קיבוץ דן מול הצבא הסורי

ההתקפה הסורית על קיבוץ דן ב-6 ביוני 1967 מולידה מלחמת גרסאות * הקיבוצניקים טוענים: הדפנו לבדנו טנקים וקומנדו * המג"ד שהיה האחראי על האיזור מתעקש: לא היה ולא נברא * צלילה עמוקה לסיפור מופלא ממלחמת ששת הימים, כולל נבירה במסמכים צה"ליים בניסיון לגלות האם צה"ל טייח * עדכון: ב-21.1.2021 הלך לעולמו יוסי לב ארי

יוסי לב-ארי, האיש שפיקד על לוחמי הקיבוץ, בשדה הפילבוקסים שהגן על דן, על רקע רמת הבניאס (הרכס התחתון)

גבורה של מעטים מול רבים, קיבוצניקים שבלמו התקפה סורית על המשק, או שמא אגדה אורבנית שנופחה מעל ומעבר? תלוי את מי שואלים. ליוסי בן ארי, מי שפיקד על כוח מגיני קיבוץ דן במלחמת ששת הימים, הדברים ברורים כמו היה זה אתמול. אם לא הם, קומץ חברי קיבוץ על ציודם הדל והמוגבל, מול לפחות שישה טנקי T-34 ועשרות חיילי חי"ר סורים, היה מתרחש אסון. לעומתו, מג"ד 34, סא"ל שמחה אסף, שישב במוצב תל דן הסמוך ופיקד על כוח של פלוגה, מבטל את סיפורו מעורר ההשתאות של קיבוץ דן, כאילו לא היה.

לחברי המשק טענות קשות כלפי צה"ל: איפה היה הצבא כשאנחנו נלחמנו על חיינו? הם שואלים. איך הופקר המשק לחסדי הצבא הסורי?

בקיבוץ דן של אותם ימים ריחפה השאלה הזו בלחישה. כיום הם עדיין שואלים, אבל בקול רם יותר. שאלה שבמובלע מחדדת את עמידתם האיתנה ומעצימה אותה לדרגה של הרואיות. מבחינתם, איש לא יכול למחוק את סיפור הגבורה של הגנה נחושה על הבית.

48 שנים אחרי, שנתיים לפני שהקיבוץ מתארגן להנציח את מורשת הקרב שלו במלאת 50 שנה למלחמת  ששת הימים, הגענו לדן כדי להתחקות אחר אירועי בוקר ה-6 ביוני 1967, ובעיקר לבדוק האם צה"ל באמת לא היה מעורב בקרב הזה, ואם כן מדוע. זאת ועוד: האם נכון, כפי שטוענים ותיקי הקיבוץ, שבפיקוד צפון ובמחלקת היסטוריה מחקו את העניין והתעלמו ממנו רק בגלל שאינו מחמיא לצה"ל?

משה דיין הבטיח לחברים: אתם נמצאים במקום הבטוח ביותר בישראל

את הסיפור אפשר לפתוח בביקורו בפיקוד צפון של שר הביטחון, משה דיין, ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה. דיין ביקר גם בקיבוץ ובחדר האוכל נשא נאום מפרגן לחברים. כששאלו אותו מה יהיה בזמן מלחמה והאם לא מסוכן להיות בקיבוץ, ענה להם שדן הוא המקום הכי בטוח במדינה, ושמצידו הוא היה שולח את משפחתו לגור שם.

דברי חנופה חלולים של שר הביטחון החדש, או שמא תשובה צינית שהלעיגה על חששם של החברים. מאז עלייתו של דן על הקרקע, הוא היה יעד קבוע להפגזות הסורים.

איך התייחסתם לדברים שלו? אני שואל את עמירם אפרתי, חבר הקיבוץ, שעונה: "מה זאת אומרת איך – כתורה למשה דיין מסיני".

למודיעין פיקוד צפון לא היו לפני המלחמה ידיעות ספציפיות כי הסורים זוממים מתקפה רגלית על דן. ובכל זאת, סא"ל מנו שקד, מפקד חטיבה 3, שהחזיקה את הגבול ממטולה ועד צפון הכינרת, סימן את המקום כיעד אפשרי לתקיפה סורית. לא סתם עוד הפגזה. ישראל רונן, המא"ז של דן, כתב בזכרונותיו, כי מנו שקד אסר עליו לספר על כך לחברים מחשש לדמורליזציה. במקום זאת, רונן בדק איך אפשר להתארגן טוב יותר מפני התקפה כזו.

מפה מ-1967 של איזור דן (הסימונים בשחור: עמדות הטנקים של גדוד 377)

מבט על מיקומו של קיבוץ דן לפני מלחמת ששת הימים מראה כי היה מוקף כמעט מכל צדדיו. מצפון – מוצב נוחיילה, ממזרח – מוצב תל חמרה ומתחם רמת הבניאס, מדרום – מוצב תל עזזיאת. מוצב תל דן, כ-800 מטר צפונית לבתי הקיבוץ, נתן מענה אל מול נוחיילה, אבל מי שמר על יתר צדדי הקיבוץ?

למעשה, שלוש עמדות פילבוקס מבוצרות, שניצבו בשדה הצמוד מזרחית למבני הקיבוץ היו הקדמיות ביותר. כלומר, קיבוץ דן עצמו היה המוצב העיקרי מול הצבא הסורי שעמד בתילים שמעליו. ככל שיישמע מוזר, לא היה שום מוצב קדמי של צה"ל שיחצוץ בין הקיבוץ לבין המוצבים הסורים ברמת הבניאס ובתל עזזיאת.

אולי זה נבע בגלל שהסטטוס-קוו בין ישראל לסוריה כלל תקריות-אש בלבד. חדירות של ממש, פריצות קו או מחטפים – כל אלה כמעט שלא היו לאורך 19 שנות איבה. פה ושם יש סיפורים על הסתננויות. למשל, חייל סורי שבאמצע שנות ה-50 ערק מתל עזזיאת, הגיע לעמדות של דן, העיר שני חיילי גולני שנמו על משמרתם והסגיר את עצמו. אלה היו ברמה כזו שלא היה שווה לבזבז לירה מתקציב הצבא על הקמת מוצב בחזיתו של דן. צה"ל סמך על ההגנה המרחבית שתעשה את עבודתה. גם כשפרצה מלחמת ששת הימים, הצד הדרומי והמזרחי של הקיבוץ נותרו באחריות הגמ"ר. תסתדרו כאן לבד, אמרו להם בפיקוד צפון, והלכו לתכנן את כיבוש הרמה הסורית.

עמירם אפרתי, חבר הקיבוץ, היה אז בן 30. גיוס החירום במאי 1967 קטע את קורס רכזי המשק שבו היה. בתקופת ההמתנה, הוא מספר, היו חברי דן מגוייסים להניח רצועות מוקשים מתחת לתל עזזיאת. "ביום עבדנו במשק ובלילה הנחנו מוקשים. אנחנו עשינו את העבודה הפיזית ואת המוקשים הניחו חבלנים של צה"ל", הוא מספר. "העמדות מסביב לקיבוץ היו מאויישות על ידי אנשי ההגנה המרחבית. בעמדה שלנו היו מצוותים כמה אנשים מהטכניון, שלא ידעו מה רוצים מהם. לי אישית היה רובה צ'כי עם מחסנית של חמישה כדורים. כשהמחסנית נגמרת מבקשים מהאוייב לחכות רגע ומכניסים את המחסנית הבאה".

דוגמה נוספת לציוד המיושן שהיה ברשותם: "היתה לנו מרגמה 52 ושמוליק אימברמן [במאי הקולנוע והטלוויזיה] שהיה חבר דן, החליט באיזשהו שלב של הקרב שעכשיו אנחנו יורים. הוא הכניס כמה פגזים ושום דבר לא ירה. פתחנו את המרגמה וראינו שהנוקר שבור. הוא נשבר כנראה ב-1948 או מתישהו".

תעלות הקשר בשדה הפילבוקס המזרחי אל מול מוצב תל עזזיאת

היום הראשון של מלחמת ששת הימים נפתח בהפגזה ארטילרית סורית לכל אורך הגזרה. כ-40 אלף איש עתידים לבלות בחמשת הימים הבאים במקלטים. מרבית הגברים גוייסו ואלה שנותרו היו בעמדות. חיי היום-יום שותקו כמעט לחלוטין, הלימודים בוטלו, חדרי האוכל נותרו שוממים, ושוכני המקלטים הקשיבו בחרדה לקולות הפגזים שפגעו במבנים, הרסו לולים והרגו פרות.

בשדה המזרחי של דן, שלצידו עובר כיום כביש 99 אל רמת הגולן, היתה חלקת הפילבוקסים: שלוש עמדות ממוגנות מחוברות בתעלות קשר. בקצה השדה הזה עברה הדרך צפונה אל תל דן, שעוד לא היה אז שמורת טבע, אלא מוצב באחריות צה"ל, במרחק של כ-800 מטר מבתי הקיבוץ, ששמר על העורף של המשק.

בחזית המוצב המזרחי (מוצב "תפוח", או בלשון המקום – "הפילבוקס המזרחי") לכיוון מזרח ניצב שדה חיטה, שכונה על-ידי חברי הקיבוץ – "החלקה האוסטרלית", על שם הכוח האוסטרלי שחנה שם בתקופת מלחמת העולם השנייה. השדה הזה מוסתר כיום על-ידי עצי ברוש גבוהים, שנשתלו ערב מלחמת ששת הימים כדי להסתיר את הקיבוץ מעיני הסורים, אבל אז היו עדיין נמוכים מאוד. בקצה החלקה האוסטרלית לכיוון דן היתה תעלת נ"ט שנמשכה מוואדי עסל (נחל שניר), שאותה חפרו הבריטים. התעלה הזו היא שמנעה מהטנקים הסורים שהתקדמו לעבר דן בבוקר ה-6 ביוני להגיע אל הגדרות ולפרוץ אותן.

שדה הפילבוקסים מול החלקה האוסטרלית שממנה ניסו לפרוץ הטנקים הסורים

הפילבוקסים ותעלות הקשר היו מאויישים עם תחילת המלחמה באנשי ההגנה המרחבית של הקיבוץ. במהלך הלילה הראשון למלחמה נשמעו מאיזור רמת הבניאס כלי רכב נוסעים וקולות בערבית. יוסי לב-ארי, מפקד העמדה המזרחית, דיווח על כך למא"ז ישראל רונן.

לב-ארי היה אז בן 31, עובד המידגה [אחר-כך מורה לטבע ומתמטיקה בבית הספר של הקיבוץ, ובהמשך מנהל מוזיאון בית אוסישקין]. את הצבא סיים בדרגת סמל כמדריך בקורס מ"כים במחנה נתן, ובקיבוץ מונה למפקד עמדת הפילבוקס המזרחי. "לא היתה לי השכלה צבאית", הוא אומר, "אבל ידעתי מה לעשות".

מקלע מגל"ד. הציל את דן [מתוך אתר נוסטלגיה]

את אירועי ה-6 ביוני 1967 מספר לב-ארי כשהוא עומד על העמדה המזרחית, הקרובה ביותר לכביש: "היינו כאן עם שמונה חבר'ה שלנו ועוד שלושה מהעתודה האקדמאית, שלא ידעו להפעיל רובה. חילקתי אותם, כל אחד קיבל את העמדה שלו. בכל אחת משלוש העמדות היה מקלע גרמני מעולה 34-MG (מגל"ד), שתפר כמו מכונת תפירה. היה פה את זאבי [אילי] והיתה לו בזוקה. אמרתי לו אם טנקים מתקרבים אליך עד 70 מטר אתה לא יורה, אתה מסתתר, כי עד שאתה תרים את הבזוקה הוא כבר ישחיל אותך. והיה את צבי גולדברג, שהיה הנפגע היחידי שלנו בקרב הזה וקיבל רסיס באוזן. הודעתי להם חד משמעית שלא יורים עד שלא מקבלים פקודה. ואם יש טנקים בשטח, וידענו שיש טנקים, אתם לא מוציאים את הראש שלכם ולא נכנסים לעמדות, אלא אתם בתוך תעלות הקשר, כי טנק שעומד 200 מטר מפה לא יהיה מה שימשוך את תשומת לבו יותר מהתעלות האלה. ואמנם אחרי הקרב ראינו שכל התעלות היו עם תלמים אחרי ירי פגזים אל תוך החלונות.

