דו"חות סיכום גדוד 334 (חלק א')

"מיד עם תום הירי שלנו התחילה הפגזה סורית על כל הישובים ומוצבי כוחותינו. שתי סוללות שבעמדת פרדס חורי ירו במשך 6 השעות הבאות 800 פצצות על 14 מטרות" * מתוך דו"חות הסיכום של מפקדי גדוד המרגמות 334 * חלק א'

אש מרגמות על כפר בניאס

10 ביוני 1967, אש מרגמות על הכפר בניאס

גדוד המרגמות הכבדות 334 היה במלחמת ששת הימים חלק אינטגרלי מחטיבת גולני, ואף חלק מהקו הארטילרי של צה"ל לאורך גבול סוריה. גדוד 334 העניק סיוע אש למשימות ההבקעה של החטיבה בצפון הרמה ב-9 וב-10 ביוני בכיבוש מוצבי תל עזזיאת, תל פאחר, בניאס ועוד. להלן דו"חות סיכום המלחמה של מפקדי הגדוד: חלק א' – המג"ד והסמג"ד, חלק ב' – מפקדי הסוללות וקציני הסיוע של גדודי החי"ר בחטיבה 1.

ראיון עם המג"ד אלי עשת פורסם כבר כאן במרץ 2015 (לקריאה – לחצו כאן). הטקסט בכחול – הערות הבלוג.

דו"ח סיכום של סא"ל אלי עשת, מג"ד 334

בתאריך 19 במאי 67 התקבלה פקודה להעלות את כל הגדוד צפוה. הגדוד היה מוכן בשעה 1730. אני הייתי בגבע ודיווחתי על כך באלחוט למת"פ. למחרת ב-20 במאי העברתי את האחריות לגזרה למפקד אגד 212 ואני הצטרפתי למיפקדת החטיבה במחנה פילון. מ-20 במאי ועד 4 ביוני עסקתי בעיקר בתכנונים בגזרה הסורית, ביניהם מקבת צפון, מקבת דרום, בשן (התקפות נגד) וסיורים בגזרה הירדנית. תכנונים אלה שונו מפעם לפעם ולכן צריך היה לעבד מחדש את התוכנית.

בתאריך 4 ביוני נקראתי לקבוצת פקודות בפיקוד, בה הוטל עלי להיות מת"ץ אוויר עם תחילת המלחמה. פירוט פעולותיי כמת"צ אוויר ראה דו"ח מסכם 'תצפית אוויר'. ב-6 ביוני הוחזרתי לחטיבה.

ב-7 ביוני צריכה היתה להתבצע התקפת החטיבה על יעדיה לפי תכנון מקבת צפון. כוחות החטיבה היו בתנועה כאשר החלה הפגזה על איזור חורשת טל וגבעת האם. תוך כדי תנועה ביקשתי אישור מהמת"פ לטווח את יעדי החטיבה ולאחר קבלת אישור טווחו כל היעדים. ההתקפה נדחתה ואתו זמן הונחתה אש נ"ט על שתי הסוללות שהיו ממוקמות בדפנה (ג', ד'). נשארתי במקום לאחר שהחטיבה חזרה ופקדתי להעסיק ללא תצפית את סוללות המרגמות באיזור בניאס (9165א', 9165). היות וההעסקה היתה ללא תצפית פקדתי לירות בשיטת יהלום, על מנת לכסות שטח גדול ולנסות על ידי כך לפגוע בסוללות. עם גמר ההנחתה נסעתי לעמדות, בדקתי את המצב, דיברתי עם החיילים, השארתי הוראות להתארגנות וחזרתי למיפקדת החטיבה.

ב-8 ביוני המשכנו בתכנונים נוספים בחטיבה, ובערב נקראנו לקבוצת פקודות בפיקוד. לאחר קבוצת הפקודות חזרנו לאכסניית הנוער בתל-חי ולמחרת בבוקר ב-07:00 לערך התקבלה פקודה להיות מוכנים מיידית להתקפה. ביקשתי אישור מהמת"פ לטווח שנית את יעדי החטיבה מאחר ובינתיים שונתה הקצאת הסיוע וצורפו שתי סוללות של מכמ"ת 334 (א' ו-ב') לעמדה בדפנה. לאחר הוראות סותרות מאג"מ ומהמת"פ החלטתי להתחיל לטווח.

שלחתי את סרן עציון, מפקד סוללה א', שהגדוד בו הוא משמש כקש"א (13) לא תוכנן לשלבי ההתקפה הראשונים, לטווח את כל היעדים בהתאם לתוכנית שהוריתי לו בהסתמך על הטווח שבוצע ב-7 ביוני. היעדים טווחו בהתאם לתוכנית. נעתי עם חפ"ק החטיבה והתמקמנו מערבית לגבעת האם כאשר חטיבה 8 נעה לפנינו.

אלי עשת

אלי עשת

התחלתי בהפגזה על היעדים: תל עזזיאת (שתי סוללות מכמ"ת ומחלקת 81 מ"מ), תל פאחר (גד"ש 828), תל חמרא (שתי מחלקות 81 מ"מ של גדוד 13-12 שטיווחו את יעדיהם קודם לכן). תוך כדי התקדמותה של חטיבה 8 הופגזה גבעת האם ובעיקר הדרך בה נעה חטיבה 8. התקשרתי עם המת"פ וביקשתי שמת"צ אוויר יגיע לגזרתי. נמסר לי ע"י שהמת"צ אוויר בדרך. התקשרתי אליו, הסברתי לו את המצב וביקשתי שיאתר סוללות יורות באיזור בניאס ומסעאדה. ואמנם איתר מת"צ אוויר (סא"ל פלד) סוללה באיזור [כפר] בניאס (9165א') שהיתה פעילה. העמדתי לרשותו את סוללה ד' ממכמ"ת 334 והוא טיווח אותה.

בשלב זה נפסקה אש האויב. עלינו עם חפ"ק החטיבה לגבעת האם. תוך כדי העלייה ביקשתי מקש"א 12 שיבדוק וידווח האם יש הנחתות ארטילריה נוספות של האויב בחלק המזרחי של גבעת האם. הוא דיווח לי שאין הנחתות באותו זמן. התמקמנו לפרק זמן קצר בגבעת האם והאויב חידש את ההפגזה. התקשרתי שנית למת"צ אוויר וביקשתי ממנו שיאתר סוללה נוספת שיורה על גבעת האם והוא איתר סוללה נוספת באיזור בניאס (כנראה 9156) [צפונית לכפר בניאס, מזרחית לתל חמרה] וטיווח אותה ע"י סוללה ד' ממכמ"ת 334.

