מילון החזית הסורית (מתעדכן)

מבט מתל עזזיאת

נוף מחלון תל עזזיאת אל בריכות משק דן

המקומות, הלוחמים והמושגים של כיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים * המילון מתעדכן כל העת

א

אוגדה 36. היתה אחראית על תכנוני מבצע "מקבת" להבקעת הרמה הסורית, בפיקודו של אלוף אלעד פלד [סגנו היה אל"מ מוסא פלד]. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים עסקה האוגדה, תחת הנחיות פיקוד צפון, בהכנות לכיבוש הרמה ועיבדה אפשרויות שונות כמו כיבוש רמת הבניאס ותל חמרה בפעולת לילה, או הבקעה דרך גבעת האם מזרחה לתפיסת זעורה וציר הדרך המוביל למסעאדה. האוגדה היתה אמורה לפקד על הפעולה, אולם ביום הראשון למלחמה הופנתה לפקד על כיבוש צפון השומרון על-ידי חטיבות 37 ו-45. מסגרת האוגדה חזרה לצפון ביום שישי ה-9.6.67 לקראת תחילת הלחימה בחזית הסורית, אולם בחפ"ק הפיקוד בהר כנען נמסר לה כי מי שינהל את העניינים יהיה רמ"ט הפיקוד, אל"מ דן לנר. האוגדה נשלחה לפקד על כיבוש הרמה מגזרת הכינרת. בגזרה זו התבטלה באותו ערב פעולה של כוחות הצנחנים מחטיבה 80. למחרת בשעות אחה"צ הוטסו הכוחות בסבבי הליקופטרים אל דרום הרמה וכבשו אותה ללא קרב, לאחר שהכוחות הסורים נסוגו במהירות במהלך ליל אמש.   

אוריון, עזרא. רס"ן, מפקד פלס"ר 78 של חטיבה 3. הפלוגה תפסה ביום ה-9 ביוני 1967 את מוצב עין תינה (כ-3 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ חולתה). בצהרי יום ה-10 ביוני נעה הפלוגה דרך ג'לבינה לכיוון מוצב דוריג'את, במטרה לתפוס את מוצב המורתפע. בדרכה ספג הג'יפ של אוריון פגז תול"ר ממנו נהרגו שני לוחמים (סגן יהודה רם וסמל יפתח שפרונג). בהמשך טיהרה הפלוגה מוצבים סורים לאורך הירדן דרומה. לאחר המלחמה קיבלה הסיירת הוראה לעלות לחרמון הישראלי שכבר נכבש. אוריון, חובב הטיולים, החליט לפרש את ההוראה אחרת ולעלות לחרמון הסורי. הכוח שבפיקודו ביצע חדירה של כ-17 ק"מ, בסיומו הניף על הפסגה המושלגת את דגל ישראל. אוריון, שהיה גם אמן, עיצב את אנדרטת אתר מצפה גדות לזכר הרוגי חטיבת אלכסנדרוני.

אייזנברג (שגיא), אורי. מ"פ ב' בגדוד 51 של גולני, פיקד בפועל על כיבוש מוצב תל עזזיאת. פלוגה ב' נעה על 7 זחל"מים מגבעת האם אל ציר הפטרולים הסורי, לאורך שדרת הגדוד, תחת אש ארטילרית. לאחר עצירה של מספר דקות לאחר שהטנק המוביל עלה על מוקש, המשיכו זחל"מי הפלוגה עד ליעד ומהם קפצו הלוחמים היישר לתעלות. בפרק זמן קצר ולאחר לחימה ללא התנגדות רצינית הצליחה הפלוגה לכבוש את היעד שנחשב בעיני תושבי הצפון לאימת המוצבים הסורים. בקרב זה נהרג לוחם אחד (יוסף מנצור) [לסיפורה של פלוגה ב'].

אלושאלוש (נוי), פנחס. מג"ד 13 בחטיבת גולני במלחמת ששת הימים. הגדוד שימש בימי המלחמה הראשונים כוח שנועד לבלום התקפה סורית אפשרית מכיוון גשר בנות יעקב. בתכנונים המוקדמים של הבקעת הרמה הסורית (מבצע מקבת) יועד גדוד 13 לכיבוש מוצבי תל פאחר וכפר בניאס, אבל בהמשך שונתה מטרתו – לגדוד עתודה בכיבוש תל עזזיאת ותל פאחר. עם הסתבכות קרב תל פאחר קיבל גדוד 13 פקודה לנוע לאיזור גבעת האם ומשם צפונה על דרך הפטרולים הסורית, אבל בגלל היעדר זחל"מים ורכבי שטח נעו החיילים רגלית מדרך הפטרולים הסורית והגיעו לאיזור תל פאחר רק בשעות החשיכה, כמה שעות לאחר סיום הקרב. מכאן עברו שתי פלוגות של הגדוד, בפיקוד המג"ד, להיות ת"פ גדוד 121 בחטיבה 8 לסיוע בכיבוש מוצב 9136 ששלט על הכביש למסעאדה ולטיהור הכפר ג'בב אל מיס. כוח אחר בפיקוד הסמג"ד סייע בטיהור הכפר בניאס. גדוד 13 היה כוח צה"ל הראשון שתפס מאחז צה"לי על הר החרמון (ב-12.6.67). ב-15 ביוני נהרגו 11 מחיילי פלוגה ד' של גדוד 13, שעסקו בפינוי אמל"ח ממוצבי בית המכס העליון, לאחר פיצוץ תחמושת מסיבה שאיננה ידועה. [לראיון עם אלוש].

רובקהאליעז, ראובן (רובקה). סרן, מפקד פלוגת הסיור של גולני. במהלך ההסתבכות של גדוד 12 בקרב תל פאחר הוזעק על-ידי המח"ט יונה אפרת, שפקד עליו להגיע עם כוח לתל בדרך שעשתה חטיבה 8. "אל תעשה את הטעות של מוסא", אמר לו המח"ט בקשר. אליעז הגיע בכוח של שני זחל"מים וג'יפים מדרך הנפט, תוך טעות קלה בפנייה לכיוון עין פית שאותה תיקן, והתמקם מול הכניסה לתל פאחר. הוא התמהמה בפריצה למוצב מאחר שלא ידע איזה כוחות נמצאים עליו וחשש מאש דו-צדדית. רס"ן צבי פז (גולדה), סגן מפקד בא"ח גולני, שהגיע למקום באופן עצמאי, נהרג לידו כשניסה להבין את תמונת הקרב. למקום הגיע סגן אברהם סולוביץ', סמ"פ ב' מגדוד 12, ואליעז הורה לו להיכנס ולטהר את התעלות. במהלך הטיהור נהרגו סולוביץ' וחמישה חיילים שהיו בכוח שלו. לאחר כחצי שעה הגיע לשער הסמח"ט משה גת, שהורה לאליעז ולדוד כהן, מפקד הסיירת הקודם שהיה ביחד עם רובקה, להיכנס מיד למוצב ולחסל את קיני ההתנגדות האחרונים. במהלך טיהור התעלות נקלע אליעז לקרב פנים אל פנים מול קצין סורי, לאחר מעצור הדדי בכלי הנשק. לעזרתו חשו מוקי פלג, אחד מלוחמי הפלוגה, ולאחריו סרן דוד כהן, המפקד הקודם של הסיירת, שגברו על הסורי. אליעז נפצע קל בעימות זה ופונה לבית החולים ביחד עם דוד כהן ששבר את רגלו בקפיצה לתעלה. זכה לעיטור המופת [לדו"ח סיכום של אליעז].

דדואלעזר, דוד (דדו). אלוף פיקוד צפון במלחמת ששת הימים, בפיקודו נכבשה הרמה הסורית תוך יום וחצי. בתקופתו כאלוף הפיקוד הוביל צה"ל קו אגרסיבי בעימותים מול הסורים על רקע הכרזות שליטה על השטחים המפורזים, מדיניות שגרמה לתקריות אש רבות שחלקן הגדול היו יזומות ע"י צה"ל והחלו בדרך כלל בעיבוד חלקות בשטחים מפורזים שהיו שנויים במחלוקת בין שתי המדינות. מתחילת פרוץ המלחמה ב-5 ביוני 1967 לחץ דדו על המטכ"ל ועל שר הביטחון, ובהמשך אף הצליח להיפגש עם ראש הממשלה לוי אשכול, לאשר את מבצע מקבת לכיבוש הרמה ולניצול הצלחה והגעה לקונייטרה. ב-7 ביוני אושרה לו פעולה מוגבלת לכיבוש מוצבי תל עזזיאת ותל חמרה, אולם זמן קצר לפני שהחלה הודיע האלוף על ביטולה עקב עננות שתפגע בסיוע אווירי. נראה כי הסיבה האמיתית לביטול היתה דרישתו – הכל או כלום. דדו המשיך ללחוץ על פעולה רחבה והפעיל לצידו את לובי ראשי ישובי הצפון, שאף הגיעו לישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון ב-8 ביוני וניסו לשכנע את רה"מ אשכול, שר הביטחון דיין ואת השרים לכבוש את הרמה ולסיים תקופה ארוכה של חיים תחת אש. דיין המשיך להתנגד, אולם למחרת בבוקר, ה-9 ביוני, צילצל לדדו ונתן לו פקודה ישירה לפעול. מבצע כיבוש הרמה החל בפעולות הטעיה. בגזרה הדרומית הוטל על גדוד נח"ל 908 לעלות לכיוון תאופיק דרך שדות תל קציר, אבל הגדוד ספג הפגזה כבדה ונאלץ לסגת. פעולות הסחה שכן צלחו היו של כוחות חי"ר של חטמ"ר 3, שתקפו ראשונים בגזרה המרכזית כלפי דרדרה, תל הילאל, דרבשיה, עורפיה, וכבשו אותם. המאמץ העיקרי הוטל על חטיבה 8 שתקפה את קלע וזעורה, ועל חטיבה 1 – בכיבוש מוצבי תל פאחר, תל עזזיאת ובורג' בביל. הקרבות של שתי חטיבות אלו התנהלו במאמץ וקשיים מרובים תוך אבידות רבות [כ-50 הרוגים], אולם עד הערב בוצעו המשימות במלואן. יומה השני של המלחמה, ה-10 ביוני, היה בעיקר מירוץ נגד השעון כדי להקדים את הפסקת האש המתקרבת כשדדו מאיץ בכוחות להגיע לקונייטרה עד השעה 16:00. בסיוע מטוסי חיל האוויר שגרמו למנוסת הסורים, שטפו כוחות צה"ל את הדרכים המובילות לבירת המחוז תוך שהם משתלטים בדרכם ללא קרב על מוצבים ומחנות. בגזרה הדרומית הונחתו כוחות צנחנים של חטיבה 80 בהליקופטרים בדרום הרמה, ומשם המשיכו לקונייטרה. בשעות אחה"צ כבר התמקם צה"ל בקונייטרה שננטשה ברובה וייצב קו גבול על התלים. דדו הצליח למעשה ברגע האחרון של המלחמה להצטרף לחבורת הגנרלים המנצחים ביתר החזיתות, דבר שסלל בפניו בהמשך את תפקיד הרמטכ"ל.

אסון בית המכס. פיצוץ בבונקר תחמושת ב-15 ביוני 1967, מול בית המכס העליון, גרם למותם של 11 חיילי פלוגה ד' מגדוד 13 של גולני, שעסקו במשימת פינוי אמל"ח וציודים ממוצבים סורים. לטענת בני משפחות החללים, הם לא קיבלו באותם ימים דיווח מלא על האירוע, שהוסתר ולא פורסם בתקשורת של אותם ימים ובנוסף הצבא והמערכת כולה התעלמו מהם. על מצבות ההרוגים נכתב "נפל בקרב במלחמת ששת הימים". רק אחרי כ-25 שנה החלה לצאת האמת על אותו אסון [לכתבה על האסון].

אסף, שמחה. סא"ל, מג"ד חי"ר 34 ת"פ חטיבה מרחבית 3. תחילת מלחמת ששת הימים תפסה את הגדוד כשהוא מחזיק קו במוצבי גונן, גבעת האם ותל דן. ב-6 ביוני 1967 הדפה פלוגת הגדוד בפיקודו של אסף התקפה סורית על תל דן מכיוון צפון ומזרח, שכללה טנקים. במקביל הותקף גם הקיבוץ עצמו, התקפה שנהדפה על-ידי אנשי המשק מעמדות הפילבוקסים הצופות אל רמת הבניאס ותל עזזיאת. ב-9 ביוני, עם תחילת כיבוש הרמה, נעו כוחות גדוד 34 אחרי גדוד 17 של גולני, סרקו את מוצב 8100 שנכבש קודם לכן, ותפסו ללא קרב את המוצבים ברג'ית וסומין שמעל קיבוץ שמיר, את נוחיילה שמצפון לדן ואת הכפר רג'ר.

יונה אפרתאפרת, יונה. אל"מ, מח"ט גולני בששת הימים. פיקד על כוחות החטיבה בהבקעת מוצבי הקו הראשון בגזרה הצפונית של גבול ישראל-סוריה: תל פאחר, תל עזזיאת, בורג' בביל, בחריאת, חירבת סודה ובניאס. ביום המלחמה הראשון פעל עם שני גדודים (12 ו-17) בגזרת ג'נין, אבל הוחזר לצפון כדי להיות מוכן למקרה של הפעלת פקודת "מקבת" לכיבוש הרמה. ב-9 ביוני 1967 בהינתן הפקודה, התמקם עם זחל"ם החפ"ק ליד גבעת האם. תחת פיקודו התקדם גדוד 12 בליווי טנקים לעבר מוצב תל פאחר, אולם אז חל שיבוש בתוכנית הקרב כשהמג"ד מוסא קליין החליט לנוע אל היעד מדרך ההטיה ולתקוף מלמטה למעלה. בשל אובדן הקשר עם המג"ד, העשן והאבק שהסתירו את הנעשה, התקשה החפ"ק בקריאת תמונת הקרב. כשהבין לאחר שעה ארוכה שהגדוד נתון במצוקה ותוקף שלא על-פי התוכנית, הודיע בקשר למג"ד 51 שהיה בתנועה ליעד שלו בתל עזזיאת: "כנראה ש-2 טועה, התכונן אתה לעשות את האיגוף המתוכנן של 2". גדוד 51 המשיך לבסוף אל יעדו המקורי, ואפרת הפעיל לחילופין את כוח הסיירת ואת הסמח"ט משה גת, ופקד עליהם להגיע ליעד ממזרח על מנת להביא להכרעת הלחימה. מבקריו של אפרת טוענים כי לא הגיב מהר יותר ובנחישות על הסתבכותו של גדוד 12, דבר שהוביל לתוצאות הקשות של הקרב [34 הרוגים וכ-100 פצועים]. לאחר המלחמה פעל אפרת רבות להנצחת קרב תל פאחר ולמיתוגו כקרב של מופת לגבורה, הקרבה ונחישות (20 צל"שים חולקו ללוחמים), שאכן הפך לאבן-יסוד במורשת חטיבת גולני [לעדותו של יונה אפרת בפורום מח"טים בפיקוד צפון ב-1967].

אשמורה. מוצב ישראלי כשני ק"מ מזרחית לחולתה, מתחת למוצבים הסורים באיזור ג'לבינה / תל הילאל. במקור היה זה הישוב דרדרה-אייל, שמוקם מצידו המזרחי של ימת החולה לפני ייבושה. לאחר עזיבת המתיישבים עקב התנאים הקשים הפך ב-1954 למוצב צה"לי. בבוקר ה-6 ביוני 1967 הותקף על-ידי כוחות חי"ר וטנקים סורים, ובמשך כמה שעות אף העריכו בפיקוד צפון כי נכבש. הסורים הצליחו להגיע סמוך לגדרות המוצב, שם נעצרו על-ידי כוח קטן בגיבוי ארטילריה. בשעות אחר הצהריים הצליח גדוד 33 של חטמ"ר 3 להשתלט מחדש על העניינים. ממוצב זה יצאו חיילי פלוגה ד' של גדוד 33 בבוקר ה-9 ביוני 1967 לכיבוש דרדרה הערבית. מוצב אשמורה פוצץ בחלקו במלחמת יום כיפור מחשש שכוחות קומנדו סורים יתפסו בו אחיזה. כיום מוכר המקום כ"חניון דרדרה", המשלב נופש בחיק הטבע עם שילוט המספר את ההיסטוריה של המקום – התיישבות גרעין קיבוץ אייל במקום זה ב-1946, כולל קרב קשה של תושבי המקום נגד התקפה סורית ביולי 1948.

ב

בויארסקי [ברקן] יונתן. מ"פ ד' בגדוד 33 שהיתה ת"פ חטמ"ר 3. פיקד על כיבוש דרדרה והכתף שממזרח ליעד, בה נהרגו שלושה מחייליו וכן המג"ד בעקבות צליפות מג'לבינה הסמוכה. בויארסקי נפצע על כתף זאת, כך גם סגנו יהודה דומוביץ', והפיקוד על הפלוגה הועבר למ"מ יוסי פלץ. הקרב הסתיים רק עם רדת החשיכה [לתיאור הקרב – ראו כאן].

