נמיר אמר שנדמה לו שכולם נהרגו

"כל הזמן ירו לשם מרגמות שלנו. קודם על תל עזזיאת ואחר כך על השיירה, ואז הם ירו על זחל"ם או שניים ועל הטנק של עזרא ברוש. שמעתי את הירייה של כל פגז, ראיתי את הנפילה ואת הפיצוץ. אני רציתי למנוע זאת. דיווחתי על כך בקשר, הם קיבלו את ההודעה ומסרו אותה הלאה" * עדויות נוספות של מ"מים מפלוגות ו' ז' של גדוד 377 שהשתתפו בקרבות ההבקעה ב-9 ביוני 1967

פותח צילום שוקי

תל פאחר מכיוון רמת הבניאס (צפון מערב)

 

לאחרונה נחשפו כאן, לבקשת הבלוג, ממעמקי ארכיון צה"ל מספר תחקירים שערכו אנשי ענף היסטוריה עם מפקדים שלחמו בחזית הסורית במלחמת ששת הימים. הרוח החיה בתחקירים אלה היה סא"ל אפרים ריינר, שמונה על-ידי פיקוד צפון לתחקר את השתלשלות האירועים. התחקירים התקיימו בתחילת 1968. התחקיר שלפניכם התבצע ב-31 בדצמבר 1967.

עד כה פורסמו בבלוג מספר תחקירים שעברו הקש"א של גדוד 12 משה הראל, קצין אג"מ של חטיבה 1 ברוך גורודיש, קצין השלישות של חטיבה 1 מתי רובינוביץ', קצינים מפלוגה ז' שהיו בכוח הטנקים שנעו בראש גדוד 12 אל תל פאחר, וקצינים מפלוגה פ' של גדוד 377 שהשתתפו בקרבות קלע וזעורה.

התחקיר הנוכחי הוא של שלושה מ"מים מגדוד 377. עדויותיהם של המ"מ שוקי נחום מפלוגה ז', שלחם בגזרת גבעת האם/תל עזזיאת, ושל מיכאל לאונרד ועמוס אורן מפלוגה ה', שהיו ברתק מתל דן, מעניינות במיוחד מפני שסיפוריהם זלגו לכיוון הנעשה בתל פאחר. כדאי לשים לב בהמשך לתיאור של אפרים ריינר אודות הסתבכות גדוד 12, כפי שהתרשם מסיפורי קצינים שאותם תיחקר.

הסוגריים העגלגלים ( ) – הערות מח' היסטוריה. הסוגריים המרובעים [ ] – הערות הבלוג.

להלן המסמך המלא:______________________________

שוקי נחום

שוקי נחום. "יצאנו ב-0900 מחורשת טל, הספקתי לראות את המטוסים תוקפים"

סגן שוקי נחום, מ"מ 4 פלוגה ז' בגדוד 377: אני הייתי צריך להיות בכוח הטנקים שהיה צריך לסייע לכיבוש החלק הצפוני של המובלעת של הרמה עד לכיוון של תל חמרה. ביום שישי ה-9 ליוני בבוקר התכנסנו בחורשת טל ואז קיבלנו את הפקודה ליציאה. חיכינו לחטיבה 8 שתעבור. ניתנה פקודה לתזוזה. התדריך האחרון שניתן היה בעמידה בחורשת טל עם סא"ל מוסא קליין, מג"ד 12, ועם מג"ד 377 שעבר לראות האם הכל בסדר. הייתי צריך להיות במחלקה המובילה הראשונה העוברת ליד גבעת האם מכיוון דרום, נכנסת לתוך השטח ותופסת את דרך הפטרולים הסורית שמובילה כלפי חורבת א-סודה. הייתי צריך להתמקם בוואדי שמדין [מעט מזרחית לגור אל עסכר], לתפוס עמדות ולאפשר את מעבר מחלקות 3-2 של הטנקים יחד עם גדוד 12 ועד אז לחפות על התנועה שלהם לכיוון בחריאת, עזזיאת, בורג' בביל ותל פאחר. כלומר, כל המוצבים שיכולים להפריע. קונקרטית, לאחר שהכוח של 12 עובר אותו עליי לסייע באש לגדוד 51 בכיבוש בחריאת, עזזיאת, וזה שמסיים קודם – לבורג' בביל, ולאחר מכן חדירה לעומק.

בכניסה לגבעת האם היה פלונטר קטן ולקח קצת זמן עד שהצלחתי לצאת מהעניין. כשנכנסתי חטיבה 8 כבר היתה לפניי. עוד הספקתי לראות את בירו [מג"ד 129] מוחזר מהשטח פצוע על ג'יפ. לפי המפה שהיתה בידי הבנתי שאני צריך להיכנס לגור אל-עסכר ורק שם לפנות. לפי השטח, המוצב יושב יותר מזרחה.

עברתי את התפנית הראשונה, אבל לא התייחסתי אליה כי חשבתי שזו דרך שחוזרת לשפה [לשטח] שלנו, לגבעת האם. המשכתי להיכנס, כשראיתי שאני עולה על מוצב הבנתי שזה גור אל עסכר. כאן נעצרתי לרגע כי ראיתי משהו לא ברור. עבר לידי סרן עם שפם (נדמה לי שהוא היה קצין סיור), שאלתי, הוא לא ידע. פגשתי את בני בר לב [מ"פ בגדוד 377, אחיו של חיים בר-לב], נעצרנו לברר את המצב, החלטתי שאני עברתי את הדרך, עשיתי תפנית קלה וחזרתי חזרה לאותה דרך שקודם ויתרתי עליה. כשחזרתי היו לפניי כבר הכוח של 12 ו-34 [34 – כנראה הכוונה לשתי מחלקות הטנקים, כנראה צ"ל 2 ו-3 כי שוקי נחום היה מ"מ 4] שהספיקו לעבור. גדוד 51 היה עדיין מאחריי, כמו כן יונה מח"ט 1 וסא"ל סלע קצין השריון של חטיבה 1.

נכנסתי והתחלתי בחיפוי על ההתקפה שהתחילה להתבצע על בחריאת. בחריאת נכבשה בקלות. לא היתה התנגדות כמעט. באותו זמן, בכניסה עלה על מוקש אחד הטנקים של ורמוט, אז כבר 51 עבר אותי. כשראיתי שהוא עלה על מוקש חשבתי שהוא נפגע.

עיקר תשומת הלב היתה עכשיו על עזזיאת. הטנק הזה [שנפגע] ירה לכיוון עזזיאת (עכשיו אני שומע שאריק המ"מ, שהיה על הטנק הזה, עבר לטנק אחר), הספקתי לראות את הטנק המוביל, שהוביל את ההתקפה בצורה של ראש חץ כשאנשי החי"ר הסתדרו מאחריו. כשהטנק הגיע עד כמעט קצה הגבעה [תל עזזיאת] ראיתי את השבויים הסורים יוצאים עם ידיים למעלה. נגמר כיבוש עזזיאת, פניתי ימינה לכיוון בורג' בביל, איתרתי את האנשים שהתרוצצו למעלה [בדרך ההטיה, מתחת לתל פאחר]. הבנתי שהם שלנו. ניתנה פקודה חדל. תוך כדי העניין הזה שמעתי את הדו-שיח שהיה בין זיוה לחנה (חנה – סא"ל שלום סלע, אני מבין שהוא היה מקשר בין כוח הטנקים לחי"ר. זיוה – מ"פ ז' של הטנקים, זאב נמיר).

מ"פ ז', רס"ן נמיר, דיווח שיורים מכל הצדדים וביקש את חנה, סא"ל סלע, לברר את המצב. כלומר, מאיפה יורים ואם זה לא כוחותינו. נתברר שלא כוחותינו יורים. כששאל סא"ל סלע את זיוה (רס"ן נמיר) מה מצבו, הוא אמר שנדמה לו שכולם נהרגו והוא נשאר לבד. סא"ל סלע הסביר שלידו עומדת מחלקה של טנקים שלו [המחלקה של שוקי נחום] ושאל אותו האם לשלוח. זיוה הודיע בהחלטיות: לא לשלוח!

מסמך תחקיר 377

העמוד הראשון בתחקיר (להגדלה – לחצו)

ומכיוון שמטווחים על בורג' בביל – לא לחצות את בורג' בביל. קיבלתי פקודה מיונה [מח"ט 1] להתקרב עד בורג' בביל ולחכות שם. התקרבתי, נעצרתי וחיכיתי להוראות. כאשר עדיין הייתי רחוק מבורג' בביל, עוד לפני שעברתי את השטח הממוקש בכניסה לשם, כלומר פירצת המיקוש על תוואי ההטיה, ראיתי חיילים מתרוצצים למעלה ואחר כך בפנים. אני מעריך שהיו שם 6-5 חיילים. על הדרך היתה מוטלת בזוקת יד סובייטית. הסרן שהלך איתי הוביל את הטנקים ברגל כי השטח היטשטש והסימון של המיקוש לא היה ברור. שמעתי אותו נותן הוראה לאנשים להישאר במוצב. כשהתכנסנו הצטרפנו לתל פאחר מצפון ונכנסנו לתוך המוצב בדרך הרגילה שנכנסנו אליו. בה התברר לי דבר פשוט: כנראה שסא"ל סלע, קצין השריון של חטיבה 1, לקח את שני הטנקים של זיוה, פלוגה ז' גדוד 377. איך הוא נכנס לתוך המוצב אני לא זוכר. בכל אופן, אחר כך הוא הוביל את ההתקפה.

בפרק הזמן בין בורג' בביל עד לכניסה לתל פאחר שמעתי בקשר את אחד האנשים מגדוד 12 מדווח שהקודקוד (מג"ד 12 מוסא קליין) נהרג. חנה (סא"ל סלע) שאל מי ראה אותו. היה שם סרן רופא, וחנה ביקש שהוא ייגש למקרופון. שמעתי את הדו-שיח והרופא דיווח שהוא ראה אותו נופל [זה לא היה רופא, אלא הקש"א משה הראל], ואז סא"ל סלע לקח את ההתקפה ונכנס לכבוש את תל פאחר.

כשאני התקדמתי לתל פאחר כבר היה דמדומים. חלק מהטנקים כבר עמדו למעלה, אם כי כשהגעתי עדיין צלפו משני המוצבים הצפונים מזרחים של תל פאחר, 9138, 9132. כינסתי את כל האנשים ביעד המערבי של הטנקים, כך שלא ייפגעו. מ"מ 2 של זיוה (מאיר צוק) בא אליי. ביררתי בדיוק מה המצב לגבי סגן עזרא ברוש, מ"מ 3, שהוביל את ההתקפה על תל פאחר, כי לא ידענו אם הוא עדיין חי. תדלקנו והתארגנו.

עם שחר היתה התקפה לכיוון בניאס. את ההתקפה הוביל סגן גרטי משה סמ"פ ו'. אני הייתי אחריו, טנק שלישי בשדרה. פה אני יכול לאמור שני דברים: [המסמך נקטע]….

[…] תשובה: אני זוכר למרות שלא קיבלתי אש ממנו ראיתי שהוא נפגע ע"י האש של ורמוט, פלוגה ו' [הכוונה לטנק הפנצר הסורי בתל עזזיאת]. אינני זוכר אם הוא ירה או לא ירה, הוא היה מוסווה כל כך טוב שאי אפשר היה לראות אם יש שם צוות. בכל אופן, אם אני הייתי מוביל, הייתי יורה עליו בלי לחשוב פעמיים. בירידה בתוך הפרדסים היו שני T-34. לא היתה לנו הנמכה. שלחו ג'יפים לברר מה המצב, התברר שהם עזובים. בזעורה הצטרפנו לחטיבה 45.

טנק מוביל לכתבה

טנק מגדוד 377 באיזור משק דן במהלך ימי מלחמת ששת הימים שקדמו לכיבוש הרמה (צילום: ארכיון צה"ל)

ריינר: ההתרשמות שלי היא שהטנק נפרש על אותו תוואי, שהטנקים של 12 פתחו בין דרך הפטרולים לתוואי ההטיה, ואז הוא ראה את תל עזזיאת מהעורף. לפני זה לא חששת לזיוה כי הוא אמר לך שהוא יורה על בחריאת, אחר כך הוא פנה ימינה – מזרחה.

נחום: אני הייתי סמוך מאוד לבחריאת ואחר כך לקחתי ימינה – מזרחה. אני ראיתי את הגבעה ואת הבניינים של בחריאת, אך לא ראיתי את הטנק. ראיתי רק כאשר נסעתי על דרך הפטרולים. גדוד 51 מסבירים שהטנק היה מכוון כלפי מערב. כאשר הם גילו את הטנק במערב, הטנק החליף עמדה ופנה לעברם ואז הוא התגלה. כשהוא התגלה הוא נדפק.

מיכאל ליאונרד (מ"מ 3 פלוגה ו'): אני ראיתי אותו אחרי הקרבות והוא לא יכול היה לדפוק כלפי מערב.

נחום: אני ראיתי כלפי מזרח, וכל העניין לא היה לי מובן.

ריינר: אם תסתכל על שדה המוקשים שסביב בחריאת תראה שהם צפו משם להתקפה.

סרן יעקב זיסקינד (תח"ש): אני מבקש להתייחס עד כמה שאפשר ללוח זמנים.

נחום: אני חושב שיצאנו בשעה 0900 מחורשת טל. אני מעריך זאת כי עוד הספקתי לראות את המטוסים תוקפים. אחר כך התחלנו לנוע. ברגע שניתנה פקודה אני דהרתי. כשהסתובבתי אחורנית ראיתי ששני הטנקים האחרים שלי אינם. ירדתי לכיוון מטעי התפוחים בסמוך לגבעת האם, קיבלתי מהמ"פ פקודה לעצור. ראיתי את פגיעות המרגמות נופלות בצלע המערבי של גבעת האם. עמדו שם טנקים שלנו פרושים, והפגיעות היו כל הזמן באותו מקום. אני מזכיר זאת כי אני הייתי בסמוך מאוד לגבעת האם והייתי בטוח מבחינת פגיעות. כשהגעתי לגבעת האם היתה השעה 1000. לגור אל עסכר התחלתי לנוע ב-1045. כיוון שהיה טיווח על הדרך אני חזרתי חזרה, וכשהתחלתי את הלחימה על בחריאת היתה כבר שעת צהריים.

שאלה: האם מאז שיצאת מחורשת טל ועד שעת צהריים בהתקפה על בחריאת הסתכלת פעם אחת על השעון?

תשובה: לא.

הערה: אם כך אני מציע שלא נמשיך.

נחום: אני זוכר שכשעליתי על תל פאחר היה כבר ערב. תל פאחר היה גמור מקסימום ב-1830.