תוך כדי השהייה בגבעת האם טיווחנו סוללה ממכמ"ת 334 לבורג' בביל (9128). נתתי תיקונים (כולל רכז) לסוללות של 828 שהעסיקו את תל פאחר. אותו זמן סוללה נוספת ממכמ"ת 334 (סוללה א') טיווחה לחלק הצפוני של תל פאחר. ביקשתי סיוע נוסף. קיבלתי שתי סוללות ממכמ"ת 335, והיות והחפ"ק החל לנוע השארתי את סרן עציון על גבעת האם, הוריתי לו לטווח את שתי הסוללות לחלק הדרום-מזרחי ולחלק הדרום-מערבי של תל פאחר.

נענו לכיוון דרך הפטרולים הסורית עד נעמוש ומשם פנינו בחזרה ונענו לעבר בורג' בביל. בשלב זה ביקש ממני המח"ט ברשת הפיקוד להעסיק בעשן את 9124 [מתחם ארטילריה ונ"ט מדרום לבורג' בביל]. פקדתי לגדוד לירות עליו עם שתי סוללות בשטח הסולם. לאחר הנחתה זו דווח לנו על חיילי האויב הנראים בורחים מתל עזזיאת ופקדתי להנחית אש לאיזור נ.צ. מרכזית 21352924 (הצטלבות דרכים) על מנת לנסות לפגוע בהם. מדברי מג"ד 51 מסתבר שחלקם חזר לתל כתוצאה מהנחתה זו וחלקם כנראה נעו לעבר חרב סודה (9129).

לאחר הנחתה זו המשכנו לנוע לעבר בורג' בביל, כאשר קש"א 12 שהגיע לתל פאחר פקד להפסיק את האש על התל היות והם מתכננים להסתער עליו. האש הופסקה ובאותו זמן נפגע זחל"ם הקש"א בו היה גם מג"ד 12 ומאותו רגע לא היה קשר, לא ברשתות הסיוע ולא ברשתות החטיבה עם גדוד 12 למשך כשעה. בשלב זה הודיע לי המח"ט ברשת הפיקוד שקש"א 12 נהרג. כעבור שעה לערך הודיע לי שקש"א 12 דיווח לו ברשת על מצב הגדוד והוא בסדר.

כתוצאה מאובדן הקשר עם גדוד 12 לא ניתן היה לחדש את אש הסיוע על תל פאחר מחשש לפגיעה בכוחותינו שלפי הידיעות הסתערו על התל.

גדוד 51 תקף אותו זמן את תל עזזיאת ולרשותו הועמדו 3 סוללות ממכמ"ת 334 (ב', ג', ד') ומחלקת 81 מ"מ. תוך כדי התקיפה החליט מג"ד 51 לתקוף את חרב א-סודה וקש"א 51 העתיק לשם את הסוללות סיוע על תל עזזיאת וחרב א-סודה. הסיוע היה יעיל ביותר. תוך ההסתערות על תל עזזיאת דיווח לי הקש"א שהם נתונים לאש טנקים. ביררתי האם אין אלה טנקים שלנו ולאחר שהוברר לי שטנקים שלנו אינם יורים לאותו מקום, הערכנו שהטנקים מרמת הבניאס יורים לעבר תל עזזיאת. פקדתי על מחלקת 81 מ"מ אחת להטריד את רמת הבניאס בנפיץ וזרחן (המטרה היתה מטווחת לפי הוראתי עם תחילת ההתקפה). מחלקה שנייה המשיכה להטריד את תל חמרה. עם גמר כיבוש תל עזזיאת פקדתי להעסיק ע"י שתי סוללות את עמדת 82 מ"מ שמצפון-מזרח לתל פאחר (9138, 9132) ונענו לעבר תל פאחר.

לאחר שהגענו לתל פאחר ואורגן הכוח נענו צפונה על מנת להגיע לדרך הנפט ולנוע דרומה בחזרה לתל פאחר בחלקו המזרחי. פקדתי לשתי סוללות ממכמ"ת 334 להעסיק את תל חמרה שהיו יעדים צפויים לתקיפת החטיבה. עוד לפני כן, כאשר הסתבר שהקרב על תל פאחר מסתבך, פקד המח"ט על הסמח"ט לארגן כוח ולנוע לעבר חלקו המזרחי של תל פאחר מדרום, ולתקוף אותו מאותו כיוון. צירפתי אליו את סרן עציון כקש"א על מנת שידווח על הנעשה בתל. בזמן שהעגנו לתל נפגשתי גם עם סגן הראל, קש"א 12, שדיווח לי על המצב מאז נתק הקשר עמו. הוריתי לו לעלות לזחל"ם שלי ומשם המשיך איתי.

בשעה 18:30 בערך הגענו לחלקו המזרחי של תל פאחר כאשר בדרך תיקנתי את האש של אחת הסוללות שירתה למחנה הבניאס וכיוונתי אותה לחלקו הדרום-מזרחי. עם הגיע הכוח לתל פאחר הפסקתי את אש הארטילריה. תוך כדי התארגנות הכוחות באיזור תל פאחר בלילה, תכננו את המשך פעילות החטיבה ובהתאם לכך את הסיוע. הוטל עלינו לכבוש עם שחר את מחנה הבניאס והעיירה, ואחר כך להיות מוכנים לכבוש את תל חמרה או להתקדם מזרחה בציר הכביש לעבר מסעאדה ולכבוש את היעדים לאורכו. השארתי את קש"א 12 עם הפלוגה שנשארה לאבטח באיזור תל פאחר, צירפתי את סרן עציון לכוח מגדוד 13 שנע בפיקוד הסמג"ד לכבוש את העיירה בניאס. העמדתי את ארבע הסוללות של מחנה הבניאס (9166) בסיוע ארבע הסוללות שהיה יעיל ביותר. המחנה היה למעשה בשלב נטישה. עם תחילת הלחימה במחנה העתקתי שתי סוללות לעיירה בניאס לרשות קש"א 13 למכת אש לפני כניסת הכוח לטיהור העיירה. אותו זמן הוטרדה תל חמרה על-ידי שתי מחלקות 81 מ"מ ולמעשה נכבשה על-ידי חטיבה 45 ללא קרב.

