כך הבקענו – חלק א'

התכנונים, השיקולים, הלבטים והביצוע: צמרת פיקוד צפון מתארת את שלבי ההבקעה בגזרה הסורית בכנס מפקדים מיוחד שהתקיים במטכ"ל ב-1968 * חלק א'

ההבקעה (מקור: ארכיון צה"ל)

לפי פיקוד צפון, יחסי הכוחות עם תחילת ההבקעה היו 1:3 לטובת הסורים (מקור: ארכיון צה"ל)

ב-14 במאי 1968 התקיים כנס מטכ"לי שדן בתורת ההבקעה על רקע הניסיון שהצטבר במלחמת ששת הימים. בכנס שאירגן ויזם מה"ד תו"ל השתתפו הרמטכ"ל חיים בר-לב וצמרת המטכ"ל. ברקע ניתנו סקירות על קרבות ההבקעה באבו עגילה, רפיח וברמה הסורית.

הדוברים היו אלוף אריאל שרון מפקד אוגדה 38, סא"ל קלמן מגן קצין אג"מ אוגדה 84, אלוף ישראל טל מפקד אוגדה 84, אלוף ישעיהו גביש מפקד פיקוד דרום, אלוף דוד אלעזר מפקד פיקוד צפון, אל"מ דן לנר רמ"ט פיקוד צפון, סא"ל זלמן גנדלר (ג'מקה) קמ"ן פיקוד צפון, סא"ל אפרים ריינר היסטוריון פיקוד צפון, אל"מ אורי רום, מח"ט 37, אל"מ משה בריל מח"ט 45, אל"מ שמואל גונן (גורודיש) מח"ט 7, אל"מ מוטה גור מח"ט הצנחנים, אל"מ מוטקה ציפורי, אל"מ מוסא פלד, אל"מ אברהם אדן (ברן), אל"מ מנחם אבירם (מן) מח"ט 60 ומפקד פו"מ, אל"מ רפאל איתן (רפול), אל"מ הרצל שפיר (רמ"ט אוגדה 84) ואל"מ שדמי (ישקה).

דיון זה מהמסמך שנמצא בארכיון צה"ל מתפרסם כאן בבלוג בשני חלקים. חלק ראשון הוא סקירת האירועים, חלק שני הוא דיון חופשי. בכחול – הערות הבלוג.

להלן חלק א'

אלוף שרון: במסגרת עיבוד לקחי מלחמת ששת הימים, אותם אנחנו מעבדים בשלוש צורות, רוב הלקחים על-ידי החילות, חלק מהלקחים על-ידי מה"ד תו"ל עם החילות. במסגרת מטכ"לית וחלק כפי שאנחנו מתחילים היום בפורום הזה. יש לנו כעשרה נושאים עיקריים שיידונו במשך השנה הקרובה, אם נסיים אותם בפורום הזה.

אנחנו קיימנו בעבר דיונים כאלה, שלושה לפני המלחמה. אחד מהם עסק באותו נושא שבו אנו עוסקים היום – הדיון על נושא ההבקעה. אנחנו נציג היום בקיצור שלוש הבקעות, הבקעה של פיקוד צפון בגזרת הרמה, ההבקעה של אוגדה 84 בגזרת רפיח והבקעה של אוגדה 38 בגזרת אבו עגילה. הכוונה בדיון היא לא לגלוש ולנתח את פעולות האוגדות. אני מניח שכולם מבינים שאנחנו לא נחשוף את עצמנו לדיון איך הבקענו, אבל הכוונה היתה איך להשתמש בהדגמות האלה כרקע להעלאת הנושאים השונים עליהם אני רוצה לדון. אני גם הייתי מבקש מאלה שיציגו להתייחס בדבריהם, לנסות להתייחס, לאותן נקודות שעליהן אנו רוצים לדון.

[כאן הגיעו סקירות מפורטות על הקרבות בחזית המצרית, שעליהן נדלג. נעבור לסקירת קרבות ההבקעה ברמה הסורית]

אלוף דוד אלעזר: אנו נציג תחילה את ההבקעה ברמת הגולן, החלק של כיבוש רמת הגולן, לכן יינתנו נתונים על אוייב ועל כוחותינו של כל מערך רמת הגולן, פירוט ביצוע רק של ההבקעה. אנו נציג זאת בשלושה שלבים – קצין המודיעין ייתן את האויב, אני אתן את השיקולים לתוכנית וסא"ל ריינר שחקר את הפרשה ייתן את הביצוע.

הקמ"ן גנדלר: בתחילה אציג את ההיערכות הסורית כפי שהיא היתה בגושים חטיבתיים בכל רמת הגולן. אחר כך אתן את הפירוט באיזור ההבקעה. ובכן, בכל רמת הגולן בקו הקדמי היו פרוסים 4 גדודי מה"ל, שאגב גילו יכולת לחימה בהגנה טובה במוצבים, זאת אומרת יכולת קליעה טובה בנ"ט ובנק"ל. מאחריהם בגזרה הצפונית, שהיא החלק העיקרי של גזרת ההבקעה – חטיבת חי"ר 11. בגזרה המרכזית שהיא כמעט סוף ההבקעה – חטיבה חי"ר 8 ובגזרה הדרומית חטיבת חי"ר 19.

בקו שני היו 2 חטיבות חי"ר נוספות מאחור – 90 מצפון לקונייטרה ו-32 מדרום לקונייטרה, כאשר בשלב מסוים שבין 3 ל-6 ביוני הגיעה חטיבה 80 שהיא חטיבת מילואים והעורף. היא בנתה את עצמה באיזור עמק הבטיחה לקראת התקפה שהם רצו לעשות ב-6 לחודש בבוקר לכיוון אלמגור, לעבר האיזור של טבחה, כדי לנתק את האצבע במעלה. גם חטיבה 90 מ-6-3 ליוני עזבה את המערך העורפי, נעה קדימה לאיזור שמאחורי בית המכס, נערכה פה והכינה את לעצמה עמדות זינוק כדי להשתלב עם שאר הכוחות להתקפה על האיזור של חולתה-גשר בנות יעקב כדי להגיע לראש פינה, ומראש פינה לעלות לצפת. כלומר, ב-8-6 לחודש, פרט ל-3 החטיבות שהיו פה והחטיבה שהיתה מאחור, היתה באיזור בית המכס וחטיבה 80 באיזור בטיחה. לקראת ה-9 לחודש חטיבה 80 היתה בשלבי תנועה לאחור וחטיבה 90 הספיקה ללכת מאחור ולתפוס חזרה את המערך.

