משני עברי הרמה

המח"ט הסורי הודיע למג"דים שלו: "תוך 24 שעות אני רוצה לשמוע אתכם מדברים אליי מהרי צפת" * ציטוט מספר ההרפתקאות "משני עברי הרמה", שנולד הודות לקרבתו של העיתונאי יחזקאל המאירי לאלוף דוד אלעזר ופתחה בפניו דלתות ומסמכים * פרק נוסף על ספרי מלחמת ששת הימים בגזרה הסורית 

טנק סורי שהתהפך לתוך תעלה ליד קונייטרה

מתוך "משני עברי הרמה": טנק סורי שהתהפך לתוך תעלה ליד קונייטרה

הקירבה לאלוף דוד אלעזר, שפתח לו גישה חופשית למסמכים, היתה קרקע נוחה עבור העיתונאי וכתב הרדיו בצפון, יחזקאל המאירי, לפרסום הספר "משני עברי הרמה", שיצא ב-1970.

הספר, כשמו כן הוא, מתאר את העניינים בצד הישראלי והסורי סביב כיבוש הרמה. בפני המאירי נחשפו בין היתר דו"חות חקירת שבויים ומסמכי שלל, שמהם הצליח להרכיב שמות ודמויות ברמה של מג"דים ומ"פים סורים שפיקדו על מוצבים וכוחות, לספר על ויכוחים ושיחות ביניהם ולהציג פקודות מבצע לכיבוש הגליל ואף צילומים ממוצבים טרם המלחמה.

זהו ספר עלילות וחוויות המציג באור חיובי עד הרואי את פעילות פיקוד צפון בימי המלחמה, כשממעל מרחפת דמותו האבהית של דדו. יחד עם זאת הספר הוא בעל ערך דוקומנטרי והיסטורי לאירועים ההם.

להלן פרקים אחדים בסדר אקראי.

_________________________________________________________________
משני עברי הרמה[… 5 ביוני 1967] בשעה 12:00 נראים לפתע שני מיגים סורים. הם מגיחים בטיסה נמוכה מעל הרכסים שבמזרח, נוסקים מעל הרי צפת, חולפים ביעף מעל לראשיהם וצוללים אל בקעת צלמון. הם מטילים מטענם כאן בכוונה לפגוע בתחנת המוביל הארצי. עמוד עשן מיתמר הרחק מהיעד. מסתבר שהמיגים החטיאו מטרתם. הם נעלמים בחזרה מעבר לרכסי הרמה. על חדירות נוספות של מיגים סורים מדווחים גם מאיזור עין המפרץ וכורדני, מגזרת כפר החורש ונצרת וכן ממגידו. גם אלה מחטיאים. ב-12:28 נשמע קול צוהל מדווח: "בגזרת עין המפרץ הורדנו מיג סורי, הוא עולה באש". קול דמשק מקדים ומודיע: "מטוסינו מפציצים את שדות התעופה בפלסטין ועמדותיו האסטרטגיות של האויב". ב-12:00 מכריזה דמשק: "מטוסי האויב ברחו משמי המערכה".

דדו נקרע בין שתי גזרות: איזו מהן עדיפה? בסתר לבו שומר הוא "חשבון מיוחד" לסורים דווקא. ב-12:07 מוריד הרמטכ"ל הוראה לדדו: "אל הירדן נוע". בעוד האלוף נמצא בדרכו לגבול ירדן פוקד אל"מ דן על מח"ט השריון אל"מ משה, הפרוש עם כוחותיו בשטחי ההיערכות: "נוע מהר לשטחי כינוס".

חטיבת השריון ערוכה בעמק בית שאן לזינוק לגזרת סוריה לירדן. עתה נעה היא לשטחי כינוס בגבול ירדן. השעה 12:26. מן המטכ"ל מודיעים: "חיל האוויר מזנק לעבר שדות התעופה של ירדן וסוריה". המילה "סוריה" מעוררת גל של התלהבות: "סוף סוף".