בבילבורג' בביל. מוצב מחלקתי על דרך הפטרולים הסורית, בין תל עזזיאת לתל פאחר. לפי התכנון, גדוד 12 היה אמור לכבוש אותו לאחר שישתלט תחילה על תל פאחר, אבל השיבוש בתוכנית הקרב גרם לכך שייכבש תחילה הוא. בורג' בביל היה המוצב הראשון שכבשה חטיבת גולני בקרבות ההבקעה על הרמה ב-9 ביוני 1967. פלוגה ב' בפיקודו של הסמ"פ אברהם סולוביץ' הגיעה אליו וטיהרה אותו ללא התנגדות. בכתובים של חטיבת גולני מ-1967 נאמר כי במקום נהרגו 4 חיילים סורים, אך לא נמצא לכך סימוכין בעדויות הלוחמים כיום.

בחריאת. מוצב סורי קטן על דרך הפטרולים הסורית, בין גבעת האם לתל עזזיאת. נכבש ב-9 ביוני 1967 ללא התנגדות על-ידי פלוגה ג' מגדוד 51 של גולני, תוך כדי תנועת הגדוד לכיבוש מוצב תל עזזיאת [לכתבה על המוצב].

דני בונה

דני בונה

בונה, דני. קמב"צ חטמ"ר 3, צורף לחטיבה 8 בהבקעת הרמה ב-9 ביוני 1967 כדי לנווט את הכוח ולהבטיח שיעלה מהציר הנכון מזרחית מדרך הפטרולים הסורית אל דרך הנפט במטרה להגיע לזעורה. בתחקירי מחלקת היסטוריה ופיקוד צפון, מורשות קרב וכמה ספרים נמצא בונה "אשם" בכך שגדוד 129 שהוביל את החטיבה לא עלה בדרך המתוכננת, אלא נע דרומה ומשם עלה אל הכפר סיר א-דיב. לאחר מכן ובעקבות כך המשיך גדוד הטנקים 129 מזרחה והסתבך בקרב דמים עם מוצבי קלע. יתר החטיבה תיקנה בסיר א-דיב את המסלול ותקפה כמתוכנן את מוצבי זעורה, ולאחר מכן התחברה עם גדוד 129 בקלע. מח"ט 8, אלברט מנדלר, העדיף לאחר המלחמה לראות את חצי הכוס המלאה, וכינה זאת "טעות ברוכה". בתחקיר הבלוג "נעמוש" נמצא כי דני בונה אינו אשם בדבר: גדוד 129 הוביל את החטיבה מלכתחילה ונמשך בדרך הלא מתוכננת רק מפני שלא קיבל הוראות אחרות [לתחקיר "דני בונה לא אשם" – לחצו כאן].

ביזר, דני. מ"מ בגדוד 12 של גולני, לחם בקרב תל פאחר. הוביל כוח של שבעה לוחמים שחדרו בגאיון בין שני חלקי המוצב. נפצע בכניסה לתעלה, אבל אנשיו התעשתו והסתערו מחדש לתוך התעלה הדרומית ביעד הצפוני ותרמו את תרומתם הצנועה לנסיגה סורית נוספת ממרכז המוצב. בשנים האחרונות עוסק במחקר מחודש על הקרב [לסיפורו של כוח דני בתל פאחר].

בירובירו (דיין), אריה. סא"ל, מג"ד הטנקים 129, הגדוד שכבש את קלע בקרב המשמעותי ביותר של כיבוש הרמה הסורית. גדוד 129 היה חלק מחטיבה 8 ובשני הימים הראשונים של מלחמת ששת הימים לחם בגזרת סיני (כונתילה). ב-7 ביוני 1967 הועלה הגדוד לגזרה הצפונית ובשעות לפני הצהריים של ה-9 ביוני הוביל את חטיבה 8 במאמץ העיקרי בהבקעת הרמה. הגדוד החל לנוע מגבעת האם מזרחה, עלה ופנה לכיוון דרום, שם חלף תוך ירי ממקלעי הטנקים על פני מוצב נעמוש והיה אמור לפנות ולעלות לדרך הנפט ומשם לזעורה. אלא שטעות ניווט של סייר הכוח [יש הסבורים כי מדובר ב"טעות מחושבת" מאחר והתעורר חשד שהדרך הנכונה ממוקשת] הוליכה את הכוח דרומה ומזרחה אל מוצב עוקדה ומשם לסיר א-דיב ומתחם קלע. בירו נוכח בטעות רק לאחר שסיוע ארטילרי שביקש להנחית על זעורה לא הגיע. רק אז הבין שהגדוד שלו נמצא כ-4 ק"מ מהיעד המקורי. מח"ט 8 אלברט מנדלר, באישור אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר והרמ"ט דן לנר, החליטו כי הגדוד ימשיך לנוע בכל זאת אל קלע ולא ימשיך לעבר זעורה. בירו נפצע פעם אחת, אבל סירב להתפנות ורק אחרי פציעה נוספת מרסיסים בלסתו בכפר סיר א-דיב, שבגללה התקשה בדיבור וכתב את ההוראות על פתק, הוא פונה משם בג'יפ. מפקדים ולוחמים רבים זוכרים את בירו הפצוע, עם כנפי צניחה על רקע אדום, כשהוא יורד ברכב דרך גבעת האם בעודו יושב זקוף למרות פציעתו כשלשונו תפוסה בסיכת ביטחון. את מקומו של בירו נטל לזמן קצר מפקד פלוגת הסיור של החטיבה, רפי מוקדי, שניסה להוביל את הגדוד לכיוון זעורה, אולם לאחר זמן קצר נפגע ואת מקומו נטל המ"פ נתי גולן (הורביץ). הגדוד הצליח בכוחותיו האחרונים לכבוש את קלע ולסיים את הקרב עם 3-2 טנקים כשירים בלבד.

אסף בן נוןבן נון, אסף. סרן, טייס מטוס מיסטר שמטוסו הופל ב-7 ביוני 1967 בשעות אחר הצהריים, בעת שתקף מטרות באיזור בית המכס העליון. בן-נון הצליח להפנות את המטוס הפגוע לעבר שטח ישראל ולנטוש מעל איזור שומם ליד איילת השחר. הוא נסחף ברוח העזה לכיוון הגבול, כשאלפי חיילים ותושבים עוקבים אחריו בחרדה. אש מקלעים סורית נורתה כל העת לעברו, אולם בדרך נס הוא לא נפגע. בן נון נחת לבסוף ליד גשר בנות יעקב בצד הישראלי, ותוך זמן קצר נאסף על-ידי כוחות צה"ל. כעבור יומיים, ב-9 ביוני, חזר בן-נון לבצע גיחות התקפה בגזרה הסורית [לראיון עם בן-נון].

בניאס. כפר ועתיקות על הכביש למסעאדה, ליד תל חמרה. בכפר ישבה מיפקדת החטיבה הסורית ששלטה על האיזור הצפוני של הגבול עם ישראל [מוצבי נוחיילה, רמת הבניאס, תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר]. נכבש ללא התנגדות לפנות בוקר של ה-10 ביוני על-ידי גדוד 51 וגדוד 13 של גולני [ראו גם רמת הבניאס].

ברושברוש, עזרא. מפקד מחלקת הטנקים שהובילה את גדוד 12 לקרב תל פאחר. ב-9 ביוני 1967 נע הטנק שלו (פלוגה ז' בגדוד 377, חטיבה 37) בראש הטור מגבעת האם אל היעד. בדרך ההטיה ליד עין א-דייסה, המקום שבו גדוד 12 היה אמור לעלות כדי לאגוף את המוצב, הצליח הטנק לטפס מעט ולירות מספר פגזים לעבר תל פאחר. לאחר מכן קיבל פקודה לחזור לדרך ההטיה ולהמשיך לנוע אל התל ממערבו. לאחר שזחל"ם מג"ד 12 מוסא קליין נפגע, הורה לו המג"ד להמשיך כדי לא לשבור את ההתקפה. כשהטנק הגיע אל מתחת לחזית המערבית של המוצב הוא נפגע מספר פעמים מאש שנורתה מכיוון חירבת סודה/רמת הבניאס. ברוש ואנשי הצוות קפצו החוצה והסתתרו מתחת לטנק במשך כשלוש שעות עד שחולצו. בקרב זה נהרג הטען-קשר יוסף מולכו. ברוש איבד בקרב רגל ועין. קיבל את עיטור המופת [לסיפור של טנק ברוש].

ברזני (בר), צבי. סא"ל, מג"ד 202 מחטיבה 35. הגדוד הגיע לאיזור יבנאל לאחר לחימה ברצועת עזה והונחת בהליקופטרים באיזור תאופיק במסגרת מבצע ההשתלטות על דרום הרמה, שעבר כמעט ללא כל התנגדות.

ברילבר כוכבא, משה (בריל). סא"ל, מח"ט 45 במלחמת ששת הימים. החטיבה שבפיקודו לחמה בשני ימיה הראשונים של המלחמה בעמק דותן בצפון השומרון מול גדוד פטון ירדני, קרב שגבה מחיר דמים כבד. כאן נפצע המח"ט קל ברגלו ולאחר טיפול קצר בבי"ח העמק חזר לשטח. ב-9 ביוני נקראה החטיבה לצפון כדי לסייע לחטיבת גולני בהשתלטות על איזור תל חמרה ומחנות בניאס. החטיבה נכנסה ללחימה בלילה שבין ה-9 ל-10 ביוני, והתקדמה תחת סיוע ארטילרי אל רמת הבניאס. לפנות בוקר במהלך ההתקדמות התברר שהכביש פוצץ ע"י הסורים והחטיבה שבה לאחור ועלתה לרמה דרך גבעת האם ומשם התחברה לציר לעבר מסעאדה ונעה מזרחה ללא התנגדות אל עומק הרמה. בצהריים נכנסו טנקי החטיבה לעיירה ללא קרב [לדו"ח סיכום מח"ט 45].

ברנד, אפרים. סא"ל, מג"ד 57 בחטיבת הצנחנים 80. בצהרי ה-10 ביוני, במקביל להטסת כוחות החטיבה בהליקופטרים לאיזור הכפר הסורי תאופיק שמעל עין גב, עשה זאת גדודו של ברנד בעלייה ברגל ממטעי הבננות של הקיבוץ. הטיפוס היה קשה ומייגע, אבל ללא אש: למזלו של הגדוד, הסורים בשעה הזו כבר נטשו את עמדותיהם. בהמשך ירדו כוחות של הגדוד לאל חמה והשתלטו גם עליה ללא קרב.

ג

הזחלםגבעת האם. תל כ-1.5 ק"מ צפונית לכפר סאלד, דרכו התבצע המאמץ העיקרי לכיבוש הרמה הסורית ביוני 1967. עד למלחמת ששת הימים שימש המקום כעמדת תצפית של האו"ם. בתקופת הכוננות במאי 1967 תפס צה"ל את הגבעה על-ידי פלוגה מגדוד 34 שהיתה ת"פ חטמ"ר 3. ב-6 ביוני עם שחר ספגה הגבעה הפגזה קשה שבה נהרגו שני לוחמים. המקום היה מטווח בכל ימי המלחמה וספג אש כבדה ומדויקת. בימים שלפני תחילת תקיפת סוריה בוצעו מגבעת האם תצפיות כדי לתכנן טוב יותר את ההתקפה. ממרומי התל אפשר היה להבחין במוצבים הסורים באיזור [תל עזזיאת, בחריאת, בורג' בביל, גור אל עסקר, נעמוש ועוד]. ב-9 ביוני לפני הצהריים היתה זו חטיבה 8 בדרכה לזעורה/קלע, ולאחר מכן חטיבה 1 במסעה לתל פאחר ותל עזזיאת, שחלפו בסמוך לה. מתחת לגבעת האם התמקם חפ"ק חטיבת גולני, כשמספר טנקים בסמוך מפגיזים את בחריאת ותל עזזיאת, שני המוצבים הסמוכים. במרומי גבעת האם ניצב שלט המסביר את ההיסטוריה של המקום. מתחת לגבעה ניצב הזחל"ם המשוסע משיירת גדוד 12 לתל פאחר, שנפגע על דרך ההטיה ועליו נהרגו ארבעה לוחמים (דרימר, אפשטיין, רביבו ואמר). למרגלות גבעת האם היה זה זחל"ם מגדוד 121 שספג פגיעה ישירה וכמה מאנשיו נהרגו. מאות לוחמים שעברו ליד אותו זחל"ם לא שוכחים עד היום את מראות הזוועה. [לראיון עם מ"פ ד', מיכה ארנון].

גדותגדות (קיבוץ). "הביטי למעלה, בתי, אל ההר / ההר שהיה כמפלצת / עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר / אך הם מאיימים על דמשק". אין כמו מילות השיר המפורסם שחיבר יובב כץ על שגרת חייהם של ילדי גדות, כדי לתאר את אנחת הרווחה של הקיבוץ בשבת ה-10 ביוני 1967, לאחר שהוסר סופית האיום הארטילרי של הסורים. גדות היה בין הישובים המופגזים ביותר (ביחד עם דן ותל קציר). אחרי כל תקרית אש ניבטו מראות של שדות בוערים, מבנים שניזוקו, רפתות שנהרסו ופרות שנהרגו. ייזכר במיוחד יום ה-7 באפריל 1967 לאחר יום קרבות עם הסורים שבו הופלו 6 מיגים מעל גזרת הכינרת. האיום העיקרי הגיע ממוצב המורתפע שהתנשא מעליו (כיום אתר "מצפה גדות") וממוצב מרגמות מזרחה ממנו. עם שוך הקרבות במהלך יום ה-10 ביוני 67, לאחר שצה"ל כבר השתלט על הרמה הסורית, נטל מח"ט 3, מנו שקד, מגאפון וממרומי המוצב קרא לעבר הקיבוץ – "תושבי גדות, מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים". ספק אם מישהו בקיבוץ שמע את קריאתו, אבל זו נחקקה בסלעי אנדרטת הנופלים שהוקמה על המוצב הסורי שמירר את חיי התושבים.

שמילגולן [גולדברג], שמיל. סמ"פ א' בגדוד 12 של חטיבת גולני בקרב תל פאחר. ב-9 ביוני 1967, במהלך תנועת הגדוד לעבר היעד, ולאחר שהמג"ד, הסמג"ד ושני מ"פים נהרגו או נפצעו ושדרת הפיקוד הבכיר בשטח יצאה למעשה מכלל פעולה, היה זה שמיל שביחד עם שני סמ"פים נוספים, מרדכי שוורץ (שוורצי) מפלוגה ג' ואברהם סולוביץ' מפלוגה ב', וכן קמב"צ הגדוד יוסי פרידמן ארגנו זחל"מים כשירים על דרך ההטיה מתחת למוצב, העלו עליהם חיילים והגיעו לתל פאחר באיגוף מצפון. הכוח של שמיל הגיע ליעד הדרומי ומשם ניהל חילופי אש עם כיס ההתנגדות העיקרי במוצב הצפוני של תל פאחר. שמיל נפצע בחילופי האש, אבל סירב להתפנות והמשיך להילחם עד סיומו של הקרב. קיבל את אות המופת. בשנים האחרונות השמיע ביקורת חריפה על ההכנות הלקויות לקרב, על ניהולו על-ידי פיקוד החטיבה ועל תפקוד פלוגת הטנקים שהיתה ת"פ גדוד 12. [לראיון עם שמיל גולן].


גורודיש, ברוך.
רס"ן, קצין אג"מ של חטיבת גולני בששת הימים. היה שותף לתכנוני פקודת מקבת לכיבוש הרמה הסורית ביעדים הקשורים לחטיבת גולני. ביום ה-9 ביוני, במהלך כיבוש תל פאחר ותל עזזיאת, היה בחפ"ק האחורי בהגושרים ומשם סייע למח"ט לנהל את הקרבות, תוך שהוא משמש מדי פעם מתאם בין חפ"ק החטיבה לבין דן לנר, רמ"ט פיקוד צפון והאוגדונר שניהל את הקרבות [לעדותו בפני מחלקת היסטוריה].

ג'לבינה. מוצב וכפר, כשני ק"מ מזרחית לגשר הפקק, באיזור שבין גדות לחולתה. נכבש בלילה שבין ה-9 ל-10 ביוני לאחר התנגדות סורית לא קלה, ע"י גדוד הצנחנים 65 מחטיבה 80 בפיקודו של סא"ל לוי חופש. גדוד זה היה ת"פ חטמ"ר 3 וכבש קודם לכן את דרבשיה [לסיפור הקרב ע"י המג"ד והלוחמים – לחצו כאן].

גלר, יהודה. סרן, מ"פ סיור 134 של חטיבה 37. עם תחילת מלחמת ששת הימים הפלוגה לחמה בג'נין והשתתפה בכיבוש טובאס ושכם. במהלך חסימת כביש מערבית לשכם, לאחר היתקלות עם כוח שריון ירדני [7 ביוני], הפציצו בטעות מטוסי אורגן של חיל האוויר את הכוח בפיקודו של גלר שכלל מספר טנקים. כתוצאה מכך נהרגו חמישה מחיילי חטיבה 37. ב-9 ביוני צורפה הפלוגה לגדוד 17 בכיבוש המוצבים הסורים שמעל גונן. לאחר מכן נע הפלס"ר לכיוון וואסט כשהוא מוביל פלוגות טנקים מהחטיבה. תפקידה האחרון של פלוגה 134 היה אבטחת צומת נפח עבור הכוחות שנעו אל קונייטרה [לראיון עם גלר].