לגבי שריון, פרט לגדודי הטנקים החטיבתיים היתה לנו חטיבה 44 שהיא החטיבה הסורית המשוריינת העיקרית, היא היתה עם גדוד ממוכן וגדוד טנקים מאחורי בית המכס. כי זה היה צריך להיות דרג ב' של ההתקפה שרצו לעשות כאשר הגדוד השלישי שלה היה בצומת מנסורה וכעתודה חזותית לגזרה הצפונית. היה עוד גדוד מחטיבה 25 שזו חטיבת חי"ר שירדה מזעורה לקראת בוקר ב-6 לחודש והגדוד הזה עשה התקפות הטעיה. התקפה אחת לעבר שאר ישוב. אלו הן בערך כשתי פלוגות טנקים עם שתי פלוגות חי"ר.

צריך להזכיר גם את שאר הצבא הסורי. חטיבה 14 משוריינת היתה לפני דמשק או יותר נכון בקטנא-כסווא. חטיבה ממוכנת 17 היתה באיזור צומת שייך מסכין, חטיבה 23 חי"ר בלטקיה וחטיבה 25 שגדוד ממנה היה באיזור זעורה, היתה באיזור קטנא.

דדו בזחל הפיקוד (צילום: ארכיון צה"ל)

דדו בזחל הפיקוד (צילום: ארכיון צה"ל)

בגזרת ההבקעה: זהו גדוד המה"ל, גדוד שמונה 5 פלוגות שהיה פרוס ממער שבעה דרך תל פאחר, כפר סאלד לדרבשיה. גדוד מה"ל שני היה פרוס באיזור תל הילל, ג'לבינה ועד האיזור של עלמיין. זו אותה חטיבה 11 שראינו מקודם בגזרת ההבקעה כאשר היא היתה עם גדוד שישב ממוצבי זעורה ועד הציר למסעאדה. גדוד שני באיזור קלע וג'בב אל מייס. גדוד שלישי היה באיזור חפר-קנעבה-ראוויה וחלקו האחורי באיזור וואסט. גדוד הטנקים של החטיבה הזו היה מאחור על-יד מחנה שווקזה… [?], הוא לא היה פרוס.

חטיבה 80 היתה פרוסה: גדוד במעלה באיזור בית המכס כקו שני שהתחיל מעין דורהל לסמסם, וגדוד שלישי של החטיבה ישב כקו עומק. למעשה, היו פה שני גדודים קדימה כי מרבית הגדוד הזה היה פה וזה היה הגדוד השני: באיזור הזה, מגנן הנ"ט של החטיבה היה באיזור קלע, הוא היה מורכב מרוב תותחי הנ"ט של החטיבה וגדוד הטנקים שאחר כך במשך הקרב השתלב כאן.

באיזור עלייקה היה מגנן הנ"ט של החטיבה המרכזית כאשר גדוד הטנקים של החטיבה המרכזית היו יותר מאחורנית. כמו שאמרתי קודם, חטיבה 90 מאחור, חטיבה 32 חי"ר עם גדוד הטנקים בקו השי וחטיבה 44 מינוס היתה באיזור הזה כאשר עם תחילת ההבקעה היתה כבר בשלבים של הליכה אחורה בניסיון להתאחד עם גדוד הטנקים הזה, שהוא התפצל ואחר כך שיחק תפקיד בהתקפה.

סך הכל בכל הגזרה היו 222 טנקים כאשר קרוב ל-180 בגזרה פה. 246 קני ארטילריה, כ-18 גדודים כאשר 190 מהם היו באיזור הזה. כמו כן היו כ-300 קני נ"מ, 2 פלוגות של קטיושות שמונות 288 קנה.

הביצורים, המיקוש והיערכות האויב לאחר השחזור לא היה כל הבדל ממה שידענו. כלומר, למשעה הפיקוד ידע את ההיערכות לפני המלחמה כמו שהיא מצויירת פה. בשחזור מצאנו רק שינוי אחד – אנו לא ידענו מי ב-6 לחודש עשה פה את ההתקפה [על תל דן]. את הכוח ראינו אותו הולך, ראינו אותו נוסע, אך לא ידענו כי הוא שייך לחטיבה 25. אותו דבר עם המוקשים. חוץ משדה מוקשים קופצים על יד דרבשיה לא היתה כל הפתעה בנושא המיקוש.

שאלה: איפה היו 220 טנקים?

גנדלר: גדוד טנקים של 27 טנקים שכלל T-34 ועוד חמישה SU-100 של חטיבה 11. גדוד טנקים של החטיבה הזו פה, זה עוד 27. גדוד טנקים של החטיבה הדרומית זה עוד 27. לחטיבה הזו היה גדוד טנקים הזה ולחטיבה הזו הגדוד הזה, זאת אומרת סה"כ 140 טנקים. חטיבה 44 היו שני גדודי טנקים זה 44 טנקים, הגענו ל-184. היו לנו עוד שתי פלוגות טנקים שהלכו מתוך חטיבה 25 עם כוח ההטעיה פה, זה 14. הגענו ל-192, ועוד 28 פנצרים שהיו פרוסים בקו, יחד זה 222.

דדו: המשימה של הפיקוד בגזרה הסורית היתה משימת בלימה, כאשר במסגרת תוכנית ההגנה מאושרת לפיקוד תוכנית התקפתית אחת שקראה מקבת-צפון. זו תוכנית התקפית לכיבוש הרמה עד זעורה בלבד עם איזור בניאס ותל פאחר. כתוכנית הכוללת שלנו זה מהווה אחר כך את שלב ההבקעה. כמקובל בצה"ל, לפיקוד היתה תוכנית התקפה של הרמה למרות שהיא לא הוגדרה כמשימה. התוכנית היתה של כיבוש הרמה עד קונייטרה.

יחסי הכוחות באיזור ההבקעה היו בסדר גודל של 1:3 לטובת האויב בחי"ר. כלומר, מול שש חטיבות וכמה גדודי מה"ל היו לנו שלוש חטיבות בטנקים מול אותם 222 טנקים. בגזרת ההבקעה היו לנו טנקים בשני שלבים. בשלב ראשון כ-140 טנקים ובשלב השני תוספת של עוד כ-50 טנקים. כלומר, בשלב הראשון היינו בנחיתות מסויימת. בשלב השני עם הגעת על הכוחות לרמה הגענו ליחסי כוחות זהים. אני מתעכב רגע על יחסי הכוחות כדי לא להבהיל ביחסי כוחות אבסולוטיים וזה אחד הלקחים שתמיד לימדנו אותם, יחסי כוחות אבסולוטיים או נחיתות אבסולוטית היא איננה תופעה מדאיגה ובתנאי שתוכנית ההבקעה או הקרב מושתת על יצירת עדיפות מקומית. אנו כאן למרות יחסי הכוחות הנחותים בגזרה בכלל או בגזרת ההבקעה בפרט, במקומות שנלחמנו בהם בכל מקום היתה לנו עדיפות.