חיל האוויר הפושט לעבר סוריה מפציץ מטרות מאותרות, מסומנות וקבועות זה מכבר. המודיעין סיפק מידע מירבי על היעדים, עליהם נמנים חמישה שדות תעופה: דמשק, מרג' ריאל, סייקל, דמייר וטי-פור. האחרון נסתר הרחק מגבול ישראל, בחלקה הצפוני של סוריה, מהווה את אחד הסודות הכמוסים של חיל האוויר הסורי.

המודיעין הישראלי ידע לקבוע שבכל מרחב הרמה אין בנמצא אף שדה תעופה מחמת האיום של הארטילריה הישראלית. כעבור פחות משעה מתקבל דיווח ממיפקדת חיל האוויר: "בחמשת שדות התעופה של סוריה הושמד למעלה משליש מכלל כוחו של חיל האוויר הסורי. 30 מיג 21, 20 מיג 17 ו-2 מפציצים כבדים אליושין 28. שאר המטוסים הסורים הצליחו לחמוק ברגע האחרון לשדות תעופה נידחים שאינם בטווח הישג מטוסי חיל האוויר". דמשק מצליחה למלט כ-20 מטוסים לשדות חירום בחמת ובסמוך לגבול עם טורקיה.

[…6 ביוני]

אחמד אל מיר מכנס את סגל הפיקוד במיפקדת החזית שבקונייטרה. בין הנוכחים ראיד עיסא ג'דייק, קצין נוצרי ממולח, מפקד גדוד הרגלים 243, חטיבה 11. על המג"ד עיסא ג'דייק מוטלת המשימה לפרוץ עם שחר לעבר קיבוץ דן ותל אל קאדי [תל דן]. בישיבה משתתף גם ראיד סלאח יונס, מפקד גדוד הטנקים החטיבתי 265. הוא אמור לסייע בפלוגה מתוגברת מגדודו לגדוד הרגלים 243. גדוד המשמר הלאומי 2 יחפה מעמדותיו על הכוח התוקף.

אחמד אל מיר מצווה על המג"דים: "צאו מיד לקבוצת סיור בשטח, עליכם לפתוח בהתקפה בשעה 05:45". המג"דים ממהרים לשטח, לעמדת תצפית מעל הבניאס. אל המג"ד עיסא ג'דייק נלווים קצין המבצעים הגדודי, נקיב שואפי אל פאוזי, המ"פ קאמל מוחמד רוסתום והמ"פ מוסטפה טאייר. אלה מפקדי הפלוגות של גדוד 243 וכן מפקד פלוגת טנקים טי.34, נקיב איסקנדר קאווס מגדוד השריון 265. השחר החל להפציע.

המג"ד עיסא ג'דייק נוטל את המשקפת, צופה ומסביר למ"פ הרגלים קאמל מוחמד רוסתום: "עליך לנוע בגל הראשון של ההתקפה דרך הוואדי הזה [ואדי עסל] ולכבוש בתחילה את תחנת המשטרה המצויה שם, מזרחית לקיבוץ דן. לאחר כיבושה ייפול הקיבוץ כפרי בשל".

תחנת המשטרה עליה מצביע המג"ד הינה למעשה בניין מוזיאון החי והצומח בבית אוסישקין שבקיבוץ דן. "לאחר כיבוש התחנה עליך להיאחז בגדה המערבית של הוואדי, לרגלי תל אל קאדי". ומוסיף המג"ד: "בקיבוץ דן יש ליהודים פלוגת חי"ר ועוד כחמישה עד שבעה טנקים, כנראה שרמנים. גם אתה תקבל ארבעה טנקים לסיוע".

על מפקד פלוגת הרגלים השנייה, מולאזם אוואל מוסטפה טאייר אל יאסין, מטיל מפקד המבצע: "הכוח שלך ישמש עתודה לכוח החלוץ. עם כיבוש תל אל קאדי ודן עליך לנוע דרומה תוך ניצול ההצלחה ולתפוס את שאר ישוב".