עם גמר כיבוש העיירה הוריתי לדלג שתי סוללות מהמכמ"ת (ב', ג') לאיזור המחנה ולהשאיר שתי סוללות (א', ד') בדפנה. אותו זמן הועמד תחת פיקודי מכמ"ת 335 והוריתי לו לדלג סוללה לנ"צ מרכזי 2160921, כל זאת לאחר שהמוצבים שלאורך הכביש עד לאותו מקום טוהרו (ללא קרב) על-ידי גדוד 51.

עוד באותו לילה, לאחר כיבוש תל פאחר, דילגתי את מכמ"ת 335 לאיזור נ"צ מרכזי 21432922. בשעות הצהריים קיבלה החטיבה פקודה להיות מוכנה לתנועה לעבר מחנה הבניאס. בגלל העומס בצירים נעה החטיבה לקונייטרה רק ב-11 ביוני שעה 04:00 לערך, כאשר חפ"ק החטיבה והסיירת נעים תחילה והמכמ"ת אחריהם. תוך פקודה לפרוס בנ"צ מרכזית 22592819 ולהיות מוכן לסייע בטיהור קונייטרה. המכמ"ת היה מוכן במקום בשעה 05:30 לערך, אולם לא נכנסנו לטיהור העיר. גם גמר ההתארגנות באיזור קונייטרה דילגתי את המכמ"ת למשתלה בנ"צ מרכזית 22552819, מקום בו הוא מאורגן עד היום בעמדה המשמשת כמחנה זמני.

סה"כ הוצאת תחמושת בסיוע לחטיבה הוא כדלהלן: כ-5,000 פצצות על-ידי מכמ"ת 334, כ-2,000 פצצות על-ידי 81 מ"מ, כ-1,000 פצצות 120 מ"מ על-ידי מכמ"ת 335, כ-2,990 פגז על-ידי גד"ש 828.

דו"ח מת"צ אוויר / סא"ל אלי עשת

בתאריך 4.6 זומנתי לקבוצת פקודות בפיקוד בה סוכם בין מת"פ צפון למח"ט שאני אהיה מת"צ [מפקד תצפית] אוויר. קיבלתי פקודה מהמת"פ להתייצב בשדה מגידו. הצטיידתי במפות ותצלומים של גזרת ירדן, סט של מת"צ אוויר לגזרת סוריה היה ברשותי מאז 19.5. הגעתי לשדה מגידו ב-0400 לערך ונפגשתי עם סא"ל פלד. עם אור ראשון הייתי בכוננות לעלות לתצפית אוויר כאשר סא"ל פלד הוזנק לגזרה הסורית.

בבוקר 0700 בערך הותקפנו במגידו ע"י 3 מטוסי מיג סורים שהגיעו בטיסה נמוכה, שיחררו רקטות וצלפו. לא היו אבידות והפגיעות יעילות (שניים מהמטוסים הופלו אח"כ באש נ"מ).

לפני הצהריים הוזנקתי חגזרת סוריה בפייפר וניתנה לי הוראה ע"י המת"פ לטווח יעדים באיזור חטמ"ר 2. התקשרתי עם מפקד סיוע חטמ"ר 2 והוא ביקש ממני שאטווח את עמדת 81 מ"מ בתאופיק (3139) והעמיד לרשותי שתי סוללות מגמ"כ 336. טיווחתי את העמדה ופקדתי לעבור לאש תכלית. האש היתה יעילה ביותר. תגובות הגדוד היו איטיות.

עם גמר הטיווח הורה בקר האוויר לטייס לרדת נמוך מאחרי רמת פוריה. טסנו לשם ואני התקשרתי עם המת"פ באמצעות מפקד סיוע חטמ"ר 2 וביקשתי שיאשרו לי לחזור ולהמשיך לטווח יעדים נוספים. האישור הגיע. חזרתי לגזרה והתבקשתי לטווח סוללות באיזור פיק. הועמדה לרשותי סוללה מגד"ב מתנייע 871 שפעלה מהר וטוב. טיווחתי את הסוללה 4149 (בדרך מפיק לאל-על) והנחתתי עליה שתי הנחתות של אש לתכלית. הפגיעות היו מדוייקות ויעילות (סיירתי בשטח גם עם גמר המלחמה). לאחר מכן טיווחתי את הסוללה 4159 (בדרך מסקופיה לאל על), תוך הטיווח החל חיל האוויר לתקוף יעדים באיזור (רגם יקוצה, רגם פיק ועוד). עם גמר הטיווח פקדו להפסיק את האש הארטילרית כדי לאפשר חופש פעולה לחיל האוויר.

מתצ אוויר

פייפר בתצפית מעל כוחות צה"ל בגזרה הצפונית [ארכיון צה"ל]

הוזנקתי אותו יום פעם נוספת לגזרת סוריה הצפונית, ביקשתי אישור לטווח סוללות אויב לא פעילות ולא קיבלתי.

[יתר הדו"ח עוסק בפעילות של עשת בגזרה הירדנית].

לקחים: רצוי לצאת לתצפית אוויר במטוס דרור המאפשר התקנת מכשיר GRC. אפשרות הצפייה יותר טובה והקשר טוב הרבה יותר. הצורך במעבר מתדר לתדר במ"ק 9 בפייפר מסובך. גם אפשרות העבודה על גבי מפות ותצ"א קשה יותר.

היעדים טווחו והועסקו / הדו"ח של רס"ן אברהם בר דוד, סמג"ד 334

בתאריך 19 במאי 67 בשעות הצהריים התקבלה פקודה להעמיס את כל היחידה ולהיות מוכן לתזוזה. מיד ניתנה הוראה לכולם כאשר המצב היה כדלהלן: א) סוללה א' וסוללה ב' על רכבן ואנשיהן ביחידה. ב) סוללה ג' במחנה, הרכב היה עם קורס המש"קים. ג) קורס מש"קים בהרכב של 25 חייל היה בשדה האימונים ליד ג'וערה.