ריינר: כשסלע בא קרב תל פאחר היה גמור. לפי הדו"ח שלו הוא מופיע עם טנק, מוצא את רובקה פצוע בתוך הג'יפ [רובקה אליעז – מפקד סיירת גולני]. ופה הוא מתאר לי את הדריכות כשהוא דרש ממנו להתפנות. אחרי שהסמח"ט ורובקה גמרו את תל פאחר, עברו הטנקים של שוקי במקום. גם הוא וגם זיוה, פלוגה ז', מדווחים על יריות מכיוון צפון-מזרח מעמדות המרגמות 9138. כלומר, הסורים לא נטשו את העמדות האלה עד אחרי סוף הקרב על תל פאחר. אלה היו יריות על תל פאחר מחוץ למוצב, מעמדות המרגמות הנ"ל.

סא"ל אברהם איילון, ראש ענף היסטוריה במטכ"ל: מי אמר לסא"ל סלע לזוז?

סא"ל ריינר: חפ"ק גולני היה תחילה בשטח מת. הם היססו בין להישאר בעמדות תצפית לבין לנוע אחרי הגייסות. הוא בחר להיות באמצע, בוואדי שמאחרי בורג' בביל (ואדי פריון). כשמוסא עשה שם את הטעות, הוא לא ידע את המצב. אבל אחרי כיבוש בחריאת ובורג' בביל הם רואים את המצב. הקשר עם 12 חדל כאשר הזחל"ם של מוסא נפגע. כך שלא היה להם קשר. סלע נוסע במהירות, מגיע לפלוגה של זיוה, פלוגה ז', ומתקדם לתל פאחר. הוא מגיע אחרי שאל"מ אפרת יונה מח"ט 1 נע על דרך הפטרולים לבורג' בביל ופוקד על גדוד 51 לעשות את אותה דרך. ואז מופיעה כל השיירה שכוללת את סא"ל סלע עם שלושה טנקים, סגן שוקי נחום עם שני טנקים ואחר כך אל"מ יונה אפרת.

סא"ל איילון: למה הם לא הקדימו?

סא"ל ריינר: אין לי תחקיר של מיפקדת חטיבת גולני. הדו"ח של סא"ל סלע אומר שהם לא ידעו. הם שומעים מרס"ן נמיר, מ"פ ז', את מה שהוא מדווח. הם לא מאתרים אותו במשקפות עד שהוא מרים רקטה ירוקה, ואז הם רואים שהוא מערבה לתל פאחר [טנק המ"פ נמיר נפגע מיד אחרי העלייה מדרך ההטיה לכיוון תל פאחר]. אז הם שואלים את עצמם מאיפה הם באים? לעומת זאת, כשאתה קורא את יומן המבצעים הוא אומר שהם נעו לתל פאחר בציר הנכון, ממזרח.

מבט מבריכות הדגים של דן אל גבעת עזזיאת [לצפייה מיטבית - לחצו על הצילום]

מבט מבריכות הדגים של דן אל גבעת עזזיאת [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

סגן לאונרד (מ"מ 3 בפלוגה ו'): ביום שישי 9.6 בבוקר לפני אור ראשון חשבנו שכל המלחמה נגמרה. החבר'ה היו כבר שמחים מאוד ואמרו שהולכים הביתה ביום שישי בערב. ישבנו על הטנקים כי עלול מאוד לקרות משהו. בסביבות 0800-0700 שמענו את הסורים מדווחים באלחוט שאנו מתקיפים ב-0900. ראינו את המטוסים שלנו עולים עליהם והבנו שהסורים צדקו. אנו לא קיבלנו פקודה. אנו היינו מתודרכים עוד שבועיים קודם, וידענו שעלולים להיות שני שלבים – סדן ומקבת. היינו על תל דן בעמדות תובה. התפקיד שלנו היה לחפות לכיוון רמת הבניאס ותל חמרה, כשכל החבר'ה האחרים עושים את הלחימה. בשעה 1000-0900 התחלנו לחפות לכיוון רמת הבניאס ותל חמרה. כשיריתי את הפגז הראשון אני עמדתי על התל. היו שם עמדות ממוספרות עם עמדות חליפין. אנו עמדנו בעמדות לכיוון דרום. צפונית ממני עמדה המחלקה של סגן עמוס אורן, מ"מ 4 בפלוגה ו'. אני יריתי מתל דן. אחרי שעמדתי בתל דן עד שעה 1130, קיבלתי פקודה מרס"ן אליושה, מ"פ ו', לרדת לשדות התלתן דרומית מתל דן, כדי לקרב את הטווח שלי לכיוון עזזיאת ורמת הבניאס, למרות שלא יריתי אף פגז בכיוון תל עזזיאת כי לא רציתי לעורר את חמתם כלפיי.

בשעה 1500-1400 ירה טנק שלהם לכיוון שלנו. סרן עמוס אורן אומר שזה היה T-34, אני לא זיהיתי אותו מטווח של 3 ק"מ. זה היה מכיוון רמת הבניאס. אני הייתי עם שלושה טנקים. הפגז נפל 15 מטר מהטנק שלי. אני אמרתי לחבר'ה שפגעו 15 מטר על ידנו. החבר'ה התחילו לעבוד על הטנק. פגענו בו מטווח של 3 ק"מ. לא קרה לו שום דבר, אך מהפגיעה הוא הסתובב והתחיל לברוח ואז דפקנו אותו מאחור והוא עלה באש. אנו נשארנו כמעט בלי בטן. התחלתי לדלג טנק-טנק אחורנית לכיוון תל דן. אני הייתי אחרון שמילאתי בטן מהמחלקה. השעה היא בערך 1530. שמעתי בקשר את החלק השני של הפלוגה שהיו עם סגן גרטי, סמ"פ ו, רוני ואריק.

אני זוכר שסגן עמוס אורן רצה לדווח שמרגמות שלנו יורות על חבר'ה שלנו. והיה לו קצת קשה מפני שהרס"ל שלנו חיסל לנו כמעט את הרשת, על-ידי זה שהוא כל הזמן שאל האם מותר לו לגשת למלא בטן לחבר'ה בגבעת האם. בעצם בזה הפסקנו לירות כי לא היו מטרות וקיבלנו הוראה לא לבזבז תחמושת ולהישאר עם בטן למקרה שיצטרכו אותנו למשהו אחר. כשהחשיך התקפלנו חזרה לתל דן ונפגשנו עם המחלקה של סגן עמוס אורן. ברשותו של רס"ן אליושה, מ"פ ו', ירדנו בחזרה למטה מתל דן. מהטנקים לא ירדנו. לא אמרו לנו מה אנו הולכים לעשות. נסענו לכיוון גבעת האם, עברנו על-יד תל עזזיאת. אחר כך התחלנו לעשות שמיניות על ההרים. רס"ן אליושה נסע ראשון. מי הוביל את רס"ן אליושה אני לא יודע. בהתחלה נסענו בלי אורות, אחר כך התחלנו לנסוע עם אורות מלאים.

סא"ל ריינר: מה שמעת ברשת הקשר?

סגן ליאונרד: אני הייתי על רשת ורמוט והרשת הגדודית. אנו לא הובלנו תוכנית של כיבוש הרמה. פתאום ראיתי שרמנים עוברים מעל זעורה [כנראה הטנקים של גדוד 377 שסופחו לחטיבה 8]. הדבר הראשון ששאלתי את רס"ן אליושה היה: האם הסורים קנו שרמנים? אליושה אמר שהם שלנו. אחר כך ראיתי את הכלים שמתחילים לעלות. ראיתי את השיירה שבאה מימין – מדרום [הכוונה לשיירת גדוד 12] וטנק שחטף פגיעה ישירה ועלה בלהבות. הוא היה על הדרך שבין תל עזזיאת לתל פאחר. סביר שזה היה תוואי ההטיה.

שאלה: לגבי הטנק שירה עליכם, האם אתה יכול לזהות היכן ראיתם אותו?

עמוס אורן: אנו ראינו את ההבהק שלו. זה היה מימין לכביש על השלוחות בסביבות הבניאס, מצד מזרח לכביש.

הטנקים של 377 מפגיזים יעדים על רמת הבניאס (מתוך ספר על עוצבת ברק)

טנקים מפגיזים יעדים על רמת הבניאס

סגן עמוס אורן (מ"מ 4 בפלוגה ו'): כ-10 ימים לפני המלחמה הייתי בכוננות על תל דן. הכווינו (הכינו) אותי שתצטרף אליי מחלקה נוספת (זו היתה המחלקה של סגן ליאונרד). במשך כל זמן הכוננות הכנו עמדות. במשך יומיים וחצי היה לנו בולדוזר והכנו שם 16 עמדות לכיוון צפון, לכיוון נוחיילה, לכיוון מזרח וצפון מזרח. לכיוון צפון-מזרח היו אפילו עמדה אחת או שתיים לכיוון דן ודרום מערב, למקרה שיתקיפו אותנו מצד השטח שממערב לנו. ביום שלישי [6 ביוני] היתה ההפגזה וההתקפה שלהם שהדפנו אותה. אנו קיבלנו הפגזות של מרגמות 120 מ"מ ותותחים 122 מ"מ. אחר כך היה ניסיון פריצה של כוחות שריון וחי"ר. באותו יום ניסו לתקוף את משק דן ואותנו.

שאלה: מה תקף אותכם?

תשובה: אני ראיתי 3-2 טנקים שירדו מרמת הבניאס לכיוון משק דן וטנקים שירו לעברנו מהשטח שמתחת לתל חמרה. כשתי מחלקות חי"ר ניסו להתקרב מכיוון צפון-מזרח, הם ניסו להתקדם והחבר'ה שלנו הדפו אותם. הם לא הגיעו יותר קרוב מ-500-400 מטר.

שאלה: את הכוח שעלה על דן גם ראית?

עמוס אורן: ראיתי רק את הטנקים, את החי"ר לא ראיתי. אחר כך היה יום הפוגה. ביום האחרון דיברו על הדיווחים של הסורים על התקפה ב-0900. לא קיבלנו שום תדריך בנדון. רק היתה לנו הוראה להישאר על התל ולירות לעבר תל חמרה, רמת הבניאס וכל מה שמתגלה לנו. עבר זמן ארוך עד שראיתי טנקים בתנועה. באותו יום עבר SU-100 ממש לפני הטלסקופ שלנו. לא היתה הוראת אש. אנו דיווחנו וחיכינו לפקודת אש. היינו יכולים לפגוע בו בלי כל קושי, כי היו דמדומים של בוקר והוא ירה נרות עשן, והעשן היה הדבר הבולט ביותר באותו מזג אוויר. כל הזמן שאלו אותנו מה אנו רואים – לא היתה שום תנועה.

אמרו לנו שאם יעלה כוח מימין – מדרום, זה כוח שלנו ולא לירות עליו. יותר מאוחר ראינו את הטנקים מלמעלה מעל זעורה וגם שיירה של זחל"מים [הכוונה לדרך ההטיה]. נדמה לי שהיו שם כשני טנקים של סגן עזרא ברוש, מ"מ 3, שבאו מימין, מדרום, מאחורי תל עזזיאת. אני מעריך שזה היה או על דרך הנפט או על תוואי ההטיה. כל הזמן ירו לשם מרגמות שלנו. הם היו ממוקמות מתחת לתל דן, כק"מ דרומית. הם ירו קודם על תל עזזיאת ואחר כך על השיירה, ואז הם ירו על זחל"ם או שניים ועל הטנק של סגן עזרא ברוש. שמעתי את הירייה של כל פגז, ראיתי את הנפילה ואת הפיצוץ. אני רציתי למנוע זאת. דיווחתי על כך בקשר, הם קיבלו את ההודעה ומסרו אותה הלאה. זה היה לפני הצהריים.

לגבי הטנק של עזרא ברוש, מ"מ 3, ראיתי שהוא נפגע. הוא צודד את הצריח שמאלה, זה נראה כאילו הצריח יותר קדימה ורס"ן אליושה אמר לי לבדוק האם זה T-34, ואם כן לירות עליו. אני אמרתי לו שזה שלנו.

בריכות דן מתל עזזיאת 1967

בריכות דן ממוצב תל עזזיאת. צולם ב-יוני 1967 ("במחנה")

סרן יעקב זיסקינד (תח"ש): אני מבקש בהזדמנות זו לספר את הסיפור באופן כן ומדויק, כדי שהדברים יתחילו להתברר. לי נראה שלמ"פ ו', רס"ן אליושה, היו שתי מחלקות בגבעת האם ושתיים בתל דן. בתחקיר זה מופיע כאילו הוא היה עם שתי מחלקות בגבעת האם.

סא"ל איילון: בחומר של גולני מופיע שגדוד 51 היה צריך לקבל מחלקה בדרך, וכשהוא הגיע למקום הוא לא מצא את הכוח. הוא לוקח את מי שהיה במקום וזו כאילו נקראת מחלקה 1.

סא"ל ריינר: שתי פלוגות הטנקים של גולני, כל אחת מהן התחלקה לשתי דומ"חים. פלוגה ו' היתה דומ"ח אחת, ושתי המחלקות ששמענו עכשיו היו דומ"ח שני. שתי המחלקות מפלוגה ו' התחלקו כך: מחלקה אחת עושה פיצוח בתל עזזיאת והשנייה נעה עם 51 לחיפוי מקרוב ועלייה על תל עזזיאת מהעורף. גם זיוה, פלוגה ז', מתחלקת לשני דומ"חים כששתי מחלקות הולכות עם גדוד 12.

סגן שוקי נחום: סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, שאל אותי למה אני לא זז כשהוא עבר על ידי בשעה שעמדתי מול בחריאת וצודדתי לשם קנים.

ריינר: יכול להיות שסא"ל בני ענבר לא ראה אותך במעבר של גבעת האם. גולני פועלים כך שהם לוקחים שתי פלוגות ומפצלים אותן לשתיים. ורמוט, פלוגה ו', היה ת"פ חטמ"ר 3 מתחילת הכוננות ועד ה-7 לחודש. ב-7 לחודש גולני הסתדרו כשיירה בשביל להתקיף. ב-7 ביוני ב-1630 התבטלה ההתקפה והטנקים ירדו מהם. למעשה הם נמצאים במקום ולא זזים, אבל מוסא אמר אתם ת"פ כוח זה, או ת"פ כוח אחר. ב-8 לחודש גולני מסתדרים להתקפה, הטנקים עוברים ת"פ גולני, וכשהיא מתבטלת הם יורדים מהם. ב-9 הם עוברים ת"פ חטיבה 1. ובלילה שבין ה-9 ל-10 הם עוברים ת"פ חטיבה 8. זיוה, פלוגה ז', היא ת"פ חטמ"ר 3. אחר כך היא ת"פ חטיבה 1 עד מקבת. במקבת הם הולכים ת"פ חטיבה 1, כאשר ב-10 בבוקר (10.6) הם ת"פ חטיבה 45.

