עמי לב טוב לא לבד

אם לא יהיו תקלות בלתי צפויות אמורה לקום באוקטובר 2015 אנדרטה לזכר חללי גדוד 377 במלחמות ששת הימים ויו"כ, שתמוקם לצד האנדרטה המפורסמת לזכרו של מ"פ ה', עמי לב טוב * נסענו למוצב 9136 בזעורה עם יהודה ארזי ואלישע שפירא מוותיקי הגדוד, שהחלו להריץ את הפרויקט

ארזי ואלישע

יהודה ארזי (מימין) ואלישע שפירא ליד האנדרטה לזכרו של עמי לב-טוב, על הכביש למסעאדה

כ-47 שנים מקשטת האנדרטה לזכרו של עמי לב-טוב את מעלה כביש 99 בין הגליל למסעאדה. היא ציון דרך ללוחמי גדוד 377 שכבשו את מוצב זעורה והיו מראשוני הכוחות שהגיעו לקונייטרה ב-10 ביוני 1967. כעת מעוניינים ותיקי הגדוד להקים אנדרטה לזכרם של 24 חללי הגדוד שנפלו במלחמות ששת הימים ויום-כיפור. מי שעומדים מאחורי הרעיון הם יהודה ארזי, שהיה סמ"פ בגדוד בששת הימים וסמג"ד ביום-כיפור, אלישע שפירא שהיה מ"מ בששת הימים ומ"פ ביום כיפור, ונועם ממון, שאביו משה ממון, היה מ"מ בששת הימים וביום כיפור, ונהרג ב-7 באוקטובר 1973 בקרב הבלימה ליד אל-על.

ארזי מספר: "ב-1974 עזבנו את הגדוד – אלישע, אני, גדי קורן, בנצי פדן שהיה המג"ד, והיינו השלד של חטיבת הפטונים שהוקמה אחרי מלחמת יום כיפור. פעם-פעמיים בשנה הייתי מקבל ממש"ק השלישות של הגדוד הוראות לנסוע לבתי קברות, להניח זרי פרחים, וזה מה שעשיתי עד שבמשך השנים מצאתי את עצמי לבד על יד הקברים. הגדוד התפרק, פיזרו אותו, בהתחלה הפכו אותו לגדוד חי"ר, את השרמנים הוציאו מהשירות, הקשר עם החברים נותק, ואז נועם ממון, יתום של המלחמה, היה בן 6 או בן 7 כשאבא שלו נהרג, בא ועורר אותנו. הוא אמר לאלישע שאם בהזדמנות אנחנו עושים משהו ל-40 שנה למלחמת יום כיפור, שלא נשכח אותו. ואז נפל לי האסימון. והגלגול של זה היה שבאוקטובר האחרון [ב-2014], אחרי שנה שלמה של טיפול וארגון עם חטיבה 9, עשינו סיור למשפחות חללי גדוד 377 במסלול הקרבות ביום כיפור, סיור שהיה מאוד מאוד מוצלח".

במלחמת ששת הימים גדוד 377, תחת המג"ד אמנון חינסקי, היה בימים הראשונים על קו הגבול עם סוריה. בהבקעת הרמה היה עיקר הגדוד מסופח לחטיבה 8 במאמץ העיקרי על זעורה-קלע, כששתי פלוגות צורפו לחטיבה 1 בכיבוש תל פאחר ותל עזזיאת. במלחמת יום-כיפור, בפיקודו של בנצי פדן, השתתף הגדוד בקרבות הבלימה בגזרות אל-על, חושניה ובמובלעת הסורית למרגלות הר בנטל. הסמג"ד ארזי מספר: "התיישבנו על פיתחת צוואר הבקבוק באל-על. משה ממון, שהיה מ"מ בפלוגה של אלישע, היה ההרוג הראשון ביחד עם הטען-קשר דוד וכניש. שם היתה הבלימה של הסורים, אחרת שום דבר לא היה יכול למנוע מהם לרדת עד הכינרת. היום השני היה קרב קשה, שהחל בבוקר עם שמש בעיניים שלנו, והיו לנו כמה נפגעים, הרוגים ופצועים".

אלישע: "אני נפצעתי ביום הראשון. בטנק שלי נהרגו שני חיילים, אחד יצא בלי רגל ואני פצוע. מה שהציל אותי זה שהייתי חשוף בצריח, אז נפצעתי רק בחלק התחתון".