גנדלר, זלמן (ג'מקה). סא"ל, קמ"ן פיקוד צפון במלחמת ששת הימים. היה מופקד על המודיעין שחולק ליחידות צה"ל בפיקוד צפון על הכוחות הסורים ומערך המוצבים, ובמיוחד על תוכנית "מקבת" לכיבוש הרמה. הרושם הוא שהמודיעין שסופק ליחידות הלוחמות היה סביר עד טוב, אם כי ידוע שמח"ט גולני, יונה אפרת, האשים את מודיעין פיקוד צפון בכך שלא ידע שחלק מהתעלות בתל פאחר היו מחופות (בדיווחי המודיעין נכתב כי חפירת חלק מהתעלות לא הסתיימה) או שהיו גבוהות מאוד [לראיון עם גנדלר].

גרזן. תוכנית צה"לית מ-1964 לכיבוש כל דרום סוריה והשמדת רוב הצבא הסורי. בפקודת מבצע נאמר כי תוך 96 שעות יכבוש צה"ל את דמשק ויתארגן להגנה על ציר דמשק-דרעא ודמשק-ביירות. הפעולה כללה בין היתר הצנחת כוחות באיזור דמשק.

גש"פ 181. גדוד השריון של פיקוד צפון, בפיקודו של סא"ל אברהם אלתרמן, היה ת"פ חטמ"ר 3 וכלל עם תחילת תקופת הכוננות 42 טנקים מסוג M-1. במסגרת המגננה נפרסו כוחות הגדוד במקומות שונים לאורך גבול סוריה. במסגרת התקפת חטיבה 3 על מוצבי הגזרה האמצעית השתתף גש"פ 181 בסיוע אש לכיבוש תל הילאל, דרדרה, דרבשיה וג'לבינה. סא"ל אלתרמן קיבל במהלך קרבות ה-9 ביוני פקודה להחליף את מג"ד 33, סא"ל חלפון, שנהרג באיזור דרדרה, ואירגן מחדש את פעולות גדוד החי"ר.

גשר בנותגשר בנות יעקב. גשר ביילי מעל נהר הירדן, כ-10 ק"מ מזרחית לראש פינה. עד מלחמת ששת הימים היה הציר המרכזי שחיבר בין הרמה הסורית לגליל. ב"ליל הגשרים" ביוני 1946 פוצץ הגשר על-ידי לוחמי ההגנה. במהלך מלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים על השליטה על איזור הגשר. הסורים הצליחו להשתלט עליו ואף לכבוש את משמר הירדן (הישנה). לאחר שחזרו לצד המזרחי, שימש הגשר כנקודת גבול ולמעבר אנשי או"ם בין סוריה לישראל. בתכנוני הצבא הסורים שימש הגשר נקודת הפריצה של כוחות חי"ר ושריון למיתקפה על ישראל ולכיבוש צפת [תוכנית "נאסר"]. אלא שהעליונות האווירית המוחלטת של צה"ל בששת הימים סיכלה את ביצוע התוכנית. המנוסה הכללית של הסורים עם פתיחת כיבוש הרמה והשתלטות כוחות חטמ"ר 3 על מוצבי האיזור, הביאה לכך שב-10 ביוני חצו כלי רכב של צה"ל את הגשר ללא התנגדות בדרכם למחנות עלייקה וקונייטרה. גשר הביילי הישן נחסם לפני כמה שנים [היה מורכב משני גשרים – אחד לתנועה למזרח ואחד למערב] ובמקומו נבנה גשר בטון עם תנועה לשני הכיוונים.

מוישה גתגת, משה. סא"ל, סמח"ט גולני במלחמת ששת הימים. כשקרב תל פאחר הסתבך ושרשרת הפיקוד הבכיר של גדוד 12 נפגעה כמעט כולה, הוזעק גת מחורשת טל, שם המתין, על-ידי המח"ט יונה אפרת, שפקד עליו לנוע אל התל ולעלות אליו בדרך הנפט. גת ביחד עם המשנה שלו, רס"ן חיים יפרח, נע מגבעת האם, הגיע למוצב נעמוש, שם נתקל בכוח סיירת גולני שעסק בטיהור המוצב הקטן. לאחר מכן המשיכה הסיירת לתל פאחר, בעוד שגת המתין לכוח טנקים שבושש להגיע. כשהגיע גת לכניסה לתל פאחר, גילה שם את הסיירת ממתינה במקומה. הסמח"ט הורה למפקד סיירת גולני, רובקה אליעז, להיכנס מיד פנימה. גת ביחד עם יפרח ארגנו כוח ונכנסו אחרי הסיירת לטיהור התעלות ביעד הצפוני. בשעה 18:22, אחרי קרוב ל-4 שעות של קרב דמים, היה זה גת שהודיע בקשר "תל פאחר בידינו" [לראיון עם משה גת].

ד

דייןדיין, משה. שר הביטחון במלחמת ששת הימים. מתחילת הקרבות לא גילה רצון לתקוף בחזית הסורית, אבל בהמשך חזר בו והורה על כיבוש הרמה הסורית. השר שמונה לתפקידו ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, במסגרת ממשלת האיחוד הלאומי, היה דומיננטי מאוד בקבלת ההחלטות ובניהול הקרבות. דיין הושפע מהאזהרות האמריקניות, ובייחוד הרוסיות, שלא לפתוח חזית שלישית. בנוסף, מירב הכוחות הלוחמים של צה"ל היו בחזית המצרית והירדנית, ודיין חשש שהיחידות הזמינות שהמתינו בגליל לפקודה לא יספיקו כדי להתמודד מול הכוחות הסורים העדיפים. דיין עמד בגבורה מול מסע לחצים אדיר שהחל בראשי ישובי הצפון, נמשך באלוף פיקוד צפון, במרבית אלופי המטכ"ל ובתמיכה כמעט גורפת של שרי הממשלה ובראשם יגאל אלון וישראל גלילי, כולל רה"מ לוי אשכול. הוא הסכים לאפשר לפיקוד צפון פעולה מוגבלת של כיבוש קו המוצבים הראשון (תל עזזיאת וחמרה), אבל האלוף דדו התנגד ותבע – הכל או לא כלום. לאחר שדיין עמד בסירובו גם בישיבת הממשלה ב-8 ביוני, נראה היה שהמלחמה עומדת להסתיים ללא תקיפת הרמה הסורית ולקראת הפסקת אש. אלא שהשכם בבוקר שינה דיין את דעתו במפתיע. הסיבות היו הסכמה של מצרים להפסקת אש [וכתוצאה מכך אפשרות להעביר כוחות מהדרום לצפון] ודו"חות של חיל האוויר ואמ"ן שהצביעו על מגמה של מנוסה סורית. בשעה 07:00 צלצל דיין ישירות לדדו, בלי ליידע את רה"מ אשכול ואת הרמטכ"ל רבין, והורה לו לתקוף. אשכול כעס על שר הביטחון שלקח על עצמו החלטה עצמאית (וגם את התהילה), אבל בירך על המוגמר. ביום הלחימה השני, 10 ביוני, בעקבות המגעים להפסקת אש, היה צה"ל בלחץ של זמן להתקדם כמה שיותר לעומק הרמה ולייצב קו גבול בציר מסעאדה-קונייטרה-בוטמיה. דיין סייע לכך כשבהיותו בחפ"ק הפיקוד בהר כנען ביחד עם לוי אשכול, קבע בכוונה פגישה בתל-אביב לאותו יום עם ראש מטה משקיפי האו"ם, במקום בצפון, ובכך הרוויח זמן יקר שסייע לסיום הפעולה. בנוסף הסכים לבקשת צה"ל ב-11 ביוני לתפוס מאחז על החרמון, על אף שלא היה מעוניין בכך מלכתחילה.

הטנק באוסישקיןדן (קיבוץ). המשק בפינה הצפון-מזרחית של הגבול עם סוריה היה בכל השנים בחזית העימות. מצפון לו – מוצב נוחיילה, ממזרח – תל חמרה, ומדרום מזרח – איזור רמת הבניאס ומוצב תל עזזיאת. תחת תקריות רבות, חלקן יזומות על-ידי צה"ל כדי להפגין ריבונות על השטחים המפורזים, נוצרה שגרה תחת אש שבצילה גדלו "ילדי המקלטים". יצויין יום ה-13 בנובמבר 1964 במסגרת "המלחמה על המים", שהיה אחד משיאי ההפגזות שידע הקיבוץ. ביום השני למלחמת ששת הימים, עם שחר ה-6 ביוני 1967, פתחו הסורים בהפגזה כבדה על הקיבוץ. מספר טנקים התקרבו אליו מכיוון רמת הבניאס וכן כוח חי"ר, שירד כנראה מתל עזזיאת. בתיעוד ההיסטורי של הקיבוץ ניתן מקום של כבוד לחברים הוותיקים שהשיבו באש מרגמות ומקלעים והציתו את השדות באופן מכוון, כשנערי המשק מריצים אליהם תחמושת. בסופו של דבר, חברי דן היו אלה שהדפו את הסורים. ברבות הימים השמיעו ביקורת כלפי צה"ל על שהפקיר אותם. יצוין כי בתל דן, במרחק של 1.5 ק"מ מבתי הקיבוץ, היה כוח חי"ר וטנקים בפיקוד גדוד 34 שהותקף אף הוא והיה עסוק בבלימה. נראה כי מפקדיו לא היו ערים להתקפה הנוספת על גדרות המשק. רק לקראת סיום הקרב של הקיבוצניקים הגיעה למקום תגבורת טנקים מגדוד 377 והסורים נהדפו תוך שהם מותירים בשטח הרוגים, פצועים ונשק. אחד הטנקים שתקפו את דן הוצב בחזית בית אוסישקין בלב הקיבוץ. טנק אחר הידרדר כנראה במהלך נסיגתו ונפל למימי הבניאס, והוא מונח שם עד היום [מתחת לקיבוץ שניר]. ההתקפה הסורית על דן ותל דן היתה במסגרת מבצע הטעיה למיתקפה שתוכננה בגזרת גשר בנות יעקב, אבל בוצעה עם כוח קטן מדי ולא היתה נחושה (לכתבה על תקיפת קיבוץ דן).

דרדרה. מתחם מרגמות סורי מצפון לכפר ג'לבינה. נכבש ללא קרב בשעות לפני הצהריים של ה-9 ביוני 1967 כחלק מהתקפת הטעיה שביצעו כוחות חטמ"ר 3. פלוגה ד' של גדוד 33 בפיקודו של רס"ן יונתן בויארסקי [ברקן] שתפסה את המוצב הצטוותה להמשיך ולעלות מזרחה כדי לתפוס גבעה שולטת (כתף דרדרה), אלא ששם נחשפה לצלפים סורים מג'לבינה וממקומות נוספים. חיילי הגדוד ניהלו מכאן קרב יריות ממושך שהסתיים רק לקראת ערב, במהלכו נהרגו ארבעה לוחמים ובהם גם מג"ד 33, סא"ל יצחק חלפון, שהגיע למקום בניסיון לאתר את מקורות האש ולכוון אליה ארטילריה.

דרימר, משה. לוחם מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12 שנהרג במהלך תנועת הכוח לתל פאחר. הזחל"ם שבו ישב דרימר, שהיה של מ"פ ז' של גדוד הטנקים 377, נפגע מפגז טנק שנורה מחירבת סודה. שלושה לוחמים נהרגו כנראה מיד: היו אלה אנשי השריון אפרים אפשטיין (איש קשר, מפקד הזחל"ם), יצחק רביבו (איש קשר) ואלברט אמר (הנהג). דרימר שישב מקדימה על-יד מקלע ה-0.3 נפצע ונראה שלא יכול היה להיחלץ. באותן שניות המשיך לירות במקלע. לעזרתו חש חברו ישראל הוברמן שקפץ מהזחל"ם הפגוע שהחל לבעור ולאחר מכן שב אליו בניסיון להוציא את דרימר. במהלך החילוץ התפוצץ הזחל"ם ועלה בלהבות. דרימר נהרג והוברמן החל לבעור. לוחמי גולני חשו אליו וכיבו את האש שאחזה בבגדיו. דרימר קיבל לאחר מותו את עיטור הגבורה, הוברמן את עיטור העוז [לסיפור הקרב].

דרך ההטיה. דרך שחצבו וסללו הסורים במטרה להטות לשטחם את נחלי החרמון המהווים את מקורות נהר הירדן, במטרה "לייבש" את מדינת ישראל, במה שנודע כ"המלחמה על המים". על רקע זה, לאחר מספר תקריות ירי גדולות, שבמהלכם הופצצו על-ידי מטוסים וטנקים של צה"ל כלים הנדסיים כבדים שעסקו בחפירת הדרך, בא לסיומו הפרויקט שיצא לדרך במימון מדינות ערב. דרך ההטיה נודעה גם בהקשר של קרב תל פאחר, כאשר גדוד 12 של גולני נע עליה בדרך לתקיפת המוצב הסורי. על דרך זו, מדרום לתל פאחר, נפגעו זחל"מים וטנקים, ונהרגו לוחמים כתוצאה מאש שנורתה על הכוח ממערב ומצפון.

דרך נפטדרך הנפט. תוואי במקביל לצינור הנפט שהונח מערב הסעודית לנמל צידון ע"י חברות אמריקאיות בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הקו פעל בין 1950 עד 1976.  דרך הנפט היתה לפני מלחמת ששת הימים דרך עפר משובשת, שנסללה לאחר המלחמה, אבל עם השנים נסדקה וחלקים ממנה שופצו לאחרונה. דרך זו היתה היעד של גדוד 12 בתכנון קרב תל פאחר, כשדרכה היו הכוחות לתקוף את תל פאחר ממזרח. תכנון זה השתבש ולא יצא לפועל. פלוגת הסיור שנשלחה ככוח סיוע הגיעה לדרך הנפט – ודרכו לתל פאחר. על דרך הנפט נעה גם חטיבה 8 בדרכה לכיבוש קלע וזעורה. לאחר מלחמת ששת הימים היו בשליטת ישראל כ-47 ק"מ מהדרך. פעולת הקו הופסקה לאחר שחבלות במזיד גרמו לדליפות נפט ולנזקים אקולוגיים. כיום מוביל הצינור מים מקידוחי "שונית" ו"שמיר" [לסיור בקטע הצפוני של כביש הנפט].

ה

נתי גולןהורביץ, נתי. מ"פ ז' בגדוד 129 שהוביל את חטיבה 8 אל ההבקעה בקלע. כשהגדוד לא הגיע אל היעד המקורי (זעורה) ונכנס למגע אש עם מתחם קלע, נפצע המג"ד בירו ואחריו גם רס"ן רפי מוקדי, מ"פ הסיור, שלקח את הפיקוד לזמן קצר עד שנפגע. בנקודה זו הועבר הפיקוד על הגדוד למ"פ הורביץ. על אף אש נ"ט מדוייקת ושיבושי קשר קשים המשיך וטיפס הגדוד בפיקודו של המ"פ, שנפגע בראשו מכדור שחדר את הקסדה ומרסיסים בגב, אך המשיך לתפקד תוך שהוא עובר מטנק לטנק לאחר שנפגעו. גולן שלא הכיר את האיזור קיבל תדרוך צמוד מקצין האג"מ של החטיבה, רס"ן אמנון רשף, שהיה במיפקדה העיקרית באיזור עמיר, כיוון אותו אל היעד ונתן לו כיוונים באשר להכוונת הארטילריה. ההתקדמות האיטית נמשכה תוך לחימה עיקשת בעזרת המ"פים אילן לבנון ואפי וולך, ותוך תושיה של מפקדי טנקים (עיטור הגבורה לשאול ורדי). הגדוד נשחק עד דק, שישה טנקים בלבד צלחו את מחסום הקוביות והצליחו להיכנס לכפר, שם ניהלו הטנקיסטים קרבות עם עוזים ורימונים מבית לבית. סיוע אווירי לקראת סיום הקרב עזר כנראה לסכל איום של תגבורת סורית. לקראת ערב חברו לשניים-שלושה הטנקים של גדוד 129 שנותרו לפליטה כוחות הטנקים של גדוד 377 שהגיעו מכיוון זעורה מצפון ובהם חפ"ק החטיבה. על המנהיגות והאומץ זכה גולן לעיטור הגבורה [להקלטה של נתי הורביץ מספר על הקרב].

המערכה על הגולן. הספר המפורט ביותר שיצא על החזית הסורית במלחמת ששת הימים. סוקר את האירועים מנקודת מבט מדינית, מטכ"לית ופיקודית. את הספר, בהוצאת משרד הביטחון, כתב ההיסטוריון ד"ר מתי מייזל, שבתור איש מחלקת היסטוריה לשעבר קיבל גישה חופשית למסמכי צה"ל והוציא ספר מקיף. [לראיון עם מייזל].