השיקולים שהיו לנו לתוכנית לצורך הבקעה בגזרה הסורית יש פה חמש אפשרויות הבקעה: 1) הצפונית על יד גבעת האם המאפשרת הבקעה עם שריון ועם טנקים קדימה ללא הכשרה מוקדמת. 2) באיזור גונן, ששם אין אפשרות לתקוף עם טנקים קדימה, צריך לתקוף עם חי"ר, להכניס את ההנדסה להכשרת הצירים ואחרי זה להיכנס עם טנקים. 3) על ציר ראש הגשר [בנות יעקב], זה איננו מצוייר פה כי זה נפסל משום שראש הגשר היה המערך הסורי הכי חזק. 4) איזור השפך. זה לא מצויר פה, כי זה מחייב גישור של הרבה שעות ולפי הידיעות שהיו לנו – גם הכשרה הנדסית אחר כך. אני מדגיש 'לפי ידיעות שהיו לנו', כי לא ידענו שיש אפשרויות קרקעיות יותר טובות, אם כי גם לו ידעתי לא הייתי בוחר בזה בגלל הגישור. 5) אפשרות תקיפה דרך תאופיק, כלומר רמת אל-על והמשך פיתוח ההתקפה.

מתוך חמשת האפשרויות האלה לאחר שפסלתי את אפשרות ראש הגשר ואת אפשרות שפך הירדן נשארות שלוש האפשרויות ביניהן אני מעדיף את הראשונה, שבה אפשר לתקוף עם הטנקים קדימה. אנו משתמשים בזו של גונן שבה צריך ללכת עם חי"ר קדימה אבל אחר כך אפשר להשתמש בטנקים וזה מהווה מאמץ משני ואלטרנטיבי כאשר הציר השלישי של עלייה לתאופיק נשאר רק בשלב השני, כלומר ליום ה-ע בלילה. הווה אומר מתוכנן כ-12 שעות אחרי שעת ה-ש.

10 ביוני 1967, טנקים ישראלים באיזור מסעאדה

10 ביוני 1967, טנקים ישראלים באיזור מסעאדה (מקור: ארכיון צה"ל)

כאן היתה לנו התלבטות לפני התחלת המלחמה, כאשר אני רציתי לבצע את זה במסוקים ולהנחית כוחות מאחרי תאופיק, דבר שלא יכול היה לצאת לפועל אחרי בדיקה עם חיל האוויר ועם הצנחנים בגלל צפיפות מוצבי האויב ואי יכולת לרכז כוח. לכן זה מהווה מאמץ שלישי על-ידי חטיבה 80, כלומר מתוכנן לתקיפה בלילה כדי להתחבר למאמצים העיקריים. יתרון נוסף לתקיפה בגזרה הצפונית על-ידי מאמץ עיקרי ומאמץ משני הוא בהיערכות כללית של האויב. אנו עוסקים פה בגבול שיש לו מצד אחד ירמוך וירדן, ומצד שני חרמון. כל תקיפה מכאן מנתקת כוחות של הצבא הסורי ומקלה על המאמץ השלישי. כל תקיפה מכאן מקפלת את כל הכוחות לעבר דמשק ומחייבת לחימה נגד כולם.

תיכננו להתקפה הזו הטעיות כדי ליצור רושם של התקפה על חזית יותר רחבה. אני פה מתייחס לנקודה שהיא גם בבחינת לקח והיא מספר ההבקעות. בשטח הררי קיימת הדילמה שאתה צריך להבקיע יותר מאשר במקום אחד, כדי שתהיה אפשרות אלטרנטיבית שניתן לחסום ציר. לעומת זאת רצוי להבקיע ככל האפשר פחות הבקעות כי כל הבקעה היא יקרה באבידות, כלומר אתה מגיע לאופטימום של שתי הבקעה שזה איננו מספיק כדי לרתק כוחות אויב בחזית יותר רחבה. לכן אנו מוסיפים כאן הטעיות שיוסברו בתוכנית.

הכוחות המשתתפים במבצע זה הם כוחות שמרכזים בשלבים. שלב א': הכוחות שהיו שם [כנראה מדן לגדות] מרותקים להגנה, כלומר גולני, חטמ"ר 3, גדוד שרמנים של חטיבה 37 וחטיבה 8 מינוס, כלומר 27 טנקים וגדוד חרמ"ש. בשלב יותר מאוחר מצטרפת לזה חטיבה 37 ובשלב עוד יותר מאוחר חטיבות 45, 20, חטיבה 80 וחטיבה 55. החטיבות האחרונות שהזכרתי חלק מהן מספיקות להיכנס לניצול הצלחה ללא קרב ממשי. 55 אפילו זה כמעט לא.

ריינר: אנחנו נסביר את פירוט התוכנית ואחר כך את הביצוע בהשוואה לתוכנית. אתם רואים שאם יש לנו בגזרת ההבקעה גדוד מה"ל וחטיבה 11, 3, הפרצות מנקודת ראות אופרטיבית – הצפונית, העיקרית והמשנית הן במערך של חטיבה 11 הסורית. כאשר התוכנית היא כזו שהמאמץ העיקרי מבקיע בגזרה הצפונית. חטיבה 8 מבקיעה וחודרת ישר לעומק כשגדוד טנקים הולך בראשה, ובעצם רוחב הפריצה הוא כרוחב הפריסה של מחלקת הטנקים הראשונה. הגדוד עולה מגבעת האם לנעמוש, לוקח לזעורה, משמיט חסימה של פלוגה לעבר ג'בב אל מיס וקלע תוך לחימה קדימה, כדי שגדוד הטנקים וחטיבה 44 יחסמו אגפים עם עיקר הכוח העולה לזעורה, יורד טיפה דרומה למוצבי זעורה הדרומית ומשם בכוננות לקונייטרה.