[…] דקות אחדות לאחר שמסתיימת קבוצת הפקודות עם המג"דים שנבחרו לפשוט בציר הצפוני, נקראים מפקדי החטיבות שעליהם הוטלה הפריצה בציר המרכזי. מפקד החזית מסביר: "כוח משני עומד לבצע התקפת הסחה בציר הצפוני. שעת השין לפריצה העיקרית תיקבע בהתאם למהלכי הקרב בציר הצפוני. תוך 24 שעות אני רוצה לשמוע אתכם מדברים אליי מהרי צפת", נפרד אחמד אל מיר מהמח"טים.

מתוך הספר: תרשים תקיפה סובייטי לכיבוש הגליל העליון

מתוך הספר: תרשים סובייטי של "עמליית אל נאצר" – פקודת מבצע בדרג אוגדתי לכיבוש הגליל העליון

אותה שעה יוצאת קבוצת סיור גדודית עם מפות ומרשמים אל מורדות בית המכס העליון לבדיקת פני השטח וציר ההסתערות. בקבוצה זו נוטלים חלק המג"ד ראיד זיאד אחמד אל רחמן, המכונה "אבו טוק", קצין המבצעים נקיב איברהים מלכי וכן מפקדי הפלוגות של החוד. אל קבוצה זו מצטרף מ"פ תותחנים בי.10. "יחידות הארטילריה יסייעו בריכוך במשך 55 דקות לפני ההתקפה", מסביר המג"ד. הוא נותן הסבריו על גבי המפה כשהוא רכון עמוק בתעלה. "אתה תפרוץ מכאן ותגיע לשם בראש פלוגתך", מסביר המג"ד למולאזם אוואל אחמד שרם כשהוא מורה לו את דרכו על המפה. למטה בשטח, פרוש היעד כעל כף היד. הנתיבים והצירים דרכם אמור הכוח לפרוץ גלויים לעין.

"המפקד, בוא ונצא מהתעלה, נראה את הצירים בשטח", מבקש המ"פ. "המפקד אפשר לדלג לעמדת תצפית קדמית יותר בג'לבינה, שם נראה את הכל בבירור", מפציר מ"פ אחר. המג"ד מסרב: "אתם קצינים, האם אינכם יודעים לקרוא מפה?".

מולאזם אוואל אחמד שרם לוחש באוזני עמיתו המ"פ: "כנראה שהוא מפחד". הוא יוצא מהתעלה ומתבונן ביעד שלו. הוא מבחין בפעילות בשטח הישראלי. "המג"ד, היהודים מתחפרים בדיוק ביעד שלי, אני חושב שהם זורעים מוקשים".

"יעשו היהודים אשר יעשו, מאומה לא יעזור להם, אתה תגיע לשם עוד בטרם תכלה הסיגריה בפיך", קובע המג"ד.

"היכן קצין השריון?", שואל אחד המ"פים שעה שנמסר לו שהוא יקבל סיוע טנקים. המג"ד מבטל את ההערה: "השריון רק מסייע, הרגלים הם שיגיעו". ואורמ המג"ד למ"פ השני, אחמד שלוף: "אתה פורץ בראש הכוח דרומה וכובש את איילת השחר, אחריך ייצא כל הכוח והחטיבה. עם כיבוש איילת השחר התארגן להגנה על הכביש השולט מערבה בין ראש פינה לחלסה" [קרית שמונה].

פלוגתו של אחמד שלוף מונה 112 חיילים. אל הכוח צמודים תשעה תותחי בי.10 ושלושה מקלעים בינוניים המופעלים על-ידי צוותות של שלושה מפעילים לכל מק"ב.