המציאות המתקבלת היא כזו: לגולני יש גדוד טנקים. הם לא מרכזים את הגדוד כי אם מפצלים אותו לשתי פלוגות כאשר גם אותן הם מפצלים. ורמוט עם שתי מחלקות נמצא בעמדות פיצוח, שלמעשה הן לא עמדות פיצוח כי הן לא פוגעות באותם גורמים שיכולים להפריע לציר של גולני, הן מאבטחות אגף. הפקודות הקודמות היו לתפוס ציר הטעיה שהולך מרמת הבניאס. שתי המחלקות האלו היו מיועדות לציר הזה, והן עומדות שם עוד מהימים שהיו תוכניות לפתוח ציר הטעיה מחשש של תנועות ממזרח, ואז שתי המחלקות האלו היו צריכות להוות כוח הלם. כשהכוח של גולני עבר הוא הצטרף אליו. אל"מ אלברט, מח"ט 8, אפילו לא ידע שהוא מקבל את המחלקה שמיועדת לו. שתי המחלקות האחרות של ורמוט הן יותר מאורגנות. הן ניתנות לגדוד 51 כשמחלקה אחת באיזור גבעת האם ומחלקה אחת נמצאת עם 51 לצורך הסתערות. אבל גם פה נעשה מין דבר מוזר, כי המחלקה שנשארה בחיפוי היא בעצם כוח חטיבתי, ומפקד המסייעת של 13, סגן גדעון המאירי, היה אחראי על כוח זה. היה להם מבנה שליטה כזה שלא היה ת"פ 51, אלא ת"פ החטיבה ועשה פיצוח ת"פ 51. ת"פ 51 יש שתי מחלקות טנקים, אחת מפלוגה ז' ואחת מ-ו'.

כאשר ליונה מסתבר שלא הולך בתל פאחר, הוא מפעיל את הסמח"ט. הסמח"ט באיגוף לוקח שני טנקים מהמחלקה של ורמוט שהיתה בבסיס האש, ומופיע על תל פאחר באיגוף ימני ממזרח. שתי המחלקות של זיוה נוסעות עם גדוד 12 כאשר מחלקה אחת מובילה, אחריה החפ"ק ואחריה מחלקה שנייה. היו שם בסה"כ 9 טנקים. הם נוסעים בשיירה, נתקעים לרגלי תל פאחר. סא"ל סלע משאיר שני טנקים בחיפוי ועם שני טנקים מגיע מדרום. הסיבה שהם לא זזים היא שלא היה להם מפקד. מ-9 הטנקים נפגעו 3 טנקים, אחד מהם תוקן. משני הטנקים האחרים, אחד הושמד – של עזרא [ברוש]. כל הפגיעות היו ע"י מרגמות 122. כשהמ"פ חדל לשלוט – המ"מים לא יכלו לפעול כי היו כל מיני תקלות טכניות.

תל פאחר

תל פאחר. המתחקר אפרים ריינר: "95 איש, מחצית מהכוח, השתתפו בפעולה"

התמונה הכוללת של גולני: בהמתנה עד שחטיבה 8 עוברת, ואז הם מפעילים את מכמ"ת מסייעת 334, את תומ"ת 871, סוללה של שתי מחלקות 81 מ"מ ואת הטנקים בפיצוח משני אגפים. מאגף אחד מחלקה של ורמוט ואחת מזיוה, ושתי מחלקות של ורמוט מהאגף האחר. הפיצוח מתחיל ב-1000-0930. מתחילה תנועה של 8. ב-1130 היא עוברת את הקו הירוק. ברגע שהיא עוברת, 871 עוברת לסייע לחטיבה 8. ב-1330 גולני עובר את הקו באותו ציר של חטיבה 8 כלפי מזרח כשגדוד 12 מוביל, אחרי זה המג"ד, אחרי זה עוד טנקים. הזחל"מים נשארים מאחור וממתינים. הם נוסעים אחרי החפ"ק החטיבתי, אחרי זה גדוד 51, אחרי זה ברגל גדוד 13. חטיבה 8 בציר נאות מרדכי/כפר סאלד/גבעת האם. גדוד 12 עולה על תוואי ההטיה ולוקח צפונה עד עין א-דייסה. גדוד 51 עולה בעקבותיו ונוסע צפונה. גדוד 12 צריך לקחת את תל פאחר, בורג' בביל, וכשהוא גומר – 51 לוקח את בחריאת וחירבת סודה. 51 לוקח את בחריאת וחירבת סודה, ובו בזמן הוא מעלה פלוגה אחת על תל עזזיאת מהעורף. גומר את עזזיאת, מקבל פקודה לנוע לתל פאחר, עוקף את תל פאחר מצפון ומגיע ממזרח בחושך. את תל עזזיאת הוא גמר ב-1540 [צ"ל ב-16:40].

12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף, הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר. מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים. הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה. ורדי והמג"ד נוסעים עם הזחל"מים של המג"ד, עובר את העיקוף ושם הוא נדפק. הוא שולח אחורנית את רס"ן אלכס, הוא מגיע אל הזחל"מים שנמצאים בעיקוף על יד הוואדי. פלוגה א' מתחלקת לשניים. חצי הולך עם סגן ורדי המ"פ על החלק הדרומי וחצי עם סרן אלכס על החלק הצפוני. הולכים כאן 25 איש המתחלקים ל-12 ו-13. הם עולים למעלה. כתוצאה מהתחקיר של מא"ז אלמגור, יאיר, שהתנדב והופיע עם פלוגה ב' וטיהר את היעד ומצא את המג"ד ואת אלכס, אני הגעתי למסקנה שסה"כ 25 האנשים האלה כבשו את תל פאחר. סגן ורדי לקח את היעד הדרומי. בדו"ח הראשוני של אלה שהלכו עם המג"ד ואלכס מסופר שהם עברו את התעלה הראשונה, עברו את המיצדיות. את אלכ"ס המג"ד מצא בכניסה המזרחית של התעלה המקורה. המג"ד עבר את שתי התעלות, עלה על השטח למעלה ובמרכז השטח נהרג. אני בהתחלה חשבתי שהוא רץ אחרי כל הכוחות, אבל הוא רץ אחרי 12 האנשים של אלכס. הוא בסה"כ עלה קצת יותר למעלה, ושם בתעלה המרכזית ניסה לפקד על האנשים. אך הוא לא ידע כמה אנשים אלכס העלה למעלה.

פלוגה ב' לוקחת את הזחל"מים שלה, נוסעת לבורג' בביל, לוקחת אותו, משאירה שם כיתה, חוזרת לתוואי ההטיה ונוסעת צפונה. שם מחכים לו הקמב"צ סגן יוסי ומ"מ המיוחדת סגן עזרא, לוקחים את הזחל"מים, מעלים אנשים שלהם, נוסעים צפונה ומגיעים מול ורדי בחלק הדרומי ועוזרים לו לקחת את החלק הדרומי. סגן סולוביץ' לוקח צפונה ומחכה. אין קרב. הוא נוסע אחורנית. לוקח זחל, מעלה עליו אנשיו ונוסע. הוא פוגש את רובקה, סגן אליעז ראובן, ולפי פקודה של רובקה נכנס אל היעד כשכולם נכנסים אחריו. סה"כ 25 איש ישבו עם ורדי ואלכס. המיוחדת לקחה 20 איש. סגן סולוביץ' לקח 10. כיתה אחת היתה בבורג' בביל, יתר הכוח נשאר על התוואי החטיבתי. ביחד זה 95 אנשים. ב-19 זחל"מים כולל זחל המג"ד צריך להיות 180 איש. זאת אומרת שמחצית מהכוח השתתף בפעולה. ואמנם סא"ל סלע מדווח שאת מחצית הכוח הוא מצא במחסות, וכאשר חלק נפגע הרופא הגדודי, כשהוא רואה את הפצועים, הוא העמיס אותם על זחל"מים ופינה אותם אחורנית. משום כך לא היו זחל"מים.

כשהסמג"ד רס"ן זוהר נוי עם הזחל"מים של המיוחדת מנסה להגיע הוא נפצע. מ"פ ג', סגן תשבי מיכה, נהרג. מכל מקום, בגולני עד הלילה גדוד 13 לא משחק. גולני כבשו את תל פאחר. יש להם פקודה להמשיך. הם עושים קבוצת פקודות ומכינים את הטנקים לתנועה לבניאס. הם מעלים פלוגה של 12 לתל פאחר. את פלוגה ד' של 51 הם מכניסים לתל עזזיאת. למחרת בבוקר הם עולים על מחנות הבניאס ועוד מוצב. 51 עם הטנקים שלו מגיע עד המוצבים של זעורה. 13 שולח שתי פלוגות לזעורה, בלילה עובר ת"פ 121, מקבל את פלוגה ה' [מגדוד הטנקים 377] ותוקף את המוצבים שבהצטלבות הכבישים מסעאדה-בניאס. שני הצירים הם דרך הפטרולים ודרך הנפט. לחטיבה 8 יש אגרוף שריון רציני שהוא גדוד 129 הכולל 27 טנקים. גם גדוד 377 הוא גדוד עם ארבע פלוגות אבל מפזרים אותו וקורעים אותו לכל הכיוונים. 377 הולך עם פלוגת טנקים אחת. פלוגה ה' עוברת ת"פ 121, שתי הפלוגות האחרות מצוותות לגולני. כך שבמשך כל ימי הכוננות יושב שם גדוד אחד שמהווה אגרוף.

בקשר למוסא קליין: הקש"א משה הראל של סא"ל מוסא קליין ירד מהתל כשמוסא נהרג, הלך לרס"ן נמיר והעביר דיווח לסא"ל סלע. בתחקיר חטיבה 37 מופיע שהמ"פ פונה לסלע ורוצה להתקדם, אבל סלע לא מאשר לו. המ"פ פונה למח"ט והמח"ט מאשר לו. זה מסופר בשלב ההבקעה של גולני על שלושת המוצבים.

זיסקינד: היה את עניין של התחברות של מ"פ שחיכה שעות על שעות בפינה הצפונית של שאר ישוב. היתה שם בעיה שהציר היה סתום על-ידי הדרגים של גולני וחטיבה 45. לכן המ"פ לקח יהודי מדן שיראה לו ציר אחר ואז הם התחילו לנוע. למעשה הם היו צריכים לקחת את הסיור של 8 שיעלה אותם למעלה.

סוף מסמך

מודעות פרסומת

39 מחשבות על “נמיר אמר שנדמה לו שכולם נהרגו

  1. עדות מרתקת נוספת של מפקדים זוטרים בשטח שמאירה זוויות חדשות על קרב ההבקעה בתל פאחר/עזזיאת.

    יש כאן נדבך נוסף למה שכבר ידוע ופורסם על איבוד עשתונות ושליטה של מ"פ ז' נמיר. שואלים אותו בקשר מה קורה והוא הורג את כולם ובטוח שהוא לבד. זו רוח הדברים שזוכר שוקי נחום משמיעה בקשר.

    הדיווח הזה של נמיר ניתן ככל הנראה אחרי שהטנק שלו נפגע בפנייה מדרך ההטיה מזרחה לכיוון תל פאחר. נמיר יודע שהטנק של ברוש נפגע, הוא אמור לראות אותו, לא רואה עליו סימני חיים מאחר שלא ראה את הצוות נחלץ ומסתתר מתחת לטנק. בשלב שבו דיווח לאחר שהטנק שלו נפגע וחבית הגריז עפה עליו, כנראה שאף אחד לא מגיע מאחוריו והתחושה שלו היא של ניתוק וחוסר אונים. ובאמת, קשה לשפוט אדם במצבו כשהפגזים נופלים מסביב, יש טנק אחד קדימה שכבר נפגע ועומד, וגם הטנק של יעקב העליון פגוע, ומאחור שדרת זחלמים פגועים, מג"ד שרץ אל התל ונעלם ואין מי שייתן לו פקודות מה עושים מכאן ולאן ממשיכים.

    מצד שני, העדויות על תפקודו של נמיר מתחילות עוד טרם שנפגע, כשהוא מתווכח עם מג"ד 12 אם אפשר לעלות מעין א-דייסה, או אי אפשר לעלות, כך שברגע שבהמשך התנועה הוא נפגע והגריז ניתז על פניו – חוסר האונים התעצם ומכאן הדיווח שנשמע היסטרי. בשלב הזה נמיר הוא היחיד שמספק לחפ"ק חט' 1 תמונת מצב עדכנית על הנעשה בדרך ההטיה לאחר שנותק הקשר עם גדוד 12. החפ"ק שומע דיווח סופני – זה מה שזוכר שוקי נחום מרשת הקשר של זיוה, גם אין אלה המלים המדוייקות, אבל תמונת הקרב הכללית.

    ברשת הקשר החטיבתית שהיומן שלה פורסם כאן דיווח נמיר – "אש נ"ט נוראית, אבד מהכלים שלנו", ו"הכלים מהר נאבדים" (15:35), אחרי רבע שעה דיווח "נשארו רק 3 כלים", ומיד לאחר מכן "תל פחר בידינו". איזה דיווח מדהים. רגע אחד הוא בבירא עמיקתא, ומיד לאחר מכן מדווח שהיעד בידינו, ומוסיף "אנא קדמו פלוגה אחרת, הפלוגה מפורקת".

    הדיווח שהפלוגה מפורקת הוא שגוי ומעיד שנמיר לא מודע לנעשה: מאחוריו היו לו 6-5 טנקים כשירים עם מ"מ שמחכה להנחיות, ומכיוון שהמ"פ בהיסטריה והמצב מסובך הטנקים שנמצאים כמטווחי יד ממנו נותרים פאסיביים ולא לוקחים חלק ביוזמות הסמ"פים של גדוד 12 שמשתלטים על הכאוס, אוספים לוחמים ועולים למעלה.

    בכל אופן הדיווח של נמיר גרם לסא"ל סלע, קצין הקישור לשריון מטעם חט' 1, להורות לשארית הטנקים שעמדו ברתק בגבעת האם לעזוב הכל ולנוע מיד לתל פאחר (15:59 ביומן הקשר).

  2. לגבי העדויות של המ"מים מפלוגה ו' מיכה לאונרד ועמוס אורן שהיו בתל דן: הם ראו את גדוד המרגמות של 334 מסייע על תל פאחר, אבל בעצם פוגע בגדוד 12.

    במיוחד מעניינת עדותו של עמוס אורן: "כל הזמן ירו לשם מרגמות שלנו. הם היו ממוקמות מתחת לתל דן, כק"מ דרומית. הם ירו קודם על תל עזזיאת ואחר כך על השיירה, ואז הם ירו על זחל"ם או שניים ועל הטנק של סגן עזרא ברוש. שמעתי את הירייה של כל פגז, ראיתי את הנפילה ואת הפיצוץ. אני רציתי למנוע זאת. דיווחתי על כך בקשר, הם קיבלו את ההודעה ומסרו אותה הלאה. זה היה לפני הצהריים".

    בראיון עם עודד גולן תותחן הטנק המוביל של גדוד 12 הוא סיפר על מרגמות 120 שנפלו סביבם כשהיו בדרך ההטיה: "היה שלב שקיבלנו גם על הסיפון". גם המ"כ חמווי מכוח קרינסקי סיפר שבזמן ההסתערות על חזית התל נפלה לידו מרגמת זרחן אדום שגרמה לו ליפול ועליה ידע לספר שהיא היתה שלנו.

    וכבר למדנו כאן מעדותו של הקש"א שאש הסיוע פסקה מעט לפני השעה 15:10- שניות לאחר שנפגע זחל"ם מג"ד 12 וזמן קצר לפני שנפגע הטנק של ברוש.