אחרי גדוד הטנקים הראשון של חטיבה 8, גדוד הטנקים השני שהוא בעצם מחטיבה 37 והוא מורכב בסך הכל מפלוגת טנקים אחת ושלוש פלוגות חרמ"ש. גם הגדוד הראשון 129 הוא גדוד מוקטן – פלוגת טנקים אחת ופלוגת חרמ"ש. סך הכל יש להם 23 טנקים בשביל לעבור את הקו הירוק. הגדוד השני, 377, ת"פ חטיבה 8. עם פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש באותו ציר הבקעה. אחרי הגדוד הראשון מגיע לזעורה יוצא ממנה צפונה, מתיישב על כביש מסעאדה-בניאס, משם עובר ת"פ חטיבה 1 להמשך שיתואר מיד. הגדוד השלישי של החטיבה הזו הוא גדוד חרמ"ש 121. הוא מצוות עם עוד פלוגת טנקים אחת מגדוד 377, נע על אותו ציר דרך נעמוש, מגיע לזעורה, עוסק בטיהור ובהשתלטויות, משתלט על זעורה, מטהר מאחרי הטנקים את המוצבים ויושב עם 129 בזעורה וזעורה הדרומית, בכוננות לקונייטרה.

בעצם בתוכנית כל הכוח הזה שצריך בצורה צרה מאוד לחדור עד לשיא גב הרמה הוא חודר בגזרה צרה מאוד, מתעסק עם פלוגה באיזור נעמוש-גור אל עסקר וקרוב לגדוד באיזור זעורה ויושב למעלה. חטיבה 1 נעה אחריו באותו ציר. תפקידה – הרחבת הפירצה הראשונית. היא עולה על דרך הפטרולים ותוואי ההטיה של הסורים בציר של חטיבה 8 ופונה שמאלה, צפונה. גדוד 12 נע על תוואי ההטיה, מגיע לעין א-דייסה, שובר ימינה, מגיע דרך ציר הנפט לתל פאחר מאחור ולוקח את תל פאחר. גדוד 12 כלל 19 זחל"מים ו-9 טנקים. התוכנית שלו היתה לנוע עם הטנקים כל הדרך לקראת הכניסה ליעד. מחלקת טנקים מפצחת ומחלקת טנקים נכנסת עם הפורצים לתוך היעד, מעורפו.

גדוד 51 שהוא בעצם שתי פלוגות של 12 זחל"מים עם מחלקת טנקים עולה על דרך הפטרולים בעקבות גדוד 12 שעולה בעקבות חטיבה 8. הוא עולה צפונה על דרך הפטרולים, עם פלוגה אחת הוא מסלק את בחריאת מהדרך ועלה עם פלוגה אחת ומחלקת טנקים על תל עזזיאת מהעורף. כאשר כאן הכוונה לתת לטנק אחד לפצח ועם שני טנקים להיכנס פנימה.

כשזה גמור, חטיבה 1 ממשיכה לבניאס ולתל חמרה כשהיא מקבלת את גדוד 377, פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש מחטיבה 8 שמנקה את המוצבים שמזעורה עד הבניאס מהעורף, ממזרח למערב. הכוח הזה, גדוד 377 מינוס מינוס, עם גדוד 12 וגדוד 51 לוקחים את הבניאס מהעורף. לזה יש להוסיף כוחות שמוחדרים אחר כך בביצוע יותר מאוחר, כל אלה שעל רכב וזה כולל עוד שתי פלוגות של גדוד 51 ועוד פלוגה של גדוד 12 וכל גדוד 13, הם יושבים וממתינים יותר מאחור. הם נכנסים לאט לאט על הציר שהשריון נוסע ומסוגלים להוות עתודה.

המאמץ המשני: הטכניקה שלו היא שונה. פה יש מדרגה, אי אפשר להעלות טנקים בלי הכשרה הנדסית, אמנם קצרה, ואז חטמ"ר 3 שיש לה שני גדודים שלה ממש בקו בגזרת ההבקעה ועוד גדוד מ"כים מחטיבת גולני, צריכים לכבוש את עורפיה עם המוצבים שלה, עם 8100 המפורסם, את דרבשיה עם המוצבים שלה. זאת הם עושים בסיוע של גש"פ 81, לרוב ממרחק ביריות. לתפוס את המאחז על דרך הפטרולים – גדוד חיל הנדסה 602 ייכנס ת"פ חטיבה 3, יכשיר את צירי העלייה. ההנחה היא כי במשך הזמן הזה 37 תבוא תחילה מהשומרון ואחר כך 45 מהשומרון. 37 תיכנס בציר הראשון של ראוויה ובכוננות לקונייטרה. בציר השני תיכנס חטיבה 45, תעלה אל דרבשיה בדרך הנפט ותיסע לבוטמיה.

הביצוע: אתם יכולים לראות פה ביצוע בהשוואה לתוכנית. בשלב ב' רואים שינויים גדולים לגבי ציר הנסיעה לקונייטרה. בשלב א' רואים את השינוי בחטיבה 8 והשינוי בחטיבה 1 שיוסברו להלן.

הביצוע מתחיל ב-7 בבוקר ביום שישי ה-9 לחודש. קבלת פקודה, זמן להתארגנות, יש שלב אווירי של הנחתה אווירית, ארטילריה ופיצוח טנקים. המשימות שהוטלו על האוויר היו: בידוד שדה המערכה מלמעלה והפצצת הכבישים נגד נסיגה והתקפות נגד. על-ידי זה לאפשר לפיקוד לקיים עדיפות מקומית ומניעת עדיפות על-ידי כוחות אחרים. הארטילריה עוסקת בעיקר בשלב התנועה, בנ"ט ובשיתוק יעדים עליהם אנו עולים. יש נקודת חפיפה בין שניהם, כאשר האוויר מוזמן לסייע מקרוב או כאשר הוא עולה על הארטילריה. אגב, בדיקה שטחית מאוד של המוצבים ברמה אחרי המלחמה מראה שהן הארטילריה והן האוויר יש להם בוודאי השפעה מוראלית ממדרגה ראשונה, אבל לראות בונקרים שקרסו או תעלות שנסתמו והן מלאות גוויות וכל מה שקשור בזה – את זה אין למצוא, כך שלראות באש ארטילריה עצומה וסיוע אווירי אפשרות לכיבוש זה בלתי אפשרי. את המלחמה צריך לבצע.

בין השעות 0700 ל-1100 מתקיימת ההנחתה האווירית והארטילרית. ב-1100 לפנה"צ הסורים רואים מולם 3 מאמצים שעולים עליהם. חטיבה 8, גדוד 129, בשעה 1115 חוצה את הקו הירוק. גדוד 33 לפי פקודה מבצע הטעיה לתל הילאל ודרדרה, חטמ"ר 2 מניעה את גדוד 908 מתל קציר בתנועה שרק התחילה לכיוון תאופיק. הנחתה ארטילרית ואווירית בכל המקומות (גדוד 908 החל לנוע מתל קציר, נכנס באש ארטילרית, נעצר במקומו והוחזר).