עם תחילת העמסת הסוללות ניתנה פקודה לקורס המ"שקים לחזור למחנה הקבע. מפקד הקורס סגן נחום הגיע לפני הכוח ובהתאם להוראות חילק את הקורס לשלוש סוללות. על מנת לאפשר העמסת כל הדרגים ותחמושת קיבלנו עוד ד שש משאיות 6×6 ממוצקין.

בשעה 1300 חזרו למחנה שלושה נהגי זחל"ם אשר הסיעו זחל"מים ממוצקין למת"פ דרום. אז גם התחילו להגיע נהגים מהחטיבה על מנת לאפשר הזזת כלי רכב. סך הכל הגיעו עשרה נהגים נוספים. קצין שהיה בקורס צניחה נקרא לחזור ליחידה (בפעם השנייה שקרה לו הדבר). בשעה 1540 קיבלתי פקודה להזיז את כל היחידה באורחות סוללתיות (כל אורחה 16 כלי רכב) – מפגש לקבלת פקודות בצומת גולני. ראשונה יצאה סוללה א', אחרי עשר דקות סוללה ב' ולאחר 15 דקות נוספות סוללה ג' (בינתיים הגיע קורס מש"קים שפוזר לסוללות וסוללה ג' קיבלה את הרכב והכינה אותו). הסוללות הוסעו באור יום מלא ללא ליווי של מ"צ ובהתאם להוראות מוקמו מוכנות לפריסת פתע בשלוש קודות כדלהלן: א) סוללה א' – ליד כורזים הישנה מוכנה לפריסת פתע ליד אלמגור. ב) סוללה ב' – ליד מחניים, מוכנה לפריסת פתע באיזור בני צפת. ג) סוללה ג' – ליד בריכת המים של כפר הנשיא מוכה לפריסת פתע צמוד למשק.

בשעה 1730 דיווחתי באלחוט למג"ד שהיה עם מיפקדת הסיוע בחפ"ק גבע על 'מוכן' של כל הגדוד. עם רדת החשיכה התקבלה פקודה לפרוס כדלהלן: סוללה א' – תדלג לאיזור כורזים. העמדה הוכנה וסויירה באותו לילה. מפקד הסוללה תפס באותו לילה תצפית בכורזים. סוללה ב' – תיכנס לעמדת ירדה [ליד משמר הירדן], תהיה מוכנה בעמדה. מפקד הכוח יתפוס באותו לילה תצפית בבני צפת. סוללה ג' – תנוע לחורשת טל, תהיה מוכנה לפריסת פתע ליד משק דפנה. העמדה הוכנה וסויירה בו בלילה. מפקד הסוללה תפס תצפית בתל דן.

באותו הלילה נסלל קשר קווי בשלושת המקומות ומוקם דרג א' גדודי בחורשת מחניים. בכל סוללה היו כ-500 פצצות נפיץ וזרחן ועוד 200 פצצות מה"ר. יתרת התחמושת הוחזקה בדרג א' גדודי. במצב זה נשאר הגדוד עד תאריך 30 מאי 67. השינוי היחידי היה שלמחרת בלילה דולגה סוללה א' להמתנה לפריסת פתע באיזור משטרת צמח ומפקד הסוללה תפס תצפית בתל קציר. עמדת כורזים הועברה בשלמות לגמ"כ 3/336. כל ערב עברתי בין הסוללות, כל יום חולק דואר, עיתונות ומזון בשלושת המקומות.

על מנת לוודא ביצוע מלא ויעיל של פריסות סוללות א' ו-ג' (המרוחקות ממיפקדת הגדוד) צורף לכל אחת פיקוד נוסף. בסוללה א' הוקם מפי"ק נוסף בפיקוד מ"פ טירונים, ובסוללה ג' המנ"א בפיקוד הקנ"א שימש כמפי"ק נוסף. כל סוללה תוגברה בחוליית חימוש, רכב פינוי נפגעים, מטבח ושירותים.

בתאריך 20 במאי בשעות הערב קיבלנו קסי"ם חדשים (קורס קצינים בה"ד 9 שהופסק) וחולקו לסוללות. למחרת נלקחו שניים מהם ליחידות מילואים ונשארו רק אחד בכל סוללה. המצב היה שלסוללה ג' היו שני קסי"ם, אחד ותיק ואחד מהצעירים.

בתאריך 26 במאי סוכם על הקמת סוללה נגררת בת 6 קנים בסוללה רביעית בגדוד. הורד מ"פ טירונים מסוללה א' והורד ק"ס מסוללה ג' עם רס"ר היחידה להתחיל לאמן ולארגן את החיילים שבאו מבה"ד 9. במקביל נסעו לכל המקומות לאסוף ציוד לסוללה.

27 למאי 67, הסוללה הרביעית הוקמה ויש לה את כל הציוד. מתברר שהאנשים ברובם עסקו בהדרכה ומכירים את הכלים. רוכז כבר כל הרכב כאשר המפי"ק מוקם על זחל"ם. הסוללה קיבלה הוראה לעלות למחניים להמשיך באימונים. כעבור יומיים של אימונים נוספים נלקחה הסוללה לביצוע ירי לילה לאיזור שטח אש 9 [בין עראבה לסכנין]. הירי היה מהיר ומדויק ובו בלילה חזרה הסוללה למחניים ונשמרה בהמתנה. אורגן לה תחמושת מתוך דרג א' גדודי ומהתחמושת של יתרת הסוללות. על כל כלי הרכב של הצוותים הועמסו 40 פצצות במקום 8 כמקובל.

בתאריך 30 למאי בשעה 2200 התקבלה פקודה להעלות את סוללה א' ממשטרת צמח לחניון מחניים. כעבור שעה ו-10-8 דקות דיווחתי למת"פ צפון על הגעת הסוללה למחניים. באותו לילה הוחזרה המנ"א מחורשת טל למחניים.

הקס"מ קיבל ביום טרקטור והתחיל לחפור עמדות לצוותים ולרכב תחמושת בשתי עמדות בפרדס חורי [חולתה]. במקביל לכך הקנ"א הכין שתי עמדות סוללתיות בפרדסים של קיבוץ דפנה. המצב נשאר ללא שינוי עוד 3 ימים. הימים נוצלו לאימונים ולהתארגנות. כל לילה בוצעו אימוני לילה בפריסות פתע, פרט לסוללה שנשארה בעמדת חירבת ירדה.