הראל, משה. סגן, קצין סיוע אש של גדוד המכמ"ת 334 וקש"א גדוד 12 בקרב תל פאחר. ב-9 ביוני 1967 נע הראל בזחל"ם שלו בשיירת הגדוד אל תל פאחר, בתפקידו כקצין סיוע של גדוד 12. בשלב מסוים עבר חפ"ק הגדוד לזחל"ם של הראל, כולל המג"ד מוסא קליין. לאחר שהמג"ד החליט על שינוי במשימה, ותחת לעלות אל דרך הנפט ולתקוף את המוצב ממזרח, בחר משיקוליו להמשיך בדרך ההטיה ולתקוף את התל ממערב לו. מתחת לתל נפגע הזחל"ם וננטש על-ידי אנשיו. הראל חזר לזחל בהוראת המג"ד ושניהם ניסו להמשיך בנסיעה, אבל מערכת ההיגוי יצאה משימוש והם טיפסו ועלו לכיוון התל. בהגיעם למוצב ניסה המג"ד לוודא שיש תיאום בין כוח ורדי לכוח קרינסקי שנמצאו על היעד, ותוך כדי כך נפגע ונהרג. אל הראל שהיה במרחק קצר ממנו נורתה אש, וזה קפץ לתעלה, ניהל קרב עם חיילים סורים וחיסל שניים. כשעלה מהתעלה פגש את המ"כ יצחק חמאווי מכוח קרינסקי, השניים ירדו מהתל והראל היה זה שדיווח למג"ד שלו, אלי עשת, שהיה בחפ"ק החטיבה, על מותו של קליין. לאחר מכן סייע בפינוי פצועים [לראיון עם הראל].

הרמההרמה הסורית [רמת הגולן]. כינוי לשטח הסורי ששלט על הגליל המזרחי והישובים הישראלים מאיזור תל חמרה בצפון, דרך תל עזזיאת, קלע, תל הילאל, המורתפע (מצפה גדות), תאופיק ועד הירמוך, לאורך של כ-65 ק"מ. עד מלחמת ששת הימים התגוררו ברמה כ-150 אלף איש בכ-150 ישובים. רוב שטח הרמה היה איזור צבאי שכלל בסיסים, מחנות ומוצבים. מרבית אנשי המה"ל [משמר לאומי] התגוררו בכפרים באיזור. ב-9 ביוני 1967 ביום הלפני אחרון של מלחמת ששת הימים הכריע שר הביטחון משה דיין בעד תקיפת סוריה לאחר מספר ימים של התנגדות והתלבטות. בפיקודו של דוד אלעזר, אלוף פיקוד צפון, עלו וכבשו את הרמה חטיבות 8, 1, 3, 37, 45, 80 ו-2. הלחימה העיקשת ביותר היתה בחלק הצפוני של הרמה בקרבות טנקים לכיבוש קלע וזעורה, ושל גולני בתל פאחר, ובגזרה האמצעית בכיבוש תל הילאל, דרדרה, ראוויה וג'לבינה. הפצצה מאסיבית של חיל האוויר גרמה לנסיגה של מרבית כוחות הצבא הסורי, ובעקבותיהם תושבי האיזור. הודעת רדיו דמשק, כאמצעי לחץ על המעצמות והאו"ם להכריז על הפסקת אש בעקבות נטישת קונייטרה הביאה לזירוז הנסיגה. הרמה נכבשה כולה תוך יום וחצי וקו הגבול החדש התייצב על עיר המחוז קונייטרה, כולל חלק מהר החרמון. כ-90 אחוז מאוכלוסיית הרמה עזבה בעקבות הצבא הסורי ולאחר המלחמה לא הורשתה לחזור. יחידות הנדסה שעברו בין הכפרים פוצצו את מרבית הבתים. רק ארבעת הישובים הדרוזים (מג'דל שמס, בוקעתא, מסעאדה ועין קיניא) נותרו, הודות להשתדלות העדה הדרוזית בישראל. מאז כיבושה הוקמו בשטח הרמה כ-30 ישובים ישראלים [היאחזות שניר וקיבוץ מרום גולן היו הראשונים] ובראשם העיר קצרין. אתרי הטבע של הרמה הם מוקד משיכה לתיירות פנים. ב-1981 הוחל החוק הישראלי על הגולן, שמשמעותו סיפוח השטח. סוריה לא חדלה בכל הזדמנות מדינית ללחוץ להחזרת השטח.

ו

ורדיורדי, אהרון. מ"פ א' בגדוד 12 בקרב תל פאחר. פיקד על הכוח שעלה ותפס את היעד הדרומי של המוצב הסורי, לאחר שפיצל את כוחותיו עם סרן אלכס קרינסקי. ורדי עם 13 לוחמים טיפס לחלק הדרומי, קרינסקי עם 12 לוחמים עלה לצפוני. הכוח של ורדי טיהר את תעלות היעד והגיע עד סמוך לסככות המינהלה של המוצב בחלק המזרחי. לאחר שמרבית אנשיו נפצעו או נהרגו [דוד שירזי ודב רוזנבלום], נאחז ורדי עם שני לוחמים כשירים אחרונים בתעלות הדרומי. מכאן ראה את המג"ד שלו, מוסא קליין, ביעד הצפוני כשהוא צועק את סיסמת הגדוד "איתן איתן" בטרם נהרג. ורדי נותר בתעלה במשך כשלוש שעות עד לסיום הקרב כשברשותו מחסנית עוזי אחרונה [לראיון עם אהרון ורדי].

ורדי, שאול. מפקד מחלקה בדרגת סמל בגדוד 129 שלחם על כיבוש קלע. הטנק שלו נפגע במהלך התנועה, ורדי נפצע בעיניו והתקשה לראות, אבל המשיך להילחם. בהגיעו לקלע נפגע הטנק שלו שוב. הוא אירגן את פינוי הפצועים וטיהר עם חבריו מספר בתים שמהם נורתה אש. על כך זכה בעיטור הגבורה [לראיון עם שאול ורדי].

ז

כאן יקום 377זעורה. כפר ומתחם נ"ט מבוצר, כשני ק"מ דרומית-מזרחית מעל תל פאחר. לפי התכנון היה אמור להיכבש ע"י חטיבה 8 כדי לתפוס ממנו אחיזה על הציר הראשי המוביל למסעאדה וקונייטרה, אך גדוד 129 טיפס ועלה דווקא לעבר מתחם קלע. יתר חטיבה 8 תיקנה ונעה אל מוצבי זעורה שנכבשו לאחר קרב קצר ועקשני. במוצב זעורה 9136 השולט על הכביש למסעאדה הוצבה אנדרטה לזכרו של עמי לב טוב, מ"פ ה' בגדוד 377, שנפצע קשה בקרב זה ונפטר לאחר מספר ימים בבית החולים. כיום משמש לאימוני לחימה בשטח בנוי של יחידות חי"ר.

ח

חופש, לוי. סא"ל, מג"ד 65 מחטיבת הצנחנים 80, כבש את הכפר ג'לבינה. הגדוד של חופש הועבר ב-9 ביוני 1967 להיות ת"פ חטמ"ר 3 ויועד לכבוש את מוצבי דרבשיה מעל קיבוץ חולתה בגזרה המרכזית של הלחימה על הרמה הסורית. משימה זו בוצעה ללא בעיות מיוחדות בסיוע טנקים של חטיבה 37. בסיומו של יום התמקמו חלק מהכוחות למרגלות מתחם חפר. בערב הוטל על הגדוד לכבוש את הכפר ג'לבינה. הכוח עלה מאיזור פרדס חורי, תוך הערכה שהסורים כבר נטשו את עמדותיהם ונסוגו, אך הופתע להיתקל באש מקלעים חזקה שגרמה לפצועים רבים ולהרוג. לאחר לחימה קצרה ועם אור ראשון של ה-10 ביוני נכבש גם מוצב זה.

חורין, יואב. מ"פ ג' בגדוד 33 שפיקד על כיבוש מוצב תל הילאל, המתנשא מעל יסוד המעלה וחולתה. היה המוצב הסורי הראשון שנכבש עם תחילת ההבקעה ב-9 ביוני 1967. חורין הוליך את הכוח שלו דרך סבך קוצני מצפון ליעד, שהיה מוסתר מעיני הסורים שבתל, ולאחר מכן טיפס חזיתית אל המוצב ותקף אותו ממערב. בתום קרב קצר בתעלות נכבש היעד. במהלך פעולה זו נהרגו 4 מחיילי הפלוגה [לראיון עם חורין].

חטין, זאב. מ"מ בפלוגה ז' בגדוד 129. הוביל בטנק שלו את הגדוד במסגרת חטיבה 8 במאמץ העיקרי של כיבוש הרמה הסורית. הכוח היה אמור לעלות מדרך הפטרולים הסורית אל זעורה, אבל בגלל היעדר הוראות ברורות חטין נמשך דרומה מדי, ובעקבותיו הגדוד כולו שעלה לבסוף לקרב אל מוצב קלע, בניגוד לתכנון [לסיפורו של חטין – לחצו כאן].

חטמ"ר 2. חטיבה מרחבית חי"ר במילואים (חטמ"ר צמח), שהחזיקה את קו הגבול מאיזור שפך הירדן ועד דרום הגבול הסורי, לרבות גבול ירדן. תחת פיקוד חטמ"ר 2 נע בצהרי ה-9 ביוני 1967 גדוד נח"ל 908 בדרכו לעלות מתל קציר אל תאופיק, אלא שהוא נהדף באש ארטילרית סורית. על ההבקעה למחרת של הגזרה הדרומית של הרמה הסורית פיקד אלוף אלעד פלד במסגרת אוגדה 36. על חטמ"ר 2 בתקופת מלחמת ששת הימים פיקד סא"ל יהודה גביש [לדו"ח חטמ"ר 2].

חטמ"ר 3. החטיבה המרחבית שהחזיקה את קו הגבול מאלמגור ועד דן. לחטיבה נועדו משימות הגנה בלבד והיא לא נכללה בתכנוני מקבת להבקעת הרמה הסורית. במסגרת זו עסקו כוחות החטיבה בהדיפת התקפות סוריות מתוכננות על קיבוץ דן ומוצב אשמורה. אלא שבבוקר ה-9 ביוני 1967 הורה אלוף הפיקוד למח"ט 3 סא"ל מנו שקד לתקוף ככל יכולתו יעדים שונים בגזרה המרכזית, על מנת לבצע הטעיות למאמץ העיקרי בצפון הגזרה. תחת פיקוד החטיבה הופעלו כוחות חי"ר, צנחנים, גולני ושריון וכבשו את כפרי ומוצבי דרדרה, תל הילאל, ג'לבינה, עורפיה, דרבשיה, ראוויה, דוריג'את, מחנות וואסט ובית המכס העליון. בתום מספר שעות נכבשו רוב מוצבי הקו הראשון הסורי בגזרת גונן-גדות, כשההמשך היה לפנות בוקר של ה-10 ביוני, אז התמקמה מיפקדת החטיבה בעלייקה, עסקה בסריקות עשרות מוצבים ולאחר המלחמה נטלה את האחריות לזמן-מה על קו הגבול החדש. חטמ"ר 3 היתה ההפתעה הנעימה של פיקוד צפון בלחימה.

חינסקיחינסקי, אמנון. סא"ל, מג"ד הטנקים 377 מחטיבה 37. עם תחילת המלחמה עבר הגדוד שלו להיות ת"פ חטמ"ר 3 בפיקוד צפון, בעוד שיתר החטיבה הועברה ללחימה של כיבוש ג'נין ושכם. בימי המלחמה הראשונים עסק הגדוד שלו במשימת הגנת הגבול. טנקי הגדוד ניהלו ב-6 ביוני קרב מול שריון סורי שתקף את משק דן ותל דן. ב-9 ביוני 1967 צורף עיקר הגדוד לחטיבה 8 במשימות ההבקעה שלה, השתתף בכיבוש מוצבי זעורה וג'בב אל מס. טנקי פלוגה פ' היו הראשונים שחברו לשרידי גדוד 129 בקלע וסייעו להשתלט על הכפר. בסופו של יום הלחימה ב-10 ביוני הגיע הגדוד לקונייטרה. פלוגות ו'-ז' של הגדוד השתתפו עם חטיבת גולני בכיבוש מוצבי תל פאחר, תל עזזיאת ובניאס. ותיקי 377 טוענים כי פעילות הגדוד הוצנעה והוא לא זכה להערכה הראויה על פעילותו במלחמה זו [לדו"ח סיכום של הגדוד].

חירבת סודה. מתחם ארטילריה ונ"ט סורי (מזרחית לשמורת הבניאס), על דרך הפטרולים צפונית-מזרחית לתל עזזיאת ומתחת לתל פאחר. היה חלק ממחנות רמת הבניאס. בעת תנועת כוחות גדוד 12 בדרך ההטיה לעבר תל פאחר ביום ה-9 ביוני 1967, נורתה ממנו אש טנק T-54 (או טנקים) לעבר הכוח. האש הצליחה לפגוע בכלים של הגדוד, בין היתר בזחל"ם שעליו נהרגו ארבעה לוחמים, ולשבש את התקדמות הגדוד. בשלב מסוים, עם התקרבות כוחות גולני, נטשו הסורים את המקום. כוח מגדוד 51 שהגיע לחירבת סודה במהלך כיבוש תל עזזיאת, בסביבות השעה 17:00, מצא במקום טנק נטוש שמנועו עדיין פועל [לכתבה על זחל"ם המוות].

חלמיש זלחלמיש, שלמה. סא"ל, מג"ד גדוד נח"ל 908, נהרג בהפגזה סורית על הגדוד שלו בעת שנע בבוקר ה-9 ביוני 1967 לכיוון תל קציר, במטרה לכבוש את מוצבי תאופיק בסיוע פלוגת טנקים. היתה זו פעולה במסגרת מבצע הטעיה והסחה מהמאמץ העיקרי בצפון גזרת סוריה. במהלך תנועת גדוד 908 נורתה אש ארטילרית כבדה על הכוח, ממנה נהרג קצין הקשר של הגדוד, אשר אליעד, והמג"ד נפצע קשה. חלמיש פונה לתאג"ד ומשם לבית החולים פוריה, אך נפטר בדרך. חיילי הגדוד התחפרו בשטח וכעבור מספר שעות קיבלו פקודה לסגת לשטח כינוס בצמח.

חלפון זלחלפון, יצחק. סא"ל, מג"ד 33 במלחמת ששת הימים, נהרג במהלך כיבוש הרמה הסורית. עם פתיחת המערכה בגזרה הסורית ב-9 ביוני 1967 הוטל על הגדוד שבפיקודו של חלפון לעלות במספר מקומות על יעדים שונים בגזרת גונן-גדות ולנסות לכבוש כמה שיותר מוצבים. פעולה זו שעליה פיקדה החטיבה המרחבית 3 בראשותו של מנו שקד נועדה להוות הטעיה למאמץ העיקרי באיזור גבעת האם. על גדוד 33 הוטל לכבוש את מוצבי דרדרה ותל הלאל. כיבוש מתחם דרדרה היה קל יחסית, אבל כשהלוחמים עלו אל הכתף שממעל הם ספגו ירי צלפים מדויק שגרם להרוגים ופצועים. בין ההרוגים היה המג"ד חלפון, שניסה לאתר את מקורות האש ונפגע מכדור בראשו. במקביל לקרב בדרדרה כבשה פלוגה ג' של הגדוד את תל הלאל במחיר של ארבעה הרוגים.

חמאווי, יצחק (איזי גרנות). מ"כ שלחם בתל פאחר. היה בכוח של אלכס קרינסקי שעלה ותקף את המוצב הצפוני מהחזית המערבית שלו. היה כמעט היחיד שלא נפגע מבין 12 הלוחמים בכוח, שארבעה מהם נהרגו. חמאווי נותר לבדו על היעד הצפוני, חבש שני פצועים וניהל חילופי אש עם הסורים. בשלב מסוים הגיע אליו מג"ד 12, מוסא קליין, ויחד טיהרו קטע תעלה. על-פי עדותו של חמאווי, הוא הזהיר את המג"ד מהירי של הסורים במוצב ואז ראה אותו נפגע ונהרג [לראיון עם חמאווי].

חרמון, הר. נתפס ב-12 ביוני 1967 ללא קרב ע"י כוח קטן מגדוד 13 של גולני, שהונחת ע"י הליקופטר. את הפקודה לתפוס את החרמון נתן שר הביטחון, משה דיין, לאחר שנפגש בקונייטרה עם מספר קצינים בכירים ובהם אלוף מוטי הוד, מפקד חיל האוויר, שחלום הילדות שלו היה לבקר בחרמון, ואמר לדיין כי ההר דרוש לצה"ל כדי להשקיף ממנו על דמשק [לכתבה על ההעפלה לחרמון].

י

משה יוסףיוסף, משה. סא"ל, מג"ד 17 במלחמת ששת הימים. שלושה שבועות לפני המלחמה הוטל על משה יוסף להקים את גדוד 17, שהפך לגדוד הרביעי בחטיבת גולני והורכב משתי פלוגות מ"כים של גולני, שתי פלוגות נח"ל ופלוגה מסייעת. גדוד 17 לחם בימים הראשונים כת"פ חטיבה 37 בכיבוש שכם. בקרבות אלה נרשמו לגדוד 3 הרוגים ו-19 פצועים. יוסף נפצע קל בידו ולאחר טיפול בבי"ח חזר לפקד על הגדוד, לקראת משימתו בכיבוש הרמה הסורית. בבוקר ה-9 ביוני הפך הגדוד ת"פ חטמ"ר 3 והוטל עליו לכבוש את המוצבים הסורים שמעל קיבוץ גונן. הכוח נע רגלית לעבר מוצב 8100 וכבש אותו ללא התנגדות. כוח נוסף כבש את מוצבי עורפיה ודרבשיה שמדרום ל-8100. לוחמי הגדוד שהיו באיזור מוצב 8100 ספגו ביקורות ממ"פים בחטיבה 37 לאחר שנסוגו במקום לסייע להם בכיבוש מתחם ראוויה, לאחר שהטנקים נותרו להילחם לבדם מול מגנן נ"ט עיקש שהסב להם אבידות. התברר שמ"פ בגדוד 17 נע קדימה על דעת עצמו כדי לסייע לכוחות חטיבה 37, אולם קיבל פקודה לחזור למוצב 8100 בגלל האש הכבדה. כשבועיים לאחר המלחמה קיבל משה יוסף מינוי למג"ד 12 במקומו של מוסה קליין שנהרג בתל פאחר. [לראיון עם משה יוסף].