  3. ותודה מיוחדת למודיעין הסורי שבזכותו ידעו המ"מים של 377 שעוד מעט הם נכנסים למלחמה:

    לאונרד: "בסביבות 0800-0700 שמענו את הסורים מדווחים באלחוט שאנו מתקיפים ב-0900. ראינו את המטוסים שלנו עולים עליהם והבנו שהסורים צדקו. אנו לא קיבלנו פקודה"…

  4. אכן, רשומה מעניינת. יש צורך לקרוא אותה בזהירות ולעשות הצלבות עם הדיווחים האחרים, על מנת להגיע למסקנות- אשר דומני כי הן תעלנה בקנה אחד עם המסקנות שהוסקו עד כה בבלוג הזה.
    לגבי האש הארטילרית: ברגע שהתכנית המקורית שונתה, היה גם צורך לשנות את תכנית האש. מישהו …היה צריך לחדול את האש, או להסיטה מזרחה. אני לא יודע האם המרגמות או הגד"ש (כדברי הקש"א) פגעו בגדוד, אבל איני סבור כי היתה כאן סטיה של הקנים.
    ואגב, בני ברלב היה קח"ש 377.

  5. כדאי גם לשים לב למסקנותיו האישיות של ריינר. הוא מביא שלל פרטים, אשר כנראה ליקט אותם במקומות אחרים.

    • סיפור תל פאחר שמספר ריינר מעניין – 1) שהוא קובע שמוסא רץ אחרי הכוח של קרינסקי 2) שהוא מונה את מספר הלוחמים שהשתתפו בקרב הזה.

      לעניין זה יצויין כי כשקבע ש-25 איש כבשו את תל פאחר הוא לא היה מודע לכוח דני שעלה בגאיון ומנה 7 איש, כך שצ"ל 32 איש כבשו את תל פאחר ו-102 איש שהשתתפו בלחימה כולה, ולא 95.

      • תוספת להערה: ריינר הזכיר את 25 הלוחמים הראשונים שעלו לתל פאחר, ולא מנה את כוח דני ביזר.
        מילא שפסח בחישוביו על כוח שעליו לא ידע, אבל בהמשך הוא מספר על כוח סולוביץ וכוח הסיירת שנפגשים מול הכניסה ושוכח לגמרי את כוח הסמ"פים שהגיע ליעד הדרומי לפני סולו ורובקה וסייע להיאחז ביעד ולהגביר את הלחץ על כיס ההתנגדות העיקרי שהתבצר בחלק הצפוני.
        כוח הסמ"פים (שמיל, שוורץ והמ"מ גרונר) מנה כ-25 לוחמים. כך שהחישוב של ריינר כמה השתתפו בלחימה רחוק כעת ב-32 איש ממה שמנה.

  6. היכן עלה ברוש לעמדת אש?

    אחרי שכבר חשבתי שהטענה בדבר טעות הניווט הוכרעה, בא ריינר בתחקיר המתפרסם כאן ומערער על כך.
    אני קורא לכל מי שיכול לתרום לדיון [במיוחד ברוש, עודד גולן, יוסי פרידמן, הראל, יאיר ישי, שמואל"ק, בני] להתאמץ ולתרום כמה תאים אפורים לדיון.
    אני מזמין את כל מי שקשה לו להגיב בבלוג, להתקשר אלי 09-7425671 וארשום את דבריו ואביאם כאן.

    ריינר אומר:

    "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף [אני מניח שהחפירות הן שני תילי האבנים העולים ממערב למזרח שמעל וצפונה לעין א'דיסה], הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר. מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים. הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה. השאלה הזו חשובה להבנה האם היתה או לא היתה טעות ניווט במקום העליה המיועד מתוואי ההטיה לדרך הנפט."

    ובכן: ריינר אומר במפורש שגדוד 12 לא מצא את דרך האיגוף וממשיך ומגיע לרגלי תל פאחר ומחלקה אחת [כפי הנראה של ברוש] מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת [כלומר, בואדי הצמוד לפאתים הדרומיים של התל הדרומי].

    זו קביעה שלא שמענו עד כה ונעשתה על סמך שיחותיו עם ברוש.
    בתחקיר שהתפרסם קודם: "מה ידעתם על תוכנית פלוגת זיוה בגדוד 12?"
    https://naamoush.wordpress.com/2014/12/06/%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%AA-%D7%96%D7%99%D7%95%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%93-12/

    נכתב:
    ריינר: האם זהו השלב שהיה ברור לסרן סגל שהוא איננו מסוגל לעשות פה את האיגוף הימני הזה, או שמפה הוא עוד קיווה שאם תתקדמו קדימה תמצאו את הדרך ימינה?

    ברוש: מכאן התקדמו עוד מספר מאות מטרים ובסיבוב השני מכאן היתה התייעצות, הסרן ירד אל המג"ד לגבי מציאת הדרך

    אני הבנתי מהשאלה של ריינר והתשובה של ברוש שברוש עלה צפונית לעין א'דיסה בואדיון הצמוד לכפר ומעל עין א'דיסה תפס עמדת אש.
    רק לאחר שסגל קיבל הוראה בקשר מהמג"ד הם ירדו מהמקום וחזרו לתוואי ההטיה "והתקדמו עוד מספר מאות מטרים [על תוואי ההטיה] ואז סגל נפגש עם המג"ד להתיעצות.

    ובהמשך שם:
    ריינר: בינתיים המג"ד עוד לא הגיע. קודם פתחתם באש ורק אחרי כן היה דיון שהוא לא מוצא את הדרך בדיוק. ובכן, אנחנו מבינים מעזרא כך: עזרא עם הסרן סגל שאחראי על הניווט עובר וחולף על פני עין א-דייסה [מצפון לעין א-דייסה], עובר את המקום שבו היה צריך לרדת [מהדרך] לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה. לאחר מכן נשמעה פקודה לרדת לציר ולהמשיך הלאה, וגם אנחנו עם הנ"נ נמשיך לנוע הלאה עד המקום שהיתה הפגישה האישית בין המ"מ והמג"ד.

    [ממשיכים לנסוע]

    ריינר: אנחנו עומדים עכשיו במקום שהקצרנית כתבה עליו, היינו, עברנו את פיתחת שדה המוקשים, הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, המשכנו כ-50 מטר מהעיקול, זהו המקום שעזרא אומר שבו התקיימה התייעצות בין הסרן המנווט, המג"ד ומ"פ זיוה. נשמע מעזרא על ההתייעצות שהתקיימה.

    כלומר, ריינר קובע כמו גם בתחקיר שבכתבה הנוכחית שברוש עלה בואדי הצמוד לפאתים הדרומיים של תל פאחר.

    כבר אז הערתי שזה לא מתיישב עם דברי ברוש באותו תחקיר כי ברוש אומר שמהמקום בו ירדו מעמדת האש התקדמו עוד מאות מטרים על תוואי ההטיה [צפונה] ושם אכן נערכה התיעצות (בנוסף, גם ברוש וגם גולן העידו בפנינו שהטווח לתל פאחר ממקום הירי היה בדיוק 850 מטר מה שלא מתאים לטווח מהואדי שצמוד לתל הדרומי).

    אם אכן ריינר צדק, אזי:
    1. אכן היתה טעות ניווט
    2. הואדי שמדרום לתל פאחר בלתי עביר ויש שם גם מדרגת סלע (כפי שזכר פליקס קצין הקשר)
    3. גם החלטת המג"ד להמשיך מקבלת עוד היבט
    4. מהמקום הזה אין גם טעם לעלות רגלית לדרך הנפט, כי הואדי חשוף לחלוטין לתל הדרומי והמרחק קצר ומתאים לירי נק"ל.
    5. לא חיפשתי את תרמילי הירי של ברוש במקום הנכון
    6. הבדיקות שעשיתי ועשה בני בדבר העבירות בשטח לא רלוונטיות

    ושוב,
    למען ההיסטוריה, אל תשאירו את השאלה הזו באויר!

    • שבוע טוב.

      דני, אתה כותב (גם כאן, וגם בתגובתך בפוסט "גם שרמן") שאת העדות על הטווח של 850 מטר קיבלתם משניים. אתה בטוח? (ניסיתי כעת לבדוק זאת בבלוג ולא מצאתי שהיא מובאת מפי שניים. אך אולי אלו דברים שאמר לך עודד גולן בע"פ ולא נרשמו בבלוג).

      בכל אופן, דעתי היא שבשונה מעדויות על טווח העליה (400 מטר, ולנוסח אחר פחות), הרי שעדות שכזו על טווח האש, ניתן לסמוך. אם אני זוכר נכון, נמסר לי ש-850 מטר מתל-פאחר היינו סמוך לכפר עין א-דיסה. אני רק רוצה לוודא שאכן כך.

      אציין לפניך עוד כמה פרטים שלדעתי יש לתת עליהם את הדעת:

      [א] כפי שציינת, ריינר כותב שגדוד 12 "ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר. מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים", והערת (אם הבנתי נכון שהערתך נסובה על המשפט שהעתקתי כאן): "זו קביעה שלא שמענו עד כה ונעשתה על סמך שיחותיו עם ברוש".

      ובכן, מניין לך על סמך מה כתב ריינר קביעה זו? הרי בתחקיר שלו עם ברוש זה לא מופיע. אולי הוא עשה עוד תחקירים עם אנשים נוספים?

      והנה לפנינו ציטוט מדבריו של מאיר צוק בתחקיר של ריינר (בפוסט "מה ידוע לכם…"): "ראיתי את הטנק של עזרא כבר עומד, הבנתי שהוא פגוע. לרגלי התל יותר דרומה ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל." – עד כאן ציטוט. והשאלה הנשאלת: האם יש לנו עוד עדות על שני טנקים, אחד מהם של המ"פ נמיר, "שעמדו מתחת לתל", "לרגלי התל", דרומה לטנק של ברוש? איך הם הגיעו לשם, אל מתחת לתל? האם בשלב מסויים (אחרי שכח ורדי-קרינסקי, ואחריהם הכח שלך, כבר עברו במקום) הגיעו לשם אותם טנקים, ניסו לעלות שם ונתקעו מתחת לתל?

      אני לא קובע שכך היה, רק שואל. אציין רק כי דברים אלו, שטנק המ"פ עמד מתחת לתל, לכאורה עומדים בסתירה לדברי ברוש באותו תחקיר: "מיד מהמפגש עם האם.איקס … ותפסתי עמדה בערך כ-50 מטר לכיוון תל אל פאחר כשאחריי נתקע הטנק של המ"פ", היינו, שטנק המ"פ נתקע אחריו (אחרי שעברו את טנק האם.איקס הסורי). ואולי אין זו סתירה, אם נאמר שאח"כ הסתובב טנק המ"פ וחזר וניסה לעלות בציר של ורדי.

      וראו גם בעדות ראובן דנגור שנרשמה בספר החטיבה (והובאה בפוסט "הטנק שנשכב על הגדרות"): "ופתחתי במרוצה באותה דרך שמפקד הפלוגה תיאר אותה לאחר מכן כ'נתיב ההריגה' [הערה: מישהו יודע היכן ומתי נשמע תיאור זה מפי המ"פ?]. הגעתי אל הטנק של ורסנו וראיתי מאחוריו את הטנק של מפקד הפלוגה, שהיה פצוע בכתפו הימנית [הערה: כדאי להזכיר זאת כשמדברים עליו. עפה עליו חבית ופצעה אותו. לא מדובר בקצת גריז שניתז עליו!]. סיפרתי לו על מצבנו המחמיר והולך. הוא אמר לי שלא יוכל לעשות דבר מכיוון שנפגעו עוד טנקים, לרבות הטנק שלו. מאחורי טנק המ"פ ראיתי את מפקד המחלקה (מאיר צוק)".

      [ב] מסקנת ריינר על גדוד 12: "הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה." – אם אתה מחפש אי-דיוקים אצל ריינר, הנה לך עוד אחד: הרי ברור שהגדוד לא נסע על ציר הנפט אלא על דרך ההטיה. אלא שזו, כמובן, אינה אלא פליטת-פה (תופעה שנמצאת אצל כולנו, ואצלי אולי יותר מכולם). בכל אופן, ריינר הרי נותן כאן מיקום מדוייק של המקום בו ניסו לעלות אל ציר הנפט: לא *סמוך) לתל-פאחר (ממש למרגלות התל הדרומי, בוואדי אל-חצין), אלא בשטח ש*בין* עין א-דייסה לתל-פאחר, בוואדי. במפה נרשם שעובר שם וואדי בשם אל-קבלי. אם הבנתי נכון, הרי שעל הוואדי הזה כתב בני בפוסט קודם: "בשטח שמצפון לאיזור המסומן על ידי עובר הואדי. פני השטח במקום קשים יותר ובחלק מהשטח יש (לפי מיטב זכרוני) בולדרים של ממש".

      [ג] בתגובה בפוסט "גם שרמן" כתבת שהתרשמותך היא "שריינר שם דברים בפיו של ברוש". ההתרשמות שלי היא שונה, זאת מפני שקיבלתי את הרושם שריינר דיבר לטייפרקורדר בקירבת מקום לברוש, ואילו זה היה שומע דברים שאינו מסכים להם, היה עליו לתקנו. כך או כך, בתחקיר של ריינר יש גם דברים שברור שנרשמו מפיו של ברוש: "כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד, וגם בשלב של נסיעה עד לכאן קיבלתי את האישור למצוא את הדרך הנוחה לנו כי הבחירה שלי היתה לגבי טנקים, וגם כאן הוא קיבל את ההוראה דרך הקשר מהמג"ד להתקדם הלאה".

      כלומר, "היו חילוקי דעות" בנוגע לניווט. את זה מספר העד החי שהיה קרוב למ"פ גולני המנווט את הכוח! זאת אומרת, גם לשיטתך (עד כה) שלא הייתה טעות בניווט, הרי שבשעת מעשה הובע החשש שכן יש טעות בניווט. כלומר, מציאת המקום לא הייתה משהו פשוט. האם לזה אתה מסכים?

      הוא אמנם לא מספר מי הביע את הדעה השניה, ואפשר אולי להבין מזה שדעתו, של מפקד הטנק והמחלקה, הייתה שונה מזו של מ"פ גולני הנווט. בכל אופן, הוא מציין: "קיבלתי את האישור", אך לא מפרש ממי. האם ממ"פ הטנקים? והאם נטעה אם נשער שאותה הדעה השניה הייתה גם היא של מ"פ הטנקים, שסבר שגולני רצים מהר מידי ומפספסים את הפנייה? (וכבר נוכחנו לדעת, בעדות הראל מ-68', שהיו חילופי דברים קשים בין מ"פ הטנקים למג"ד גולני עוד בתחילת ההתקדמות על תוואי ההטיה, לגבי מהירות ההתקדמות).