טנקי T-62 סורים שנפגעו במלחמת יו"כ

טנקי T-62 סורים שנפגעו במלחמת יו"כ

ארזי: "לחמנו שרמנים נגד T-55. השרמן היה טנק מחורבן, שלד ממלחמת העולם השנייה, אבל היה לו תותח 105 נהדר ומאוד יעיל. הגדוד הגיע בהמשך לציר הנפט אחרי הקרב המפואר של חטיבה 188. בחושניה היה ניסיון אחד מול מערך הנ"ט. אברהמיק רותם, שהיה סגן מפקד אוגדה 146 של מוסא פלד, פגש אותנו על ציר הנפט ונתן לי את ההוראה לתקוף את חושניה לאורך תל טליה. זו היתה הסתערות שהחלה עם 16 טנקים ונגמרה עם תשעה, אבל היא הכריעה את הקרב בדרום הרמה. לקח הרבה שנים עד שההיסטוריון אריה יצחקי קבע שיהודה ארזי הציל את רמת הגולן. אני אמרתי לאשתי, שהיתה מאוד גאה, שאני אוהב מאוד קומפלימנטים, אבל זה לא הגיע לי".

אלישע שפירא: "בניגוד לתדמית שנוצרה לקרב בעמק הבכא, שכאילו הוא היה הקרב הגורלי של רמת הגולן, ההכרעה נוצרה באיזור חושניה, בזה אין ספק".

מכאן קיבל הגדוד פקודה לעלות על תל קודנה. "זה היה מהלך הזוי וחסר סיכוי, פשוט התאבדות", מספר ארזי. "בנצי פדן שהיה מפקד מעולה, איש נבון וקר-רוח, הבין שזה מהלך מטומטם, אבל לא אמר אני לא אעשה את זה, אלא ביקש עוד גדוד טנקים והכנה ארטילרית. השלב הבא היה כניסה למובלעת בעקבות כוחות 179 וחטיבה 7 והשרידים של 188". את האירוע הם גמרו במפגש עם הכוח העיראקי, לו הושמדו כ-50 טנקים.

ארזי מסכם את קרבות הגדוד ביום כיפור: "בשלב מסוים מוישה בריל, מפקד האוגדה, אמר בקשר – 'איש לנפשו'. אם לא הייתי שומע לא הייתי מאמין. אמירת ייאוש תהומית, דבר שאסור להגיד אותו בכלל. הגדוד שלנו, שהיה בקצה המזרחי של המובלעת, החל לנוע אחרון. אני הייתי הטנק האחרון של עם ישראל. לא היה לנו דלק ותחמושת, והגענו מתחת לתל שאער בשארית הכוחות של הטנקים. כאן הגיעו דרגים שלנו. העיראקים הגיעו בשלוש לפנות בוקר. לשרמנים לא היו אמצעים לראיית לילה, אז השיטה היתה שירדנו למדרון אחורי כדי לזהות את צלליות הטנקים שמגיעים. הפכנו לכוח הסדן, הכוח הבולם, ועל הבסיס שלנו היה כל היתר".

אלישע שפירא: "גדוד 377 היה הגורם היחידי בשטח שנשאר כדי לנסות לבלום את העיראקים, וכשזה הצליח, כי נדפקו להם טנקים רבים בחזית, אז כל העכברים [חטיבות השריון האחרות של צה"ל] יצאו מהחורים ותיארו את המצב הזה כמארב קלאסי וכסדן שלהם וכל השטויות". ארזי: "ליל העיראקים מבחינת גדוד 377 הוא סיפור מאוד יפה, לחימה למופת ללא נפגעים. בניסיון הקטן שלי במלחמות אני אומר, שכשאתה עושה את הדברים כראוי, ראשית מעשה במחשבה תחילה, וכשאתה לא עושה הרבה טעויות אתה יוצא במינימום נפגעים".

כאן יקום 377

שפירא וארזי עומדים על גג בונקר במוצב 9136, שאותו הם מייעדים לאנדרטה לזכר חללי גדוד 377

כשהחלו לגלגל את רעיון האנדרטה, הם מספרים, משפחות הנופלים גילו רצון, ואפילו דרישה. ארזי: "אני בעיקרון מתנגד גדול לאנדרטאות, וסיבותיי איתי. מניסיון אני יודע ששנה ראשונה ושנייה האנדרטה מטופלת, אנשים באים, מנקים, מטפחים, אבל אחר כך זה הופך לקוצים וחרולים. אבל אחרי שאלישע ונועם הפעילו עליי לחץ מתון, אמרתי בסדר".

הם חשבו על אנדרטה שתוקם בכניסה למחנה נפתלי [ליד צומת גולני], שם קיימת אנדרטה לחטיבה 9, כשהיתרון הוא שזה צמוד לכביש ראשי ועל יד בסיס צבאי שיכול לטפל באנדרטה. החיסרון הוא שבמקרה כזה הם יצטרכו לכלול באנדרטה שמות חללים אחרים מכל החטיבה, כשהם רוצים אנדרטה ייחודית אך ורק לאנשי הגדוד.