"כל הלילה הפגיזו. בסביבות חמש בבוקר הרגשנו שההפגזה לאיזור הזה היא הרבה יותר חזקה. אני שכבתי פה בחוץ, ואז התחלתי לשמוע קולות של שריון מתקרב מכיוון רמת הבניאס. רק שמעתי אותם, היה עוד חושך. הם ירדו לשדות, ותזכור שפה לא היה כביש [הכוונה לכביש 99 לכיוון רמת הגולן]. היתה דרך שהלכה עד התעלה האנטי-טנקית. שכבתי וחיכיתי לראות לאן פניהם מועדות. ואז היה את שידור קול הרעם מקהיר [רדיו דמשק]. בשעה שש נאמר בשידור שכוחותינו כבשו את שאר ישוב".

התעלות בעמדות המזרחיות של משק דן. העצים ממול: החלקה האוסטרלית ממנה הגיעו הטנקים הסורים שנעצרו בתעלת הנ"ט

חוץ מהכוח של הקיבוץ איזה עוד כוחות היו כאן? לב-ארי: "מנו שקד [מח"ט קו הגבול] היה צנחן גדול, אבל הם התכוננו למלחמה הקודמת, ומנו הוריד את רוב הכוחות הסדירים שלו לכיוון גשר בנות יעקב, כי חשבו שאם יהיה משהו הסורים יחצו שם. ובתל חי נשארו פלוגה אחת או שתיים של טנקים אם-3 עם קנה קצר, מהשרמנים הראשונים. בקיצור, מי ששמע את השידור היה משה גבעוני, שהיה המא"ז של שאר ישוב, והוא מיד קרא לעזרה וצעק שכובשים את שאר ישוב".

אפרתי מספר כי עם תחילת ההפגזה ריכז אותם לב-ארי בפילבוקס, מכיוון שהעמדות היו מוגנות קצת פחות. אפרתי: "היתה הפגזה של מאות פגזים. כעבור שעתיים נפסקה ההפגזה ויצאנו לראות מה קורה. ואז התחלנו לשמוע צעקות בערבית במרחק עשרות מטרים מאיתנו מכיוון רמת הבניאס ותל חמרה. למזלנו היה לנו נשק מעודפי מלחמת השחרור שצה"ל לא הוציא מאיתנו, כי הם אמרו שלא יקרה אצלנו שום דבר. היו לנו שניים-שלושה מקלעי MG בעלי קצב אש אדיר, וזה מה שהכריע את המערכה. קודם הופיעו החיילים ואחריהם הטנקים, כי לפי הדוקטרינה הסובייטית של אז, על הראשים פחות חבל מאשר על הטנקים. ככה הם גם נהגו במלחמת העולם השנייה. הם שלחו כשתי פלוגות קומנדו על ציודם, עם מקלעי גוריאנובים וקלצ'ניקובים, ופשוט ראינו אותם רצים לעברנו".

לב-ארי: "אני שמעתי טנקים מתקרבים לכיוון השדות שלנו, ואז ראיתי אותם יורדים מרמת הבניאס ונכנסים לשדה האוסטרלי. זה היה קיץ, החיטה היתה בשלה, כל העצים שיש היום היו אז בגובה חצי מטר, והטנקים התקדמו עד שראו שהם לא יכולים לעבור את התעלה האנטי טנקית, הם נעמדו והחלו לצלוף עלינו. אני מסתכל על הטנקים אם הם מצליחים לעבור את התעלה, אני בכלל לא הסתכלתי לצד ההוא (דרום-מזרח). ואז אני שומע קולות, רעש והמולה וצרחות, כמו שערבים יודעים לעשות, ונעשה לי שחור בעיניים. אני רואה הרבה חיילים גוררים איתם גוריאנובים וכל חייל מחזיק בונגלור טורפדו, כאילו שהם הולכים לכבוש מוצב סובייטי. אלה היו שני גדודי קומנדו עם מקלעים ותול"רים בי-10 והמון זווילים. היו שם יותר מ-100 חיילים, והשעה שש או שש ורבע, והם נכנסים לוואדי עסל שזה 250 מטר מאיתנו. אמרתי לעצמי – מה אני עושה. הם היו שישה טנקים ואנחנו עשרה חבר'ה. לא היינו עושים הרבה אם הטנקים האלה יכלו לשעוט לתוך העמדות, אבל הם פשוט נעצרו על שפת התעלה".

תעלת הנ"ט שעצרה את הטנקים הסורים. מפרידה בין שדה הפילבוקסים לחלקה האוסטרלית

אפרתי: "יוסי הוא קר רוח ולא נתן הוראת אש, ממש עצר אותנו מלירות עד שהם התקרבו, והם נדהמו ממכת האש הזו. היו להם הרבה נפגעים, הם נעצרו ונסוגו. ואז ירדו שישה טנקים שהיו מעבר לכביש שמוביל לתל דן בחלקת האבוקדו, שטח שקראנו לו השטח האוסטרלי, הם הגיעו די קרוב. בשלב מסוים רגמים חברי הקיבוץ מההגנה המרחבית החלו לירות במרגמות 81. היו פגזי זרחן ואז פרצה אש בשדה, הקש היה נמוך והוא בער והאש תפסה את הגריז בשרשראות הטנקים".

לב-ארי: "בסרטי הירי היה לנו תחמושת נותבת, ולמרות שזה שדה שלנו שאנחנו זרענו, יריתי תחמושת נותבת לתוך השדה שהתחיל לבעור, הלהבות עלו והם התחילו להתרוצץ. טנק אחד הגיע עד שם ונעמד [הכוונה לצומת שיאון שנקרא 'צומת הטנק', על-שם הטנק הסורי שעמד שם שנים רבות], טנק אחר שרץ עם החי"ר הנסוג נפל יותר מאוחר למים של הבניאס והוא שוכב שם עד עכשיו עם הצוות שלו שנהרג. הטנק שלקחנו אותו אחר כך לקיבוץ [ניצב בחזית בית אוסישקין] ראיתי את האנשים בורחים ממנו. היתה לו תקלה טכנית או שבגלל הלהבות הגדולות האנשים קפצו ממנו וברחו.

"השדה בער כולו [החלקה האוסטרלית], ואז סובבתי את החבר'ה לכיוון דרום, אני הייתי פה עם מקלע, פה היה איציק יוגב עם מקלע. הוצאתי שני מקלעים לתעלת קשר ואמרתי – אתם לא יורים עד שאני נותן פקודת אש. היה פה שדה אספסת, שטח הריגה יוצא מהכלל, ופתאום עולים לי מהוואדי שורה כזו של חיילים עם נשק, עם בונגלור, עם קלצ'ניקובים. נתנו להם להתקרב עד בערך 60 מטר או 70, ואז נתתי את פקודת האש וממש קצרו אותם. אני לא ספרתי את המתים, אבל מיכאל לייכנר שקבר אותם אחר כך בשטח אמר שהוא ספר 17 הרוגים, וכל זה במכה הראשונה.

"הם נסוגו חזרה לוואדי עסל, ואז אני רואה קצין שלהם מתרומם ועושה להם סימן עם היד לעלות פעם שנייה. ואז מפה, איך שהוא עבר את ואדי עסל, השחלתי אותו בצרור. דוידקה גרשוביץ', מספר 2 שלי על המקלע, צעק לי – פגעת בו. הסורי קפץ באוויר ונפל, ואז הם החלו לברוח. לנו היו שתי מרגמות 81 ובדפנה היו שתי מרגמות ובשאר ישוב היו שתי מרגמות, וביקשתי אישור לזנב בהם וטיווחתי אותם עד שהם הסתלקו. אחרי שעתיים הבינו בצה"ל שההתקפה היא לא בשאר ישוב, ואז הגיעו כמה שרמנים לאיזור הזה".

מפת הקרב בדן ובתל דן. באדום: שדה הפילבוקסים שעצר את ההתקפה הסורית [לחצו להגדלה]

מה עשה כוח צה"ל שהיה בתל דן? "שם היתה פלוגה של אליושה [מ"פ ו' בגדוד הטנקים 377]. אני לא ידעתי מה יש שם. היתה עליהם התקפה מצפון, מאיזור רג'ר. שני טנקים סורים שעמדו כאן וראו שההתקפה נשברת, עזבו ופשוט הלכו צפונה, וכשעברו שם ליד עמדת נ"ט  57 מ"מ שלנו [בתל דן] הם ירו אליה והרגו ארבעה מילואימניקים. אחר כך חיל האוויר תקף אותם. היו שם נגמ"שים גבוהים שקצת שקועים בביצות, והטנקים שלנו ניקנקו אותם".

לב-ארי מספר שההתקפה על דן היתה במסגרת הטעיה של מבצע "נאסר" לתקיפת הגליל, דבר שנתמך גם על-ידי הגרסה הצה"לית. "אם לא תעלת הנ"ט", הוא אומר, "הטנקים היו מגיעים אלינו ומה היינו יכולים לעשות מולם עם המקלעים? הבן שלי והבת שלי שכבו במקלט, ואם הסורים היו עוברים אותי הם היו מגיעים לקיבוץ, ובקיבוץ לא נשאר מי שיגן. לכן ברגע שראיתי את הטנקים בשדה החיטה הדלקנו אותו. החי"ר הסורי שהגיע מכאן עם כל התחמושת והנשק נתתי להם להתקרב, ואז פתחנו באש מטווח 70 מטר וממש קצרנו בתוכם".

ישראל רונן, המא"ז של דן

המיתוס סביב הקיבוצניקים שהדפו את הצבא הסורי התעצם, כשלתמונה נכנסו תלמידי י"ב של דן. הם היו אמורים לפעול ככוח עזר, והרגע הגדול שלהם הגיע כשלב-ארי דיווח למא"ז ישראל רונן שהתחמושת אוזלת. לב-ארי: "כשהסורים נסוגו מכאן, אני מסתכל בארגז התחמושת שלי ורואה שנשאר לי סרט קצר. ואז טלפנתי למטה שלנו שישלחו תגבורת".

המא"ז רונן תיאר: "בערך בשעה 7:15 הגיע מהפילבוקס רץ, שמוליק אימברמן, עם מרגמה 52 מקולקלת ודיווח שהתחמושת של המקלעים הולכת ונגמרת. נתתי לו את המרגמה מהגזרה העורפית הלא מותקפת. נאלצתי לקבל החלטה ולקחתי על עצמי את הפקודה הקשה שאי פעם נתתי. התחושה שלי היתה שיריתי את כל החיצים, ומה שנשאר לנו זה להפעיל את נערי י"ב, או במידה והמערך לא יחזיק מעמד לנסות לייצב קו נוסף על-ידי לוחמי הגזרה העורפית ולוחמי המטה. ירדתי למקלט שלהם, בחרתי שתי חוליות מקלע, שישה נערים עם כ-16 ארגזי פעולה, עם תחמושת למקלעים ושני מקלעי MG. הסברתי להם את המצב ונתתי להם פקודה מפורשת לרוץ על פני השטח ולא דרך התעלות, אחרת הם יגיעו מאוחר מדי. שלחתי אותם בשתי שלישיות עם מרווחים ביניהם, על מנת להקטין את הסיכון. זו היתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי לשלוח ילדים לקרב. אני יצאתי בעקבותיהם לראות שכולם הגיעו ולראות מה עם הטנקים שהובטחו לי".

לב-ארי: "התגבורת היחידה שהיתה לנו זה החבר'ה מי"ב, אבשלום הורוביץ, אלישע שחם, כל החבר'ה מ'שיבולים'. הם הגיעו לכאן תחת הפגזת מרגמות בלתי פוסקת תוך זמן קצר, איזה עשרה חבר'ה, כל אחד עם שני ארגזי פעולה".

אפרתי: "התקשרנו איכשהו למא"ז ישראל רונן במקלט. ההתקשרות לא היתה פשוטה כי צה"ל לקח מאיתנו את מכשירי הקשר, אז הסתמכנו על טלפון שדה שחלק מהחוטים נקרעו במהלך ההפגזות. אבל איכשהו, רץ לפה, רץ לשם, העברנו את המסר הזה, וישראל שלח את התלמידים עם ארגזי פעולה והם הגיעו באמת מבעוד מועד".

