תחקרנו אותם מטר מטר

הוא היה בשטח בתחקור הכוחות, גילה את יומן המלחמה של גולני, כתב מחדש עבור מחלקת היסטוריה של צה"ל את אירועי כיבוש הרמה הסורית ויש לו קשר אישי לקרב תל פאחר * מסקנותיו מהקרב: "מוסא קליין לא טעה, ויונה אפרת ידע מה קורה ושלט בקרב" * ראיון עם ההיסטוריון הצבאי אברהם זהר 

פותח זהר

מספר תחקירים משנת 1968 שהתפרסמו בבלוג, של מפקדים זוטרים בקרבות של חטיבה 8 וחטיבה 1 במלחמת ששת הימים, כולל מספר צילומים שנשלפו מארכיון צה"ל, מפנים זרקור לצוות שביצע אותם מטעם ענף היסטוריה. מי שניהל את התחקירים הללו היה סא"ל אפרים ריינר, שמונה על-ידי אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר להיסטוריון הפיקוד של קרבות ששת הימים. תחתיו עבדו בין היתר סרן יעקב זיסקינד, במקור איש תח"ש [שריון], וסרן אברהם זהר, שניהם אנשי ענף היסטוריה, שהיו נוכחים בתחקירים שערך ריינר בשטח – שאלו, הקליטו, תמללו ועיבדו.

זהר, סא"ל במיל', בן 76, מנהל כיום את המכון לחקר מלחמות ישראל. הוא התגייס ב-1957 ("הייתי במחזור של אורי אור"), היה טנקיסט בגדוד 52 של חטיבה 7, עבר קורס מ"מים ובהמשך שימש קצין קשר בגדוד 9. ערב ששת הימים סיים את לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה והצטרף לענף היסטוריה. במלחמה היה ההיסטוריון של אוגדה 84 בגזרה המצרית, נכח איתה בשטח, היה עם חטיבה 7 בקרב על אל עריש והתלווה לגורודיש ולטליק. לאחר המלחמה צורף לצוות שחקר את מלחמת ששת הימים, אבל עיקר פעילותו בשירותו בענף היסטוריה היתה בתקופת מלחמת ההתשה בגזרה המצרית ("לקחתי אותה כבייבי שלי"). זהר היה במוצבים על קו התעלה, בחפ"קים של השריון ובפשיטות של שייטת 13.

ב-1971 הגיע למסקנה כי ממצאי המחקר שנעשו על הלחימה עם סוריה בששת הימים אינם ברמה נאותה, והציע לראש מחלקת היסטוריה, אל"מ אברהם אילון (לנטש), לכתוב אותה מחדש. אילון נתן לו את ברכת הדרך, וזהר ערך את המחקר בשנית והוסיף לו את הצד של הפיקוד העליון במטכ"ל ואת הצד הסורי.

זהר: "לא מזמן יצא ספר של פסח מלובני על הצבא הסורי – 'מצפון תיפתח הרעה'. אתה תגלה בו שהוא הופך את כל מה שידענו על פיו, בעיקר על מלחמת יום כיפור. היתרון של מלובני, או הפאשלה של ההיסטוריה הישראלית, שאנחנו אף פעם לא חוקרים את האויב. גם התיאורים של פיקוד צפון, או בספר של מתי מייזל ("המערכה על הגולן") בנויים על חומר של אמ"ן בתוך המלחמה, אבל לא עשו מחקרים מי יודע מה. מלובני הוא הראשון שלקח את הצד הערבי, הוא קורא ערבית וחושב ערבית. הוא איש 8200, אחר כך היה במוסד והוא הצליח להשיג ספרים מתחת לאדמה דרך גורמים עלומים".

במסגרת העבודה של מחלקת היסטוריה על פיקוד צפון, הגיע יום אחד סא"ל אפרים ריינר, ששימש סגן מפקד חטמ"ר 3 (החטיבה שהחזיקה ערב ששת הימים את הגבול עם הסוריה משפך הירדן צפונה) והציע לדדו לתחקר את אירועי פיקוד צפון בגזרות צפון השומרון (כיבוש שכם וג'נין) והרמה. זהר מספר: "בעיניי ריינר מצא חן מיד, גם כי היה מג"ד נערץ. גיליתי אדם שיודע לחקור ולשאול את השאלות, ואיתו אנחנו עלינו לגולן בקיץ ובחורף, בעיקר בחורף. אני זוכר אותנו יושבים ומחכים בראש פינה ליד הג'יפים ומחממים ידיים. בכל תחקיר כזה הוא לקח קטע קרב עם המפקדים שהיו שם, ותחקר אותם בשטח. תחקרנו אותם מטר מטר, לא רק סיפורי  גבורה, אנחנו לא עוסקים במורשת קרב ובסיפורי גבורה, אלא בסיפור הקרב. בכלל, צריך להיזהר ממורשת קרב. מה אמר טרומפלדור לעומת מה שקרה בהיסטוריה – הכל זה אחרת. כמו בסיפור הקסטל – 'מפקדים יישארו, טוראים ייסוגו', לא בטיח ולא מטיח. כך נוצר נרטיב כמו עמק הבכא של יאנוש, איש חטיבה 7, ולא עמק הבכא של אורי אור".

זהר, שהוא גם מזרחן, קובע שהשם הנכון של תל פאחר צריך להיות תל פוחאר – תל החרסים. "זה איזור ארכיאולוגי, ובורג' בביל זה מגדל בבל".

יואל זבדי, נהרג בתל פאחר

יואל זבדי, נהרג בתל פאחר

בהזדמנות זו הוא מגלה שיש לו קשר אישי לקרב תל פאחר: אחד ההרוגים של גדוד 12 היה יואל זבדי, בנו של חברו הקרוב, שלמה זבדי, שהיה גרפיקאי בצה"ל. זהר: "כששלמה זבדי בא אליי לפני מלחמת ששת הימים ושאל לאן לשלוח את הילד, אמרתי לו – שלח אותו לגולני. מאז אני לא ממליץ יותר לאן ללכת. בכל אופן, יואל נפל שם ואני שמרתי על קשר כל השנים עם האבא. הייתי בן בית אצלם, ולבן שלי קראתי יואל. ההורים חיו מאז בצל הטרגדיה של הבן, האמא התקשתה להתאושש, היינו עולים כל שנה לקבר ביחד עם דוד פופוביץ', חבר של יואל ששירת ביחד איתו [ולחם ונפצע בתל פאחר] וגם הוא קרא לבן שלו יואל. גם יורם, אחיו של יואל, קרא לבן שלו על-שם אחיו" [לסיפורו של זבדי – לחצו כאן].

זהר חוזר לתחקירים שהתקיימו בתחילת 1968: "אני זוכר שלקחנו גדוד כמו של נתי גולן [גדוד 129] ותחקרנו בשטח, החל מהטעות של המג"ד בירו. היה איתנו את יענקל'ה זיסקינד מתח"ש שריון, שהוא בן מחזור שלי בחטיבה 7, היה מפקד 'מערכות' ושותף שלי למחקר ההיסטורי. היה לנו טייפ והיה את הג'יפ שלי, שאת המספר שלו אני זוכר עד היום – 65667 – חמישי ביוני 67. זו נוסטלגיה שהיא כואבת ואתה בורח מזה, אלא אם כן אתה היסטוריון שמחטט בפצעים של האומה, והוא, ריינר, שאל אותם שאלות קשות – מה טעית, למה טעית, איפה מוקדי, כי המשפחה של מוקדי היא באטרף ובשנים האחרונות טוענת שהוא הופקר בשטח. זה חלק מהמשקע של מלחמות. ילדים או הורים מחפשים את הסיפור של הקרב האחרון עד לנשמות אפו האחרונות".

בראיון עם יהודה ארזי, סמ"פ בגדוד 377, הוא סיפר שריינר תיחקר אותו ואת חבריו יום שלם, ולבסוף זה לא בא לביטוי בסיפור ששת הימים של פיקוד צפון. "אמרתי לך שכשאני הגעתי מצאתי שהעיבוד לא מצא חן בעיניי, ובעיקר עבדתי על המטה המטכ"לי שלנו ועל הצד של האויב. אני לא זוכר את הדברים שאמר הסמ"פ הזה".

מה אתה מבין ממה שהלך שם עם חטיבה 8? זהר: "בקרב הזה, שהוא גם קרב הרואי וגם קרב עם המון שכל, מהמתקפה הפיקודית דרך המתקפה האוגדתית שהרמ"ט דן לנר מתאם את חטיבה 8 ואת חטיבת גולני, כולל זה שאנחנו תחקרנו בקרב הזה את איש הסיור של חטיבה 3 – מה שקורה זה שחטיבת גולני מגיעה וחטיבה 8 מגיעים, הם לא מכירים את השטח, אבל חטמ"ר 3 הכיר את זה. בצבא לפני ששת הימים היו מבצעים את 'נדנים'. נדן היה מבצע שבו היו מחדירים בלילה חוליה בפיקוד קצין על נתיב מסוים, אם זה לכיוון תל פאחר ולכל מיני כיוונים, כשחפ"ק שלם עומד מאחור ומוכן לסייע. החוליה היתה מגיעה לסוף המסלול, עושה פעמיים טיק-טיק במכשיר הקשר ושלוש פעמים בחזרה. איתם היה איש הנדסה של שריון, ולמעשה היו תיקים של מודיעין צפון בפיקוד הקמ"ן ג'מקה, שהיה טיפוס, קמ"ן קמ"ן היה.