יערי, אביעזר. סרן, קמ"ן חטיבה 8 במלחמת ששת הימים. לאחר שהחטיבה הופנתה מגזרת סיני, שם לחמה ביומיים הראשונים, ונשלחה לפיקוד צפון, היה יערי ביחד עם עם המח"ט אלברט מנדלר בגיבוש תוכנית ההבקעה על הרמה הסורית. ב-9 ביוני היה יערי ביחד עם חפ"ק 8, ולאחר שגדוד 129 טעה בדרכו ועלה לכיוון מוצבי קלע במקום לזעורה, הטיל עליו המח"ט למצוא במהירות נתיב אחר אל היעד המתוכנן, וממנו הועלו גדוד הטנקים 377 וגדוד החרמ"ש 121. לאחר מכן התחברה החטיבה עם שאריות גדוד 129 בקלע. למחרת, ב-10 ביוני, הגיעה החטיבה לקונייטרה [לראיון עם יערי].

כ

כץ, אבישי. רס"ן, מג"ד הנדסה 602. הגדוד פעל ת"פ חטמ"ר 3 בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים ועסק בעבודות ביצורים ומיקוש הגבול. בלחימה על הרמה הסורית פעלו כוחותיו של כץ עם חטיבת גולני בכיבוש תל פאחר ותל עזזיאת בעיקר בהכשרת דרכים, ועם חטמ"ר 3 בגזרת המוצבים הסורים באיזור גונן. לאחר המלחמה עסקו פלוגות גדוד 602 בהרס הכפרים והישובים ברחבי הרמה [לקריאת דברי רס"ן כץ לסיכום פעולות הגדוד במלחמה – לחצו כאן].

ל

אנדרטהלב טוב, עמי. מ"פ ה' בגדוד הטנקים 377 שהיתה ת"פ גדוד 121 מחטיבה 8 בקרבות זעורה-קלע. הפלוגה של לב טוב הגיעה לזעורה והמשיכה מזרחה ע"פ הוראה וכנראה בגלל אי-הבנה של הכוחות הסורים שהיו באיזור, הותקפה על-ידי כוח נ"ט סורי. לב טוב, מושבניק מכפר יהושע, נפגע מכדור צלף בראשו, נפצע קשה ונפטר בבית החולים כשלושה שבועות לאחר מכן. לזכרו הוקמה אנדרטה לצד כביש 99 מול הכפר עין קניא, במקום שבו ניצב מוצב 9136. את האנדרטה תכנן משה הדרי, שהיה סגנו של לב טוב [לכתבה לזכרו של לב טוב – לחצו כאן].

דן לנרלנר, דן. אל"מ, ראש מטה פיקוד צפון במלחמת ששת הימים. תיאם את הכוחות ופיקד מהחפ"ק בהר כנען, ולאחר מכן מגבעת האם, על הקרבות העיקריים בכיבוש הרמה הסורית – קלע וזעורה על-ידי חטיבה 8, וכיבוש תל פאחר ותל עזזיאת על-ידי חטיבה 1. בעדותו בפני פאנל מח"טים בפיקוד צפון בסיום המלחמה, אמר לנר: "התוכניות למתקפה על הרמה הסורית היו מוכנות. לא היה כבר יותר מוכן מאשר הדבר הזה אצלנו בפיקוד. הדבר היחידי שקרה הוא זה שאלה שתכננו לא ביצעו, וזה כבר צויין: חטיבה 8 פעלה במקום 37, חטיבה 45 נכנסה באיזה חור שלא היתה מתוכננת בכלל. למעשה רק חטיבה 1 פעלה לפי התכנון האורגינלי" [לעדותו של לנר].

לשכב על הגדר. ביטוי שמשמעותו להקריב את עצמך למען החברים. השתרש בעקבות מעשהו של דוד שירזי, לוחם מגדוד 12 של גולני בקרב תל פאחר. עם תחילת ההסתערות על המוצב הסורי, כשכוח המ"פ ורדי מצא את עצמו ללא אמצעים לפריצת גדרות, נשכב שירזי ואחריו חברו יעקב חודירה על הגדרות, ואפשרו לחבריהם לעלות על גבם ולדלג לתוך תחומי המוצב. שירזי נהרג בהמשך וזכה לאות הגבורה.

מ

מגד, אהרון. הסופר והמחזאי חיבר את "הקרב על התל", חוברת שהפכה למורשת קרב רשמית של חטיבת גולני וקצין חינוך ראשי לאירועי תל פאחר. מגד עשה למעשה את מה שצמרת החטיבה לא ביצעה – תחקיר של לוחמים רבים, שחלק מהם רואיינו על-ידו בבתי החולים. מתוך קטע הפתיחה שחיבר: "תל פאחר – מוצב אש וברזל בשרשרת המוצבים של הרמה הסורית […] דממת קיץ על התל המפוגר. חייל שרגלו חבושה ונתונה בסד ש'נמלט' מבית החולים מדדה על קביו בין התעלות, מתעכב לידן, מציץ לתוכן, מציץ לתוך הבונקרים האפלים. כאן נפלו אברהם סולוביץ' ואנשיו, כאן נפל אלכס קרינסקי, כאן אליהו שטיגליץ, שם דוד שירזי. שם נשרף זחל באש, שם עלה זחל על מוקש, פה על הכיפה נפל המג"ד" [לקריאה – לחצו כאן].

מוראד, שמואל. מ"מ בפלוגה א' של גדוד 12 בגולני, היה בכוח המ"פ ורדי שכבש את היעד הדרומי של מוצב תל פאחר. במהלך הקרב נפצע בידו, אבל התעקש להמשיך לפקד על חייליו, שאחד מהם, סמל דב רוזנבלום, נהרג בעת שמוראד ניסה לחלץ אותו משדה אש. זכה בעיטור המופת [לסיפורו – לחצו כאן].

מוקדימוקדי, רפי. מ"פ הפלס"ר של חטיבה 8. הוביל את הכוח שנע בראש חטיבה 8 לכיבוש מוצבי זעורה. לאחר שהכוח עבר את מוצב נעמוש התגלע ויכוח על המשך התנועה בין מוקדי לבין קצין סיור מיוחד שהצמיד פיקוד צפון לכוח. מג"ד 129, אריה בירו, פסק להמשיך לפי הוראות הסייר. וכך, במקום לטפס לכיוון זעורה ולעקוף את איזור הנ"ט של סיר א-דיב וקלע, נקלע הגדוד לקרב אש קשה. לאחר שהמג"ד בירו נפצע פעמיים ונאלץ להתפנות, הודיע מוקדי בקשר כי הוא לוקח פיקוד על הגדוד, עלה לטנק המג"ד, כיוון אותו צפונה וקרא בקשר ליתר הטנקים לבוא אחריו צפונה. סמוך למוצב 8173 נפגע הטנק, מוקדי שיצא להשיב אש במקלע נפגע וכך גם קצין הקשר הגדודי יובל בן ארצי שהיה באותו טנק. צוות הטנק הצליח להילחץ ולסגת. הטנק נפל לתוך ואדי והתגלה ביחד עם גופותיהם של מוקדי ובן ארצי רק לאחר 8 ימים. בתחקיר שעשו בתו ונכדתו של מוקדי הן טענו כי חטיבה 8 התרשלה ולא עשתה די לאיתור הלוחמים. תמצית ממצאי התחקיר מוצגת בסרט שעשו השתיים "אם תמשוך צפונה" [לראיון עם ארנה מוקדי]. בתגובה לסרט טענו ותיקי החטיבה כי החטיבה פעלה ועשתה ככל יכולתה בהתאם לתנאים של אז לאתר את הגופות ואת הטנק [לראיון עם ותיקי חטיבה 8].

מחסום הקוביות בקלעמחסום הקוביות. חסימה אנטי-טנקית של קוביות בטון, שהוצב בזמן השלטון הצרפתי בסוריה. בכיבוש הרמה הסורית ידוע על מספר מקומות כאלה. הראשון בעלייה לקלע, שם נאלצו הטנקים של גדוד 129 להצטופף בצוואר בקבוק ובכך הפך למטרה נוחה לטנקים סורים ולנשק נ"ט. הגדוד איבד בקרב על קלע כ-20 טנקים, אבל הצליח בכוחותיו האחרונים לכבוש את המתחם. מחסום קוביות נוסף היה בעלייה לכפר חרב שמעל הכינרת, שם טיפסו ב-10 ביוני 1967 כשישה טנקים באין מפריע, לאחר שהסורים עזבו את המקום. לאחר מכן המשיכו אל תאופיק ומשם לקונייטרה בפיקודו של אל"מ מוסא פלד, סגן מפקד אוגדה 36.

מט, דני. אל"מ, מח"ט 80 (צנחנים במילואים). פיקד על הכוחות שהונחתו בהליקופטרים בשעות אחר הצהריים של ה-10 ביוני 1967 באיזור מוצב תאופיק הסורי. הגזרה הדרומית של הרמה נפלה באותו יום כמעט ללא שום קרב בעקבות נסיגת הצבא הסורי, הודות להפצצת מטוסי חיל האוויר וההודעות המוטעות ששידר רדיו דמשק על נטישת קונייטרה. הנחתת כאלף לוחמים והגעתם לאיזור קונייטרה דרך צומת בוטמיה (מגשימים) היתה האקורד האחרון בכיבוש הרמה.

מלקחיים. תוכנית מבצעית של צה"ל להשתלטות על מקורות נהר הירדן, סילוק הצבא הסורי מקרבת הגבול והשתלטות על צירים המוליכים לדמשק.

אלברטמנדלר, אברהם (אלברט). אל"מ, מח"ט 8 בששת הימים. את שני ימיה הראשונים של המלחמה עשה בקרבות מול כונתילה בחזית המצרית. ב-7 ביוני קיבל פקודה לעבור לחזית הצפון, וב-9 בחודש הובילה החטיבה שבפיקודו את הקרב העיקרי להבקעת הרמה הסורית. חטיבה 8 היתה מיועדת לכיבוש משלטי זעורה, אולם בשל תנועה לא מבוקרת של גדוד 129 נמשכה החטיבה בדרך שלא היתה מתוכננת והגיעה אל הכפר סיר א-דיב שמתחת לקלע. גדוד הטנקים המשיך מדרך הנפט מזרחה ועלה אל קלע, בעוד שמנדלר באישור פיקוד צפון פנה מדרך הנפט צפונה אל יעדו המקורי. ביחד עם טנקי גדוד 377 וגדוד החרמ"ש 121 כבשו את מוצבי זעורה ולאחר מכן נעו דרומה ודרך הכפר ג'בב אל מיס התחברו עם שרידי גדוד 129 שכבש את קלע. ב-10 ביוני נעה חטיבה 8 מזרחה באין מפריע דרך צומת וואסט והיתה הראשונה להגיע אל קונייטרה. חטיבה 8 ביצעה בפעולתה את קרב ההבקעה העיקרי לכיבוש הרמה הסורית [לפרק ששת הימים בספר "אלברט"].

מקבת. שם הקוד למבצע הבקעת הרמה הסורית וכיבושה. התכנון לכיבוש הרמה החל לפחות כשנתיים לפני המלחמה. המאמץ העיקרי – "מקבת-צפון" נקבע לאיזור גבעת האם, שם אותרה "בטן רכה" במערך הסורי, שכללה שיפועים מתונים ודלילות יחסית של מוצבים סורים. מגבעת האם תוכננו טנקים וכוחות חרמ"ש וחי"ר לטפס ולכבוש שורה של יעדים – זעורה, נעמוש, בחריאת, תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר, בניאס, תל חמרה ועוד, במגמה להבקיע פירצה באיזור זה ולהגיע עד קונייטרה. המאמץ המשני תוכנן לאיזור גונן בתוספת התקפות הטעיה בג'לבינה, דרדרה ותל הילאל. בתום יום לחימה היתה אמורה להתבצע גם פעולת מקבת-דרום, במסגרתו תוכשר בגזרת הכינרת דרך עבור טנקים שיעלו לעבר אל-על. במקור נועד המבצע להתקיים בלילה, אלא שלבסוף המבצע יצא לדרך לפני הצהריים של ה-9 ביוני 1967, במטרה להקדים את הפסקת האש עם הסורים ולקבוע עובדות משמעותיות בגזרת גבול זו. המבצע החל עם בוקר ה-9 ביוני 1967, יומה החמישי של מלחמת ששת הימים, הצליח מעל המשוער הודות להתמוטטות מהירה מהצפוי של הצבא הסורי, נסיגה כללית של הכוחות ומנסה של מרבית תושבי הכפרים. כיבוש הרמה הושלם כתום כ-30 שעות לאחר נפילתן ללא קרב של קונייטרה, ששימשה בירת הרמה ומיפקדת האיזור, ושל העיירה הגדולה הסמוכה מסעאדה.

מרקחת. תוכנית מבצעית של צה"ל לפעולה מוגבלת של כיבוש רמת הבניאס, כולל תל עזזיאת ותל פאחר, והחזקת השטח למשך 24 שעות.

משני עברי הרמה. ספר שכתב העיתונאי יחזקאל המאירי על כיבוש הרמה הסורית. הספר, שיצא ב-1970, נשען על מסמכי פיקוד צפון, על פגישות שערך המחבר עם אלוף הפיקוד דוד אלעזר, מפקדים ולוחמים ועל עדויות מאמ"ן של מפקדים סורים שנשבו ע"י צה"ל, שהביאו את הצד שלהם במלחמה.

נ

נאסר. תוכנית התקיפה הסורית לכיבוש אצבע הגליל. בסיס התוכנית: דביזיה 12 בהרכב של שלוש חטיבות חי"ר וחטיבה משוריינת תתקדם לעבר צפת ותקטע את הגליל העליון במרכזו. דביזיה 35 בהרכב שתי חטיבות חי"ר וחטיבה משוריינת תתקדם לעבר טבריה ותשתלט על מפעל המוביל הארצי. חטיבת חי"ר 11 תכבוש את דן, דפנה ושאר ישוב ותשמש כוח הטעיה לריתוק כוחות ישראלים. בעת ביצוע התוכנית ב-6 ביוני 1967 פעל כוח ההטעיה בצורה חלקית. כוח אחד תקף את משק דן, אבל נהדף על-ידי חברי הקיבוץ. כוח אחר תקף את תל דן, שם נהדף ע"י פלוגת חי"ר מגדוד 34 ומחלקת טנקים. במקביל הותקף קשות מוצב אשמורה. מטוסי חיל האוויר הפציצו כוחות סורים בקו הראשון והשני, דבר שגרם לביטול ההתקפה. בעקבות כך הסתפקו הסורים בהגנה ובהפגזה מאסיבית של ריכוזי צבא וישובים בשטח ישראל.

נהוראי, משה. סא"ל, מג"ד 278 בחטיבה 37. ב-5 ביוני 1967 קיבל הגדוד פקודה לנוע משטחי הכינוס שלו בעין זיתים אל צומת גולני. עם תחילת כיבוש צפון הגדה, טיהר הגדוד מספר כפרים בין ג'נין לשכם וכן את העיירה טובאס. בהמשך צורף הגדוד לכיבוש שכם. ב-8 ביוני חזר הגדוד לאיזור הצפון ולמחרת השתתף בכיבוש איזור ראוויה ומוצב קנעבה שמעל גונן (ללא התנגדות) וטיהור מוצבי חפר.

טנק נוחיילהנוחיילה. מוצב סורי מצפון לקיבוץ דן, היה מעורב בתקריות "המלחמה על המים" לפני מלחמת ששת הימים. ב-6 ביוני 1967 היה שותף בתקיפת מוצב תל דן במסגרת פעולת הטעיה של הצבא הסורי, שבמהלכו היה אמור לפרוץ מגשר בנות יעקב ולכבוש את מרכז הגליל העליון. נכבש ללא התנגדות ב-9 ביוני על-ידי כוח מגדוד 34. בשטח המוצב עומד עד היום טנק T-34 שנפגע בתקרית אש ב-1964 [לכתבה על מוצב נוחיילה].

נעמושנעמוש. מוצב סורי כקילומטר מזרחית מעל גבעת האם וכפר סאלד. דרכו עברה חטיבה 8 בתנועה לזעורה שהשתבשה והפכה למסע לא מתוכנן לאיזור מוצבי קלע. טנקי החטיבה שעברו ליד נעמוש בצהרי ה-9 ביוני 1967 ירו לעברו במקלעים מבלי שהושבה אליהם אש. המוצב לא טוהר ע"י יחידות חרמ"ש של חטיבה 8 שעברו בו בהמשך. לאחר מכן התמקם לידו תאג"ד החטיבה ואז נורתה מהמוצב אש מנשק קל על-ידי חיילים סורים שהסתתרו בתעלות. לוחמי סיירת גולני וכוח סמח"ט 1 שעברו במקום בדרכם לסייע לגדוד 12 בתל פאחר, טיהרו את התעלות. מספר חיילים סורים נהרגו וכמה נלקחו בשבי.

