי ביום מן הימים יימצא שקף כזה באיזו גניזה נידחת ובכך יושם קץ לוויכוחים.

חלק א' – ניתוח פני השטח

המפה שהיתה ברשות הטנקיסטים במלחמת ששת הימים

המפה שהיתה ברשות הטנקיסטים במלחמת ששת הימים

לצורך ניתוח פני השטח, עשיתי שימוש במפת הקוד 1:20,000 שהוצגה כאן בבלוג ע"י לוחם השריון משה יזרעאלי (בידי גם מפה חלקה שנמצאה בעיזבון מג"ד השריון המנוח, אמנון חינסקי (גדוד 377), אולם מסתבר כי צירים רבים חסרים במפה זו). כן השתמשתי במפה טופוגרפית עדכנית, ובצילום אווירי מ- Google Earth.

מסתבר כי המפה הטופוגרפית שהיתה בידי אנשי השריון, ואשר יש להניח כי גם בידי לוחמי גולני, לא היתה עדכנית ליום הקרב. אין מחלוקת כי ציר דרך ההטיה, עליו נע גדוד 12, לא סומן על מפה זאת. בעוד שדרך ההטיה נמתחת בשטח מדרום לצפון וחולפת ממערב לחורבות הכפר עין א-דייסה, ובהמשך ממערב לתל, מופיעות במקומה במפת הקוד שתי דרכים ההולכות מדרום לכיוון צפון מזרח וחולפות ממזרח לעין א-דייסה. כאמור, הגדוד נע על דרך ההטיה, שאינה מסומנת במפה זאת, כאשר חלק מכליו נפגעו ממערב לכפר במהלך תנועה זו.

במפה הטופוגרפית העדכנית רואים שלוש דרכים החולפות בכיוון כללי מדרום לצפון ומדרום-מזרח לצפון-מזרח.

הדרך המערבית מבין השלוש הינה דרך ההטיה ההולכת ממערב לחורבות עין א-דייסה. דרך זו, שאינה מסומנת כאמור במפת 67, אך היתה קיימת בפועל כבר ב-67 ועליה נע גדוד 12. הדרך השנייה תחילתה כקילומטר מדרום לכפר. היא יוצאת מדרך היורדת מערבה במדרון תלול מן הדרך השלישית, ההולכת ממזרח לה, ופונה בחדות צפונה, ממשיכה כקילומטר בצמוד לצידן המערבי של חורבות הכפר עין א-דייסה ופונה מצפון לישוב בכיוון צפון מזרח – אל כתף גבעת הרתק, תוך שהיא מטפסת על הגבעה במדרון הקדמי מול התל במרחק של כ-200 מ' מדרום לעמדות מול מוצב תל פאחר, עד שהיא חוזרת ומתלכדת סמוך לאחר שיא גבעת הרתק עם ציר האורך המזרחי ועם דרך הנפט כ-200 מ' דרומית לשער הכניסה של המוצב.

מפה טופוגרפית עדכנית

מפת עדכנית של איזור עין א-דייסה והדרכים שמסביב

חסרונה של דרך זו בכך שהיא חשופה בחלקה מול עמדות התל ומול המוצבים שממזרח ומצפון מזרח. אציין כי דרך זו מתחברת באמצעות שתי דרכי רוחב קצרות עם תוואי ההטיה. עם זאת, במרחב שמדרום לעין א-דייסה הקרקע משופעת בצורה מתונה יחסית בין תוואי ההטיה לדרך זו, דבר העשוי להעיד על אפשרות תנועה כמעט חופשית בין הצירים. במרחב שמדרום לכפר קיים שיפוע מתון יחסית בין תוואי דרך ההטיה לדרך זו, דבר העשוי להעיד על אפשרות תנועה כמעט חופשית בין שני הצירים.

הדרך השלישית הינה החשובה ביותר, לטעמי. דרך זו, היורדת בחלקה הדרומי מציר הנפט, מתעקלת צפונה והולכת צפונה במקביל לציר הדרך המרכזית (ולציר הנפט המקביל לה ממזרח), תוך שהיא חולפת ממזרח לחורבות עין א-דייסה במרחק של כ-300 מ' מהציר המרכזי, פונה לכיוון צפון מזרח במדרון אחורי של גבעת הרתק, ועולה בסופה בהסתר מצידה המרוחק של גבעת הרתק, עד שהיא מתחברת לציר המרכזי וציר הנפט בנקודה שצויינה קודם. דרך זו הינה הדרך העדיפה לטעמי להתקרבות אל התל מדרום לצפון. דרך זו יכולה לשמש גם בחלקה הדרומי כדרך מעבר אל ציר הנפט. כמו כן היא מתאימה במיוחד לצורך התקרבות סמויה צפונה. היא אינה תלולה, ונוחה למעבר כלי רכב (גם כאלה שאינם בעלי כושר עבירות גבוה). מדרום מתחברת לדרך זו דרך העולה מגבעת האם וגור אל עסכר, באופן ההופך אותה לציר תנועה אידיאלי לכוח העולה מגבעת האם ונע בהסתר אל שער הכניסה האחורי של תל פאחר. כאמור, על פי תוכנית מקבת אמור היה גדוד 12 לפרוץ אל תל פאחר משער זה.

בנוסף, מסומן על המפה שביל עיזים, המחבר באיזור חורבות הכפר, בין הציר המרכזי לציר המזרחי. נראה כי ציר זה הינו שריד מציר המזלג הימני המסומן במפת 1:20,000 משנת 67.

שלושת הצירים: ציר ההטיה בכחול, המרכזי בצהוב והמזרחי באדום.

שלושת הצירים בצבעים

כאמור, בהיעדר פוטוסטט מאותם ימים, לא אוכל לדעת במדויק מה היה מצב הדרכים הנ"ל ב-9.6.67, אולם דווקא שביל העיזים משך את עיניי כחיבור אופציונלי בין תוואי ההטיה לדרך הנפט.

נקודה חשובה נוספת העולה מניתוח השטח: איזור הצירים מחורץ בשלושה ערוצים היורדים מציר הנפט מערבה, בואכה דרך ההטיה.

הערוץ הצפוני, שהינו עמוק מבין השלושה, יורד בשיפוע בין תל פאחר לגבעת הרתק. הערוץ המרכזי מסומן במפה כוואדי אל קיבלי. מדובר בערוץ היורד בחדות מציר הנפט אל חורבות עין א-דייסה, כאשר סמוך לכפר הוא חוצה את ציר האורך המזרחי, מתעקל קלות צפונית לכפר וממשיך מערבה, תוך שהוא חוצה את שני צירי האורך המערביים באופן שחייב יצירת פיתולים בצירים, עובדה המלמדת על תוואי שטח קשים. באיזור מפגש הערוץ עם דרך ההטיה מסומן מעיין. ע"פ עדותו של עזרא ברוש, מ"מ הטנקים המוביל, שעימו נסע נווט הגדוד (סרן שלמה סגל ז"ל), הטנקים ניסו לטפס מזרחה מנקודה זו (ראה: כאן). במקום זה נמצאים ממזרח לציר טרשים גבוהים, ופני השטח מסולעים ואינם עבירים לרק"ם.

הערוץ הדרומי יורד מדרום לחורבות הכפר ונע מדרום מזרח לצפון מערב במדרון מתון יותר, דבר המעיד על פני קרקע נוחים יותר.

רמזים לתכנון

בהיעדר מרשמי קרב או שקף המלמד על ציר התנועה המתוכנן, נעזרתי ברמזים המפוזרים במקורות שונים. בספרו של מתי מייזל "המערכה על הגולן יוני 1967" (עמוד 303) מופיע המרשם הבא:

מפה מספרו של מייזל

מתרשים זה עולה, כי גדוד 12 אמור היה להיפרד מתוואי ההטיה כקילומטר דרומית לעין א-דייסה, על הציר ההולך במפת ה-1:20,000 לכיוון צפון מזרח, אל גבעת הרתק ומעבר לה – אל התל.

גם בספרו של אלישיב שמשי "איפה אני נמצא, לעזאזל", הובאו דברים מפי המ"פ אהרון ורדי (עמוד 97), לפיה "התוכנית היתה לעלות על תוואי קרקעי מדרום לעין א-דייסה עד דרך הנפט". גם קצין הקישור לשריון במפח"ט גולני, סא"ל שלום סלע, ציין בפאנל החטיבתי שהתקיים כמה ימים לאחר המלחמה כי העלייה לתל אמורה היתה להיות מדרום לכיוון צפון ממזרח לתל.

מפי סמ"פ הטנקים, גדעון נוימן, סמוך לאחר המלחמה, נאמרו דברים דומים: "בשלב ראשון היו צריכים לעלות בשדרת מסע ממש עד שמגיעים לדרך תוואי ההטיה, צריך לעבור את זה בכוח הזחלים ואם לא אז מעט בסיוע הנדסה. לאחר מכן היה צריך לתפוס את הרכס שמעל לעין א-דייסה ומכאן לסייע להמשיך ההתקדמות של גולני. בשלב שני גולני היו צריכים להתקדם ולתפוס תוואי שטח מתאים והטנקים היו צריכים לעלות ולאגוף מימין ולהגיע לתל פאחר מלמעלה, זו היתה התוכנית".

בפועל, עברו הטנקים את עין א-דייסה על דרך ההטיה ואז עצרו על הציר בעיקול מעט צפונית לעין א-דייסה, במקום בו מסומן המעיין במפה.

כאמור, השאלה האם ניתן היה לבצע את תוכנית המבצע כפי שהותוותה בתוכנית מקבת-צפון הטרידה רבים. הלך הרוחות ששרר במשך השנים היה כי נפלה טעות בניווט. בין היתר דן בהלך רוח זה אלישיב שמשי בספרו "איפה אני נמצא לעזאזל", וקבע קטגורית כי אכן היתה טעות בניווט.

מנגד, לאחרונה החלה רוח חדשה מנשבת, בין היתר ע"פ תחקירים שנעשו בבלוג זה (אך ללא תהליך מקצועי של ניתוח עדויות וראיות והפקת לקחים), לפיהם לא נפלה טעות בניווט, אלא שפני השטח נתגלו בדיעבד – בעת הוצאת התכנית לפועל – כבלתי עבירים לרק"ם.

כאמור, איני בא לקבוע בפוסט זה מי צודק. אין לי נתונים מספקים לשם כך. כל שרציתי לבדוק – האם תוואי הקרקע באיזור מאפשרים לבצע את התוכנית כפי שתוכננה במקור, דהיינו לתקוף את התל מאחור – ממזרחו, תוך ביצוע מסע התקרבות מדרום מערב לצפון מזרח, מתוואי ההטיה לתוואי הנפט. לשם כך יצאנו בבוקר חורפי שטוף שמש, כשאנו מצויידים במפות ומלווים באבינועם, מומחה לטיולי שטח וכלי רכב, ששירת במילואים כלוחם בפלוגת חרמ"ש, על מנת שיחווה דעתו בסוגיית העבירות. מראש בחרנו את שני התוואים המופיעים במפה העדכנית – המרכזי והמזרחי (הצירים הצהוב והאדום במפה למעלה).

לשם כך שמנו פעמינו ראשית על ציר ההטיה, אל המקום בו נפגע "הזחל"ם של דרימר". מצאנו כי השטח ממזרח לציר ההטיה, כ-100 מ' צפונית למקום הפגיעה, ועד לערוץ הדרומי, הינו שטח קרקע נקי ממכשולים המשתפל במדרון מתון יחסית מזרחה. השטח נוח למדי, ללא טרשים, ובהליכה קלה טיפסנו בו, מדרום לעין א-דייסה, עד שהגענו לציר המזרחי, שהינו דרך סלולה עבירה לכל כלי רכב גלגלי.

טנדר בראש הגבעה

הטנדר של אבינועם בראש הגבעה, על הדרך מזרחית מעל חורבות עין א-דייסה

הציר המזרחי יורד מנקודה זאת צפונה אל גבעת הרתק, וממנה מתחבר אל ציר הנפט באיזור בקתת הש"ג של תל פאחר. אבינועם, המומחה לנהיגת שטח, קבע חד משמעית כי התוואי בו הילכנו מתאים לטיפוס כלי רק"ם ללא כל קושי. כך היתה אף התרשמותו של הח"מ (שמאחוריו כאלף ומעלה שעות זחל"מ, זחל"ד ונגמ"ש, ומכיר היטב גם את עבירותם של תומ"תים על שלדת שרמן בתנאי שטח שונים).

עוד גילינו כי אכן פני השטח העוקף ממזרח את עין א-דייסה, במקום בו סומנו צירי האורך במפה הטופוגרפית משנת 1967 [1:20,000], עבירים אף הם לכל רכב ממזרח לחורבות הישוב ומאפשרים מעבר מציר ההטיה, בעיקוף ימני של החורבות, אל גבעת הרתק.

צילומי פני השטח

צילום לכיוון דרך ההטיה מעין דייסה

הקטע העביר סמוך לציר ההטיה, צילום מכיוון מזרח למערב

האיזור העביר סמוך לציר המזרחי‎

האיזור העביר סמוך לציר המזרחי‎

תרשים האזור שנבחן על ידינו ואותר כעביר (מקווקו בכחול):

ורוד כחול עין א דייסה

הנה כי כן, לו היה הכוח פונה מזרחה באיזור המסומן, ואשר נבחר ע"פ ניתוח השטח ע"פ המפה הטופוגרפית, הוא היה יכול לטפס ללא כל קושי מזרחה ולהגיע הן אל גבעת הרתק והן אל עורפו של התל, תוך ביצוע התוכנית המקורית.

חסרונו של ציר זה הוא בצורך בתנועה חשופה מול מוצבי תל עזזיאת, בורג' בביל וחירבת סודה הקטלנית. ציר ההטיה נצפה היטב מחירבת סודה, אשר מחפורותיו אמורות לאכלס מספר טנקים מחופרים, כאשר חזיתם פונה אל הציר.

בהמשך עלינו לחירבת סודה וצפינו לעבר הציר. הציר גלוי היטב לתותחני הטנקים שבמוצב. כאשר צילמנו את הציר מבעד לכוונות מצלמתי, קלטתי ללא קושי את השלט הלבן שהוצב במקום הפגיעה בזחל"מ של דרימר, עם שמות הלוחמים שנהרגו עליו:

השלט לזכר 4 הרוגי הזחלם

מקום הפגיעה בזחל"ם מ"פ השריון והשלט עם שמות 4 ההרוגים (אפשטיין, דרימר, רביבו ואמר), שהוצב כאן בספטמבר 2014 לרגל כנס תל פאחר

רסיס פגז טנק סורי

אגב, במקום בו נפגע הזחל"ם מצאנו רסיס נוסף של פגז ח"ש נפיץ (בצילום), שנורה מתותח 100 מ"מ, שהינו תותח טנק T-54 סובייטי, דוגמת הטנק שנתפס בחירבת סודה.

הציר המזרחי:

לציר המזרחי (מסומן באדום במפה למעלה) מתחבר ציר העולה מגבעת האם, צפונית מזרחית לגור אל עסכר, ומשם לאחר כברת דרך קצרה על ציר ההטיה ממשיך מזרחה ופונה ב-90 מעלות לכיוון צפון. משם הוא ממשיך במישרין אל פאתה המזרחית של גבעת הרתק ולמקום התלכדות הצירים עם ציר הנפט ושער המוצב. מדובר בדרך סלולה, אשר יש לשער כי נסללה הרבה לפני 1967, בשים לב לדרך הנחת אבני הריבוד שלה הדומה לזו שבדרך הפטרולים הסורית.

פרט לקטע הראשון, המטפס במדרון, יתרת הדרך כמעט אופקית ומאפשרת מעבר נוח מצפון לדרום, היישר אל בקתת הש"ג של המוצב. יתרונותיה של הדרך הינם בכך שהיא מצויה עמוק בתוך מרחב בטנו הרכה של המוצב הסורי, עליו עמדתי כאן. היא מטפסת היישר משער הכניסה לרמת הגולן שבגבעת האם, ומאפשרת נסיעה ישירה לתל פאחר בציר מרוחק יחסית ממקורות אש ישירה.

מן העבר האחר, חסרונה של הדרך ברוחבה: היא צרה, כאשר לא ניתן לסטות לשוליה ברוב מהלכה. ממזרח לה מצוי המדרון המטפס לעבר מוצבי זעורה. ממערב לה משתפלת הקרקע בתלילות לעבר מרחב ציר ההטיה. רק באיזור עין א-דייסה וגבעת הרתק ניתן לרדת משוליה מערבה (באזורים המסומנים בסכמה שהבאתי לעיל).

עם זאת, לו היה עלי אישית לתכנן ציר תנועה ההולם את פקודת מקבת, הייתי מתכנן את הציר הזה כציר תנועה עיקרי. כצירי תנועה משניים הייתי בוחר את הדרך המטפסת אליו מדרום לעין א-דייסה. כמו כן ניתן היה לטפס בחלקה הדרומי של דרך זו לכיוון מזרחה לציר הנפט ולהמשיך על ציר הנפט (ראו מפה).

סיכום:

איני יודע אם בכל הסאגה של תל פאחר, טעה נווט כלשהו בניווט. עם זאת, סבורני כי ראוי היה שגדוד 12 יובל, במסע ההתקרבות דלו אל התל, ע"י צוות ניווט מהסיירת שילמד היטב את פני השטח, הן בתצפית ישירה והן ע"פ תצ"א. לשם כך קיימים פלס"רים בצה"ל וזו משימתן של פלוגות הסיור בכל הצבאות המודרניים. לצערי, צה"ל מעולם לא השתמש כראוי בכוחות סיור. במקום שישתמשו בהם לתפקידיהם המסורתיים, נעשה בהם שימוש כיחידות שנועדו ללחימה. כך נעשה גם כאן.

הראיתי כי קיימים היו צירים מתאימים לביצוע המשימה כפי שתוכננה. לא בחנתי את דרכי הפעולה האפשריות של האויב כנגד כוחות הנעים בצירים אלה. גורם אשר אמור להוות שיקול בבחירת ציר תנועה למגע. אף איני יכול להתייחס לציר התנועה שנבחר ע"י המתכננים – דבר שראוי כי יעשה, אם יימצא השקף המקורי.

וכל השאר, הרי הוא בידי הקורא.

חלק ב' – הסיור בשטח

פנורמה כללית

צילום מתל עזזיאת: האיזור שמדרום לתל פאחר

תחנה ראשונה – דרך הפטרולים הסורית ליד בחריאת. כ-800 מ' מזרחה עוברת במקביל דרך ההטיה

בני: ממזרח לדרך ההטיה אפשר לראות ציר אחד בצד שמאל של גבעת הרתק החשוף לתל פאחר, וציר אחר במדרון אחורי מדרום לגבעת הרתק שמוסתר מהמוצב. הציר שיורד בצורה מתונה לדרום מערב מוביל מתוואי ההטיה אל ציר הנפט, כשהוא מטפס בצורת מדרון מתון כשאפילו ג'יפ מדרכות היה עולה בו ומגיע לציר הנפט בצורה מוסתרת.

שלמה: מכאן הדרך נראית לך עבירה?

בני: מכאן זה נראה לי די מתון. אתה רואה את הדרך הצפונית?  זו הדרך שירדנו עם הג'יפ והיא יותר מתונה.

נסענו למתחם גור אל עסכר, בדרך שמגיעה מגבעת האם מזרחה. זוהי גבעה ששולטת על גבעת האם ועל כל הכניסה מישראל אל הרמה

שלמה: צריך להגיד מילה טובה למתכנני קרב ההבקעה בפיקוד צפון, שזיהו פירצה חמורה בקו הסורי. יש כאן ניצול של תנאי השטח שמאפשרים עלייה מתונה בתנאי עבירות נוחים יחסית, זיהוי של בטן רכה שמאפשרת פריצת כוחות ועלייה מהירה לתפיסת הרכס ומשם מקפצה לכיוון קונייטרה ומסעאדה. הסורים חיכו להתקפה מגשר בנות יעקב או מכביש דן-מסעאדה, ועל האיזור כאן הם חשבו פחות.

בני: אם היו שמים כאן, על גבעת גור אל עסכר, שתי מחפורות טנקים ותותח נ"ט אחד, צה"ל לא היה יכול להיכנס בכלל. השאירו כאן בעסכר שער פתוח לגמרי. למעשה, כל מי שבא מגבעת האם לא היה נתקל באש מהצד הסורי, מלבד קצת ארטילריה שירדה עליהם, והיה יכול לנסוע כמו בדיזנגוף.

מבט מגור אל עסקר אל גבעת האם

מבט מגור אל עסכר אל גבעת האם שמתחתיו. הסורים לא ניצלו שליטה טופוגרפית והפקירו את המקום

שלמה: אנחנו עומדים עכשיו בגור אל עסכר, אפילו לא בשיא הגובה של המקום, ומשקיפים על גבעת האם ואל הדרך שממנה עלו ראשונים הטנקים של חטיבה 8 (ראו צילום). מלבד הפגזות מהרכס הגבוה, מזעורה או קלע, הקו הסורי הראשון כאן קרס כאילו לא היה. מה היה בגור אל עסכר? במפה הוא מסומן כמתחם גדול עם כמה מחפורות טנקים, אבל בפועל לא היה כמעט כלום. זה נמר מנייר. המוצב הכי קרוב זה נעמוש הקטן, שהטנקים של חטיבה 8 אפילו לא טרחו לעצור על ידו וספק אם בזבזו עליו אפילו פגז אחד.

בני: גור אל עסכר זו פירצה רצינית. תראה איזה תנאים טופוגרפיים מצויינים היו כאן לסורים. הגבעה הזו שולטת ממזרח על גבעת האם, הדחפורים פרצו מכאן, כל ההנדסה של פיקוד צפון היתה כאן. איך הסורים השאירו דרך כזו פתוחה? אפשר להיכנס מכאן גם לנעמוש, גם לבחריאת, גם לתל עזזיאת. נראה שהם רק רצו להגן על דמשק, ויתרו על הרמה וריכזו כוחות לפני דמשק. נראה שהסיבה לתכנון הלקוי של קו המוצבים הסורי נבע מכך שהסורים התכוונו שזה יהיה קו השהיה בלבד, כאשר קו הבלימה העיקרי יהיה בעורף לכיוון דמשק.

שלמה: הם יכלו לחסוך מעצמם את ההגנה על דמשק אם היו מרכזים כאן כוח, בונים קצת תשתיות ומפזרים כמה טנקים. מספיק פלוגת טנקים שהיתה יושבת כאן כדי לסכל את מבצע מקבת. בפיקוד צפון ובגולני הגדירו אחרי המלחמה את קו הגבול הסורי כקו מז'ינו כדי להאדיר את ההישג של צה"ל, אבל לאט לאט נוכחים לדעת שלא מיניה ולא מקצתיה. אולי בעצם קצת מקצתיה. מבחינה צבאית היתה כאן הפקרות של הצבא הסורי, וצה"ל ניצל זאת עד תום.

בני: תסתכל, כאן יש מוצב, כאן מוצב וכאן יש מוצב ענק. מדרום מוצב נעמוש ומאחוריו מוצב עוקדה, ומאחורי מוצב עוקדה משתרע המערך הגדול של קלע. כמה קילומטרים צפונה משתרע מערך דומה: בחריאת, תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר ומערך מוצבי זעורה. בין שני קווים אלה מצויה הבטן הרכה. פרט לגור אל עסכר החלש והסמלי, אין כלום במרחב פריצה זה.