      אגב, בתגובתך הנ"ל הוספת בסוף הקטע הנ"ל הערה אחרי המשפט "וגם כאן הוא קיבל": "[קיבל הוראה בקשר מהמג"ד דרך סגל]". משמעות הערה זו, שמפקד הטנק קיבל כאן הוראה ממג"ד גולני דרך מ"פ גולני סגל (לכאורה כוונתך, אחרי שהמג"ד החליט לוותר על נסיון העליה, ולהמשיך הלאה צפונה). אך בעיניי לא זו משמעות המשפט (שהרי אין הוא אומר "וגם כאן קיבלתי", אלא "הוא קיבל"), שכוונתו, שבשעה שמפקד הטנק מספר שהוא קיבל אישור [מהמ"פ שלו?] למצוא לו דרך נוחה לעמדות אש עבור הטנקים, ולצורך זה פנה ימינה מיד אחרי עין-אדיסה, במקום שאפשר היה לעלות (עובדה שעלה), הרי ש"הוא", המ"פ המנווט, קיבל הוראה מהמג"ד להתקדם הלאה, ולכן ירד מהטנק וחיפש נתיב עליה בהמשך, באותו וואדי אל-קבלי, שאח"כ התברר, לפי עדות הראל, שהזחל"ם ובו המג"ד ניסה לעלות בו ללא הצלחה, ויש עדויות גם על טנק שניסה לעלות במקום ולא הצליח.

      • שבוע טוב,
        כתבת: "דני, אתה כותב (גם כאן, וגם בתגובתך בפוסט "גם שרמן") שאת העדות על הטווח של 850 מטר קיבלתם משניים. אתה בטוח?
        דני: נכון, בכתבה אחרי הביקור אצל עודד גולן, האיזכור של הטווח הוא של ברוש.
        לכן התקשרתי לעודד גולן והוא חזר באוזני על הטווח ממנו ירה וגם פגע בבונקר בתל פאחר.

        ובהמשך: בכל אופן, דעתי היא שבשונה מעדויות על טווח העליה (400 מטר, ולנוסח אחר פחות), הרי שעדות שכזו על טווח האש, ניתן לסמוך. אם אני זוכר נכון, נמסר לי ש-850 מטר מתל-פאחר היינו סמוך לכפר עין א-דיסה. אני רק רוצה לוודא שאכן כך.
        דני: בהחלט, הטווח מהכפר לתל פאחר 850 מטר. ניתן בקלות לבדיקה ב-google earth.

        [א] כפי שציינת, ריינר כותב שגדוד 12 "ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר. מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים", והערת (אם הבנתי נכון שהערתך נסובה על המשפט שהעתקתי כאן): "זו קביעה שלא שמענו עד כה ונעשתה על סמך שיחותיו עם ברוש".
        דני: כן לככך התכוונתי.

        ובכן, מניין לך על סמך מה כתב ריינר קביעה זו? הרי בתחקיר שלו עם ברוש זה לא מופיע. אולי הוא עשה עוד תחקירים עם אנשים נוספים?
        דני: באותו תחקיר ברוש לא אומר את מה שריינר טוען. בתחקיר עם אנשי פלוגה ו' שהובא כאן, ושנערך אחרי התחקיר עם ברוש, הוא טוען שעוד לא שמע את אנשי גולני למעט את יאיר ישי.

        והנה לפנינו ציטוט מדבריו של מאיר צוק בתחקיר של ריינר (בפוסט "מה ידוע לכם…"): "ראיתי את הטנק של עזרא כבר עומד, הבנתי שהוא פגוע. לרגלי התל יותר דרומה ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל." – עד כאן ציטוט. והשאלה הנשאלת: האם יש לנו עוד עדות על שני טנקים, אחד מהם של המ"פ נמיר, "שעמדו מתחת לתל", "לרגלי התל", דרומה לטנק של ברוש? איך הם הגיעו לשם, אל מתחת לתל? האם בשלב מסויים (אחרי שכח ורדי-קרינסקי, ואחריהם הכח שלך, כבר עברו במקום) הגיעו לשם אותם טנקים, ניסו לעלות שם ונתקעו מתחת לתל?
        דני: ראשית אני רוצה להבהיר שלא מדובר במקום העליה לעמדות אש אלא במה שאנו מכנים גיא ההריגה מתחת לתל הצפוני. כן, יש מספר עדויות על כך שהטנקים של המ"פ ושל המחלקה של צוק והטנק של יעקב העליון נעו אחרי זחל"ם המג"ד. העדויות הן של ברוש, שמיל, חמווי, פרידמן ואם נטרח נמצא עוד.
        המחלקה של ברוש כבר הספיקה לעלות לכיוון מזרח אחרי העיקול של ה-AMX וגם הטנק של יעקב העליון יתר הטנקים עמדו על תוואי ההטיה דרומה ל-AMX. כשהמחלקה של ברוש נבלמה וזחל"ם המג"ד נפגע הם נעצרו.

        אני לא קובע שכך היה, רק שואל. אציין רק כי דברים אלו, שטנק המ"פ עמד מתחת לתל, לכאורה עומדים בסתירה לדברי ברוש באותו תחקיר: "מיד מהמפגש עם האם.איקס … ותפסתי עמדה בערך כ-50 מטר לכיוון תל אל פאחר כשאחריי נתקע הטנק של המ"פ", היינו, שטנק המ"פ נתקע אחריו (אחרי שעברו את טנק האם.איקס הסורי). ואולי אין זו סתירה, אם נאמר שאח"כ הסתובב טנק המ"פ וחזר וניסה לעלות בציר של ורדי.
        דני: שוב אחזור על כך, לא מדובר כאן על מקום העליה של ורדי אלא על המקום שציינתי לעיל.

        וראו גם בעדות ראובן דנגור שנרשמה בספר החטיבה (והובאה בפוסט "הטנק שנשכב על הגדרות"): "ופתחתי במרוצה באותה דרך שמפקד הפלוגה תיאר אותה לאחר מכן כ'נתיב ההריגה' [הערה: מישהו יודע היכן ומתי נשמע תיאור זה מפי המ"פ?].
        דני: אינני יודע היכן אמר זאת המ"פ.

        [ב] מסקנת ריינר על גדוד 12: "הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה." – ….. בכל אופן, ריינר הרי נותן כאן מיקום מדוייק של המקום בו ניסו לעלות אל ציר הנפט: לא *סמוך) לתל-פאחר (ממש למרגלות התל הדרומי, בוואדי אל-חצין), אלא בשטח ש*בין* עין א-דייסה לתל-פאחר, בוואדי. במפה נרשם שעובר שם וואדי בשם אל-קבלי. אם הבנתי נכון, הרי שעל הוואדי הזה כתב בני בפוסט קודם: "בשטח שמצפון לאיזור המסומן על ידי עובר הואדי. פני השטח במקום קשים יותר ובחלק מהשטח יש (לפי מיטב זכרוני) בולדרים של ממש".
        דני: הרי ריינר מסכם:
        "ובכן, אנחנו מבינים מעזרא כך: עזרא עם הסרן סגל שאחראי על הניווט עובר וחולף על פני עין א-דייסה [מצפון לעין א-דייסה], עובר את המקום שבו היה צריך לרדת [מהדרך] לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה. לאחר מכן נשמעה פקודה לרדת לציר ולהמשיך הלאה, וגם אנחנו עם הנ"נ נמשיך לנוע הלאה עד המקום שהיתה הפגישה האישית בין המ"מ והמג"ד.

        [ממשיכים לנסוע]

        ריינר: אנחנו עומדים עכשיו במקום שהקצרנית כתבה עליו, היינו, עברנו את פיתחת שדה המוקשים, הגענו לעיקול החד של תוואי ההטיה, המשכנו כ-50 מטר מהעיקול, זהו המקום שעזרא אומר שבו התקיימה התייעצות בין הסרן המנווט, המג"ד ומ"פ זיוה. נשמע מעזרא על ההתייעצות שהתקיימה."

        אם עוברים את הפיתחה של שדה המוקשים ועוד 50 מטר מגיעים בדיוק למקום שורדי עלה (אל חצין). גם הואדי הזה נמצא בין תל פאחר לעין א'דיסה. לכן אינני יכול שלא להבין את ריינר אלא כקובע שמקום העליה בואדי שמדרום לתל פאחר אל חצין. ועל כך תמהתי כי ברוש לא אמר כך באותה הזדמנות ולא בכל הפעמים ששמעתי אותו בעצמי.

        • דני: "ראשית אני רוצה להבהיר שלא מדובר במקום העליה לעמדות אש אלא במה שאנו מכנים גיא ההריגה מתחת לתל הצפוני".
          שמואל'ק: אוקיי, זה בגיא ההריגה. השאלה היא איך להסביר את דברי צוק: "לרגלי התל יותר דרומה [מהטנק של ברוש] ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל". האם "גיא ההריגה" הוא "לרגלי התל"? "מתחת לתל"? הרי הם היו מאחור, ורק הטנק של ברוש הגיע עד לרגלי התל! בנוסף לזה: במקום לציין ששני הטנקים הללו היו "יותר דרומה" מהטנק של ברוש, נכון היה לומר שהם היו "מערבה" ממנו,

          דני: "כן, יש מספר עדויות על כך שהטנקים של המ"פ ושל המחלקה של צוק והטנק של יעקב העליון נעו אחרי זחל"ם המג"ד".
          שמואל'ק: לפיכך הזכרתי גם אפשרות: "שאח"כ הסתובב טנק המ"פ וחזר וניסה לעלות בציר של ורדי" (זאת כדי להתאים לדברים שאמר ריינר).

          באשר למסקנת ריינר: ניסיתי להבין את ההכרח שלך שריינר מתכוון לוואדי אל-חצין. קראתי את הדברים שכתבת כאן, ואת אלו שכתבת בפוסט "גם שרמן", ודומני – תקן אותי אם אני טועה – שההכרח שלך הוא מצמד המשפטים של ריינר: "עובר וחולף על פני עין א-דייסה, עובר את המקום שבו היה צריך לרדת לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה". במרוצת הקריאה נראה כי "שני עיקולי דרך" המוזכרים הם *אחרי* שחולפים על פני עין א-דיסה, וכמו שכתבת בפוסט ההוא: "היכן ניתן לעבור שני עיקולים אחרי עין א'דיסה צפונה ועדין לעלות לעמדות מול תל פאחר?".

          אבל, יש לזכור כי מדובר ברישום (הקצרנית) של הדיבור, ובדיבור, לפעמים כופלים וחוזרים על עניינים שנאמרו קודם. לכן אני מבין את דברי ריינר כך: "עובר וחולף על פני עין א-דייסה, עובר את המקום שבו היה צריך לרדת לפי התוכנית ולפנות ימינה", כאשר המקום שבו היו צריכים לרדת מהדרך ולפנות ימינה, לפי התוכנית, תוכנן להיות לפני עין א-דיסה, והיינו, לפי הנראה במפה זו:

          [זה יוצא בערך ליד המילה "זחלם" הרשומה על המפה]

          אך את המקום הזה פספסו והמשיכו הלאה. וכאן חוזר ריינר ומזכיר שוב את המקום בו היו צריכים לפנות, והמרחק ממנו למקום בו פנו לפועל: "עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה", כלומר, לפועל עלו הטנקים לעמדות אש אחרי מיד שעברו את עין א-דיסה, ליד המעיין (וזה במרחק 850 מטר מתל-פאחר, מרחק שהוזכר בשתי עדויות. כלומר, אין שום סיבה לפקפק שזה המקום שבו עלו הטנקים לעמדות אש). המקום הזה, בו עלו, אחרי עין א-דיסה, הוא 2 עיקולי דרך מהמקום בו היו אמורים לעלות [כנראה במפה הנ"ל], כלומר, שהמשפט "עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך" מסמן את המרחק של הטעות, וכשם שבמשפט הקודם נאמר "עובר וחולף על פני עין א-דיסה", הכוונה לומר שעברו את המקום הנכון, עד שעברו גם את עין א-דיסה, הרי שגם במשפט הבא חוזר ומציין את הטעות, "עובר שני עיקולי דרך" מהמקום בו היו צריכים לעלות (ולא ששני עיקולי הדרך הללו הם מאחרי עין א-דיסה). מקווה שהובנתי 🙂

          • שמואל'ק: אוקיי, זה בגיא ההריגה. השאלה היא איך להסביר את דברי צוק: "לרגלי התל יותר דרומה [מהטנק של ברוש] ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל". האם "גיא ההריגה" הוא "לרגלי התל"? "מתחת לתל"? הרי הם היו מאחור, ורק הטנק של ברוש הגיע עד לרגלי התל!
            דני: "לרגלי התל" ניתן לפרשנות מצמצמת כפי שאתה נוקט או לפרשנות יותר רחבה כפי שעשה צוק.
            גיא ההריגה, כפי שניתן לראות במפה או בתצ"א, משתרע מגדרות המוצב הצפוני במזרח ועד לעמדת ה-AMX במערב

            בנוסף לזה: במקום לציין ששני הטנקים הללו היו "יותר דרומה" מהטנק של ברוש, נכון היה לומר שהם היו "מערבה" ממנו,
            דני: מערבה ודרומה.

            שמואל'ק: לפיכך הזכרתי גם אפשרות: "שאח"כ הסתובב טנק המ"פ וחזר וניסה לעלות בציר של ורדי" (זאת כדי להתאים לדברים שאמר ריינר).
            דני: לָא מִינֵיה וְלָא מִקְצָתֵיהּ.

            באשר למסקנת ריינר: ניסיתי להבין את ההכרח שלך שריינר מתכוון לוואדי אל-חצין. קראתי את הדברים שכתבת כאן, ואת אלו שכתבת בפוסט "גם שרמן", ודומני – תקן אותי אם אני טועה – שההכרח שלך הוא מצמד המשפטים של ריינר: "עובר וחולף על פני עין א-דייסה, עובר את המקום שבו היה צריך לרדת לפי התוכנית ולפנות ימינה, עובר שני עיקולי דרך ובמקום שסימנתי בצילום האוויר יורד מהדרך, מטפס, תופס עמדות מול תל אל פאחר ומיירה".
            דני: נכון, זה המפשפט שממנו אני מבין אולי בטעות שריינר מתכוון למקום אחר מאשר ברוש אומר לו.
            אתמול שאלתי את ברוש ואמר לי שכשירדו חזרה לתוואי ההטיה, המרחק לתל פאחר היה 800 מטר.
            במרוצת הקריאה נראה כי "שני עיקולי דרך" המוזכרים הם *אחרי* שחולפים על פני עין א-דיסה, וכמו שכתבת בפוסט ההוא: "היכן ניתן לעבור שני עיקולים אחרי עין א'דיסה צפונה ועדין לעלות לעמדות מול תל פאחר?".
            דני: נכון, אלה הדברים.

            כלומר, לפועל עלו הטנקים לעמדות אש אחרי מיד שעברו את עין א-דיסה, ליד המעיין (וזה במרחק 850 מטר מתל-פאחר, מרחק שהוזכר בשתי עדויות.
            דני: זה מה שהיה ונחה דעתי. תודה.