"חטמ"ר 3 למעשה הכירו את הנתיבים, ותוכניות מקבת צפון היו מתוכננות לפרטי פרטים. אם ניקח את העניין של סיר א-דיב, קלע או זעורה – היה ברור שצריך ללכת דרך זעורה ולהגיע משם לקלע או לתל פאחר, והיה ברור לחטמ"ר 3 שלא צריך לתקוף את תל פאחר מהחזית אלא על הנתיב מהעורף. אני אחרי שנים שעשיתי את המחקר, מצאתי את יומן המלחמה של חטיבת גולני, שבו יונה אפרת אומר למג"ד 51 שמוסא קליין טועה. תמיד חשבנו שיונה אפרת לא ידע כלום בשטח, והנה מתברר לפי היומן שהוא הבין ושלט בעניינים. ריינר תיחקר אותם והוציא מהם למעשה הודאות. ידעת שיש מ"מ טנקים שעומד בקצה הצפון-מערבי של תל פאחר ולא יורה?".

למה לא יורה? "אולי הוא בהלם קרב".

מחלקת היסטוריה בפעולה

חורף 1968. מחלקת היסטוריה בפעולה עם מפקדי הטנקים של גדוד 129 שפיצחו את קלע. מימין: מ"פ ז' נתי גולן שפיקד על הגדוד לאחר פציעת המג"ד בירו, מ"פ פ' אפי וולך, סא"ל אפרים ריינר (ממושקף) שניהל את תחקירי פיקוד צפון, מאחור אדם לא מזוהה (ייתכן אברהם זהר), מ"פ ו' אילן לבנון ויעקב זיסקינד ממחלקת היסטוריה עם הטייפ [מקור צילום: ארכיון צה"ל]. לחצו להגדלה

אתה זוכר שתיחקרתם את מפקד פלוגת הטנקים 'זיוה' שהיתה עם גדוד 12? "יכול להיות שתחקרנו. גוף הטנקים עמד שם ולא פעל. אני כבר לא זוכר את כל הפרטים, אבל אז יונה שלח את הסמח"ט שלו, מוישה גת, איש מדהים, הוא לקח את הטנקים ונתן להם בעיטה בתחת ואמר להם סעו למעלה, ואחר כך הוא הגיע למעלה וראה בחוץ את מ"פ הסיירת ואמר לו – למה אתם בחוץ? זה מופיע בספר של מייזל. והסמח"ט אמר לו קדימה, ואז הוא מכניס אותו והקרב מוכרע בשלב הזה. כך שתחקרנו את הכל, כולל העניין של מוקדי [מ"פ הסיור של גדוד הטנקים 129 בקרב על קלע].

אתה זוכר שהתעסקתם עם זה שלא מצאו אותו שמונה ימים? "אני לא חושב. אני נתקלתי בעניין הזה רק לפני מספר שנים כשמשפחה שלו נכנסה לדבר הזה. כשלאחד מהילדים יש נטייה לתחקור, הם הופכים את הכל. זה ככה בכל המלחמות. הם מגרדים בקצה, הם מחפשים את הפאשלה. מוקדי לא נמצא? מי יכול היה לחשוב על מוקדי באותו הרגע? טנקים נעלמים במלחמות על ימין ועל שמאל. אני גם זוכר את אלברט מתאר באיזה תחקיר ואומר טעינו בניווט. אבל לא הוא טועה".

תחקרתם את הסייר שטעה? "אני לא זוכר שהיה מעורב שם סייר כזה, לא זוכר שבתחקירים של ריינר היה דבר כזה".

בקרבות חטיבה 1 תחקרתם את מח"ט גולני, יונה אפרת? "לא זוכר שהוא דיבר איתו בשטח".

מה אתה מבין מכל סיפור תל פאחר? "אני מבין דבר ראשון שמי שפיקד על כל הקרב זה דן לנר. אני מבין גם מהסורים שהעלייה שלנו למעלה היתה שוטפת, לא היו בעיות. היתה ארטילריה סורית, יש שם זחל"ם פגוע [בגבעת האם]. מה שאני זוכר שחטיבה 1 נעה צפונה לכיוון תל פוחאר ותל עזזיאת, וחטיבה 37 [הכוונה לגדוד 377] צריכה להגיע לזעורה. לגבי גולני, מכל התחקירים אני יודע שמוסא קליין מגיע לאן שמגיע עם סייר שיודע את הדרך, אבל הוא נכנס לאש, ומג"ד שנכנס לאש בתוך מלחמה חייב להגיע להחלטות. אגב, ריינר עשה ניסוי בתחקירים האלה עם ג'יפ ועם טנק על השטח ההררי, טנק שרמן – האם ניתן לעלות למעלה, ועלינו. עלינו דרך שביל עיזים בשטח מאיזור ההתפצלות [עין א-דייסה], מהמקום שבו מוסא קליין מחליט להמשיך ישר אל תל פאחר. אנחנו עולים מדרך ההטיה עם שרמן, או שאולי זה היה זחל"ם. אני זוכר במעומעם שבדקנו עם שרמן או עם זחל"ם. אנחנו הגענו למסקנה שטנקים וזחל"מים היו יכולים לעלות בנתיב הזה של עוקף תל פאחר מדרום. מוסא הגיע לפה ורואה את השטח וזה נראה לו קשה, והוא לקח שיקול. איש לא יכול לדעת למה. זו החלטה של מפקד".

אז אתה מסכים שבניגוד לכתוב בכמה מקומות, כולל בתמצית קרבות הרמה הסורית שפורסמה בשנות השבעים על-ידי אברהם אילון, ראש מחלקת היסטוריה, שמוסא לא טעה בניווט? "לא, הוא לא טעה, גם מתי מייזל כותב את זה. הוא החליט תחת אש להמשיך ישר. ומוסא נחשב לקליבר רציני מאוד. אני יכול לומר לך כהיסטוריון שהיה הרבה בשדות קרב, שאתה מגיע למבחן שלך כמ"מ או מ"פ, אתה יכול להיות צביקה מכוח צביקה שמחזיק את כל רמת הגולן, ואגב תתפלא שיש כאלה שמערערים על עיטור הגבורה שניתן לו, אבל יש מ"מים או מג"דים או מפקדי אוגדה שנכנסים לפעמים למשהו שמשתק אותם. וריינר נכנס לתחום המקצועי וגם לתחום שתקרא לזה הלם קרב של אנשים, כל מיני שיקולים, החלטות וכל היתר. ריינר לא ידע את מה שאני גיליתי אחרי כמה שנים – את יומן המלחמה של גולני. פתאום אני רואה שם שיונה אפרת אומר למג"ד 51 מוסא טועה".

איפה מצאת את היומן? "לא זוכר".

התרשמת שמישהו ניסה להעלים את היומן הזה? "לא נראה לי. אבל אני בא ללנטש [אברהם אילון, רמ"ח היסטוריה] ואומר לו – תשמע, יש לי את יומן הקשר של גולני, כל הקרב מונח לפניי".

מי רשם את היומן הזה? "סמב"צ כלשהו בחטיבת גולני, אולי הוא יושב בחפ"ק האחורי וכותב כל דיווח ובאיזו שעה. ופתאום אני מוצא את זה. אני זוכר שיונה הופרט [אפרת] אמר לי – לא ידעתי. הוא לא ידע על היומן הזה. והיומן הזה הביא אותי להבין שיונה אפרת כן ידע מה קרה בקרב והוא כן שלט בקרב. והוא ראה מגבעת האם, למרות הערפל קרב ולמרות שזה מלמטה למעלה, הוא ראה מה קורה והוא מורה למג"ד 51 לעשות מה שצריך ושולח לשם את הסמח"ט".