מכיוון שלגדוד יש כבר אנדרטה מששת הימים, לזכרו של עמי לב-טוב, מ"פ ה', שנפצע קשה בכיבוש זעורה ונפטר כעבור שבועיים, אנדרטה מיוחדת שאותה תיכנן וביצע הסמ"פ משה הדרי – הם החליטו להקים בסמוך לה גל-עד לחללי הגדוד כולו.

ארזי: "אנחנו רוצים לצרף באיזושהי צורה אנדרטה נוספת, שלא תפגע באנדרטה של עמי לב-טוב. לקחת שתי אבני בזלת גדולות שעליהן לחרוט את שמות הרוגי ששת הימים ויום כיפור. זה הרעיון המרכזי, שהוא קצת בעייתי מכיוון שהאנדרטה היא של עמי לב-טוב, ואנחנו קצת תופסים טרמפ על זה".

שפירא: "האנשים בסיור המשפחות שאלו איפה יש איזשהו סימן לחללים – ואין. הגדוד לא דאג להשאיר סימן כלשהו, חוץ מפלוגה א'. הרעיון להתלבש על דבר קיים בא בגלל הסיבה שזה יהיה יותר פשוט מבחינת הרשויות. זאת אומרת לפתוח אתר חדש עם כל סיפור היתרי בנייה יכול להיות סיפור קשה מאוד".

הסקיצה ששירטט משה הדרי לאנדרטה החדשה

הסקיצה ששירטט משה הדרי לאנדרטה החדשה

היה זה יום שבת צונן בינואר 2015 כשהרכב עם ארזי ושפירא טיפס במעלה כביש 99, עבר את שניר, את הכניסה לדרך הנפט, את הצומת לנווה אטי"ב ומג'דל שמס, ואז פנה לתוך מוצב הארטילריה הסורי לשעבר 9136 שבחזיתו האנדרטה המפוארת עם הגלגל המניע לזכרו של לב טוב. הכביש היה ריק באופן מפתיע לשבת חורפית שטופת שמש, שבה חצי מדינה עולה צפונה לתפוס קצת שלג בחרמון. המתיחות התורנית בגבול לבנון עם החיזבאללה עשתה את שלה.

ארזי ושפירא בחנו את האנדרטה ואת השטח שמסביב לה, ושמו עין על גג בונקר שנמצא כעשרה מטר מהאנדרטה הקיימת. השאלה היא אם להקים קיר, עסק יקר עם שרשרת היתרים, או להסתפק בשתי אבנים, שזו גם הוצאה פשוטה יותר, בוודאי לחבר'ה שאין מאחוריהם שום גוף או עמותה. שפירא הציע להקים את הגל-עד החדש בסמוך, גם כדי ליצור קשר לאנדרטה של לב טוב, ומבלי לפגוע בה.

משה הדרי, מתכנן ובונה האנדרטה וסגנו של לב טוב במלחמת ששת הימים, היה אמור להשתתף בסיור, אבל ביטל את הגעתו מסיבות אישיות. הדרי, בן 82, הוא פסל, ארכיטקט ותפאורן (בין היתר עיצב את פנים מוזיאון גולני ומוזיאון השריון). את האנדרטה ללב-טוב הקים ב-1968 לאחר פנייה של שאול יפה, מג"ד 377 הראשון שנחשב לאבא של הגדוד, ושל האלמנה דבורה לב טוב. הדרי כבר סגר הבאסטה שלו לפני כמה שנים, אבל הסכים לשמש יועץ ומתכנן של האנדרטה החדשה וללוות את העשייה. הוא תומך בהקמת קיר, ולא להסתפק בשתי אבנים שעליהן חקוקים השמות. "זו לא חוכמה", הוא אומר, "את זה כולם עושים".

אחרי שסיימנו עם ענייני האנדרטה המשכנו בנסיעה איטית בשטח, דרומה לעבר מוצבי זעורה. ארזי ושפירא לא היו כאן מאז מלחמת ששת הימים, ורצו להגיע למקום שבו נפצע הסמג"ד בנצי פדן בהיתקלות עם הפינה של המוצב, שבו נפצע גם המ"מ עידו מור מכדור בכתף.