      • [ג] בתגובה בפוסט "גם שרמן" כתבת שהתרשמותך היא "שריינר שם דברים בפיו של ברוש". ההתרשמות שלי היא שונה, זאת מפני שקיבלתי את הרושם שריינר דיבר לטייפרקורדר בקירבת מקום לברוש, ואילו זה היה שומע דברים שאינו מסכים להם, היה עליו לתקנו. כך או כך, בתחקיר של ריינר יש גם דברים שברור שנרשמו מפיו של ברוש: "כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד, וגם בשלב של נסיעה עד לכאן קיבלתי את האישור למצוא את הדרך הנוחה לנו כי הבחירה שלי היתה לגבי טנקים, וגם כאן הוא קיבל את ההוראה דרך הקשר מהמג"ד להתקדם הלאה".

        כלומר, "היו חילוקי דעות" בנוגע לניווט. את זה מספר העד החי שהיה קרוב למ"פ גולני המנווט את הכוח! זאת אומרת, גם לשיטתך (עד כה) שלא הייתה טעות בניווט, הרי שבשעת מעשה הובע החשש שכן יש טעות בניווט. כלומר, מציאת המקום לא הייתה משהו פשוט. האם לזה אתה מסכים?
        דני: לדעתי אתה נותן משמעות לחילוקי הדעות שאינה נובעת בהכרח מתוכן הדברים. לפי התרשמותי, היו להם ויכוחים לגבי האם ליסוע על הדרך או בסמוך לה בשטח. את זה אני אומר אחרי ששמעתי את ברוש מספר כיצד הוא שיזם נסיעה בשדות הפול כי שם לא יתכן שיהיו מוקשים. אני לא מניח שהתווכחו כיצד להגיע לעין א'דיסה.

        הוא אמנם לא מספר מי הביע את הדעה השניה, ואפשר אולי להבין מזה שדעתו, של מפקד הטנק והמחלקה, הייתה שונה מזו של מ"פ גולני הנווט. בכל אופן, הוא מציין: "קיבלתי את האישור", אך לא מפרש ממי. האם ממ"פ הטנקים?
        דני: אם התקשרו דרך מכשיר הקשר של סגל אז האישור היה של המג"ד ונגע לנסיעה בשטח ולא לניווט בגדול.

        והאם נטעה אם נשער שאותה הדעה השניה הייתה גם היא של מ"פ הטנקים, שסבר שגולני רצים מהר מידי ומפספסים את הפנייה? (וכבר נוכחנו לדעת, בעדות הראל מ-68', שהיו חילופי דברים קשים בין מ"פ הטנקים למג"ד גולני עוד בתחילת ההתקדמות על תוואי ההטיה, לגבי מהירות ההתקדמות).
        דני: לא, עפ"י ברוש, מ"פ הטנקים לא התערב בשלב זה. לא הצלחתי למצוא בכתבה על הראל מ-68 איזכור של ויכוח עם נמיר.

        אגב, בתגובתך הנ"ל הוספת בסוף הקטע הנ"ל הערה אחרי המשפט "וגם כאן הוא קיבל": "[קיבל הוראה בקשר מהמג"ד דרך סגל]". משמעות הערה זו, שמפקד הטנק קיבל כאן הוראה ממג"ד גולני דרך מ"פ גולני סגל (לכאורה כוונתך, אחרי שהמג"ד החליט לוותר על נסיון העליה, ולהמשיך הלאה צפונה). אך בעיניי לא זו משמעות המשפט (שהרי אין הוא אומר "וגם כאן קיבלתי", אלא "הוא קיבל"), שכוונתו, שבשעה שמפקד הטנק מספר שהוא קיבל אישור [מהמ"פ שלו?]
        דני: לא מהמ"פ שלו.

        למצוא לו דרך נוחה לעמדות אש עבור הטנקים, ולצורך זה פנה ימינה מיד אחרי עין-אדיסה, במקום שאפשר היה לעלות (עובדה שעלה), הרי ש"הוא", המ"פ המנווט, קיבל הוראה מהמג"ד להתקדם הלאה,
        דני: ההוראה ניתנה שכבר הטנק של ברוש היה בעמדת אש מעעל עין א'דיסה.

        ולכן ירד מהטנק וחיפש נתיב עליה בהמשך, באותו וואדי אל-קבלי, שאח"כ התברר, לפי עדות הראל, שהזחל"ם ובו המג"ד ניסה לעלות בו ללא הצלחה, ויש עדויות גם על טנק שניסה לעלות במקום ולא הצליח.
        דני: אף זחל"ם לא ירד מדרך ההטיה ובטח שלא מעל עין א'דיסה.

        • דני: "אני לא מניח שהתווכחו כיצד להגיע לעין א'דיסה."
          מפי ברוש נרשמו הדברים הבאים: "כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות". איך אתה מפרש את דבריו "גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה"? האם יש כאן פליטת-פה (או טעות של הקצרנית) וצריך להיות "*מ*תוואי הטיה" [ולחילופין: "לציר הנפט"], כפי שאני מניח, או שמא תפרש שהיו חילוקי דעות איך לעלות *ל*תוואי ההטיה – מהמסלול בו נסעו, על השדה המקבילה לתוואי? לדידי ברור שמדובר בחילוקי דעות לגבי מציאת המקום המתוכנן לעליה מתוואי ההטיה אל ציר הנפט.

          "דני: אם התקשרו דרך מכשיר הקשר של סגל אז האישור היה של המג"ד ונגע לנסיעה בשטח ולא לניווט בגדול."
          לא הבנתי מה זה "אם התקשרו דרך מכשיר הקשר של סגל". לסגל היה מכשיר קשר, והוא דיבר איתו עם המג"ד. אך, בנוסף לזה, האם לטנק לא היה קשר משלו עם מ"פ הטנקים? ברור שהיה. עודד גולן, התותחן בטנק המדובר, סיפר על טנק המ"פ: "בשלב מסוים שמעתי בקשר שהטנק שלו נפגע" (אגב, חוץ מזה, הרי סופר כאן בבלוג על קשר בין אחד הטנקים למג"ד גולני: "אני צעקתי לו במכשיר הקשר ואמרתי לו שאם אחרי הקרב שנינו נישאר בחיים – אני הורג אותך").

          דני: "לא הצלחתי למצוא בכתבה על הראל מ-68 איזכור של ויכוח עם נמיר." – אתה צודק. כתבתי מהזכרון וטעיתי. הכוונה הייתה לכתבה שבה התחקיר עם מתי רובינוביץ' ("כמו כן לחץ מוסא על נמיר לנוע במהירות ואמר שאינו צריך טנקים אם הטנקים הם אינם נעים. ונמיר ענה לו – 'איני זז, שלח את החי"ר שלך, היכן החי"ר שלך?'").

          "דני: ההוראה ניתנה שכבר הטנק של ברוש היה בעמדת אש מעל עין א'דיסה" – נכון, אך תה מדבר על הוראת המג"ד להמשיך קדימה ולהגיע לתלפאחר. אני התכוונתי להוראה אחרת: בשעה שברוש וטנק נוסף עלו לעמדות אש, מיד אחרי עין א-דיסה, נתן המג"ד הוראה לסגל להמשיך קצת קדימה, עד ואדי אל-קבלי, כדי למצוא בו את דרך העליה אל ציר הנפט.

          "דני: אף זחל"ם לא ירד מדרך ההטיה ובטח שלא מעל עין א'דיסה"
          – אז ככה: לא מעל עין א-דיסה, אלא אחרי (צפונית) לעין א-דיסה, בוואדי אל-קבלי. ובאשר לזחל"ם שירד – או לא ירד – מדרך ההטיה, אני כתבתי את דבריי על סמך התחקיר עם משה הראל, שנשאל: "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?", וענה: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים". כלומר, הוא ירד מדרך ההטיה, ניסה לעלות ולא הצליח.

          • מפי ברוש נרשמו הדברים הבאים: "כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות". איך אתה מפרש את דבריו "גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה"? האם יש כאן פליטת-פה (או טעות של הקצרנית) וצריך להיות "*מ*תוואי הטיה" [ולחילופין: "לציר הנפט"], כפי שאני מניח, או שמא תפרש שהיו חילוקי דעות איך לעלות *ל*תוואי ההטיה – מהמסלול בו נסעו, על השדה המקבילה לתוואי? לדידי ברור שמדובר בחילוקי דעות לגבי מציאת המקום המתוכנן לעליה מתוואי ההטיה אל ציר הנפט.
            דני: כל מה שאגיד הוא השערה ואומר זאת בזהירות, מהידוע לי על ניווט חי"ר ושיריון, דעת החי"ר גוברת לא כל שכן שסגל ז"ל היה נווט מנוסה.
            הנסיון שלי בדבר היכולת לנווט של השיריון התחזקה במלחמת יום הכיפורים.

            "דני: אם התקשרו דרך מכשיר הקשר של סגל אז האישור היה של המג"ד ונגע לנסיעה בשטח ולא לניווט בגדול."
            לא הבנתי מה זה "אם התקשרו דרך מכשיר הקשר של סגל". לסגל היה מכשיר קשר, והוא דיבר איתו עם המג"ד. אך, בנוסף לזה, האם לטנק לא היה קשר משלו עם מ"פ הטנקים? ברור שהיה.
            דני: נכון. כוונתי היתה להסביר ממי קיבל אישור.

            "דני: ההוראה ניתנה שכבר הטנק של ברוש היה בעמדת אש מעל עין א'דיסה" – נכון, אך תה מדבר על הוראת המג"ד להמשיך קדימה ולהגיע לתלפאחר. אני התכוונתי להוראה אחרת: בשעה שברוש וטנק נוסף עלו לעמדות אש, מיד אחרי עין א-דיסה, נתן המג"ד הוראה לסגל להמשיך קצת קדימה, עד ואדי אל-קבלי, כדי למצוא בו את דרך העליה אל ציר הנפט.
            דני: לי לא ידוע על כך. האם יש לך סימוכין?

            "דני: אף זחל"ם לא ירד מדרך ההטיה ובטח שלא מעל עין א'דיסה"
            – אז ככה: לא מעל עין א-דיסה, אלא אחרי (צפונית) לעין א-דיסה, בוואדי אל-קבלי. ובאשר לזחל"ם שירד – או לא ירד – מדרך ההטיה, אני כתבתי את דבריי על סמך התחקיר עם משה הראל, שנשאל: "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?", וענה: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים". כלומר, הוא ירד מדרך ההטיה, ניסה לעלות ולא הצליח.
            דני: נכון כך אמר אבל בעוונותי אני מניח שהכוונה למטרים ספורים מתוואי ההטיה, אם בכלל. יוסי פרידמן שהיה באותו זחל"ם לא זוכר אירוע כזה.

            • [1] שמואל'ק: "אני התכוונתי להוראה אחרת: בשעה שברוש וטנק נוסף עלו לעמדות אש, מיד אחרי עין א-דיסה, נתן המג"ד הוראה לסגל להמשיך קצת קדימה, עד ואדי אל-קבלי, כדי למצוא בו את דרך העליה אל ציר הנפט.
              דני: לי לא ידוע על כך. האם יש לך סימוכין?"

              ובכן, כמדומני שכבר כתבתי זאת כמה פעמים בפוסטים השונים, אך לכבודך, אחזור שוב על הסימוכין:

              ביולי 2013 סיפר לכם ברוש, והתפרסם בבלוג: "אני זוכר היטב את המשפט הזה שאמרו גולני – אנחנו לא מוצאים את המעבר לכביש הנפט. זה היה או סגל (מ"פ ב' של גולני, שישב בטנק), או אחד הסמלים או מוסא (קליין, מג"ד 12), לא זוכר מי" [אמנם בתחקיר שנערך בינואר 68', זכר לספר שההוראה נתקבלה דרך סגל].

              המשפטים שבסוגריים העגולים נוספו בעת העריכה בבלוג, ומשמעות הראשון שבהם הוא, שסגל הוא הנווט שהצטרף אליהם בנסיעה באותו טנק. אך כשהגיעו למקום בו עלה הטנק הזה (ועוד אחד) לעמדות אש – מיד אחרי עין א-דיסה – סגל הלך לחפש את המעבר לציר הנפט.

              השאלה היא, איפה ירד סגל מהטנק כדי לחפש את המעבר. האם נסע עם הטנק בעת העליה למעלה עד שנעצר בעמדת אש, ואז ירד ופנה לחפש את הדרך העולה משם לציר הנפט? נניח שכן. ואז הוא רואה מה שרואה – יש מי שמספר (הקמב"ץ) שחזר ודיווח שניתן לעבור, ויש מי שמספר (כנ"ל) שזוכר שאמרו שלא מוצאים – ויורד למטה, אל תוואי ההטיה, כדי לדווח למג"ד. אלא שאז מסתבר, שבמקום בו הטנקים הצליחו לעלות (כנ"ל אל עמדות האש) לא מצליח זח"ל המג"ד לעלות (כמפורש בעדות הראל מ-68', שהובאה למעלה, ואתה דני כותב כאן, בזכויותך, "אני מניח שהכוונה למטרים ספורים מתוואי ההטיה", ואני הקטן מסכים עמך להנחה זו. גם אודיע שאני סומך על עדות הנ"ל מ-68', יותר מאשר "לא זוכר" מאוחר), וכזכור, הרי ישנן גם עדויות על טנק שניסה לעלות ולא הצליח.

              לעומת זאת, אם נניח שסגל ירד מהטנק כשהגיעו לתוואי ההטיה, הרי שאת המיקום לעליית שני טנקים יש לראות רק כעליה במטרה לתפוס עמדות אש – ולא כחלק מנסיון העליה אל ציר הנפט (וראה סימוכין לזה בדברי מפקד הטנק המוביל: "אנחנו לא היינו מתוכננים בכלל להגיע לדרך הנפט. אנחנו היינו צריכים לעלות על עמדות אש בעין דיסה ולתת לכם סיוע משם, זה הכל"), כך שלסגל נותר למצוא את המקום בו יעלו הזחל"מים.

              כבר הוזכר – עדות בתחקיר ריינר – שגם לגבי "מציאת הדרך הנכונה לעלייה (ל)[מ]תוואי ההטיה היו חילוקי דעות", ובסיכום של ריינר נאמר על גדוד 12: "הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף", והערתך שם: "אני מניח שהחפירות הן שני תילי האבנים העולים ממערב למזרח שמעל וצפונה לעין א'דיסה", מסתברת. אך, האם הייתה לריינר עדות על כך שהנווט "לא ראת את החפירות"? עד כה לא ראינו עדות כזו. אפשר גם שהנווט כן ראה את החפירות, שהן כאמור החלק העליון של ואדי אל-קבלי, והחליט שמקום העליה הנכון הוא בהתחברות הוואדי הזה אל תוואי ההטיה. המקום הזה, נמצא בהמשך, אחרי המקום בו עלו שני הטנקים לעמדות האש.