חייל סורי עם פריסקופ. בספר נכתב שהצילום הוא ממוצב מעל להבות הבשן

חייל סורי עם פריסקופ. בספר נכתב שהצילום הוא ממוצב מעל להבות הבשן [אם כך, זהו כנראה מוצב 8128 "המורתפע הצפוני"]

אומר המג"ד למ"פ מולאזם אוואל פאיז ג'מאל א-דין: "אתה מסתער ראשון אל קעווש ומשמר הירדן הישנה. כשתכבוש את הקו הראשון יגיע אליך כוח החטיבה במשאיות דרך הגשר ויתארגן עמך להתקפה בעומק. כ-200 מטר לפניך ינוע כוח שריון של טנקים טי.34 מהגדוד החטיבתי. על כוח הרגלים שלך לנוע צמוד, ואילו המקלעים והתותחים ייעצרו אחת לכמה עשרות מטרים לחיפוי".

המ"פ: "האם לא יהיה לי קשר עם הטנקים?".

המג"ד: "לא יהיה לך שום קשר איתם, הם בשלהם ואתה בשלך".

מולאזם אוואל פאיז ג'מאל א-דין יוצא אף הוא מהתעלה וצופה בשטח. "איך נחצה את הירדן הזה?", הוא שואל.

– "אין מקום לדאגה, חיל ההנדסה הכין את כל הציוד והכלים הדרושים לאבטחת החצייה, אתה תעבור את הנהר הזה כמו על פני היבשה".

בעוזבו את השוחה מרגיע המג"ד את אנשיו הנראים נבוכים במקצת לאחר הסברו החטוף: "שכחתי לומר לכם שאת עיקר המלאכה יקדימו לעשות הנשרים שלנו, מטוסי המיג 21 והמיג 17".

גדוד הפריצה במסגרת "עמליית אל נאצר" קיבל 8 סירות גומי לחציית הירדן. קיבולת של כל סירה כ-10 חיילים. איש מהם לא תורגל לחציית נהרות. רובם אף אינם יודעים לשחות. אחד מהם הוא טוראי סעיד סאלם, יליד 1942. בראשית 1960 נקרא סלים לשירות חובה. מתוך ארבע שנות שירות עשה שנה תמימה בבית סוהר. תיקו האישי גדוש הרשעות: גניבה ואונס, תקיפה והתפרעות. סעיד לא חבש מעודו את ספסל הלימודים. הוא נולד בכפר נידח בצפון סוריה, בן למשפחה בת 13 נפשות. סעיד התייתם מהוריו בגיל רך. אחיו הבכור נטל אותו תחת חסותו, העסיקו כרועה. סעיד נהג בעדר של אחיו מגיל 6 ועד שגוייס לצבא.

ב-15 באפריל 1967 קיבל סעיד צו קריאה. אותו יום עשה בכפר בו נולד בבית חותנו לעתיד. נקודת ההתייצבות היתה בעיר חלב. אוטובוסים אזרחיים אוספים את החיילים למחנותיהם. המחנה של סעיד נמצא בקונייטרה. כאן הוא עובר שבוע של אימונים. זו סדרת האימונים הראשונה שעבר מאז סיים את שירותו הפעיל. בתום שבוע משתחרר עם יחידתו. ב-18 במאי מגייסים אותו שוב. מעבירים אותו עם הגדוד למחנה אוהלים ארעי המוקם צפונית לחושניה. מכאן עבר הגדוד לשטח היערכות במסגרת מבצע עמליית אל נאצר.

[…9 ביוני] מולאזם תאני קאדם חליל, מפקד פלוגת נ"ט בגזרת נעמוש, מופתע למראה השריון הישראלי הפורץ ועולה מולו. הוא פוקד מיד להפעיל את כל הכלים שברשותו. אש הנ"ט יעילה. חמישה טנקים נפגעים בזה אחר זה ועולים באש. הצוותים הסורים מתלהבים, שואגים ויורים כאחוזי דיבוק.