כוחות צה"ל על הרמה. המקום והיחידה שבצילום אינם מזוהים [ארכיון צה"ל]

כוחות צה"ל על הרמה. לא ברור היכן ומי היחידה שבצילום [ארכיון צה"ל]

מה דעתך על תוכנית התקיפה של פיקוד צפון? "זה לא תכנון כמו בזירת סיני, משנה סדורה. קח את התכנון של צה"ל בזירת סיני: בבוקר הראשון למלחמה פיקוד דרום לא תוקף בכלל, רק אוגדה 84. כל היתר או חודרים, או תוקפים בלילה. זו תוכנית גאונית. אם כי למחרת הם רצו שהטנקים יגיעו לקרב ה-שין בשין ולא הגיעו, אבל מסיבות אחרות, קוראים לזה החיכוך במלחמה. זה ההבדל בין התכנון במטה לבין מה שקורה בשטח, ויכולים לתרום לזה כל מיני גורמים – אויב שמסכן, או חוסר משמעת או הלם קרב. איך אמר קלאוזביץ [איש צבא פרוסי במאה ה-19, מההוגים הצבאיים החשובים] – זה דומה לקברניט שמשייט עם אוניה וצריך לנתב אותה בשטח של סלעים וריפים. על מה הוא מסתמך? על הניסיון שלו ועל האינטואציה. פעם אמרתי את זה לבני גנץ: זה כמו שחקן שחמט. שחקן שח מתכנן ארבעה מהלכים קדימה והוא אומר לסוס, הכלי היחיד הלא ליניארי – לך ישר וימינה. אבל הסוס במלחמה, כמו יאנוש או אריק שרון, אומר 'נא באוזן, אני בשטח, אמרו לי ימינה – אני הולך שמאלה, אני אפילו לא מדווח על זה'.

"אם נסתכל על התוכנית המקורית, בניגוד לפיקוד דרום, היו תיקי אב. אפילו חטיבה 37 שנכנסת בג'נין באגף, זה חלק מתרגיל בפו"מ, שהחבר'ה הכירו. במלחמת ששת הימים התוקף מגיע מתנאי שטח קשים ועולה למעלה וכובש את רמת הגולן בתוך יומיים. במלחמת יום כיפור התוקף למעשה נמצא באותו גובה של הכוח המגן, וכוחות המילואים של צה"ל חייבים להתגבר על מדרגת הר ויש מירוץ. למשל באל-על, חיל האוויר מעכב את חטיבה 161 הסורית ועשר דקות אחרי זה מגיע למיצר פיק/אל-על גדוד טנקים של 179. בשתי המלחמות התקיפה היא לא מאמץ עיקרי, אלא לכל רוחב החזית. זה נקרא שיטת תקיפה של מרכז הכובד. אני תוקף במקום שאני מגיע להישג, ושם אני מכניס את כוחות הגל השני.

"דדו לא מקבל בהתחלה אישור לתקוף. משגעים אותו. אחר כך אומרים לו תתקוף עד תל עזזיאת, והוא אומר אני לא אקיז דם בשביל דבר קטן. התוכניות של מקבת צפון זה לא השתלטות על כל רמת הגולן, אלא על מקורות המים, אבל סביב זה עשו אופנסיבה על כל רמת הגולן. אל תשכח שבשש בבוקר משה דיין משנה מוד ואומר תתקפו. ואז חטיבות כאלה ואחרות, כמו חטיבה 10, עוד לא ברמת הגולן. עולים למעלה עם חטיבות קיימות. מכניסים חיל אוויר, מכניסים ארטילריה ועולים מהר להשיג את היעדים.

אגמ מהד"בעצם, מג"ד 377 היה צריך להכיר את רמת הגולן ואת התוכניות, אבל חטיבה 8 לא. היא הגיעה מסיני, ואז הם עולים למעלה, מתפצלים על-פי כל התכנונים. הכל הולך טוב כשגולני הולך לתל פוחאר ולבורג' בביל, וחטיבה 8 עולה למעלה עם סופר שרמנים, אם.51. יש מושג שנקרא 'טבלת פרת' של תכנון, ובטבלה הזו יש הצטלבויות ויש מה שנקרא נקודה קריטית, שבה כמה דברים מתמזגים לנקודה אחת ופה אתה צריך להחליט את ההחלטה שלך – אם אתה פונה ימינה או שמאלה. וסיר א-דיב היא נקודת הטעות, זו נקודה קריטית. כי אם בירו היה ממשיך לכיוון זעורה, התוכנית היתה מתבצעת והוא לא היה מגיע לקלע, אלא היה מתערב בקרב על תל פאחר, בראייה של יונה אפרת או דן לנר. טעות אחת בניווט מביאה להפניית נתי גולן [מ"פ ז' בגדוד 129 שהפך למג"ד לאחר פציעת בירו] לעבר קלע, והוא הכריע את הקרב כי הגיע לפני הסורים לקלע.

"ומי זה בכלל הכוחות הסורים שהיו שם? גדודי המשמר הלאומי, לא פאר הצבא הסורי, והם היו ערוכים לקרב עם ארטילריה, וארטילריה סורית זה אללה יוסתור. יותר גרוע ממנה זו ארטילריה ישראלית. הסורים פוחדים מארטילריה ישראלית פחד מוות, ואנחנו פוחדים מהארטילריה הסורית. וטנקים סורים נמצאים בתוך עמדות מוכנות מראש עם הקנה החוצה. לא לתמרון, כי הסורים לא טובים בתמרון, לא בששת הימים ולא ביום כיפור, אם כי השמידו לנו הרבה טנקים. בנקודת הטעות הזאת, יש לך שתי בעיות ניווט והיקלעות לאש בתוך הניווט, אחת בסיר א-דיב. מה לעשות, בירו לא היה נווט משכמו ומעלה. ואז הגדוד העיקרי 129 רץ לקלע, ובסופו של דבר זה יוצא טוב, אבל הוא כמעט מושמד".

לא בירו היה צריך לנווט, אלא סייר שפיקוד צפון הצמיד לגדוד 129. "אני לא מכיר את הסיפור הזה. זה מצוי בתחקירים של ריינר?".

עוד לא מצאתי את זה, אבל זה מופיע בספר של מייזל. "אני לא יודע, אני רק יודע מבירו ש'פה נקלעתי לאש ופה המשכתי'. בירו לא אמר אני טעיתי, או חשבתי שזה הכיוון הנכון".

על-פי מה שידוע, היה ויכוח היכן הדרך בין מוקדי [מ"פ הסיור] לבין הסייר, ובירו הכריע לטובת הסייר. "זו רמת הגולן, זה לא סיני. אז אולי בירו טעה ונפצע, ומוקדי תופס פיקוד והולך לכיוון הנכון, אבל אף אחד לא הולך איתו כי הוא מ"פ סיור, הוא לא מוביל את הגדוד אחריו".

הוא הודיע שהוא לוקח פיקוד, אבל היו בעיות קשר. "בכל המלחמות זה קורה".

אברהם זהר

אברהם זהר

ואז נתי גולן מקבל פיקוד, ואמנון רשף, קצין האג"מ של חטיבה 8, מכוון אותו מהחפ"ק האחורי. "לדעתי איש המפתח פה זה אמנון רשף. תשמע, זה מרתק כל הסיפור הזה, אני מבין למה אתה מתעסק בזה. אבל במופלא ממך אל תחקור. העובדה הסופית בטבלת ה'פרת' בפקודה הקריטית, שבמקום לפנות שמאלה לכיוון זעורה, הכוח של חטיבה 8 פנה לכיוון קלע. בנקודה הקריטית השנייה בטבלת פרת, ובמלחמה זה חשוב, זה החיכוך במלחמה כפי שתיאר קלאוזביץ. אתה מתכנן, אומר לסוס לנוע ימינה ובשדה הקרב אתה פונה דווקא שמאלה וגם לא מדווח. הנקודה השנייה היא שבהתקפה סדורה תחת אש של גולני, עם טנקים בכל גדוד, בתל עזזיאת עובדים לפי התורה ונכנסים מאחור, והתוכנית של כיבוש תל פאחר היא לבוא מאחור ולא מהחזית. אנשים היו מספיק חכמים לראות את שדות המוקשים שיש שם.

"אני הייתי עוזר התחקירים של ריינר ונדמה לי שמי שפיענח את התחקירים היה זיסקינד, אבל אני זוכר את הנקודה הזו. עומד פה מג"ד שנחשב לקליבר, מוסא קליין, ארוגנטי כזה, מין יאנוש כזה, מג"ד של 'אני מחליט'. ואתה צריך אחד כזה בשדה הקרב. והוא רואה לפניו את המתלול, זה לא מתלול, גם היום אפשר לקחת טנק ולעלות שם. אני זוכר שבתחקיר שלנו בשטח לפחות זחל"ם עולה למעלה, ואם זחל"ם עולה – גם טנק עולה. ריינר בדק כל דבר, אני מקווה שזה מופיע בכתובים באיזה מקום. ברור למוסא קליין שתקיפה של תל פאחר מהכיוון הצפוי מכניסה אותו לשדה מוקשים, הוא נכנס למשימת סכנה, הוא מגיע לשטח השמדה, ולמרות זאת הוא הולך על זה. כמה זמן לקח לו מההחלטה ועד כניסה לתל פאחר, רבע שעה?

בערך. "ואז הוא עולה, הוא צריך לקבל סיוע מטנקים, זו הנקודה. המג"ד [של הטנקים] חינסקי עצמו לא היה שם".

היה שם מ"פ ז', נמיר. "מהזיכרון שלי מהתחקירים, הפלוגה הזו לא נתנה סיוע טוב. גם מוסא יודע שהדרך הכי טובה להיכנס היתה מאחור, אבל הוא מקבל החלטת מפקד. על זה אתה מקבל צל"ש או טר"ש, או כדור בראש. אני הייתי במעמדים כאלה ברמות יותר גבוהות, של מח"ט בשטח או של אלוף פיקוד".