ס

סדן. תוכנית הגנה והתבצרות של גבולות המדינה במקרה של תקיפה ערבית. בפיקוד צפון היו החטיבות המרחביות 2 ו-3 (חי"ר במילואים) אחראיות על הגבול עם סוריה. חטמ"ר 2 בגזרת הכינרת, וחטמ"ר 3 מאיזור מוצבי השפך (אלמגור) ועד הגזרה הצפונית (דן, דפנה, מעיין ברוך).

סגל, שלמה. מ"פ ב' בגדוד 12, נהרג בקרב תל פאחר 9.6.1967. סגל מונה למ"פ ב' כיומיים לפני הקרב, לאחר שהמג"ד מוסא קליין הדיח את המ"פ הקודם. סגל, שהיה עד אז קמב"צ הגדוד, הפך לנווט של הגדוד בתנועה לתל פאחר וישב על גבי הטנק המוביל. משימתו היתה איתור התוואי שמוליך מדרך ההטיה לציר הנפט. תוואי זה לא נמצא והשיירה של הגדוד נעצרה על תוואי ההטיה והפכה מטרה קלה לירי. סגל שעלה ברגל לבדוק את השטח דיווח למג"ד כי האיזור הוא בעל עבירות גרועה לטנקים. כתוצאה מכך, ומסיבות נוספות, שונתה תוכנית התקיפה כלפי תל פאחר, והיא בוצעה לבסוף מלמטה למעלה דבר שהוביל להסתבכות הקרב. סגל הצטרף בהמשך לאחד הזחל"מים ובהיותו בצומת האמ.איקס, בהצטלבות דרך ההטיה עם הדרך האוגפת את תל פאחר, נפצע קשה בבטנו מצרור ונפטר בדרך לתאג"ד.

סולו זלסולוביץ', אברהם. סמ"פ ב' בגדוד 12 של גולני, נהרג במהלך טיהור תעלות במוצב תל פאחר. ב-9 ביוני 1967 בעת שהכוחות עוד היו בתנועה לעבר המוצב, זמן קצר לאחר שהמ"פ שלמה סגל נהרג, פיקד סולוביץ' על כוח שהסתער בזחל"מים על מוצב בורג' בביל וכבש אותו ללא התנגדות. לאחר מכן, במסגרת כוח הס"מפים של הגדוד שנע באיגוף מצפון, הגיע סולוביץ' בזחל"ם עם כעשרה חיילים אל הכניסה למוצב ממזרח, שם פגש במ"פ הסיור סרן ראובן אליעז, שהורה להיכנס ללחימה ביעד הצפוני. סולוביץ' עם מספר חיילים נעו פנימה תוך ירי בתוך התעלות. בהצטלבות כלשהי נהרג עם אנשיו מאש חייל סורי שארב לכוח וירה בלוחמים בגבם. ביחד עם הסמ"פ סולוביץ' נהרגו יגאל כהנא, שלמה דודזאדה, יוסף לייבו וששון קרקוקלי. לוחם נוסף מאותו כוח, משה נחמיאס, נהרג באותה תעלה כשהצטרף אליה מעט מאוחר יותר וחברו אפי עמדי נפצע קשה, אבל ע"פ עדותו הצליח לגלגל רימון לכיוונו של הסורי ולהרוג אותו [לעדותו של צבי אייזנברג, חייל בכוח "סולו"].

סיר א-דייב. כפר סורי על דרך הנפט, כ-3 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ שמיר. דרכו עברה חטיבה 8 בתנועתה למשימת הבקעת הרמה הסורית. החטיבה לא היתה אמורה לעבור דרך כפר זה, אבל טנקי גדוד 129 משכו ועלו לאיזור הזה שלא כמתוכנן, ובהמשך נעו ועלו מזרחה אל הקרב הקשה במתחם קלע.

סלע (זכריה), עזרא. מפקד המחלקה המיוחדת בגדוד 12 של גולני. פיקד על הזחל"ם הראשון שהגיע לתל פאחר לאחר איגוף עמוק מצפון. בזחל"ם נהג הקמב"צ יוסי פרידמן לאחר שהנהג אמנון שוקרון נהרג. במהלך הנסיעה נהרג לוחם נוסף (ברוך צוקרמן) ובהגיע הזחל"ם ליעד הדרומי של תל פאחר ספג פגז תול"ר ממנו נהרג עוד לוחם (יוסף ברוך). סלע זכה בעיטור המופת על היוזמה שגילה [לראיון עם עזרא סלע – לחצו כאן].

ע

עין זיתים. חורשה מצפון לצפת שבה התמקמה חטיבה 37 בתקופת ההמתנה ומשם יצאה לקרבות בששת הימים. ב-1968 הוקמה במקום אנדרטה להנצחת חללי החטיבה בקרבות ששת הימים וביתר מלחמות ישראל בכלל [לכתבה על עין זיתים].

עין פית. כפר ציורי, קילומטר מזרחית מעל תל פאחר. שימש משפחות קצינים סורים מהעדה העלאווית. רוב בתי האבן נהרסו במהלך הזמן בעיקר באימוני חי"ר. הארכיטקטורה המיוחדת שלהם היא עדות למעמד הגבוה של האוכלוסיה שהתגוררה בו. מאיזור עין פית נורתה אש על כוחות גולני שלחמו בתל פאחר, וגם על גדוד 121 שהגיע לכפר, אולם היא לא היתה משמעותית.

בני ענברענבר, בני. סא"ל, מג"ד 51 של גולני. הוביל את הגדוד שלו לכיבוש תל עזזיאת, ועל הדרך גם את מוצבי בחריאת וחירבת סודה. ענבר דאג לפני המלחמה לבנות מודל של המוצב הסורי ולהתאמן עליו. הגדוד בפיקודו הגיע לעורף המוצב, כמתוכנן וכמעט ללא תקלות [מלבד טנק שעלה על מוקש] וכבש את המעוז הסורי בקלות יחסית ותוך זמן קצר הודות לכוח הסורי הלא גדול שנמצא בו ולא גילה התנגדות משמעותית. הגדוד סיים את כיבוש תל עזזיאת עם הרוג אחד. למחרת היום השתתף גדוד 51 בכיבוש מוצבי בניאס ועשה זאת ללא התנגדות, אם כי בגלל טעות במתן פקודות נהרגו כאן ארבעה לוחמים, כנראה מאש מרגמות גדוד 334 של גולני שסייע ממטעי דפנה. בהמשך הפך חלק מהגדוד ת"פ חטיבה 45 בתנועה אל מסעאדה והשתתף בטיהור קונייטרה [להקלטה של ענבר המספר על כיבוש עזזיאת ובניאס].

עשת, אלי. סא"ל, מג"ד 334, גדוד המרגמות של גולני. תחת פיקודו פעל גדוד המרגמות 120 מ"מ בדפנה, בתל דן ובאיזור חולתה במשולב עם גד"ש 828 בסיוע לגדודי 12 ו-51 בכיבוש תל עזזיאת, בחריאת, בורג' בביל, תל פאחר ורמת הבניאס. במהלך הלחימה מתחילת מלחמת ששת הימים נהרגו בגדוד 334 עשרה חיילים מאש ארטילרית סורית. בסה"כ ירה הגדוד במהלך ימי הלחימה למעלה מ-7,000 פצצות. עשת מילא גם תפקידים של מת"צ אוויר בגזרות סוריה וירדן [לראיון עם עשת].

פ

פדןפדן, בנצי. רס"ן, סמג"ד 377, נפצע בקרב על זעורה. עיקרו של גדוד 377 היה מסופח לחטיבה 8 במאמץ העיקרי בגזרת גבעת האם/זעורה. לאחר שגדוד 129 טעה בדרכו, המשיך לכיוון סיר א-דיב והסתבך בקרב קשה מול מתחם קלע, הופנו הטנקים של גדוד 377 מדרך הנפט צפונה לזעורה – היעד המתוכנן. פדן הוביל את הכוח להתקפה על זעורה. תוך כדי הסתערות נפגע הטנק שלו מבזוקה, פדן נפצע ביחד עם שני אנשי צוות, בעוד ששניים אחרים נהרגו.

גולדהפז, צבי (גולדה). רס"ן, סגן מפקד בא"ח גולני. במהלך פעולת גדוד 12 בכיבוש מוצב תל פאחר, קיבל פז הוראה להגיע לתל פאחר עם טנדרים שהוסבו לאמבולנסים ולפנות נפגעים. בגלל הפקק שנוצר באיזור גבעת האם העביר פז את הפיקוד על רכבי הפינוי לאחד הקצינים, ונסע עצמאית עם טנדר הגלדיאטור שלו ועם ארבעה לוחמים נוספים לעבר נעמוש ומשם עלה לדרך הנפט וצפונה. בהגיעו ליד הכניסה לכיוון עין פית נתקל בכעשרה לוחמי סיירת גולני, שהזחל"ם שלהם נפגע, ואסף אותם עד לכניסה המזרחית של תל פאחר, לשם כבר הגיע מפקד הסיירת ראובן אליעז. למרות הירי מסביב התקרב פז רגלית לעבר הכניסה למוצב על מנת לברר מקרוב את תמונת הקרב, ואז נפגע בראשו מקליע ונהרג. לאחר מותו הוענק לו עיטור המופת [לסיפור חייו של גולדה].

אלעדפלד, אלעד. אלוף, מפקד אוגדה 36 במלחמת ששת הימים. בתקופת ההמתנה עסק בתכנוני מבצע "מקבת" לכיבוש קו המוצבים הסורי הראשון, ואף היה אמור לנהל את קרב הבקעת המערך הסורי בגזרה הצפונית של הרמה (זעורה, תל פאחר, תל עזזיאת), אבל עם פרוץ המלחמה נשלח לצפון השומרון, שם פיקד על כיבוש ג'נין ושכם. לאחר מכן נקרא חזרה לפיקוד צפון והוטל עליו לנהל את כיבוש גזרת דרום הרמה הסורית. את מבצע מקבת צפון ניהל במקומו רמ"ט הפיקוד, אל"מ דן לנר. בצהרי ה-10 ביוני נחתו כוחות צנחנים (חטיבה 80) בהטסה מהליקופטרים באיזור הכפר תאופיק, ובמקביל מספר טנקים בפיקוד רמ"ט האוגדה, אל"מ מוסא פלד, טיפסו ועלו מתל קציר. הכוחות לא נתקלו כמעט בהתנגדות ותוך מספר שעות הגיעו מצומת בוטמיה (מגשימים) לקונייטרה וחברו לכוחות שהגיעו קודם לכן. בימים הראשונים שלאחר כיבוש הרמה הסורית היתה זו אוגדה 36 שפיקדה על כוחות צה"ל, עסקה בהתארגנות בגבול החדש וניהלה את העניינים מול האו"ם ומול התושבים הסורים [לראיון עם פלד].

פלד, משה. סא"ל, מג"ד 402 תותחי 155 מ"מ. בעת קרבות מלחמת ששת הימים שימש פלד בעיקר כמת"צ אוויר וטיווח גדודי ארטילריה כלפי מקורות אש סוריים. הגדוד שלו שהתמקם סמוך לקיבוץ כפר הנשיא ניהל קרבות אש עם הסורים, במהלכם נהרג אחד הלוחמים.

פרסבורגר, שמואל. סא"ל, סמח"ט 80. ביום ה-10 ביוני 1967 פיקד על מבצע הטסת מרבית כוחות החטיבה בהליקופטרים מאיזור יבנאל למתחם הסורי תאופיק [פיק] שמעל עין גב. כיבוש דרום הרמה הסורית ביום זה, כמעט ללא קרב וללא התנגדויות משמעותיות, השלים את השתלטות צה"ל על כל הרמה.

צ

צריח. תוכנית לפריסה והתבצרות, הכוללת את מיקוש איזור הגבול. במסגרת זו הטמינו אנשי חטמ"ר 3, יחידות הנדסה ואנשי הגמ"ר כ-25 אלף מוקשים בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה.

ק

מוסאקליין, משה (מוסא). סא"ל, מג"ד 12 בחטיבת גולני, נהרג בקרב תל פאחר. שמו הפך למיתוס במורשת הקרב של חטיבת גולני, ובה בעת נקודת מחלוקת. בחטיבה ייחסו לו "טעות בניווט" בעת שהוביל את גדוד 12 ופלוגת הטנקים בדרך ההטיה, והיה אמור לעלות מעין א-דייסה לדרך הנפט ומשם לתקוף את היעד. אלא שקליין, משיקולי מפקד, החליט תוך כדי תנועה לשנות את התוכנית, להמשיך ישר על תוואי ההטיה ולתקוף את המוצב מחזיתו המערבית. לפי ההערכות קליין עשה זאת מכיוון שהדרך המקשרת לציר הנפט לא נמצאה, הטנקים התקשו בעלייה ובנוסף נורתה אש סורית יעילה על הגדוד שנע באיטיות על דרך ההטיה וספג פגיעות. המח"ט יונה אפרת שצפה בתנועת הגדוד מאיזור גבעת האם הודיע בקשר למג"ד 51 כי נראה לו שמוסה טעה בדרך, ולכן שיתכונן לשינוי משימה ולבצע הוא את המשימה המתוכננת של גדוד 12, דהיינו לטפס לדרך הנפט. אפשרות זו לא בוצעה לבסוף, אולם שרבוב המילה "טעות" השתרשה לאחר מכן אצל כמה מחוקרי הקרב הזה במחלקת היסטוריה, שנטו לייחס לגדוד 12 טעות ניווט. פקודיו של קליין משוכנעים כי הניסיון להדביק לו טעות זו מצד ראשי החטיבה ולאחר מכן במחלקת היסטוריה גרמה לו עוול, וטוענים כי פעל כפי שפעל אך ורק משיקולים מבצעיים ותנאי השטח. לאחר שזחל"ם החפ"ק של גדוד 12 נפגע קלות מתחת לתל פאחר (ללא נפגעים בין נוסעיו), לקח עמו קליין את הקש"א משה הראל ועלה איתו אל החזית המערבית של המוצב, כדי לפקח מקרוב על העניינים ולוודא שכוחותיו אינם יורים אלה על אלה. לאחר שטיהר קטע תעלה ביחד עם המ"כ יצחק חמאווי שעלה ליעד עוד קודם במסגרת "כוח קרינסקי", ובעת שניסה לתאם בין הכוחות, תוך שהוא צועק את סיסמת הזיהוי של הגדוד "איתן איתן", נפגע קליין מאש סורית ונהרג בחזית המערבית של המוצב הצפוני. לאחר מותו זכה בעיטור המופת. על שמו נקרא בראשית שנות ה-70 בסיס הטירונים של גולני בשומרון [בזק]. משפחתו ופקודיו מנסים למחוק ממורשות הקרב למיניהן את הטענה כי טעה בדרך [לראיון עם אלמנתו שרה קליין].

קלע 2קלע. כפר ומתחם נ"ט מבוצר, כ-5 ק"מ מזרחית מעל קיבוץ שמיר, חלק ממוצבי הקו השני הסורי. מתחם קלע לא נכלל בפקודת המבצע לחטיבה 8, שהיתה אמורה לכבוש אותו באיגוף מצפון ומזרח, אבל גדוד 129 שנע בראש והיווה את חוד התקפת החטיבה הוביל משום-מה היישר אל קלע מבלי שאף אחד ממפקדי הגדוד או החטיבה יעצור בעדו. המג"ד אריה בירו נפצע ופונה, ועל המשך הלחימה פיקד המ"פ נתי הורוביץ (גולן). בקרב קשה נכתש מרבית הגדוד, שנאלץ לעבור דרך צוואר בקבוק של מחסום הקוביות. רק בתום ארבע שעות של לחימה נכבש לבסוף קלע במחיר של 13 הרוגים כשהגדוד נותר עם 3-2 טנקים שלמים בלבד.

קרינסקיקרינסקי, אלכס. סרן, מ"פ ללא תפקיד בחטיבת גולני, שהצטרף לגדוד 12 ונהרג בקרב תל פאחר. קרינסקי ("הג'ינג'י") היה על זחל"ם הפיקוד של הגדוד בדרך למשימת ההבקעה ב-9 ביוני 1967 והפך ליד ימינו של המג"ד מוסא קליין. אחרי השיבוש בתוכנית הקרב, כשהגדוד המשיך לנוע על תוואי ההטיה במקום לאגוף את המוצב ממזרח, נשלח קרינסקי לאחור להודיע למ"פ אהרון ורדי להסתער עם לוחמיו. על-פי עדותו של ורדי, הוא הציע לקרינסקי לחלק ביניהם את הכוח, אחד לדרומי ואחד לצפוני. על-פי עדותו של משה הראל, זו היתה ההוראה שנתן המג"ד. קרינסקי קיבל מוורדי 11 חיילים והוביל אותם לתקיפת החזית המערבית של המוצב. מספר לוחמים נפגעו במהלך ההסתערות. יצחק חמווי סיפר כי קרינסקי נלחם כארי בטיהור התעלות. בפעם האחרונה שראה את קרינסקי, הוא זוכר את הסרן נכנס עם שני לוחמים לאחת התעלות ביעד הצפוני. זכה לאחר מותו בעיטור המופת.