              ובהתאם לזה כתבתי לפרש את דברי העדות מ-68': ""בשלב של נסיעה עד לכאן קיבלתי את האישור למצוא את הדרך הנוחה לנו כי הבחירה שלי היתה לגבי טנקים", שמכוונת גם [ראה הערה למטה] על מיקום העליה לעמדות אש, שלגבי המיקום הזה לא מוזכר שקיבל הוראה מהנווט של גולני, ובהמשך לזה: "וגם כאן הוא קיבל את ההוראה דרך הקשר מהמג"ד להתקדם הלאה", שפירושה: שכאן, במקום בו החליט מ"מ הטנקים לעלות לעמדות אש, קיבל מ"פ גולני סגל הוראה מהמג"ד "להתקדם הלאה", אל תחילתו של ואדי אל-קבלי. וכשהגיעו לשם, אכן לא הצליחו לעלות, לא טנק ולא זחל"ם, וזה אכן היה, כאמור, מטרים ספורים מתוואי ההטיה.

              הערה: אולי גם על עצם הנסיעה, כפי שהזכרת, בשדות הפול (מקביל לתוואי ההטיה). אמנם אעיר מעניין שמהתחקיר של ריינר עולה שנסעו על התוואי עצמו: "אחר כך עברנו את עין א-דייסה כשאנחנו נמצאים על תוואי ההטיה ועולים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א-דייסה". דוק: "נמצאים על", ולא "חוצים את". אך אולי אין לדייק במילים?

              [2] כדי שאבין את דבריו של צוק בפרשנות רחבה, שלחת אותי "לראות במפה או בתצ"א". עשיתי כמצוותך, עיינתי כאן:

              ועדיין איני מבין: צוק סיפר על שראה מהמקום בו היה עם הטנק הפגוע שלו (שאגב, לפי ההגדרה שלך גם הטנק שלו, של צוק, נמצא באותה שעה "לרגלי התל", "מתחת לתל", אך הוא מזכיר זאת רק על הטנקים שלפניו): "לרגלי התל יותר דרומה [מהטנק של ברוש] ראיתי עוד שני טנקים שהתברר לי שזה הטנק של הסמל והטנק של המ"פ שעמדו מתחת לתל", ואתה מסביר לי שהכוונה "מערבה ודרומה". הכניסה אל גיא ההריגה מתחילה אחרי האם.אקס הסורי, האם יש לך הסבר למה שני הטנקים הללו, של המ"פ והסמל, פנו ימינה והגיעו דרומה?

              ועוד מדברי צוק: "אני עליתי על הטנק של הגור ומשם ניסיתי לירות לעבר התל, אבל היה קשה מאוד כי מצד אחד עמד הטנק של עזרא בדיוק בקו האש, מצד שני על התל כבר חלק מגולני היו. אי אפשר היה לזהות אם זה גולני או אנשים שלנו. ויותר דרומה היו עוד שני טנקים שלנו". – שני הטנקים האחרונים נראה שהם "הטנק של הסמל והטנק של המ"פ" שהזכיר קודם. כאן כבר נראה שה"יותר דרומה" נסוב לא רק על הטנק של עזרא שלפניו, אלא גם על התל [הצפוני].

              ולכן שוב אזכיר שדבריי נסובו על דברי ריינר: "מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים", משפט שיש בו 3 פרטים: מדובר במחלקה אחת (לא כל הטנקים). הציר הוא זה שלפני הטרשית (הציר בו עלה כח ורדי-קרינסקי ואח"כ אתה), יש שם סלעים שאינם מאפשרים התקדמות טנקים. האם כל שלושת הפרטים הללו לא נכונים, הרי שתגובת "לא מיניה ולא מקצתיה" שייכת אליהם. ובאמת מוזר מאד שריינר, שעשה תחקיר ע"פ בדיקה בשטח, כתב משפט כזה, אם הוא כה מופרך.

              שאלה: לפי דבריך ששני הטנקים הנ"ל (של המ"פ והסמל) "עמדו" בגיא ההריגה. כמה זמן הם נשארו שם? האם החיילים המאיישים אותם נשארו בתוכם, או נטשו והלכו לתפוס מסתור?

              • "מחלקה אחת מהטנקים הללו מנסה לעלות בציר של ורדי ונתקעת בסלעים", משפט שיש בו 3 פרטים:
                1.מדובר במחלקה אחת (לא כל הטנקים).
                דני: מעולם לא שמעתי לא מברוש ולא מצוק, שני מפקדי המחלקות, שניסו לעלות בואדי הזה.
                2. הציר הוא זה שלפני הטרשית (הציר בו עלה כח ורדי-קרינסקי ואח"כ אתה),
                דני: על כך אני תמהה, מעולם לא הוזכר שטנקים ניסו לעלות בואדי הזה, לא ע"י ורדי ולא ע"י פרידמן
                3. יש שם סלעים שאינם מאפשרים התקדמות טנקים.
                דני: כך אני זוכר, אבדוק זאת בהזדמנות הקרובה.

                האם כל שלושת הפרטים הללו לא נכונים, הרי שתגובת "לא מיניה ולא מקצתיה" שייכת אליהם. ובאמת מוזר מאד שריינר, שעשה תחקיר ע"פ בדיקה בשטח, כתב משפט כזה, אם הוא כה מופרך.
                דני: מסכים. לא רק שזה לא תואם את התחקיר הראשון שערך עם ברוש וצוק אלא שכאן הוא פצח בתיאור הנ"ל מהזכרון.

                • לגבי 1-2, תמיהני עליך שאתה מזכיר ארבעה שמעולם לא סיפרו לך על הדבר, בשעה שאתה עצמך גם עלית בציר הזה, ויודע היטב שלא ראית שם שום טנק תקוע. ולכן כתבתי לעיל ש*אם* זה נכון (אגב, ברור שאת המילים "בציר של ורדי" לא שמע ריינר מאנשי השריון, שהרי אלו לא ידעו היכן עלה ורדי, ומסתבר גם שלא הכירוהו בשמו), הרי שלא היה זה בתחילה, אלא בשלב יותר מאוחר (אחרי שכל חמשת העדויות כבר עזבו את המקום), שהטנקים הסתובבו וניסו לעלות משם, היינו, בזמן שבו השטח הזה היה מוגן ומוסתר, הן מחירבת סודה וכו' [כוונתי בזה למוצב המכונה במפה אחת "מיה" ובאחרת "רחל", ולנקודה 9150 שדרומית לו, שעדיין לא התברר מה היה שם], שהטרשית מסתירה את האזור מצפון, והן משני התלים, הדרומי והצפוני, שבאותה שעה כבר נכבשו העמדות הקדמיות שלהם הפונות לעבר הציר הזה (והירי לעבר גיא ההריגה היה מצדו הצפוני של התל הצפוני).
                  ולגבי 3, דווקא בעניין הסלעים הייתי מסופק, ולכן בדקתי בפנורמה שצילמת מהתל הדרומי

                  ואולי אכן נראה שם משהו. אך כעת אני מסופק האם זה במקום שמאיר צוק יכל לראותו

                  שאלה: האם התפרסמה כאן פעם רשימה של *כל* מפקדי הטנקים שהגיעו לאזור, והיכן היו במשך כל הזמן? מיהו הסמל המוזכר (בדברי צוק) שהטנק שלו היה ליד טנק המ"פ?

                  • לגבי 1-2, תמיהני עליך שאתה מזכיר ארבעה שמעולם לא סיפרו לך על הדבר, בשעה שאתה עצמך גם עלית בציר הזה, ויודע היטב שלא ראית שם שום טנק תקוע.
                    דני: אם הנסיון הזה ערך מספר דקות, יכלו כבר לעזוב את המקום כשהיגעתי.

                    הרי שלא היה זה בתחילה, אלא בשלב יותר מאוחר (אחרי שכל חמשת העדויות כבר עזבו את המקום), שהטנקים הסתובבו וניסו לעלות משם, היינו, בזמן שבו השטח הזה היה מוגן ומוסתר, …..
                    דני: אחרי שנעמדו באזור ה-AMX לא זזו יותר.

  7. על מנת לתת קצת אויר, אשיב מברקית:
    1. חיובי.
    2. לא נכון. יש ציר המטפס על המדרון שעל גדתו הימנית (דרומית) של הואדי- דהיינו על מדרונה הצפוני של כתף גבעת הרתק.
    3. אין תגובה.
    4. הוא אשר אמרתי.
    5.היכן בדיוק חיפשת? לא בדקתי את החומר בעניין זה, אבל עשויים להיות שני מקומות אפשריים. האחד בציר העיקוף הימני של עין א-דייסה. השני , צפוני יותר על הכתף או הציר המטפס עליה, במקום שבו הצבעת בפני על משטחי ירי אופציונליים.
    6. רלוונטיות.
    לסיכום: צריך לבחון את דבריו של ריינר בזכוכית מגדלת. אצור בהם מידע רב.

    • בני תודה,
      1. אתה מאשר את ההיגיון שלי שאם ריינר צדק אז היתה טעות בניווט או שאתה טוען שהיתה טעות בניווט?
      2. אני חוזר לכתבה שלך ולמפה שצירפת. במפה סימנת בקיוקוו כחול את האזורים שמצאת כעבירים. הואדי שמדרום לתל פאחר לא בשטח העביר כפי שסימנת. האם לא בדקת את האיזור או שאז חשבת שהוא לא עביר ועכשיו אתה יודע שהוא כן עביר?
      3. אחכה בסבלנות שמישהו אחר יגיב, "ואף על פי שיתמהמה בוא יבוא" אולי?
      4. הוא שאמרת אבל הבנתי שאתה מתכוון למורדות השלוחה הצפונית של עין א'דיסה שנמצאת כ-700 דרומה.
      5. כתבנו אז תיאור של החיפוש בכתבה: "תל גבעה וחורבה"
      https://naamoush.wordpress.com/2014/01/23/%D7%AA%D7%9C-%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94/
      שם צרפתי מפה. האזור הוא בשיפולי גבעת הרתק המערביים מעל עין א'דיסה אכן במקום שהצבעתי עליו כמשטחי ירי אופציונליים.
      6. אני מעולם לא התיחסתי לואדי שמדרום לתל פאחר כאפשרות ממנה היה מתוכנן לעלות או שנעשה נסיון עליה משם בטעות. וכפי שציינתי לעיל, אתה לא סימנת את המקום כעביר במפה שלך ולכן שנינו התיחסנו לאיזור שאינו רלוונטי לדברי ריינר.

      ריינר עשה כנראה את התחקיר הרציני ביותר (אולי היחיד) אבל מצאתי כבר מספר אידיוקים בדבריו והדיון הזה נסוב על אחד מהם,לעניות דעתי ולכן אני מבקש עזרה.

      • 1. אני מאשר את הגיונך.
        יש לי דעה אישית, אבל היא אינה חשובה. על כן, אני שומר על זכות השתיקה.
        2. האיזור המקוקו הינו האיזור שסיירנו רגלית במטרה למצוא ציר עיקוף ימני. יש גם את הציר המזרחי והציר הצפוני, שהינם עבירים, אך הסכמה הזאת אינה מתייחסת אליהם.
        4. לא התכוונתי למורדות אלה, אלה לדרך בה נסענו מול התל הדרומי. כעולה מן המפות ותצלומי האויר, הציר הזה היה קיים, ונראה בשימוש, גם ב-1967.
        נמשיך ונמתין לתוצאות החפירות של דני. בינתיים ההשערות שלי זוכות מיום ליום לתשתית ראייתית יותר מוצקה. אתה זוכר שפעם חשבנו שזחל"מ מ"פ השריון נפגע ע"י הפנצ'ר של של תל עזזיאת? היום אנו משוכנעים, מהראיות שנאספו, כי הוא נפגע ע"י הT54 הסודני!

  8. מביא כאן את תגובתו של שוקי נחום כפי שכתב לי השבוע לאחר שקרא את התחקיר שלו מ-1968:

    שוקי נחום – אחרי כמעט חמישים שנה מאז קרבות ששת הימים , כשבינתים גם עברתי כטנקיסט את מלחמת יום הכיפורים – וגם היא ברמת הגולן – אז קצת קשה לומר שזכרוני חד וצלול ומדויק . בכללי ,אני זוכר את ההתכנסות בחורשת- טל ואת מתן הפקודה לתזוזה , כשהטנק שלי מוביל בדהרה , הותרנו את חורשת טל מאחורינו ואני דרוך לקראת הבאות . ברגע מסויים ניסיתי ליצור קשר עם הנהג שלי ( אנגל אהרון , מנתניה ) בכדי שיאיט את הנסיעה כך שלא נהיה מנותקים , אז הסתבר לי שיש תקלה בקשר . במאמץ עליון ובהרבה צעקות הצלחתי לבסוף לעצור את הטנק . הסתכלתי לראות איך ממשיכים ופניתי כפי שפניתי .
    קטע אחר שאני זוכר נוגע לעליה לתל – עזיזיאת , היה חושך מסביב , ופרוגקטורים של התותחנים האירו את השטח באור יום בוהק , מהרכסים שמעל קרית שמונה , או ראש פינה (תיאור הערב שירד מתייחס לזמן שכבר הייתי עם הטנק על התל . קשה לי להעריך היום כמה זמן ארך הקרב עד סיומו . מה שבטוח היתה תאורה משמעותית , שהאירה את עזיזיאת . משם המשכנו כאמור לתל-פאחר .)
    . הייתי ממוקד מטרה . חצי גופי מחוץ לצריח ועיני סורקות את הנעשה בשטח . חיילי גולני התרוצצו סביבי וכל שפחדתי ממנו היה , שחלילה לא יפגעו משרשראות הטנק . הסבתי את ראשי שמאלה וראיתי קבוצת חיילים סוריים ( כ5-6 חיילים ) יוצאים מהחפירות כשידיהם מורמות מעלה ומביעת כניעה . הופתעתי מהבגדים התחתוני שלהם ( גופיות ותחתונים ארוכים ) , שהיו נקיים ולבנים כשלג . בקשר שמעתי הוראות הניתנות בשפה הרוסית . בעודי מעכל את שאני חווה , צעקו לי אנשי הצוות מתוך הטנק : " שוקי תכניס את הראש פנימה , מה אתה חושב , שאתה בלונה-פארק ? .
    בהמשך אני זוכר את ההערכות הכללית , להמשך תנועה . אני זוכר את ההגעה לתל פאחר והפגישה שלי עם מאיר צוק ( מ"מ 2 ) , מאוד דאגתי לעזרא ברוש ( מ"מ 1 ) וראיתי את המראות הקשים בתל – פאחר . אני זוכר בברור , שהיו יריות וצליפת על התל , ואלה לא היו של כוחותינו . אני זוכר קטעי לחימה של חיילי גולני והם ראויים לכל הערכה !

    • שלמה שלום,

      אני (נסים בנדלק) הייתי הנהג של שוקי נחום בקרב.
      שוקי מציין את אובדן הקשר ואכן כך התרחש.
      אני זוכר שדהרנו "לבד" לכבוש את הרמה ואז שוקי (או התותחן) בעט בי בחוזקה לעצור את הטנק.