למה בגולני השתרש העניין שמוסא טעה? "מוסא לא טעה".

גם בתמצית של מחלקת היסטוריה שחיבר המפקד שלך, אברהם אילון, נכתב ש"מוסא קליין טעה בדרכו" ו"טעות שיקול הרת אסון". "לפי מה שכותב מייזל, ואני מצטט מהספר: 'לפי התוכנית, מעין א-דייסה הכוח היה אמור לעלות על דרך הנפט, אך כשהגיעו הטנקים התברר שאין כל דרך המחברת בין שני הצירים'… [הערה של זהר: "בטח שלא היתה דרך"…] ואין אפשרות לעלות בדרך המתוכננת'… [מרים ראשו מהספר]. זו מסקנה שצריך להיזהר איתה, אני לא זוכר שכתבתי את זה שאין אפשרות. ואם אין אפשרות – אז מוסא לא טעה. הוא ידע. אני זוכר, ועל זה בטוח שריינר התעקש לבדוק עם זחל"ם, ועלינו וירדנו איתו. בששת הימים חטיבה 10 היתה לה פלוגה שלמה של שוטים [צנטוריונים], וכולם נתקעו על הסלעים. אבל השרמנים גבוהים יותר, אז הם עברו את זה. תזכור את מה שאני אומר לך – החיכוך במלחמה של קלאוזביץ. זאת אומרת, אני כיונה אפרת מתכנן את מה שידענו, והדרך שהוא מתכנן נבדקה קודם במסגרת 'נדנים' לפני מלחמת ששת הימים".

ראש מחלקת היסטוריה כותב על הטעות של מוסא קליין

"הטעות" של מוסא קליין, מתוך "המערכה בחזית הצפון במלחמת ששת הימים – ניתוח אירוע", שחיבר ב-1974 ראש מח' היסטוריה אברהם אילון

גם הדרך שעולה מדרך ההטיה לעין א-דייסה נבדקה? "אני לא יודע. בדרך כלל בדקו את הצירים הקיימים ולא עלו על הרים. בחוליות של נדנים השתתף איש הנדסה של השריון, לא סתם איש הנדסה, ואם הוא הגיע בדרך אז יכול להיות שהוא עולה רק 100 מטר וחוזר. עובדה שחטמ"ר 3 הניח שהדרך הזו טובה לטנקים, והסייר אומר את זה. אין סייר של חטיבה 3 אצל מוסא קליין?

לא, זה היה אחד המ"פים בגדוד 12, הוא היה הנווט. והתכנון הוא שעולים מעין א-דייסה. "לא שמעתי מאף אחד בתחקירים שטנקים ניסו לעלות לעין א-דייסה, אתה שמעת את זה מאנשים שתחקרת?".

כן. "אז בסדר, הנה פתרת את כל הסיפור שלך. על פי חטמ"ר 3 היתה דרך שאפשר לעלות ממנה, על פי ידיעות שאתה קיבלת, מוסא קליין ניסה לטפס עם טנקים ולא הצליח, ואז יש לו ברירה – או לסגת או להגיע מסביב לתל פאחר ולבצע את המשימה. וכשאתה רוצה לבצע את המשימה, אתה תוקף חזיתית כולל האבידות שיש לך, והאבידות העיקריות הן לא בפריצה, אלא בתעלות עצמן. עובדה שבסוף מ"פ הסיירת מגיע עם כוח ולא נכנס לתל, עד שלא מגיע הסמח"ט מוישה גת ובועט לו בתחת כמו שאומרים, שייכנס פנימה. ועובדה שסולוביץ' [סמ"פ ב' בגדוד 12] הגיע מהצד השני. אבל ברור שמוסא קליין מגיע למסקנה שאי אפשר לעלות עם הטנקים ואז הוא תוקף חזיתית, ברור שרובקה והסיירת מגיע מסביב לחלק הצפוני של תל פאחר ושם הוא נשאר, וברור שיונה אפרת קורא את הקרב. קודם כל הוא שולח את 51 לתל עזזיאת. בהתחלה חשב לשלב אותם בהתקפה על תל פאחר, ועובדה שאומר לסמח"ט שלו – לך לשטח, משהו שם לא הולך טוב. זו הוראה מעולה. אתה יכול להגיד שהמח"ט היה צריך לצאת לשם, אבל לא. מח"ט לא צריך להיות שם, הוא לא צריך להיות כמו רועי קליין [סמג"ד 51 במלחמת לבנון השנייה] וליפול על רימון. התפקיד שלו זה לא להיות גיבור, התפקיד שלו זה לנהל את המלחמה.

"ברור שמה שקורה בסיר א-דיב, שבירו שלא היה סייר בחיים שלו, מגיע לשם, אבל הוא לא איש שטח, הוא טועה ואחרי שהוא נפצע לוקח את הפיקוד רפי מוקדי, אבל אף אחד לא ידע שהוא מפקד, אתה לא רואה את זה ולא שומע. הוא פונה לכיוון הנכון, נפגע, שותת דם, נהרג. ואלברט [מח"ט 8] שמגיע למקום עם הקמ"ן שלו, מבין שטעו, הולך לזעורה, מקבל קריאות SOS מנתי גולן – אם לא תבוא אנחנו גמורים. אז הוא רץ וחובר איתו. צריך להוסיף שחיל האוויר פעל חופשי חופשי וכך גם הארטילריה הישראלית. היסטוריה צבאית זה פרטים, אבל היסטוריה צבאית חייבת להודות בכך שהקרב כפי שהוא נגמר קובע אם הוא היה קרב מוצלח".

מתחקרים בשטח. מחלקת היסטוריה כנראה עם מג"ד 129 אריה בירו

מתחקרים בשטח. אנשי מחלקת היסטוריה כנראה עם מג"ד 129 אריה בירו (שלישי משמאל על התלולית) וצמוד אליו סא"ל אפרים ריינר (ארכיון צה"ל)

כהיסטוריון, כשאתה בוחן את העדויות, איך תכריע מי צודק? "אני כותב את הקרב עצמו לפי מה שנראה לי, אבל לא מהסס גם להביא גרסה נוספת, או בגוף התיאור, או יותר נכון בהערת שוליים. למשל, אני כותב על כיבוש דיר לחפן על ידי אוגדה 84 את סיפור הכיבוש ואת דברי מפקד האוגדה, ואני יכול לכתוב למטה שראש המטה הרצל שפיר טוען אחרת".

יש מקרים שאתה משמש כשופט שצריך להכריע בין גרסאות? "כדי לכתוב תיאור סדור של הקרב, כפי שמצייר לו ההיסטוריון, אתה לוקח מפה ובונה תמונת מצב מסוימת. אם יש ספק, אתה כותב שיש בעיה, או אם יש דעה אחרת, נניח שאיזה מ"פ קיבל הלם קרב. דרך אגב, אני נזהר בכתיבה שלי, לא נותן הערכות למבצעים אם פעל נכון או לא פעל נכון, אני לא סמכות להחליט. נכון שאם יש מי שמנתח כמו מג"ד או מח"ט אז אני שם את הגרסה שלו, אבל כהיסטוריון אני לא רשאי לכתוב שההוא היה אידיוט או שמישהו נכנס להלם קרב. אתה יכול להגיד שאומרים עליו שהיה כזה, אבל אסור לך ליצור תמונה מסויימת".

בראיונות עם לוחמים נתקלתי לא פעם בטענות שלהם, שלתחושתם מסמכים נלקחו ממחלקת היסטוריה, או הועלמו באופן מכוון על-ידי קצינים שהיה להם אינטרס. "שום דבר לא נעלם ממחלקת היסטוריה. גם לא היו קצינים שהתערבו. זה יכול היה לקרות ברמה של אלופים או מח"טים, אבל ברגע שחומר נכנס למחלקת היסטוריה הם לא יכולים לשנות אותו, כמו יומן מלחמה. מעטים המקרים שמישהו לקח חומר ומחק דברים או הוסיף דברים".

בונקר בחלק הדרומי של תל פאחר

בונקר בחלק הדרומי של תל פאחר. זהר: "מוסא קליין קיבל החלטת מפקד"

ואין סיטואציה של מפקדים שהעלימו מסמכים בגלל שלא יצאו טוב מהקרב? "אין דבר כזה, אי אפשר לקחת מסמך ממחלקת היסטוריה. ברגע שזה נכנס פנימה הוא לא יוצא. שום מסמך ושום עדות או תחקיר, אתה לא נותן את המקור, אלא צילום של זה. בנושא של פיקוד צפון או תל פאחר, אני לא זוכר נסיונות של אנשים להטות כתיבה מסוימת. אפילו יונה אפרת לא התערב, וגם לא אלברט".