המשכנו בדרך ההטיה צפונה לכיוון תל פאחר, עד למקום שבו נפגע הזחל"ם שעליו נהרגו ארבעה לוחמים

בני: שים לב שציר ההטיה לא סומן על מפת 1967 שהיו בידי חלק מהמפקדים. ראה במפת קוד 1:20,000, שהיתה בידי לוחמי השריון: כאן זה מזלג הדרכים שממנו היו צריכים לעלות. השטח השתנה, העצים גדלו. הציר עובר מצד צפון, ולעומת זאת במפה הישנה הוא עובר מצד ימין. דרך ההטיה שאנו נמצאים עליה לא משקפת את הדרך שמסומנת במפה. מכאן הטנקים ניסו לעלות, המ"פ סגל אמר שאי אפשר. עם מה הם יכלו מתל פאחר לסכן את הטנקים? כאן מצאנו בפעם קודמת רסיס פגז. המודיעין ידע שיש טנקים בסודה ועזזיאת – למה לא ירו עליהם ארטילריה? היה גדוד מכמ"ת עם חמש סוללות מרגמות 120, היה גדוד שדה של 25 ליטראות עם 18 קנים של 84 מ"מ, היה עוד גדוד של חטיבה 8 שהעבירו אותו גם הוא לפקודת גולני, והיה עוד גדוד של 155 מ"מ שהיה מיועד לפגוע בסוללות הסוריות. גם מרגמות 81 מ"מ של הפלוגות המסייעות ירו על תל עזזיאת. לגדוד 51 נתנו מיסוך על תל עזזיאת כדי שיוכלו להתקדם מוסתרים.

שלמה: מח"ט 1 בשלב מסוים נתן הוראה למג"ד 51 לעזוב את המשימה שלו לכיבוש תל עזזיאת ולבוא לעזור למוסא קליין וגדוד 12. עכשיו בוא נסתכל מכאן על דרך הפטרולים הסורית שממערב לנו מתחתינו, בערך 800 מטר, האם גדוד 51 יכול היה לעזוב את הדרך ולהגיע לעזור?

בני: לא בטוח שזחל"מים יכולים לעלות בין תוואי דרך הפטרולים לתוואי ההטיה. רוב המרחב שבין הצירים מתון יחסית, אבל הקטע שמתחת לתוואי ההטיה תלול וטרשי. נקודה חשובה נוספת: המרחב מוקף בארגז מוצבים בצורת האות כ' הפוכה, כאשר פיתחה לכיוון דרום. ממערב שולטים עליו מוצבי בחריאת ותל עזזיאת. מצפון מוצב הנקניק הארוך של בורג' בביל, שגם עליו היו מיצדיות ועמדות טנקים ובעורפו מוצבון מרגמות, ועליו מחפה מוצב הטנקים של חירבת סודה. ממזרח מצוי תל פאחר. אם גדוד 51 היה סב על צירו מזרחה לכיוון תל פאחר, הוא היה חושף את אגפו לכל הכוח הזה ועלול היה להילכד בארגז האש שנוצר ע"י מוצבים אלה. האפשרויות האחרות למילוי פקודת המח"ט היו לסוב לאחור ולעלות על ציר התנועה, שלא ברור אם היה פנוי, שנועד לגדוד 12, או להמשיך ישר ולפרוץ דרך בורג' בביל, או מצפון לחירבת סודה. שתי אופציות בעייתיות. תראה את מרחב התמרון של 51 בסכמה הבאה:

סכמה אפשרות עליית גד 51 לעזרת גד 12

שלמה: וברגל?

בני: יש להם דרך מוסתרת מתל פאחר, אבל לא מעזזיאת. אני לא הייתי עושה את זה כי אז הם חושפים את האגף שלהם גם לעזזיאת, גם לבורג' בביל וגם לבחריאת.

שלמה: אז מה חשב המח"ט כשאמר להם לעלות לעזור לגדוד 12, איך לדעתך הוא רצה שהם יעשו את זה?

בני: את זה אתה צריך לשאול את יונה אפרת.

שלמה: מג"ד 51 היה יכול להציב טנקים בעמדות אש על תל עזזיאת ובורג' בביל כשהחיילים שלו עולים ברגל.

בני: לשם כך היה צורך לכבוש קודם את תל עזזיאת. יש לזכור כי בעת מתן הפקודה ע"י המח"ט, היה גדוד 51 רק באיזור בחריאת והיה עליו לעבור עוד כברת דרך לתל עזזיאת, או לכל מוצב אחר, שהיו עדיין תפוסים ע"י הסורים. מצד שני, למוסא קליין היו יותר טנקים. יש לו פה, באיזור המפגש של שלוחת הרתק עם ציר ההטיה, מעין רמפה כזו. הוא היה יכול לשים את הטנקים מול פאחר, מול סודה, מול בורג' בביל וגם על עזזיאת. הוא יכול היה לפרוש אותם בחצי קשת על השלוחה הזו – הקצה התחתון של גבעת הרתק שצורתה חצי סהר משני צידי תוואי ההטיה.

שלמה: מכאן אפשר לראות את גבעת הרתק, זו שדובר שהכוחות יגיעו אליה, שהטנקים יחפו ממנה ובחסותם הזחל"מים עם החיילים מגיעים לכביש הנפט ולכניסה.

בני: עזרא ברוש עלה מכאן?

שלמה: הוא עלה, לא ידוע לאיזה מרחק ואיפה עמד. הוא סיפר שעלה לעמדות אש כ-400 מטר מדרך ההטיה וירה קצת על תל פאחר ממרחק 850 מטר.

בני: הנה זה שם, אני לא מבין למה הורידו אותם מכאן (באיזור שמעל הזחל"ם שנפגע). הטנקים המשיכו ועצרו יותר קדימה, זה הרבה יותר גרוע נראה. הדרך קדימה חשופה לתל פאחר. הם בכלל לא הגיעו לדרך הזאת המטפסת אל ציר הנפט. אף אחד לא יכול לחשוב מה קרה בדיוק למוסא והחברים שלו שעמדו פה בדרך ההטיה והיו צריכים להחליט.

צהוב- ח'ירבת א-דייסה אדום- איזור מתאים לעמדות ירי. ירוק- איזור מתאים לטיפוס מזרחה (האיזור שאנו סיירנו מצוי על הגדה הדרומית של הוואדי הזה, כ-100 ממקום הצילום צפונה. כחול- שיא גבעת הרתק

דרך ההטיה מדרום לתל פאחר (העצים משמאל). בצהוב: חירבת א-דייסה. באדום: איזור מתאים לעמדות ירי. בירוק: איזור מתאים לטיפוס מזרחה (האיזור שאנו סיירנו מצוי על הגדה הדרומית של הוואדי הזה, כ-100 ממקום הצילום צפונה). בכחול: שיא גבעת הרתק

שלמה: מוסא קליין נקלע לבלגן. יש עדויות על הטנקים שמתקשים לעלות מכאן, שהמ"פ של הטנקים מפסיק לשתף פעולה, ובכלל לא ברור אם מצאו את הדרך הנכונה לציר הנפט, לא ידוע מה היה מסומן להם במפה והאם זה תאם את הקיים בשטח, וכמובן האש שניתכה מצפון וממערב. תערבב הכל ביחד עם ההערכה של מוסא קליין שתל פאחר נראה שקט יחסית וייתכן שאפילו ננטש, ותקבל את מה שהינחה אותו לוותר על הגעה לדרך הנפט. מכל הנסיבות האלה זה נראה לו סרבול וסיכון הכוח.

בני: שם זה ואדי קיבלי, מדרום לו חורבות הכפר, אנחנו נעלה עכשיו רגלית ונתרשם.

חצינו את גדר הבקר ועלינו כמאה מטרים צפונית למיקום "זחל"ם המוות

צולם (לא בסיור הנוכחי) מחורבות א-דייסה צפונה. במרכז הצילום - "גבעת הרתק" החולשת על תל פאחר (קבוצת העצים משמאל)

צולם (לא בסיור הנוכחי) מחורבות עין א-דייסה צפונה. במרכז "גבעת הרתק" החולשת על תל פאחר (קבוצת העצים משמאל). מימין: ציר התנועה המזרחי

ממזרח השתרע שטח קרקע ישר, המשתפע במתינות מזרחה ומעט צפונה אל תוך ערוץ רדוד, חסר שוליים. השטח נוח מאוד לתנועת רכבי שטח מזרחה, אם כי מרובב בגושי בזלת לא גדולים כפי שניתן לראות מן הצילומים. לדברי אבינועם, המומחה לרכב שטח, אין בהם כדי למנוע מעבר של כלי רק"מ.

ככל שהעמקנו מזרחה עלתה זווית שיפוע הקרקע, אך עדיין אין מדובר בעלייה קשה. ההליכה היתה קלה ביותר, אפילו לא התנשפנו. גם טנק שרמן עולה את זה. משמאלנו, מעבר לערוץ, נראו חורבות הכפר עין א-דייסה: תילים נמוכים של אבני בזלת ובינותם שרידי פח גלי מעוקמים ומחלידים, ששימשו גגות לבקתות הדלות בהן חיו הכפריים. במרכז עמד למעצבה משקוף גלמוד אחד שנותר על עמדו בינות לתילי ההריסות. מלפנינו עבר צינור מים בקוטר של כ-3 צול ומעליו, עוד כמאה מטרים, נתמתחה לה דרך נוחה ההולכת מדרום לצפון לעבר גבעת הרתק ותל פאחר.

חירבה באדייסה

בחורבת עין א-דייסה – חלק ממבנה ששרד

חזרנו מערבה אל תחילת החורבות ופנינו צפונה. גם כאן השטח שממזרח לחורבות נוח למעבר כלפי צפון. חצינו את הוואדי הרדוד כשאנו הולכים צפונה בצמוד לשוליו המזרחיים של הכפר. אמנם אבני הבזלת התרבו כאן, אך עדיין היתה דרך נוחה למעבר לכיוון צפון מזרח. צפונית לנו נמתח ואדי קיבלי, אשר לא נתקלנו בכל קושי לחצותו ולהגיע שוב בקלות אל הדרך ההולכת ממזרח לכיוון גבעת הרתק. אורכה של הדרך העולה מדרך ההטיה אל הדרך המזרחית הינו כ-700-600 מטר.

שלמה: הסיפורים בגדוד 12 היו שהטנקים החליקו בעלייה, שמצמדים נשרפו.

בני: אם היו נכנסים קצת דרומית לוואדי קיבלי, מאה מטר צפונית למקום שנפגע הזחל"ם של דרימר, הם היו עולים בקלות. לכן היו צריכים לעלות מהמקום שבו החלנו לטפס מזרחה.

נסענו בדרך ההטיה דרומה, ליד מכלאת בקר וחורשה קטנה פנינו שמאלה ומזרחה לציר שעולה מעל עין א-דייסה ו"גבעת הרתק", החולשת מדרום על תל פאחר

בני: הראש של הגדוד נעצר הרבה יותר קדימה, צפונית לנקודה שאותרה על ידינו. היתה עצירה אחת לצורך עליית הטנקים. במקום שהיינו בו טנקים לא יכלו לירות על תל פאחר כי גבעת הרתק הסתירה.

צילום פוטו מעל אדייסה

צילום ממזרח לכיוון מערב מהדרך שעוברת מעל חורבות עין א-דייסה

התקדמנו מזרחה וצפונה על הדרך שמעל חירבת עין א-דייסה

בני: בינתיים הכל הולך לפי המפה. זו הדרך שעולה מדרום לצפון, אבל היא לא דרך שמסומנת במפה, זו דרך של היום. אני מנסה לחשוב מה היתה הדרך של 67, לא של היום. אנחנו רואים מתחת, מכאן אפשר היה לעלות מלמטה. שום בעיה לטנק שרמן לעלות.

שלמה: אנחנו נוסעים על הדרך שוואדי קיבלי חוצה אותו מלמעלה למטה, ממזרח למערב. מימיננו הוואדי שמתחיל בציר הנפט ויורד לדרך ההטיה. רואים פה המון גלי אבנים. בפיקוד צפון זיהו את התוואי הזה כדרך, ואנחנו מדברים על מצב שבו טנקים צריכים לעלות לציר הנפט.

בני: הם לא צריכים לעלות לציר הנפט.

שלמה: פעם הסתכלתי מציר הנפט למטה, כ-200 מטר דרומית לעין פית, יש שם מדרגה שמונעת מרק"מ לעלות.

בני: אם היו באים מכאן, בדרך המגיעה מדרום לגבעת הרתק, היה אפשר להתחבר בהמשך הדרך לציר הנפט באיזור הקודקוד התחתון השמאלי שלו ומשם להמשיך.

ואדי אל קיבלי

צילום מהדרך שעוברת מעל חורבות א-דייסה: ואדי קיבלי היורד מכביש הנפט לדרך ההטיה

שלמה: אם לסכם את העניין, סך הכל הדרך מתוואי ההטיה עד לציר הנפט עבירה ברובה, אבל העובדה שהיתה חשופה לאש ממוצבי עזזיאת, סודה ובביל הפכה את העלייה לבעייתית. בדיעבד, או יותר מדויק – בחוכמת הבדיעבד, הדרך שתוכננה לחטיבה 8 לעלות לציר הנפט, בתוואי שנמצא כ-400 מטר דרומה מנעמוש, דרך שהטנקים פספסו בגלל החלטת ניווט שגויה, היתה הטובה ביותר. בגלל שתוכננה לחטיבה 8 היא נפסלה לשימוש עבור חטיבה 1, שנשלחה צפונה משם לחפש את הציר שלה. כידוע, חטיבה 8 לא עלתה משם לבסוף, המשיכה עוד דרומה והסתבכה עם מוצבי קלע. היה צורך בחפ"ק פיקודי עירני ומאלתר, שהיה משנה לגדוד 12 את המסלול ושולח אותו לעלות מהמקום שחטיבה 8 פיספסה במקום להיות ברווזים במטווח, בדרך ההטיה מתחת לעין א-דייסה. אבל כאמור, זו חוכמת הבדיעבד.

תוספת מאוחרת לפוסט

עת ניגשתי לבדיקת הדברים, היה בידי פוטוסטט קצוץ קצוות. לאחר הפרסום קיבלתי את הפוטוסטט השלם, כולל האיזור המזרחי – איזור ציר הנפט והכניסה המזרחית למוצב.

מהפוטוסטט הזה ניתן ללמוד כי ציר הנפט של אותם ימים אינו דומה לציר הסלול כיום. במקום העקומה החדה מזרחה הקיימת כיום, נמשך הציר ישירות לאורך הצינור משער הכניסה למוצב דרומה.

פוטוסוטט

שווה לבדוק האם הציר של אותם ימים, הנראה בפוטוסטט, אינו אלא הדרך המזרחית, אשר נבחנה על ידינו ונמצאה כדרך העדיפה (לשם כך צריך לחזור לשטח עם הפוטוסטט, מפה, מצפן וג'י. פי אס. שיכול להוציא נ.צ).

על הפוטוסטט סומן בעיפרון שעווה אדום, חץ המוביל מדרום מזרח לכיוון גבעת הרתק (הביצה האדומה). מתחת לקו החץ רואים סימן שיכול להיות גם הוא דרך, הבאה מדרום ומקבילה לקו צינור הנפט. הבעיה היא שדרך זו נראית בקושי, כאשר חלקה הדרומי מטושטש בלבן (אולי עננות).

חץ נוסף מוביל לגבעת הרתק מכיוון דרום מערב- ממזרח לעין א-דייסה, ותואם לחלוטין את האזור העביר שאיתרנו במסענו הרגלי.

משמאל לגבעת הרתק רואים בבירור את הדרך העולה במדרון הקדמי מזרחה מציר ההטיה אל ציר הנפט. ניתן לראות עד כמה היא קרובה לעמדות המוצב הדרומי. כל שיירה שהייתה עולה בציר הזה, חייבת  לנסוע עם דופן שמאל חשופה לאש, כאשר אפילו כדורי ח"ש של מק"כ היו מחוררים את דפנות הזחלמים, שלא לדבר על  מטולי RPG או פגזי תול"ר שהיו משמידים את הטנקים מטווח כזה.

ואידך, זיל גמור.

נסענו לחירבת סודה

cropped-p4107986.jpgשלמה: אנחנו נוסעים בדרך שעברה מעל הכפר א-דייסה, מתחברת עם היעד הדרומי של תל פאחר ונשפכת לחנייה בכניסה לתל פאחר. יוצאים לדרך הנפט ומיד פונים שמאלה ומתגלגלים למטה בדרך הצמודה למוצב, עוברים את המקום ששם מונח הגלגל המניע של טנק ברוש, שנפגע מתחת למוצב, מגיעים לשרידי זחל"ם המרגמה שנפגע והתפוצץ, ומכאן פונים מערבה ויורדים לכיוון בורג' בביל.

בני: אנחנו נעים על הדרך היורדת מתל פאחר לכיוון תל עזזיאת. הדרך חוצה את מוצב בורג' בביל לאורכו. בחלק המזרחי רואים מימיננו מוצב נפרד עם מיצדית, כנראה עמדת מחלקת מרגמות. משמאלנו רואים את מוצב הנקניק הארוך שאורכו כקילומטר. בחלקו המערבי חוצה אותו דרך הפטרולים הסורית. על הרכס המוארך של המוצב רואים מספר מיצדיות. במפת הקוד מ-1967 מסומנות גם מספר מחפורות טנקים.

מחפורת טנק בחירבת א-סודה. מבט לכיוון צפון

מחפורת טנק בחירבת א-סודה. מבט לכיוון צפון

שלמה: מבורג' בביל אנחנו פונים ימינה לדרך הפטרולים הסורית, נוסעים כ-300 מטר ומגיעים לשלט של חירבת סודה. למקום הזה אנחנו מייחסים את עיקר הנזק שנגרם לגדוד 12 בדרכו לתל פאחר. בסיור קודם שעשינו (מקבת 2014) המסקנה היתה שהטנק שעמד כאן הוא זה שפגע בזחל"מים ובטנקים בדרך ההטיה וגרם נזקים כבדים.

תמונת הזחלם מחירבת סודה

מבט מעל מחפורת טנק בחירבת סודה לעבר ציר ההטיה מדרום לעין-א-דייסה. בעיגול ניתן לראות את השלט הלבן הנושא את שמות 4 הרוגי הזחל"ם. כך ראה תותחן הטנק הסורי את מטרתו בהגדלה של X20 צילום: בני [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

בני: על הגבעונת הזו היה מוצב הטנקים. מאחור רואים מחפורת גדולה, כנראה עמדת טנק שפנתה מערבה לכיוון ישראל. מדרום לה פזורות מספר מחפורות שכיום הן רדודות, שהיו כנראה מחפורות טנקים שפנו בחצי קשת דרומה. משמאלנו מצוי באזימוט של 120 מעלות תל פאחר, מדרום לו גבעת הרתק ועוד יותר דרומה רואים את הערוץ הבולט של ואדי קיבלי. מדרום לו נפגע הזחל"ם של דרימר. אנחנו יכולים לרואים מכאן, לצד דרך ההטיה, את השלט עם שמות ההרוגים, נקודה לבנה בולטת על הציר (ראו צילום). בחירבת סודה יש כאמור מספר מחפורות טנקים. האזימוט מכאן לכיוון מקום פגיעת הזחל"מ הוא כ-160-150 מעלות.

סיום המסע וסיכום

שלמה: סיירנו קצת במתחם חירבת סודה וחזרנו לטנדר שעמד בדרך הפטרולים הסורית. יכולנו לתת קפיצה לתל עזזיאת הסמוך, אבל השמש אותתה שהיא מעוניינת לסיים את יום העבודה שלה. סגרנו יום מעניין בשטח, שכלל ביקור בבחריאת, גור אל עסכר, דרך ההטיה וחורבות הכפר א-דייסה. לא היו הפתעות על פני מה שידוע מהעבר, אבל היה חשוב שנגיע וניגע, שנלך ברגל ונרד לפרטים הקטנים. הלוואי שיום אחד נגלה את שקף ציר התנועה כדי להבין טוב יותר מה קרה, ואז נסגור עוד פינה במבוך הלא נגמר של קרב תל פאחר.

מודעות פרסומת

74 מחשבות על “גם שרמן עולה את זה

  1. אני מביא את תגובת עזרא ברוש שצלצל אליי כעוס למקרא הרשימה הזו שלטענתו היא "קטסטרופה", ולגמרי לא משקפת את המציאות של האיזור הזה ביוני 1967.

    ברוש לא אהב לראות את המפות הצבעוניות, תצלומי הלוויין של גוגל והטנדר המצוחצח מודל 2014 שנע על שבילים שלדבריו התהוו ונוצרו אחרי המלחמה ע"י עדרי פרות וכל רכב שעברו שם.
    ברוש טען שב-67 השטח היה לגמרי אחרת והיו בו רק שבילי עיזים, שהדרך שסומנה עבור גדוד 12 לעלייה היתה דרך גלי האבנים של ואדי קיבלי (כפי שסיפר יאיר ישי), ולא דרך השבילים שבכלל נוצרו אחרי המלחמה. לדבריו, הטנקים היו עם זחלים אמריקאיים בעייתיים, שאם היו נתקלים בסלעים היו עלולים להיתקע ואף להתהפך, שכל השטח בער ומאות פגזים עפו באוויר והסיטואציה לא היתה פשוטה, ואילו אנחנו באים עכשיו עם מפות לוויין של גוגל וטנדר מודרני, נוסעים על דרכים שנסללו אחרי המלחמה ומנסים לשכתב את המציאות.

    עד כאן חלק מהביקורת של ברוש.

    חיפשתי קצת בבלוג ומצאתי שבסיור לתל פאחר שערכנו באוקטובר 2013 נאמרו הדברים הבאים – ואני מצטט:

    עזרא סלע: "מאחר ואני הייתי בתצפית לכאן (לפני המלחמה מגבעת האם), אז קודם כל אף אחד לא אמר לי שיש דרך (מההטיה לנפט). אמרו לי שיש נתיב, תבדוק את הנתיב. יש רכס בין תל פאחר ויש את השטח. אתם רואים את שני גלי האבנים על השלוחה הזו? זה היה אמור להיות הנתיב לעלות למעלה. הטנקים היו אמורים לעמוד משמאל לנתיב הזה ולתת חיפוי לגדוד. זה מה שמוסא כנראה התכוון".

    מוראד: טנקים היו יכולים לעלות בנתיב הזה?

    ברוש: ודאי שכן.

    יאיר ישי: עכשיו תראו, אלו היו שני גלי האבנים, פה היתה התוכנית המקורית לעלות. מבחינת ניווט רואים בתצ"א שיש דרך, אבל כאן רואים שאין דרך. השאלה אם אפשר היה לעלות או לא.

    סלע: אני לא טנקיסט, אבל טנקים יכולים לעלות פה.

    ברוש: אתה צודק.