יוסי לב-ארי על רקע אחד הפילבוקסים בשדה המזרחי

אבשלום הורוביץ, אחד מאותם נערי י"ב, תיאר בעלון הקיבוץ: "בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה הכשירו אותנו ככוח כוננות. קיבלנו מקלעים ואפילו הספקנו לערוך מטווח ירי במחסן הדיג. כשפרצה המלחמה כולנו רוכזנו במקלט המטה. לבנות היו תפקידים שונים והן צוותו למקומות חיוניים. עם אור בוקר קיבלנו קריאה לאחר ההפגזה על הפילבוקס ויצאנו לדרך. היינו צוות של שניים לכל מקלע. ההרגשה היתה קשה וכבדה. בדרך לפילבוקס ראינו עצים נשברים. לא כל כך הסתדרנו עם הציוד והנשק, וכל זה דרך תעלות הקשר. היה מפחיד. הייתי די מבוהל. כשהגענו ראינו מה קורה, הסורים היו מאוד קרובים. ממש לפני העמדה לאורך הדרך של ואדי עסל חלף טנק סורי. הצטרפנו לירי עליו. הוא נסע דרומה ונתקע בבוץ של שדות שאר ישוב. ירינו גם על החיילים הסורים שאת צעקותיהם שמענו מהשדה המוצת. המשכנו לירות וההתקפה שלהם נבלמה. אירוע זה היה בשבילנו תעודת הבגרות שלנו, של מסיימי י"ב".

לב-ארי ואנשי דן מספרים שעיקר ההפגזה היתה ממוצב זעורה [9136], מתותחים 122 קצרי קנה, אבל גם מתל עזזיאת קיבלו מדי פעם ירי מטנק [פנצר] שניצב בעמדה נייחת. לב-ארי: "האפשרות שארטילריה תחסל עמדה או ישוב זה דבר לא קיים. יותר מאוחר כשעשינו את הכביש של הר דב, היו מפגיזים אותנו מהבוקר ועד הלילה ומעולם לא הורדתי את הראש, כי ארטילריה לא עושה שום דבר מלבד כוח פסיכולוגי על בני אדם. גם בהתקפה על דן לא הורדתי את הראש אף פעם. ב-1964 כשהתחילה המלחמה על תוואי ההטיה, הקיבוץ קיבל 3,000 נפילות, לא נשאר פה עמוד חשמל אחד שלם, לא נשאר פה בית ילדים אחד שלם, אבל לא היה בקיבוץ דן אפילו פצוע אחד".

איפה היה צה"ל?

עמירם אפרתי. "חוץ מנס אי אפשר להגדיר מה שקרה כאן"

אחרי סיפור הקרב שמפאר את ההיסטוריה של קיבוץ דן לדורותיו, אנחנו מגיעים לשאלה המרכזית: איפה היה צה"ל, ואיך קרה שהקיבוצניקים, לטענתם, הושארו להילחם לבדם מול כוח די מאיים שהתקרב אליהם? והרי בתל דן היה כוח חי"ר בגודל פלוגה ומספר טנקים. איפה היה הכוח הזה כשדן הותקף מכיוון רמת הבניאס?

אפרתי אומר: "בתל דן היו טנקים, אני לא יודע מה הם עשו, תבדוק אתה מה הם עשו. היתה טעות בכיוון שחשבו שמשם תוקפים, ועובדה שמחורשת טל שלחו כוח לשאר ישוב ולא אלינו. לא יודע למה. המקום היחיד שתקפו ברגל זה היינו אנחנו. כמובן שאחרי שהכל נגמר הגיעו חבר'ה וטנקים, וכל אחד יספר לך שהוא עם התול"ר שלו עצר את ההתקפה ושאנחנו מספרים שטויות, אבל זה לא היה שטויות".

אפרתי מספר כי אחרי שסיים להיות מרכז משק, הלך ללמוד ערבית, ב-1972 התנדב למודיעין ואחרי מלחמת יום-כיפור הגיע לידיו מסמך שלל, שבו תוארה ההתקפה על קיבוץ דן. אפרתי: "לפי המסמך הזה, לכל אורך תקופת ההמתנה היה ויכוח בין המטה המשותף המצרי-סורי-ירדני לבין היועצים הסובייטים. הרוסים אמרו להם אל תתקפו בבת אחת. תתקפו בסיני, תיסוגו, תנו לצה"ל להיכנס, תתישו את כוחו, קווי אספקה ארוכים וכל זה, ורק אחרי שיהיה מותש ורוב הכוח בסיני אז תדפקו אותו בצפון. הערבים התנגדו ואמרו שתוך 24 שעות הם נפגשים בכיכר דיזנגוף, אבל אחר כך כנראה השתכנעו והחליטו לשמוע לעצה הרוסית. המודיעין שלנו ידע על התכתובת הזו והיה משוכנע שבצפון לא יקרה שום דבר. רק בטעות ההוראה הזו לא הגיעה למפקד הגזרה בתל חמרה, והוא נתן הוראה לפעול לפי התוכנית, שהיתה תוכנית סדורה שאמרה שאחרי 24 שעות מפרוץ פעולות האיבה הוא נותן שעתיים הפגזה ואחרי זה שתי פלוגות קומנדו יורדות".

איך להגדיר את הסיפור הזה – גבורה של הקיבוץ מול רשלנות של צה"ל? אפרתי: "נכון, לא סתם הסיפור הזה נעלם מכל הארכיונים. היום על דבר כזה היו עושים ועדת חקירה, אבל אז באופוריה הגדולה שהיתה זה לא התאים לציבור. עם כל הכבוד לאפרים ריינר [ההיסטוריון של פיקוד צפון לאירועי מלחמת ששת הימים], שהיה חבר ואחר כך עבדנו ביחד, החתימה שלו מתנוססת על התחקיר הזה, והסיפור של דן נעלם. עובדה היא שבהיסטוריה הצבאית זה לא מופיע".

לב-ארי: "רוב הצבא היה בגשר בנות יעקב. הטנקים שהיו בתל חי שמעו את 'קול הרעם מקהיר' והם מיהרו לשאר ישוב והסתבכו בפתח, והמלחמה התנהלה בינתיים כאן. הם לא ידעו שתוקפים את דן".

מתי אתה מודיע בפעם הראשונה שמתקיפים אתכם? לב-ארי: "בשש בבוקר, או לפני זה, אני מודיע למא"ז שלנו. מפקד החבל, חבר קיבוץ דן, מוטי בולדו, גם היה כאן. הם שמעו ברדיו על שאר ישוב וכולם רצו לשאר ישוב, ובינתיים פה עמדו טנקים סורים והתקדם חי"ר. זו פעם ראשונה מאז מלחמת השחרור שהערבים תקפו ישוב אזרחי".

ומתי לראשונה מאז תחילת הקרב שלכם הופיעו כאן כוחות צה"ל? לב-ארי: "פלוגת טנקים הגיעו לדן בשעה שמונה וחצי, הגיעה גם מחלקת תול"רים עם דן רודולף. עמד כאן ממולנו [בחלקה האוסטרלית] טנק שהסורים עזבו אותו, והחבר'ה שלנו שהגיעו הכניסו בו את כל התחמושת שלהם. הוא היה כבר מושבת ונטוש, אבל ירו עליו שוב ושוב ואחרי זה הלכו לספר שהם היו אלה שהצילו את דן. אבל כשהם הגיעו אלינו כבר לא היתה כאן מלחמה".

לב-ארי מסתובב עם חוברת שבה מפורט סיפור הקרב, עם עדויות של חברי הקיבוץ מיד לאחר המלחמה וכתבות בעיתונים של אז. אלה ההוכחות שלו שחברי הקיבוץ לא ממציאים סיפור ואינם מתפארים לשווא. גם הוא מפנה אצבע מאשימה לכיוונו של אפרים ריינר, שאחרי המלחמה ביצע עבור מחלקת היסטוריה תחקירים של הכוחות שהשתתפו בכיבוש הרמה הסורית, אבל לדברי אנשי דן התעלם מהסיפור שלהם.

פרט מעניין: ריינר היה סמח"ט 3, החטיבה שהחזיקה את הקו לאורך גבול סוריה.

מזכרת מששת הימים. אחד מטנקי ה-T-34 שתקפו את קיבוץ דן וננטש, עומד כיום בחזית מוזיאון בית אוסישקין

לב-ארי: "נתנו לריינר זכרונו לברכה לסכם את המלחמה, אבל הוא לא הכניס את הסיפור של דן, יוק, אין. הוא הבליע את העניין, כי זה היה ביזיון של צה"ל וביזיון של פיקוד צפון. לא היה פה צבא, לא השאירו פה צבא. בתל דן נלחמו כלפי צפון ואותנו השאירו לבד".

אפרתי מסכם: "היום זה נשמע איום ונורא. חוץ מנס אי אפשר להגדיר את מה שקרה כאן. הסורים היו מבקיעים אותנו בשלוק. היתה מספיקה כיתה עם נשק אוטומטי שהיתה מבקיעה אותנו ונכנסת לקיבוץ, וממקלט למקלט עושה טבח נורא".

שמחה אסף, מג"ד 34, מכחיש שחברי הקיבוץ בלמו לבדם את הצבא הסורי: הסיפור מצא חן בעיניהם

סא"ל שמחה אסף היה מג"ד 34. הפלוגות שלו היו מפוזרות לאורך הגבול – בגדות, בגבעת האם ובתל דן. בזמן ההתקפה על קיבוץ דן היה אסף במוצב תל דן עם החפ"ק שלו וכוח בגודל פלוגה בתוספת פלוגת טנקים ו' מגדוד 377 [חטיבה 37], מחלקת תול"ר ומסייעת. ממולם, במרחק של כקילומטר צפונה, שכן מוצב נוחיילה.

שמחה אסף דוחה השבוע (ינואר 2015) מכל וכל את הסיפור של קיבוץ דן, כאילו קומץ מגינים עם כמה תלמידי תיכון הדפו כוח של הצבא הסורי. "אני אומר לך, ככל שאני יכול לשפוט ואני זוכר את זה מתקופת המלחמה, מה שהם מספרים לא היה ולא נברא", הוא אומר.

"לא היתה שום פאשלה של הפיקוד". המג"ד שמחה אסף

לא היה ולא נברא? "זה מצא חן בעיניהם הסיפור הזה, ואני הכחשתי להם את זה בדיוק בזמן, ואני אגיד לך מה שקרה. מה שהיה זה שהסורים תקפו והיתה אצלנו טעות, והטעות היתה טעות בניווט. היו בתל דן פלוגת טנקים של חטיבה 37 [פלוגה ו' מגדוד 377]. אני חילקתי אותה שחצי ממנה, קרי  מחלקה, יילכו לבריכות הדגים של קיבוץ דן. והם הלכו לשם ומי שהביא אותם לשם היטעה אותם, ובמקום שהם יהיו בבריכות של דן הם הגיעו לבריכות של שאר ישוב. וכששאלו את הטנקים איפה אתם נמצאים, הם אמרו – אנחנו בבריכות הדגים של שאר ישוב. ואז שאלתי את המפקד שם [של מחלקת הטנקים] – תגיד לי, לא שלחנו אותך לשאר ישוב, מה אתה עושה בשאר ישוב? אז הוא אומר – לכאן שלחו אותי.

"המרחק בין בריכות שאר ישוב לבריכות של דן לא מי יודע מה. וכשהיתה התקרית בדן והסורים התקרבו שאלו את מפקד הטנקים איפה אתה נמצא, אז הוא אמר אני נמצא בבריכות הדגים של דן. אבל זה לא היה נכון. כמפקד הכוח שישב על תל דן אמרו לי שהסורים עולים על התל [הכוונה, עולים על הקיבוץ] ויש לך טנקים, אז למה אתה לא מפעיל אותם? אז אמרתי מה זאת אומרת אני לא מפעיל אותם? הטנקים נמצאים בדיוק במקום ששלחנו אותם. הם נמצאים בבריכות הדגים של קיבוץ דן! אז אמרו לי – אבל הם לא שם. אמרתי אני לא יודע, ואז אני שואל את מפקד פלוגת הטנקים – תגיד לי, איפה אתה נמצא? אז הוא אומר אני נמצא בדיוק במקום ששלחו אותי, אני נמצא בבריכות הדגים של קיבוץ דן. אז אמרתי לו ומה עם שאר ישוב? אז הוא אמר – מבלבלים לי פה את הראש, לא שלחו אותי לשאר ישוב, אני לא הגעתי לשם. ומי ששלח אותו לשם זה מפקד גונדת נ"ט [דן רודולף]. אז התקשרתי למפקד גונדת הנ"ט ואמרתי לו איפה הטנקים, לאן לקחת אותם? אז הוא אומר לי אני לקחתי אותם בדיוק למקום ששלחו אותי, לקיבוץ דן. אז אמרתי לו ומה עם זה שהם אומרים שהם בשאר ישוב? אז הוא אומר לי הם לא בשאר ישוב, הם בקיבוץ דן. אמרתי למפקד הטנקים מה אתה מבלבל את הראש? והוויכוח בשטח היה בין המא"ז של דן ובין הגדוד, קרי בין מפקד האיזור [מפקד חבל דן, מוטל בולדו], שעד היום מוליך בעניין הזה, לבין מפקד הגדוד שזה שמחה אסף. ואז אני אומר לו – יש לך שם פלוגת טנקים, מה אתה מיילל לי שם? ואז הוא אומר לי – אין לי שום פלוגת טנקים, הם לא הגיעו אליי בכלל".