קרן, אריה. רס"ן, מג"ד חרמ"ש 121, היה חלק מחטיבה 8 במאמץ העיקרי בצפון גזרת הרמה. משימת הגדוד היתה לכבוש את מוצבי זעורה. במהלך התחלת התנועה מגבעת האם ספג זחל"ם הסמג"ד רס"ן משה חביב, פגיעה ישירה והתפוצץ על יושביו. שבעה מבין הלוחמים שהיו עליו, ביניהם חביב, נהרגו. הגדוד המשיך בדרכו ונע אחרי גדוד 129, שתחת לנוע לכיוון זעורה התקדם בטעות לעבר קלע. הגדוד עלה והגיע לסיר א-דיב ומשם פנה לעבר זעורה, נע בעקבות טנקי גדוד 377 שכבשו את המקום בעוד לוחמי גדוד 121 ביצעו טיהור של התעלות תוך התנגדות מועטה בלבד של כוחות סורים, ולאחר מכן השתלטו על הכפר. ב-10 ביוני בצהריים נע הגדוד מזרחה עם יתר החטיבה עד הגיעו לקונייטרה [לראיון עם אריה קרן].

ר

ראוויה [רוויה]. מתחם צבאי וכפר, שהיווה את קו המוצבים סורי השני, כ-3.5 ק"מ מזרחית מעל קיבוץ גונן. נכבש בצהרי ה-9 ביוני לאחר קרב קשה ע"י פלוגת טנקים מגדוד 266 וכוח הסיור של חטיבה 37, וכן כוח הנדסה ובסיוע תותחי 155 מ"מ.

ראש פינה, אסון. בבוקר יום שלישי 6 ביוני 1967 פתחו הסורים בהפגזה נרחבת על כל ישובי הגבול, כולל ראש פינה. ההפגזה ירדה גם על בניין המשטרה במושבה, שבו התמקמה מיפקדת חטמ"ר 3. פגז שפגע ישירות בחפירה מאחורי הבניין, שבה מצאו חיילים מחסה, גרמה למותם של שמונה ממיפקדת חטמ"ר 3. ההרוגים הם: יעקב לוי, בנימין אלכסנדרוביץ', מאיר פייגלסון, יעקב כהן, ליאון טבקרו, יוסף גרינבלט, דוד עובדיה ועזרא גבאי. דבר האסון לא פורסם בזמנו בכלי התקשורת, לא בדו"חות הסיכום של חטיבה 3 ולא במרבית ספרי המלחמה.

רדיורדיו דמשק. "קול הרעם" הסורי. צחוק הגורל – דווקא תחנה ערבית עם שידורי תעמולה בעברית עילגת, שניסתה בדיווחים מתלהמים לזרוע דמורליזציה אצל האויב הציוני, הכניסה גול עצמי ויש לה חלק חשוב בנפילת הרמה הסורית. בשבת בבוקר, 10 ביוני 1967, כ-20 שעות לאחר התחלת המיתקפה הישראלית, שידר רדיו דמשק הודעה שקרית על נטישת קונייטרה. הדיווח בא בהוראה מגבוה במטרה להראות את התוקפנות הישראלית על אף הפסקת האש שמדינות ערב הודיעו כי הן מוכנות לה. הדיווח פעל כבומרנג והחיש את מנוסת החיילים הסורים מהמחנות, ובעקבותיהם של תושבי הכפרים. בדמשק נוכחו בטעותם והחלו לשדר הודעות הרגעה, אבל זה היה מאוחר. באמ"ן הפיקו את המירב: אלי הלחמי (ויסברוט), ראש מדור סוריה, ביקש מקול ישראל בערבית לשדר את ההודעה מדמשק שוב ושוב מתוך ידיעה שחיילים סורים רבים מאזינים לקול ישראל בשל אמינותו. דיווח נוסף שייזכר מרדיו דמשק: ההודעה מה-6 ביוני כי צבא סוריה כבש את שאר ישוב. היה זה במסגרת ההתקפה שנהדפה על קיבוץ דן דווקא, במסגרת פעולת הטעיה מהמאמץ העיקרי הסורי בגזרת גשר בנות יעקב, פעולה שחיל האוויר הישראלי סיכל לפני שהחלה.

רום, אורי. אל"מ, מח"ט 37 במלחמת ששת הימים. החטיבה שבפיקודו היתה מיועדת להיות אגרוף השריון שיבצע את הפריצה העיקרית לרמה הסורית. במהלך השבועות שלפני המלחמה היתה חטיבה 37 בתוכניות מבצע "מקבת" שניהלה אוגדה 36, לכיבוש הרמה מאיזור תל חמרה/בניאס, ובהמשך מתל עזזיאת, אולם בסוף היום הראשון לפרוץ המלחמה, בערבו של ה-5 ביוני, נשלחה החטיבה ללחימה בצפון השומרון [מלבד גדוד 377 שנותר באצבע הגליל ובהמשך היה ת"פ חטיבה 8 וחטיבה 1 בפריצה מגבעת האם]. חטיבה 37 נעה מזרחית לג'נין וניהלה קרב עם גדוד פטונים ירדנים בעמק זבבידה ולאחר מכן נעה דרומה וכבשה את שכם. ב-8 ביוני החלה החטיבה במסע חזרה לצפון ובצהרי 9 ביוני שולבה בקרבות ההבקעה בגזרה המרכזית ת"פ חטמ"ר 3, לחמה על כיבוש מוצבי דרבשיה וראוויה שבגזרת גונן, ולמחרת כבשה ללא קרב את מחנה וואסט, המשיכה דרומה לנפח ומשם הגיעה לקונייטרה.

ריינר, אפרים. סא"ל, סמח"ט 3, החטיבה שהגנה על קו הגבול עם סוריה מתל דן ועד מוצב השפך. עם פרוץ המלחמה בגזרה הצפונית ב-9 ביוני 1967 מילאו כוחות החטיבה משימות התקפיות על תל הילאל, דרדרה, ג'לבינה, דרבשיה ועוד, כחלק מפעולות ההטעיה למאמץ העיקרי לכיבוש הרמה מאיזור גבעת האם. לאחר המלחמה מונה ריינר להיסטוריון של פיקוד צפון לסיכום אירועי מלחמת ששת הימים. במסגרת זו קיים תחקירים בשטח עם לוחמים ומפקדים. העדויות שימשו בהמשך את ענף היסטוריה במה"ד לסיכומי הלחימה של הגזרה הסורית.

רמת הבניאס. מתחם צבאי סורי שכלל ארטילריה ונ"ט, שכן על גבעה מעל ערוץ הנחל מעט צפונית לתל עזזיאת. מכאן החלה ההתקפה על קיבוץ דן ב-6 ביוני 1967 באמצעות מספר טנקים וכוחות חי"ר. ב-9 ביוני עם התחלת כיבוש תל פאחר ותל עזזיאת נורתה מרמת הבניאס אש טנקים אל הכוחות המתקדמים, שנפסקה תוך זמן קצר כשהסורים החלו לסגת. על שטח רמת הבניאס הוקם לאחר מלחמת ששת הימים קיבוץ שניר.

רשף, אמנון. סרן, קצין אג"מ של חטיבה 8 במלחמת ששת הימים. תחת פיקודו הועברו במבצע לוגיסטי מסובך שניים מגדודי החטיבה מגזרת סיני לאצבע הגליל תוך כ-12 שעות, לקראת משימת ההבקעה בגזרה הסורית. רשף הפך מה-8 ביוני 1967 לסמח"ט בפועל [לאחר שהסמח"ט מוטקה בן פורת נשאר בגזרת סיני עם חלק מהכוחות] ניהל את החפ"ק העיקרי של החטיבה מאיזור קיבוץ עמיר. בגלל טעות הניווט שגרמה להסתבכות החטיבה, מילא רשף תפקיד חשוב בארגון, בהכוונת הכוחות ובשליטה על אש הסיוע. רשף היה זה שניהל מאחור את הקרב הקשה שניהל גדוד 129 במתחמי סיר א-דיב וקלע, כשהדריך את המ"פ-מג"ד נתי הורביץ (גולן) בזיהוי השטח [לראיון עם אמנון רשף].

ש

שילון, דן. כתב קול ישראל, דיווח לרדיו על קרב תל פאחר. ב-9 ביוני 1967 היה שילון בזחל"ם של מג"ד 12 מוסא קליין בדרכו לכיבוש המוצב הסורי. כשהזחל"ם נפגע, שילון נהדף החוצה מהדלת האחורית והטייפרקודר שלו נפגע. הוא נותר בשטח וסייע לטפל בנפגעים ובהמשך נסע לתאג"ד בהגושרים עם זחל"ם עמוס פצועים ובהם ידידו מהעיתון "מעריב", מפקד הטנק יעקב העליון, שנפצע קשה מאוד. הדיווח שהעביר שילון לקול ישראל על הקרב קוצר ע"י הצנזורה, ומה שנותר היה דיווח מקרית שמונה לא מדויק ורווי פאתוס, שזיכה אותו בסוף 1967 בפרס ראשון של איגוד העיתונאים הארצי על כתבת הרדיו הטובה ביותר ששודרה במלחמת ששת הימים [לראיון עם דן שילון].

שירזי זלשירזי, דוד. לוחם בגדוד 12 של גולני שנהרג בכיבוש תל פאחר. שירזי, שעמד להשתחרר מהשירות כמה ימים לפני פרוץ המלחמה, הוחזר ליחידתו בצו 8. היה בכוח שהוביל את גדוד 12 תחת המ"פ אהרון ורדי. נשכב על גדרות היעד הדרומי כדי שחבריו יוכלו לעבור על גבו לשטח המוצב, ועמו עשה זאת גם חברו יעקב חודרה. שירזי וחודרה פעלו על-פי התרגולות הידועות של גולני בכיבוש יעד, אבל הפיכת הקרב לסיפור של מיתוס והקרבה העצימה את הסיפור ומכאן גם נטבע המושג – "לשכב על הגדר בשביל החברים". בהמשך הלחימה ביעד הדרומי נפגע שירזי בראשו מאש שנורתה מהמוצב הצפוני של תל פאחר ונהרג. לאחר מותו זכה לעיטור הגבורה על פעולתו.

שלם, אלישע. סא"ל, מג"ד 98. הגדוד היה מיועד לכבוש את כפר חארב [מעל תל קציר], אבל משימתו שונתה. הוא הוטס בהליקופטרים אל איזור תאופיק, שהתגלה כנטוש. בהמשך סרק הגדוד את מחנות סקופיה ואת איזור אל-על וצוואר הבקבוק שם.

שמחונישמחוני, אורי. סרן, קמ"ן חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. היה על זחל"ם החפ"ק הקדמי בעת תנועת הכוחות לתל פאחר ותל עזזיאת. כשקרב תל פאחר החל להסתבך והקשר עם הגדוד השתבש, נשלח שמחוני ברגל ע"י המח"ט יונה אפרת כדי לברר מה קורה ולדווח לו. אחרי המלחמה טען שמחוני כי הדרך מאיזור עין א-דייסה, שממנה היה אמור גדוד 12 לעלות לדרך הנפט ומשם לתל פאחר, אך לא ביצע זאת, היתה עבירה לרק"מ, בניגוד לטענות של מ"פ הטנקים. לראיה, סיפר, המח"ט בדק זאת בעצמו כשנסע שם יומיים לאחר הקרב עם הג'יפ שלו ביחד עם שמחוני ועם המ"פ אהרון ורדי וקבע כי טנקים וזחל"מים יכלו לעלות דרכה. [לראיון עם שמחוני].

שפר, רפאל. סא"ל, מג"ד 266 בחטיבה 37. ביום הראשון של המלחמה עבר הגדוד משטח ההיערכות שלו בחורשת המייסדים ביסוד המעלה לגזרת עפולה, משם נעה דרומה וכבשה את ג'נין, המשיכה ולחמה בגדודי פטונים ירדנים באיזור ג'לקמוס, טובאס ושכם. ב-9 ביוני צורף הגדוד ביחד עם עיקר החטיבה והשתתף בכיבוש מוצבי ראוויה-וואסט וסיוע לגדוד 17 בכיבוש מוצב 8100 שמעל קיבוץ גונן.

מנושקד, מנו. סא"ל, מפקד חטמ"ר 3 שהחזיקה את קו הגבול הצפוני מתל דן ועד לשפך הירדן לכינרת. לחטיבה לא תוכננו פעולות התקפיות במסגרת תוכניות מבצע "מקבת", אולם ביום ה-9 ביוני 1967, עם התקבל הפקודה לתקוף, קיבלה החטיבה משימה כללית לתקוף מספר יעדים בגזרה המרכזית של הרמה וליצור מהומה, כחלק מפעולת הסחה לקראת המאמץ העיקרי בגזרה הצפונית. כשתחת פיקודה מספר גדודי חי"ר, גולני וצנחנים (גדודי 33, 17, 65) וכמה פלוגות טנקים מחטיבה 37, פיקד שקד על כיבוש דרדרה, תל הילאל, ג'לבינה, קנעבה, המורתפע, ראוויה, חפר ועוד. בערב שבת ה-10 ביוני הגיע שקד למוצב המורתפע, לא הרחק מבית המכס העליון, שבמשך שנים הטיל את חיתתו על תושבי גדות, ומשם קרא במגאפון לעבר חברי הקיבוץ: "מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים" [לראיון עם שקד].

שרוני, נתן. סא"ל, מג"ד 871 במיל' של תותחי 155 מ"מ מתנייעים. הגדוד התמקם ליד שדה נחמיה ומיומה השני של מלחמת ששת הימים ניהל חילופי אש ארטילריים עם הסורים. ב-9 ביוני 1967 סייע הגדוד באש לחטיבה 8 בעת שזו פעלה לכיבוש קלע וזעורה. הגדוד לא סבל מאבידות במהלך הקרבות על אף האש שנחתה בסמוך לו [להאזנה לנתי שרוני מסכם את פעילות יחידתו – לחצו כאן].

שריג, רן. מ"פ א' בגדוד הטנקים 266 של חטיבה 37. הפלוגה שלו היתה ת"פ גדוד 17 בכיבוש מוצב 8100 שמעל גונן ובהמשך לכיוון מחנות ראוויה. מול ראוויה ספג הכוח שלו אש נ"ט כבדה ונותר להילחם בשטח ביחד עם פלוגת הסיור 134 של החטיבה עד לכיבוש המתחם עם ערב של ה-9 ביוני 1967.

ת

תאופיק. כפר סורי בדרום רמת הגולן, מעל קיבוץ תל קציר. הכפר היה בשטח המפורז לפי הסכמי שביתת הנשק 1949, וחלק מאדמותיו נותרו בישראל. בסמוך לכפר הוקם מוצב סורי שהיה פעיל בתקריות הירי עם ישראל, הפגיז מדי פעם את תל קציר ועסק במיקוש האיזור. ב-1960 ביצעה חטיבת גולני פעולת תגמול ופשטה על תאופיק בעקבות תקרית אש גדולה. בפשיטה נהרסו בתים רבים בתאופיק התחתונה. שלושה חיילי גולני נהרגו בפעולה זו ("מבצע חרגול"). מתחם תאופיק היה היעד העיקרי במבצע "מקבת" של פיקוד צפון לכיבוש הרמה הסורית. ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, ב-10 ביוני 1967, הונחתו כוחות צנחנים של חטיבה 80 בהליקופטרים סמוך לתאופיק ומצאו אותה נטושה.

תל הילאל. מוצב סורי מעל יסוד המעלה וחולתה, מראשוני היעדים הסורים שנכבשו עם תקיפת הרמה בצהרי ה-9 ביוני 1967. משימת כיבושו הוטלה על-ידי גדוד 33 (בפיקודו של סא"ל יצחק חלפון שנהרג) שהיה ת"פ החטיבה המרחבית 3. על כיבוש המוצב פיקד מ"פ ג' יואב חורין, שהסתער על היעד מהחזית המערבית שלו תוך תנועה אל היעד דרך תנאי שטח קשים שכללו סבך צמחיה וקרקע בוצית. אלה אפשרו לו הגעה שקטה וטיפוס מבלי להתגלות. בכיבוש תל הילאל נהרגו 4 חיילי צה"ל ושניים נפצעו. 5 חיילים סורים נהרגו בקרב זה [לסיפור הקרב לחצו כאן].

תל חמרה. הפינה הצפון-מזרחית בגבול ישראל-סוריה ערב מלחמת ששת הימים. מוצב ארטילריה וטנקים ששלט על איזור דן, דפנה ושאר ישוב. נכבש ללא קרב על-ידי חטיבה 45 לפנות בוקר של ה-10 ביוני 1967.

תל עזזיאתתל עזזיאת. מוצב מחלקתי מעל שאר ישוב ודן, נחשב ליעד הסורי האימתני ביותר שהטיל את חיתתו על הישובים הישראלים. בתוך שטח מוצב תל עזזיאת עובר למעשה קו הגבול שנקבע בהסכם שביתת הנשק 1949, אבל הסורים סירבו להכיר בכך. תל עזזיאת היה מוצב מבוצר במיוחד וממוקש מכל עבריו, והיה פעיל מאוד בחילופי אש עם כוחות צה"ל בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, סביב העימות על השטחים המפורזים. בתוכניות "מקבת" לכיבוש הרמה הסורית יועד גדוד 51 של גולני לכבוש את המקום לאחר הגעה מעורפו. הגדוד בפיקודו של בני ענבר עשה את המוטל עליו, כשתרמה לכך העובדה שארטילריה מדויקת של גדוד המרגמות 334 והופעת הכוחות מדרום גרמה לבריחה של חלק מחיילי מהמוצב. בניגוד לתדמית הקשוחה שיצאה לו, תל עזזיאת נכבש לאחר לחימה קצרה ולא עיקשת במיוחד. מאשנבי הירי של עזזיאת אפשר לראות כיום את בתי שאר ישוב ובריכות קיבוץ דן הפרושים כעל כף יד, תמונה הממחישה את השליטה הטופוגרפית המוחלטת של הסורים על שטח ישראל.