    לינק לפוסט ההוא: https://naamoush.wordpress.com/2013/10/22/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%9D/

    • עזרא אינו אמור לכעוס.
      המפות, הדרכים המסומנות בהם והתצ"א הינם רק עזרים ששימשו לאיתור תוואי השטח שהיו קיימים גם ב67. בסופו של דבר, עלינו ברגל, בדרך לא סלולה. אני מכיר היטב את העבירות של השרמנים. ראיתי אותם ב-1973 מטפסים על ג'בל ג'ניפה וחוצים אותו מצפון לדרום. שירתתי 9 שנים בגדוד של הגרוטאות האלה. הם נסעו וטיפסו גם במקומות קשים יותר.
      על מנת למצוא את תוואי השטח, קראתי את כל המקורות בבלוג הזה ובספרות. ברור לי שמן הנקודה בה צפו כבר הטנקים על התל היה קשה מאוד לטפס על גבעת הרתק. דרך הטיפוס האידיאלית שאיתרנו, אינה באיזור מפגש ואדי קיבלי עם ציר ההטיה והמעין, אלא דרומית לשם, ודרומית גם לעין א-דיסה. למרות זאת שמענו שעזרא טיפס עם הטנק שלו גם באיזור ממנו הוא תפס עמדת ירי לכיוון התל.
      עזרא, אינך צריך לכעוס. איש אינו מטיל עליך אחריות שהיא על כך שנשלחת למקום שלא תוכנן, הישר לתוך הקנים הסוריים. אתה ביצעת את הפקודות שקיבלת ושילמת מחיר יקר.

      ובאשר למפות הצבעוניות וכו': נאלצנו להשתמש בעזרים "צבעוניים" ובטנדר 2008, על מנת לחזור אחורה במכונת הזמן ולנסות לשחזר כיצד ניתן היה לנוע. הדרכים אולי השתנו.
      הטופוגרפיה-לא.,
      וכן, אני יודע דבר או שניים על אש ארטילרית ותנועה תחת אש כזאת.

  2. ערב טוב
    רשימה מפורטת ועשירה
    לא הייתי במקומות שהכותב רשם עליהם ולכן לא יכול להביע דעתי באופן נחרץ רק להביט במפות ולהסכים עם רוב מסקנותיך
    לגב י עבירות טנקי שרמן אזכיר כי במלחמת ששת ימים טנקי שרמן סוג M 50 המיושנים יותר של גדוד 95 עלו בעליה תלולה על טרסות הטרשים של גבעת הרדר ומיתחם אל עזיז לאוזה ותחת הפגזה כבדה ביצעו את המשימה
    באם אזור עדייסה לא היה ממוקש כפי שניתן להיוכח מהמפות לפיכך איני רואה בעיה בעבירות מאחר ובמקומות עם זויות חדות ניתן לנוע במעגלים
    בעיה שעלולה להיוצר היא התחממות מנועי השרמנים תוך כדי טיפוס
    הדבר קונקרטי לכל טנק לגבי טיב המנוע או רמת תחזוקתו וכמובן לתנאי השטח ובכל מקרה כמובן שהיו דברים מעולם
    בעיון ממפת 67 ניתן לראות בברור שתלילות השטח אינה ברמה ששרמן לא יוכל לו

  3. תודה לבני על הכתבה.
    אנסה להגיב במנות קטנות בכל פעם.

    1. בהקדמה נכתב "במהלך התקופה מאז החל הבלוג נעמוש בפעילותו, החלו להישמע יותר ויותר קולות מצד הטוענים כי לא טעות בניווט היתה, אלא שניתוח פני הקרקע לא תאם לתנאי עבירות השריון, כפי שהסתברו בפועל."

    יוסי פרידמן, קמב"ץ הגדוד שהיה עם מוסא המג"ד זוכר שסגל חזר מבדיקה ושסגל דיווח למג"ד שניתן לטפס במקום. יוסי זוכר שהיה ויכוח במקום עם מ"פ הטנקים שסרב להורות לטנקים לטפס. אנחנו רואים מהכתבה הקודמת בה תיחקר אפרים ריינר את אנשי השריון ובינהם עזרא ברוש, שברוש מעיד כי טיפס במקום לעמדת אש "קצת צפונית" לעין א'דיסה ולא הזכיר כי ניתקל בבעית עבירות.
    לא מצאתי בשטח מקום לעמדות אש שהן קצת צפונית לעין א'דיסה למעט שוליה המערביים של גבעת הרתק. ולכן כך סימנתי במפה שהתפרסמה בכתבה על תחקיר אפרים ריינר לאנשי השריון בשנת 1968.
    כ"כ וכפי שמצויין באחת התגובות לכתבה הנוכחית, עזרא ברוש העיד בפני הקצינים שהשתתפו בסיור בשטח לפני שנה, כי לא רק שהיו מסוגלים לעלות עם השרמנים במקום אלא שאף תירגלו ירידה וטיפוס במקומות שדורשים רתימה של הטנקים לכבלים.
    העדות היחידה של אדם שהיה גם הוא בזחל"ם המג"ד, שהיה קושי בטיפוס במקום הוא פליקס רוטר, קצין הקשר של הגדוד.
    הוא זכר שהטנקים ניסו לטפס במקום וניתקלו במדרגת סלע.
    אציין שמצאתי רק מדרגת סלע אחת בקרבת תוואי ההטיה, שם נעשה הניסיון לטפס מזרחה כטענת פליקס. יש מדרגת סלע בקטע של 5 מטרים ממש בערוץ הנחל אבל ניתן לסוע דרומה או צפונה 10 מטרים ולעקוף אותה בקלות.
    לא זכור לי שהתרבו הטוענים בבלוג הטוענים שהשטח לא היה עביר או שניתוח פני השטח היה לקוי. להפך, אני עצמי חזרתי על כך בכמה וכמה הזדמנויות בבלוג, וטענתי שבדקתי את השטח שלוש פעמים ומצאתי שניתן לעלות במקומות רבים בקרבת עין א'דיסה עם טנקים וגם עם זחל"מים.

    מ"פ פלוגת הטנקים זיוה, לא נכח בתחקיר של אפרים ריינר.
    בהנחה שהודח מתפקידו, כפי שנאמר לנו על ידי פקוד שלו שהשתתף בקרב, מה היתה העילה לכך?
    האפשרויות הן: א) סירובו כביכול לעלות בעין א'דיסה ב) תיפקודו הלקוי בגיא ההריגה אחרי שהטנק שלו נפגע.
    עפ"י ההגיון סיבה (א) היא היותר משמעותית. לא הגיוני (לפחות לדעתי) שיתחשבנו עם מי שלקה כפי הנראה בהלם לאחר הפגיעה בטנק.
    כלומר, מפקדיו החליטו שאינו יכול להמשיך בתפקידו אחרי שסירב לעלות לציר הנפט.
    אינני טוען, כפי שאולי ניתן להבין מדברי לעיל, שזו הסיבה היחידה והעיקרית לכך שהמג"ד החליט לא לעלות במקום.
    כבר מניתי בעבר מספר סיבות אפשריות:
    1. לחץ מצד המח"ט למהר ולכבוש את תל פאחר, כי הכיבוש היווה תנאי לכיבוש תל עזזיאת עפ"י הוראה מפורשת של פיקוד צפון.
    2. הערכה של המג"ד שתל פאחר הוא לא יעד קשה
    3. ירי טנקי האויב מכיוון צפון מערב שהחל כבר בזמן העצירה בעין א'דיסה. ירי זה גם הוא היווה לחץ לביצוע מהיר וכן יתכן שמכיוון הירי ניתן היה להסיק שהכוח שיטפס בעין א'דיסה יהיה חשוף לירי הטנקים של האויב גם בזמן הטיפוס.

    הכתבה הנוכחית מחזקת את המסקנה שהשטח היה עביר אבל אינה צריכה להתמודד, לפחות בנתים, עם הטענה ההפוכה.

    • שלום לכולם.

      א] טוב שהזכרת שלגירסת הקמב"ץ (שהתפרסמה בשעתו בבלוג) סגל חזר מבדיקה ודיווח שניתן לעבור [יוזכר כי המאירי בספרו כתב שהקמב"ץ הוא שבדק את השטח ודיווח זאת]. יש לשאול איפוא את בני על מה הסתמך בדבריו למעלה: "המ"פ סגל אמר שאי אפשר".

      אזכיר רק שיש כאן עדות מול עדות, וכוונתי לזו שאף היא התפרסמה בשעתו בבלוג: "קליין שלח חבר'ה לחפש את הדרך המקשרת בין ציר ההטיה לציר הנפט, אבל אלה חזרו ואמרו לו שהשטח בלתי עביר"; "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל, או אחד הסמלים או מוסא, לא זוכר מי".

      ב] בפוסט שהתפרסם כאן בספטמבר נכתב על ירי הטנקים (הציטוט דלהלן כולל את הנמצא בין חצאי אריח): "ובמקום [לטענתו, ב"גבעת הרתק" ליד עין א-דייסה] נמצאו תרמילי פגזים של 75 מ"מ". ועל כך הגיב שם בני: "אני משוכנע כי עזרא ברוש צודק באמרו כי הטנקים טיפסו על גבעת הרתק. עיון במפת 1:20,000 מאותם ימים מגלה כי היה ציר טיפוס די מתון מעין א דיסה אל גבעת הרתק, בואכה ציר הנפט." – אלא שאיש עדיין טרח להשיב על השאלה שנשאלה שם, איך לתווך זאת עם הזכרון על "850 מטר אש".

      ג] בהמשך לסעיף הקודם, אפנה שאלה למומחים: מה הסיכויים לאתר כיום בשטח את המקום בתמונה [לפי צירוף פרטים בפוסטים השונים, היא צולמה בספטמבר 67'] בה נראה תרמיל פגז שנורה מאחד הטנקים, לפי *קו הרקע* הנראה בה. על תמונה זו, שפורסמה בבלוג ביוני האחרון, נאמר כי "צולמה בעין א-דייסה":

      ד] "העדות היחידה של אדם שהיה גם הוא בזחל"ם המג"ד, שהיה קושי בטיפוס במקום הוא פליקס רוטר, קצין הקשר של הגדוד." – – – לא מדוייק. הרי באותה הזדמנות של הראיון עם הנ"ל הובאה גם עדות מנחם רובינשטיין, סמל המבצעים, שהיה גם אותו באותו זחל"ם וסיפר: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח." גם בדיווח הבלוג על כינוס ספטמבר האחרון, כאשר המקור המאשים את מ"פ הטנקים חזר על דבריו בכינוס: "וכשהגענו למקום הפיצול, הטנקים במפורש אמרו – אנחנו פה לא יכולים לעלות" – מובא מיד אח"כ התיאור:
      "קול מהקהל: "הם ניסו".
      מנחם רובינשטיין: "הם ניסו, אבל הקלאץ' לא הלך להם שם"."
      (ותגובת המקור הנ"ל שם: "קלאצ'ים גם היו בדרך שנתקעו". מה זה "גם"? האם הוא מודה שנתקעו גם בעליה המדוברת?)

      אז כמה עדויות יש לנו היום מיושבי הזחל"ם על נסיון לעלות שלא צלח? שתיים? לא, שלוש. שהרי לפנינו דברי קצין השלישות החטיבתי, מתי רובינוביץ', שאף הוא ישב בזחל"ם המדובר ועדותו מופיעה בתחקיר שנרשם אחרי המלחמה ופורסם כאן רק בחודש האחרון: "הטנק המוביל עם סגל עליו מנסה לעלות ימינה במצוק, אך מתחלק לאחור. סגל קופץ מהטנק והולך לזחל של מוסא."

      אז שלוש? לא, ארבע. שהרי אחר פרסום עדותו של רובינוביץ' התפרסמה גם עדות הקש"א משה הראל, אף היא מתחקיר שנערך באותה תקופה, וגם דבריו ברורים, במענה לשאלה: "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – עונה הראל: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים" (וכבר דנו בכך האם דבריו מעידים על נסיון "לא רציני", והערתי שהוא לא נשאל על נסיון עליה ב*טנק* [/טנקים] ולכן לא הזכיר זאת).

      בנוסף לארבעת העדויות הללו, אחזור ואזכיר שגם ורדי, מ"פ פלוגת החוד שאמנם לא היה עם הזחל"ם במג"ד ואף נמסר בשמו ש"לא שמע או ידע מה התרחש שם" [אך ראה להלן על שסיפר שראה בעיניו], סיפר בכמה הזדמנויות: "הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר [צ"ל: אל הציר] … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח"; "בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכולים לטפס", "אני רואה בעיניים את סגל או יוסי פרדימן (הקמב"צ) מסמנים לטנקים לנוע פה ולנוע שם כדי לחפש נתיב עלייה, מנסים לכוון את הטנקים, *אני רואה* טנק מנסה לעלות ולא מצליח".

      כך שנכון לעכשיו, "העדות היחידה" *שהתפרסמה* – ואין לי לדון אלא על הגלוי לפניי – שייכת לזה שמספר על "ויכוח במקום עם מ"פ הטנקים שסרב להורות לטנקים לטפס", ואני מוצא להדגיש זאת, שכן בפוסט סמוך ראיתי באחת התגובות, מכותב שאני מכבד מאד, איך הפכה *עדות יחידה* זו ללשון רבים, כך: "עדיין יש שזוכרים התנהלות היסטרית שלו עוד בשלב שהמ"פ סגל בודק אם השטח עביר לעלייה מדרך ההטיה לציר הנפט, ויש כמה טנקים שמנסים לטפס למעלה" [לא ברור לי האם ה"התנהלות ההיסטרית" של מפקד המתחבא מתחת לטנק שלו ומסרב לצאת, היא שגרמה לכשלון גם שאר הטנקים שניסו לטפס? ו… האם הצליחו או לא?]; "כאן היו עדויות כי נמיר לא כל כך שיתף פעולה עם התכנון לטפס למעלה".

      אזכיר עוד שכך כתב גם המאירי ב-1970 (ולא מסתבר שהוא חלם על זה! ודאי שמישהו סיפר לו כך): "…מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון."

      ויש כמובן גם את עדותו של מ"פ הטנקים, ואביאה בלשונו (אתעלם לפי שעה מהנראה כי לא ממש סופרים כאן את גרסתו): "אולם בהגיע הפלוגה כשמחלקת החוד לפניה לעין אדיסה התברר שאין דרך סביבה להעלות [צ"ל: לעלות] לציר טרומבוזה [=הנפט]".

      ואם כבר מדברים, אולי כדאי לזכור גם את דבריו של נוסע נוסף בזחל"ם עם מג"ד גולני, דן שילון, שסיפר עליו בראיון לבלוג: "הייתי במרחק של כמה חיילים ממנו ואני לא יודע מה הוא דיבר תוך כדי. לא הרגשתי באותן דקות שיש בו איזה היסוס, הרגשתי שהוא יודע מה הוא רוצה". מי שרוצה להניח שמטעמי נימוס ויתר מג"ד גולני מלהביע דעתו בקול – באופן שהעיתונאי שצירף לזחל"ם שלו דווקא כן ישמע – את דעתו על מ"פ הטנקים, ש"נכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות" [נא לשים לב: גם לעדות זו, בשלב הזה "לא היו יריות". יצויין כי לשאר העדויות היו באיזור גם יריות – מחורבות עין א-דיסה – וגם הפגזות, מחירבת סודה, ואולי גם מתל-עזזיאת]; וזאת רגעים ספורים אחרי ש"המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו", כמובן שזכותו להניח כך. אך לעניות דעתי, עיתונאי שזכר לספר כי "האווירה בזחל"ם היתה זחוחה לגמרי, בדיחות וסיפורים וצחוקים", יכול היו לקלוט, אם הוא רק בעל חושים עיתונאיים טובים, את יחסו של המג"ד על המ"פ המרדן, שבגללו שונתה תוכנית הקרב.

      ה] בהמשך חוזקה עדות היחיד בסברת הגיון: הרי המ"פ הודח מתפקידו, "כלומר, מפקדיו החליטו שאינו יכול להמשיך בתפקידו אחרי שסירב לעלות לציר הנפט".

      שמעתי על עוד מ"פאים שהודחו מתפקידם, לאו-דווקא מחמת סרבנות. בדרך כלל, בגלל אי-אמון בין החיילים למפקד [גם אם החיילים אינם צודקים]. המ"פ המדובר הרי לא היה ותיק בפלוגה, כפי שסיפר כאן אחד המ"ממים: "הוא היה איתנו אימון אחד בסך הכל. איך מינו אותו למ"פ, אני לא יודע". בקיצור, אחר בקשת מחילה, לא שוכנעתי במרדנותו (של המנוח, יש להזכיר גם זאת).

      ו] אקח לעצמי את הרשות להציע שאלות הגיון משלי:

      (1) הרי עם המ"פ היו בטנק עוד אנשי צוות, וגם הם היו אמורים (או שלא? היו סגורים בטנק ולא ידעו מה קורה סביבם?) לחזות במפקדם השרוע תחת הטנק ואינו מתקשר? סביר שהיו מספרים אח"כ גם לשאר אנשי הפלוגה. אם כך, איך זה שמכל אנשי השריון שרואיינו עד היום, איש לא סיפר את הסיפור הזה?

      (2) ללא ספק, עדות הנ"ל על המ"פ המרדן אמורה הייתה לספק תשובה הולמת לשאלה שרבים התחבטו בה, והיא פשר שינוי התכנית עליה החליט מג"ד גולני. גם נמסר לנו, שעדות הנ"ל אינה משהו שהוחזק בבטן במשך שנים עד שיצא כסקופ לבלוג נעמוש. לא ולא. בעל העדות מספר עליה מאז ומקדם! ואם כך, איך זה קרה שקמב"צ פיקוד צפון מספר שנה אחרי המלחמה, בפני סגל בכיר של מפקדים, בהם מהשריון ומגולני, כי "הטנקים התחילו להסתבך שם", והוא ושומעיו משאירים את האמירה הזו כך, מבלי לפרט את הסוד הגדול, שההסתבכות לא קשורה בכלל לאי אפשרות לעלות [בגלל קלאצ'ים שנחרכו וכיו"ב], אלא בגלל מ"פ מרדן!

      (3) נניח שיד המקרה (או סיבה אחרת שאיני מעלה על דעתי) גרמה שקמב"צ גולני לא סיפר את גירסתו לפני קמב"צ פ"צ, אך מה עם המג"ד החדש שלו? גם לו הוא לא סיפר? ואיך זה שבפאנל של חטיבת גולני מספר חיים יפרח: "כאשר הגדוד התחיל לנוע מכיוון עין א-דייסה לתל פאחר, משום מה הוא נמשך לאיזור המערבי ונאלץ לתקוף את היעד ממערב למזרח", והוער שם כי "מהשימוש במילה "נמשך" משתמע שהיתה טעות בניווט", ובוודאי שאין משתמע ש"המשום מה" הוא בעצם אי אפשרות לתקשר עם מ"פ הטנקים השרוע מתחת לטנק שלו ואינו מוכן לצאת.

      המשך יבוא…

      • שמואל"ק, שוב אתה מוכיח שאין כמוך במציאת מקורות.
        שלא כיעקב אבינו אענה תחילה על דבריך האחרונים:

        אתה כותב:
        ו] אקח לעצמי את הרשות להציע שאלות הגיון משלי:

        (1) הרי עם המ"פ היו בטנק עוד אנשי צוות, וגם הם היו אמורים (או שלא? היו סגורים בטנק ולא ידעו מה קורה סביבם?) לחזות במפקדם השרוע תחת הטנק ואינו מתקשר? סביר שהיו מספרים אח"כ גם לשאר אנשי הפלוגה. אם כך, איך זה שמכל אנשי השריון שרואיינו עד היום, איש לא סיפר את הסיפור הזה?

        לפי דברי ברוש, עד לעין א'דיסה היה המ"פ נמיר רכוב על זחל"מ שמכונה "הזחל"ם של דרימר" ולא על טנק. (התבקשתי שמעתה נכנה את הזחל"ם: "הזחל"ם של מ"פ הטנקים"). אחד מאנשי הטנק של המ"פ שעליו עלה לאחר עין א'דיסה, מסר לי שתיפקוד המ"פ היה לקוי והם הפסיקו להאזין לו בקשר. בגיא ההריגה הוא ירד מהטנק ולא חזר אליו.
        כפי שהודיתי בהערה שלי למעלה, נמיר הוא דמות משנית בסיפור אי העליה מעין א'דיסה. את הסיבות העיקריות להחלטת המג"ד לא לעלות שם כבר מניתי מספר פעמים.

        • עפ"י הכתוב שם, שמיל גולן הוזמן רק לקטע של סיפור תל פאחר ולא היה נוכח כשדיבר קצין האג"ם.

        • שבוע טוב.

          שאלתי "איך זה שמכל אנשי השריון שרואיינו עד היום, איש לא סיפר את הסיפור הזה?" (על המ"פ השרוע תחת הטנק, מסרב לצאת ואינו מתקשר) ונעניתי ש"אחד מאנשי הטנק של המ"פ שעליו עלה לאחר עין א'דיסה, מסר לי שתיפקוד המ"פ היה לקוי והם הפסיקו להאזין לו בקשר". לא ברור האם המספר הסתפק באמירה על תיפקוד לקוי, או שגם הוא ידע ופירש במעשיית הסירוב לעלות לציר הנפט?

          בסגנון אחר: נראה שאתה מקבל כעובדה את ההנחה ש"מפקדיו החליטו שאינו יכול להמשיך בתפקידו אחרי שסירב לעלות לציר הנפט". נניח. האם לא מסקרן אותך לדעת מאיפה ידעו אותם מפקדים שהוא "סירב לעלות לציר הנפט"? (מקצין גולני?)

      • "(2) ללא ספק, עדות הנ"ל על המ"פ המרדן אמורה הייתה לספק תשובה הולמת לשאלה שרבים התחבטו בה, והיא פשר שינוי התכנית עליה החליט מג"ד גולני. גם נמסר לנו, שעדות הנ"ל אינה משהו שהוחזק בבטן במשך שנים עד שיצא כסקופ לבלוג נעמוש. לא ולא. בעל העדות מספר עליה מאז ומקדם! ואם כך, איך זה קרה שקמב"צ פיקוד צפון מספר שנה אחרי המלחמה, בפני סגל בכיר של מפקדים, בהם מהשריון ומגולני, כי "הטנקים התחילו להסתבך שם", והוא ושומעיו משאירים את האמירה הזו כך, מבלי לפרט את הסוד הגדול, שההסתבכות לא קשורה בכלל לאי אפשרות לעלות [בגלל קלאצ'ים שנחרכו וכיו"ב], אלא בגלל מ"פ מרדן!"

        שמואל, יפה מצידך לכבד כל אדם וביחוד בעל דרגה אבל לאותו סיור רם דרג לא הוזמנו מי שהשתתפו בקרב למעט שמיל גולן, אלא בני ענבר שמילא את מקומו של המח"ט. נניח שהמח"ט כבר תיחקר באותו שלב מספר לוחמים (לא תוחקר אף לא פצוע אחד שהיה בבית חולים כמו יוסי פרידמן, פליקס) מהיכן היה אמור בני ענבר פרטים כאלה?. לכן נאמנה עדותו של יוסי פרידמן כי היה דין ודברים בין המג"ד למ"פ הטנקים פי כמה וכמה. השיטה להביא בעלי דרגות במקום הלוחמים נמשכה גם בטיולים, פנלים ו"תחקירים" אחרים. ממי ציפת באותו טיול שיאיר\יעיר על דברי קצין האג"ם הפיקודי?