מכל הסיפור ההזוי הזה, הטנקים ששלחת לדן הגיעו בטעות לשאר ישוב? "לא, הטנקים היו בקיבוץ דן, אבל הוא חשב שהם נמצאים בשאר ישוב".

אז היתה פה טעות? "הבט, לא היתה שום טעות של הטנקים ושום טעות של הגדוד. לאן ששלחו את הטנקים שם הם היו ושם הם פעלו. נגיד יותר מזה: פלוגת הטנקים הזו הם היו מחטיבה 37 שהיתה תחת פיקודו של אורי רום" [מח"ט 37 שלחם באותו יום בצפון השומרון].

בריכות הפורלים של קיבוץ דן (מעליהן תל עזזיאת). לאן הגיעו הטנקים מגדוד 377?

אנחנו מנסים להבין מה ידע סא"ל אסף על ההתקפה הסורית שהתקדמה מרמת הבניאס אל משק דן. אסף: "מה שאני יודע שהם העלו את העניין הזה מיד [הטענות – איפה היה צה"ל?] ואמרו – רגע אחד, הוויכוח היה בין מפקד האיזור [חבל דן] שטען שנמצאים שם ילדים, והילדים הודפים את הסורים והצבא לא עושה שום דבר. מפקד האיזור הזה טען שלא יכול להיות שהגדוד לא פועל שם. ואני אמרתי לו – מה זה הגדוד לא פועל? הגדוד פועל שם באמצעות מחלקת הטנקים שהיו בבריכות של דן. נתנו לי טנקים כדי שנילחם בתל דן ונהדוף את הסורים מתל דן, והם מילאו את כל המשימה שלהם. יותר מזה: הם גם התחפרו שם וכל הפעולה שלהם היתה בסדר גמור. ומי שיודע את כל הפרטים פרט אליי, זה בחור בשם זאביק גבעולי, שהיה הקמ"ן של גדוד 34 והוא היה במיפקדת הגדוד בתל דן. ואני אמרתי לו אחרי המלחמה – זאביק, אתה שמעת איך משמיצים אותנו, כאילו שאנחנו לא עשינו שם שום דבר והילדים נאלצו להדוף את הסורים? אז הוא אמר – זה מוצא חן בעיניהם".

חברי הקיבוץ ממציאים סיפור? אסף: "אני אומר את זה בלב שלם – זה לא היה ולא נברא. מצא חן בעיני הקיבוצניקים שכאילו הילדים שלהם הדפו את הסורים. הילדים שלהם לא הדפו את הסורים. מה שעשו הילדים שלהם זה גם דבר לא קטן, הם השתתפו בקרב של המרגמות כנגד הסורים והם הובילו לשם פגזים של מרגמות וסייעו בקרב הזה. הילדים של קיבוץ דן, עם כל זה שאני פרגנתי להם מאוד, ואפילו פרסמתי בזמנו שהקרב האחרון שלחמו בו ילדים נגד צבא סדיר זה היה במלחמת השחרור, אבל פה הם לא לחמו נגד הסורים. הם השתתפו בתור נשאי תחמושת".

בקיבוץ לא אומרים שהילדים השתתפו ממש בקרב, אלא שהם הריצו תחמושת לעמדות. אבל העניין המרכזי הוא למה 15 איש מהקיבוץ נותרו לבדם מול כוחות קומנדו וטנקים? איפה היה צה"ל? "אני הייתי בתל דן, ומיפקדת הגדוד היתה בתל דן כל הזמן".

נשק ונ"ט ומקלעי גוריאנוב על גלגלים – חלק מהאמל"ח שנמצא בשטח לאחר ההתקפה הסורית שנבלמה

ואתה ידעת על ההתקפה הזו בזמן אמת? "אני ועוד איך ידעתי. אני אגיד לך עוד יותר מזה: לפני שהחלה ההתקפה שואל אותי מפקד החטיבה עמנואל שקד – שמחהל'ה, איפה אתה נמצא? אז אמרתי לו אני נמצא על תל דן. אז הוא אומר לי – ומה קורה שם? אמרתי לו בדיוק מה שקורה. אחרי המלחמה נפגשנו מספר פעמים, וכל פעם שאנחנו נפגשים יש כמה נודניקים מקיבוץ דן שמספרים שהם ניצחו את הסורים, יותר נכון הילדים שלהם ניצחו את הסורים. לא היה ולא נברא. אמרתי – אולי נעים לכם להגיד, אולי נעים לפרסם את זה, אבל זה לא פוגע בי ולא משמיצים אותי בזה שאנחנו כאילו לא מילאנו את חלקנו.

"גדוד 34 מילא את חלקו באופן מלא. הגדוד איבד שם שלושה חללים, צוות שחטף פגיעה ישירה מפגז נ"ט, ואני לא יודע מה הם רוצים זולת שהיה שם עניין, וישנו עד היום, למספר חברים לספר את הסיפור הזה. אבל בין מה שהם אומרים לבין מה שהיה שם, אין לזה שום קשר. אמרתי את זה כמה פעמים, גם בעל פה, גם בכתב, גם בשאלות ששאלו אותי, שלא לדבר על זה שזה לא היה קרב של יחיד שם".

הפילבוקסים המזרחיים של דן היו בעצם המוצב המזרחי הכי קדמי של צה"ל בגזרה הזו. היום זה נשמע קצת מוזר. "שום חזית, אולי בחלום שלהם הם היו חזית. לא היה מוצב בין הסורים לבין הקיבוץ, הם היו הגבול, זה נכון, וגם דפנה היתה כזו וגם שאר ישוב. אבל לא היו לנו בעיות ושום קונפליקטים. מי שעמד על הגבול בין הסורים לבין צה"ל בזמן מלחמת ששת הימים היו ההגנה המרחבית בפיקודו של גדוד 34. ככה זה גם אורגן. ומי שהיה מפקד היחידות בשטח, אתה מדבר איתו עכשיו".

מוכר לך הסיפור על משה דיין שביקר בדן ואמר לחברים שזה המקום הכי בטוח במדינה? "אני בתור מי שלא נמנה אף לא פעם עם מעריציו של משה דיין, אני לא יכול להגיד לך אם סיפור כזה היה. אבל אני אגיד לך סיפור על דיין, שהיה בעמק הירדן בסיור עם דדו בשבת אחת. שאלה אותו חברת משק – מה יהיה אם יתקפו אותנו פה הירדנים? אז דיין אומר לה – בשביל מה יש לכם סוסים? את זה אני שמעתי מפיו. אז החברה ענתה לו – אולי במקום טנקים תשלח אתה סוסים לצבא. בקיצור, דן יכולים לעשות את עצמם גיבורים כמה שהם רוצים, אבל בין זה לבין האמת הסיפור שלהם לחלוטין לא נכון. הם עושים לעצמם מורשת קרב, אבל זה פשוט לא נכון. למזלנו יש עוד אנשים שנשארו חיים מאז. קודם כל נשאר מפקד החטיבה עמנואל שקד".

מוצב תל דן שאותו החזיק גדוד 34. הותקף במקביל להתקפה על הקיבוץ

בדן טוענים שהסיפור הזה נעלם ממורשות הקרב. "אני אומר את זה בכל במה, עם אלף איש ועם מאה אנשים: לא היתה בדן שום פאשלה של הפיקוד. הקיבוץ עשה את שלו. אני אגיד לך יותר מזה: הקיבוץ עשה את המלאכה שלו בסדר גמור. כל הסיפור החל להתגלגל מזה שכמה חברים טענו שמי שהגן על קיבוץ דן זה הילדים שלהם. זה לא נכון. הילדים עשו מה שצריכים לעשות בהגנה מרחבית, הם היו נערים והיה מותר להם למלא פקודות שקיבלו, ואי אפשר לבוא אליהם בטענות שהם ברחו בקרב. אבל גם אי אפשר להגיד שהצבא לא מילא את חלקו. הצבא מילא את חלקו ואפשר למצוא מפקדים שהיו שם, הם יספרו את כל הסיפור, אי אפשר לזלזל בזכרונו של זאביק גבעולי, ששואל אותי כל פעם – שמחה, תגיד לי, מתי הם יירדו ממני אנשי דפנה?".

דן, לא דפנה. "הוא אומר דפנה כי אשתו מדפנה".

אז אם לדבריך לא אנשי הקיבוץ הדפו את ההתקפה, מה בלם את הכוח הסורי וגרם לו לסגת? "אגיד לך בדיוק מה גרם לסורים לסגת מהמיתקפה הזו. חיל האוויר של צה"ל. ומי שהזמין את חיל האוויר לתקוף את הסורים שתקפו את תל דן היה גדוד 34. אנחנו הזמנו סיוע אווירי ונענינו וקיבלנו את הסיוע האווירי".

מתי הגיע הסיוע? "בשעות אחר הצהריים".

אבל כל ההתקפה החלה ונגמרה בשעות הבוקר. "אתה מספר פה סיפור שלא היה, ולידיעתי לא היה ולא נברא. ההתקפה על דן רשומה, היא היתה בשעת בוקר. אגיד לך עוד יותר מזה: מי שעמד איתי בקשר מהחטיבה על ההתקפה על תל דן היה החטיבה, וזה עשה מנו שקד. ואז שאל אותי מנו: תגיד לי, והיה והסורי תוקף, איפה אתה תהיה? אז אמרתי – אני יכול להבטיח לך שאהיה במקום המיועד, והמקום המיועד זה יהיה המקום שבו צריך להיות גדוד כשתוקפים אותו. אתה שואל אותי איפה זה יהיה, אמרתי לו זה יהיה על תל דן. מי שקיבל את הטנקים כדי לפרוס אותם להגנה על תל דן היה מפקד גדוד 34. את הטנקים אנחנו קיבלנו מידי אורי רום, שהיה אז מפקד חטיבה 37".

כשהכוחות הסורים התקרבו לגדרות של משק דן, כוחות שלך ירו עליהם? "לפי שאני יכול להגיד לך, הכוחות שלנו היו מעורים בתוך המגעים עם הסורים".

מי באמת הדף את ההתקפה הזו? "אתה יכול לשאול את קצין המבצעים של הגדוד, בצלאל אופיר. אני אומר לך עד היום הזה, הקרב שהיה בששת הימים על תל דן נחשב בתולדות גדוד 34 כמעשה שנעשה טוב. אין אף חייל אחד שחושב ושחש אז, וגם לא לאחר מכן, שהיתה איזושהי פאשלה בגדוד 34 ביחס לצבא הסורי. זה לא היה ולא נברא. זה יותר מרגיז מה שהם עושים שם החברים האלה. אני מקווה שסוף סוף יירדו מזה, כי זה פשוט עושה עוולה לאנשים שלחמו שם וזה לא מתקבל על הדעת. הגדוד היה שם במיטבו, וזה זכור בזיכרון של חיילים ולוחמים ומ"פים שהיו בתל דן כזיכרון שמתפארים בו".

חזי דר, סמג"ד 34: עזרתי לצוות המרגמה של התלמידים עם המורה

"לא ידוע לי על קומנדו סורי". הסמג"ד חזי דר

חזי דר, סמג"ד 34 במלחמת ששת הימים, היה בהתחלת ההתקפה על קיבוץ דן בבסיס עורפי של הגדוד, בין דן לדפנה. השבוע הוא מספר: "הייתי בבסיס לצורך עניינים לוגיסטיים ואז אני שומע ברשת הקשר המרחבית שיש התקפה על קיבוץ דן. מכיוון שידעתי שהמג"ד בתל דן ויש שם פעילות מול התל [התקפה סורית], אמרתי למג"ד שאני נוסע לראות מה קורה בקיבוץ.