יש קצינים מחטיבה 1 בששת הימים שטוענים שתל פאחר היה כישלון, שהמח"ט יונה אפרת הפך לסיפור הצלחה. "בסופו של דבר, תל פאחר היה קרב שהצליח וכבשו את התל. יונה אפרת לא ניסה להילחם במחלקת היסטוריה, למרות שתיארה את הקרב כרצוף שגיאות. הוא אישית לא התחמק מטעויות, לא הוא ולא אלברט. שניהם לא ניסו להתערב בכלל".

_________________________________________________________________________________

תחקירי מחלקת היסטוריה בראשותו של אפרים ריינר שנחשפו עד כה בבלוג:

לקריאת תחקיר מפקדי פלוגת הטנקים שהשתתפו בקרב תל פאחר – לחצו כאן

לקריאת תחקיר מפקדים מגדוד 377 בכיבוש מוצבי זעורה – לחצו כאן

לקריאת תחקיר מפקדים מגדוד 377 שהשתתפו בכיבוש תל עזזיאת – לחצו כאן

 

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “תחקרנו אותם מטר מטר

  1. בקריאה ראשונה מצאתי שהראיון הזה, בהשוואה למתפרסם עד כה, מספק יותר שאלות מתשובות. כבר איני יודע ממה להתחיל, אם בתחקיר המחודש (האם הוא יתפרסם פעם?) שנעשה ב-71' בברכתו של אילון, שעורכו טוען שמוסא לא טעה, מול הדברים שפירסם אילון -74' הטוען שהוא כן טעה (והטעות שהוא כותב עליה שונה מזו עליה מדובר עד כה), ולמה "ברור שמוסא קליין מגיע למסקנה שאי אפשר לעלות עם הטנקים" (שעה שחלק מהטנקים כן עלו. ולהשוות זאת לתחקיר של ריינר), ואיפה בדיוק נערך הנסיון לעלות (זחל"ם או גם שרמן. ולהשוות זאת למסופר ע"י חוקר אחר, אריה יצחקי), ומה הסיפור עם המ"מ שלא ירה (הרי במקום המדובר היה מ"מ אחר, שהטנק שלו נפגע וסיפורו כבר ידוע), והאם משה גת הגיע אמנם הגיע קודם ללמטה ("ואמר להם סעו למעלה, ואחר כך הוא הגיע למעלה"). בקיצור, לדני יש פה עבודה.

  2. איפה מחלקת היסטוריה "תיארה את הקרב כרצוף שגיאות"?

    והאם משמעות המשפט (לענין ה'נדן'): "אם זה לכיוון תל פאחר ולכל מיני כיוונים", ובהמשך, על בדיקת הדרך מעין א-דיסה לציר הנפט ("שריינר התעקש לבדוק עם זחל"ם, ועלינו וירדנו איתו"): "והדרך שהוא מתכנן נבדקה קודם במסגרת 'נדנים' לפני מלחמת ששת הימים" – שברור למרואיין שחוליית חי"ר בפיקוד קצין בדקה בשטח את הדרך, לפני המלחמה, כדי לוודא שהיא עבירה לרק"ם? (רק לי זה נשמע מוזר?)

  3. "מתעקש שהשם הנכון של תל פאחר צריך להיות תל פוחאר" – – – וראו בתגובה לפוסט 127, שההיגוי הערבי של השם [כנשמע בסרטון ששם] הוא: תל-אל-פאַחַר

  4. הזחל"מ בחזית הוא מכמ"ת 120 מ"מ, או, יותר סביר, דגם ד'. הסמיכות לטנקים והסמל על כובעו של החייל הניצב ליד תא הנהג, רומזים יותר לכיוון של סוללת דגם ד'- סוללה שהייתה אורגנית בגדודי הטנקים. ידוע שלפחות לגדוד 377 הייתה סוללה אורגנית כזאת.

  5. טעם לפגם אני מוצא במינויו של קצין פעיל דוגמת ריינר במלחמת 6 הימים למופקד על רישום ההסטוריה בבחינת נתנו לחתול לשמור על השמנת.
    גם מחקרים היסטוריים אינם בבחינת אמת אובייקטיבית. גם היסטוריונים מוטים ע"י הבנה סובייקטיבית, דעות אישיות ונסיבות מקומיות ותקופתיות.
    קל וחומר במקרה דנן בו סגן מפקד חטיבה שמעורב ישירות במהלכי המלחמה מונה לתחקר קרבות שגם הוא מעורב בהן,
    די להזכיר את חלקו של חטיבה 3 שריינר היה סגנה במחדל קיבוץ דן שהושאר לבד על משמרתו במשך שעה ארוכה מול כוחות אויב עדיפים בהרבה
    מינויו המשונה של מר ריינר לתחקר קרבות שנטל בהם חלק מגבירים החשש שלא לריק נתן בו אלוף הפיקוד אמון ובוודאי הבין שריינר יוציא אותו היטב וחזקה על ריינר שינהג כך גם לגבי פעולות חטיבה 3.
    יתכן שעל רקע זה ההסטוריון מר זוהר מצא לנכון לחקור מחדש בנבכי המחקרים שמר ריינר היה חתום עליהם יתכן שחש שהם מכובסים יתר על המידה ויש להעמידם באור חדש.

  6. מקריאה ראשונה בענין שולי:
    נכתב: "זהר, שהוא גם מזרחן, מתעקש שהשם הנכון של תל פאחר צריך להיות תל פוחאר – תל החרסים."
    ובכן בערבית השם: تل الفخار.
    למילה: فخار שני פרושים א) חרס ב) מפואר, כבוד, גאוה
    לכן מילולית: א) תל החרסים ב) תל הפאר, הכבוד או הגאוה
    מה קולע לטעמכם?

  7. להלן תגובתי לכתבה.
    אני מתיחס רק למה שנוגע לקרב תל פאחר.
    יש לקוות שמישהו מחטיבה 8 יגיב גם הוא.

    "ב-1971 הגיע למסקנה כי ממצאי המחקר שנעשו על הלחימה עם סוריה בששת הימים אינם ברמה נאותה, והציע לראש מחלקת היסטוריה, אל"מ אברהם אילון (לנטש), לכתוב אותה מחדש. אילון נתן לו את ברכת הדרך, וזהר ערך את המחקר בשנית והוסיף לו את הצד של הפיקוד העליון במטכ"ל ואת הצד הסורי.
    דני> מה הן הנקודות במחקר שאינן "ברמה נאותה"? וכיצד העבודה שעשו ב-1971 תיקנה את הפגמים הללו?
    מגיע לנו לדעת זאת עכשיו כי אח"כ כבר לא יהיה בכך צורך!

    זהר: "לא מזמן יצא ספר של פסח מלובני על הצבא הסורי – 'מצפון תיפתח הרעה'. אתה תגלה בו שהוא הופך את כל מה שידענו על פיו, בעיקר על מלחמת יום כיפור. היתרון של מלובני, או הפאשלה של ההיסטוריה הישראלית, שאנחנו אף פעם לא חוקרים את האויב. גם התיאורים של פיקוד צפון, או בספר של מתי מייזל ("המערכה על הגולן") בנויים על חומר של אמ"ן בתוך המלחמה, אבל לא עשו מחקרים מי יודע מה. מלובני הוא הראשון שלקח את הצד הערבי, הוא קורא ערבית וחושב ערבית. הוא איש 8200, אחר כך היה במוסד והוא הצליח להשיג ספרים מתחת לאדמה דרך גורמים עלומים".
    דני> עיינתי בספר הנ"ל בפרקים הרלוונטיים לקרב תל פאחר ולא מצאתי משהו שהפך את מה שידעתי.

    "במסגרת העבודה של מחלקת היסטוריה על פיקוד צפון, הגיע יום אחד סא"ל אפרים ריינר, ששימש סגן מפקד חטמ"ר 3 (החטיבה שהחזיקה ערב ששת הימים את הגבול עם הסוריה משפך הירדן צפונה) והציע לדדו לתחקר את אירועי פיקוד צפון בגזרות צפון השומרון (כיבוש שכם וג'נין) והרמה.
    דני> כלומר, דדו לא חשב על כך בעצמו ?!

    זהר מספר: "בעיניי ריינר מצא חן מיד, גם כי היה מג"ד נערץ. גיליתי אדם שיודע לחקור ולשאול את השאלות,
    דני> אני מסכים שריינר תיחקר בצורה טובה. אבל כפי שהערתי בכתבות שהתפרסמו כאן על התיחקור שלו בהקשר של תל פאחר, לעתים הוא סיכם דברים בניגוד לעדויות שגבה (למשל התעלם מכך שעזרא ברוש מוסר לו שעלה בעין א'דיסה לעמדות אש ומסכם שניסו לעלות לציר הנפט בואדי מדרום לתל פאחר)

    "…. בכל תחקיר כזה הוא לקח קטע קרב עם המפקדים שהיו שם, ותחקר אותם בשטח. תחקרנו אותם מטר מטר, לא רק סיפורי גבורה, אנחנו לא עוסקים במורשת קרב ובסיפורי גבורה, אלא בסיפור הקרב."
    דני> רק קצינים מעטים שהשתתפו בקרב תוחקרו ע"י ריינר. המקרה של תל פאחר הוא מיוחד בכך שהיו בו 34 הרוגים וכ-100 פצועים ובכך שהמג"ד ורוב המ"פ נהרגו. האם לא היה צריך לתחקר את הקרב הזה הרבה מעבר למה שריינר תחקר?