      • "3) נניח שיד המקרה (או סיבה אחרת שאיני מעלה על דעתי) גרמה שקמב"צ גולני לא סיפר את גירסתו לפני קמב"צ פ"צ, אך מה עם המג"ד החדש שלו? גם לו הוא לא סיפר? ואיך זה שבפאנל של חטיבת גולני מספר חיים יפרח: "כאשר הגדוד התחיל לנוע מכיוון עין א-דייסה לתל פאחר, משום מה הוא נמשך לאיזור המערבי ונאלץ לתקוף את היעד ממערב למזרח", והוער שם כי "מהשימוש במילה "נמשך" משתמע שהיתה טעות בניווט", ובוודאי שאין משתמע ש"המשום מה" הוא בעצם אי אפשרות לתקשר עם מ"פ הטנקים השרוע מתחת לטנק שלו ואינו מוכן לצאת."

        לא יד המקרה אלא רשלנות. יוסי פרידמן לא נשאל ע"י מישהו מפקוד צפון על הקרב ולא הוזמן לאותו סיור.
        ומה עם המג"ד החדש אתה שואל? הרי גם הוא לא הוזמן לסיור. וגם עם היה מוזמן היה זה כבר המג"ד השני משה יוסף שכלל לא ידע מעולם על ההתרחשיות הללו. ואיזכור חיים יפרח בפנל חטיבת גולני א) זו שוב דוגמה להבאת דברים מפי בעל הדרגה לעומת מי שיודע. המח"ט לא טרח להביא לפנל עדים מזחל"ם המג"ד או להכין את הדיון קודם לכן ע"י תיחקור של הקמב"ץ בבית החולים. ושוב אומר, מ"פ הטנקים הוא דמות משנית בהחלטת המג"ד להמשיך צפונה על תוואי ההטיה. אם מקבלים את עדותם של ברוש, עודד גולן ויוסי פרידמן הרי שהמחלקה של ברוש עלתה לעמדות אש מעל עין א'דיסה מזרחה, איך אפשר עדין לומר שהיתה טעות בניווט?

        • בקשר למשפט האחרון בדבריך: לאחר שכמה טנקים הצליחו לעלות ולהגיע מזרחה מהכרם עין א-דיסה, למה לא הורה להם המג"ד (וכמובן גם לשאר הטנקים והזחל"מים) להמשיך, כמתוכנן, לעבר ציר הנפט? במקום זה הוא בזבז את זמנו למטה עם טנק אחד שמפקדו (הכוונה למ"פ הטנקים) שוכב תחתיו ואינו מתקשר.

      • "קליין שלח חבר'ה לחפש את הדרך המקשרת בין ציר ההטיה לציר הנפט, אבל אלה חזרו ואמרו לו שהשטח בלתי עביר"; "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל, או אחד הסמלים או מוסא, לא זוכר מי".

        עפ"י תוכן הדברים אלה דברי ברוש? אם אכן ברוש הוא הדובר הרי שעצם עדותו שעלה במקום לעמדת אש (400 מטר מזרחה לתוואי ההטיה שמשם ועד לשער הדרומי של התל ניתן להתקדם כמעט במישור, או לעלות מזרחה בציר קשה יותר אבל עביר.) כשסגל רכוב על הטנק שלו סותרת את הנאמר לעיל. ויסלח לדובר וניקח את דבריו בזהירות המתאימה.

        "ב] – …….. "אלא שאיש עדיין טרח להשיב על השאלה שנשאלה שם, איך לתווך זאת עם הזכרון על "850 מטר אש"."

        אני מבין שאתה טוען שמגבעת הרתק לתל פאחר הטווח קצר יותר ולכן ברוש לא עמד על גבעת הרתק או אפילו בפאתיה אלא בקרבת תוואי ההטיה.
        אני מסכים איתך.

        ג] לנאמר כאן דרושה חדות העין שלך. אמתין עד שתגיע וניסע יחד לבדוק.

        ד] "העדות היחידה של אדם שהיה גם הוא בזחל"ם המג"ד, שהיה קושי בטיפוס במקום הוא פליקס רוטר, קצין הקשר של הגדוד." – – – לא מדוייק. הרי באותה הזדמנות של הראיון עם הנ"ל הובאה גם עדות מנחם רובינשטיין, סמל המבצעים, שהיה גם אותו באותו זחל"ם וסיפר: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'."

        ובכן, כבר אז כשניפגשנו עם מנחם ופליקס הייתי ער לדבר ושאלתי אותו [יתכן וההקלטה אצל שלמה] האם הוא בטוח שמדובר בעין א'דיסה או במקום שנפגע זחל המג"ד מתחת לתל. על כך ענה לי מנחם שהוא לא היה יכול לדעת היכן הוא נמצא כיוון שישב נמוך בתוך הזחל"ם בעמדת המקלען הקידמי וראה את העולם דרך חרך צר.

        "טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח."
        לא ידוע על טנק שפרס שרשרת [זחל] למעט בגבעת האם ובקרבת תל עזזיאת אחרי שעלה על מוקש.

        "גם בדיווח הבלוג על כינוס ספטמבר האחרון, כאשר המקור המאשים את מ"פ הטנקים חזר על דבריו בכינוס: "וכשהגענו למקום הפיצול, הטנקים במפורש אמרו – אנחנו פה לא יכולים לעלות" – מובא מיד אח"כ התיאור:
        "קול מהקהל: "הם ניסו".
        מנחם רובינשטיין: "הם ניסו, אבל הקלאץ' לא הלך להם שם"."
        (ותגובת המקור הנ"ל שם: "קלאצ'ים גם היו בדרך שנתקעו". מה זה "גם"? האם הוא מודה שנתקעו גם בעליה המדוברת?)"

        אני קורא לאנשי השריון להגיב על קלצ'ים וכו'.

        "שהרי לפנינו דברי קצין השלישות החטיבתי, מתי רובינוביץ', שאף הוא ישב בזחל"ם המדובר ועדותו מופיעה בתחקיר שנרשם אחרי המלחמה ופורסם כאן רק בחודש האחרון: "הטנק המוביל עם סגל עליו מנסה לעלות ימינה במצוק, אך מתחלק לאחור. סגל קופץ מהטנק והולך לזחל של מוסא."

        באותה כתבה אומר מתי רובינוביץ': ""בכל הדרך מוסא אמר לוורדי בקשר להחיש נסיעה. כמו כן לחץ מוסא על נמיר [מ"פ הטנקים] לנוע במהירות ואמר שאינו צריך טנקים אם הטנקים הם אינם נעים. ונמיר ענה לו – 'איני זז, שלח את החי"ר שלך, היכן החי"ר שלך?'." וכך גם קרא שלמה לכתבה.

        "עונה הראל: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים" (וכבר דנו בכך האם דבריו מעידים על נסיון "לא רציני", והערתי שהוא לא נשאל על נסיון עליה ב*טנק* [/טנקים] ולכן לא הזכיר זאת)."

        ומה עם עדותו של ברוש כי עלה במקום?
        ומה עם הבדיקה שעשיתי בכמה הזדמנויות.
        הרי בדיוק לשם כך נערך גם הסיור המדווח כאן עוסק בדיוק בשאלה עם בפועל השטח היה עביר או לא ומגיע למסקנה שניתן לעלות במקום.
        אני מזמין מומחים לעבירות טנקים וזחל"מים לבדוק בעצמם.
        אני גם יכול להבטיח שהטופוגרפיה לא רק שלא השתנתה מאז אלא שהיא ממתינה לבודקים.

        ובשם ורדי אתה מביא: "הסיבה שמוסא לא עלה לציר הנפט היתה אי יכולת פיזית לעלות בציר [צ"ל: אל הציר] … מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח";

        אני נענה לאתגר, ואשאל את ורדי מהיכן הוא יודע את מה שציתת מפיו. אני מציע לא לעצור את הנשימה.

        "אזכיר עוד שכך כתב גם המאירי ב-1970 (ולא מסתבר שהוא חלם על זה! ודאי שמישהו סיפר לו כך): "…מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון.""

        שוב אזכיר כי יוסי פרידמן שהוא קרוב משפחה של המאירי, רואיין על ידי המאירי ולכן יוסי פרידמן הוא אחד המקורות. יוסי אף אמר לי שמצא כמה אי דיוקים במה שכתב המאירי מפיו. מדוע להסתמך על דברים הכתובים בספרים (ויש לי כבוד לספרים) על פני עדויות מהימנות שנמסרו קרוב יותר בזמן לאירועים ועל פני האנשים שנכחו שם?

        "ויש כמובן גם את עדותו של מ"פ הטנקים, ואביאה בלשונו (אתעלם לפי שעה מהנראה כי לא ממש סופרים כאן את גרסתו): "אולם בהגיע הפלוגה כשמחלקת החוד לפניה לעין אדיסה התברר שאין דרך סביבה להעלות [צ"ל: לעלות] לציר טרומבוזה [=הנפט]"."

        נו באמת, הרי זה עד עוין. מה ציפית שאדם העל פי הנטען סרב לעלות יטען אחרת?

        ולענין דן שילון, הרי הערתי בכתבה בה ריאיין אותו שלמה, שאין כמעט דבר אחד שדן שילון לא בדה. להעלות כאן השערה 'שאילו היה אירוע כזה היה דן שילון זוכר אותו' זה כמו בנית מגדלים באויר. דן שילון לא היה נוסע נוסף בזחל"ם המג"ד אלא מטען עודף.
        אני מצטער שאני לא סומך על רוב העדויות שהבאת (כמובן שזכותך וזכות הקוראים האחרים לחשוב אחרת). הרושם שלי (בהתחשב במשקל של כ"א מהעדויות בנידון. המשקל של דברי יוסי פרידמן עולה על אחרים.) הוא שאכן נמיר לא שיתף פעולה, שהטנקים ממחלקתו של צוק לא ניסו לעלות במקום ושאולי טנק המ"פ ניסה ניסיון "לא רציני" לעלות. הטנקים של ברוש עלו במקום בין אם 400 מטר או פחות מזרחה ונקראו על ידי המג"ד לחזור לתוואי ההטיה.
        עפ"י ברוש, פלוגת הטנקים ז' ערכה מספר תרגילים בשטחים הררים ואף השתמשה בכבלים כדי לרדת ממצוקים עם אותם טנקים מסוג M-50.
        רק אתמול שוחחתי עם ברוש באותו ענין ושוב חזר על כך שהשרמנים יכלו לעלות במקום.
        ואחזור על כך שוב: הסיפור של נמיר חשיבותו משנית. המג"ד החליט מה שהחליט וזה מה שקובע. אזכיר כי המג"ד יכול היה גם להחליט על עליה ברגל ולא עשה כך (זו היתה אחת מדרכי הפעולה האפשריות שנזכרו בפקודה, גם זה עפ"י יוסי פרידמן).
        האם יש למי מהקוראים עדין ספק כי אילו היו הטנקים של ברוש, שעלו מעל לעין א'דיסה, נשארים בעמדות אש החולשות על תל פאחר היה סיפור הקרב מתגלגל כפי שהתגלגל? ושוב אזכיר שהמג"ד הורה לסגל לרדת עם במחלקה של ברוש, חזרה לתוואי ההטיה.

        • אכן, דברים נכוחים.
          כל הדברים האלה הובילוני למסקנה באשר לעבירות הטנקים (והזחלמים אינם שונים בהרבה בכושר עבירותם).
          נותרה אצלי רק שאלה אחת פתוחה והיא מיקום עמדת הירי של עזרא. בזמנו, ירדנו עם הג'יפ בדרך היורדת במדרון הקדמי של גבעת הרתק,(זו הנראית היטב בפוטוסטט) והצבעת על משטחים שיכולים לשמש כעמדות ירי לטנקים. האם תוכל לציין היכן נמצאו גם תרמילי ה75 מ"מ על המפה או הפוטוסטט?. לי נראה, עפ"י זכרוני החלוד, כי מקום נסיונות הטיפוס מזרחה, אינו מקום עמדת הירי. שכן, מקום הציר העולה מזרחה, הוא כ-100-150מ' צפונית למעיין, אחרי העיקול של ציר ההטיה.

        • לשאלה מיהו הדובר, גגל ותמצא.

          בכל אופן, דבריך שהעלייה לעמדת אש הייתה כשעדיין "סגל רכוב על הטנק", אינם מתאימים למסופר שם: "אתה מספר שאתם עליתם לעמדות ירי, *מאחוריכם בוואדיון שמדרום הלכו סגל וכל אלה שחיפשו את הדרך ולא מצאו אותה*, ואז המג"ד נתן לכם הוראה לחזור לציר ההטיה".

      • ה] אינני יודע מה לומר על כך שאולי נמיר הודח בגלל חוסר אמון של פקודיו. חוסר אמון נובע מסיבה יותר עמוקה הלוא כן?
        וכמובן זכותך להיות לא משוכנע. גם אני משוכנע אבל אחרת. נמיר הוא לא נושא הכתבה אלא עבירות השטח.

      • בקשר לפגזי ה- 75 מ"מ, נראה לי שיתכן שהם אכן נמצאו על ראש גבעת הרתק. צריך לזכור שבתום הקרב הובאה לפחות עוד מחלקת טנקים ע"י החפ"ק, אשר נראה כי "הצטיינה" בירי לכיוון גדוד 121 בזעורה. כל מי שהאזין לרשת הקשר של חטיבה 8 יכול היה לשמוע את הקריאות להפסקת אש.

        • בני לפי מה אתה חושב שהתרמיל המצולם נמצא על גבעת הרתק?
          אשר למחלקה ששהגיעה עם החפ"ק אז,
          א) היא לא הגיעה עם החפ"ק והיה צורך לשלוח ג'יפ סיור בפיקוד יצחק בן דור להביא אותם.
          ב) גם מפקד מחלקת הטנקים מעיד (בתחקיר ריינר) שלא הספיקו להגיע כשעוד ניתן היה להסתייע בהם.
          "בהמשך התנועה על כביש הנפט, הסרן שהוביל אותנו קצת טעה בדרך ושוב עיכב אותנו. כך שלתל פאחר הגענו כבר בסוף הכיבוש שלו כאשר הטנקים היו ממש בתוך המוצב וירו לכיוון זעורה. זה נמשך עוד כמחצית השעה ומיד אחרי זה הכוח התארגן להמשך המשימות"

          • כל שידוע לנו שהיו טנקים שעלו למעלה וירו, אש ידידותית, על זעורה. לפי גובהה של הגבעה עליה נמצא התרמיל, אני מסיק כי זו גבעת הרתק, אם כי איני יכול להתחייב על כך. האם באמת הטנקים נכנסו לתוך המוצב פנימה לשם ירי לעבר זעורה? איני בטוח.

    • בני, כתבת: " בספרו של מתי מייזל "המערכה על הגולן יוני 1967" (עמוד 303) מופיע המרשם הבא:" ושם המפה מהספר.
      במפה רואים נתיב העולה דרך גור אל אסכר.
      זה כנראה האלטרנטיבה הדרומית. האלטרנטיבה הצפונית היא בעין א'דיסה.
      אין ספק שבאותו יום, האופציה הדרומית לא עמדה על הפרק וזאת עפ"י ההודע של המג"ד בקשר "נמצא על תוואי ההטיה ליד עין א'דיסה" והעובדה שמ"פ ב' סגל מנווט את ברוש לעלות במקום והם אכן עולים שם.

      גם בפנל החטיבה מתיחס לכך גורודיש, ק. האג"ם, ומסביר מדוע נבחרה האופציה הצפונית לביצוע.
      גם כשהיינו אצל אורי שימחוני, הוא זכר את האופציה הזו אבל לא היה בטוח אם זו הדרך עליה היה גדוד 12 אמור לעלות.
      מאידך, יומים אחרי הקרב, נסעו אורי שמחוני, המח"ט ואיתם ורדי כדי לבדוק את העבירות באיזור עין א'דיסה.
      מדוע ימצאו לנכון לבדוק נתיב זה ולא את הנתיב בגור אל אסכר אילמלא ידעו גם המח"ט וגם אורי שמחוני שהנתיב עובר בעין א'דיסה??

      אי לכך נראה לי שגוי לדון באופצית גור אל אסכר ולבדוק את העבירות במקום.

      • בדקתי את כל האופציות האפשריות. קשה לקבוע כיום ממצאים ברורים לגבי התכנון.
        לגבי האופציה הזאת, סברתי שיש לה אחיזה לאור דבריו של שלום סלע בפאנל החטיבה.
        ביננו, היא נראית הטובה ביותר ויעיד על כך חברנו. מכל מקום, הוא הבטיח לנסות לבדוק עם מייזל.

  4. 2. חלק א':
    "מסתבר כי המפה הטופוגרפית שהיתה בידי אנשי השריון, ואשר יש להניח כי גם בידי לוחמי גולני, לא היתה עדכנית ליום הקרב. אין מחלוקת כי ציר דרך ההטיה, עליו נע גדוד 12, לא סומן על מפה זאת. בעוד שדרך ההטיה נמתחת בשטח מדרום לצפון וחולפת ממערב לחורבות הכפר עין א-דייסה, ובהמשך ממערב לתל, מופיעות במקומה במפת הקוד שתי דרכים ההולכות מדרום לכיוון צפון מזרח וחולפות ממזרח לעין א-דייסה. כאמור, הגדוד נע על דרך ההטיה, שאינה מסומנת במפה זאת, כאשר חלק מכליו נפגעו ממערב לכפר במהלך תנועה זו."

    ברשות המג"ד היה הפוטוסטט המופיע בכתבה או עותק שלו:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/11/%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%98-%D7%94%D7%96%D7%94/

    ניתן לראות בו בבירור את תוואי ההטיה מערבית לעין א'דיסה ושביל שעולה בואדי צפונית לעין א'דיסה וגבעת הרתק ומתחבר לדרך הנפט מדרום לתל פאחר.
    הקטע מדרום לעין א'דיסה לא מכוסה ע"י הפוטוסטט הזה.

    לכן לא היתה בעיה למג"ד ולשלמה סגל הנווט לדעת שתוואי ההטיה נמצא מערבית לעין א'דיסה.
    הם גם ערכו תצפיות על השטח בשבוע שקדם לקרב.
    אין "להאשים" את המפה כי לא היתה האמצעי היחיד לניווט.

    • כן, את הפוטוסטט הזה כבר ראינו. לא מדובר באורטופוטו, אשר ניתן לראות בו את כל המרחב על צירי התנועה שבו. מי שהחזיק בו, לא יכול היה לנווט איתו על כל מהלך ציר ההתקרבות, ולא היה יכול ללמוד על ציר העיקוף הימני. מה שכן רואים בו- דברים עליהם הסתמכתי, גם אם לא כתבתי – הם שלושה דברים:
      א. את הציר העולה במדרון קדמי של גבעת הרתק מול התל. האם מישהו יכול היה להוביל במעלה הזה שיירת זחלמים מקרטעת כאשר כל אגפה הימני חשוף לתל?
      ב. זנב חץ, המכוון ממזרח לחורבות הכפר, בכיוון גבעת הרתק, ומלמד על כיוון התקדמות מוסתר ע"י גבעת הרתק לעורף התל.
      ג. ניתן לראות בבירור את הציר העולה צפון מזרחה ממזרח לכפר.
      אם תוכל להראות את שוליה העליונים של התצ"א הזאת, יתכן ונוכל לראות גם מה היה מצב הציר המזרחי.

  5. בני, תודה לך על הבדיקה והרישום המדוקדק.

    בכמה עניינים איני בטוח שהבנתי נכון את כוונתך, ולכן אודה לך אם תואיל להשיבני:

    \א/ בתרשים דלהלן סומן השטח שאותר כעביר:

    ושאלתי היא: מה קורה בתוואי ההטיה עם השטח שמחוץ (שמאלה, צפונית) לשטח שסימנתם, זה שממש מתחת לעין א-דיסה וצפונה. האם אתה קובע בוודאות שהשטח הזה בלתי עביר?

    \ב/ כתבת: "באיזור מפגש הערוץ עם דרך ההטיה מסומן מעיין. ע"פ עדותו של עזרא ברוש, מ"מ הטנקים המוביל, שעימו נסע נווט הגדוד (סרן שלמה סגל ז"ל), הטנקים ניסו לטפס מזרחה מנקודה זו. במקום זה נמצאים ממזרח לציר טרשים גבוהים, ופני השטח מסולעים ואינם עבירים לרק"ם." – – – ושוב: "בפועל, עברו הטנקים את עין א-דייסה על דרך ההטיה ואז עצרו על הציר בעיקול מעט צפונית לעין א-דייסה, במקום בו מסומן המעיין במפה." – – – בדומה לזה צוטט בשמך בהמשך: "בני: הראש של הגדוד נעצר הרבה יותר קדימה, צפונית לנקודה שאותרה על ידינו. היתה עצירה אחת לצורך עליית הטנקים"; "הטנקים המשיכו ועצרו יותר קדימה" – – – ובהמשך לשאלתי בסעיף הקודם, אשאל: האם כוונתך לומר שהכוח פספס את השטח העביר, והגיע אל השטח שאינו עביר?

    \ג/ אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם אתה חושב שהתכנית אכן הייתה להגיע אל הנקודה שאליה הגיעו, אלא שלפועל התברר שבנקודה זו השטח בלתי עביר (כדעתו של ורדי בספרו של שמשי: "הייתה הערכה לא נכונה של השטח"), או שמא התכנון היה לעלות קודם לכן (כנרשם במפה שאצל מייזל, וכפי שהבאת, גם ורדי בספר הנ"ל סיפר ש"התוכנית הייתה לעלות … מדרום לעין א-דיסה"), ונמצא שנעשתה טעות בניווט?

    \ד/ מה המקור שלך לקביעה (שצטטתיה בסעיף ב) על מקום העצירה? האם אתה נשען רק על העדות שהזכרת? בקישור לפוסט, שניתן בדבריך, לא מצאתיו אומר זאת, אלא את התותחן עודד גולן, כך: "בשלב מסוים כשנסענו במקביל לדרך ההטיה, בשדות, הקצין מגולני אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה. עלינו מעל המעיין (של עין א-דייסה)".

    באותו פוסט כתב על כך דני: "זה משפט מפתח! כלומר,
    1. הקצין המנווט מזהה בלי בעיות את המקום (עפ"י התבליט ולא עפ"י עיקולי הדרך. אין טעות בניווט!)
    2. הקצין יודע שיש לעלות מזרחה במקום. זו עדות המחזקת את זיהוי מקום העליה ליד עין א'דיסה ולא דרומה משם, כפי שגם משתקף ביומן המבצעים. לי אין יותר ספק שהתיכנון היה לעלות שם".
    עוד ציטט שם דני מדברי גולן: "עברנו על יד הכפר והתמקמנו ליד טראסות", והעיר: "כלומר מזרחית לכפר עין א'דיסה. בראיון איתו שאלתי מה הערכתו לגבי המרחק מזרחה מדרך ההטיה, והוא ענה כ-300 מטר. זה מחזק את עדותו של ברוש בנידון".