"לקחתי את הג'יפ עם הנהג והגעתי לשם. ההפגזה על הקיבוץ לא היתה כבדה. נסעתי עד הגדר המזרחית וראיתי את אנשי הקיבוץ בעמדות. היה שם צוות של תותח נ"ט שעבד, וראיתי שאין לי מה לעשות שם. שמעתי קולות של מרגמה ואיתרתי צוות מרגמה 81 מאוייש על-ידי תלמידי הקיבוץ והמורה שלהם. הצטרפתי אליהם ועזרתי להם לסחוב את הפצצות. צוות המרגמה ירה המון, ובסך הכל נראה לי שהמערכת שם פעלה היטב. ניסיתי למצוא את המא"ז ולא הצלחתי לאתר אותו".

מה דעתך על טענות הקיבוץ נגד צה"ל? דר: "חטיבה 3 שלחה כמה טנקים לקיבוץ דן והקצין שהוביל אותם לקח אותם בטעות לשאר ישוב. עד כמה שאני יודע הטנקים האלה לא הספיקו להשתתף בקרב".

הקיבוץ נשאר להילחם לבדו מול פלוגת קומנדו, הכיצד? "הסורים גלשו מרמת הבניאס עם כמה טנקים, לא ידוע לי על קומנדו סורי, את זה אני שומע ממך. בסך הכל, ההתקפה הסורית לא היתה התקפה נחרצת ואני מניח שהיא לא היתה במגמת כיבוש, אלא לתפוס את הצד המזרחי של הקיבוץ ולירות עליו משם".

אברהם (אבריימל'ה) הרדוף, מ"מ בגדוד 34, לא ידע השבוע לספר יותר מדי על ההתקפה הסורית על המשק. "אנחנו ישבנו בצד המזרחי של תל דן, מול תל חמרה. משם באה ההתקפה הסורית עלינו. בסביבות 400 מטר מאיתנו יצאה מיתקפה רגלית לכיווננו בסיוע של SU-100 מחורשת זיתים, שירה פגזים והשמיד לנו את כל הבונקרים והנשק הכבד, מק"כים ומקל"פים. הם התקיפו לכיוון תל דן מולנו, הגיעו עד 150 מטר מאיתנו ואז משום מה נשברו באיזשהו שלב. בסוף בא מיסטר והוא הפסיק את האס-יו 100. היה לנו בכוח הנ"ט ארבעה חבר'ה שנהרגו בפגיעה ישירה".

מה ידוע לך על ההתקפה על משק דן? הרדוף: "לא זוכר את הכיוון הזה, לא צפיתי לשם בכלל. אם ירדו אליהם מהבניאס זה לא היה הכיוון שלי. אני הייתי עסוק עם המיתקפה שהתנהלה מתל חמרה לתל דן. בכלל, כל הסיפורים של קיבוץ דן זה אגדות".

מנו שקד, מפקד החטיבה המרחבית בששת הימים: בדן היה צבא, אבל לא מספיק

"הם ברחו כמו משוגעים". המח"ט מנו שקד

סא"ל מנו שקד, מח"ט 3, שבאחריותו אבטחת הגבול עם סוריה, לא זוכר כיום בבהירות את כל השתלשלות העניינים בקיבוץ דן, ולכן כדאי לעיין בדו"ח הסיכום שלו מ-1967 (ראו בהמשך הכתבה).

בשיחה עימו (ינואר 2015) על ההתקפה כלפי קיבוץ דן הוא מספר: "אני זוכר שעברתי על יד הקיבוץ ונתתי כמה פקודות והלכתי הלאה. קראו לי מהקיבוץ, אני זוכר שעמדתי איתו בחוץ [הכוונה למא"ז של דן]. בוא נאמר ככה: כל מה שעשיתי עשיתי אותו פלוס, ולכן נסעתי לשם".

היו לך ידיעות מודיעיניות על כוונה סורית לתקוף את הקיבוץ רגלית? שקד: "אני הייתי בקיבוץ כמה ימים לפני. עמדתי עם המא"ז, ירדנו למטה ודיברנו מה יהיה. אמרתי לו – תראה, כרגע אני צריך להיות יותר למטה, בגדות וגונן, אבל אם שם הולך בסדר ויקרה פה משהו תקרא לי ואני אשלח לך כמה חבר'ה. אני פיזרתי את הכוחות לאורך הגבול".

המא"ז רונן כתב שאמרת לו שעומדים לתקוף את דן, אבל שאסור לו לגלות לחברים, זוכר את זה? "זוכר שהייתי איתו בחוץ ודיברנו שלא נפרסם את זה. היו לזה המון סיבות. דבר ראשון לא היה לנו מספיק כוח. נתתי לו כל מיני רעיונות [איך להתגונן], ואמרתי לו שאם צריך אני אבוא עם קצת כוח, עם 30-20 איש".

בדן יש תחושה שצה"ל הפקיר אותם. שקד: "אבל הם לא הפסידו. אני הייתי שם ודיברנו על זה שנדפוק את הסורים. היה שם כוח של צה"ל, כי הייתי שם ודיברתי איתם. אם אני לא טועה, מגדוד אחד הגיעו לשם. תראה, הסורים לא היו כל כך טובים. פעם היו שלושה טנקים שנכנסו לשטח שלנו. לקחתי את הג'יפ שלי ועם עוד שני אנשים טובים ודפקנו אותם עם תול"ר והם ברחו כמו משוגעים. הכרתי את האומץ שלהם. אז אותו דבר עם הקיבוץ. כשנלחמים עם הסורים, הסברתי להם שאותם אפשר לנצח".

למה לא היו כוחות של צה"ל בקיבוץ עצמו? "צה"ל כן היה, אבל לא היה מספיק. היה לנו כוח מוגבל. אמרתי לדדו אין לנו מספיק כוחות, דדו אמר גם לי אין מספיק, אבל אני סומך עליך. בוא נאמר ככה, אם לא היה צה"ל, הסורים היו גוברים עליהם".

בהזדמנות זו שקד מספר כי בתקופת ההמתנה איימו ראשי קיבוצים לעזוב, אם צה"ל לא יטפל בסורים ויגמור אחת ולתמיד עם החיים תחת אש. "לפני המלחמה עברתי בכל הקיבוצים, הם רצו לשלוח את כל הילדים משם. אמרתי להם – אם אתם שולחים את הילדים והסורים תוקפים, אז אתם בורחים. אתם בניתם את הקיבוצים, אני כאן כדי לשמור עליכם. אמרתי לדדו אם הם יעזבו, אז אין לנו צפון. עברתי אצלם, אמרתי תישארו פה, אין לי הרבה כוח לתת, אבל אני אתן לכם כמה שצריך, כי אתם בניתם פה את מדינת ישראל. אני זוכר את זה כמו אתמול. וקיבוץ דן היה אחד מאלה שאמרו שהם יעזבו. הם צלצלו לדדו ולדיין ולממשלה, ואמרו שהם רוצים לעזוב. אמרתי להם אל תהרסו את הצפון, אנחנו ננצח. היה קיבוץ אחד שאמר לי אל תבלבל את המוח, אנחנו עוזבים. אמרתי להם תתביישו לכם. הם הזמינו 30 או 40 משאיות להתפנות, ואני זרקתי את המשאיות אחורה ואמרתי – אתם משוגעים? ישראל הצפונית הולכת לעזאזל".

מרשם הקרב של קיבוץ דן [אטלס כרטא]

ההתקפה על קיבוץ דן במסמכי צה"ל

הטענות העיקריות של אנשי הקיבוץ, כפי שהובאו בין היתר לפני כשלוש שנים בכתבה של איתן אורן בערוץ הראשון, היו כי צה"ל מחק את הקרב הזה מהמורשת שלו, ושהציבור לא יודע על כך [לצפייה בכתבה לחצו כאן].

עיון בארכיון צה"ל במסמכי היחידות שהיו באחריות פיקוד צפון מעלה תמונה שונה לגמרי. אירוע תקיפת דן ולחימתם של חברי הקיבוץ לחלוטין אינו מוסתר. די להעיף מבט בספר "המערכה על הגולן" מאת מתי מייזל, המבוסס על מסמכי מחלקת היסטוריה, ומתאר את ההתקפה על הקיבוץ. באופן כללי, דו"חות הסיכומים השונים של פיקוד צפון מחזקים את גרסת הקיבוצניקים.

ה-6.5.67 מתוך יומן מבצעים של פיקוד צפון (רק דיווחים המתייחסים למצב בדן)

יומן מבצעים פיקוד צפון [לחצו להגדלה]

05:47: החלו לירות על גדות, יורים על ראש פינה. הפגזה כללית בכל הגזרה הסורית. כולם במקלטים (שמיר, יסוד המעלה, גדות, ראש פינה, כפר סאלד). 05:55: חיל האוויר נכנס לפעולה, הפצצה על הגזרה הסורית. 06:01: תל דן וחצור מופגזים, ראש פינה מופגזת חזק. להם יענו הארטילריה, בגזרה הסורית יענו מטוסים. 06:15: תל דן מופגז קשות וכן תל אבו חנזיר [גבעת האם]. 06:20: 9120 בוערת מפגיעתנו [כנראה הכוונה לתל עזזיאת]. 06:45: שני מיראז'ים נכנסו אל עבר מוצב תל חמרה. 06:52: טנק יורה ברמת הבניאס ויורד במדרון. 06:53: ניתנה הורה לחטמ"ר 3 לירות לעברו. 07:09: פלוגת טנקים יצאה לעבר שאר ישוב. 07:10: חי"ר מסתובב על שאר ישוב. 07:10: לוקחים את השריון להפציץ את החי"ר שמסתער וכן ארטילריה. 07:10: ניתן אישור להפעיל את גדוד 51. 07:20: שישה טנקים יורדים מרמת הבניאס לעבר תל דן. 07:30: ששת הטנקים הגיעו לוואדי עסל. 07:35: מחלקת החי"ר שהיתה בשאר ישוב הסתלקה, הטנקים בוואדי עסל נשארו עדיין במקומם, שני טנקים נוספים באים לכיוון ואדי עסל. 07:37: ההתקדמות לעבר תל דן נפסקה. 07:39: חי"ר וטנקים מסתערים על תל דן 300 מטר מכיוון חורשת הזיתים, יש מגע… 07:42 [מאת רמ"ט הפיקוד]: יש הוראה למטוסים לרדת בעדיפות ראשונית ל […] 07:55: מעלים מטוסים נוספים כדי לעלות על רמת הבניאס, תל עזזיאת ואל חמרה. 08:10: הטנקים של 377 ו… [לא ברור] נמצאים בחו' … מלאה ובחורשת המייסדים, ולא כפי שנמסר קודם שהלך צפונה. 08:20: מפגיזים את תל חמרה, משיבים באש נ"מ. 08:25: אין מגע בין תל דן לאויב. 08:35: טנקים נעים מרמת הבניאס לתל דן. 09:12: מחלקת חי"ר הסתערה פעמיים על תל דן ונהדפת. 09:29: פלוגת חי"ר ומחלקת טנקים יורדים… 09:40: בפינה הצפון מזרחית של משק דן נלחמים פלוגת טנקים שלנו עם מחלקת חי"ר וטנקים שלהם. 09:57: ההתקפה על משק דן נהדפה והם מסתלקים לעבר הבניאס. 10:20: לפני דן יש תותח 90 מ"מ פגוע, שקט בגזרה.

כך זה נראה מתל עזזיאת (צילום מוגדל). טנקים תוקפים מהשטח האוסטרלי וחי"ר מגיע מכיוון רמת הבניאס

דו"ח חטמ"ר 3: באותו זמן הותקף גם תל דן, והמוצב לא יכול היה לסייע למשק בהדיפת הסורים

מתוך דו"ח סיכום חטיבה 3 לאירועי מלחמת ששת הימים: "ב-5 ביוני ב-01:00 בלילה, כשבע שעות לפני התחלת מתקפת כוחות היבשה שלנו בסיני, היה ברור כי הפור הוטל ולכן הודגש בקבוצת פקודות אחרונה בחטיבה בנושא סדן הצורך המיידי בהגנה וגמר ההתחפרות בזמן הקצר שעוד נותר לפרוץ המלחמה. לפיקוד ולחטמ"ר היה ברור שיעמדו בפניו בתקופת הלחימה שלוש בעיות עיקריות: ספיגת הנחתות ארטילריות, מניעת ובלימת התקפות סוריות בין שתהא להן צורה של מחטפים ובין שיהיה זה ניסיון לחדור למרכז הגליל, מעבר למתקפה באם תינתן פקודה לביצוע הדבר.