בירו [מג"ד 129] חוזר ומבקש סיוע אווירי לשיתוק המרגמות והתותחים. הארטילריה של צה"ל מרככת באש סמיכה, מנחיתה אש כבדה על מוצבי תל פאחר, בורג' בביל, תל עזזיאת, רמת הבניאס ותל חמרה. הסורים מגששים אחר עמדות הארטילריה הישראליות. באחת מהן נוחת פגז, קוטע את שתי רגליו של איש צוות. הסוללות מדלגות, הן שרויות בסכנה גם מחמת הדליקות המתפשטות. זעקות הפצועים עולות מתעלות, מטנקים ומזחל"מים.

יצחק, איש כוח העתודה המחופרת לרגלי גבעת האם, קם ו"עורק" מיחידתו, נחלץ לפינוי פצועים. חברו, החובש הפלוגתי שמעון טוביבו רוטש על-ידי פגז ויצחק המזועזע קם ממקומו. בקרבת מקום הוא מוצא טנדר ויליס אזרחי, מנפץ זגוגיותיו, מפעיל את המנוע בחיבור מאולתר ויוצא לפינוי נפגעים בשטח. יצחק חובש, אוסף ומוביל לתחנת האיסוף בהגושרים את כל הפצועים שהוא מוצא בשטח. בהיותו עמוס פצועים נוחת פגז בקרבת הרכב, מפוצץ את הצמיג האחורי. חרף ההפגזה הכבדה מצליח יצחק להחליף גלגל, מוביל את הפצועים אל הרופא הגדודי.

גדוד השריון של בירו נתקל במכשולי טבע – שבילים צרים ומשופעים החסומים לעתים בגושי סלע ענקיים. יחידת הנדסה נכנסת לפעולה. יגאל המפקד, גלוי לאש, מסמן שני צירים מקבילים שרווח של 50 מטרים מפריד ביניהם. שני דחפורים מפלסים נתיב לאורך הצירים האלה. לפניהם עובר גדעון החבלן, שק ט.נ.ט על גבו לפיצוץ סלעים. תחילה משלימים את הנתיב הדרומי לפינוי נפגעים, חילוץ רכב, העברת תחמושת וציוד.

בירו מושך לכיוון צפון-מזרח אל התוואי שאותו הכשירו הסורים להטיית מקורות הירדן. מכאן יוכל למשוך אל זעורה. במעלות נעמוש נתקע זחל"ם הסיירת המנווט את הטנקים. קציני הסיירת שבזחל"ם ועימם המפקד רפי נוטשים אותו. רפי, עמוס מפות, פוקד להמשיך ברגל לעבר נעמוש. המקלע נישא על גבם תוך מרוצה. רפי עובר לג'יפ. ממשיכים בדרך הפטרולים הסורית, חותרים אל תוואי ההטיה. באחד העיקולים מתעוררים חילוקי דעות. רפי טוען שצריך לפנות שמאלה, בעוד שהנווט סרן דני המכיר את השטח טוען בתוקף שהפנייה שמאלה רחוקה יותר ויש להתקדם עוד באותו ציר.

פינוי נפגעים

הקרב על הרמה הסורית: פינוי נפגעים בג'יפ

[…]

מולאזם אוואל דיקו טאקם הוא מפקד מוצב תל פאחר. תחת פיקודו פלוגה מתוגברת מגדוד חי"ר 187. מולאזם תאני חאתם חלאק, מפקד המחלקה הראשונה, מחזיק בכיפה הדרומית. מולאזם תאני אחמד איברהים מחזיק בכיפה הצפונית. לרשות המוצב נשק נ"ט 57 מ"מ ושני תול"רים מפלוגת הנ"ט החטיבתית. 6 מרגמות 82 מ"מ ממוקמות מצפון-מזרח לתל.

המ"פ פוקד על אנשיו לנצור את אשם עד שיגיעו היהודים לגדרות. "נתפוס אותם בשטח הריגה בטוח". המ"מ אחמד איברהים חולק על דעת מפקדו: "המפקד, הרי היהודים כבר מתחתינו, מדוע צריכים אנו לחכות עד שיגיעו ללב המוצב?". לחיזוק דבריו הוא אומר: "אני מכיר כאן כל ערוץ וכל שביל, ואני משוכנע שאין טעם לחכות עד שיגיעו לגדרות".