נעבור עתה לתיאור מפורט של המאמץ העיקרי. יש לנו פה פרט של שלב ההבקעה בגזרה הצפונית. אני אשלב את המהלכים עם אותם הנתונים הטכניים והטקטיים שדרושים לכם לציון.

מפת ביצוע חטיבה 8

מפת ביצוע חטיבה 8

גדוד 129 נוסע, יש לו פלוגה קדימה שמתחילה לנסוע בפריסה של מחלקה. פלוגה אחרת מגבעת האם בינתיים יורה לכיוון נעמוש וגור אל עסקר. על קו הרכס הזה יש נ"ט ועדיין מסתובבים שם טנקים של האויב. כלומר, יש פה בסיס אש שיורה. יש פה כוח שנע והוא נע ודורס ברוחב של מחלקה אחת את גור אל עסקר, פונה ימינה ודורס את נעמוש. כשהמ"מ נוסע על הדרך טנק מימין וטנק משמאל על כל תעלה. הם יורים לתוך התעלה. הם עוברים את נעמוש, פה הם היו צריכים לעלות לזעורה, הם חדשים בגזרה, הם קיבלו קמב"צ של חטיבה 3 שינווט אותם. הקמב"צ הזה מכיר את הגזרה היטב והוא טועה. הוא מגיע לנעמוש והוא לא מאתר את העלייה למעלה. הטנקים השיגו אותו. הם מגיעים לסיר א-דיב. לא ברור לגמרי האם הוא גילה אפילו את העלייה מסיר א-דיב הלאה.

מכל מקום, הגדוד הזה במקום לעלות מנעמוש לזעורה הוא ממשיך לכיוון קלע. בין סיר א-דיב לקלע נפגע המג"ד. תחילה מ"פ הסיור מנסה לקבל פיקוד, נפגע ונהרג גם הוא [למה "גם"? הרי המג"ד בירו לא נהרג]. אחד ממפקדי הפלוגות, מ"מ צוות, נתי [גולן], שידוע היטב, נוטל את הפיקוד על הגדוד ואם הטכניקה שלהם היתה דריסה על-ידי מחלקה קדימה של כל מוצב בדרך, ואת סיר א-דיב לעבור בשדרה בקלע, הם עושים מאמצים להטות פלוגות ימינה ושמאלה על המוצבים שמשני צידי קלע, על מנת להשיג חיפוי ואפשרות לעבור את מחסום הנ"ט. בסופו של חשבון הם עוברים בשיירה את מחסום הנ"ט, עוברים בשיירה את קלע וידועים הסיפורים על שני הטנקים השלמים שנמצאים ב-1730 על קלע למעלה [היחידים שנשארו מכל הגדוד].

כשנודע למח"ט 8 כי הגדוד הזה הולך בציר הלא נכון, הוא מבקש ומקבל אישור על שינוי בתוכנית. והוא שגדוד 377 עם פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש הוא יוביל דרך ציר הנפט, במקום דרך נעמוש, לזעורה, ולא ייקח מזעורה צפונה את המוצבים על כביש בניאס, אלא הוא שיפנה דרומה לזעורה-דרום, יעבור את ג'בב אל מיס ויצטרף לקלע, ומקלע תהיה הכוננות לקונייטרה. הוא רוצה לקבל את האישור. הגדוד הזה של 377 מורכב מפלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש שנוסעים די צמוד. הם מגיעים למוצב העיקרי שצריך לכבוש אותו, להבקיע אותו, הם עושים את זה בצורה הבאה: מחלקת טנקים עם חפ"ק חטיבתי בשעת הכניסה חוצים את המוצב הזה, זעורה, לאורכו. שתי מחלקות באיגוף לאורך הדרך תוך ירי ימינה לתוך העניין ומתייצבים בעורף. זמן מה אחריהם פלוגה מהחרמ"ש נכנסת פנימה, וצריך לראות את זה – בכל המחקר המשווה של המוצבים ברמה, כשמגיעים למצב כזה שהטנקים שטפו ועקפו, החרמ"ש יש לו עבודה קלה. והחרמ"ש מבצע את הטיהור של מוצבי זעורה-דרום.

הגדוד הזה ממשיך עד קלע וב-1820 יש חבירה עם החפ"ק החטיבתי. הוא הגיע לזעורה ב-1330, בשעה שגדוד 12 חוצה את הקו הירוק על-ידי גבעת האם. הגדוד השלישי של החטיבה הזו, 121, נע בעקבותיהם. גם לו יש טעות קלה בניווט. הוא מגיע לסיר א-דיב וחושב שהגיע לזעורה, הוא רואה מוצבים מדרום ומתחיל להסתער עליהם. הוא מכיר בטעות שלו, מקבל את הכוח, עולה לזעורה ומגיע בערך ב-1500, מכונן בסיס מוצק בזעורה, את הטנקים שלו, במקום 377, הוא מוציא קדימה ויש לו מגע עם המוצב על הכביש ועם המבצר [קלעת נמרוד].

אלוף גביש: האם יש ירידה מזעורה לתל פאחר?

ריינר: יש ירידה, גם מעין פית יש ירידה.

אתם רואים את ההבקעה של חטיבה 8, אתם רואים את הטנקים קדימה, החי"ר הראשון שמופיע זו למעשה יחידת משנה רביעית שנוסעת בציר.

מפת ביצוע חטיבה 1

מפת ביצוע חטיבה 1

גדוד 12 נוסע עד עין א-דייסה, הוא לא מחטיא את הפנייה בעין א-דייסה, אלא הטנקים עושים מאמץ לעלות מעין א-דייסה לציר הנפט, כדי לבוא לתל פאחר מאחורנית. הם לא מצליחים לבצע את זה בזמן שהמג"ד הגיע למסקנה כי צריך לבצע את זה. בינתיים השדרה הגדודית מופגזת וזחל"מים ממשיכים ללכת לאיבוד. תל פאחר מופגזת טוב על-ידי גד"ש ושתי פלוגות מכמ"ת, והוא שותק לחלוטין. לפי מה שאני מרשה לעצמי לומר היום, אם כי המג"ד נהרג – המג"ד מחליט לנוע הלאה על ציר הנפט [צ"ל ציר ההטיה] ולתקוף את תל פאחר מזווית אחרת. הוא מודיע את זה לחלק ממפקדי המשנה שלו ונע הלאה בדרך. ואז הוא עם איזה כוח לוקח את תל פאחר ממערב. בינתיים שולח פלוגה שנייה לקחת את בורג' בביל, שהיתה מיועדת ללקיחה אחרי כיבוש תל פאחר, אבל הוא החליט לקחת את תל פאחר ממערב, הוא צריך לאבטח את העורף שלו. פלוגה ב' מקבלת את הפקודה ומבצעת אותה. ההתקפה ממערב נעצרת כאשר תל פאחר דרום נכבש כמעט כולו על-ידי פלוגה א', אבל נשארו שם מ"פ ועוד חייל או שניים.