המוצב הדרומיתל פאחר. מוצב פלוגתי בקו המוצבים הסורי השלישי. היה חלק מתוכנית הכיבוש הראשונית של חטיבת גולני במטרה לכתר את תל עזזיאת ממזרח ולבודד אותו. למוצב זה לא הוקדשה מלכתחילה חשיבות רבה מדי בתכנונים, אבל בדיעבד הוא הפך ליעד העיקש ביותר שגבה מחיר דמים כבד במהלך הסתבכות הכוח בדרך אל היעד ובהסתערות עליו. גדוד 12 שהיה בדרכו ליעד, מתוגבר בפלוגת טנקים מגדוד 377, היה אמור לכבוש אותו בתנועה מדרך ההטיה אל דרך הנפט ואז הגעה מדרום ליעד וכניסה לתוך המוצב מהעורף [ממזרח]. אלא שהגדוד לא מצא דרך בין תוואי ההטיה לדרך הנפט. בעקבות כך החליט המג"ד מוסא קליין לתקוף ממערב למזרח, מלמטה למעלה. סיבה נוספת להחלטתו היתה אש סורית שפגעה בטנקים ובזחל"מים שעל דרך ההטיה. בעקבות כך הגיע הגדוד מתחת ליעד כשחלקו פגוע. המצב הסתבך לאחר שהטנק המוביל נפגע בזמן שעלה בדרך האוגפת את המוצב, בעוד שיתר הטנקים נותרו מאחור וחיכו לפקודות. מספר כוחות מפלוגה א' התפצלו ועלו ליעד, ובהמשך היה זה המג"ד קליין, שטיפס לשם אף הוא עם קצין הסיוע, ולאחר טיהור קטע תעלה נהרג. עוד קודם נהרגו שני מ"פים מהגדוד, שלמה סגל ומיכאל תשבי, הסמג"ד זוהר נוי נפצע קשה, מ"פ נוסף (ורדי) נאחז ביעד הדרומי של התל, ולמעשה לכוחות שהתקבצו מתחת ליעד לא היתה סמכות ברמת מ"פ ומעלה שייתן פקודות וייקח שליטה. בחפ"ק החטיבתי בפיקוד המח"ט יונה אפרת איבדו קשר עם הגדוד והתקשו להבין את המצב. במצב הזה לקחו את הפיקוד הסמ"פים של גדוד 12 והקמב"צ הגדודי יוסי פרידמן, העלו כוחות בזחל"מים ונעו באיגוף מצפון אל החלק הדרומי של תל פאחר. בהמשך הגיעו מדרך הנפט מכיוון דרום מחלקה מסיירת גולני וכוח קטן בפיקוד הסמח"ט, שנשלחו ליעד כתגבורת, פרצו לחלק הצפוני וחיסלו את כיס ההתנגדות האחרון שנותר. המוצב נכבש לאחר 3.5 שעות, שבהן בוצעו עליו כעשר התקפות מכיוונים שונים לסירוגין. 34 לוחמים נהרגו ו-113 נפצעו. ההגדרה לקרב תל פאחר נעה בין תהילה לכישלון, אבל בחטיבת גולני הוא הפך למיתוס ולשם נרדף לגבורה, דבקות ונחישות. 20 צל"שים, יותר מכל קרב אחר של צה"ל אי-פעם, הוענקו ללוחמים, בהם שני עיטורי גבורה. אחרי כ-25 שנה שבהן עמד זנוח, שוקם המקום על-ידי המועצה האיזורית גולן בשיתוף משרד הביטחון והפך לאתר "מצפה גולני". חלקו הצפוני פתוח למבקרים והוא כולל אנדרטה ללוחמי גולני שנפלו במהלך מלחמת ששת הימים, כולל 11 הרוגי גדוד 13 באסון בית המכס לאחר המלחמה. חלקו הדרומי של המוצב סגור למבקרים מחשש למיקוש [למפת הרוגי תל פאחר].

תל קציר. הקיבוץ הוקם (1949) מלכתחילה על שטח מריבה בין ישראל לסוריה. לפני הקמתו היה במקום מוצב סורי. בהסכם שביתת הנשק נקבע המקום כשטח מפורז. לפי הפרשנות הישראלית, מותר היה לה להקים ישוב בשטח כזה, וכך עשתה למורת רוחם של הסורים. תושבי תל קציר חיו, אפוא, בצל הפגזות סוריות תכופות או בתקריות אש שיזם פיקוד צפון ע"י עבודות טרקטורים בחלקות ובמטעים על שטחים שנויים במחלוקת, כביטוי לריבונות ישראלית. מתחילת מלחמת ששת הימים, ובמיוחד ב-9 ביוני 1967, הופגז כל איזור תל קציר לאחר שטנקים וארטילריה ישראלית ניהלו חילופי אש עזים עם הארטילריה הסורית. ב-10 ביוני טיפסו ועלו סמוך לתל קציר כוח שריון וחי"ר בדרכם לכיבוש כפר חרב ולתאופיק.

תשבי מיכאל. מ"פ ג' בגדוד 12. נהרג בקרב תל פאחר, במהלך ניסיון תקיפה שלא צלח שאותו הוביל הסמג"ד זוהר נוי, על הגדרות שמתחת לחלק הצפוני של המוצב. בנוסף לתשבי נהרגו בקרב זה גם מג"ד 12, מוסא קליין, מ"פ ב' שלמה סגל, המ"פ הנספח אלכס קרינסקי, כאשר הסמג"ד זוהר נוי נפצע קשה. בכך נותר גדוד 12 ללא שדרת הפיקוד הבכיר. קצינים בדרגות סגן ומטה לקחו מכאן את היוזמה וניהלו את המשך הקרב כמיטב יכולתם.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “מילון החזית הסורית (מתעדכן)

  1. כאמור, זו גרסה ראשונית של המילון. הערכים יתעדכנו במשך הזמן שוב ושוב בהתאם לגילויים חדשים.
    יתווספו עוד ערכים רבים נוספים שאינם נמצאים בגרסה הראשונית הזו שמתפרסמת ב-20 בינואר 2015.

    מעריך שבאיזור אפריל המילון יהיה כמעט שלם ומקיף. כולל צילומים נוספים.
    אתם מוזמנים להעיר על הערכים הקיימים ולתקן.

  2. רעיון טוב מאוד לסיכום הקרבות בשביל מי שמבקש לדעת בתמצית ולא נאלץ לקרוא טונות של חומר
    אנא בטובך אל תשכח את הרוגי אסון בית המכס העליון גדוד 13 גולני ,תודה

  3. רעיון יפה.

    כמתבקש, להלן כמה הערות קצרות:

    "נהרג על-ידו" – – – עדיף (כדי למנוע הבנה בלתי נכונה): נהרג לידו

    "של כשבעה לוחמים" – – – מדוייק יותר: של שבעה לוחמים

    "באותן שניות המשיך לירות במקלע" – – – לירות על מה? (ע"ע עיטור הגבורה)

    נעמוש. על שמו קרוא…

    "מאש סורית בגבו" – – – עדיין לא הוברר שהירי בא מגבו.

    "היה זה שנשכב" – – – היה הראשון שנשכב, לפי פקודה (ע"ע עיטור הגבורה וע"ע יעקב חודרה).

    "לאחר 3.5 שעות בהן נהרגו 34 לוחמים" – כדאי להוסיף: ונפצעו רבים (ולמען הדיוק, בשעות הללו נהרגו 33).

    מה נסגר, לא היו יותר מ-20 צל"שים?

    ולמשהו שאינו קצר:

    "ידוע שמח"ט גולני, יונה אפרת, האשים את מודיעין פיקוד צפון בכך שלא ידע שחלק מהתעלות בתל פאחר היו מחופות (בדיווחי המודיעין נכתב כי חפירת חלק מהתעלות לא הסתיימה) או כי לא ידע כי הן גבוהות מאוד [קישור לראיון עם גנדלר]" – – – מהיכן ידוע שאפרת התלונן על התעלות המחופות והעמוקות? בראיון עם גנדלר הובא רק (בפי המראיין) ש"לוחמי סיירת גולני התלוננו שלא ידעו שהתעלות בתל פאחר עמוקות מאוד" ולא הוזכרו שם כלל האשמות של אפרת. על אלו סופר בראיון עם שפר, באופן כללי: "הוא הגיע לפיקוד ובא בטענות קשות. הוא ביקש שנראה לו את הפוטוסטט והוא יראה לנו מה לא נכון ומה לא מדויק", ובאופן פרטי רק: "למה כתבנו על הגיא שבין שתי זרועות המוצב שהוא ממוקש, והוא לא היה ממוקש".

    אגב, לעומת גנדלר שקבע בביטחה: "אני אומר לך שאנחנו ידענו בדיוק שהן עמוקות", סיפר שפר: "הדבר היחיד שמאוד הפתיע ומאוד היקשה עליהם, ואת זה באמת שלא יכולנו לדעת, זה שתעלות הקשר היו עמוקות מהרגיל".

    דומני שמילון זה גם מגלה טפח מודיעיני: "(בדיווחי המודיעין נכתב כי חפירת חלק מהתעלות לא הסתיימה)", ומכסה טפחיים, מה עוד נמצא דיווחי המודיעין הללו (הבהרה: אם אלו כבר התפרסמו כאן, הרי שאינני זוכרם ומתנצל). בכל אופן, על הנקבע כאן: "הרושם הוא שהמודיעין שסופק ליחידות הלוחמות היה טוב ומקיף", הרי שבכל הקשור לגולני בתל-פאחר, יש להמתין לפירסום התצ"א הנמצא לאחרונה בארכיון צה"ל, שלפי הנמסר הוא ששימש את הלוחמים לפני הקרב. אם יתברר שאף הוא, כפוטוסטאט שנמצא באזור אחרי המלחמה, רק משנת 66' ("גדר בספק"), יהיה בזה כדי להציב סימן-שאלה גדול על ה"טוב ומקיף".

    ועוד אגב הראיונות הנ"ל, איני יודע אם זה שייך לערך מודיעין, או לערך אחד שכדאי ליצור (ערך "אבסורד", ערך "אבדות", או ערך "מצפוני נקי"), אך את המשפט "אני את האורגינל של הפוטוסטט הזה לוקח אליי הביתה" כדאי לשלב היכן שהוא במילון.

  4. תודה על דבריך, תיקנתי חלק מההערות.
    לגבי הערכים שהצעת – נדון בהם בשלב יותר מתקדם, אחרי הכנסת ערכים בסיסיים.

  5. הייתי מוסיף גם את שמו של בנצי פדן ז"ל סמג"ד 377, שהיה ללא ספק דמות מפתח בהובלת הגדוד, בכשרונו להבין את תמונת הקרב ולאור התמצאותו הטובה בשטח לנווט את הגדוד במהלכיו לכיבוש מוצבי זעורה.

  6. "היה היחיד שלא נפגע מבין 12 הלוחמים בכוח" – – – האם התברר שגם ביבר נפגע? [השווה: "ביבר תפס עמדה מאחורי הבונקר השני עד שנגמרה לו התחמושת (היה מקלען) או שנפגע, אינני יודע כי הוא נעלם פתאום"] ואם לא, צ"ל: היה כמעט היחיד

    "לאחר המלחמה סיפר" – – – האם יש מישהו המספר אחרת? אם לא, לטעמי יש בהוספה זו טעם לפגם.

    "מקבת. שם מחזהו של שייקספיר נבחר לקוד מבצע הבקעת הבקעת הרמה הסורית וכיבושה" – – – עד כמה זה ברור ששם הקוד נקרא על שם המחזה [הטראגי]? ולחילופין, על שם המלך הסקוטי Macbeth שעל שמו קרוי המחזה הנ"ל? לתומי חשבתי שבצה"ל (לפחות של אז) היו משתמשים לקוד צבאי בשם עברי, בפרט שכזה מתאים גם לקרב: "מקבת" הוא סוג של פטיש (באמצעותו הכניעה יעל אשת חבר את סיסרא שר הצבא הכנעני, "ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו") והוא מלשון "נקב", שכן ראשו של הפטיש המדובר חד, שבו נוקבים סלעים. הוא שאמר הנביא ישעיהו, "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם", המקבת היא זו בה חוצבים את הבורות (או שבפסוק זה אין הכוונה לפטיש אלא לנקב הנחצב).

    • הערות נכונות. יתוקן בהמשך היום.
      לא זכרתי שמקבת היא מילה תנ"כית. והגיוני שמאן דהוא הפך אותה למילת קוד לתקיפת הרמה בשל המשמעות שלה, כמו המלים בהן השתמש הרמ"ט לנר בסיכום שלו אחרי המלחמה על קרב קלע – שבו "קדחו חור ברמה".

  7. יומן הרמה התעדכן בימים האחרונים. נכון לעכשיו המילון כולל כ-80 ערכים.
    הערכים עוברים מדי פעם שינויים ותוספות.
    הערות והצעות יתקבלו בברכה.

    • שלמה,

      יש אפשרות לעקוב אחר הערכים החדשים, או שצריך לקרוא שוב את הכל ולחפש?

      בינתיים אעיר: "במהלך הטיהור נהרגו סולוביץ' ו*ארבעה* מחייליו" / "בשלב מסוים בפינת תעלות נהרג עם *שלושה* מאנשיו" מאש חייל סורי שארב לכוח" [ועוד אעיר, כי הסיפור על החייל הסורי שארב, עדיין צריך בירור].

        • רק הערתי על השינוי, וראיתי שבתיקונך העדפת 3 על 4. אך ראה בפוסט 142 שדני כתב שאפשר שגם ששון קרקולי נפל שם, ועל כך הערת בתגובתך לעדות גרשוני מהסיירת, שמשמע מדבריו שהיו (חוץ מסולו) 4.

          • מעריך שקרקוקלי הצטרף לכוח סולו ונהרג גם הוא בהסתערות הזו, אבל זה לא סופי. נחכה עם זה עד שנמצא הוכחה לכך.

            • יש לנו עדות שנפלו שם ארבעה? נדמה לי שלא. א"כ העדות של גרשוני, שהזכיר חמישה, מכרעת, בצירוף העדות של אייזנברג על שהיה איתם (כוח סולו) "אחד מבא"ח", שככל הנראה הכוונה על קרקוקלי.

  8. שלמה צהרים טובים אני מציץ הייתי מאוד שמח עם גם לאבא היתה תזכורת על אבא סגן שוורץ .שפעל לחידוש הפרויקט החדש ישן בתל פאחר .

  9. למה אין כתבה על קיבוץ שער הגולן הקיבוץ עלה ב1937 נחרב ב1948 עי הסורים ימ"ש נבנה מחדש ועברנו שנות סבל עד סיום מלחמת ששת הימים ?

    • יהודה, לאט לאט אני מקווה להגיע לכל הישובים. המרכזיים שבהם בחזית הסורית צויינו בינתיים כאן במילון.

  10. אתר מדהים עם תוכן איכותי, עשיר ויחודי.
    נחסך לי להגיע ממרחקים לארכיון צה"ל. תודה להוגה ולמבצע.
    דודי, מכין עבודה על מלחמת 6 הימים.

  11. משום מה "נעלם" גדוד המסייעת של החטיבה – גדוד הרעם, שהינו גדוד 334 אשר חייליו עברו את הטירונות בחטיבה, את קורס המכי"'ם ב- ג'וערה של החטיבה, אימון קיץ וחורף של החטיבה, פרישהו תחזוקת הקווים של החטיבה…,וכן השתתפות של חיילי הגדוד בכיבוש הרמה, כולל "תל פאחר", לפחות הקשרים + מפקד סוללה ג' שהיו עם מ.קליין בזחל"מ, כולל הקש"א גדעון עציון שצורף לסמח"ט יחד עם שני הקשרים שירדו לתעלות בתל פאחר, ואחר מהם כותב שורות אלה.
    אני מבין שקיימת מגמה להדיר את הגדוד וחייליו מהחטיבה, כולל אי הזמנתם לאתר ביום 9.6.2016 למרות שמסרתי פרטים וכיו"ב, כך גם עשרות שנים נעדר זכרון הגדוד בצומת גולני – אתר גולני, עד לאחר הפעלת לחצים על מקבלי ההחלטות לכלול את הגדוד באתר הזכרון, עד היום אני לא מבין את המניע להדרה ולהתעלמות זו מהחטיבה.
    אברהם (אבי) מילר
    .

    • לאבי: אף אחד לא מדיר אף אחד. לגבי ה-9.6.2016 זו היתה הזמנה ששוגרה רק בפייסבוק "תל פאחר אז והיום" ובבלוג, מי שראה – ראה, ומי שבא – בא. לא הזמנו אף אחד באופן מיוחד. במילא האירוע הגדול יהיה בשנה הבאה במלאת 50 שנה ואז אני מניח שייעשה מאמץ להגיע לכל הלוחמים שנלחמו בששת הימים כולל גדוד המכמ"ת של גולני שעשה עבודה יוצאת מהכלל.

      לגבי גדוד 334 במילון – הוא מופיע תחת הערך עשת אלי, המג"ד של 334.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s