מבט מהעמדה שהגנה על דן אל רמת הבניאס (הרכס הקרוב – כיום קיבוץ שניר). הרכס העליון המרכזי: מוצבי זעורה [לצפייה מיטבית – לחצו על הצילום]

"ב-6 ביוני עם שחר החל קרב ההגנה בגליל כשהסורים החלו להפעיל ארטילריה לעבר מוצבים, מיפקדות וישובים בשטחנו. המוצבים שהופגזו היו תל דן, נוטרה, תל אבו חנזיר, דרדרה, פרדס חורי וחורשת טל. הישובים שהופגזו היו כפר הנשיא, שמיר, גדות, יסוד המעלה, חולתה, כפר סאלד, שאר ישוב, דפנה, דן, הגושרים, ראש פינה, כולל מיפקדת החטיבה. הארטילריה שלנו השיבה אש וכמו כן הופעל חיל האוויר נגד הסוללות הסוריות.

[…] "עיקר האש הסורית בהפגזות ה-6 ביוני היתה מופנית לגזרת גדוד 34, הצפוני מבין גדודי החטיבה, ולא במקרה, שכן היא שימשה ריכוך להתקפת כוחות שריון וחי"ר בסיוע ארטילריה על משק דן ותל דן. התקפה זו היתה כזכור חלק מתוכנית המתקפה הסורית, והיתה צריכה לשמש הטעיה למאמצים הסורים בגזרת ראש הגשר [בנות יעקב] ובגזרת השפך. מטרה נוספת שהיתה לסורים בהתקפה על דן היתה תעמולתית. הסורים קיוו להפיק תועלת תעמולתית בכיבוש משק דן ותל דן, בהאמינם שהם יפלו לידיהם כפרי בשל. הם האמינו כי במקרה כזה יוכלו להציג עצמם כחוד החנית של צבאות ערב, אלא שפני הדברים התגלגלו באופן שונה.

"הדיפת התקפה על דן": דו"ח חטמ"ר 3 [לחצו להגדלה]

"ההתקפה הסורית הוטלה על חטיבת חי"ר 11. זו הקצתה לצורך זה גדוד אחד ועוד פלוגת טנקים שהיו צריכים לתקוף את תל דן ומשק דן במגמה לרתק כוחות צה"ל לגזרה ולהעתיק כוחות מגזרת המאמץ העיקרי בראש הגשר.

"ב-5 ביוני לא גילו הסורים שום פעילות מיוחדת במוצביהם באיזור רמת הבניאס. הם המשיכו בהתחפרות. רק ב-6 ביוני בשעה 02:00 בלילה נשמעו במשק דן קולות טנקים. המשק דיווח על כך לחטמ"ר. ענו להם משם שאלה כנראה טנקים סורים הנערכים במשימת הגנה. בשעה 04:00 דיווח מ"פ ו' (ורמוט) מגדוד 377 על תנועת טנקים בנוחיילה וקיבל הוראה לנצור את האש. במשק דן היו 110 לוחמים, מהם 70 בגיל צבא, 10 תלמידי שמינית וכ-30 מבוגרים. הגנת המשק התבססה על 4 מוצבי הגנה, מהם 3 מחלקתיים ואחד כיתתי. כלי הנשק נוסו ע"י החברים שירו בהם באחד המבנים שהותאם לצורך זה. בתל דן היתה פלוגה מגדוד 34 ופלוגת טנקים מגדוד 377 מחטיבה 37.

"בשעה 05:45 החלה הפגזה על מערך העמדות במשק. מכיוון שהושקע עמל רב בשיפור העמדות ובביצורן לא היו נפגעים בהפגזה זו. העמדות במשק אויישו מיד. ההתקפה על המשק ועל התל נערכה במקביל על-ידי כשישה טנקים וכפלוגת חי"ר בת 80 איש בכל גזרה. הקשר במשק נותק עם המטח הראשון. האש נורתה ישירות מתל עזזיאת, מתל חמרה ומרמת הבניאס. כמו כן נורתה אש מרגמות 120 מ"מ ואש תותחים 122 מ"מ ואש תותחי נ"מ שכוונה ישירות למשק ולתל.

"חברי המשק היו בבונקרי הלוחמים עד שהתצפית גילתה את הטנקים והחי"ר נעים לעבר המשק. הטנקים ירדו מרמת הבניאס עצמה ואילו החי"ר ירד מכיוון תל עזזיאת. בין אנשי החי"ר נראו בבירור חוליית בונגלור וחוליות עם שני תול"רים מסוג בי.10. כמו כן הפרישה הפלוגה של האויב כוח של מחלקת מק"כ שהתמקם מעל לאפיקו של ואדי עסל.

"למפקד המוצב, יוסי לב-ארי, היה ברור שעולים על המשק והוא דיווח על כך ישירות למא"ז. הטנקים הסורים, למזלם הרב של חברי המשק, לא הובילו את ההתקפה אלא שימשו כבסיס אש וירו לעבר המשק. מכיוון שחברי המשק נתנו דעתם לעובדה שיש במשק מספר עמדות בטון בולטות הם לא איישו אותן, ואכן הסורים ירו דווקא לעמדות אלה בהיותן בולטות.

קיבוץ דן באחת ההפגזות עליו

"בהגיע החיילים הסורים לטווח יעיל של 300 מטר מגדרות המשק, פתח עליהם המוצב באש מקלעים. הפעלת הנשק ביעילות הצמידה את אנשי החי"ר הסורי לקרקע והם נתקעו באפיק ואדי עסל. מכיוון שהרגלים הסורים נמצאו בשדה חיטה יבש החליט מפקד המוצב להבעיר את השדה בעזרת פצצות זרחן וכדורים נותבים. פצצות הזרחן נורו על-ידי מרגמות 81 שהיו מוצבות במשק.

"הטכסיס הצליח: מחד גיסא הסורים נלכדו בשדה הבוער, ומאידך גיסא מנע השטח הבוער כל ניסיון סורי לנוע לעבר המשק דרך השדות הבוערים בחום הקיץ. לנקודת התורפה בהגנת המשק הפכו השבילים שהובילו למשק מכיוון ואדי עסל, דרך שדות החיטה הבוערים. על מנת לחסום את הדרכים הללו בפני הטנקים הסורים הופעלה אש מרגמות 81 מ"מ. כ-300 פגזים נחתו על דרכי העפר, דבר שהבהיל את הטנקים הסורים.

"החי"ר רותק למקומו ואז פנה המזל עורף גם לטנקים. טנק שניסה לעלות על דרך הפטרולים עשה זאת מהר מדי והתהפך לוואדי עסל. טנק שני נפל לתוך הבניאס כשהטנקים הסורים החלו לסגת. טנק שלישי ניסה לסגת, אך התקלקל והצוות נאלץ לנטוש אותו. מאוחר יותר הובער הטנק על-ידי אש טנקים שלנו.

"גם החי"ר הסורי החל לסגת כשאש מרגמות 81 מ"מ רודפת אחריו. בשטח הושארו כ-10 הרוגים, שני תול"רים וציוד אחר. במוצב שהדף את ההתקפה נגמרה בשלב זה התחמושת. תחמושת חדשה נדחפה על-ידי תלמידי השמיניות תחת הפגזה.

חברי דן עם שמעון פרס (מימין), דדו, רבין ורה"מ לוי אשכול, אחרי אחת ההפגזות (מתוך אתר "אדם בגליל")

"באותו זמן נערכה גם התקפה על תל דן, ובכך נוצר מצב שהמוצב לא יכול היה לסייע למשק בהדיפת הטנקים הסורים בעזרת הטנקים שלו או בדרך אחרת. המוצב, שבו ישב גדוד 34, השיב באש נק"ל, טנקים וארטילריה ובלם את ההתקפה לעברו.

"הדיווחים שהגיעו לחטמ"ר על ההתקפות באיזור דן הביאו לשתי פעולות: א') המח"ט עם החפ"ק שלו החלו לנוע על זחל"מים לכיוון משק דן. בדרכו עבר בקרית שמונה, קרא אליו את מג"ד 51 והורה לו לצאת עם פלוגה לכיוון דן. ב') במקביל ניתנה הוראה לפלוגת הטנקים מחטיבה 37 שישבה בתל חי לצאת לעבר המשק. כמו כן התמקמה סוללה דגם ד' של גדוד 334 והחלה לירות לעבר הכוחות התוקפים.

"בשעה 08:00 ניסו הסורים לתקוף שנית ושוב בחיפוי טנקים, אך גם הניסיון השני לא עלה יפה. שניים-שלושה טנקים נפגעו והכוח הרגלי החל להיסוג לאחר שהשאיר את הרוגיו ופצועיו בשטח על נשקם וציודם. מחלקת טנקים מגדוד 377 סייעה בהדיפת ההתקפה על משק דן לאחר שרץ שהגיע למג"ד [34] סיפר לו שהמשק מותקף ושהתחמושת אוזלת. בעקבות ידיעה זו נשלחה מחלקה למשק.

"בסיוע ארטילריה ומטוסים נשברה לחלוטין המגמה הסורית התוקפנית, כשאש כבדה הונחתה על ידינו לעבר מוצבי הסורים בגזרת תל עזזיאת, הבניאס, תל חמרה וחורשת הזיתים. בהדיפת ההתקפה השתתפו גם טנקים שלנו שהיו מוצבים במשק דפנה.

הוצאה שנייה של "מעריב": דיווח שגוי על תקיפת שאר ישוב

"דיווח לא מדויק ממא"ז שאר ישוב שהועבר דרך מפקד החבל, רס"ן מרדכי בודלו, למיפקדת החטמ"ר, אמר שגם שאר ישוב מותקפת. המא"ז שחשש לצאת [מהמקלט] בגלל ההפגזה הכבדה שניתכה על המושב, דיווח שהמושב הותקף על-ידי טנקים ורגלים. ייתכן שהוא התייחס להתקפה שבאה למעשה על משק דן, וייתכן שחשב שאמנם שאר ישוב מותקפת. כך או כך, מח"ט 3 קידם כוחות לעבר שאר ישוב ואז התברר שהיתה זו אזעקת שווא.

"דברים דומים אמורים לגבי 'ההתקפה' על כפר סאלד. משני מקורות נודע למח"ט על התקפה או ניסיון להתקפה העומד להתבצע מצד הסורים כלפי כפר סאלד. הן פיקוד צפון והן חברי המשק דיווחו על ריכוזי צבא במצוקים שממזרח למשק ועל כוונה לתקוף את המשק. הערכת מצב שערך המח"ט קבעה שאין סכנה כזו".

עד כאן דו"ח סיכום חטיבה 3.

מח"ט 3 מנו שקד ב-1967: המוצב המזרחי של תל דן עבד יפה מאוד

ביוני 1967, כשבועיים או שלושה לאחר תום המלחמה, נערך בפיקוד צפון כנס מח"טים לסיכום מלחמת ששת הימים. להלן דברים שנאמרו בכנס המתייחסים להתקפה על דן.

דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון: […] "בבוקר ה-6 ביוני בגזרה הסורית התחיל להתפתח קרב ארטילרי חזק שנמשך למעשה כל היום והועבר בהדרגה לימים הנוספים. בבוקר היו שני נסיונות סוריים לתקוף באיזור שאר ישוב ובתל דן, שלא התפתחו עד כדי סכנה ונהדפו די במשלבים הראשונים".

סא"ל זלמן גנדלר (ג'מקה), קמ"ן פיקוד צפון: "הסורים פתחו בבוקר ב-06:52 על שאר ישוב התקפה בסדר גודל של פלוגת חי"ר ופלוגת טנקים (פלוגת טנקים אצלם זה 7 טנקים), התקפה שנידונה מראש לכישלון. ובשעה 07:45 הסתערו על תל דן. זה הלכו במחלקות, כמעט פלוגת חי"ר, עם 5 טנקים וניסו לתקוף את תל דן, שוב, מין סוג התקפה שלאף אחד לא היה ברור מה היה המטרה שלה. אבל זה מה שקרה בשטח. עם זאת התחילו ההפגזות שהקיפו רשימה שלמה של ישובים, כאשר בעיקר היה הדגש על ישובינו ומעט מאוד על מעוזי הצבא".

אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר עם מנו שקד, מח"ט 3, לפני מלחמת ששת הימים [צילום: ארכיון צה"ל]

סא"ל מנו שקד, מח"ט 3: "בערך בין 2 ל-3 בלילה התחלנו לקבל דיווחים על רעש טנקים מאיזור תל עזזיאת, בניאס ותל אל חמרה. הדיווחים הלכו ותכפו. עם שחר, יותר נכון ברגע שאפשר היה לראות. בערך בשש ומשהו קיבלתי דיווח ממג"ד 34 שישב בתל דן, שהולכת התקפה על תל דן ועל שאר ישוב. המערך הסורי היה שישה טנקים על הבניאס ששלושה מהם בעמדות אש ושלושה יורדים לכיוון ואדי עסל. ואחר כך כשבאנו לשטח יסתבר שהם עמדו להפעיל בחלקו הצפוני של תל דן, ולא לשאר ישוב. שאר ישוב דיווחה שתוקפים אותה על סמך שהיא הותקפה, ובין תל חמרה לחורשת הזיתים בערך באותו מספר טנקים ופלוגת חי"ר שיורדת לעבר תל דן. כלומר, ההערכה שלנו היתה ששתי פלוגות סוריות, האחת במוצב הפילבוקס ואחת בתל דן, פלוגות רגליות יורדות לתקוף.

"כשקיבלנו את הדו"ח על ההתקפה הערכנו מיד שזאת לא התקפת אימים שעלולה לכבוש את המקום. נתנו פקודה לתת להם קצת לרדת, ובשטח הפתוח לדפוק אותם. ביקשתי סיוע אווירי וסיוע ארטילרי ויצאתי עם החפ"ק לשטח כשאני לוקח איתי את מג"ד 377, אמנון חינסקי, שהוא החליף את אורי [רום, המח"ט] שהוא רץ לירדן.

"לקחנו את פלוגת הטנקים השנייה מ-377 שהיתה בתל-חי והכנסנו אותה לשטח גם כן. בשטח הסתבר: א') שאת שאר ישוב בכלל לא תקפו ושבוצעו בסך הכל אותן שתי התקפות שג'מקה [קמ"ן פיקוד צפון] תיאר אותן, התקפות הנפל על המוצב המזרחי של תל דן [הכוונה לקיבוץ] ועל תל דן עצמו. מוכרחים לציין שני דברים: א') המוצב המזרחי של תל דן עבד יפה מאוד, היו שם חבר'ה או עד גיל גיוס או מעל גיל גיוס. רוב הלוחמים היו בני 50 ומעלה, כשבני ילדי ה-11 הי"א-י"ב הריצו תחמושת כל הזמן למוצב. המוצב עבד יפה מאוד, ולמעשה מנע את ההתקפה הסורית הנוראית על המוצב עצמו, על קיבוץ דן.

"גדוד 34 עם הפלוגה שלו שישבה בתל דן הדף את ההתקפה עליו ללא מאמצים יתרים, כשפלוגת חרמ"ש מחזיקה את הטנקים הסורים על רמת הבניאס ותל חמרה ופגעה במספר מהם. קיבלנו סיוע אווירי וארטילרי על העסק הזה, וההתקפה נשברה.

"כשעברתי בקרית שמונה עברתי בגדוד 51 של גולני וצעקתי למג"ד [בני ענבר] – עם כמה זחל"מים שיש לך, שים אנשים ובוא, הולכים לעשות התקפת-נגד. כשהוא הגיע יחד קצת אחריי כבר לא היה צריך אותו. אבל באותו רגע הגיע דיווח שתוקפים את כפר סאלד. בתצפית לא ראינו בדיוק אם יש כוחות על כפר סאלד או אין כוחות על כפר סאלד. היה נדמה לנו שאנחנו רואים שלוש מכוניות. מפקד הסיוע שהיה לידי טיווח את הדוקים של כפר סאלד ונעמוש, ושלחתי את מג"ד 51 עם הזחל"מים שלו עם מחלקת הטנקים, מה שבטוח בטוח, לעבר כפר סאלד. הסתבר שכנראה לא היתה שם התקפה. גדוד 51 נשאר שם".

מג"ד 51, סא"ל בני ענבר, סיפר בפאנל של חטיבה 1 [גולני] לאחר המלחמה: "ביום בהיר אחד אנחנו יושבים בשקט, בא מח"ט 3 [מנו שקד] עם כל הצופרים שהיו לו על הזחל"ם, ואומר לי ששאר ישוב נופלת וצעק 'אחריי!'. יצאו ארבעה זחל"מים בעקבותיו ואנחנו דהרנו לשאר ישוב. שאר ישוב לא נפלה. המרגמות מוקמו על התול"רים מהר מאוד ורצו קדימה לדן. הם [כמה טנקים סורים] ירדו מהבניאס לכיוון שאר ישוב, כנראה שהם ראו את הגדוד שלנו נכנס ולקחו רוורס, אנחנו רצנו בתוך הגזרה הזאת עד שאני ואמיר [דרורי, הסמג"ד] תפסנו גם מספר מערכים וכך הלאה".

בחוברת "המערכה בחזית הצפון במלחמת ששת הימים / ניתוח אירוע", שכתב ב-1974 ראש ענף היסטוריה ועוזר ראש מה"ד למחקר, תא"ל אברהם אילון (לנטש), הוא התייחס לקרב בקיבוץ דן, אם כי לא הזכיר מי היו אלה שהגנו על הקיבוץ:

[…] "התוכנית הסורית נקראה "נאצר" במטרה לכבוש את אצבע הגליל ואף יותר מזה. במסגרת זו חטיבת חי"ר עצמאית מס' 11 היתה אמורה לכבוש את הישובים דן, דפנה ושאר ישוב ותהווה מאמץ משני שתכליתו הטעיה וריתוק של כוחות ישראלים.

[…] "ביום ה-6 ביוני קרוב לשעה 06:00 פתחו הסורים בהפגזה ארטילרית על קיבוץ דן ועל מוצב דן שצפונה לו. במקביל נעו כפלוגת טנקים וכפלוגת חי"ר סורית ממזרח למערב, לעבר קיבוץ דן שעליו הגן כוח בשיעור של מחלקת חי"ר. לאחר כשעתיים של תנועה החל החי"ר הסורי להסתער הלכה למעשה על עמדות הקיבוץ בחיפוי הטנקים, אך לא יכול להן ונאלץ לסגת. כחצי שעה מוקדם יותר ב-07:30 ביצע כוח סורי דומה התקפה מצפון לדרום על תל דן, שהוגן על-ידי פלוגת חי"ר מוגברת במחלקת טנקים. גם כוח זה נהדף בקלות יחסית עוד בטרם הגיעה למקום תגבורת מגדוד טנקים (טנקים וחרמ"ש) שהוחשה על-ידי הפיקוד".

הקרב על דן – מתוך יומן אירועים של גדוד 377

01:30: מורגשת פעילות רבה אצל הסורים במשך הלילה (הארת זרקורים). 03:00: פלוגה ז' נעה לתגבור מטולה למקרה של פלישה מאיזור מרג' עיון. ליד מטולה קיבלה הפלוגה פקודה לחזור למקומה [בתל חי]. 03:00: התגברות הפעילות הסורית לקראת שחר. 04:00: מתקבל דיווח ממ"פ ו' (אהרון אליושקה לישנסקי) על תנועת טנקים באיזור נוחיילה. המג"ד נותן פקודה לנצור אש ולהמתין. 04:30: הגדוד בשטחי היערכות. 05:00: המג"ד בחפ"ק חטמ"ר 3. מח"ט 3 מורה לו להיות מוכן להפעלת 'סדן'. התוכנית: שתי מחלקות מפלוגה ו' תופסות את תל דן, מחלקה אחת מפלוגה ו' תופסת את קיבוץ דן. מחלקה אחת מפלוגה ו' תופסת את שאר ישוב. 05:45: מתקבל דיווח מפלוגה ו' שהיא תחת הפגזה כבדה, כנ"ל מפלוגה פ'. הפגזה סורית כבדה על כל איזור החולה. 06:15: המג"ד מקבל פקודה ממח"ט 3 להניע את פלוגה ז' למכת נגד באיזור דן, המג"ד פועל בהתאם. 07:00: מג"ד + מיפקדה עיקרית נעים מנבי יושע לאיזור תל דן, משיגים את פלוגה ז' בתנועתה ומובילים אותה לשם. 07:30: הודעה מפלוגה ו' – כוחות חי"ר ושריון סורי תוקפים את תל דן ומשק דן. 08:00: פלוגה ז' עוברת את תעלת הנ"ט ליד משק דן, מתמקמת בשטח שמול רמת הבניאס ופותחת באש מול טנקים סורים שהחלו לגלוש מהרמה. מרגמות דרג ד' מתמקמות באיזור משק דן ופותח באש לעבר הרמה. 09:00: מגיע אל המג"ד רץ ממשק דן ומודיע שחיילים סורים מתקרבים אל גדרות המשק. באותו הזמן מתקבלת הודעה ממח"ט 3 שכוחות סורים נראים נעים לעבר כפר סאלד ושמיר והוא מבקש לשלוח כוחות למקום. דליקת קוצים ואבק עקב תנועת הכוחות מקשים על הראות. 09:30: המג"ד מחליט לתת לרץ מחלקת טנקים מפלוגה ז' וזו נעה למקום. 10:00: לאחר שני נסיונות כושלים של האויב לתקוף את איזור דן הוא נסוג.

מלחמת ששת הימים, כאן 377. טנקים מפגיזים את רמת הבניאס

מג"ד הטנקים 377: הגדוד פעל במהירות ופתח באש לעבר הטנקים הסורים

קרב קיבוץ דן – מתוך דו"ח מג"ד 377, סא"ל אמנון חינסקי: […] "בתאריך 6.6.1967 היה המג"ד במוצב הפיקוד ומח"ט 3 הורה לו להיות בכוננות לאפשרות הפעלת סדן. התוכנית היתה כך: פלוגה ו' תתפוס עם שתי מחלקות את תל דן, מחלקה אחת באיזור קיבוץ דן ליד בית הקברות ומחלקה רביעית באיזור שאר ישוב. פלוגה ז' שנמצאה באיזור תל-חי תהיה בכוננות למכות נגד בגזרה הצפונית. פלוגות ה' ו-פ' תהיינה מוכנות למכות נגד באיזור יסוד המעלה ואיילת השחר.

"אצל הסורים הורגשה תכונה כל הלילה (הארת זרקאורים וכו'). עיקר התכונה הורגשה בשעות הבוקר המוקדמות למחרת כשאז נראו נעים כלי רכב ושריון על הרכסים ברמה, בייחוד באיזור דרבשיה ובית המכס. ב-03:00 קיבלה פלוגה ז' פקודה מהמג"ד, לאור הנחיית מח"ט 3, לנוע לעבר מטולה למקרה של פלישה מאיזור מרג' עיון. בכניסה למטולה קיבלה פקודה להסתובב לאחור  ולחזור למקומה. ב-04:00 דיווח מ"פ ו' כי באיזור נוחיילה נראה טנק נע וכארבעה טנקים שהונעו. המ"פ קיבל הוראה לנצור את האש ולהמתין. ב-05:45 החלה הפגזה סורית כבדה על כל איזור החולה.

"באותו זמן התקבל דיווח מפלוגה ו' שהיא תחת הפגזה. מפלוגה פ' בחורשת המייסדים התקבל דיווח דומה ולפלוגה ניתנה הוראה לנוע לאחור לשטח החורשות כקילומטר לאחור. ב-06:15 לערך קיבל המג"ד פקודה ממח"ט 3 להניע את פלוגה ז' בחורשת תל חי למכת נגד באיזור תל דן ומשק דן. המג"ד תוך כדי ירידה מנבי יושע עם העיקרית נתן הוראה למ"פ ז' לנוע לעבר תל דן. כן ניתנה פקודת כוננות לתזוזה לפלוגה ח' ולטנק מג"ד וסמג"ד ניתנה פקודה יחד עם דגם ד' להצטרף לעיקרית. העיקרית שכללה שלושה זחל"מים פלוס זחל"ם תאג"ד וטנק חילוץ המשיכה לאיזור דן, השיגה את פלוגה ז' והובילה לעבר תל דן.