תל פאחר צפון, להוציא חייל אחד, כולם נהרגים, נפגעים ונפצעים וההתקפה נבלמת. האבידות בגדוד הם המג"ד וכמעט כל המ"פים, פרט למ"פ שמחזיק בתל פאחר דרום. ואז אין לנו שני דרגי שליטה, מג"ד ומ"פ, ואז ההשתלטות נעשית כך: החטיבה משתלטת על הפעילות הכוללת בלי קשר, עם ס"מפים ומ"מים שאין להם קשר והם מבצעים פעולה ביוזמה עצמית. הפעולה והיוזמה של סמ"פים והמ"מים זה איגוף צפוני ולבוא לתל פאחר ממזרח. היוזמה וההשתלטות של המח"ט מתבטאת בכך שאת הסיירת וכוח הסמח"ט באו לתל פאחר ובשעה 1822 תל פאחר כבוש.

לטכניקה פה, כדאי היה לומר, שבניגוד למה שקורה בזעורה דרום שהטנקים נכנסים פנימה והחרמ"ש מגיע לטהר אחריהם, פלוגת הטנקים שהולכת עם מג"ד 12 לתל פאחר ממערב למזרח, לא מבצעת לא את העיקוף הזה ולא איזשהו ניסיון רציני לעלות לכאן, ולמעשה הטנקים לא משתתפים בפעולה הזו של הכיבוש וזו פעולת חי"ר טיפוסית. הם דורכים על הגדרות ועוברים אותם בשני צירים – תל פאחר צפון ותל פאחר דרום.

גדוד 51 נוסע עם מחלקת טנקים אחת, שתי פלוגות זחל"מים, ומגיע למחסום המיקוש הגדול שחוצה את כל הפלטו מדרום לתל פאחר ועזזיאת. בשדה המוקשים יש פירצה של דרך הפטרולים. הוא עולה עם טנק אחד על מוקש על דרך הפטרולים. יש על ידו הנדסה, ההנדסה קופצת מהזחל, החבלנים קופצים, מפנים את המוקשים והוא עובר עם יתרת הטנקים והחרמ"ש שלו. תוך כדי הפעולה על המוקשים הם מאתרים את הפנצר שנמצא על תל עזזיאת וגומרים אותו. מגיעים עם מלוא הכוח פחות טנק אחד שעלה על מוקש לעורף של תל עזזיאת, ומשאירים טנק אחד למעלה, עולים שוב על מוקשים ממש בפתח של היעד, קופצים מהזחל"מים ונכנסים לתעלות כשהם מאורגנים בדיוק בכוח שהם התכוונו אליו. כל אחד תופס את התעלה שלו. בשעה 1700 עזזיאת בידינו.

בשני המקרים הללו, גם בתכנון של תל פאחר מהצד ההוא ובביצוע של תל עזזיאת ממזרח, יש לנו חדירה עם זחל"מים דרך השער ולא נסיונות של פריצת הגדרות. חדירה עם זחל"מים דרך השער, קפיצה מהזחל"מים ברגע האחרון כשהדבר הזה אפשרי וכניסה לתוך התעלות. זה בעצם ביצוע של שלב ההבקעה. לקראת שעה 1820 זעורה בידינו, קלע בידינו, פאחר, עזזיאת וציר עם הגבול הדרומי של עוקדה, זו פירצה של 3-2 ק"מ שהם בידינו עם גב הרמה בידינו.

לקראת חצות הלילה חטיבה 1 מוכנה להמשיך. היא מבצעת את ההמשך. היא לוקחת את משטרת הבניאס, עולה אחר כך עד להתחברות לזעורה ושולחת את גדוד 13 פחות שתי פלוגות לחטיבה 8. ת"פ חטיבה 8 הוא מבצע את המהלך שלא בוצע במשך היום והם מתיישבים כאן על הכביש.

אלוף גביש: נגד כמה טנקים נלחמו?

ריינר: הקרב העיקרי של ה-ש' ב-ש' מתנהל על-ידי גדוד 129. מקצת למטה מסיר א-דיב עד שהוא מגיע לקלע הוא נלחם שם נגד 27 טנקים מהטיפוסים הבאים: יש לו שם מהכבדים ביותר, כשני T-54, יש לו שם כ-15 טנקים T-34, וזאת כשהוא עולה מג'בב אל מיס ועד קלע. והיתר זה SU-100 והפנצרים. הכוח הזה של הטנקים הסורים מותקף בהמשך גם על-ידי גדוד 377 עם החפ"ק החטיבתי שמופיע לג'בב אל מיס מהכיוון הזה. הוא יורה נגד הטנקים שנמצאים על הרכס הקדמי של ג'בב אל מיס ומשמיד בסופו של חשבון את הטנקים ש-129 לא הצליחה להשמיד בקלע. יתר הכוחות נלחמים בעצם נגד פנצרים ואחרים שמחופרים במקומות בשלב התנועה של חטיבה 1 וחטיבה 8. יש לנו בחירבת סודה מגנן של שבעה טנקים שמוכרים, שהם תערובת של פנצרים ו-T-34, יש לנו על רמת הבניאס את הטנקים שהם גם פנצרים ו-T-34 שעמדו וירו במשך כל הימים הקודמים והם לפי התחקיר מסתובבים לאחור, דופקים את גדוד 12 ואת 51 מהכיוון ההוא.

הפגיעה של הטנק המוביל למשל שהוביל לתל פאחר [בפיקודו של עזרא ברוש], לי זה ברור כי היא מרמת הבניאס. כך שלהם יש פה את המלחמה נגד ה-27 טנקים. חטיבה 1 נלחמה נגד המגנן של חירבת סודה ונגד הטנקים שנמצאים על רמת הבניאס. בשלב יותר מאוחר הם נלחמים נגד התגבורת מחטיבה 44 שהגיעה לציר עצמו עם ארבעה T-54.

שאלה: באיזה שעה יצא הגדוד של בירו ובאיזה שעה נתי הגיע לקלע?

ריינר: בירו עובר את הגבול ב-1115, בשעה 1730 נתי בקלע עם שני הטנקים וב-1830 מתחבר איתו המח"ט.