אלישע שפירא ויהודה ארזי בזעורה

כאן נסענו לפני 48 שנים. שפירא וארזי בזעורה, על הדרך בה הגיעו עם הטנקים בדרך לכיבוש המקום

שפירא: "אני זוכר את בירו [מג"ד 129] יושב פצוע בג'יפ. אנחנו במקום להיגרר אחרי הגדוד שלו שעלה לדרך שהיתה שטח הריגה מוגדר, נסענו שמאלה ועלינו לציר הנפט. אני הייתי מחלקה 4, כלומר בסדר התנועה אני אחרון. לאט לאט עברתי ומצאתי את עצמי ראשון ביחד עם יהודה בזעורה. בשלב הזה יהודה מוביל אחרי שבנצי נפגע, אני אחריו והשלישי היה מט"ק שקראנו לו 'שי"ן נקודה לוי', כי ככה הוא היה חותם את הדברים שלו בקשר. שמו היה שלמה לוי, הוא היה שחקן כדורגל, כוכב כדורגל".

ארזי: "הוא היה כל כך חמוד, כל כך אהב את זה, במילואים הוא הגיע תמיד ראשון. ושחקן כדורגל הוא בדרך כלל שק"מיסט, ופה היה לנו כוכב כדורגל ומט"ק מצויין, שי"ן לוי".

שפירא: "שלושתנו עוברים מזעורה אל ג'בב אל מיס, עולים על היעד, היו שם חיילים בתעלות, ירינו לתעלות ולא התעכבנו, נענו לכיוון קלע".

ארזי: "אני לא זכרתי את הטנק של שלמה לוי, אני יודע על שני טנקים של פלוגה פ' שנעו מזעורה לקלע, אבל אני מקבל את זה".

שפירא: "אנחנו מגיעים מול קלע ואז הסיפור של האס-יו 100, לדעתי, גם אני, גם שלמה וגם יהודה ירינו עליו. הוא הקדים אותנו וירה ראשון".

ארזי: "הוא פגע לי במזקו"ם".

אלישע: "ואז ירינו עליו שלושתנו והעלינו אותו באש. בסוף הקרב נכנסנו לחניון ליד המוצב העליון של קלע, עשינו שם את הלילה ובבוקר נערכנו לכיבוש וואסט-קונייטרה, אבל כבר לא היתה התנגדות, לא היה כלום".

ארזי: "בוואסט כן היו חיילים סורים, אבל הם לא נלחמו".

שפירא: "נכנסנו לקונייטרה ואני זוכר את הקטע שאני יורה על בונקר שאולי מסתתרים בו אנשים, הוא מתפוצץ ואז מבינים שאין התנגדות אחרי הפיצוץ ונכנסים בשדרה".

ארזי: "נכנסים ויורים כמו מטורפים, כולם יורים לפי התרגולת".

שפירא: "כל הרחובות היו נטושים, ואני זוכר ברחוב של בית הקולנוע ישב שם זקן אחד, ערבי, לא ירינו עליו כמובן, ואחרי שהגענו לקצה של קונייטרה קיבלנו פקודה לתפוס את הרכס שמדרום לקונייטרה. בפועל, כל הלחימה שלנו היה הקטע מזעורה ועד קלע".

חוזרים לכביש 99 ובדרך אליו חולפים שוב על יד האנדרטה של לב טוב. ארזי סיכם: "תוכנית בלי שקובעים לה תאריך יעד יכולה להתמסמס, ולכן מבחינתי הדד ליין זה אוקטובר 2015, ביום השנה למלחמת יום-כיפור. עד שיגיע הרגע הזה צריך לעבור את כל המכשולים, לדאוג שהכל יהיה מסודר ומונח, כדי שנבצע בתאריך הזה את טקס הסרת הלוט. זה הרבה עבודה, אבל גם סיור המשפחות שעשינו לקח שנה עד שקרם עור וגידים, והיה מוצלח מעל ומעבר".

חללי גדוד 377 במלחמת ששת הימים: אברהם אמר, אפרים אפשטיין, יצחק רביבו, מישאל לוי, יוסף מולכו, אהרון בלולו, עמי לב-טוב, נעים מיראן, רחמים משיח.

חללי גדוד 377 במלחמת יום כיפור: משה ממון, דוד וכניש, יוסי ביטון, אורי עיני, עמרם בשארי, ראובן כהן, שאול אקו, יצחק מסינגר, ניסן סובוטניק, אברהם אבוטבול, סלומון מלול, גדי זמטר, מרקו גד, אריה שולמן, יעקב קורין.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “עמי לב טוב לא לבד

  1. רוב תודות ללוחמי הגדוד שאינם נוטשים המורשת ומעלים על נס את אלה שהלכו ואינם
    מקוה שביום השנה ה42 למלחמה האנדרטה תעמוד על תילה ונזכה לחנוך אותה למען מורשת הגדוד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s