      בברכה,
      נסים

        • שלמה,

          קראתי את הרשום וישנם מספר פרטים שונים מכפי שאני זוכר:

          1.זכור לי קיבלנו תדרוך מודיעין בחורשת טל ע"י קמ"ן כשלהו שטעון כי בתל פאחר יש "רק" כיתה.."תשטפו עם המקלעים את המוצב ומשם תמשיכו לתל עזיזה" – כשל מרכזי בקרב.
          2.בקשר לנמיר המ"פ אני זוכר שהוא צעק בקשר שהוא נפגע "אין לי פלוגה" ואני "מבקש פינוי" – הסיבה המרכזית לכך שהפלוגה שלנו לא השתתפה למעשה בקרב (פרט למחלקה של עזרא ברוש).
          3.בספר שלך (שטרם הספקתי לקרוא את כולו) לא מוזכר תיאור למחלקה של שוקי נחום כולל בפרק שמות הלוחמים בקרב. מדוע?

          בתור נהג הטנק המוביל ראיתי את רוב הקרב בהתרחשות ויש לי עוד הרבה לספר.
          אשמח לשוחח אתך לדבר טלפונית.

          תודה
          ניסים בנדלק

  9. סגן שוקי נחום, מ"מ 4 פלוגה ז' בגדוד 377:
    הייתי צריך להיות במחלקה המובילה הראשונה העוברת ליד גבעת האם מכיוון דרום, נכנסת לתוך השטח ותופסת את דרך הפטרולים הסורית שמובילה כלפי חורבת א-סודה. הייתי צריך להתמקם בוואדי שמדין [מעט מזרחית לגור אל עסכר], לתפוס עמדות ולאפשר את מעבר מחלקות 3-2 של הטנקים יחד עם גדוד 12 ועד אז לחפות על התנועה שלהם לכיוון בחריאת, עזזיאת, בורג' בביל ותל פאחר. כלומר, כל המוצבים שיכולים להפריע. קונקרטית, לאחר שהכוח של 12 עובר אותו עליי לסייע באש לגדוד 51 בכיבוש בחריאת, עזזיאת, וזה שמסיים קודם – לבורג' בביל, ולאחר מכן חדירה לעומק.

    דני: כלומר משימתו חיפוי על שתי מחלקות הטנקים האחרות ועל גדוד 12 מ"כל המוצבים שיכולים להפריע"

    שוקי נחום: בכניסה לגבעת האם היה פלונטר קטן ולקח קצת זמן עד שהצלחתי לצאת מהעניין. כשנכנסתי חטיבה 8 כבר היתה לפניי. עוד הספקתי לראות את בירו [מג"ד 129] מוחזר מהשטח פצוע על ג'יפ.
    דני: גם אני ראיתי את בירו מוסע פצוע בגבעת האם. לכן השעה היתה 13:45. זה מאוחר כדי לצאת לחיפוי על הכוח.

    שוקי נחום: כשחזרתי היו לפניי כבר הכוח של 12 ו-34 [34 – כנראה הכוונה לשתי מחלקות הטנקים, כנראה צ"ל 2 ו-3 כי שוקי נחום היה מ"מ 4] שהספיקו לעבור. גדוד 51 היה עדיין מאחריי, כמו כן יונה מח"ט 1 וסא"ל סלע קצין השריון של חטיבה 1.
    דני: הוא פיספס את ההזדמנות להשמיד מטרות לפני שגדוד 12 עובר בדרך ההטיה אבל עדין בהחלט יכול היה לעזור בירי אל חרבת סודה.

    שוקי נחום: נכנסתי והתחלתי בחיפוי על ההתקפה שהתחילה להתבצע על בחריאת. בחריאת נכבשה בקלות. לא היתה התנגדות כמעט. באותו זמן, בכניסה עלה על מוקש אחד הטנקים של ורמוט, אז כבר 51 עבר אותי. כשראיתי שהוא עלה על מוקש חשבתי שהוא נפגע.
    עיקר תשומת הלב היתה עכשיו על עזזיאת.
    דני: אין אזכור של חיפוי לכיוון תל פאחר, בורג' בביל והעיקר חרבת סודה. אין שום תשומת לב לחיפוי עבור גדוד 12.
    עוד גורם שלילי שפעל נגד גדוד 12!

  10. שוקי נחום: שהתכנסנו הצטרפנו לתל פאחר מצפון ונכנסנו לתוך המוצב בדרך הרגילה שנכנסנו אליו. בה התברר לי דבר פשוט: כנראה שסא"ל סלע, קצין השריון של חטיבה 1, לקח את שני הטנקים של זיוה, פלוגה ז' גדוד 377. איך הוא נכנס לתוך המוצב אני לא זוכר. בכל אופן, אחר כך הוא הוביל את ההתקפה.

    דני: להעמיד דברים על דיוקם, הכניסה של סלע ושני הטנקים מהמחלקה של צוק היתה אחרי שהקרב הסתיים. חבל שלא עשו כך הרבה קודם.
    סלע לא הוביל התקפה על תל פאחר.

  11. שוקי נחום: בפרק הזמן בין בורג' בביל עד לכניסה לתל פאחר שמעתי בקשר את אחד האנשים מגדוד 12 מדווח שהקודקוד (מג"ד 12 מוסא קליין) נהרג. חנה (סא"ל סלע) שאל מי ראה אותו. היה שם סרן רופא, וחנה ביקש שהוא ייגש למקרופון. שמעתי את הדו-שיח והרופא דיווח שהוא ראה אותו נופל [זה לא היה רופא, אלא הקש"א משה הראל], ואז סא"ל סלע לקח את ההתקפה ונכנס לכבוש את תל פאחר.

    דני: עפ"י הרישום ביומן המבצעיםהשעה היא 16:05. שוקי נחום הגיע לתל פאחר אחרי 18:30. ליונה אפרת וסלע פתרונים.

  12. שוקי נחום: ביררתי בדיוק מה המצב לגבי סגן עזרא ברוש, מ"מ 3, שהוביל את ההתקפה על תל פאחר, כי לא ידענו אם הוא עדיין חי.

    דני: ברוש ואנשיו נפגעו בסביבת השעה 15:10. הם פונו וקיבלו טיפול ראשוני ע"י ד"ר הורנר רק בשעת דימדומים. באותן שעות שברוש היה מתחת לטנק שלו ללא טיפול בקרבת הד"ר עמדו טנקים במרחק 150 מטר ממנו.

  13. שוקי נחום: בירידה בתוך הפרדסים היו שני T-34. לא היתה לנו הנמכה. שלחו ג'יפים לברר מה המצב, התברר שהם עזובים.
    דני: באיזה פרדסים מדובר?

  14. סא"ל ריינר: חפ"ק גולני היה תחילה בשטח מת. הם היססו בין להישאר בעמדות תצפית לבין לנוע אחרי הגייסות. הוא בחר להיות באמצע, בוואדי שמאחרי בורג' בביל (ואדי פריון).
    דני: מה דעתכם על הנאמר לעיל?

    ריינר: כשמוסא עשה שם את הטעות, הוא לא ידע את המצב. אבל אחרי כיבוש בחריאת ובורג' בביל הם רואים את המצב.
    דני: ריינר קובע שמוסא עשה "את הטעות" כנראה הכוונה לטעות ניווט שהביאה את ראש הטור לואדי שמדרום לתל פאחר. כבר הערתי שלמסקנה זו הגיע ריינר בתחקיר עם ברוש והיא נוגדת את מה שברוש אומר לו שם.

    ריינר: הקשר עם 12 חדל כאשר הזחל"ם של מוסא נפגע. כך שלא היה להם קשר.
    דני: אמנם הקשר ברשת החטיבה נותק אבל הממסר ממשיך בקשר דרך הרשת הגדודית. גורודיש קצין אג"ם מסר שהעביר הודעות גם בהמשך לורדי.
    ריינר: סלע נוסע במהירות, מגיע לפלוגה של זיוה, פלוגה ז', ומתקדם לתל פאחר.
    דני: במהירות?? הדיווח "מוסא טועה" הוא לפני 16:00 וסלע מגיע לתל פאחר אחרי 18:30.

    ריינר: הוא מגיע אחרי שאל"מ אפרת יונה מח"ט 1 נע על דרך הפטרולים לבורג' בביל ופוקד על גדוד 51 לעשות את אותה דרך. ואז מופיעה כל השיירה שכוללת את סא"ל סלע עם שלושה טנקים, סגן שוקי נחום עם שני טנקים ואחר כך אל"מ יונה אפרת.
    דני: הניסוח הזה מטשטש שכל הסיפור הנ"ל לקח שעתים וחצי שבהן נכתש גדוד 12 עד דק.

    סא"ל איילון: למה הם לא הקדימו?

    סא"ל ריינר: אין לי תחקיר של מיפקדת חטיבת גולני. הדו"ח של סא"ל סלע אומר שהם לא ידעו. הם שומעים מרס"ן נמיר, מ"פ ז', את מה שהוא מדווח. הם לא מאתרים אותו במשקפות עד שהוא מרים רקטה ירוקה, ואז הם רואים שהוא מערבה לתל פאחר [טנק המ"פ נמיר נפגע מיד אחרי העלייה מדרך ההטיה לכיוון תל פאחר].
    דני: כנראה עוד לא תחקר את גולני אם כי מזכיר שדיבר כבר עם יאיר ישי שהצטרף לפלוגה ב'.
    מה החשיבות של איתור נמיר?

    ריינר: אז הם שואלים את עצמם מאיפה הם באים? לעומת זאת, כשאתה קורא את יומן המבצעים הוא אומר שהם נעו לתל פאחר בציר הנכון, ממזרח.
    דני: מי זה הם? סלע והמח"ט?

  15. סגן ליאונרד (מ"מ 3 בפלוגה ו'):
    בשעה 1500-1400 ירה טנק שלהם לכיוון שלנו. סרן עמוס אורן אומר שזה היה T-34, אני לא זיהיתי אותו מטווח של 3 ק"מ. זה היה מכיוון רמת הבניאס.
    דני: בשעה 14:00 עד 15:00 היו טנקים ברמת הבניאס. בהחלט בטווח לתל פאחר.

  16. ליאונרד: אני זוכר שסגן עמוס אורן רצה לדווח שמרגמות שלנו יורות על חבר'ה שלנו.
    דני: זה מצטרף לעדות של ברוש שטוען שפצצת מרגמה שלנו נחתה על הסיפון של הטנק שלו.
    ליאונרד: והיה לו קצת קשה מפני שהרס"ל שלנו חיסל לנו כמעט את הרשת, על-ידי זה שהוא כל הזמן שאל האם מותר לו לגשת למלא בטן לחבר'ה בגבעת האם.
    דני: כן, זו רעה חולה שצה"ל לקה בה גם במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמת לבנון.
    אני מקווה שזה לא קיים כיום.
    ליאונרד: ….. ראיתי את השיירה שבאה מימין – מדרום [הכוונה לשיירת גדוד 12] וטנק שחטף פגיעה ישירה ועלה בלהבות. הוא היה על הדרך שבין תל עזזיאת לתל פאחר. סביר שזה היה תוואי ההטיה.
    דני: ולא הבחין מאין נורתה האש. חבל.

  17. עמוס אורן:
    ביום האחרון דיברו על הדיווחים של הסורים על התקפה ב-0900. לא קיבלנו שום תדריך בנדון. רק היתה לנו הוראה להישאר על התל ולירות לעבר תל חמרה, רמת הבניאס וכל מה שמתגלה לנו. עבר זמן ארוך עד שראיתי טנקים בתנועה. באותו יום עבר SU-100 ממש לפני הטלסקופ שלנו.
    דני: מענין לאן נע הטנק?

    אורן: אמרו לנו שאם יעלה כוח מימין – מדרום, זה כוח שלנו ולא לירות עליו. יותר מאוחר ראינו את הטנקים מלמעלה מעל זעורה וגם שיירה של זחל"מים [הכוונה לדרך ההטיה].
    דני: אם הוא אמר מעל זעורה זה לא דרך ההטיה אלא כוח מחטיבה 8.
    יתכן וטעה במקום עפ"י המשך דבריו.

    אורן: נדמה לי שהיו שם כשני טנקים של סגן עזרא ברוש, מ"מ 3, שבאו מימין, מדרום, מאחורי תל עזזיאת.
    דני: מאחורי תל עזיזאת זה תוואי ההטיה, מעל זעורה זה בהחלט דבר אחר לגמרי.

    אורן: אני מעריך שזה היה או על דרך הנפט או על תוואי ההטיה. כל הזמן ירו לשם מרגמות שלנו. הם היו ממוקמות מתחת לתל דן, כק"מ דרומית. הם ירו קודם על תל עזזיאת ואחר כך על השיירה, ואז הם ירו על זחל"ם או שניים ועל הטנק של סגן עזרא ברוש.
    דני: מהיכן ידע שזה הטנק של עזרא ברוש?
    בזמן ההתרחשות לא יכול לדעת של מי הטנק. לכן אני מניח שכבר שמע מעזרא ברוש עצמו בבית החולים.

    אורן: שמעתי את הירייה של כל פגז, ראיתי את הנפילה ואת הפיצוץ. אני רציתי למנוע זאת. דיווחתי על כך בקשר, הם קיבלו את ההודעה ומסרו אותה הלאה. זה היה לפני הצהריים.
    דני: זה לא היה יכול להיות לפני הצהרים כי הדיווחים על ירי כוחותינו וההופעה של ברוש באיזור היו אחרי 15:00.

    לגבי הטנק של עזרא ברוש, מ"מ 3, ראיתי שהוא נפגע. הוא צודד את הצריח שמאלה, זה נראה כאילו הצריח יותר קדימה ורס"ן אליושה אמר לי לבדוק האם זה T-34, ואם כן לירות עליו. אני אמרתי לו שזה שלנו.
    דני: הוא ראה טנק נפגע ומצרף מידע מאוחר שנודע לו שזה היה הטנק של ברוש. ברוש אכן צודד את התותח אחרי הפגיעה כדי לאפשר לנהג להחלץ.

  18. סא"ל ריינר:
    שתי פלוגות הטנקים של גולני, כל אחת מהן התחלקה לשתי דומ"חים. פלוגה ו' היתה דומ"ח אחת, ושתי המחלקות ששמענו עכשיו היו דומ"ח שני. שתי המחלקות מפלוגה ו' התחלקו כך: מחלקה אחת עושה פיצוח בתל עזזיאת והשנייה נעה עם 51 לחיפוי מקרוב ועלייה על תל עזזיאת מהעורף. גם זיוה, פלוגה ז', מתחלקת לשני דומ"חים כששתי מחלקות הולכות עם גדוד 12.

    דני: ריינר לא מדייק. בתחקיר שכאן, שוקי נחום מפלוגה ז' היה מפקד מחלקה שלישית מהפלוגה.
    אני מעיר הערה זו כי כבר ניתקלנו בכך שריינר לא מדייק ואי הדיוק החשוב שלו הוא בתחקיר של עזרא ברוש שמעיד דבר אחד וריינר מסכם אחרת.
    ריינר באופן כללי עשה עבודה טובה אבל יש להתיחס לדבריו כפי שהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s