    ואני הקטן שואל (שתי השאלות הראשונות הן על דברי דני):
    1. האם מתוואי ההטייה ניתן לראות את המעיין [וראו להלן סעיף ה]? או שהתבליט, על-פיו זיהה הנווט את מקום העליה, מכוון לחורבות הכפר, שצפונית לו [ששם המעיין] תוכנן לעלות?
    2. איפה בדברי גולן נמצא שהנווט "מזהה בלי בעיות את המקום"? הרי באותה מידה אפשר לומר, שפספס את מקום העלייה [מדרום לכפר], עד שראה שהם כבר קרובים מידי ליעד, שאז "אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה".
    3. ועיקר: לפי הדברים דלעיל כי "הטנקים ניסו לטפס מזרחה מנקודה זו. במקום זה נמצאים ממזרח לציר טרשים גבוהים, ופני השטח מסולעים ואינם עבירים לרק"ם", איך זה מסתדר שהם הצליחו לעבור את הכפר ולהגיע מזרחית לו? האם רק שם, צפונית-מזרחית לכפר, נמצאים הטרשים הגבוהים וכו' החוסמים את המעבר?

    \ה/ אגב, מה שלום המעיין הנ"ל? ואיך זה שלא זכור לי שראיתי תמונה שלו בבלוג הזה? חוץ מאיזכורו בדברי גולן (שהועתקו לעיל), נפגשתי בו רק בדבריו של בני בפוסט הנוכחי: "באיזור מפגש הערוץ עם דרך ההטיה מסומן מעיין"; "במקום בו מסומן המעיין במפה". אם הבנתי נכון, כוונתו לנקודה הכחולה המסומנת במפה העדכנית:

    וזו נמצאת לפחות כמה עשרות מטרים מעל דרך ההטיה (אך זה עדיין האיזור), דבר שמוריד לכאורה את הסיכויים להבחין בו מדרך ההטיה.

    • שמואל"ק שאל אותי:
      1. האם מתוואי ההטייה ניתן לראות את המעיין [וראו להלן סעיף ה]? או שהתבליט, על-פיו זיהה הנווט את מקום העליה, מכוון לחורבות הכפר, שצפונית לו [ששם המעיין] תוכנן לעלות?

      – מתוואי ההטיה רואים את הצמחיה שליד המעין. הנחל חוצה את תוואי ההטיה ויש בו זרימת מים. עברנו אותו בסיורנו המשותף במקום בו נתקלו בפרות שעל הדרך.

      ושאלה נוספת:
      2. איפה בדברי גולן נמצא שהנווט "מזהה בלי בעיות את המקום"? הרי באותה מידה אפשר לומר, שפספס את מקום העלייה [מדרום לכפר], עד שראה שהם כבר קרובים מידי ליעד, שאז "אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה".

      – בכתבה במקום הרלונטי תומלל:
      "גולן: "בשלב מסוים כשנסענו במקביל לדרך ההטיה, בשדות, הקצין מגולני אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה. עלינו מעל המעיין (של עין א-דייסה). כל הזמן הסתכלתי על הכפר לראות אם יש שם תנועה, כי אמרו לנו שאולי ינסו לטפס לנו על הטנקים. עברנו על יד הכפר והתמקמנו ליד טראסות."

      כלומר, בתנועה במקביל לדרך ההטיה צפונה, סגל מזהה את עין א'דיסה ומורה לעלות על הרכס. הם עולים לטרסות שמעל לחורבות הכפר (ומעל המעין) לפאתי גבעת הרתק המערביים. כתבתי ""מזהה בלי בעיות את המקום" כי סגל תוך כדי תנועה מורה לפנות מזרחה. אין שום תאור של התלבטות או היסוס. אני משער שהעליה היא בואדי שמדרום לכפר כי הואדי שמצפון לכפר חשוף לתל פאחר הדרומי. כשטנק עולה לעמדת אש הוא עולה בצד המרוחק מהיעד עד שהיעד מתגלה למפקד. וכך יש לשער שעשה ברוש.
      ההתלבטות שלך מובנת כי ראית את המקום רק פעם אחת וכנראה לא חשבת אז על הנקודות שאתה מעלה עכשיו.
      לכל מי שמכיר את המקום לא תהיה שום בעיה לזהות את עין א'דיסה עוד בהיותו לפחות 500 מטר דרומה כאשר עוברים את העיקול בתוואי ההטיה שבשלוחה שמדרום לעין א'דיסה.
      לא מובן לי כיצד אתה מעלה את ההשערה: באותה מידה אפשר לומר, שפספס את מקום העלייה [מדרום לכפר], עד שראה שהם כבר קרובים מידי ליעד, שאז "אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה". אפילו נניח שעבר והגיע לואדי שמצפון לעין א'דיסה, מרחק של 100 מטר מהואדי הדרומי, הרי כל הגדוד השתרך מאחור. רק אחרי שהמג"ד פוקד על סגל לרדת חזרה לתוואי ההטיה הוא ממשיך צפונה ומגיע לואדי שמעבר לשדה המוקשים שמדרום לתל פאחר ושם נעצרים והמג"ד מתדרך את קריסקי בקשר לתקיפת התל ממערב ומורה לסגל לחזור ולהוביל צפונה [עפ"י עדות ברוש בפני ריינר בשנת 1968].

  6. התקלת אותי!
    אשיב לך מהזכרון ומבלי לחזור למקורות. אקוה שיהיה בכך מענה מספק:
    א. בשטח שמצפון לאיזור המסומן על ידי עובר הואדי. פני השטח במקום קשים יותר ובחלק מהשטח יש (לפי מיטב זכרוני) בולדרים של ממש. מנגד, אתה יכול לראות את פני השטע העבירים בשני הצילומים שצילמתי בשני קצותיו. שים לב שמדובר בשרטוט סכמתי!
    ב. כן
    ג. הניחוש שלי הוא שהתכנון היה לעלות בדרך העוקפת מימין את עין א-דיסה, והנראית היטב במפת השריון 1:20000.
    ד. לגבי העצירה ליד המעין: זכור לי שראיתי את זה ביותר ממקור אחד. צריך לסרוק לשם כך שוב את כל הפוסטים.
    1.את המעיין ניתן לזהות מציר ההטיה. יש שם צמחיה אופיינית ורואים את הערוץ היורד ממנו.
    2. שאל בטובך את דני.
    3. אם אנחש נכונה: הם טיפסו בציר הסלול במדרון הקדמי. יתכן גם שהם טיפסו על השלוחה המערבית של גבעת הרתק, במקום אשר סימנתי בביצה אדומה בצילום כמתאים לפריסת טנקים לחיפוי.

    • לא הבנתי את סיום תשובתך:
      "הם טיפסו בציר הסלול במדרון הקדמי" – איני בטוח שהבנתי כוונתך. אנא פרט. תודה.
      "יתכן גם שהם טיפסו על השלוחה המערבית של גבעת הרתק" – זה לא מתאים עם דברי גולן: ""עברנו על יד הכפר והתמקמנו ליד טראסות", וגם לא עם הזכרון של ברוש על "850 מטר אש".

      • אתה רואה את הציר ההולך מתחת למילים "ואדי אל חצין. הציר הזה חוצה את תוואי ההטיה ועולה מזרחה על המדרון הקדמי של גבעת הרתק ומתחבר בנקודה מסויימת לציר הבא מעין א-דייסה. הציר הזה גם נראה בפוטוסטט ואליו כיוונו דברי.
        השלוחה המערבית, הינה חלקה הנמוך יותר, המשתפל מערבה של גבעת הרתק, דרומית לציר הזה.

  7. דני,

    אמנם זכור לי שאת דרך ההטייה חוצה זרימת מים, אך איני זוכר ששמעתי על המעיין הנמצא כמה עשרות מטרים מזרחה לה, ולא זוכר שאי-פעם שמעתי שניתן לזהותו מלמטה (לפי צמחיה אופיינית, כפי שכתב בני). כמובן שאיני זוכר את המקום כמו מקומות שאני מסתובב בהם יום יום, אך יותר מדוייק מ"התלבטות" יהיה לומר שאני מנסה לתווך בין הגרסאות השונות, וממש לא מצליח.

    במפה צויין שהמעיין נמצא צפונית לכפר, ובבלוג הובאו דברי עודד גולן המספר: "הקצין מגולני אמר לנו עכשיו עולים לרכס הזה. עלינו מעל המעיין". לתומי הבנתי את שני חלקי המשפט הזה כשייכים אחד לשני: [1] "עכשיו עולים", מלמטה למעלה, ממזרח למערב, כלומר מדרך ההטיה [ליתר דיוק, גולן סיפר שכאן הטנקים לא נסעו ממש עליה, אלא על השטח שמקביל לה, כלומר, סמוך לה ממזרח] לעבר ציר הנפט (שהרי זה היה התכנון להגיע אליו). [2] ומיקום עליה זו, ממזרח למערב, היה באופן ש"עלינו מעל המעיין", כלומר, עברנו *ליד* – כך הבנתי – המעיין ועברנו אותו (כך שהגענו להיות מעליו). א קיצר, הבנתי שמיקום העליה היה מצפון לכפר, שכך, אגב, גם משורטט בפוטוסטאט שנמצא באזור משך זמן אחרי המלחמה, וכך הבנתי גם מהדברים שכתב ואישר בני, שהטנקים הגיעו בדרך ההטיה קדימה, עד לאזור המעיין. רק מה שלא הבנתי, שמדבריו הבנתי שבשטח הזה אין אפשרות לעלות, ואילו מהנ"ל עולה שעלו שם למרחק 300 מטר. על כך שאלתי אותו, אם התכוון שהשטח הזה בלתי עביר בכלל, איך זה יתכן שמספרים שהטנקים כן עלו שם, או שמא התכוון שרק גבוה יותר, מזרחה, לעבר ציר הנפט, השטח בלתי עביר (בני ענה על כך משהו, ועדיין אני מחכה להבהרה שלו בנושא).

    אך כעת אני קורא בדבריך: "אני משער שהעליה היא בואדי שמדרום לכפר" – ולגמרי איני מבין: אמנם, מדרום לכפר השטח עביר (כך הרי גם לפי הבדיקה של בני שתוארה למעלה. רק בהזדמנות תסביר לי מדוע אתה משער שהעליה הייתה דרך ואדי, בשעה שלפי הבדיקה הנ"ל עולה שכל השטח באזור ההוא הינו מדרון מתון שאפשרי לעליה), אך לפי זה איך הגיעו אל "מעל המעיין" (המעיין, כאמור, נמצא מצפון לכפר!). האם לאחר שעלו מדרום לכפר, ממזרח למערב, פנו שמאלה, צפונה, תחת הכפר (או מעליו) ואז מצאו את עצמם ליד המעיין? אמנם במפה העדכנית אני רואה שמדרך ההטיה יוצאת דרך קצרה, ההולכת באלכסון מזרחה, עד הכפר, ואז פונה שמאלה צפונה מתחת לכפר, עוברת אותו ומגיע היישר למעיין. ואם זה כך, האם זה מה שהטנקיסטים סיפרו? שהם זוכרים שפנו מזרחה, אח"כ פנו צפונה ושוב עלו מזרחה?

    קראתי כמה פעמים את הקטע האחרון שכתבת (המתחיל: לא מובן לי כיצד אתה מעלה את ההשערה) ואיני יכול להגיב עליו, פשוט מפני שלקוצר דעתי לא הבנתי את האמור בו. לכן אשמח אם תסביר לי מה עליי להסיק מהעובדה (הנכונה) "שהרי כל הגדוד השתרך מאחור"? (שאי אפשר להסתובב ולחזור אחורה? מסכים. אך איך זה סותר את השערתי?). גם לא הבנתי איך קישרת לענייננו – המקום בו נעצר הכוח בנסיון לעלות – את העצירה המאוחרת שהייתה צפונה יותר, אחרי שעברו את שדה המוקשים? [אגב, מה עם שדה המוקשים הזה היום? כרגע איני זוכר אם ראיתי לידו שילוט, כמו שיש למעלה באיזור התל, וחושש מאפשרות שבעקבות הכתיבה כאן – רחמנא ליצלן – יתפתה מישהו לבדוק את האזור וחלילה וחס…].

    וגם למה כתבת ששם המג"ד "מורה לסגל לחזור ולהוביל צפונה", בשעה שבפוסט ההוא (על תחקיר ריינר) הערת לנכון שלא לצורך זה נעצרו שם (כי בשלב ההוא היה אחרי שסגל כבר חזר והוביל צפונה).

    ועוד משהו: הזכרת כאן גם את התחקיר של ריינר מ-68', בו סופר על עצירת המג"ד מאוחר יותר, וכתבת: "ומגיע לואדי שמעבר לשדה המוקשים שמדרום לתל פאחר ושם נעצרים". כלומר, נעצרו בואדי ההוא. אנצל את ההזדמנות ואעיר, שבפוסט ההוא כתבת שגם ע"פ עדותו של משה הראל בתחקיר שנערך לו, גם הוא ב-68', מדובר "באותו מקום". בפוסט על תחקיר הראל כתבת "כפי שמעיד הראל, המג"ד עצר במקום שהוואדי שמדרום לתל פאחר חוצה את תוואי ההטיה", והערתי על כך שלפי הבנתי לא מדובר בעצירה בדיוק שם, שהרי בתחקיר נאמר: "נעצרים מיד *אחרי* שתוואי ההטיה חוצה את הוואדי", כלומר, לא נעצרו בדיוק במקום הזה, אלא אחריו, כשהיו מוגנים מהתל ע"י הטרשית. על כך הגבת שם: "אחשוב על זה שוב". איני יודע אם הספקת לחשוב בנושא, ולכן אוסיף ואעיר שגם בתחקיר של ריינר נאמר על מקום העצירה שהוא "כ-50 מטר מהעיקול". ומאחר והוואדי עובר בדיוק בעיקול, הרי שמפורש כאן שלא נעצרו בו, אלא כ-50 מטר *אחריו* (שכך שם: "הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, *המשכנו* כ-50 מטר מהעיקול"). זה מתאים לדברים שכתבתי לעיל, שנעצרו *אחרי* מקום חציית הוואדי, ובמקום שהיו מוגנים ע"י הטרשית. דעתך?

    • הזכרתי לעיל את סכנת המוקשים, וכדאי לציין [ואולי יש לשקול להציג זאת במקום בולט בבלוג, לאזהרה] למופיע כאן:
      http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-6784396eabbce31006.htm
      אדמה בוערת: ברמת הגולן יותר ממיליון מוקשים

      קצין הנדסה בכיר: "יש אלפי שדות מוקשים ברמת הגולן עם יותר ממיליון מוקשים מסוגים שונים, נגד אדם או טנקים. חלק מהמוקשים האלה בני עשרות שנים, לפני מלחמת ששת הימים, שהסורים הניחו. להערכתי המספר האמיתי לא ידוע". אחרי התאונה הקטלנית ברמת הגולן, ביררנו מה תמונת המצב של שדות המוקשים העצומים ברמת הגולן
      שי לוי | פז"ם | פורסם 22/05/13 13:25:49

      ……. בריאיון לגלי צה"ל אמר ציין אל"מ מרסל אביב, סגן ראש הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון ……….. אל"מ אביב ציין שבישראל יש כמעט שני מיליון מוקשים מחציתם ברמת הגולן. קצין ההנדסה איתו שוחחנו הוסיף בעניין זה: "יש אלפי שדות מוקשים ברמת הגולן עם יותר ממיליון מוקשים מסוגים שונים, נגד אדם או טנקים. חלק מהמוקשים האלה בני עשרות שנים, לפני מלחמת ששת הימים, שהסורים הניחו. להערכתי המספר האמיתי לא ידוע, יודעים איפה השדות אבל לא יודעים כמה מוקשים הסורים הניחו בדיוק. חשוב להבין שאחרי כל כך הרבה שנים המוקשים האלה גם זזים בגלל תנודות הקרקע.

      • שמואל, כל השטח המדובר של איזור עין א-דייסה בין דרך ההטיה לדרך הנפט, ממערב למזרח, מדרום לצפון, מלמעלה ועד למטה – אינו ממוקש ואין בו אף שלט אזהרה. הגדרות היחידות שם הן גדרות בקר.
        האיזור הממוקש הקרוב ביותר לעין א-דייסה הוא היעד הדרומי של תל פאחר, וכן האיזור שמדרום-מערב לתל פאחר שיורד לעבר בורג' בביל ויוצר מעין מחסום מיקוש מתל פאחר (למעט דרך ההטיה הנקייה ממוקשים) ועד למורדות המערביים של עזזייאת (מלבד דרך הפטרולים הסורית). כך לפי המסומן במפות 67 וע"פ השילוט כיום.
        בכלל, בכל מקום שיש בו סכנת מיקוש – המקום מגודר ומסומן באופן ברור למטיילים, כולל שטחים ברחבי הרמה שע"פ מפות 67 אינם מסומנים כממוקשים אבל גודרו וסומנו כך בגלל חשד כלשהו, או כי לא רצו שאנשים יסתובבו במוצבים שנותר בהם אמל"ח, או כי גודרו ע"י הבוקרים של הקיבוצים כשטחי מרעה וחיל הנדסה האדיב הוסיף משום-מה שלטי אזהרה.

        • שלמה, כתבתי בדיוק על השטח שהזכרת, "האיזור שמדרום-מערב לתל פאחר שיורד לעבר בורג' בביל ויוצר מעין מחסום מיקוש מתל פאחר (למעט דרך ההטיה הנקייה ממוקשים)", האם שם יש שילוט?

          • אז ככה: בשטח שממערב לדרך ההטיה, למרגלות היעד הדרומי של תל פאחר לכיוון איזור בורג' בביל, אין שילוט ואף לא גדר.
            אני ירדתי מספר פעמים מהציר הזה מערבה למרחק כמה עשרות מטרים ללא הפרעה, וזה אכן איזור שמסומן במפות 67 כממוקש.
            אם אינני טועה – על אותה חגורת מיקוש שאנחנו מדברים עליה שנמשכת ממזרח למערב, יש גדר ושלטי אזהרה מכיוון דרך הפטרולים הסורית לכיוון דרך ההטיה.
            והשאלה היא באמת איך דרך שסגורה מצד אחד פתוחה כנראה לגמרי מהצד השני. האם חיל הנדסה סרק את האיזור ושיחרר את חגורת המיקוש הזו, ורק סיבות של שטחי מרעה הותירו אותה סגורה ומשולטת מהצד של דרך הפטרולים הסורית (שבה יש תנועת אנשים גדולה יותר)?
            אנסה לבדוק זאת בהזדמנות.

    • ש> אך יותר מדוייק מ"התלבטות" יהיה לומר שאני מנסה לתווך בין הגרסאות השונות, וממש לא מצליח.
      ד> אתה ראוי לשבח על המאמץ

      ש> במפה צויין שהמעיין נמצא צפונית לכפר,
      ד> בצד המערבי

      ש> לתומי הבנתי את שני חלקי המשפט הזה כשייכים אחד לשני: [1] "עכשיו עולים", מלמטה למעלה, ממזרח למערב, כלומר מדרך ההטיה [ליתר דיוק, גולן סיפר שכאן הטנקים לא נסעו ממש עליה, אלא על השטח שמקביל לה, כלומר, סמוך לה ממזרח]
      ד> ממערב לדרך ההטיה

      ש> לעבר ציר הנפט (שהרי זה היה התכנון להגיע אליו). [2] ומיקום עליה זו, ממזרח למערב, היה באופן ש"עלינו מעל המעיין",
      ד> אל לך להתיחס לכך מילולית. המקום נקרא "עין א'דיסה" ולא בכדי אבל קשה לי להאמין שעודד גולן ראה את המעין. יתכן וראה את השיחים אבל החשוב כאן שהוא מתכוון, כמובן להבנתי בלבד, לכך שעברו את חורבות הכפר מזרחה.

      ש> כלומר, עברנו *ליד* – כך הבנתי – המעיין ועברנו אותו (כך שהגענו להיות מעליו).
      ד> כך גם אני מבין אבל אין אפשרות לתפוס עמדות בין החורבות ולכן המיקום שנעצרו כדי לירות לעבר תל פאחר חייב להיות מזרחית לחורבות שזה כבר די גבוה מזרחה.

      ש> א קיצר, הבנתי שמיקום העליה היה מצפון לכפר, שכך, אגב, גם משורטט בפוטוסטאט שנמצא באזור משך זמן אחרי המלחמה, וכך הבנתי גם מהדברים שכתב ואישר בני, שהטנקים הגיעו בדרך ההטיה קדימה, עד לאזור המעיין.
      ד> שוב, "אזור המעין" במובן שפרטתי לעיל ונראה לי שיש בינינו הסכמה. אכן בפוטוסטט מסומן מצפון לכפר אבל בגלל שיקול ההסתר מתל פאחר אני חושב שנעו מדרום לכפר. אני נותן קרדיט לסגל ז"ל שלא היה גורר את ברוש בשטח גלוי.

      ש>רק מה שלא הבנתי, שמדבריו הבנתי שבשטח הזה אין אפשרות לעלות, ואילו מהנ"ל עולה שעלו שם למרחק 300 מטר.
      ד> אם הבנתי את הדיון בינך לבין בני, אתה שואל אותו על השטח שמצפון לכפר סמוך לתוואי ההטיה. אם אתה מתכוון ממש על הרכס שם החורבות אז זה לא הגיוני בעליל גם בגלל העבירות בחורבות וגם בגלל שאז היו נעים מקביל לתל הדרומי כשהם גלוים.

      ש> על כך שאלתי אותו, אם התכוון שהשטח הזה בלתי עביר בכלל, איך זה יתכן שמספרים שהטנקים כן עלו שם, או שמא התכוון שרק גבוה יותר, מזרחה, לעבר ציר הנפט, השטח בלתי עביר (בני ענה על כך משהו, ועדיין אני מחכה להבהרה שלו בנושא).
      ד> סמוך לתוואי ההטיה מצפון לכפר ניתן לעבור בקלות ואף נסעתי שם עם בני בהזדמנות אחרת. ירדנו שם ישר מערבה מגבעת הרתק. אמנם היום יש שם עקבות רכבים אבל טנק נוסע שם בקלות בכל השטח.

      ש> אך כעת אני קורא בדבריך: "אני משער שהעליה היא בואדי שמדרום לכפר" – ולגמרי איני מבין: אמנם, מדרום לכפר השטח עביר (כך הרי גם לפי הבדיקה של בני שתוארה למעלה. רק בהזדמנות תסביר לי מדוע אתה משער שהעליה הייתה דרך ואדי, בשעה שלפי הבדיקה הנ"ל עולה שכל השטח באזור ההוא הינו מדרון מתון שאפשרי לעליה), אך לפי זה איך הגיעו אל "מעל המעיין" (המעיין, כאמור, נמצא מצפון לכפר!).
      ד> המעין נמצא בשולים המערביים של הכפר כ-50 מטר מתוואי ההטיה. אין לי ספק שלא הגיעו למעין אלא משתשמשים במילה 'מעין' במקום "לחורבות הכפר עין א'דיסה". אין לי ספק כי אחרת היו צריכים לעלות על החורבות עצמן ובנוסף לנוע על קו הרכס הגלוי לתל הדרומי.