    "חטמ"ר 3 למעשה הכירו את הנתיבים, ותוכניות מקבת צפון היו מתוכננות לפרטי פרטים."
    דני> לפיכך האם תוכנן שאנשי חטמ"3 יהיו לפחות הסיירים של הכוחות האחרים? כידוע לא היה סייר כזה עם גדוד 12 של גולני.
    אם כך תוכנן מדוע לא בוצע? האם כל תקופת ההמתנה ןחמשת ימי המלחמה שקדמו לקרבות ברמת הגולן לא הספיקו אפילו כדי לקבל הדרכה מאנשי חטמ" 3? כיון שפיקוד צפון לא עשה כן, כנראה שלא החשיב את תרומתם של אנשי חטמ"ר 3.

    " אם ניקח את העניין של סיר א-דיב, קלע או זעורה – היה ברור שצריך ללכת דרך זעורה ולהגיע משם לקלע או לתל פאחר,"
    דני> לא ברורה לי כוונתו של זהר. בתוכנית מקבת לא היתה אפשרות של הליכה לתל פאחר דרך זעורה. אולי זהר מתכוון באופן כללי לכיוון זעורה על דרך הנפט?

    " והיה ברור לחטמ"ר 3 שלא צריך לתקוף את תל פאחר מהחזית אלא על הנתיב מהעורף."
    דני> חטמ"ר 3 לא רלוונטי בהקשר הזה. הגורם הרלוונטי הוא פיקוד צפון. ואכן הפקודה של פיקוד צפון לתקיפת תל פאחר היתה מכיוון עורפו של המוצב על דרך הנפט.

    "אני אחרי שנים שעשיתי את המחקר, מצאתי את יומן המלחמה של חטיבת גולני, שבו יונה אפרת אומר למג"ד 51 שמוסא קליין טועה."
    דני> ?? אתמהה, האם לא חסר להם במחלקת הסטוריה היומן מיד ב-1967? הרי כל ילד מבין שהיומן הוא הבסיס האובייקטיבי לתחקור?!

    " תמיד חשבנו שיונה אפרת לא ידע כלום בשטח, והנה מתברר לפי היומן שהוא הבין ושלט בעניינים."
    דני> כבר בעבר התפרסם כאן כתבה על המידע הגלום ביומן המבצעים. וכמובן שכתבתי את התיחסותי ליומן בכתבה מיוחדת.
    אם חשבו בתחילה שיונה לא שלט בקרב ולא ידע מה מתרחש עד שנת 1971, כיצד זה יונה קודם להיות אלוף פיקוד מרכז?

    "ריינר תיחקר אותם והוציא מהם למעשה הודאות. ידעת שיש מ"מ טנקים שעומד בקצה הצפון-מערבי של תל פאחר ולא יורה?".
    למה לא יורה? "אולי הוא בהלם קרב".
    דני> האם זו הנקודה החשובה ביותר בניתוח מהלכי קרב תל פאחר? מדוע התעלם ריינר מכך שהמחלקת הטנקים של ברוש הורדה מעמדות אש מעל עין א'דיסה ששלטו היטב באש על תל פאחר?

    "אתה זוכר שתיחקרתם את מפקד פלוגת הטנקים 'זיוה' שהיתה עם גדוד 12? "יכול להיות שתחקרנו. גוף הטנקים עמד שם ולא פעל. אני כבר לא זוכר את כל הפרטים, אבל אז יונה שלח את הסמח"ט שלו, מוישה גת, איש מדהים, הוא לקח את הטנקים ונתן להם בעיטה בתחת ואמר להם סעו למעלה,
    דני> הפרטים כאן לא נכונים. משה גת הסמח"ט הגיע בדרך הנפט הנמצאת מעל תל פאחר והגיע אל השער הצפוני של המוצב שם אכן פגש את רובקה מ"פ הסיירת.
    הטנקים של פלוגה ז' שהיו ת"פ גדוד 12 עמדו מתחת לתל פאחר. לכן משה גת לא פגש אותם כלל.
    גת היה אמור להגיע עם מחלקה מפלוגה ו' בדרך הנפט אבל כשאלו התעכבו ביקר להגיע בלעדיהם.
    גת נשלח ע"י המח"ט לתל פאחר בסביבות השעה 16:00 והגיע רק בשעה 18:00.
    זה מה שמדהים !
    הטנקים של פלוגה ו' לא השתתפו בלחימה בתל פאחר.

    ואחר כך הוא הגיע למעלה וראה בחוץ את מ"פ הסיירת ואמר לו – למה אתם בחוץ? זה מופיע בספר של מייזל. והסמח"ט אמר לו קדימה, ואז הוא מכניס אותו והקרב מוכרע בשלב הזה.
    דני> גם על נקודה זו, של משקלה של כניסת 12 אנשי הסיירת בהכרעת הקרב עמדנו בעבר.
    אין ספק שזה היה הפעולה האחרונה בקרב. האם בכך הוכרע הקרב?

    " כך שתחקרנו את הכל, כולל העניין של מוקדי [מ"פ הסיור של גדוד הטנקים 129 בקרב על קלע]."
    דני> תחקרו את כל הקרבות אבל בענין קרב תל פאחר התחקור לא שלם ולא עמד על הכשלים העקריים.

    בקרבות חטיבה 1 תחקרתם את מח"ט גולני, יונה אפרת? "לא זוכר שהוא דיבר איתו בשטח".
    דני> הוא לא זוכר כי זה לא קרה. לא מתחקרים את המח"ט שפיקד על קרב בעייתי?? כל מילה שאוסיף תהיה מיותרת.

    "מה אתה מבין מכל סיפור תל פאחר? "אני מבין דבר ראשון שמי שפיקד על כל הקרב זה דן לנר."
    דני> הוראותיו של דן לנר למח"ט גולני לא התבצעו !!

    " אני מבין גם מהסורים שהעלייה שלנו למעלה היתה שוטפת, לא היו בעיות."
    דני> גם אני קראתי מה כתבו הסורים על קרב תל פאחר ושם נאמר שגרמו אבדות כבדות לכוח התוקף כפי שאכן היה.

    " מכל התחקירים אני יודע שמוסא קליין מגיע לאן שמגיע עם סייר שיודע את הדרך,"
    דני> אם אני מבין את דבריו של זהר, אז הוא זוכר שהיה סייר שאינו איש גולני. כנראה שהוא מבלבל עם חטיבה 8 שם אכן היה סייר כזה שהטעה את הכוח התוקף.
    במקרה של חטיבת גולני, הניווט היה באחריות הגדודים התוקפים.

    " אבל הוא נכנס לאש, ומג"ד שנכנס לאש בתוך מלחמה חייב להגיע להחלטות."
    דני> סוף סוף אפשר להסכים.

    " אגב, ריינר עשה ניסוי בתחקירים האלה עם ג'יפ ועם טנק על השטח ההררי, טנק שרמן – האם ניתן לעלות למעלה, ועלינו. עלינו דרך שביל עיזים בשטח מאיזור ההתפצלות [עין א-דייסה], מהמקום שבו מוסא קליין מחליט להמשיך ישר אל תל פאחר. אנחנו עולים מדרך ההטיה עם שרמן, או שאולי זה היה זחל"ם. אני זוכר במעומעם שבדקנו עם שרמן או עם זחל"ם. אנחנו הגענו למסקנה שטנקים וזחל"מים היו יכולים לעלות בנתיב הזה של עוקף תל פאחר מדרום. מוסא הגיע לפה ורואה את השטח וזה נראה לו קשה, והוא לקח שיקול. איש לא יכול לדעת למה. זו החלטה של מפקד".
    דני> זה מידע חשוב. בעבר טען אריה יצחקי כי הוא זה שעשה ניסוי כזה. אני מרשה לעצמי לפקפק שמישהו היה מאפשר ליצחקי לערוך ניסוי כזה ולכן אני מניח שהכוונה של יצחקי היא לאירוע המתואר לעיל.
    התוצאה של הניסוי עולה בקנה אחד עם ההתרשמות שלי מהסיורים שעשיתי בשטח ודיווחתי עליהם כאן.