הוא משכיל ממפקדו ועל כן מעז לחלוק על דעתו. אך מפקד פלוגת המרגמות, מולאזם אוואל אסעד בדראן, הנמצא אותה שעה אף הוא במוצב לצורך תצפית אש, מזהיר את אחמד איברהים: "אם אתה מתמרד בשעת קרב, הרשות בידי המפקד לירות בך, לכן אני מזהיר אותך לציית ולא להשתטות".

אלכס ואהרון מגיעים עם אנשיהם לשטח מת מתחת לגדרות. להפתעתם לא ניתכה עליהם עד כה אש יעילה. שלוש גדרות דו שיפועיות מסובכות בגדרות עכביש ותלתל מקיפות את המוצב. בידי המסתערים אין כלי פריצה, אף לא ציוד חבלה. דב רוזנבלום מנסה לחתוך את הגדר בעזרת מגזרי תיל, אך הדבר אינו עולה בידו. לפתע שוטפת את הגדרות מכת אש חזקה מעמדות נסתרות שבמורדות התל. האש סמיכה, רצופה ויעילה.

"המפקד, אני אשכב על הגדרות, אתם תעברו עלי", נשמעת צעקתו של דוד שירזי. הוא מסיר מעליו את מטען הרקטות של הבזוקה ונשכב על הגדר. חבריו קופצים על גופו, מדלגים מעבר לגדרות תחת האש הצולבת. עכשיו הם רצים קדימה ויורקים אש במעלה התלול בדרך אל התעלות. דוד קם על רגליו, כואב וזב דם, עומס את מטען הפצצות ורץ להדביק את חבריו.

[ובהמשך…] אל"מ יונה אינו יודע מה מתרחש לאמיתו של דבר בתל פאחר. הוא נמנע מלבקש סיוע ארטילרי או שריון לריכוך היעד, מאחר שהוא חושש לפגוע באנשיו של מוסא. עתה מסתבר לפיקוד וכן למיפקדת החטיבה שהאגוז הקשה לפיצוח הוא אומנם בתל פאחר. הקשיים בתל פאחר משכנעים את דדו להקדים את ההתקפה על תל עזזיאת שנועדה לבוא אחרי כיבוש תל פאחר, כיוון שנחשבה לקשה יותר. האלוף מורה במפתיע למפקד החטיבה: "התכונן ללכת ל'מזל' [הקוד של עזזיאת], אולי עוד תגמור לפני שנגמור את תל פאחר".

גדוד הבוקעים בפיקודו של סא"ל בני פרוש בשטח היערכות, מצפה בקוצר רוח לאות הזינוק. לרשותו של בני העמידו 3 טנקים, הכוח כולו מוסע בזחל"מים. השעה 16:23. דדו מורה למח"ט: "עלה מיד על מזל, הזז את בני".

בתל עזזיאת מחזיקה פלוגת מה"ל 2 מהגדוד השני. מפקד המוצב הוא מולאזם תאני חוסיין אבו עזאר. מסייעים למוצב טנק פנצר נייח הניצב בלב המוצב כעמדת ארטילריה מבוצרת, כיתת גוריאנוב 7.62 מ"מ, מק"ב 14.5 מ"מ, 2 מקלעי היספנו 20 מ"מ, שלושה מק"בים נוספים, שלושה מקלעי נ"מ 12.3 מ"מ וכן תול"ר בי.10 המשמש על-פי תור את שלושת המוצבים השכנים. עד לפני זמן קצר הוחזק במוצב גם ג'יפ מסתורי מכוסה אברזין. מפקד המוצב ואנשיו לא ידעו מהו הנשק הסודי המוסתר בג'יפ. רק אחרי שנלקח הג'יפ רמז להם איש צוות: "זה ג'יפ טילים, טילי שמל".