      ש> האם לאחר שעלו מדרום לכפר, ממזרח למערב, פנו שמאלה, צפונה,
      ד> כן
      ש> תחת הכפר (או מעליו) ואז מצאו את עצמם ליד המעיין?
      ד> מעל הכפר וכלל לא ליד המעין אלא 300 מטר מזרחה

      ש> אמנם במפה העדכנית אני רואה שמדרך ההטיה יוצאת דרך קצרה, ההולכת באלכסון מזרחה, עד הכפר, ואז פונה שמאלה צפונה מתחת לכפר, עוברת אותו ומגיע היישר למעיין. ואם זה כך, האם זה מה שהטנקיסטים סיפרו? שהם זוכרים שפנו מזרחה, אח"כ פנו צפונה ושוב עלו מזרחה?
      ד> אנחנו כבר מגזימים בפלפולים. ההסבר יותר פשוט מהשאלות והוא בהתאם למה שכתבתי למעלה.

      ש> קראתי כמה פעמים את הקטע האחרון שכתבת (המתחיל: לא מובן לי כיצד אתה מעלה את ההשערה) ואיני יכול להגיב עליו, פשוט מפני שלקוצר דעתי לא הבנתי את האמור בו. לכן אשמח אם תסביר לי מה עליי להסיק מהעובדה (הנכונה) "שהרי כל הגדוד השתרך מאחור"?
      ד> אורך הטור של הגדוד היה 800 מטר. אין חשיבות לכך שהטנק המוביל נמצא בואדי שמדרום לשלוחת עין א'דיסה או מצפונה. זה זניח. לכל היותר ליד השלוחה באותו זמן היו עוד שני כלים. אין שום בעיה להחליט לעלות במקום "הנכון" יהיה אשר יהיה. מה עוד שאכן כך היה והמחלקה של ברוש בניווטו של סגל עלתה שם מזרחה.

      ש> (שאי אפשר להסתובב ולחזור אחורה? מסכים. אך איך זה סותר את השערתי?).
      ד> הסברתי למעלה שלא היה צורך להסתובב ולחזור.

      ש> גם לא הבנתי איך קישרת לענייננו – המקום בו נעצר הכוח בנסיון לעלות – את העצירה המאוחרת שהייתה צפונה יותר, אחרי שעברו את שדה המוקשים?
      ד> גם אני עדין לא מבין אותך.

      ש> [אגב, מה עם שדה המוקשים הזה היום? כרגע איני זוכר אם ראיתי לידו שילוט, כמו שיש למעלה באיזור התל, וחושש מאפשרות שבעקבות הכתיבה כאן – רחמנא ליצלן – יתפתה מישהו לבדוק את האזור וחלילה וחס…].
      ד> אין מה לחשוש. האזור מסומן ואת הטפשים לא ניתן לעצור מימלא.

      ש>וגם למה כתבת ששם המג"ד "מורה לסגל לחזור ולהוביל צפונה", בשעה שבפוסט ההוא (על תחקיר ריינר) הערת לנכון שלא לצורך זה נעצרו שם (כי בשלב ההוא היה אחרי שסגל כבר חזר והוביל צפונה).
      ד> המג"ד מורה לעצור שם מסיבה זו או אחרת. רק אחרי שתידרך את קרינסקי הורה לסגל לשוב לטנק של ברוש ולהמשיך צפונה. מדברי ברוש, הם פגשו את המג"ד פעם אחת אחרי שירדו חזרה לתוואי ההטיה והוא אף מזכיר בתחקיר של ריינר "אחרי שדה המוקשים". ברור שלא היה צורך להורות לסגל להמשיך אילמלא נעצרו שם.

      ש> ועוד משהו: הזכרת כאן גם את התחקיר של ריינר מ-68', בו סופר על עצירת המג"ד מאוחר יותר, וכתבת: "ומגיע לואדי שמעבר לשדה המוקשים שמדרום לתל פאחר ושם נעצרים". כלומר, נעצרו בואדי ההוא. אנצל את ההזדמנות ואעיר, שבפוסט ההוא כתבת שגם ע"פ עדותו של משה הראל בתחקיר שנערך לו, גם הוא ב-68', מדובר "באותו מקום". בפוסט על תחקיר הראל כתבת "כפי שמעיד הראל, המג"ד עצר במקום שהוואדי שמדרום לתל פאחר חוצה את תוואי ההטיה", והערתי על כך שלפי הבנתי לא מדובר בעצירה בדיוק שם, שהרי בתחקיר נאמר: "נעצרים מיד *אחרי* שתוואי ההטיה חוצה את הוואדי", כלומר, לא נעצרו בדיוק במקום הזה, אלא אחריו, כשהיו מוגנים מהתל ע"י הטרשית.
      על כך הגבת שם: "אחשוב על זה שוב". איני יודע אם הספקת לחשוב בנושא, ולכן אוסיף ואעיר שגם בתחקיר של ריינר נאמר על מקום העצירה שהוא "כ-50 מטר מהעיקול". ומאחר והוואדי עובר בדיוק בעיקול, הרי שמפורש כאן שלא נעצרו בו, אלא כ-50 מטר *אחריו* (שכך שם: "הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, *המשכנו* כ-50 מטר מהעיקול").
      ד> מקובל עלי, 50 מטר מצפון לעיקול. בשבילי זה אותו מקום. מַאי נַפְקָא מִנַּהּ.

      ש> זה מתאים לדברים שכתבתי לעיל, שנעצרו *אחרי* מקום חציית הוואדי, ובמקום שהיו מוגנים ע"י הטרשית. דעתך?
      ד> שנעצרו 50 מטר אחרי העיקול ושההגנה שם רק מהצפוני ונצפית היטב מהדרומי כפי שניתן לראות מהצילום שצרפנו לכתבה על התחקיר של ריינר. מדוע לא ירו עליהם שם מהבונקר המערבי שבתל הדרומי? אני יכול לשער שבגלל ההפגזה של הסיוע שהיה עדין פעיל באותו זמן (14:50 לערך).

      • גולן סיפר שהטנקים נסעו בשדות, מקביל לדרך ההטיה, ומשם עלו מזרחה, והיות משום-מה זכרתי שממערב לדרך ההטיה יש מדרון, לכן כתבתי שנסעו ממזרח לה. אך אם אתה כותב שנסעו בסמוך לה ממערב, כנראה שכך שמעת ממנו ואני כמובן מקבל את הדברים.

      • "רק אחרי שתידרך את קרינסקי הורה לסגל לשוב לטנק של ברוש ולהמשיך צפונה." – – – מעניין באמת למה? הרי סגל ישב בטנק הראשון על תקן של נווט, למצוא את העליה מזרחה לעבר ציר הנפט, בעוד הפלוגה שלו מאחור. ברגע שהחליט המג"ד שהוא מוותר על העליה מזרחה, למה הוא צריך שוב את הנווט בראש? לא עדיף לו להורות לו לחזור לפלוגתו?

        • כדי שיחזור וינווט את הגדוד לאיגוף התל מצפון.
          פלוגה ב' עליה פיקד סגל, היתה אמורה להשתתף ברב עפ"י התפתחותו של כיבוש תל פאחר ולהוות עתודה.
          לכן ניתן היה לעכב את חזרתו לפלוגה.

      • אגב, נראה לי שאצלך זה כבר מוסכם שאלכס קרינסקי ירד מזחל"ם המג"ד באותה עצירה מדוברת, אחרי שעברו את שטח שדה המוקשים, שכך בתחקיר עם הראל מ-68'. זו עדות אחת.

        אלא שכנגד זה ישנן כמה עדויות, מהן עולה שאלכס ירד מזחל"ם המג"ד מאוחר יותר:

        ורדי סיפר: "כשהפלוגה שלי הגיעה לעיקול שנעלם בצד ימין אחרי גבעת הטרשים, עצרנו כי הטנק האחרון נעצר. אחרי כמה דקות, אולי עשר דקות של עצירה, אלכס קרינסקי שהיה בזחל המג"ד הגיע אליי".

        עודד גולן סיפר: "חזרנו לדרך שממנה עלינו, שוב קצינים של גולני עלו על הטנק (הכוונה לסגל ולאלכס קרינסקי). נסענו צפונה … אני פתאום רואה מצד ימין טנק AMX … הקצינים מגולני ירדו כאן". ועוד באותו פוסט: "זכור לי שבראיון איתו אמר גולן שעלה על הטנק קצין ג'ינגי עם שפם ג'ינגי, אז באותה מידה יתכן והיה זה קרינסקי (הראינו לגולן תמונה של קרינסקי והוא אישר שזה הקצין שעלה לטנק שלהם)"; "אלכס הגיע למקום העצירה של המג"ד ליד טנק ה-AMX הסורי".

        מתי רובינוביץ' סיפר, גם ב-68': "אלכס ירד (מאחורי גבעת החיפוי) ולקח חבר'ה מהזחל מאחורינו והלך. החבר'ה היו להם רובים צ'כיים כי לא היו ממש בפלוגה א', אלה אנשי חימוש". ובפוסט ההוא מוב שמדובר בחבר'ה מזחל המרגמות (ראו עוד בפוסט שם. חמאווי כתב כאן פעם על שניים שהגיעו איתו לתל הצפוני ביחד עם הכוח של אלכס: "סגן שכטר לא היה שייך אורגנית לגדוד. הוא הצטרף ללחימה כמו אלכס קרינסקי"; "ביבר היה חייל מהמסייעת". אולי הם היו על זחל המרגמות? אגב, מה עם איתורם?). אם נניח, כמסתבר, שלקח מהם לאחר הפגיעה בזחל המרגמות, ושגבעת החיפוי היא הטרשית, הרי כנ"ל.

        • ש> ורדי סיפר: "כשהפלוגה שלי הגיעה לעיקול שנעלם בצד ימין אחרי גבעת הטרשים, עצרנו כי הטנק האחרון נעצר. אחרי כמה דקות, אולי עשר דקות של עצירה, אלכס קרינסקי שהיה בזחל המג"ד הגיע אליי".
          ד> עפ"י עדות הראל, המג"ד תידרך את קרינסקי ואז הורה לו ללכת אחורה אל ורדי.

          ש> עודד גולן סיפר: "חזרנו לדרך שממנה עלינו, שוב קצינים של גולני עלו על הטנק (הכוונה לסגל ולאלכס קרינסקי). נסענו צפונה … אני פתאום רואה מצד ימין טנק AMX … הקצינים מגולני ירדו כאן". ועוד באותו פוסט: "זכור לי שבראיון איתו אמר גולן שעלה על הטנק קצין ג'ינגי עם שפם ג'ינגי, אז באותה מידה יתכן והיה זה קרינסקי (הראינו לגולן תמונה של קרינסקי והוא אישר שזה הקצין שעלה לטנק שלהם)"; "אלכס הגיע למקום העצירה של המג"ד ליד טנק ה-AMX הסורי".
          ד> אחרי התידרוך, חזר סגל לטנק של ברוש עפ"י עדות ברוש אצל ריינר. אלכס לא מוזכר ע"י ברוש.
          לגירסה של גולן שאלכס היה על הטנק שלהם אין תימוכין אחרים. על מה שקרה ליד ה-AMX מעיד ברוש שהורה לסגל לרדת מהטנק ולבדוק את ה-AMX. אחת הגירסאות למותו של סגל אומרת שבאירוע זה מצא את מותו.
          אינני נוטה לתת משקל רב לעדות גולן לכך שקרינסקי חזר גם הוא לטנק של ברוש אחרי התידרוך וגם לפני כן החל מגבעת האם.
          זו עדות יחידה שלא זכורה לברוש. אלכס קרינסקי היה דמות בולטת ואני מאמין שברוש היה זוכר אותו על הטנק כשהעיד בפני ריינר בתחילת 1968.
          אבל אפילו נניח שחזר לטנק וירד ליד ה-AMX, לזחל"ם של המג"ד לא חזר ומשם עשה את דרכו לורדי מאחור.
          הגירסה שנראית לי עכשיו הסבירה ביותר:
          1. סגל עלה על הטנק של ברוש בגבעת האם.
          2. בשלב זה קרינסקי נמצא יחד עם המג"ד בזחל הפיקוד (להערכתי הסיכוי שהיה גם הוא על הטנק של ברוש 5%)
          3. בתנועה עד עין א'דיסה נשמר המיקום של סגל ושל קרינסקי
          4. בהגיע הטנק של ברוש ממערב לעין א'דיסה (במקביל לתוואי ההטיה) הוא אינו עוצר ופונה מזרחה, כפי שתוכנן והוסבר בפקודה, כדי לתפוס את עמדות האש לחיפוי על העליה של הגדוד לדרך הנפט. בשלב זה ההנחה היתה שאין בעית עבירות חמורה ושיש להמשיך בטיפוס עד לעמדות האש.
          בשלב זה, קרינסקי נמצא עם המג"ד בזחל הפיקוד.
          5. המחלקה של ברוש (כנראה גם עם הטנק של יעקב העליון) עולה מזרחה כשהיא עוקפת את חורבות הכפר מדרום בשטח שהוא הגיא שיצר הואדי שם. הטנק של ברוש טופס עמדת אש ויורה לכיוון בונקר במוצב הדרומי כנראה פגז אחד (תחקיר ריינר) ואז מקבל סגל הודעה בקשר מהמג"ד לחזור לתוואי ההטיה. יתר הטנקים שעלו עם ברוש, לא הספיקו לתפוס עמדות וכולם יורדים חזרה לתוואי ההטיה (תחקיר ריינר).
          6. זחל המג"ד מגיע כעבור 5 עד 10 דקות מתחת לעין א'דיסה ועומד על תוואי ההטיה. הגדוד מאחריהם בטור שאורכו 800 מטר דרומה. כיוון שעפ"י התוכנית גם מחלקת הטנקים של צוק ואיתם מ"פ הטנקים אמורים לעלות מזרחה ולהצטרף לפיצוח תל פאחר, מורה להם המג"ד לעלות והמ"פ מסרב. יתכן שלפני הסירוב נעשו ניסיונות לרדת מתוואי ההטיה. ניסיונות אלו, בניגוד לברוש שאצלו לא היו שום היסוסים, נעשו בחוסר רצון בכדי להראות שכביכול אי אפשר לעלות במקום.
          7. כשברוש ומחלקתו מגיעים חזרה לדרך הם פונים מיד צפונה וממשיכים בתנועה. המג"ד אולי לא המתין במקום (בסבירות 50%) אלא התקדם כבר צפונה ונעצר מעבר לשדה המוקשים שמדרום לתל פאחר. המחלקה של ברוש מגיעה למקום ונעצרת.
          8. סגל יורד מהטנק וניגש לחבורה של המג"ד, קרינסקי ויוסי פרידמן שבה מתדרך המג"ד את פרידמן על הפעולה הנדרשת מורדי, להתחיל מיד בתקיפת התל ממערב. קרינסקי מתנדב לחבור לורדי והמג"ד מסכים (עדות הראל). אין יותר צורך שיוסי פרידמן יעביר את ההוראות לורדי (הערכתי שורדי נמצא בשלב זה במרחק 5 כלים מאחור, דהיינו 150 מטר דרומה).
          9. בגמר התדריך שיתכן וכלל גם את התוכנית של יתר הגדוד מלבד ורדי ופלוגה א', מורה המג"ד לסגל לחזור לטנק של ברוש ולהמשיך בהובלה עפ"י התדריך, כלומר, המשך תנועה צפונה עד צומת בורג' בביל (ה-AMX) ושם לפנות מזרחה.
          10. קרינסקי מחכה לורדי במקום או הולך 150 מטר אחורה ופוגש את ורדי, יוסי פרידמן חוזר לזחל"ם המג"ד ברוש ממשיך בתנועה עד ל-AMX.
          11. ברוש וזחל הפיקוד (כנראה גם זחל המרגמה והמחלקה של צוק) נעצרים ליד ה-AMX ולאחר שסגל וחייל נוסף "מטהרים" את ה-AMX ברוש פונה מזרחה ומתחיל בטיפוס. (יתר התיאור מכאו והלאה בתחקיר ריינר ועדות הקש"א הראל).
          12. בלי להיכנס לפרטים, אחרי שנפגע זחל"ם המג"ד, נשלח יוסי פרידמן אל ורדי עם הודעה חדשה: לכנוס אל המג"ד.
          13. המג"ד שנעצר כבר בעליה שבצד הצפוני של הטרשית, רואה את הכוח של ורדי עולה על הגדרות המערביים וגם את הכוח של קרינסקי בראש התל הצפוני (עדות הראל).
          14. השליחות של יוסי פרידמן כבר מיותרת ואת הנעשה אין להשיב, ולכן המג"ד לא ממתין לשובו. הוא מצרף אליו את הקש"א והם חוצים את הטרשית דרומה.
          15. יוסי שרץ דרומה על תוואי ההטיה עוקף את הטרשית ממערב לא יכול לראות את ורדי וקרינסקי עולים, לכן כשהוא מגיע למקום בו חונים הזחלמים של ורדי הוא מוצא שם רק את הנהגים. אז הוא חוזר אל זחל הפיקוד אבל המג"ד כבר לא נמצא שם אלא בואדיון שבין המוצב הדרומי לצפוני.

          ש>מתי רובינוביץ' סיפר, גם ב-68': "אלכס ירד (מאחורי גבעת החיפוי) ולקח חבר'ה מהזחל מאחורינו והלך. החבר'ה היו להם רובים צ'כיים כי לא היו ממש בפלוגה א', אלה אנשי חימוש".
          ד> כן יתכן ואלה חיילי השיריון מזחל המרגמה.
          ש> ובפוסט ההוא מוב שמדובר בחבר'ה מזחל המרגמות (ראו עוד בפוסט שם. חמאווי כתב כאן פעם על שניים שהגיעו איתו לתל הצפוני ביחד עם הכוח של אלכס: "סגן שכטר לא היה שייך אורגנית לגדוד.
          ד> סגן שכטר היה סמ"פ בבית הספר למ"כים ושרתתי תחת פיקודו שם. מישום מה לא הצטרף לגדוד 17 אלא לגדוד 12.
          ש> "ביבר היה חייל מהמסייעת". אולי הם היו על זחל המרגמות? אגב, מה עם איתורם?). אם נניח, כמסתבר, שלקח מהם לאחר הפגיעה בזחל המרגמות, ושגבעת החיפוי היא הטרשית, הרי כנ"ל.
          ד> מסכים

          • 5. "הטנק של ברוש תופס עמדת אש ויורה לכיוון בונקר במוצב הדרומי כנראה פגז אחד (תחקיר ריינר) ואז מקבל סגל הודעה בקשר מהמג"ד לחזור לתוואי ההטיה". – – – כאשר הטנק הנ"ל נמצא בעמדת אש, סגל לא נמצא עליו. כמסופר ע"י אותו מקור: "נעצרנו בעין א-דייסה, שם סגל הראה לנו את הכיוון לעמדות האש ואז נעלם לי מהטנק. הוא ירד, לא ידעתי לאן, כנראה הלך לחפש את הדרך לזחל"מים", וכנ"ל מאותו מקור: "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל, או אחד הסמלים או מוסא, לא זוכר מי".

            (אגב, בתחקיר ריינר לא נאמר כמה פגזים ירו, רק: "פתחנו באש והתחלנו לסייע לפי התוכנית", ולאחרונה סופר: "אנחנו היינו ארבעה-חמישה טנקים ביעד העליון, ירינו תשעה פגזים למטרה ואז קיבלנו הוראה לחזור למטה", ורק לגבי מס' הטנקים יש להעיר שבתחקיר ריינר ב-68' נאמר: "כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה". אגב, מכאן שלא היה זה "הטנק של יעקב העליון" אלא טנק אחר שצורף אליו).

            הקמב"צ סיפר שסגל הגיע אל המג"ד והודיעו שהשטח עביר. ובכל זאת, בגלל מ"פ הטנקים (לפי נוסח אחד: "סירב בכל תוקף לעלות. היו ויכוחים וצעקות ולא עזר דבר. הוויכוחים עם מ"פ הטנקים ארכו 5 עד 10 דקות". לפי נוסח מאוחר יותר הוא "נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל … המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו"), קיבלו הטנקים שעלו הוראה לרדת.

            ההודעה לסגל לא הייתה צריכה להינתן ב*קשר*, שהרי סגל נמצא למטה ליד המג"ד (כסיפור הנ"ל). מישהו הוצרך לרוץ למעלה, 400 מטר, למסור לטנקים את ההודעה. על המישהו הזה סופר בתחקיר ריינר, במענה לשאלה "ממי קיבלת את ההוראה?": "דרך המ"פ שהיה צריך לנווט אותי … שמו סגל, מ"פ של אחת הפלוגות מגדוד 12".

          • טעיתי בתגובתי למעלה: " סגן שכטר היה סמ"פ בבית הספר למ"כים ושרתתי תחת פיקודו שם. מישום מה לא הצטרף לגדוד 17 אלא לגדוד 12."
            בנתים נמצא שכטר "האמיתי" ואף רואיין בכתבה "שכטר וביבר מכח קרינסקי".
            אין זה שכטר שהיה סמ"פ בביה"ס למ"כ.

      • למאי נפקא מינה? שאלה טובה, שאפשר לשאול על 95 אחוז (ואולי יותר) של הדיונים והדיווחים בבלוג. ובכל זאת, חשבתי לתת קרדיט למג"ד, שלא נעצר בדיוק מול חרכי הירי של עמדות תל-פאחר (למרות שבאותו שלב כנראה שעדיין חשבו לנטוש), אלא עשה זאת לאחר שהיו מוסתרים (ע"י הטרשית).

        אתה אמנם כותב שגם 50 מטר אחרי העיקול "ההגנה שם רק מהצפוני ונצפית היטב מהדרומי כפי שניתן לראות מהצילום שצרפנו לכתבה על התחקיר של ריינר", וככל הנראה כוונתך לתצ"א הזה:

        אלא שבתצ"א הזה הטרשית לא נראית, ואיך תוכיח שבמיקום 50 מטר אחרי העיקול יש עליו צפיה מהדרומי?

        אך ראה בתמונה שבפוסט התחקיר עם הראל, זו שתחתיה הכיתוב: "דרך ההטיה שמגיעה מדרום (משמאל) וממשיכה מערבה וצפונה כשהיא אוגפת את תל פאחר – מבט מהיעד הדרומי של המוצב. כך למעשה ראו הסורים את המג"ד מתדרך את הקמב"צ יוסי פרידמן."

        ונדמה לי (אם האומד שלי במרחקים אינו שגוי, דבר שכלל איני בטוח בו) ש-50 מטר אחרי העיקול כבר אמורים להיות מוסתרים ע"י הטרשית (כאמור, התמונה הזו צולמה מהיעד הדרומי). דעתך?

        • (עד שדני יענה)
          1) בתצ"א שכתבת שלא רואים את הטרשית – רואים גם רואים (קצת מעל המילה "העיקול", מעל הדרך בוורוד אתה יכול לראות אותה).

          2) 50 מטר אחרי העיקול – הדרך מוסתרת גם לתל הדרומי וגם לצפוני. אפשר לראות זאת היטב לפי התמונה שצולמה מחזית היעד הדרומי. הטקסט לתמונה – "כך ראו הסורים את המג"ד מתדרך את הקמב"צ…" הוא טעות.

          נחכה לדני שיאשר זאת.

          • 1) אוקיי, אך צריך להיות מומחה לפענוח תצ"אות כדי להבחין זאת (ע"פ הצבע). בתמונה החזותית זה ברור.

            2) הטקסט לתמונה נכתב בשעה שהפרשנות שהעצירה הייתה במקום הוואדי חוצה את תוואי ההטיה, כלומר בעיקול עצמו. לכן אז הוא לא היה מוטעה.