    "התרשמת שמישהו ניסה להעלים את היומן הזה? "לא נראה לי. אבל אני בא ללנטש [אברהם אילון, רמ"ח היסטוריה] ואומר לו – תשמע, יש לי את יומן הקשר של גולני, כל הקרב מונח לפניי".
    דני> הערה חשובה לחוקרים בעתיד. בארכיון צה"ל מצויים שני יומני מבצעים של חטיבה 1. האחד נרשם בחפ"ק הקידמי והשני בחפ"ק האחורי.
    את שניהם הבאנו כאן וגם מיזגנו אותם עפ"י שעת האירועים המדוו"חים. אציין שמספר החלטות קרדינליות שקיבל המח"ט לא מתועדות ביומנים, כנראה כיוון שההוראות הנוגעות לכך הועברו בל פה.
    לדוגמה, ההחלטה לא לבצע את הוראת רמ"ט צפון שאין לתקוף את תל עזזיאת לפני השלמת כיבוש תל פאחר והפקודה למג"ד 51 שלא לנוע לעבר תל פאחר אלא להמשיך לתל עזזיאת, אינה מתועדת. את העובדה שכך היה גילינו מעדותו של קצין האג"ם גורודיש.
    הנה דוגמה לתחקור לקוי ביותר.

    "מי רשם את היומן הזה? "סמב"צ כלשהו בחטיבת גולני, אולי הוא יושב בחפ"ק האחורי וכותב כל דיווח ובאיזו שעה. ופתאום אני מוצא את זה. אני זוכר שיונה הופרט [אפרת] אמר לי – לא ידעתי."
    דני> אשרי המאמין
    " הוא לא ידע על היומן הזה.
    דני> מח"ט לא יודע שרושמים יומן מבצעים?

    " והיומן הזה הביא אותי להבין שיונה אפרת כן ידע מה קרה בקרב והוא כן שלט בקרב."
    דני> אפרת נתן הוראות למ"פ הסיירת ולסמח"ט גת להגיע לתל פאחר כבר בשעה 16:00. יונה אינו מוודא ביצוע.
    ידע ושל בקרב?

    " והוא ראה מגבעת האם, למרות הערפל קרב ולמרות שזה מלמטה למעלה, הוא ראה מה קורה והוא מורה למג"ד 51 לעשות מה שצריך ושולח לשם את הסמח"ט".
    דני> כן, כן.

    [עד התמונה: כוחות צה"ל על הרמה. לא ברור היכן ומי היחידה שבצילום [ארכיון צה"ל]]

    המשך יבוא.

  8. אם אומר זוהר שמוסה לא טעה מדוע בכתובים נכתב מצד המפקד שלו אילון שמוסה כן טעה?
    תסלחו לי אבל זה לא נראה מחקר רציני כל מה שעשו שם במח' הסהטוריה שם

    • השאלה הזו כבר נשאלה למעלה.

      השאלות וההערות שכתב כאן דני (חלק מהן גם הוזכרו למעלה) נוקבות, ומאששות את הנכתב לעיל שהמובא בראיון הזה רחוק מלתת תשובות. ברור איפוא שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה, וכשדני כותב "המשך יבוא", יש לקוות שאכן כך יהיה, ושהדבר יביא לפירסום המחקר של 71'. כדרישתו הצודקת: "מגיע לנו לדעת זאת עכשיו".

  9. גולני העלימו את היומן מלחמה כפי שהעלימו את מפת ההגעה של מוסה קליין מאין אדיסה. אדרבא מיצאו את המפה שנתנו החטיבה לקליין ונראה לאן מוביל השביל ששלחו אותו אל הנפט למעלה.
    סליחה ,מפה זו נכתבה על הקרח ביום קיץ לוהט…

  10. המשך ההערות שלי לכתבה.

    "לא, זה היה אחד המ"פים בגדוד 12, הוא היה הנווט. והתכנון הוא שעולים מעין א-דייסה. "לא שמעתי מאף אחד בתחקירים שטנקים ניסו לעלות לעין א-דייסה, אתה שמעת את זה מאנשים שתחקרת?".
    דני>בתחקיר של ריינר לאנשי פלוגה ז'
    https://naamoush.wordpress.com/2014/12/06/%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%AA-%D7%96%D7%99%D7%95%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%93-12/
    נאמר: "ריינר: אנחנו נמצאים כרגע במצב שהטנקים של המחלקה של עזרא פרושים בעמדות על הרכס של עין א-דייסה ויורים לכיוון תל אל פאחר. מה קורה מפה הלאה, עזרא?

    ברוש: כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה [כלומר, רק ברוש עצמו הספיק לירות].

    ריינר: ממי קיבלת את ההוראה?

    ברוש: דרך המ"פ שהיה צריך לנווט אותי כל הדרך עד נקודת ההתפצלות שהיתה צריכה להיות אחרי עין א-דייסה.

    ריינר: מה שמו של הסרן?

    ברוש: שמו סגל, מ"פ של אחת הפלוגות מגדוד 12."
    כלומר נאמר בתחקיר במפורש שהמחלקה של עזרא ברוש עלתה לעמדות אש מעל עין א'דיסה. והמסקנה שזהר לא זוכר כ"כ מה נאמר בתחקיר.

    כן. "אז בסדר, הנה פתרת את כל הסיפור שלך. על פי חטמ"ר 3 היתה דרך שאפשר לעלות ממנה, על פי ידיעות שאתה קיבלת, מוסא קליין ניסה לטפס עם טנקים ולא הצליח,"
    דני> אצטט שוב את הנאמר בתחקיר ההוא:
    "ברוש: כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה"
    ולכן מהיכן יכלו להסיק שלא ניתן להמשיך ולעלות במקום לדרך הנפט?
    המסקנה המתבקשת שהמג"ד החליט להמשיך על תוואי ההטיה צפונה למרות שהטנקים של עזרא עלו במקום.

    "ואז יש לו ברירה – או לסגת או להגיע מסביב לתל פאחר ולבצע את המשימה."
    דני> כשמסיקים מסקנה לא נכונה ואז מסתמכים עליה כדי להסיק ממנה עוד מסקנה מקבלים מסקנה לא נכונה נוספת.
    המסקנה המתבקשת שהמג"ד מחליט להמשיך במהירות צפונה מסיבות שניתן רק לשער (לחץ המח"ט, ירי טנקים סורים על השירה, הערכה לא נכונה של העומד להתרחש) למרות שיכול היה לחשוב שאם הטנקים של ברוש עלו במקום בהצלחה גם יתר הכוח יצליח לטפס שם.

    "וכשאתה רוצה לבצע את המשימה, אתה תוקף חזיתית כולל האבידות שיש לך, והאבידות העיקריות הן לא בפריצה, אלא בתעלות עצמן."
    דני> הנה דוגמה למה שהתחקיר היה צריך לבדוק ב-1967. אני בדקתי כעבור 48 שנים והמספרים הם:
    מספר ההרוגים בתעלות: 18
    מספר ההרוגים מחוץ למוצב רובם בגיא ההריגה: 16
    ראה מפת ההרוגים:

    מפה זו צריכה לעבור עידכון ובספירה הנ"ל כבר ספרתי את: צבי פז, הרטמן, סייג ככאלה שנפלו מחוץ למוצב.
    מספר ההרוגים בלחימה אל היעד משתווה למספר ההרוגים בתוך היעד (עד כדי טעות סטטיסתית ויש למנות גם את מספרי הפצועים שאשתדל לפרסם). סה"כ ההרוגים והפצועים חריג בכל קנה מידה. ונשאר עם השאלה אם זה היה חייב להיות. גם בדיון במטכ"ל שפורסם כאן על ההבקעה, לא הוזכרו המספרים הללו. הרושם שלי שצה"ל מהמח"ט ומעלה התיחס לקרב תל פאחר כמקרה שצריך להתעלם ממנו ולכן אין להסיק ממנו מסקנות.
    ואז בא קרב החרמון ושוב התיחסו אליו חריג, חד גדיא חד גדיא.

    " עובדה שבסוף מ"פ הסיירת מגיע עם כוח ולא נכנס לתל, עד שלא מגיע הסמח"ט מוישה גת ובועט לו בתחת כמו שאומרים, שייכנס פנימה. ועובדה שסולוביץ' [סמ"פ ב' בגדוד 12] הגיע מהצד השני. אבל ברור שמוסא קליין מגיע למסקנה שאי אפשר לעלות עם הטנקים ואז הוא תוקף חזיתית,"
    דני> לא הבנתי מה מוכיח המקרה של מ"פ הסיירת. שוב זהר חוזר על המסקנה המוטעת (ובניגוד לנאמר בתחקיר בו נכח) שמוסה קליין החליט לתקוף חזיתית כי לא ניתן היה לעלות בין אדיסה. לי אין מסקנה חד משמעית שמוסה החליט לתקוף חזיתית כבר בעין אדיסה. יתכן ורצה לבצע איגוף מצפון. לכך יש חיזוק מהנסיון שביצע לעלות מזרחה מצומת ה-AMX. נכון שנתן פקודה לורדי וקרינסקי לתקוף חזיתית אבל יתכן וזה נועד לאפשר את האיגוף הצפוני. אחרי שהניסיון לאיגוף מצפון כשל עלה המג"ד בעצמו חזיתית.