המפקד אבו עזאר אינו מרוצה מרמת אנשיו ומאיכות הנשק הסובייטי. הוא חוזר וטוען: "יש תקלות לאין ספור בתפעול הנשק המיושן שעובר מחייל לחייל. החומר האנושי הוא חיילים-פלאחים היודעים רק להפעיל את נשקם האישי".

אך במוצב שלו הוא רואה מבצר מוגן שקל להחזיק בו וקשה לתוקפו. עקב אכילס של המוצב הוא פתחו האחורי שאליו מוליכה דרך המתוחה על מישר הרמה.

מתוך הספר: גולני עולה

גולני עולה על היעד [מתוך הספר]. המאירי מתאר חילוקי דעות בין הסורים במוצב תל פאחר – מתי לפתוח באש על הכוח היהודי המסתער

[… 10 ביוני] אל"מ דן מתקדם עם חוליית הפיקוד הקדמית ליעדים הכבושים בגזרת סיר א-דיב. בעוד קציני המטה צופים לעמק שלרגליהם, נוחת מסוק בקרבתם. שלושה אלופים יוצאים מתוכו: סגן הרמטכ"ל חיים בר-לב, אלוף יוחאי בן-נון ואלוף מאיר זורע (זרו). אל"מ דן מתחבק ומתנשק עם סגן הרמטכ"ל, לוחצים ידיים, מחליפים ברכות. זרו נראה קודר ומדוכא. "באתי לחפש את הבן", אומר זרו ועיניו כבושות בקרקע. יהונתן בנו הופל בשמי הרמה עוד ביום הראשון למלחמה עם מטוס האורגן שלו.

אל"מ דן פורש מפה, מסביר לאלוף חיים בר-לב את צירי התנועה וההתקדמות של הכוחות. סגן הרמטכ"ל מתעניין: "עד להיכן הגיע אלברט? האם יספיק הכוח לעלות על קונייטרה?". סגן הרמטכ"ל נפרד מחוליית הפיקוד, עולה למסוק ונוחת במוצב הפיקוד כדי לעמוד מקרוב אחר ההתרחשויות בזירת הקרב כולה. זרו ויוחאי נשארים בזחל"ם הפיקוד, מלווים את אל"מ דן בכל תנועותיו ברמה בתקווה לגלות משהו תוך התקדמותם בשטח.

לאל"מ אלברט הסיכויים הטובים ביותר לזכות במירוץ לקונייטרה. כוחותיו, אף שהם תשושים מקרב ההבקעה, הספיקו להתארגן כיאות ולהיערך במבואות קלע לקראת הזינוק מזרחה. אף דדו מאמין שאלברט יגיע ראשון. על כן נשלחות עיקר ההוראות הנוגעות לקונייטרה אל אלברט בקלע. האלוף ממריץ את אלברט: "אינני רוצה הפתעות, תכין את הכניסה בקפדנות, בבטחה ובמהירות, תציב טנקים במבואות העיר ותדאג לפצח כל התנגדות".

הוא חוזר ומדגיש: "אני רוצה אש, הרבה אש, ללא אבידות. תכבוש באש ובשריון, ולא בחיים, לא אכפת לי שמישהו אחר יגיע במקומך אם אתה נתקל בקשיים בדרך, לא אכפת לי שזה יארך עוד 15 או 20 דקות, אף שכל דקה ושנייה יקרים לי, אבל חיי כל חייל יקרים לי יותר".

אחת הידיעות המגיעות למוצב הפיקוד מוסרת על תנועת גדוד שריון סורי טי.34 בגזרת כפר נפח במרכז הרמה, כאילו התעוררו הסורים לפתע. דדו מורה מיד למח"ט השריון אל"מ אורי: "גדוד טנקים סורי נע בסביבתך, התפרש בשטח, תפוס עמדות, לכוד אותו והשמד אותו".