במשך כל הזמן הזה בוצעו תכנונים שונים מרוגל עד מקבת. ברוב התכנונים הנ"ל שימשתי בתפקיד קמב"צ עקב חוסר ממלא תפקיד זה שהיה במיפקדת הסיוע.

בתאריך 5 ליוני בשעות אחה"צ הגיע סא"ל נתן שרוני ממיפקדת הסיוע חטמ"ר 3 והודיע להיות מוכן לפריסה בשני מקומות: שתי סוללות בפרדס חורי ושתי סוללות בעמדת דפנה. הגדוד אורגן לתנועה וחיכינו לפקודה לביצוע. נראה היה לי שבעמדות פרדס חורי צפויות בעיות יותר מסובכות, לכן נשארתי שם כאשר הקס"מ הוכן לשמש מנ"א. בעמדות דפנה הוכו סוללה ג' (מחורשת טל) וסוללה ד' הנגררת בפיקוד הקנ"א. כאחראי על התחמושת בעמדות דפנה נקבע רס"ר היחידה.

עם קבלת פקודת הפריסה נעו הסוללות ללא אורות כל אחת למקומה. בשעה 0200 דיווחו על "מוכן" בשתי העמדות כולל הקמת קשר קווי. בכל עמדה הוכנו 100 פצצות לכל קנה. למחרת היה הכל שקט, לא נורתה אף ירייה אחת עד שעות אחה"צ המאוחרות. לפתע התחילו לטווח כל מיני יעדים ברמה הסורית מבלי שהגדוד ישותף בכך. בשיחה עם המת"פ הוברר לי שרק למחרת בבוקר אנחנו צפויים לירות.

בסוללות לא ישנו כל הלילה והיו מוכנים לפתוח באש. עם שחר ה-7 ביוני 67 התחילה הרעשה אווירית של איזור בית המכס ומיד לאחר מכן קיבלנו פקודת אש על מוצב דרדרה. סוללה א' וסוללה ב' ירו כל אחת כ-40 פצצות. מיד עם תום הירי שלנו התחילה הפגזה סורית על כל הישובים ומוצבי כוחותינו. שתי סוללות שבעמדת פרדס חורי ירו במשך 6 השעות הבאות 800 פצצות על 14 מטרות. בתחילת ההפגזה הסורית התחילו פגזי האויב ליפול קרוב מאוד לעמדות. המנ"א שהיה ממוקם במחצית הדרך לערך בין שתי העמדות נפל קצר, השני היה ארוך והשלישי נפל משמאל לסוללה. מבלי לחכות לאישור הוריתי לסוללה א' לדלג לעמדת חליפין (מרחק של 300 מטר מהעמדה הקודמת) ובו בזמן הגבירה סוללה ב' את קצב הירי על מנת לא לפגוע במתן הסיוע.

עם צאת סוללה א' מעמדתה ירדו במקום כ-100 פגזים 122 מ"מ. הסוללה היתה מוכנה בעמדת חליפין כעבור 3 דקות והמשיכה לירות. גם ליד סוללה ב' נפלו פגזים, אבל הם היו מצפון לסוללה ובמרחקים בין 40 לבין 150 מטר ממנה. לכן סוללה זאת לא דילגה מהמקום והמשיכה משם לבצע את הירי. כעבור שעה לערך מאז הגעת סוללה א' לעמדת החליפין, התחילה הפגזה נוספת עליה במרחק של 50 מטר מהצוותים ומהמפי"ק. המפי"ק קיבל הוראה לדלג לפני הסוללה ובמצב זה נשארה עד גמר יום הלחימה. עם כל פתיחה באש מצידנו נענינו במטחים בקרבת שתי העמדות הסוללתיות.

כבר כעבור 10 הדקות הראשונות של הירי היו לנו שלושה הרוגים: עצמון יחיעם הי"ד – משנה טכני מסוללה א', ששכב בשוחה ונהרג מפגיעה ישירה. נחום דוד הי"ד, נהג ששכב בשוחה מאחורי סוללה א', פגז פגע במרחק מטר ממנו ורסיסים חדרו לו לראש (היה ללא כובע פלדה). זעירא נסים הי"ד – נפגע מפגיעה ישירה בשעה שהלך לתקן את הקשר הקווי בין המנ"א לסוללה.

כמו כן היו עוד 5 פצועים קל, כולם מרסיסים. כל ההרוגים והפצועים פונו במהירות תוך עבודה למופת של צוות שהורכב מראש. משך הירי נהרס לחלוטין הקשר הקווי עם חפ"ק גבע וכל הפקודות וההוראות נמסרו באלחוט. לקראת חשיכה קיבלתי הוראה להתקשר עם המת"פ. על מנת להשיג קשר עמו נסעתי למיפקדת חטמ"ר 3, דיווחתי על מצב הסוללות וביקשתי רשות לדלג לעמדות אחרות במרחק של 1 ק"מ בערך ממיקומנו הנוכחי. קיבלתי אישור ובו בלילה דילגנו למטעים של יסוד המעלה.

לא היתה לי כל ידיעה על מצב הסוללות בדפנה. הן עבדו ברשת אחרת ולטובת גדוד שונה. ידענו רק שהן ירו על מנת להדוף התקפה סורית על שאר ישוב ותל דן. בלילה קיבלתי מכתב מג'וארי הקנ"א [קצין ניהול אש, סרן יוחנן זוהר], בו צוין שהן ירו הרבה וטוב ושישנם בעמדה שלושה נפגעים – 1 הרוג ו-2 פצועים קשה. הפגיעות הן כתוצאה מפגז טועה של טנק אשר התפוצץ בתוך זחל"ם המנ"א בגבו של אחד החיילים – ההרוג חנוכה יוזמן הי"ד, קשר בתפקידו. הפצועים היו שני מ"ט ברקוביץ' ויליאם (מת אח"כ מפצעיו) וגרוסהאוז שמואל (מחלים).

סה"כ ביום 7 ביוני היו לגדוד 4 הרוגים ו-7 פצועים, מהם שניים קשה.

ירינו מכל העמדות 1,400 פצצות נפיץ וזרחן וכמה פצצות מטען הודף.