    " , וברור שיונה אפרת קורא את הקרב."
    דני> ממה ברור?
    " קודם כל הוא שולח את 51 לתל עזזיאת."
    דני> בניגוד להוראת הרמ"ט לכבוש קודם את תל פאחר ובניגוד לפקודה הקודמת שלו למג"ד 51 להיות מוכן לקחת את תל פאחר במקום גדוד 12

    " בהתחלה חשב לשלב אותם בהתקפה על תל פאחר, ועובדה שאומר לסמח"ט שלו – לך לשטח, משהו שם לא הולך טוב. זו הוראה מעולה."
    דני> הוראה שלא מתבצעת, גדוד 51 מקבל פקודה בעל פה לכבוש את תל עזזיאת. הסמח"ט משתהה בדרך שעתים ומגיע לתל בשעה 18:00 כשהקרב הסתיים למעשה.

    " אתה יכול להגיד שהמח"ט היה צריך לצאת לשם, אבל לא. מח"ט לא צריך להיות שם, הוא לא צריך להיות כמו רועי קליין [סמג"ד 51 במלחמת לבנון השנייה] וליפול על רימון. התפקיד שלו זה לא להיות גיבור, התפקיד שלו זה לנהל את המלחמה."
    דני> נכון, המח"ט לא חייב להיות במקום. אבל לודא ביצוע של הוראותיו הוא צריך. היה לו מספיק זמן להוכח שהסמח"ט לא מגיע ושהסיירת מתעכבת גם היא. גם מחלקת הטנקים של פלוגה ו' שנשלחה מגבעת האם לא מגיעה והעזרה של מחלקת הטנקים מתל עזזיאת ושל גדוד 51 מגיעות אחרי שהקרב הסתיים. ומה עם עזרה לתאג"ד? ד"ר הורנר מטפל במשך שעות בעזרת שלושה חובשים בכ-80 פצועים.

    " היסטוריה צבאית זה פרטים, אבל היסטוריה צבאית חייבת להודות בכך שהקרב כפי שהוא נגמר קובע אם הוא היה קרב מוצלח".
    דני> מחלקת היסטוריה בצה"ל לקחה לעצמה תפקיד מעבר לתיעוד היסטורי אקדמי. התיעוד והתיחקור נועדו כדי לאפשר הפקת לקחים.
    קשה לי לראות כיצד התיחקור של ריינר שימש להפקת לקחים. כפי שמעיד זהר, ריינר התנדב לתחקר את הקרבות בגולן ודדו הסכים.
    כלומר, לא הוצבו לריינר מטרות לתחקיר והוא עשה כפי הבנתו.
    האם היו אחרי כן דיונים בפיקוד צפון על החומר שאסף? ?

    [אולי עוד אמשיך עד סוף הכתבה בהזדמנות הבאה]

  11. ואלה ההערות האחרונות שיש לי לכתבה.

    כהיסטוריון, כשאתה בוחן את העדויות, איך תכריע מי צודק? "אני כותב את הקרב עצמו לפי מה שנראה לי, אבל לא מהסס גם להביא גרסה נוספת, או בגוף התיאור, או יותר נכון בהערת שוליים. למשל, אני כותב על כיבוש דיר לחפן על ידי אוגדה 84 את סיפור הכיבוש ואת דברי מפקד האוגדה, ואני יכול לכתוב למטה שראש המטה הרצל שפיר טוען אחרת".

    דני> האם קיים מסמך שבו יש הסתיגויות כאלה בקשר לתל פאחר?

    בראיונות עם לוחמים נתקלתי לא פעם בטענות שלהם, שלתחושתם מסמכים נלקחו ממחלקת היסטוריה, או הועלמו באופן מכוון על-ידי קצינים שהיה להם אינטרס. "שום דבר לא נעלם ממחלקת היסטוריה. גם לא היו קצינים שהתערבו. זה יכול היה לקרות ברמה של אלופים או מח"טים, אבל ברגע שחומר נכנס למחלקת היסטוריה הם לא יכולים לשנות אותו, כמו יומן מלחמה. מעטים המקרים שמישהו לקח חומר ומחק דברים או הוסיף דברים".

    דני> אם כך מה ההסבר שיומן המבצעים "נמצא" רק ב-1971? מדוע לא ביקשו מיונה אפרת את היומן מיד ב-1967? היכן הקלטות רשת הקשר?
    מדוע מחלקת היסטוריה מחזיקה במסמכים על קרב תל פאחר 48 שנים אחרי הקרב ולא מעבירה אותם לארכיון צה"ל לפירסום לציבור?
    כבר פורסמו דברים יותר סודיים ויותר מביכים ממלחמת יום כיפור.
    מדוע מחלקת הסטוריה מחזיקה במסמכים שנלקחו מארכיון צה"ל ללא רישום בארכיון?

    ואין סיטואציה של מפקדים שהעלימו מסמכים בגלל שלא יצאו טוב מהקרב? "אין דבר כזה, אי אפשר לקחת מסמך ממחלקת היסטוריה. ברגע שזה נכנס פנימה הוא לא יוצא. שום מסמך ושום עדות או תחקיר, אתה לא נותן את המקור, אלא צילום של זה. בנושא של פיקוד צפון או תל פאחר, אני לא זוכר נסיונות של אנשים להטות כתיבה מסוימת. אפילו יונה אפרת לא התערב, וגם לא אלברט".

    דני> יכול להיות. מה שבטוח שאם שלמה לא היה נובר בארכיון צה"ל (למחלקת היסטוריה אזרח רגיל לא יכול להגיע) שם הסיכוי שהחומרים האלה היו מתגלים הוא קלוש מאד. ידוע לי שאנשים שעבדו במחלקת היסטוריה מחזיקים במסמכים.

    יש קצינים מחטיבה 1 בששת הימים שטוענים שתל פאחר היה כישלון, שהמח"ט יונה אפרת הפך לסיפור הצלחה. "בסופו של דבר, תל פאחר היה קרב שהצליח וכבשו את התל. יונה אפרת לא ניסה להילחם במחלקת היסטוריה, למרות שתיארה את הקרב כרצוף שגיאות. הוא אישית לא התחמק מטעויות, לא הוא ולא אלברט. שניהם לא ניסו להתערב בכלל".

    דני> לי ולעוד כמה קצינים שהשתתפו בקרב תל פאחר ברור שהתיפקוד של המח"ט לא היה מושלם ושתל פאחר נכבש למרות המחדלים שנגרמו מחוץ לגדוד. נניח שיונה אפרת לא נלחם במחלקת הסטוריה, היכן המח"ט אומר טעיתי? יש מסמך כזה באיזה מקום? היכן התיחקור של הקרב ברמת פיקוד צפון? לדדו ודן לנר לא היו שאלות?
    אפשר לקבל שהיו חייבים לחלק צל"שים ביחוד למשפחות ההרוגים אבל בכך הענין לא מסתיים. היכן חשבון הנפש של מטה חטיבת גולני ופיקוד צפון? אזכיר שקצין האג"ם של החטיבה גורודיש וקמב"ץ החטיבה מסרבים למסור את גירסתם.
    אני מקווה שימצא מסמך שיוכיח שאכן היה חשבון נפש כזה ושהדם שנשפך בתל פאחר לא היה משול כמים. ובפארפרזה על שורה מ"על השחיטה" של ביאליק: וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! אם יש מסמך כזה יופע מיד.

    לסיכום,
    זהר לא חידש למעט שסיפר על הניסוי שערכו באמצעות טנק שרמן או זחל"ם ובו הוכיחו שניתן לעלות מתוואי ההטיה לדרך הנפט.
    אני מקבל שעברו הרבה שנים ובודאי שכח חלק מהאירועים.
    היה טוב לו עבר על תיעוד התחקירים של ריינר שהתפרסמו כאן לפני הראיון ואולי גם בזמן הראיון.
    ריינר תיחקר עפ"י הבנתו אבל לא מיצה אותו.
    לא ידוע לנו בנתים על כך שמישהו הפיק מהתחקירים לקחים.
    אשר לתיקון התחקיר בשנת 1971, האם זו העבודה שעשה יאיר ישי?
    מה היו הפגמים בתחקיר המקורי שעל תיקונם המליץ זהר?
    האם זהר יודע באיזה פורמט סוכם התחקיר של 1971?

  12. לי ברור שמחלקת הסטוריה היא המכבסה הציבורית של צה'ל לטיוח והסתרת קרבות כושלים, כמו כן רצוי לעשות מחקר ולבדוק מדוע אפריים ריינר "התנדב " לבצע מחקר הסטורי עבור פיקוד צפון , איזה פשלה הוא הסתיר במסגרת תפקידו הביצועי והפיקודי במלחמה הזו ? מה היתה הכשרתו הקודמת בתור הסטוריון לפיה מונה לתפקיד הרגיש הזה ? או שלפנינו מקרה יד רוחצת יד,
    תודה,

      • אחרי מאמצים רבים לקבל תמונת מצב כתבה זו היא הכתבה המבולבלת והמבלבלת ביותר.לא נדבר על הסתירות הרבות.
        כתבה סינילית להחריד בנקודות החשובות ביותר לזכרון ועדות לאמת..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s