מפת ביצוע חטמ"ר 3 - בגזרת ההטעיה

מפת ביצוע חטמ"ר 3 – גזרת ההטעיה

בגזרה המרכזית האחרונה להבקעה היא חטמ"ר 3, הם ב-1120 מבצעים את ההטעיה על תל הילאל ואשמורה, כובשים את היעדים שלהם ונשארים במקום. יש לרשות חטמ"ר 3 גדוד מ"כים של גולני. התכנון הוא להשאיר את כיבוש עורפיה ומוצב 8100 לקרב לילה, כי ההנחה היא שאם חי"ר צריך לעלות על המדרגה, רצוי שהוא יעשה את זה בלילה ולקראת בוקר יעלה השריון.

כשהמלחמה הזו מתנהלת בבוקר הוא מקבל פקודה לבצע את זה בבוקר. הוא מתייצב לקראת השעה 1300, בשעה 1330 מתחילה פה הלחימה. הוא כובש את עורפיה ואת 8100 נוכח התנגדות חלשה. שם ההנחתה האווירית והארטילריה חזקה מאוד. בלי פקודה, איזושהי פלוגה שלו מנסה להמשיך לראוויה, שם היא כבר נתקלת בכוחות של חטיבה 11, סופגת אבידות ונסוגה לפי פקודה למוצב 8100. את זה גדוד המ"כים לא מבצע בסיוע של גש"פ 181 אלא כבר באותו זמן מגיע הראש של חטיבה 37 לציר. גמר בשומרון, הגיע ל[צומת]גולני והגיע לשם. הוא נותן פלוגה של אמאיקסים לגדוד המ"כים והטכניקה שם שמחלקה אחת של אמאיקסים עולה בדרך לא דרך עם הכוחות שעולים למעלה. יתר הכוחות מסייעים ממוצב גונן וכבשו אותו. במקביל לגדוד, החה"ן 602 עושה את התוואי. בשעה 1645 התוואי גמור וחטיבה 37 מתחילה לעלות. היא כובשת את ראוויה לקראת ערב ובאותה שעה 1830 יש לפיקוד את ראוויה כמו את קלע וזעורה.

חטמ"ר 3 גמרה לפקוד על גדוד המ"כים לכבוש את עורפיה ואת 8100, היא מקבלת ת"פ את גדוד 65 [צנחנים, בפיקודו של לוי חופש]. הוא בא משרונה, הוא לא תיכנן את זה קודם והוא עושה דבר חפוז מאוד. גם הוא מקבל פלוגת טנקים, הוא משתמש באותה טכניקה – חלק מתקדם איתו, חלק מסייע מרחוק. הוא לוקח את דרבשיה בלי התנגדות וציר נוסף פתוח פה. בשעה 1830 זה מצבנו: יש לנו את דרדרה, תל הילאל, דרבשיה, עורפיה, קלע, זעורה ובעצם היה צריך להיות המשך לפי התוכנית, אבל כאן ישנה התערבות אחרת שהאלוף יסביר.

דדו: ובכן, התוכנית להמשך של אותו הלילה היא כדלקמן: חטיבה 37 צריכה לקבל גדוד צנחנים מחטיבה 55, לכבוש את חפר, לפתוח ציר שדרכו תיכנס חטיבה 45. חטיבה 80 צריכה באותו לילה בגזרה הדרומית לכבוש את תאופיק ובעקבותיה צריכה להיכנס חטיבה 10. גולני צריך להמשיך לבניאס ותל חמרה. זו התוכנית הפיקודית לערב. באותו ערב אנו מקבלים הודעה שהפסקת האש תחול במשך הלילה. אי לזאת התוכנית הזו לא מאושרת ובמקומה הפקודה שאני מקבל היא לנקות קו גבול, ככל האפשר יותר רצוף ברוחב של כ-6-5 ק"מ מהגבול.

ואז יש שינוי בתוכנית. לא כובשים את חפר. חטיבה 45 לא חודרת פנימה, אלא נשלחת לכל האורך ולכבוש את ג'לבינה. חטיבה 80 היות והיא נמצאת כבר בתנועה אני מבקש אישור ומקבל אישור שהיא תתקוף. חטיבה 80 בגלל תקלות בציר מגיעה להאון בשעה 2300 ואז אנו מקבלים פקודה לא לתקוף את תאופיק. עד השעה 0600 בבוקר אנו עוסקים רק בניקוי הזה. בבוקר מסתבר שהפסקת האש איננה נכנסת לתוקפה, ואז אני מקבל אישור להמשיך עם חדירות והתוכנית כמובן משתנה. מאחר שחטיבה 45 כבר נמצאת כאן, היא מקבלת פקודה לנוע צפונה. חטיבה 10 שישנה כאן נכנסת לציר הזה (ציר הנפט) ומתקדמת דרומה.

ריינר: מה שיש פה להוסיף הוא בסך הכל שחטיבה 45 עולה צפונה, היא מעפילה גדוד טנקים שלה עם פלוגת חרמ"ש. יש לה מבחינת נושא ההבקעה בעיה של מעבר תעלה אנטי טנקית משדה מוקשים. יש ניקוי קו מוצבים קדמי עד לג'לבינה שהוא בעצם נעשה בלי קרב, יש קרב הבקעת יעד מבוצר בג'לבינה עם אש, עם כל מה שקשור בזה, כולל שתי פרצות, כולל עבודה עם בונגלור, כולל עבודה עם סרטי סימון וכניסה לתעלות. כל זה מתבצע מ-0100 בלילה ועד 0400 בבוקר בג'לבינה.

חטיבה 80 כאמור לא הגיעה ואז הפעולה שלה למחרת היא מחוץ לדיון על ההבקעה.

הייתי רוצה לסכם שתי נקודות: יש לנו פה שתי הבקעות מנקודת ראות פיקודית. ברור כי זו הבקעה מנקודת ראות אופרטיבית ולא כל אחד שמשתתף בזה הוא ממש מבקיע. יש לנו הטכניקות של ההבקעה של הטנקים, שהן דריכה על הגדרות, דריסת היעד עם חלק אחד ועקיפת היעד עם חלק שני. ורק אחרי זה החרמ"ש לטיהור והשתלטות. יש לנו כניסה של חרמ"ש לתוך היעד בלילה צמוד של הטנקים, הדוגמה האופיינית היא עזזיאת. יש לנו הבקעות קלאסיות של חי"ר על יעדים מבוצרים, שזה גדוד 65. כך הוא עושה את דרבשיה ביום, כך הוא עושה את ג'לבינה. בעצם גם גדוד 33 ופלוגה אחת מחטיבה 3 שלוקחת את תל הילאל משתמשת בדיוק באותה טכניקה. יש השיטה שלימדו בחי"ר של חוליות הפריצה עם הבונגלורים ועם הסיוע מקרוב, כניסה לתוך התעלות.