ברכב היו לנו נזקים קטנים יחסית. טנדר יר"מ אשר עסק בפינוי פצועים קיבל פגיעה 10 מטר לפניו ונגרמו לו נזקים במנוע אשר תוקנו כעבור 24 שעות. למחרת היום, 8 ביוני, לא בוצע שום ירי. מתוך עמדות יסוד המעלה נודע לי שמתוכננת התקפה חטיבתית באיזור תל עזזיאת וביקשתי להצטרף לסוללות שפרושות בדפנה. נעניתי בשלילה. בוצעה תנועה של החטיבה להתקפה. הסוללות שבדפנה ירו בעיקר אש נ"ט והן אותרו ע"י האויב ונורתה עליהן אש נ"ט חזקה ביותר. תוך כדי הירי נפלה כנראה פצצה 120 מ"מ במרחק 1 מטר מצוות של הסוללה הנגררת. רסיסיה גרמו למותם של שני חיילים והוציאה את המרגמה מכלל פעולה. תוך דקה פלה פצצה ליד צוות 2 של אותה סוללה, פצעה קשה חייל אחד (מת לאחר מכן בביה"ח) ופצעה קל שניים נוספים.

גם מרגמה זו הוצאה מכלל פעולה כתוצאה מפגיעת רסיס בסגננוני הצידוד וההגבהה. סוללה ג' שהיתה פרוסה בדפנה קיבלה כמה פגיעות בעמדה. פגיעה אחת היתה במרחק של 2 מטר מצוות ונפצעו קל 3 חיילים אשר היו על הקרקע ועסקו בהכנת תחמושת.

בגמר יום הלחימה הזה נורו מעמדות דפנה 800 פצצות נפיץ וזרחן. לגדוד היו 2 הרוגים ו-7 פצועים, מהם אחד קשה. כמו כן היו פגיעות ליד רכב התחמושת – רכב אחד 6×6 נפגע בצורה חמורה ביותר, אבל לתחמושת לא קרה מאומה. רכב שני שעמד במרחק 20 מטר מהראשון נפגע קל יותר. בלילה הרכיבו צוותי חימוש כלי רכב תקין אחד מתוך שניהם והרכב המושבת פונה בו בלילה.

עם חשיכה נקראתי לקבוצת פקודות והוסבר לי שעלינו לדלג עם כל הגדוד. תחילת התנועה נקבעה בשעת חצות וחייבים להיות מוכנים בעמדה עד שעה 0400. ביקשתי שני טרקטורים להכין עמדות נוספות לשתי הסוללות שבאות מעמדות יסוד המעלה. כמו כן קיבלנו את כל התחמושת ודחפנו אותה לעמדות.

בבוקר ה-9 ביוני היה הגדוד פרוס ומוכן עם 4 סוללות בעמדות דפנה. קיבלנו ציוד הנדסי והוכנו בורות תחמושת ודפנות לזחל"מים. בשעה 0600 עם הידיעה ברדיו על הכרזת הפסקת האש בינינו לבין הסורים היתה הרגשה שבזאת נסתיימה המלחמה ואין יותר סיכוי לירות. תוך שעתיים מהשמעת ההודעה ברדיו התחיל הגדוד לירות בסיוע לחטיבה לכיבוש מוצבי הרמה (מקבת). היעדים טווחו עוד בתחילת התנועה והועסקו באש שעתיים עד ביצוע ההתקפה. משך כל הזמן הוזרמה התחמושת לעמדות ע"י שתי חוליות תחמושת שהוכנו לכך מראש. הגדוד ירה על המטרות הבאות: תל עזזיאת, תל חמרה, מחנה הבניאס, עמדת מרגמות שירתה על גבעת האם, תל פאחר, בחריאת, נעמוש ועוד מטרות מזדמנות. משך היום ירינו 3,800 פצצות נפיץ וזרחן. קצב ההעסקה נקבע בהתאם לקצב דחיפת התחמושת אל הגדוד. כל התחמושת הגיעה על רכב 4×2 לתוך דפנה, שם הועברה ע"י חוליית תחמושת לרכב 6×6 והוכנסה לעמדות.

תוך כדי הירי קיבלתי דיווחים מהקע"תים על 4 פגזים שהתפוצצו בקרבת העמדות. בכל מקום ההתפוצצות היתה במרחקים של מעל 60 מטר מהעמדה, לכן לא ייחסנו לכך שום חשיבות. ליד המטבח הגדודי שהיה מחוץ לעמדה נמצא נפל של פגז 122 מ"מ. הוא נפל 10 מטר מהמטבח. בזמן הירי נאמר על-ידי המג"ד שבסוללה א' האש מפוזרת. תוך כדי המשך ההעסקה בוצע בסוללה תיאום כוונות והקבלת קנים מחדש. מתברר שהיו כוונות שיצאו מכלל שימוש עקב הירי. כל הקע"תים התריעו שהקנים לוהטים ויצאה להבה מהסדן בזמן הירי. מסגרי מרגמות עברו ובדקו את הקנים ולא מצאו כל פגם. היות והירי לא בוצע בקצב מירבי כל פעם הוריתי על הפסקת אש באחד הקנים לצרכי טיפול והתקררות.

הדבר לא הורגש במתן הסיוע ולעומת זאת איפשר לנקות פיח מהקנים ולהכניס דוחן גופריתי בסדנים מבלי לפגוע בכשירות הסוללות. עם לילה קיבלנו הוראות באלחוט על המשך הלחימה, כאשר בהמשך היינו מתוכננים לסייע הן לחטיבה והן לכוחות חטיבה 45. היעדים היו מטווחים והמתנו להוראות פתיחה באש.

שחר 10 ביוני החל בתקיפת תל חמרה על-ידי חטיבה 45 (ללא סיוע שלנו) ותקיפת מחנה הבניאס על-ידי החטיבה. ירינו 1,100 פצצות נפיץ וזרחן על מחנה הבניאס ועל העיירה. הפעם ההוראה היתה לירות בקצב 5 וכך אמנם בוצע. תוך כדי ירי דיווח לי קע"ת א' שיש אצלו אש בעמדה. לאחר בירור צעק שכלי אחד בוער. מיד קיבל הוראה לצאת החוצה עם כל הכלים מהעמדה ולנטוש את הכלי הבוער. לעמדה נשלח מיד הקס"מ לברר מה קרה בדיוק. הגדוד המשיך בינתיים במתן הסיוע. עם צאת הכלי האחרון מעמדת סוללה א', נשמעה התפוצצות אדירה וזחל"ם דגם ד' התרסק.