עוברות דקות ארוכות של ציפייה אך הנה מודיעים: "גדוד הטנקים מסתובב פתאום, נסוג לכיוון דמשק".

[…] במטה הסורי מתקבלים דיווחים על מצב נואש בדרום הרמה. מטוסי התצפית מודיעים על נסיגה המונית של היחידות הסוריות. ניתוק הקשר עם יחידות אלה משלים את תמונת השואה. מכאן ואילך אין כוח שיבלום את הסתערות האויב מצומת בוטמיה. מפקדי היחידות שעימם מצליח המטה לקיים קשר מקבלים פקודה לאחוז בכל האמצעים כדי לבלום את הבריחה. במוצב עורפי במבואות קונייטרה נועל קצין קבוצת חיילים בבונקר. אלה מבקשים להימלט, והוא כולא אותם בעמדה ומצווה עליהם: "אתם תעמדו כאן ותילחמו עד האחרון שבכם, עד אחרון הכדורים שלכם".

דמשק נערכת להגנה. ברחובות הבירה מקימים מתרסים ומחסומים אנטי טנקים. מחפרים ודחפורים חופרים במרץ רב רשת תעלות. בעיר מוכרז עוצר. התושבים נדרשים להסתגר בבתיהם, לרדת למקלטים, להצטייד באספקה חיונית. סטודנטים ופועלים נקראים להתייצב לעבודות ביצורים ולסייע בפיקוח על האוכלוסיה הבלתי לוחמת. שירותי החירום מחרימים אלפי כלי רכב שגוייסו על-פי צו מיוחד. הם ישמשו לפינוי נפגעו ולהעברת אספקה ותחמושת. מפנים מוסדות ציבור ובתי ספר והופכים אותם לבתי חולים. סגל המורים מצטרף לשירותי העזרה הראשונה.

זעם רב מופנה כלפי לבנון. חרף הפצרות סוריה, אין שלטונות לבנון מתפתים לצאת למלחמה ולהקל על החזית הסורית. אך לבנון מסתפקת בהעברת מידע מודיעיני. חזית לבנבונית באגפו של צה"ל היתה עשויה אולי לעצור את התקדמותו של צה"ל לעבר דמשק. סוריה רוצה לפחות לשגר יחידות קומנדו שיסתננו בלילה דרך גבולה ויחבלו בשיירות העולות לדמשק. לבנון נכנעת ללחץ הסורי. ידיעות על כך למודיעין הישראלי. יחידות צה"ל מוחשות לגבול לבנון, מניחות מארבים בצירי מפתח, אולם התוכנית הסורית כלל אינה יוצאת לפועל.

הקריין ברדיו דמשק נשמע מעודד: "זה עתה נמסר לנו שראש מטה משקיפי או"ם, גנרל אוד בול, הכריז שהפסקת האש בחזית הסורית תיכנס לתוקפה היום בשעה 18:30 וכי ישראל הסכימה ליציאתם של משקיפי או"ם לשטח הכבוש כדי לפקח על קיום החלטת מועצת הביטחון".

ושוב חוזר הטון המוכר של רדיו דמשק: "תוקפנות האויב דועכת, הוא נושם עתה את נשימתו האחרונה, אנו נשבעים למחוץ את ראש האפעה הציוני בקונייטרה ולהשאיר רק את זנבו המת בתל אביב".

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “משני עברי הרמה

  1. אלף לילה ולילה, סיפורי רהב ופנטזיה. עולים, כובשים, דורסים. במציאות – עשרות הרוגים שוכבים בין הגדרות ולצד עשרות כלי שיריון פגועים, ורק הפיקוד הסורי הגרוע מונע מצה"ל תבוסה.

  2. סיפורי מעשיות לילידים,
    קופיקו טרזן וציפופו גם
    דנידין עם הכלבה עזית הצנחנית מתגנבים לעורף האויב ומחסלים הערבים בתל פחר ועזזית
    ובא לציון גועל וקבס

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s