דדו וג'מקה (קמ"ן פיקוד צפון) מעיינים במפה (צילום: אפרים קדרון, ארכיון צה"ל)

דדו וג'מקה (קמ"ן פיקוד צפון) מעיינים במפה (צילום: אפרים קדרון, ארכיון צה"ל)

שאלה: איזו התנגדות היתה ל-65 במוצבים האלו?

ריינר: בדרבשיה פרט למוצב אחד אין התנגדות בכלל. הם בורחים כשהצנחנים באים אליהם. בג'לבינה לקראת הלילה הוא מנסה לעשות פריצה שקטה, הוא חושב שאולי זה ריק. הוא מנסה לפרוץ ואז מסתבר שיש שם כוח של עד שתי פלוגות של מה"ל שלא נסוג. זה יוצא הקרב האחרון של הפיקוד בין 0100 ל-0400 בבוקר, שהוא קרב ממשי עם הרבה אבידות. הם מחזיקים בבניינים שלהם בתעלות ובבונקרים. כאן עם מעט מאוד מודיעין, אבל עם תרגולת טובה מאוד, הוא מעלה בשתי הפרצות, משני צידי הדרך, את הגדרות. הוא מכניס את כוח הפריצה לשתי התעלות המרכזיות והולך בתעלות מבית לבית ומתעלה לתעלה, ב-0400 הוא גומר ועוד מספיק לקראת בוקר לחטוף התקפת נגד של טנקים מאיזור בית המכס.

הנקודה האחרונה שרציתי להדגיש אותה: ברור לגמרי כי הבעיה הקשה ביותר מבחינה לוגיסטית היתה להביא את הכוחות לקרב בגזרה הצפונית, אתם מכירים את המפה יפה. ישנו פה צומת ישע, כל מי שמבקיע בשתי ההבקעות של הפיקוד צריך לעבור צפונה את צומת ישע, להיכנס לנאות מרדכי או לקרית שמונה, ואת זה בפחות מ-24 שעות צריכים לעבור חמש חטיבות, שזה למעלה מ-2,500 כלי רכב. אחרי שלפלה"ס ולדרגים אמרו להישאר ממזרח לכביש, כנראה נסעו שם 4 כלי רכב האחד על יד השני ודחפו קדימה. אז פה כנראה זה איכשהו עבד, ובדרום בגזרה של חטיבה 80 היה איזשהו פקק שכנראה אי אפשר היה לעבור אותו.

דדו: כמה הערות לסיכום. יש פה הבקעות שהן לא לפי הדוקטרינה. שהיו ההבקעות העיקריות הן באיזור פריצה אחד בלבד ותקיפה בחזית צרה מאוד. אני אומר כי אפשר וצריך להוסיף את זה לדוקטרינה, אבל צריך לזכור את התנאי לתקיפה בחזית כל כך צרה וזה העליונות האווירית המוחלטת שהיתה לנו כאן. גם אותם כלי רכב שלא נכנסים לגרף, גם הם ניתנים לביצוע בתנאי שאין הפרעה אווירית של האויב וגם תקיפה של כל הכוחות האלו בחזית של שני ק"מ, גם זה מותנה בעליונות אווירית מוחלטת.

נשאלת פה שאלה שהיא בהחלט שאלה חשובה. שייקה שאל האם יש דרך מזעורה לתל פאחר. ומאחר ותל פאחר היה קרב קשה אני רוצה להסביר את זה. כאן נמצא גדוד 377 עם פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש, הוא יכול לרדת לתל פאחר ואז הוא יתקיף את תל פאחר בדיוק מהמקום שממנו גם גדוד 12 צריך לתקוף. כלומר, גדוד 12 מתוכנן לנוע הנה ולתקוף מאותו שגם הדרך לזעורה יורדת ממנו. כך שאין לי בשלב זה סיבה לקחת כוח שנמצא למעלה על הרמה ולהוריד אותו אחורנית כשיש פה כוח שמתכוון להגיע לאותה נקודה ולתקוף. כלומר, גדוד 12 מוכן להתקפה, גדוד 377 כאן ואז המשימה הרבה יותר חשובה ל-377 והוא צריך ללכת קדימה.

מאחר וקלע לא בידינו וצריך לנוע במהירות להגיע ולהתחבר כי שם אנחנו בסכנה, כך שכאן הגיוני לקחת כוח שכבר נמצא למעלה ולדחוף אותו קדימה וכוח שמיועד לזה ונמצא מאחור ינוע, מה גם שלכוח הזה אין שום יתרון כי בסופו של דבר שניהם צריכים לתקוף את תל פאחר מדרום. מה שקורה לגדוד 12 זה שהוא לא תוקף כך, אלא כך, ואנו ידענו זאת רק כשהוא תקף בשעה 3 אחר הצהריים.

לחלק ב' של הדיון – לחצו כאן

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כך הבקענו – חלק א'

  1. "אם המודיעין המשובח של פיקוד צפון"
    (לדברי כול הנוגעים בדבר)
    אם היו מידעים אותנו שאני מוביל עם 4 טנקים את גדוד 12 נגד מערך מוצבים המתוגבר עם7 טנקים מחרבת סודה ורמת הבאניאס
    ועוד 4 54T יחד 11 ועוד מערך נ"ט היינו כנראה נערכים אחרת ולא הייתי לוקח על עצמי להוביל את מוסא קלין וגדוד 12 אל הגהנום!
    (כנראה גם למגד לא היה המודיעין המשובח)
    וזאת אמרתי תמיד שהחומר המודיעני של פיקוד צפון נשאר במגירות מהרשימה הנ"ל שתוכנה מ 1968 לומדים זאת
    לאט לאט יוצאת האמת וכול הטיוח שהיה בדרגים מעל מגד 12.האם יש לוחמים מהשטח שיעיד שידע את כול המידע הנחוץ למפקדים
    בשטח לשיקול וניהול קרב תל פאחר? "שיקום"

  2. חובה חובה לשים לב לביקורת הקשה של מר ריינר על פל' הטנקים שהובילה את גדוד 12
    ציטוט ריינר- " לטכניקה פה, כדאי היה לומר, שבניגוד למה שקורה בזעורה דרום שהטנקים נכנסים פנימה והחרמ"ש מגיע לטהר אחריהם, פלוגת הטנקים שהולכת עם מג"ד 12 לתל פאחר ממערב למזרח, לא מבצעת לא את העיקוף הזה ולא איזשהו ניסיון רציני לעלות לכאן, ולמעשה הטנקים לא משתתפים בפעולה הזו של הכיבוש וזו פעולת חי"ר טיפוסית. "

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s