הסוללה דילגה לעמדת חיליפין והיתה מוכנה לירי כעבור 10 דקות. ממקום הזחלם שהתרסק נשמעו התפוצצויות של תחמושת. רסיסים של הזחל"ם ושל התחמושת הגיעו למנ"א [מרכז ניהול אש] וליתר העמדות הסוללתיות, אך לא גרמו נזק. התברר שבסוללה א' חסרים שני חיילים. הקס"מ עם צוות של חיילים חיבר צינור מים מתמשך אל כיוון הזחל"ם הפגוע וניסה לכבות את השריפה ולמנוע התפוצצות תחמושת נוספת. ליד הזחל"ם היו מונחות על הקרקע (בבורות) 100 פצצות והיה חשש שכולן תתפוצצנה והדבר יגרום לנזקים נוספים ואובדן חיי אדם.

הקס"מ עבר תוך סיכון עצמי רב והשתלט על האש. תוך כדי עבודה התפוצצה פצצה במרחק 10 מטר ממנו ורק בדרך נס לא קרה מאומה.

עם גמר ירי הגדוד החלו לסרוק את השטח ולמצוא את הנעדרים. הם נמצאו במרחק כמה מטרים מהזחל"ם הרוגים (מ.א הנדלר דוד וסס"ן פסקל שלמה). ניסינו לשחזר את אשר קרה, כפי הנראה על רצפת הזחל"ם היו מונחים מטענים עודפים שנזרקו לפני הירי והצוות לא פינה אותם מחוץ לזחל"ם. מפקד הצוות היה עם הגב למרגמה וכנראה לא הספיק לתפוס את המתרחש ולקפוץ מהזחל"ם. סגן מפקד הצוות היה עם פצצה ביד בדרך לטעון אותה וכנראה שנפגע ראשון. יתר האנשים הספיקו לקפוץ מהזחל"ם. מהרגע שקפצו עד הישמע ההתפוצצות עברו כ-60-40 שניות, כך שגם זמן לנסות ולחזור לזחל"ם לפני התפוצצותו לא היתה בידיהם. הובא מיד גרר להוציא את הזחל"ם הפגוע וכיתת חבלנים לצורכי פיצוץ הנפלים.

בשעה 1200 קיבלנו פקודה לעלות עם שתי סוללות מתנייעות לרמה ולמחנה הבניאס, ואת יתר הגדוד (כולל נגררת וסוללה מתנייעת) להשאיר בעמדת דפנה. לקחתי את סוללות ב' ו-ג' עם כל גורמי הגדוד והגענו למחנה הבניאס. עם הגיענו למקום קיבלתי הוראה להביא את יתרת הגדוד ולהיות מוכן עם חשיכה לנוע לעבר קונייטרה. בשעה 2000 היה כל הגדוד מוכן בשדרה לנוע בהתאם לפקודה. פקודת התזוזה יתנה בשעה 0400 למחרת היום. נענו בהתאם להוראות והיינו מוכנים לפריסה בקונייטרה בשעה 0530. נשארנו במצב זה עד הצהריים ואז דילגנו לעמדה גדודית בתוך משתלה מגודרת.

סיכום: הגדוד ביצע במשך 3 ימי הלחימה פריסות ודילוגים וירה 7,100 פצצות. במחצית הזמן היה הגדוד נתון בהפגזה כבדה ויעילה על האויב. אך למרות זאת המשיך במתן סיוע כמעט רצוף אשר לא הופסק אף לרגע. היו גילויים של דבקות במטרה והמשך הירי בכל תנאי שהוא מעל ומעבר לנדרש ולמצופהץ

כל המפקדים והחיילים ביצעו תפקידם בשלמות וביעילות מירבית. הגדוד עמד במשימותיו בכבוד.

לדוחות הסיכום של הקש"אים מגדוד 334 – לחצו כאן

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “דו"חות סיכום גדוד 334 (חלק א')

  1. כל הכבוד לגדוד, שגם כיום הוא אחד מהטובים שבגדודי החת"מ. הגדוד היה מצוייד במרגמות קצרות טווח (מקסימום 6.5 ק"מ, לא כולל פגזי מה"ר), על כן נאלץ לפרוס בעמדות קדומניות, חשופות לתצפית אויב ולאש ישירה ועקיפה מכל סוגי הכלים. הגדוד גם לא היה ממוגן כראוי ולא הוכנו עמדות חפורות וממוגנות, כושר התמרון של הזחל"מים אפשר לו לדלג בשלבי טיווח אש הנ"ס- כושר, אשר צריך כשרון לתפעלו כראוי, תוך שמירה על רצף האש מחד, ותמרון ברגע המתאים, כפי שראינו באירוע 7/6 בו היו מעורבות סוללות א ו-ב.
    כמי שמכיר רבים מן המעורבים, עלי לציין כי הגדוד היה מאוייש במיטב אנשי חת"ם, רבים מהם התקדמו בהמשך לתפקידים בכירים.
    הגם שמדובר היה בגדוד בעל כלים קלים יחסית וטווח ירי קטן, הרי תפעולו המוצלח היה מכפיל כח רציני.
    הבעיה היחידה, הייתה חוסר תקשורת הולם עם גדוד 12 ברגע הקריטי של שינוי התכנית- דבר שהפך את הסיוע לגדוד ללא יעיל ואף מסוכן.
    לו היה לקש"א קשר יעיל בשלב זה עם הגדוד, ניתן היה להסיט את האש כמתחייב מהשינויים, ויתכן כי המשך הירי של שני גדודי הסיוע, היה משנה את תמונת הקרב. התקלה תוקנה באופן חלקי ביותר, כאשר נשלח הקש"א האחר- גדעון עציון- להפעיל את האש.