          • התמונה השניה שצרפת היא התמונה שהתכוונתי אליה (ולא התצ"א אליו אתה מתיחס). בתמונה רואים היטב את העיקול. הקצה הדרומי של הטרשית נראה בצד ימין. אם עמד שם כלי או שנים מוסתר הרי שיתר הכלים על הדרך גלויים עד הצד הצפוני של שלוחת עין א'דסיה.

            שלמה: מדוע "כך ראו הסורים את המג"ד מתדרך את הקמב"צ…" הוא טעות.?

        • הצילום הזה מדגיש יפה את השלוחה התחתית- מערבית של גבעת הרתק- כרמפה יפה לפריסת טנקים, ללא צורך בטיפוס. ניתן היה לפרוס כאן מחלקה שתשתק את התל הדרומי, ואולי גם שתתצפת מול ח'ירבת סודה ובורג' בביל ותנהל עימם דו קרב.
          כמו כן ניתן לראות בבירור את הציר הצפוני, המטפס אל גבעת הרתק במדרון קדמי, כשהוא חשוף כולו לתל. עם זאת, צריך היה קור רוח, ומ"פ טנקים קשוב, אשר יכול היה לתכנן טיפוס של מחלקה אחת מזרחה על הציר הזה, כאשר השניה מחפה עליה. שלמה, תתקן אותי אם אני טועה, בשלב הזה, חיסלה כבר המחלקה שנסעה עם גדוד 51 את הפאנצ'ר מתל עזזיאת.

          • שלילי בני, בשלב הזה כשראש הטור של גדוד 12 מגיע לעיקול שמתחת לדרומי (איזור השעה 15:00) הפנצר מעזזיאת עוד חי ונושם ובמלוא הקיטור. הראשון שפגע בו כנראה הוא התותחן עודד גולן מטנק ברוש עם הגיעו לפינת האם.איקס/צומת בורג' בביל, דקות אחדות לאחר השעה 15:00. גולן זיהה פגיעה בתובה. נראה שהפגיעה הזו לא שיתקה את הפנצר.
            בשעה 15:40 דיווח בני ענבר שהטנק שהוביל לו את גדוד 51 עלה על מוקש קצת אחרי בחריאת. כמה דקות לאחר מכן הם איתרו, כפי שסיפר מג"ד 51, את סיבוב צריח הפנצר שעמד בעזזיאת והתכוון להפגיז אותם, הטנק של 377 שעלה על מוקש או טנק אחר בשיירה של 51 פגע בו ועשה לו סוף. כלומר, זה קרה כמעט שעה אחרי שגדוד 12 כבר עבר את העיקול וראשוני כוחות גדוד 12 היו על היעד כולל מוסא קליין.

  8. לידיעתכם:
    לפוסט הזה הוסיף בני קטע חדש עם פוטוסטט של איזור תל פאחר.
    הקטע הזה ממוקם לקראת הסוף תחת הכותרת – "תוספת מאוחרת לפוסט"

    • בני כתב בתוספת המאוחרת:
      ב> משמאל לגבעת הרתק רואים בבירור את הדרך העולה במדרון הקדמי מזרחה מציר ההטיה אל ציר הנפט. ניתן לראות עד כמה היא קרובה לעמדות המוצב הדרומי. כל שיירה שהייתה עולה בציר הזה, חייבת לנסוע עם דופן שמאל חשופה לאש, כאשר אפילו כדורי ח"ש של מק"כ היו מחוררים את דפנות הזחלמים, שלא לדבר על מטולי RPG או פגזי תול"ר שהיו משמידים את הטנקים מטווח כזה.

      ד> לשם כך תוכנן ששתי מחלקות הטנקים יתפסו עמדות על גבעת הרתק ותחפנה על כניסת פלוגה א' לדרומי ופלוגה ג' לצפוני.
      אני זוכר גם שתוכנן להציב שם מק"כים.
      הכוח היה מתגלה רק כאשר היה מתקדם מגבעת הרתק ועד לשערים של המוצב.
      לעניות דעתי הצבאית, זו היתה בהחלט תוכנית קבילה ואידך זיל גמור אבל שונה מהזיל גמור של בני 🙂

      • בני כתב:
        מהפוטוסטט הזה ניתן ללמוד כי ציר הנפט של אותם ימים אינו דומה לציר הסלול כיום. במקום העקומה החדה מזרחה הקיימת כיום, נמשך הציר ישירות לאורך הצינור משער הכניסה למוצב דרומה.

        דני> על כך שדרך הנפט היתה ישרה ניתן היה ללמוד מהסיור שתואר בכתבה "כשהשמש שקעה במזרח":
        https://naamoush.wordpress.com/2013/08/29/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9-%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97/
        שם יש גם תמונה המראה את הדרך כפי שהיא נראית מהשער הצפוני.

        באותו סיור תיאר גרשוני את הדרך הנראית בתמונה. קטע זה לא תומלל בכתבה אלא רק:
        "מיד לאחר שעבר את הפנייה לעין פית נתקל גולדה בחיילי הסיירת כשהם רצים אחרי הג'יפ של מפקדם. הוא עצר וצעק להם לעלות. יותר מעשרה לוחמים נדחקו לארגז מאחורה.
        בן מרדכי מספר: "כולם קפצו פנימה, היינו כמו אוטובוס הודי, ערימה של קופים אנושיים, אנשים נתלו אחד על השני".
        הרכב החל בנסיעה. הלוחמים זוכרים הפגזה לכיוונם ואת גולדה שצועק להם אחרי נסיעה קצרה לקפוץ החוצה ולרוץ למוצב – מרחק של כ-200 מטר. גרשוני: "רצתי לצד אבי לוי, אני זוכר שנפלו לו הרימוניות, אמרתי לו תאסוף אותם והוא אמר לי 'מה, אתה משוגע?"

  9. בני כתב: על הפוטוסטט סומן בעיפרון שעווה אדום, חץ המוביל מדרום מזרח לכיוון גבעת הרתק (הביצה האדומה).
    דני: זו אכן האופציה של העליה מגור אל אסכר.

  10. בני כתב: במקום העקומה החדה מזרחה הקיימת כיום, נמשך הציר ישירות לאורך הצינור משער הכניסה למוצב דרומה.

    דני: העקומה היתה קיימת גם אז ונראית במפה 1:20,000. בדיוק בגלל העקומה הזו טעה רובקה ז"ל ופנה לעבר עין פית. כשתיקן את הטעות חזר על הצלע הצפונית של המשולש של העקומה שהיא הכביש של היום.

    בני: חץ נוסף מוביל לגבעת הרתק מכיוון דרום מערב- ממזרח לעין א-דייסה, ותואם לחלוטין את האזור העביר שאיתרנו במסענו הרגלי.
    דני: זו כמובן האופציה של עליה מעין א'דיסה אותה היו אמורים לבצע באותו יום.

    בני: משמאל לגבעת הרתק רואים בבירור את הדרך העולה במדרון הקדמי מזרחה מציר ההטיה אל ציר הנפט. ניתן לראות עד כמה היא קרובה לעמדות המוצב הדרומי. כל שיירה שהייתה עולה בציר הזה, חייבת לנסוע עם דופן שמאל חשופה לאש, כאשר אפילו כדורי ח"ש של מק"כ היו מחוררים את דפנות הזחלמים, שלא לדבר על מטולי RPG או פגזי תול"ר שהיו משמידים את הטנקים מטווח כזה.
    דני: כפי שציינתי בהערה קודמת, השירה היתה מתגלית רק באוכף שבשולי גבעת הרתק המערביים.
    התיכנון היה שיהיה כאן חיפוי של שתי מחלקות הטנקים.
    זה קצה הטווח היעיל של RPG, תול"ר אכן היה יעיל כאן ובדיעבד היה נמצא בתל הצפוני. אותו תול"ר פגע בזחל"ם הסיירת כאשר גלש במדרון של דרך הנפט שמדרום לתל. תותח נ"ט שהיה במוצב הדרומי, משום מה לא ירה לא לכיוון הזה ולא לתוואי ההטיה שאליו היה מכוון כשנתפס ע"י כוח שמיל. ליד התותח ישב חייל סורי המום. אני מניח שהיה המום מההפגזה הארטילרית שלנו.
    יסלח לי בני אבל לדעתי הטנקים היו משמידים את התול"ר או כל כלי אחר הן בדרומי והן בצפוני והיו משתקים כל ירי נק"ל במקלעיהם.
    לתל פאחר לא היה שום יתרון אילו הטנקים תפסו עמדות בגבעת הרתק בגלל יתרון הגובה, המחסה שבמדרון אחורי וכוח האש של תותחי ומקלעי הטנקים. (9 תותחים ו-18 מקלעים ולפי זכרוני גם מקלעי 0.5 של המסייעת של גדוד 12)

  11. אנסה להשיב על תהיותך כמיטב יכולתי. רק אדגיש, כי המשימה שנטלנו על עצמנו, היתה לבדוק את אפשרויות הגישה לעורף המוצב. לא עשיתי מחקר הסטורי סדור, באשר לפקודה שניתנה לכוח, וגם לא לשאלה האם הייתה טעות בניווט, או שינוי תכניות מושכל.
    1. יפה שתוכנן ששתי מחלקות תתפוסנה עמדות על נבעת הרתק לחיפוי. האם תכנון זה כלל גם ציר תנועה של הטנקים? לי אין תשובה ברורה, השולחת את הטנקים לציר הזה (אגב, האם הציר החשוף הזה התחבר בכלל ב67 לתוואי ההטיה?) הכח היה מתגלה מיד כאשר היה מתחיל בעליה והיה חייב לנוע כ-750 צ' כשהוא תשוף לתל. פרט לנשק נ"ט, יכלו אנשי התל להפעיל עליו, בעת הזדחלותו למעלה גם אש ארטילריה, כולל ממרגמות מוצבי העורף של התל, וארטילריה בינונית מארטילרית החזית שכללה עשרות רבות של תותחי שדה וגד"בים . בכלל, הידע הצבאי שלי אינו כולל תנועה מהסוג הזה במדרון קדמי, אם ניתן לתכנן ציר תנועה בהסתר. למיטב הידיעה תוכנן ציר תנועה מוסתר עד לציר הנפט.
    2. הציר לעין פית, אינו הסרפנטינה שאנו רואים היום בציר הנפט. את הסרפנטינה לא רואים לא במפת ה1:20000, ולא בפוטוסטט. אך ממילא זה לא משנה הרבה. כיצד הם טעו בדרך לכיוון עין פית, איני יכול להסביר בנתונים הדלים שלי. הדרך המסומנת בפוטוסטט קצת שונה מהדרך דהיום, אבל זו, כאמור, סוגיה שלא נבדקה.
    3. שני החיצים המסומנים בעפרון שעווה מגיעים מדרום לגבעה, עובדה המחזקת את עמדתי כי אלה היו הצירים המתוכננים ולא הציר החשוף (שאגב, הינו הציר עליו נסענו יחדיו).
    4. אמנם הקצה היעיל של טווח הRPG, אבל עדיין חשוף לכל שאר החוליים הרעים, ובמיוחד לארטילריה.
    5. אגב, לשרמנים היו אמורים להיות 3 מקלעים לכלי, כולל מקלע תובה.
    6. באשר למרחק התנועה בגלוי לתל, אפשר לבדוק את זה שוב בקלות באחד מן הביקורים הבאים.
    7. אני מסכים איתך ש"לתל פאחר לא היה שום יתרון", אילו התוכנית המקורית הייתה מתבצעת כמתוכנן. אבל מסתבר שהיא לא….

  12. 6. באשר למרחק התנועה בגלוי לתל, אפשר לבדוק את זה שוב בקלות באחד מן הביקורים הבאים.

    דני: כבר בדקתי, ולכן כתבתי שהכוח היה מתגלה למוצב רק בהיותו בכתף המערבית של גבעת הרתק. כשבדקתי את הנושא היו איתי יוסי פרידמן, משפחת קליין ושלמה. תועד בסירטון:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/12/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%98/

    ובכתבה:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/

    פעם נוספת שהנושא נבדק היה בסיור מיוחד שתועד בכתבה:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/23/%D7%AA%D7%9C-%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94/

    כדי להתרשם מהמראה של תל פאחר מגבעת הרתק צפו בסרטון:

  13. 6. באשר למרחק התנועה בגלוי לתל, אפשר לבדוק את זה שוב בקלות באחד מן הביקורים הבאים.

    דני: כבר בדקתי, ולכן כתבתי שהכוח היה מתגלה למוצב רק בהיותו בכתף המערבית של גבעת הרתק. כשבדקתי את הנושא היו איתי יוסי פרידמן, משפחת קליין ושלמה. תועד בסירטון:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/12/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%98/

    ובכתבה:
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/14/%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/

    פעם נוספת שהנושא נבדק היה בסיור מיוחד שתועד בכתבה:
    https://naamoush.wordpress.com/2014/01/23/%D7%AA%D7%9C-%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94/

    כדי להתרשם מהמראה של תל פאחר מגבעת הרתק צפו בסרטון:

    5. תודה על התיקון. אם כך לו התבצע הרתק כמתוכנן היו במקום 9 תותחי 75 מ"מ ו-27 מקלעי 0.3 !!

    4. אמנם הקצה היעיל של טווח הRPG, אבל עדיין חשוף לכל שאר החוליים הרעים, ובמיוחד לארטילריה.
    ד> ארטילריה היתה יכולה לנחות בכל מקום כולל גיא ההריגה ומסלול האיגוף הצפוני

    2. הציר לעין פית, אינו הסרפנטינה שאנו רואים היום בציר הנפט. את הסרפנטינה לא רואים לא במפת ה1:20000, ולא בפוטוסטט.
    ד> שים לב לכיתוב "תל פאחר" במפה 1:20,000, מימין לאות "ת" נראה היטב משולש דרכים שהבסיס שלו דרך הנפט והקודקוד שלו על הדרך לעין פית. המשולש הוא אבי הסרפנטינה של הכביש כיון כשם שדרך הנפט היא אמו של כביש הנפט.

    1.יפה שתוכנן ששתי מחלקות תתפוסנה עמדות על נבעת הרתק לחיפוי. האם תכנון זה כלל גם ציר תנועה של הטנקים?
    ד> בואדי, על כך נסוב הדיון ולשם כך כתבת את אשר כתבת.

  14. אין דבר העומד בפני הרצון ולו רצו היה למצוא את הדרך
    היו מוצאים בלי נדר ועולים בה וחוסכים באבדות בנפש
    אני בסך הכול קורא מן השורה מכיר במיוחד את ירושלים מסיפורי
    מלחמת ששת הימים את סיפור נחישותו של הרב גורן זצ"ל
    שעם פתיחת המלחמה ניצב מוכן ומזומן בקו התפר עם ספר
    תורה שופר ספר תהלים והוא צמוד לחטיבת הצנחנים
    שחיכתה לפקודה לפריצה שבוששה וכבוד הרב מאיץ
    במפקד חטיבת הצנחים מר מוטה גור ז"ל והלה אומר
    אבל כבוד הרב אין לי אישור להיכנס עדיין ורק למחרת
    יום כ"ח באייר התשכ"ז בשעה טובה בבוקר ניתנה הפקודה
    והצנחנים פורצים כאריות דרך שער האריות מהחומה
    למעלה נורים כדורי מקלעים וצלפים מכל עבר צולפים
    וכבוד הרב גורן אץ רץ בין הכדורים עם ספר התורה הקטן
    ועם השופר ומלמל בקול פסוקי תהילים הקצינים
    רודפים אחריו וצועקים לו שישכב אבל הרב בשלו
    סוחף את הממ פפאים אחריו ונכנסים בריצה
    לרחבת מסגד עומר ושם שקט ושממה הרב מרחף
    בעולמות עליונים ורואים אנו שהשכינה שורה איתו
    שואלים הלוחמים איך מגיעים לכותל ואף אחד לא יודע
    עד שנמצא פשפש ברזל צדדי ופרצו אותו
    במכות קתות הרובים ויורדים לרחבת הכותל בדמעות
    ובראש קצין גבוה וחסון דרגת סגן והרב אחריו
    ומסתובב הקצין ואומר לרב גורן כבוד הרב
    לך מגיע הראשון לרדת ולגעת באבנים הקדושות
    אתה שסחפת את כולנו בכוח אמונתך
    השם אלוהים צבאות תהיה אתה הראשון
    לדרוך על הרחבה הקדושה וההיסטוריה היהודית
    החזירה באתו רגע את זקיפות הקומה
    עמד הרב גורן ותקע בשופר ומפשפש הברזל
    באו דרכו ונהרו עשרות צנחנים מאושרים
    זה היה יום בלתי נשכ"ח באייר עשינו מעגלי
    ריקודים שיר אחד אני זוכר במיוחד ששרנו
    בסחף חושים על שזכינו להיות באחרית הימים
    ולשחרר את ירושלים מחורבנה
    מה נאוו על ההרים
    רגלי המבשר
    משמיע שלום
    מבשר טוב
    משמיע ישועה
    אמר לציון מלך אלוהיך
    ונזכה לראות בקרוב בימינו
    בגאולת ירושלים ובבניינה אמן !!
    שבוע טוב ומבורך לכל עם ישראל
    אריה דב צנחנים מחזור גיוס מנחם אב התשכ"ה

  15. תחת הכותרת "נסענו לחירבת סודה" מספר שלמה: "מגיעים לשרידי זחל"ם המרגמה שנפגע והתפוצץ, ומכאן פונים מערבה ויורדים לכיוון בורג' בביל", ובני מוסיף ומספר: "אנחנו נעים על הדרך היורדת מתל פאחר לכיוון תל עזזיאת. הדרך חוצה את מוצב בורג' בביל", ושוב שלמה: "מבורג' בביל אנחנו פונים ימינה לדרך הפטרולים הסורית, נוסעים כ-300 מטר ומגיעים לשלט של חירבת סודה".

    הפניה לכיוון בורג' בביל, מהצומת שלידה שרידי זחל"ם המרגמה, היא אכן מערבה, אך מיד היא מתעקלת ופונה דרומה, ורק אחרי כ-150 מטר (בערך) היא פונה שוב מערבה.

    כלומר, כדי להגיע לחירבת סודה, הנמצאת צפונית-מערבית לתל-פאחר, יש להדרים, לפנות מערבה ולעבור דרך בורג' בביל, ורק לאחר שחוצים אותו יש לפנות שוב צפונה ולהגיע לחירבת סודה.

    משהו לא ברור לי:
    בפוטוסטאט מ-66' רואים ברור איך "תואי ההטיה" ממשיך צפונה (אחרי צומת שרידי המרגמה הנ"ל) כאשר בהמשך נרשם עליו חץ ולידו הכיתוב: "לחרב א-סודה". למה לא נסעתם משם? האם זה משום שכיום ממוקם שם שער ברזל גדול, ובהזדמנות המסופרת הוא היה סגור? (כשאני הייתי שם, השער הזה היה פתוח).

    אגב, זו גם הסיבה שבאחד הפוסטים הקודמים כתבתי שלדעתי הסורים נטשו את חירבת סודה כשראו את הכוח של גדוד 12 ובראשו הטנקים ממשיך להתקדם צפונה בתוואי ההטיה, ולא המתינו עד שארבעה זחל"מים פנו בצומת הנ"ל, בדרך המתעקלת ופונה דרומה (כנ"ל) ורק אח"כ ממשיכה לבורג' בביל.

  16. רצינו לצפות בבורג' באביל ומשם לפנות צפונה על ציר דרך הפטרולים הסורית. לחלוף על פני הדרך הנכנסת לתל עזזיאת ומשם לכניסה (הרגלית) לח'ירבת סודה דרך שער הברזל. יתכן שניתן להיכנס גם דרך תוואי ההטיה, אך כאן המעבר עפ"י המפה תלול יותר ונראה כי ידוע רק ליודעי ח"ן.

  17. ציטוט: "גם בספרו של אלישיב שמשי "איפה אני נמצא, לעזאזל", הובאו דברים מפי המ"פ אהרון ורדי (עמוד 97), לפיה "התוכנית היתה לעלות על תוואי קרקעי מדרום לעין א-דייסה עד דרך הנפט"."
    נכון, אך מיד אח"כ נרשם שם מפיו של ורדי: "אך בפועל, כשהגענו למקום, הסתבר שהטנקים לא יכלו לטפס. לדעתי, הייתה הערכה לא נכונה של השטח. הסלעים היו גבוהים ומנעו מהטנקים, ובוודאי מהזחל"מים, את האפשרות לעלות".
    ולפי המובא בפוסט, זה לא נכון, כי מדרום לכפר אין בעיית עלייה של סלעים.

    עוד משהו: ספרו של שמשי נדפס באותה שנה בה נדפס ספרו של מייזל, אם כי אחריו (שמשי מזכיר בספרו את זה של מייזל). בע' 92 מספרו של שמשי נדפס תרשים ברור, השונה מהמפה שאצל מייזל: בתרשים של שמשי ברור כי המעבר המתוכנן היה לדרומו של כפר עין א-דיסה (במפה שאצל מייזל זה לא ברור, ונראה שהתכנון היה לעבור על מיקום הכפר עצמו). בנוסף לזה, שמשי בתרשים שלו מציין (בחץ צהוב, שעליו הכיתוב "הטעות") את המיקום על תוואי ההטיה לצפונו של עין א-דיסה, כלומר, שכאן, לצפון הכפר, ניסה הכוח לעלות (זה מתאים לדברים שמובאים שם בע' 95 בשמו של הסמג"ד נוי: "פיספס את הפנייה והיה קרוב לתל", אם כי לא פורט בדיוק המיקום בו נעשתה הטעות, דבר המופיע רק בתרשים הנ"ל).

    • אנו דנים כאן בנתיב העליה כפי שהיה אמור להיות בשעת הביצוע ולא באפשרויות אחרות שגם הן נשקלו והיא דרך גור אל א'סכר.
      שמעתי מפיו של ורדי יחד עם עוד 7 קצינים ועם שלמה שהוא חושב שהנתיב המתוכנן היה קילומטר דרומית לעין א'דיסה, דהיינו בגור אל אסכר.
      וזה כנראה הכוונה של דבריו בעמ' 97.
      זו היתה גם דעתו של קמ"ן החטיבה אז אורי שמחוני כפי ששמענו כשהיינו בביתו (ורדי, מוראד ואנוכי).
      מאידך כיום או יומים אחרי המלחמה, הוביל אורי שמחוני [כפי שאמר לנו באותה פגישה בביתו] את המח"ט ואיתו ורדי לנתיב היורד משיא הרכס שמדרום לתל פאחר, במקום שהכביש פונה היום לכיוון עין פית, וירד ישר לעין א'דיסה. כלומר אז לא היה לו פיקפוק היכן הנתיב.
      גם הפוטוסטט ותרשימים שמצא שמיל גולן בארכיון צה"ל מראה את העליה בעין א'דיסה.
      בפוטוסטט "של זמיר" נראים גם הנתיב הרלוונטי בעין א'דיסה וגם האפשרות שהעליה היתה יכולה להיות דרומה משם.
      בכל זה כבר דנו עד לעייפה אבל אני חוזר על כך כדי לערער את אמינותו של הכתוב בספרו של שימשי מפי ורדי ומפי הסמג"ד זהר נוי.
      כפי שאתה מביא גירסה שניה שבתרשים שבעמ' 92 הסותרת את דברי ורדי שנתיב העליה סמוך לעין א'דיסה.
      ואביא כאן מדבריו של אריק שרון זצ"ל: "אני רוצה לעזור לך [לביבי] אבל איני יודע אם לעזור לידך השמאלית או הימנית".
      אז גם אני רוצה להאמין לשימשי ואיני יודע אם להאמין לכתוב בעמ' 92 או 97.
      ואשר לציטוט שלו מדברי הסמג"ד, מהיכן ידע הסמג"ד שפיספסו את הפנייה?
      הרי הוא עצמו היה בקצה האחורי של הטור ולכן לא היה עד להתרחשות. המג"ד כידוע נהרג. הנווט סגל נהרג, הקמב"ץ בבית חולים וכן פליקס קצין הקשר.
      כידוע החיים לא תושאלו בדבר הטעות ומהעדויות שאספנו, כפי שכבר מניתי בעבר, המחלקה של ברוש עלתה במקום.
      לענין העבירות, אין כלל חשיבות אם היו בוחרים לעלות מדרום לכפר או מצפונו, שני הצדדים עבירים. יש חשיבות לבחירה רק מישקולי חשיפה לתל הדרומי.