הפנייה מכביש 99 לתל דן. חורשת העצים – "החלקה האוסטרלית". לאורך הכביש אל תל דן חפורה תעלת הנ"ט

"ב-07:30 לערך התקבלה הודעה מפלוגה ו' שכוחות חי"ר ושריון אויב תוקפים מרמת הבניאס לעבר תל דן ומשק דן. הגדוד המשיך לפעול במהירות. פלוגה ז' נכנסה לשטח שבין התל למשק דן, עברה את תעלת הנ"ט והתמקמה בשטח מול רמת הבניאס ופתחה באש לעבר טנקים סורים שהחלו גולשים מהרמה. הדגם ד' התמקם באיזור משק דן ולפי פקודה פתח באש לעבר הרמה.

"שדה האש באיזור פלוגה ז' כמעט ולא נראה בגלל האש שאחזה בשדות והעלתה עשן רב. כמו כן בעקבות תנועת הכוחות נוצר אבק רב מדרום לנו והיקשה על תצפית האש. באותו זמן הגיע רץ ממשק דן והודיע שחיילים סורים מתקרבים לגדר המשק לכיוון הבונקר וכן שתחמושת המגינים אוזלת. המג"ד החליט לתת לאותו רץ מחלקה אחת מפלוגה ז' וזה הוביל אותה לעבר המקום הדרוש. באותו זמן התקבלה ידיעה ממח"ט 3 שכוחות סוריים נראים נעים לעבר איזור כפר סאלד ושמיר וביקש לשלוח כוח לעבר המקום. המג"ד הורה לסמג"ד לצאת בראש כוח שהורכב מפלוגה ח' ומחלקה אחת מפלוגה ו' (אותה מחלקה שהיתה בשאר ישוב) ולנוע לאותו מקום. בשלב מאוחר יותר צורפה מחלקה נוספת לאותו כוח. לאחר שני נסיונות כושלים מצד האויב לתקוף את איזור דן, נסוג האויב ופעילותו הסתיימה בין השעות 10:30 ל-11:00, מאז שרר שקט באיזור. יש לציין שתל חמרה ותל עזזיאת לא פתחו כלל באש במשך כל הזמן.

"בכל הקרב הנ"ל היה לגדוד פצוע קל אחד. טנק אחד התהפך במעבר תעלת הנ"ט וחולץ תוך כדי הקרב על-ידי החט"ג. תוך מהלך הקרב הופגז הכוח שהיה במקום באש ארטילרית ממרגמות 120 מ"מ. לפי ההערכה נפגעו באיזור נוחיילה ורמת הבניאס כ-8-10 טנקי אויב, חלקם נשאר שרוף בשטח וחלקם נראה נגרר מעבר לרמה".

מ"פ הטנקים: ירינו לתוך האבק והאויב החל לנוס

רס"ן זאב נמיר, מפקד פלוגה ז' בגדוד 377, בדו"ח סיכום: "בתאריך 6.6.1967 בבוקר קיבלה הפלוגה פקודת תזוזה להגנה על משק דן שהותקף באותו זמן על-ידי הסורים. הפלוגה נעה לעבר משק דן על כביש קרית-שמונה/דן ועקפה את המשק מאחור ושמאלה, תפסה עמדות ירי בשטח הפתוח בין משק דן לתל דן. האויב לא נראה, אולם האבק הרב שתימר מהשטח בין המשק לבין רמת הבניאס הצביע על קיומו שם. שתי מחלקות של הפלוגה ירו לתוך האבק והאויב החל לנוס לעבר רמת הבניאס כשאש הפלוגה מלווה אותו בנסיגתו. בהמשך אותו יום הבטיחה הפלוגה את המשק מפני התקפה נוספת וירתה למטרות מזדמנות, ביניהם מכונית תחמושת שהתלקחה ומכונית מפקדים שהתהפכה".

עזרא ברוש, מ"מ בפלוגה ז' גדוד 377, מספר: "בתחילת המלחמה היינו בתל-חי. ב-5 ביוני בלילה הוקפצנו למטולה באזעקת שווא. הוחזרנו ב-3 לפנות בוקר, נסענו על שרשראות ובדרך למטה כמעט שאיבדנו שליטה ונפלנו לתהום. חזרנו לתל חי, הלכנו לישון ואז עם בוקר החלה הפגזה נוראית על הסביבה. לא הספקנו לישון כמו שצריך וישר שלחו אותנו לעבר דן. אמרו שיש התקפה על דן ודפנה, ושהסורים מנסים לרדת לשם. נסענו על הכביש מקרית שמונה לאורך השדות של דן. ירדנו לשדות ואני זוכר שהיו שם צינורות השקיה וכאב לנו הלב להרוס אותן. נעמדנו בין הקיבוץ למוצב הבניאס לכיוון מזרח וירינו. אני זוכר שראינו רכב משוריין בתנועה על רמת הבניאס ו-T-34 אחד. עברנו את הקיבוץ כ-600-500 מטר וירינו מזרחה ודרומה".

הערה: רס"ן אהרון לישנסקי (אליושה), מפקד פלוגה ו' של גדוד 377, שאליו פנינו בנושא קיבוץ דן, אינו זוכר כיום דבר מאירועי אותו יום.

קצין סורי: החיילים שלנו נשארו חשופים כמו ברווזים במטווח

קצין ארטילרי סורי שהשתתף בהתקפה על קיבוץ דן מתאר: "מהמפקדה בדמשק הודיעו שיש לבצע התקפה מוגבלת, כך הם כינו אותה והסבירו שהכוונה למחטף קרקעי קטן כדי לאיים על ישראל שלא תמשיך בתוקפנות שלה. למחרת בבוקר יצאתי מוקדם עם רכב הסיור שלי מבסיס קלע לעבר הגבול. היתה התרגשות גדולה לקראת הפעולה. עברתי על פני חלק מהכוחות שהיו מתוכננים להשתתף. כוחות הרגלים היו מרוכזים באיזור צומת זעורה, הטנקים כבר היו מוכנים באיזור הבניאס.

אחד הטנקים הסורים שהשתתף בתקיפת משק דן, נפגע וננטש

"בזעורה ראיתי את החיילים באור זריחה. עד היום אני זוכר את הפרצופים שלהם. בצבא הסורי המשמעת היתה נוקשה ונשמר בהקפדה המרחק בין קצינים לחיילים. אבל אחד מהחיילים ביקש ממני סיגריה. נתתי לו בלי היסוס ובירכתי אותו לקראת הקרב. הם היו ממש ילדים והיו נרגשים מאוד. הם לא ידעו שבעוד כמה שעות רבים מהם יילכו אל מותם. משם המשכתי לעמדות הגבוהות יותר באיזור הגבול, כדי שאוכל לצפות ולסייע בארטילריה. עוד לפני שהם פתחו בתנועה התחלנו להמטיר אש על שאר ישוב, קיבוץ דן ועל דפנה. הטיווח היה קל, המטרות כבר היו מוכרות היטבל לתותחנים שלנו.

"הכוח הסורי שמנה שני גדודי חי"ר מלווים בתשעה טנקים מיושנים יצא מאיזור הכפר בניאס אל שטח ישראל. חלק גדול מהקרב היה מוסתר בגלל הצמחייה ותוואי השטח, אבל אני זוכר היטב את קריאות החיילים בקשר. שמענו אותם מדווחים על הירי ואז שמענו דיווחים שהם נתקלים באש ישראלית חזקה. בשלב הראשון היו לנו הרבה נפגעים, אבל בתוך פחות מחצי שעה הגיעו המטוסים הישראלים. הם ירו על הכוח שלנו בלי בעיה. הם עשו בשמיים ככל העולה על רוחם והחיילים שלנו נשארו למטה חשופים כמו ברווזים במטווח. הם לא יכלו להתגונן בלי סיוע אווירי. תותחי הנ"מ המוצבים הקרובים הגיבו באש, אבל היא לא היתה אפקטיבית. מהר מאוד הושמדו כמה מהטנקים שלנו. מהמקום שבו הייתי ראיתי בעירה של חמישה כלים. עשן השריפה וההפגזות מילא את האוויר. ההתקפה הסורית הסתיימה בתבוסה צורמת. שישה טנקי T-34 הושמדו וכ-200 לוחמים סורים נהרגו". (מתוך אתר אלכסנדרוני)

מספיחי הקרב: הסורים חזרו בלילה והקיבוץ ירה לעברם למרות שלא קיבל אישור

קיר מבנה בדן אחרי הפגזה בששת הימים

ההפגזה על דן נמשכה גם לאחר שהכוחות הסורים נהדפו. רוב בתי המשק נפגעו מהפגזים, הלול חוסל כמעט כולו וכ-30 פרות נהרגו.

בשעות הערב שוב נשמעו קולות מכיוון וואדי עסל. המא"ז ישראל רונן דיווח לחטיבה המרחבית וביקש אישור לפתוח באש מחשש להתקפה נוספת, אבל לא קיבל אישור. אנשי הקיבוץ, שלתחושתם ניצלו בבוקר בעור שיניהם, החליטו לא לסמוך יותר על צה"ל. יוסי לב-ארי קיבל החלטה בשטח וירה פצצת תאורה ולאחר מכן הורה לפתוח באש מכל הכלים. בדיעבד התברר שהסורים חזרו לשטח כדי לחלץ את הרוגיהם.

בחטמ"ר 3 כעסו על אנשי הקיבוץ, אבל הבינו לליבם. בשעת לילה נשלחו שלושה טנקים כדי לשמור על הקיבוץ והונחה רצועת מוקשים חדשה לאורך תעלת הנ"ט. בדן נשמו לרווחה.

המא"ז ישראל רונן סיכם את האירוע כולו: "קיבוץ דן, בעזרת קיבוץ דפנה, הדף התקפה סורית של צבא סדיר. פלוגת טנקים (שישה T-34) ושתי פלוגת חי"ר (כ-120 עד 140 חיילים) בסיוע הפגזה ארטילרית, שני תול"רים ומחלקת גוריאנובים נגררים ובונגלורים רבים, כאשר הם משאירים בשטח 16 חללים, ובתוכם כל החפ"ק: רס"ן, סרן, סגן, קשר וכנראה הרץ הגדודי, שנפגעו מפגז מרגמה שנפל במרכז החפ"ק. כל זה התאפשר הודות למאמץ של כל הקהילה. יצירת תשתית, נהלים, דפוסי התנהגות ונורמות, כאשר כל אחד במקומו עושה את המירב תוך מוטיבציה של לוחם על ביתו".

מהפילבוקס הזה נוהל קרב הבלימה כנגד קיבוץ דן. הרכס המיוער מלפנים – רמת הבניאס [כיום שניר]. על הגג עמדה חפורה בה שכב יוסף לב-ארי

סוף דבר: שדה הפילבוקסים עתיד להפוך לאתר תיירות

בקיבוץ דן מייעדים את שדה הפילבוקסים כאתר שימור לסיפור הקרב. מלבד העמדות נמצא בשדה גם מבנה הרוס, ששימש לפני קום המדינה כתחנת מעבר גבול בין ארץ ישראל תחת המנדט הבריטי לבין סוריה שתחת שלטון וישי. חקלאים סורים היו נוהגים להגיע מדי יום רביעי לשוק בחלסה (לימים קרית שמונה), ובנקודה הזו היו חיילי חיל המשלוח האוסטרלי ששהו כאן [ובהמשך סייעו לבריטים לכבוש את סוריה] בודקים את תעודותיהם.

קק"ל, המועצה לשימור והמועצה האזורית גליל עליון תומכים ברעיון השימור. בקיבוץ דן מקווים שביוני 2017, במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים, יוכלו לחנוך את האתר, שיהיה משולט עם עמדות שמע להסברים ופתוח חינם לציבור.

הפילבוקס המערבי בקיבוץ דן. השתתף בקרבות מלחמת השחרור

מספר שבועות לאחר פרסום פוסט זה נמצא בארכיון צה"ל תחקיר שביצע ענף היסטוריה עם מגיני הקיבוץ בסוף 1967. לקריאת העדויות של יוסי לב ארי, ישראל רונן ומוטל בולדו מ-1967 – לחצו כאן.

______________________________________________________________________________________________

תודה ליהודית ארזי מקיבוץ דן על עזרתה בהכנת הכתבה