  2. לא מקנא באנשים מגדודי המרגמות וארטילריה, אני הייתי 3 שנים סדיר ואחרי זה פלוס מילואים בחרה הזה ויצאתי עם בעיות שמיעה,
    חובה לשמים אטמים אך האוזן האנושית לא מסוגלת לעמוד ברעש אדיר תנודות האוויר וההדף החזק, מי שלא עמד 2 מטר מקנה 155 שיורה פצצה של כמעט 50 קילו כפול 100 פעם (לבנון 2006 )לא יבין את זה
    לא מקנא במחלקות המרגמות של אז שהיו צוותים גדולים ומסורבלים ובגלל קוצר טווחים היו חייבים להיות קרוב לקו החזית , כמובן שבמקרה של רמת הגולן כולם נשלטים מלמעלה בקלי קלות ואחרי פגז או שתיים קל לטווח אותם, הדילוגים לא עוזרים. אם מכמת334 ירו במלחמה עשר אלף פצצות ב5 ימים ונהרגו רק 10 אנשים הם יצאו בזיל הזול. תודה לאל.

  3. תגובה למדווח ע"י עשת בענין תל פאחר:

    נתתי תיקונים (כולל רכז) לסוללות של 828 שהעסיקו את תל פאחר."
    יש לשים לב שעשת נתן את התיקונים מגבעת האם. כלומר, שהתל נצפה היטב כולל פגיעות הפגזים שלנו.

    "אותו זמן סוללה נוספת ממכמ"ת 334 (סוללה א') טיווחה לחלק הצפוני של תל פאחר."
    זו אם כך, הסוללה שירתה לגיא ההריגה לפי טענת ברוש וקצין טנקים שהיה בתל דן.
    אין חשיבות לאיזה סוללה ירתה אלא מי טיווח אותה.

    "ביקשתי סיוע נוסף. קיבלתי שתי סוללות ממכמ"ת 335, והיות והחפ"ק החל לנוע השארתי את סרן עציון על גבעת האם, הוריתי לו לטווח את שתי הסוללות לחלק הדרום-מזרחי ולחלק הדרום-מערבי של תל פאחר."
    אלה הסוללות שירו על התל הדרומי. עפ"י ההתנגדות הפחותה בדרומי, הירי היה יעיל ויתכן שאפילו גרם לנסיגה מהדרומי לצפוני.

    "נענו לכיוון דרך הפטרולים הסורית עד נעמוש ומשם פנינו בחזרה ונענו לעבר בורג' בביל. בשלב זה ביקש ממני המח"ט ברשת הפיקוד להעסיק בעשן את 9124 [מתחם ארטילריה ונ"ט מדרום לבורג' בביל]. "
    ירי העשן נועד למסך את חמשת הטנקים של האויב שניצפו שם. ירי עשן היה גם על תל עזזיאת כאשר הטנק שם ירה לעבר כוחותינו [עפ"י יומן המבצעים].
    לא ידוע לי על ירי עשן למיסוך רמת הבניאס בזמן שהטנקים של האויב שהיו באיזור ירו לעבר גדוד 12 ופגעו גם בשני טנקים של פלוגה ז'.
    באותו זמן, קצת אחרי 15:05, ירתה סוללת מרגמות של המכמ"ת לגיא ההריגה וכתוצאה מכך הופסקה אש הסיוע לתל פאחר.

    "לאחר הנחתה זו המשכנו לנוע לעבר בורג' בביל, כאשר קש"א 12 שהגיע לתל פאחר פקד להפסיק את האש על התל היות והם מתכננים להסתער עליו."
    עפ"י יומן המבצעים, האש הופסקה ב-15:25.

    " האש הופסקה ובאותו זמן נפגע זחל"ם הקש"א בו היה גם מג"ד 12"
    הפגיעה בזחל"ם בשעה 15:05. האם האש הופסקה פעמים?

    " ומאותו רגע לא היה קשר, לא ברשתות הסיוע ולא ברשתות החטיבה עם גדוד 12 למשך כשעה."
    ידוע שלא היה קשר עם המג"ד ברשת נחשול. מעדותו של הראל אצל ריינר, הוא לקח איתו מכשיר מ"ק 10 ברשת איתן, רשת גדוד 12.
    נשאלת השאלה, מדוע לא צרף אליו קשר עם מ"ק 9 ברשת הסיוע? כיצד היה אמור לטווח בהמשך כשעלה לתל הצפוני עם המג"ד?

    "בשלב זה הודיע לי המח"ט ברשת הפיקוד שקש"א 12 נהרג.
    כעבור שעה לערך הודיע לי שקש"א 12 דיווח לו ברשת על מצב הגדוד והוא בסדר."
    לא רק שלא היה סיוע ארטילרי מכאן ואילך אלא שלא היה מיסוך עשן והכוח נחשף לטנקים ממערב.
    ההתקפה על המוצב הצפוני נעשתה ללא סיוע .

    "תוך ההסתערות על תל עזזיאת דיווח לי הקש"א שהם נתונים לאש טנקים. ביררתי האם אין אלה טנקים שלנו ולאחר שהוברר לי שטנקים שלנו אינם יורים לאותו מקום, הערכנו שהטנקים מרמת הבניאס יורים לעבר תל עזזיאת. פקדתי על מחלקת 81 מ"מ אחת להטריד את רמת הבניאס בנפיץ וזרחן (המטרה היתה מטווחת לפי הוראתי עם תחילת ההתקפה). "
    מדובר כאן על סביבות השעה 17:00. מכאן שהטנקים ברמת הבניאס יכלו לירות בלי הפרעה עד השעה הזו ואלו הם הטנקים שפגעו בגדוד 12.
    הסיוע לכיבוש תל עזזיאת, היה יעיל ביותר ותל עזזיאת נכבש באבידות מינימליות. ניתן רק לשער כמה היה הדבר יכול לסייע אילו היה ניתן סיוע ארטילרי לכוח של אלכס קרינסקי ומאוחר יותר עד לכניסת הסיירת. ברור שסיוע כזה יכול להנתן רק אם הקש"א היה עם הכוח התוקף.

    "כאשר הסתבר שהקרב על תל פאחר מסתבך, פקד המח"ט על הסמח"ט לארגן כוח ולנוע לעבר חלקו המזרחי של תל פאחר מדרום, ולתקוף אותו מאותו כיוון. צירפתי אליו את סרן עציון כקש"א על מנת שידווח על הנעשה בתל."
    פקודת המח"ט לסמח"ט היתה בשעה 16:00. עציון הצטרף לסמח"ט והם הגיעו רק בשעה 18:00 לשער הצפוני של התל. לכן עציון לא יכול היה לסייע לכיבוש התל הצפוני, מה גם שלא היה ידוע לו היכן נמצאים כוחותינו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s