      כבודו של שימשי במקומו מונח אבל הכתוב בסיפרו לא אמין ובטח שלא היה צריך להיות מובא כדוגמה לבעיות ניווט בצה"ל.
      לכן אין להביאו כאן כבר סמכא לענין מקום העליה אן טעות ניווט כביכול.

      • אני לא יכול לזהות כיום את גלי האבנים של 67.הדרך הנראית מתל עזאזיאת יכולה להיות הן הדרך המזרחית, והן הדרך העוקפת את עין א- דייסה. בסופו של דבר, כל הדרכים מתלכדות בגבעת הרתק.

      • התשריט ששרטט שמשי עולה, פחות או יותר, בקנה אחד עם השטח העביר שאיתרנו מדרום לעין א-דייסה. לא בדקנו את המשך הקטע המגיע לציר הנפט, אלא רק עד לציר שכיניתי "הציר המזרחי"
        כאמור, לא עשיתי מחקר על טעויות בניווט, אלא רק ניתוח קרקע. עם זאת, סבורני שכולי עלמא לא פליגי שגדוד 12 היה צריך לפנות מזרחה מעט (או קצת יותר) לפני עין א-דייסה ולעקוף את הישוב הזה ממזרח.

      • דני, כל הכבוד לך שאתה חוזר שוב ושוב, למרות ש"בכל זה כבר דנו עד לעייפה", להודיע לכולם שלא הייתה שום וכו'. אני חייב גם לציין שאתה די מצליח, כלומר, מתבסס על טענות חזקות, עד שאני אפילו מפחד מלכתוב כאן במפורש ומסתפק בוכו'.

        לכן, גם על השאלה ששאלת על הסמג"ד, שנע בסוף הטור ולא היה עד להתרחשויות, איני יודע איך לענות (מה אומר? שכסמג"ד שנפצע בקרב למרגלות התל עניין אותו במהלך השנים לברר למה לא עלו כמתוכנן?)

        אך תסלח לי אם בכל זאת אעיר על משפט אחד, והוא: "כידוע החיים לא תושאלו בדבר הטעות". הרי רק לא מכבר פורסם כאן התחקיר שערך ריינר בינואר 68', בו סיפר העד – החי, ברוך ה' – שעמד הכי קרוב אל הנווט סגל שהוביל את הכוח:

        "הטנקים נעו אחריי … עברנו את עין א-דייסה כשאנחנו נמצאים על תוואי ההטיה ועולים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א-דייסה … המ"פ שהיה צריך לנווט אותי כל הדרך עד נקודת ההתפצלות שהיתה צריכה להיות אחרי עין א-דייסה … כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד … לפי הנווט אנחנו היינו צריכים לעבור את הרכס עין א-דייסה והסיבוב הראשון של ההטיה, לעלות על הרכס הזה כאן ממול [כלומר, לעלות בוואדיון שמצפון לעין א-דייסה]".

        כתוצאה מהדברים ששמע שאל ריינר: "האם זהו השלב שהיה ברור לסרן סגל שהוא איננו מסוגל לעשות פה את האיגוף הימני הזה, או שמפה הוא עוד קיווה שאם תתקדמו קדימה תמצאו את הדרך ימינה?", ואח"כ סיכם: "קודם פתחתם באש ורק אחרי כן היה דיון שהוא לא מוצא את הדרך בדיוק. ובכן, אנחנו מבינים מעזרא כך: עזרא עם הסרן סגל שאחראי על הניווט עובר וחולף על פני עין א-דייסה, עובר את המקום שבו היה צריך לרדת לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה".

        • שמואל היקר,
          אני מתנצל על הסגנון וקוצר הרוח שלי.
          אנא אל תסתפק בכתיבת וכו'.

          אשתדל לענות בנימוס ובאורך רוח.

          ש> מה אומר? שכסמג"ד שנפצע בקרב למרגלות התל עניין אותו במהלך השנים לברר למה לא עלו כמתוכנן?
          ד> זהר לא שאל את ברוש, פרידמן ופליקס. את המידע קיבל כנראה מהמח"ט ולכן והמסקנה שלו מתאימה לזו של המח"ט.

          ש> הרי רק לא מכבר פורסם כאן התחקיר שערך ריינר בינואר 68'.
          ד> בהחלט נכון. אבל זהר לא ראה את התחקיר הזה שהיה רק עם אנשי השריון והיה גנוז עד עכשיו בארכיון צה"ל. וגם אם היה רואה את התחקיר הזה, הרי ברוש מעיד שעלו ליד עין א'דיסה אז איפה הטעות בניווט?

          ד> אשר לסיכום של ריינר, מן הראוי להביא ברצף את כל שאמר ברוש כנגד הסיכום של ריינר.
          ובכן הנה חילופי הדברים המלאים בין ריינר לברוש שאת חלקם ציטטת:
          "ריינר: אנחנו נמצאים כרגע במצב שהטנקים של המחלקה של עזרא פרושים בעמדות על הרכס של עין א-דייסה ויורים לכיוון תל אל פאחר. מה קורה מפה הלאה, עזרא?

          ברוש: כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה [כלומר, רק ברוש עצמו הספיק לירות?].

          ריינר: ממי קיבלת את ההוראה?

          ברוש: דרך המ"פ שהיה צריך לנווט אותי כל הדרך עד נקודת ההתפצלות שהיתה צריכה להיות אחרי עין א-דייסה.

          ריינר: מה שמו של הסרן?

          ברוש: שמו סגל, מ"פ של אחת הפלוגות מגדוד 12.

          ריינר: האם בשלב זה שמעת אותו מדבר באלחוט עם המג"ד שלו והוא קיבל ממנו הוראה להמשיך לנסוע, או ראית שעל דעת עצמו החליט לנסוע?

          ברוש: כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד [ברשת גדוד 12], וגם בשלב של נסיעה עד לכאן קיבלתי את האישור למצוא את הדרך הנוחה לנו כי הבחירה שלי היתה לגבי טנקים, וגם כאן הוא קיבל את ההוראה דרך הקשר מהמג"ד להתקדם הלאה. [קיבל הוראה בקשר מהמג"ד דרך סגל]

          ריינר: האם זהו השלב שהיה ברור לסרן סגל שהוא איננו מסוגל לעשות פה את האיגוף הימני הזה, או שמפה הוא עוד קיווה שאם תתקדמו קדימה תמצאו את הדרך ימינה? [ריינר הוא זה שמזכיר איגוף ימינה ולא ברוש. ויש לשים לב שמדובר במצב שהם מעל עין א'דיסה בעמדת אש]

          ברוש: מכאן התקדמו עוד מספר מאות מטרים ובסיבוב השני מכאן היתה התייעצות, הסרן ירד אל המג"ד לגבי מציאת הדרך [ ההערה שכתבתי בגוף הכתבה תקפה כאן עוד יותר :"יש כאן שתי אפשרויות להבנת הנאמר: א) ניסיון לעלות עוד יותר מזרחה מעל עין א-דייסה. ב) התקדמו עוד אחרי שירדו חזרה לתוואי ההטיה. אני נוטה לאמץ את אפשרות ב' בגלל האזכור של "הסיבוב השני" שאינו מתאים לתנועה בשטח ולא על דרך כפי שהיה מעל עין א-דייסה. לכן מדובר בעיקול על תוואי ההטיה. בנוסף ניתן להבין שקודם לכן ברוש עלה לעמדת אש ורק אחרי שקיבל את פקודת המג"ד לחזור לתוואי ההטיה, ירד והמשיך צפונה, נעצר בעיקול ונערכה ההתייעצות הנ"ל. הסיבה להתייעצות לא בהכרח היתה ידועה לברוש כי לא שמע את הדיבור. לכן ייתכן וההתייעצות היתה אם להמשיך קדימה, או לנסות לעלות לדרך הנפט. ע"פ עדותו של הקמב"צ יוסי פרידמן שהיה בזחל המג"ד, המ"פ סגל אמר למג"ד שניתן לעלות לדרך הנפט. ההתרשמות שלי היא שהמג"ד החליט כבר בשעה שברוש היה בעמדת אש מעל עין א-דייסה, או בעין א-דייסה, להמשיך על תוואי ההטיה ולא לעלות לדרך הנפט. לכן הורה לברוש לרדת חזרה לתוואי ההטיה. רק כשהגיעו לאותו עיקול נמלך בדעתו וגם התייעץ עם סגל שוב. ההחלטה, למרות דעתו של סגל בדבר עבירות השטח, היתה להמשיך בתוואי ההטיה צפונה"].

          ברוש לא הזכיר בעדותו לפני ריינר שסגל ראה שאינו יכול לבצע איגוף ימני.
          ואיזכור שני העיקולים הוא על פי הבנתי כפי שכתבתי בגוף הכתבה וחזרתי עליו לעיל: מעבר שני העיקולים בדרך מצפון לעין א'דיסה היה לאחר שירדו כבר מעמדת האש מעל עין א'דיסה ולכן אחרי שהמג"ד ויתר על האיגוף מימין.
          הרישום נעשה ע"י קצרנית ולכן אני מניח שלא נשמטו דברים שאמר ברוש ושעל פיהם יכול היה ריינר להגיע למסקנה.
          ברוש אומר שם: "אחר כך עברנו את עין א-דייסה כשאנחנו נמצאים על תוואי ההטיה ועולים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א-דייסה, תופסים עמדות אש לכיוון תל אל פאחר. פתחנו באש והתחלנו לסייע לפי התוכנית".
          איך מגיעים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א'דיסה? התשובה : או מהואדי שמדרום לעין א'דיסה או מצפונו. מהואדי שיורד מצד דרום לתל פאחר, לא ניתן להגיע למקום כי הוא בלתי עביר (אני מציע למי שמפקפק לבדוק בשטח. הנושא הספציפי הזה לא נבדק ע"י בני.) שלא לומר במרחק יריקה מהצד הדרומי של התל.
          אח"כ הוא אומר: " כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה"
          שום קושי באיגוף אלא הוראה שקיבלו לחזור לתוואי ההטיה.

          בנוסף, לאפשרות שניסו לתפוס עמדה מזרחית לעיקול השני בתוואי ההטיה:
          היכן ניתן לעבור שני עיקולים אחרי עין א'דיסה צפונה ועדין לעלות לעמדות מול תל פאחר?
          הבה נתבונן בפוטוסטט וניוכח שהעיקול השני הוא אחרי שדה המוקשים שנוצר ע"י הואדי שיורד מדרום לתל פאחר.
          מכאן ניתן לירות רק מזרחה לכיוון הבונקר המערבי של המוצב הדרומי. לעומת זאת, גם ברוש וגם עודד גולן העידו בפנינו בהזדמנויות שונות, שהטווח מטר לתל הדרומי היה 850.
          ואילו הטווח מהעיקול השני צפונה לתל הדרומי 300 מטר בלבד.
          המסקנה היא שהעיקול השני בתוואי ההטיה נזכר לא בהקשר תפיסת עמדת אש אלא בעצירה להתיעצות אחרי שירדו מעמדת האש שנמצאת 800 מטר דרומה!

          לכן ההתרשמות שלי היא שריינר שם דברים בפיו של ברוש.
          אני בטוח שלריינר לא היו כוונות כלשהן אלא שזו פשוט טעות בתום לב.

  18. בני, אניח שאתה מודע לדברי מג"ד 51 ביוני 68' (התפרסמו בפוסט 132): "גדוד 12 כאשר הטנקים בראש, הגדוד מאחור על זחל"מים נכנס על הציר הזה שחטיבה 8 פתחה לו. הוא היה צריך לעבור על השטח הצהוב כאן, להיצמד על השלוחה. ומי שייטיב להסתכל [דברי ההסבר נאמרו בתל-עזזיאת] יראה במדרון דרך העוברת בשליש מהמדרון מלמטה. הדרך עוברת את חירבת עין א-דייסה. אתם רואים כתם ירוק, מעליו קצת ימינה ישנה חירבה קטנה עם גדרות אבנים. לעבור דרך חירבת עין א-דייסה, לתפוס את הדרך שמטפסת במין אלכסון כזה, לעלות על דרך הנפט שיורדת מלמעלה ולהגיע לתל פאחר עם דרך הנפט לגמרי ממזרח".
    והעיר שם דני: "אני מנחש שהכוונה לשני גלי האבנים שמדרום לגבעת הרתק".

    האם יש לזה קשר לתמונה שהתפרסמה למעלה בכיתוב "צילום מהדרך שעוברת מעל חורבות א-דייסה: ואדי קיבלי היורד מכביש הנפט לדרך ההטיה"?

    התיאור "לעבור דרך חירבת עין א-דייסה" מתאים למופיע במפה בספרו של מייזל.

    • הצילום הנ"ל צולם מהדרך העוקפת מימין את עין א-דייסה. האיזור הנראה בצילום הוא ואדי קיבלי בחלקו העליון. רואים יפה את הטרשים הבלתי עבירים, כאשר בחלקו המערבי(תחתית הצילום) מעל עין א-סודה, הוא הופך להיות מתון ועביר כלפי צפון. רואים את הואדי יפה בסכמת העבירות ששרבטתי, כאשר הזרוע הצפונית של החלק העביר מתחילה בערך במקום בו עמדתי בעת הצילום מעל האות "ס" של עדייסה:

  19. המומחים בונים "מורשת קרב" בדיעבד
    הצנועים רואים זאת אחרת

    לידיעת המומחים – השטח הטופוגרפי אמנם לא השתנה מאז 67 אולם לכל אורך הרמה, מאל חמה (חמת גדר) ועד החרמון, בשני שליש הגובה היה "שטח סגור" לאזרחים סורים, פרט למספר ישובים בהם גרו כפריים ומשפחות הצבא הסורי.
    הדרכים לאורך הרמה היו מעטות, בעיקר בין המוצבים. מ"רום הרמה" כלפי מטה היו בעיקר דרכי עפר שחיברו בין המוצבים. בשליש התחתון ולאורך הגבול היו שטחים שהייתה בהם אפשרות תנועה אך היו ממוקשים, או לפחות בעיני צה"ל נחשבו ממוקשים (היה הרבה "דמו"). יתר השטח מסולע ועם ערוצים שאינם מאפשרים תנועת רכב, גם לא רק"מ.
    רוב השטח לא היה מעובד, בעיקר בקרבת הגבול, מלבד מקומות בהם יצרו פרובוקציות הדדיות. מכשולים רבים, טבעיים ומלאכותיים, נוצרו. לא עיזים ולא נעליים. חיות בר שונות ובעיקר איילות וחזירי בר (נא להתעדכן אצל ציידים ותיקים מאז). רוב הדרכים וכל אפשרויות התנועה נפרצו ע"י ישראל לאחר מלחמת ששת הימים (גם במלחמת כיפור עדיין היו קשיים רבים לתנועות הצבא בשטח).

    הצמחייה הטבעית השתנתה ללא הכר בגלל עדרי בקר וצאן, פיתוח חקלאי ובעיקר בגלל אימוני צה"ל שמאז רבים מהם מתקיימים בגולן.
    כבר נאמר: כמיליון מוקשים בגולן ועד היום שטחים רבים לא נבדקו והם סגורים ומסומנים. גם מה שנבדק וידוע היה כממוקש נמצא ריק מטעמי הונאה. אין גם רישום מסודר (לא של צה"ל ולא של הסורים) והראייה – מספר האסונות שהיו.
    כך שמי שרוצה לשחק ב"נדמה לי" ולשחק במציאת תכניות התקפה על הגולן, ורוצה להציע אפשרויות שכאילו היו אז – אינו יודע על מה הוא מדבר. מעטים הם אלה שיש להם מושג מה הייתה הרמה לפני 48 שנים, וגם אלה שידעו – מעידים היום שאינם זוכרים ברור פרטים מסויימים. אז אני מציע לא להתפלסף. אני יודע את כישוריו של בני וידיעותיו (בעיקר מתוך ארכיון אמנון חנסקי מג"ד 377).
    הייתי מבקש גם לדעת על עוד מפענח מומחה ובלשן – שמוליק – מתי היה בישראל על הרמה הסורית בין השנים 48-68 או אולי בזמן אחר.
    גם פאנל גולני עם המח"ט יונה אפרת ב 68 הרבה מלל בלי תוכן לעניין, ובעיקר לא ברור לאלה שלא היו שם בזמן אמת.

    ובעניין השרמן M 50 – 51 המהולל – מעטים מכירים אותו. גם אני עדיין לא מצאתי חומר מדוייק על יכולותיו למרות שאני מכיר אותו מ 1957 עד 1967 באופן אישי ובכל תנאי השטח ויכולותיו. ב"גוגל" יש נתונים על יכולות האש שלו בזמן לחימה, מידותיו ומנוע הקמינקס דיזל ושיפורים שנעשו ע"י ישראל מבליטים את חסרונותיו בעלייה לרמה:
    1. תנועה בשיפועים עד °30 שאז יכולת האש מוגבלת ומשתנה בשטח (ולא הקלץ' מחליק).
    2.פריסת שרשראות (זחלים) בשיפועי צד.
    3.מרווח גחון של 63 ס"מ בערך. עד כמה שזכור לי – איש לא התייחס לנתון זה, אשר אינו מאפשר תנועה בשטח מסולע ובעיקר אבנים גדולות מעל 70 ס"מ (תחת הגחון ואז הטנק מפרפר באויר ומשותק). והרי תכנית ההתקפה המקורית הייתה בלילה – אז איך היו משתלטים על עשרות טנקים בסיוע?
    4.שיטת ההיגוי והתמרון ידועה רק למעטים – זוהי נהיגה קשה מאוד: שילוב של בלמים ברגל וידיות היגוי כמו בטרקטורים שהי בשנות ה – 40 וה – 50 (שרמן זה לא פאטון ובוודאי לא מרכבה).
    5.יכולת העלייה על טרסות ומדרגות מוגבלת לגובה הגלגל המניע שהשרשראות יורדות ממנו בתנאים כאלה. תחשבו 48 שנים אחורה. בדיעבד, היום – זה קשקוש.

    שלמה מן ידידי מנסה לבנות בלוג אמין, עם עדויות רבות ותגובות למען העניין ומקווה גם לשסיע את המשתתפים כדי שייראה עניין ומתעניינים בבלוג. אני מבין, אני מקווה לראיין אותך, או שאתה אותי.

    דני בייזר, שלקח על עצמו עבודת קודש למען האמת, הצדק ולמען גולני (השריון לא חשוב) להבין את העדויות ולהסביר אותן לפי הבנתו. להוציא מהעדויות ומהסיפורים ההזויים את הקרוב לאמת.

    ואנחנו יודעים על טיוחים נוראים והסתרת האמת, מסירת עדויות לא נכונות, בעלי עניין לתרץ עצמם לטובה.
    ובאמת, כל אחד שהיה במלחמה רואה את הדברים בצורה אחרת.ומעל הכל – הזיכרון שבוגד בכולנו, מרוב פרטים לא זוכרים מה היה, מתי ואיפה.
    אבל "מורשת קרב" למען כולם – לא כותבים בדיעבד.

    מעט הסטוריה מהצפון:
    כמה מקוראינו הנאמנים מכירים את הצפון מטיולי שטח, לא על ג'יפים 4X4 אלא ברגל- גליל עליון ותחתון, לאורך ולרוחב? כמה הלכו ברגל את ואדי עמוד מצפת עד לכנרת? אזור גוש חלב עם מעיינותיו ועצי אגוזי המלך שבו? מקריית שמונה לצוק מנרה בניסיון לחצוב פתח מצוק מנרה (יש חושבים שאלה הזיות, לא?) אגם החולה מצפון עד דרום מקיבוץ שמיר ועד מעינות מלחה, האגם במלוא הדרו ותפארתו, כשעוד היו בו 270 צמחים ו 240 מיני חיות וציפרים שאינם עוד. אלה נעלמו כאשר באו ה"קניבלים" החוכמולוגים שייבשו את האגם, שהיה אתר תיירות מהבודדים בעולם מסוגו אך אז חשבו על 70 אלף דונם לחקלאות.
    אגב, רוב החקלאות באזור זה רעילה היום בגלל הכבול והחנקן. ולא הבינו שאפשר להפיק מפינה קסומה ומיוחדת זו מליארדים של דולרים עם פיתוח האתר (שהיום מנסים להחזירו לקדמותו), כי אז העיקר היה-לייבש ביצות. אין עוד אתר כמוהו ובעיקר לנדידת הציפורים (ואיתם תיירות הצפרות), מאירופה לאפריקה וחזרה – דרך השבר הסורי אפריקאי, כולל כנרת וים המלח, בואך אילת. הפסד של מליארדים.

    את זה לימדו אותי האבא והאמא מקיבוץ אלונים שאימצונו אחרי מלחמת העולם ב-1947. שני פטריוטים למדינה, אנשי חינוך, מורים. אבא אמן בנגרות, מהנדס וארכיטקט בניין שבנה בקיבוצים על גבול הצפון מקלטים ומיגון במסגרת "מפעל הבנייה" של הקיבוץ המאוחד. אמא מורה, שניהם בוגרי סמינר הקיבוצים בת"א. שניהם זואולוגים ובוטנאים ועוד כמה תארים. מלח הארץ עם שורשים מהעליה השניה (של אמא).

    אז אני עוד מוכן להתעמת גם על מבנה שטח.

    • קצת באיחור, אבל כדאי שמר עזרא ברוש אשר מוכן להתעמת על מבנה השטח", יכנס לפוסט אחר בבלוג הזה, שם שרטט אחד, עזרא ברוש, את מקום העליה של הטנקים לעמדות ירי, אי שם טיפה דרומית לעין א דיסא, והוסיף והסביר כי נע משהו כמו 400 מ, מזרחה באיזור הואדי.

      (ראה כאן:https://naamoush.wordpress.com/2013/07/24/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99/)
      אח"כ כדאי להשוות את הציר ששרטט עם האיזור העביר לטנקים שנמצא לעיל, ואולי- אולי יסכים כי בכל זאת ממצאי הסיור אינם סותרים את תיאוריו של מר ברוש הנ"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s